מתוק לנפש פרק ג חלק א. יראת ה' טהורה עומדת לעד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יציב יום,

אופיר בן חני ורחל בן סעידה כורש

יזכו לזרע קודש, בן זכר השנה ובריאות שלמה, אמן.

ממשיכים מתוק לנפש רבי יצחק פרחי מנוחתו עדן פרק שלישי חלק אלף

יראת אדוני טהורה עומדת לעד.

דוד המלך עליו השלום

רצה לומר לנו

שאל יפתח האדם בעצמו

לומר

כי תהילות לאל יתברך הוא ירא אדוני מנעורה

כי כן כל איש דרכו ישר בעיניו

חושב בדעתו

כי אין כמוהו בדורו איש תם וישר

ירא אלוהים

ושר מרע.

מה שהשם העיד על

איוב הוא חושב על עצמו.

איש תם וישר ירא אלוהים ושר מרע.

אמנם היראה זאת

שבוטח בה האדם

אפשר שתהיינה שתי סיבות

או מפני שיסיר וימנע השם ממנו צרות המתרגשות לבוא בעולם

זאת אומרת למה הוא יראה את השם

ולמה הוא בוטח

כי הוא יראה כדי להסיר בעצמו את הצרות שבאות בעולם

או כדי שייתן לו הקדוש ברוך הוא

מרובע מידה טובה עושר וכבוד ונכסים

זאת אומרת משתלם להיות יראה השם

או להסיר את הצרות

או לקבל שכר

אבל שניהם כאחת לא ייכונו לעולם

כי היראה שהיא מפני איזו צרה או חולי

או מחלה שלא יבוא עליו

אין לה קיום

כי היא תלויה בדבר

כשהתבטל הדבר בטלה היראה

כל היראה זה אין המטרה

אבל אם המטרה לא הושגה

אז הכל מתבטל

וכן אם היא להנאת התועלת

בבוא אליו התועלת

הופכת פניו לצד אחר

אמנם היראה שהיא מצד גדולתו ורוממותו

אין לה קץ ותכלית

אדרבה

בכל יום הולך ומוסיף ביראה

וזה מה שאומר הפסוק יראת אדוני

כשהיא טהורה

בלי שום סיג של פנייה ומחשבה

זוהי היראה שעומדת לעד

יראת אדוני טהורה עומדת לעד

לא כן שאר מיני רע

אין להם קיום

אם כן

מי האיש אשר יכול להשתבח בתהילתו

כי הוא יראה את השם יראה פנימית

שזה דבר

להשיג דבר כזה

נצטער אותו זקן

האדם הגדול בענקים, אברהם אבינו עליו השלום

נצטער בעשרה ניסיונות

עד של סוף העשרה ניסיונות

נתבשר מפי הקדוש ברוך הוא

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה

זאת אומרת

מי שסובר שיש לו יראת שמיים

מאוד קיומית עומדת לעד

זה כמעט ליצנות

לדרגה הזאת

כמה נתייסר והצטער

אברהם אבינו

בשביל להשיג את זה שהשם יגיד לו בסוף שהוא יראה אלוהים

עכשיו ריבותינו זכרונם לברכה אמרו

כי איוב עבד את המקום ברוך הוא מי יראה

ואברהם עבד את המקום מאהבה

זה אמר רבן יוחנן בן זכאי

שנאמר בישעיהם א' זרע אברהם אוהבי

זאת אומרת אברהם עבד את המקום מאהבה שנאמר זרע אברהם אוהבי אברהם היה אוהבי הוא עבד מאהבה

ולפי זה

יש לדקדק

למה נקט באברהם אבינו עליו השלום ירא אלוהים

ולא אמר ירא אדוני.

נמצא שמה שאמר באיוב

ירא אלוהים,

הוא עצמו אמר באברהם ירא אלוהים.

ואם כבר גילה כתוב במקום אחר,

זר אברהם או אבי שעבד מאהבה,

היה לו לומר ירא אדוני.

ובדרושים,

אשר כתבתי בספרי הקטן זכות הרבים,

תיקנתי זאת והשבתי יישוב נכון.

אז תעיינו שם.

