מתוק לנפש פרק ב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום נוגה בת שולמית סלמה

בריאות איתנה בעיקר ברגליים

נחת מהילדים

חזרה בתשובה שלמה לכל משפחתה בתוך עמו בית ישראל אמן

ממשיכים מתוק לנפש

הרב יצחק פרחי זכר צדיק וברכה פרק שני

אמרנו בפרק הקודם היום בבוקר

כי עיקר הכל היא היראה

כמו שאמר הכתוב ועתה ישראל מה אדוני אלוהיך שואל מעמך

כי אם ליראה את אדוני אלוהינו

אמנם

צריך שתהיה היראה מסיבת גידולתו

שהוא היוצר הוא הבורא

לא מפני העונש

או הפורחנויות המתרגשות ובאות לעולם

כי אם דווקא צריך שתהיה יראה מצד שהוא אדון הכל

בכל צבא שמיים לא משתחווים

ועל כן היראה הזאת אין לה הפסק

מי שזוכה ליראה זו אין לה הפסק

אבל לא כן היראה

שהיא מצד העונש והפורענות

אדם ירא את השם מהעונש בגלל העונש

אם חס ושלום רעב בעיר או דבר קורונה בעיר חס ושלום

אז עיניהם נשואות למרום במורה ופחד

ובעבור הצרה והיו כלא היו

זאת אומרת זה יראה שתלויה בדבר

אני ירא כי אני לא רוצה צרות

או שאני רוצה שכר

אבל בסור הצרה חוזרים להיות מה שהיה קודם

ועליהם נאמר הפסוק בירמיה ב'

ובעת רעתם יאמרו קומה בהושענו

הפסוק אומר ככה אומרים לעץ

אבי עטף

ולאבן

את ילידתנו

כי פנו אליי עורף

ולא פנים

ובעת רעתם יאמרו קומה בהושענו

אומר רב מלבי

אומרים לה עץ אבי עטה

זאת אומרת

לא עובדים את העץ שהוא יהיה כאילו אמצעי

בינם לבין השם כאילו פונים דרכו

על השם לא אלא אומרים לעץ אבי עטה

עד שעובדים את העץ עצמו כאילו הוא ילד אותם

אבל בכל זאת בעת רעתם כשבאו צרות

יאמרו

קומה בהושענו

לא מתחרטים

שעזבו אותי לעבוד את הפסל

רק רוצים ממני ישועה ועזר

לא לשוב לעבוד אותי ולעזוב את עבודת האליל

אז בעת

רעתם יאמרו קומה בהושענו

זה מה שאומר פה

הרב יצחק פרחי

יראה שאם מצד העונש בפורענות אם חס ושלום יש רעב בעיר או דבר בעיר

אז העיניים נשואות למרום במורא ובפחד אבל מה קורה אחרי זה

בעבור הצרה והיו כלא היו

עליהם נאמר הפסוק בירמיה ב'

ובעת רעתם יאמרו קומה בהושענו

וכן אמר שלמה המלך עליו השלום במשלי א'

בבוא כשואה פחדיכם

ועדיכם כסופה יאתן

בבוא עליכם צרה וצוקה

אז יקראונני ולא אענה

ישחרונני ולא ימצאונני

איי איי איי איי איי

אומר שלמה המלך

בבוא כשואה פחדיכם

המלבי מסביר שהפחד יבוא כמו שואה וחושך

כי הפחד גדל

באופל שלא רואים

ממה מפחדים

ועדיכם

יאתה במהרה כסופה

הצרה האסון השבר יבוא כסופה

תכף אחר השואה והפחד יבוא העד

והוא ודאי יבוא, יאתה

בבוא עליכם צרה וצוקה

צרה זה חיצוני וצוקה זה פנימי, פחד, חרדות, אנשים מתאבדים

שאם ילווה לצרה החיצונית צוקת הנפש זה רע מאוד מאוד כי מאבדים תקווה ומתייאשים לגמרי

אז הוא אומר בבוא כשואה פחדיכם ועדיכם כסופה יאתה

בבוא עליכם צרה וצוקה

אז

יקראוני לי, יקראו אליי

אני לא אענה, לא אענה, לא אענה

ישחרוני לי,

הם ידרשו ממני שאני אעזור להם ולא ימצאוני לי

וזה מה שנאמר

ועתה ישראל

מה אדוני אלוהיה שואל מעמך

האם הוא עוד שואל מעמך שאתה תירא אותו מהעונש והפורענות?

זה לא צריך לבקש ממך בכלל כי יראה כזאת היא באה מעצמה

ומאליה מוכרח

שמה שהשם שואל מאיתנו שנירא מלפניו זה לא יראה את העונש חלילה

אלא יראה את הגדולה והרוממות

לקיים את כל דברו הטוב

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראת אדוני אלוהיך אופן היראה צריך להיות ללכת, המשך הפסוק

ללכת בכל דרכיו

ולאהבה אותו ולעבוד את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך

ולא שתהיה יראה מחמת העונש והפורענות

זה מה שאמר דוד המלך עליו השלום

אשרי איש

ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוד

רוצה לומר

מה שאני אומר לך

אשרי איש ירא את אדוני איזה יראה?

