יציאת מצרים מלמדת השגחה פרטית | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
נציב יום לעילוי נשמת ניבה, בת משה דהרי, ולהצלחת קהילות פז ראש העין, אמן.
יציאת מצרים מלמדת השגחה פרטית.
הפסוק אומר
לכן אמור לבני ישראל אני ה'
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשבטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם.
אז השם אומר למשה רבנו אמור לבני ישראל אני ה'.
זאת אומרת
צוות פרש להם את הנהגתי
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים
והצלתי אתכם מעבודתם
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשבטים גדולים
ולקחתי אתכם לי לעם.
ארבע גאולות יש פה,
כנגדם יש ארבע כוסות שאנחנו שותים של גאולה.
לכאורה קשה.
לשם מה היה צריך לפרט מראש את כל מהלך הגאולה
והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.
ממילא אם יזכו ויראו
כיצד תתבצע גאולה.
אלא תכלית יציאת מצרים הייתה כדי שעם ישראל יכיר וידע את השגחתו המיוחדת של השם עליהם.
כמו שנאמר בפסוק, וידעתם כי אני,
אדוני,
המוציא אתכם
מתחת סבלות מצרים.
כל ההגדה, לא מוזכר משה רבנו, רק השם,
שההוצאה והגאולה, הכל היה רק על ידי השם יתברך.
לכן היה מוטל על משה
להקדים ולשרטט בפני עם ישראל
את השלבים של הגאולה.
כי על ידי שמכירים בהשגחת השם,
מפעיל לשם את השגחתו של למעלה מהטבע.
אז נשים לב,
על ידי שמכירים בהשגחת השם,
זה שאנחנו מכירים שהשם משגיח עלינו,
זה מפעיל את השגחתו שהיא למעלה מהטבע.
ככל שיתחזקו ישראל לקנות בנפשם את זאת הידיעה.
ויגיעו לדרגה הגבוהה יותר,
כך יזכו להשגחת השם במידה נעלה יותר.
זאת אומרת, גם היום, אם אנחנו נאמין בהשגחתו יתברך, שהכל מכוון מלמעלה למטרה לגאול את ישראל,
ונצפה לפי הפסוקים שהנביאים הודיעו לנו מראש, כיצד תתרחש כל הגאולה,
ככל שנייחל ונאמין בזה, ככה נמשוך
שפע מלמעלה, מעל הטבע שיהיה לנו זכות לגאולה.
וכך פירש אספורנו,
והבאתי אתכם אל הארץ.
אומר אספורנו, כאשר תתבוננו בכל זה,
תהיו ראויים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם. זאת אומרת, זה תלוי בעד כמה אנחנו מאמינים, מתבוננים,
מצפים ומייחלים.
אחת מהשאלות שואלים אדם, ציפית לישועה?
זאת אומרת,
כדי שתבוא ישועה צריך לצפות לה, צריך להאמין בה, לייחל אליה.
בספר אורחות חיים להרוש, בסימן כו כותב,
לבטוח בה' בכל לבבך
ולהאמין בהשגחתו הפרטית,
ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם
בהאמין בו
כי עיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על כל דרכי איש ובוחן לב
וחוקר כליות.
כי מי שאינו מאמין,
אשר הוצאתיך,
זאת אומרת, אני השם הוצאתיך מארץ מצרים
אף באנוכי אדוני אלוהיך,
באנוכי אדוני אלוהיך אינו מאמין.
ואין זה ייחוד שלם,
כי זה היה סגולת ישראל על כל העמים,
וזה יסוד כל התורה כולה.
זאת אומרת שאנחנו מאמינים שהשם משגיח עלינו ובוחן את כל דרכינו,
חוקר כליות,
וכשאנחנו מאמינים בזה שהוא רואה ויודע הכל, הוא משגיח באופן פרטי,
ויודע שהשם הוציא אותנו מארץ מצרים,
אז גם באנוכי, אם הוא לא מאמין בזה,
גם באנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אינו מאמין.