אבל עוד נראה לעניות דעתי כי מה שאמר באיוב

ירא אלוהים

הוא הוראה שלא עבד את המקום ברוך הוא אלא מיראה דווקא.

ומה שאמר אצל אברהם כי ירא אלוהים עטה

הוא הוראה שלא עבד אלא מאהבה.

איך רואים את ההבדל? פה כתוב ירא אלוהים, פה כתוב ירא אלוהים.

אז הוא אומר,

זה שכתוב באיוב ירא אלוהים ותו לא,

זה מראה שהוא עבד מאהבה.

זה שכתוב אצל אברהם

כי ירא אלוהים עטה זה מורא שהוא עבד מאהבה.

כי קיימלן בעירובין יח אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו

וכולו שלא בפניו.

נמצא שלגבי איוב

שהיה שלא בפניו

אמר את כל שבחו ירא אלוהים.

כי הוא אמר את זה לשטן

לא בנוכחות איוב.

אז אפשר להגיד את כל שבחו.

אשתם וישר ירא אלוהים

בסר מרע.

אז כל שבחו הוא אמר.

אז מה הוא אמר שהוא ירא אלוהים?

יראה.

עובד את השם יראה.

אבל לגבי אברהם שאמר לו לנוכח,

כי מדבר איתו,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים עטה.

בפניו הוא אומר לו. אז הוא לא יכול להגיד את כל שבחו. אז הוא אומר לו מקצתו.

מכאן משמע שהיה ירא אדוני.

כי אם בפניו אמר לו ירא אלוהים,

אז שלא בפניו ודאי ירא אדוני.

זה שמצינו,

כי שלא בפניו אמר זרע אברהם או אבי.

אבל כשזה לא היה בפניו,

אז הוא אמר שבעצם הוא אוהב.

נמצא שאברהם אבינו עליו השלום

לא זכה לכל הכבוד הזה שיאמרו לו מן השמיים

כי יראה אלוהים עטה

רק אחרי שנתנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולן.

אז אנחנו אזובי קיר,

חלושי תשושי כוח מתגבור את יצרנו הרע.

אשר בכוחו וגבורתו כבש את רמח איברנו ושסה גידנו.

ויהיו לו לעבדים בעוונותינו הרבים.

איכה נוכל לומר

כי יראת השם בלבנו

ואוי לנו

כי אפילו קוצה של יוד,

של יראת שמיים, אין בנו.

ולא על חינם אמרו חכמי התלמוד בברכות ל״ג

על הפסוק ועתה ישראל.

מה ה' אלוהיך שואל מעמך?

כי אם לי יראה.

והם שאלו.

אטו יראה מילתא זוטרתי וכי יראה זה דבר קטן?

ותרצו כן, אין.

לגבי משה.

לגבי משה יראת שמיים זה דבר קטן.

אבל אנחנו...

אז אם חכמי התלמוד הקדושים אומרים ככה שזה לא דבר קטן,

נמצא שאפילו החכמים האלה הגדולים קדושים וטהורים.

אפילו הכה, עול היראה לא היה בעיניהם דבר קל.

מכל שכן קל וחומר, אנחנו,

שאין אנחנו נחשבים

אפילו קליפת השום

בערך קדושת הראשונים.

ובפרט,

אם יסתכל האדם ויפשפש

בכל פרטי מעשיו אחת לאחת,

ימצא עצמו ריק מכל טוב.

איזה מצווה הוא עושה באופן קבוע בשלמות בדקדוק?

ולא רק זה, מלא וקדוש מזוהמת יצר הרע אשר בקרבו.

ואתה, בן אדם,

התוכל להתפאר

כי אתה שלם במידת היראה?

אוי לנו,

כי אפילו במקום אשר שם שייך היראה והרעדה,

שהוא בית הכנסת,

מקום השכינה,

מי הוא זה אשר יוכל לומר

כי בהיכנסו לבית הכנסת הוא לובש חרדה

ויודע לפני מי הוא עומד,

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

ובפרט בשעת התפילה.