לא יראה מסיבת עונש וייסורים

אלא יראה כזאת שדווקא במצוותיו חפץ מאוד

ולכן שכרו איתו ופעולתו לפניו

מה כתוב? גיבור בארץ יהיה זרעו

דור ישרים יבורך

צריך להבין

גיבור בארץ יהיה זרעו

דור ישרים יבורך

הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד

זרח בחושך

אור לישרים

חנון ורחום וצדיק

גם כשנחשכת אור ההצלחה

ואדם אפילו מתייסר בעולם הזה

יזריח לו השם אור שהחושך יהיה לטובתו

ולתשועת נפשו

למה? כי חנון ורחום וצדיק השם

אז אם הוא יעשה לו את זה מצד החנינה

זה להרבות את שכרו

ואם יעשה לו מצד הרחמים

זה למרק עוונותיו

ואם יעשה לו מצד הצדק

זה כדי שיקבל את העונש על חטא שעשה

אז הכל לטובתו

אבל שואל רבי יצחק פרחי

אומר מה זה שכתוב כאן

גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים מבורך

למה הניח מלברך אותו את מי שהוא ירא אלוקים

ולברך את הזרע שלו

גיבור בארץ יהיה זרעו

דור ישרים מבורך מה לנו עם זרעו

אם הוא ירא השם הוא ראוי לברכה

ואף על פי שאחר זה בירך אותו ואמר לו

הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד

היה לו להקדים קודם כל ברכת האב

לברכת הבן

אם האבא הוא הירא תברך קודם אותו

אחר כך תוסיף תברך את זרעו למה מברך ישר את זרעו ולא אותו

אומר החכם החכם החקירה הזאת חקרתי אותה

על פי המעשה בגמרא

הגמרא בתענית אומרת אילן אילן במאה והרחקה

ושם נאמר שיהיו נטיעותיו כמוהו

אז אני אגיד לכם בדיוק מה כתוב בגמרא

מסופר

כשהיו נפרדים זה מזה אמר לו רב נחמן לרבי יצחק

יברכני אדוני

אמר לו רבי יצחק

אמשול לך משל למה הדבר דומה

לאדם

במסורת ההגדה כתוב בצד

שזה דרש רבי יוסי

ופה הוא משתמש רבי יצחק כפר אחי ברבי יוסי

בגמרא לא כתוב את הרבי יוסי רק במסורת הגדולה

אז הוא אמר אמר רבי יצחק אם שואל לך למשל מה הדבר דומה

לאדם שהיה הולך במדבר

והיה רעב

ועייף וצמא

ומצא שם אילן שפירותיו מתוקין

וצילו נאה

ואמת המים תעלה עוברת מתחתיו

אכל מפירותיו של אותו אילן

ושתה ממימי המעיין

וישב בצילו של האילן יש לך מצב יותר טוב מזה

כשביקש ללך אמר

אילן אילן

במאה מרחיקה

אם הוא אמר שיהיו פירותיך מתוקין

הרי הם כבר מתוקין

אם אני אגיד שיהיה צילך נאה

הרי צילך נאה

אם אני אגיד שתה אמת המים עוברת תחתיך

הרי אמת המים כבר עוברת תחתיך

אלא מה הברכה שאני אברך אותך

היא רצון

שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך

אז רבי יצחק אומר לרבי נחמן

אומר לו תשמע אף אתה

אתה רוצה ממני ברכה

במה אברכיך

אם בתורה הרי יש לך תורה

אם בעושר

הרי יש לך עושר

אם בבנים

הרי יש לך בנים

אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמוך

זה המעשה

עכשיו מביא לנו פה קושייה על המעשה

הרי הוא שואל למה לא מברכים את האבא הירב ומברכים את זרעו

אז החקירה הזאת דרשתי לפי המעשה הזה שמובא בגמרא

אילן אילן במא אברכיך

ואמר שיהיו נטיעותיו כמוהו

יש לדקדק

עדיין יש לו לברך אותו בעצמו שכל הטובות האלה

יעמדו לו לעולם

אם עשיר

מה אמר לו? אם עשיר אתה עשיר

אבל יכול להיות שהוא יהיה עני

אז תגיד לו אם עשיר

שלא תעני

אם יש לו בנים תברך אותו שלא ימותו

ואם הוא חכם

שלא ישכח את התלמוד

למה לא מברך אותו?

ואם כן למה הניח אותו וברך את בניו?

