הלכות חנוכה חלק א' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יקרות ימי החנוכה, שיעור השבועי של הרב שמעון משה, חי רחמים, שליטה.

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו בסייעתא דשמיא היום בשיעור מיוחד לרגל

ימי החנוכה שיבואו בעזרת השם

בשבוע זה ובשבוע

לאחר מכן בשיעתא דשמיא גדולה

ימי שמחה וששון ואור מיוחד

כפי שנלמד.

הגמרא כידוע במסכת שבת רומזת על עניין של חנוכה באמירת המילים מאי חנוכה

דתנו רבנן וכו'.

בזמן בית שני,

חורבן בית המקדש הראשון, לאחר מכן בית שני, גזרו מלכי יוון

גזרות על עם ישראל

ובחלק מהגזרות שגזרו היו שלושה דברים עיקריים,

והם ביטול של ראשי חודשים,

שבת וברית מילה.

ולחצו את עם ישראל לחץ גדול, פשטו ידיהם בבנות עם ישראל להכשילם

ולהחטיאם בממונם

ובראש ובראשונה נכנסו וטימאו את בית מקדשנו ותפארתנו.

והקדוש ברוך הוא ריחם עלינו אחר שראה את הצער הגדול שהיה לעם ישראל

ונתן סיעתא דשמיא לבני חשמונאי

שהלכו ונלחמו עם ישראל, עם אומות העולם,

עם אותם מלכי יוון

ואותם החיילים והעמידו לאחר מכן עליהם מלך לאחר שניצחו.

והיום של הגבורה הזה היה

עד לזמן חורבן בית השני.

היום הגבורה הזה החל בכ״ה בכסלו, דהיינו יום הניצחון שאותו קבעו.

בשונה משאר מועדים אחרים שאנחנו יודעים שהם מתחילים או בתחילת החודש

או באמצעו, פה אנחנו רואים את ימי החנוכה שהם בסוף

החודש עצמו, ואפילו תחילת חודש חדש,

דהיינו חודש טבת שחל באמצעו של ימי החנוכה.

והנס הידוע שנותר פח שמן אחד שבו זכו והדליקו,

ומעיצומו של הנס הזה אנחנו זוכים לימים המיוחדים הללו,

בהם תיקנו רבותינו את אלו הימים לימי ששון ושמחה,

הלל וכעין יום טוב,

אמנם לא חייבים בהם בסעודה,

אבל נוהגים לעשות בהם סעודה,

וכידוע יש את כל ההנהגות היפות שנלמד בסייעתא דשמיא.

מרן השולחן ערוך בסימן תרע בהקדמה להלכות החנוכה,

כותב שישנם בימים הללו דברים המותרים מצד אחד ומצד שני אסורים.

הדברים האסורים בימי חנוכה זה תענית,

זה הספד,

והדברים המותרים זה עשיית מלאכה,

כמובן מלבד הזמן שלאחר ההדלקה וגם מעט קודם לכן, מרן הבן ישחי הקדוש זכותו תגן עלינו אמן, כותב

שיש לזעוק,

דהיינו,

לבטל את מנהג הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בכל שמונת ימי החנוכה.

הוא אומר, מי התיר להם לעשות כדבר הזה שכל שמונת ימי החנוכה הן בטלות ממלאכה?

כי הבטלה מביאה לידי השעמום והשעמום מביא לידי חטא.

אלא מה יעשו? ביום הראשון

וביום השמיני, זאת חנוכה, יכולות שלא לעשות במלאכה.

כידוע, בימינו המלאכה היא מועטת,

לעומת זמנם, שהיו צריכים לרדת הנהר ולכבס

ולהסיק עצים וכו' וכו'.

בימינו אנו, שזה יותר קל, עדיין נוהגות

למי שחפצה ביום הראשון וביום השמיני במנהג הזה.

אבל כל זה לאחר כחצי שעה, מחצית השעה, מהדלקת הנרות עצמם.

אבל לאחר מכן, בוודאי ובוודאי שמותרות בעשיית מלאכה, מלבד מי שרצתה להחמיר על עצמה ביום הראשון וביום השביעי.

בשאר הימים, מלבד מחצית השעה שלאחר ההדלקה, רשאיות לנהוג

כהרגלם ולא יבטלו עצמם ממלאכה משום העניין הזה.

רבנו הארי הקדוש רבי יצחק לוריה אשכנזי, זכותו תגן עלינו, אמן.

כותב שעיקר הכוונה בהדלקת הנרות בכל יום ויום מימי החנוכה היא להוריד מטה את ההארה.

האור המיוחד

שהוא יורד כלפי המלכות כאילו היה עימו בזיווג פנים מול פנים וזה נשווה על פי הסוד

עד מדרגת הכתר וזה משפיע על רמח איברים

לאדם ושסע גידים

וכו',

ובפרט בצירוף

שם הוויה ברוך הוא.

בערב חנוכה

ועד למוצאי חג החנוכה,

כן, ימי החנוכה,

מוצאי ימי החנוכה, דהיינו

זאת חנוכה לתפילת מנחה, בתפילת מנחה לא אומרים תחת נ',

לא אומרים וידוי ונפילת אפיים,

אז אנחנו צריכים לדעת, הימים הללו ימי שמחה והלל והודיה לה' יתברך.

אמנם בשונה מכל המועדים והחגים הקבועים והכתובים במפורש בתורה, כגון פסח

ושבועות וסוכות,

בימים הללו של ימי החנוכה מעט קודם לכן,

יש עניין טוב ונכון ללמוד את ההלכות כולם,

אבל אין חובה שלושים יום קודם הרגל,

כפי שכותב המשנה ברורה בפתיחה להלכות פסח,

שמשה תיקן להם לישראל,

שהוא לומדים ל' יום קודם החג,

עוסקים בהלכות חג בחג.

בימי החנוכה ובפורים ובשאר ימים טובים, אין את החובה הזאת,

אבל מנהגו של כל יהודי בן תורה לא לשבת בתאל.

ולא לשבת בתאל, אז מיד לומד, פותח את הספרים הקדושים,

ונשחי,

כברן השולחן ערוך, כף החיים,

וכן על זה הדרך, ויושב ועמל ועוסק בתורה, ומכין את עצמו בהכנה הראויה לקראת הימים הללו.

ואם ישאל אדם מה יש ללמוד בימי החנוכה, אז בוודאי ובוודאי שיש מה ללמוד.

הבאנו בספרנו,

משה אמת על חנוכה את כל ההלכות, המנהגים,

טעמים,

ועוד סדר לימוד, רבותינו המקובלים קבעו גם סדר לימוד לכל שמונת ימי החנוכה,

ותפילות, והנהגות, וכו' וכו',

ועוד היד נטויה.

ולכן הגיבור יאמר, חזק אני ועצל,

ירים עצמו מעצלותו, וישב, ויעסוק, ויחקור,

וידרוש בכל העניינים הללו, ובפרט לספר בשבעם של הניסים

והנפלאות שנעשו לאבותינו הקדושים.

יהי רצון גם שיעשה הקדוש ברוך הוא לנו את אותם הניסים והנפלאות כשם שעשה עם אבותינו.

ביום כד בכסלאב כותבים רבותינו הקדושים,

כמדומני המקור לכך בספרו של רבי חיים פלאג'י,

מועד לכל חי,

שביום כד בכסלאב ילמד את סימן ב' בספר חגי הנביא,

כן, בכתובים,

ילמד את סדר הלימוד

שכתוב שם, את הפסוקים, ב-24 לתשיעי, עד לסיום כל ספר החגי.

יש בזה עניין, הבאנו את זה גם בספרנו.

