יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מציב יום

ייתנו אחרים והוא לא ייתן

עינו רעה בשלו.

לכן אתם רואים שני טילים,

זה ייתנו והוא לא ייתן, אין לו טילים.

ייתנו אחרים

והוא לא ייתן עינו רעה בשלו.

הרוצה שיתנו אחרים צדקה,

אבל הוא אינו רוצה לתת צדקה,

אינו רעה בשלו.

מה הפירוש?

מפרש המחזור ויטרי,

כי מתוך שאינו נותן צדקה,

אין נכסיו מתרבים,

כי הצדקה מרבה ומעשירה.

ורשי מפרש

שאינו נותן לב לשכר השמור לו לעולם הבא.

מה,

אתה לא חושב שאתה מפסיד לעצמך לעולם הבא בזה שאתה לא נותן צדקה?

הוסיף ואומר בעל התפארת ישראל,

ייתכן אף כי אדם זה אינו חושש שיצא

על אחרים הנותנים צדקה שם טוב.

זאת אומרת,

לא אכפת לו,

לא אכפת לו

שאחרים יצא להם שם טוב מהצדקה שהם נותנים.

הוא גם לא חושש

שתהיה הרווחה לעניים.

לא אכפת לו שעניים תהיה להם הרווחה.

אבל עינו צרה שהוא יגרום להרווחה על ידי נתינה שלו.

זה כן.

לכן ייתנו אחרים.

והוא לא ייתן.

עינו רעה בשלו.

אז הוא מפסיד שאין חסם מתרבים,

והוא לא דואג לעולם הבא,

והוא דואג העיקר שאחרים ירוויחו לעניים, רק הוא לא.

אז למה הוא לא נקרא רשע?

עינו רעה בשלו,

מפרש

הריבר בשלמה,

כי אין לו מידת הנדיבות,

ואינו מושל בעצמו לתת משלו לאחרים.

מכל מקום

הוא גם רחמן,

כי הוא רוצה שייתנו אחרים כדי שיתקיימו העניים.

לא רוצה שהעניים ימותו, הוא רוצה שיתקיימו, אבל לא משלו.

לכן לא קוראים לו רשע.

כי בכל אופן יש לו מידת הרחמים, שהוא מכוון

שאחרים ייתנו לעניים.

והחסיד יעבץ שואל,

תשמעו איזו שאלה יפה,

כיצד ייתכן

שאדם

אינו רעה בשלו,

וכי יש אדם

שהוא ירא על עצמו

ולא ידאג לטובת עצמו.

הרי אדם אוהב את עצמו.

אז איך זה יכול להיות שהוא כזה?

וגם,

אם הוא רוצה שייתנו אחרים,

סימנו שהוא מודה שיש תועלת בצדקה.

אז איך הוא לא בוחר בעצמו את הטוב גם?

שיהיה לו.

ואם מצד שני נאמר שהוא אינו מאמין בתועלת של הצדקה,

תקנה לך שעון.

הרי זה רשע ואפיקורוס,

וחנף.

ומדוע שירצה שייתנו אחרים?

אם אתה לא מאמין בתועלת של הצדקה?

אתה חושב שכולם צריכים לעבוד, כאילו?

על כן נראה לומר

שזה על דרך מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בבאבא קמא טוז.

ירמיהו הנביא

התפלל על בני דורו,

שאפילו בשעה שהם נותנים צדקה,

ביקש מהקדוש ברוך הוא,

אך שילם

בבני אדם שאינם מהוגנים.

נותנים צדקה לאדם שאינו מהוגן

לא נחשבת צדקה.

היינו שהוא ייתן צדקה לאנשים,

אבל שלא ראוי לתת להם,

כדי שלא יקבלו שכר על כך.

ככה אמר ירמיהו הנביא

בגלל חטאתם של ישראל.

נמצא אפוא כי אדם

שאינו טוב לפני הקדוש ברוך הוא,

אז לא יזמן לו הקדוש ברוך הוא בני אדם כשרים שתועיל צדקתו,

אלא אדרבה בני אדם שאינם מהוגנים

ואז ייחשב לו הדבר כאילו לא נתן.

אז זאת אומרת האדם הזה שייתנו אחרים והוא לא ייתן

הוא בעצם נותן

אבל זה נחשב שהוא לא ייתן.

