עין יעקב - עירובין כט-לו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת דרובין, פרק חמישית, דף נד עמוד ב',

אות כט.

אמר רב חיסדא, אין התורה נקנית אלא בסימנין שנאמר בדברים ל״א סימח בפיהם.

אל תקרי סימח אלא סימנה.

שם ארב תחליפה במערה ואז על אמרה קמא דרבי אבאו.

אמר אתון מהתא מתניתו לה, אנא מהכא מתנינן לה.

אתם למדתם מהפסוק הזה, אני לומד מפסוק אחר.

מה הפסוק? בירמיה ל״א, הציבי לך ציונים.

דהיינו, עשו לכם ציונים לתורה, סימנים לתורה.

ומהי משמע דהי?

ציון, לישנא דסימנה הוא לא.

ציון זה לא כמו סימן.

דכתיב ביחזקאל ל״ט וראה עצם אדם.

הנבואה העתידית שמה שאתה מראה הרבה נפטרים,

מה שעתיד להיות בגאולה הקרובה בעזרת השם במהרה בימינו אמן.

וראה עצם אדם, הוא בנה אצלו ציון.

דהיינו, שאדם יראה חתיכת עצם של בן אדם,

היות ומת,

טומאת מת, מתה מה בכזית וכולי, אז הוא יראה חתיכת עצם של בן אדם, ממילא הוא יעשה שם כן ציון קבר,

לסמן שמה ששמה ייזהרו וכולי,

והמקום הזה צריך קבורה.

רבי אלעזר אמר מהכא,

את הפסוק במשלי זן,

ומודע לבינה תקרא, עשה מועדים, מודעים לתורה.

רבא אמר, עשה מועדים לתורה,

והיינו דאמר עבדימי, בר דוסה.

מאי דכתיב בדברים ל', לא בשמיים היא, ולא מעבר לים היא.

דהיינו, התורה לא נמצאת לא בשמיים.

וגם לא מעבר לים היא.

לא בשמיים היא, שאם בשמיים היא, אתה צריך לעלות אחריה, ואיך נעלה לקבל את התורה?

ללמוד בה,

ולא מעבר לים היא, שאם היא מעבר לים, אתה צריך לעבור אחריה.

הרב אמר, לא בשמיים היא, לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמיים. מי שמתגאה, חס ושלום,

כמו השמיים, הולך בגאווה, הקדוש ברוך הוא שונא אותו,

אז כך התורה לא מתקיימת, לא נמצאת אצלו, ולא מעבר לים היא,

לא תימצא במי שמרחיב דעתו עליה כים.

יפה מאוד.

רבי יוחנן אמר לו, בשמיים היא, לא תימצא בגסי הרוח,

ולא מעבר לים היא, לא תימצא בסרחנים, ולא בתגרים.

ממשיכה התורה ואומרת, כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

התורה מושכנת בלבו של האדם.

התורה בפיו של האדם. לא לחינם אמר משה,

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם.

למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.

אז התורה נמצאת אצלנו.

הדבר שאנחנו צריכים לעשות בפשטות זה

לפתוח את פינו וללמוד ולעסוק בה תמיד.

אות למד, ויחנו על הירדן מבית הישימות במדבר ל״ג.

ואמר רבי ברבר חנה, אמר רבי יוחנן,

לדידי חז אליהו עטרה.

אני ראיתי את אותו מקום.

והבא תלת הפרסאי על תלת הפרסאי, ושלוש מאות פרסאות על שלוש מאות פרסאות.

ותניא, כשאין נפנין, אין נפנין לא לפניהם ולא לצידיהם,

אלא לאחוריהם.

ואמר רבי יהודה,

אמר רב

יושבי צריפים מעלכי מדברות, חייהם אינם חיים.

ונשיהם ובניהם אינם שלהם.

הכל שם בגדר כביעה חול של הפקר.

מה הכוונה הפקר?

כי כולם שם אין להם פרטיות.

מאוד קשה לחיות

במקום שהוא לא מסודר.

ותניא נמי אחי.

אחי.

אליעזר איש בירה אומר,

יושבי צריפים כיושבי קברות,

ועל בנותיהם הוא אומר, ארור שוכב עם כל בהמה,

חס ושלום חס וחלילה,

פרוצים וגלויים לכל, השם ישמור.

למה כיושבי קברות?

אומר השיא הקדוש, כי מתים לפי שמחוסרים הנאה ולוקים ברוחות בזרם ובמטר.

כל הזמן הכל פתוח עליהם.

יפה מאוד.

ועליהם הכתוב אומר, ארור שוכב עם כל בהמה.

ומה היא טעמה? אולי אמר, מפני שאין להם חצאות.

רבי יוחנן אמר, מפני שמרגישים זה לזה בתפילה.

הוא יודע מה נעשה בבית הזה, יודע מה נעשה בבית ההוא, השם ישמור ויציב.

איי איי איי.

ממילא מגיעים לידי תינופת וכו' וכו'.

אהלן.

ואמר איכא בנייו.

סליחה.

מה איכא בנייו?

איכא בנייו דמיקרא

נהרה, דסמיך לביתה.

שאין להם את מה? את הנהר שסמוך, היות והנהר הוא מה?

שנייה רגע.

משום העניין הזה של מה? של אי סמיכות. מה עושה אחת? קוראה לחברתה ואומרת לה, היום אני הולכת.

וכו'. ואז יוצא חס ושלום, חס וחלילה,

שהשאר מרגישים בדבר, ואז מגיעים לידי אח שלה, לידי כישלון, כפי שאומרת הגמרא בקידושין פ' עמוד ב',

שאסור לאדם

להתייחד עם שני נשים.

אז אומרת הגמרא, מאי בנייו?

איקה בנייו נהרה, דסמיך לביתה. ואמר אבו נא אמריו,

כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה.

למה אין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה? כי זה המאכל הכי זול שקיים, זה ירקות.

ירק.

