ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ - פרשת ויחי | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מדברים,

אני קודם מוכיח מן הפסוקים, מדברים ביום המממיתה

של יעקב אבינו.

ויקרא יעקב אל בניו,

ויאמר,

האסו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.

הוא רצה לגלות את הקץ, אחרית הימים זה ביד גואל צדק.

אבל,

אז הוא אומר להם, אבל נסתר כאן מנו שכינה,

הקדוש ברוך הוא לא רצה שיגלה את הקץ.

יקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם.

אז הוא התחיל לומר להם,

למי שצריך להוכיח,

הוא הוכיח,

הוא הוכיח את ראובן על הבהילות.

פחז כמיים אל תותר.

אחרי כן שמעון ולוי,

כלי חמאס מחירותיהם.

בסודם אל תבוא נפשי,

זה במעשה זמרי.

שלא ייזכר השם שלו בסיפור הזה.

זמרי, נשיא בית אב השמעוני,

אבל לא מוזכר יעקב אבינו בכלל.

וגם במקהלם,

כשקורח הקהיל את עדת ישראל נגד משה רבנו,

אז גם כן בסודם אל תחד כבודי.

לא מוזכר ויקח קורח בן יצהר בן כהת בן לוי.

לא כתוב בן יעקב או בן ישראל, לא מוזכר בכלל.

השם שלו לא רוצה שייזכר עליהם.

סבא אומר על הבנים שלו.

נותן להם תוכחה, זה תוכחה.

כי ואף פעם הרגו איש,

אנשי שכם, זה לא דרכו של יעקב אבינו,

מלחמות.

וברצונם עיקרו שור, רצו להרוג את יוסף.

אז אפילו כשהוא מקלל אותם, ארור אפם.

הכעס שלהם יהיה ארור,

ועברתם.

נו, אחרי כן,

אבל יש כאן נבואה על קורח ועל זמרי.

זה נבואה.

אחרי כן, יהודה, אתה יודיך, יודוך אחיך.

כתוב שם, לא יסור שבט,

או גור אריה יהודה,

זה נבואה גם כן, שדוד יהיה,

בזמן שאול הוא גם כבר לחם עם גוליית,

והוא היה כל המלחמות,

ובכל אשר לפני יזכיר ויצליח.

ויהי דוד מזכיר ושם אמו בכל דרכיו.

ויהי דוד מזכיר ואדוני אמו.

אז היה גור, אבל היה גור.

אבל אחרי כן, כשהוא מלאך, היה אריה.

ומה זה אריה? כל העמים מסביב פחדו ממנו.

הרי כתוב בפסק ברמב״ם, בהלכות היסטורי ביאה,

אין מקבלים גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה.

בימי דוד, בגלל שהיו מתגיירים מתוך פחד.

כי דוד היה,

כמו שהיו מפחדים מאמריקה,

הפרסים, מפחדים מהם, לא?

היה פחד מדוד.

ולכן הרבה היו מתגיירים, ובכלל הפחד

יהיו ישראלים,

הם בטוחים יותר.

יהיו יהודים, יהיה מי יהיו בטוחים.

אבל,

ובימי שלמה, בגלל הטובה שהייתה בימי שלמה,

שאין הקצב נחשב באומה בירושלים,

אז גם כן לא מקבלים גרים.

אבל אני רק כבר אסביר מה זה אריה.

מקודם היה גור, בזמן שאול.

אחרי כן הוא היה כמו אריה, כשהוא בעצמו מלאך,

אז נתן הכסף אחי, כי הוא היה מצליח בכל המלחמות.

ועשה הרבה זהב מזה בשביל לבנות בית המקדש.

אז הוא היה אז כמו אריה.

אחרי כן כתוב לאסור שבט מיהודה ומחוקק,

מבין רגליו. שבט

זה משה, כמו ריש גלותה,

היה מזרע דוד,

מזרע יהודה.

מזרע דוד גם.

ריש גלותה.

ומחוקק זה שושלת של הלל הזקן, רבנו, רבן גמליאל, רבן שמעון גמליאל ורבנו הקדוש, כולם זה מזרע דוד המלך.

אז זה הכל נבואות.

אחרי כן יש עוד נבואות.

יש כאן נבואה שרציתי לבער אותה.

יהי דן נעש על דרך,

עלי דרך,

שפיפון עלי אורח,

הנושך עיכה וסוס, ויפורחו אחור.

זה משל על שמשון.

שמשון היה משבט דן.

וניכרו עיניו הפלישתים,

והיה טוחן ברחיים, אבל כשעשו שם מסיבה פלישתים אז ביקשו להביא את שמשון שירו אותו כולם כשהוא עיוור וכבוש.

זה שמשון שפחדו ממנו.

אז ביום האחרון, מה הוא עשה באותו יום?

הוא התפלל להקשיבו לך, חזקני השם עוד פעם, רק הפעם,

תן לי שכר עין אחת,

ושכר העין השני זה לעולם הבא. הוא מצא נופשו על קרל ישראל, שמשון.

לא, הוא לחם והרבה פעמים סיכן את עצמו.

וכאן,

אז הוא היה דומה, ביום האחרון הוא דמה לנחש.

הנחש,

רואה סוס,

נושך אותו, כנראה, הכוונה, נושך אותו ברגליים הקדמיות.

בעקב.

בעקב. עיכב הסוס ברגליים הקדמיות. אז כואב לו, העקיצה כואבת לו.

אז הוא לא יכול לדרוך.

אז הוא מתרומם.

מתרומם.

על שתי הרגליים האחרונות. אני ראיתי כמה פעמים סוס התרומם ככה.

אבל, אז מי שהרוכב עליו כבר, ככה, כשהוא הולך ישר,

המשקל שלו על הסוס.

אבל אם הסוס יעמוד,

אז מה משקל הגב שלו הוא באוויר?

אז הוא ייפול.

מהמשקל של עצמו ייפול הרוכב.

כך שמשון

אומר רשי, רשי מסביר את זה.

הוא נגע ביסודות של הבניין.

אבל הוא לא היכה אף אחד,

לא עם חרב, לא עם לחיש לחמור.

זה בלי כלום. רק

הוא דחף את הסודות וכל הבית נפל עליהם.

זה דומה לנחש, שהוא לא נגע ברוכב.

הוא נגע בסוס.

אבל על ידי זה הרוכב נפל.

כך גם שמשון נגע ביסודות

וככה נפל כל הבית.

אז זה הכל נבואות.

נבואה.

נבואה על שמשון.

ויש עוד, ויש עוד, על כל פנים.

