אין אז אלא לשון אמונה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום גאולה בחסד וברחמים לכלל עם ישראל בזכות הרב אמנון יצחק והקנישטה חדה ובפרט למשפחת פרטו

שיזכו לתשובה שלמה ולעלייה בתורה יחד עם הרב והקהילה אמן

אנחנו ממשיכים בהרב חיים פרידלנדר על

שביעי של פסח

בעניין השירה.

יופי השיר בסידור הטונים וצירופם יחד.

הדברים נפלאים למתבונן,

איך תואמים ומקבילים

מדרגת השירה,

השירה ששרו ישראל,

לצורת השיר

ויופי סידורו.

שהרי שיר מורכב מהמשכיות של טונים,

כאשר בכל טון כשלעצמו אין בו את הערבות של השיר,

ורק בצירוף של כל הטונים הנפרדים

בהמשכיות אחת,

בזה אחר זה ובסדר הראוי,

זה נותן לשיר את יופיו ואת ערבותו לאוזני השומע.

אפשר לומר ששיר

מלשון שורה,

להישיר מבט, שורה.

וכמו שבשורה מסודרים הדברים

זה אחר זה בהמשכיות,

כך גם בשירה.

וכמבנה השירה,

כך מהות עניינה,

שזו ראייה כללית.

למעלה מהזמן,

המאחדת את כל המאורעות הנפרדים למטרה אחת, כבוד השם יתברך.

דהיינו לראות איך כל פרט הוא טבעת אחת בשרשרת הנמשכת של הנהגת השם יתברך בהשגחתו מתחילת הבריאה ועד סופה.

וכל פרט

מהווה נדבך אחד

בבניית כבוד השם יתברך,

היוצא מהבריאה כולה.

ועל ידי הראייה הכוללת

מתגלה יופי

בשלמות הנהגתו של הקדוש ברוך הוא.

על פי היסוד האמור במדרגת השירה,

עכשיו התבהרו לנו דברי חכמים זיכרונם ברוך על השירה

שהם אמרו במדרש בשמות רבה, פרשה כג, ב, ד,

ואין אז אלא לשון אמנה,

אלא לשון ביטחון.

אין אז אלא לשון אמנה,

אלא לשון ביטחון.

מכיוון שבה ראו במבט של למעלה מהזמן

שאין בעולם דבר שסותר,

מה יכול לסתור לרצונו של הקדוש ברוך הוא והנהגתו.

וכל מה שקורה בעולם בכל עת

מביא לכבוד שמיים.

ואת הכול עושה השם יתברך לטובתנו.

ממילא התחזקה האמונה בלבבות

בייחוד השם יתברך ושליטתו.

והתוצאה מכך הייתה שלמות הביטחון בו יתברך. כשאדם משיג את כל זה, הוא בטוח באופן שלם בשם.

דהיינו שאדם

רגוע ושלב תמיד,

כי הוא סומך בלב שלם על השם יתברך,

כי הכול מכוון ממנו יתברך, ואין מקרה.

ואפילו האיסורים,

השם מביא אותם רק לטובתנו.

ועוד אמרו במדרש,

ואין אז אלא שמחה,

כי כל עוד מתקשה אדם בהבנת דרכי השם יתברך,

ורואה בהם סתירות,

ואפילו נדמה לו שיש כוחות השולטים בבריאה נגד רצון השם,

רבה אצלו המבוכה ועצבות שרויה בלבו,

אך כאשר בני ישראל התרוממו למדרגת השירה,

שהיא למעלה ממגבלות הזמן,

וראו והכירו בבהירות ובהכרה שלמה שרק השם יתברך הוא השולט,

נפטרו להם כל הקושיות והספקות.

ואז מילאה אותם שמחה,

הלב,

היה מלא שמחה,

שהרי אין שמחה כהתרת הספקות.

נמצא

שלמעלות העליונות הללו, ביטחון ושמחה,

זכו רק על ידי הכרת האחדות,

שהיא למעלה מהזמן,

שהשיגו אותה בשירה המתבטאת באז.

