מי אלה הערב רב? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לעילוי נשמת יוסף בן מרים מנוחתו עדן אמן, ולהצלחתנו לרומם את האמת ולהשפיל את השקר ואת ביבי - אמן, אמן!!

לגבי דור המבול, רצה הקב"ה שיקבלו יסורים על עצמם והם מיאנו, אילו קיבלו יסורים - היו יוצאים מטומאה לקדושה. ובגלות מצרים הם התייסרו והתלבנו נגד רצונם וכך נכנסו לקדושה. זאת אומרת: עדיף לאדם לבחור ביסורים במקום שיכריחו אותו. כשמכריחים זה לא תמיד לטעמו ויכולתו וכשהוא בוחר אותם יותר קל לו. כבר דיברנו על זה בעבר ומי שרוצה ימצא שם. מצאנו אגדות חלוקות בדבר דור המדבר, בתנחומא בראשית יד' אמרו: שאברהם אבינו היה הראשון אשר תבע יסורין. למה? 

"ריבונו של עולם! אילולא נתת שלוה לדור המבול - לא היו מכעיסים ומורדים ואומרים לָאֵל: "סוּר מִמֶּנּוּ!" (איוב כא, יד) 

זאת אומרת: אברהם אבינו אומר לקב"ה: "אתה נתת לדור המבול שלוה, האריכו ימים, לא היה חסר להם כלום, לכן הם הכעיסו ומרדו ואמרו לך: " סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ " 

אבל בשמות רבה בפרשה ל' אמרו: "שהקב"ה ביקש ליתן יסורין לדור המבול, ולא ביקשו שנאמר: וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, סוּר מִמֶּנּוּ - זה היסורים. לא רוצים, לא רוצצים יסורים, נתן להם את זה כבחירה, "ביקש הקב"ה ליתן יסורין לדור המבול, והם לא ביקשו" לא רצו, ולא הבינו שהיסורים יכולים להוציא אותם מטומאה לקדושה. הנראה בזה מה שאמרנו: "ביקש הקב"ה ליתן יסורים לדור המבול ולא ביקשו" - המכוון הוא, שהם יקבלו יסורין מעצמם - ויתמרקו ויתלבנו מעצמם. 

ומה שאמר אברהם אבינו "אילולא נתת שלוה לדור המבול - לא היו מכעיסים ומורדים" המכוון הוא: שאם היה הקב"ה מייסר אותם ביסורים קשים ומרים בעל כורכם ונגד רצונם - היו זוכים להתלבן ולהתמרק. ודבר זה באמת נתגלה בהם בגלות מצרים, כמו שאמרנו בשיעור בוקר, שהם בסוף התגלגלו בדור במדבר, אז בסוף באמת זה נתקיים בהם בגלות מצרים, שם הם נתייסרו ונתלבנו והתמרקו ביסורים קשים ומרים, וזאת היתה הסיבה לגלות מצרים. 

כי אתה שואל: אם אברהם אבינו אמר ארבע מילים (בראשית טו, ח): "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"? 

בשביל זה יסבלו צאצאיו מארבע מאות (400) שנה, גלות ושעבוד ועינוי? מה הם אשמים? בסדר נגיד שהוא צריך להיענש, למה אשמים הם? הקב"ה לא מעניש מי שלא צריך, אין דבר כזה! אף אחד לא מקבל עונש סתם. אבל בסוד בגלגולים, מפני שזה אותם נשמות שחזרו בחזרה לתקן, כיוון שהקב"ה לא רצה לוותר על הדורות האלה, כיוון שהיו נשמות גדולות שכל הדורות היו כלולים בהם, כמו שלמדנו בבוקר, לכן הביא אותם שוב על מנת שיזדככו ויתלבנו ויצורפו על ידי כל היסורים והעינויים והשעבוד, וככה הם יתוקנו. 