למה?

כי הוא נכשל

בעניים שאינם מהוגנים

אז זה תלוי באדם עצמו.

אדם שהוא לא טוב לפני השם יתברך

הקדוש ברוך הוא לא מזמן לו אנשים הגונים.

כמו כן

אדם זה שאינו רוצה לתת צדקה בעצמו

אין זה כי אם חולי רע

ולכן גם אם הוא נותן

הוא לא רוצה לתת אבל בלית ברירה לא נעים בעל כורחו

אז הוא נכשל בבני אדם שאינם מהוגנים ונחשב שלא נתן

לכן הוא לא ייתן נקרא

זה נקרא שהוא לא ייתן

מה פירוש? הוא נתן

לא ייתן זה נקרא

למה? אין כוונתו לתת

אבל נישט ברירה כרגע זה נופל באנשים לא מוגנים ולא נחשב לו צדקה.

לפי זה

מדובר במשנה באדם המודה בתועלת של הצדקה

לא אכפת לו שאחרים ייתנו

כי המשנה אומרת ייתנו אחרים

והוא לא ייתן

אלא שהוא עצמו נותן אבל בעל כורחו

ולכן הוא נכשל בבני אדם שאינם הגונים והרי זה כאילו לא נתן

אז הוא מכלל אלה שנקראים שלא נותן

ואינו רעה בשלו

כי הוא לא רוצה לתת בעצם

רק

בעל כורחו הוא צריך לתת

ועוד מפרש

כי אין מדובר כאן

באדם שאינו נותן כלל צדקה

אלא נותן בלא שמחת הלב

זה נחשב לא נותן

כי אם אתה לא שמח זה מראה שאתה לא רוצה לתת

מי שרוצה לתת שמח שיש לו את ההזדמנות שבא מישהו

כתוב בזוהר הקדוש

שעני שעומד לך בפתח ומבקש

הוא נקרא דורון

היה דורונה דשדר לקודשא בריחו

הקדוש ברוך הוא שואל על האדם דורון מתנה לדלת

כדי שצדקה תציל ממוות

בבית שלא פתוח לצדקה יהיה פתוח לרפואות

לחיסונים

עכשיו

גם המדרש שמואל

הולך בשיטת החסיד יעבץ ואומר

כי כל ארבע המידות שנקטה המשנה מדובר שכולם נותנים צדקה

וכל ההבדל ביניהם

הוא באופן של נתינת הצדקה

זאת אומרת

ייתנו אחרים

והוא לא ייתן

זה אדם שרוצה שאחרים יספקו את צורכי העניים אבל בלעדיו

אבל אם אחרי שהוא רואה שאין הקומץ משביע את הארי וצריך שגם הוא ייתן כדי להשלים די מחסורם

אז בוודאי גם הוא ירחם וייתן

אבל זה בסוף וכמו שאומרים אין ברירה

כיוון שרצונו היה לחוס על ממונו

לכן הוא העדיף שייתנו אחרים

אבל אם בסוף זה לא הספיק מה שהם נתנו

אז הוא משלים כמו שאומרים את המעט שנותר

אבל כיוון שרצונו היה לחוס על ממונו

ורצה שהמצווה תתקיים על ידי אחרים

אז זה נחשב

שהוא עינו רעה בשלו

אדם כזה הוא גם נחשב מתלמידי בלעם הרשע

מתלמידי בלעם הרשע

אדם הקופץ ידו, קופץ את ידו מלפרוס

לחמו לרעב

אומר רבנו ידעיה פניני

הוא מורה על עצמו שהוא נגוע במידה מגונה של החמדה

ביל גייטס

והרי זו הרעה הגדולה ביותר

כי אדם כזה לעולם לא ישמח בחלקו ולא ישבע מכל הטוב שיש לו

זה באמת הרי אמרנו שביל גייטס הוא יותר גרוע מהמן

המן רוצה לחסל רק את היהודים הוא רוצה לחסל את כל העולם

אבל המן

כתוב שרק אחד לא השתחווה לו

אמר בכל זה איננו שווה לי

אם מרדכי לא משתחווה זה לא שווה כלום מה שכולם משתחווים אפילו שטיח

לא שווה

הוא רוצה שכולם ישתחוו לו

וזה רוצה שכל הכסף של כל העולם של כל האנשים

יהיה אצלו בכיס

כל הכסף

לא יישאר אחד בעולם

שלא עובר דרך הצ'יפ שלו ומשלם לו ודרכו וכו' וכו' כל העולם

יותר גרוע מהמן

אז זה מידה של בלעם

אם יתני מלוא ביתו כסף וזהב

לא אוכל לעבור את פי ה'

איך הגעת מלוא ביתו כסף וזהב?