ממילא, אם לא יהיה לו את הירק,

אז איך הוא יוכל ללמוד תורה? מה הוא יוכל?

הדבר הכי הכי פשטותי.

לכן הוא לא יכול לגור בעיר כזאת.

מי טבע.

למימרא דיירק מעלי אמר, רוצים לומר פה, שמה שירק זה דבר מעולה, ועתניה שלושה מרבין את הזבל.

וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן פת כאיבר,

זה הפת עם הקמח הכי

גרוע, ושיכר חדש,

וירק, ירק.

אומרת הגמרא, לא כאשר, אה, בתומה וקרתה, אבשר ירקה.

אז בתומה וקרתה, באמת שמה יכולים להביא, חס ושלום,

חס וחלילה.

דברים לא טובים, ויש דורשים אותם למעלה לשבח.

להפך, שהם הורגים,

משביעים מעישכין, מצילים את הפנים, מרבים את הזרע, והורג לקנאה שלהם מעין, וכרישין, וכו' וכו' וכו'.

שיפעיל לבניהם מעין.

הלאה.

בשער ירקי, אומרת הגמרא, בשער ירקות.

כדי תניא, שום, ירק.

כרישין, חצי ירק.

נראה צנון, נראה סם חיים.

ותניא, נראה צנון, נראה סם המוות. אומרת הגמרא, לא קשיאה, כאן בעלין, כאן באימהות.

כאן באימות החמה,

כאן באימות הגשמים. אז כל דבר ודבר מתאים לזמן מסוים.

ואמר רב יהודה, אמר רב, כל עיר שיש בה מעלות ומורדות,

אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהם.

למה? כי זה לוקח, נוטל מהכוח שלו.

אומרת הגמרא, מתים סלגא דעתך?

אלא אם המזקינין בחצי ימיהם.

ואמר רב הונא, ברד רב יהושע, נמולייתא דבי בירה.

ודבי נרש אזקינו.

יפה מאוד.

אז הם הזקינו אותו. שני עיירות עם המעלות, בין בירה ובין מרש,

הם אלו שהזקינו אותו.

תניא,

אמר רבי יהושע בן חנניה,

אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל,

אבל מה נעשה שהתורה אמרה, ובידו חבל מידה,

והכתיב הוא ביד האיש כנה המידה. פסוק ביחזקאל, פסוק בזכריה.

זאת אומרת, הגמרא הוא לטרחם,

כן, למדוד את רוחב השערים.

תניא הרב יוסף, שלושה חבלים הם,

של מגג

שלא מקבל טומאה,

ושל נצרים

ושל פשתן.

של מגג לפרק דתנן כפתוע בחבל המגג,

ונתנוה על גב מערכתה

של נצרים לסוטה דתנן,

ואחר כך מביא חבל מצרי וקושר למעלה מידדיה של פשתן למדידה.

יפה מאוד.

אנחנו סיימנו בסייעתא דשמיא, פרק חמישי, עוברים לפרק שישי,

ממשיכים גמרא מסכת עירובין,

פרק ו',

אות ל״א.

רבי נא ויתיב כמא דרב אשי חזי אלאו גברא.

דקא תיר חמרה.

שקוראים לי דקא עשר ללחמרה.

היה קושר את חמורו בצינתא בשבתא.

רמיה בקאלה,

נתן לו איזה זעקה אחת, לא אשגח בי.

אמר ליה להווה עאי גברא בשמטא?

אמר ליה כי האי גבנא ממתחזה כאפקירותא? אמר ליה אין חוכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד אדוני.

כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.

נגמר הסיפור.

ואמר רבא,

בפניו אסור וחייב מיתה, שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה.

ושלא בפניו, לא.

ועתניא רבי אלעזר אומר לו, מתו בניו של אהרון אלא שהורו הלכה בפני משה רבן.

יש כמה וכמה סיבות, אחת מהסיבות שהורו הלכה בפני משה רבנו.

אומרת הגמרא, מאי דארוש, מקשה הגמרא,

שנאמר, ונתנו בני אהרון הכהן אש על המזבח. אמרו, אף על פי שהאש יורדת מן השמיים,

מצווה להביא מן האדיוט, עשו לומדס.

ותלמיד אחד היה לו, לרבי אליעזר, שהורה הלכה בפניו,

בפני רבו.

אמר לרבי אליעזר, לאימא שלום אשתו, תמהני אם יוציא זה את שנתו ולא אוציא שנתו.

נפטר, בקיצור ימים.

אמרה לו, נביא אתה?

אמר לה, לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך מקובלני.

כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמיים.

ואמר אבא בר בר חנא, אמר רבי יוחנן, אותו תלמיד, יהודה בן גורייה שמו,

והוא רחוק ממנו שלוש מאות פרסאות.

אגב, מרחק רב.

בפניו אבא זה נקרא, והרחוק ממנו שלוש מאות פרסאות, כאמר, זה לא נקרא בפניו.

ולתעמיך שמו ושם אביו, למה? בשביל מה אמרו את השם שלו ושל אבא שלו?

אלא שלא תאמר משל היה.

ואמר רבי חייב בר אבא, אמר רבי יוחנן, כל המורה הלכה בפני רבו, ראוי להקישון החש,

בן ברך אל אבבוזי, ויאמר,

צעיר אני לימים, ואתם ישישים, על כן זחלתי ואירם מחווה דעי אתכם.

וכתיבה חזחלתי, וכתיבה אתם, אם חמת זוכה לעפר.

ואירי, אמר רב חנינא,

נקרא חוטא שנאמר בליבי צפנתי אמרתך למען לא יחטא לך.

זה אדם שמורה הלכה בפני רבו,

ראוי להקישון החש, ראוי שימות וכו'.

רבי אליעזר אומר, מורידין אותו מגדולתו,

שנאמר, במדבר ל״א,

היאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים מצבא המלחמה.

