נציב יום: אברהם יהודה בן תקוה, משה בן תקוה, זיווגים הגונים במהרה, תקוה בת רחל ואלכסנדר בן רייזל - תשובה שלמה עליה לארץ במהרה יזכו לתשובה שלמה לבריאות ולאריכות ימים, שלמה שלום בן גיטל דנה - יזכה לעליה רוחנית ועליה לארץ, הוא וכל אחיו ואחיותיו מהרה אמן א מ ן!

אדם צריך להביא את עצמו למצב שהוא לא מתעניין בכלום, שום דבר לא נוגע לו, לא פוליטיקה כללית לא ארצית ולא מקומית, לא תורנית ולא ישיבתית, שום דבר. כל הדברים האלה לא יוסיפו לו מאומה, לא יביאו לו תועלת, רק ישבשו את השכל ויטמטמו את המוח לגמרי, עד שלא יוכל להבין את הלימוד כחפצו, ממילא ישבר. כללו של דבר, ישוב וישנן, אין לאדם אוצר יותר מאשר הזמן, הקב"ה נותן לכל רגע ורגע זמן ועליו להיזהר לא לבזבז אותו.

לפעמים פוגשים שקדנים אמתיים שההתבוננות בהם ממחישה לנו מעט את סיפורי אבותינו, הודות לשקדנים של דורות הקודמים, רבי יצחק אלחנן, הנציב מוולוז'ין וכדומה. כל אלה שאת השמות שלהם אנו מזכירים ביראה ורעד, ואין לנו כלל מושג על גודל שקידתם בתורה. בהזדמנות מסוימת פגשתי אברך שקדן אמיתי מהסוג הנזכר,

שאלתי אותו: "איך נהיית שקדן?"

אמר לי: "כאשר התקרבתי לבר מצווה נכנסתי עם אבי לסטייפלר זכר צדיק לברכה לקבל ברכה,

הוא אמר לי רק משפט אחד: "אם אתה רוצה להצליח בחיים, אתה צריך להיזהר לא לבזבז את הזמן!".

זה הוא הרצפט מהמרשם הטוב ביותר, לא לבטל את הזמן, ולילד הקט ש... רושם בל ימחה בנפשו הרכה, לקח את הדברים ברצינות, מאז הוא לומד כל הזמן! יש לו זמן שכן הוא לא מבזבז אותו, יכול ללמוד ביום אחד: עשרה לימודים, עשרה עניינים, שכן הוא מקדיש את זמנו למטרה אחת ויחידה שקידת התורה ועמלה. הוא לא יודע מה זה עיתון ובכל מקום שהוא נמצא הוא רק יושב ולומד.

צריך לדעת שיש דברים כאלו ובכוחה של עצם הידיעה להשפיע על האדם ולרוממו, הנה היודע את כל זה משתדל ליישם עניינים אלה, נמצא כל ימיו בשמחה, ועל ידי זה הוא יכול להגיע לדרגות גבוהות. כמו שמצינו בדברי ה"נצי"ב", פרשת "כי תבוא": שהדרגה הגבוהה והנידרשת מן האדם, שיהיה קשור לתורה בלי התעניינות בכלום, שירגיש כי שום דבר לא נוגע לו, וממילא שום דבר לא יצליח להסיח את דעתו מהשקיעות בתורה.

בפרשת "כי תבוא" נאמר: "והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך", ובהמשך "ונתנך השם עליון על כל גויי הארץ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול השם אלוקיך" לכאורה מתפלא הלומד: כבר נאמר בתחילה "והיה אם שמוע תשמע" מה בא הכתוב ללמדנו? כשהוא חוזר ושונה בסיום של הפסוק, "כי תשמע בקול השם אלוקיך"? ....הנצי"ב כי סיום הפסוק "תשמע בקול השם אלוקיך" - אין זה תנאי להתגשמות הבטחת הברכה,

אלא היא חלק מהברכה ושיעורה, וככה ראוי לשמוע את הדברים. "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" אפילו בזמן "כי תשמע בקול השם אלוקיך" זאת אומרת: אתה יושב ושומע בלימודים, "וישיגו אותך כל הברכות", לא יצאת לא לעסק לא לפרנסה לא שום דבר, איך אתה תזכה לכל הברכות האלה? הוא אומר: כן כן! כן אתה תשמע וזה חלק מהברכה שאתה שומע את דברי תורה ולומד תורה, כל הברכות ישיגוך.

והנצי"ב אומר: "והשיגוך" אינה מובנת המליצה הזאת, וכי אדם הוא בורח והברכות צריכות לרדוף אחריו עד שאמר "והשיגוך"? ועוד: מה זה מסיים עוד הפעם "כי תשמע" הרי מדבר בתנאי... "אם שמוע תשמע" עוד פעם התנאי, בשביל מה כבר כתוב בהתחלה "אם תשמע"? אלא העניין בזמן שאדם עסוק בשקידת התורה, מתפעל ומרגיש שמחה ... הגיע לו איזה... ברכה בעולם. מה שאין כן בשעה שעסוק בתורה ודעתו גבוה אז הוא לא מתפעל מאיזה רווח קל, שהרי דעתו גבוהה ממנו,

מה שאם כן והגיע לו רווח גדול - משיגה אפילו בשעה שעסוק בתורה. וזהו מליצת הכתוב: "והשיגוך כי תשמע" אפילו בשעה שתהיה עסוק בהבנת התורה ובורח מהבלי העולם הזה, מכל מקום תהיה לך ברכה גדולה כל כך תהיה הברכה גדולה עד שתשיג אותך. זאת אומרת: הברכה תבוא אליך עד לבית המדרש יודיעו לך שאתה הרווחת רווח עצום וגדול.