בערב החנוכה טוב ביותר שאדם לא יעשה ניתוח,

אבל אם אדם נזקק,

לא עלינו, לא על אף אחד מעם ישראל, לאיזה ניתוח חירום

וכדומה, והוא יודע שמשהו הולך להפסיד

את העניין של הדלקת נר חנוכה, ובפרט בלילה הראשון,

ששייך בו גם ברכת שהחיינו,

אז היות וזה פיקוח נפש, בוודאי ובוודאי שלא יחשוש

ויגש לעשות את הטיפול הרפואי או את הניתוח,

וכפי שאמרה התורה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

כידוע, כל בעל

תורה ויראת שמיים בודק

את ציציותיו לכבוד ימי החנוכה,

גם כל השנה חייב לבדוק אותם, קודם הלבישה,

אבל בפרט בימים הללו,

משום סגולת הכתוב והחרוט המשולש,

לא במהרה יינתק.

ואם יכול ויש בכוחו לקשור לעצמו ציצית חדשה,

בוודאי ובוודאי שיעשה את ההנהגה הטובה הזאת,

ובפרט שיכול לפתור את עצמו גם בברכת שהחיינו של ההדלקה,

שיהיה על פרי חדש ובגד חדש או בגד חדש,

כן, וירוויח גם את הסגולה שאמרו רבותינו,

והחוט המשולש לא במהרה יינתק, דהיינו מזוזה בימין,

נר חנוכה משמאל,

וציצית מהודרת ומצויצת, כהלכתה, לא לזלזל לקנות,

צמר, כל רגע ורגע מצוות עשה דאורייתא,

אז זוכה ומרוויח את העניין הזה.

כן,

בהרבה מקומות נוהגים להתפלל לתפילת הרביעית בזמנה,

ולאחר מכן מיד הולכים אל בתיהם כדי להרוויח את עניין הדלקת נרות חנוכה בצאת הכוכבים.

מקומות שנהגו להקדים רשאים להקדים,

ובפרט שלא ישכחו לאחר מכן

לחזור ולומר את קריאת שמע בזמנה.

ומקומות שנהגו להתפלל תפילת ערבית בזמנה,

אז מקדימים להדליק מעט קודם לכן את נרות החנוכה בבית הכנסת.

ביום הראשון מותר לרב בית הכנסת או לשאר עם מלבד אבל לברך את שלושת הברכות,

ובכללם את ברכת שהחיינו.

אבל אבל ביום הראשון

לגבי ברכת שהחיינו יכול לברך אך ורק בביתו,

ולכן אם הגבאי רוצה לכבד איזה אורח חשוב וכולי,

שמדקדק ומברך כדת וכדין,

ומתכוון להוציא את החיים מלבדי חובה, ישתדל לבדוק שאינו הבן אדם הזה הוא לא עבל.

גם בתפילת הערבית שקודם ההדלקה בבית

אומרים את אמירת על הניסים זה דומה לפורים,

שמעט קודם המגילה מתפללים ערבית, ולאחר מכן

בסיום תפילת העמידה מתחילים את קריאת המגילה, כנ״ל גם פה כשם שמזכירים שמה

תפילת על הניסים, התוספת שמצויה לנו בימי החנוכה גם בברכת המזון וגם בתפילות

שמונה עשרה שנתפלל של ג' התפילות בכל שמונת ימי החנוכה,

כנ״ל גם פה בימי החנוכה אנו אומרים את אמירת על הניסים גם קודם לכניסתם של ימי החנוכה, עוד מתפילת ערבית,

בסייעתא דשמיא של יום חמישי,

נכון?

חמישי בלילה הדלקת נר ראשון של יום חמישי בסייעתא דשמיא. היות והתפילה הזו לא נתקנה על עצם ההדלקה, אלא על עצם הנס

שעשה הקדוש ברוך הוא לבני חשמונאי, החשמונאים, המכבים,

ולכן אנחנו גם אומרים אותה קודם לכן ובסיום אמירת ימי החנוכה עד לתפילת מנחה של יום זאת חנוכה.

כתבו רבותינו הקדושים שבליל חנוכה יש עניין סגולי להפריש מאה מטבעות פרוטות כסף העולות בגימטריה פח,

פ״ זה שמונים וכף עשרים,

סך הכל מאה וזה כתוב על פי הסוד.

כף, מה שמופיע בפסוק, רמז לקח, כף אחת עשרה זהב

מלאה כתורת.

זה מה שאנחנו נקרא גם בתורה בכל שמונת ימי החנוכה,

וגם רמז לקח, סוד פח השמן,

פח,

השמן.

את המעות הללו מחלקים עבור עניים, תלמידי חכמים, ניתן לתרום אותם

לכבוד הגמ״ח,

בצדקה תכונני,

שם הם דואגים לתת את זה לאברכים,

ירא שמיים, תלמידי החכמים, ואשריהם ישראל.

ואחר כך, כותב הרב, יפריש עוד ארבעים וארבע פרוטות

כנגד שם הוויה בריבוע, סליחה, שם אהיה בריבוע,

הרמוז בוט א', עד שיעלה הסכום סך הכל למאה ארבעים וארבע פרוטות,

הרמוזים, בעניין הקודש, המורה על הבינה.

ובכך, גם הוא זוכה ומתקן את הניצוצות שיצאו, חס ושלום, לבטלה.

ומן הראוי לתת את ה-44 פרוטות בחלוקה של מספר הימים. דהיינו, לא נותנים את כל הסכום

ביום הראשון רק, אלא מחלקים אותם לנתינה.

לדוגמה, ביום הראשון מדליקים נר ראשון ושמש, אז זה שתי פרוטות.

וכן על זה הדרך. ביום השלישי, שלושה נר, רביעי וכולי.

וככה נותן אותם, עד שזוכה שכל ימי החנוכה

זה מאה פלוס ארבעים וארבע פרוטות.

גם אותן המטבעות יש בהן רמז בנתינתן כנגד שנים עשר שבטי איכה,

שמתחילים, על פי הקריאה שלנו בימים הללו של ימי החנוכה, ביהודה,

שהיה מלך השבטים,

ומסיימים בשבט נפתלי.

גם אם נפל ימי החנוכה או ערב חנוכה ביום שבת קודש,

אין אומרים בו צדקתך,

אלא יאמרו בו יהי שם. השנה זה נפל בחול,

ולכן אין לנו את העניין של השינוי הזה.

כן,

עשיית המלאכה,

כידוע, כפי שהקדמנו, הנשים עצמן,

לא עושות מלאכה קשה.

התעסקו בעניין של ההכנות

לקראת ימי החנוכה, בפרט בלילה הראשון ובלילה האחרון, ולאחר מכן,

אחר עבור חצי שעה,

שאחר זמן ההדלקה, שהתפללו וכולי, את כל הפסוקים והנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם,

יכולות להמשיך במלאכתם הסטנדרטית.

אבל מלאכה קשה,

כפי שכתב מראנה בן איש חי, נהגו

נשות ישראל הקדושות להימנע ביום הראשון וביום האחרון.

ולכן,

אישה שבעל הרב

אומרת לבעלה,

אני חסידה קדישה ופרישה,

ואני בכל שמונת ימי החנוכה,

אני לא אישה.

כבר הזכרנו

את הדבר הנפלא,

למה האישה השונמית

מוזכרת בספר מלאכים,

למה נקראה בשם אישה גדולה,

ממתי אנחנו יודעים שיש תואר כזה?

לאישה צדקת, אפילו אשת חבר,

שהיא מכונית בשם גדולה.