ואף אל גבדא אמר לאחי אבא ציווה, לא לי ציווה,

את אדוני ציווה, שם הפסוק אומר.

אפילו אחי אשכחן דנענש דעי ענש,

דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד,

ושאל לו במשפט ההורים והתורים, אם הוא לא זכה הוא עצמו, אלא

לפני אלעזר, ולא אשכחן דצריך ליהושע.

ל״ב רב עמנון הרמי, כתיב בתהילים קי״ט בליבי צפנתי אמרתך,

וכתיב בישרתי צדק בקהל רב, אומרת הגמרא לא קשיא.

כאן,

בזמן שעירה יעירי קיים, בזמן שאין עירה יעירי קיים.

מי הוא עירה יעירי? זה היה רבו.

כדכתיב היה כהן לדוד, רב לדוד.

ואמר רבי אבא בר זבדא, כל המשגר מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, כל פעם לכהן אחר.

שנאמר, וגם עירה יעירי היה כהן לדוד,

וגומר, וכי לדוד הוא אוהד כהן? לכול העלמא לא אוהד כהן, ורק לדוד הוא נקרא כהן?

אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו,

וכתיב בת רעב, העיר רעב בימי דוד שלוש שנים.

מכאן שמה? שנתקיים הדבר הזה שכתוב שמביא רעב לעולם.

על פי מעשה יחיד, מביא לכלל העולם.

ואמר רבי לוי,

כל דמותיו מילה

כמה רבה עזי לשאול בלא ולד.

איי, איי, איי, איי, כל המוציא מילה בפני רבו,

ירד לשאול בלי ולד, בלי ילדים, שם ישמעו.

שנאמר, ויען יהושע בן נון משרת משם בחורה, ויאמר,

אדוני משה כלאם, וכתיב נון בנו, יהושע בנו.

אין המשך, נעצר פה, נקטע.

ופליגא דרבי אבא בר פפא,

דאמר רבי אבא בר פפא, לא נענש יהושע אלא על שביטל את ישראל מפרייה ורבייה ללילה אחת.

שנאמר, ויהי ביות יהושע ביריחו.

הוא כתיב, ויאמר, לא,

כי אני שר ציבה, השם עתה באתי.

אמר לי, אמש ביטלתם תלמיד של בן הארבעים, עכשיו ביטלתם תלמוד תורה.

אמר לי, על איזה מהם באת?

על מה הגיע המלאך?

אמר לי, עתה באתי,

מיד, ויהיה לנין יהושע בלילה ההוא בתוך המוקטיב, הלך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק,

שלנו לן בעומקה של הלכה וכו'.

ואמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה.

וגמירא שכל זמן שאהרון הוא שכינה שרוין שלא במקומן,

אהרון

ושכינה שרוין שלא במקומן, ישראל אסורים להשמיש שם מיתה.

ואמר רב שמואל ברוניה משמדי רב,

גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת מדין, שנאמר עתה באתי.

ל.ג.

ואמר רב ברוניה אמר רב כל הישן בקליעה שאיש ואשתו שרוין בה, עליו הכתוב אומר את הפסוק במיכה בית נשי עמי תגרשום נבטה ענוגיה.

ואמר רב יוסף לא נצרכה אפילו אשתו נידה.

ואמר אם אשתו נידה תבוא עליו בברכה ולא היא עד עיד נעמה נתרי.

ל.ד.

ואמר

רב יהודה אמר שמואל כל השוטר הביעית יין על יורה אסור לו לפסוק.

ואמר רב נחמן לאו מעליה ישמעת דה אנה כמה דלא שתינא רביעיתא דחמרה לא הוציא לה את דעתיי.

לא נצללת דעתו.

ואמר לרב אמי תאמה אמר מר האחי.

אמר רב אך אמר רבי חנין אמי דכתיב במשלי כט רוחי

זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו איננה מאבד הונה של תורה.

ואמר לה אדרבה

חזור בך.

אמר אבא בר בר אבהונה שתוי על התפלל ואם יתפלל תפילתו תפילה.

שיכור על התפלל ואם יתפלל תפילתו תועבה.

איך ידע משתוי ואיך ידע משיכור מה

השוני ביניהם?

כי הא דרבי אבא בר שומני ורב מנשיה ברבי ירמיה.

מגיפתי הבו כמיפתרם מהדדה המעברה דנהר יופתי ואמרי

נאמה מילתא קול חד וחד מינן דלא שמיע לילה חברי.

דאמר מרא ברא דרב הונא ברא דרב ירמיה לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכר אותו.

פתח עד מיניהו ואמר איך ידע משתוי

ואיך ידע משיכור שתוי הוא קול שיכול לדבר בפני המלך.

שיכור קול שאינו יכול לדבר בפני המלך זה המדד

לא צריך פס בכביש.

או ינשוף.

פתח יידך ואמר המחזיק בנכסי הגר כיצד יעשה ויקיימנו בידו ייקח באין ספר תורה.

רב ששת אמר אפילו בעל בנכסי אשתו.

רבא אמר

אפילו עבד עסקה ורבח.

רבאבא אמר אפילו מצא מציאה רב נחמן בר רב יצחק אמר אפילו כתב תפילין.

אמר אביחנן ויהי תאימא רב יחנינא מייקרד הכתיב וידר ישראל נדר להשם ויאמר

אם נתון תיתן וכו׳ את העם הזה בידי.

ואמר עמי בר אבא דרך מיל

ושינה כלשהו מפיגין את היין.

לכן מכאן יצאה ההלכה

שסעודת פורים על פי המקובלים קודם לחצות היום, על פי הפשט אחר חצות היום ומייד הולכים לשעון.

למה? כדי שיקור ושלום שיתפעל קודם מנחה ואחר כך לפי הפשט תהיה

קבלה מוקדם יותר ואז יישן ואז יקום. למה?

כי השינה מפיגה את היין ואמר רב נחמן.