כאמור,

בקריעת הים ראו בני ישראל

את כל המאורעות של העבר,

כולל הצהרות ברצף אחד שכל פרט ופרט הוביל לריבוי כבוד השם יתברך ולטובתם.

אך לא רק את העבר,

אלא השם יתברך רומם אותם למדרגת נבואה

במבט של למעלה מהזמן והראה להם את כל העתיד

מיציאת מצרים

עד לעתיד לבוא.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם ברכה,

ימינך אדוני

נעדרי בכוח

בזימנה דא בעלמא דן,

בזמן הזה בעולם הזה,

ימינך אדוני תרעץ אויב בזימנה דמלכה משיחה,

זה יהיה בזמנו

של מלך המשיח, זאת אומרת הם משוררים את זה והם רואים את הדברים.

וברב גאונך תהרוס קמך,

זה לביאת גוג ומגוג, כל זה הם רואים כשהם אומרים את השירה.

תשלח חרונך,

יאכלם או קקש,

זה לתחיית המתים.

כל זה מובא בזוהר הקדוש, פרשת בשלח נ'ז.

והם ראו איך כל מאורע קשור בחברו כטבעות של שרשרת,

שכולם מובילים למטרה אחת,

גילוי אחדות השם ושלטונו,

ועל כך הם שוררו שיר אחד,

שכל פרקיו תואמים ומשלימים זה את זה. זאת אומרת, הם ראו

את כל העבר

ואת כל העתיד, קיפלו את הכל בתוך השירה,

כי הם ראו שהכל זה שרשרת אירועים המובילה להתגדל והתגדש שמו הגדול.

אך עם כל זאת,

למדרגת שירה, הכרה מושלמת,

נזכה רק בתחיית המתים.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בסנהדרין צדיק א',

אמר רבי מאיר,

מניין לתחיית המתים מן התורה?

שנאמר,

אז ישיר משה.

שר,

לא נאמר,

אלא ישיר לעתיד,

אז ישיר משה לעתיד,

מכאן את חיית המתים, שהוא יקום

והוא ישיר.

כלומר, התורה כותבת

שמשה ישיר בעתיד,

ואף על פי שהוא כבר שר בים סוף.

אלא השירה הזאת,

מדרגתה ומעלתה שקנו זה לעתיד.

לפיכך, לא נאמר אז שר, שהשיגו כבר את הכל,

שהיה משמע המדרגה אשר הגיעו לה בשירה הזאת הוא רק בעולם הזה בלבד.

כלומר,

שכבר בעולם הזה הגיעו לשלמות המעלה הזו ולא התאוסף עליה עוד בעולם הבא, אבל זה לא נכון.

אין הדבר הזה כך.

תכלית המדרגה אשר הגיעו לה הוא בעולם הבא,

ולפיכך נאמר אז ישיר, לומר,

כי השירה הזאת

תכלית המדרגה שקנו על ידה זה לעתיד לבוא.

זה מופיע בגבורות

השם למהר״ל בפרק מ' זן.

עכשיו נבהר את דבריו על פי מה שכתב רש״י.

אז

כשראה הנס,

עלה בליבו

שישיר שירה.

אמר לו ליבו שישיר,

וכן עשה,

כך אומר רש״י.

כלומר,

התורה מציינת

רק את רצונו ובחירתו של משה רבנו לומר שירה.

היה לו רצון

והוא בחר לומר שירה.

אבל היא לא מציינת את המעשה של השירה בפועל,

אף על פי שאכן הוא שר,

מפני שלא היה באפשרותם להגיע בעולם הזה למדרגת שירה שלמה כפי שרצו.

אלא שכגמול על רצונם ובחירתם

במדרגה העליונה הזו,

יזכו לעתיד לבוא בתחילת המתים להגיע לתכלית של מדרגת השירה.

שזוהי הכרה שלמה שכל המאורעות

היו למען גילוי אחדות השם.

הסיבה שהשגתם לעתיד לבוא תהיה גדולה יותר,

מפני שעל הים השיגו את כל העתיד בנבואה.

אבל לעתיד לבוא יתעלו עוד יותר ויראו ויבינו הכל בעיניים

ובשכל בחוש.

