מתוק לנפש פרק יב - "ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב" | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

עד יום לרפואת גלעד לוי בן שמעון ונעימה, מנוחתו עדן.

איזה מנוחתו? רפואה שלמה, חס ושלום.

רפואת גלעד לוי בן שמעון ונעימה,

רפואה שלמה ועזרת השם.

אריכות ימים בעזרת השם. אמן. והגזרות יבואו על ראשו של ביל גייטס. אמן.

אמן.

אנחנו נמצאים בפרק 12. שלמה המלך במשלי כד אומר ירא את אדוני בני ומלך

עם שונים אל תתערב.

שלמה המלך עליו השלום בא להזהיר אותנו על היראה

שצריך לירא מלפניו.

בין אם הוא מתנהג עמנו במידת הדין,

ומכל שכן

אם מתנהג עמנו במידת הרחמים.

וכשם שהאדם מתיירא ומתפחד בימי הדין,

מאימת הדין עליו,

כן ילבש חרדה בשאר ימות השנה.

ואם בימי הדין זע וחרד

בכל עצמותיו יאחזה מורד.

ואחר עבור ימי הדין ישו לסורו הרע.

מה הועיל לו כל מה שעשה מעינויים וכיוצא מקודם?

וכבר אמרו ריבותינו זיכרונם לברכה ביום הפ״ו.

כל החוטא והתוודה עליהם ביום הכיפורים זה,

וחזר והתוודה עליהם ביום הכיפורים אחר.

עליו הכתוב אומר,

ככלב שם על קאו,

כסיל שונה באיוולתו.

כמו שהכלב

אוכל

לועס,

מקיא,

וחוזר אוכל את הקיא,

ככה הכסיל

עושה עבירה ושונה וחוזר עוד פעם מאותו עבירה.

ופרשו,

שאם מאחר שחטא והתוודה וחזר בתשובה,

ואחר כך חטא באותו עוון עצמו שהתוודה עליו הכתוב אומר,

ככלב שב על קאהו,

כי מאחר שהתוודה ודאי כי בדעתו,

כי ניחם על הרעה אשר עשה, התחרט,

איך ייתכן שיחזור לסורו כבתחילה?

ואפשר שעל זה בא והזהירנו שלמה המלך עליו השלום.

ירא את אדוני בני ומלך.

רוצה לומר, חייב אתה לראה את אדוני,

שהוא מידת הרחמים.

דהיינו, בשאר ימות השנה

צריך לראה את השם

כשם שאתה ירא וחרד בימי הדין.

אין לו עשרת ימי תשובה,

שאז הוא נקרא מלך.

ירא את אדוני בני ומלך

גם בזמן שהוא אדוני,

גם בזמן שהוא מלך.

אז בוודאי,

כשאתה עמדת לפניו, כשהוא מלך, חרדת בימי הדין.

תדע לך, גם בזמן שהוא במידת הרחמים איתך.

בימות השנה צריך לראות את השם.

ובוודאי

שבימים אלו

כולי עלמא זעים ונבהלים, יראים וחרדים מאימת הדין ומפני פחד השם

ומהדר גאונו.

וכמו שרמזו המפרשים על הפסוק,

אריה שאג מי לא יירא.

אריה,

ראשי תיבות,

אלול,

ראש השנה,

יום הכיפורים,

או שנה רבה.

כי באלו הימים,

מי זה האיש אשר לא יירא ולא ידאג?

בעלותו על ליבו רוע מעשיו,

אשר פעל ועשה כל השנה כולה.

ואז, בימים האלו,

ודאי כי אין איש שם על לב ללכת אחרי יצרו הרע,

כי פונה אליו עורף ולא פנים.

ככה יעשה כל השנה כולה.

נשים יראתו ואהבתו יתברך על פניו,

ובזה ירוויח

שלא ישוב עוד לחיסלה,

ולא יאמר עליו כסיל

שונה בעבלתו.

בזה שאמרו יירא את אדוני בני ומלך.

רוצה לומר,

בשאר ימות השנה צריך לירא את השם,

כמו באותם הימים,

עשרת תשובה,

שאז נקרא מלך.

ובזה תרוויח,

כי עם שונים אל תתערב.

מה זה עם שונים?

אלה שחוזרים ושונים עוד פעם באיוולתם,

שלא תתערב איתם בחשבונם,

שלא יאמר עליך כסיל שונה באיוולתו, חס ושלום.