הנה אדם יושב ושוקד על תלמודו, הראש שקוע בעומק של הסוגיה ומרגיש את עצמו בגובהי מרומים, לכאורה כלום מיוחד כעת להרגיש ולהתפעל מאיזה רווח או התועלת בגשמיות כשהוא מצוי בפסגת הרוחניות, בכדי שירגיש אדם את הרווח והתועלת שבברכה וייהנה ממנה-עליו לקבל את הברכה בשפע רב ובעוצמה גבוהה עד מאוד.

שהרי מה מדבר אל האדם השקוע בשקידת התורה? שום דבר לא מדבר אליו, כדי שידבר אליו משהו וישמח אותו - צריך להיות דבר תועלת גדולה ורווח מופלג מאוד, רק אז זה יזיז אותו. דבר אחר, אינו שווה אצלו מאומה, שכן הוא כעת נמצא בגובהי מרומים.

לדוגמא: אדם יושב ולומד ובאים ואומרים לו: "בא תניח את הלימוד ותעסוק כמה שעות בעסקה ותרויח 50 אלף דולר!",

-        מה זה מעניין אותו? הוא שקוע בלימוד, הוא לומד גמרא, הוא לומד רמב"ם עסוק ב"קצות החושן" ועומק דברי ה"נחל יצחק" ממש בפסגות הגבוהות ביותר שאדם יכול להעפיל עליהם. גם אם נבוא ונציע לו סכום יותר גדול, או אפילו נציע לו רעיונות סגוליים לעשירות - ודאי שהדבר לא ידבר אליו, ואם ננסה לשכנע אותו

יגיד לנו: "שוטים! אינכם מבינים שכסף לא מדבר אלי?"

נו אז ננסה משהו שונה, אולי נציע לו לנסוע לקברי צדיקים? לקבר של הגר"א או רבי חיים וולוז'ינר שהיו מייסדי עולם התורה, אולי לקבר של החפץ חיים ענק במידות, להנפיק תחינות ותחנונים לפני השם מרומים, בזכות הצדיקים שוכני עפר, כלום יקבל את הצעתנו? ודאי שלא! מה הוא יאמר?

-        "מה לי לנסוע לוילנה? יש לי פה בגמרא! בשולחן ערוך את הגר"א יש לי פה את רבי שמואל סלאנטר, יש לי פה את החפץ חיים והמשנה הברורה, אני צריך לנסוע עד אליהם לשמה?, פה כל יום אני פוגש אותם?! הם מדברים איתי אני מדבר איתם, לנסוע עד שמה?!"

זו היא הברכה העצומה שנתברכנו, אם נקיים את דברי התורה - זה השיעור שלה הנפלא, שיבואו עלינו ברכות שפע ועוצמה, כך שנוכל להרגיש בהן, והם ישיגונו! כל הברכות אפילו שנהיה במצב: "כי תשמע בקול השם אלוקיך" שאתה בתוך הלימוד יגיעו אליך, עד אליך הגדולות! לא קטנות. ובדברי הנצי"ב שהיה אבי כל תופסי הישיבה, אבי כל שוקדי שקידה, ואבי כל הלומדים, מבואר כי זו אמת מידה הראויה לאדם,

וזהו סימן ההיכר, אם הוא בן תורה אמיתי, שבחור יושב ולומד, ושני חברים עומדים לידו, ומספרים את החדשות והידיעות אחרונות - האם הוא מפסיק מלימודו ומטה אוזן לדברים, או שהוא שקוע בלימודו ושום דבר אינו מעניין אותו. אני הכרתי אחד כזה קראו הרב דויטש, בישיבה בכולל ב"חזון איש", והיה יושב ב"פרונט", פניו כלפי ההיכל בצד, שום דבר בעולם לא הזיז אותו!, רק את הגב שלו ראית יממה שלמה!,

וסיפרתי לכם שבסוף השיגו אותו כל הברכות, שאדם נפטר בשוויץ שהשאיר לו את כל הכסף שלו, עשרות מיליוני דולרים!!!, הכול, לא הכיר אותו לא ראה אותו, רק אמרו לו: "זה השקדן! זה הבן אדם הזה", כתב צוואה, כשנפטר הכל הגיע אליו. "כל הברכות השיגוך כי תשמע" אפילו בשעה שאתה שומע דברי תורה ולומד דברי תורה, ואין לך שום קשר עם העולם, ואתה לא מכיר את האנשים, ואתה לא יודע איזה גביר ביקר בישיבה, אין לך שום...... טראך הכול מגיע "והשיגוך" אין מה לעשות.

הרב מפונוביז', היה בהתלהבות מספר בשבת קודש את אשר ארע עמו בתש"ח, שרעשה הארץ מהמאורעות שהיו, עד שביום פרוץ המדינה היו מבולבלים שרקדו ברחובות מרוב שמחה, ואז נכנסנו להיכל הישיבה בשעה 2.00 בלילה, ומצא שמה את רבי נתן קרליבך זכר צדיק לברכה שהיה עדיין בחור בישיבה שהוא יושב לבדו ולומד. כל העולם בחוץ רוקדים: יש מדינה ליהודים, לאחר שעמד לידו זמן מה,

שאל הרב את הבחור: "מה אתה אומר על המצב?"

נתן הצעיר לא התבלבל! אמר לו: "לי? לא נוגע כלום!, אני ממשיך הלאה ללמוד".

ככה צריך רבותיי שיהיה לכם יום טוב.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".