ויש עוד, הכל זה נבואות

שאמר ביום,

וזה היה יום פטירתו.

אחרי שהוא גמר לומר את התוכחות והברכות והנבואות האלה,

כתוב בסוף,

ויאסוף את רגליו למיטה ויגבע.

גמר את הדרשה,

אז הוא

ויגבע.

אז זה יהיה יום הפטירה שלו. אמר להם,

האספו והוא אמר לכם,

וזו הדרשה שהוא אמר פה,

ואחרי כן גמר,

הוא הרים את הרגליים למיטה.

אולי הוא היה יושב כשאמר להם.

כשהוא דיבר איתם הוא לא שחב.

הוא היה יושב.

אז

הרים את רגליו למיטה,

ויגבע.

זה היה יום הפטירה שלו. זה פלא.

איך היה,

ביום הפטירה שלו,

היה כזאת שלילות הדעת

לומר לכל אחד מה שצריך להגיד לו.

ביקורת.

ועוד יותר,

עוד יותר,

מוטי,

ספר המדע.

הנבואות,

הרי

הנבואות,

כתוב ברמב״ם בפרק ז' מלכות יסוד התורה על הנבואות.

הוא מביא שם, הרמב״ם,

אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.

ולכן הנביאים מביא פסוק

שהנביאים בספר שמואל,

יש שם מתנבאים, היו לומדים נבואה.

איך לומדים נבואה? דבר ראשון, חכם גדול להכיר כל הברואים, הרמב״ם אומר,

להכיר את גדלות הבורא עולם,

ולשלוט בכל כוחותיו.

השכל עובד.

שולט בעצמו. ברמב״ם, בהלכות יסוד התורה, בהתחלה בפרק ז',

אבל אחרי זה הוא אומר,

הנבואה שורה, הנה.

כל הנביאים הן מתנבאים בכל העת שיצור. לא כל רגע שהם רוצים,

אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב

ומתבודדין.

שאין הנבואה שורה לא מתוך עצלות,

לא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה.

ועל כן הנביאים, בני הנביאים,

לפניהם נבל וטוף

וחליל וכינור,

והם מבקשים הנבואה.

כל הזמן המוזיקה עובדת,

שיוסמכים.

וככה מקבלים נבואה.

וזהו שנאמר, והם המתנבאים. כלומר,

מהלכים בדרכי הנבואה עד שיתנבאו.

כמו שאומרים, פלוני,

פלוני מתגדל.

הוא גדל.

גם פה הוא מתגדל.

טוב, אז זה פלא עצום. איך יעקב אבינו ביום הפטירה שלו היה שמח.

איך הוא היה מתנבא.

נבואות עם כולם, כל הנבואות האלה, אפילו עד שמשון.

איך הוא התנבא

ביום הפטירה שלו.

אז זאת אומרת שהוא היה שמח ביום הפטירה שלו.

אז באמת,

למה הוא שמח?

כי

יעקב אבינו מילא את תפקידו בעולם הזה.

יעקב אבינו מילא את תפקידו בעולם הזה,

וגידל ילדים, ברוך השם, כולם צדיקים.

כמו שכתוב ברשי,

מקודם כתוב,

כשבא אליו יוסף,

בשביל שיבטיח לו ושישבע והוא נשבע לו,

שיקבור אותו במערות המכפלה.

אז כתוב, הוא רצה,

היה יושב לכבוד,

אבל כשבא,

אבל כשהוא הסכים,

שהבטיח לו, אז הוא רצה להודות לקדוש ברוך הוא,

אז הסתובב

כלפי ראש המיתה.

כך כתוב, וישתחו ישראל לראש המיתה.

כי אומר רשי, כי בראש המיתה, בראשו של עולה,

השכינה שורה.

אז הוא הסתובב להשתהבות לקדוש ברוך הוא, שעזר לו, הנה יוסף הבטיח שהוא יעשה.

אז כתוב שם ברשי, מה זה ראש המיתה?

גם שראה שהוא מיתתו שלמה,

שכל הילדים שלו,

אין בהם אפילו אחד רשע.

אפילו יוסף,

שהיה שבוי בין הגויים בבית הסוהר,

ואחרי כן מלך,

ונשאר צדיק גם במלכותו.

זה נקרא מיתתו שלמה, כשאומרים בקריאת שמע, אומרים אותי מיתתתי שלמה.

זאת אומרת שלא יצא מבניי ומנכדיי שום אחד רשח על זה שלנו.

כמו שסבא היה מתפלל שלא יצא שום

פסול, שלא יהיה שום פסול בזרעו וזרע זרעו עד עולם,

ויקרא בהם מקרא שכתוב ישראל אשר בך אתפר.

זה סבא כל בוקר יתפלל עם התפילין על יד המזוזה, לפני שהוא יוצא לשחרית.

כך היה, ברוך השם, אז אדם כזה שמילא תפקידו, אני אגיד עוד משהו.

ידוע, יש בספר ירמיה, פרק י״ב.

ברוך אתה מאי אלינו מלך העולם,

שהכל נהיה בדברו.

אמן.

יש שם בספר ירמיה,

שירמיהו הנביא טוען

לקדוש ברוך הוא.

מדוע דרך רשעים צלחה

שלו ושורשו גם עשו פרי

מה הייתה הטענה של ירמיהו?

הרי נבוכדנצר הרשע

החריב את בית המקדש.

אז כל היהודים היו חושבים, לא יעבור את זה בקלות.

כבר הקדוש ברוך הוא התנקם בו.

אבל הם רואים, הוא מלך עד סוף יומיו על מיטתו, מת על מיטתו, הכול, והמשיך למלוך.

שום דבר לא קרה.

מדוע דרך רשעים צלחה?

ולא רק הוא, אלא גם הבן שלו

מלך והנכד שלו מלך. אביל מרודך היה נקרא.

והנכד שלו מלך.

וגם הנינה שלו, זה הבסתי.

היא גם מלכה, אבל פסקה המלכות שלה באמצע.

אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, במשל,

הלוא את רגלים רצת וילעוך,

ואיך תתחרע עם הסושים.

אתה לא ידע שאני משלם שכר?

אני צריך לשלם שכר לעיל מוכדנצר,

והוא רץ.

אז יש שתי גרסאות.

בגמרא זה סנהדן צדיק זין.

הוא רץ לפניי ארבע פסיעות.

זה היה כשחזקיה המלך התרפא מחוליו וביקש אות

מישעיה הנביא.

אז האות שהיה אמר לו שהשמש תעצר,

והיום יהיה ארוך עוד עשר מעלות.

