להקדים תמיד היראה לחכמה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, טליה בת יעל, תזכה ליראת שמיים, ולתקן את המידות, תלך בדרך האמת, ותזכה להיות צדיקה, תעשה הרבה נחת רוח להורים,

שיהיו שמחים בה ובמעשיה, ותמיד תהיה תלמידה טובה וחכמה, אחראית ומסודרת,

ותזכה לכל מילי דמיטב, אמן ואמן.

היה לי בן בזטו,

השתחרר לחופשי מבית האסורים,

ינצל מכל מבקשי רעתו, ויזכה לבנות בית נאמן בישראל, בתוך כלל ישראל, מהרה, אמן.

רפואה שלמה, רותי בת מזל, הקדוש ברוך הוא, יקים אותה לחיים ולשלום, לבריאות איתנה,

ולגאולה קרובה, ושם מחלה תעבור לביל גייט, יימח שמו וזכרו,

אמן.

אמן.

ואל הצילה בני ישראל לא שלח ידו,

ויחזו את האלוהים ויאכלו ויישתו.

אה,

אלפי פירושים יש.

אנחנו השבוע התלבשנו על זה קצת.

אז עוד זווית.

אמרו חכמים זיכרונם רכה באבות ג'

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

לא כמו שאנו מורגלים ללמוד שהתנא מדבר כאן אודות

מהי התכלית.

האם יראה

או חוכמה?

בתנא בא ואומר כל שיראת חוכמתו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת.

כאילו שיראה יותר חשובה.

ככה מורגלים ללמוד.

אלא כפשוטו,

כפשוטו,

שיראה

קודמת לחוכמה.

כל משהו חוכמה,

צריך שיקדם לה יראה.

עד שאין כלל מקום לחוכמה לבד.

חכם בלי יראה.

כי בכל רגע שמוסיף חוכמה,

צריך להקדים לזה יראה.

בית קיבול לקבל את החוכמה.

בכל מה שמוסיף עוד חוכמה,

צריך להוסיף

עוד יראה.

חוכמה בלא יראה

אינה רשאית להיות כלל.

חוכמה בלא יראה

עיני ולא כלום.

חוכמה בגויים?

תאמין.

נו, ומה יוצא מהם? אריסטו.

מה יוצא?

שיכול לעשות את העבירות הכי נבזות.

חוכמה בגויים.

הנה, מעבדות, DNA, RNA,

יכולים לפרק את הבן אדם, להרכיב אותו, בינה מלאכותית הכול.

אין יראה.

בהרגוני.

רוצחים שפלים.

סוד נפלא אנו רואים.

הרי כל הברייתא אשר הביא פנחס בן יאיר,

עבודה זרה כף,

מתעסקת בעניין טיהור וזיכוך.

תורה מביאה

עד טהרה,

שהיא תכלית הזיכוך.

שלא יהיה אפילו אבק כלשהו.

והנה אנו רואים דבר מבהיל.

שחוכמה עליונה,

גם במצבים הכי גבוהים שלה,

עדיין אינה בסוד הטהרה.

עדיין אפשר להתקבל בה איזה זיכוך.

זאת אומרת, אפשר שיתקבל בה עדיין.

אי זיכוך. לא זיכוך.

אי זיכוך. יכול להיות שעדיין אדם יהיה חכם גדול,

בדרגה גבוהה מאוד מאוד,

ועדיין לא יהיה מזוכח.

עדיין לא יגיע לטהרה.

עד שמצינו פסוק.

טענה ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו.

וכי מה היה יכול להיות שם?

הרי אי אפשר לומר אחרת, אלא

נהנו מזיו השכינה.

ועל זה כתוב, ויאכלו וישתו.

כאילו אכלו וכאילו שתו.

ברכות יוזן.

ובאמת, זוהי פליאה עצומה. איך אפשר להתערב בחוכמה אי זיכוך,

שלא יהיה זך.

חוכמה עם ציוט של אור.

ואיך מגיע חושך

במקום של אור,

לא מזוכח פירושו.

חושך.

חוכמה, מציאותה ועצמיותה, צח ומצוחצח.

ומה עוד

של נדב ואביהו,

שהגיעו למדרגה של נבואה,

ויראו, ויחזו,

ויחזו.

מצב של אצילי בני ישראל.

ועליהם נאמר בקרובה יקדש.

איך זה אפשר שנאחז שמה דבר מה?

אלא כך סודו של דבר,

שגם במצבם עדיין ייתכן שחוכמה שלהם לא טהורה לגמרי.

אפשר עוד להיאחז בה אי זיכוך קל,

ומבייחזו את האלוהים,

מתהווה, כאילו אכלו וכאילו שתו.

