שירת הים - המלכת הקב"ה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ישראל בת שבע ונגה בני אהרון זכרונו לחיי עולם הבא יזכו לתשובה שלמה אמיתית מהרה בזכות הנציב יום אמן

ממשיכים עם הרב חיים פרידלנדר זכרונו לחיי העולם הבא

שירת הים המלאכת הקדוש ברוך הוא

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

וטע מבית עבדים

שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה

ואמר להם

זה שהם חייבים שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלוהים שיעבדוהו

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים

כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים

זו המצווה תיקרא בדברי רבותינו

קבלת מלכות שמיים

עד כאן דברי הרמב״ן

זאת אומרת

מה הטעם שהזכיר

מעשרת הדיברות

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים והוסיף מבית עבדים

הטעם מבית עבדים

שהיינו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה

ואמר להם

שהם חייבים

שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלוהים

שיעבדוהו

למה?

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים

כטעם

עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים

וזו המצווה תיקרא בדברי ריבותינו קבלת מלכות שמיים

אייבן עזרא אומר, באמר אלוהיך

למה בעשרת הדיברות נאמר אני אדוני אלוהיך?

כי אתה חייב

בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות לי לעבד שתעבדני

נמצאנו למדים

שהסיבה המחייבת אותנו לעבוד את השם בעשיית רצונו

ולקבל עול מלכותו עלינו

היא מפני שהוציא אותנו מעבדות מצרים לחירות.

לעומת זאת מצינו בנוסח התפילה שבני ישראל קיבלו עליהם מלכות שמיים

אחרי נישאי קריעת ים סוף

ובגללם

בביטוי המעשי המיידי לכך היה באמירת השירה.

כמו שאנחנו אומרים בברכת אמת ואמונה בערבית

המעביר בניו בין גזרי ים סוף

ואחר כך וראו בניו גבורתו

שיבחו והודו לשמו

ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. אז לכאורה, מתי קיבלו עליהם?

אחרי קריעת הים ולא ביציאת מצרים.

וקבלת מלכותו התבטאה בכך

שמשה ובני ישראל לכה ענו שירה.

וכך אנחנו אומרים גם בהמשך, מלכותך ראו בניך על הים.

כלומר, בנישאי קריעת ים סוף

ראו בניך את שלטונך ומלכותך בבריאה.

ולכן קיבלו עליהם את מלכותך בשירת הים ואמרו

אדוני ימלוך

לעולם ועד.

ככה אנו מתפללים גם בברכת אמת ויציב בשחרית.

שירה חדשה שיבחו גאולים לשמך על שפת הים.

דהיינו,

אחרי שראו את קריעת הים

הגיעו בשירה

להכרה במלכות ה' והמליכו ואמרו

אדוני ימלוך לעולם ועד.

וכן מצאנו בחכמים, זיכרונם לברכה, שהעריכו לבאר זאת.

וכך אמרו בשמות רבה, פרק כג, פסקה א'

נכון כסאך מאז.

לא נתיישב כסאך

ולא נודעת בעולמך

עד שאמרו בניך שירה.

משל,

למלך

שעשה מלחמה וניצח

ועשו אותו אגוסטוס.

מלך אדיר.

אמרו לו, עד שלא עשית מלחמה היית מלך.

עכשיו עשינו לך אגוסטוס.

מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס?

מה ההפרש?

אין הבדל ביניהם בהיקף ובגודל השלטון שיש למלך או לאגוסטוס.

בזה שניהם שווים.

אלא לאגוסטוס נותנים יותר כבוד מאשר למלך.

ההבדל בכבוד

מתבטא בכך שמלך עומד על הלוח

ואגוסטוס יושב.

כשהם צעירים,

לכבוד המלך, את דמות דיוקנו.

מציירים אותו עומד כמוכן לקרב

ולמלחמה כדי להוכיח כוחו וגבורתו.

אבל את האגוסטוס מציירים יושב.

כלומר, הוא כבר ניצח במלחמה והוכיח את יכולתו.

ועתה הוא יושב על כיסא מלכותו בביטחון וברוב כבוד.

כך אמרו ישראל.

באמת,

עד שלא בראת עולמך,

היית אתא.

משבראת אותו,

אתה הוא,

אלא כביכול עומד.

אבל משעמדת בים ועשית לנו את הניסים הגדולים והפלת את השר,

המלאך של מצרים מלמעלה והטבעת את המצרים בים,

ואמרנו שירה לפניך,

ואז נתיישבה מלכותך וכיסאך נכון.

כלומר,

על ידי השבחים הגדולים

ששיבחו ישראל את השם יתברך בשירה,

וכך ביטאו ישראל את הכרתם במלכות השם יתברך וקיבלו אותו עליהם למלך

בשלמות

ובכבוד גדול.

נמצאנו למדים.

שבראיית הניסים בקריעת ים סוף התגלתה לבני ישראל גדלות השם ויכולתו,

וזה הביא אותם להמליך את הקדוש ברוך הוא באמצעות אמירת השירה,

ובכך נתבססה מלכותו,

ונמצא ששירת הים

היא קבלת מלכות שמיים שלמה.

ועוד למדנו שהמלאכת השם יתברך על עולמו בצורה הראויה,

תלויה בהכרתנו,

ובכך שאנו ממליכים אותו.