אז בכל העולם ראו מה קרה, היום נהיה ארוך כל כך, מה קרה?

נודע הדבר שזה בגלל אות שנתם האלוקים לחזקיה.

האלוקים שולט, הוא שולט בשמש,

שולט בשמיים, שולט בכור.

והוא,

אז מלך בבל רצה לשלוח לו מכתב איחולים,

ונמוכדנצר היה מזכיר.

אבל בשעה שהוא כתבו את המכתב הזה, נמוכדנצר לא היה.

אז כתבו, שלום לחזקיה המלך, שלום לירושלים,

שלום ללקה רבה לישראל.

בא נמוכדנצר,

ונודע לו, שולחו את המכתב,

שאל אותם, איך כתבתם?

אז אמרו לו,

אמר להם,

אתם קוראים לו אלוקה רבה,

האלוהו הגדול,

ואתם משאירים אותו בסוף? הייתם צריכים להתחיל שלמה לאלוקה רבה לישראל,

שלמה לחזקיה, שלמה לירושלים.

איך אתם קוראים לו אל הקה רבה, ואתם לא אומרים לו שלום מייד.

הראשון.

הוא הרי שולט על כולם,

המלך של כולנו.

אז הוא רץ, אמרו לו,

תרוץ, שלחנו כבר השליח, תחזיר,

תיקח מן השליח את האיגרת, נחזור איגרת אחרת.

אז הוא רץ, הביא את האיגרת ותיקנו אותה.

אז אני צריך לשלם לו

שכר שלוש פשיעות או ארבע פשיעות.

נדמה לי בילקוד כתוב שלוש,

בגמרא כתוב ארבע.

שלוש וחצי.

אז אומר החפציים, זה היה שלוש וחצי.

הרים את הרגל,

בא גבריאל ועצר אותו. אומרת הגמרא,

אילו לא בא גבריאל ועצר אותו,

לא נשטיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

מה הפשט בגמרא?

אז החפץ חיים הוא פשט נפלא בגמרא.

אומר הרי

ורשתי נקטעה מלכותה.

כל פשיעה שהוא פשע, לכבוד השם יתברך,

קיבל מלכות.

הוא מלך,

בנו ונכדו. זה שלוש פשיעות.

אז הפשיעה הרביעית, זו הייתה חצי פשיעה. כי בא גבריאל ועצר אותו.

אז מגיע לו עוד חצי זמן.

אז פשטי הייתה מלכות אבל פוסקא מלכותה.

ואלמלא לא בא גבריאל ועצר,

אז פשטי הייתה נשארת.

הייתה פשיעה שלמה,

אז פשטי הייתה מלכות. ולא הייתה קמה אסתר.

ואז לא נשטר משונאים של מצרים וככה גזירת המם.

על ידי שאסתר מלכה,

זה פשוט נפלא,

על ידי שאסתר מלכה

ככה ניצלו עם ישראל.

נמצא שהפסיעה הרביעית שנעצרה,

זה היה,

זה הציל את עם ישראל.

כי כל,

אני פעם,

אין סוף לברכם פעם הייתי,

הזמינו אותי, היה בשבע ברכות

לנכד של הרבי,

של הרב שך,

הזמינו אותי לבוא לשבע ברכות, זה היה בכולל רשבי,

וברשי היה, בכולל רשבי.

והיו שם, הוא היה רב שם, הרב מאיר,

והיו שם

בעלי בתים,

בעלי בתים שבאים לבית כנסת.

אז הם, גם הם היו בשבע ברכות, וגם הרב שך היה בשבע ברכות.

ובאתי,

אז ביקשו ממני לדבר.

אמרתי להם שרגילים לומר פה מבני ברק, רגילים לומר בשם החזוניש, בשם אחרים,

לא צריך לראות את הייחוס של ההקלה.

או של, העיקר, מהו הבחור ומהי הכלה.

אם היא כלה טובה,

מידות טובות,

וירת שמים,

לא צריך ייחוס.

אמרתי להם, אבל בגמרא הזאת רואים המעלה של הייחוס.

בשתי מלכה

בגלל חצי פשיעה שעשה בה, עשה בה אלתר זיידה,

הסבא של אבא שלה.

ואביה מלאך,

בשביל פשיעה אחת, רואים איך הקדוש ברוך הוא משלם את זכר זה כמו ש...

וחסד השם מעולם ועד עולם על ירייו,

וצדקתו לבני בנים. הקדוש ברוך הוא משלם טובה לבני בנים של ירי שמים לדורות,

הוא משלם.

הנה אתה רואה איך אפשר לזלזל בייחוס.

אז איך אפשר לזלזל בייחוס?

אם אתה לוקח בת מיוחסת עם צדיקים, אתה מקבל כל הזכויות.

כמו שאני אומר תמיד למי שמתחתן עם הצאצאים של רבי ברוך,

כל הזכויות וכל התפילות של רבי ברוך על כל הצאצאים שלו עוברים לילדים.

גם הם צאצאים של רבי ברוך.

ודאי, אין לזלזל בייחוס, אבל העיקר כאן להדגיש

איך הקדוש ברוך הוא משלם שכר.

אז הוא עונה,

עונה הקדוש ברוך הוא לירמיה, אני צריך לשלם לו שכר.

על זה שילמתי לו שכר שלוש, שעות וחצי.

מה אתה כל כך תמה?

אמרנו, מסל למעט דבר דומה. קדוש ברוך הוא אומר את המסל.

מסל אחד שהיה מתפאר שהוא יכול לרוץ, רץ,

יכול לרוץ להתחרות

עם סוס.

סוס ירוץ והוא גם ירוץ, הוא ישיג אותו.

ולא רק בשטח יבש,

אפילו בביצות.

אם יש בוץ ואתה מכניס את הרגליים, קשה לך להרים אותם כל פעם,

איך אתה

תתחרה?

טוב, אבל כך הוא היה מתפאר.

אז הביאו לו רגלי אחד,

הביאו לו איזה אדם שהוא גם רץ,

מוכן לרוץ, עשה, התחרה איתו.

התחרה איתו והתעייף.

זה שהיה מתפאר, התעייף בריצה.

אה, אמרו לו, ואיך אתה, הלוא את רגלי רצת וילאוך, התעייבת,

ואיך תתחרה עם הסוסים בביצות המים?

אתה מדבר, איך אתה יכול? אפילו עם רגלי אתה התעייבת.

אז איך אתה חושב להתחרות עם שוש?

בביצות המים?

ככה אמר לו הקדוש ברוך הוא.

זה אתה לא יכול לעכל את השכר שאני צריך לשלם, שאני משלם לנבוכדנצר.