והנה כתוב (בראשית טו, ז): "אֲנִי השם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" 

אז השם מבטיח לו לאברהם אבינו: "תשמע! אני הוצאתי אותך מאור כשדים, אור כשדים זה הכבשן בכשדים שהשליך אותך נמרוד ואני הוצאתיך. בשביל מה הוצאתיך? "לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" 

על ההבטחה הזו שאל אברהם אבינו: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" 

מה המקום לשאלה הזאת? על זה לכאורה קיבל עונש, על זה לכאורה יש תמיהות מה אתה שואל, מה השאלה בעצם? אבל עכשיו נבין מה הוא אומר. כלומר היות והנשמות של דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום, הם נשמות גבוהות שכולות את כל הבריאה כולה, וכל הדורות נמשכים אחריהם, ודוקא הנשמות האלו היו מיוחדות לקבלת התורה, {אמרנו שדור המבול היה ראוי, ומשה רבינו היה ראוי לקבל אותה אז בדור המבול} 

אם הדור הכולל את כל הדורות מקבל את התורה, ממילא נמשכים כל הדורות אחריהם, ולכן מסתבר כי בודאי תתגלגלנה הנשמות האלה בין בני ישראל שיקבלו את התורה. אז מסתבר שהתגלגלו הנשמות האלה בין בני ישראל שיקבלו את התורה, ומהם ימשיכו כל הדורות אחריהם, וכן הדורות אשר ירשו את ארץ ישראל ימשיכו אחריהם. ואילולא חטא המרגלים - הם היו עצמם יורשים את הארץ, ואם כן איך יתכן הדבר הזה הלא ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, 

וכמו שנאמר (ויקרא יח, כח): "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" אז זאת אומרת: מסתבר שאלה הנשמות יתגלגלו בין בני ישראל כדי לקבל את התורה, ואז מהם ימשיך כל הדורות אחריהם. וגם הדורות שירשו את ארץ ישראל, גם הם ימשיכו אחריהם, אם לא היה חטא המרגלים הם בעצמם היו יורשים את הארץ, ואם כן איך יתכן הדבר הזה? הלא ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" כתוב. 

על זה שאל אברהם אבינו: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" במה אדע כי צאצאי יתקיימו בה? באיזה כוח יכבשו ויכפו דור המבול במדבר את יצרם? אחר כל הדורות שיכנסו לארץ ישראל נמשכים מהם, מאשר המה גלגולי נשמות של דור המבול, במה אדע שיצליחו לכבוש ולכפות את יצרם? הרי אלה בעצם גלגולי נשמות של דור המבול, וכול הדורות שיכנסו לארץ נמשכים מהם. 

השיב לו הקב"ה: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". 

זאת אומרת: בשביל שיהיה אפשרי הדבר, אז בני דור המבול הפלגה ואנשי סדום, יתגלגלו בגלות מצרים, שם הם יתלבנו ויתמרקו דור אחר דור, בעינויים קשים ומרים, עד שיזכו להיות מתוקנים ומלובנים בתכלית הזיכוך והמירוק, ויתגלגלו בדור יוצאי מצרים, הם המה דור המדבר, דור מקבלי התורה, דור קדושים וטהורים, ואחריהם נמשכים כל הדורות. אז זאת אומרת: זה מה שהוא ענה לו, מה שאלת? 

איך הם יכפו את יצרם וישתלטו עליו, הרי זה הדורות שלא השכילו לתקן בשלושה הגלגולים הראשונים, לא כשהיו דור המבול, ואחר כך לא כשהתגלגלו בדור הפלגה ולא גם אחר כך בדור אנשי סדום, והם רק הוסיפו טומאה על טומאתם, אז איך במה יזכו עכשיו? 

אז הוא אמר לו: יש תיקון לזה, הם יהיו משועבדים ומעונים במצרים בגלות, היסורים ימרקו וימרקו וימרקו וימרקו וימרקו עד שהם יהיו מזוככים, זה התשובה של הקב"ה. 

והם הם דברי הרב הקדוש רבי צדוק הכהן זכותו תגן עלינו אמן ב"פרי צדיק" פרשת נח זה לשונו: "על כן כשאמר לו הקב"ה: "אֲנִי השם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" שאל: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"? אפילו שהאמין בודאי שהשם יתן את הארץ לזרעו, מכל מקום הוא שאל בַּמָּה אֵדַע שיתקימו בה, ובאיזה כח הם יתגברו שלא יכשלו עוד בעוון דור המבול? ולא תקיא הארץ אותם? ותהיה להם הארץ ירושה שאין לה הפסק? על זה השיב לו השם יתברך: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם". 

