ארבע מדות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אברהם בן טרויאנט

יעבור ניתוח מעקפים בשלום ובהצלחה

באשר מפתח לו כל הסתימות בעורקים

ויצא בריא ושלם לאריכות ימים

בבריאות איתנה,

תשובה שלמה וזיווג הגון מהרה.

משנה באבות פרק ה', משנה יא

ארבע מידות בדעות

נוח לכעוס

ונוח לרצות

יצא שכרו בהפסדו

קשה לכעוס

וקשה לרצות

יצא הפסדו בשכרו

קשה לכעוס ונוח לרצות

חסיד

נוח לכעוס

וקשה לרצות רשע

ברטנורה אומר

ככה אנחנו גורסים

נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו

קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו

אדם שכועס מהר על כל דבר

הוא נוח לכעוס

אף על פי שהוא חוזר

ומתרצה מהר

הוא גם נוח לרצות

הפסדו מרובה משכרו

שרוב מעשיו

מקולקלים

מאחר שהוא נוח לכעוס על כל דבר ודבר

בקלות הוא כועס

אז רוב מעשיו מקולקלים

מאחר שהוא נוח לכעוס על כל דבר ודבר

אבל

קשה לכעוס

אף על פי שיש לו מידה רעה

שהוא קשה לרצות גם

קשה לו להתפייס

יצא הפסדו

המועט

שהוא קשה לרצות

בשכרו המרובה

שהוא קשה לכעוס

ורוב מעשיו מתוקנים

זאת אומרת מי שהוא נוח לכעוס

אז רוב מעשיו מקולקלים

מי שהוא קשה לכעוס

רוב מעשיו מתוקנים

זאת אומרת עד שהוא כועס

הוא קשה לכעוס, לוקח הרבה זמן בשביל שהוא יכעס

אבל הוא גם קשה לרצות

הוא לא כל כך מהר מתרצה

בכל אופן

השכר שלו יותר גדול מההפסד

למה?

כי הוא לא הרבה כועס

עד שהוא כועס

אז לכן רוב מעשיו מתוקנים

ארבע מידות בדעות

המשלה הזו עוסקת בענייני המידות

והמפרשים אומרים

ארבע מידות

לא באדם, ארבע מידות בדעות

הכוונה לתכונות הנפש

בענייני כעס וריצוי

זה אומר שהמידות הללו הן ביד האדם

לתקן אותן או לקלקל אותן

מה הטעם שהוא לא מנה כאן מי שלא כועס בכלל?

אומר בעל המילד האבות

כפי שהדבר הזה הוא רחוק ונמנע

שאדם אף פעם לא יכעס

מאחר ויש באדם את הכוח הכעסני,

יש בו, בכל אדם במידות יש

אז בהכרח שאדם יכעס

אם רעב ואם מעט

אז לכן אין גדר כזה שלא כועס בכלל

ראיה לכך

שהמידות האלו ביד האדם לתקנן

או לכלכלן

אומר התשבץ בספרו מגן אבות

כאילו לזה

לא היה נקרא חסיד מתוקן והרשע מקולקל

אם זה לא היה בידם לתקן

או לקלקל אז איך אתה מגדיר אותו?

חסיד

ברשע

שהרי אין זה בידו אם אין בידו לתקן או לקלקל

אז איך אתה מגדיר אותו?

מתוך כך שהתנא קרא לו כך

לאחד חסיד לאחד רשע

הפועל יוצא מזה הוא שהדברים האלה הם ביד האדם לשנות אותם

זאת אומרת בידינו לעבוד על המידות ולתקן אותם

מה רמשיק אומר?

עכשיו, לומדים מדברי התנאה ארבע מידות בדעות

בא להשמיע לנו שאף דעות

אדם יכול לברור לעצמו כמו שירצה

האדם שליט ברוחו

מושל על מידותיו הרעות

ובוחר לו דעות ומידות טובות

מטעם זה אומרת המשנה

נוח לכעוס

צ'יק צ'אק הוא נדלק

וקשה לרצות

זה רשע

למה?