אחר כך ראיתי לרב חוזה דוד

הרב דוד חזן כתב את הספר חוזה דוד על תהילים

זיכרונו לחיי עולם בא שהוא הרגיש מזה

ופרש הרב זיכרונו לברכה כי כשהיא ברכה

מאת השם

מן השמיים

אין לה הפסק

אז ממילא לא צריך לברך אותו שאם זה שלא יקרה לך ככה ואם זה לא יקרה כי אם זו ברכה מן השמיים היא עולמית

וידע רבי יוסף שכל הברכה הזאת הייתה מן השמיים

ועל כן ברך את בניו שיהיו כמוהו

ובזה פירש הרב

זיכרונו לברכה את כוונת המסורה

יש במסורה ארבע פעמים

לשון יבורך

בתהילים קכח כתוב דור ישרים יבורך

לא קודם נתחיל

הנה כי כן יבורך גבר

הנה כי כן יבורך גבר זה בתהילים קכח

דור ישרים יבורך

זה בקו יב

טוב עין הוא יבורך

במשלי כב

ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם

בשמואל בית זן

זאת אומרת ארבע פעמים במסורה מופיע לשון יבורך

והוא

כי אומרת המסורה

מישהו מלא מכל טוב

מה ברכה שייך לברכו?

לזה אמר הנה כי כן יבורך גבר

מה מברכים עד שהוא מלא?

מלא מכל טוב מה ברכה?

הנה כי כן ככה יבורך גבר הנה כי כן יבורך גבר מה?

דור ישרים יבורך

זאת אומרת שכל הנטיעות שלו יהיו כמוהו דור ישרים יבורך הדורות שלו שיבואו ממנו ישרים

ואם תאמר

טוב עין הוא יבורך הוא בעצמו טוב עין הוא הוא הוא הוא בעצמו יבורך

עדיין הוא צריך ברכה שיעמוד לו עד לעולם שלא ירד מהברכה והכל

לזה אמר ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם

הפסוק הרביעי אומר, מברכתך, שזה ברכת השם,

יבורך בית עבדך לעולם, לא צריך לברך אותו. אם זה ברכת השם, לא צריך לברך אותו. רק את הזרועו, לא צריך אותו.

ואין לה הפסק.

ועל זה הוא אומר, שפתיים יישק.

שהחוזה, דוד, בספרו, דוד חזן, זכרונך, פירש את הדברים.

מתוק.

שפתיים יישק, אפילו בזמן הקורונה.

ואומנם צריך לדעת

מהיכן ידע רבי יוסף שהברכה הייתה מאת השם.

נראה לעניות דעתי,

אומר רבי יצחק פרחי, זכרונו לחיון ומבא, כי כבר הכיר בו רבי יוסף

שהיה לו מידת היראה בתכלית.

ומי שהוא ירא השם

זוכה לברכה מהשם ישיר.

וזה מה שאמר, הנה כי כן יבורך גבר ירא אדוני.

מה כתוב בהמשך?

יברכך אדוני מציון.

אז מי מברך אותך?

אדוני, והברכה של השם היא עולמית.

רוצה לומר,

מה הברכה ששייך

למי שהוא ירא השם?

זה אמר יברכך השם מציון.

רוצה לומר,

זה שייך לירא השם,

שהשם בעצמו ובכבודו יברך אותו.

ואם כן,

שוב הוא לא צריך שום ברכה.

שום ברכה הוא לא צריך.

מי כן צריך? בנם אחריו.

צריך לברך אותם, שהם יהיו נטיעות כמוהו.

באמת כתוב על רב נחמן, שרבי יצחק בירך אותו במעשה הזה שסיפרנו,

שהיו לו בנות שהתקלקלו.

אז כאילו הוא צפה מה זה, אז הוא בירך.

טוב, מעתה

זה שאמרו,

זה מה שנאמר בפסוק, אשרי איש ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוד,

וכיוון שהוא ירא את השם,

הוא אינו צריך לברכה,

שכבר הוא מבורך מאת השם,

אלא צריך לברך את זרעו. לזה אמר גיבור בארץ יהיה זרעו,

דור ישרים יבורך.

ואם תאמר עדיין צריך הוא ברכה שיעמוד לו לעולם,

לזה הוא מירון בעושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד, זה תמיד יתקיים אצלו.

כי מצד עצמו אינו צריך, כי צדקתו עומדת לעד,

אלא מה שצריך ברכה הוא זרעו.

מי שזוכר, כל הברכות האלה נאמרו, על מי היא?

על המחזיר בתשובה,

בזור הקדוש.

מעתה באורה.

כמה גדל כוח הירא את השם ביראה שלמה,

שהוא זוכה לקבל ברכה מאת השם יתברך ברכה שאין לה הפסק.

וואו!

ואם כן,

עד מתי נהיה רדומים וסתומים בתרדמת יצר הרע בקרבנו,

שטח עינינו מרעות?

למה ירוץ אדם לקבל ברכת הדיוט

ויקוץ בברכת הקדוש ברוך הוא שאין לה קץ ותכלית?

ואם לא היינו מקבלים

לא ברכה ולא קללה, דיינו.

אלא בעוונות הרבים אנחנו גורמים קללה לעצמנו על עוזבנו את השם אלוהינו.

ולכן אוי לנו מיום הדין

ואוי לנו מיום התוכחה,

כי יצר הרע רימה אותנו בהבל ותוהו,

פיתה אותנו ויכל לנו,

מאחר שהקדוש ברוך הוא חנן אותנו בחוכמה ודעת ושכל

כדי להכיר את כל העורמות והתחבולות שלו, כי הבל המה, הבל המה,

שקר, ואין בהם ממש.