מה העניין הזה? אומרים רבותינו הקדושים, היות

וקודם כל הייתה אישה לביתה ולבני ביתה,

לאחר מכן יכלה לזכות בתואר של גדולה.

ומעשה סיפרנו בסטייפלר הקדוש,

שהגיעו אליו יום אחד ילדים של איזה משפחה בבני ברק,

ואמרו לו, כבוד הרב, כך וככה העניין, אנחנו מחפשים אימא

שתבשל לנו, ותגייץ לנו, ותכין לנו, ותסדר, ותנקה לנו.

אמר להם הסטייפלר,

למה? סיפרו לו את המצב.

אמר, אין שום בעיה, תקראו לאבא ולאימא.

קראו לאבא ולאימא, ואז הוא פונה לאשתו,

פונה לה על האימא, והוא אומר לה,

יש לי בשבילך עבודה מצוינת. הסטייפלר מציע עבודות?

מה זה נהיה, איך זה נקרא? לשכת התעסוקה?

הסטייפלר הקדוש מציע עבודות? כן, הסטייפלר הקדוש מציע עבודה מיוחדת.

אני מוכנה לקבל.

מה שהרב יגיד, אני מקבלת.

הוא אומר, תקשיבי, יש פה משפחה שיש להם ילדים יתומים, קטנים,

והמשפחה הזאת, אין מי שיבשל להם, ויגהץ להם, ויכין להם, ויבשל להם, ויינקה, וייסדר.

את מוכנה לקבל על עצמך פעמיים בשבוע?

את הדבר הזה, אמרה לו, כבוד הרב, פעמים בשבוע רק?

כל יום אני מוכנה לבוא למשפחה הזאת.

הרב, הכתובת, את יודעת איזה כתובת? זה הכתובת של הבית שלך. הילדים זה הילדים שלך.

הם מרגישים יתומים, כי את חס ושלום, חס וחלילה, דומה לנשות הקריירה, אה?

את מחפשת לא להיות בבית, והבית יתנהל.

השם ישמור ויציל כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.

ואם את לא תרגישי שהבית זה המקום של השראת השכינה הזה, זה בית המקדש שלך,

אוי ואבוי.

הבית הזה יהיו בו ילדים יתומים ובעל אלמן,

חס ושלום.

מיד הבינה אותה אישה את הרמז של הסטייפלר הקדוש,

וזכתה בסייעתא דשמיא להיקרא אישה.

ולכן נזכור למה רבותינו הקדושים קראו לשונמית אישה גדולה, מלבד זה שהייתה דואגת ומכניסה אורחים והכול,

וזכתה שהנביא יהיה לו חדר בביתה,

וכל פעם שהוא היה מגיע לאותו מקום היה נכנס שמה,

דשא הנביא,

אבל היות והיא הייתה קודם כל אישה לביתה, היא דאגה, אה, אם את דואגת,

ממילא אפשר גם לתת לך את העניין של הגדלות,

של הגדולה.

ולכן נקראה בשם הנביא מוזכרת אישה גדולה, מה שאף אחת

מהאימהות לא זכתה לתואר גדול שכזה.

בימינו אנו,

בפרט שמה,

שיש קלות בעניין של כביסה,

תפירה וכדומה, עדיין בימים של ראשון

ושמיני של ימי החנוכה נהגו אנשים להימנע ממלאכה כזאת.

אבל בשאר ימי החנוכה, בוודאי ובוודאי, כמו שהזכרנו,

שרשאיות לעשות מלאכה.

את הימים הללו, ימי החנוכה, אסור לנו להעביר בשחוק וקלות ראש

או בליצנות,

כי הימים הללו ימים של הארה גדולה.

וימים של ניסים ונפלאות,

וימים של תפילות ושערי שמיים פתוחים לאדם,

או בפרט אדם שיתפלל ויבקש ויודה לקדוש ברוך הוא מעוד עירי ישועה ואור גדול.

ולכן את הימים הללו אסור לנו להעביר בשחוק וקלות ראש, וייזהר אדם,

כי הימים הללו, כפי שכתבו רבותינו, ימים מקודשים ומיוחדים,

בפרט ובפרט לבני ישראל, בניו של מלך,

עם ישראל בכללות,

ובפרטיות.

ולכן חכם עיניו בראשו ומנצל את אלו הימים לשבת יחד בחיק משפחתו,

בקדושה וטהרה,

בתפילה והודיה, שיר ושבח, וגם סעודה לכבוד השם יתברך.

ובכל שמונת הימים הללו כתבו רבותינו הקדושים שמתגלה אור מיוחד, כך כותב הארי הקדוש,

אור גנוז עוד מששת ימי בראשית יורד

בימים הללו מי חכם וישמור את האור הנל ויכין את עצמו כדת וכדין,

וכראוי לאור המיוחד הזה, שילווה אותו במהלך

כל ימות השנה כולה.

כידוע,

בימים הללו נהגו,

כך כותב מרן השולחן ערוך, ריבוי הסעודות שמרבים בהן הם סעודות חדשות, הרשות, סליחה, של עוקב העום למשתה ושמחה.

כן, אין קביעה

לעשות אותם ימי משתה ושמחה כמו בפורים,

שאנחנו אומרים, באמירת

בימי מרדכי ואסתר,

הפה בימים הללו זה סעודות רשות, אין חובה.

ולכן חכם עיניו בראשו, אם כבר אתה נוהג לשבת בחיק המשפחה, איך אמרנו? אם כבר ביבי רוצה לעשות סגר בימי החנוכה,

לפחות תנצל את הימים הללו למשפחה,

ללימוד תורה,

לשיר ושבח לבורא עולם.

לכן, בוודאי

שאנחנו צריכים לנהוג בימים הללו בקדושה,

במיוחדות,

לובשים אפילו בגדי יום טוב,

בימים הללו בגדי שבת, ולא מעבירים את הימים הללו בקלות וביעילות.

כי בימים הללו יש הודאה מיוחדת,

וקבעו רבותינו הקדושים את אמירת ההלל בימים הללו, ולא סתם.

כי הימים הללו ימים מיוחדים, בשונה מראש חודש,

שהם גומרים בו את ההלל.

בכל שמונת ימי החנוכה גומרים את ההלל בברכה.

ואם כך, בוודאי ובוודאי שהימים הללו הם ימים מיוחדים לעם ישראל.

יש שנהגו בימים הללו לאכול מאכלי חלב,

אמרנו על פי דוקטור אבני זה לא כל כך בריא, לאכול חלבי, כן,

אבל אנחנו צריכים לשמר את המנהג, כך כותב הרמה בסעיף ב',

סימן תרע בהלכות החנוכה,

שיש שנהגו לאכול מאכלי חלב, וזה זכר למעשה שעשתה יהודית

שערפה את ראשו של אליפורני, זה היה נכון? אליפורנוס.

ערפה את ראשו שהוא היה קיסר,

שמה אחרי שהשקטה אותו בחלב והאכילה אותו את הגבינה המשובחת שהיא הכינה,

ועברו, נהיה מזה,

ככה, מה שנקרא, עייף וישן, וערפה את ראשו,

ואז ראשו הגיע לכל המחנה, כשראו את זה אותם היוונים,

נכנס בהם פחד ומורך בלבביו,

וגברו עליהם החשמונאים.

כן, כידוע, לגבי אמירת על הניסים, אדם ששכח ולא אמר על הניסים בתפילה, ונזכר קודם סיום אמירת ברוך אתה השם,

והיינו אזכרת השם,

אז חוזר לברכת מודים, ולאחריה יאמר כסדר על הניסים,

וימשיך בתפילתו.

אבל אם הזכיר את שם השם, ברוך אתה השם,

כבר אינו יכול לחזור.