מאחר שהוא לא משתדל למשול ברוחו

והניח את מידותיו כפי שהיו

ולא טרח לתקן אותן לכן הוא נקרא רשע

יש בידך לתקן

אתה לא מתקן

אז אתה לא יכול להגיד

מה? ככה אני, אני נולדתי עצבני, גם אבא שלי עצבני

אין דבר כזה, אתה צריך לתקן

וזה תלוי בך, בדעות

יתרה מזאת באה המשנה לשמיענו

כי יש לכל אדם כוח וגבורה למשול ברוחו ולכבוש את יצרו

ואפילו על מידת הכעס המגונה מאוד

יכול אדם למשול

ובאמת

אם ישים כל אדם נגד עיניו את דברי החכמים זיכרונם ברכה

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה

אם אדם מבין בכלל מה המושג עבודה זרה ועד כמה זה חמור

שצריך להיהרג ולא לעבור

אז אם הגדירו אותו עובד עבודה זרה

שמרחם

אז כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה הוא לא יבוא בקלות לידי כעס אם ישים לנגד עיניו את דברי החכמים

ואפילו אם יתחיל לכעוס מיד יתרצה כאילו יתפוס את עצמו

אפילו אם זה יתפרץ ללא שליטה

יתפוס את עצמו

כי בוודאי אדם לא רוצה להיקרא עבודה זרה

אלא ישים לנגד עיניו שכעס ועבודה זרה שווים הם

ולכן הוא בא לכלל כעס

אבל אם מיד

כשיתחיל לכעוס יבחין ויזכור

את דברי החכמים בוודאי ינוח מרוכזו

כמובן שיש לו יראת שמיים

לא אדם שמצדיק

כל פעם את השטויות שהוא עושה

ואומר שפה חייבים לכעוס אין

אסור לוותר ושם שם שם שם שם דיבורים

ממילא מובן

שגם בשאר מידות רעות

צריך אדם להשתדל ולהתאמץ מאוד לסלק אותן

כי על ידי חינוך והרגל

יכול להפוך את המידות הרעות לטובות

ואדרבה אם בטבעו

הוא נוח לכעוס

והוא התאמץ לעזוב את המידה הרעה הזאת

ועלתה בידו

ונעשה קשה לכעוס

בוודאי שכרו גדול יותר ממי שמידתו

קשה לכעוס

וטבועה בטבעו

יש אחד שהוא קשה לכעוס,

אחד שהוא כועס פעם ב...

זה הטבע שלו, הוא לא עבד על זה, ככה הוא

קוראים לזה היום אפאתי

ויש אחד נוח לכעוס

וזה של נוח לכעוס עבד על עצמו והגיע למדרגה

של ההוא שזה בטבע אצלו,

שכרו הרבה יותר גדול מההוא

לדברי החידה

אין לבעל הכעס כמעט תקנה

עד שיקבע בליבו ויתנהג

שלא יכעוס כלל

ואז יחזור בתשובה על מה שעבר.

יש מישהו שהנחיתי אותו

בדבר הזה

ובאופן משביע רצון הוא מצליח לעמוד בזה

וגם אם הוא מרגיש שהוא צריך לכעוס אם מישהו פגע בו או משהו וזה

הוא מצלצל, שואל

מותר לי לכעוס או אסור לי לכעוס?

זה מוצדק או לא מוצדק?

צריך לעשות לא ככה, לא ככה, להעיר לו ככה, לא ככה, מה לעשות?

עצם זה שהוא כבר יכול לשלוט קודם כול לא לכעוס, ואחר כך לברר

מצב טוב מאוד

מידת הכעס

היא תלויה בשכל של האדם,

מי שיש לו שכל.

בספר אהבה בתענוגים,

זקנו של החידה,

סבא שלו,

עומד על כך שהתנא אמר

ארבע מידות בדעות,

לא אמר ארבע מידות באדם.

לפי שעניין הכעס

והריצוי תלוי בדעת,

לפי השכל והסבלנות.

מה זה סבלנות?

מלשון כוח סבל, שהוא יכול לסבול,

שומע חרפתו,

שומע שמבזים אותו, שומע שפוגעים בכבודו,

יש לו כוח סבל.

זה תלוי בשכל

ובסבלנות.

כי אף על פי שהכעס

הוא התפעלות החומר.

