שרש קין והבל חלק ד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בפתחות ימים בריאת שמיים,

בימות משיח,

סימה בת מרים, דניאל בן ציפורה,

מרים בת סימה, קין והבל,

חלק ד'.

כתב בספר החזקוני,

בזה לשונו,

אם תטיב שאת,

אם תטיב,

שתחבוש אצרכה

מלהרוג את אחיך שאתה מתקנא בו,

יש לי לשאת עוונותיך.

ופה הפירוש שאת,

מלשון נושא עוון.

אם תטיב,

לא תהרוג את אחיך,

אחרי שהבאת בעין הרעה שלך מהפשתן,

ופתחת פתח לחטאת,

ועכשיו הוא יתגבר כעבירה גוררת עבירה,

אבל אם תטיב ולא תהרוג את אחיך,

אז סייאת, אני אשא לך את העוון,

ואם לא תטיב,

שלא תכבוש את יצרך.

לפתח,

לפתח ביתך העונש רובץ.

לפתח חטאת, חטאת לשון עונש.

כמו אם יקריך עוון בדבר הזה.

ביאור הדברים הוא שיש בכל חטא וחטא

שורש החטא

וגם פעולת החטא.

שורש,

זה לא אומר שזה עדיין יוציא את הפעולה

של החטא,

אבל יש לך שורש רע.

ויש גם את הפעולה של החטא.

עיקר התשובה הוא, אם הוא מצד שורש החטא.

תשובה צריך להיעשות על השורש, לעקור את השורש.

זאת אומרת, אם אדם עוקר את השורש, זה תשובה שלמה.

אבל אם הוא עוקר רק את הפעולה,

הוא עושה תשובה על הפעולה, השורש נשאר, מה יועיל?

אבל אם התשובה אינה אלא מצד פעולת החטא,

דהיינו שהוא עוסק רק בשקו ותעניתו,

שזה פעולת התשובה על הפעולה,

אבל אינו עוקר את השורש של החטא, אין זו תשובה גמורה.

למה?

כי יש לו שורש פורה ראש ולענה, וכל פעם הוא יפרה

עוד עבירות.

אז בלי לעקור את השורש,

עדיין לא עשית תשובה שלמה.

מעתה, אילו כבש קיין את עצרו

ולא הרג את הבל אחיו,

בזה היה עוקר את שורש מידת עין הרע שבקרבו,

שהייתה בו מצד היצירה.

ועל כגון זה אמרו,

ישב אדם

ולא עבר עבירה.

ישב זה לא ישב על כיסא,

ישב זה נמנע.

ישב אדם

ולא עבר עבירה,

נותנים לו שכר קטע מלשון נושא עוון.

ואם לא תיטיב,

אם תהרוג את אחיך,

לפתח התת רובץ, תיענש גם על הדבר שהקרבת את הקורבן מן הפסולת.

לא רק שהשם לא קיבל את המנחה שלו,

אלא גם תקבל עונש על זה.

וזה הכוונה בספר החזקוני.

אבל באמת,

אחר אשר הקריב קין את קורבנו מן הפסולת והשורש הרע שהיה בקרבו כבר יצא אל הפועל הגמור,

זה לא נשאר בלב שלו כשורש בלבד, אלא זה יצא בפעולה החוצה.

אז נתחזקה בקרבו מידת עין הרע ביתר שאת,

כי אדם מתפעל מפעולותיו,

ואז ודאי יקשה ביותר לעקור אותה מקרבו.

בזה התכוונו מה שאמרו בברכות ל״ד, מקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו.

מעתה יאמר בכוונת הפסוק הזה,

אם תיטיב שאת.

אם תיטיב,

אז זה יהיה משורש יתר שאת ויתר עוז.

זאת אומרת,

תהיה לך מעלה גדולה ביותר.

והסיבה היא שהרי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, פירושו.

כיוון שהם מתעלים בכבישת היצר שלהם,

אדם שנוטה לחומריות, אמרנו, ולטומאה, והוא מתגבר על זה,

מדרגתו יותר גדולה מן הצדיק,

שלא יתגבר על זה,

מהטעמים שאמרנו.