זאת אומרת,

המלאכת השם יתברך על העולם

בצורה הראויה,

היא תלויה בהכרתנו ובכך שאנחנו ממליכים אותו.

וזה הם עשו אחרי קריעת ים סוף.

לפני כן, ביציאת מצרים,

עם ישראל עוד ראה את המצרים חיים,

ואפשר שירדפו אחריהם.

אבל אחרי שראו שהקדוש ברוך הוא שיכה אותם במצולות,

אז זה כבר אגוסטוס,

כבר ניצח במלחמה, וזהו.

על פי היסוד האמור,

התבהרו לנו דברי המדרש בשמות רבה, פרק כג פסקה ד',

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

ועד שעמדו ישראל על הים,

לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא

אלא ישראל.

הציל אברהם מכבשן האש

ומן המלכים,

ולא אמר שירה,

וכן יצחק מן המאכלת,

ולא אמר שירה,

וכן יעקב מן המלאך

ומן עשיו,

ולא אמר שירה.

כיוון שבאו ישראל לים,

ונקרא להם

מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

ויש להבין מדוע אכן לא היה מי שאמר שירה עד קריעת ים סוף.

אלא הביאור הוא ששירה נובעת ממצב של שלמות

בבחינה מסוימת,

הן בגשמיות

והן ברוחניות,

ומבטאת אותו.

המצב של שלמות

בבחינה של גשמיות ורוחניות,

זה גורם לשירה לנבוע,

וזה מבטא את השלמות הזאת.

כי כאשר אדם מגיע להרגשה של שלמות, הוא מוצא בכך סיפוק

על ידי כן שורה שמחה בליבו,

והשמחה הזו באה לידי ביטוי בשירה.

ובוודאי יש מדרגות רבות בהרגשת שלמות ושמחה מביאה לשירה.

וכן, בשירה

יש מספר שלבים עד לשלב העליון

של שירה במדרגות רוח הקודש ונבואה.

מדרגה לה זכו ישראל בעקבות נישאי קריעת ים סוף,

בהם התגלתה מלכות השם יתברך בבריאה באופן מושלם.

ובמדרגה רמה כזו,

שלא הייתה כמוה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

שכתוצאה ממנה הגיעו בני ישראל להכרה ולהמלכה שלמה של השם יתברך בשירת הים,

על אף שבוודאי

ראו האבות הקדושים

את מלכות השם

ואת יכולתו בניסים שעשה להם.

ואף קיבלו עליהם עול מלכותו עליהם והודו לו באופנים שונים,

על ידי עשיית מזבחות

והקרבת קורבנות.

זאת אומרת, האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב,

ראו מלכות השם, ראו יכולתו, ראו ניסים שעשה להם.

קיבלו עול מלכותו, הודו לו באופנים שונים,

עשו מזבחות, הקריבו קורבנות,

אבל לא ראו שלמות כזו של מלכות השם

כמו שראו ישראל בקריעת ים סוף.

ולכן לא הגיעו למדרגה נישאה כזו של המלאכת השם יתברך עליהם בשלמות של שירה

במדרגת נבואה.

יש להבין

מדוע אמרו שירה והמליכו את הקדוש ברוך הוא רק על הניסים של קריעת ים סוף,

ולא על ידי

ניסים של עשר המכות

ועל עצם היציאה ממצרים.

במה עדיפים הניסים

שנעשו על הים

מהניסים והנפלאות

שעשה להם השם יתברך במצרים?

לעומת זאת אמרו חכמים זיכרונם לברכה בירקות שמעוני שמות רמז רשתית

קומו צאו

אמר פרעה

למשה ואהרון

מלמד שהיה פרעה דופק על פתחן של משה ואהרון

אמר לו משה לפרעה

ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך?

אם אתה רוצה לכלות את המכה הזאת ממך, מכת בכורות

אז אני מבקש ממך ככה

תאמר

הרי אתם בני חורין

הרי אתם ברשותכם

הרי אתם עבדיו של המקום

זהו אם תגיד ככה

אני אכלה את המכה

התחיל פרעות צווח

לשעבר הייתם עבדיי

אבל עכשיו הרי אתם בני חורין

הרי אתם ברשותכם

צריכים אתם להלל לקדוש ברוך הוא שאתם עבדיו

שנאמר

הללויה

הללו עבדי אדוניי

מצינו בדברי החכמים זיכרונו לך שאכן אמרו בני ישראל באותה שעה פרק זה שבהלל

וזה לשונם

בירושלמי פסחים פרק ה' הלכה ה'