כל אשר יאמר וכל אשר יפתה אפשר לסתור את דבריו ואבליו.

אבל יש סתירה אחת כוללת.

והנה העצה

של הרב יצחק פרחי.

איך אתה דוחה אותו ישר,

אתה יצא רע איך שהוא בא, מתחיל.

אם יפתה יצר רע על האדם לעבור על אחד מכל מצוות השם,

יש לו פה להשיב ולומר לו,

תגיד, אתה לא מתבייש?

אתה בא לפתות אותי?

על זה ברא אותי הקדוש ברוך הוא בצלמו?

והוא זרק בי נפש רוח ונשמה חצובה מתחת כיסא הכבוד? בשביל מה?

בשביל שאני אכעיס אותו במעשה ידיו?

במשהו מטיב לי אני אכעיס אותו?

טעוף מפה, הס מלהזכיר.

ואם כן,

נמצא שביד האדם להסיר את יצר העולם מעליו,

כשישים יראת השם לנגד עיניו.

כמו שאמר הכתוב,

ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

אם תהיה יראת השם על פנינו,

לא נחטאו.

תכף נראה למה הוא אומר על פנינו.

צריך להיות בלבנו יראה, למה על פנינו?

ואף על פי שאמרנו שעיקר היראה הוא מאהבה את השם,

לא מיראת העונש והייסורים וכיוצאים,

אבל כדי לגרש את היצר רע מעליו,

מותר לומר ליצר הרע,

שמע,

לא שומע לעצתך,

כי הרי אנוכי את השם,

פן יפגענו בחרב או בדבר,

חס ושלום.

לא רוצה להסתבך איתו, עזוב אותי,

מחר יכול לתת לי ככה וככה וככה.

ועל זה אמרו,

לבעבור נסות אתכם באלוהים,

ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטא. הוא רוצה לומר זהו לפנים, כלפי חוץ, ככה אתם

תראו ותדברו.

אבל בלב של האדם

צריך שתהיה יראה מצד הגודל והרוממות.

אבל בשביל לדחות אותו, תגיד שאתה כאילו מפוחד, מה אתה מציע לי הצעות כאלה? אתה רוצה שהוא יהרוג אותי?

אתה רוצה שהוא זה?

זה כלפי חוץ.

אבל בפנים צריך שתהיה יראה אמיתית מאהבה.

ולא לראו משום מקרה בעולם,

כמו שהביא בעל חובת הלבבות,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

מעשה בכת של פרושים

שהיו הולכים וסובבים במדברות, רחוק מיישוב בני אדם,

להתבודד

באהבת השם וייחודו.

באמצע הדרך מצאו אדם אחד מן הפרושים,

שוכב שם,

ישן ונרדם.

באותו מקום היה מוכן

לחיות רעות ולליסטים

ולכל המקרים הרעים.

וכאשר ראו אותו,

הקיצו אותו משנתו ואמרו לו,

מה לך נרדם במקום הזה?

אין אתה ירא פן יקרעך אסון מין נחשים ועקרבים וכיוצא?

ישיב להם, אני תמה עליכם, אתם פרושים?

אתם פרושים?

איך אתם מוציאים מפיכם דבר כזה?

אמרו לו, למה?

אמר להם, אם אני ירא מחיות רעות

ומליסטים

וכיוצא בזה ממקרים רעים,

מה החידוש?

מה החידוש שאני יראה את השם?

פשיטא שאני צריך לראות את השם.

מה זה חיה מול השם? מה כוח השם? מה כוח חיה?

ואם כן נמצא שחס ושלום אני משווה את יראת העבד ליראת הרב.

מה,

אני משווה את היראה שלי מברדלס

מהקדוש ברוך הוא?

כשם שאני ירא את השם,

כך אני ירא חס ושלום מנחה סרב ועקרב וכיוצא?

לא זו הדרך.

כי היראה את השם צריך שלא ירא מזולתו,

מאף אחד.

כי מפניו דווקא שייך יראה,

ולא מפני זולתו.

יש ברדלס יכול לפגוע במישהו בלי רשות השם?

יש איזה מזיק?

ואז הודו לו הפרושים לדבריו.

ונראה שזה הפירוש שפרשו לנו ריבותינו זכרונו לברכה בברכות ד'

על הפסוק ביירא יעקב מאו.

שמא יגרום החטא, אמרו חכמים.

ברכות ד', שמא יגרום החטא.

אבל יש להבין,

אולי זה כמו הפשט

שנתיירא מעשו שבא לקראתו.

אמרו לו המלאכים שעשו בא עם ארבע מאות איש לקראתו, כתוב מיד, ויירא יעקב מאוד וייצר לו.

אז למה דורשים חכמים ואומרים שהוא ירא היה מחטא?

אולי יש לו חטא, שם מחטא, שם מחטא.

למה לא נגיד כמו הפשט? שמע את השמועה הזאת, שהוא בא עם ארבע מאות ראשי לגיונים,

אז ויירא.

אבל לפי מה שאמרנו,

יעקב אבינו עליו השלום היה הבחיר שבאבות.

ודאי שהיה ירא את השם ביראה פנימית.