ואין דומה

מה שאדם משיג בנבואה למה שהוא רואה בחוש.

כי נבואה זה חלק המדמה,

בכוח המדמה.

עכשיו,

כך מפרשים גם את הפסוק,

ושוב אדוני את שיבת ציון

היינו כחולמים.

כשתבוא הגאולה,

השם יתברך,

יפקח את עינינו,

נראה ונבין

שכל פרטי הגלות

היו הכנה באמצעי

לגאולה.

הראייה הזאת תהיה ברורה כל כך,

עד שנתפלא על עצמנו איך, איך בזמן הגלות,

בעת שהתרחשו המאורעות, לא הבנו את זאת.

והיינו רק כחולמים,

כמו שבשנה אדם חולם חלום אחר חלום, בלי קשר ביניהם.

והחלומות הם דמיוניים ולא אמיתיים.

כך המבט שלנו על מה שקורה בגלות.

כי בתוך הסתר הזמן רואים כל מאורע בנפרד, כאילו אין קשר בין אחד לשני.

ולא הבנו את הקשר שבין המאורעות השונים שכולם מובילים לאותה מטרה.

ולכן

זה גרם לנו שסבלנו צרות וייסורים.

אבל במבט האמיתי, שהוא למעלה מהזמן,

שנזכה לו לעתיד לבוא,

נראה במהירות שהכול היה רק לטובה.

ואז,

אז,

הימלא סחוק פינו

על המבט

הדמיוני שהיינו כחולמים,

שהיה לנו בגלות, ועוד חשבנו שאנחנו מבינים ורואים ומנתחים את המצב,

ובחדשות ומסבירים, ופה ושם, וכולם טוענים וטוחנים,

והכל קשקושים והבלים, חולמים.

חלומות פספמיה.

הכל מכוון רק להוביל,

ני יתגדל ויתקדש שמו הגדול.

לפי האמור,

שלעתיד לבוא במבט של למעלה מהזמן הכולל כבר את כל המעשים,

יתיישבו כל הקושיות,

כי נראה שגם הרע והצרות סייעו והובילו לטובה.

עכשיו התבהרו לנו דברי המדרש בשמות רבה, פרק כג'-ג'.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא,

יודע אני שחטאתי לפניך באז,

שנאמר ומאז באתי אל פרעה,

הרע לעם הזה,

לכך אני משבחך באז.

בואו וראה דרך הצדיקים.

במה שהם סורחים הם מתקנים.

משה לא קינטר אלא באז,

ובמה שסרח תיקן מעשיו ואמר אז ישיר משה.

והגשינו איך רואים השימוש במילה אז שמתוך החטא בא התיקון.

הביאור הוא כאמור.

חטאו של משה היה שהוא שאל להבין את דרכי ההנהגה

כאשר היה ראוי לו להאמין ולשתוק.

ועכשיו בקריעת ים סוף,

לאחר שהיה לו מבט כולל על כל העבר,

הבין

שמה שהוא אמר,

הרע לעם הזה,

לא הייתה רעה כלל,

אלא טובה גדולה לבני ישראל.

כדברי המפרשים, אצלח בפסחים כתז

ועוד

שקושי השעבוד

היה הסיבה שנגלו לפני הזמן.

כמו שאומרים בהגדה, הקדוש ברוך הוא חישב את הקץ,

הוריד להם 190 שנה

כמניין קץ מ-400 שנה של גלות מצרים,

כי חישב אותם מן לידת יצחק

וגאל אותם לאחר 210 שנות שעבוד,

מפני שהייסורים המרים

נחשבו להם כאילו השתעבדו 400 שנה.

לכן שיבח משה את השם יתברך באז,

שהוא הביטוי של ההכרה הכוללת שמעל לזמן, כמו שהסברנו על פי המארג בשני שיעורים קודמים,

שאז זה מעל לזמן.

א' זה האחד ששולט

על הריבוי,

שש זה השלם,

כל דבר יש לו שש קצוות,

ושבע זה מעל השלם, זה הריבוי.

אז זה הקדוש ברוך הוא שולט מעל הזמן,

שהכל מוביל לטובה ולכבוד שמיים.