ואיך תעכל את השכר שאני עתיד לתת לאברהם, יצחק ויעקב שרצו לפעמי כסוסים.

הם רצו כסוסים כל ימיהם.

מיהם?

כמה פשיעות זה?

מה שאבותינו הקדושים רצו לפוענו כסוסים.

כמה פשיעות זה?

ואיך אני, כשאני אבוא לשלם,

אז אתה לא תוכל, קל וחומר, לא תוכל לעכל את זה.

זה ענק השבחו. זה מלמד אותנו שכר וזכות אבות.

שכר, שהשם לא מקפח על כל בריאה לדור לדורות.

הוא משלם,

עושה חסד לאלפים.

מה עם החזל שימקב אבינו לא מת?

מה? החזל שימקב אבינו לא מת.

שיעקב לא מת.

אתה רוצה להסביר את זה.

טוב, זה לא עכשיו. רגע.

אז אני אומר,

יעקב אבינו,

הפרשה הזאת מראה לנו,

התקיים בו, ותשחק ליום אחרון.

למה?

הוא מילא תפקידו, רץ כל ימיו

כסוס לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

וחוץ מזה העמיד בנים מיראי שמים כולם, ברוך השם אפילו יוסף שהיה בין הגויים, והיה מלך

לא חטא, עומד בצדקו.

הרשי מביא את המילים האלה.

זה מיטתו שלמה.

אז מה, מה, מה, מה, מה, מה לא טוב ללכת לעולם האמת?

המיטה,

אני חשבתי שהמיטה בכלל לא כואבת, רק

הפחד הוא מיום הדין.

אבל זה לא נכון, המיטה כואבת.

כמו שהגמרא אומרת בברכות, שיש תוצאות סוגי מיטות.

כמניין תוצאות

הגמרא לומדת מפסוקים.

כמניין תוצאות, למוות תוצאות.

שיש

למעלה משמונה מאות

סוגי מיטות,

והקשש בכולם זה אסכרה,

נחנק האדם.

והכלה, אני חושב, כתוב שם גם הכלה, זה מיטת נשיקה.

טוב, זה צריך לעבור.

אתה יודע מה זה? על זאת תתפלל אליך כל חסיד לעת מצוא,

שיתפלל שהמיטה תהיה קלה.

יש הרבה סוגי מיטות.

אדם, על זאת תתפלל אליך כל חסיד לעת מצוא, הגמרא אומרת, להתפלל על המיטה,

שתהיה מיטה קלה.

אבל אחרי המיטה,

החיות של האדם, זה הנשמה, החיות שלו נשאר.

חיות זה בריאה.

החיות זה בריאה, זה הנשמה.

החיות,

אני לא מדבר על חלק אלוקה ממעל.

אפילו גויים, החיות שלהם זה הנשמה.

החיות,

אז גם

נשארת, נשארת, החיות נשארת.

החיות נשארת ועוברת לעולם הנשמות.

ושמה,

זה טוב מאוד שמה, בשביל הנשמה זה טוב מאוד שמה, יותר טוב מכאן.

כי אני מתערת כל הזמן מהצרות שעושה היצר הרע.

אבל שמה יש לה שקט, ברוך השם,

יש לה, ילכו מחיין אל חיין.

אשרי יושבי ביתך בעולם הזה,

עוד אלוך הסלע לעולם הבא.

אז זה רק לעבור ממקום למקום.

לכן היה יכול להיות בשמחה.

ראיתי בספרים שהוציאו על הרבי פוניבש,

היה לי את הספרים, אולי מישהו שאל אותם.

גם היה לי ספר פה,

כנף רננים,

ונעלם.

מצאת את זה?

מי לקח את זה? לא, הוא בחדר. לא, הוא בחדר.

אני לא מצאתי את זה.

אני לא מצאתי את זה. לא, לא חשוב, לא חשוב. אם

אתה חושב שזה נמצא, אז זה טוב.

מתי ראית אותו? לפני שבועיים? גם אני ראיתי אותו לפני שבועיים.

אבל עכשיו הוא נעלם.

הוא היה פה על השולחן.

‫הרמי פוניבז'.

‫מה? ‫-הרמי פוניבז'. ‫-כן, אז הרמי פוניבז' היה בזמנו היה ‫בחור מבוגר קצת, 25 אולי,

‫והוא היה למדן.

‫בחור למדן, עילוי היה.

‫כולם אומרים שאם הרב מפוניבז' ‫לא היה מתעסק בבניינים ‫ובפרנסת בני הישיבה,

‫הוא היה גדול הדור.

‫כך אומרים.

‫הרבה חיים משמואלי, שמעתי מפיו בהספד, ‫הוא אמר,

‫ההפקרות של הרב... ‫הפקיר את יושי קורי.

‫הוא היה נקרא יוסף שלמה.

‫אתה יודע שבליטה לא אומרים שמח, ‫אומרים שני.

יושי.

‫במקום יוסי אומרים יושי.

‫והוא היה מעיר קולה,

‫אז יושי קולי קראו לו.

‫אמר שיושי קולי הפקיר את יושי קולי ‫בשביל לבנות תורה.

‫אם הוא היה ממשיך, הוא היה גדול הדור.

‫כבר לימוד.

אז

על כל פנים, אז זה, הוא היה למדן,

‫פגש בו רבי יוזל הנובהרדיקר.

‫רבי יוזל בהתחלה היה לו ישיבה ‫רק בנובהרדוק.

‫עיר נובהרדוק.

‫נובורודוק.

נובורודוק.

חדשה כמו ניו יורק,

ניו ג'רסי, ניו זה חדש.

גם שמה, גם ברוסיה, יש כאלה שמות.

נובו.

נובורודוק.

‫אז הוא, ושם הרב,

‫הרבי יוזל הזמין אותו להיות ‫נושא ונותן עם בחורים,

‫לדבר איתם בלימוד.

‫הוא בא לישיבה, כמובן נתן לו משכורת.

‫ובלי ספק הוא התנה איתו ‫שייכנס לשיחה שלו.

למה?

‫כי רבי יוזל,

‫על אור שלום,

‫הוא רצה גם להשפיע על הרב יושב,

‫על הרב בעצמו, על יוסף שלמה.

‫-נכון.

‫רצה להשפיע עליו.

‫-נכון. אה, תודה רבה.

‫הוא רצה להשפיע עליו.

‫אז בוודאי טוב, על כל פנים, ‫מי היה הרב בנובהרדוק?

‫רבי יחיאל מיכל אפשטיין,

‫בעל ערוך השולחן.