אתמול למדנו זה כמו שהיה מסתכל בפני חברו בשעה שהוא אוכל.

כאילו גס לבובו.

אין הכנעה לגמרי, ואין התבטלות, ואין...

מבהיל.

ידוע מה שסיפרו לנו חכמים זיכרונם לברכה בירושלמי חגיגה ב' א',

על מעשה דאחר.

כל הקלקול יצא

מפני מחשבה בלתי מזוככת

של האבא בשעת הברית מילה שלו,

שהקדיש אותו לשמיים בכוונה בלתי רצויה.

כשהוא ראה את גדלותם של חכמי ישראל, שיש מנחכת אותם שם כשהם עוסקים בתורה,

אמר שהוא מקדיש את הילד הזה לתורה.

אז זה היה בשביל כבוד,

זה לא היה בשביל שיהיה ירא שמיים.

כל תורתו של אלישע בן אבויה הייתה בלתי טהורה,

והיא יכולה לקבל עדיין אי-זיכוך.

והרי אמרו לנו חכמים זיכרונם לברכה,

אבל באומות העולם קם,

אומנו בלעם.

רואים שגם באומות העולם יש מישהו שהיה כביכול שקול למשה רבנו.

ומיהו בלעם?

ואחרי כל זה הרי היה מה שהיה איתו, עם האתון וכולי.

כמו ג'ו ביידן וכל אלה עם הילדים והשטן וכל החמורים האלה.

ובית המלוכה הבריטי.

למדים אנו מכל זה סוד גדול מאוד,

עד כמה ייתכן להיות חוכמה בלתי טהורה,

ועד כמה אפשר לחוכמה, גם במדרגה היותר גבוהה,

לקבל עדיין אפרוריות באבק.

לעומת זאת, מוצאים אנו סוד הטהרה,

איפה היא?

הנה, דוד המלך, עליו השלום, עונה בפסוקים את מעלות התורה.

תורת אדוני תמימה,

עדות אדוני נאמנה.

בכל חלק של התורה יש את המעלות המיוחדות.

אנחנו לא יודעים מה זה תמימה,

נאמנה,

ישרים,

פיקודי השם נשארים,

אבל הרי הפסוק מחשב כאן המעלות של כל עניין ועניין בדרגה הכי גבוהה.

ובכל אלה המעלות שמונה דוד המלך,

אין עליהן את השם טהורה.

טהרה עדיין אין בכל זה.

היכן הוא הסוד של הטהרה?

יראת השם טהורה.

יראת השם טהורה.

הסוד הזה של טהרה,

שאינו נתפס שם בשום אופן,

שום אבק ואי זיכוך.

מי שמגיע לטהרה,

אז שמה לא נתפס שום דבר,

לא אבק ולא אי זיכוך.

יראה היא טהורה.

האלף, כמו שאומרים, האלף בית של יראה,

מיד טהרה.

נמצא שחוכמה, גם באופן היותר גדול שלה,

עד שהגיעו למדרגה ששום יילוד אישה לא השיג, כמו שהשיגו נדב ואביו והזקנים,

ויחזו את האלוהים.

מדרגת משה רבנו,

עדיין אינו בסוד הטהרה.

עדיין יש לו איזה מקום להיאחז בה.

כאילו אכלו וכאילו שתו.

אפשר להגיד שבן אדם שחוזה בשם כאילו אכל, כאילו שתה?

מה זה?

וכאילו ארוחה טובה במסעדה?

מה זה?

אבל ביראה,

באלף שלה,

ממש מיד טהרה,

באופן שאין שום מקום להתאחז שמה,

שום דבר לא יכול להיאחז שם.

בתורה אפשר להיות מציאות,

תורה שלא לשמה.

אדם יכול ללמוד תורה,

והיא לא תהיה לשמה.

אבל ביראה

שלא לשמה,

אין מצב כזה, אין דבר כזה יראה לא לשמה.

יראה או לא יראה, אין פה לא לשמה.

מפני שסוד היראה הוא טהרה.

יראה היא מציאות של טהרה, וטהרה היא יראה.

יראת אדוני טהורה עומדת לעד.

יראה זה המקיים את הכול.

למה? מפני סוד הטהרה שבה

היא מכלה את הכול, את כל מה שהוא לא מזוכח,

היראה מכלה.

וזוהי הטהרה.

ומה נפלא לפי זה? מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בשבת ל״ד.

והיה אמונת עתיך, חוסן ישועות.

מה כתוב שם?

ואפילו הכה, אי יראת השם יאוצרו, אין,

אין לא, לא.