ניתן כוח בקולו של פרעה

והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום

ומה היה אומר

קומו וצאו מתוך עמי

לשעבר הייתם

עבדי פרעה

מכאן והילכתם עבדי אדוניי

באותה שעה היו אומרים

הללויה

הללו עבדי אדוניי ולא עבדי פרעה

נמצא

שכבר בזמן צאתם ממצרים

הכירו בני ישראל בכך שהם עבדים של השם

וגם אמרו הללו עבדי אדוניי

אך לא מצאנו שכבר אז המליכו את השם

רק לאחר קריעת הים אמרו אדוניי ימלוך לעולם בעד

אם כך מתחזקת הקושייה

מדוע לא אמרו שיירה עם היציאה ממצרים

כשקיבלו עליהם עבדות

של הקדוש ברוך הוא

מכל האמור למדנו

שיציאת מצרים וקריעת ים סוף היו שני שלבים בהתקרבות אל השם יתברך ועבודתו

השלב הראשון

היה בעת שיצאו ממצרים

לאחר שהקדוש ברוך הוא שחרר אותם מעבדות פרעה

ופרעה עצמו הודה בכך ושחרר אותם

באומרו הרי אתם בני חורין

מיד קיבלו בני ישראל עליהם עבדות השם

ואמרו הללו עבדי אדוניי

זה היה השלב הראשון

השלב השני

היה לאחר שהשם יתברך

הראה להם ניסים רבים בקריעת ים סוף

שם הגיעו להכרה שלמה

ולהמליך את השם על ידי שירה במדרגת נבואה

אבל עדיין יש להבין

במה שונה קבלת עול עבדות

לבין הכרה במלכות והמלאכה בפועל

מה נוסף מצידנו

בהתייחסותנו אל הקדוש ברוך הוא כמלך

לאחר קריעת ים סוף שלא היה מקודם

כעבדי אדוניי לאחר יציאת מצרים

הדברים התבהרו כשנעמיק להבין את ההבדל

בין ממשלת יוסף ושלטונו

כמשנה למלך

לבין המלכות של פרעה ככתוב אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי

רש״י אומר כל צורכי עמי יהיו נעשים על ידך על ידי יוסף

רק הכיסא יגדל ממך

פרעה אומר לו רק הכיסא יגדל ממך פירש רש״י

רק הכיסא פירושו שיהיו קוראיני מלך

כיסא לשון של מלוכה

ויגדל את כיסאו מכיסא אדוני המלך ככה אמר אדוניהו

לדוד המלך על בנו שלמה

ויגדל את כיסאו מכיסא אדוני המלך

ועוד נאמר

ויאמר פרעה ליוסף

אני פרעה

ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו

דבר אחר

אני פרעה

אני אהיה מלך

ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו

וזהו דוגמת הכיסא אומר רש״י

כלומר

המלך המכונה בשם פרעה

הוא הנושא את התואר של מלך

כידוע פרעה

הכינוי הזה במצרים הוא היה לכל מלכי מצרים פרעונים

במשך הדורות הם נקראים פרעה זה לא שם פרטי

אז פרעה

אני פרעה זה אני אהיה מלך

אך יוסף הוא השליט בפועל

וכך אמר יוסף בהתגלותו אל אחיו

וישימני לאב

לפרעה לחבר ולפטרון

רש״י אומר וישימני לאב לפרעה

ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים מושל לא מלך

ואף הודיע זאת לאביו

שמני אלוהים לאדון

לכל מצרים

נמצא

שיוסף היה המושל והשליט על מצרים

ופרעה היה המלך

מה ההבדל בין משה למלך?

משה אלו מצידו

כלומר ברוב כוחו וגבורתו

הוא בחוכמתו השתלט על העם

ועל הארץ

והוא האדון והריבון שלהם

אבל אין זאת אומרת שהעם חפצים בשלטונו

ומקבלים עליהם את עול מלכותו באהבה וברצון

אין זה אומר

אבל מלך

ומי שהעם ברצונם בוחרים בו למלך

או שלאחר שמלך העם שמחים במלכותו כי מכירים במעלותיו

ולכן רוצים לקבל עליהם את עול מלכותו

למשל בישראל ביבי הוא לא מלך

אומנם קוראים לו ביבי המלך

אבל זה רק חצי מהציבור

היום בכלל

הוא מושל

הוא מחליט על עוצר, הוא עושה מה שהוא רוצה

אבל הוא בעצמו לא מקיים את מה שהוא אומר שרק משפחה גרעינית

תשב בחג לבד

אבל הוא בעצמו ישב עם הבן שלו אבנר

בן נשיא ישב עם ביתו

וליברמן גם כן

אז כל אלה

שנותנים לנו הוראות הם בעצמם לא מתקיימים. שאלתי

אם קיבלו קנס 5,000 שקל כמו שנותנים לכל הציבור העניים

שתופסים אותם הולכים בשדה

מה אתה עושה בשדה?

מתאוורר

לא אסור לתאוורר ואני בתוך המאה מטר קנס

מפה לעיני כולם מצולם, מושרד, בושה וחרפה

5,000

אפילו אם לא יקבלו קנס הם צריכים להראות דוגמה אישית

להגיד אנחנו תורמים למדינה 5,000 שקלים

בגלל שעברנו על ההוראות של עצמנו

הם לא עושים את זה

היום שאלו ברדיו

אחד הקצינים הבכירים שמטפלים בכל הקנסות

שאלו אותו תגיד לי אלה שראו אותם בטמבלים

טלוויזיה שהם זה, הם קיבלו קנס

הוא לא עונה לעניין

צריכים להשמע על ההוראות וזה

קיבלו קנס או לא? לא עונה

נו אז עכשיו תן להם קנס, לא עונה

דוגמה אישית

אחרי זה שואלים למה מפרים את הסגר ולמה אנשים פורקים עול ולמה זה,

אתם הדוגמה

זה נקרא מושל, לא מלך

אך עדיין צריך להבין, גם המלך וגם המושל

שניהם שולטים ורודים בעם

אדרבה, במבט של כוח השלטון שבידם

נראה על העיניים שכוח המושל רב יותר מכוחו של המלך

שהרי המושל שולט בכוח הזרוע

אם כן, מה ההבדל בפועל ביניהם?