כי יותר ויותר צריך להיות ירא וחרד

כי הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

ויישא קל וחומר,

בשעה שהוא מדבר עם מלך בשר ודם,

כיצד יסיר מחשבותיו מליבו לכונן את דעתו,

לדבר עם המלך ולהשיב על דבריו על הן הן ועל לאו לאו,

שאם יענה על הן לאו ועל לאו הן, מתחייב ראשו למלך.

זה בפני מלך בשר ודם

שהוא יכול להתנצל

בשוחד בפיוסים,

אבל מה לעשות לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?

בבוא האדם להתפלל לפניו

ולשאול ממנו על המחיה ועל הכלכלה ועל הרפואה ועל הגאולה,

על הסליחה ועל הכפרה,

יוכל אדם להתפאר על זה ולומר שהוא לא מסיח דעתו מכל מה שמוציא מפיו?

נוכל להביא ראיה

ממה שאמרו ריבותינו זיכרונם ברכה.

כל המכוון בתפילתו

מובטח לו שאין תפילתו חוזרת ריקה.

בזה אנחנו נוכל לומר כי יפה דן, יפה כיוון.

ברעותינו שנתקבלה תפילה.

הרי יש פה הבטחה

שמי שמכוון בתפילתו מובטח

שאין תפילתו חוזרת ריקה.

אז בזה נוכל לדעת אם הוא יפה דן ויפה כיוון.

אם נראה שנתקבלה תפילתו אז הוא כיוון כמו שצריך כי הוא מובטח שתתקבל

תפילתו ולא תחזור ריקה.

אבל אנחנו הרואים בעוונותינו רבים

שנתקיים בנו הפסוק בתהילים כב, אקרא יומם ולא תענה.

שהקדוש ברוך הוא לא עונה.

אתה קורא, קורא, קורא, לא עונה.

למה?

הרי אין לנו ראיה כי אינה תפילה

אלא מן השפה ולחוץ.

כמו שאמר הנביא בשם השם

בישעיה כט בפיו ובשפתיו כיבדוני

ולבו רחק ממני.

אוי לנו,

אוי לנפשנו,

כי במקום המשפט שהוא בית הכנסת, שם מה הרשע?

שאין אנחנו שמים יראת השם נגד פנינו,

ומכל שכן חוץ לבית הכנסת.

ועוד ראיה ברורה מכוח השכל

להודיע ולדע אם התפילה בכוונה אם לאו.

גם כן מאמר ריבותינו זיכרונו לברכה בזוהר הקדוש, בחיי שרה, קלב.

כל המוריד דמעות בתפילתו,

מובטח לו שתפילתו נשמעת,

שנאמר בתהילים לט.

שימעה תפילתי אדוניי

ושבעתי האזינה אל דמעתי אל תחרש

וכאשר יכוון האדם בתפילתו

וידע ויבין

מה שמוציא מפיו בתפילת שמונה עשרה, יש כאלה מתפללים

עשרות שנים, לא יודעים אפילו מה הם אומרים,

אז ראוי להוריד כאן נחל דמעה על כל תיבה ותיבה ועל כל אות ואות,

ובפרט כשעומד להתוודות על עוונותיו.

כמה צריך להתמרמר בבכי והנחל שפגם בנפשו,

ברוחו, בנשמתו ופגם בעולמות העליונים וקלקל צינורות השפע

והוריד אותם למקום הטומאה, לבורות הנשברים.

והעולה על הכל,

מה שאנחנו גורמים בעוונותינו זה אורך גלותנו וגלות השכינה.

אז אוי לנו,

אהה עלינו,

אנה נוליך את חרפתנו.

בן כסי, ילתוגת אמו.

בן עתמיה איש, אשר ישפוך שיחה,

ידרוס סליחה,

כראוי וכנימוס.

כי אם אנחנו רואים כל אחד מכה באגרופות,

טח, טח, טח, טח, טח, טח, על ליבו בשביל הווידוי,

כי כן ראם האביב והאבי אביב.

לפיו מלא שחוק, כאילו הוא מדבר עם חברו, שווה לו,

איזה מילה דבדיחותא.

וכל זה בבית הכנסת, שהוא מקום השכינה,

הוא בתוך התפילה.