בית של מלך, בלק, בית גדול, ארמון

אם ימלא אותו כולו מלא כסף וזהב זה לא מספיק, אני לא יכול לעבור על דבר ה'

זה לא מספיק

בלעם

עליו אמרו שהוא בעל נפש רחבה מתלמידי בלעם הרשע

וכן כל אדם החומד בכסף וזהב

ושם בהם את מבטחו, הולך בדרכו של בלעם הרשע

עד כדי כך שהיה מוכן לקלל את ישראל בלעם

אז בלעם צדיק ליד בלגייטס

הוא מקלל את ישראל בשביל כסף

בסדר

אז כמה זה ישראל?

זה לא כל העולם, זה שישים ריבוע היו

זה בשביל הכסף, מוכן לדלל את העולם

לא יאומן כי יסופר, כמה

זה היטלר צעצוע לידו

צעצוע 80 מיליון

זה למחבירים שאומרים שהוא רצח במלחמה גרם לרצח של 80 מיליון

זה רוצה מ-8 מיליארד להשאיר מיליארד

ולא קוראים לו רוצח ולא כלום, מה פתאום?

מושיע האנושות

איך התחלפו? איך האנשים אפאתיים?

איך אף אחד לא מבין מה קורה?

זורעים עלינו קימי טריילס

זורקים עלינו מתכות והכול

משבשים אותנו

אתם יודעים שבקוקה-קולה זה גם שייך לשטן קצת

שמה 6-6-6 תראו בקוקה-קולה כתוב שזה הסימן 6-6-6 זה של השטן

כולם מחוברים, לך תדע מה יש בתוך הקולה

בן אדם נהיה אפאתי, הוא שותה

עם קרח קר

כוס גדולה של קולה

זהו, טעם החיים

גמרנו, לא מעניין אותו שיעשו חיסונים, שיעשו הכול, תביא קולה קר

איך יכול להיות?

לך תדע מה יש בקולה,

לך תדע מה יש בכל האי,

יורופ, יורופ, כל האי

מי יודע איזה חומרים הכניסו שם שכולם אפאתיים, לא מבינים, לא מאמינים, לא ייתכן

לא ייתכן, תשתה, תשתה פנטה, תשתה שוויבס, תשתה, תשתה, תשתה לחיים

איי איי איי, אבל זה לא לחיים, הלוואי אם זה היה לחיים, זה למווס,

אוי אוי אוי אוי

אז זה מתלמידי בלעם

עכשיו לתת צדקה בחיים

ולא לסמוך

על היורשים

יש כאלה שאומרים תנו אחרים והוא לא ייתן, מה פירוש?

הוא אומר אני כל זמן שאני חי לא נותן,

אבל אחרי שאני אמו תיקחו את הירושה אז ייתנו הילדים שלי,

אני אין לי לב לתת, אני לא יכול לתת, אני בונקר,

אבל הילדים.

בספר חלק יעקב מעורר

שבכלל מה שכתוב יתנו אחרים והוא לא ייתן מונח

שעל האדם לדאוג גם לנשמה שלו,

להניח

דבר טוב, קרן קיימת לעולם הבא?

לא יסמוך על בניו שיניחו עבורו קרן קיימת,

כי ילדים זה משענת קנה רצוץ

ומעשים בכל יום

שאין הבנים עושים כמצוות אביהם.

והרבה פעמים רואים שהבנים גורמים חילול השם

על ידי המחלוקת על ירושת אביהם,

כמו משה יוסף שלקח את כל הירושה,

את כל הבניינים, בבתים, בכסף, והכול, לא השאיר לאחים שלו שום דבר.

לקח הכל.

איי, איי, איי, איי, אפילו שכירות על הדירה,

שום דבר.