אלא השוני הוא בכך

שרק למלך נותנים כבוד

ולא למושל

אף על פי שנתיני הממלכה מוכרחים לחלוק כבוד למושל,

אבל זה כבוד חיצוני בלבד,

זה לא כבוד אמיתי

כי כאשר מעריכים דבר או אדם ומכירים במעלתו

מבטאים זאת באופן מעשי בגינוני הכבוד שנותנים לו

אם כן, ודאי שרק את המלך מכבדים באמת

והדברים ניכרים אף בפועל, כי כאשר מכבדים את המושל

עושים רק את מה שמוכרחים על פי החוק וכללי הטקס

ואף אם וכאשר מוסיפים בכבודו

זה רק כדי להפיק מכך תועלת

ואילו את המלך שמעריכים ואוהבים אותו ורוצים לכבדו מחפשים בכל אופן

לכבד אותו ולהוסיף בכבודו

זוהי המשמעות של מאמר פרעה

רק הכיסא יגדל ממך,

כלומר

ההבדל בינינו יהיה בכך

לפרעה יינתן כבוד רב יותר מאשר ליוסף

ההבדל בא לידי ביטוי בכיסא של המלכות

כי הוא מביע את כבוד המלכות

מפני שבו

מתראה גדלות המלך

ככל שהכיסא מפואר יותר

והושקעה בעשייתו חוכמה רבה יותר

באותה מידה מתגדל ומתכבד המלך

לכן אתם רואים כל מיני אנשים ששמים להם כיסאות מפוארים עם כל מיני

חריטים וכל מיני בליטות וכל

דוגמה לדבר

כיסא שלמה

כתוב היעש המלך כיסא שן גדול

ושנים עשר אריים עומדים שם על שש המעלות מזה ומזה

לא נעשה כן לכל ממלכות

הפסוקים האלה במלכים א',

יוד,

פסוקים אלו באו לתאר ולפאר

בין שאר הדברים את חוכמת שלמה וגדולתו

אמרנו שזה היה עם מנגנונים ומנועים

מדרגות נעות, רובוטיקה וכולי

חכמים זיכרונם לברכה

בילקוט שמעוני באסתר

ברמז תתרמו העריכו לתאר את חוכמתו הרבה של שלמה בעשיית הכיסא עד כדי כך

שמלכי העולם גדולים כנבוכדנצר

לא הצליחו אפילו לשבת עליו

וכאשר ניסו חכמי מצרים לעשות לאחשוורוש

כדוגמת הכיסא של שלמה לא עלתה בידם.

אפילו לשים את הרגליים איך לעלות על הכיסא לא ידעו עד שפרעה הפך להיות נכה, נכה,

שנאמר פרעה נכו.

נמצא שכיסא המלך מלמד

על גדולתו

ועל ידו הוא מתכבד.

רק הכיסא אגדל ממך.

כאמור, נתינת הכבוד למלך

הוא עניין המלכות.

וכמו במלכות בשר ודם,

כן הדבר במלכות השם,

שעיקר המלכות מתבטאת בריבוי כבוד שמיים.

ריבוי.

זו הייתה המטרה של הניסים בקריעת ים סוף,

כמו שמפורש בתורה.

ואני,

הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם,

ואיכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשם. מה שאני אעשה להם,

זה יגרום לי לכבוד גדול,

ואיכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ופרשם.

וכך גם אמרו בני ישראל בשירה,

השיר על אדוני

כי גאו גאה.

התרגום הוא מקלוס אומר,

נשבח ונודה,

קדם אדוני,

הרי יתגאי על גבעתניה.

הקב' ברוך הוא גאו מעל

בעלי הגאווה.

פרעה היה המלך הכי גדול שהיה בעולם,

והקב' ברוך הוא נתעלה מעליו, גאו גאה מעל בעלי הגאווה, אלה שהיה להם גאווה גדולה,

בזה שהיה להם מלכות.

אז נשבח ונודה לקב' ברוך הוא שגאו גאה.

דהיינו, קריעת ים סוף

הייתה כדי להתנשא ולהתכבד

על המלך והעם הגאים של מצרים.

ועל ידי זה נהיה השם יתברך מכובד לעיני כל העולם בכלל ולעיני בני ישראל בפרט.

זאת אומרת, כשרואים את טראמפ עם הבלורית,

כשהוא מדבר לעולם ואומר ומחליט ומזיז כוחות ועושה ופועל בכלכלות ומטיל מיסים ועושה ככה וככה,

אומרים וואו,

זה הבן אדם הכי חזק, המעצמה הכי חזקה בעולם, אדום.

בא הקב' ברוך הוא נותן לו וירוס קטן

ונותן לו להתבלבל ולספור גופות ואין לו מה לעשות, אין לו פתרונות,

אין לו זה, הכל קורס שם,

כל הבתי חולים, כל המעצמה הגדולה

לא הכינו את עצמם לוירוס,

לפצצות אטום, ממן, הכל הכינו,

הכינו בונקרים, הכינו הכל.

דבר קטן, לא חשבו על וירוס,

חשבתם על וירוס טראמפ?

מרקל, חשבת על

וירוס?