זאת אומרת, אינו מאמין בשם רחמנא לצלן.
וזאת היא הסגולה של ישראל על כל העמים,
וזה היסוד של כל התורה כולה.
בגויים
יש מאמינים בשם.
הרי השגחתו הפרטית של השם
היא מעלת ישראל המיוחדת.
זאת אומרת, אפילו שיש גויים שמאמינים בשם,
אבל ההשגחה הפרטית
של הקדוש ברוך הוא היא דווקא המעלה המיוחדת של ישראל.
עכשיו יש להבין,
הלא עיני אדוני משוטטות בכל הארץ, אפילו על הגויים.
ההשגחה של השם יתברך איננה מצטמצמת
על האנושות בלבד.
היא מקיפה כל פרט ופרט בבריאה,
כמו שכתוב, אתה מחיית כולם.
כולם, כולם זה לא רק אנשים, לא אנושות רק.
מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
יוצר ומחדש את הבריאה בכל רגע.
אז אם כן, במה מתייחדת השגחתו על ישראל בדווקא יותר מעל שאר העמים?
אז כתוב בתורה בשמות ג' ז'
כי ידעתי את מכאוביו
השם יודע אותנו, הוא יודע את המכאוב שלנו.
ריבותינו לימדו אותנו שהידיעה של השם,
כשכתוב שהוא יודע,
הכוונה זה השגחה פרטית.
על אברהם אבינו אמר הקדוש ברוך הוא כי ידעתיו,
מלשון חיבה,
דהיינו אני אוהבו.
מי שמחבב אדם,
מקרב אצלו אותו ויודעו ומכירו.
הידיעה היא ביטוי לחיבה, כי ידעתיו אני מחבב אותו.
מי שמחבב את האדם
מעוניין לדעת את טיבו, להכירו היטב,
כי ידעתיו קרבתי אותו,
ואני מתעניין בכל פרט ופרט שלו.
הידיעה של הקדוש ברוך הוא היא לא ידיעה סבילה
בהכרת העובדות כמות שהן,
אלא היא התייחסות קרובה,
פעילה וחיובית,
שמובילה לקשר חזק,
דאגה והתעניינות פעילה מצד השם ידברה.
לא שהקדוש ברוך הוא מקבל ידיעות כביכול מהנעשה והמתרחש,
הוא יודע הכול מראש,
אבל לא כאילו הוא מקבל באופן סביל, הוא לא פועל,
אלא כן, הוא פועל, פירושו הוא המתעניין,
הוא הדואג, הוא הרוצה לקרב את מי שקרוב.
סוג השגחה פרטית,
זאת אומרת,
העסק וההנהגה של הקדוש ברוך הוא עם הנברא,
זה השגחה פרטית.
הן אמת שהקדוש ברוך הוא רואה ויודע הכול,
ואין נעלם ממנו שום פרט בכל הדומם,
צומח, חי ומדבר.
אבל השגחה פרטית זה דבקות,
קרבה מיוחדת,
ידיעה מקרוב לאלו שדבקים בו בלבד.
במי הקדוש ברוך הוא משגיח פרטי?
במי שהוא בעצמו דבק בקדוש ברוך הוא, רק באלה יש השגחה פרטית.
ככל שהאדם דבק יותר במחשבה בשם,
שיוויתי השם נגדי תמיד,
ואינו מסיח דעתו ממנו,
חלה עליו יותר השגחת השם,
כשמרב הגילויים יכולים להגיע עד למעלה מהטבע,
שהשם ישגיח עליו ויעשה עמו בהנהגתו מעל הטבע.
אז השגחה פרטית היא דווקא על מי שקרובים לשם,
חושבים על השם,
עושקים בשם,
דבוקים בשם.
ככה אנחנו כביכול גורמים שהשגחתו תהיה פרטית עד כדי מהלכים על-טבעיים לטובת
הדבק בו.
שתי צורות של השגחה יש,
השגחה כללית והשגחה פרטית.