ועל ידי העבדות והעינוי יתבררו ויתלבנו מחטא דור המבול. עכשיו - עבד נכנס תחת כנפי השכינה - על ידי יסורים. רשע יוצא מהטומאה לקדושה - על ידי יסורים. יסורים מגבירים את הכוח הרוחני, ומתישים את הכוח החומרי. אמר הפסוק בתהילים פרק צד, יב: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" ואמרו בברכות ה: "וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" - מאיפה לומדים את זה? "קל וחומר משן ועין; מה שן ועין שהם אחד מאיבריו של האדם עבד יוצא בהן לחירות, יסורים שממרקים כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה". 

כתוב: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ" זאת אומרת: אדם שהקב"ה מייסר אותו, הוא צריך להיות מאושר. כי הקב"ה דואג לנקות אותו, לצרף אותו, לזכך אותו - להביאו לחיי בעולם הבא. בלי היסורים האדם אינו עולה מן הטומאה אל הקדושה, כי אם הוא שקוע בה - מה יעזור לו לצאת ממנה? הוא לא מתעורר! הוא נהנה לבוסס בתוך הטומאה. אז באים היסורין ומעוררין אותו, וגורמים זיכוך, אז הוא מבין שהדרך הזאת רעה ולא טובה וישפר את מעשיו. בינתיים היסורין עושים ניקוי ותיקון. 

אז "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר" מאושר הגבר "אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ" הקב"ה מייסר אותו. מאיפה לומדים שבאמת אשריו? "וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" מה כתוב בתורה? כתוב בתורה דין של שן ועין, שאם האדון פגע לעבד בשן או בעין הוריד לו את השן או פגע לו בעין - אז הוא יוצא לחירות. קל וחומר לומדים משן ועין, שן ועין זה רק אבר אחד מכל איבריו, אז אם פוגע האדון בעבד בשן או בעין - הוא יצא לחירות, קל וחומר אם מייסרין את האדם בכל גופו - אז הוא יוצא לחירות. קל וחומר. 

והנה רבי שמעון בן לקיש אומר: "נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין" נאמר "ברית במלח" - ככתוב (ויקרא ב, יג) "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית" אז שומעים שיש ברית במלח, "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית" ונאמר ברית ביסורין (דברים כח, סט) "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית", אז הנה גם בדברי התוכחות נאמר ברית. מה הברית שאמורה במלח, מלח ממתק את הבשר, אף ברית האמורה ביסורין – יסורין ממרקין את עוונותיו של האדם". 

כמו שלמלח יש תפקיד למתק את הבשר - ככה גופו של אדם מקבל יסורים, יסורין ממתקים לו את העוונות. ביאור הדברים: שהשם יתברך שמו סידר את הדברים סדר בבריאה שבעלי חיים ישמשו את האדם, הסוס והחמור והפיל והגמל והכלב כולם, הקב"ה סידר שבעלי חיים ישמשו את האדם, כי בעלי החיים הם חומריים והאדם הוא רוחני, והרוחני הוא מעל לחומרי, וראוי שהחומרי ישמש את הרוחני. כך גם ראוי אצלנו, שהגוף שלנו ישמש את הרוחני את הנשמה ולא הפוך. 