אמנם שליח ציבור ששוכח על הניסים,

אז

לא אמרו לפני אלוהי נצור, כן?

יכול לעשות כך, ואם טעה, וסיים את תפילתו,

וכבר פספס את אמירת

על הניסים, וחזר להתפלל,

ואחר כך נזכר שלא צריך לחזור ולהתפלל.

נכון? לא מזכיר.

יפסיק מיד, ואפילו אם הוא שוהה באמצע הברכה,

יחיד אמנם,

יכול לומר,

קודם אלוהי נצור אמירה קלה,

שהיא מזכירה שליח ציבור, לא יחיד כן. מה אומר?

מודים אנחנו לך על הניסים ועל הנפלאות, שאז תמודדנו בהם בזמן הזה, וכולי.

אבל בבין ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות לברכת שים שלום, אסור לומר. למה?

כי זה חשיב עבורו כהפסק.

אדם האריך בתפילת שמונה עשרה, והוא אומר, אני עכשיו יקצר את מה? את האמירה של על הנשיאים,

כי זה קביעה של חכמים,

דרבנן, נקצר מזה,

ואז אנחנו נספיק כדי לומר,

קדיש, לענות אמן, אחר קדיש, שליח ציבור הגון או קדושה.

האם רשאי לעשות כן? התשובה היא לא.

כי זה חלק מנוסח התפילה, והיות שזה חלק מנוסח התפילה,

תסיים אותו כהוגן ואל תקצר.

גם בברכת המזון אמרנו, מזכירים את אמירת על הניסים קודם, אמירת ועל הכל השם אלוקינו, אנחנו מודים לך וכו'.

הוא שכח לומר,

אז אם הזכיר שם השם בחתימת הברכה,

לא יכול לחזור, אלא יוסיף את זה הרחמן.

הרחמן הוא יעשה עימנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתיתיה.

אבל אם לא סיים, אמירת ברוך אתה השם,

אז חוזר ואומר את אמירת על הניסים.

בימי החנוכה,

לא אומר מגדיל מגדול ישועות מלכו.

למה?

כידוע, את אמירת מגדול ישועות מלכו תקנו רבותינו לומר בימים שאומרים בהם, מתפללים בהם, תפילת מוסף.

בחנוכה אין לנו תפילת מוסף.

יש לנו רק הלל וספר תורה כל יום.

ולכן,

אם נפל אמנם בחנוכה ראש חודש,

כמו שאנחנו כל שנה, יש לנו ראש חודש,

ואו ברית מילה, או שיש חתן,

או שיש סיום מסכת מיוחד שעושים באותו יום,

אז מוסיף מגדול ישועות מלכו.

אבל סתם ככה, בימי החנוכה אומר מגדיל ישועות מלכו.

יפה מאוד.

בברכת מעין שלוש, לעומת ברכת המזון, לא מזכירים כלל

את אמירת חנוכה, ויש לכך טעם מיוחד, הבאנו את זה בשאר הטעמים, יעוין שמה.

גבי העניין של הספד, כידוע, אם נפטר חכם או צדיק גדול,

והכל שחרו לפתחו,

הוא נפטר בימי החנוכה, מספידין אותו בפניו.

להבדיל כספר תורה ממש.

עוד כספר תורה ממש, אז מבדילים בו.

לגבי שאר העם

מדברים דברי תורה, ולא מספידין.

אומר הרמה, וגבי תענית,

חלום,

או לגבי יורצייט שיש לאדם,

אז בכך נהגו באמת להימנע ולדחות את זה לאחר

שמונת ימי החנוכה.

גם בימי החנוכה ישנם העניים ותלמידי החמים הדופקים על הפתחים

כדי לקבל צדקה.

וכתוב בפסוק במשלי,

הון ועושר בביתו,

נכון, משלי זה,

וצדקתו עומדת לעד.

דהיינו, אם כבר הגיע אליך עני הגון, או תלמיד חכם הגון,

אסור לך לפחות

מהמעות לתת לו. כמה ייתן לו מעות? כתבו רבותינו שייתן לו 36 שקל לצדקה.

לצדקה.

ובמעשה הצדקה הזה שהוא נותן, הוא יזכה לתקן

גם אם בגלגול הקודם לא נתן,

או בגלגול אחר.

יפה מאוד.

וכך כותבים רבותינו המקובלים.

והיה אם אין לו 36 שקלים,

אז גם פרוטה אחת שהוא נותן לו,

והוא הגון כמובן, כן?

אז הוא קיים בכך את מצוות הצדקה.

לנוהגים לומר את תיקון חצות כל לילה בכל שמונת ימי החנוכה לא אומרים את תיקון רחל,

אלא אומרים את תיקון לאה.

יש שנהגו

לעשות

בימי החנוכה הכנסת ספר תורה.

רמז לכך, אין בזה עניין, אבל רמז לכך.

היות והיוונים רצו לבטל את מה ולחקור את התורה הקדושה מעם ישראל,

אז אנחנו, מה נעשה?

נכניס

ספר תורה עכשיו. זאת אומרת, אנחנו נדבוק בתורה הקדושה. זה עניין סגולי

למי שכבר נפל בצורה כזו שהוא עושה הכנסת ספר תורה ובחנוכה הרוויח את העניין הסגולי הזה.

יפה מאוד.

השולחן ערוך בסימן תרע״א.

כותב שצריך להיזהר מאוד בהדלקת נר חנוכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר את כסותו ולוקח שמן

כדי להדליק

את נרות החנוכה כדת וכדין.

לצערנו הרב, בזמננו רבו העצלנים.

רבו העצלנים,

או רבו הטרודים, נקרא לזה, כן? בלשון עדינה יותר, אנחנו קונים מוכן.

עזוב אותי, כבוד הרב,

יש את השמן הזה המוצג ויש פה ויש שם.

אז שנדע, יכול להיות, יכול להיות, לא בטוח.

יכול להיות שזה שמן זית אורגינל, יכול להיות.

אבל מה עם ההכנה?

מה עם הלתת את ההרגשה לילדים להכין?

להבדיל, כמו כהן גדול בבית המקדש היה מיטיב כל יום ויום את הנרות. אז השקעת בחנוכיה,

יכול להיות מזהב תר, יכול להיות מכסף,

יכול להיות, לא משנה, חנוכיה של חמישה שקלים.

אבל אל תדליק בדברים שהם

לא משבחים ומפארים את המצווה. זה לא מבזה את המצווה, אבל לא משבח ומפאר את המצווה.

לכן תשקיע,

לפני שמן זית ראוי למאכל, שהוא הכי מהודר, כמו שצריך,

ואיתו תמלא את הכוסיות כל יום, ותכין את הפתילים והכול. תכין את זה מעט קודם כשאתה יוצא לבית הכנסת.

יוצא לבית הכנסת, כבר זה מוכן, ונגמר הסיפור.

ואז הוא מגיע בזמן,

מדליק את הנרות,

מתפלל,

ויושב מול הנרות, ולומד, וכו' וכו', ואז מרוויח

גם את העניין הגשמי של עצם ההדלקה,

ההטבה של הנרות, וגם את העניין הרוחני הסגולי שיש בכך.

וכמה נרות מדליק בלילה הראשון?

כותב השולחן ערוך, בלילה הראשון מדליק אחד.

מחלוקת הידועה בין בית שמאי לבית הלל,

ומכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד

שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם הם רבים, בני הבית,

לא ידליקו יותר, בשונה מבני אשכנז,

ששם נהגו, כותב הרמד, כל אחד מבני הבית ידליק.