אמר בה רבוע לא שענו אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך תורדתו ושינה משכרתו ודרך מיל מפיגה היין.

ועתניה מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב

והיה רבי אלעאי מהלך אחריו ומצא גלוסקין בדרך אמר לו אלעאי

טול גלוסקין מן הדרך.

מצא נוכרי אחד אמר לו מפגיא טול גלוסקין הללו מאלעאי.

נטפל בו רבי אלעאי אמר לו מהיכן אתה?

אמר לו מהעיירות של בורגנין אני ומה שמך מפגיא שמני

כלום הכירך רבן גמליאל מעולם או הכיר אותך מאיפה יודע שקוראים לך מפגיא אמר לו לאו

ובאותה שעה אומרת הגמרא למדנו שכיוון שכיוון רבן גמליאל ברוח הקודש

כדי לדעת את שמו של אותו גוי ושלושה דברים למדנו באותה שעה למדנו שאין מעבירין על האוכלים

לא רואים אוכל זרוק והם עוצמים עין וממשיכים עלי אלא להסיט אותו הצידה זה לא כבוד

מביא עניות לבן אדם אני רואה אנשים לפעמים אני יוצא מהבית אנשים תולים לחם בשקית זה מביא עוני נתלית לו פרנסתו

אדם צריך להיזהר בדבר הזה לא תולים לחם

מניחים לחם תשים אותה אתה רוצה לזרוק אין בעיה אתה רוצה להביא לה ציפורים שים לה ציפורים תרטיב תן לה ציפורים

אתה לא רוצה לאכול תעטוף בשני ניירות בשתי שקיות תניח בפח אבל לזרוק חס ושלום חס וחלילה

יש אנשים שאין להם איך אוכל לשתות ואתה ככה

זורק את הכל עוד מעט קצת יהיה קצת

שינוי במדד של העולם, אז יעריכו כל דבר.

איי איי איי, מה הולך להיות?

למדנו שאין מעבירין על האוכלים, ולמדנו שהולכים אחר עוברי דרכים, ולמדנו שחמצו של נוכיח על הפסח מותר בהנאה.

כיוון שהגיע לכזיב בא אחד לשאל על נדרו,

שאול על נדר.

האמר לזה שעימו כלום, שתינו רביעית יין האיטלקי?

שתינו איזה יין רביעית? אמר לו, אין. אמר לו, אם כן, יטייל אחרינו עד שיפיג עינינו.

שילך אחרינו, למה אי אפשר לפסוק לו הלכה?

וטייל אחריהם שלושה מילים עד שהגיע לסולמה של צור. כיוון שהגיע לסולמה של צור,

ירד רבן גמליאל מן החמור, ונתחטף בטלית, וישב כדרך הדיינים מהירי שמים,

והתיר לו את נדרו.

והרבה דברים למדנו באותה שעה, למדנו שרביעית יין האיטלקי משקר,

ולמדנו ששיכור על יורה,

ולמדנו שדרך מפיגה את היין.

יש כאלה הרבה שיכורים שמורים כל מיני דברים כל הזמן.

לאו דווקא מיין, הם שיכורים מדברים אחרים.

ולמדנו שאין מפירין נדרים,

לא רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב.

גם עכשיו על המצב מה אומרים? הכל בסדר, רק תשמח, רק תשמח.

אל תאמין, אל תאמין למה שאומרים, רק תשמח.

תישאר עיוור, הם אומרים.

תישאר עיוור, ומה שאתה תישאר, הכל בסדר. לך לעבודה,

תעשה כסף, הכל יהיה בסדר.

במקום לפתוח את השכל,

לשבת ללמוד,

לצבור עוז זכויות, מי יודע מה יהיה. לא, לא. תישאר איך שאתה. אל תשתנה.

איי, איי, איי.

ממש ערב רב.

קטנה מיד שלושה מילים.

שאני יין האיטלקי דה משקרת פה. מה הדגש דווקא על שלושה מילים? בגלל שיין האיטלקי משקרת פה. ואמר רב נחמן, אמר רבה ברבוע.

לא שענו אלא ששעתה רביעית, אבל שעתה יותר מרביעית. כל שכן דרך תורדתו ושאינה משקרתו.

אומרת הגמרא, רכוף שאני,

אשתא דעתית להכי.

לרמי בר אבא, נמי לא קשי, רכוף שאני, איני.

ואמר רב נחמן מפירי, נדרים בין מהלך בין עומד בין רכוב. מה בעיה?

למה עוד צריך לרדת כדי זה?

הרי אפשר להפר נדר בין אדם שהולך בין אדם שעומד בין אדם רכוב.

אומרת הגמרא, תנאי היא דאי כלמאן דאמר פותחין בחרטה.

ואי כלמאן דאמר שאין פותחין בחרטה.

דאמר רבא בר בר חנאי, אי אי אי אי אי.

אמר רב יוחנן, מה יפתח לרבן גמליאל?

לאן הוא גברא? איזה פתח הוא מצא לו?

אומר הפסוק במשליות ב' יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפה.

יש אדם שנודר נדרים,

ראוי לדוקרו,

כמדקרות חרב.

למה אתה נודר?

מלא אנשים מתקשרים. נדרתי.

אני רוצה להבין. אצל מי אני עושה אתר הנדרים? למה לנדור? אני לא מבין את זה.

מה זה, כל כך יש לכם כתפיים רחבות? כל היום נודרים? כל היום נשבעים?

נשבע לך? לא נשבע לך?

מה זה השטויות והאבלים האלו?

מאיפה הגיעו כל הנדרים הללו?

אדם צריך להקפיד על הדבר הזה. אדם שנודר,

בניו חס שלום מתים.

אדם שלא עושה דברים

עם שפיות הדעת, השם ישמור ויציל.

ייתן את הדין על כך.

לכן יש בוטה כמדקרות חרב, אומר שלמה המלך, ולשון חכמים מרפה.