זאת אומרת,

שישה סדרי משנה, אם אתה לומד אותם, כולם,

ואין לך אוצר שקוראים לו יראת שמיים, יראת השם יאוצרו,

אז לא שווה כל מה שלמדת.

כלום, לא שווה כלום.

אפס.

אתם מאמינים דבר כזה? אדם יודע את כל השס ישר והפוך, כמו הגאון מווילנה,

ואומרים לו, אפס.

איך יכול להיות?

משל האדם שאמר לשלוחו,

עלה לי קור של חיתים.

העלה לו.

אמר לו, ערבת לי קו חומטין?

אמר לו, לא.

אמר לו, מוטב אם לא העלית.

ביקש ממנו שיעלה לו כמות של חיתים למעלה על העלייה,

והוא העלה לו. הוא אומר לו, אבל שמת שם את החומר המשמר שקוראים לו חומטין בשיעור של קו,

כנגד הכור?

עשית את זה?

אז הוא אומר לו, לא.

אז הוא אומר לו, מה שווה? כל מה שהעלית, הכל יתליע, הכל יתקלקל, הכל זה, שום דבר, זה הכל אפס אפסים.

חבל שהעלית, עכשיו הכל יתקלקל, לא שווה כלום.

וזה משל, על מה? על התורה.

תורה בלא יראה,

אם אין יראה את השם אוצרו,

המחסן שאליו אתה מכניס את התורה,

אין שם את החומר המשמר את היראה,

היא לא תתקיים,

לא שווה כלום.

אפס.

מה הרי זה מבהיל לומר על אדם שלמד את כל התורה, מוטב שלא העלית.

שכן הוא סוד הדבר באמת, שגם בלימוד כל התורה אפשר ויש אופן שסוף סוף

אין זה טהרה.

ואנחנו מכירים הרבה כאלה שיש להם לכאורה הרבה תורה,

אבל היא לא שווה כלום.

איך שהם מתנהגים,

איך שהם מדברים,

איך שהם מקללים,

איך שהם עושים,

איך שהם מזייפים את התורה, איך שהם שולחים אנשים לחיסולים,

איפה?

אין יראה בגרם.

דרעי לחץ עליי, אז לא יכולתי,

אז סגרתי את כל בתי הכנסת ביום כיפור.

לחץ עליי.

אין אלוקים לנגד עיניהם.

הרי שמבייחזו את האלוקים,

בדרגה כזאת אפשר שיחשב ויאכלו וישתו.

ורק עם קו חומטין, שזה היראה שהיא סוד הטהרה,

בזה אי אפשר שיחול שום אבק,

ואז זה יהיה מזוכח בתכלית הזיכוך.

ולכן,

אם

יראת השם היא אוצרו,

מוטב.

ואם לאו לאו,

כי זה מה שמקיים את הכל.

אם יש יראה, זה המקיים את הכל.

והרי נתבהר כמו חי.

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

וכל שאין יראת חטאו קודמת לחוכמתו,

אין חוכמתו מתקיימת. אז לא דנים פה מה עדיף, יראה או חוכמה וזה.

כפשוטו,

בלי יראה אין חוכמה.

יסוד הקיום מוכרח להיות טהרה,

וטהורה אי אפשר להיות

כשלומדים החוכמה רק כדרך חוכמה.

לדעת סוגיות, לדעת דברים, לדעת הלכות.

אלא, דווקא כשילמד את החוכמה על דרך יראת חטא,

לקיים,

להילחם על כל תג, למסור נפש,

לא להיכנע בפני שום לחצים, לא של בני אדם ולא של גדולים ולא של אף אחד.

מה שהתורה מחייבת אתה עושה,

שום לחץ לא ישפיע עליך.

לא כמו הרבנים מטעם, רחמנא ליצלן.

וזה הסוד של יראת חטאו קודמת לחוכמתו,

כי מהלך החוכמה צריך להיות רק על דרך

של יראת חטא,

שיראת חטא תוביל הכול.

אם אדם לא ירא,

אין לו יראת חטא, אין לו גם חוכמה.

אל תביא לי שמות ואל תביא לי כלום.

תראה לי התנהגות,

תראה לי ביצוע,

תראה לי מסירות נפש,

תראה לי.

בוא תראה לי.

אם תראה לי, אני יכול להגיד שיש פה חוכמה.

אם לא, זה לא חוכמה כלל.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין יראה

תמיד קודמת לחוכמה.

היא האוצר, מקום שאליו תיכנס החוכמה. אם אין מקום כזה,

חבל שהעלית.

רבי חנניה ברגנשי אומר,

רוסקו שמוחזקות ישראל לפיקו חירבו להם תורם מסבור של נעמור אלינוי, חופש למאנס, והגדיל תורויה אדיר.