בעיקר

כי באלו עשרת ימי תשובה,

הפליא הקדוש ברוך הוא, חסדו עמנו, להיות מצוי

אצל כל אחד מישראל, לקבל אותו בתשובה.

כמו שאמר הכתוב,

דרשו

אדוני בהימצאו,

קראוהו בהיותו קרוב.

ודרשו ריבותינו, זיכרונו לברכה,

שזה מדובר על עשרת ימי תשובה,

שאז נמצא הקדוש ברוך הוא

לכל יחיד מישראל.

אין לאדם מקום להתחמק

ולומר

הקדוש ברוך הוא, מה, יטפל בי אישית וימחל לי אישית והכול?

כן,

הקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו לכל יחיד מישראל.

על פי זה נראה לי ישב

מה ששאלו ממני,

אומר יצחק פרחי, זיכרונו לחיי עולם הבא,

מה שאמרו בגמרא,

שלושה ספרים נפתחים מראש השנה.

אחד

של צדיקים גמורים,

ואחד

של רשעים גמורים,

ואחד

של בינוניים.

של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחייהם,

מיד.

של רשעים גמורים

נכתבים ונחתמים לאלתר למיטה בר מנן.

של בינוניים

תלויים ועומדים

עד יום הכיפורים

זכו נכתבים לחיים.

לא זכו נכתבים בר מלנן למיתה.

וידוע כי צדיק גמור הוא שזכויותיו מרובים על עוונותיו.

איך יכול להיות צדיק גמור

שהזכויות מרובים על העוונות? סימן שיש לו עוונות.

רק הזכויות מרובים.

אז איך הוא נקרא צדיק גמור?

צדיק גמור בדינו.

בדין הוא יוצא צדיק.

זאת אומרת,

הוא לא ימות.

אז זה בדין.

זה כמו שאדם אפילו מחמת ספק

אומרים שאי אפשר לענוש אותו,

אז הוא יוצא זכאי.

זה לא אומר שזה באמת או בסדר.

אבל במשפט צריך להכריע זכאי או חייב.

אז הוא נקרא צדיק גמור.

צדיק גמור. צדיק גמור בדינו, אומר הרמב״ן.

ורשע גמור זה שעוונותיו מרובים על זכויותיו.

ובינוני,

מחצה על מחצה.

בדיוק.

כמה יש כאלה?

מחצה על מחצה.

עכשיו יש לחקור, שאלו אותו,

חקירה.

כי הרשע

למה נכתב תכף בראש השנה למיתה?

מפני כי יש לו עבירה יתרה על זכויותיו.

מי שהעבירות שלו יותר מהזכויות,

אפילו עבירה אחת יותר,

נכתב לאלתר למיתה.

אבל לא כן הבינוני.

הבינוני שקול,

ועל זה הוא נשאר תלוי עד יום הכיפורים.

זכו

מה זה זכו?

מדי רוצה לומר,

אם עשו זכות אחת

יתר על זכויותיו,

היה לו זכויות חצי,

חבונות חצי,

והוא עשה עוד זכות אחת על זכויותיו,

נמצא שכף הזכות מכריע ונכתב לחיים.

לא זכו.

רוצה לומר לו, עשו שום מצווה.

אם כן, נשאר רק כף מאזניים שקול,

כמו שהיה בראש השנה.

ואם כן, למה יומת?

מה עשה? הוא נשאר מחצה על מחצה.

ואם על היותו שקול

הוא חייב,

למה לא נכתב כבר בראש השנה למיתה?

אלא ודאי שאינו חייב,

אלא עד שיהיה מכריע את כף העוונות.

אם כן,

למה כשמגיע יום הכיפורים ייכתב חס ושלום למיתה

אם הוא לא זכה.

כתוב זכו לחיים,

לא זכו למיתה.

אז מה זה לא זכו?

זאת אומרת, הוא לא עשה כלום. הוא לא עשה משהו שהוא יזכה,

שהזכות תהיה יותר.

לא כתוב שהוא חטא.

כאילו הוא נשאר אותו דבר מחצה למחצה,

ורק הוא לא זכה.

לא הוסיף עוד זכות.

אז נשאר שהוא מחצה על מחצה עדיין ביום הכיפורים.

אז למה אין לי מיתה?

אמנם

נראה לעניות דעתי, אומר בי יצחק פרחי, זכותו תגן עלינו, אמן.