קל וחומר מחוץ לבית הכנסת שאין יראת השם בכלל,

וכל רע שעושים,

זה כמו יותר גמור אצלם.

אז אוי לנו, כי על זה נערך גלותנו עד היום.

לכן זרקו אותנו מבתי כנסת.

ועוד רעה חולה,

כי יש רבים מעמי הארץ

אשר הם המשכימים בבוקר לבקש איזה בית האבל,

ובפרט בשני בחמישי,

כדי שלא לומר וידוי ותחנונים,

להשליך את המסע מעליהם.

והם אומרים כי הולכים שם לעשות גמילות חסדים.

איפה היית יום התפילה? לא הלכתי לעשות גמילות חסדים.

ותאביני.

טוב ללכת אל בית אבן.

והאמת,

שעושים גמילות חסדים עם יצר הרע שבקרבם.

כי כבר ידוע שעם הוידוי

שמתוודה האדם,

משבר ומכניע כוח היצר הרע.

ועכשיו,

כשמבקשים אופן לא לומר וידוי ותחנונים,

בזה עושים נחת רוח לייצרם.

ואוי להם על שברם.

כי אותם בבית הכנסת שעה קטנה נראה בעיניהם כאילו עומדים בבית האסורים.

והטלית והתפילין אשר עליהם נדמה להם כאילו אסורים בכלי ברזל.

ולהפך,

בשעה אשר הולכים להתוועד

עם אנשי בריתם, יושבי קרנות,

יושבים במושב לצים.

זה מספר מה שקנה, וזה מספר מה שמכר,

וזה עולה על גביהם להיות שש ומתפאר על העורמות והתחבולות שעשה ורימה את חברו במשא ומתן שעשה עמו.

איך אמר אחד מהחבר'ה האלה שבצבא,

שהפקידו אותם לשמור ולפקח וכולי,

אמר איזה כיף שאנחנו נותנים להם מכות

והם לא יכולים להחזיר.

רשעים ארורים.

ויאמר לרשע,

למה תכה רעיך? לא עיקר, למה תכה?

וכיוצא בזה.

וכל זה נראה בעיניים כאילו הם צדיקים,

יושבים ונהנים מזיו וסמך מהם.

אוי להם מיום הדין.

כי על זה שכינה צועקת ואומרת

מה מצאתם בי עוול?

כי ריחקתם מעליי.

ותלכו אחרי ההבל ותאבלו.

ועוד מייללת עליהם.

אוי להם כי נדדו ממני.

זאת אומרת בעבודת השם אין סבלנות, קצים בה,

אין כוח להתפטר.

אבל באבלי העולם אריכות, יוזמה, ספר, ספר, מה היה, מה היה? לא, לא, מההתחלה, מההתחלה.

ויש זמן לגולל ולהתגלגל.

ועם כל זה,

למרות שהמצב הוא כזה,

החיוב מוטל

על גדולי הדור

ועל כל מי שיראה את השם בליבו,

למחות על זה,

להרחיק את העם מלשב במושב לצים ריקים ופוחזים,

אשר הם המטמאים את נפשם בהבל פיהם,

כי לא נכון לעדת ישראל, עם קודש, לעשות כן.

זה דרכן של אומות העולם, עובדי עבודה זרה.

ובעוונות העושה זאת,

עובר עליו

דלא תלכו בחוקות הגוי.

והראוי לנו עדת ישראל,

להיות עוסקים בתורת השם,

או לשקוד על בתי כנסיות או בתי מדרשות,

ללמוד או לשמוע דברי תורה.

בזה מקדשים את הגוף, הרוח והנשמה.

כמו שאמר שלמה המלך אבא שלום,

אה,

אשרי אדם שומע לי,

נשקוד על דלתותיי יום-יום,

נשמור מזוזות פתחיי,

כי מוציאי מצע חיים,

ויפק רצון מאדוני.

אם כן,

מי שהוא ירא את השם,

חייב להוכיח את חברו.

מי שלא מוכיח, אין לו יראת שמיים.

מי שהוא ירא את השם, חייב להוכיח את חברו,

ולמנעו מדרך הרע הזה,

ולקרבו על דרך הישר.