החומר לא יכול, מיד נזעק להגנה.

עם כל זה על השכל למשול על החומר.

יכולנו להסיר ממנו את הכוח של הכעס,

שהכוח של הכעס הוא שורש פורה ראש ולענה.

אוי אוי אוי, כמה נזקים יוצאים מזה.

מכעס של פעם אחת.

וכן כותב

בעל העץ יוסף

בסידור אוצר התפילות,

כי הכעס תלוי בשכל ולפי שכלו של האדם,

כך מידת סבלנותו.

שכן אמר החכם

מכל האדם,

קהלת זן,

אל תבהל ברוחך לכעוס.

אל תבהל זה אל תמהר.

פעילות.

אל תבהל

ברוחך לכעוס.

כי כעס

בחק כסילים ינוח.

שומר עליו.

בחק.

כאילו זה אוצר.

זה כסיל.

הרי הכעס נמצא בכסילים שאין בהם דעת.

לכן נאמר ארבע עמידות בדעות.

יש לו דעת או אין לו דעת.

זה אומר שהכעס נמצא בכסילים שאין בהם דעת.

כותב בעל החרדים

כי מצוות לא תעשה מן התורה התלויות בלב.

ואפשר לשומרן בכל יום.

היא לא לכעוס.

שנוכל לסבול

כל מיני צער.

ואף על פי כן דעתנו תהיה מיושבת עלינו. כי כשאדם

כועס הוא מאבד את הדעת, מאבד את השכל.

זה לא אותו אדם, זה פרא אדם.

כי הכעס

מכניס צלם בהיכל

ומגרש ממנו שכינה.

אין עליו השגחה.

על כן לא יכעס לא עם גוי

ולא עם ישראל

ולא על גזל

ולא על מניעת כבוד.

ואפילו אם יחרפו ויגדפו אותו. זאת מצוות לא תעשה שיכול לקיים

כל הזמן.

רבנו יונה מביא

כי רעת הכועס רבה היא

כמו שנאמר במשלי כט

ובעל חמא רב פשע.

וואו שלמה המלך אומר אם אתה רואה אדם שהוא כועס

תדע לך שיש לו הרבה פשעים.

זה ברור

הוא רב פשע האיש הזה

ועוד אמרו חכמים

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה

וכן אמרו בנדרים כב

כל הכועס

בידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו יבא ביי

בידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו

כי הכעס

מביא לעשות כל העבירות

ואין קץ

לרעת המידי.

כשאנחנו מדברים כעס זה לא ויכוחים בין אנשים, חברים, ידידים או שכנים או זה, זה גם בבית, עם האישה ועם הילדים.

זה כעס, זה לא משנה איפה הוא.

הרי בן שושן כותב

כי הכעס

זו מידה רעה מגונה עד מאוד בעיני אלוהים באדם.

עד שאמרו על הכעסן בפסחים סוו

שאם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.

אתם יודעים כמה זמן צריך לעבוד בשביל להגיע לנביא? איזה מדרגות אדם צריך להגיע לנביא?

זה אדם שיצר הרע לא מצליח אפילו

לשכנע אותו לעבירה.

אנשים ברום המעלה,

שייחוד השם לעיניהם תמיד, ואם כועס,

אפילו פעם אחת,

מסתלקת ממנו הנבואה.

כמו שראינו אצל משה רבנו.

ונביא שמסתלקת ממנו הנבואה, נשאר באותה שעה

עדיין בר דעה.

אבל שאר בני האדם, אם מסתלקת דעתם, הם משתתים.

הנביא הוא כל כך במדרגה,

שהוא רק מאבד באותו זמן את הנבואה.

אבל הוא נשאר עדיין בר דעה.

בדרך כלל הנביאים, כשהם כועסים,

זה על דברים מוצדקים.

לא על דברים שהם לא מוצדקים.

בספר אורחות צדיקים, בשער הכעס,

כתב שהכעס היא מידה רעה,

וכמו שיש בחולי הגוף,

חולי הנקרא גרב,

שזה שחין,

יבש מבפנים ומבחוץ.

כך מפרש רשי

בויקרא כא' כ'.