חמפות מוצא לו פתח, מרפה אותו.

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב.

אלא שלשון חכמים מרפה, לולא לשון חכמים שהתירו לו את הנדר,

חס שלום חס וחלילה, ראוי להידקר בחרב.

ואמר מר ואין מעבירין על האוכלין, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי.

לא שענו אלא בדורות ראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים.

אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין,

איי איי איי,

תנא שלמין מעבירין פתיתין אין מעבירין.

אמר לו רב אסי לרב אשי והפתיתין לא עבדן.

והכתיבה תחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם, ופתותי לחם.

פסוק ביחזקאל יג.

אומרת הגמרא, התם דשקלי באגריו, איי-איי.

רצו עם כל הדברים הללו, הקטנים הללו, לעשות כל מיני כשפים

מדברים אחרים.

לכן אמר להם הנביא, בשביל פצותי פתותי לחם שנותנים לכם,

בשכרכם חיללתם את שמי,

בתוך עמישה הייתם עושים בזה כישופים לנביאה בעל,

לעטות את עם ישראל, על זה אתם תענשו, איי-איי.

ל.ה. אמר רב ששן, משום רבי אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין,

מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו.

מי עוד אמר את זה?

רבי שמעון בר יוחאי. כדאי רבי שמעון

לאותו מלאך שבא להחריב את העולם, אמר לו,

לך אצל הקדוש ברוך הוא ותאמר לו שבר יוחאי

נמצא פה בעולם ושלא יחריב את העולם.

המלאך הולך לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא פעם מחזיר אותו, אומר לו, אל תשמע לבר יוחאי.

מה, ראה אותו בר יוחאי, תפס אותו על חם, מטייל ברחוב, מה אתה עושה פה?

אה? מה אתה מטייל פה?

אתה לא מתבייש?

אמרתי לך לחזור בחדר אל הלשם? הוא לא, יחרק שבורח הוא אמר לי.

תגיד הקדוש ברוך הוא שרבי שמעון בר יוחאי נמצא בעולם, מכיוון שרבי שמעון בר יוחאי נמצא בעולם,

שום דבר רע לא יכול להתקיים.

היה כדאי רבי שמעון

לסמוך עליו בשעת הדחק והרשעים הארורים האלה עכשיו.

לא, אין רבי שמעון בר יוחאי.

אין, רוצים לעקור כל דבר.

שבקדושה. השם יעקור אותה מהעולם. אמן.

ואמר רב ששת, משום רבי אלעזר בן עזריה יכולה אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרה בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה ושחורת ולא מיין. פסוק בישעיה נא אומרת הגמרא, מי טבעי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר. עבר עבירה שיש במיטה היו ממתין אותו.

מלקות היו מלקין אותו. כללו של דבר ראו כפיקח לכל דבר.

אלא

הדבר היחיד שפטרו אותו ממה מן התפילה.

אומרת הגמרא, מה היא יכולה אני לפטור?

מה זה הכוונה של רבי אלעזר בן עזריה שאמר יכולה אני לפטור?

נמי דקאמר, מדין תפילה, אולי בגלל דין תפילה,

אמר רבי חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרות של לוט,

אבל הגיע לשכרותו של לוט, פטור מכולם.

לוט

נתנו לו כל כך הרבה לשתות?

השם ישמור. ולא ידע, אומרת התורה, בשוכבה ובקומה.

ואמר רבי חנינא, מפיק מגן בשעת גאווה, סוגרים וחותמים צרות בעדו.

דהיינו, מעביר תפילת מגן אברהם ומדלג עליה ולא אומר אותה,

סוגרים וחותמים צרות בעדו, דואגים לו לצרות וכולי.

שנאמר באיוב מא״א,

גאווה אפיק מגינים סגור חותם צר.

ומי משמע דאביק לישנא דעבורהו?

דכתיב אחי בגדו כמו נחל, כאפיקי נחלים יעבורו?

ורבי יוחנן אמר כל שאינו מפיק,

איתמה.

מי משמע דאביק לישנא דגלויהו?

דגלויהו?

דכתיבה יראו אפיק אייה מגילו מוסדות תבל?

זאת אומרת, הגמרא מכדי קרא משמע כמר ומשמע כמר.

ומאי פליגה?

אפשר להשמיע כזה ואפשר להשמיע כזה.

אז במה נחלקו בדרפששת? דרפששת מסר שנת אלה שמעי.

אמר לו, תן לי לישון שיגיע זמן התפילה, תעיר אותי, אי אי אי אי.

מאר אית ליה דרפששת ומאר לית ליה דרפששת.

אז צורקת דרפשת ואחר לא.

ואמר רבי חייא ברבשי,

אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו, אל יתפלל.

אדם שהוא אונן, אין דעתו מיושבת עליו, פטור מן התפילה?

שנאמר בצר אל יורה, אל יורה.

רבי חנינא ביום אדירתא חלום אטלה, ביום שהיה כועס לא היה מתפלל.

שלא יתפסו על זה טרמפ.

אמר בצר אל יורה הכתיב.

מראו כבר ביום אדשותא לא נפיק לדינה.

כן?

ביום שהייתה מנשבת רוח בחוזקה, לא היה עושה דין.

ואמר רב נחמן בר יצחק, צריך השמעת אצילותא כיומה דאסטנה.

ואמר אביי, כן?

צריכה להיות דעת סלולה כמו רוח צפונית שנושבת ביום.

איי איי איי.

כי כמו במדבר שהיה עם עם ישראל, בגלל שנשבה עליהם רוח צפונית,

אז לא מעלו.

אבל אם הייתה אנושבת רוח צפונית, הייתה מרפאה אותם.

ואז יכלו לעשות ברית מילה, לכן נגזר עליהם בכניסה לארץ ישראל, שיהושע ושוב מולד בני ישראל שניץ.

ואמר אביי,

איי אמרה לי אם, קריב קודחה,

לא תנאי.