היוצא לנו מכל הדברים האלה בפרק הזה,

שהרע שהיה בקין מצד היצירה,

הרע שלו היה מידת עין הרע,

ולכן נקריא מן הפסולת,

ולכן גם נדחה קורבנו.

והמידה הזאת של עין הרע גרמה לו להרוג את הבל אחיו.

שהרי מצד מידת עין הרע ראוי שיחזיק כל דבר ברשותו. אדם שיש לו עין רעה הוא לא רוצה להוציא מידו משהו,

הוא רוצה כל דבר להשאיר ברשותו.

ויש לו צער אם זה יוצא מרשותו.

אבל בגלל שהיא התגברה עליו,

והוא לא הצליח להטות אותה,

אז הוא הקריב מן הפסולת.

אם היה מקריב קין קורבן מהפירות המשובחים, משבעת המינים,

שזה באמת היה פעולה נגד שורש הרע שלו מצד היצירה,

היה זוכה לעקור בזה את אותו השורש הרע שהוא מידת עין הרע.

למה? כי אמרנו שאחת מהעצות, אם אדם רוצה לעקור שורש רע שבקרבו,

אז אם נגיד הוא קמצן,

אז הוא צריך לעשות פעולות של נדיבות.

הרבה פעולות של נדיבות.

ואם הוא עושה את זה, הוא עוקר את השורש

של הרע,

של העין הרע.

כי אדם נפעל לפי פעולותיו.

ואפילו רשע גמור,

שהרע שבקרבו מצד היצירה.

וזה מידת עין הרע.

אם יהיה לו פעולות מרובות במידת הנדיבות,

הפעולות הטובות האלה יעקרו את ליבו הרע

ואת מידת עין הרע,

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

סיפרתי בעבר מעשה שהיה

בעשיר קמצן,

אבל עשיר גדול כמו ביליה דבילי.

והוא היה יכול לזון בכיס הקטן, כמו שאומרים, את כל עניי העיר שלו,

וכולם היו ברווח, והוא לא היה מרגיש אפילו שנחסר לו.

קמצן, אבל

גרוש פרוטה לעני לא נתן מימיו.

כלום.

הלכו לרב,

אמרו לו, כבוד הרב, תעשה משהו.

אם תצליח לשכנע

את העשיר הזה,

כולנו נחיה פה ברווחה.

הרב אמר, תשלחו אותו אליי, שלחו אותו אליו.

אמר לו, תראה, אני רוצה לתת צדקה לכל העניים פה,

אבל אני רוצה שלא ידעו שזה אני נותן.

וזה יותר טבעי שהעשיר נותן ממה שהרב.

אז אני אתן לך סכום.

אתה כל יום תודיע שכל העניים של העיר יבואו אליך,

אתה תחלק להם סכום קצוב כל יום, כל יום.

העשיר היה מבסוט. אם הוא מחלק על חשבון אחרים,

גם יהיה לו כבוד,

גם יהיה לו זה, הכל בסדר.

חודש ימים נתן לו לחלק, לחלק, לחלק,

וכל העניים שמחים, וכל העיר צהלה ושמחה.

ואחרי חודש אומר לו, הרב, זהו, אין לי יותר, גמרתי.

מה, אבל איך אתה עושה לי כזה דבר, וזה, עכשיו כולם יבואו וזה, כי הם רגילים לבוא אליי כל יום, ומה, מה אני אעשה?

אתה לא נותן לי כסף.

הוא אומר לו, עכשיו תיתן משלך.

הוא התרגל כבר, הוא לא יכול כבר, הוא מבסוט. הוא עומד, מחכה, כולם באים, עומדים בתור, מחלק, מחלק, מחלק, מחלק.

הוא רצה להמשיך, אבל לא על חשבונו.

הוא רצה על חשבון הרב.

הרב אמר לו, עד כאן.

אחרי שהרגיל אותו הרב, כבר לא הייתה לו ברירה.

אז הוא המשיך.

בעל החינוך אומר

במצוות

דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו.

זאת אומרת, הפעולות של האדם משפיעות עליו.

בליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו

שהוא עושה בהם.

אם טוב, אם רע.

ואפילו רשע. ואפילו רשע. גמור. בלבבו.

וכל יצר מחשבות ליבו. רק רע. כל היום.

אם יערה רוחו.

וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה. בתורה ובמצוות.

ואפילו לא לשם שמיים.

מיד הוא ינטה אל הטוב.

ובכוח מעשיו ימיט את היצר הרע.

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

זאת אומרת, כשאדם מרבה פעולות, פעולות חיוביות,

הוא נהיה חיובי.

מרבה פעולות שליליות, הוא נהיה חיובי גמור לחיובי ביותר.

גמילות חסדים זה אחד מהעמודים שעליו עומד כל העולם כולו.

כל העולם.

אתה עושה פעולת חסד אפילו עם חברך בלבד.

כל שכן עם קהילה שלמה.

זיכוי הרבים.

אז אם אתה עושה, אתה מעמיד את העולם.

כי עולם חסד ייבנה.

אבל כשאדם מרבה מרבה פעולות,

אין דבר יותר גדול מזה. זה המהות שלו הופכת להיות. זה אברהם אבינו. מה זה אברהם אבינו?

כולו חסד.

כולו חסד.

אמרו ריבותינו באבות פרק ג' משנת ט״ו,

בה הכל לפי רוב המעשה.

כתב הרמב״ם,

בפירוש המשניות,

וזה לשונו,

שהמעלות

לא יגיעו לאדם

לפי רוב גודל המעשה,

אבל לפי רוב מספר המעשים.

זאת אומרת, ריבוי המעשים,

זה מקנה לאדם מעלות.

והוא שהמעלות אומנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות,

ועם זה יגיע קניין חזק.

לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות,

כי בזה לבדו לא יגיע לו קניין חזק.

המשל,

כשייתן אדם למי שראוי

אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד,

באמת האדם הזה זקוק לאלף זהובים האלה.

הוא נתן לו.

ולאיש אחר לא ייתן כלום,

לא יעלה בידו מידת הנדיבות,

בזה המעשה האחד הגדול.

הוא לא קונה בזה מידת הנדיבות, הוא עשה מעשה גדול,

אבל את מידת הנדיבות הוא לא קנה.

כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים.

אבל אם הבן אדם לקח אלף זהומים וחלק לכל עני זהוב אחד,

אז הוא חזר אלף פעמים על פעולת הנדיבות.

אז הוא קונה בזה את מידת הנדיבות.

ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות,

מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קניין חזק.

ואילו השני זה פעם אחת לבד.

התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב,

ואחר כך פסקה ממנו.

אז רואים שהוא לא קנה את מידת הנדיבות.

לא, לא, זה לא רק הרגל.

זה קניין.

אצל העשיר ההוא שאמרנו קודם,

זה הרגילו אותו.

הוא לא רצה לקנות את מידת הנדיבות,

כי הוא קמצן.

אבל אם אחרי זה הוא ימשיך,

וייתן כבר בהכרח אפילו, כבר לא יעזור לו, הוא יקנה את מידת הנדיבות.

על זה העיר על הרמב״ם, העיר היעבץ,

בפירושו

מן הקצה לקצה.

מה שברח ממנו הרמב״ם ואמר שאדם

זוכה על פי רוב המעשה,

ואמר לא לפי גודל המעשה,

אלא לפי ריבוי,

אומר העווץ, לא.

אם זה היה לפי ריבוי, היה כותב הכל לפי ריבוי המעשה.

אבל אם כתוב לפי רוב, רוב זה גודל.

רוב זה גודל, מעשה גדול.

זאת אומרת, מה אדם זוכה לפי מעשה גדול שהוא עשה? אם הוא עושה מעשה גדול,

אז הוא זכה.

הוא לא מדבר על קניין של מידת הנדיבות. הרמב״ם מדבר שהתנא, כשאמר את זה, התכוון

שאדם זוכה

בזה שבעצם הוא שינה את המידה שלו.

זו הזכייה,

שאדם שינה את זה.

ואילו העווץ אומר, לא.