הרמב״ן מפרש,
והנכון בעיניי,
כי היא ידיעה בו ממש, כי היא ידיעה בו ממש,
הנכון בעיניי,
כי היא ידיעה בו ממש.
ירמוז,
כי ידיעת השם,
שהיא
הפירוש השגחתו
בעולם השפל,
היא לשמור הכללים,
שמירת המין בכללותו.
זאת אומרת,
כשהשם משגיח בעולם,
אז הוא שומר עד כל המין, שהמין לא יכלה.
וגם בני אדם מונחים בו למקרים
עד בו עת פקודתם.
אז זאת אומרת, אין הכוונה לדבר מקרי שפועל בלי התערבות השם יתברך.
שהרי מסיים, עד בו עת פקודתם. אנשים לא מתים סתם כאילו קרה מקרה והם מתו.
אלא עד בו עת פקודתם.
אז יש השגחה.
אלא אחת מדרכי השם היא בהסתר.
זאת אומרת,
לא ניכר שהקדוש ברוך הוא כביכול משגיח,
כאילו הכל על פי טבע. כאילו.
אין מושג של טבע.
גם הטבע מונחה
על ידי הקדוש ברוך הוא וכו'.
זה דרך של הסתר.
הדרך השנייה,
אבל בחסידיו ישים אליו ליבו
לדעת אותו בפרט לא ידיעה על אמין כללי,
אלא על אדם באופן פרטי.
אז מהי ההשגחה והידיעה הפרטית?
להיות שמירתו דבוקה בו בצדיק
תמיד
ולא תיפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל.
מה זה ידיעה?
זו דבקות.
השם דבק בהשגחתו על הצדיק תמיד,
כטעם שכתוב בפסוק לא יגרע מצדיק עיניו.
יש בזה הרבה פסוקים,
כמו הנה עין אדוני אל יראיו.
זאת אומרת, אין השגחתו של הקדוש ברוך הוא על הצדיקים שהם דבוקים בו
תמיד באופן פרטי.
ההשגחה של הקדוש ברוך הוא בעולם
שאיננה כהבטה מן הצד
אלא הדרכה והנהגה מאיתו יתברך,
שתי דרכים לה.
אחת זה בדרך של אסתר,
בצורה שלא רואים את ההנהגה,
אלא כאילו הכל מקרה.
מיד הטבע שולטת בעולם.
זה
דרך אחת.
הדרך השנייה
היא של השגחה פרטית,
שבה יכול הצדיק לזכות
עד כדי כך
שיהיה מסוגב על כל המקרים.
זאת אומרת, שום מקרה לא יחול עליו
בדרך מקרה.
השם יציל אותו ויסגב אותו מעל כל המקרים.
להבנת העניין הזה נלמד קטע מדברי הרמב״ם
במורה נבוכים,
חלק ג', פרק נא', וזה לשונו.
והנה נגלה אליי עיון נפלא מאוד.
אפשר שזה גל עיני ואביט הנפלאות מתורתך,
אולי הכוונה גילוי ממרום.
והנה נגלה אליי עיון נפלא מאוד.
יסורו בו ספקות
ויתגלו בו סודות אלוקיות.
אומר הרב פרידלנדר,
מה זה יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוקיות?
מההנהגות של הקדוש ברוך הוא.
והוא,
שאנחנו כבר ביארנו בפרק ההשגחה,
כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל
תהיה השגחה בו.
באיש השלם בהשגתו,
אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד,
תהיה השגחה בו תמיד.
באיש
שלם ההשגה,
אשר תפנה מחשבתו מהשם
קצת עיתים,
תהיה השגחה בו בעת חושבו בשם לבד,
ותסור השגחה ממנו בעת עסקו,
ולא תסור ממנו
כסורה ממי שלא ישכיל כלל.
אבל תמעט ההשגחה היא,
מאחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל בפועל.