ואמר אב אה,

אי קרצתן כי נא לא תנאי.

אפילו על עבודה קלה, קודחה, הייתה מבטלת אותי.

ולא הייתי שונה כמו ששניתי היום.

אי קרצתן כי נא לא תנאי. מר ברדר אבינא עבדה לימי שבעה

לבוש של שבעה יומיה, הייתה מכינה לו שבעה מלבושים,

כל יום מלבוש אחר.

ואמר אב יהודה, לא עברה לילה אלה לשנתה,

לא נברא לילה אלא לשנתה.

אמר אשלה כישלו עברה סיארה אלא לגרסה.

אמר לרבי זרע, מחדדין שמעת איתך.

אמר לאודי, מאמה נינהו.

ואמרה לבינתה, לרב חסדה, לרב חסדה.

לא בא אמר, נינום פורתא.

אמר לאו, אשתה עתו יומד אריך וקטניה, והנה נמתו בה.

ואמר רב נחמן בר יצחק, ענן פועלי דיימא, מה ענן?

רב אחא בר יעקב, יזיף ופרה.

יפה מאוד.

אז כולם היו רגילים בזמנים שלהם לעבוד,

דהיינו,

לרדוף אחר מה? הפת לחם שתהיה להם,

מזונות,

כדי שיוכלו לשבת ולעסוק בתורה.

לילות כימים,

כך היו עושים.

יפה מאוד.

ל״ו,

ואמר רבי אלעזר הבא בדרך,

אל התפלל שלושה ימים שנאמר, ואקבצם אל הנהר, אבא אהבה,

ונחנה שם ימים שלושה, ואבינה בעם.

עבו אדי שמואל, כי עת אבורך תלת יומה,

יומה,

לא עוה מצלה.

שמואל, לא מצלה בביתא דאית בשיחרא.

רפאפר לא מצלה בביתא דאית בארסנא.

אמר רבי חנינא, כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו,

שנאמר, וירח אדוני את ריח אני חוח.

ואמר רב יחיא בר אשי, אמר רב, כל שדעתו מתיישבת ביינו,

יש בו מדעת של שבעים זקנים.

יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות.

נכנס יין יצא סור.

ואמר רב חנן, לא נברא יין בעולם הזה, אלא לנחם אבלים ולשלם בו שכר לרשעים.

שנאמר, תנו לשכר עובד, שכר לעובד.

משלל למד אלף, אמר רבי חנן, בר פפא, כל שאין יין, נשפך בביתו, כי מים אינו בכלל ברכה.

שנאמר, הוא ברך את לחמך ואת ממך.

מה הלחם שניקח בכסף מעשר? אף מים ניקחים בכסף מעשר. ומים יהיו יין,

וכרא אלו מים, אמר אותו מר יין, זה קורא לזה מים?

אם נשפך בביתו כמו מים, איכה ברכה.

זה בסיום ההבדלה,

יש פסוקים שאומרים, אמרנו את זה כמה וכמה פעמים.

מתחילים,

דובלים את האצבע, מחיתי כאב פשעיך וכענן חטאותיך,

מצוות השם ברא מאירת עיניים,

רפאו תהיה לשריך ושיקוי לעצמותיך,

הריני מאמין בתחיית המתים, בורני שפתיים, שלום, שלום,

לרחוק ולקרוב, אמר השם ורפאתיו,

וברכת השם את העשיר, מה שאף אחד לא שוכח, מכניסים לכיסים,

אבל האחרון חביב מבין כולם, שופך מעט מן הכוס

אל הרצפה, לפני שהאישה שטפה את הבית, כן?

ואז אומר את הפסוק, ועזרה יצחק בארץ ההיא,

וימצא בשנה ההיא מהשערים, ויברכהו השם.

זה הפסוק שאומרים,

מי ייתן בעזרת השם נזכה, נעשה על זה איזה כרטיס ככה,

שאלה זיכוי הרבים,

שיוכלו כולם לומר את הדבר הזה ולכוון בכל העניינים הללו, איפה והיכן לשים את היין.

אז מים,

יין שנשפך כמו מים,

יש בו ברכה בבית, היא נשפה בבדוק המים, היא היכה ברכה, והיא לא, אם אדם לא שופך,

אין בזה ברכה.

ואמר רב הילאי,

הילא,

בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו,

בכיסו ובכעסו.

בכוסו, אם דעתו מיושבת עליו ביין שלו, שטויות יין, הוא מדבר שטויות או שהוא מיושב.

בכיסו,

כשהוא נושא ונותן עם שאר בני אדם,

האם המשא ומתן הזה באמונה,

או שהשם ישמור ויציל ומרמה ומשקר?

בכעסו, או שאינו קפדן יותר מדי.

ויש אומרים, אף בשחוקו, איך הוא צוחק,

יש כאלה צוחק ארץ, ויש צוחק

כמו שצריך, אם

מגלה שיניים, אומר שלמה מלך חסר לב,

אז הוא יודע לשחוק בלי לגלות את שיניו. תענו רבנן, גם הצחוק שלו,

יש כאלה צוחק בקול גדול,

תענו צוחק בדרך ארץ,

נכון?

תענו רבנן,

מי שיש לו חמש נשים מקבלות פרס מבעליהן,

וחמישה עבדים מקבלים פרס מרביהן. רבי יהודה בן בטהרה מתיר בנשים ואוסר בעבדים.

רבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים.

אמר רב,

מה הייתה מדר רבי יהודה בן בבא?

הכתיב בדניאל ב' ודניאל ביתרה מלכה.

יפה מאוד.

סיימנו את פרק שישי בסייעתא דשמיא.

אנחנו עוברים לפה ליועץ. הגענו לפרק שביעי, פרק חלון.

נעבור בעזרת השם למוסר.

אחזק במוסר על טרף, ובפרט בימים טרופים הללו.

דרושים.

עכשיו, כולם דרושים לעבודה,

נכון? כולם מחפשים דרושים.