כי רוב פירושו גדול.

בכן ובמקומות הרבה אין מספר.

ועל זה אמרו, והכל לפי רוב המעשים.

פירושו לפי גודל המעשים.

שמעלת הפעולה טובה,

אומר היעבץ, לא נמדדת במספר הפעולות כמה פעמים עשית,

אלא בכובד הפעולה, כמה היא גדולה.

היינו שמעלת הפעולה נמדדת כפי מה שהיה צריך

לכבוש את יצרו.

אז אם זו פעולה גדולה,

פירושו של דבר,

שהיה פה כיבוש גדול נגד יצר הרע. כי כמה אנשים עושים פעולות גדולות?

אז פעולה גדולה זה צריך

לכבוש את היצר. כי נגד פעולה גדולה יצר הרע עומד ולא נותן.

כמו שעכשיו,

השטן לקח את כל הרשעים הארורים האלה שאנחנו מזכירים

ומגביר את חילותיו ואת כוחותיו

בשביל למנוע את הגאולה. כי הגאולה בפתח, כל רגע צריכים לגאיל. כל רגע צריכים לגאיל, והוא, כל העבודה שלו

לשבש את הכול.

לשלול את האנשים.

מה הם עושים בעצם?

הם רוצים שיהיה בדידות, בידוד,

בידוד, בידוד, בעיקר בידוד.

למה?

אנשים לא יכולים להתחבר יחדיו.

בחיבור

עושה דברים גדולים.

אתם ניצבים היום כוליכם.

זאת אומרת, גם אם יהיו כל הקללות,

צריך קללות שנאמרו בפרשה הקודמת.

אם יהיו כל זמן שאתם עומדים ניצבים כוליכם ביחד באחדות,

לא יכולים עליכם. אז מה עץ ההפרד ומשול?

להפריד את הבריות, לא לתת להם להתחבר.

ולכן, זורקים אותנו מבתי כנסת כל הזמן.

ולכן, רק הדתיים, אם שלושה ייתפסו

בבית כנסת אחד, הוא ייסגר לחודש,

שאין להם מסכה.

למה? בתיאטרון עשיתם אותו דבר, הם ייתפסו שלושה, בכדורגל עשיתם ככה, בחתונה עשיתם את אותה גזירה.

לא הרשעים ארורים, זה הכול נעשה בשביל לבטל את הדת היהודית. כל השטן, וכל הלוציפר,

וכל התחרות של הבונים החופשיים, וכולם, כל הרשעים, זה רק מחפשים את ישראל.

והם רוצים שהבירה שלהם תהיה ירושלים.

זאת אומרת, הבונים החופשיים רוצים שכל מה שהם יעשו, ביטול ודילול האוכלוסייה והכול,

זה בשביל להגיע לבירה הראויה ביותר בעולם, ירושלים, ולשלוט על כל העולם.

בקיצור, להביא את הטומאה לירושלים, לא הקדושה, ירושלים אחרת הקדושה בעולם.

רוצים להביא את הטומאה לפה,

לכן עשו צעדה

ב-21 לחודש, וכולי וכולי.

אז זאת אומרת,

יש מלחמה גדולה להילחם נגד היצר,

ולכן כשאדם עושה פעולה גדולה לפי היעבץ,

אז ככל שהוא עושה פעולות גדולות, סימן שכיבוש היצר היה גדול, ועל פי זה הוא זוכה.

לפי הרמב״ם, המטרה היא לקנות מידות, כי אם אדם לא מתקן את השורש,

לפי מה שלמדנו,

אז מה עשה?

אז הוא עשה פעולה, אבל הפעולה הזאת לא תיקנה את השורש.

ואם נשארת עם שורש רע, מה עשית?

בעיקר עבודתו של האדם זה תיקון המידות, שהרי הגאון מווילנה אמר,

שאם אדם בא לעולם ולא תיקן את מידותיו, למה לא חיים? בשביל מה הוא בא בכלל?

טוב,

תמצית הדברים של הפרק הזה ושל הפרק הקודם,

שישנן שלוש סיבות שונות.