חילול השם על ידי המחלוקת

על ירושת אביהם, ולא ירצו לקיים מצוות כיבוד אביהם,

כי העיקר אצלם זה הירושה.

על זה רמז התנא באומרו יתנו אחרים,

היינו, אם אין הוא רוצה לתת ומצווה

שאחרי מותו ייתנו אחרים,

ידע שכי גם הם

לא ייתנו והוא נשאר רק עם חנו רעה בשלו,

כי הם לא יעשו מאומה.

לכן כל בעל נפש ידאג לנפשו בחייו,

ולא יסמוך על אחרים שיעשו למענו.

ועוד מוסיף בעל הכנסת ישראל

כי אף אם באמת ייתנו בניו

בעד נשמתו,

אינו דומה הנתינה שלהם

לנתינה שלו.

שהרי אם הוא ייתן,

ודאי שהוא ייתן בכל לבבו,

בכל נפשו,

כדי שיהיה לו עילוי ותיקון לנשמה.

מה שאין כן הם.

הנתינה שלהם, אם ייתנו, זה יהיה בעל כורחם, לא בטובתם.

לכן יתבונן האדם

ולא יבלה בהבל ימיו

ויתעסק בקנייני נפשו,

לקבוע עיתים לתורה ולפזר לאביונים.

וכך יעשה בעצמו קרן קיימת לנשמתו.

אני זוכר שבא לפני מקרה.

לא האמנתי, הכרתי את הנפשות הפועלות.

האבא נפטר, נשארו שני ילדים

והאימא

אמרו לאמא, תצאי מהדירה,

נשכיר לך חדר קטן,

כי את לבד ונמכור את הדירה ונתחלק בירושה.

זה לב בילגייט.

לא יאומן.

ואל יסמוך על בניו

שיניחו עבורו קרן קיימת,

כי הם משענת קנה רצוץ.

לא יעשו כמצוות אביהם

כאשר אנחנו שומעים מעשים בכל יום

ולא ירצו לקיים מצוות כיבוד אביהם וחילול השם עושים

ולא יקיימו את דברי המת,

כי העיקר אצלם זה הירושה.

לכן צריך כל אדם לעשות איזו מצווה לדורות

וזכרו לא יאסוף מזרעו.

אז יש כאלה שעושים בתי כנסת, יש כאלה בתי מדרש,

וכל אחד מנסה

להשאיר זכר לדורות.

מה לי אומר, אני אניח לבניי חלק,

כי בני אדם נובלים,

ובשאול מי יגיד לו

אם אניח ליורשים אלף זהובים?

והמליצו על כך את הפסוק,

ספר ויקרא כה,

וחישב עמקונהו.

כל אדם יעשה חשבון עמקונהו,

עם השם יתברך,

ולא עם היורשים. תעשה חשבון, יש לך כסף כרגע?

תעשה חשבון מה תגיד לקדוש ברוך הוא כשתגיע אליו. מה עשית עם הכסף? נתתי לך הרבה כסף.

מה עשית איתו?

אל תעשה חשבון ליורשים, לבנים. תעשה חשבון

עם הקונה שלך,

ריבונו של עולם.

וכתב אפה ליועץ

בעניין כיבוד עם ואם,

כי אשרי האיש,

שלא יצפה לשולחן בניו,

ויקיים בעצמו את הפסוק,

ויודוך, כי תיטיב לך.

ויודוך,

תהיה הודאה למעשיך הטובים.

מתי? כי תיטיב לך.

ואל תעזוב לאחרים כל חילך,

להותיר ירושה גדולה ליורשים,

אלא והלך לפניך צדקיך,

ויפזר מהונו לצדקה וחסד.

ועכשיו אנחנו מגיעים

לשלישי.

ייתן

ויתנו אחרים חסיד.

מידת החסיד

רוצה לתת צדקה וגם שאחרים ייתנו.

מפרש הרי בן שושן,

המידה הזו נכנסת לפנים משורת הדין והצדק

לשורת החסד.

ועל כן קראו לו חסיד.

זאת ועוד,

החכם

מכל אדם אומר במשלי כב,

טוב עין

הוא יבורך.

הוא רוצה בברכת חבריו,

הוא רוצה בצדקותם,

ומקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך, כמו שהוא רוצה לתת, הוא רוצה שייתנו אחרים.