כי מה שאמרו זכו

ולא זכו,

רוצה לומר על מצוות התשובה.

כי התשובה היא אחת מרמח מצוות עשה,

שנאמר, ושבתה עד אדוני אלוהיך.

ואם האדם אינו חוזר בתשובה

בשאר ימות השנה על עוונותיו,

יש לו כאילו פתחון פה לומר שהקדוש ברוך הוא לא מצוי אצלו מפני שהוא יחיד.

רק בעשרת ימי תשובה הקדוש ברוך הוא מצוי ליחידים,

אבל במשך השנה הוא לא מצוי ליחיד, ככה הוא אומר.

אפילו ששערי תשובה לעולם פתוחים.

אז יש לו מין פתחון פה כזה לומר.

אמנם כשבאים עשרת ימי תשובה,

שאז הקדוש ברוך הוא מצוי לכל יחיד ויחיד,

והוא לא חזר בתשובה,

זה מעיד עליו שנוח לו בהפקרה.

ועל זה?

זה עצמו עוון ייחשב,

וזה עוון שכדאי הוא להכריע את כף העוונות.

וזה כמו שאמרו בגמרא במנחות מ״א שבעידן ריתחה אנשי אעשה.

בזמן

שיש כעס

מן השמיים, עונשים אפילו על מצוות עשה,

ואפילו על עשה שלא חייב בה ויכול לעשות.

כגון ציצית קטן,

טלית קטן,

אדם לא חייב. אם יש לו בגד, ארבע כנפות, הוא צריך להטיל בו ציציות.

אבל אם אין לו בגד כזה, הוא לא חייב.

אבל יכולת ללבוש מצווה, את הציצית הזאת כמצווה?

לא עשית. בזמן ריתחה יכולים לתפוס אותו על הדבר הזה.

כל שכן על עשה ממש.

אז זאת אומרת, בזמן עשה, בזמן ריתחה,

עונשים על עשה, ואין לך ריתחה יותר גדול מימי הדין שהקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו ובא ורוצה לקבל אותך ואתה מצפצף ולא עושה כלום,

ודאי שזה ריתחה.

ועל זה לבינונים ממתינים מראש השנה עד יום הכיפורים

לראות מה יש בדעתם.

האם הם חוזרים בתשובה או לא חוזרים בתשובה?

אם זכו,

הכוונה עשו תשובה,

גילו דעתם

שמה שהם לא חזרו בתשובה מקודם

זה מפני שהקדוש ברוך הוא לטענתם לא היה מצוי להם.

וראיה לזה שהנה עכשיו הוא מצוי אז הם חזרו בתשובה.

ועל כן הם נכתבים לחיים.

אבל הם לא זכו.

זאת אומרת לא עשו תשובה.

אם היות שהקדוש ברוך הוא כבר מצוי,

גילו בדעתם שנוח להם הפקרה ללכת בדרכי יצר הרע,

ועל זה הם נכתבים למיתה בר מנען.

נמצא שגדול כוח התשובה,

שמחזיר נשמות לבגרים מתים.

והראיה שהבינונים כפסע בינם ובין המוות.

ורק על ידי התשובה נכתבים לחיים.

אם לא עושים מצוות התשובה,

נכתבים למיתה.

ומעתה כמה צריך אדם להתעורר

משנת האיוולת,

כי בעוונותינו הרבים,

כל השנה כולה

איש לדרכו פנו,

איש לביצועו מקצהו,

ואין דורש,

ואין מבקש.

היש אלוהים שופטים בארץ.

זאת אומרת,

אני אגיד לכם את הפסוק קודם כל, שתבינו,

ואחר כך

נראה מה אמר רבי זוהר.

כתוב בה כלבים

עזי נפש,

לא ידעו שובעה,

דהמא רועים,

לא ידעו הבין,

כולם

לדרכם פנו,

איש לביצועו מקצהו.

רש״י אומר,

הכלבים

הם עזי נפש,

כי הם רוצים למלא את קריסם,

ובטבעם

יש להם חוזק תאווה,

ואינם יודעים שובעה,

ומתאבים תאווה.

אז אמרנו, מי זה הכלבים?

הכלבים עזי נפש,

רוצים למלא את קריסם,

לא ידעו שובעה.

והמא רועים, לא ידעו הבין,

כמו שהכלבים

לא יודעים שובעה, ככה רועים, דיברנו על הרועים בדרשות הקודמות,

המנהיגים,

לא ידעו הבין מה יהיה באחרית הימים.

