ונח מצא חן | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה?

מה כתבת?

נציב יום

אופירה בת סמירה

אבקש את מחילה מהקדוש ברוך הוא בנציב יום על כל החטאת נעורים כולל הפלות

תזכה לעמוד בצומות

לביטול החטאים מחילה על חילול השבת

מלכתה

ולזכות לשומרה כי הלקתה

ושכל מה שכתוב בדף יתקיים, אמן.

אלה תולדות נוח.

נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

התורה מציינת את המעלות של נוח

ומגדירה אותו צדיק תמים.

מכל מקום יש לראות שבכך אין הכל.

משום שאנחנו מוצאים עוד ונוח מצא חן בעיני אדוני.

וזו מדרגה נוספת,

מציאת חן בעיני אדוני.

מכאן לומדים שחובה על כל אחד מאיתנו

להשתדל להפיק רצון מאדוני

ולמצוא חן בעיניו.

דהיינו, שנהיה רצויים לפניו והוא רוצה בנו

ונמצא חן בעיניו.

זה עניין נוסף

מלבד כל החיוב שלנו בקיום התורה והמצוות.

וכתב רבנו יונה בשערי תשובה א' מטמ' ב'

ועוד יתפלל בעל התשובה אל אדוני שיחפוץ בו

וירצה הוא

ויעטר לו כאשר אם לא חטא.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא יחפוץ בבעל התשובה שהיה בעל עבירות וחזר בתשובה

וירצה אותו

ויהיה רצוי לפניו

ומרוצה ממנו

ויעטר לו,

ישמע לתפילותיו ובקשותיו, כאילו לא חטא,

כאילו לא היה ביניהם אף פעם שום דבר של עבירות

כאשר הם לא חטאו.

למה?

למה צריך להתפלל על זה כל בעל תשובה?

כי ייתכן

להיות העוון נסלח

ונפדה

מן הייסורים

ומכל גזירה.

הקדוש ברוך הוא סלח לו באמת, פודה אותו מהייסורים

ולא יהיו עליו גזירות,

ביטל הכל,

אבל אין לשם חפץ בו

ומנחה לא ירצה מידו.

זה איום ונורא.

לכן הוא אומר, ותאוות הצדיקים

מן ההצלחות

להפק רצון מהשם

ושיחפוץ בהם.

העבודה של הצדיקים

זה כל הזמן,

הם מתאווים

להצלחות האלה

מעבר לקיום תורה ומצוות,

שזה פשוט.

הם רוצים להפיק רצון מהשם, שהשם ירצה אותם ויהיו רצויים לפניו

ושיחפוץ בהם.

ברצונו החיים הקיימים והאמיתיים

והאור הגדול הכולל כל הנעימות

כעניין שנאמר חיים ברצונו.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה, אין לנו אלא הארת פניך.

אם השם מאיר, מאיר את פניו אלינו,

יאר השם פניו אליך, וואי וואי וואי, ויחונק

וייתן לך חן, נשיאות חן.

זה מה שרוצים הצדיקים.

הרי שלהיות מרוצה לשם זו מדרגה נוספת אחרי התשובה,

אחרי שהחטאים נתקפרו.

אבל עדיין זה לא אומר שזוכים להארת פנים.

ולכן הוא צריך לתפילה מיוחדת

כדי שיזכה לנשיאות חן בעיני השם יתברך.

ולפי זה ייתכן גם כן מדרגה הפוכה.

שאפילו שעדיין אין המעשים כהוגן,

מכל מקום זוכה לנשיאות חן בעיני השם.

יכול להיות גם הפוך.

אדם עדיין לא שלם

במעשיו,

ונקרא שמעשיו עדיין אינם כהוגן,

אבל הוא נושא חן בעיני השם.

גם זה יכול להיות.

והעניין מפורש בחכמים, זיכרונם לברכה,

אשרי תיבחר ותקרב.

אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שלא הקריבו.

בפסוק כתוב, אשרי תיבחר ותקרב, שתיהם.