נמצא,

במה שסרח,

בחשש לנקודת ספק בחסד השם,

שנבע למשה רבנו מראייה מצומצמת של הרגע,

עכשיו בזה הוא תיקן בהכרה שלמה בתוך המבט כבר הכולל,

שמעל הזמן,

כשהוא רואה את הכול באחדות, את כל האירועים ביחד,

אז הוא ראה שכל הרע הוא רק טוב,

וזוהי דרך הצדיקים,

שבמה שהם סורחים הם מתקנים, כלומר,

מתוך החטא

בא התיקון.

במה שהם סורחים הם מתקנים,

על ידי שמכירים בחטא,

מתחרטים עליו ושווים ממנו,

ואז מתקרבים אל השם יותר מאשר לפני החטא.

נמצא שהרע

הוא הסיבה לתשובה ולעלייה.

החכמים, זיכרונם לברכה, אומרים

שהצדיקים לומדים זאת מהקדוש ברוך הוא,

שכך דרכו

צא ולמד ממרה

שהורה למשה

דבר מר,

והשליך למים,

והמתיק את המים המרים.

כי הקדוש ברוך הוא

במר מרפא את המר.

משה היה סבור שהקדוש ברוך הוא יאמר לו להשליך דבש,

או דבלה, תאנה,

והמים מתמתקים.

והקדוש ברוך הוא אמר לו,

עכשיו אתה צריך ללמוד

שנאמר ויראהו אדוני עץ.

ויראהו לא נאמר כאן, אלא ויוראהו

הורה אותו את דרכיו,

שבמר הוא מתקן מר.

אף על פי שהיה זה נס,

בא הקדוש ברוך הוא ללמדנו בזה שעצם

שבעצם גם את המר צריך לשתות.

מים מרים.

כי באמת זה טוב.

שהרי לא נתקן,

המים המרים לא נתקנו, אלא על ידי דבר,

לא על ידי דבר מתוק, אלא על ידי דבר מר.

ואם היו המים המרים דבר רע,

איך הם מתקנים בדבר מר?

ועוד רע היה, שמר הוא דבר טוב,

שהרי המר הנתיק את המים.

הנס הזה הוא כמשל ובניין אב

להורות לדורות

שגם הצרות, בה יהיו ייסורים,

הם לטובת האדם.

כגון כאשר מתוך הייסורים אדם מתעורר לחזור בתשובה ולהתקרב אל השם.

כמו שאם עכשיו ינצלו את הקורונה,

לחזור בתשובה לשם ולהבין שאם וירוס קטן הוא מכניע את כל העולם כולו,

אז מה יהיה עם משהו קצת יותר גדול מווירוס?

אוי ואבוי.

אז זאת אומרת, זה הזמן לפקוח עיניים עברות?

ואז התברר שהרע היה סיבה להתעלות בעבודת השם, ולא עוד.

הכניסו אותנו לבידוד.

שלא היה לנו סיפורים,

לא היה לי זמן, הייתי עסוק, הייתה עבודה בעל הבית, אמר לי זה, רצתי, היה לזה פוסטים, חובות, ללכת לבנק, קראו לי, עשו לי.

אין, הכל שוי, יש לך עכשיו שבועות,

שבועות, סגר.

נו, עכשיו נראה אותך.

מה אתה עושה? מנצל את הזמן, מתחבר לבורא.

קדימה, בוא נראה אותך איך התפילה נשמעת.

מה אתה עושה?

הנה, מהצרות

אפשר להיבנות.

לא ניצלת, תהיה טענה עליך.

טענה קשה ביותר.

לא יהיו את התירוצים, הייתי עסוק, יש לי ילדים, רצתי, אמיתי,

אין לזוז,

אין לזוז.

בבקשה,

רק לעבוד את השם.

קדימה.

אחר כך לא יהיו תירוצים.

באופנים כאלה שמתברר בפועל שמה שנדמה לנו שהשם יתברך הביא עלינו רעה,

זה רק טובה.

או כאשר בדיעבד כתוצאה מחטא

התקרב אדם יותר אל השם יתברך.

זה נקרא תיקון הרע,

שהרי הוא שימש לטוב.