ואומנם הוא משיג
בעת ההיא,
הוא דומם בעת ההיא לסופר,
הוא משיג, זאת אומרת, השגחה בכוח קרוב,
והוא דומם בעת ההיא לסופר,
המהיר בשעה שאינו כותב.
נבאר את זה עד עכשיו.
הנה נגלה אליי עיון נפלא,
ויסורו בו ספקות,
ויתגלו בו סודות אלוקיות, מהנהגות השם יתברך.
וכבר ביארנו את זה, אומר הרמב״ם בפרק ההשגחה.
מה ביארנו?
כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה השגחה בו.
זאת אומרת, מידת דבקות שכלו
של האדם
הצדיק בשם יתברך,
זאת אומרת, הדבקות זה לא לשיח דעת מהקדוש ברוך הוא.
אז כפי השיעור
של שכל כל בעל שכל, שהוא דבוק בשכלו ולא משיח דעתו מהשם,
ככה תהיה השגחה בו.
אפילו עצם הידיעה של ההשגחה
נותנת מידה מסוימת של שמירה. עצם זה שאתה יודע לא מתיק
את דעתך וזוכר כל הזמן שאתה מושגח והשם מסתכל עליך,
עצם הידיעה של ההשגחה כבר נותנת לך מידה מסוימת של שמירה.
וזה ניתן כמובן למדרגות ושינויים.
לפיכך אדם שאינו מודע לכך שהשם משגיח על כל פרט, לא זוכה.
לא זוכה להשגחה זו כלל.
והאיש השלם בהשגתו,
זאת אומרת, זה שזוכה בשלמות להנהגה זו,
אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד,
תהיה השגחה בו תמיד.
מי שזוכה לקיים שיוויתי השם לנגדי תמיד,
הוא זוכה תמיד להשגחה מיוחדת.
והאיש שלם ההשגה,
אשר תפנה מחשבתו,
הוא מסיח את דעתו מהשם בקצת העיתים. לפעמים קורה שהוא מתנתק.
אז תהיה השגחה בו בעת חושבו בשם לבד.
רק באותם זמנים בלבד
שהוא חושב על השם, הוא יזכה להשגחה מיוחדת.
ותסור ממנו השגחה ממנו
בעת שהוא עוסק בעיסוקים, בדברים אחרים,
שזה גורם לו להסיח את הדעת.
אבות הקדושים, כתוב שאפילו בשעת מלאכתם,
בעת משא ומתן שלהם עם הבריות,
דעתם הייתה מחוברת לשם יתברכנו.
לא היה דבר שהם עשו שלא היה מחובר
לרצון הבורא יתברך.
גם בעסק, הכל זה בחיבור לקדוש ברוך הוא.
מותר לעשות את העסק.
השם רוצה שאני אעשה את העסק.
כל דבר ודבר, כל הזמן אין בלי חיבור לשם. לכן, השגחה לא פסקה מהם לרגע.
אז זאת אומרת, גם עכשיו שיש קורונה,
אם בני אדם יהיו דבוקים בשם, מאמינים שהכל בהשגחה מאת השם יתברך, והם זוכרים את זה כל הזמן, את ההשגחה, אז הם מושגחים.
ואז לא יאונה להם כל רע.
אבל אם הם מתחילים לפחד ומסתכלים בכיוונים, יו ומה יהיה ומה, כאילו אין הקדוש ברוך הוא,
הם
מזומנים לבעיות.
אבל גם אדם כזה שהוא שלם בשכל וכל הזמן מחובר לשם, רק לפעמים קורה שהוא מתנתק,
לא תסור ממנו השגחה כמו שהיא תסור ממי שלא ישכיל כלל.
אחד שבכלל לא מתבונן
שיש השגחה עליונה על כל בני אדם, בפרט על בן אדם פרטי מישראל,
אז זה לא יסור ממנו כמו אחד שהוא בכלל לא מסכים.
אבל תמעט ההשגחה היא
מאותו בן אדם שהוא בסדר, צדיק ומשגיח,
תמיד להתבונן שהשם משגיח עליו.