מחמתן הקריב קין את קורבנו מן הפסולת

וקורבנו נדחה.

דבר ראשון, קין היה מן האנשים הגדולים, כמו שלמדנו.

היה נביא, הבכור הראשון.

מעלות עצומות.

זה היילוד אישה הראשון בעולם.

מבחר הברואים, מה שנקרא.

קין היה דבר שני,

רובו רע

ומיעוטו טוב.

למה? כי אמרנו שאם

הוא בא עם נשמה גדולה,

בנשמה הזאת הוא רוצה להקריב קורבנות, לחוות את השם להתקרב אליו, קורבן זה להתקרב,

הכי קרבה לקדוש ברוך הוא. האנשים הגדולים.

והוא היה מעורב מן הטוב הגמור מצד נשמתו ומן הרע הגמור מצד חומרו גופו.

מצד הטוב אשר בקרבו הוא התעורר מעצמו להקריב קורבנות.

מצד הרע אשר בקרבו הוא הקריב מן הפסולת.

ונדחה קורבן.

והשאלה היא מדוע דחה קין את הטוב הגמור שהיה בקרבו

ולא דחה את הרע הגמור אשר בקרבו. למה הוא לא עשה ככה?

על זה באה הסיבה השנייה,

שקין היה רובו מצד הרע ומיעוטו מצד הטוב.

אבל אם היה רובו

טוב ומיעוטו רע,

או אם היה בוחר

בבחירה שווה בשווה,

היה קין דוחה את הרע הגמור אשר בקרבו.

הקורבן שלו היה מהפירות, המשובחים ומשבעת המינים.

אבל יש לנו שאלה אחרת.

מה הסיבה שהרע הגמור שבקין

בגלל שהוא מהאנשים הגדולים

ומהיותו רובו רע ומיעוטו טוב,

היה מבטל ממנו דווקא את מעלת הקרבת הקורבנות.

הרי אתה, אתה, אתה רצית והמצאת את העניין של הקורבן.

אז למה את זה אתה מבטל על ידי נתינת הפסולת?

למה?

על זה באה הסיבה השלישית,

שהרע המיוחד ביותר בתוקפו ובגבורתו בכל אחד ואחד,

המטרה היא לבטל ממנו את אותה טובה גנוזה בקרבו,

שזו ההשוואה שעושה.

ובזה הוא מיוחד במעלה יתרה.

זאת אומרת, אם הוא מכבש

את הדבר הרע הזה,

זו המעלה היתרה שאחר כך הוא קונה בזכותה, כי ככל שאדם שואף לרע,

לרע, הגוף שלו מושך אותו לשאול תחתית,

והוא יתגבר בזה,

כך היה הדיבוק שלו אחר כך לעולם הבא.

כי הוא שלל לגמרי את החומר,

והיות שאין למעלה שום חומר,

אז כל מי שלא מקושר לחומר,

הוא נדבק לגמרי. אבל מי שיצא מפה צדיק, אבל עדיין היה לו חומר,

הוא לא ידבק שם כמו זה שניתק את עצמו לגמרי מן החומר.

אז לכן זו הייתה המעלה היתרה שהיה יכול לקנות.

אבל בהיות שהטוב שהיה גנוז בקין מצד היצירה,

שזו הייתה הקרבת הקורבנות,

ממילא היה בו איזה דבר רע מצד היצירה,

שמבטל ממנו את מעלת הקרבת הקורבנות,

וזו הייתה מידת עין הרע.

ולכן הקריב קין את קורבנו מן הפסולת,

ונדחה קורבנו.

אבל כמובן,

שאם היה נלחם ומרגיש בעצמו את הנטייה והמשיכה של העין רעה לתת,

כמובן שהיה לו הסבר, מפרשים מהמפרשים שהיה לו הסבר, מה ההסבר?

הוא אומר, הקדוש ברוך הוא בלאו הכי לא אוכל שום דבר, מה זה אני אקריב לו? אני אקריב לו תמרים, מה אני אקריב לו?

הוא אוכל את זה? הוא לא אוכל.

אז כאילו בשביל מה לבזבז דבר שהקדוש ברוך הוא אין לו שום תועלת מזה?