מורנו ורבנו הגאון, הרב אליהו דסלר, זכר צדיק וברכה,

אומר כך, בשם הרמחל,

הצדיק הגמור ייתכן שיש לו כבר בזמן הזה בגלות גילויי משיח.

כלומר,

על ידי עבודתו והתבוננותו בכל העבר,

הוא מגיע למבט שמעל הזמן,

והוא רואה את אחדות השם בכל האירועים שכולם מובילים לגילוי כבוד השם.

הכרה זו, כאמור, תהיה נחלת הכלל כאשר יתגלה המשיח,

אבל נמצא שהצדיק

זוכה למדרגת הגאולה כבר בגלות.

הזדמנות להסביר קטע מתוך התפילה

שאנחנו אומרים

בראש השנה.

וקח באר הרים מלצן,

זכר צדיק וברכה.

ובכן, צדיקים יראו וישמחו.

הצדיקים שהאמינו בזמן הגלות

שכל מדא עביד רחמנא לטב עביד,

אך כל עוד לא ראו זאת בפועל,

הייתה חסרה להם הרגשה שהכול לטוב, הרגשה.

ולכן, לא יכלו לשמוח.

ובכן, צדיקים יראו אחרי שיראו וישמחו.

אבל הישר,

וישרים יעלוזו,

הישר הנוטה לטוב,

שכבר ניצח את הרע וכבש אותו,

כפי מעלת היושר שבו,

כך הוא מכיר את יושר דרכי ה' ומשפטיו כבר עתה.

ולכן, גם בגלות

ליבו מלא שמחה.

אך אינו יכול להראות זאת כלפי חוץ,

כי אחרים לא יבינו לשמחה מה זו עושה.

על מה אתה שמח?

אתה לא רואה את הצרות.

אך בעתיד, כאשר כולם יכירו את האמת,

הישרים יעלוזו,

כלומר יבטאו את שמחתם שמכבר,

בגלוי, בריקוד לעיני כולם.

ועכשיו אנחנו מגיעים לעקבתא דמשיחא.

זוהי מעלת הצדיקים הגמורים

שהסברנו עכשיו,

אבל לכל השאר, אדרבא,

מבואר בספרים כגון עקבתא דמשיחא לרב וסרמן,

זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו,

שעיקר הניסיון בתקופת עקבתא דמשיחא

תהיה בעניין הזה של האמונה בייחוד השם,

שהכל מאת השם לטובה, כולל הצרות, כל האיסורים, ואין שום מקרה נפרד מרעהו,

הכל מכוון לאחדותו, יתברך בפרסום כבודו בעולם.

העיקר של הניסיון

בתקופה הזאת

זאת האמונה בייחוד השם לא לטעות ולחשוב

שבגלל התגברות הצרות והצלחת הרשעים

שיש בני אדם או כוחות בבריאה

שיכולים להרע או להיטיב לאדם נגד רצון השם,

ככה זה נראה,

צריך להיזהר לא לטעות ולחשוב זאת.

זוהי כוונת חכמים שאמרו בסותה מט בסיום דבריהם על הצרות שיהיו בעקבתא דמשיחא.

אמרו, ועל מה יש לנו להישען

על אבינו שבשמיים?

מה מבינים?

שאין מה לעשות.

מי יכול לעזור לנו?

רק אבינו שבשמיים.

חכמים זיכרונם לברכה לא באו בזה אחרי שתיארו לנו את המצב הרוחני הקשה לסיים במילת אנחה,

כי אומרים המצב כל כך קשה ורק השם יכול לעזור,

אלא הם באו ללמד אותנו את התפקיד בעת הזו.

והוא,

ועל מה יש לנו?

להישען על אבינו שבשמיים.

לעמול, להתעלות, להכרה בלב שלם

שמה שנדמה לנו ככוחות עצמאיים,

ששולטים בעולם ומנהלים אותו,

ובפרט הרגשת הביטחון העצמי,

אמריקה, רוסיה, סין,

כוחי ועוצם ידי,

הכל הוא אפס,

מוחלט.