השגה היא,
היא רק תסור ממנו ותמעט ממנו מאחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו בשעה שהוא עוסק בדברים אחרים,
שכל בפועל.
באותו זמן הוא אינו חושב על כך.
כמובן הוא יודע ומאמין בהשגחה פרטית,
אבל עכשיו עכשיו הוא לא חושב על כך.
אז זאת אומרת אדם נכנס לסכנה מתי שהוא מעביר
את המחשבה שלו לענייני העולם הזה ומפסיק להתבונן בהשגעת השם. הוא עושה כל מיני השתדלויות,
חושב שהוא יעשה והוא יפעל וזה, וזה יזיז ויעשה.
זה גורם לו שהוא מתנתק מהשם.
כמו שאמרנו בהקדמה שרבנו בחייה
לשער הביטחון, שאם אדם מסיר ביטחונו מהשם ותולהו בזולתו,
השם מניחו על מי שבטח עליו.
ואומנם
הוא אז משיג את ההשגחה בכוח קרוב, לא בפועל,
והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב.
סופר מוכשר מגלה ומוציא לפועל את הכישרונות של הכתיבה שלו, מתי? בעת הכתיבה.
אולם בשעה שאינו עסוק בכתיבה,
אפילו שעדיין טמון בו הכישרון,
אבל הוא לא בפועל כי הוא לא כותב.
כך הגדרת המאמין
בהשגחה פרטית,
אלא שכרגע הוא מסיע את דעתו מכך.
ולכן
זה לא מפקיע ממנו לגמרי
את ההשגחה לגמרי,
אבל זה לא כמו שהוא מושגח ממש בדבקות.
ומפני זה אומר הרמב״ם דבר מפחיד.
ומפני זה יראה לי שכל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם
מן הנביאים
או מן החסידים השלמים
לא מצאוהו הרע ההוא
רק בעת השכחה ההיא
ולפי אורך השכחה ההיא
או פחיתות העניין אשר תעסק בו
לפי זה יהיה עוצם מרעה.
ואם
יפנות מחשבת האדם
והשיגו, השם יתברך,
בדרכים האמיתיים
ושמחתו במה שהשיג,
אי אפשר שיקרא אז לאיש ההוא
מין ממיני הרעות
כי הוא עם השם והשם עמו.
אם אדם יפנה את המחשבות שלו
מכל ענייני והבלי העולם הזה
והוא משיג את השם בדרכים האמיתיים והשמחה שלו היא במה שהשיג,
זאת אומרת הוא מתמלא הלב מידיעה זו
עד שמגיעה לטערות שמחה שהשם משגיח עליו
וזה נובע מהרגשה שהוא קרוב לשם.
לאדם כזה
אי אפשר שיקרא לו מין ממיני רעות
כי הוא עם השם והשם עמו.
זאת אומרת,
מי שדבק בשם בשלמות
לא יכול לקרות לו באותה שעה מקרה רע.
ואם קורה לו,
סימן שהיה כאן הסח הדעת מצידו.
וואי וואי וואי, כל זה נגלה לרמב״ם?
ואז הוא אומר, והנה התעמת אצלי
זאת האמונה גם כן מדברי התורה.
וזה מפורש בתורה.
אמר השם,
והסתרתי פניי מהם.
והיה לאכול.
ומצאוהו רעות רבות וצרות.
ואמר ביום ההוא,
הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה.
ומבואר
שהסתרת הפנים הזאת,
אנחנו הסיבה.
ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו.
וזהו שאמר, ואנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא,
על כל הרעה אשר עשה.
ואין ספק כי דין היחיד כדין הציבור.
נסביר.
הנה התעמתה אצלי זאת האמונה, גם כן מדברי התורה, זה מפורש בתורה.
אמר הקדוש ברוך הוא והסתרתי פניי מהם, מה זה אומר?
סילקתי את ההשגחה.
זה נקרא הסתר פנים.
נעומת הארת פנים, יאר אדוני פניו אליך ויחונקה.