כן הכעס

הוא מחולי הנפש.

חולי נפש.

ורואים כי בשעה שבני האדם כועסים,

אינם שמים לב למה שהם עושים.

ועושים הרבה דברים שלא היו כועסים בלא הכעס.

כי הכעס

מוציא את השכל של האדם מקרבו,

עד שמרבה דברי כעס נכנס במחלוקות,

בקנטורים,

ואי אפשר שהוא ינצל מחטאים מרובים. אי אפשר שהוא ינצל. הוא יעשה עבירות,

שובר את הכלים. שובר את הכלים,

מפסיד את העבודה, מפסיד את האישה, מפסיד, מפסיד, מפסיד.

ועוד,

הכעסן אין לו חן בעיני הבריות.

הוא שנוא בעיניהם.

אפילו אם יש לו תורה ומצוות טובים,

העולם לא רוצים ללמוד ממנו.

הכעסן

לא יהיה חכם גדול,

כי הכעס מבריח מליבו את החוכמה.

הכעס מבטל את כוונת האדם בתפילה.

הכעס

נוטה אל הגאווה.

ואין הכועס נמלט מגאווה.

ברעות

הגאווה ידועה לנו,

שהקדוש ברוך הוא מתעב אותו

ומסיר השגחתו ממנו.

כללו של דבר,

אין הכעסן מקבל שום מידה טובה

אם לא יסיר הכעס מליבו.

שום מידה טובה.

נסיים בעל האורחות צדיקים

כי על כן ראוי לאדם

שיתרחק מן הכעס

ואפילו על דבר שראוי לכעוס

יעצור רוחו ולא יכעס.

וצריך בעל הכעס לעשות מתחילה

שלא יכעס.

מה הכוונה?

שלא ירגיש

ולא יחוש כלל,

אפילו אם היכו אותו וקיללו אותו.

ודבר ברור הוא

כי מי שהוא קפדן

יותר נוח לו שאם עשו לו דבר שהוא מקפיד עליו

ינהיג את עצמו באופן

שלא ירגיש כלל וישתוק

ויעצור רוחו לגמרי

ממה שיכעס מעט.

כי אין הכעסן יכול לכעוס מעט

כי לבסוף יכעס הרבה.

אז דבר ברור.

אדם שהוא מטבעו קפדן.

כל דבר הוא מקפיד שיעשו כמו שצריך

ושיעשו כמו שהוא אומר

ושישימו לב לכבודו וכל מיני דברים שהוא מקפיד. אדם כזה שמקפיד קפדן.

יותר נוח לו שאם יעשו לו איזה דבר שהוא מקפיד עליו

צריך להחליט ולהנהיג את עצמו באופן שהוא לא ירגיש כלל

וישתוק

ויעצור רוחו לגמרי.

אדם הולך ברחוב וכלב

יתחיל לנבוח לעברו.

הוא יתחיל להתקוטט איתו, להתווכח איתו,

תתבייש לך איך אתה מדבר,

מה אתה זה?

הוא לא יודע מה הכלב אומר. יכול להיות שהוא באמת מקלל אותו.

הוא לא מכיר את השפה של הכלבים.

לא יודע. אולי הוא אומר את העבירות שלו.

הוא לא יודע.

אבל מה?

הוא אומר, זה כלב.

זה טבעו. הוא בדרך כלל נובע. כל מי שבא הוא נובע.

יש לו מה להגיד.

ככה תקבל על עצמך שגם אם מישהו מדבר עליך ומעליב אותך זה כמו כלב נובע.

מבין, לא מבין.

לא מעלה ולא מוריד. מי מרוויח?

אתה מרוויח בניסיון הזה.

הרי כתוב תולה ארץ על בלימה.

שאפילו בשעת מריבה, אם אדם

יכול לענות

וצודק אפילו לענות ולמרות זאת הוא בולם את פיו בשעת מריבה,

כל העולם עומד עליו.

תולה ארץ על בלימה.

אז זה גבורה.

צריך להנהיג את עצמו. צריך להכניס לראש

ולומר

שאני לא כועס, לא משנה מה יהיה.

יש כאלה אפילו שעושים תרגילים כאלה.

מרוויחים על זה כסף.