אם כן, אין לו לירא מזולתו ידברך שמו. הוא לא פחות מהפרוש הזה שהיה במדבר, ברור.

אז איך כתוב ויירא יעקב?

אלא ודאי שחס ושלום לא נתיירא יעקב מעשו חלילה.

אלא ממה הוא נתיירא? שמא יגרום החטא.

שאם הוא חטא,

אז יכול להיות שמגלגלים חובה על ידי חייו,

רעה נדירה.

ואז הוא יכול להיפגע לא בגלל שהוא יכול לפגוע בו,

בגלל שהחטא יגרום.

ואם אין חטא,

אין פחד,

לא מעשיו ולא מזולתו.

פחדו בציון חטאים.

כשיש חטא יש פחד.

אמרנו פעם,

אדם שנוסע באוטוסטרדה,

אז הוא שומע, וואו וואו וואו וואו וואו.

אז אם הוא מפחד,

סימן שהוא עבר עבירה.

נסע מהר, זהו, עשה משהו לא בסדר.

אבל אם הוא נוסע כמו שצריך, מה שהחוק מחייב,

מה אכפת לו שיש וואו וואו וואו? זה לא עליו, זה מישהו אחר בטח. זה ברור לו.

הוא לא פוחד.

עכשיו אומר בי יצחק פרחי שחוץ מהדרשה של ריבותינו אפשר לומר בפשט של הכתוב על פי האמור כך.

יש לדקדק. מה זה הכפל העניין? ביירא יעקב מאוד,

ביצר לא.

אז ריבותינו אמרו, ביירא שמא יהרג,

ביצר לא שמא יהרוג.

יש אפשרות שהוא יהרג, יש אפשרות שהוא גם יהרוג.

הוא לא רוצה אף אחד מהמצבים.

לכן, ביירא ביצר.

אבל לפי האמור,

יבוא על נכון.

מה הוא אומר?

כשבאו מלאכים בני יעקב, אמרו לו, באנו אל אחיך אל עשם,

תכף כתוב, ויירא יעקב מאוד. ממי?

מעשם.

אחר כך

חזר בו תכף והצטער על זה

שלא היה לו לירוא מזולת הקדוש ברוך הוא,

ועל זה, וייצר לא.

למה יראתי ברגע הראשון שאמרו לי מעשם,

ואחרי זה הוא התחרד וייצר לו.

על מה שהוא התיירא מעשם.

אז לכן הוא התחכם

ביחס את העם

לשני מחנות.

מה מועיל?

אם אתה חוצה אותם לשני מחנות, מה זה אומר?

מי אמר שמחנה אחד יהיה לפלטה?

מי אמר?

מי שבא להרוג, הורג את כולם.

מה מועיל שאתה חוצה אותם לשני מחנות?

אלא, אמר בליבו, לא ייבצר חס ושלום שהקדוש ברוך הוא ייפרע ממני

על שיראתי מעשם,

ואם כן הפרעון צריך להיות על ידי עשם,

כי ממנו יראתי.

ממה שאתה מפחד יבוא לך.

אז אני יראתי מעשם,

אז אני יכול לקבל

את העונש דרך עשם.

וגם לא ייבצר שהקדוש ברוך הוא ראה שאני הצטערתי

שיראתי ממנו, התחרתי.

למה יראתי ממנו?

ולכן אמר, אם יבוא עשם אל המחנה אחד, דווקא אחד,

והיכהו,

בגלל שיראתי ממנו,

אז מגיע לי כאילו עונש, למה פחדת? מגיע לך עונש.

אבל לא לגמרי.

במחנה הנשאר יישאר לפלטה.

למה? כיוון שנצטערתי

ממה שיראתי ממנו.

לכן הוא חצה לשניים.

כי ברור, אם מגיע לי עונש זה רק על אחד,

על החצי הראשון.

על ויהיה רע.

ויהיה רע.

על ויצר לא, לא מגיע לי.

אמנם ראה הקדוש ברוך הוא אחרית דבר שנצטער הרבה יעקב אבינו עליו השלום מזה.

אדרבה הפיל על עשיו חרדה גדולה,

ככתוב בארצות השם דרכי איש,

גם אויביו ישלים איתו.

נפלא מאוד הפירוש.

ועוד מדרכנו אמרתי

כוונת

הכתוב

וירא יעקב בהקדים, ניתן הקדמה,

מה שכתב מורנו הרב רבי משה אלשיך,

זכר צדיק וברכה, על הפסוק בתהילים כ' ז'

אם תחנה עליי מחנה לא יירא ליבי

אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח.

יש לדקדק.

מה זה בזאת אני בוטח? אתה אומר בזאת אני בוטח, אתה לא אומר ממה?

מה זה זאת?

בזאת, מי זאת? מה זאת?

על מה אתה מדבר? בזאת אני בוטח.

לא אומר.

אמנם פירש הרב על שייח הקדוש

כי אם יזדמן לאדם איזה מקרה לא טוב חס ושלום,

יבדוק בליבו.

אתה רוצה לבדוק בלב מה קורה איתך, מה יקרה איתך?