הסיבה היא שהאדם הוא רוחני ובעלי חיים חומריים הם, כשם שבעלי חיים משמשים את האדם הרוחני כך בני "חם" שהם החומריים ביותר - זאת אומרת משמשים את בני יפת, שהם לגבי בני חם הם רוחניים, הם גם חומריים גם הם חמורים, אבל לגביהם הם נקראים מבחינת רוחניים. לכן בני חם היו עבדים עד לפני עשרות שנים, במשך אלפי שנים אצל בני יפת, כל העולם לקח אותם לעבדים, את בני חם. ובני יפת לא דבוקים בתאוות החומריות כמוהם, {זה היה יותר נכון אז היום כבר כמעט ולא ימצא הבדל} 

ובפרט בתאוות הזנות, שהיא התאווה החזקה ביותר שבני חם דבוקים בה ביותר. הרי חם גם שימש בתיבה לא היה יכול להתאפק, אסור היה לשמש בתיבה והוא שימש. וכן נאמר בבראשית ט, כד: "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" מי זה בנו הקטן? חם. ואמרו בסנהדרין ע': 

"אחד אמר: "סרסו" ואחד אמר: "רבעו". 

לחד מאן דאמר הוא סירס את אביו מהסיבות שאמרנו, 

שהוא אמר: "אם קין הרג את הבל והם היו שניים בעול, והתחלקו חצי חצי בעולם, אנחנו שלושה אחים איך נתחלק? הוא יביא עכשיו ילד רביעי יהיה בלאגן, אז צריך לסרס אותו שלא יביא יותר ילדים וזהו!"

 זה שיקולים של חם. יש מאן דאמר רבעו, זאת אומרת הוא כמו בעל חי בא על אביו, לא יאומן כי יסופר! הבן הקטן עושה מעשים כאלה. רואים שיש לו תאווה של זנות לא יאומן כי יסופר. לעשות מעשים כאלה עם האבא שלא ברשותו, לא בידיעתו בשיכרותו. 

ואמרו: "שכנען ציווה את בניו אחריו", כנען הוא מבניו של חם, תראו איזה ירושה הוא קיבל מהסבא רבה, מהו קיבל? אמר צוואה לבניו "אהבו את הזנות" לא יאומן כי יסופר! טינופת בן טינופת. 

ואמרו בספרא: "אחרי חטא, מניין שלא היתה אומה שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר (ויקרא יח, ג): "וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ" תיזהרו! אני מביא אתכם למקום שהיה מלא טינוף לכן (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" שמה, או שהם יוצאים משם או שאתם הורגים אותם. ואמרו במדרש "חופת אליהו" פרק עשרה אות ט': "עשרה קבין זנות ירדו לעולם - תשעה נטלו עבדים, ואחד כל העולם כולו". אז רואים כמה בני חם היו שקועים בתאוות האלה. 

ובזוהר הקדוש ברעיא מהימנא פרשת בהר קי'א אמרו: "וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" (ויקרא כה, מו) "פיקודא הדא", המצווה הזו שאומר הזוהר, לעבוד בעבד כנעני, "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" זאת אומרת: הם עבדים וצריכים לעבוד אתם, להעביד אותם. לעבוד בעבד כנעני זאת אומרת "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" - באינון דסיטרא דחם דגלי ערייאן דאיתמר עליה (בראשית ט, כה): "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". למה בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ? למה לְעֹלָם? שהם מצד חם שגילה עריות, ועליו נאמר "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" גם ליפת גם לשם. 

הכוונה היא: בני חם הם החומריים ביותר, ואין הבדל בינם ובעלי חיים, חמורים, וכשם שאדם משתמש בבעלי חיים, כיוון שהוא רוחני והם חומריים, כך ראוי שישתמש בבני חם שהם דבוקים בתאוות של הזנות שהיא התאווה החומרית ביותר. 

ונאמר בפסוק בשמות כא, כו-כז: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ, וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ" הכוונה היא: שאפילו עבד כנעני, שהוא בן אחר בן מזרע חם הארור, ומצד יצירתו הוא נוטה אחר הטומאה, וכמו שביארנו: אין הבדל בינו לבין בעלי חיים, ותאוות הזנות בוערת כאש בקרבו, עם כל זה בסובלו יסורים המה ימרקוהו ויזככוהו, 

ואם רבו {הכוונה אדונו} מפיל את עינו או את שינו או אחת מראשי איבריו - הרי דינו כישראל גמור. {ראשי האיברים זה גם האצבעות, ידיים ורגליים} ואז דינו כישראל גמור, והוא נעקר משורש הטומאה, ועובר לשורש הקדושה. תראו מה זה יסורים, שאם הוא לקה באחד מאיבריו - יוצא לחירות ויוצא מן הטומאה לקדושה. איזה כוח יש ליסורים, להוציא מטומאה מטומאת חם ולעשות אותו כישראל ממש. 