כולם לדרכם פנו,

איש לביצועו מקצהו.

כולם הולכים גם כן לדרך חנייתם.

כל אחד בוצע,

גוזל את שאר העם שהם ממונים עליהם.

זאת אומרת,

ממש כמו הכלבים.

אז זה גם מתאים לפסוק הקודם שלמדנו.

ככלב שב על כאו,

כסיל שונה בעבלתו.

מרוב תאווה שיש לכלב,

הוא טוחן, ופולט, ועוד פעם אוכל.

וככה האנשים עושים את העבירות בגלל תאווה,

וחוזרים עוד פעם על אותה תאווה, והם לא שבעים,

ממש כמו הכלבים,

ככלב שונה,

והולכים אחרי ביצעם.

עכשיו נחזור על מה שאמר רבנו פרחי.

מעתה כמה צריך אדם להתעורר משנת איוולתו,

כי בעוונותינו הרבים, כל השנה כולה,

איש לדרכו פנו,

איש לביצועו מקצהו.

כל אחד פונה רק אחר תאוותיו, כסף, ממון, כבוד,

ואין דורש

ואין מבקש.

היש אלוהים שופטים בארץ?

וכי עיניו על דרכי איש,

ואותו יביא במשפט על כל נעלם, עם טוב ועם רע,

ואפילו על שיחה קלה.

עתיד ליתן דין וחשבון.

וענן מה נענה?

מה נאמר על כי הרבנו פשע ורשע?

וטימנו ברית הלשון, וכמן מיני טומאות,

טומאת לשון הרע,

החמורה כעבודה זרה,

וחמורה כמו גילוי עריות,

וחמורה כמו שפיכות דמים יותר מהן.

ונבלות הפה,

כי בזה טימנו את לשוננו, ובזינו את המתנה של האלוקים.

שנתן לנו כוח דיבור

והבדיל אותנו מבעלי חיים.

ובמקום שהיה לנו לכבד אותו ולשמור את עצמנו מכל דבר רע,

ואפילו משיחה בטלה,

כמו שצריך לכבד אדם אם הוא קיבל מתנה מהמלך.

ומכל שכן וקל וחומר מתנה שנתן לנו השם אלוקינו,

שאין ערוך אליה,

כי בלעדיה אין חיות לאדם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

כי לא נתן לנו הקדוש ברוך הוא כוח הדיבור,

כי אם להגות בתורתו הקדושה והטהורה,

ואיך ייתכן שנכעיס את השם

במתנה

ולהוציא מפינו דברים רעים,

שכל שומעם

מפי גויים יקוץ בהם וימאס אותם.

כל שכן מפי יהודי.

ואיך יצאו מפי ישראל עם קודש, דברים המטמאים את הלשון ואת כל הגוף.

וסוף סוף הוא בלי תועלת,

כי אין בדבר הזה תועלת.

ואדרבה, יש בו סדר נזיקין וחבלות לאלפים ולרבבות.

ועם כל זה,

בכל ימות השנה אין משכיל דורש את אלוהים.

אם כן,

לפחות כשבאים הימים

המוכנים לקבלת התשובה,

איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר

לכו ונשובה אל אדוני,

כי הוא טרף

וירפאנו.

ואם אנחנו פשענו ומרינו ומרדנו במלכות שמיים,

ובעוונותינו הרבים נטינו אחרי עצות יצר הרע

ושכחנו שם אלוהינו,

ונפרוש כפינו לאל זר,

ונתנו מום בקודשי שמיים,

וקלקלנו צלנורות השפע,

והפכנו אותם לבורות נשברים,

ובעוונותינו הרבים ביטלנו רצון הבורא יתברך,

שמידתו להיטיב לנו,

וגרמנו לבוא לעולם צרות רבות ורעות,

וחוליים ממינים שונים וקורונות למיניהם.

ואורך הגלות

במיטתן של צדיקים וחסידים,

ותינוקות של בית רבן שלא חטאו,

במיטות משונות ואיסורים קשים ומרים,

לחכמי ישראל,

וכמה גזרות רעות,

דיוקר השערים,

וחסרון כיס קשה, מיליון לא עובדים,

כל אלה גרמו עווננו,

וגרמו צער גדול לשכינה.

מה אומרת?

קלעני מראשי, קלעני מזרועי.

הקב' ברוך הוא לא רוצה לעניש אף אחד,

אבל עניש בריירת.