בעליו נאמר

ונדיב נדיבות יעץ.

היינו מי הוא זה שראוי לקרוא אותו נדיב,

מי שיועץ לחבריו לעשות נדיבות.

ושהעצה הזאת תהיה מצד שהוא עצמו

אוהב את הנדיבות ועושה אותה.

זה נקרא חסיד.

אפילו שנותן,

רוצה שייתנו גם אחרים.

לדברי

בעל התפארת ישראל.

התנא בא לומר כאן

שהחסיד לא רק שהוא כבר נתן,

אלא הוא עוד מדבר עם אחרים שייתנו גם הם.

למדנו מדבריו,

כי לא רק שאין עינות שרה שייתנו אחרים,

אלא הוא עוד מעשה את האחרים לדבר הצדקה.

זאת אומרת, הוא יכול לתת צדקה

לעני

ולהרגיש שעדיין לא היה באפשרותו לתת מספיק,

ואז הוא מבקש מאחרים שיוסיפו לו עוד.

החסיד רוצה שיהיה לעני בשפע רב.

מביא בעל התוספות יום טוב,

שיש שואלים

מה מיוחד כל כך במידה הזו ייתן וייתנו אחרים,

עד שהתנא קורא לו חסיד.

לכאורה זו מידה של כל אדם ממוצע

שנותן צדקה

וחפש שגם אחרים ייתנו.

על כן הוא מבאר שמדובר כאן בעני אשר כדי לתת לו די מחסורו,

די אם הוא לבדו ייתן לו,

או אם אחרים ייתנו לו בלעדיו.

אלא הוא אינו מסתפק בכך

שלעני יהיה רק די מחסורו,

אלא הוא חפש שגם הוא ייתן וגם אחרים ייתנו,

כדי שביחד ימלאו סיפוקו של העני בשפע, לא מקמצנות,

מזיכוי הרבים.

אדם כזה ראוי להיקרא חסיד.

מתלמידי אברהם אבינו,

אדם רוצה לתת לעני ככל אשר תשיג ידו

וכן חפץ הוא גם שאחרים יעשו כמוהו,

אז רבנו ידעיה פניני אומר,

הוא החסיד אשר יקנה מעלה יתרה לנפשו בעבודת הצדקה,

והמתרגל לכך יום-יום

ירחיב נפשו לעלות במעלות המידות,

וחיבה יתרה נודעת לו על זה,

שיכיר את בוראו בהם,

והוא טוב עין אשר יבורך על ידי הצדקה,

והיא תציל את נפשו ממוות,

וקוראים לו תלמידו של אברהם אבינו.

מה הסימן עם הנתינאי לשם שמיים?

יש שני סוגים של נותני צדקה.

אומר המהרם שיק,

יש שנותן

רק מצד רחמנות.

הוא לא יכול לשמוע צער של עני,

אבל הוא לא נותן לשם שמיים. אם הוא לא היה שומע

והיה יודע שיש עני, הוא לא היה הולך לתת לו ולא היה דואג לתת לו.

אבל כיוון שהוא שמע, הוא מרחם.

ויש הנותן

לשם שמיים

משום ציווי של הקדוש ברוך הוא,

פתוח תפתח את ידך,

וההבדל בין שניהם

בא לידי הביטוי ברצון

שגם אחרים ייתנו.

הראשון שנותן רק כדי לפתור את עצמו בגלל צעקותיו וצרותיו של העני,

הוא לא משתדל לאסוף אצל אחרים.

בסדר, הוא שמע, שמע אותו, נתן לו מהלך.

הוא לא דואג עכשיו שיביאו לו אחרים.

אבל השני שנותן לשם שמיים,

הוא משתדל ומתאמץ לאסוף גם אצל אחרים כמצוות השם,

ועל כן הוא נקרא חסיד,

כי הוא מקיים את דבר השם.

מעליו אמרו חכמים, גדול המעשה יותר מן העושה. מי שגורם לאחרים לעשות הוא יותר גדול ממי שעושה.

כי על ידי שטורח שגם אחרים יעשו צדקה,

רואים שהכוונות שלו לשם שמיים.

האדמו״ר מאוז'רוב בספר באר משה

שואל גם הוא

מהי החסידוד במי שרוצה לתת ושגם יתנו אחרים.