אה?

מקרון,

חשבת? טרודו,

חשבתם על וירוס?

אה? אתם יכולים ללכת עם הנעלם,

עם הנעלם, איי איי איי, כי גאו גאה מתאים לשביעי של פסח עכשיו.

נזכור כי הקב' ברוך הוא גאו גאה מעל כל הגאים.

ועם וירוס

מכניע את כולם.

כמו עם טיטוס,

שהכניס לו יתוש דרך האף,

וטזטז מוחו במשך שבע שנים

עד שהוא מת.

זהו.

הקב' ברוך הוא לא צריך לא טנקים ולא כלום.

ועכשיו סופו טורנדו,

כבר הרגו שלושים אנשים היום בארצות הברית,

והקב' ברוך הוא מביא עליהם אסונות על אסונות על אסונות

כי גאו גאה.

תזכרו, כשאתם אומרים שירת הים, כי גאו גאה,

שהוא מתגאה

מעל כל הגאים.

מה זה מתגאה? מתעלם מעליהם

בכבודו מעל כולם.

שוכחים אותו.

מעצמות, כספים, ביליונים, וזה,

וירוס.

זרו, וירוס קטן, לא גדול, קטן.

עדיין יש להבין במה נשתנו הניסים של כריעת הים,

משאר הניסים שמהם נתרבה יותר כבוד שמיים,

עד למדרגה הזאת שהמליכו את השם יתברך דווקא אחרי כריעת הים.

התשובה היא,

עשר המכות בשאר הניסים,

היו כדי להציל את ישראל ולהוציא אותם ממצרים.

ככתוב,

ולא ישמע עליכם פרעה,

ונתתי את ידי במצרים,

והוצאתי צבאותיי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים.

כל עשר המכות,

כל הניסים שהיו במצרים זה להציל את ישראל,

ממצרים,

ולהוציא אותם משם.

וכדי ללמד ולבסס את היסודות של האמונה במציאות השם,

בהשגחתו לבני ישראל

ולבניהם אחריהם,

וגם ללמד את פרעה,

ואת המצרים בפרט,

וגם את כל העמים בכלל.

כמו שכתוב, ידעו מצרים,

כי אני אדוני,

אתם זוכרים?

שם אדוניי, אתה לא מכיר אותו, אמרת, תכיר.

ידעו מצרים, כי אני אדוני, בנתותי את ידי על מצרים.

וכן כתוב,

ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הרעותך את כוחי,

ולמען ספר שמי בכל הארץ.

למה אני מחזיק אותך עוד חי, אומר הקדוש ברוך הוא פרעה?

אני מעמיד אותך בשביל לתת לך מכות, להראות את כוחי,

ואז יספרו את שמי בכל הארץ.

בכל העולם ישמעו מה שאני עושה לך,

וכל העולם יכיר אותי על הגב שלך.

לץ תכה ופאת יערים.

ועוד נאמר,

ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים,

ואת אותותיי אשר שמתי בה,

ואתם ישראל וידעתם כי אני אדוני.

אז הניסים

של כל המכות

לא באו רק כדי לחזק את האמונה בעצם מציאות השם,

אלא גם בשאר יסודות האמונה.

איזה אמונה?

כמו שבאר הרמב״ן.

יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני אדוני בקרב הארץ,

זאת אומרת, להורות על ההשגחה.

אני משגיח על כל הפרטים כי לא עזב הקדוש ברוך הוא את הארץ למקרים

כמו דעתם של המצרים והאחרים שהקדוש הוא גדול, רם ונישא,

הוא לא מתערב פה בעולם, ברא אותו ועלה, יש לו עניינים אחרים.

לא!

אני בקרב הארץ,

במכת ערוב,

לא נכנסו החיות הרעות לארץ גושן, איפה שישבו בני ישראל.

אמר לו, למען תדע כי לאדוני הארץ אני מחליט איפה ילכו, עד איפה.

בעת ההפסקה של מכת הברט,

להורות על החידוש שהקדוש ברוך הוא מחדש את העולם, הוא ברא את העולם מחודש,

לא היה עולם קיים תמיד, הוא ברא את העולם מחדש אותו,

כי הם שלו שברא אותם מאין.

שהרי הקדוש ברוך הוא הפסיק את הברד אחרי תפילת משה

ואמר לו, בעבור תדע

כי אין כמוני בכל הארץ.

ומכת הברד

הורה לו על היכולת שהוא שליט בכל ואין מעכב בידו,

כי הברד הוא נגד חוקי הטבע, אש ומים כאחד.

ברד, כמו אבטיח,

בפנים אש בחוץ מים.

כי בכל זה היו המצרים מכחישים ומסתפקים.

זאת אומרת,

הם לא האמינו שהקדוש ברוך הוא שולט בטבע וכולי ומשגיח.

הוא ברא ונגמר.

נמצא שכל הניסים שנעשו במצרים,

מטרתם להציל את כלל ישראל וללמד את יסודות האמונה.

אבל לא נאמר למען הראות מלכותו יתברך.

כי הרי אחרי הניסים של המכות והניסים של יציאת מצרים

עדיין הייתה מלכות פרעה הרשעה הקיימת.

לכן היה חסרון בשלמות של ההכרה במלכות ה'.