אז אני אתן דבר שזה, אתה מבין? חבל, כאילו בל תשעית, בל תשעית.

אבל זה תירוצים של מידת עין הרע.

אבל בקיצורו של דבר,

זה הסיפור עכשיו שלמדנו, של השורש של קין ואבן,

וזה לא רק שלהם,

הם היסודות,

שמהם אנחנו לומדים מה השורשים שלנו.

אז כל אחד יסתכל בעצמו,

איך הנטייה שלו, לאן הוא הולך והכול.

ואמרנו שאם בן אדם מרגיש שכל הזמן הוא נמשך לחומר, כל הזמן, כל הזמן,

זה סימן שיש לו נשמה גדולה.

למה? כי כנגד נשמה גדולה חייב לבוא חומר רע.

ולכן הוא נמשך כל הזמן.

אז זה אומר, האדם יכול,

כאילו לא צריך להסביר לו,

תסתכל.

מה אתה לא יכול שאתה אומר, או אתה נמשך הפוך.

תדע לך שאם תעבוד על עצמך, ויש בכוחך לעבוד,

אתה תצא מהקצה לקצה.

וכבר למדנו שהרבה מהגדולים...

היו לא כל כך

שפיצים מה שנקרא,

בינונים ופחות אפילו.

רובם היו בינונים ופחות.

ורק העמל והשקידה וההתמדה שהם לא ויתרו,

הם נתעלו, ברגע מסוים נפתח להם פתאום כמו מעיין,

ועלו ועלו לגבהים שאלה גדולי העולם, גדולי האומה.

מאיפה הם התחילו?

מזה שמשך אותם אצל רע, אתה לא מבין, לא יצא ממך כלום וכו'.

ונסיים במעשה שפרסמנו,

מפורסם,

שהיה ילד אחד,

והילד הזה למד,

השתדל, אבל לא מבין.

לא מבין, לא מוצלח. בקיצור, ככה קוראים לזה, לא מוצלח.

ביום אחד הוא שמע את ההורים שלו, שהם אומרים, טוב, אין ברירה, הילד לא מצליח,

לפחות שיהיה ירא שמיים ונלמד אותו מקצוע.

נשלח אותו לנגר,

והוא יהיה שוליה שלו, נער,

ולפחות יהיה נגר טוב. יבנה ארונות, קודש, יבנה חלות, יבנה...

הוא שמע את השיחה הזאת, והוא התפרץ בבכי, ורץ אליהם, והתחנן, אל תוציאו אותי מתלמוד תורה.

אל תוציאו מתלמוד תורה.

תנו לי עוד צ'אנס. אמרו לו, אתה כבר שנים יושב ולא יוצא מזה כלום, וכל המבחנים שלך זה על הפנים.

התחנן ובכר.

ומאותו יום בהלאה החליט שהוא אין,

שובר את הטבע שלו, את הגוף שלו.

אין, הוא לא מפסיק ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד.

ובסוף הוא גדל וגדל וגדל וגדל וגדל וגדל וגדל וגדל וגדל וגדל עד שנהיה אנציב מוולוג'ין.

אז רואים מה?

לא מוצלח, לא כלום. איזה לא מוצלח, איזה בטיח. זה סימן.

כשאתה יכול להיות גדול שבגדולים.

לפני שהוא נפטר, הוא בכה.

שאלו אותו, למה אתה בוכה?

אז הוא אומר,

להודות להשם יתברך,

אני עומד לצאת מהעולם עכשיו,

ומיד אני הולך לבית דין של מעלה.

ושם ישאלו אותי, נו, מה עשית בעולם למטה?

אז מה הייתי צריך להגיד להם? שהייתי נגר ובניתי לבתי כנסת חלות ותיבות וסטנדרים,

וכל הישיבות כמעט לקחו ממני.

ואז היו מוציאים לי ספרים ואומרים לי,

אתה יודע של מי זה?

לא, לא יודע.

עמק דבר, אתה לא יודע של מי זה?

לא, של מי זה?

אומרים לו, זה שלך.

אתה היית צריך לכתוב את הספרים האלה.