ורק השם יתברך הוא המשענת היחידה עם וירוס קטן,

קורונה,

משפיל את כולם.

בעבודת האמונה הזו אנחנו צריכים לעמול מדי יום ביומו.

הדרך העיקרית להתחזקות באמונה, ובפרט בנקודה הזו,

של הכרת ייחוד השם על ידי המבט שמעל לזמן.

על ידי התפילה.

דוגמה לדבר, התפילה שאנחנו אומרים, עזרת אבותינו,

עתה הוא מעולם.

כל-כולה התפילה הזאת התחזקות באמונה,

מתוך המבט הכולל שלמדנו,

את כל העבר,

ומתייחס גם להווה וגם לעתיד,

כגון

עזרת אבותינו, עתה הוא מעולם, בעבר,

מגן ומושיע לבניהם אחריהם כל דור ודור,

בהווה ובעתיד.

כך גם בהמשך,

אנחנו מפרטים את הגאולה של מצרים, את העבר,

ומזכירים, ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו, זה עכשיו,

ומבקשים האשכנזים על העתיד, ופדה כנאומך יהודה וישראל.

אחרי שהתחזקנו באמונה,

או,

אחרי ההקדמה הזאת יכולים לגשת אל השם

ולבקש את צורכינו בתפילת שמונה עשרה.

לכן שמחו גאולה לתפילה.

נבהר את הדברים.

כל חסרון במילוי צרכינו הרוחניים והגשמיים,

ממה הוא נובע?

מהנהגת הסתר פנים של השם יתברך.

בעל כל פנים נראה לנו כאילו השם יתברך מסתיר פניו מאיתנו, מתעלם כאילו מצורכינו,

או חס ושלום גרוע מכך, כאילו הוא לא יודע מה חסר לנו.

שהרי בהנהגת הארת פנים,

אנחנו מקבלים מהשם יתברך את כל צרכינו ברווח ובשפע,

כפי שאנו אומרים

בברכת שים שלום

כי באור פניך נתת לנו, אדוני אלוהינו, תורה וחיים, אהבה וחסד, צדק ורעמים, ברכה ושלום.

אם כן, כאשר אנחנו מבקשים

חוננו מתך דעה בינה והשכל,

או מבקשים ותן טל ומטר לברכה,

וכן כל שאר הבקשות,

פירוש של הדבר שאנחנו מחוסרים בדברים האלה,

או מעט או הרבה,

כל אחד לפי צרכיו.

מפני שהשם מסתיר פניו מאיתנו. לא שהוא לא רואה, לא שהוא לא מתבונן,

לא שהוא לא יודע,

לא שהוא לא משגיח.

אנחנו נמצאים כרגע בהסתר פנים.

ההרגשות האלה עלולות לפגום בשלמות האמונה.

אם כן, נוכל להגדיר.

מהי מהות התפילה?

כבקשה לסלק את ההסתר פנים כדי שנוכל להתחזק באמונה.

אך אנו ראויים לבקש זאת רק כשאנחנו מצידנו משתדלים להתחזק ולהאמין בלב שלם שכל מה שאנחנו רואים ונראה לנו כהסתר פנים שסותר לייחוד השם,

זה לא נכון.

זה רק נובע מהסתר הזמן,

שאנחנו לא רואים בכל רגע את ההיקף

של כל מעשי השם במבט שמעל הזמן.

ובגלל עצלות וקטנות שכלנו

להתבונן על העבר

ולהגיע להכרה שבאמת הכל לטובתנו,

את האמת הזאת עלינו להשריש ולחזק בלבנו על ידי תפילת עזרת אבותינו עתה הוא מעולם,

שבה מובהר ומודגש שהקדוש ברוך הוא המנהיג היחידי,

המנהג הכל לטובתנו.

באותה מידה שנתאמץ מצידנו

בתפילת עזרת,

לסלק את הסיבות המונעות אותנו מלראות נכונה את הנהגת השם ברח,

אז נוכל לסמוך

לה ולבקש בתפילת שמונה עשרה מהשם יתברך,

שהוא מצידו יעזור לנו להתחזק באמונה,

על ידי שיסלק מאיתנו את ההסתר פנים ויאיר פניו אלינו במילוי הבקשות,

על ידי כך נעלה במדרגת האמונה שהכל רק מהשם יתברך ולטובתנו.