אם חס ושלום ליבו נוקפו

ויש לו צער בלב

אז יש לו פחד שמא יזיק אותו אותו דבר.

אם ליבו בריא והוא לא מרגיש שום פחד, שום דבר,

אז יהיה נכון ליבו בטוח שלא יירע לו שום תקלה ושום פגע רע.

זאת אומרת,

אם קרה לאדם מקרה לא טוב

והוא רוצה לבדוק,

אם חס ושלום

הוא ירגיש שהלב שלו נוקפו ויש לו חשש ופחד

שמא יזיק אותו דבר,

או אם הלב בריא

ולא מרגיש שום דבר,

אז יהיה בטוח שלא יירע לו שום תקלה ולא שום פגע. זאת אומרת,

הלב מרגיש.

אני הולך להסתבך פה או לא הולך להסתבך?

מעתה,

כשאמר דוד המלך עליו השלום, אם תחנה עליי מחנה,

אז אני רואה את עצמי.

לא יירע ליבי

או כן יירע ליבי.

אם תחנה עליי מחנה ולא יירע ליבי,

אז אפילו אם תקום עליי מלחמה,

בזאת אני פותח.

במה בזאת? בזה שראיתי שלא יירע ליבי כשקם עליי מחנה.

אז זה מראה שאין לי ממה לחשוש,

וזאת אני בוטח שלא יקרה לי שום דבר.

זאת אומרת, הפסוק בעצמו מגלה לנו על סמך מה אני יכול להיות בטוח שגם אם תבוא עליי מלחמה, לא מחנה, מלחמה שלמה,

אין מה לחשוש.

מעתה, כאשר שבו המלאכים אל יעקב ואמרו לו,

באנו אל אחיך, אל עשיו,

וגם הוא הולך לקראת חווה ארבע מאות איש עמו.

תכף כתוב ויירא יעקב.

ועל זה שהוא נטיירא, נצטער.

וזה מה שכתוב ויירא יעקב מאוד ביצר לו מיד.

חשש,

חס ושלום, פן יקרה לו אסון.

ותכף אסר כגבר חלציו לשפוך תפילתו לפני ה'

ואמר הצילני נא מיד אחי מיד עשיו.

השם שמע תחינתו ואצילו מכל דבר רע.

מכאן נראה

כמה צריך ללבוש חרדה ויראה כשאדם הולך לשכב,

כשהוא קם, כשהוא הולך,

שלא יהיה רגע פנוי מעול יראת שמיים.

בזה ירוויח גם האדם,

שלא יבוא לידי כעס עם שום ברייה.

כי מידת הכעס נחשבת כעבודה זרה.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונו לברכה,

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.

הוא מכניס בתוכו אל זר.

כאשר כל חכמי המוסר הפליגו בגנות הכועס

אשר אין קץ לעונשו.

אוי לנו מיום הדין

ואוי לנו מיום התוכחה.

כי איך שייך

לאדם

כעס על חברו

אם עבר על רצונו?

אחד כועס,

ראית?

ביקשתי ממנו כך וכך,

הוא לא עושה.

האההההההההההההההה. ואז הוא כועס.

כאילו חויב לו.

איך שייך

שאדם כועס על חברו ועל רצונו?

הרי אתה בעצמך עובר על רצון הבורא בכל יום תמיד.

אז לפי הכעס שלך, מה היה צריך הקדוש ברוך הוא כלפיך?

אם אתה כועס לאחד שהוא לא חייב לך שום דבר,

וככה אתה כועס אתה מכעיס את השם כביכול על ידי מעשיך,

שאתה לא שומע בקול המשתמש בכל הכלים שהוא נתן לך נגדו,

אז מה יהיה הדין?

מה היה כתוב? אם בקול הכועס, מן השמיים מהזהירים לו בדיוק אותו דבר. כל המקפיד, מקפידים עליו.

ועל פי מידותיו ידונו אותו בשמיים.

מה יגידו לו?

אתה התמלאת עברה וזעם על אדם כמוך,

שאין לך שום שאת עליו בשום אבר מאיבריך.

אתם בדיוק אותו דבר, רמח איברים ששגידים. ואתה לא יגעת בו,

ואין לו שום חובה עליך.

ושלא עשה את רצונך, אתה יורד אל מול החייב?

אז מכל שכן וקל וחומר,

אתה שעובר על מצוות הבורא,

שהוא אביך קניך,

הוא עשיך ויכונניך,

הוא נותן טרף לביתך,

הוא נותן לך די מחסוריך,

הוא נותן לך הכול לעשות חייט.

הכין לך רמח איברים שישרתו אותך על מנת שאיתם תשרת אותו ברמח מצוות עשה.

ונתן לך שסה גידים שמחזיקים את האיברים

על מנת שתשמור עצמך מלעבור על שסה לא תעשה.

וגם הכין לך עצמות.

כל בניין הגוף עומד עליהם,

כדי שהגוף יהיה בריא לעבוד את ה'.

ועם כל זה,

אתה משליך את כל זה אחרי גביך ואתה עובר על רצונו יתברך בכל עת?