מאידך גיסא,

מלכות השם בכבודו התגלתה והתבררה רק אחרי הנס של הטבעת פרעה וחילו בים,

ועל ידי זה התבטלה מלכות הרשעה.

זה מה שיהיה עכשיו באדום.

הקדוש ברוך הוא שני שליש מהעולם ימותו, זה כלום מה שאתם רואים עכשיו.

כלום ממש.

שני שליש זה כחמישה מיליארד ימותו,

ואז יגידו יתגדל ויתקדש שמי רבה, והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני אדוניי.

אותו השם שכולם לא רוצים להכיר,

יכירו שאני אחד ויחיד ואין בלתי ואין אפס זולתי ואין עוד מלבדי.

אני ראשון ואני האחרון.

זהו.

חייבים לדעת, ביום ההוא יש שם אחד

ושמו אחד,

כל העולם יבין.

כל זמן שלא רוצים להבין, מקבלים על הראש עד שמבינים.

ככה זה הולך, ככה היה עם פרעה,

וכאין גאולה ראשונה, כך תהיה גאולה אחרונה,

ואנחנו בדרך, כמו שאתם רואים ומרגישים.

אז אמרנו המלכות השם התגלתה והתבררה רק אחרי

הנס שהשם הטביע את פרעה וחילו בים,

ועל ידי זה התבטלה מלכות הראשון.

דבר נוסף,

את הנסים של קריעת ים סוף

לא עשה הקדוש ברוך הוא כדי להציל את בני ישראל מיד פרעה,

אלא כדי להטביע את המצרים,

להראות בכך את גדלות השם ומלכותו.

ככתוב, דבר אל בני ישראל וישובו אל פי החירות

תחזרו אחורה.

למה?

כדי להטעות את פרעה

שיאמר שהם טועים בדרך.

רש״י אומר,

ויחנו לפני פי החירות

אמר פרעה לבני ישראל

נבוכים הם בארץ,

סגר עליהם המדבר

ואז

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם

ואז בי כבדם בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני אדוניי.

אמרנו אתמול

שהקדוש ברוך הוא רוצה שהמצרים לפני שימותו,

שיכירו אותו.

לא רציתם להכיר שם אדוניי,

רציתם רק אלוהים,

הנה עכשיו אתם תדעו בדיוק.

כלומר, אילולא הציווי הזה של השם יתברך

לישראל

לחזור לאחוריהם,

לא היה עולה כלל בדעתו של פרעה לרדוף אחרי בני ישראל.

ממילא לא היה צורך להציל את בני ישראל מידם.

נמצא שהשם יתברך סיבב את הכול

כדי לעשות נס לשם נס,

כדי להראות את מלכותו.

כאשר כל הנסים

נעשו לתועלת הנס,

כמו אברהם מכבשן האש וכדומה.

אבל ישראל היו יכולים להיות ניצולים בלי קריעת הים.

וכל מה שהם שבו לפני פי החירות היה למשוך את פרעו לים.

בכל עצמו של הדבר היה למען התגדל והתקדש שמו הגדול בעולמו.

ועוד נאמר שם,

וייבקעו המים

לא כתוב וייבקעו מי ים סוף.

המים,

רש״י אומר כל מים שבעולם,

אפילו מי שהיה לו מים בכוס

או בצלוחית,

כך מובא במחילתא.

ובנס הגדול הזה,

שייבקעו גם

מים בכוסות בצלחות, ודאי לא היה צורך כדי להציל את ישראל,

אלא זה רק לפרסם את מלכות השם יתברך בבריאה.

לכן,

רק אחרי קריעת ים סוף,

המליכו את השם יתברך באמירת השירה.

בישעיה סג' יב' כתוב בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם.

הרד״ק מבאר כי לא היה צריך זה

להעביר ישראל לפאה אחרת,

כי מאותה פאה שנכנסו לאותה פאה עצמה יצאו,

אלא עשה זה להראות ידיו הגדולה

ולהראות כי בידו הכל,

וזהו תפארת לו בשם עולם.

הם נכנסו פה בים סוף

ועשו סיבוב ככה בחזרה לאותו מקום.

אם היה צריך בשביל להבריח אותם,

מכניס אותם מפה,

מוציא אותם שם.

אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה זאת

בשביל ההצלה של ישראל,

אלא בשביל להראות

את גבורתו ומלכותו.

עכשיו,

על פי האמור שלמדנו עד עתה,

נוסיף להעמיק ולבאר את דברי המדרש שהבאנו למעלה.

משל, למלך שעשה מלחמה וניצח,

ועשו אותו אגוסטוס.

מה יש כבוד

בין המלך לאגוסטוס?

אלא המלך עומד,

הוא עוד לפני המלחמה, ואגוסטוס יושב לאחר המלחמה.

הכוונה של חכמים זיכרונם לך בשאלה היא,

האם כל ההבדל בכבוד ובתואר בלבד,

שאחד קוראים לו מלך ואחד אגוסטוס,

או שיש הבדל משמעותי יותר ביניהם?

ועל כך השיבו שאכן יש הבדל.

אגוסטוס יושב.

דהיינו, כאשר מלכות המלך וכבודו נתבססו,

אז נקרא שמו אגוסטוס,

ולכן מציירים אותו יושב כלאחר המלחמות.

ישיבה משמעותה שלמות ויציבות שאינה משתנה.