הוא מבאר כי החסיד

פירושו שכל מעשיו הם לשם שמיים.

לכן הוא לא מסתפק בנתינה שלו עצמו,

אלא הוא מעשה אחרים לצדקה.

עושה חסד ומזכה את הבריות, זה מוכיח שהוא לא נותן צדקה מחמת כפייה או בושה.

שערי.

אין הוא נותן רק צדקה בעצמו,

אלא דואג שגם אחרים ייתנו.

ובתעם הדבר, למה גדול המעשה יותר מן העושה,

שאמרו חכמים, זיכרונם רכם ואירא, אדמו״ר מאוז'רוב, כך.

הנותן צדקה בעצמו עושה רק פעולה אחת,

להיטיב עם העני,

אבל המעשה האחרים לצדקה עושה כפליים,

גם לנותן

וגם למקבל.

באמצעות הצדקה

הוא מזכה את הנותן

צדקה ברוחניות

ומיטיב לעני,

בגשמיות.

כי אם אתה בא עכשיו לאחד ואומר לו, תן לעני הזה גם כן,

זיכית אותו ברוחניות, כי הוא קיים מצווה רוחנית עכשיו, שהתורה ציוותה.

והמקבל העני קיבל גם בגשמיות.

לכן גדול המעשה יותר מן העושה, כי הוא זוכה בשתיים.

יש גם נתינה שהיא גורמת שילמדו אחרים.

האלשיך טמאה,

גם הוא,

מה מיוחד ביתן ויתנו אחרים,

עד שהוא נקרא חסיד?

הרי חובה שכל אדם ירצה לתת צדקה,

ושגם אחרים יתנו.

מבאר האלשיך הקדוש,

בידוע בדברי הרמב״ם ובשולחן ערוך,

הצדקה היותר מעולה זה אמרנו מתן בסתר.

אבל פעמים,

אם ייתן אדם מתן בסתר,

אחרים לא ידעו מנתינתו,

אז לא ייתנו כלל.

לא יהיה מלמד, לא יהיה מי שילמד את הציבור לתת.

ורק אם יראו אותו נותן,

אז גם אחרים ייתנו.

ולכן הוא נותן בגלוי, לא בשל כבוד ופרסום וכו'.

נמצא שהאדם הזה,

מוכן לוותר על המעלה המובחרת של מתן בסתר,

כדי שגם אחרים ייתנו.

לכן הוא חסיד.

כי אם אתה מוכן לוותר על החלק היותר טוב בשביל לזכות את הרבים,

זה חסידות.

ועל דרך זה מביא הכנסת ישראל פירוש

על המדרש הפלאי בפסוק על רות ב'

בעצבות לקליא.

אמר רבי יצחק בר מריון,

בה כתוב ללמדך שאם אדם עושה מצווה,

יעשנה בלב שלם.

אילו היה יודע ראובן

שהקדוש ברוך הוא כותב עליו וישמע ראובן

ויצילהו מידיו,

היה מוליכו על כתפיו

אל אביו.

אילו היה יודע אהרון שהקדוש ברוך הוא כותב עליו

ורעכה ושמח בלבו,

היה יוצא לקראתו בתופים ובמחלות.

ואילו היה יודע בועז כי הקדוש ברוך הוא יכתוב עליו ויצבוט לקליא,

עגלים פתומות היה מאכילה.

לכאורה אין דברי המדרש מובנים.

מכי חס ושלום הצדיקים האלו

היו חושבים

להתייהר במעשיהם, אילו היו יודעים,

אז היו עושים יותר.

זאת אומרת, מה הכוונה שלהם? הכוונה שלהם להתייהר?

אבל באמת צדיקים האלו עשו מצוותם בשלמות.

אבל הם רצו לכסות את המעשים שלהם במעטה הצניעות.

לא להבליט יותר מדי.

הם רצו להצניע

כדי שלא תזוח עליהם דעתם.

אמנם אילו היו יודעים שהקדוש ברוך הוא יפרסם מעשיהם כדי שילמדו הדורות הבאים מהם

ללא ספק היו עושים מעשיהם גם על הצד היותר טוב ובפרסום גדול

כדי שתושג יותר תועלת מזה.