ואם כן אתה, בן אדם, טיפס רוחה,

גוש עפר נימה ותולעה,

איך אתה מתמלא כעס וחמא על אדם כמוך שביטל רצונך ולא תתמלא עברה גם עליך?

כי אתה בעצמך מכין לגופך אש וגופרית ורוח זלעפות לעשות משפטים ודינים מינים ממינים שונים.

אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.

על זה אמרו ריבותינו זכרונו לך בנדרים כב, כל הכועס,

כל מיני גהנום שולטים בו,

שנאמר והסר כעס מליבך והעוור רעה מבשריך.

מה זה רעה? אין רעה אלא גהנום,

שנאמר במשלי טוז,

וגם רשע ליום רעה.

זאת אומרת, הרשע מותקן ומוכן ליום רעה לגהנום.

זה גורם שכל עת שיבוא לאדם כעס על חברו,

נותן זה בדעתו לאמור.

למה אכעס על חברי?

למה לא אכעס על עצמי?

שכמה פעמים אכעסתי דבורי,

ברוע מעללי,

אוי לי על שברי,

נחלה מכתי,

אוי לרוע מזלי,

ונוח לי שנאפיך שילייתי,

ונוח לי שלא אצא לאוויר העולם להיות רשע לפני המקום ברוך הוא אפילו רגע.

ועל זה יבוא אדם להתחרט על עוונותיו,

להתוודות לפני המקום ברוך הוא ולשוב בתשובה שלמה לפניו.

ייתכן

כי על זה כיוונו ריבותינו שאמרו כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על כל פשעיו.

שנאמר נושא עוון

ועובר על פשע,

למי נושא עוון?

למי שעובר על פשע.

אבל יש לשאול,

איך ראוי והגון המעביר על מידותיו

כדי שיעבירו ממנו כל פשעיו?

אבל לפי מה שאמרנו, יצא טוב.

בשעה שזה מעביר על מידותיו,

בגלל שחירף אותו חברו,

או היכה אותו חברו,

או ביזה אותו חברו, או לא עשה רצונו חברו,

והוא נותן בדעתו שהוא בעצמו את דבר השם בזה ואת מצוותיו אפר.

ואם כן, עד שאני אכעס על חברי

ואומר לו, טול קסם מבין שיניך, יאמרו לי,

טול קורה מבין עיניך.

אם כן, איך אשיב חורפי דבר,

ואיך אתכעס עליו?

מאחר שאני בעצמי הכעסתי את בורי כמה פעמים ברוע מפעליי.

על ידי זה נותן לב לשוב בתשובה.

מזה שהוא לא עשה לו, ולא ענה לו, או חירף אותו, או גידף אותו.

ואז הוא מסתכל, אבל גם אני כזה, כלפי השם.

ואז זה מעורר אותו לעשות תשובה.

לכן אמרו, כל המעביר על מידותיו,

מזה יבוש מעבירים לו על כל פשעיו.

למה? כי ודאי, אם הוא מעביר על מידותיו,

ברור שהוא עשה תשובה.

כי הוא אומר, מה אני יותר טוב ממנו?

אני יותר גרוע ממנו. הוא עשה כלפיי,

ואני עשיתי כלפי הבורא.

אז הוא עושה תשובה,

אז אם הוא מעביר על מידותיו ולא מחזיר לו, בגלל שהוא יודע שאתה יותר גרוע ממנו,

אז יעבירו לו על פשעיו, כי הוא עשה תשובה.

זה גם כוונת הכתוב, והסר כעס מליבך.

רוצה לומר, אינו צריך יועץ וחכם חרשים.

חכם חרשים זה מחשבות.

אחד שיודע לחשוב במחשבות.

אז הוא לא צריך.

למה? מספיק שייתן לו עצה על הדבר הזה,

לשמור את עצמו מן הכעס.

אלא מליבך, אתה לבד.

תעשה זאת להסיר כעס מעליך, ותישא קל וחומר.

אם אני כועס עליו, על מה שעשה לי,

כמה השם כועס עליו, על מה שאני עשיתי לו,

אז זה מספיק בשביל להרגיע אותך.

על ידי זה אתה יכול להעביר את הרעה מבשריך שלא תבוא עליך,

כמו שפירשנו.

ועל זה אמרו כל הכועס,

כל מיני גיהנום שולטים בו,

על הכעס

ועל העבירות שבידו,

כי הוא לא שם בדעתו

שלא נכון לכעוס על זולתו,

כיוון שהוא בעצמו מלא עבירות.

ולא נתן אליבו לשוב בתשובה, להוסיף פשע וחטאת,

ועל זה כל מיני גיהנום שולטים בו.

עכשיו ייתכן

לומר את כוונת המשנה בפרקי אבות, סיכום הפרק,

וזה לשונה.

ארבע מידות בדעות

נוח לכעוס

ונוח לרצות

יצא שכרו בהפסדו.

קשה לכעוס

וקשה לרצות

יצא הפסדו בשכרו.

קשה לכעוס

ונוח לרצות חסיד.

נוח לכעוס וקשה לרצות רשע.

מה הפירוש?

בעל המידה הראשונה

שהוא נוח לכעוס.