וכן המנהג פשוט, וייזהרו שכל אחד נותן את נרותיו במקום המיוחד לכך,

כדי שיהיה הכר כמה נרות מדליקים,

ולא ייראה מרחוק כמדורת

לעג בעומר.

יש שנהגו בהנהגה הנפלאה הזאת לשים מעט

מים מתחת לשמן.

לפני שייתנו את השמן בכוסית,

שמים מעט מים, ואז

שופכים את השמן לתוך הכוסית.

ויש בזה רמז,

כתוב שהשמן בכוסית נרמז על גבורת ישראל שנרמזו לשמן,

והמים נחשבו למים הזדונים, דהיינו ליוונים,

ולכן נהגו,

בגלל העניין הזה, הרמז הזה,

ניתן מעט מים בכוסות השמן, יש שלא נהגים בכך,

כל אחד ואחד כמנהגו.

אנחנו צריכים לדעת שבהכנת הפתילים

אנחנו משתמשים בסיעדה דשמיא, איך זה נקרא?

הפתיל המיוחד,

המיודר והמיוחד, יש כאלו פתילים, מוכרים את זה,

אני חושב, 7 שקלים או 10 שקלים, פתילים ארוכים, ארוכים,

עם כאלה צינוריות ארוכות, זה יושב יפה בחנוכיה ומאיר,

ולא, ויש הלהבה דולקת יפה, שתהיה שלהבת עולה מאליה,

כמו שצריך, זה לא עושה טובה, ככה יש כאלה פתילים שדולק, עושה טובה בקושי רואים שנדלק.

אז זה פתילים מיוחדים, זה עולה סך הכול 7 שקלים, הפתיל המיוחד זה נקרא,

כדאי לכם להדר ולקנות בזה, זה מיוחד.

כמו שצריך, מדליקים את זה, מושך גם את השמן יפה, לא נשאר חצי כוס מרובט וכולי וכולי, ממש.

דולק נפלא, גם לא צריך כל הזמן, למה?

להחליף, כי זה ארוך, אבל מי שמהדר ומחליף כל יום,

מהדר הבא.

אבל,

מה ייתן קודם למה?

האם קודם ישפוך את השמן ואחר כך ישים את הפתילה,

או קודם ישים את הפתילה ואחר כך את השמן?

אז צריך קודם כל לשים את הפתילים,

ולאחר מכן ישים את השמן עצמו.

וכך היה מנהג בבית המקדש,

שקודם אהרון היה מיטיב את מה? את הנרות, ולאחר מכן שופך מפח השמן את השמן לתוך המנורה.

מרן רבנו יוסף חיים, זכותו יגן עלינו, אמן,

המכונה הבן ישחי הקדוש,

תיקן בלשון חכמים תפילה מיוחדת

קודם ההדלקה.

רבותינו המקובלים נהגו לומר תפילה אחרת, היא יותר ארוכה,

ובהם צירופי שמות קודש

ואותיות שם הוויה ברוך הוא וכו',

אבל הפשטנים נוהגים לומר את נוסח התפילה,

כמובן,

בבירקונים של הדלקת נרות חנוכה, בעבר,

ארגון הצדקה,

בצדקה תכונני,

והחסד חילקו את התפילה המיוחדת הזאת

עבור בני הקהילה גם השנה.

גם השנה בסייעתא דשמיים יחלקו, בעזרת השם, כדי שהכול יוכלו להתפלל ולומר, הבאנו גם את זה בספר שלנו,

כמה נוסחאות של הדלקה,

כמה נוסחאות של תפילה קודם לכן,

ומי שיש, בעזרת השם,

בשנים הבאות תצא מהדורה מורחבת,

על מי שיש יוכל לומר את הנוסח של התפילה.

ולמי שאין, ומצוי אצלו בבית

ספרו של מראנה בן ישחי, בעל גימל חלקים לשון חכמים,

שמה מופיעה התפילה גם בסידורים עצמם.

הסטנדרטים, עבודת השם וכולי, גם שם

מופיע הנוסח על השם ייחוד הנען.

כידוע לכל בן תורה, קודם שמקיים את המצווה, יטול את ידיו כהכנה למצווה,

יחבוש על ראשו את המקבעת והחליפה,

ולאחר מכן, יחד עם בני משפחתו,

שאוסף את כולם,

מסביר להם שצריכים לענות אמן בלבד, אלא אמירת ברוך הוא, ברוך שמו,

ואז יכולים הם לצאת ידי חובת ההדלקה של נרות החנוכה בלילה הראשון ובשאר הלילות כולם.

בשאר הלילות, אם נזדמן לו,

והגיע מאוחר, הוא ואשתו,

ולא יהיה אחר

מעל גיל מצוות, שידליק את החנוכיה,

לא אשתו ולא אחד הבנים וכו',

אז

לא חייב להעיר את בני הבית, תן להם לישון,

כן, ואתה. אבל אם יכולים להעיר אותם, וזאת שעה מוקדמת, ויוכלו אחר כך ללכת לישון,

בוודאי ובוודאי שלא יפספסו את הדבר הזה בעניין הדלקת הנרות והתפילות לאחר מכן.

גם האישה יכולה לסייע לבעלה, בעל אברך כוילל חשוב,

יושב ועוסק בתורה וכו', יכולה גם היא לסייע, לקחת חלק בעניין הזה של הכנת החנוכיה,

כגון לרוקן את מה?

את הפתילים הישנים,

או את שאריות השמן וכו',

ואז שבעלה יבוא, מיד ישחיל את הפתילים החדשים אל תוככי המעמדים הבזיחים הללו,

כן, וימלא את השמן כדי שיוכל להדליק את החנוכיה בזמנה.

נר חנוכה מניחו על הפתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ,

ואם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו,

ואם יש חצר קודם הבית,

מניחו על פתח החצר.

ואם הידר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים,

כותב השולחן ערוך מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים,

ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצווה,

מניחו על שולחנו ודיו,

וצריך נר אחר להשתמש לאורו.

ואם יש מדורה, אין צריך נר אחר, ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה,

צריך נר אחר.

אז כמה וכמה דברים פה מובא בסעיף ה',

בסימן תרע'.

דהיינו,

דבר ראשון, נר חנוכה צריך להניח אותו על הפתח,

כן?

על הטפח הסמוך לפתח,

וכו', כדי שיהיה, כמו שאמרנו, את סגולת הדבר,

והחוט המשולש לאומי רעי נתק,

מזוזה בימי, נר חנוכה משמאל, וציצית מצויצת כהלכתה על גופו.

אבל אם הפתח הזה יש בו חצר גדולה, יניח בפתח החצר.

ואם יודע שמה שהוא גר גבוה, או שיש מקום של סכנה,

שיראו אותו כל המרעין בישין, אה, אתה מדליק חנוכיה,

אתה יהודי, אה, בוא נתעלל ביהודי הזה.

ישברו לו את זה, או יהרסו לו, וכו', ואז

חס ושלום, חס וחלילה, במקום

להרוויח את השכר המצווה הזאת, הוא מפסיד.

זה לא דולק חצי שעה, וכו' וכו'.

לכן יכול להניח את זה בתוך ביתו, על שולחנו.

אבל,

היות ובזמנם הייתה הפסקת חשמל, גם עכשיו מתכננים משהו,

אבל היות ובזמנם הייתה הפסקת חשמל,

או שהיה חושך מוחלט,

כן, אז מה יעשו?

איך הם ידליקו את החנוכיה בתוך הבית? הרי אסור להשתמש.

אנחנו אומרים, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד.

אז איך יכול להשתמש בחנוכיה הזאת? תעיר לו.