מביאים אנשים, לוקחים מהם על סדרה,

סדרת חינוך זה נקרא.

מביאים אותם,

ובן אדם עומד וכולם מקללים אותו, מעליבים אותו, אומרים פגמים שבו, יגמד, יככה, ישמן,

יפיסח, כל מיני דברים נכונים ולא נכונים.

והוא צריך לספוג.

זה עולה כסף.

אבל אפשר לעשות את זה בלי כסף.

לשמוע מה שהחכמים אומרים,

וזה יועיל.

בין שאר רעות של הכעס, אומר ארי בן שושן,

זה יכול להביא אדם להרוג את חברו?

ממה כל הרציחות?

למה בער רוצה את אשתו?

למה זה דורס את ההוא? למה זה עלה על זה?

למה זה פיצץ את ההוא?

כל החיסולים. ממה זה?

מהכעס.

אדם יכול בכעס להכות את אביו ואת אמו.

יכול חס ושלום לברך את השם.

כשהאדם

מאבד השם ירחם, מה שהוא עושה.

יכול להשתחוות לאל ניכר,

שנאמר בתהילים פה א', לא יהיה בך אל זר.

זאת ועוד.

מאחר ואתה משליט את האל זר, את יצרכה הרע עליך.

שוב לא תוכל לסלק את עולו

מעל צוואריך.

כי אם התחלת ליפול לפניו,

לא תוכל לנצח אותו.

הארי, זיכרונו לברכה, אומר

כי בכל העבירות החמורות

פוגם אדם בנפשו בלבד.

מה זה בנפשו בלבד? יש נפש, רוח, נשמה,

חיה יחידה.

נפש זה החלק הנמוך ביותר.

אז הארי, זיכרונו לברכה, אומר בכל העבירות

הכי החמורות,

אדם פוגם בנפש בלבד.

אבל בעוון הכעס

יוצאת ממנו נשמתו הקדושה

ונכנסת תחתיה נשמה טמאה מעין זר.

זה לא אותו אדם.

רחמנא ליצלן,

זה הארי הקדוש אומר.

הוא יודע מה הוא מדבר.

רבנו יצחק

אברבנאל אומר,

חכמים אמרו שהכועס

אינו חש אפילו טעם במאכלו

אינו עושה מעשה בחוכמה

שונא את עצמו

וגם בניו ואשתו וחבריו מתרחקים ממנו

והוא מתרחק מבני משפחתו

ואת מלכו ואלוהיו יקלל.

אוי ללמידה הזו הגרועה

שתצריך תמיד את האדם לבקש עליה מחילה

וכאשר ימחלו עליה חבריו

היא גם תמלא את פניו כלימה

כי כשהוא בא לבקש מחילה

פניו מתמלאים כלימה, הוא מתבייש.

אז מה אתה עושה לעצמך?

כך גם אומר

הארי בן שושן על הכעסן

הוא אומר לו, אומר לכעסן, תשמעו מה הוא אומר לו

כי אף אם תימלט מן העבירות

מכל מקום תהיה מרוחק בעיני הבריות

אפילו בני ביתך יחשבוך לזר

לא רוצים לפתוח איתך שיחה

לא לדבר איתך כלום שלא תגיע לידי כעס

ומוזר תהיה לאחיך

בנוכרי לבני אמך

חייך אינם חיים

בשוכבך ובקומך תחרד

לא תחוש טעם במאכלך

וכל אשר תעשה תנהג בסכלות

תמאס בחייך

הכעס ימליך חברך עליך

ותשמע את עבדך מקללך

ואתה תשנא את עצמך

על כן קיימת דברי הפסוק קהלת יא

ועשר כעס מליבך

ואז תזכה

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים באדם

יש ספר שלם

קוראים לו ועשר כעס מליבך

מאוד מאוד מאוד משפיע ומחזק

כתב ספר חרדים בשם הזוהר

פרשת תצוון כי כל הכועס הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו

ובמקומה שורה רוח רעה

היא עבודה זרה נקראת אל זר

ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר

וכתוב בישעיה ב' חדלו לכם מן האדם

אשר נשמה ואפו

כי במה נחשבו

מה זה חדלו לכם מן האדם?

