הלכות חנוכה חלק ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הלקות ימי החנוכה, שיעור השבועי של הרב שמעון משה, חי רחמים, שליטה

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד הלכות ימי החנוכה. אנחנו בחלק ב'

בסיעתא דשמיא גדולה. יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו מהאור הגנוז לצדיקים כשיורד

בסיעתא דשמיא החל ממחר,

ערב חנוכה ואילך לכל שמונת הימים כולם

והלאה אלוהי אותנו להמשך כל השנה כולה. אמן.

כידוע, בימי החנוכה נהגו ישראל לאכול מספר סוגי מאכלים.

בראש ובראשונה בשיעור הקודם הקדמנו שאין

חובה לעשות סעודה בימי החנוכה.

אבל יש מנהג,

עניין של השמן,

הרמוז, מעשה יהודית,

כפי שמובא במגילת אנטיוכוס,

ולמי שרוצה לעיין בה הבאנו אותה בספר שלנו,

וכן על זה הדרך,

או קיים במדרשי חז״ל

לימי חנוכה ופורים.

אז גם שם נהגו זכר לנס השמן,

פר השמן,

לאכול מאכלי

בצק,

שבהם מצויים גם השמן וכו'.

דרך אגב, במאמר מוסגר יש חידוש שאנחנו רואים אותו כל שנה כולה,

מהו הסופגניה בעצם?

אז זה יותר בדרך צחות מאשר בדבר שהוא אמיתי,

נקרא לזה ככה, לא חס ושלום שזה שקר, אבל

כדי לסבר את האוזן ולהבין בדיוק.

כידוע, האדם הראשון חטא בגן עדן,

ולאחר שחטא נגזר עליו

לזרעו מיתה לעולם,

בנוסף לכך שהוא יסולק יחד עם

חוואה מגן עדן.

בא האדם הראשון כביכול, זה מדרש הנעלם אנחנו קוראים לזה,

בא האדם הראשון לקדוש ברוך הוא, למלאך,

שהקדוש ברוך הוא אומר לו לסלק את אדם הראשון החוצה מגן עדן, ואומר לו, כי לא נאה למלך לסלק את

בניו,

אבא לסלק את הילדים שלו, ואז הוא שולח שליח.

ואז הוא מגיע לכאורה למלאך ואומר לו, תן לי אבל סימן, כי יבוא דור שהוא השם ישמור.

בדיוק כמו המתייוונים, לא מאמינים לשום דבר, כופרים בתורה, כופרים בעיקר, שום דבר לא מאמינים בגן עדן וגיהינום, מכירים מושגים כאלה.

ולכן תן לי סימן שבאמת הייתי במקום הזה,

אם בני ישאלו, שיידעו את הסימן.

אמר לו, אין שום בעיה, אתה תקבל סימן. אמר לו, איך נראה הסימן?

אמר לו, הסימן שלך נראה באופן הבא.

הוא עגול,

יש לו פס מסביב העיגול שלו,

משני צדדים הוא משוזף,

והוא מלא תוכן ומכוסה בצידו האחד גם באבקה במכסה. אמר לו, איך קוראים לסימן?

אני חייב לדעת כבר, זה כל כך

מסקרן אותי. אמר לו, המלאך, לסימן שלך קוראים, למתנה שאתה תקבל מבורא עולם.

זה נקרא סופגניה.

סופגניה? שהוא אדם. מה זה סופגניה?

אמר לו סופגניה, אם תחלק את המילה לשלוש,

יצא לך סופגניה.

סוף גן השם. לפני שאתה יוצא מגן עד, אין אתה מקבל מתנה.

אמרתי בסייעתא דשמיים, היה הרב יצחק לוי עם ברדיצ'וב בימינו,

והיה רואה את החילוני שאוכל את הסופגניה ולא ברך.

מה הוא יכל לסנגר עליו לבורא עולם? מה הוא יכל להגיד, ריבונו של עולם?

כשעברתי פעם אחת באזור של יפו, תל אביב, אז שם יש הרבה חילונים שבאים לקנות תחפושת,

או כל מיני דברים לפורים.

אתה רואה אותם בכזה, בדחילו ורחימו,

תחפושת הזאת וככה, ופה.

אתה אומר, מה קשור לזה בן אדם רחוק מתורה ומצוות,

לא מעניין אותו, הוא לא עושה את זה בשביל,

ונהפוך, הוא פתאום מדקדק? ניחא בפסח, הוא קונה מצות או משהו, אבל

פורים זה דה רבונן, זה לא, מה יש לו כל כך לדקדק?

הוא רוצה תחפושת,

לעומת האחד שהוא אדוק, הוא לא מתחפש כמו החילוני.

וזה מדקדק.

אז אם היה הרב יצחק לוי מברדיצ'וב,

מה הוא היה מסנגר על עם ישראל לכבוד חנוכה?

אז הוא אומר, הסנגור,

אתה רואה יהודי, לוקח את הסופגניה ואוכל אותה,

בדחילו אורחים והוא שמח כאילו שהוא קיבל עכשיו מתנה מבורא עולם.

וזה כביכול הקשר.

סוף גניה, לפני שאתה יוצא מגן השם, אז אתה מקבל עכשיו מתנה, שהמתנה הזאת דורות עולם.

כי תשאל יהודי, למה אתה אוכל סופגניה?

הוא לא יגיד לך זכר לפח השמן. מישהו יודע את הטעם הזה, אז הוא אומר פח השמן.

למה סופגניה?

אצל הבוכרים יש מאכל שנקרא צ'לפק, זה כמו הספינג'

של המרוקאים,

אבל הוא חתיכת מה שנקרא בצק, לא משנה צורתו,

שמים אותו בתוך השמן,

מתגנים אותו והמאכל אחרי זה אוכלים אותו.

אצל התימנים גם אוכלים את זה, אוכלים את זה עם חריף,

אוכלים את זה עם ריבה וכן הלאה, זה הדרך.

מרוקאים, הוסיפו על זה סוכר, כל העדה שמה משהו בפנים.

אבל הסופגניה זה מאכל מיוחד. היום מנסים לשכלל,

לכאורה בעולם המודרני, השקרי, מנסים לשכלל את הסופגניות

מלא תוכן מבחוץ,

אבל הם לא מבינים שהתוכן זה,

הפנימיות זה העיקר, זה לא החיצוניות.

אז מה הם עושים לך? יש את החברה הזאת, רולדין, רולדין,

שהם עושים כל מיני, זה לא שאני אוכל שם, ברוך השם.

מימי לא אכלתי שם, ברוך השם.

אבל הם עושים כל מיני דברים חיצוניים. שמים לך ביסקוויטים, שמים לך גליליות, שמים לך כל מיני כדורים כאלה בצבע זהב, בצבע כסף,

ולפי בקשתך הם עוד יעשו עם התמונה של הבן אדם.

אבל הם לא מבינים שעיקר הסופגניה זה התוכן, זה לא החיצוניות.

וזה מה שנותן לנו רמז, אתה רוצה להסתכל על הבן אדם, תסתכל על הפנימיות שלו, לא על החיצוניות שלו.

אז מה אנשים מתלהמנים על החיצוניות? יואו, תראה איזה מדהים.

בסוף החיצוניות היא טעם לוואי, כי יש בה את כל החומרים והכול,

והתוכן בקושי יוכן ממנו, כי זה יותר מדי בצק וזה יעלה אותו במשקל,

ונגמר הסיפור, אז אין לו שום טעם.

אבל שאל את הבן אדם, תגיד לי, רגע, רגע, את האמת.

איזה סופגניה אתה אוהב? אני אגיד לך, אני אגיד לך את האמת.

סופגניה של הבצק עם הריבה ואבקת סוכר, זה הכי טעים והכי מיוחד שקיים.

יוצא מפה שבן אדם נמשך למשהו, אבל למה הוא נמשך למשהו הזה?

על פי המדרש הנעלם זה לא בעצם בגלל שזה טעים לו, אלא בגלל שזה מתנה של קודשא בריך, כביכול, כן?

אתה האדם הראשון, אתה יוצא, אני נותן לך עכשיו מתנה, מה המתנה שלך? סופגניה.

שכל יהודי ויהודי, אפילו רחוק מתור המצוות,

מכיר את המושג הזה של אש גן עדן. ומאיפה הראיה לגן עדן?

שזה, כן, זה לא מדרש שיש לו מקור,

מהסופגניה, סוף גן השם.

לכן גם אני רואה את החילוני הרחוק, הרחוק ביותר מתורה ומצוות.

אתם יודעים מה?

היה בארגון זקה מבצע כל שנה

היינו מגייסים,

תורמים לסופגניות, והיינו הולכים למחלקות של בתי חולים לילדים, לשמח אותם.

חלק מהזה שלנו שלא יפחדו מזקה וכולי, זיהוי קורבנות אסון והכול,

אז היינו גם נותנים להם מבצע סופגניות בחנוכה.

מי היה קופץ על הסופגניות?

הערבים, הערבים. הילדים לא היו אוכלים, חולים וזה, לא מרגישים טוב. משאירים להם אחד לצד המיטה וכולי,

משמחים אותם, נותנים להם גם שקית הפתעה.

אבל הערבים היו, אפשר, אפשר גם, אפשר גם, מה קשור את הערבי לסופגניה?

מה אתה קשור את הערבי לסופגניה?

התשובה היא, התשובה היא כי הוא מרגיש קשר, כי גם האדם הראשון משוייך לכל האומה כולה.

אם הוא מרגיש קשר, הוא מרגיש שייכות, כי זה מתנה לכאורה של בורא עולם, ואיזה בורא עולם אין הבדל.

אין הבדל בין צבע עור, בין דת, בין גזע, מין וכו'.

אז הוא מרגיש, הוא רוצה גם להרגיש את הקשר הזה של הסופגניה, לכן זה נקרא ספינג' בערבית, זה לא?

ספינג'. כן, זה בערבית.

יפה מאוד.

אם ככה, עכשיו מובן למה בורא העולם נתן את זה.

אבל רבותינו הקדושים נתנו לנו רמז בדבר הזה.

זה לא רק שאתה אוכל את זה כי זה מאכל שהוא מתובל לכאורה בשמן ומתוגן בשמן וזה זכר לפח השמן.

היית צריך לטגן את זה בשמן זית זך, לא בשמן בישול.

אלא יש פה בסופגניה את הרמז לכל הדברים שהאיבונים רצו לעקור.

היוונים הללו רצו לעקור לנו את ראש חודש,

אז קיבלנו את ההפקעה הלבנה למעלה.

הם רצו לעקור לנו את מה? את השבת, זה הבצק,

קמח.

גם רמז, סליחה, השבת זה השמן.

הדלקת הנרות, כל הזעיר בעיני רבי עיני בנים תלמידי חכמים.

הם רצו לעקור לנו את מה?

את התורה הקדושה.

והתורה הקדושה זה אם אין קמח אין תורה.

והם גם רצו לעקור לנו את המצווה שהיא בתוכנו והיא מוסתרת.

ומה היא? הברית קודש.

היא הברית קודש, וזה היסוד של עולם,

וכל היסודות הללו רמוזים לנו בסופגניה.

לכן אני אגיד לכם את האמת, אם אני אראה סופגניה בלי האבקת סוכר למעלה, אני אחשוב פעמים לאכול אותה או לא.

למה חסר בה את העניין של הלבנה?

אז איך אפשר לוותר על כזה דבר? אלמלא ראשי חודשים לעם ישראל, לא יכלו לקיים את המועדים בזמנם.

עדיין, נכון, אבל

סופגניה זה צריך משהו, אם כבר אתה אוכל,

איך אנחנו עושים? שיהיה הכל בשלמות.

כמו שאתה משקיע בגשמי, ככה תשקיע ברוחני. אז טוב, אם לכאורה,

לפי דברי המדרש הזה,

זה דבר שהוא מתנה רוחנית בורא העולם, תאכל אותו ב-100%,

לא ב-50%.

לכן,

זה אחד הדברים.

דבר נוסף, כמו שאמרנו,

זה היה ככה,

כמו מילתא דבדיחותא, כן?

אז זה המתנה, סופגניה,

שרוף משני צדדים, פס לבן באמצע,

מה שלא נגע בו השמן,

ותוכן מלא ומכוסה וכולי, וזה הרמז שלנו.

אז זה דבר נפלא, תזכרו אותו, אנחנו כל שנה מזכירים אותו,

ממש חידוש יפה לימי החנוכה.

אבל דבר נוסף, כתוב שיהודית,

בת בארי,

הלכה ועשתה מעשה,

הלכה כביכול לקיסר,

הלכה לקיסר,

ונכון, אמנם המעשה היה קודם לכן, אבל זה המעשה שנתן בהם את הפחד והמורך בלבבם,

שאלמלא המעשה הזה שהיא עשתה,

שהאכילה אותו מאכלי חלב, היא שקטה אותו וכולי וכולי וכולי,

היה להם את הראש, והראש הזה הוא יכל לעשות להם השם ישמו ויציל, כל מיני דברים.

ממילא עכשיו ששר הראש מעליהם,

אפשר לשלוט עליהם, אין להם את מי שמתכנן את כל הדברים הרעים.

אם אין את מי שמתכנן את כל הדברים הרעים ואין מדריך,

אז נכנס פחד, זה רוצה להיות מדריך וזה רוצה להיות וזה רוצה להיות,

ממילא כבר חיסלת את כל השבט, חיסלת את כל הפלוגה.

ולכן,

זה עשתה סייעתא דשמעאל, לכן יש הנוהגים לאכול מאכלי חלב.

מהסיבה הזו.

בשבועות, דרך אגב, אנחנו אוכלים את זה מכמה סיבות, הבאנו איזה 36 סיבות או 40 ומשהו סיבות

בספר אצלנו של חודש סיוון,

חג השבועות שם עם טעמים.

אחד הטעמים זה דבש וחלב תחת לשונך וכולי, שהקדוש ברוך הוא העניק,

נתן כביכול שני חלות של דבש וחלב לאותם תינוקות שיצאו על ידי המלאכים,

נו.

בשדה. לא,

מהיאור

שהיו מצליחים אותם, יצאו משם והיו גדלים בשדה וכולי וכולי, וככה היו חוזרים בחזרה למצרים.

אבל פה זה בגלל המעשה שהיה עם יהודית, הבאנו את זה גם בטעמי המנהגים.

כן,

קודם ההדלקה אסור לאדם לקבוע סעודה,

כמו כן אסור לאדם לישון,

או אסור לאדם לעשות כל פעולה שאין לו

תזכורת עבורה שתפריע לו מלהדליק את נרות החנוכה בזמנם.

ולכן, אדם צריך לשים לב לדבר הזה.

מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, מיד הגיע הזמן מיד לעשות את המצווה, ולא לעשות כל מיני דברים שהם מעכבים ומפריעים.

אבל,

אם אדם השאיר לעצמו סימן, כגון עשה לו צלצול בטלפון,

או איזה תזכורת,

וכן על זה הדרך או בשיעור הזה מתאספים ויושבים ולומדים, ואז יזכירו לכולם לא לשכוח, מיד עכשיו הולכים הביתה,

ומדליקים נרות החנוכה.

בוודאי ובוודאי

שאין בכך שום בעיה, ויכולים להמשיך כסדרם ובמנהגם.

כמובן, ברכתה של המזונה,

למי שעדיין לא זוכר, ברכתה בורא מיני מזונות, זה דבר שהוא מתוקן, ולכן גם אדם שקבע סעודה על הסופגניה עדיין יסיים בסופו של דבר בברכת

על המחיה.

צריכים לעשות גם באפייה ולא בשמן, אז אתה צריך לדעת, יפה מאוד.

השנה, בגלל הקורונה, היינו בסיור כשרות בתל אביב,

מפתיע, מה שנקרא, ורוב הסופרים היום שמקבלים את הסופגניות,

הם מקבלים אותם כבר אפויות.