מעל כל זה אין אנחנו מתייאשים,

חס ושלום מן הרחמים,

כי ידענו כי אין רחום וחנון הוא,

ואינו חפץ בהשחתת העולם,

כמו ביל גייטס,

כמו שאמר הכתוב, חי אני נאום אדון האלוהים,

אם אחפוץ במות הרשע,

כי אם בשוב הרשע מדרכו וחייו,

וכמה כתובים כיוצא בזה.

וכן כתוב בתורה על ידי משה רבנו,

עליו השלום,

בצר לך ומצאוך,

כל הדברים האלה באחרית הימים,

ושבת עד אדוני אלוהיך,

ושמעת בקולו,

כי אל רחום אדוני אלוהיך,

לא ירפך ולא ישחיתך.

ואם כן,

אין לנו לשוען אלא על רחמי השם יתברך,

ואין מושיע בלתו,

כי על כן צריך להסיר את מסווה הבושה מעל פנינו.

נבוא על משכנותיו,

נשתחווה לאדום רגליו,

נשפוך את נפשנו בבכיה ובשברון לב ובתפילה ותחנונים,

כי עץ צרה היא,

ואין עוד היום גדול, אי אפשר לדעת כמה אדם עוד ישרוד פה.

ואם לא עכשיו,

היום,

אימתי?

ובוודאי

כי יראה השם בעוניינו ודלותנו ושפלותנו,

יחוס וירחם עלינו, ויקבל אותנו בתשובה שלמה לפניו,

ואף על פי שאנחנו הרבינו לעשות הרע בעיניו,

הנה בעתה בראותו גודל צערנו ושברון רוחנו,

בוודאי שלא יבזה את תפילותינו,

ככתוב תהילים נא,

זבחי אלוהים,

רוח נשברה,

לב נשבר ונדכה,

אלוהים לא תבזל.

ואם יאמר אדם

אנה אני בא להתייצב על אדוניי,

לשפוך סליחה,

לדרוס סליחה מאדון האדונים,

מאחר כי הרע בעיניו עשיתי,

ואחרי שרירות ליבי הלכתי,

ואת אשר אהב שנאתי,

ואת אשר שנא אהבתי,

ואיך אסף עניי לשאול,

מחילה וסליחה וכפרה בבושת פניי כיסתני.

הוא לא יכול מרוב בושה לעמוד לפני השם, איך אני אעמוד לפניו?

אף אתה אמור לו.

בתחילה,

כשעברת על רצונו, התברך.

מדוע אז לא התבוששת ולא כיסת כלימה פניך לעמור על רצונו?

ועכשיו כשאתה בא לעשות רצונו אתה מתבייש?

ודאי כי אין זה אלא מפיתויי יצר הרע,

שבמקום שהיה ראוי להתבושש בשעת העבירה,

טח מריאות עיניך ומאנת להיכלם.

עכשיו,

שלא נאה ולא יאה הבושה,

כי מדרבה חציפותא כלפי שמאיה מהאני לעת כזאת.

אדרבה, עכשיו צריך להיות

אז כנמר

לעשות רצון אביך שבשמיים?

בזה נסתרת טענתו.

ויראה לתקן את עצמו בתשובה שלמה מלב ומנפש,

לקבל עליו לא לעבור על רצון הבורא יתברך שמו עוד,

ועל העבר יבכה ויתענח במרירות נפש.

ומה טוב ומה נעים לקבל על עצמו גם לתקן את איבריו

שחטא בהם

כמו שדרשו ריבותינו זכרונו לך במדרש ויקרא רבה כא על הפסוק

במשלי כד

כי בתחבולות תעשה לך מלחמה.

אם עשית חבילות

של עבירות,

עשה כנגדן חבילות של מצוות.

חטא בפה.