למה? כולם היו בחלת.

אז אנחנו עם התורה בלי חלת, ברוך השם.

טוב לדרוש את העם את חוקי האלוקים ואת תורותיו,

ויותר טוב לדרוש מתוך הספר מלדרוש בעל פה מכמה וכמה טעמים. הנה א' שהדורש בעל פה מעוטד לבוא לידי גאות ותובעת הגאווה.

תועבת הגאווה.

מה שאין כן כן

מעל ספר.

אדם שקורא מתוך הספר,

פשוט לא, הנה קורה, זה לא אני אומר שום דבר, הכל מתוך הספר. בעל פה, אה, וופש,

זה גאון, הוא אמר בעל פה וכו'.

ב', שהדורש בעל פה, אם יאמר דברים טובים, אפשר שישלוט בו עין, יעשו לו עין הרע,

למי שחושש.

מה שאין כן מתוך הספר.

אה, לא, הוא קורא את זה, הוא לא יודע את זה בעל פה. ג', שהדורש בעל פה יוכלו למצוא מקום להקפיד על דבריו, יחפשו אותו.

בהזכירו העונש יש על העבירות שרגילים בהם כאילו הוא מקלל אותם.

מה הוא אומר ככה? מה הוא מפחיד אותנו, אה?

מה שאין כן בדורש מתוך הספר.

ד',

כי כמה יוכל לחדש בדורנו זה משפטים ודברי מוסר יותר ממה שיש בספרי המפרשים? הלא לאמונה אנחנו לנגדם כקוף

בפני אדם.

ה',

שער אמרו בגמרא בברכות ו' עמוד ב' כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים ואמרו דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב.

אי לזאת יותר טוב לדרוש דברי הראשונים, איי איי איי,

אשר יראת השם היה עוצרם, והם נאה דורשים ונאה מקיימים.

ממילא כל מה שהם כתבו מתקיים. ודבריהם יוצאים היה עוצרם,

והם נאה דורשים ונאה מקיימים.

ודבריהם יוצאים עומקא דליבה,

לא כן ענניית מדיאטמי.

וו, כי במקום שיטרח ויוציא זמן לסדר דרוש יותר טוב שיקנה בקיאות וידיעה בדינים וכדומה,

דף זה, עמוד זה, ככה וכו',

כל הפוזות שעושים.

וכדומה, את אשר לא ידע כי היום קצר והמלח המרובע יכול להביא,

הכל במקום זו,

זה יכול להספיק עוד הספקים.

זן כי הדורש דרוש הנכתב בספר עושה חסד עם המחבר.

למה האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, לא גאולה, גאולה.

למה שיהיו שפתותיו של הכותב? הנה, עכשיו אנחנו מכירים הפה ליועץ,

הרבי מפאפו,

אנחנו מכירים את דבריו,

אז אנחנו מביאים גאולה לעולם. ודבר נוסף, הוא עכשיו בקבר שם, בחוצה לארץ, איפה שהוא נמצא שם,

שפתותיו דובבות בקבר.

ומה הועילו חכמים שעשו ספרים אם אין דורש ואין מבקש אותם?

הרי כל מה שעשו, כל זה בגלל, שמה? כדי שיוכלו הכל ללמוד מהם.

אך מה נעשה כי בדורות הללו חביבים דברי החכמים הדורשים בעל פה.

כולם נהיו בעל פה.

וכשיכריזו שיש דרשה בעל פה,

כל העם מקצה לקצה יבואו לבית הכנסת לשמוע דרשה.

אך לשמוע את הדרשה שדורש מתוך הספר כמעט לילת לילת חשלה.

והוא מילתא בלא טעם, זה לא טעים לנו.

אנחנו לא מקבלים את זה. ההוא האומר בעל פה מול הזה, זה יותר יפה.

שאם היו אומרים, הרב הגדול פלוני בא לעיר ודורש על התיבה, היו נקבצים כל בני העיר לשמוע דרשתו.

ולפי שהכדור בספר לא יאהבו לשמוע כי קשה לקבל מוסר אמיתי,

קשה לקבל דברים הכתובים על ידי קדושי העולם.

ואילו היו בני אדם שיודעים ספר, היכולים לומר תורה מונחת בקרן זווית, הלוא היא כתובה על ספר.

לכשאפנה שני פרק זה חירשתי.

אבל דע עקא שכן מנהג המונע העם אשר לא ידעו לנגוע ספר, וחרפה הוא לוקח אם בזמן שנהגו לדרוש דרשה בעל פה,

ירצה לדרוש מתוך הספר, שיאמרו זה אינו חכם אלא יודע ספר.

וכגון דא, דאי אפשר לומר ונקה.

לכן העצה היא ירוצה שיילקט רוב דרשתו בעל פה מדברים נחמדים שיש בספרים,

יביא מן העדיות באותו דרש וייתן בלבו גודל מעלת חכמים הראשוניים.

ויכיר מיעוט ערכו וקוצר השגתו ויאמר דבר בשם אומרו, ולא יתלבש בטלית שאינו שלו.

ואפילו אם הוא הוסיף נופך או גרגר,

לא יקרא אותם על שמו.

כי רבה רעת המתלבש בטלית שאינו שלו.

ואומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.

איי, איי, איי.

עכשיו בואו תשמעו סיפור.

על הרב הצדיק

בית המדרש הגדול בעיר חלב

היה מלא מפה לפה.

זקנים, נערים וטף ישבו בציפייה דרוכה במעברים,

עמדו אלה שהמקום היה צר מלהכילם.

עזרת הנשים אף היא הייתה מלאה עד אפס מקום, כל הנשים הצדקניות באו לחזות ברע ולשמוע את אמרותיו.

הסיבה לציפייה הייתה הדרשה אותה עמד לשאת אב בית הדין של העיר ומנכבדי רבניה,

רבנו הגאון, רבי עזרא בר רבי יצחק המאוי.