כל התורה המפוארה הזאת שאתה

הוצאת אותה בנגרות,

היית יכול להוציא אותה בתורה.

ומה הייתי עונה?

מה הייתי עונה?

כי דנים את האדם לפי מה שהוא. מה זה לפי מה שהוא?

לפי הייעוד שנתנו לו בשמיים,

דנים אותו לפי מה שהוא. אתה היית צריך להיות הנציב מוולוז'ין, לא הנגר מוולוז'ין.

אז הוא בוכה.

למה? עכשיו הוא יגיע,

הוא יגיד הנה הספרים, הנה מה שעשיתי וזה.

אז כל אחד יכול, כל אחד, אין אחד שלא יכול, אין אדם

שלא יכול.

הרי כתוב מפורש, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

זאת אומרת, כולנו ראויים להיכנס לעולם הבא,

וכמובן, כל אחד לפי מה שהשקיע,

אבל כולם ראויים, כולם מוכנים.

בשביל זה הביא אותנו הקדוש ברוך הוא, להיטיב לנו.

אבל אם אדם אומר, אני מסכן, אני מוגבל, אני לא יכול,

אני ניסיתי, זה לא עובד, זה לא עוזר,

זה קשקושים.

זו העבודה של יצר הרע.

לכן אנחנו נלחמים בו,

ועושים וירוס טבעי.

כולם שותקים,

אף אחד לא מדבר מילה,

חברי הכנסת הדתיים, החרדים, חותמים על כל מה שביבי רוצה, לדלל אוכלוסין והכול.

שום דבר מסכימים איתו בכול.

הפוך, עוזרים לו לגזור גזרות על ערים חרדיות.

אף אחד מהם לא נלחם בשביל החרדים.

הכול שקר וכזב.

שקר וכזב הכול.

שום דבר.

מוכרים את אחיהם

במקום לעמוד בפרץ

ולהגיד מה פתאום.

בתל אביב הייתה התפרצות יותר גדולה מבני ברק.

מישהו עשה סגר ברחוב אחד?

חיי אדם.

מאז קום המדינה זה ככה, מוכרים ילדים,

עושים להם מה שרוצים, מוציאים להם את הלב.

כמו הגרמנים הנאצים, מוציאים לב של תימנים

בשביל לבחון אותו למה אין להם התקפת לב.

ומוכרים את זה בכסף.

אז יש בעיה להאמין שהאנשים האלה,

גם הבונים החופשיים ואלה שנמצאים איתם.

הם אוכלים

ילדים

והם מכסחים אותם

ומקריבים אותם למולך בטקסים שלהם

ומוציאים מהמוח שלהם חומר מסוים שעושה לאדם צעירות, כאילו שהוא לא מזדקן כל כך מהר.

זה לא ייאמן כי יסופר. אנחנו נמצאים

בשואה נוראה,

ממש גרמניה,

עם אנשים שנראים לנו כאילו נורמליים.

ולא מדברים ב...

כמו שדיבר היטלר.

מדברים ככה...

אנחנו... אני רוצה לשים שבבים לילדים,

לכל הילדים,

וזה...

לאור מה שקורה בעולם עכשיו.

סדר עולמי חדש.

העולם כבר לא יחזור אחורה.

קץ האנושות.

מה הקץ? מאיפה הגיע הקץ?

איך הגעת לקץ?

היו מלחמות עולם,

לא אמרו קץ האנושות.

היה מגפות איומות, לא אמרו קץ האנושות.

קורונה, שקרונה, חרטא ברטא, לא הייתה ולא נבראה.

זה בדיוק אותו וירוס שקיים בנו

מאז אימות עולם,

והוא יהיה עד סוף אימות עולם.

זה אחד משרשרת הווירוסים הקיימים תמיד.

והגוף שלנו תמיד התמודד בזה.

וכל מי שאני מביא, מכל המדענים, מכל העולם, אומר שאין קורונה, הכל חרטא.

יש וירוס כזה, אבל הוא קיים תמיד,

כמו שפעת.

הפוך, הוא פחות גרוע,

פחות גרוע משפעת.

למה? בשפעת מתים גם אנשים בני 30, 40. שפעת היא קוטלת,

אבל איך מתנהגים כלפי שפעת?

לא, זה רק שפעת.

תשמע, אני לא זה וזה, לא, זה רק שפעת, זה עובר.

אבל קורונה? לא, לא, לא, לא.

ואת רוב האנשים הרגו פה בארץ ובכל העולם, במכונות הנשמה, כי זה לא הטיפול המתאים בכלל.

וגם הבדיקות, ה-PCR, כל מה שעושים, הכל שקר, הכל תוצאות מזויפות.

וגם המטושים נגועים,

מטושי עליבאבא.

וכל פעם מחליפים את המסקנות, פעם זה לא טוב מסכה,

פעם זה כן טוב מסכה.

חונקים את האנשים, חונקים את האנשים.

אין בזה שום תועלת.

שום תועלת. לא אני אומר, פרופ' פרידמן ואחרים, אין בזה שום תועלת.

אבל הם מסמנים אותנו,

שכל אחד, רוצים לראות כמה עבדים יש ברחוב. איך הם מבסוטים שהם רואים שכולם מפגרים, הולכים עם זה,

וככה נראים וזה פה ושם. לא יאומן כי יסופר.

אני אומר לכם, תקשיבו טוב.

אם היינו אומרים לאנשים, צריך לשמור שבת,

בסדר.

לצום יום הכיפורים, בסדר.

לשמור פסח, לאכול רק מצות, בסדר.

אם היינו אומרים שאחד מתנאי התשובה,

אתה צריך ללכת עם מסכה גם על הפנים,

אחד לא היה עושה תשובה.

אבל אם ביבי אומר לך לשים איזה, בטח.

אם לא אתה רוצח,

קוראים לך רוצח.

תצא מפה, אתה מחסל את האנושות.

אש האדה, באנשים מפגרים סתומים.

הם שותים קוקה-קולה.

איי-איי-איי, יש לך חדשות חדשות על הקוקה-קולה.

אתם לא יודעים מי המציא את הקוקה-קולה.

מי המציא את הקוקה-קולה?

בונה חופשי.

הוא והבן שלו,

שני נרקומנים,

שלקחו קוק, קוק,

קוקה-קולה.

קוקה, קוקה.

קוקה זה קוק,

כן.

ואחר כך הם שינו את זה מ-K,

מ-קוקה,

ל-C.

קוקה-קולה קראו לזה. למה? כי בקוקה-קולה בונים חופשיים, עושים 6-6-6,

שזה הסימן של השטן.

אז בשביל שיהיה 6-6-6,

אתה יכול לעשות את זה עם C.

C. קוקה-קולה.

6-6-6, שלוש אישיות,

שזה הסימן שלהם.

אז אתם שותים משקה של הבונים החופשיים.

ולא יאומן כי יסופר.

ומי יודע במשקה מה שמו?

שכולם אפטיים,

טעם החיים.

זהו.

יש חרסיות שלך, תפסיק את כל התאגידים,

תפסיק את כל מה שאתם מייצרים,

את כל הפחמן שאתם, דו תחמוץ את הפחמן שאתם עושים.

אמרנו, בן אדם, אם מגדל עץ,

העץ נותן לו חמצן, מדו תחמוץ את הפחמן שהוא פולט,

בערך אתה והבן שלך,

ועץ אחת שאתה מגדל, הכול בסדר. אבל הם עושים הפוך. הנה, פה בארץ עכשיו הולכים להוריד

מיליונים של עצים. מיליונים.

מי הולך להוריד?

איכות הסביבה.

הירוקים.

למה הם אומרים, זה מצל על העשבייה ולא נותן לה לפרוע.

שמעתם?

הולכים להוריד עצי אקליפטוס, צפצפות, הכול, בכל הארץ.

תגידו, אתם נורמליים?

בואנה, הכול זה בלוף, הכול הפוך על הפוך.

בכל דבר הם מגדירים לך את זה, אתה מבין, במילים אחרות?

ואנשים קונים.

אנשים קונים.

למה?

שותים קוקה קולה.