דיבר שקרים, רכילות, נבלות הפה, לשון הרע, ליצנות

כל אחד מאלו היא חמורה בתכלית

כי בנבלות הפה אמרו ריבותינו זיכרונם לך בשבת ל״ג כל המנבל את פיו מעמיקים לו גיהינום

ודובר שקרים ומתלוצץ

אלה אינם מקבלים פני שכינה ומכל שכן לשון רע ורכילות ששקולים כשלוש עבירות חמורות

אז אוי לאדם

שמתפתה מיצרו

להיכשל באחד מהנה

ומכל שכן אם נכשל בכולן

כמה צריך אדם להתאונן על זה

וביד האדם איך לתקן

על ידי עסק התורה והמצוות התלויות בפה

כמו להיות מתמיד לשים שלום

בין אדם לחברו

בין איש לאשתו

תחת אשר היה נרגן מפריד אלוף

וכנגד משתימה את פיו

ונבלו את הפה יטהר את פיו

ויקדש אותו בעסק התורה ואם אכל נבלס וטרייפס

אז יאכל רק מה שצריך או שלא יאכל בכלל

וכן על זה הדרך בכולן

וזה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום

מרפא לשון עץ חיים

כשהוא עושה כך מובטח לו

שלא ידבק בידו מאומה מן החרם

ואדרבה יגדול כבודו יותר מצדיק גמור

כמו שאמרו ריבותינו בברכות ל״ד

במקום שבעלי תשובה עומדים

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. מה הטעם?

שעל ידי הבעלי תשובה

מתפרסם גדולתו

ורוממותו יתברך בכל מידותיו שהוא רחום מחנון ערך אפיים נושא עוון וכולי

כל זה מגיע לו על זה שכר

ובלבד שהתשובה תהיה מאהבה בלב שלם

ובנפש חפצה.

צריך גם שינקה עצמו קודם כל מהחברות שבין אדם לחברו

שאם חטא חברו ישמעו פה כל הנוכחים

אם חטא לחברו

צריך שיפייסנו ולבקש ממנו מחילה

עד שידע בבירור שמחל לו חברו בכל ליבו ובכל נפשו

ולא נשאר לחברו שום טינה בליבו כלל

ואם חטא לו חברו

ימחל לו

אף על פי שלא ביקש ממנו מחילה

ומכל שכן אם בא לבקש ממנו מחילה והוא לא עונה לו ומפנה לו את הגב

ולא שומע בכלל מה הוא רוצה לומר

אסור להיות מוחל אכזרי

כי יתייחסו אליו מן השמיים כך

וימהר יש למחל לו

כי לפי האמת

מה אנו?

מה חיינו?

מה גיבורותינו?

להקפיד בדברים שאין בהם ממש?

לנקום ולנטור שנאה בלב?

הרי האדם הוא טיפס רוחה, גוש עפר,

רימה בחייו,

תולעה לאחר מותו.

איך יקפיד האדם על דברי הוואי

שעל ידי זה גורם שנאה בלב

אשר לא נכון

לעדת ישראל לעשות כן?

ולמה בחר הקדוש ברוך הוא בישראל עמו?

כי אם על היותם באחדות

באהבה ואחווה,

על זה לקח אותנו לגורלו.

ויש

אנשים טיפשים שהם מבזים את נשותיהם

ומדברים אליהם בצורה לא יפה

ומגרשים אותם מהבתים

ואומרים להם מי צריך אותך?

ותעופי מפה

ופוגעים פגיעות חמורות

בגלל שהם לא יכולים להשתלט על מידותם הרעות.

יש כאלה שהתגרשו כבר פעמיים ושלוש

וממשיכים הלאה באותה שיטה.

ולא עוזר, הם לא מתקנים את המידות, רחמנא נצלן.

ועל זה לקח לנו אותנו הקדוש ברוך הוא לגורלו, שלא נהיה כאלה.

ואם חס ושלום אנחנו מקפידים בין אדם לחברו על דברים בטלים

וכל אחד יורד עמו עד לחייו?

מה ההפרש יש בינינו לבין הגויים?

וחס ושלום,

בהיינו אנחנו ככל הגויים אשר סביבותינו?

וחס ושלום,

אנחנו נטיש כוח של מעלה?

כי חס ושלום,

על חינם בחר בנו השם יתברך?

כי על כן הראוי לכל עדת ישראל להיות כל איש שאוהב את חברו כגופו ובעל את אשתו,

שזהו כלל גדול בתורה,

ואהבת לרעך כמוך,

ועל זה שמח אני השם,

לרמוז על מה שאמרנו.

כי בהיות שאנו מקיימים

את המצווה באהבת לרעך,

אנחנו נותנים גדולה ורוממות לשם יתברך,

כי על זה רואים שבחר בנו מכל העמים,

ומהו יחיד בעולמו?

גם עם ישראל אומה יחידה בעולם.

על זה אמרו, ואהבת לרעך כמוך אני אדוני,

ולא לעשות חיסונים,

להרחיל את האוכלוסייה ולהתנסות ולנסות אותם בכל מיני דברים.