זהו הכעסן

אשר בכעסו החליף את הנשמה הטהורה בעבודה זרה

ואז

פירוש הפסוק בהמשך אשר נשמה באפו

ומאבד את הנשמה באפו בכעס

כי במה נחשבו אל תקרא במה

אלא במה הוא נחשב

הוא עצמו נחשב עבודה זרה בגלל הכעס

ועל כך אמרה התורה בשמות ל״ד

אלוהים מסכה

לא תעשה לך

כלומר

לא תעשה את עצמך עבודה זרה

וזה בא על ידי הכעס

וכתבו חכמי הקבלה

שכל הכועס מסתלק ממנו צלם האלוהים ונשמתו פורחת ממנו

ולא נשאר לו רק החלק החיוני לקיום חייו

צא וראה

עד כמה אין נזהרים

מהמידה הגרועה והפחותה

ואפילו שהוא טורף את נפשו בעוונו

על כל דבר קטן הוא קוצף

ומשתנה טוהר פניו

יש מחקרים שעשו שרואים שבשעה שאדם כועס מתמה עיניים שלו יוצא גיצים

כי עין זה כתב המהרים מקמרנה בספרון נוצר חסד

כי הכעס משריע על האדם רוח טומאה

כמו שהשמחה משרה על הנביאים

רוח הקודש

ולכן צריך אדם להיות ערך אפיים מורחב לב

לסבול הכול בסבלנות בלב שמח

בין הרעות הרבות שאומרים על הכעסן חכמים זיכרונו לברכה נאמר

פסחים סבא

כל הכועס אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו

ידוע שהכעס הוא מתולדות הגאווה

כי מי שבעיניו

הוא שפל ונבזה ונמאס

לא יכעס על שום דבר

אם אדם מחזיק מעצמו

שהוא שפל

למטה למטה

שהוא נבזה

שהוא נמאס

אדם כזה שמחזיק מעצמו כך הוא לא יכעס על שום דבר

באופן זה מבאר בספר אזור אליהו

מובא בכנסת ישראל

את דברי בעל הגדה של פסח

כתוב אילו קרבנו לפני הר סיני

ולא נתן לנו את התורה דיינו

ולכאורה

מה המעלה אילו קרבנו לפני הר סיני

איזה מעלה יש בזה בלי לקבל את התורה כל המטרה להתקרב להר סיני לקבל את התורה

ובעל הגדה אומר

אם קרב אותנו להר סיני ולא קיבלנו את התורה דיינו

מה דיינו? מה הרווחנו?

עיקר הסגולה שקיבלו בני ישראל את התורה בהר סיני

זה בזכות שקנו את הענווה והשפלות.

מאיפה הם למדו את זה?

מהר סיני שהקדוש ברוך הוא בחר בהר הכי נמוך ושפל לתת עליו את התורה מכל ההרים.

אז על ידי הענווה והשפלות

באים לידי מידת ההסתפקות.

שתי המידות הללו הן מוכרחות לקבלת התורה.

אז הקירוב לפני הר סיני לקנות את מעלת

הענווה

השפלות

וזה מביא למידת ההסתפקות שהן נצרכות

לקבל את התורה.

אז מי שחסר לו שתי מידות אלה

ופגום הוא במידת הכעס

אז חוכמתו מסתלקת ממנו.

זה הכוונה של התנאה, להזהיר

על מידת הכעס.

כי הדרך

שיסור הכעס מלבבו

זה על ידי שקנה קניין

בנפשו ויתרגל במידת הענווה,

השפלות וההסתפקות

ואז יזכה

לתורה הקדושה.

הסגולה לקנות עושר ונכסים, נו,

מי לא רוצה עושר,

מי לא רוצה נכסים.

יש סגולה.

מביא בספר כנסת ישראל מבעל הבגדי שש

על ידי מידות טובות וטוב לב.

אדם זוכה

לעשירות ונכסים,

ובפרט

שישמור עצמו ממידת הכעס

ויהיה תמיד שמח וטוב לב.

כי הכעס גורם לסילוק העושר והממון.

וזה בא התנא להזהיר.