אבל יש מי שבחרו הקדוש ברוך הוא, ולא הקריבו.

באשרי מי שקרבו,

אף על פי שלא בחרו.

יש שהקדוש ברוך הוא בוחר בו,

כיוון שפעולותיו ראויות,

וראוי מחמת זה שהקדוש ברוך הוא יבחר בו.

כי פעולותיו ראויות.

אמנם יש שמבחינת מעשה אדם אי אפשר לבחור אותו,

כי הוא עדיין לא הגיע לשלמות,

אך מכל מקום זוכה,

והקדוש ברוך הוא מקרב אותו,

כיוון שנשא חן בעיניו.

מי זה שבחרו הקדוש ברוך הוא?

אברהם אבינו.

שנאמר, אשר בחרת באברהם

כי פעולותיו היו ראויות.

אבל לא קרבו.

לא היה צריך לקרב אותו. הוא קרב את עצמו.

אשרי תיבחר

ותקרב.

את משה גם בחר הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, לולא משה בחירו.

אה, אשרים של אלו שבחרם

יתרו,

קרבו הקדוש ברוך הוא,

אבל לא בחרו.

רחב הזונה,

קרבה,

אבל לא בחרה.

אשריהם של אלו שקרבן

אף על גב שלא בחרן.

יתרו,

לא היה ראוי מצד מעשיו,

שהרי לא השאיר עבודה זרה בעולם שלא עבדה.

מכל מקום הקדוש ברוך הוא קרב אותו וזכה לנשיאות חן בעיניו.

כי עשה פעולה אחת

שמחמתה זכה לקירוב.

בישמע יתרו

מה שמועה שמע ובאה

מלחמת עמלק.

כיוון ששמע מלחמת עמלק,

התעורר מעצמו ועזב כבודו של עולם ובא להתגייר.

ועבור מעשה אחד

של הכרת האמת בשלמות,

שאמר עתה ידעתי

כי גדול אדוני מכל האלוהים

זכה שהקדוש ברוך הוא קרבו,

כי מצא חן בעיניו

אפילו שמעשיו אינם ראויים.

רחב,

הייתה זונה כל ימיה,

אך כיוון שהגיעה להכרה אמיתית בקדוש ברוך הוא,

ומסרה את נפשה להציל את המרגלים,

קרב אותה הקדוש ברוך הוא,

וזכתה למדרגות גבוהות,

כמו שמובא בחכמים זיכרונם לברכה,

מגילה יד.

יהושע בן ננון נשאה

בן נולדו ממנה שבעה נביאים

באף חולדה הנביאה,

כי מי שזוכה לקירוב הקדוש ברוך הוא,

שכרו רב לאין שיעור.

וכן יתרו,

שזכה שייתר פרשה בתורה.

איזה זכויות הם זכו?

להעמיד נביאים,

פרשה שלמה בתורה שלו לנצח נצחים,

דברים גדולים.

ולמה?

כי יעשו מעשה אחד של הכרה בבורא יתברך

כמו שצריך, ועזבו אורחותיהם המקולקלים והכול,

כשהם לא חייבים בכלל.

גויים.

הקדוש ברוך הוא קירב אותם קרבה כזאת,

שלא הרבה צדיקים זוכים לדבר כזה.

דברי החכמים, זיכרונם רכה,

צריכים לעורר שמחה בלבנו.

כי הרי בשעה שאדם רואה גודל חיובי התורה שמוטלים עלינו,

ושאנחנו נטבעים להגיע לשלמות בכל התורה כולה,

לא כוח דה היתר עדיף,

ומחויבים אנו בהשגת מעלות עליונות

מעבר לחיובים,

כמו אהבת השם,

יראת השם,

דבקות בשם.

כשמתבונן כל אחד ואחד במצבו,

הוא רואה שאין לו שום שייכות לדברים האלה בכלל.

ואפילו מצווה אחת כמאמרה קשה לו לקיים.

אז לא נפול לייאוש.