לכן, מה יעשה? כותב על שולחן ערוך ידליק נר אחר,

או שמדליק את האח שלו. זה כמו מדורה כזאת, מדליק את האח ומתחמם,

ואוכל את הלביבות והספינג'ים והסופגניות.

יפה מאוד, וזה פתר את הבעיה.

אבל אם אין לו את האח הזה, את המדורה, אז יכול להדליק לעצמו את הנר.

היום בזמנו, ברוך השם, שיש אור,

וגם אם אין אור, אז יש את הסולארי,

כן, או גנרטור וכולי,

שזה פועל, או פנסים,

לעדים, וכן, על זה הדרך.

בכך אין את הבעיה הזאת, אבל דברים משתנים.

יפה מאוד. לכן, רבותינו כתבו את הדברים,

וברוח קודשם גם צפו וראו למרחוק

בעבור כל העניינים.

והמבין מבין.

את נר החנוכה מניח אותו למעלה מגימל טפחים, ומצווה להניחו

למטה מיוט טפחים,

ואם אין יכול למעלה מעשרה טפחים, יצא.

אבל אם אין יכול למעלה מעשרים אמה,

לא יצא.

אז אנחנו צריכים לדעת כיצד להניח את החנוכיה.

אדם שדר בקומה עשירית,

או בקומה 16,

איפה יניח את החנוכיה?

אז יכול להניח אותה, אמנם בחלון.

אבל זה גבוה, מעל עשרים אמה, מה יעשה?

גבוה מעל עשרים אמה, הכוונה לפתחו.

אבל אם אתה יודע שאנשים לא רואים את זה, אז מה הטעם בכך?

לכן עדיף שישים את זה על שולחן ביתו,

מאשר שישים את זה מחוץ לכך שהכול עוברים שם ולא רואים.

ואם יכול להרוויח,

אדרבה, גם בפנים וגם בחוץ,

אשרה ואשרי חלקו. אז ישים את זה על החלון,

זה גם נראה לבפנים, גם נראה לבחוץ, וכך ירוויח.

גם אדם שאיחר לבית הכנסת ולא התפלל תפילת ערבית קודם ההדלקה,

רשאי להדליק את הנרות, ולאחר מכן להתפלל תפילת ערבית.

ומי שהיה אנוס

ולא יכל להדליק את נרות החנוכה,

וכבר הגיע זמן עלות השחר,

האם יכול להדליק או לא, הדין הוא שמה שיכול עדיין להדליק את נרות החנוכה.

ובבית הכנסת

נוהגים בבוקר כדוגמת נרות

המנורה בבית המקדש, גם בישיבות עושים ככה,

ובתי מדרש נוהגים גם להדליק את החנוכיה בלא ברכה גם ביום.

יפה מאוד.

בבית הכנסת את החנוכיה מנחים בכותל הדרומי,

כדוגמת מנורת המקדש,

שהייתה מונחת בצד דרום.

הרוצה להחכים, אמרו חז'ל ידרים,

כמנורה שהייתה בדרום.

וסדרה אמור לעמוד מזרח לכיוון מערב.

ומדליקין ומברכין גם בבית הכנסת,

וכל הטעם לכך משום פרסום הנס.

דהיינו, פרסום מניסא זה דבר מאוד מאוד גדול.

אבל אדם צריך לדעת שעיקר ההדלקה היא לא בבית הכנסת אלא בביתו,

ואינו יוצא אדי חובת הדלקת החנוכיה בבית הכנסת, ואחר כך פטור מביתו.

יש כאלו, הבדלה עושים.

הוא אומר, אני רוצה לפתור את עצמי לחסוך את הכוס יין ואת הנר,

וכולי, או שאין לו, אומר, אני אשמע בבית הכנס. זה יצא ידי חובה עוד, על ידי אחר, וכולי.

אבל הדלקת נרות חנוכה, מצווה היא נר איש וביתו.

ולכן כל יהודי ויהודי

חייב להדליק את החנוכיה בביתו,

מלבד מה ששומע או שהדליק

בבית הכנסת.

גם בערב שבת הקרובה

נוהגים להתפלל תפילת מנחם מעט מוקדם מהרגיל,

כדי שיוכלו להדליק את הנרות

ממש בזמן הסמוך להדלקת נרות שבת, דהיינו לזמן כניסת השבת,

ויוכלו להספיק להגיע לבית הכנסת. ולכן נהגו בשעה 12 וחצי, רבע לאחת, אחת,

נהגו להתפלל תפילת מנחם מוקדמת.

יש לשים לב לזה גם השבוע וגם בשבוע שלאחר מכן.

בבית הכנסת

נוהגים להדליק מיד כשבאים לבית הכנסת,

כן, עדיין לא שבת,

אז נוהג הגבאי או אחד מהמתפללים נוהג להדליק את החנוכיה בבית הכנסת,

והחנוכיה הזאת נותרת.

צריך לצאת חוצץ עבור אלו האנשים המזלזלים בעניין של ההדלקה, ובמקום להדליק

כדת וכדין, כרוי מדליקים בנרות כאלו 10 שקלים, חבילת נרות, 8 שקלים, נרות כאלו, שבקושי

אפילו דולקות 10 דקות.

נרות כאלו לא יוצאים מדי החובה של הדלקת נרות חנוכה וברכותיו לבטלה,

כי הם לא דלקו יותר מחצי שעה ואילך.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שאם כבר אדם מדליק,

ידליק או בשמן זית,

רוצה להדליק בנרות אחרים שהם ארוכים, אין שום בעיה,

תבוא עליך בברכה טובה, אבל המודר ביותר בשמן זית זה

הראוי לאכילה.

יפה מאוד.

בלילה הראשון מדליק את הנר הכי קיצוני מצד ימין.

לאחר מכן מדליק את השמש,

ולאחר מכן כסדר הבא, יש מדליקים את השמש קודם, כל אחד כמנהגו,

לאחר מכן כבר מוסיף והולך, זה יוצא שהוא מדליק כבר

כמה שיותר קרוב לימין, אבל זה משמאל לימין,

עד שבלילה האחרון מדליק את הנר השמאלי האחרון ביותר.

נר,

מנר להדליק אסור,

אלא אנחנו צריכים שיהיה לנו

נר שעבה ארוך,

שאיתו אנחנו מדליקים וכולי,

כדי שיוכל ממנו להדליק,

ולכן אלו שנהגו להדליק את השמש בתחילה זה כדי שאם יכבה להם הנר

שלהם יוכלו לקחת מנר אחר ולהמשיך הלאה את סדר ההדלקה.

ואלו שנהגו בסוף לא חששו לכך,

גם אם יכבה ידליק מהגפרור וכולי,

ואז יוכל להדליק כדת וכלין.

גם ההדלקה שהוא מדליק

צריך להמתין, לא שים רגע אחד וילך ועדיין לא נדלק והוא כבר הדליק את הנר הנוסף אחריו, לא.

אלא יחכה לראות שהשהי השלהבת עולה מאליה,

בצורה כזאת, אז יכול לעבור לנר אחר.

ובערב שבת,

מעט קודם ההדלקה, מה עושה חכם עיניו בראשו?

משאיר, קונה לו כוסיות מיוחדות ארוכות כאלו שמספיק שמה יותר משלוש שעות. סטנדרט זה שלוש שעות.

יותר משלוש שעות.

ואז הוא מדליק את זה בערב שבת,

לפני כניסת השבת, לפני הדלקת הנרות של שבת,

ולאחר מכן, כשהוא חוזר מבית הכנסת, הוא חוזר לשיעור, עדיין החנוכיה דולקת וכו',

ואז הוא ממשיך את העניין הסגולי והארת אור הנרות של חנוכה, הניסים והנפלאות,

ממשיכים לדלוק בביתו וכו'.