ואם הוא חושש

שמא לא יהיו דבריו נשמעים,

ילך על גדול הדור,

או על מי שדבריו נשמעים,

ויגיד לו, והוא יתקן את הדבר.

זאת אומרת, לא פתור.

בכל מקרה, לא פתור.

ועל פי זה נראה לעניות דעתי, כוונת הכתוב ביחזקאל אל נביא סימן ג',

בן אדם,

צופן את עתיך לבית ישראל,

ושמעת מפי דבר,

והזהרת אותם ממני,

ואומרי לרשע מו תמות,

ולא הזהרתו,

ולא דיברת על הזהיר, רשע מדרכו הרשעה לחיותו,

הוא הוא רשע בעוונו ימות,

ודמו מידך אבקש.

וואי וואי וואי.

אם לא מוכיח ולא מזהיר את הרשע,

אתה לא מדבר להזהיר רשע, נבין תכף מה זה החילוק.

אתה לא מזהיר אותו מדרכו הרשעה כדי להחיות אותו על ידי זה,

שאתה תזהיר אותו.

אז מה יקרה בסוף?

הוא לא יחזור בתשובה, הוא רשע בעוונו ימות,

אבל את הדם שלו מהיד שלך נבקש.

ואתה כזהרת רשע,

ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה,

הוא בעוונו ימות,

ואתה את נפשך יצלת.

ובשוב צדיק מצדקו

ועשה עוול,

ונתתי מכשול לפניו,

הוא ימות.

כי לא יזהרתו בחטאתו ימות,

ולא תזכרנה צדקותיו אשר עשה,

ודמו מידך אבקש.

ואתה כזהרתו,

צדיק לבלתי חטאו צדיק והוא לא חטא,

חיו יחיה כי נזהר,

ואתה את נפשך יצלת.

הדקדוקים מבוארים, אבל לא נאריך בהם, כי מעט,

מעט שבאנו לתקן.

מה שאמר, באומרי לרשע מות תמות ולא יזהרתו,

ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו,

אם הוא אומר ולא יזהרתו,

למה חוזר ואומר, ולא דיברת להזהיר?

כבר אמרת, ולא יזהרתו.

למה עוד פעם הלשון,

ולא דיברת להזהיר?

זה שפת יתר.

אבל הדקדוק על פי דרכנו, אומר ביצחק פרחי,

זיכרונו לחיי העולם הבא יבוא טוב.

כי אמרנו,

צריך אדם למחות ביד עוברי עבירה.

ואם הוא חושש

שמא אין דבריו נשמעין,

אז אמרנו שידבר אל מי שדבריו נשמעין.

והוא יוכיחנו ויזהירנו למען ישוב מדרכו הרעה.

אם לא עשה לא זה ולא זה,

הוא לא הזהיר את מי שצריך להזהיר, את הרשע.

והוא גם לא פנה למישהו

שיזהיר אותו אם הוא חושב שהוא לא ישמע.

אם לא עשה לא זה ולא זה,

אז הוא נענש על עמון חברו

ואת דמו מידך בקשר.

ואפשר שזה כוונת הכתוב בקהלת זן.

יש צדיק עובד בצדקו.

ואם תאמר למה,

אז זה אמר, ויש רשע מאריך ברעתו.

רוצה לומר,

בשביל שיש רשע

מאריך ברעתו,

והוא אינו מוחה בידו,

על זה ראוי הוא להיענש עליו.

זאת אומרת, אומר הכתוב, יש צדיק עובד בצדקו,

ויש רשע מאריך ברעתו.

היה צריך להגיד ככה, יש צדיק עובד בצדקו

ויש רשע ימות ברעתו, כמו עובד בצדקו

אז ימות ברעתו.

מה זה כתוב יש רשע מאריך ברעתו?

הצדיק ימות בצדקו,

כאילו אם אתה צדיק אז בגלל זה אתה תמות,

בגלל שאתה צדיק?

והרשע ימשיך להאריך ברעתו?

לא מובן.

הוא אומר, אוה, אבל לפי מה שהסברנו יוצא מובן.

למה יש צדיק עובד בצדקו?