נעומת הארת פנים,
בהארת פנים זוכים להשפעה גדולה
מאת השם יתברך,
שהיא הגורמת לו שפע של ברכה וכל טוב.
בהסתר פנים ישנו צמצום לקרבה הזו.
אז ממילא והיה לאכול,
הומצאו רעות רבות וצרות?
מתי ימצאו אותו?
רעות רבות וצרות?
מתי שיש הסתר פנים.
מי גרם?
ואמר ביום ההוא,
עם ישראל יבינו ויגידו.
הלוא אין אלוהי בקרבי.
השם, הוא נמצא בכל מקום.
אבל אני לא מרגיש אותו בקרבי.
חסרה הכרה פנימית.
לכן מצאוני הרעות האלה.
זאת אומרת, אם אנחנו לא דבוקים בשם,
לא מביטים בהשגחתו,
לא מייחלים לו,
הוא לא בקרבי.
בשכלי אני מבין שיש כזה, אבל זה לא בקרבי.
זה גורם שבו כל הצרות. זה סילוק ההשגחה אנחנו גורמים.
ומבואר הוא שהסתרת הפנים הזאת,
אנחנו הסיבה,
ואנחנו עושים מסך המבדיל בינינו לבינו.
והוא שאמר, בא אנוכי,
הסתר אסתיר פניי ביום ההוא
על כל הרעה אשר עשה.
הרעה שלכם יצרה את המסך
שגרם להסתר הזה.
ואין ספק, אומר הרמב״ם,
כי דין היחיד,
כדין הציבור,
כמו בציבור,
כך גם ביחיד תלויה השגחה
עד כמה יש בנו את האלוהי בקרבי.
אז הכל תלוי בנו. אתה רוצה שתהיה מוגן ושמור
כל הזמן,
ולא יאונה לך שום רע, ושום מקרה לא יחול עליך רע.
אתה צריך לא לשכוח את השם מהלב כל הזמן.
ברגע שאתה מפנה את הלב, זה הזמן שיכול
חלילה לקרות מה שיקרה.
לכן הוא אומר, איך יכול להיות שנביאים וחסידים שלמים
קוראים להם מקרים שאנחנו לא מצפים שיקרו להם?
הוא אומר, זה רק בזמן שיכול לקרות מקרה
שהסירו את ליבם לרגע בענייני עסקם והתנתקו.
זה הרגע שיכול לבוא.
דוד המלך לא יכול לימה מלאך המוות להרוג אותו
בזמן שנקצב לו.
אז מה עשה דוד המלך?
הוא למד תורה, למד תורה,
כי חייך ואורך ימיך אם אתה דבוק בשם ואתם מדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם, אי אפשר.
אז מה עשה לו יצר הרע?
רשרש לו באילן
והוא שמע קולות מבחוץ, הפסיק לרגע מאלימות, טאק, ונפל במדרגות ומת.
זאת אומרת,
ברגע שמתנתקים לרגע,
שמה זה הזמן שיכול לקרות כל הבעיות, צרות, אסונות וכל הדברים.
אפילו באנשים הגדולים ביותר.
אז זה מעוגן בתורה במפורש כל מה שנגלה לו לרמב״ם,
והסברנו קודם.
עוד פסוקים הוא מביא, דוגמה גם כן.
כתוב כי הוא יצילך מפח יכוש,
מדבר אבות.
כמו עכשיו, דבר אבות.
דבר שמביא שבר ופחד וכו'.
כי הוא יצילך מפח יכוש,
מדבר אבות.
מה כתוב בהמשך? יפול מצדך אלף, ורבבה מימיניך,
אליך לא ייגש.
והגיע, אומר הרמב״ם,
מסיפור השמירה,
מצער בני אדם,
זאת אומרת,
איך הקדוש ברוך הוא שומר את בני אדם, מצער שיכול להיות,
שאמר שאתה,
אילו יקרה שתעבור במלחמת חרב פושטת,
ואתה על דרכך,
אתה בתוך מלחמה הולך,
עד שיהרגו אלף הרוגים משמאלך.