ומעתה הוא הדין לכל אחד ואחד: מי שנמשך מצד היצירה אחרי הטומאה, בסוד (תהלים נח, ד) "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" עם כל זה באמצעות היסורין הוא יוצא מטומאה לקדושה. ועל זה אמרו: "ומה שן ועין שהם אחד מאיבריו של אדם - עבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה!". אז רואים כמה תועלת יש ביסורים שיכול להביא בן אדם מהטומאה של הטומאה,מבני חם מארור כנען, 

ועל ידי פגיעה באחד מהאיברים הפילו לו שן או עין, או אחד משאר האיברים המנויים אז הוא יוצא לחירות והופך להיות אחד כישראל, לא יאומן כי יסופר, מה מעלת היסורים לתקן את האדם. ועוד אמרו שם: "מה הברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורים יסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם", והכוונה היא, שאפילו אם אדם נמשך אחר הטומאה מצד יצירתו, כמו אלה שאמרו עליהם "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" עם כל זה הוא מרויח רווח גדול, שאם הקב"ה מייסרו ביסורים. 

אז כמו שהמלח ממתיק את הבשר, אפילו אם זה בשר שמן ומשובח, עם כל זה המלח ממתיקו, כך אם הקב"ה מייסר את האדם ביסורים - הוא מסיר ממנו את פחיתותו וגנותו שנמשך מצד החומר או מצד העוונות, שמבדילים בין אדם לבין קונו, ובזה יתגבר בו הכוח הרוחני ביותר, מדובר אפילו במי שלא נוטה אחרי החומר, ושהוא יותר רוחני מצד יצירתו, עם כל זה מועילים היסורים למתק אותו יותר לנקות לזכך ולהוסיף התגברות ברוחניות. 

ואפילו אם אדם בא מצד היצירה בטומאה גדולה כטומאת בני חם - גם ראינו שהיסורים יכולים למתק ולהוציאו לחירות ולהיות כישראל גמור. וחכמינו הקדושים הזכירו את מעלת היסורים הן באדם שאינו חומרי מצד היצירה, שהיסורים מגבירים בו את הכוח הרוחני ביותר, והן באדם שמצד היצירה הוא חומרי אשר היסורים מוציאים אותו מהחומרה אל הקדושה, זה שאירע בדור המבול, בדור הפלגה, ובאנשי סדום. 

לכן הם התגלגלו בגלות מצרים, כי שם הם התמרקו והתלבנו דור אחר דור עד אשר זכו להיות מתוקנים ומלובנים בתכלית הזיכוך והמירוק, והתגלגלו בדור יוצאי מצרים והם דור המדבר דור מקבלי התורה. אז רואים איך הקב"ה דואג שנשמות גדולות לא יאבדו, נתן להם צ'אנס פעם אחת, עוד פעם אחת, ועוד פעם אחת - לא עזר? לא וויתר! הביא אותם בגלגול בדור המדבר. עכשיו אבא עבר עינויים ויסורים והכול, הוליד בנים, הבנים כבר יש להם נפש של עבדים, וזה גם מתאים עבדים כן? 

"עבדים היינו" עבדים היינו לפרעה למה עבדים? כי זה מדורות של מבול פלגה ואנשי סדום, וצריכים לתקן את כל המידות המושחתות שהיו בטומאה, ולכן העבדות היא התיקון למה? כי העבדות מזככת את החומר, ככל שאדם עבד יותר הוא מושפל יותר וכו' אז זה מתקן אותו יותר ויותר, עד שהם גמרו את כל התיקון אז השם קיצר להם ב-190 שנה ו-210 נשארו אבל הכביד עליהם את העבודה, ואז זה קיצר את הזמן, ובסוף יצאו מזוככים. ועלו ונתעלו מט' שערי חוכמה וקבלו את התורה כדור המופלא והנבחר ביותר, 