‫אז הרב מפוניבז'

‫ניצל את ההזדמנות,

‫כל יום הוא ביקר את הערוך השולחן ‫ודיבר איתו בלימוד.

‫ומאוד הרב אפשטיין היה אוהב אותו, ‫היה נהנה ממנו מהלימוד.

‫היה מדבר איתו בלימוד, ‫היה נהנה ממנו, העילוי שקופ.

זה לא...

‫זה ראש עילוי היה.

‫אז הוא תמיד, כל יום הוא בא, ‫ומתי שהוא לא בא,

‫הוא שולח את השמ״ס שלו ‫לשאול למה הוא לא בא.

טוב, אז מספר הרב מפוניבז' מספר

שבסוף ימיו,

הרב אפשטיין,

‫קהו עיניו, לא היה רואה.

‫לא היה רואה טוב, אבל היה ללמוד,

‫הוא ישב ללמוד בעל פה.

היה לו סדר,

‫כך וכך דפים בבלי,

‫כך וכך דפים ירושלמי,

‫כך וכך פרקים ברמב״ם,

‫כך וכך סימנים ואיתור בשולחן ערוך.

‫בעל פה למד כל הפה, ‫רק הוא לא ידע בעל פה.

טוב,

וביום האחרון שלו, ‫ידעו שזה יום האחרון.

גם הוא ידע.

ידעו, והרב מפוניבז' כרגיל,

‫הוא רואה אותו באיזה שלווה רואה אותו.

שלווה.

‫איך הוא היה כל כך שלם ‫ביום הפטירה שלו.

‫אז הוא אמר, היה נראה לו, ‫הרב מפוניבז' הגדיר את זה,

‫היה נראה לו כאילו הוא,

‫הוא גם ידע שהוא הולך להיפטר,

‫אבל לא, לא, לא, לא, זה לא מעזיז אצלו כלום.

‫הוא היה כמו אחד שעובר רבנות

‫מעיר קטנה לעיר גדולה.

‫לא, ברדוק, לא הייתה עיר גדולה.

‫אבל אם למשל קובנה או וילנה,

‫אז כמו אחד שהולך לעבור רבנות,

‫באותה שלווה

לא הרגישו שום, עליו שום פחד.

‫האמת היא, האמת היא, כמו שאמרנו,

אם,

אם כל כך

‫הוא ידע את התורה,

‫מה יש לו לפחד?

‫הרי אמרתי,

יש בזוהר הקדוש, באדירה,

‫ביום הפטירה של רב שמעון בן יוחאי,

‫הוא אמר,

‫בחדקת ירא את קטירנה והדדקות ‫שבריכו כל יומוי.

כל הימים שלי התקשרתי עם הקדוש ברוך הוא,

‫בקשר אמיץ שלא נשבר ונפתח,

‫ועוד פעם אמרים, אני קושר אותו.

‫קשר אמיץ כל חייו.

‫באמת חשבתי מה הקשר האמיץ שהיה לו,

‫לרב שמעון נעימה הקדוש ברוך הוא,

‫שהיה לומד, היה מתמיד גדול.

‫רב שמעון בן יוחאי היה מתמיד גדול, ‫כל הזמן למד, וגם במערה ישב ולמד.

‫הוא גם זכה לנסתרות,

‫אבל זה לא מיד, מקודם, מילה קריסו,

‫בתנ״ך,

במשניות,

בגמורות,

‫וגם לנסתרות.

‫והקשר, כמו שאמרתי פעם, ‫הזכרתי את זה פעם,

‫מה שאומר בעל התניא

‫על הפסוק, אוי, גול צומא לכולם מים?

‫מה זה גול צומא לכולם מים?

‫נו, בטח, נו, מיש צמא, שוטה.

‫מה הוא בא לומר לנו פה?

‫ואם הכוונה היא אין מים אלא תורה,

‫אז גם כן, אם אתה מתגעגע לתורה, ‫וצומא לתורה, תשב ותלמד.

‫מה הוא בא להשמיענו?

‫אומר בעל התניא,

‫הואי, כל צומא לקדוש ברוך הוא,

‫כמו שכתוב, ‫צמא נפשי לאלוקים לקהל עי.

‫הואי, כל צומא לקדוש ברוך הוא,

‫תשב ותלמד, ‫יהיה לך קשר עם הקדוש ברוך הוא.

‫הואי, כל צומא לקדוש ברוך הוא, ‫לכולם מים.

‫הואי, כל צומא לכולם מים.

‫אתה תשב ותלמד, ‫יהיה לך קשר עם הקשר הזה.

‫רב שמעון בן ארוחאי היה מתמיד גדול.

ידוע, זה הסמל, זה לבד אני אמרתי גם כן,

מה אנחנו יודעים מרב שמעון בן יוחאי,

שהוא למד, גם נגלה, ואחרי כן גם נסתרות.

הוא ישב ולמד במערה, הוא ובנו,

והיו, לא היה להם,

הקדוש ברוך הוא ברא להם

עץ וגם מעיין מים,

וככה היה להם הסתפקות עץ של חרובים,

חרובים.

ברמב״ם כתוב שעץ חרובים פטרנו למעשרות,

אבל יש חרובים טובים ויש חרובים לא כל כך.

זאת אומרת, זה לא אוכל איי-איי-איי.

ועם זה הם התקיימו עם מים והסתפקות,

אבל למדו.

רב שמעון למד ורב אל-עוזר למדו,

והקשר הזה הוא היה קשר אמיץ

עם הקדוש ברוך הוא.

היה קשור בתורה, רב שמעון בן יוחאי,

אז זה קשר אמיץ.

וגם

אז

אז רב יחיאל אפשטיין,

גם כאן הוא היה קשור בלימוד,

ידע כל התורה בעפה, ולא רק הוא, והרבה רבני ליטא היו.

היה עוד אחד שגם כן אותו סיפור,

רב דוד מקרלין.

היה פעם,

ראיתי את זה בספר מאיר עיני ישראל של החפציים,

שרב דוד מקרלין

גם כן קאו עיניו,

והיה לומד בעל פה.

והיה פעם בא, או כשאם הוא בא מישהו הוא רואה בו את ה...

זה מאפיל על ה...

אם יעמוד מישהו על יד עיוור.

אבל הוא מפיל קצת, הוא רואה

את הסילואט שלו,

אבל הוא בא,

בא איזה אחד גובה בשביל ישיבה,

הוא בא אליו,

אמר לו, ווסווילד יריד,

מה אתה רוצה?

מה יהודי רוצה?