ומכאן ראוי ללמוד

שלא להקפיד על חברו,

ואפילו אם ביזהו

או חרפו וגידפו, הוא דיבר אליו קשות,

וזה נראה קשה מאוד,

אבל מי לנו גדול מדוד מלך ישראל,

כשבא אליו שבחי,

וקללו קללה נמרצת,

ועיפר בעפר,

ואף על פי כן

העביר דוד על מידותיו.

ואמרו ליבותינו, זיכרונו לברכה,

זוהר משפטים קופזן,

כי באותה שעה

מינו את דוד המלך עליו השלום

להיות רגל רביעית במרכבה.

ומזה ילמד אדם,

קל וחומר,

בן בנו של קל וחומר,

ומה דוד המלך,

שהוא היה מלך ישראל,

חירף אותו שמיעי,

חמש קללות.

זוועה, איזה קללות, כולם שומעים.

והוא החריש.

מה אמר לו?

קללה נמרצת.

נמרצת.

כל קללה יותר רעה מהשנייה.

נמרצת.

נואף.

מואבי.

יש אומרים ממזר.

רוצח.

יש אומרים רשע.

צורר.

תועבה.

אלה הקללות שהוא קילל אותו לעיני כולם.

ואף על פי כן שתק לו.

אז אנחנו, מה נענה?

מה נאמר? אנחנו גדולים מדוד.

אנחנו במעמד של מלך.

ביזו אותנו כמלך.

כי אין ראוי לנו להקפיד אפילו אם יראו לנו על אחת כמה

וכמה מאותן הקללות של שמעין דוד.

כי מה אנו?

לאין אנחנו נחשבים?

וביות שאנו מפייסים

לאשר חטאנו לו,

ומתפייסים

למי שחטא לנו,

אזי בתשובה שלמה שאנחנו עושים,

גם הקדוש ברוך הוא מקבל אותנו ומוחל לנו על כל מה שחטאנו לפניו.

לא כן, אם אנחנו קשים לרצות ולהתרצות,

אז חס ושלום, הקדוש ברוך הוא אינו מתרצה לנו.

כמו שאומרת הגמרא בראש השנה, יו״זן.

ועוד,

שעל ידי הקפדה

באים לידי שנאה בלב, שזו עבירה חמורה שגרמה להחריב את הבית השני.

כמו שאמרו בגמרא ביום הט,

ובית שני למה נחרב?

מפני שנאת חינם.

ללמדך שחמור עוון שנאת חינם כעבודה זרה, גילוי עריות ושלכות דמים.

וכן אמרו ריבותינו, זכרונו לברכה,

חורבן בית ראשון

שהיה על עוון עבודה זרה היה יותר קל,

שכן הראשונים נתגלה עוונם,

נתגלה כצם,

ואחרי 70 שנה הם נגאלו.

רוצה לומר ראשונים,

שעבדו עבודה זרה בנגלה,

נתגלה כצם.

אחרונים שהיה בהם שנאת חינם בלב,

לא נגלה.

כמו שאמר הנביא ירמיה ט',

בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים עורבו.

ועל זה בעוונותינו הרבים לא נתגלה הקץ, מתי תבוא הגאולה האחרונה הזאת?

וזה כמה אורך שנים,

באורך גלותנו,

חשך משחור תאורנו,

תאורנו,

היינו חרפה לשכנינו,

לעג וקלס לסביבותינו.

באמור אלינו כל היום,

יש לכם עוד תקווה לצאת לחירות?

ופוערים פיהם לבלי חוק.

ובעוונותינו הרבים אנחנו גורמים כל זה על גודל שנאת חינם שיש בינינו,

כי זוהי שהחריבה את ביתנו.

ואיך ייבנה אחר שמידה זו עדיין היא עלינו?

נמצא שהעוון הזה הוא גלוי ומפורסם,

ויותר קל לתקן וללבן

מעוון שהוא נסתר.

ובזה נראה לעניות דעתי כוונת הכתוב,

זה גם כן פירוש מדהים,

בישעיה א',

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו,

אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.

מי שיוכל לפרש את הפסוק 500 שקלים.

עוד פעם הרווחתי אותם.

אם יהיו חטאיכם כשנים

כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.

ידוע שיש תולעת שקוראים לה תולעת שני.

תולעת שני

היא נקראת בלשונם קרמיז.