לפי זה מוסיף לבאר את המשנה.

הרוצה שייתן

ולא ייתנו אחרים

היינו רוצה לתת צדקה דווקא בצניע

כדי שתגדל המצווה

והוא ינצל מן הגאווה.

אינו רעב של אחרים. למה? כי הוא לא גורם שהם ילמדו ממנו.

ייתנו אחרים

והוא לא ייתן.

כלומר משתדל שאחרים יעשו צדקה על ידי דיבורים

אבל לא על ידי המעשה צדקה שלו.

כי היצר מדיחו בטענות מזויפות.

כי לפי מעמדו ומצבו אין הוא בכלל חיוב נתינת צדקה.

זה נקרא עינו רעה בשלו

כי הוא משוחד בעבודת עצמו.

הוא סובר

שאין הוא חייב בנתינת צדקה.

לכן הנותן צדקה

ומפרסם את צדקת פזרונו עם כוונות טהורות

כדי לזכות האחרים.

אדם זהו חסיד.

נשלים קודם מה שחיסרנו.

הרוצה שייתן ולא ייתנו אחרים אינו רעב של אחרים.

אמרנו

הרוצה לתת צדקה אבל אינו רוצה שאחרים ייתנו צדקה

רבנו עובדיה מברטנורה אומר אינו רעב של אחרים

כי הוא יודע שהצדקה מעשירה

והוא לא רוצה שאחרים יתעשרו.

לדברי המאירי

לא די לו בכך שהוא אינו רוצה שאחרים יתעשרו

הוא רוצה גם שיתמעטו נכסיהם

כי מי שנמנע מהצדקה

גלגל חוזר בעולם

ואז ימעטו נכסיו.

מי שרוצה שייתן ולא ייתנו אחרים

אז אמרנו הוא לא רוצה שיתעשרו והוא רוצה גם שיתמעטו.

התפארת ישראל מבאר.

מה הטעם שהוא לא רוצה שאחרים ייתנו צדקה?

הוא לא רוצה שיהיה להם שם טוב

כי כשנותנים צדקה

זה עושה לאדם הנותן שם טוב כמו שביל גייטס הרמאי

עושה כאילו נותן צדקה

וכאילו הוא פותח מכונים לרפואה וככה הוא מלבין את הכסף

בדרך הזאת כאילו הוא נותן תרומות למכונים

בעצם הם עובדים שלא מייצרים את כל המחקרים והחיסונים שאחר כך הוא ירוויח מהם כסף

וככה הוא עוקף גם את הרשויות

אז הוא לא רוצה

שיהיה שם טוב גם לאחרים

ולכן הוא רוצה לתת ולא ייתנו אחרים

ויתרה מזאת אומר המאירי לא רק שהוא לא רוצה שייצא שם טוב על אחרים

אלא רוצה שייצא עליהם שם רע

קמצנים אליהם הוא לא רוצה שייתנו, שיגידו קמצנים

והוא יתכבד בקלונם

ועוד טעם נוסף

רוצה שייתנו אחרים, הוא לא רוצה שייתנו אחרים,

אומר בעל תפארת ישראל עינו צרה

שיהיה לעניים

הרווחה יתרה

וזה עוון חמור, זאת אומרת הוא לא רוצה שלעניים יותר מדי, שתשארו עניים,

תן להם קצת לאכול,

כמה אתה צריך לאכול,

פיתה, קח פיתה, שתי פיתות מה פתאום,

שלא יהיה הרווחה.

והפסוק אומר במשנה,

אל תגזול דל

כי דל הוא,

ואל תדכא עני ושער.

אל תגזול דל, אל תגזול מדל את הדלות שלו. תגיד מספיק לו, די, מספיק.

קיבל כבר.

לא, לא, אל תיתן לו, כבר נתתי לו, מספיק.

ייתן ולא ייתנו אחרים, די, מספיק.

כי נתתי לו, זה בסדר, זה בסדר.

זה עמון חמור שהוא לא רוצה שלעני יהיה הרווחה.

והארי בן שושן,

הרב יוסף בן שושן מגדיר אדם זה שאינו רע בשל אחרים,

שהוא שונא בריות

כי הוא לא רוצה שיתברכו בנכסיהם

ולא ימצאו חן בעיני אלוהים באדם. למה הוא לא רוצה שייתנו?