אמר לו, אני גובה בשביל הישיבה הזאת,

ואני בא כל שנה, והרב נותן לי תרומה.

אז הוא הוציא את הארנק

ונתן לו תרומה.

אחרי כן היהודי הזה לא רצה להסתלק,

רצה לראות אותו, איך הוא לומד.

איך הוא לומד לבד, הכול בעל פה,

כמו רב באבנשטיין.

והוא נשאר שם עוד עשר דקות, נגיד.

אחרי עשר דקות, עוד פעם, שאותו ווסווילד יריד,

אמר לו, אני גובל ישיבה,

יש פלונית, ואתה צריך להם,

ואני בא כל שנה לקבל תרומה, אז באתי.

אז הוא הוציא עוד פעם את הארנק, הוא רוצה לתת לו.

אמר לו, אתה כבר נתת לי.

עכשיו, אני רק נשארתי לראות איך, איך הרב לומד.

אמר לו, מה אתה אומר? אני נתתי לך.

כן,

אבל לא תראה,

כל מה שאני עשיתי, אפילו מה שעשיתי לפני עשר דקות, אני לא זוכר.

כל זה אני לא זוכר. מה שעשיתי לפני, גם הרבי אלרום שלום היה מתאונן אני שוכח, מה שעשיתי לפני כמה דברים, אני שוכח.

מה שחסדתי לפני,

שוכח.

אבל,

אבל ש״ס אני זוכר,

ככה אמר רב דוד מקלין,

ש״ס אני זוכר,

כי זה הרבה רבנים ליטאים היו גדולים בטוירון,

כמו בעל המנחת ברוך.

אמר לי הרב ש״ך,

לא ידעו ממנו בכלל,

ופתאום יצא ספר כזה נפלא,

ספר מנחת ברוך,

והוא טוחן את הסוגיות בטוב טעם.

גם האזוניש אמר מרא דכולא תלמודא,

היה אמר עליו. אבל העיקר הוא,

הספר מאוד טוב, יש לי ספר מנחת ברוך,

ולא ידעו ממנו בכלל.

ורב אברון וולוסקי,

זיכרונו לברכה, אני לא יודע אם אתה מכיר אותו,

רב אברון וולוסקי, סיפר לי, הוא היה רב בוולוז'ין.

בוולוז'ין, הוא אמר, היה כמו שיש

טבריה עילית, טבריה תחתית, או מגדל העמק,

יש עילית ותחתית,

גם וולוז'ין הייתה מחולקת לשני רבנויות.

רב רפאל שפירא היה, הוא היה בזמן רב רפאל שפירא.

הוא היה שם והוא היה בצד השני.

זה יהיה רב אברהם וולוסקי.

יהודי שנפטר בן מאה, אבל בנו היה אומר שיותר ממאה.

הוא היה גר בחדרה,

הוא בא לארץ,

בלונדון היה רב,

הוא בא לארץ

ורצה לגור על יד ישיבה. אז היית שם,

שמע שיש ישיבת חדרה, שקנה שם דירה,

והיה בא לשמוע שיעורים שלי.

הוא אומר לי, והיה אומר, הערות,

הוא אומר לי, אני כבר זקן, לא יכול לבד ללמוד.

אבל כשאני בשמיע, אני,

קל לי יותר.

אז לא, הוא בא, כל יום הוא היה בא לשיעור.

אז הוא סיפר לי שפעם אחת

הוא יקלע בשבת לאיזה עיירה,

ובשבת הוא יצטרך להישאר שם.

אז הוא הלך לרב, ביקש ממנו שיהיה אצלו בשבת.

הוא הזמן את עצמו

להיות אצל הרב בשבת.

אז הרב הסכים.

אז הוא בא ל...

הוא בא לשבת,

והתחילו לאכול ארוחה, ליל שבת, סעודת ליל שבת,

והביאו דגים.

כל אחד נתנו לו ממנה גדולה של דג.

והרב אכל את הכול, והוא גם,

הוא מתפלל, למה כזה? כל כך הרבה דג.

אולי אין להם עופות,

אין להם בשר, אין להם... אז נתנו עוף,

נתנו דג.

אחרי כן מביאים עופות.

לרב נותנים כמעט עוף שלם.

וגם לא נתנו.

והרב אכל, אכל את הכול.

אומר, הייתי מתפלל, הם זוללים.

כל כך אוכל?

טוב.

אחרי האוכל

הראה לו הרב את המיטה,

איפה הוא ישכב,

והרב לקח אסטנדר וישב ולמד כל הלילה.

בחורף.

לכן היה אוכל הרבה לפי שצריך חום.

האוכל נותן חום.

אז הוא אמר בבדיחה,

התרנגול צעק כל הלילה.

התרנגול שהוא אכל,

גרם לו לצעוק כל הלילה.

ככה, וזה היה רבנליטה.

אז ברוך השם,

אנחנו מחזיקים טובה.

הסיפור עם הרב מיקונים.

לא, לא גמרת עם האורך השולחון, שהוא הגיע לאורך השולחון.

נו, כבר גמרתי אותו. לא, לא גמרת את הסיפור.

גמרתי אותו.

הוא הגיע לאורך השולחון ביום הפטירה,

והוא אמר לו, יוסף שקולי הגיע.

מה? הוא אמר לו, יוסף שקולי, נו, מה היה הסיפור?

נו, הוא הגיע...

יש למשך לזה, נו. לא, לא יודע ההמשך. תגיד אותה, אני יודע ההמשך.

מה ההמשך? אני זוכר שאתה סיפרת פעם שהוא הגיע ביום הפטירה, והוא היה רגוע, ו...

כן, זהו. הוא היה רגוע. אז אני אומר,

אדם שיודע כל התורה כולה,

אסרי משבלי כאן ותלמוד אבי יודה,

מה הוא צריך לפחד

מללכת לעולם האמת? מה הוא צריך לפחד?

אסרי יושבו ביתך בעולם הזה, עוד יעלו חסרי בעולם הבא.

הולך מישיבה לישיבה, ילכו מחייל אל חייל.

על המיטה צריך להתפלל שהמיטה תהיה קלה, זה כן.

צריך לעבור את המוות, אבל...

העיקר הפחד זה מיום הדין,

אבל אדם שעשה תפקידו בעולם הזה,

מה יש לו לפחד?

שמה יותר טוב מכאן.

מה יש לו לפחד?

רק לכן אנחנו, אני תמיד מתפלל שהקדוש ברוך הוא יזכני לא למות,

אלא מתוך תשובה.

לעשות תשובה לפני מותי.