יש תולעת

שהיא נמצאת בתוך קליפה

כמו אגוז,

ובפנים יש תולעת.

קוראים לזה תולעת שני.

הקליפה היא נקראת שני,

ומה שבתוכו זה התולעת.

שהצבע אדום בתכלית ההדמימות.

כי אין יוצא צבעו בנקל,

אלא על ידי טורח רב בנטר ובורית.

ואף על פי כן אינו מתלבן כראוי.

זה מהתולע.

אבל השני,

שזוהי הקליפה,

הוא גם כן אדום.

אבל בנקל יוצא צבעו הוא מתלבן כראוי.

מעתה,

מה שכתוב בפסוק,

אם יהיו חטאיכם כשנים,

שזה הקליפה מבחוץ,

רוצה לומר גלויים.

הקליפה היא גלויה, תולעו בפנים.

אם יהיו החטאים שלכם, כמו השני,

הקליפה החיצונית,

אז על ידי תשובה,

כשלג ילבינו. אין יותר לבן מהשלג.

למה? זה בנקל, זה דבר גלוי.

אפשר לנקות את עצמך כדברים גלויים. אתה יודע מה עשית?

אתה תחזור בתשובה על הגלוי, נגמר, אתה חוזר להיות לבן כשלג.

אבל אם יעדים הוא כתולע,

אם החטאים הם כבר אדומים כמו התולע, שהוא נמצא בפנים, שהוא נסתר,

אז על ידי התשובה זה רק כצמר יהיו,

שהצמר הוא לא לבן כמו השלג,

בכלל לא.

ואם תראו את ארבעת מראות נגעים,

אז תראו את ההבדל בין הצמר לבין השלג.

ועל ידי העוון שהוא נסתר,

לא יוכל ללבן אותו כשלג.

אם כן,

מן הראוי

לא לתת שינה לעינינו

ותנומה לעפעפנו,

לאזור כגבר חלצנו,

להסיר מעלינו מכה זו של פרידה.

מכה של פרידה, אתם יודעים,

פרידה אם היא נותנת זבתא,

אחוריות,

יהיה בביי.

אז להסיר מעלינו את המכה של פרידה,

ובפרט בבוא יום הכפרה,

כי השעה צריכה לכך.

ואחרי שמתוודים על חטאותינו,

אשר בינינו לבין המקום ברחו,

צריך להתנפל לפניו, להתפלל בבחייה,

ובתחנונים ידבר רעש,

כאשר ידבר העבד השפל והבזוי לפני האדון הגדול והתקיף.

בכל התפילות יהיו בכוונה גדולה לדעת מה מוציאים מהפה.

לא אחד בפה ואחד בלב,

אלא פינו וליבנו שווים לטובם.

זה החיוב

מוטל עלינו בכל התפילות כל השנה,

ומכל שכן בימים הנוראים,

ובפרט ביום הכיפורים,

שזה יום אדיר,

בכל ימי השנה.

ובמה נקדם את פניו יתברך?

עם עוונותינו גרמו שחרבה עירנו,

משמם מקדשנו,

ונוטל כבוד מבית חיינו.

ואין אנחנו יכולים לעשות את חובותינו,

שאין לנו לא מקדש ולא קורבן,

ולא כהן שיכפר בעדנו,

אלא שיח שפתותינו במקום העבודה,

במקום הקורבן.

אם כן,

אם זה במקום,

אז אנחנו יכולים לכפר.

אז כמה ראוי להתאמץ בכל מאמצי כוחנו שתהיה תפילתנו זכה וברא בלי שום תערובת מחשבה זרה,

כדי שיהיה חשוב לפני הקדוש ברוך הוא שיח ספצותינו,

כאילו עשינו את כל העבודה כולה ואת כל מעשי הקורבנות בפועל.

ואם נעשה זאת,

יראה השם בעוניינו,

וימחול ויסלח על חטותינו,

עוונותינו,

פשעינו,

שחטאנו ועווינו ופשענו לפניו,

וימהר,

ויחיש לגאולנו גאולה שלמה מכל המרעין בישין שבעולם,

ויבנה בית קודשנו ותפארתנו,

לא למעננו אפילו, אלא למען שמו יתברך.

ושם נקריב קורבנות חובותינו,

וישובו הכל לאיתנם,

כהנים בעבודתם,

נביאים בדוכנם,

וישראל במעמדם,

ונגיד לה ונשמחה בישועתו,

כן יהי רצון, אמן.