ותכף אנחנו נשמע דברים שלא יאמנו מה קורה פה? מה קורה פה? אז שימו לב: "הערב רב מדור המדבר המה חצובים משורש אחד!", עוד פעם: הערב רב מדור המדבר המה חצובים משורש אחד. הערב רב הם מבחינת "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" דור המדבר הם מבחינת (ירמיה א, ה): "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" עוד כתב שם רבינו האר"י זכרונו לברכה ב"שער הפסוקים" פרשת שמות, וב"ליקוטי תורה" פרשת שמות, מה שבני דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום נתמרקו ונתלבנו בגלות מצרים, 

והיסורים הקשים והמרים תועלת רבה היתה עבורם - דבר זה שייך לגבי הרבה מהם. זאת אומרת: האר"י זכרונו לברכה אומר: "מה שדור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום נתמרקו ונתלבנו בגלות מצרים, והיסורים הקשים והמרים תועלת רבה היתה עבורם - דבר זה שייך לגבי הרבה מהם, אבל לעומתם היו הרבה בני אדם שנשקעו ונטמאו בתכלית הטומאה, והם התגלגלו בפעם האחרונה בדור האחרון בין המצרים. 

אלה כבר לא נתגלגלו בתוך בני ישראל, אלה כבר בגלגול הבא גלגלו אותם כבר בתוך המצרים, בטומאת מצרים, והם הם הערב רב!" זאת אומרת: הערב רב הם ציור של שלושת הדורות שציירנו, מבול פלגה ואנשי סדום, וכיוון שהם נטמאו יותר מאחיהם - אז הם לא התגלגלו בישראל יותר אלא בדור האחרון בתוך המצרים, והם הערב רב שיצאו ממצרים. כמו שנאמר (שמות יב, לח): "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" והם נמשכים מאותו שורש עצמו שמשם נמשכו דור המדבר, אבל הם נמשכו מהצירה אחרי הטומאה, 

ודור המדבר נמשך מן היצירה אחר הקדושה. אז מי שהיו ישראלים, ישראלים אז הם היו מצד הקדושה, ומי שהיו נטמעים בתוכם בסוד הגלגולים - הם היו מצד הטומאה. אך אין כל ספק בזה שהייתה הבחירה ביד הערב רב, לאכוף ולכבוש את יצרם שבוער בהם כמו אש. משום שכל הבריאה אמרנו מעורבת מטוב ורע. והערב רב שמצד היצירה נמשכו מצד הטומאה הם היו רובם רע מיעוטם טוב. כי אין טוב בלא רע ורע בלא טוב, 

וגם עם המעט הטוב שהיה בקרבם היו יכולים לגבור על רוב הרע שהיה בקרבם, והיו זוכים למעלת דור במדבר, ולא היה הבדל בינם לבין דור המדבר, שהרי הם נמשכים מאותו שורש ממש. ובעבור זה רצה משה רבינו: שהערב רב שהמה נשמות גבוהות - יזכו לתיקון ולליבון, אבל לא עלתה בידו, כיוון שהם חטאו והחטיאו את ישראל, גם פה! לא צלחו ולא תיקנו והחטיאו את ישראל. והם שעשו את העגל. 

ולכן הקב"ה אמר למשה רבינו בהיותו במרום (שמות לב, ז): "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" 

מי זה עַמְּךָ? אלה הם הערב רב שאתה הוצאת ממצרים אתך. וזה ההבדל בין משה רבינו ולהבדיל בלעם הרשע, כבר למדנו: משה רבינו ובלעם הרשע נחצבו משורש אחד ממש, אך נשמת משה רבינו נחצבה מצד הקדושה שבאותו שורש בסוד "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" זאת אומרת מצד היצירה היה משה רבינו מצד הקדושה. ונשמת בלעם הרשע - נחצבה מצד הטומאה של אותו שורש. {אמרנו: שיש שתי קצבות מאותו שורש ואפילו גבוה ביותר, כי הכול מעורב מטוב ורע}. 