אני תמיד מתפלל לקדוש ברוך הוא על זה,

שלא המותר. גם הייתי מתפלל,

הייתי מתפלל גם שאזכה לומר שיעור ביום הפטירה שלי.

לא יודע אם אני אזכה לזה.

אבל גם אני, לכל הפחות לעשות תשובה, אבל תשובה תשובה, תשובה אמיתית

לקבל עומר חוטאת ברח, לשמוע לו,

לשמוע לו.

מה אם אין כבבינו לא מת?

מה? אין כבבינו לא מת.

לא, לא, אני לא רוצה לדבר על זה.

לא.

אני רציתי לדבר.

כתוב בגמרא בברכות.

לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע.

צריך לעשות שהיצר הטוב יתרגז

על היצר הרע.

אם נצחו, מותיו.

ואם לאו, יאמר קריאת שמע.

אם נצחו, מותיו.

ואם לאו, יזכור לו יום המיתה.

כאן כתוב בגמרא.

נסביר מקודם. מה זה ירגיז עצמו על היצר הרע?

יכעוס על היצר הרע.

נגעור בו.

איך גוערים בו? גוערים בו.

אתה רוצה להוריד אותי משני העולמות? אתה רוצה לאבד אותי משני העולמות?

אבל על כל עבירה שאני אעשה, אני אקבל מכות.

כמו שהרבי היה אומר ביידיש, מבית מיר שמייסן

יתנו לי מכות.

אז לפעמים היה אומר,

יכוויס, אז על זה אני אקבל מכות.

מבית מיר שמייסן ביידיש.

אז אדם,

ככה מרגיזים את היצר הטובה, היצר רע.

מפחידים אותו, מפחיד. אדם להפחיד את עצמו.

תדע לך,

אתה תקבל מכות על זה.

תיזהר.

כי רק עם מיראת העונש עוברים, מתגברים עליה את שר הרע.

כמו שדיברנו פעם.

ואם לא הצליח,

מרגיז אותו.

אבל עוד פעם, ההרגל

לדבר עבירה,

זה משכיח לו. עוד פעם.

אז לכן,

אז יקרא קריאת שמא.

מה פשט קריאת שמא?

למה הוא עובר עבירה? כי הוא שוכח את הדברים הבסיסיים של האמונה היהודית.

האמונה היהודית היא דבר ראשון שיש בורא לעולם,

והוא

הכין בשמיים כיסאו,

ומלכותו בכל מה שלה.

הוא רואה כל מה שאנחנו עושים בו, הוא משלם שכר ועונש.

זה

אומרים בשחרית.

ברום העולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אף זה ארץ.

אתה בשמיים, ברום העולם מושבך.

השם בשמיים יכניק כיסו.

אבל משפטיך,

העונשין וצדקתך והטובות, השכר,

העונש והשכר,

עד אפסי ארץ. זה מגיע לכל כצות הארץ.

זו מלכותו בכל משלה.

אז אדם מלמד את עצמו ראשית שני הדברים האלה,

שיש אלוקים והוא משגיח ורואה אותו,

כי,

הקדוש ברוך הוא רואה אותך?

וכבר, בהזדמנות אחרת נדבר.

בינו בוערים בעם וכסירים מתי תשכילו.

ענות האוזנה לא ישמע, אם יוצר עיינה לא יביט.

הרי הקדוש ברוך הוא ברא כל כך הרבה עיניים.

כל בעל חיים יש לו שתי עיניים.

אולי יש מי שיש לו רק עין אחת?

ואני לא מכיר כל בעלי החיים.

אבל שתי עיניים לכל אחד

ושתי אוזניים.

אז מי שברא מכשיר ראייה, מכשירי ראייה

ומכשירי שמיעה,

כל כך הרבה, כמה יש?

אם יש שישה, שבעה מיליארד אנשים,

אז יש כפול עיניים.

עיניים.

ארבע עשרה, שתיים עשרה מיליארד.

עיניים בכל העולם.

מכשירי ראייה נפוצים בכל העולם. מכשירי שמיעה נפוצים בכל העולם.

ומי שברא את כל כלי השמיעה האלה, הוא לא רואה?

או כלי ראייה, הוא לא רואה.

זה לא יכול להיות. בוער, בער.

איש בער לא ידע.

בינו בוערים בעם.

וחסינים מתי תזכינו, מתי יהיה לכם שכל.

האם מי שברא כל כך הרבה עיניים,

אבל הוא לא רואה, הוא יצר מכשיר של ראייה,

והוא לא רואה, והוא לא רואה. איך יכול להיות דבר כזה? הוא, חסר לו?

אם יש לו כל כך בידו ליצור כל כך הרבה מכשירי ראייה, אז הוא לא רואה.

ואותו דבר, ארנות האוזן הלא ישמע, אם יוסר גויימה הלא יוכיח,

אמנם מדינת בעזה.

זהו, יקרא את שמה.

מה יש בשמה?

שמא ישראל השם,

אלוקינו השם אחד.

לדעת שיש אלוקים שהוא

מהווה את הכול, זה באחד. מה זה באחד?

אחד זה מה שכתוב ברמב״ם, בהלכה הראשונה של יד החזקה.

שאם יעלה על הדעת שהקודש ברוך הוא לא נמצא,

אין שום דבר יכול להימצא.

כי כל מה שיש בעולם, הוא מהווה אותו כל רגע ורגע.

ואם הוא מהווה אותו...

אז בוודאי הוא מכיר אותו, הוא יודע מה הוא.

הוא שמהווה אותו.

זה שמה ישראל השם שהוא אדון הכול

אחד

שאין עוד מלבדו. הוא מחיה את הכול, ואתה מחיה את כולם.

ואז כשידע האדם שתי היסודות האלה, שיש אלוקים,

ואחרי כן שיש שכר ועונש

ברום עולם משאביך ומשפטיך וצדקת עד ארצי ארץ.

אז אם כן, זה ירתיע את היצר הרע.

זה ייתן לו להתגבר על יצר רע.

על ידי קריאת שמע. איך קריאת שמע תציל אותי עם יצר רע? אם תקרא ככה,

בלי לחשוב, זה לא יעזור לך כלום לקריאת שמע.

אבל אם תתבונן שיש אסם,

יש בורא עולם,

והוא מנהל את העולם והוא רואה את הכול,

הוא צופה ורואה את הכול. היום אתה רואה,

אני עולה לבנק,

המנהל של הבנק הוא בעלייה שמה, יש לו מסך, כל מי שנכנס או יוצא,

וגם הוא מסתכל על כל העובדים,

אם הם עובדים או לא עובדים.

עליתי אליו למשרד.