שישמור עצמו ויהיה קשה לכעוס

ויהיה נוח לרצות

כדי שיישאר לו הממון ביד

ויעשה ממנו צדקה וחסד עם הבריות.

לפיכך מי שזוכה למידה זו הוא נקרא חסיד.

כי יש בידו ממון

שממנו הוא נותן לאחרים בזכות זה שהוא לא כועס.

ומידותיו טובות.

לעומתו הרשע,

שהוא קשה לרצות

והוא נוח לכעוס,

סופו ללסתם את הבריות

והוא מעוטד לכמה עבירות.

כי העניות מעבירה את האדם על דעת כונו

והוא גרם זאת לעצמו.

כי מחמת הכעס הסתלק ממנו הממון

ונעשה עני ומגיע ללסתם את הבריות.

הגאון הצדיק

רבי יחזקאל לוינשטיין

מחוברת קובץ עניינים עמוד ל״ד מביא מהספר דעת תבונות לרמחל

המאמין בייחוד

ומבין עניינו

צריך שיאמין

שהקדוש ברוך הוא אחד

יחיד ומיוחד

שאין לו מונע ומעכב כלל

ועיקר

בשום פנים ובשום צד

אלא הוא לבדו מושל בכול.

הקדוש ברוך הוא בעל היכולת היחיד בעולם

ואין שום עכבה משום גורם שהוא בעולם

אלא הוא לבדו מושל בכול.

זה ברור

שאין שום רשות נגדו חס ושלום

אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע

ואין לאחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם

לא ביל גייטס

ולא רוקפלר ולא רוטשילד ולא סורוס ולא כל ראשי העולם

ולא עוד אלא שהוא לבדו

משגיח על כל בריאותיו השגחה פרטית

ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו

ובכל מקרה

ולא בטבע

ולא במזל

אלא הוא שופט כל הארץ וכל אשר בא

זה לא מקרים

זה לא טבע, זה לא מזל

זה הוא שופט כל הארץ בחודש הבא

והוא גוזר

כל מה שיעשה בעליונים ובתחתונים עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה

עם ישראל

זכה להגיע לאמונה בשלמות הייחוד

ולייחתך באהבה ולהגיע להכרה שאין עוד מלבדו

בלי שום שיתוף

והגבלה בכלל

והשם יתברך פועל הכל בעצמו

בעליונים ובתחתונים ואין שום נברא פועל מאומה לא ברצונו יתברך

אז איך זה הרשעים מתכננים עלינו סדר עולמי חדש

והם מתקדמים מתקדמים מתקדמים

הכל בשליטה

הכל בפיקוח עד שזה יעזור להם בומרנג בראש

כמו שאנחנו מתפללים על זה

אלא רצון השם יתברך פועל את הכל

ומכוון לתכלית מסוימת שרצה השם יתברך לפעול בעולמו

אם אנחנו נחיה בהכרה כזאת

תהיה לנו מנוחת הנפש שלמה

מאחר שבנקו בכו הכל פועל השם יתברך כרצונו

ואין לאדם

אלא להיכנע ולהתנהג

כרצון השם יתברך ולדחות

מפני זה את כל מילוי רצונותיו

בטל רצונך מפני רצונו

בעל הכנסת ישראל אומר

שהוא שמע מהגאון מעריץ מרדזל

על הקדוש מלובלין

שרצה להשכים לקום

כי היה צריך לתקן איזה דבר גדול

וציווה על בני ביתו להקדים לו את סעודת הערב

כדי שיקדים לישון

והם

לא רק שלא הקדימו לו

את הסעודה אלא עוד החרו לו אותה

יותר משאר הימים

ואמר

שמן הראוי היה לכעוס על בני ביתו

הרי אמרתי

מחר אני יוצא לדרך השכם אני מבקש

את הסעודה מוקדם כשאני אקדים לישון

לא רק זה חרו לו עוד יותר מהרגיל

הוא אומר היה ראוי לכעוס על בני הבית

אבל מה הוא אמר?

הוא אמר הרי אני מתכוון להשכים לקום בשביל מה?

לעשות את רצון קוני

אז גם רצון קוני שאני לא אכעס

אז לכן אני לא כועס

המשך יבוא