והיא נחצבה מצד הטומאה באותו שורש נשמת בלעם. בסוד זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם עוד לפני שהוא יוצא לאוויר העולם כבר מצד היצירה הוא נוטה לצד הטומאה. ומהיות שכל הבריאה מעורבת מטוב ורע - היה משה רבינו רובו טוב ומיעוטו רע, {כי אמרנו: אי אפשר בלי טוב ורע} ובלעם הרשע היה רובו רע ומיעוטו טוב. אבל גם מצד המיעוט שהיה בקרבו של בלעם היתה לו בחירה כמו משה רבינו, והיה יכול להשיג את אותה השגה ממש. 

ולכן אמרו חכמים בסיפרי פרשת ברכה פסקא טז': "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" (דברים לד, י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד - בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אבל באומות קָם. ואיזה זה? בלעם בן פעור". אז הוא ממש כמשה מאותו שורש, רק זה מצד הקדושה שבשורש וזה מצד הטומאה שבשורש. ואמרו במכילתא ביתרו א': "שקול משה כנגד כל ישראל" היינו שמשה רבינו הוא שורש דור המדבר, הוא נשמה כללית שכוללת כל ישראל, באותו דור הם נמשכים מאותו שורש. 

ובלעם הרשע הוא היה השורש של הערב רב, וגם נמשכים מאותו שורש, והוא שורש אחד ממש. השורש של משה והשורש של בלעם. אך זה ברובו רע ומיעוטו טוב, וזה מיעוטו טוב ורובו רע. כשם שהיתה בחירה ביד בלעם הרשע להיות כמו משה רבינו ממש, על ידי המעט טוב שהיה בקרבו, כך היתה בחירה ביד אנשי הערב רב שהם יהיו כמו דור המדבר ממש! מצד אותו מעט טוב שהיה בקרבם. ואם מגבירים את המעט טוב שהיה בקרבם היו זוכים במעלת דור המדבר ולא היה הבדל בינם לבין דור המדבר למה? 

כי הם נמשכים ממש מאותו שורש. אז הם היו עולים מהנקודה הנמוכה שבשורש לנקודה הגבוה שבשורש. ומטעם זה סבר משה רבינו בתחילה: שכדאי להם ושהערב רב יתוקנו ויתלבנו משום שגם נשמותיהם נמשכו מהשורש שלו ממש! אז הוא רצה שכל מי ששייכים לשורש שלו יתוקנו ויתלבנו, משום שגם נשמותיהם נמשכות משורשו ממש, כי נחצבו נשמות בלעם הרשע ולהבדיל משה רבינו משורש אחד ממש. אבל לבסוף לא עלה הדבר בידו כי מצד בחירתם בחרו הערב רב בצד הרע חטאו והחטיאו את ישראל. 

אך כיוון שלא נגמר התיקון, בהכרח יתבררו ויצורפו כל הנשמות הגבוהות והם נשמות דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ודור המדבר והערב רב - באופן שכולם יתגלגלו בסוד גלגולי נשמות בדור שלנו!!! בבני הדור האחרון. אתם מבינים עכשיו מה קורה מסביב? זה החבר'ה מהדורות האלה. בסוד הדברים נרמז במה שאמרו הזוהר הקדוש פרשת ויקרא כב' כתוב: "לא יהי כההוא דרא עד דרא דייתיה מלכא משיחא" 

זאת אומרת: לא יהיה כדור המדבר עד דור שבו יבוא מלך המשיח. ואלו אשר יכבשו ויכפו את יצרם - ידונו אותם כבני ישראל. כאמור: שהערב רב מדור המדבר נמשכים משורש אחד ממש - ואם הם יתקנו את עצמם ויכפו ויכבשו את יצרם הם יזכו לחיים נצחיים לחיי עולם הבא. אבל אלו אשר לא יזכו, הרי אמרנו: שאין הבדל בינם לבין שאר אומות העולם, הם חמורים, ואין דינם כבני ישראל, 

ואז יתקיים מקרא שנאמר בדניאל יב, יב: "אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". עד כאן תמצית דבריו. המשך בדקות הבאות.