אבל,

אלו שמדליקים בנרות כאלו שהם ייקבעו,

ועד שיחזור מבית הכנסת כבר,

וכו', כבר הנרות הללו לא ידלקו,

והוא לא יכול להדליק אותם מאוחר כי זה יום שבת קודש. צריכים לשים לב לכך שנרות החנוכה שלהם...

הם יהיו בשיעור כדי שהוא דולק. לכן הסטנדרט של הכוסיות המצויות בימינו הן דולקות בשמן אורגינל, כן? לא שמן בישול.

שמן אורגינל דולקות פלוס מינוס באזור השלוש שעות, אולי גם יותר.

לכן בכך אין בעיה. בפרט כמובן שהפתילות הן פתילות מצוינות, שהן יודעות לשאוב את השמן

כדעת וחדים.

בסיום הדלקת הנר של אותו היום יכול לפתוח בנוסח אמירת הנרות הללו קודשיהם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.

אבל לא שהוא אומר את הנוסח ועדיין לא דלק לו הנרות

שהוא רצה להדליק. בסיום אומר את הפסוקים וכולי,

הבאנו את זה בספר,

וגם את מזמור של חנוכת הבית לדוד הרומז,

לעניין הזה של ימי החנוכה.

גם אלו שמדליקים את השמש בראשונה לא מדליקים אותו אחר הברכה, אלא קודם הברכה מדליקים אותו.

ולמה? מהסיבה שלא יבינו שזה הנר הראשון, או זה נר החיוב של ההדלקה.

לכן מדליקים אותו קודם לכן, ואז מנהגנו שלא לעשות כך.

אנחנו קודם כל מדליקים את הנרות כולם, ולאחר מכן, בסיום,

אנחנו מדליקים את השמש, וכך הנכון והטוב והראוי ביותר לנהוג.

ולכן, אדם יקנה לעצמו נר מיוחד כזה, יש נר שעבה שלא מטפטף.

יקנה לעצמו, זה עולה

שלושה שקלים, חמישה שקלים, שקל וחצי, לא משנה.

יקנה לעצמו נר כזה מיוחד,

שהוא יודע שאיתו הוא מדליק וכו', וזה עומד בצורה כזאת שלא מטפטף לו,

והוא לא חושש להדליק בחנוכיה היוקרתית שלו כדי שלא ייהרס וכו' וכו'.

ואז יוצא שהוא ידליק כדת וכדין, ובכך קיים את ההדלקה כראוי.

אדם שיש לו חצר,

והחצר הזו יש לה שני פתחים,

ושני הפתחים עוברים שמה, עוברים ושבים.

והוא רוצה להרוויח,

נוסף לזה שהוא מחויב

להדליק בשניהם,

הוא רוצה גם להרוויח את העניין של פרסום הנס.

וגם, שלא יירננו אחר כך ויגידו, איזה משפחת אברהם, לא ידליקו השנה נרות חנוכה, מה הולך איתם מלך?

ובכלל הם לא יודעים שיש לו עוד פתח שמה, או שהם לא חשבו עליו חיובי, שיש לו בפתח השני הדלקה. לכן, מה יעשה?

ידליק בפתח הראשון,

ולאחר מכן יניח עוד חנוכיה נוספת בפתח השני.

וזה מפני החשד, כך כותב השולחן הערוך.

ואם שני הפתחים ברוח אחת, די לו באחד מהם. אז אם שניהם נמצאים לפניו, דהיינו בקדמה

של הכניסה,

אז יכול להדליק באחד, ובכך פתר את הבעיה.

זמן הדלקת נרות החנוכה קודם שתשקע החמה.

לא מדליקים, זה לא הזמן.

מתי הוא הזמן?

אומר השולחן ערוך, אם סוף השקיעה לא מאחרים ולא מקדימים. רבותינו נחלקו בזמן הזה בדיוק מהו הזמן המדוקדק, האם הוא מעט קודם לצאת הכוכבים, בצאת הכוכבים, לאחר צאת הכוכבים וכולי, יש כתובעני ג' דעות.

ויש מי שאומר שאם הוא טרוד, יכול להקדים ולהדליק מפלג המנחה ולמעלה.

ובלבד שייתן בשמן את שכלה רגל מן השוק, וכולי, כמו שאנחנו נוהגים בכך

בערב שבת קודש של ימי החנוכה.

אדם ששכח או הזיד ולא הדליק

עם שקיעת החמה, מדליק והולך

עד שתכלה רגל מן השוק, שזה חצי שעה שאז העם עוברים ושבים, ואז יש לו גם את העניין של פרסום הנס.

כי עצם ההדלקה זה לא רק קיום המצווה, אלא גם העניין של פרסום הנס.

ואם נותן בה שמן יותר מהשיעור הזה, של חמש שעות,

בוודאי שלאחר מכן, זמן של חצי שעה יכול לכבות

את הנרות, אבל

המנהג הוא כיוון שדלק דלק, ובכך ישים.

כנראה לאדם שרוצה לצאת מביתו וכולי,

כגון שאין סגר, והוא רוצה לצאת מביתו,

והוא חושש שמא חס ושלום, חס וחלילה, אין לו את הוויטרינה הזאת, האקווריום של הנרות,

שלא יקרה משהו, שלא ייפול וכולי,

רשאי לאחר חצי השעה לכבות את הנרות כולם ולצאת מביתו.

כידוע, בלילה הראשון אנחנו מברכים ג' ברכות. ברכה הראשונה להדליק נר חנוכה.

אשכנזים רואים נר של חנוכה.

יש בזה עניין סגולי אצלנו הספרדים לפי הסוד, נר חנוכה,

וכולי, ראשי תיבות שם הקדוש נחל.

ולאחר מכן אנחנו מברכים ברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ולאחר מכן,

בסיום הברכה השלישית, ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אדם

אדם

שפספס את

ברכת שהחיינו בלילה הראשון, בוודאי ובוודאי שרשאי להשלים

בלילה השני, וכן על זה הדרך, אם פספס

בשאר הימים עד לסיום הלילה. אבל בלילה השמיני,

אם גם פספס בלילה השמיני,

אז פספס, פספס, נגמר הסיפור, לא יכול לברך לאחר מכן ברכת שהחיינו.

כתב השולחן הערוך בסימן תרעג,

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה,

ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות,

אז עדיין כשרים להדלקה.

אבל המשנה במסכת שבת אומרת,

במה מדליקין ובמה אין מדליקין.

מונה שם המשנה במה רשאי להדליק ובמה אינו רשאי להדליק.

מסיבות של ריח, מסיבות של

אין האור דולק יפה בהם וכולי.

אבל בחנוכה, בשונה משבת קודש,

אנחנו נוהגים להדליק בכל סוגי השמנים והפתילות.

הטוב ביותר,

אומר הרמה,

שמן זית מצווה מן המובחר, כך כתב המהריל והמרדכי והכלבו.

ואם אין שמן זית מצוי,

אז מצווה בשמנים אחרים שעורן זך ונקי,

ומקומות שנהגו להדליק בנרות שעווה ארוכות, כן?