למה הוא נוח לכעוס? למה הוא מתכעס מהר?

מפני שאין יראת השם נגד פניו תמיד.

הוא לא עושה את החשבון שאמרנו קודם.

מה אני כועס עליו?

הרי אם אני כועס עליו הוא לא חייב לי כלום,

אז הבורא יתברך כמה כועס עליי והכול.

אחד כזה שהוא נוח לכעוס,

אין לו יראת השם נגד פניו.

הוא לא עושה את החשבון הזה, לכן נוח לו לכעוס.

אבל האדם הזה אין לו יראת שמיים,

לכן נוח לכעוס, אבל אחרי שהוא כעס,

נותן בליבו מה עשיתי,

לא נכון לעשות ככה,

ואז נוח לרצות, ואז הוא מתרצה ככה מהר,

וזה ככה חוזר בו מהכעס, והוא עושה סליחה,

זה וזה, אני כעסתי וזה וזה וזה.

מה דינו של זה?

הפסדו מרובה משכרו.

למה?

ההפסד זה שהוא נוח לכעוס,

זאת אומרת, אצלו זה בעיה, אין לו יראת שמיים,

זו בעיה חמורה ביותר.

זה הפסד מרובה יותר מהשכר,

כי לא שם יראת השם נגד פניו,

רק אחרי החטא שהוא חטא,

בגלל שאין לו יראת שמיים, אז הוא כעס,

ועל זה אמרו שיצא שכרו,

שהוא מועט, שהוא היה נוח לרצות בסוף,

יצא שכרו בהפסדו, שההפסד הוא יותר מרובה,

כי אדם שאין לו יראת שמיים זה הפסד יותר מרובה מאשר שהוא מתרצה בסוף

להיות נוח לרצות.

בעל המידה השנייה הפוך מן הראשונה.

הוא קשה לכעוס.

למה?

תמיד ישירת השם נגד פניו.

והוא אומר בליבו, איך אני אכעוס על חברי ואני לא כועס על עצמי?

מפני זה קשה לו לכעוס,

כי הוא יודע, יש לו יראת שמיים.

אבל קורה שהוא כועס, קורה,

קורה.

אחרי שהוא כועס,

עוון הכעס תחת עיניו מרעות,

ולא משים בדעתו כי לא יפה עשה.

ועל זה הוא קשה לרצות.

זאת אומרת, אבל לחזור בו כאילו מהכעס,

קשה לו.

אבל למרות זאת, הוא יותר טוב מהראשון,

מאחר שתמיד יש לו יראת השם נגד פניו,

וקורה שהוא מתפלק לו.

לזה השכר שלו מרובה יותר מההפסד.

על זה אמר יצא הפסדו המועט,

שהוא לא נוח לרצות,

בשכרו המרובה שהוא קשה לכעוס.

יבוא השלישי ויכריע,

קשה לכעוס,

כי יש לו יראת שמאים תמיד נגד עיניו, קשה לו לכעוס.

וכשכועס,

תכף הוא מיד ניחם על הרעה אשר עשה,

ולכן נוח לו לרצות,

כי יראת השם חופף עליו תמיד, זה נקרא חסיד.

הרמב״ם אומר,

בפירוש המשניות,

זה שרחוק לגמרי לגמרי מהכעס והכל, זאת אומרת, יש לו ענבה ושפלות, הוא לא מרגיש את עצמו שום דבר.

האדם הזה הוא חסיד.

וגם עשה איזה טעות, כי אי אפשר שאדם בכלל לא יכעס אף פעם.

צריך גם להשתמש עם הכעס לפעמים, תכף נראה.

אבל זאת אומרת,

גם משה רבי רוחנן מכל האדם,

היה לו שלוש מקרים שהוא כעס.

ומן הקצה אל הקצה,

זה הנוח לכעוס,

אין לו יראת שמיים בכלל,

וגם אחרי שהוא כעס, הוא לא מתרצה בנקל,

גם קשה לרצות.

זה ודאי רשע נקרא.

לסיום,

אמנם לפעמים צריך הכעס,

צריך לפעמים מידת הכעס.

על הרשעים

שעוזבי התורה

לשבר מטלעות עבל,

לייסירם,

להוכיחם,

לזה צריך כעס.

ועם כל זה,

לא לכעוס מלב ומנפש, חס ושלום,

אלא להורות

שהוא כועס לפנים,

להטיל אימה,

אבל ליבו יהיה נוח עליו כאילו לא היה.

וכן להטיל אימה לאנשי ביתו,

כמו שהיו עושים חכמי התלמוד בשבת כה,

זה מותר,

אבל דווקא לפנים

ולא בלב.

נמצא שגדול כוח הירא את השם,

כי מונע מעצמו את הכעס והחמאה.

ומקרב את האדם תחת כנפי השכינה.

השם יזכנו להיות יראים בחרדים אל דבר השם,

ולא נסור ממצוות השם.

והשם ברחמיו ייטע תורתו ואהבתו בלבנו,

ותהיה יראתו על פנינו לבלתי נחתה,

ונחסה ונתלונן תחת כנפיו.

כן יהי רצון.

אמן.