ועשרת אלפים ימינך לא ייגע בך רע בשום פנים,
לא תהיה ניזוק במלחמה כלל.
אלא,
שתראה ותביט משפט השם
ושילומו לרשעים ההם
שנהרגו לידך מימין ומשמאל,
ואתה בשלום.
זה שאמר, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש.
ואחר כך מסביר ונותן טעם לשמירה הזאת הגדולה.
איך יכול להיות? זה לא טבעי
שבעצם במלחמה אדם הולך ככה בתוככי המלחמה, הוא רואה אנשים נופלים לידו כל הזמן,
ממכות חרב, ואף אחד לא נוגע בו, וחרב לא מגיעה אליו, הוא שמור כל הזמן.
איך יכול להיות דבר כזה?
ואמר כי הסיבה, בזאת השמירה הגדולה באיש הזה,
כי בי חשק
ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי.
כי בי חשק.
היות באדם הזה הוא חושק בקדוש ברוך הוא,
אז אני אפלטהו.
ועשק גבהו.
כי ידע שמי.
הקדוש ברוך הוא יהיה לו משגב מכל צרה, כי הוא יודע את שמי.
מה הידיעה הזאת?
כבר ביארנו בפרקים הקודמים,
הרמב״ם אומר במורה נבוכים,
את ידיעת השם,
שידיעת השם זה השגתו.
וכאילו אמר זאת,
זאת השמירה באיש הזה,
ובעבור שידעני וחשק בי אחר כך.
אומר הרמב״ם, וכבר ידעת ההפרש, ההבדל,
בין אוהב וחושק.
חושק זה למעלה מאוהב.
אוהב זה לפני חושק. חושק זה אחרי אוהב, יותר.
כי הפלגת האהבה עד שלא תישאר מחשבה בדבר אחר,
אלא באהוב אהוב אהוב,
זהו החשק.
זאת אומרת,
יש אדם אוהב משהו.
עושה את זה כללית, אוהב.
שואלים אותו, כן.
אבל יש חושק.
הוא לא מפסיק, האהבה לא נותנת לו רק להישאר ככה כזיכרון נעים או כקשר כלשהו,
אלא הוא חושק כל הזמן עד שיגיע למצוי הדבר הזה שהוא אוהב.
לא הרי דרגת אהבת השם, שזה ההתעניינות בשם יתברך,
כדרגת
חושק בי.
חושק. חושק זה תמיד.
חושק תמיד בשם יתברך, בלי להסיח דעת כלל.
כי הביא חשק ואפלטהו ואסק גבהו.
אז מצד הקדוש ברוך הוא תהיה גם השפעה מיוחדת, שמירה
מעל מקרי הטבע ואסק גבהו. אני אציל אותו מכל מצב.
ככל שהאדם מודע יותר לדברים הללו,
שהוא מושגח מהשם והוא אוהב את השם וחושק בשם ורצונו רק לעשות את רצון השם,
ככה הוא זוכה להשגחה פרטית יותר ויותר.
אז למדנו מהדברים האלו על המהות של השגחה פרטית.
אפילו שהשם יתברך מצידו יודע אודות כולם
ואודות הכל,
הוא לא פועל במידה שווה,
אלא במידות שונות של קרבה.
יש שתי הנהגות והן תלויות בנו.
יש הנהגה של הסתר פנים,
שיש צמצום של ההשפעה.
במקרה הזה יד השם לא נראית לעין,
כי אם רואים רק את מקרי הטבע,
כביכול.
בדרך הזאת, ניתן דוגמה,
אדם מטופל על ידי תהליכים טבעיים שהם בעצם שליחים.
גם זה מאת השם,
אבל זה לא ניכר, זה נראה כאילו טבח.
זה נקרא השגחה בהסתר פנים.
נגיד,
חולה מתרפא על ידי רופא,
או אדם שזקוק לפרנסה,
אז ממציא לו הקדוש ברוך הוא מישהו מפרנס.
זה נקרא בהסתר פנים, כי הוא רואה שפלוני עזר לו, ופלוני הציל אותו, ופלוני זה, והוא חושב שאלה הם האנשים שבעצם,
ובעצם הם בעצם נשלחו על ידי הבורא, והסכים הבורא שהרופא יירפא,
או לא הסכים,
ושלח לו עבודה, או שביטל אותו מעבודה.
זה הכל בהשגחה, אבל בהסתר. אתה לא רואה את זה, אתה חושב.
שביבי קבע שכולם עכשיו לא יעבדו, ומיליון וכמה כבר לא עובדים. זה לא ביבי.
זה הקדוש ברוך הוא. רק אתה חושב שביבי,
והגזרות של ביבי, ותאשים את ביבי,
ותבקש חקירות, ותעשה ככה.
זה אתה חושב.
אבל זה הסתר פנים.
למה? כי אתה לא מחובר לקדוש ברוך הוא
כמו שצריך. אם היית מחובר כמו שצריך, המצב היה אחר.
אכן, יש דרגה של הארת פנים,
שבה מתעניין הקדוש ברוך הוא בכל פרטיו של האדם הצדיק הזה,
מראה לו קרבה,
שמירה ותשומת לב מיוחדת,
והוא זוכה גם להנהגה גלויה עד למעלה מהטבע.
למעלה מהטבע.
משל לאדם
ששוהה בבית חולים, רחמנא ליצלן,
אבל שמה יש לו ידיד טוב,
והוא זוכה לתשומת לב מיוחדת
שמעניקה לו טיפול מיוחד.
לגבי אדם זה
לא נוהגים בכללי הטיפול הרגילים,
אלא זוכה להתייחסות מיוחדת.
כאשר יש מישהו
שדואג ופועל למען טובתו האישית,
זוהי השגחה פרטית.
אדם שכל הזמן סביבו
יש דאגה
שלא יחסר לו כלום, וכל הזמן ממציא לו השם את כל חסרונותיו,
לא בדרך רגילה,
פתאום נוחת לו זה ובא לו זה ומביאים לו זה ועוזרים לו בזה וזה.
כל הזמן מסביבו זה נקרא שהאדם הזה זוכה להשגחה פרטית, להארת פנים.
אבל מי שמתהלך בתהלוכות הטבע,
הוא הולך לקופת חולים, ממתין, מבקש שיביאו לו מטוש, ולוקח שלושה שבועות, ובינתיים ככה, ואחר כך ככה.
זה בהסתר פנים חי.
מה לעשות לפי כל זה?
אם אנחנו רוצים לזכות בהנהגה
ובהשגחה פרטית,
אנחנו צריכים להיות דבוקים בשם,
מאמינים בהשגחתו, מסתכלים על השגחתו,
מצפים
לישעו
ככל שאנחנו יותר בזה,
ככה אנחנו נקבל בהתאם.
אם נסיח דעתנו,
זה הזמן שיכולים לקבל חס ושלום בעיות.
לכן הקדוש ברוך הוא אמר מראש
למשה תאמר להם, והוצאתי והצלתי וגהלתי ולקחתי,
שיצפו לזה.
כשמתאים מראש זה הולך להיות ויצפו לזה?
בזכות זה אני אבצע את כל זה.
ואספורנו, שהסברנו, וכן הלאה.
תחזרו על השיעור עוד פעם.
יש פה יסודות לכל החיים.
מי שילמד את זה טוב ויאכל שיבית ה' נגדי תמיד,
אז כי בי חשק ואפלתהו, אסק גבהו כי ידע שמי.
אפילו תלך בגו מלחמה,
ונופלים מצדך 11,000. אליך לא ייגש.
כמה שאתה דבוק בשם, הוא דבוק בך.
השם ציל לך על יד ימיניך.
המשך בארבע אחר הצהריים.
ברוכים תהיו מועדים לשמחה.