אלו שדולקות מעל חצי שעה, בוודאי ובוודאי שרשאין להדליק בהם. וזו הסיבה שבשבת

של חנוכה אנחנו לא אומרים את במה מדליקין, אלא אומרים את

הפתיחה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולאחר מכן ממשיכים את הסיום. אמר רבי אלעזר,

אמר רבי חנינא, ומדלגים למה. מהסיבה שבשבת,

רגילה,

לא כל דבר כשר להדלקה,

בשונה מחנוכה שהכל כשר להדלקה, וכבר ידועים לנו הסיפורים

והניסים והנפלאות שהיו בשואה האיומה,

על אותם יהודים שהיו שומרים על חתיכות המרגרינה שלהם

בצד כדי שיהיה להם

שמן להדליק את נרות החנוכה, וראינו גם פעם איזה חנוכיה קטנה, היה להם כזו מתקפלת בצורה כזאת,

שהיא נפתחת בסופו של דבר, והיו חושבים בכלל שזה מצית או משהו אחר, וזה היה החנוכיות שלהם.

איך מסרו נפש, אה,

איך מסרו נפש במסירות נפש האיומה כדי לקיים את המצוות,

אפילו הקלות, כמצוות דה רבנן, לא דאורייתא, אפילו גם מצוות הקלות מסרו את הנפש.

בזכות המסירות נפש הזאת,

אנחנו כולנו נמצאים פה היום, כי אם לאבותינו הקדושים לא הייתה מסירות נפש,

אוי ואבוי לנו, היכן היינו היום?

תודה רבה.

כתב השולחן ערוך בסימן תרעד

מדליקי נר חנוכה מנר חנוכה ודווקא להדליק זה מזה ללא אמצעי באמצע, כן? בלא אמצעי.

אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול אסור גם בזה, אלא אם כן הוא בעניין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה.

אז אדם שנקבע לו קבע לו השמש ואין לו עוד גפורים להדליק

והוא רוצה עכשיו להדליק את הנר הנוסף,

ייקח את הנר הראשון שהדליק ויצמיד אותו לפתילה של הנר השני באופן כזה שלא יישפך ולא יופסד וכולי,

שיעור השמן כדי שהוא יוכל להדליק ובכך יכול להדליק.

יש מי שכתב שיכול לעשות זאת על ידי אמצעי,

לשון השולחן ערוך מובא שלא לעשות כן על ידי אמצעי,

אלא אם יש אופן שמה שיכבה הנר הקודם אז אין ברירה, אז יכול להדליק באופן שכזה.

וימינו שהכל מצוי והכל ערוך והכל מוכן,

בוודאי ובוודאי שלא צריך לעשות כן ורשאי להדליק מהשמש או מנר אחר,

גפורים וכולי, את הנר הנוסף שצריך.

ונהגו להחמיר, אומר הרמה, בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר, מצוותו אינו אלא נר אחד, והשאר אינו רק למצווה.

אינו למצווה, סליחה, כל כך.

ולכן אין להדליק זה מזה.

וכל זה אינו רק בעוד שדולקין למצוותן.

אבל אחר שעבר זמן המצווה, בוודאי ובוודאי שמותרין בהנאה,

וכל שכן שמותר להדליק מהן.

זה הסגולה שכתוב בו, מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים.

לגבי העניין הזה הזיהומי שיש, מחלת השושנה זה זיהום במערכת הדם וכולי,

אז מי שרוצה להתרפות מזה,

הסגולה בכך כתוב, מנותר קנקנים, מה שנותר בקנקנים אחר

חצי שעה מההדלקה, את השמן הזה שומרים, נעשה נס לשושנים.

זה מסוגל לרפואה של הזיהום הזה, המחלה הזאת, שושנה.

בשאר הלילות,

כפי שפתחנו, מברך אך ורק שני ברכות.

ברכת להדליק נר חנוכה או של חנוכה לאשכנזים ושעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

ומי שדיבר אחרי הברכה, בירר, הופ, דיבר לפני שידליק.

חוזר ומברך שתי ברכות, וברכת שהחיינו לא מברך.

אבל אם אחד מבני הבית הפסיק בדיבור,

בוודא ובוודאי שלא צריך לחזור ולברך כי הוא יצא ידי חובה בברכות של אבא.

הטוב יותר לשתוק עד לאחר סיום אמירת כל הפסוקים כולם.

אבל אם היה בן אדם שבמזיד הדליק

בלי ברכה,

אני פרינציפ,

מדליק את החנוכיה,

אני אראה לרב, מדליק בלי ברכה.

אה!

חשב שהוא עושה טובה לרב, עושה נגד.

אז כן, מי שהדליק במזיד לא ברכה,

גם בו התחשבו רבותינו ואמרו שהוא רשאי לברך בתוך חצי שעה שאחר ההדלקה.

יפה מאוד.

אדם שביתו סמוך לבית הכנסת והוא שומע שם משליח ציבור הגון

שאינו אוכל כל מיני מרעין בישין,

הוא שומע שם קדיש או קדושה.

והוא עכשיו בלך את הברכות,

אם הדליק את נר החיוב רשאי לענות אמן או קדיש או קדושה.

אבל אם לא הדליק את נר החיוב כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה ויצטרך לחזור,

אז אינו עונה על הקדיש או על הקדושה,

לכן קודם ידליק ואז, יזדרז להדליק ואז.

חולה

הממנה שליח שידליק עבורו את נרות החנוכה,

צריך השליח לכוון להוציא את החולה ידי חובה ומברך השליח, ויענה החולה אמן אחר ברכתו ויתכוון לצאת ידי חובה,

ובכך עלתה לו מצוות הדלקת נר חנוכה.

ולכן אי אפשר להסיט את החנוכיה, הוא ידליק פה ואחר כך יניח אותה שם. זה בוודאי ובוודאי שלא.

באותו מקום שהדלקת,

שם צריך להשאיר את החנוכיה לכל

שמונת ימי החנוכה.

אדם לא עלינו, לא על אף אחד מעם ישראל שהוא עיוור,

אינו מדליק את החנוכיה, אלא אשתו מדליקה עבורו את נרות החנוכיה,

ובכך גם מקיים את העניין הזה של ההדלקה וגם פרסום הנס עבור האחרים.

ואם אדם שלח

שליח שכזה, כגון חירש או שותה

או קטן, שלח אותם,

כן, אז אם מדליקים לעצמם, זה בסדר גמור.

סליחה,

לא לעצמם הם מוצאים ידי חובה ולא לאחרים מוצאים ידי חובה,

כי הם בעצמם פטורים, כן?

חשו הללו פטורים.

אז אם אדם נסתייע בהם, בוודאי ובוודאי שלא יצא ידי חובה וצריך לברך.

אבל אם זה חירש כזה שהוא מדבר,

אבל הוא לא שומע, אחד כזה חייב בנר חנוכה,

והוא מוציא את עצמו, וגם לא רק שמוציא את עצמו, אלא גם את האחרים,

בוודאי ובוודאי שהוא יכול להוציא ידי חובה.

גר,

לגבי ברכת שיחיינו נחלקו רבותינו, האם יברך

שעשה ניסים לאבותינו, הרי זה לא אבותיו.

או שלא, או שיגיד שעשה ניסים לישראל.

אז יש שנהגו, שאומר שעשה ניסים לישראל,

ויש שנהגו לברך, וככה מנהג באמת שיגיד,

היות והתגייר כדת וכדין, כן? לא עשה כזה סתם גיור בשביל האישור,

בשביל התעודת זהות,

אלא אם יתגייר כדת וכדין, בוודאי ובוודאי שנקראים אבותיו. למה? כי הגר הזה מיוחס למי? לאברהם אבינו,

אב האומה.

הוא מיוחס אליו, ולכן יכול לברך ברכת

שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

בסייעתא דשמיא נעצור פה,

ובעזרת השם בשיעור הבא נמשיך בשאר

הלכות ימי החנוכה ברוך ה' לעולם אמן ואמן. רבי חנין בקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לפיכך בא להם תורה מצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.