ראיתי במסך שלו,

כל הזמן הוא יודע מי נכנס, מי יוצא, מי עובד, מי מתבטל.

אז הקדוש ברוך הוא חסר לו,

הוא לא יודע?

הוא לא רואה?

בטח.

הוא צופה ומביט

עליך, ואם אתה תחתה,

אל תחשוב שייבטר לך.

מי שחוטא נענש.

לשנן את שני היסודות האלה,

שיש אלוקים,

שמשגיח,

והוא מעניש ומשלם שכר.

ואז

ירווח לו מן היצר הרע.

אז הוא יוכל להתגבר על היצר הרע.

ואם זה לא עובד?

אז יזכור לו יום המיטה.

ואם גם זה לא עובד?

לא.

אני שאלנו הרי.

למה צריך ללכת בשלבים? למה לא כתוב יזכור לו יום המיטה ישר?

אז אחד אמר לי דבר נכון.

אם ילך,

אם יש,

זה נשק שיש נגד היצר.

הנשק הגדול

הוא יזכור לו יום המיטה.

אבל אם אדם יזכור לו כלום,

הוא יתרגל.

זה שום דבר. הוא יתרגל. ההרגל יעשה לו שזה לא נורא.

אבל לכן יותר טוב להתחיל

ללכת בשלבים.

לזכור שיש בורא עולם שמשגיח עליך.

הוא רואה, צופה את הכול.

ממכון שבטו השגיח על כל יושבי הארץ.

אז אם אדם, וגם שהוא נותן שכר ועונש.

אתה רואה כמה עונשים היו. הנה עכשיו אנחנו נאנסים מהקדוש ברוך הוא. כל העולם.

אחרון אף יש בעולם

עם הקורונה.

ממש

ועזוז נוראותיך יאמרו.

העוצמה של הדברים המפחדים

זה טרור.

טרור. מה זה טרור? אתה יודע מה זה טרור?

להפחיד.

אז לעזוז נוראותיך העוצמה של הדברים המפחידים שלך יאמרו.

זה הדברים המפחידים. אנחנו ביד השם תראה כמה מתו. מיליונים מתו כבר. מיליון וחצי. מיליון ושבע מאות

היה

הגיעו

בתקופה של חצי שנה

מתו כל כך הרבה אנשים ועוד עדיין נדבקים.

זה לא אחרון אף, זה לא ועזוז נוראותיך.

ועזוז נוראותיך יאמרו.

צריך לדעת רק דבר אחד.

מי שחוטא נאנס.

ורואים אותך לא תחשוב שאתה יכול להימלט.

אין מה להימלט.

הכל רשום.

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. היום לא צריכים לכתוב בספר.

היום יש מחשבים הכל ידוע.

הקדוש ברוך הוא.

אנחנו,

אני חושב, אני, אין לי כוח, אבל נהיה מספיק רגילי.

אני אומר,

יהי רצון שאנחנו נזכה,

ביום המיטה נזכה להיות לא בבית חולים.

למות בסביבה טובה.

לא בסביבה של אחיות ואנשים חילוניים.

להיות בסביבה טובה, חבר הכנסת ברוך הוא יעזור.

שיום המיטה יהיה

בתשובה

ובצלידות הדעת.

ולהחזיר את הנשמה.

הנשמה,

מחזירים אותה.

הגוף מתפורר זה כבר מזמן האדם הראשון. יש גזירה.

אדם צריך למות.

והמיטה, אתם יודעים, המיטה זה חורבן הגוף.

כי הגוף בסוף כעפר אתה ואל עפר תשוף.

לא, אפשר מן הגוף. אבל הנשמה נשארת. החיות

של האדם נשארת. עולה לעולם הנשמות.

והחיות הזאת,

שתהיה טהורה.

אלוקי הנה שמוסנה נתתה בי טהורה.

תהיה נקייה מחטא על ידי תשובה.

וכשעושים תשובה, אני התחדש לי טוב השבוע שהייתי מפחד מאוד

שמא יתפרסמו עוונותיי ברבים בעולם האמת.

ואז אני אתבייש מהרב שך, ואתבייש מאימא, ואתברש מסבא ומסבתא.

התרגום אומר, סוף דבר הכל נשמע.

אומר התרגום יונתן, מה זה סוף דבר הכל נשמע?

מכריזים בכל העולמות, בכל העולם.

ויילה, אוי לו לאותו שמרד במלך הקדוש.

ליפלוני, אומרים את השם שלו.

עכשיו תאר לך איזה בושה תהיה,

אם יכריזו עליי, או חס ושלום,

יכריזו.

אז מה, וישמע את זה הרב שך.

אוי, זה תלמיד שגידלתי?

היה איזה יהודי שהלך לי מכתב השבוע,

והוא אומר לי שהוא שמח מאוד מן המאמר שפרסמו בעיתון.

לפני, ביתד.

פרסמו איזה מאמר

על טראמפ.

אז הוא אמר שהוא כל כך שמח,

שהוא בטוח שהרב שך

שמח בעולם האמת,

ואומר לכולם, תראו גידולים שגידלתי.

אוי ואבוי.

זה טוב לצד הטוב, אבל חס ושלום.

אם ישמע,

איך אמר רבו שלמה בן גביר, ולחטאי לא יריחון בה ממשך עיניי.

אז זחקו ממני.

לכן אני אומר,

אז ראיתי פסוק

שמי שחוזר בשובה,

לא ייזכרו לו העבורות.

אומרים את זה ביום כיפור.

אז אם לא ייזכרו, אז שם אחוז, כן, שלא יהיה כרוז,

שיפרסם את זה.

זה נחמה,

אבל צריך לעשות תשובה שלמה.

לעשות על שיעיד עליו, יודע, תעלומות,

שלא ישוב עוד לכיסלה.

זה החרטה, צריכה להיות חרטה על המעשים.

החרטה צריכה להיות חזקה מאוד.

ככה הפשוט הפשוט ברמב״ם.

אבל יש אומרים פשוט אחר ברמב״ם.

קצב משנה, לא?

מגיד משנה. מי? מגיד משנה. מגיד משנה אומר,

עד שיורדי התעלומות

יעיד עליו.

זאת אומרת, הוא, לא, עד שהאדם יעיד על עצמו את יורדי התעלומות,

שלא ישוב לכיסה שהוא.

יגיד לפני הקדוש ברוך הוא שלא ישוב.

אבל לא שהקדוש ברוך הוא יעיד עליו שלא יהיה חטא יותר.

זה הפשוט שלו, לכאורה.

רבי יחנן אבן-אלן קשה אומר.