עכשיו נבין גם את המטרה, למה אומרים פסוקי דה זמרה,

כמו שכתב השערי אורה,

שער א' עמוד 6.

כשבא דוד המלך עליו השלום והתקין זמירות,

בהיות האדם מסדר אותן הזמירות,

אז מסתלקים והולכים להם אותם המשחיתים המקלקלים והמעכבים את התפילות מלעלות.

ולמה נקרא זמירות? מלשון מזמר.

כתוב בכרמך לא תזמור.

זאת אומרת, התפקיד של הפסוקי דה זמרה לחתוך את כל המזיקים המקטרגים

שהתפילה לא תתקבל.

הם מנסים

למנוע שהתפילה תתקבל.

עכשיו נקרב את הדברים להבנתנו.

הרי המקטרגים הם העבירות שאנחנו עשינו.

במיוחד זה העבירות, המחשבות הזרות

שאנחנו חושבים בתפילה עצמה. עובדה שאנחנו מרגישים שהעבירות האלה באות בזמן התפילה.

אלא מקטרגים.

יתרה מזו,

כשאנחנו מסתכלים על כל הקורא אותנו במבט המצומצם של הסתר הזמן,

ועל ידי זה יצר הרע מסית אותנו לקשות קושיות ולבוא בטענות על הנהגת השם יתברך,

והרהורים כאלה מתרוצצים בקרבנו בעת התפילה,

מתפילה שכזו עולה לפני השם יתברך,

יש מקטרג יותר גדול ממנה.

אבל כאשר אנחנו מתפללים בכוונת הלב את הפסוקי דזמרה,

שהתוכן שלהם לתאר את חסדי השם

וטוב הנהגתו עם הבריות בכל הזמנים, בכל המצבים,

ושעל כך אנחנו מודים ומזמרים לו,

או אז ההכרות האלה מרוממות אותנו למבט שמעל הזמן

על הנהגתו יתברך,

עד למדרגת השירה שבסופה אנו מגיעים לפסגת ההכרה, אדוני ימלוך

לעולם ועד.

ואז מתבטלות כל הקושיות והטענות על הקדוש ברוך הוא,

וממילא נכרתים כל המקטרגים.

עלינו להתחזק בעבודת האמונה הזו מדי יום ביומו?

והמשגיח הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צעירים וברכה, שעבד כל חייו

להתעלות במדרגות האמונה,

והוא היה עמוד האמונה של הדור,

עם כל זה אמר על עצמו שצריך כל יום התחזקות חדשה באמונה,

כמו שאומרים,

אמת ויציב ונכון כל יום,

אמת ואמונה כל יום,

כל יום, כל יום.

ביום שאינו מתחזק כראוי, הוא אמר,

הוא מרגיש בנפשו התקררות

במדרגת האמונה. מדובר על בעל האמונה הגדול שהיה בדור.

אם כן, על אחת כמה וכמה שעלינו, אנחנו, להתחזק,

לחיות ולהרגיש את האמונה בכלל,

שהשם יתברך,

הוא השליט, הוא המנהיג היחידי,

והכל לטובתנו בפרט.

אחת הדרכים העיקריות לרכוש את האמונה ולבסס אותה בלב

זה על ידי תפילה בכוונה.

על ידי ההתחזקות הזו

נוכל לעמוד בניסיון העיקרי של תקופתנו,

תקופת עקבתא דמשיחא,

ובזכות הדרשות האלה שאמרנו בימים האלה

ומכוחן

נזכה לגילוי הייחוד מתורתו של משיח צדקנו

במהרה בימינו אמן.

אדוני מלך,

אדוני מלאך,

אדוני ימלוך בליבב

עם מטריה משיח.

ריבי

חנניו

מרגשיו אומר,

אבל אין עשרה,

מה לעשות?

הקדוש ברוך הוא רוצה

שכל אחד יתייחד עם הבורא באחדותו השלמה.

חג שמח

לכל עם ישראל.