יש תקווה שנוכל לזכות.

אמנם ברעותינו, בדברי חכמים, זיכרונם לברכה,

שייתכן

שימצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא,

מי יזכה לנשיאות חן, אף על פי שאינו ראוי.

צריך להתמלא לבנו שמחה,

כי יש עדיין תקווה.

אבל צריך לצאת מגדרך.

שהשם

יתפעל ממך.

זה לא מן הקלות לזכות לקירוב אצל הקדוש ברוך הוא,

וחייב להגיע להכרה אמיתית שהיא תביא אחרי הפעולות שנובעות מכוח ההכרה,

וכמו שכתוב לגבי יתרו ורחב.

ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו,

אלא כל אחד נטבע לפי כוחותיו ומעשיו.

וזה היה עניינה של רחב הזונה.

ארבעים שנה היא עסקה

בעניין זה,

אבל ברגע שהיא הגיעה להכרה אמיתית

ומסרה נפש, סיכנה את עצמה להחביא את המרגלים כשהיא יודעת שהיא יכולה למות בגין זאת,

כיוון שהיא מסרה את נפשה עבור קיום ההכרה האמיתית,

שהיא ידעה שאין גדול מאלוקים,

נמצא שעשתה כפי כוחותיה.

קודם היא לא ידעה ולא הכירה,

אבל ברגע שהיא הכירה,

היא מסרה נפש.

לכן זכתה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותה.

זו חייבת להיות שאיפתנו ומטרתנו לעשות כפי כוחותינו.

ואז זוכים לקרבת השם ומוצאים חן בעיניו.

אם היינו מכירים ומבינים באמת את היסודות האלה,

היינו משנים אורחות חיינו,

שהרי אפילו אלו שמבקשים ודורשים את האמת,

מכל מקום, מטרתם

לצאת ידי חובה

ומסתפקים בדיעבד.

אלה שמחפשים את הבדיעבד ולהקל בספק ספקה,

בכוחד ההיתר העדיף, כמו נכים, מסכנים ואומללים,

שלא עומדים בכוחות עצמם,

אלא מחפשים סומך נופלים.

כל אלה בוודאי שלא ייתכן שיהיו מרוצים לשם יתברך וימצאו חן בעיניו.

אם אתה רואה בן אדם שסוחף שק מלט על הכתף, זה כבד.

הוא הולך כבר עקום.

וכשהוא מגיע מטר לפני המקום שהוא צריך להניחו,

הוא משליך אותו ככה.

אז רואים שהמסע הזה לא היה לשביעות רצון.

כל הדרך שהוא סחב אותו זה בלית ברירה.

וברגע שכבר הגיע למקום שאפשר להתנתק ממנו,

הוא השליך אותו.

אבל אם המסע הזה לא היה סק מלט אלא אבנים טובות ומרגליות,

אם זה היה קשה והוא היה עקום יותר.

הוא היה משליך אותו שהשק יקרע והכל יעוף?

הוא היה יורד, הוא מבקש עזרה, תעזור לי, תוריד, נניח את זה פה בעדינות.

זה מראה על הערך,

על הערך של מה שאתה נושא.

אבל אם אתה מחפש רק בדיעבד מחיקר הדין, ואפשר להגיד שיש פה ספק ספקה וכוח דה יותר עדיף וזה,

אתה מבין שכל המצוות זה שק מלט.

אנשים כאלה לא ימצאו חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

ככה אתה מבזה את עבודתי? אני אומר לך, זה יהלומים,

אבנים טובות, נצח נצחים,

ואתה מחפש להקל מעליך?

איך אתה רוצה למצוא חן בעיניי?

זאת אומרת, העבודה מאושה בעיניך.

רק מה, אתה אומר, שמע, צריכים לעשות את זה. מה, אחר כך נעמוד לדין?

מקבל עונש, גיהינום, לא מתאים לי.

תגיד לי מה המינימום אני עושה.

רק בעת שיש לו שייכות לקדוש ברוך הוא, יזכה לנשיאות חן.