כי אם ייתנו, יהיה להם ברכה, יהיה להם עשירות.

הוא שונא הבריות, לא רוצה.

כמו ביל גייטס.

לא רוצה, רוצה שכולם למטה יהיו נחותים והכול,

אחרי שהוא מחסל את כמה שצריך,

וכולם יהיו עבדים שלו, ורק הוא יהיה בעל הממון.

עוד לא קם אדם באנושות

מהבריאה עד עכשיו רשע כזה.

יש אדם שעושה לשם כבוד.

רבנו ידעיה פניני מפרש, כי אם אדם מוכן לתת מלחמו הדל

לעני

ולהשלים את כל מחסורו של העני בנפש רחבה,

שמעתם איזה נתונים?

הוא בעצמו מוכן לתת מלחמו הדל, אין לו בעצמו הרבה.

הוא מוכן להשלים את כל המחסור של העני בנפש רחבה,

אבל הוא לא רוצה שייתנו אחרים.

בכך הוא מראה כי כל מעשיו אינם

אלא לשם כבוד

וכל הצדקה והחסד שהוא עושה,

המטרה שלו להגדיל את שמו,

ומאחר שכן

הוא לא יקנה מידה חשובה לנפשו בנתינת הצדקה לעניים,

כי עינו רעה בכך

שגם אחרים נותנים לעניים.

ועכשיו מעשה נפלא עם הנודע ביהודה.

בספר עבוד ארבי אלעזר מביא מהספר שיחת חולין.

פעם באו שני גדולי הדור

לנודע ביהודה בהיותו בוורד,

בימי עלומיו.

ביקשו ממנו לעזור להם למצווה רבה של פדיון שבויים.

מצרכים שלוש מאות אדומים.

זה שם המטבע בזמנם.

מיד הביא להם

הנודע ביהודה קערה מלאה ב-290 אדומים.

ואמר זה נדבט ליבי,

והשאר יביאו בני העיר.

אמרו לו שני התלמידי החכמים,

אם כבר נתן רבנו כמעט

את כל הסכום,

ייתן רבנו עוד עשרה אדומים,

וכל המצווה תיקרא על שמו.

ומדוע נבזה את פנינו ללכת לבקש עשרה אדומים?

ענה להם הנודע מיהודה,

אני תמה עליכם, תלמידי חכמים,

איך נעלמה מכם משנה מפורשת

הרוצה שייתן

ולא ייתנו אחרים

עינו רעה בשל אחרים?

מה, אתם רוצים שאני אהיה אחד

שנותן הכל ולא ייתנו אחרים?

זה נקרא שעין הוראה בעיני אחרים. אני אעבור על דברי המשנה, חלילה.

והיה מעשה פעם עם רבי יונתן הייבשיץ,

שהיה בעיר חסרון של ספר תורה,

והוא החליט לכתוב את הספר תורה, ובני העיר רצו להשתתף והוא לא הסכים.

וזה עלה שלושים

אלף רובה, לא משנה מה, זה היה סכום פחות או יותר.

וכולם הפצירו והוא לא הסכים.

והוא רצה שהמצווה תהיה שלו.

הכניסו את הספר תורה ברוב פאר בהדר.

לא עברו ימים ספורים,

פתאום מגיעה עגלה עם סוס,

בלי רוכב, בלי כלום,

ויש עליה שק,

וניכר שהעגלה של גוי.

פותח את השק, מה הוא מוצא בבנים?

שלושים אלף רובלים.

ואז הוא הבין שמן השמיים החזירו לו את הכסף,

ולא רוצים במצווה שלו.

הוא התענה, הטעניות, בשביל לדעת על מה החזירו לו.

ואז אמרו לו, בגלל שהוא לא רצה לשתף אחרים.

ואז אני לא זוכר אם בסוף כתבו עוד ספר חדש ושיתפו,

או שהוא לקח את הכסף ושיתפו,

אבל בסופו של דבר הוא עשה את מה שרצו מן השמיים.

בכל אופן, מן השמיים לא רצו שהוא יעשה מצווה,

ייתן ולא ייתנו אחרים.

עינו רעב של אחרים.

המשך יבוא.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה, נכבדה, נכבדה, נכבדה.