בגלל שאתה לא מוכיח את הרשע והרשע מאריך ברעתו

והוא ממשיך ברעתו.

אז למרות שאתה צדיק

אתה תמות בצדקך.

יש כאלה צדיקים

שאומרים שהוא לא רוצה להוכיח.

מה יש לי להוכיח?

יש אחד ששיבח

את יגעל כהן

אז הוא שמע שאנשים טועים

ואומרים דברים לא נכונים בדברי תורה וזה ופה ושם.

אז שואל אותו, כבודו, למה לא אמרת להם שהם טועים? וזה, הוא אומר, מה יצא לי מזה?

נפלא מאוד.

מה יצא לי מזה?

זאת אומרת, כל מה שהוא עושה זה בשביל שיצא לו משהו. אם לא יוצא לו משהו, לא.

מה יצא לו להוכיח בן אדם?

שהוא יברח ממנו?

שיגיד, לא, אני לא רוצה לשמוע אותו. זה כל הזמן מעיר לי הערות, לא רוצה לשמוע אותו.

מה יצא לי מזה?

אז אני לא מוכיח, אני לא מחזיר בתשובה.

אני רק מגלה להם שיש אלוקים.

תודה רבה.

מסתכלים בשמיים, רואים שיש אלוקים. מי צריך אותך?

שאו מרום עיניכם וראו מי

עשה אליהם.

מעתה,

אני פשוט מקיים בזה תוכחת לאותו יגעל, כן?

כמובן זה לא יעזור, אבל אני צריך להוכיח.

ואם אני לא אצליח, אולי אתם תצליחו,

אז אני ממנה אתכם.

מעתה,

זה מה שאמר הכתוב, ואתה, בן אדם, צופן את עתיך,

והזהרת אותם ממני

ואומרי לרשע מות תמות.

על מה הוא ימות הרשע? על עבירות שבידו.

ואתה רואה את מה עשה ולא הזהרתו.

מאחר שאתה מצווה הוכיח, תוכיח את עמיתיך.

ואם תמצא לומר

שמה שאתה לא מזהיר אותו זה כי אתה יודע שאין דבריך נשמעים,

נו, אז היה לך לדבר עם מי שדבריו כן נשמעים שיזהיר אותו.

זה מה שנאמר, ולא הזהרתו, זה אתה.

ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו,

זה מישהו אחר שיפעל עליו.

ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו.

על כן,

הוא רשע בעוונו ימות

ודמו מידך אבקש.

אלה דברים חמורים ביותר.

אנשים לא יודעים על מה הם מתים.

זאת אומרת,

יש ששאלו למה בזמן השואה הנוראה מתו צדיקים,

ומתו אנשים גדולים וכו' וכו'.

אחת מהסיבות שראיתי בספרים

זה על שלא הוכיחו.

אז נתפסו בעוון.

ולא תישא עליו חטא.

ויש לנו ראיה גדולה מאוד מדור המדבר.

ששמעו אותם רגלים, אומרים מה שאומרים, ולא הוכיחו אותם.

מתו כל הדור במדבר.

זאת אומרת, עם שלם יכול למות. 600 אלף איש יכולים למות

בגלל ששמעו לשון הרע על הארץ,

בהפך ממה שהשם אמר, שטובה הארץ,

ולא הוכיחו אותם.

וזה לשון הרע על אבנים, על עצים, לא על בני אדם.

ולא הוכיחו אותם.

נתפסו בעוון ומתו כולם. זאת אומרת, מה יש לך יותר ברור מזה?

אז זה פחד פחדים.

כל מי ש...

רואה

שעושים עבירות,

בין בבית הכנסת שמדברים, מזלזלים, עושים דברים לא הגונים,

בין בחוץ, מחוץ לבית הכנסת,

ולא מוכיחים ולא מעירים. סימן של חיירת שמיים. לא אכפת לך כבוד השם.

ומבחינתך אתה אינטרסן, דואג רק לאינטרסים שלך,

להיות יפיוף, מוכר תותים.

וזה בעיה.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא,

ואת דמו מידך אבקש.

עד כאן פרק ג', חלק א',

אחרי הצהריים, חלק ב'.