רבי עזרא העמיד תלמידים רבים, פיו היה מפיק מרגליות ודבריו היו מושכים אל הלב.

יוצאים מהלב ונכנסים אל הלב, ללבם של שומעי לקחו.

ובמתק שפתיו ובלשונו הציורית ידע לקרבם לעבודת השם ולתורתו.

אחד המאזינים,

יהודי פשוט,

שזו הייתה הפעם הראשונה להשתתפותו בדרשה, נהנה מאוד.

הוא אהב בעיקר את החידודים,

את הפרפראות שנשזרו בדרשתו של הרב, ואת הדברים העמוקים יותר הוא לא השכיל להבין.

וכשיצא מבית המדרש החליט בליבו שיספר לרעייתו את החידודים ששמע, ובכך ישמח את ליבה.

הבעל סיפר לאשתו את המעשיות והחידודים שהוא שמע.

הוא ציפה שאף היא תצחק לשמוע את הסיפורים.

אך מבע פניה נותר רציני ועליהם לא נראתה ולו בצחוק קטנה.

הבעל כעס עליה וחמתו בערה בו.

מדוע כל האנשים בבית הכנסת צחקו לשם הדברים ואת לא נהנית?

השיבה רעייתו, איני מבינה מה משעשע בסיפור שלך.

והמריבה פרצה.

הם החליפו ביניהם דברים קשים וכדרכה של מריבה בתוך הבית שלום ביתם הופר והבעל ניגש להחלטה

שהוא ייתן לאשתו ספר כריתות ויגרשנה מביתו.

ולא רעילו כל תחנוניה של אשתו ולמחרת ניצבו שניהם בבית דינו של מי? של רבי עזרא ברבי יצחק המאוי כשהבעל מבקש מרבנו שיכין לו גט.

לא בנקל הסכים הרב לסדר את הגירושין, אין לו דבר כלוא.

אפילו מזבח מוריד עליו דמעות

ונאמר על המגרש את אשתו הראשונה.

והוא ניסה לברר בשל מה רוצה הבעל לגרש את אשתו

ומששמע את הסיבה רווח לו.

רבי עזרא ציווה על האישה לשבת ולהאזין לדבריו.

רבנו חזר על כל הדרשה מאמש.

ומה נדם הבעל בראותו את אשתו צוחקת בלבביות למשמע הדברים? הרי את הדברים הללו בדיוק סיפר לבעלי, קרא האישה.

עיניך רואות בני פנה ערב לבעל?

הדברים שסיפרת זכורים היטב לאשתך ומהנים אותה.

הסיבה שאתמול היא נותרה רצינית אינה אשמתך כלל.

לא כל אחד ניחן בכישרון לענות את שומעיו.

הרב המשיך לדבר על ליבם והשלים ביניהם,

ומאז היו הבעל ואישה משומעי לקחו הקבועים.

וזהו שאמר הפלא יועץ,

שהרי אמרו כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים.

ואמרו דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אני מכיר כמה עכשיו שמפחדים בגלל המצב. שסניקים כאלה,

מפחדים בגלל המצב. מה הם עושים?

בשקט בבית, הם לא אומרים, אבל בשקט בבית הם שומעים את השיעורים של הרב.

מה קרה פיראה? יודעים שעכשיו הרב מדבר,

דבריו אמת, יש בו יראת שמיים.

דברים שיוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב, אז הם מפחדים עכשיו, מה יהיה?

העולם הולך להפוך לדיגיטלי, לצ'יפים.

כולם הולכים להיות רובוטים, ישלטו על כולם. צריך לשמוע מה אומר החכם. מי זה החכם?

לא הרבנים שלהם.

החכם זה מי שהם מכירים אותו, שתמיד הוא החכם, אבל בסתר

הם שומעים את לקחו, אבל בחוץ, לא, הם מפחדים מה יגידו, מה יגידו, מה יגידו. לא, מה, אתה איתו?

מה זה? אוי ואבוי, לא, שלא ישמעו, שלא ידעו, שלא ככה, שלא

השם ישמור.

אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים, דבריו יוצאים מן הלב ונכנסים ללב.

ולכן יותר טוב לדרוש בדברי הראשונים,

כמו שתמיד הרב אומר,

אשר יראת השם היא עוד צרה,

והם נאה דורשים ונאה מקיימים ודבריהם יוצאים מעום כדי להיבה. גם אנחנו,

שאנחנו כותבים,

כל הזמן לא לוקחים מהאחרונים,

לוקחים הכל מהראשונים. למה?

שם הדברים, הכל מיושרים, יהיו שווים טוב, הן בהלכה, הן בהגדה, הן בדברים, הכל מבפנים, מבפנים, מדברי רבותינו הראשונים.

למה היום זה נהיה דור קליל?

מקלידים, מוציאים, נגמר הסיפור.

לא.

אדם צריך לחזור לימי קדם. פעם הגיע אליי איזה בחור,

תלמיד חכם.

הוא אומר, כבוד הרב, אני לא לומד בספרים של בני עמנו. מה קרה?

מה רע בספרים של בני עמנו? תראה, זה דפוס יפה, אותיות לא שבורות, והכול אומר לו, לא, לא. קשה ללמוד בספרים של בני עמנו.

לא חושב שהכותבים בעצמם הבינו את מה שהם כתבו.

צריך להעמיק ולראות בספרי הקדמונים מה כתבו הקדמונים.

ככה עשו כל גדולי עולם.

עיינו בספרי הקדמונים.

ומשם הם הורו ופסקו את ההלכה והוציאו את הכל בלי שום תקלה. נזכור, כל מי שיש בו יראת שמיים,

דבריו נשמעים כי זה דברים שנכנסים

ללב אחר שיצאו מלב

זך ונקי. ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן אמן הקשיע אומר,

ועצר הקדוש ברוך הוא לזכאות ישראל. לפיכך בא להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויעד.