סיום השס בעיון של יניב סלע והכרת תודה לרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

טוב, נעשה סיום, אבל לפני הסיום... קרוב לפה, קרוב לפה. לפני הסיום אנחנו כבר שבע שנים רוצים לעשות

סעודת הוקרת תודה לרב אבו מצחק ונסביר.

קודם כל אני חוזר בתשובה אלינו לפני 17 שנה.

איך חזרתי בתשובה?

היה לי את הבן דודה היקר לפיים, אני שואל,

כשהוא כבר חזר בתשובה. הוא היה בא אליי לבית באופן קבוע, והוא אומר לי, תשמע, תחזור בתשובה, תחזור בתשובה. אנחנו צוחקים, כן, לא.

הוא אומר לי, תשמע, תשמע התקלטת של הרב אמנון יצחק.

אמרתי, תשמע, אני כולה מוכן לשמוע,

ואותו, סליחה הרב,

אני מתנצל מראש,

אותו אני לא מוכן לשמוע. למה? היו תוכניות טלוויזיה,

היו עושים פה פוליטיקה,

ועשו אילנה דיין,

וכל התוכניות וכתבות בעיתונים,

וגם ככה ספרדיה נראה לנו מפחיד. לא. אמרתי, אתה יודע מה? למה? תשמע, תשמע, תשמע, תשמע.

בסוף הסכמתי לשמוע. כשהסכמתי לשמוע,

הרב ביאר לנו את זה שאלות ששאלתי בשתה אלפי אמא שאתה זוכרת, כשהוא שאל את המורה לתנ״ך,

מי אמר שיש אלוקים, או דברים כאלה.

הרב,

ביאר לנו את זה פשוט כמו,

פשוט, בואו נתחיל מההתחלה. יש אלוקים?

כן. אם יש אלוקים, יש תורה?

כן. תודה רבה.

וזהו.

אתה עומד מול המציאות וחייב לחזור בתשובה.

זכינו, התחתנו בהפרדה, אני ואשתי,

והיה סיעתא דשמיא אחרי החתונה, אבל עד החתונה היה קצת מוקשים,

אבל עמדנו בזה, והיה לנו אחרי סיעתא דשמיא גדולה.

טוב, וחזרנו בתשובה. בהתחלה הייתי חוזר בתשובה חזק ככה,

מתפלל כמו שצריך,

קצת לומד, קצת זה,

לאט-לאט,

אם חוזרים בתשובה, אם יש פה, מכירים את העניין, אתה חוזר להיות חילוני אם אתה רוצה או לא רוצה. אתה חוזר להיות חילוני.

לאט-לאט, לאט-לאט, אין לך דרכה נכונה.

היינו במקום שאני לא רוצה לספר עליו הרבה,

אבל משאיר אותך עם ארץ.

פשוט, כמו שרוב הציבור, כמו רוב האלה שכן כבר לומדים,

משאירים את הציבור עמי ארצות.

כן? ואני אומר,

אם אתה רוצה לקלל מישהו יותר,

לא תקלל שום דבר. תגידו, תהיה עם הארץ, זה הקללה.

כן? עם דוגמא הפסחים, מה שאתה מדבר, על עם הארץ.

זה תלוי איזה, אבל לא משנה, בסופו של דבר אתה לא יודע כלום.

האם הוא דתיים?

לא מכירים שום הלכה בשבת. מותר, אסור. מה זה מוקצה?

כל יום מוקצה לא יודעים בכלל את המושג הזה.

מה זה צידה?

מה זה? היה לנו אחת בחור מאז, זקן, הכול, וזה,

לא ידע מה זה חמק שעבר עליו הפסח.

כל ילד יודע את הדבר הזה, ולא ידענו את הדבר הזה. והמשך הוא גרע, והיינו יותר מזה.

המידות הרעות שלנו התבדתו עוד יותר החוצה.

היינו מקללים בקלות

ויוצאים על בן אדם בקלות. אם אדם אומר לנו משהו, טיק-טק,

שהשם יעשיך ככה ויעשיך ככה.

אין שרבה שסניקים שמתנהגים ככה, אבל אפשר צ'ק-צ'ק מקללים.

טוב,

יצא, אבל היינו שומעים את הרב,

אני, לפחות באופן אישי, כל הזמן,

אבל כמו שככה שומעים,

מצד אחד מתעוררים,

מצד שני יוצאים לאחור, חוזרים, ההתעוררות זה לשנייה.

אבל היינו כל פעם מתעוררים מהרב, שומעים גם רבנים אחרים,

לא קורה שום דבר מהרבנים האחרים.

שומעים את הרב, מתעוררים. ויוצא ההתעוררות,

עובר היום, יאללה, שפחנו מההתעוררות לגמרי.

ככה עד שהגענו לפני שבע שנים.

לפני שבע שנים,

לפני כן אני קצת התחלתי ללמוד למה. יום אחד חזרתי בשתיים בלילה, שיכור לבית.

שיכור.

כן, כמו שההלכה לא מתירה, לא כמו שמותר קצת לשתות ככה רבית יין ולשמח את הנשמה,

אבל שיכור, כמו שההלכה אוסרת.

זאת אומרת, אשתי בוכה.

מה קרה? שמע הרצאה של הרב, היא התעוררה,

ואמרה לי, תשמע, אני, מהיום אתה יוצא מפה,

אני לא צריכה אותך פה.

אתה עושה לה תלמד תורה.

אמרתי, אתה יודעת מה,

אמרת מה נכון, אני אחשוב על זה,

התחלתי ככה שעה,

עוד לא למדתי איתך, פינחס.

שעה, שעה וחצי ביום למדתי, ואז

הגיע השלב שהרב הגיע להרצאה בישיבת תיבת נוח.

סתם שתחשבו השם של ישיבת תיבת נוח.

מי קורא לישיבת תיבת נוח?

זה כבר מעיד על כל המציאות שם.

חבל, ככה קראו לישיבת תיבת נוח.

באמת היה נוח.

אז הרב הגיע לשם. אני, הרב, לא יודע, אני רציתי לאבד את הרב

מזמן לשם, וכל פעם היתה התנגדות, לא נתנו לי.

ומשמיים, משמיים, משמיים, היה איזה בחור, לא יודע איך הצליח תיק להכניס את הרב, הרב הגיע להרצאה.

הרב הגיע להרצאה,

אני זוכר, זה היה תחילת חורג, צוות ככה,

אני בדיוק, היה לי סוססוס קטן, עשר בלילה הרב הגיע,

בחוץ היה קר ממש, בפנים היה חם, אי אפשר לנשום.

טוב, הרב מתחיל את ההרצאה, הכול יפה,

ואז הרב מתחיל,

יתחיל למבצע של תענית ארבעים.

תענית ארבעים.

טוב, הרב התחיל,

אחת, שתיים, רצה להגיע לעשר.

אמרתי, יאללה, עשר, עשר.

הוא יגיע, התפטרנו מזה, מה תענית ארבעים?

גם תענית ארבעים.

יום, יומיים,

ארבעים, למה?

מה קרה,

אנחנו בקושי מתפללים, צריך להגיד ארבעים.

הרב המשיך, המשיך, המשיך, אני, אף פעם היה שישי,

ודרך אגב,

לא הזכרתי בהתחלה את זה, תודה גם בשם אסי, בשם אפי, בשם נעי,

כולנו היינו באותו מציאות.

אז אני הייתי חמישים,

ולא, הרב לא מרפא, טוב יאללה,

שלושים נעגל, נעגל, יש שלושים. טוב, שלושים, אז יאללה, נו, שהיה איש שלושים נגמור עם התענית, אני לא רוצה תענית.

סתם דרך אגב, כשחזרתי אחרי זה הביתה, שאומרים לי, למה לא הצבעת?

כן, היא, ארבעים תענית, למה לא הצבעת?

שעה 12 בלילה, בבוקר, את הציר יתחיל לצום, ארבעים יום.

זה לא, טוב,

משמיים, משמיים, כבר לא רגשתי נעים, חמישים, הרמתי את היד,

ויכולתי ללכת לרב, איך כעסתי על הרב, חבל על עצמך.

מה קרה?

למה ארבעים הם תענית? יום, יומיים, לא טוב.

ארבעים,

כנגד שלושה ימים, והרב מתאר את זה, זה קל,

קל, קל. איך קל? איך אתה אומר קל? ארבעים הם תעניהם.

טוב, אני חזרתי בלילה,

בבוקר קמתי חולה, לא התחלתי את הנגדות הלילה, התחלתי יומיים אחרי, אחרי כולם,

אבל עשינו את ארבע ימים את ההצבדים.

זה עשה לנו חידוש,

אתמול בהרצאה הרב הסביר את העניין הזה של המצווה,

אבל זה חידש אותנו

לגמרי עשה אותנו אנשים חדשים עם רוחניות.

מרוחניות, קצת יש לנו איזה רגש רוחניות,

קצת רגש, קצת מרגישים משהו.

אחרי ארבעים יום,

אז מרגישים קצת רוחניות,

אז אז התעוררת לו איזה משהו עם שם רב הישיבה,

שדרך אגב, תבינו, היינו שם עשר שנים,

הוא עם הארץ.

זה מהיום אני יודע את זה, עם הארץ,

אין לו מושג בתורה.

היינו שם עשר שנים, יש הרבה כאלה שנמצאים עוד במקומות כאלה, הם לא יודעים שהרב שלהם עם הארץ.

אבל אנחנו היינו ככה שם, אני עשר שנים, אמרתי שלוש עשרה שנה, יש כאלה יותר.

אחרי זה התבהר העניין, שבאו לרב,

שאלו אותו מה ששאלו אותו, הרב אמר,

זה לא רב.

עכשיו, שתבינו, הוא אומר, מישהו זה לא רב,

הוא אומר לנו, אני לא הייתי לומד שם.

מה? יוצא, לומד מקום אחר.

שתבינו שזה היה המפיץ מספר אחת של הרב. זאת אומרת, לרב יש אינטרס

הכי טוב לשמור עליו,

הכי טוב לשמור על הבן אדם הזה,

כי זה המפיץ הכי טוב בירושלים.

אין מפיצת אותו ממנו בירושלים.

כל מאה אלף קלטות יורדות, תוך שבוע אין קלטת אחת, הכול בצמתים, הכול מפוזר.

זאת אומרת, אינטרס מובעט לשמור על הבן אדם הזה.

אבל האמת עמדה שבדבר קטן, שתבינו, זה לא היה צריך הרבה.

פעם אחת שמעה הלכה צא לאישה, אה, כן, תודה רבה.

בזה נגמר הסיפור.

אמר מה שהוא אמר,

אני מקצר בכוונה, אני לא רוצה להכביר את כל הסיפור שם,

ואמר ככה, והיה הסיפור,

והתערב גם הרב יעקב עושה, וגם הרב יעקב עושה, אל תלמדו שמה.

זה חצי דבר אחד.

מה מצחיק?

שכל הרבנים,

כולל אלה שמה,

לא רק שאמרו ללמוד,

להמשיך ללמוד, היה אחד עוד,

יורם אברג'ל, אב בית דין,

נתן לו אחרי זה מכתב שהכל כשר והכל מצוין וכדאי לתרום למקום הזה.

איך אתה כותב דבר כזה? אנחנו מכירים את המקום מקדימה ואנחנו יכולים לספר סיפורים מפורט ומצדעה החדשה.

איך אתה יכול להגיד דבר כזה?

אבל אז הבנו פה את הנקודה.

יש מי שאומר את האמת,

וכל השאר לא אומרים את האמת. וזה עזר לנו לשאר הדברים.

חבל על הזמן הנקודה הזאת שראינו, דברים שאנחנו יודעים מוחשית.

אם אנחנו יודעים שאנחנו שותים עד שתיים בלילה ומשתכרים,

אתה חוס את הפועל לסיפורים. אם אני יודע שאני לא יודע שום הלכה,

לא למדתי שום הלכה, אם אני יודע שאני מדבר לשון הרע, אם אני יודע שאני כל הזמן כעסן,

כל הזמן היינו כעסנים.

אחד הדבר איתנו בכביש,

ישר זה קללות ומכות.

זה כאילו התורה שלמדנו ככה.

טוב,

ובו התקדמנו,

היו עוד דברים של הרב לפני כן, היה עיניין קצת של הזמרים,

כשהיה התחלה בהתחלה קשה, אחרי זה שמענו, אמרנו, וואי, איזה הצלה, איזה הצלה, ינצל מהזמרים האלה, איזה הצלה,

לא לשמוע את המחטיא הערבים האלה.

אחרי זה היה עיניין של הבשר,

אוי, איזה, גם הצלה גדולה מאוד, הצלה גדולה מאוד, מי שיחקור ויבין, יראה,

זו הצלה שאין כדוגמתה.

אחרי זה היה עיניין עם התולעים,

גם, כל מה שאתם רואים פה,

הכול עבר בדיקה, הכול אנחנו מבשלים, הכול אנחנו עושים. זו הצלה חבל. אז בוא נספר סיפור קדם על ההצלה הזאת.

אני פעם אחת שלחתי לרב, אני הייתי אוהב פרחיות אורז.

שלחתי לרב, הרב,

אפשר היה לסמוך על פרחיות אורז?

כותב לי הרב, לא.

כמובן,

סליחה הרב, עוד פעם, מה לא?

מה, לא יבדקו אורז?

מה, לא יבדקו אורז?

איך הרב אומר לי לא? טוב, לא, לא.

אמרתי, קבענו בן אדם, העדה החרדית.

אני רוצה לבדוק את הפרחיות אורז, את האורז שאתה עושה.

הולכים לבדוק,

סיעתא דשמיא, מתוך שתי קילו, אולי שלושים תולעים,

בשתי קילו אלה.

בדקנו, יצאנו משם, טוב,

מה אתה עושה עם השק שלם?

אנחנו רק בהתחלה מצאנו שלושים תולעים.

מה אתה עושה עם השעה הזאת?

מה הוא אומר לך?

מה, משגיח, איך הוא לוקח אחרת את המשגיח? וממשיך,

ממשיך לעשות פרחיות אורז עם התולעים,

עם הכול,

ואז ראינו סיעתא, נשמע, וזה ככה,

בכל הדברים שהרב מראה, הוא נותן את האמת.

אתה אומר בהתחלה, מה?

למה? קשה לך? אתה אומר, מה, אני עכשיו אשנה, אני עכשיו אעשה,

כן?

זה לא מתאים, עד עכשיו התרגלנו לאכול, אני יודע, בחוץ, התרגלנו לעשות ככה, התרגלנו לקנות בחינה בסופר,

התרגלנו ככה, התרגלנו ככה.

ההורים שלי, כל פעם שכעסו עליי, כל פעם שרואים ג'וקים,

אומרים, באמת, זה ככה, זה עובד, רואים ג'וקים, אתה מוצא ג'וקים,

וכמה זה היה בכל העניין,

וזו התודה הגדולה לרב, כי לא הרב,

מי היה מתחיל ללמוד שס?

מי בכלל חושב על זה?

מי בכלל מתחיל יום-יום לעבוד על המידות?

עכשיו הרב לא יודע, התחלתי ללמוד ללמוד ללכות לשון הרב כל שבת בבוקר בעקבות

ההערה האחרונה של הרב.

מי אתה? בשבת, הלכות ללשון הרב. כל ההתקדמות של כל המידות, אשתי יכולה להעיד. איזה בן אדם אחר,

זה לא רק השס,

זה בן אדם אחר לגמרי. למה?

כי אתה שומע למישהו שאומר לך את האמת.

פעם אמרתי לאנשים, תשמע,

אני רוצה מי שיגיד לי את האמת. מה אני אעשה, אחרת זו בעיה שלי.

אבל לפחות מה?

תדע מה האמת.

למה אני אומר את זה לכולם?

אבל מבזבז את הזמן.

בסופו של דבר,

אמרנו את זה בשבת האחרונה,

בהקדמה של החפץ חיים, בשער הספירה,

אתה בונה את עצמך, אז מה אתה מחכה?

הרב עפר אותי, אני עכשיו פה עומד מלחם,

מיליארדר.

מה זה מיליארדר?

קחו את השח,

קחו את המילים,

תכפילו בתרייג, בלי חברותה.

אל תכפילו בחברותה,

אל תכפילו בשבתות, רק זה.

מיליארדר או לא מיליארדר?

מיליארדר.

אז מי שעופר אותי מיליארדר, בוא ולשמוע לא.

אז זו הכרת הטוב באמת לרב,

שעושה את זה מכל הלב. כמו שאמרתי לכם, אותו בן אדם שאלוהי אינטרס מובהק, אין אינטרס יותר גדול מזה.

מפיץ כל מה שמעלים,

כאילו אמרנו מחפש איזה דברים אישיים.

הנה, זה היה בדיוק הדוגמה.

היה לו את האינטרס הכי גדול,

הכי גדול לשמור על הבן אדם, ועוד שלושים יהיו עמי ארצות.

מה קרה?

לא, אפילו לא אחד שיהיה עם הארץ.

כולם שיהיו תלמידי חכמים, כולם שיתו את התורה, לא יהיו עמי ארצות, לא יגיעו לעולם הבא, יתביישו במה שבנו פה, בעצם במה שלא בנו פה.

אלא המטרה שבאמת כולם ירוויחו.

כולם ירוויחו,

וזו מתנה הרי גדולה שיש מישהו שיוצא לך את זה.

הצליח להעריך אותה, ודווקא פה באה יותר התנגדות.

כל מה שרציתי להגיד בהתחלה, שקצת שכחתי,

כשאמרתי שאני לא רוצה לשמוע את הרב,

סתם נקודה מעניינת,

שימו לב שכל מי שיוצא הרב, מה אומר על הרב?

לא לשמוע אותו.

למה לא לשמוע?

תגיד, הוא לא יודע מה. הוא כזה, הוא כזה, הוא לא יודע מה. תגיד מה שאתה רוצה, אבל למה לא לשמוע?

לא לשמוע בשום פנים ואופן.

כי ברגע ששומעים,

בוא תתמודד, אז אין תשובות ממול.

אין תשובות.

אם אתה בא לדבר גם על הבשר וגם על הזמרים וגם על התבלינים

וגם לפני כן על החזרה בתשובה, שהחילונים ניסו לזה,

כשאתה עומד דבר מול דבר, בא להתווכח,

רב היחיד בעולם שנותן למישהו להתווכח, אני לא מכיר עוד מישהו שנותן בהרצאות,

בוא תשאל מה שאתה רוצה, על איזה נושא שאתה רוצה,

על מה שאתה רוצה, ואני אענה לך גם כאלה שהם מבזים, וגם למבזים הוא עונה,

שבאים מראש לבזות ובאים מראש להקניק,

קונה, אין דבר כזה. למה?

כי ברגע שאתה שומע אז האמת ניכרת ואין מה לענות.

אז מה הם אומרים?

בשביל לא להתמודד, אל תשמע.

אז אני ממליץ לכל החברים לשמוע, לא רק לשמוע,

ניסים הבית, ניסים הבית, זה עובד 24 שעות,

שהילדים ישמעו את השאלות שאני שאלתי,

שאלות של אמונה, מי אמר שיש אלוקים

ומי אמר שהדת שלנו היא הנכונה,

שישב להם בעצמות,

ואת הערך של לימוד תורה,

ואת הערך של תפילה, אנחנו היום קמים מוקדם בבוקר,

מתפעלים בנט ולומדים ברוך השם, מעבר לדף היומי, זה לא רק לדף היומי, דף היומי זה עוד משהו שאני רוצה, זה לא העיקר,

זה לא העיקר אצלי.

חוץ מזה שאני ברוך השם זכיתי בזכות אסי

שזכר אותי לאוטו,

הנתפל לעושה מצווה, כי עושה מצווה, אני לא יודע כמה חוזרים בתשובה יש לי, אבל יש לי. חוזרים בתשובה, אני לא יודע את המספר,

אבל בשש שנים שאני נמצא יש יותר חוזרים בתשובה מכל מי שירושים בתשובה בעולם,

רק כבר שש שנים שאני נמצא.

ועל זה יש לי הכרה טובה לרב.

זו הייתה הסעודה בעיקר בשביל זה, הרב.

אנחנו רצינו לעשות את זה מזמן.

אני רציתי לעלות בהרצאה, אבל כל פעם אמרתי בהרצאה,

זה לא מספיק.

זה לא מספיק.

אני אולי גם אעשה בהרצאה בשביל הציבור,

אבל אמרתי, זה לא מספיק.

צריך יותר מזה,

כי זה מעבר לחיים. אין דרך להודות,

אין דרך ממש להודות.

ועוד פעם שרציתי להגיד לרב,

פעם, אני כל הזמן שש שנים מחפש מה לקנות לרב מתנה.

לא מוצא מה לקנות לרב מתנה, הוא לא צריך ממני שום דבר.

מחפש לקנות לרב מתנה איזה משהו,

לא עולה לי שום רעיון.

פעם אחת הוא בא, קנה לי שעון.

וואי, וואי, לא מספיק שלא אני מחפש לקנות לו.

הוא קנה לי שעון, אפילו לא אמר לי, אב תודה, מרוב שהתביישתי.

עמד עכשיו הוא קונה לי שעון, מה? איזה איך?

הוא קונה לי שעון.

וככה זה הרב, אני ממליץ לכולם,

לכל מהבא בתור חבר, זה לא רוצה, תיקח.

אתה לא רוצה, אל תיקח, זו בעיה שלך.

זו ההמלצה שלי, זו ההמלצה שלי לילדים שלי, זו ההמלצה שלי לאשתי, זו ההמלצה שלי לעצמי,

לחברים, לכל מה שאני אוהב.

זו ההמלצה. תיקחו את הדברים כמו שהם,

תשמעו, לא צריך גם אתם איזה זהרה בערבית, אפשר לשלוח לו אס.אם.אסים,

מתקבלים תשובה במקום, ישירות, כן?

ישירות, לא צריך ללכת, לא לעמוד בתור ולא שום דבר. תיק שאלה, תיק תשובה.

הכול, או באינטרנט, באתר שלהם אפשר לשאול את הרב שאלה,

וזה רץ, והחיים נהיים פשוטים וקלים ונעימים,

כי היום הבית שלי הוא בית כיף ושמח,

ובית תורני, וברוך השם, הילדים שלי גדולים כבר תורניים,

אחד הולך שנה הבאה לישיבה גדולה,

השני זה,

וזהו, ונב, בכוונה ממנו ב', מעבר לכל הרוחניות,

באמת הרב אתה הבן אדם הכי נחמד שאני מכיר.

אין בן אדם יותר נחמד שאני מכיר הרב.

אין בן אדם יותר נחמד שאני מכיר הרב. תמיד נעים, תמיד טבע, תמיד מאיר פנים, תמיד חושב על עצמך. פעם אסי נפצע בברך,

בברך זה היה, אז הרב אמר לו, יש לי איזה תחבושת.

טוב, מי זוכר דבר כזה? אני אומר לך, יש לי תחבושת.

שכחתי.

למחרת התחבושת עצה אצל אסי.

למה? הוא חושב על כל הפרטים. פעם מרדתי אותי, הוא רצה לבנות סוכה,

חזון איש.

שלח לרב הודעה, אמר לו, בוא, טוב, בוא, תסביר לך שתי דקות,

לך תבנה.

עלה איתו לגג,

הסביר לו, הראה לו, שעתיים, נכון? שעתיים?

שעתיים להסביר לבן אדם איך לבנות סוכה, את החזון איש מא' עד ת',

כולל לעלות איתו.

זו המלצה שלי וזו הכירת אותו. אין לי, אני לא יודע גם איך להכיר תודה,

כי אין דרך, אין לי דרך.

זה המינימום שבמינימום שבמינימום שבמינימום,

בשמי, בשם אסי, בשם המשפחות,

זה ממש המינימום, וזה היה בתמצות.

מי שירצה בהרחבה, אני יכול לעשות לו אחרי זה בהרחבה,

אני אעבור עכשיו לסיום.

עוד משהו עכשיו לסיום.

הסיום הזה שלי ושל אשתי.

אשתי עברית עכשיו, כמו שלמות את הסעודה, היא עשתה הכול.

אני רק בדקתי.

וככה בסיום השח, כאילו אני הולך לומד, נהנה מהתורה,

והיא בבית עם הילדים ומגדלת ומטפלת בסיפורים.

הילד השני שלי, ישי,

שהיה קטן, היא היתה מספרת מאהבת חיים.

אז יום אחד הוא אמר לה, תגיד, אמא,

למה כל המעשים מעשה נורא?

כן, לומדים מאהבת חיים, אז זה מעשה נורא, מקבלים יראת שמיים.

שבוע ראיתי אותה, ילד אחד פה,

ילד אחד ממול בוכה, למה היא אמרה לו שהוא עושה שיעורים גם שלושה ימים אחורה,

שני ילדים מאחורי הגב וילד פה שיושב איתו שיעורים. זאת אומרת,

חמישה ילדים סביבה, עליה,

ואני יושב ולומד תורה, זה בערך כמו סעודה, כמה שאני טרחתי והיא טרחה לסעודה,

כמה זה בערך כמה שאני טרחתי לשס והיא טרחה לשס. זה בערך אותו יחס שהיא טרחה הרבה יותר,

כי אני נהנן, ישבתי, הנה, החבודה של פנחס, יושבים, נהנים,

לומדים תורה, אין יותר כיף מזה, אין יותר כיף מזה, אין יותר כיף מזה. אפשר לעשות את הסיום.

מקווה שהספקתי להגיד את הקור, רציתי אולי להגיד יותר, אבל בסדר.

טוב, אז זה סוף שכולנו מכירים.

דנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום, מופתע לו שהוא בן עולם הבא.

כן? כל השונה הלכות

בכל יום

מופתע לו שהוא בן עולם הבא. למה?

זה הדבר הגדול.

עוד הלכה ועוד הלכה ועוד הלכה ועוד הלכה ועוד דף

ועוד אף ועוד אף, סיימת את הש״ס, כן?

כשהתחלתי את הש״ס לא חשבתי שאני אסיים שבע שנים.

אבל עוד דף ועוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד לימוד ועוד מידה ועוד משהו ועוד קטן.

קרעי עשתה את הסעודה, דרך אגב.

תחילה קינוחים ועוד קינוחים,

עוד קינוחים ועוד קינוחים, שימה קינוחים,

עברה לאמנה, עברה לסלטים.

ככה בונים,

ככה נבנים וככה בונים. אז פה אומרים לו, נותן את בילי, הכול שונה, הלכות וכל יום הוכתר לו, שהוא בן העולם הבא.

שנאמר הליכות עולם ורד כשהליכות,

אלא הלך הוא.

הדרן הלך תינוקת והסיק עליו מסכת נידה,

נידה

הדרן הלך מסכת נדרה

ועשש

והדרן הלך

דעתן הלך מסכת נדרה ועשש

ודעתן ודעתן חלל

לה התנשי מנך מסכת נדרה ועשש

ולה התנשי מנן לה מעמד דעתך הדן ולה מעמד דעתך הדרן הלך מסכת נדרה ועשש והדרתה חלל

דעתן חלל מסכת נדרה ועשש ודעתן חלל

לה התנשי מנך מסכת נדרה ולה התנשי מנן

למה בעלמה הדן ולמה בעלמה דעתיה?

למה בדרן הלך מסרת נידה ועשעס,

ודעתך חלן?

לגד נשי מינה,

מסרת נידה ועשעס, ולגד נשי מינה למה המגדר?

למה בעלמה דעתיה?

ירצנו לפניך, אדוני אלוהינו ולמה דעתנו,

שתהיה תורתך ומולדתנו בעולם הזה.

ותהיה עמנו לעולם הבא, חנינא בה בבא,

רבי בפפה,

נחמן בפפה,

עהי בפפה,

עבם מרי בפפה, רפם בפפה,

קרחיש בפפה, סוחב בפפה,

קדר בפפה, דרו בפפה. ערב נה' אלוהינו ודיברת אותך בפינו,

ובפי בין אותך בית ישראל, ויהיה אנחנו כולנו בצאצאינו,

וצאצאי צאצאינו,

וצאצא עמך בבית ישראל, כולנו יודע שמך,

ונודה את אוהדך מאוהבי תחמקני מצוותיך כי לעולם עילי.

יהי הביא תמים בחוקיך למעלה ירוש,

אבל למה אשכח פיקוד הרקי במחייתני ברוך אתה ה' למדני חוקרת

אמן אמן אמן סלע בעת.

מודים אנחנו לפניך ה' אלוהים עמדנו

ששמת חלקנו מיישובי בית המדרש ולא שמו חלקנו מיישובי קרנות שאנחנו משכיבים והם משכיבים.

אנחנו משכיבים לבית תורה והם משכיבים לדברים מטילים.

אנו עמלים והם עמלים אנו עמלים קבל שכר

והם עמידים ואינם קבלם זרעה. אנו רצים והם רצים. אנו רצים נחיון עולם הבא.

והם רצים לבאר-שחרד שלמה, ועתה אלוהים תורידם לבאר-שחרד. אנשי דמים ואומרימה לא ירחצו מימיהם,

ואני אפתח בך.

יהי רצון בפניך, אדוני אלוהי,

כשם שהסרטן יסתיים וישראל ידע ועשש,

כן תתחיל עם הסרטוט וספרים אחרים,

ועשש מסמם ללמוד וללמד, לשמור ולעשות,

וכל קיים את כל דברי תמות תורתך באהבה ושחור כל התנאים והאמורים ותמיד אחרים יעמוד לי וזרעי, שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי,

וזרע זרי עד עולם,

ותתקיים בי ותהלכך תנחה אותך ובשעורך תשמור עליך

ועקיצות תהיי תשיחך,

כי בי יראו יומך ויוסיף לך שנות חיים.

כל הכבוד במדינה ושמאלה עושר וכבוד, אדוני עוז העמו ייתן.

אדוני יברך את עמו בשלום, את גדל ואתקדש מרבה.