ולא רק שמקבלים אותם כבר אפויות, הם מקבלים אותם כבר ארוזות

שלושה או שישה בקופסה.

יודעים, סטנדרט האנשים רוצים חמישה-שישה סופגניות, זה מה יש?

ארוז בקופסה.

והם כבר מקבלים אותם אפוי, זה כבר עומד אצלהם, שתבינו,

אנחנו היינו לפני פחות מחודש, אולי חודש אפילו היינו בסיור הזה,

שראינו, וזה היה בסיור ביוחננוף,

סיור פתע,

וראינו את הסופגניות כבר מוכנות, נכנסתי למקפיא, ראיתי את זה, וזה היה כבר מוכן. מה שנותר סך הכל זה לתת

מה שנקרא מכת חום בתנור ולפזר על זה אבקת סוכר, הכל מוכן, כולל הריבה בפנים, הכל מוכן בפנים.

אז זה שתדעו שהם כבר הכינו את הכל מראש, מהסיבה שלא ייגעו, כביכול נגיף, קורונה, עניינים,

שלא ייגעו ולא ידביקו, וכן על זה הדרך.

לכן, אם קבע על זה סעודה,

213-216 גרם, נכון,

שיעור קביעות סעודה, אז בוודאי גם עכשיו יהיה לו גם, בנוסף לזה,

את העניין של ברכת המזון.

יפה מאוד. בדרך כלל אדם לא קובע סעודה על סופגניה,

זה רק בגדר של מה שנקרא ככה כטעימה בעלמא.

לכן,

יש אנשים שאוהבים את הקטנים.

בדרך כלל כשהם מביאים לו קטן, אז הוא רוצה עוד ועוד ועוד ועוד.

סתם כבר, בדרך כלל, כשוקרים את הסופגניה הגדולה,

אז חצי או אחד, בפרט שהיום כולם זועקים על זה, אז הם שומרים עדיין על פיגורה,

על קלוריות וכולי, אז לא רוצים לטעום.

יפה מאוד.

איך אמר לי

הרב רוז'ה, שיהיה בריא.

הוא אמר, היום הרופאים אמרו לקחת, לאכול סופגניה אחת.

אז שאלו אותם למה. הם אמרו, זה לא כדורים שלוקחים פעמיים ביום.

כבר אנשים התרגלו בבוקר אחד, והוא הולך למסיבה בערב, זה עוד אחד.

השנה, ברוך השם, רובם יאכלו בביתם כמו שצריך,

כמובן להקפיד שיהיה כמו שצריך, הכול, גם מבחינת הקמח,

מבחינת זדך.

בר ישראל חכם הוא. אדם שהוא מבין קצת את המשמעות של לא לאכול בחוץ,

אז הוא מבין בדיוק גם מהם ההשלכות, וכן על זה הדרך.

וכך יעשה הטוב ביותר, נקי, בריא וכולי, זה בבית.

יש שנהגו לאכול

מיני לביבות.

יש שעושים לביבות פרווה,

יש שעושים לביבות בשרי, כל אחד לפי מנהגו.

כמובן שעל דבר כזה,

שהוא לא ממש נימוח ולא נשתנתה צורתו,

אז ברכתו תהיה בורא פרי אדמה, או לצורך העניין, אם זה שהכול נהיה בדברו, אז שהכול נהיה בדברו, כל אחד

לפי מנהגו.

אלא לגבי פרי שהשתנתה צורתו, כל דבר, זה מחלוקת. נכון, נכון, נכון. אתה אומר לך למה באפנים ריסקת? נכון, נכון. כי הוא המהות שלו זה הטוב חד אמרו, הוא התפוח.

זה נכון, תלוי מחלוקת.

יפה מאוד.

גם עניין של שתיית משקאות חריפים, אנחנו צריכים לדעת,

לא שותים.

יש בירה של כפה, אז יש ערק, זה נקרא,

נכון? יין, וכן על זה הדרך.

כחצי שעה קודם לזמן ההדלקה, בסדר?

כדי שיהיה צלול וישב, בעזרת השם,

ויתפלל כמו שצריך, ויברך כמו שצריך.

כאן זה נלמד מדין של מה של שתייה קודם התפילה וכולי, או אסור להתפלל. גם דין של פורים,

שאם אדם שתה לשוחרי, ילך לישון, ואז יקום ויתפלל מנחה, או לשיטה האחרת שאומרת שקודם לכן יקדים את סעודתו, ואז לאחר מכן ילך לישון ויתפלל מנחה,

כדי שלא יתפלל מתוך שחרור.

עכשיו, לגבי סעודות ארוכה, זה נחשב למצווה?

לא.

סעודות רשות.

אם היה ורוצים שזה יהיה סעודת מצווה, אז אם יש שם סיום מסכת וכולי,

אז זה כבר יהפך לסעודת מצווה.

אבל שאר דברים זה בגדר סעודת רשות וכולי. זה שאומרים דברי תורה ומספרים בשבחו של הנס וכולי. נכון. אז זה כבר מה שנקרא לחזק את המנהג, אם כבר יושבים ביחד,

שולחן לא ידברו עליו דברי תורה וכולי,

אז מספרים בשבחו של הנס

שעשה הקדוש ברוך הוא.

כן.

אמרנו שיש הנוהגים להניח מעט מים

מתחת לשמן, דהיינו קודם נתינת השמן בכוסיות, מעט מים,

וזה עניין סגולי.

המים הזדונים נמשלו, מה שנקרא, לאומות העולם וכולי,

והשמן שהוא גובר,

שנמשל עם ישראל, גובר על העניין של המים הזדונים, שזה אומות העולם, ולכן יש שנהגו ליתן בתוך הכוסיות עצמן גם מעט מים קודם נתינת השמן,

כמובן כל אחד לפי מנהגו.

מי שפספס את זה יכול גם לתת אחר כך,

כי אם זה שמן תמיד

ידו על ההריונה והוא צף.

אמרנו עוד דבר שמאוד צריך להקפיד עליו,

אנחנו קודם מניחים את הפתילים עם הבזיח בפנים בתוך הכוסית, ואז ממלאים את השמן,

כפי שהיה המעשה שהיה עושה הכהן הגדול בבית המקדש,

שהיה מאיטיב את הנרות ולאחר מכן נותן עליהם מן הפח,

מנקד השמן,

היה נותן עליהם את השמן.

כידוע לכל בן תורה ולכל ירא שמיים נוטל את ידיו קודם כל עשיית ברכה.

אמרנו לבן ישחי הקדוש בלשון חכמים

תיקן את נוסחה לשם ייחוד,

ולאחר מכן, אחר שנטל את ידיו ואומר את נוסחה לשם ייחוד, יכול לברך את הברכות כולם, יכוון להוציא ידי חובה את כל השומעים, את כל בני ביתו וכן על זה הדרך, כנא לגבי בית כנסת וכולי,

כנא לגבי ישיבות או מדרשות או מקומות,

שעושים בהם

שיעורים וכן על זה הדרך, ששם הדרך לברך,

אז מתכוון להוציא ידי חובה את כל השומעים, הם עונים אמן בלבד, אחר ברכתו,

כנא לגבי אלו שאין להם אפילו פרוטה,

ויכולים להדליק ולא יכולים להדליק, אז יכולים לצאת ידי חובה האחר כדין שאר הדברים.

אם ראשי, מה מומלץ לקחת את שני המנורות,

אחת בבית להדליק ואחת בחוץ ועלה נר, בחלון?

מה עדיף, לעשות בבית, להתכוון על הבית או על החוץ?

אז יפה.

אנחנו צריכים להקפיד קודם כל, יש לנו את העניין הסגולי של ואחות המשולש,

של הפתח,

טפח הסמוך לפתח.

אבל אם אנחנו יודעים שהעיקר פרסום הנס הוא בחוץ מאשר יותר בפנים,

אז מה שאנחנו נעשה זה אנחנו נדליק במה?

במקום של הפרסום הנס, שם יותר מעלה גדולה.

לכן, באחד כזה באמת, יש לו שתי פתחים של חצרות.

או לדוגמה, הוא גר בקומה גבוהה,

ששם אף אחד לא מרים את הראש שלו כדי להסתכל לקומה השבע עשרה או לקומה הארבעים.

אף אחד לא מרים את הראש שלו.

אם זה כביש שהוא מוביל לר updating אז רואים את זה,

ועוד יש לו פרסום הנס גדול, יפה, אבל יש קומות גבוהות שאף אחד לא מרים את הראש ואין איזה כביש גישה אפילו.

אם בן אדם עובר במקרה וראה איזה כוכב שנופל,

אז אולי הוא יסתכל ויראה את החנוכיה הזאת.

אז זה עדיף שידליק בתוך ביתו, כי שם פרסום הנס גדול.

לכן כנל פה אותו דבר, אם אתה יודע שפרסום הנס הגדול הוא בחוץ,

למרות שבהלכה מובש נר איש וביתו,

נכון,

נר איש וביתו, אבל אם אתה יודע שפרסום הנס גדול שם,

יכול להדליק שם, בחלון שהוא גם נראה לביתו וגם נראה מחוץ לביתו.

במקומות שמקפידים גם על הפתח,

העניין הזה של הפתח וכולי, שם הוא יכול להניח

גם חנוכיה אחרת. כמובן, אחר שהדליק את החנוכיה הזאת,

ייתן לאחד מילדיו וכולי,

כדרך של חינוך הילדים,

אז יכול להדליק שם בלא בערך...

נכון.

אם יש פרסום הנס בביתו ובחוץ זה פחות, ודאי וודאי שביתו,

הוא שם יותר משובח.

וגם בבית, איפה אדם יושב אברהם בבית ויכולל על המחוץ או שאלה? בגלל זה אני אומר, בגלל זה אני אומר, אם פרסום הנס לכאורה גדול יותר בחוץ, עדיף להיכוון על הבחוץ.

כן, על הבחוץ.

בסדר?

הלאה.

אדם שמסופק עם כמות השמן שהוא מדליק היא באמת מספקת לחצי שעה, על כזה דבר הוא לא יכול לברך.

למה אני צריך לדעת? ודאי. היום, ברוך השם, בכוסיות שלנו אין את הבעיה הזו, כי זה לפחות שלוש שעות, בתנאי ששם שמן

כמו שצריך. אם שם שמן בישול,

באמת נכנס לבעיה, כי זה אחרי רבע שעה, עשרים דקות, כבר לא נותר כלום. נוסף לנזק שזה עושה, שזה עושה שחור. מה זה שחור? איזה רע? כן. נכון. יפה מאוד.

כן.

סדר הדלקת והנחת החנוכיה.

אנחנו צריכים לדעת בראש ובראשונה שמקום הנחת החנוכיה זהו המקום

שהיא תהיה מונחת שם במשך כל שמונת ימי החנוכה.

אנחנו לא יכולים

להזיז את החנוכיה. נשאיר את השאלות בסוף, זה עדיף.

מה?

המתקדם של היום שמונדים בבית ספר. אה, טוב. רואים או מנורה או מנורה או מנורה על חנוכה, ככה. טוב, בסיימת, תשמע, מנורה זה מה שהיה בבית המקדש.

מנורת חנוכה.

טוב.

נרות החנוכה.

נשתמש בזה.

אז לכן,

בהדלקה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לדעת

שהיא מיוחדת לאותו מקום.

איפה שהנחנו את החנוכיה בתחילת שמונת הימים,

שם אנחנו אמורים להשאיר אותה כל הימים כולם.

להבדיל, יש דין כזה לגבי אבלות,

שאם האבל ישן בלילה הראשון

באותו בית, בכל שבעת הימים הוא יישאר לישון באותו בית ולא ילך לביתו וכו'.

נראה ככה, דין דומה.

אבל, שאנחנו נדע. לכן,

לכאורה, אם אנחנו מניחים את זה שם,

זה נהיה חשוב.

אז מה יותר חשוב?

האם ההדלקה חשובה או ההנחה של החנוכיה חשובה?

זה רבותינו דנו בדבר הזה,

וקבעו להלכה שהדלקה עושה מצווה ולא הנחה עושה מצווה.

לכן,

תחפש את המקום הראוי ביותר להדלקת נר חנוכה,

ושמה תניח את המנורה,

את החנוכיה, את הנרות,

ושמה תדליק.

ולכן,

אדם לא יכול להדליק את החנוכיה בתוך ביתו ולהוציא אותה לאן?

לחלון אחר.

הוא לא יכול, לדוגמה, בעל הבית, השם ישמור ויציל בר מינן משותק.

הוא לא יכול להגיד לו, תביאו לי את זה לארץ מתאים, אדליק, ואז יגישו להניח את זה בחלון.

לא.

אלא באותו חלון, לכן אין לו ברירה אם אני אשאל יחואו, יקנה כזה מקל כזה,

יקשור לראשו את הנר ויברך מרחוק וידליק. אין ברירה, מה לעשות?

אם הוא כבר חפץ, אם לא, הוא שליח.

המצווה, כפי שאמרנו, בטפח

הסמוך לפתח,

דהיינו משמאל של הנכנס.

בסדר? צד ימין זה המזוזה,

משמאל של הנכנס. למה? כדי לקבל את הדבר הסגולי שקבעו רבותינו, והחוט המשולש לא במהרה יינתק,

הוא מזוזה מימין.

נר חנוכה משמאל וציצית מהודרת על בגדו. אמרנו גם שצריך להקפיד על הדבר הזה של הציצית,

טלית קטן.

אם אדם לא רחש,

אם אדם לא בדק את הטלית קטן שלו, יבדוק.

לכבוד החנוכה, אני כבר רחשתי, קשרתי לי גם לילדים.

טלית חדשה לחנוכה בברכת שיחיינו שנברך בלילה הראשון, גם נכוון על הטלית עצמה, ובכך פתרנו גם את עצמנו בברכת שהחיינו של הטלית,

שלא נברך בשנית.

אפשר גם לברך קודם לכן וכו'.

אבל אפשר, מה שנקרא, לכוון על זה, וכך

פתרנו את הבעיה.

יפה מאוד, כי גם אדם שמברך שיחיינו, לדוגמה בחנוכת בית,

שנהגו בגביעת מזוזר, הוא שמח וכו', כלים חדשים, דברים חדשים והכול, וברך ברכת שיחיינו.

שמח, ברוך השם, זכה היום ליישב את ארץ ישראל.

קנה לו בית. הם רוצים לקחת את הבתים, האנשים, כן?

והוא קנה לעצמו בית. עכשיו, מצווה דיישוב ארץ ישראל קיים. כדאי לקיים את המצווה לפני שיקחו, כן?

אם יזכו לקחת.

אז ברוך השם, הוא קבע לעצמו בית בארץ ישראל. יפה מאוד.

אז הוא רוצה עכשיו, ואחרי שהחיינו, הוא אומר, כבוד הארץ, הוא ואחרי שהחיינו.

אין שום בעיה.

את המזוזות חדשות, הכול חדש, יפה, אבל אתה צריך משהו שאתה נהנה ממנו.

רבותינו קבעו, זה או בגד חדש או פרי חדש.

אך הם בכלל נוהגים שבעל הבית,

הוא ייקח לעצמו בגד חדש וילבש אותו. אין לו בגד חדש, לפחות פרי חדש שלא אכל אותו,

ועליו הוא יקלף אותו, יברך עליו

בורא פרי עץ, יברך עליו שיחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה, ואז הוא יכול לאכול מהפרי החדש.

מקומות כמו בני אשכנז, שנוהגים להדליק כל בני המשפחה החנוכיות,

זה מדורת מנורות.

מדורת נרות יש שם, כן?

אז אנחנו צריכים להניח את זה בצורה כזאת, שיהיה הכר שיש פה מספר חנוכיות, ולא שיראו מרחוק שם שרפה.

אנשים נלחצים, רואים מרחוק שרפה וכולי.

מלא חנוכיות, מסוכן, עניינים.

לכן כל אחד מניח במקום אחר, זה בחלון הזה, הוא למטה.

מועז, תיכנסו לבניינים בבני ברק, בערים החרדיות,

תראו ממש תצוגת חנוכיות.

ממש כך.

יפה מאוד.

נכון.

גובה החנוכיה,

כן, האם אדם רוצה להניח מספר חנוכיות בפתח? אין שום בעיה.

כמובן כל חנוכיה שתהיה,

מה שנקרא, מסודרת, בצורה כזאת שיהיה ניכר,

שבאמת מדובר פה בחנוכיה, וכמה נרות הדליקו,

שאז באמת גם השאר שלא מדליקים חנוכיה וכולי,

ששייך בהם הדין של פרסום הנס, הם יראו בדיוק מה מספר הימים, מה מספר החנוכיות.

היה לפני מספר שנים איזה פרופסור, מדען וכולי,

שנמצא ללא רוח חיים בבית בתל אביב. היינו שם

מטעם ארגון זקא, ולא ידעו בדיוק מתי. מצאו אותו אוטו בתוך חדר שרוף.

היה בית במרכז תל אביב, לא יכול להיות יותר מדי פלטים,

אבל מצאו אותו שם וכולי, ולא ידעו מתי זה היה, וזה היה בימי החנוכה.

ואני פתאום עלה לי רעיון,

הקצינים של המז״פ, אמרתי, חבר'ה,

תבדקו בדיוק מה מספר הנרות שהוא הדליק,

לפי זה נדע מתי בדיוק היה...

ובאמת ספרו את מספר הנרות, וראו שזה היה נר אחד חסר, היום נגיד חמישה,

היה ארבעה, ולפי זה ידעו מתי הוא נפטר.

המז״פ הזה היה מדליק נרות חנוכה,

לפי זה ידעו בדיוק וכולי, וככה פענחו את הרצח.

מי היה, מה היה, השם ישמור בצים.

ירבו שמחות בישראל או דברים מצווים.

יפה.

גובה החנוכיה גם הוא נאמד לכאורה מהשלהבת ועד סופה. כן, אנחנו לא מסתכלים על החנוכיה, זה חנוכיה עכשיו, כן.

מאיפה שאני מניח אותו, משם, נכון? אני לא מסתכל על החנוכיה, אם החנוכיה הזו גבוהה עכשיו,

מטר וחצי, שתי מטר, משם, אה, אז לא, זה כנגד מה שאמרו רבותינו. ממקום הנחתה, משם אנחנו בוחנים אותה, ולא מהנר עצמו, כמה

אורך הלהבה או השלהבת, וכן הלאה. זה הדרך.

כן, ולכן, אדם שהניח למעלה מ-20 ממש, זה בערך 960 סנטימטר,

כן? לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד.

בסדר?

מכבה את הנרות, מדליק אותם במקום הראוי,

ולאחר מכן ידליק אותם בלא ברכה, כן?

ידליק אותם במקום הראוי להם.

לכן אנחנו צריכים לדעת שהנרחת נר החנוכה היא בתוך

עשרה טפחים מקרקע אדירה וכו'.

אם יניח למעלה מעשרה טפחים,

בוודאי שגם יצא ידי חובה, אבל לא יותר מכך.

גם אדם הדר, אמרנו, בדירה גבוהה, מה יעשה?

אז נזכור שגם הוא יכול להדליק ורוצה להניח בחלון וכו'. גם בני ביתו רואים, זה הדבר הכי טוב.

גם בני הבית רואים,

וגם החיצוניים רואים,

ובכך פתר את הבעיה לדעת הכל וכן על זה הדרך. כי בדרך כלל במקומות הגבוהים ביותר כמעט ולא מסתובבים במדרגות, בפרט עכשיו עם הגזירה החדשה,

שאמרו שלא יכולים ללכת לבתים בלילות,

כן?

בהתחלה אמרו סגר, אחר כך סגר לילי, אחר כך זה נראה כמו תיאטרון.

אז השם ישמור ויציל.

אז כן, לכן כל המקומות האלו של החדרי מדרגות וכולי,

בפרט אם זה חנוכיה יקרה שאתה משקיע

מכסף או כוסיות מכסף,

אז הוא לא רוצה להשאיר אותה שם בחוץ שתהיה מופקרת החנוכיה,

ולכן נניח אותה בתוך ביתו, מקום כזה שניכר גם לרבים,

וכך קיים את המצווה ויצא ידי חובה.

גם אדם שיש לו חצר, בכפר זיתים שאלו,

יש לו חצר עם שני פתחים. איפה יניח את החנוכיה, כבוד הרב? באיזה פתח?

האם יניח את זה בתוך הבית?

האם יניח את זה בפתח הזה או בפתח ההוא?

משום הספק שמא יחשדוהו שהוא לא מדליק נרות חנוכה?

תראה, הדתי הזה לא מדליק נרות חנוכה. מה זה?

אפילו חוקים מתורה ומצוות מדליקים. את זה לא הדליק?

לכן מדליק את החנוכיה האחת בברכה,

והאחרת מדליק אותה בלא ברכה ומעמיד אותה שם, וכך

יצא ידי חובת הכול, גם שלא יחשדו,

ומצד השני גם כדי שהוא יקיים את המצווה של פרסום הנס

והדלקת נרות החנוכה

כדת וכדין, ותבוא עליו ברכת טוב.

כמובן שאנחנו צריכים מאוד להקפיד בבית של ילדים קטנים,

ילדים אוהבים מאוד חנוכיות,

ובפרט את מה שדולק בתוך החנוכיה הם אוהבים

להתעסק עם זה, לכן אנחנו צריכים מאוד להקפיד. היום ברוך השם יש את האקווריום, לא רק לדגים, גם לכלי כסף,

לחנוכיות וכולי,

אז ניתן לרכוש את זה, זה עולה,

סכום זעום 200 שקלים, 300 שקלים.

הכי פופולרי וגדול, נכון? כמובן, תלוי ברמת השיבוח שלו.

אז אם הוא שם את זה בתוך האקווריום, בוודאי ובוודאי שגם לעזוב את זה, כשהוא יוצא מביתו אחר חצי שעה

מזמן ההדלקה, הוא יכול להשאיר את זה ברוגע, ובכך לא מסתכן.

מה טוב גם למי שמניח את החנוכיה בעדן החלון,

ששם הוא יכול מה? להשאיר אותה והיא לא תכבה לו.

כי בדרך כלל ימי החנוכה זה ימים קצת קרים, רוחות וכולי,

אז בכך פתר את הבעיה, השאיר אותה בתוך האקווריום,

והכול בא על מקומו בשלום.

כבתה הרוח, צריך להדליק אותה שוב.

לא ברכה, כי כל זמן שלו עברה חצי שעה, לא יצא

לך מצווה. נכון, אבל עדיין מדליק.

עדיין מדליק.

כן.

יש היום כל מיני אומנים,

והם החליטו לעשות משהו מיוחס, חנוכיה מיוחדת,

חנוכיה שהיא בצורה של מדרגות, עולה ויורדת, עולה ויורדת. האם חנוכיה כזו היא כשרה,

או אדם,

מזמנם,

איך אומרת המשנה בשבת,

לא ייתן אדם שפורפרת של בצה,

וימלאנה שמן, וייתנה בצד הנר, וייתן לו עכשיו פטילה בתוכה.

אז הוא אומר, אני אקח צלחת אחת כזו, קערה גדולה,

אשים בה את כל מספר הפטילים היום, ארבעה נרות, אני אשים ארבעה נרות, וגם את השמש, ונגמר הסיפור.

זה כבר נהפך להיות בגדר של איזה כמו סוכה מדובללת.

כן, עולה ויורד, עולה ויורד הסכך שבה.

כזה דבר,

בוודאי אם אין רווח שווה ולא ניכר למרחוק

שזאת חנוכיה,

בוודאי ובוודאי שזה חשיב כמדורה ולא חנוכיה, ולכן מאוד צריך להיזהר

שלא להדליק בחנוכיה או בקערה שכזאת.

לכן בדרך כלל

עושים את זה כד וכד, הנה ראינו מסירות נפש של אבותינו ואבות אבותינו וכולי, בשואה, איך הם היו

שומרים על הדברי מאכל שלהם, על המרגרינה וכולי, כדי שיהיה להם שמן להדלקה,

או החנוכיה הידועה,

אתם מכירים את הסרטון עם החנוכיה הידועה כזו קטנה,

שפותחים אותה והכול, ומשם כן בשואה איומה,

וכולי, איזה מסירות נפש היה,

איי, איי, איי.

אדם ששינה מסדר הברכות, כגון שטעה, במקום לברך להדליק נר חנוכה,

אז הוא בירך קודם כל שעשה ניסים לאבותינו.

הוא כל כך מצפה לנס,

בפרט בימים הללו, הוא בירך קודם שעשה ניסים,

ולאחר מכן, אוי,

להדליק נר חנוכה בירך, ושהחיינו,

או בשאר הימים שמברכים רק שני ברכות, יצא ידי חובה.

יפה מאוד. כמובן שהסדר בראש ובראשונה להדליק נר חנוכה, ואז

שעשה ניסים לאבותינו.

אבל מי שעשה כך,

טעה ובירך גם יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך.

כידוע, אנחנו מדליקים קודם כל נר,

והנר הזה,

הגפרור, את הנר הזה, זה נר שהוא משמש אותנו, לא השמש עדיין.

לאחר מכן אנחנו מדליקים את נר החיוב עצמו,

מייד, תכף הברכה, מיד את נר החיוב,

ובסוף אנחנו מדליקים את השמש.

ישר רצו לומר שקודם להדליק את השמש,

ואז לאחר מכן להדליק את נר החנוכה,

אבל המנהג הוא לא כך.

נזכור, קודם מדליקים את נר החיוב, מיד אחר הברכה,

ולאחר מכן מדליקים

את השמש. ולכן,

ראיתי בחנויות של כלי כסף בוחרים כזה, כזה, כמו מעמיד כזה לנר, כמו פמות כזה,

מיוחד זה מיוחד לחנוכה שאז הוא לוקח נר מיוחד כזה שלא מטפטף

ומשחיל אותו פנימה

ועם הנר הזה הוא מדליק את שאר הנרות כולם.

ומי שטעה והדליק בטעות יותר ממספר הנרות של אותו היום

אז יש דעה שאומרת שהוא צריך לכבות

את כל הנרות ולהדליק אותם שוב בלא ברכה כי לא עשה מצווה. יש דעה שאומרת שיצא ידי חובתו ויכבה את הנרות המיותרים

כן וישאיר את השייכים לאותו יום.

ויש מי שאמר שיחזור והדליק בלא ברכה

ואם לא כי בא ועבר הזמן אז יצא ידי חובתו.

מאור נרות החנוכה אנחנו לא נהנים

כפי שאנחנו אומרים ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד

כדי להודות לשמך וכו'.

ולכן גם קטנים צריך להרגיל אותם בדבר הזה

ואם הם

רוצים לעשות לנו הפסקת חשמל

כן או כל התכנונים האלה

של בילי הדה בילי וחבורתו אז אנחנו צריכים לדעת להכין את עצמנו

בכל העניינים אם חכם תתחכם ואם עיקש תתעקש

אם נבר תתאבק אנחנו צריכים לדעת להכין את

עצמנו בכל הדברים האלו ולכן אדם שלא יהיה מופתע אפשר לדעת מתי זה יהיה כן יהיה אדם יכין את עצמו שיהיה לו

אולי בסולארי אולי בגנרטור וכן על זה הדרך שיהיה לו

הכל מסודר לבל ייכנס פתאום מצב שהופ רק החנוכיה יש לו אין לו עוד שמן אין לו שום דבר מה יעשה עכשיו?

וטוב מדי פעם לחזור לימים של פעם

להאריך את החיים של פעם

להידבק במסורת הקדושה של אבותינו

יעקב אבינו

אחד מהסימנים של מה, של הפרשיות הללו

שקשורים לימי החנוכה שיעקב אבינו מה עשה?

במקל שלו, נוסף לפחי השמן הקטנים שהוא חזר אבל במטה שלו, של יעקב אבינו,

היה לו בפנים מטה חלול ובמטה הזה היה בפנים שמן

איזה אומר שהוא היה משתמש עם זה, המלאמינים לא הביאו את זה

איזה אומר שהוא היה משתמש עם זה כדי לטבול את פיתו בשמן

וכולי לאכול וכו' אתבריא

אפשר משתמש עם זה כדי לישב ולעסוק בתורה בלילות,

אז לא יפה איבג'י.

אז איך יישב וילמד תורה? יעקב אבינו היה מסודר, היה לו שם מבפנים,

לוקח חתיכה חוט מבגדו, וזה הפתיל מכניס לבפנים, מדליק את זה, והיושב עוסק בתורה,

השתבח שמו ל...

וככה ברוך השם צמחו בקדושה וטהרה, וככה האבות הקדושים כולם.

מפה יצא פתגם של רבי סרואל סלנטר, כל זמן שהנר דולק

אפשר עוד לתקן.

הם רוצים לכבות שלא יהיה תיקון לעולם,

אבל הם שחררו שאנחנו זוכרים את מעשי אבותינו ואבות אבותינו, וזכות אבותינו מסייעת לנו,

ולכן אנחנו נחזור לנרות בעזרת השם.

נחזור לנרות כל זמן שהנר דולק, אפשר עוד לתקן.

אנחנו יכולים לתקן תיקון העולם, תיקון המידות וכו' וכו'.

יפה מאוד.

ולכן, גם אחר

הדלקת הנרות כולם

עד זמן של חצי שעה אנחנו לא משתמשים לאור הנרות כולם.

אחר חצי שעה כבר סיימנו.

מה הדבר שאנחנו נוכל להשתמש בו? בעור עצמו אין לנו רשות להשתמש,

אבל בנותר השמן שנמצא בתוך הקנים ניתן להשתמש. וזה אמרנו בשיעור הקודם,

ומנותר הקנקנים נעשה נס לשושנים. הרב לוינשטיין הביא את זה

בשם רבותינו שיש סגולה שאדם שיש לו את המחלה שנקראת שושנה.

וברגל, שם על החום וכו', נפיחות, הדמימות וכן הלאה זה הדרך.

מה הטרופה לזה?

אין טרופה, זה כל שנה יוצא, כן? מתחדש.

הבעיה במחזור אדם.

אבל אם אדם רוצה טרופה לכך וכו', כי תעבור את זה בקלות, זה הוא מנותר קנקנים. מה שנותר בקנקנים נעשה נס לשושנים.

אני אמרח את השמן הזה, וזה שמן שמסוגל לרפואה.

אפשר להשתמש אותו לרפואה.

גם לאור הדברים כולם, בדרך כלל אוספים אותו מנותר קנקנים בסיום הלילה השמיני,

כן? אז נעשה נס לשושנים, שומרים אותו, זה שמן ש...

ודאי אם בקברות הצדיקים מוכרים שמן כזה מיוחד.

כן, אם אדם בירך כדת וכדין את הזה, והתכוון

בכוונות הראויות והכול, אז

בוודאי ובוודאי זה כמו סגולת האתרוג.

החל אותו אתרוג של צדיק שבירך עליו והכול, פשוט נפקדים,

לא יאומן.

נפקדים, ברוך השם, נתנו גם ל...

כמה בתל אביב,

כבר עוד יהיו בשורות טובות, כבוד הרב.

אז גם מי שקיבל, כן? בדיוק נושא הדבר הזה.

אז זה דיבר רבותינו, אותו דבר, ומנותר קנקנים, נזכור את זה, נעשה נס לשושנים, חבל לשפוך את זה,

אם אפשר בדבר הזה להשתמש לרפואה.

כל נרות המצווה כלל הוא בידינו, מותר להשתמש בהם לצורך מצווה.

ולכן, נר חנוכה

שהוא נר של מצווה, ואני רוצה להדליק איתו נר של הבדלה,

או לצורך העניין נר לתלמוד תורה,

ללימוד, או לחולה, או ליולדת,

כן?

או לשבת,

ניתן לקחת ממנו. היום, בימינו שיש את השמש,

ויש את הטכנולוגיה של הגפורים והמציתים וכולי,

בוודאי ובוודאי שאין צורך בכך.

יפה מאוד.

אדם הישן במדבר יהודה, מקום פתוח,

כן? אין לו קרוון, לא זכה לרכוש קרוון לפני הנסיעה,

ישן במקום פתוח,

כמו חיילים, כמו אנשים כאלו שנמצאים בהולכי מדבריות וכולי,

אלו שהם מטיילים ברחבי העולם, רוצה להדליק דירות חנוכה.

האם יכול להדליק נרות חנוכה או לא?

הרי אנחנו יודעים שזה נר מצווה, נר איש וביתו.

מקום שנחשב ביתו,

דווקא נכון? לכן יש אתם דקדקים דווקא להדליק בבית ולא בחוץ.

אז מה יעשה עכשיו? זה לא ביתו פה.

זה יפה מולד.

אוי, יפה מאוד.

אז היות ויש לי את העניין של פרסום הנס וגדול פרסום הנס, ואתה לא יכול לדעת

בדיוק מי אין חד שמה ומה, ופתאום אור החנוכה יחזיר אותו למותר.

התקשר יום אחד יהודי, חסיד ברסלב.

הוא הלך להתבודד באיזה מקום בעולם, לא יודע איך הגיע לשם, הלך שם להתבודד.

וזה סיפור אמיתי.

יש משפחה מחולון שהבת שלה נפלה מאיזה צוק.

ומתה, הייתה בטיול, נפלה מאיזה צוק. מכיר את הסיפור הזה, ממש טרי,

לפני שנה או יותר.

נפלה מאיזה צוק ומתה.

והוא היה, החסיד הזה הלך לשם להתבודד.

לא קשור אליה, לא מכיר אותה, לא יודע מי זאת, מה זאת.

היא תהילה שם בצוק למעלה, בום, נפלה ומתה.

והוא היה שם נוכח.

אז הוא התקשר פה לארץ ישראל,

שיהיה בריא לרבוש, הוא אמר, כבוד הרב, מה אני עושה עכשיו?

יש פה גופה לידי,

שם מגן דוד אדום וכולי, עד שיבואו, ייקח כמה שעות,

ועד שיחלצו, ופה ושם. אני לא רוצה שינתחו את הגופה הזו, יהודייה. ושם בחוץ לארץ

ודאי מנתחים ומוציאים את החלקים. זה סוג של חניתה כזאת,

שמוציאים את הכול. מה אני עושה עכשיו במצב כזה?

אז הוא אמר, נפלה בחלקך זכות גדולה, אין מה לעשות, והוא עיין נוכח,

צמוד לגופה, והוא לא נתן שיגעו שום דבר, לא ויתר, כלום, ממש לא ויתר, והכול,

עד שיצרו קשר פה עם הקונסוליה וכולי וכולי,

עד שלא טמנו אותה בבית העלמין, הוא לא עזב את הגופה לרגע.

ממש היה צמוד, ממש שעות על גבי שעות,

והכול. ותראו, מגלגלים זכות על ידי זכאי, אולי בגלגול הקודם,

על משהו שהיו, והוא הלך לשם בכלל להתבודד, להתפלל וכולי, לבורא עולם,

באיזה חור בעולם, ופטפט גוש ברוזים אותה. תארו לכם שלא היו,

אולי היה נוכח שם,

אז איך תמצא אותה? אולי, זה נהנה, שנים, על גבי שנים, אולי היה נשאר,

בקושי עצמות היה נשאר.

גם בעצם הלו״ז היה ספק אם נשאר שם או לא, אם נאכלה בסעודה רביעית או מיין של אבדלה.

ספק גם אם זה היה נשאר.

מבהיל הדבר הזה איך הקדוש ברוך הוא מסדר,

חשבונות עולם, לא יאומן כי יסופר. היהודי מגיע, מזעזע, מזעזע, מה הסיפור?

השם ישמעו.

לכן, אדם שנמצא במקום פתוח,

נזכור, היות ויש את הפרסום הנס, אתה לא יודע מי יעבור שם וכולי וכולי,

לכן הוא מדליק שם מהצד הזה, חומרה בעלמא וכולי, מדליק שם, תבוא עליו

ברך

‫הנמצאים בישיבות

מבני אשכנז בוודאי ובוודאי שהם מדליקים כל אחד בפני עצמו.

העניין הוא לגבי המדרשות והישיבות אצל הספרדים.

היות ואנחנו מקפידים על העניין של האכילה וכולי,

מצד הנבלות והטרפות.

אדם שאביו

לא מקפיד

על אכילה

כראוי וכולי,

אז הוא לא מוציא אותו ידי חובה.

אם הוא לא מוציא אותו ידי חובה,

הוא יצטרך בכבודו בעצמו להדליק את הנרות.

אם הוא צריך להדליק את הנרות, מה הוא עושה בישיבה?

עכשיו יש הרבה בחורים מי ידליק את הנרות?

אם כולם בסייעתא דשמיא מקפידים על המצוות קלה כבחמורה בעניינים שאנחנו ידועים לנו,

פתרנו את הבעיה, אין שום בעיה. אחד מדליק ופותר את הכול.

אבל אם הוא נמצא בישיבה כזאת שלא הכול מקפידים,

אז אין לו ברירה.

הוא צריך בכבודו ובעצמו להדליק את החנוכיה ולברך כי הוא לא נפטר

על ידי מי? על ידי האבא שמדליק לו כמו סתם אדם וכולי,

שהוא סמוך

אצל שולחן אוויר.

כנ״ל לגבי המדרשה.

בדרך כלל בעולם הישיבות נהוג שמוכרים דפי גמרא.

אני זוכר פעם אחת קניתי 1500 דף,

זה היה בישיבה קטנה, 1500 דף גמרא,

ללמוד למשך שנה שלמה מחנוכה עד חנוכה הבאה,

ואתה מקבל את הזכות להדליק את החנוכיה בישיבה.

בברכות

לכל הישיבה עונים אמן וכולי, זה 1500 דף,

זה מה שקניתי.

הבחורים קנו יותר, הבחורים קנו פחות, כל לילה.

הזוכה ביותר דפים,

קנה.

וככה אתה יושב, שטייגן בישיבה, יושב, מרביץ דפים, דפים, דפים, דפים, לומד, לומד, בגרסה.

תוספות רשי, כן,

וכולי, לומד,

גמר רשי תוספות, מרביץ דפים, שטבח שמולד, 1500 דפים.

זה נכס.

אחרי שלוש שנים שאתה מסיים ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולי, אתה מרגיש שהצאת עם מטען חורג

של תורה, של יראת שמיים,

ברוך השם.

בזמן הדלקת נרות החנוכה,

מתחילת אמירת והנה עם השם אלוקינו עלינו מעשו כהן עלינו מעשו כהן נהו,

והברכה עד לסיום הדלקת נר החיוב,

אנחנו לא מדברים בכלל,

אלא אם כן יש סיבה.

עכשיו נכבה לו פתאום הנר.

זה דבר הקשור לעצם ההדלקה עצמה,

אז בוודאי שמה שהוא רשאי לדבר במקרה שהוא לא...

יכול לרמוז, והאחר מבין אותו.

כנ״ל לגבי אדם שחפץ לצאת ידי חובה

מההדלקה.

יוצא מפה ציור יפה, יהודי שאין ביכולתו לקנות שמן או להדליק,

או בבית הכנסת הוא רצה שיכבדו אותו, בסוף האחר

כובד להדליק את הנרות, ואין לו חנוכיה יברך.

מה יברך?

האם יברך להדליק נר חנוכה?

כגון שעכשיו הוא לא שמע את הברכה. הוא לא היה במניין של בית הכנסת שמדליקים שם.

מה צריך לברך? אז הדין הוא שמברך רק ברכת שעשה ניסים לאבותינו.

אם יש לו פריחת השווקת חדש, נברך גם שיחיינו. אבל להדליק נר חנוכה הוא לא מברך.

כן, הוא רואה מרחוק את נר החנוכה,

מברך, אה?

לא, מרחוק. אני לא יכול לברך על להדליק נר חנוכה, להדליק פיזית, משהו מדליק.

אני העליתי, אני מקווה בעזרת השם שכיוונתי לעמיתה של תורה,

וסייעתא דשמיא,

האדם עכשיו הולך לחמיו שבת.

השבת הזו הרבה לא יהיו בבית, הולכים למשפחה.

כן?

מצפצפים על ההנחיות, זה נקרא,

ושומעים להנחיות של התורה הקדושה.

אז הוא הולך עכשיו לחמיף שבת.

הם לא יחכו בדלתות, אל תפחדו, לא ייתנו לכם דוחות.

הוא הולך לחמיף שבת עכשיו, חמיו לא מקפיד כל כך על הזה, הוא לוקח את כל האוכל שלו והכל. מה יעשה?

מוצא שבת, פתח לבית, הדליק בביתו. מה הוא יעשה בערב שבת?

איך ידליק את הזה?

אז לכבד אותו,

הוא לא יכול.

ידליק חנוכיה בנפרד?

צריך להשתתף איתו בשמן. מצד שני, הוא לא מוציא אותו איזה חובה בברכות, מה יעשה?

דבר בשקט. יפה מאוד. כדין קידוש.

כדין הדלקת נרות וכו'.

הוא משתתף איתו בשמן, יש לו שם זכות,

ואז הוא מברך

את הברכות בשקט,

ובכך פתר את הבעיה.

לכאורה.

אז זהו, לגבי להדליק נר זה קצת ספק, מה יעשה?

מצד אחד אפשר לומר שהוא גם שותף בהדלקה, כי הוא שם את השמן שם.

אבל זה שהוא לא מדליק פיזית את הנר.

טוב, נשאל חכם בעזרה לשם. זה לא מעכב, המעכב זה הברכות.

נכון.

ברכות לא מעכבות, נכון.

עוד פעם, יש לתלות לכאן ולכאן.

נבדוק את זה בסייעתא דשמיא,

נדון בזה ונראה מה יהיו תוצאות הדיון.

אבל שהחיינו ושעשה ניסים לאבותינו, בוודאי ובוודאי

שרשאי לברך, בפרט אם יש לו בגד חדש או פרי חדש,

שעשה ניסים גם אדם שרואה.

לכן, אדם שרואה מרחוק את החנוכיה, בוודאי ובוודאי שיכול לברך ברכת שעשה ניסים לאבותינו.

נפקא מינא לגבי גר,

שנתגייר, האם הוא שייך למושג הזה שנקרא לאבותינו או לא?

שאלה שרבותינו הפוסקים כותבים אותה.

לכן העלו לנכון לומר שהוא גם שייך, היות ונתגייר, למי הוא משתייך?

לאברהם אבינו.

דוגמה, שינו לו את השם, היה שמו, אתה יודע,

מנגיסטו.

שינו לו את זה עכשיו לשם יהודי, מנחם.

אז מי מייחסים אותו? מנחם בין אברהם אבינו.

אז שייך בו ולאבותינו,

שעשה ניסים לאבותינו, כן?

בימים ההם, בזמן הזה, הנה גם עשה לו נס, התגייר,

כמו שצריך, מקפיד על הכל. פגשתי גר כזה, נכון?

ראית, שתהיה בריא.

פגשנו גר כזה, באמת שהוא גר גר, לא דיבורים.

גר אורגינל, בקיא כבר, ויודע,

ושט בה, ברוך השם, בתורה הקדושה.

השתבח שמולד.

אחד כזה באמת

יכול לברך בשם מלכות,

בלי שום בעיה שעשה ניסים לאבותינו,

כי הוא באמת משייך את עצמו ברמח איברים ששגידים לאבות

הקדושים כולם, ולא לחינם חז״ל ייחסו אותו באמת דווקא לאברהם אבינו שהיה מגייר את האנשים,

שרה מגיירת את האנשים.

בעל הבית שהוא חולה, כמו שאמרנו, גם הוא יכול למנות שליח,

השליח יברך בעבורו,

הוא ישמע את הברכה ויענה המין יתכוון,

והוא יכוון להוציאו,

ובכך פתר את הבעיה. כנ״ל לאדם שלא יודע לברך.

הגמרא, כמו שאמרנו כמה וכמה פעמים, תבוא מהרה

על אדם שבני ביתו עושים לו את הקידוש וכו' וכו'. צריך להיזהר בדבר הזה.

כן?

כנ״ל לגבי ברכת המוציא. יש כאלה אנשים באים אליהם, חבוד, תעשה קידוש. לא טוב הדבר הזה.

אתה בעל הבית,

אתה עושה את הקידוש, אתה עושה את הפפת המוציא.

מרבותינו שכתבו שאין בעיה, שיעשה קידוש, שיכול לחבר אותו בקידוש, אבל באמות היא בעל הבית דווקא.

הוא זה שחייב לבצוע על הפת.

ברכת המזור, ברכת האורח וכו'. נכון.

לכן, מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. אבא, צריך לתת דוגמה אישית לילדים. אם אתה בעצמך נותן דוגמה אישית לילדים מהי הברכה, כיצד מברכים וכו' וכו'.

שם ישמור ואציל, אתה זוכה לברכה מהגמרא.

כן? זה לא פשוט הדבר הזה. לכן צריך להקפיד על הדבר הזה,

להיות הגון,

להיות ישר,

נאמן וכו', כדי שיוכל לברך.

והילדים הללו זוכרים את הדברים הללו. אבא, היה מדליק חנוכיה,

זיכרונו לברכה, עשה ככה, איזה הנגות היה לו, היה נוטל את הידיים וכו'.

גם אצלנו בבית, נטילת ידיים, לפני אפילו בדיקת חמץ.

כל מצווה שאדם עושה, מקדש תחילה את ידיו בנטילת ידיים. לפני התפילה,

לכן, על זה הדרך.

לפני הדרך, לא?

נכון.

חשוב בהזדמנות זאת להדגיש

מצווה גדולה מאוד ללמוד את הספר שבת כהלכתה.

נכון, שמירת שבת כהלכתה.

וכל הספרים הקדושים האלה, שאנשים לא מודעים, הם חוזרים שבת ושים לב. נכון, נכון. אז הזדמנות להגיד ככה,

כולם שומעים מטרה, וזה אפשר לתת.

יפה מאוד. אדם הכין את המנורה,

את החנוכיה,

והשתבח שמו לעד,

פתאום מה קרה?

החנוכיה הזאת, לפני שהוא יבוא, ידליק,

עשתה גליצ'ה והיא התהפכה,

נהפכה לסביבון.

הסתובבה, הופ, והיא התהפכה ונפלה.

מה יעשה עכשיו?

שאין לו חנוכיה, צריך להכין את הכל, הפסק של הברכה, מה יעשה עכשיו?

אז אם יש אחרת לפניו, אז ידליק אותה.

אם אין אחרת לפניו, חוזר ומברך על האחרת

לכשתהיה.

עיוור,

לא עלינו, לא על אף אחד מעם ישראל,

הוא לא יכול להדליק את נאות החנוכה,

ולכן אשתו מדלקת עבורו שליח,

אם מברכים ומדליקים.

למה הוא לא יכול?

בנס. במה? אם הוא עולה לספר תורה, בסומה, הוא יכול לברך?

אבל הוא לא רואה את הרכיבו.

מעיקר הדין, באמת, הוא יכול לברך, כי היום הקורא קורה בתורה.

מעיקר הדין הוא היה צריך לקרוא,

בגלל שהוא לא יכול.

מעלים אותו. היום בדרך כלל לא מעלים אותו עלייה רגילה, מעלים אותו גם העולה.

אתה מוסיף.

בסדר?

אבל בהדלקה הוא מדלק למשפחה שלו, לא?

אשתו מדלקת, זה מה שמובא בהלכה.

אם הוא רווק ואין מי שידליק עבורו, אז הוא יכול להדליק בעצמו.

למה? כי עיקר הטעם, עיקר המצווה פה,

באמת זה פרסום הנס לאחרים ולא לעצמו.

בסדר? לכן, באין ברירה, מדליק לעצמו.

בסדר?

יפה מאוד.

חרש, שוטה וקטן,

שהדליקו נרות חנוכה לעצמם או בשליחות לאחר, לא יצאו ידי חובה ולא מוציאים ידי חובה,

כי הם פטורים.

היות שהם פטורים,

אז גם את האחרים הם לא יכולים להוציא.

מקודם אמרנו לגבי העניין הזה של מה שאדם שראה נר חנוכה ואין מי שמדליק עליו בביתו, שהוא יכול לברך בלילה הראשון שעשה ניסים ושהחיינו.

מה קורה אם נזדמן לו לאחר מכן פתאום הדלקת נרות חנוכה?

פתאום הוא פגש בכיכר איזה חסיד חב״ד, הוא אומר לו, תקשיב, עוד כמה רגעים אני מדליק פה נרות, אתה רוצה להשתתף בהדלקה? הוא אומר לו, כן, אתה יודע מה?

באמת?

אני אשמח. או, תודה רבה.

יפה מאוד.

אז הוא אומר לו, אחסיד חב״ד, אתה יודע מה? ריגשת אותי.

אתה ואני פה לבד, אני מכבה אותך לברך את הברכה.

איזה ברכה הוא יברך?

הברכה שהחסיר.

הברכה שהחסיר.

כן, הברכה שהחסיר,

אז אתה יודע, להדליק נר חנוכה, אותה יברך.

לאחר מכן, שעשה ניסים ושהחיינו,

אז האחר יכול לברך.

שעשה ניסים גם הוא יכול לברך בעצם.

לגבי שיחיינו, כיוון שבירך כבר, בירך.

יפה מאוד. קטן שהגדיל בימי החנוכה.

יהיה גדול.

השתבח שמו לעד בימי החנוכה,

באחד מן הימים.

אז אם בבית הזה נוהגים להדליק כולם,

והזמן של ההדלקה הוא בשקיעה, כן?

כמנהגם,

אז הוא לא צריך להמתין עד צאת הכוכבים,

שזה בדיוק 13 בדיוק בשעה, בדקה והכול,

אלא גם יכול להדליק קודם לכן,

ובכך עלתה לו המצווה כדין בוגר שמגיל 13 ומעלה מדליק.

וכן, קטן שנעשה בר מצווה בימי החנוכה,

כן?

אז הוא יכול להוציא את האחרים מידי חובתם.

לא, אם לא, עכשיו הוא עוד לא, עוד כמה דקות הוא יהיה בדיוק מחויב,

אז הוא יהיה חויב.

לא,

כרגע הוא כבר נכנס,

מה שנקרא,

לזמן הזה, הנה הגיע הזמן של הדקה. כנראה חנוכה, ודאי וודאי שיכול להוציא את האחרים מידי חובת ה...

מה קורה אם הוא ידליק בחצי שעה ראשונה?

מה?

אם הוא ידליק בחצי שעה ראשונה?

כי הרמב״ם אמר, הוא לא יכול לבד את האחרים.

כמה?

כי הרמב״ם אמר חצי שעה, נכון.

אומנם לגבי מוצאי שבת זה בעיה.

למה לגבי מוצאי שבת זה בעיה?

בבית אנחנו מדליקים בשונה מבית הכנסת, תכף נראה,

מדליקים קודם כל את הנר הבדלה,

ולאחר מכן את מה? את החנוכיה.

הוא עכשיו במוצאי שבת,

בדיוק זה השלוש עשרה שלו,

הוא רוצה עכשיו להדליק. האם הוא יכול להדליק או לא?

את החנוכיה יכול להדליק.

מה עם ההבדלה?

יכול להוציא את האחרים ידי חובה בהבדלה או לא יכול להוציא ידי חובה? הוא לא מחויב עדיין עבורם.

אז באמת בהבדלה לא יוכל להוציא את האחרים ידי חובה,

אבל בהדלקת נר חנוכה כן יכול להוציא את האחרים ידי חובה.

גם אנחנו התימנים, הבלדים, נקלחים בבית, גם מוצאים שבת נר חנוכה, כן? יפה מאוד, כן.

יפה.

עכשיו, כל זה למה בהבדלה?

מהסיבה שהוא עדיין נגרר אחר השבת,

נכון?

הוא היה קטן בה עדיין.

ונר חנוכה זה כבר,

החיוב שלו כבר,

של הקטן ירד,

ועכשיו זה משהו חדש,

ולכן באמת יכול להדליק את נר החנוכה.

אדם שמדליק את נר החנוכה צריך לדעת, כמו שאמרנו, להדליק בשמן זית זך,

פתילים

איכותיים וטובים. הבאתי לכם פה דוגמה של הפתילים שאנחנו משתמשים בהם, שהם עשויים מצמר גפן,

מיוחד, ככה תוכלו לדעת.

זה נקרא הפתיל המהודר.

הפתיל המיוחד.

יפה מאוד. זה 50 פתילים מגיע פה בחבילה.

זה עולה, אני חושב, 7 שקלים או

10 שקלים.

נראה את זה אפשר להראות את זה שם במצלמה.

בהקרבה, רואים את זה?

יפה מאוד. אלו הפתילים.

הם פתילים ארוכים מהרגיל.

אתה יכול לשבת בין כמות פעמים.

כן, את האמת זה מספיק אחד לכמה ימים.

כן, כן. הייתי כאן בעיקר הייתי קודם. זה גם צמר גפן, נכון.

אבל זה ממש חוטי צמר גפן. תראו, זה ממש איכותי, הוא נכנס גם בקלות, והוא גם ארוך.

אתה יכול כל לילה, נכון? להרים אותו טיפה, עם בעיה וזה.

אנחנו מדליקים בזה כמה שנים. זה שייך לארז,

בסייעתא דשמיא.

כן, אבל זה אפשר לרכוש את זה בברקול וכולי, או בתשמישי קדושה.

זה ממש, גיליתי את זה, זה היה טוב.

למה האלה של הצמר גפן, או השער, הפתילים צף וכולי, זה אלה,

היו עושים טובה שהיו מושכים את השמן. זה ממש משובח.

לא שאני מקדם מכירות של החברה הזאת,

אבל זה ממש ממש מצוין. זה גם לנרות שבת, גם לחנוכה, גם ליום טוב.

כדאי מאוד לרכוש, וזה בגדלים מגיע. יש קטן,

יש מדיום, יש לארג' ויש אקסטרה לארג'.

אפשר לרכוש את זה בכמה. זה גם מגיע עם ברזלים איכותיים יותר.

זה הברזלים הסטנדרטיים.

זה מגיע עם ברזלים טיפה יותר ארוכים,

ממש איכותיים, שהם לא מתעוותים ב...

שמדליקים את השמן, כן, זה מתעוות בקצה שלו,

ומתכמת, ומהחום וכולי, הם מגיעים ממש עם ברזלים. יש את זה ערכה גם עם ברזל, גם בלי.

הם מגיעים ממש איכותיים. מומלץ באמת, מי שחפץ,

לרכוש את הפתילים הללו. זה שואב את השמן עד הסוף, לא משאיר שום דבר.

עד המים הזדוני הוא מגיע.

יש תדרור, המחיר שלו,

שבעה שקלים, עשרה שקלים.

יש תחנות בוויז'ניץ,

אפשר לרכוש שם בסייעתא דשמיא.

כן.

לכן אנחנו צריכים לדעת, השמן,

אסור לקח אותו שיהיה שמן של גזל.

מתקשר אליי, יהודי אמר לפלוני,

לקח מטה של זיתים שעליהם מוריד, אתה יודע שבעל הבית כזה מגדל אותם בשביל הכיף, לקח את כל הזיתים שלו. אפשר להדליק מהשמן הזה, הוא מוכר את זה.

זה גזל.

אם זה שייך לבעל הבית הזה והוא לקח את זה ללא רשות,

צריך לדעת.

אתה רוצה לקיים מצווה בדבר של גזל?

ודאי ובוודאי שאסור.

לכתחילה אמרנו שכל השמנים כולם כשרים להדלקה,

בשונה מהמשנה במסכת שבת,

פרק במי מדליקין ובמיין מדליקין וכולי,

שם רק הדברים המותרים להדלקה בשבת יהיו מותרים, ולכן הבאנו סימן לכך שבשבת של חנוכה,

השבוע,

בעזרת השם,

באמירת במי מדליקין,

אנחנו לא נגיד את המשנה,

אלא אנחנו נאמר את הפתיח,

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

מעשה עדיין להתפאר,

ומיד קופצים לאמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא.

אז אדם שלא רגיל בכך, ולא ידע וכולי, שלא יתפלא.

למה לא אומרים בהם מדליקין? למה שליח ציבור מדלג על זה? הסיבה לכך

שכל השמנים כולם קשרים להדלקת נרות חנוכה, והיות בשבת הזאת זה גם שבת וגם חנוכה,

אז אנחנו מחבבים את העניין של חנוכה,

וכולי,

ואנחנו מדלגים על המשנה, אומנם לא לדלג לגמרי, לכן אנחנו אומרים כל ישראל,

ואמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, זה כמין רמז כזה. גם בשאר ימים טובים,

ביום טוב, בדרך כלל תמיד מדלגים על העניין של בימי מדליקין וכולי.

אפשר ללכת גם לדין של

יום טוב.

יפה מאוד.

המהדרין מן המהדרין נוהגים לקחת שמן זית,

שהשמן הזה הוא ראוי לאכילה ממש.

לוקחים אותו מלכתחילה, השמן הראוי לאכילה ממש בזה, גם גדרי חומציות וכולי.

זה לא כל כך חשוב לנו, אבל שנדע, היות שמן הזית הזה ראוי לאכילה,

הוא השמן המיוחד גם להדלקה. בבית המקדש,

במנורת הזהב, היו, מה עושים? מהטיפה הראשונה

של הזית, זה מה שהוא מדליקים. שאר הטיפות כולם כבר היה בצעד הולך. הטיפה הראשונה, תראו מה זה עד כדי כך,

היו מדקדקים לעשות את ההדלקה לכבוד

השם יתברך בצורה המדוקדקת והמהודרת ביותר.

משנתחדשו הגזרות ונתחדש העולם,

היום יש כל מיני שמנים,

שמן פרפין צבעוני וכולי,

אז לאותם הרחוקים מתורה ומצוות וכולי, נותנים להם ככה, הרגשה טובה לחנוכה, תראה, זה שמן בצבעים.

צבע כחול, צבע ורוד, צבע שקוף, צבע זה, רחני,

כל מיני דברים כאלו.

נותנים להם, העיקר למשוך אותם לעניין של המצווה, זה טוב, זה טוב שעושים את זה.

אבל כמובן צריך לדעת,

להזהיר ולהגיד לציבור שאם כבר מקיימים מצווה,

לעשות אותה בשלמות ולא לעשות אותה על החצאים,

על הרביע,

זה ודאי וודאי לא שמענו,

זה ההמשך.

לכן, המהדרין ביותר מדליקים בשמן

זית הראוי לאכילה יפה.

מקום שהוא רחש שמן זית, והשמן זית הזה עושה לו, לדוגמה, נזק בעשן השחור המתעמר,

או לחלופין שזה לא דולק יפה,

ויש לו נרות שעבה שהן דולקות למעלה מחצי שעה,

וכולי שהן דולקות באור צלול ויפה. בוודאי ובוודאי שגם יכול להשתמש בהן, ואין בכך שום בעיה.

למה?

כדי שייראה האור של הנרות, ובכך קיים את העניין של פרסום הנס בהדלקה.

אמרנו שעדיף,

תראה, אני לא מאמין שזה טהור טהור, כן?

לפעמים רק כתוב שזה טהור.

יש את העניין של ההטבה, ההכנה עצמה,

וכולי, ולא ככה להיות עצל במצוות זה מוכן.

גם הפתיל צף שמשתמשים איתו,

צריך ליתן עליו מעט שמן,

כן? למעלה, ולא שידלק מהשעבה עצמה,

אלא שידלק מהעניין של השמן וכולי.

לכן, קודם כל מניחים את הפתילה, ואז זה, ולא הפוך. בפתיל צף בדרך כלל אתה שם אותו,

ואז אתה שם את השמן, ואז אתה מניח אותו עם ה...

חתיכת שעם שלו.

אבל יש כאלה פתיל צף שהוא נכנס בתוך הקנים הללו.

אז זה, אין בעיה, אבל

כמובן שישים אותו קודם לכן, וייתן עליו. הטוב ביותר, כמו שאמרנו, להדליק בצמר גפן,

מיוחד, שאוהב את הכול. אתם תהנו, מי שירכוש את הפתילים הללו,

ידעו לכם

הרגשה אחרת של החנוכיה.

זה מצוין, ממש מצוין.

כן.

יש מקומות שנוהגים להניח כל מיני מנורות.

חנוכיה

נראה כמו חנוכיה, וזה בעצם מנורת לדים, מנורת זה, וכולי.

זו תפאורה בוודאי ובוודאי שהספרדים נוהגים שלא מברכים עליה.

האשכנזים במנורת ליבון

כתבו שמה שיכול לצאת בה ידי חובה,

כי יש בה חוטי פחם וכולי.

אתה הדליק, לא? לא, בעצם ההדלקה שהוא מדליק אותה וכולי, כן.

אז יכול, וערך עליה יש בזה אש, נורת פחם וכולי וכולי וכולי. יפה מאוד.

נכון, נכון.

אז פה מדובר שהוא מדליק אותה אולי במקום של פרסום הנס וכולי וכולי.

או כמובן יש כמו חנוכיית גז כזאת,

שהוא מדליק אותה,

פותח את הגז כמו שהוא מדליק ככה עם הגז.

כל החנוכיות האלה הן חנוכיות יפות,

אבל לא עבור קיום המצווה כדת וכדומה. אני רוצה לעשות בשביל פרסום הנס, אולי בכניסה למכולת שלו, בכניסה לעסק שלו.

היום זכינו לפגוש בן אדם, דווקא לא מבני עמנו, כן,

מהבני דודים,

אבל הוא אמר אצלנו, בחנות לא נכנסים מסכה.

שלחתי את זה.

יפה מאוד, התחילו להתפכח, ברוך השם, מהחדשות וירוס טבעי.

יפה מאוד, זה משפיע, זה משפיע, כן.

יפה.

אדם שבסיעתא דשמיא בנה לעצמו חנוכיה עם כוסיות, ככה, אתם מכירים את הנר שמדליקים לכבוד רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי?

שדולק שבוע, הוא אמר, אני מהדר מעושה חנוכיה מהנרות הללו הגדולות, הנר שבועי.

זה מדליק את זה ככה. הגיע למחרת להדלקת נרות, זה לא מכובס, זה עדיין דלוק.

האם הוא צריך לכבות ולהדליק

את הנר הנוסף, או שהוא יכול להשאיר את זה דולק?

אז הדין הוא שבאמת לא צריך לכבות אותו לספרדים. אחינו האשכנזים אומרים, עצם זה כבר דולק פה, מה קורה?

נכון שאתה מדליק את הנר החדש כל יום,

אבל עדיין יש פה משהו דולק, לכן קודם כול תכבה אותו,

את שאר הנרות וכולי,

ואז תדליק, כדי שלא ייחשב כאילו שהדליק כבר,

שבירך על משהו שהוא דולק.

הספרדים לא חששו לכך, לכן אין שום בעיה בכך.

זה נרות דולקים, זה הארבע של אתמול, היום החמישי,

אני מברך עליו, כי זה נר החיוב. שאר הנרות אנחנו נוהגים מדין הידור,

לא חייבים אותם,

כן? מעיקר הדין, נר של עוד היום, וכך

פתר את הבעיה.

לכן ספרדים יכולים

להשאיר אותו דולק. בדרך כלל בעולם הישיבות, גם בבתי הכנסת, בתי מדרשות וכולי, ביום מדליקים בלא ברכה.

כן? זה זכר למה שהיה בבית המקדש,

שגם השמן היה נותר עד היום למחרת,

וכולי היה נס שנדל... דולק את המנורה.

יפה מאוד.

אדם רוצה להצטלם ליד החנוכה, ליד המנורה,

ליד נרות החנוכה. מותר לו?

או לא? האם שייך בזה הדין של מה? של שימוש?

אין לנו רשות להשתמש בהם או לא?

ישים פלאש. אה?

ישים פלאש.

אז אין בזה עניין של שימוש.

יפה, הוא שם פלאש במצלמה,

וכך פתר את הבעיה, והטוב ביותר להצטלם קודם.

ואם לא היה לו את הנרות שלך, הוא היה רואה? מה, מה, מה?

היום בזמננו שיש מנורות וכולי וכולי,

אז לא צריך.

אבל אפשר לפתור את הבעיה, כמו שהרב עשה,

שהוא מצטלם ליד החנוכיה, קודם הדלקת הנרות.

וכך פתר את הבעיה. לא חייב דווקא להצטלם עם איזה דולק, אלא גם קודם לכן.

אין איסור להלך, הנה זה קשור אלינו,

השתבח שמולד, כתבנו את זה לפניהם, לפני התכנון שלהם.

אין איסור להלך בעת הפסקת חשמל ליד נרות החנוכה,

כיוון שאינו מתכוון להשתמש לאורם,

וגם לא צריך לעצום את עיניו. מה יעשה?

לעצום את עיניו? לא, לא צריך.

לא מתכוון להשתמש לאור. הפסקת חשמל, להדלק עוד מעט,

פתר את הבעיה.

מה זה משתמש לאורם? אם אני רוצה עכשיו ללמוד ליד המורה, תורה. אני יכול ללמוד?

גם דברי מצווה אמרנו,

לא משתמש בהם.

אין לנו רשות להשתמש בהם,

אלא לראותם בלבד.

הוא רוצה עכשיו לראות איזה הלכה בדיוק, וקבע האור, או הסתיים השעון שבת,

וכולי, הלכה שקשורה לימי החנוכה, זה התירו לו.

כן?

התירו לו, כן. למה זה לצורך?

נוצר לצורך זה.

כן, אבל סתם ככה ישתדל שלא יהיה לו.

היום יש ברוך השם את כל הטכנולוגיה.

זה גם אור תורה.

אז אם אני לא אור תורה, זה אור של תורה.

חכמים עשו גדר, סייג.

כדי שאנחנו לא נבוא להשתמש בשאר דברים, עשו לנו גדר של סייג,

גם זה לא נשתמש בדבר המותר כדי ש...

שלא, זה כמו אותו אחד שכתב, רבי ישמעאל זה היה.

אני התתי את הנר וכולי, כשבנים את המקדש הקריב קורבן, לא סתם אנחנו מזכירים את זה כל פעם.

וכשבעזרת השם יחזור,

רבי ישמעאל וישמע את הלימוד הזה שאנחנו מזכירים, אז יזכור יביא את הקורבן, כי הוא הבטיח, מוציאים בשפתיו כזה קדוש, נכון.

כזה קדוש לא יקיים, לכן אנחנו לומדים את זה ככל הזמן תזכורת,

לכשבעזרת השם תחילת המתים, ישמע את הדבר הזה, יזכור ויביא את הקורבן.

למה עלה לראותם בלבד?

איי איי איי, זה האור הרוחני שהארי הקדוש כותב שהאור הזה המיוחד יורד, וזה אור שזכו לו הרבה צדיקים שהם ראו למרחוק.

הוא מתקם משהו? כן, הוא מתקם את המראה שהאדם ראה אחרי שלו, פגם בחלק הרוחני שלו, שנשמה,

מראות אסורות וכולי, כל הדברים שהם מצווה.

זה הסיבות שיש לנו תמונה של צדיק,

זה הסיבה שהולכים לצדיק וכולי.

רבי מיר אבוחצירא,

זכותו תגן עלינו אמן, מספרים עליו

שהוא יום אחד הגיע אליו איזה אבא אחד, אמר לו, כבוד הרב, ככה וככה העניין, הבן שלי בארצות הברית נעלם, לא מוצאים אותו.

אמר לו, תביאי את הדף, אני אגיד לך בדיוק איפה הוא נמצא.

אמר, הוא הסוכן של ה-FBI,

היה הסוכן של זה, ביליה דבילי, מאיפה הוא ידע שם,

איפה הוא נמצא והכול?

מעולם שם. נכון, מעולם לא גם נכון, אז מה הסיבה לכך הייתה? בגלל שאמר לו, קדושת העיניים,

כמו משפחת אבוחצירא, כן? אז הוא זכה לכך שמשהו יראה להם מרחוק, והוא צייר להם באיזה רחוב הוא נמצא, באיזה מדינה, באיזה זה,

באיזה הכול, והגיעו לשם,

הקצין של ה-FBI שהגיע לפה לארץ, הוא אמר, מי זה הבן אדם הזה?

חייב לדעת, אולי הוא קשר קשר עם אותם חוטפים?

איך מצאו אותו?

רי, זה ככה אמר, זה קודש-קודש, אם זה הבן אדם הזה? גוי, רי,

ראה מה זה? זה דבר כזה? ראה אותו לרחוק מה שאנחנו עם כל האיכונים והכול, ואז זה לא הצלחנו להגיע.

היהודי הפשטותי הזה,

המרוקאי הפשוט הזה, הכול, והצליח להביא אותם בדיוק למקום, ומצאו אותו בריא ושלם שם.

חוטפים החביאו אותו שם,

סיפור ידוע.

יפה מאוד.

עכשיו,

אפשר לתרץ גם שמשהו מסתכל וכולי, זה באור השמש, זה לא באור שער הנרות.

אם זה לא באור שער הנרות, אז אני לא השתמשתי,

כי השתמשתי באור השמש.

מכוון בדעתו וכולי.

נכון, שמש אין בעיה, הצורך שלו, נכון, זה שימוש.

לכן, יפה מאוד,

לכן אפשר לתרץ את זה שיכול להשתמש בזה, וכך פתר את הבעיה.

נזכור שגם אם אדם מניח את השמן,

זה לאו דווקא בזה, אחינו אשכנזים מניחים את הפמוטים,

היום זה כבר יותר מסודר,

אשת הבתי מנורה וכולי.

בזמנם לא היה, היו מניחים את זה על מגש מכסף על השולחן.

רפקא מינה גדולה לגבי הזדת השולחן, עכשיו זה הדלקה.

נכון? אתה מבעיר עכשיו מה קורה לגבי השמן וכולי, לכן הם פתרו את העניין הזה עם הנחה של מגש ועל את הפמוטים,

אז בכך אין בעיה וכולי.

ולכן אנחנו צריכים לזכור את הדבר הזה.

גם כשאנחנו מניחים את הנרות במקום שנראה לנו סמוך ובטוח, אנחנו צריכים להשגיח ולשים לב, לבל הקטנים יושיטו יד וכולי,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

זה לא נאמר על המסכות,

נאמר גם על העניין הזה של הדלקת דרות חנוכה, עכשיו אנחנו צריכים מאוד מאוד להקפיד בדבר הזה.

אז הנה זה לגבי מה ששאלתם,

חנוכיה שדלקה ולפתע כבתה,

אמרנו אין זקוק לה, נכון?

מקום שלא היא יכלה לכבות מעיקר הדין, כי אם הוא הדליק במקום שנכבא מעיקר הדין, זה לא טוב,

נכון?

ומעיקר הדין אין צריך להדליק אותה שנית,

ואסור לו ליטול אותה ולהחזירה למקומה אם לא עבר חצי שעה לאחר צד הכוכבים.

אך מצווה שידליקנה בשנית בלא ברך ה...

יפה מאוד, אשריך מאור, שכיוונת.

אדם מדליק חנוכיה בחוץ לפרסום הנס,

אבל הוא מכוון בדעתו עם הרוח הלא מצויה הזאת, הטורנדו עכשיו שמגיעה לפה, תחבל לי את הנרות חנוכה.

מה אני מכוון בדעתי? שהחנוכיה שבפנים,

שנמצאת בפנים, היא תעלה לעניין של המצווה. אם הוא רשאי לעשות כזה דבר, רשאי לעשות כזה דבר.

בסדר? הוא מדליק בחוץ של פרסום.

אבל בהדלקה שהוא מדליק בפנים בלא ברכה, בזה הוא כיוון דעתו גם עליה,

וכך פתר את הבעיה. אז גם אם הגיעה רוח שאינה מצויה וכיבתה לו את הנרות,

אז יש לו את הנרות של בפנים,

וכך הכל בא על מקומו בשלום.

יש שרצו לומר,

היות והוא מניח,

אנחנו נגד הוויטרינה. למה?

כי זה הפסק בראייה.

אז זה אתה יכול להגיד על הרבה דברים, על המשקפיים שהוא לובש, וכן על זה הדרך.

נכון.

לכן יש הרבה שעושים, פותחים את זה קודם כל, מברכים וכו',

אז מה יעשה אדם שהוא לובש משקפיים, ירים ככה את הזה ויברך?

לכן זה דבר שהוא ניצח, זה נהפך להיות חלק מגופו וכו'.

שם הוא יכול לפתוח את הוויטרינה, מברך, ואז

סוגר את הוויטרינה, וזה לא דומה, כמו שאמרו למשקפיים,

שזה נהפך להיות כחלק ממנו, כי בלעדי זה הוא לא יכול. היום אדם שהוא צריך משקפיים לראייה למרחוק,

והוא לא חובש אותם, נותנים לו קלאס,

לא יכול לקבל את הרישיון שלו.

בלעדי זה אם הרופא לא יחתום לו, לא יכול לקבל את הרישיון. יעשו לו עיכול

על הרישיון שלו, לא יחדשו לו את הרישיון.

כאלה אנשים כל חצי שנה, אין דוקטור אבני בזה שייתן לך אישור.

יפה מאוד.

עכשיו, מה זה בין הברכה נר של חנוכה או נר שלה?

מנהג האשכנזים של חנוכה,

אנחנו הספרדים הולכים על פי הסוד.

על פי הסוד, כן,

על פי הסוד. מעריל גם, לדומני.

הוא אומר להגיד במילה אחת, של החנוכה. של החנוכה. או של התימנים.

כן.

אנחנו הספרדים נוהגים בגלל העניין על סוד, נחל, כן, שם הקדוש,

וכולי שהוא רמוז בפנים, נכון, מעלה בן אישך הביאה, חידה וכולי.

כף החיים גם.

לכן אנחנו נוהגים באמת להגיד נר חנוכה.

בסדר? ולא של חנוכה.

אדם

קיבל ירושה חנוכיה מחרס,

וגם הכוסיות, עבודת יד מהסבא רבא שלו,

והוא מדליק עם זה, רוצה להדליק עם זה?

זה אחרי שימוש בפעם אחת כבר נהיה מאוס.

נהיה מאוס.

וזה לא התנהל לפניו במצוות,

לכן יכול להניח את זה במוזיאון, בבית שלו,

כן? לראותם בלבד.

אבל להדליק את זה, בוודאי שידליק בחנוכיה מהודרת.

יש 15 דרגות ברמות של החנוכיה, ארז.

הדרגה הראשונה זה זהב.

גם זה ציפוי זהב,

כן? מי

לרכוש חנוכיה מזהב.

החנוכיה שנמצאת

בכותל, אתם יודעים? ברובע שם, למעלה.

זה אחד הגבאים אצלי בבית הכנסת, מצופה.

אחד הגבאים אצלי בבית הכנסת, אם זה היה זהב, מזמן זה לא היה שמה.

כן.

לא יהודים, בני דודים.

כן.

זה אחד האומנים הגדולים עשה את זה.

אחד מבית הכנסת, הגבאים, הוא זכה שם לצפות את זה.

לקח שם חלק, נדבך חשוב

בעניין של העבודה המיוחדת שם, של מכון המקדש,

מקום נפלא ביותר, כדאי

ללכת לשם, אומלץ לאחרונה לשם.

אם כבר הולכים עם הילדים,

אז לקח אותם למקומות תורניים שיספגו עוד תורה ועוד יראת שמיים ועוד.

לא לקח אותם כל מיני פרדסים ופארקים ושטויות,

שמעבירים שם את הזמן ויוצאים בהבל וריק.

אלה אותם מקומות שבאמת בעלי תוכן. פעם אחת בחול המועד הלכנו לשם,

ממש סיור נפלא ביותר, ממש.

לומדים, רואים את הבגדים, בדיוק כהן גדול, חצוצרות, כסף,

עשה לך שתי חצוצרות כסף,

רמחתה, דברים ממש מעניינים.

יש היום של מכון המקדש, הם עשו ספרים.

הם עשו ספרים, הם עשו ספרים עם כל התמונות והכל, אבל זה לא כמו לראות אותם במציאות.

יש כאן גם מצג אורקולי כזה על כל חדר שנכנסים לשם, ממש מקום ממש מיוחד.

אז רבותינו מנו 15 דרגות בחנוכיה. הדרגה הראשונה, זהב.

לאחר מכן, כסף טהור.

לאחר מכן, נחושת כלל.

לאחר מכן, נחושת אדומה, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם, חרס,

מצופה איבר, זה נקרא.

חרס שאינו מצופה, דהיינו חדש.

כן, זה כמו הפורצלן והזה.

וקליפת רימון, תראו מה היו משתמשים

בשעות חנוכיה וקליפת אגוז הנדי וקליפת עץ עלון.

זה הדרגות כולן. הדרגה הכי נמוכה, קליפת עץ עלון.

הדרגה הכי משובחת זהב.

יש מי שכתב שגם הכוסיות עצמן שמונחות על החנוכיה,

הן צריכות להיות מה מכסף או מזהב וכו',

כן?

אבל היות ויש,

אומרים שכל עניין של ההדלקה זה גם ההשפעה, הראייה,

וכו', ופה לא כל כך תראה את זה,

את השמן וכו', וזה מה שנקרא יעשה לך שמחה בלב,

אז תדליק בכוסיות של השמן השקופות, והבסיס,

החנוכיה עצמה תהיה מכסף. אני מכיר הרבה גם

מהמקובלים וכו', שמקפידים על הדבר הזה שגם הכוסיות עצמן,

סליחה, שנותנים לתוכם את השמן, גם הם יהיו מכסף טהור,

וכשלוקחים את הבסיס של הפתילים,

הללו, הארוכים יותר של החברה ההיא,

אז זה ממש טוב ככה שהשלהבת,

רואים אותה כמו שצריך,

והיא בולטת החוצה ולא מכוסה פנימה.

אז מי שעושה כן, מבחינת הכסף, בוודאי ובוודאי

שהוא יידר בכך וכו', אבל בפני שיראו את הכול,

ותבוא עליו ברכת תור. מי שאין ידו משגת לרכוש חנוכיה מכסף טהור מזהב,

יכול להשתמש במשהו שהוא מצופה,

אין שום בעיה, זה גם משובח,

נראה מצופה זהב וכו',

ודאי אין בכך בעיה.

כי כל העיקר של ההידור זה היופי החיצוני,

אבל עיקר המצווה מה זה?

ההדלקה עושה מצווה, אמרנו.

אז זה לא משנה מה תדליק,

כמובן לא לעשות את זה כביזיון מצווה, קליפות של ביצים לדוגמה.

זה ביזיון של מצווה,

זה לא מועדר.

הילדים שלי, יש תחרות כזאת בשיעור תהילים, אז הם הכינו חנוכיה.

הם לקחו צמידים כאלו גדולים,

הם עשו ולקחו נייר צלופן כזה, עשו,

כל שנה הם מכינים עם רעיון אחר.

אמרתי להם, תכינו חנוכיה עד שש הקורונה.

תשימו את הזה, תשימו מסכה פה, כפפות שם, וכו' וכו'.

כן, אז הם הכינו כזה בריסטול, כזה, איך זה נקרא?

קשיח כזה,

כמו בריסטול, קאפה, קאפה.

ועל זה ציפו אותו בזה, מדבקה מכסף, ושמו את הצמידים הגדולים עלינו. אף אחד לא דובש את הצמידים עלינו. מצאו שקית כזו, עשו מזה זה, ועוד אחד על גבי השני, דבק חם, תעסוקה.

יפה, עשו להם את זה, פתילים והכל, בעזרת השם, נקווה שיזכו.

כן, יזכו בפרס, ככה ישמחו, יכמור אותך בימי החנוכה,

יסתבך שמונה.

אז זה ככה לתת להם גם את ההרגשה של ההכנה.

כל מה שאנחנו זוכרים זה בזכות אבותינו, שהם מכינים,

הם מתרגשים, או, מדליקים את החנוכיה, זה לא, בואו ילדים מדליקים חנוכיה, לא לתת להם את ההרגשה של המצווה, הנה הכנו את הזה והכל מוכן, הנה אבא עכשיו מדליק,

בואו כולם לשמוע את הברכה, לתת להם את ההרגשה, כי זה הדבר שילווה אותם וישאיר

להם את השורשים, את האור המיוחד שהם יזכרו אותו במשך שנים.

המצוות שהאדם עושה,

כולם כדת וכדהי.

זה לא חג,

נכון? זה ימי החנוכה, למרות שהוא אומר חג שמח, חג שמח.

זה לא חג, אני תמיד מתקן. זה ימי החנוכה, סך הכול.

ימי שמחה והלל, נכון, חנוכה שמח, פורים שמח,

אבל חג זה לא.

זה שבעולם החולני קראו לזה חג פורים, חג, חנוכה, זה לא.

בוודאי זה לא חג.

בתל אביב עשו, זה, חילקו כזו מנורת כזאת,

מנורת פנס כזה קטנה.

יש שם איזה בית ספר כזה שעושה כזה פעילות,

עם המורים שלו, אז הם יוצאים כל התלמידים ליום פעילות. טיולים מסכנים אי אפשר לעשות להם.

בגלל המצב, אז הם יוצאים וזה מחלקים לזה, חג שמח, כבוד הרב, אז ראו אותי השבוע.

חג שמח, בדיוק חיפשתי מתנה בשביל הקטנצ'יק.

אז זה היה בדיוק כאילו, זה חג שמח, כבוד הרב, ומסיים איזה מדבקה מתלמוד תורה זה וזה.

אמרתי, זה לא חג, זה חנוכה שמח.

שיהיה לכם חנוכה שמח. אה, טוב, טוב, כבוד הרב. כן, אתה צודק, זה חנוכה, זה לא חי.

כחג יש לנו גימל מועדים, פסח, שבועות וסוכות.

יפה מאוד. שער, ימים טובים.

יפה מאוד.

אדם קנה מאומן.

קנה מאיזה אומן מפורסם, לא משנה שמותיהם.

קנה ממנו איזה חנוכיה. בחנוכיה הזאת יש כל מיני דמויות.

צריך לדעת שלא מדליקים בחנוכיות שכאלו, כל מיני דמויות וכולי.

פשטותי. איך היה פעם את החנוכיות הפשוטות האלה עם הנרות הדקות? מכירים את זה? ככה היו מדליקים מסורת של שנים. מייל זה היה?

היה חומר כזה ברזל מצופה. זה היה שנים כמה. זה החנוכיות הכי מצרך מבוקש בשוק הפשפשים בתל אביב.

שם ביפו זה מצרך מבוקש. חנוכיה כזו שווה כמה מיליונים.

את החנוכיות של פעם יש אנשים שיש להם אוסף של עתיקות.

וואה, זה מצרך מבוקש.

לכן בית סטנדרטי בדרך כלל רוכש חנוכיה.

מי שלאכול, אז יעדר

במובן הכי טוב שהוא יכול,

וזה כמובן שיקיים את מצוות הדלקת נרות החנוכה.

מה נפקא מינא לגבי הכוסיות עצמן? האם צריכים טבילה או לא?

הרי אני מדליק בהם שמן וכולי.

אה? לא אוכל בהם.

יפה מאוד.

ואות זה לא משתמש בהם,

אז הוא לא חייב לטובלם. המחמיר טובל אותם בלא ברכה.

ובכך, היות וזה דבר שהוא נזרק בדרך כלל, לא שומרים אותו משנה לשנה כל שנה, אורך שום חדש זה עולה עשרה שקלים,

12 שקל, ועושר עד.

כן?

אז בכך אין את הבעיה, לכן לא צריך לטבול אותם. זה כעין שימוש חד פעמי ולפער.

שאלה לגבי מה שאמרת קודם, עוד עזבויות.

יש היום מנורות חנוכה שיש אליהן מוטבעים השבטים.

ראיתי פעם היה תמונות של משה ואהרון.

כאילו שהיה פספורט שלהם.

מנורות כאלו.

מה זה השבטים?

כאילו סימן של השבטים, צבי וכו' וכו'.

לא, אני לא יודע.

לא יודע מה יש בזה.

יש נפקא מינה בהלכה, ראיתי פעם שאלה באחד השו״תים

לגבי הלוחות הברית. יש הרבה חלות בבתי כנסת שיושבים שם לוחות הברית.

איך צריכים להיות לוחות הברית? האם הן עגולות או מרובעות?

כן, יש בזה דיון,

דיון ארוך על זה וכו'.

לכן גם הדמויות האלו ששמים צבי ואשר עץ זיתים והיהודה אריה וכו', כמובן, כמובן שצריך שהן יהיו פגומות.

בדמות הזו,

נכון, שלא יהיה את הדין של לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכו',

לפגום אותם. יש בתים, וילות של עשירים, שם שמים כל מיני עריות וכו',

כל מיני דברים כאלה. כן, איך היה להתקשר אליי פעם, כבוד הרב, תל אביב.

הוא אומר לי, אני לקחתי משהו מפוחלץ כזה. מה זה היה?

לא זוכר, זו חיה טהורה או זו תמיה מפוחלץ.

זה נמצא אצלי בסלון, ליד הספות מעור.

זה טוב או לא? צריך להסיר לו את זה. זה אחד מארבע דמויות של המרכבה של כיסא הכבוד.

אסור שיהיה שם.

כן,

היה צריך לפגום אותו. אז אמרתי, עדיף שתוציא אותו לגמרי מהבית, שמים שם במקום זה איזה עציץ או תמונה שלך,

זה יהיה בסדר.

אז הוא הבין את המסר,

ואחר כך מכר את זה.

כן.

אז כמו שאמרנו, גם אדם שרכש בגד חדש וכולי,

עדיף הטוב ביותר,

לא על עצם הלבוש של בגד החדש דום ברך שהחיינו.

כי ברכת שהחיינו וקיימנו נתקנה על עצם החידוש הזה עכשיו, שבפעם הראשונה הוא זוכה,

ומה המהות של הברכה?

שהחיינו, שביש ברוך הוא החייה אותנו

וקיימנו, קיים אותנו עוד שנה והגיענו לזמן הזה.

בליל הושענא רבה, שאנחנו יושבים ועוסקים כל התורה בלילה כמנהג רבותינו, כן?

כמנהג רבותינו. זה לא חובה.

מנהג, להיות נעורים כל הלילה וכולי וכולי.

בסיום תפילת שחרית בבוקר, אחר סיום תפילת שחרית במוסף וכולי,

וה... לא, מוסף, לא אומרים.

תפילת שחרית, נכון?

וההקפות, יוצאים אחר כך לעשות מה? יוצאים אחר כך לעשות החבטה, יפה.

חבית חבית אל-בריך. בסיום החבטה נכנסים לומר נוסח נשמת כל חי. פותחים את שערי ההיכל,

נשמת כל חי, ואז אנחנו מבקשים שם מבורא עולם,

כשם שזיכה אותנו השנה לשבת ולעסוק בתורה כל הלילה,

וזיכה אותנו לחיתום טוב,

ככה יזכה אותנו בשנה הבאה, ונאמר לפניו בזמן הזה, בממד הזה, וכולי, נשמת כל חי.

אז על אותו דרך אפשר לומר גם פה לגבי ברכת שיחיינו. כל ברכת שיחיינו נתקנה עבור מה?

עבור השמחה, שהאדם שמח עכשיו שמא, שהגיע לזמן הזה שהוא מדליק שוב פעם

בשנה חדשה, למרות כל החיסונים והכול,

הוא מדליק עכשיו שיחיינו נרות. ברוך השם, הוא עומד פה,

שרד, ברוך השם, את כל העצות.

איך אמרנו את זה? זה, אוי, זה חידוש חזק, בשם הרב לוינשטיין,

שליטא.

ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה השם לישראל, אשר הצילו מיד מצרים. אז אומרים, מה זה אשר עשה השם לישראל, אשר הצילו מיד מצרים?

אמר הרב לוינשטיין דברים נפלאים.

הוא אומר,

יתרו היה אחד מחברי קבינט

של פרעה, והוא ידע בדיוק את כל התכנונים שפרעה הרשע תכנן להשמיד את עם ישראל.

ולכן, ויהי חד יתרון עשה בשרו חידודים חיודים שהוא ראה את הניסים והנפלאות שעשה כשבורו והציל את עם ישראל.

ולכן כתוב, אשר עשה השם לישראל,

כשבורו עשה את המניסים, אשר הצילו מיד מצרים. ממה הצילונו? מכל התוכניות הללו.

יפה מאוד.

אותו דבר אנחנו רואים, כשם שעשה ניסים

עם אבותינו, כך בסייעתא דשמיא,

מבקשים ברור העולם שיעשה עמם ניסים. לכן,

ברכת שהחיינו נתקנה על עצם המהות של השמחה שיש לאדם

בעצם ההדלקה של נר חנוכה השנה באופן חדש.

לכן, בלילה הראשון לא בירך, בשאר הלילות יברך, כן?

באחד משאר הלילות.

לכן, אדם שרוכש בגד חדש וכו' להוביל לך, שאתה רוצה לכוון עליו בברכת שהחיינו,

תברך לפני הדלקת החנוכיה, ביום עוד,

ואיך שהחיינו. אתה רוצה לפתור בדעתך, זה לא העיקר,

אלא עצם המצווה, וזה על הדרך, אגב,

גם נפטר יש מישהו שכותב שלא יעשה כך.

כדי שלא יערב מה שנקרא שמחה בשמחה סביר את חדש ועליו בהזדמנות אחרת.

למה אתה מכניס אותו עכשיו?

זה,

מהטעם שאנחנו נוהגים לרכוש ציצית חדשה וכו', ולבדוק את הציציות וכו',

כדי להרוויח את העניין הסגולי.

הידור של המצווה, כמו שאמרנו, שאדם יחליף פתילים בכל לילה.

מה עושים הפתילים הללו,

המשומשים? לא זורקים אותם לפח,

שומרים אותם בשקית מיוחדת. בערב פסח, כשאנחנו עושים שריפה

של החמץ,

בשריפה הזאת אנחנו זורקים את כל תשמישי המצווה כולם,

שצריכים שריפה, ובכללם את הלולב, הדס והערבה,

את הפתילים של נרות השבת,

את הפתילים של החנוכה, נכון? את רוג עשינו איתו ריבה.

כן? מברכים עליו, נותן לחצות פירות.

כן.

אפשר לשמור אותו לנגיסה, לסגולה ללידה קלה בעזרה השם, אתה תצטרך עוד מעט.

כן?

אז לכן, נכון. אז לכן, את כל הפתילים האלו שומרים אותם, ואז בשריפת המצוות, כן,

לא שריפת המצוות, שריפה של תשמישי המצוות,

אז אנחנו מניחים גם את אותם הפתילים.

יש כאלו שאומרים, כדי שידלק הנר באופן יפה, בואו אני אצית קצת את הפתילה,

אז זה יהיה קצת מושחר,

ואז כשאני אדליק בפעם הבאה עם הנר,

זה ידלק יפה. זה נקרא להבהב את הפתילים.

לא צריך לעשות את זה.

תעמיד את הנר כמה רגעים, זה ידלק, תראה עד שתשלב את עולם האלה,

ואז אתה יכול בוודאי ובוודאי להמשיך הלאה את שאר הנרות,

שהם לא נרות החיוב, להדליק אותם.

עד אז שלא נדלק מאליו,

צריך לשים לב, לא עובר לנרות

שהם לא נרות החיוב.

לגבי ההדלקה, כמו שאמרנו, צריך לעשות אותה דווקא מנר שלא נוטף וכו', כדי שלא יפסד. בזמנם זה היה הנר של חלב וכו',

כדי שלא ייעשה רקאלי,

ולאחר מכן יכול להדליק את שאר הנרות כולם. אבל אדם לוקח גפור, עוד רגע זה יתקבע, עד שהדליקת הנר הראשון כבר התקבל לו, אז מה עשה בזה?

לכן לא לקחת דבר שיכול לעשות לך הפסק מהברכה לבין ההדלקה.

יש לי דבר אחד, זה נר להדליק את הנרות,

שהוא נר דווקא משמן, שהוא מוקשה, שהוא מוקשה? זה כן, זה מה שבדרך כלל עושים,

נר שעבה, משמן מוקשה וכו', זה

טוב.

בבית הכנסת היות ומדליקים את זה לצורך המצווה, הצבעים אין אקוורים, הוא מפחד מהסכנה וכו',

או עכשיו שיש הרבה שמתפעלים באוהלים בחוץ,

כן?

אלה שלא זכו להבין את האמת של השקורונה, מפחדים באוהלים בחוץ וכו',

אז מה לעשות? אז יכולים לכבות אחר סיום התפילה את הנרות וללכת

לביתם.

כמובן שעדיף שיישארו דולקים כמחצית השעה וכו',

בדרך כלל יעשו שיעור לאחר מכן וכו',

ידליקו אותם, מה?

אם ידליקו את הנרות אני חייב להיות חצי שעה או שאני יכול להגיד? לא, לא.

בדרך כלל החיוב הוא בביתו, נר ישוב ביתו.

לא, להיות אבל ידליקו חצי שעה או שאני יכול לצאת גם בנרות שלך של הבית,

לא לפספס את העניין הזה של החצי שעה. לא, השאלה היא באמצעניות פיזית, שהחיוב, או שאני... אין חיוב, לא.

הבנתי שיש חיוב להיות חצי שעה. אין חיוב, אין חיוב, אין חיוב. אין חיוב. יושב לאור הנרות זה זמן של עת רצון גדולה וכו', שמתפלל וכו', האדם עכשיו נצרך לצאת וכו', מה זה יישאר?

חצי שעה.

חצי שעה שידלוק, לא חצי שעה לשבת מול הנרות.

לשבת מול הנרות זה כבר עניין סגולי, להתפלל, לבקש וכו',

בסדר?

יפה מאוד. בית כנס שמתקיימים בו כמה עניינים מאסרו, יחבו וידליקו, יחבו וידליקו.

לא, אז יכולים להדליק הדלקה אחת מרכזית, או בכל חדר, כמו באיצקוביץ' וכו',

ובכך באמת פתרו את הבעיה.

בדרך כלל אנשים בורחים להדליק בבית,

ולא רוצים לחייב את עצמם להדליק בכל מיני...

מקומות אחרים

אדם שמדליק מנורות בכמה מקומות, יכול להדליק כל פעם מחדש? כן.

אין בכך שום בעיה.

הוא מברך בשביל האחרים.

הוא מברך בשביל האחרים, הוא לא מברך בשביל עצמו.

בכך אין שום בעיה.

לא, אבל אם הוא ידע מראש שהוא הולך לבתים להדליקה שלו, כן, אבל הם מחויבים בהדלקה הם, אז מה יעשה?

צריך לפתור אותם.

זה לא לגבי בדיקת חמץ שהוא מברך. זה כמו קידוש. נכון, כן. זה לא לגבי בדיקת חמץ שהוא מברך ופותר את השער

בבדיקה שלו.

כן?

גם שם שתיקנו לו לברך, הוא מברך בשבילהם.

גם כנראה גם שם.

יפה מאוד.

מנהג הספרדים

שלא ללכת לעלות לבית העלמין בימי החנוכה.

לכן הטוב ביותר, אדם שנפל לו יורצייט,

של אחד משבעה קירוביו בימי החנוכה לא יקדים ללכת קודם ימי החנוכה, אלא יאחר ללכת דווקא.

כן? יאחר לאחר החנוכה ולא יקדים.

כן? כנראה לגבי שבעה ושלושים ושנה וכולי, שזה זמנים שמביאים לידי בכי,

אז לא הולכים

בימי החנוכה.

בר מינל עם איזה לוויה,

אז הם מוכרחים ללכת.

לכן, להספיד דווקא לחכם בפניו, כך כתב מרן על שולחן ערוך.

אבל שאר האנשים לא מספידים, אלא רק מדברים דברי תורה והתעוררות וכולי,

ומסיימים את הכל כדת וכדין.

לראות משנה מותר בפעם? מה? כן, אין שום בעיה.

יש שנוהגים ללכת לקברות צדיקים בימי החנוכה.

אין בכך בעיה, כמובן שלא יבואו לידי בכי.

אפילו שרקרו צדיק, שלא יבוא ויביא את עצמו לידי בכי, כי ימים של שמחה

והלל הם.

אדם שהוא אונן,

אם הוא מתגורר לבדו, מדליק בלא ברחוץ.

למה? כי כל טעם ההדלקה אצלו מצד החשד, שיגידו לו, לא הדליק פלוני.

אבל אם הוא מתגורר עם בני משפחה,

האם ידליקו כי הוא פטור מן המצוות עד אחר הכאב הוא רע?

נפקא מינא לימינו שיש מי שמסדר לו את הכל, עדיין

הוא נותר פטור מן המצוות. בזמנה הם היו צריכים לחפור לבד, הכל לבד, תאר, הכל היו עושים לבד.

אבל מזבננו גם שיש את החברה קדישא והכל, עדיין הוא פטור

מכל המצוות כולם עד אחר הכאב הוא רע.

נפקא מינא נוספת, אם הוא בלילה הראשון,

לא קברו את הנפטר.

עשו נתיחה לגופה או ספק, היה צריך בדיקת סיטי וכן, על זה הדרך.

אז בלילה הראשון לא הדליקו,

בלילה השני, הוא פספס שיחיינו בלילה הראשון.

יכול לברך בלילה השני ואת שלושת הברכות,

להדליק נר, שעשה ניסים ושיחיינו.

שאר דיני האבלות בימי החנוכה נוהגים כהרגלם לחלוטין.

יפה מאוד. לגבי צידוק הדין כנל כמו,

נו,

אמירת הספד, רק בפני תלמיד חכם, כן?

סליחה, גם על תלמיד חכם וגם על אדם רגיל אומרים צידוק הדין.

יש מקומות שנהגו לומר אותו רק

על תלמיד חכם,

ויש מקומות שלא נהגו לומר בכלל, כל אחד יעשה כמנהגו.

לגבי סעודת הבראה של אבלים, איך יעשו אותה?

אז כתוב שבחול המועד וכו', עושים אותה על מיני מתיקה, מזונות.

על עוגות וכו', ולא על אמוצי.

אז פה יכולים לעשות אותה כהרגלה,

יש שנהגו לעשות אותה שלא כהרגלה, כמו שעושים בימי חול המועד, במזונות וכו', כל אחד ינהג לפי מנהגו.

גם אבל המחויב במהלך השנה וכו',

וכיבדו אותו בלילה הראשון, עדיף שלא ידליק בבית הכנסת

מצד ברכת שהחיינו, אלא ידליק בביתו דווקא,

כן?

אבל בביתו, בוודאי ובוודאי, גם כשהוא אבל, הוא מחויב להדליק בברכות,

כולל ברכת שהחיינו.

כי כמו שאמרנו, ברכת שהחיינו נתקנה על עצם עשיית המצווה

שהחיינו וקיימנו, ולא על שמחה,

שעכשיו הוא שמח שהוא מדליק

את הנרות.

תודה רבה, אדוני.

על פי הסוד מובא שגם הקמת מצבה, בדרך כלל מה שעושים בשלושים

לא כמו הגויים שעושים עשרת אלוט גוזרים ממספריים בר מינן

כן אז הקמת המצבה שעושים בדרך כלל שעולים על גילוי מצבה מה שנקרא

כן אז יש בכך עניין על פי הסוד

כן אז עושים אותה בדרך כלל

נו בשאר ימים בימי החנוכה מדלגים

על הדבר הזה והוא יעשו לאחר ימי החנוכה בכך

כמו שהקדם בשיעור הראשון לומר בימי החנוכה לא מתענים

כן

לגבי תענית חלום בשבת של חנוכה

יש שנהגו להתענות תענית אחר תעניתו שהתענה

מה שנקרא כדי לתקן את מה שהתענה בימי החנוכה הדין הוא גם לגברים גם לנשים

ולכן אדם שלא אוכל כל היום זה נראה כאילו שהוא בצום

חצי יום עכשיו הוא לא אכל

לכן נשתדל גם בימי החנוכה לאכול משהו בבוקר מלבד מה שכותב הרמב״ם שזה בריא וכולי שמשמר את בריאותו של האדם נכון

הוא נעים ממנו כל מיני מרעין בישין

אז לכן מאוד צריך להקפיד בדבר הזה

גם חתן המתחתן בימי החנוכה פטור מן התענית

יש עניין מאחרים והשקזים שנוהגים כן להתענות ביום חופתם

אז פה הוא פטור מן התענית בכל שמונת ימי החנוכה נוהגים

לגמור את ההלל בברכה

בתפילת שחרית בין ביחיד בין בציבור

יפה מאוד ולכן כל דיני ההלל נוהגים

בנות אשכנז נוהגות גם הן לומר את ההלל

וכולי הספרדיות הן פטורות מאמירת ההלל

וכולי כל אחד כמובן כל עדה תנהג על פי מנהגה

בימי החנוכה אנחנו מוצאים בכל יום ספר תורה

ספר תורה בכל יום קוראים בפרשת נשוא פרשת

הנשיאים נכון פרשת נשוא זה

מובן עליית

שישי כמדומני זה ואילך

כן והיה ביום כלות משה להקים את המשכן ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי וכולי עד לסוף

ימי החנוכה אנחנו הספרדים בפתיחת היחל בדרך כלל בראש חודש וכולי נוהגים לומר בריך שמה

בימי החנוכה אם צריך להגיד בריך שמה או לא אשכנזים כן נוהגים לומר

הספרדים כן תימנים כמה נוהגים לא נוהגים פה לצערי אבל ארץ נביא את זה להגיד

הספרדים בדרך כלל רק בראש חודש או בשבת אומרים בשאר ימים שפותחים בהם את ההיכל לא אומרים

את אמירת בריך שמה בראש חודש בעזרת השם שיחול בימי החנוכה וזה הרמז

לשלושת הדברים שהיוונים רצו לבטל שבת חל בימי החנוכה ראש חודש

טבת חל בימי החנוכה

ברית מילה חל בימי החנוכה

וכולי אז זה שלושת הדברים שהם רצו לבטל הם נוהגים גם מימי החנוכה וזה רמז גם בסופגניה כמו שאמרנו, ריבה,

אבקת סוכר והשמן וכולי, שלושתם נוהגים מימי החנוכה.

אז ביום שיש בו גם ראש חודש וגם חנוכה מה תדיר לגבי מה? האם קודם קריאת ימי החנוכה היה תדיר כי קוראים אותה כבר ברצף מספר ימים או קודם הגימל עולים של ראש חודש? בראש חודש בדרך כלל סטנדרטי עולים ארבעה עולים

נכון?

צוות בני ישראל ואמרת להם קורבנין לחמי פרשת ראש חודש

אז מה יעלו?

אז יש ארבעה עולים עכשיו בראש חודש סטנדרט בחנוכה יש גימל עולים

מחלקים את הקריאה וכולי, אבל בחנוכה יש ארבעה עולים אז מה תדיר לגבי מה?

מה תדיר?

האם החנוכה זה התדיר או ראש חודש זה התדיר? מה אתם אומרים רבותיי?

ראש חודש זה תדיר

יפה מאוד

אף על פי שאנחנו כבר כמה ימים הקדמנו וקראנו את חנוכה ולכאורה הוא תדיר אבל היות וראש חודש הוא תדיר יותר

כי חנוכה זה מספר ימים בשנה וראש חודש זה בדיוק קבוע בכל ימי החודשים

לכן גימל עולים ראשונים קוראים בפרשת ראש חודש

מה? מה אתם אומרים?

אז בואו נראה את זה בפנים

עוד רגע

ראש חודש בראשונה

אז גימל עולים, מוצאים שני ספרי תורה ראש חודש קוראים גימל בתחילה כי זה תדיר יותר וחנוכה זה הקריאה הרביעית של העולה הרביעי שהוא קורא אותה מתחילתה ועד סוף

אבל מה עם קדיש?

האם יגידו על כל ספר בנפרד קדיש או על הספר האחרון?

התשובה היא יפה מאוד אומרים רק על הספר האחרון

סוגרים את שני הספרים נכון? אחרי הרביעי

הוא מסיים את הקריאה סוגר את הספר ואז אומר את אמירת קדיש אם והיה ראש חודש חל בשבת

כן אז גם שמה היה לנו שלושה ספרים

אז היה לנו שני קדישים

קדיש ראשון אחר הקריאה של חנוכה

מסיימים שישה עולים

נכון?

שישה עולים בתורה

לאחר מכן העולה השני השביעי זה המפטיר שזה הקריאה של ראש חודש

והקריאה האחרונה של חנוכה זה דומה לדין שבשמחת תורה בשמחת תורה

שלושת החתן בראשית וחתן

מעונה וזאת הברכה שלושתם עומדים ולא יורדים מהתיבה אפילו שיש קורונה

כן שלושתיו עומדים בלי מסכה זה חתנים פתורים מהמסכה כן

אז הם שלושתם עומדים על ה..

בתיבה ובסיום חתן בראשית וחתן מעונה וחתן וזאת הברכה נכון?

הם שניהם אומרים את הקדיש יחדיו.

כן? פה אחד אומר בנפרד, אחר אומר שפושה,

שניהם אומרים את הקדיש יחדיו.

יפה מאוד.

בתפילה אנחנו מוסיפים תוספות על הניסים, לא לשכוח, בתפילות, כולם.

מערב חנוכה עד למוצאי חנוכה במנחה. נכון.

נכון.

בברכת המזון כנ״ל גם יש לנו תוספת. אבל יש לנו עוד תוספת בתפילה, ארומימך, השם כי דיליתני

ולא שימח תוהג לי, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, שאנחנו אומרים אותו מתי?

לאחר הושיענו השם אלוקיו בצלנו מהגויים, לאחר שיר של יום,

אז אנחנו מוסיפים גם תוספת מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,

שזה רמז לימים הללו של חנוכה. בראש חודש יש לנו שתי תוספות,

גם ברכי נפשי,

לאחר התפילה לנוהגים לומר קודם לכן,

ולא אומרים בלילה,

כן, יש כאלה שנוהגים לומר את זה בלילה קודם לפי התרבית, ושנוהגים לומר את זה בבוקר,

אז מוסיפים את ה'ברכי נפשי את השם'

וכולי, זה כבר נאמר אחר עלינו לשבח.

אז מוסיפים את התוספת.

ראיתי סידורים דווקא,

שהיה בזמנכם, אתם זוכרים את הסידורים האלה עם הכריכה מברזל כזאת, עם האבנים החולות וכולי,

שמה הם מביאים דווקא בשיר של יום תוספת מעניינת.

ביום שבת יוסיפו ביום השבת,

שני כבשים, עיני שנה תמימים

וכולי לקרוא את זה, יש, לא נוהגים בזה היום.

בראש חודש הוא מוסיף את התוספת של ראש חודש.

בראשי חודשכם תקריבו עולה לה' בשיר של יום.

הרי שיר של יום הוא אומר את הרגיל,

ולא אומרים שיר של ראש חודש, נכון? כי יש לנו את המוסף,

נכון?

עכשיו הוא אומר להוסיף את התוספת הנוסף לשיר של יום, בראשי חודש, שכם תקריבו עולה לה' וכולי.

זה מזור הטרם שלנו, אנחנו נוסיף את פשרי בראש החודש. כן. אבל זה מה שאנחנו רואים אותו ביום שישי בערב שבת, אה, שאלתי את ה... טוב.

כן.

כמו שאמרנו, בערב שבת בסייעתא דשמיא אנחנו מקדימים ומדליקים את נרות החנוכה,

ולכן צריך שיהיה בהם שיעור הנתון להידלק

נכון. אז הכוסיות של עמנו זה שלוש שעות בערך פלוס

עם השמן האיכותי, וכך אין שום בעיה. פטר, אם יכול להביא כוסיות יותר טובות,

מעיקר לחנוכה, יעשה את זה

דבר מאוד חשוב.

ובמוצאי שבת, כמובן, קודם כל בבית הכנסת מדליקים נרות החנוכה משום פרסום הנס, ולאחר מכן מדליקים את נרות,

את ההבדלה, בבית קודם הבדלה, ולאחר מכן נרות החנוכה מלבד

התימנים אמרת שהם מדליקים כמו...

זה חדש כמו זה, לעשות גם עבדל... יפה.

יפה מאוד. חצי שעה לפני, עד לגבי נרות שבת, לליגת המלכה הזאת.

כן, כמו ראש השם, אנחנו קוראים לכם יפה.

כן.

לא לשכוח בערב חנוכה בעזרת השם,

שזה מחר,

אנחנו אומרים בספר חגי,

ביום כ' ד' בכסלו, ילמד בספר חגי, סימן ב',

כתוב שם בשביעי, ב-21 לחודש, זה מתחיל ככה, עד סיום,

עד נאום השם צבקות,

זה עד הסוף.

יש איזה עניין שרבותינו כותבים,

המרן הרפלג'י

הביא את זה בספר שלו, מועד לכל חי,

לומר את העניין הזה, שזה דבר שנאמר,

לא, לא, קודם לכן,

קודם לכן, מחר, מחר.

מחר, כן, מחר בשעות הבוקר לתפילה, יאמר את הפסוקים הללו בספר חגי, סימן,

ותהי רצון בעזרת השם, שהימים הללו ימי חנוכה ישפיעו עלינו

עם האור המיוחד שהקדושבורכו מוריד ומשפיע עלינו,

ישפיע עלינו לאור הנרות לקדושה וטהרה,

לשמירת העיניים, לטהרת המחשבה,

לטהרת הגוף.

נזכה בעזרת השם שהנרות הללו ואורם המיוחד,

היורד מן שמאייה,

ישפיע עלינו לכל ימות השנה כולה,

אמן ואמן.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

רביך הנמר קשה, אומר יצא הקדוש ברוך הוא לדקות ישראל לפיכך בא להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו,

ויגדיל תורה ויהיה אדיר.