נמצא אם כן שהתואר אגוסטוס מבטא ומסמל את שיא רוממות המלך וכבודו המושלם.

על פי מה שנתבהר,

שהמושג יושב,

משמעותו המצב המבוקש בשלמות.

והרי שלמות של דבר,

זוהי התכלית והמטרה שלו.

אם כן, כלול באגוסטוס יושב,

שהכבוד הוא התכלית של עניין המלכות.

יתר על כן,

גם השאלה, מה יש כבוד,

שאלו החכמים, בין המלך לאגוסטוס,

לומדים אנחנו שוב את היסוד האמור,

שהרי אם אין כבוד

למלך,

שזה עיקר המהות של מלך,

זאת אומרת שאם אין כבוד המלך עיקר מהותו,

אלא העיקר זה השלטון בהנהגת העם,

אז שווים מלך ואגוסטוס.

אם כן, מה יש מקום לשאלה?

אלא על כורחנו לומר מהות המלך ותכליתו היא לשם כבוד מלכות,

שבראנו לכבודו

והנהגת העם אינה מטרה אלא היא האמצעי שעל ידו יכירו גדלות המלך ויכבדו אותו.

וכמו שבמלכות דה ארעה

פה במלכות,

כך גם במלכות

השם יתברך.

עיקר המלכות

היא כדי להרבות כבוד שמיים.

אתם רואים למשל את הזקנה שם בבריטניה,

שקוראים לה מלכה.

איזה כבוד עושים לה.

פרשים, סוסים, שומרים, כל מיני דברים,

טקסים.

המלכה.

זהו.

מה יש לה מכל זה? שום דבר.

כבוד, כבוד, כבוד, כבוד, כבוד.

בא טראמפ, בא כולם, משתחווים לה.

מלכה, המלכה. כבוד, כבוד.

ראש המעצמה,

כבוד, כבוד, כבוד. מה זה מלכות?

כבוד.

אז אנחנו צריכים להרבות בכבוד שמיים כמה שאנחנו מרבים.

אנחנו ממליכים אותו יותר עלינו.

כאמור,

מקריעת ים סוף למדנו שהמלכת השם התברך בעולם בשלמות

תלויה בעם ישראל בלבד.

ואיך הם עשו את זה?

באמירת השירה.

לא בטקס ומעשה חיצוני.

פרם, פרם, פרם, פרם,

הרמת את הדגל, חרית ברית.

אלא כך אמרו ישראל.

באמת, עד שלא בראת עולמך, היית אתה.

משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד.

משעמדת בים,

ואמרנו שירה לפניך באז,

נתיישבה מלכותך וכיסאך נכון.

מאז ישיר משה ובני ישראל

נמצא שאנחנו, עם ישראל,

נושאי מלכות השם בעולם,

כי ריבוי כבוד מלכותו תלוי במעשינו.

אם כן, בכל פעולה

שבה אנחנו מרבים כבוד מלכותו יתברך,

זה גם כבוד בשבילנו, עם ישראל.

כי בזה מתגלית ומתבטאת חשיבותנו וערכנו כעם שנבחר להמליך את השם יתברך ולכבדו.

המעלות הללו

שמלכות השם יתברך

וכבודו

תלויות בנו,

זה מעלות.

המעלות הללו

שמלכות השם יתברך וכבודו תלויות בנו.

וכאשר השם יתברך מתכבד,

זה גם כבודנו.

כל זה כלול בתוכן

הברכה שאמרנו היום במוסף.

אתה בחרתנו.

אנחנו מפרטים את המעלות שהקדוש ברוך הוא העניק לנו.

אתה בחרתנו מכל העמים.

זאת הפתיחה והמעלה הכללית.

אחר כך אנחנו מפרטים את הדברים

שבהם באה הבחירה לידי ביטוי.

בין היתר אנחנו אומרים, בקרבתנו מלכנו לעבודתך.

לא אומרים בקרבתנו לעבודתך.

בקרבתנו מלכנו.

מפני שהמכוון הוא גם לכך שהשם יתברך נתן רק לנו

את הזכות להכתיר אותו למלך

ולגדל כבוד מלכותו על ידי עבודתנו אותו.

בהמשך אנחנו אומרים,

ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

הפסקה הזו היא הסבר לפסקה הקודמת.

דהיינו, מכיוון

ששם

אדוני נקרא עלינו,

עם אדוני,

לכן בכל מעשה טוב שאנחנו עושים בו את רצון השם,

אנחנו ממליכים

על ידו, על ידי המעשה, את השם יתברך בעולם.

ובכך

אנו מתכבדים

שזכינו לקרע עם אדוני ולהמליך אותו בעולם.

לסיכום,

דבר ראשון,

אחרי הניסים של המכות

ובעת הנס של יציאת מצרים,

קיבלנו עלינו להיות עבדי המקום,

וגם אמרנו הללו עבדי אדוני.

אבל למעלה הנשגבה של המלאכת השם למלך

הגענו רק לאחר הניסים

של קריעת ים סוף,

בשירה,

שירת הים,

שאמרנו אדוני ימלוך

לעולם ועד.

אף על פי

שבאמירת השירה הגיעו עם ישראל למדרגה העילאית במלאכת השם יתברך,

בכל זאת, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, עדיין

היה חסרון בשלמות ההכרה במלאכות השם וייחודו.

כמו שאמרו החכמים זיכרונם לברכה במחילתא.

רבי יוסי הגלילי אומר,

אין לו

אמרו ישראל על הים,

אדוני מלך

לעולם ועד

לא הייתה אומה ולשון שולטות בהן

לעולם

ישראל אמרו אדוני ימלוך,

לא אמרו אדוני מלך,

אתה כל הזמן.

למה?

מפני שכל סיבובי ומאורעות הבריאה

שייסורי הגלויות

השונות והניסיונות שלהם

הינן חלק מהם.

כל המטרה שלהם

והתכלית שלהם

זה לגלות את ייחוד השם

במלכותו הבלעדית, בבריאה.

כל מה שקרה בעולם,

כל הגלויות,

כל הניסיונות,

יש להם מטרה אחת,

לגלות ייחוד השם במלכותו ולעדית בבריאה.

ואם היו ישראל אחרי קריעת הים והטבעת פרעו וחילו מגיעים

למדרגת הכרה שלמה שהשם יתברך הוא המלך השליט היחידי בבריאה כולה,

כבר אתה בהווה,

שהרי הראה את יכולתו ואיבד מן העולם את כוח המלכות הגדולה והחזקה של מצרים,

אם כן ודאי

אין שום מונע ממנו מלאבד את שאר המלכויות שבעולם.

והיו מבינים בהבנת הלב

שההסתר הזה,

שהקדוש ברוך הוא השאיר שלטון של שאר האומות על כנו,

לא זו בלבד שלא סותר לשליטת השם בעולם,

אלא אדרבה הוא משמש אמצעי לגילוי כבוד השם

באופנים שונים, כגון

כדי לנסות את ישראל באמונת הייחוד.

האם אתם מאמינים במאה אחוז שאין עוד מלבדו?

שאם היו מתחזקים בזה היו זוכים?

או בכך שהשם יתברך יעביר בסוף, כמו עכשיו, את כל המלכויות

ויתגלה בבהירות יתרה שאין עוד מלבדו?

שהרי באשר אין אנו מכירים כראוי בייחוד השם,

אז הקדוש ברוך הוא מגביר את ההסתר והחושך,

כי האור ניכר יותר מתוך החושך.

זאת אומרת, ככל שאנחנו רואים שאנחנו כאילו נשלטים על ידי אומות העולם ותלויים בהן, כאילו,

אז מתוך זה כשתבוא הגולה ויראו שהם אפס אפסים, ווירוס קטן

יכול להכריע את כולם ולהשבית את כל העולם כולו,

כתוצאה משלמות ההכרה הזו היו צריכים לומר אדוני מלך

לעולם בעד,

וכך היו מגיעים כבר אז לתכלית הבריאה,

האמונה השלמה במלכות השם היחידית,

ולא היה צריך יותר ניסיונות,

ולא היינו מגיעים לקורונה,

והייתה גאולה כבר, גאולה נצחית.

אלא מה אמרו?

אדוני ימלוך

לעולם ועד.

הכוונה לעתיד לבוא, הם מאמינים

שהקדוש ברוך הוא ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא.

הגיעו למדרגה גבוהה בהכרת מלכות השם,

והבינו ששלטון האומות על ישראל בגלויות השונות

לא מהווה סתירה וניגוד למלכות השם.

כמו שאמרו בשירה, מי כמוך באלים אדוני,

ואמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

מי כמוך באילמים,

שאתה שומע עלבון בניך ושותק.

לשעבר אומר הפסוק,

אחריש את אפק,

אבל מכאן ואילך אפעה,

אחריב הרים וגבעות.

זאת אומרת, השתיקה לא נובעת אצל הקדוש ברוך הוא מחסרון יכולת,

אלא מסיבות אחרות,

שהרי הם ראו את יכולתו בים סוף.

אז היה ברור שכל מה שהקדוש ברוך הוא השאיר אותם בשעבוד

במשך 210 שנה וכולי,

זה לא בגלל חסרון יכולתו להוציא אותם, יש לו חשבונות.

והנה רואים בסוף שהוא הכריע את כל המצרים.

הם גם האמינו בשלמות שהשם ימלוך

לעתיד לבוא,

מכאן ואילך אפעה,

ובסופו של דבר הוא ישמיד את שלטון כל הממלכות.

אלא שכאמור, עם כל זאת,

היה להם חסרון בהכרה גמורה שבלב ומלכות השם לבדו כבר בהווה,

וששלטון האומות

רק מסייע ומועיל לגילוי כבוד השם.

ולכן הם לא אמרו השם מלך.

השם מלך.

השם מלך.

השם ימלוך לעולם ועד.

רק לעתיד לבוא נזכה לגילוי השלם של מלכות השם בייחודו.

ביסוד הזה נרמז,

לא תאמינו, כל יום אנחנו אומרים את זה ולא יודעים מה אנחנו אומרים.

גימטריה של אדוני מלך,

אדוני מלך,

אדוני ימלוך,

משיח.

אותו מספר,

358. אדוני מלך,

אדוני מלאך,

אדוני ימלוך. בלי וו.

358. משיח.

זאת אומרת,

בביאת המשיח יתברר ויתבהר

לעיני כל העולם כולו שהשם יתברך לבדו,

המלך,

על כל הבריאה

במהרה בימינו אמן.

בבקשה.