אדם כזה מחפש דרכים להוסיף חיזוק

על חיזוק

ואינו מסתפק בדיעבד.

אין דיעבד אצלו.

לכתחילה כל דבר.

נמצא שייתכן שיהיו שני חברים מקיימים את התורה בשווה,

אבל המדרגות

שונות לחלוטין.

אחד מבקש רק לצאת ידי חובה,

וממילא אין לו שום קשר לנשיאות חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

ואילו חברו שואף לנשיאות חן ומשתדל בכל כוחותיו,

וזוכה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותו אף על גב שאין מעשיו ראויים כל הצורך.

שמעתם דבר כזה?

כתב הרמב״ם,

אחאב בן עומרי,

הכופר בקדוש ברוך הוא,

עובד עבודה זרה,

השם העיד עליו

רק לא היה כאחאב.

אבל כשהוא צם שעתיים וחצי,

בטלה גזרה מעליו,

שנאמר יען כי נכנע אחאב בפניי,

לא אביא הרעה בימיו.

אפילו שהאחאב נשאר ברשעתו,

שהרי ארבעה מלאכים אין להם חלק לעולם הבא,

ואחד מהם זה אחאב,

סנהדרין צדיק.

מכל מקום, כיוון שנכנע בפני השם באמת ובתמים,

הכנעה הזו לא בטלה.

ודבר השם מפורש,

לא אביא הרעה בימיו.

מדהים.

רשע מרושע שלא היה כמותו.

כניעה אמיתית.

מיראה היא הייתה, לא מאהבה.

אבל הייתה אמיתית.

לא תבוא הרעה בימיו.

נבוכדנצר הרשע.

שרף את בית המקדש.

רצח מיליונים.

אבל רץ ארבע פסיעות

להקדים כבוד המקום

לכבוד בשר ודם חזקיה המלך.

זכה שמלך ארבעים שנה

כמו שמלך שלמה המלך,

ולא קיפח השם שכרו.

עשו הרשע עבר חמש עבירות חמורות ביום אחד.

כיוון שקיים מצוות כיבוד אב ואם כהלכתו,

אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו.

אף על גב שהיו רשעים גמורים מכל מקום,

כיוון שעשו מעשה שיש בו כבוד שמיים,

קיבלו שכרם מושלם על זה,

כי מעשה זה מרוצה בעיני השם יתברך.

אפילו שאינם מעשים הגונים,

יכול הקדוש ברוך הוא לקרב אדם בגלל הכרה אמיתית

שיש בה כבוד שמיים אמיתי.

המשנה באבות בית יזן אומרת, דע לפני מי אתה עמל.

חובתנו לדעת שאנחנו עמלים לפני הקדוש ברוך הוא,

ולכן צריכים אנחנו לדעת

מה הם העניינים החשובים לפניו.

וכיוון שהעיקר הוא להיות רצויים לפניו,

לכן זו צריכה להיות

המשימה והדגש בעבודתנו.

יש ישיבות שניכר בהן

רפיון

בקוטלי הישיבה.

יש בתי מדרש,

כנל.

יש כוללים,

כנל.

ויש בזה כמה סיבות

וכמה תירוצים.

אבל האמת הניצבת אחרי כל זה,

זה בגלל שלא שואפים בכלל להיות מרוצים להשם יתברך.

מקסימום מרוצים לראש כולל, לראש ישיבה, למשגיע.

להיות מרוצים בעיני אדם.

אבל עד כדי כך שהשם יהיה מרוצה מאיתנו.

או, זו משימה גדולה.

לזה לא מכוונים בכלל.

אבל אם אדם שואף להארת פנים של הקדוש ברוך הוא,

אין מקום לתירוצים ואמתלאות והתחמקויות.

זו עבודה.

אך היא משתלמת אבל.

אתם שמעתם על המושג מקורובים, מקורובים.

יש קרובים למלכות,

יש קרובים לצדיקים מסוימים.

אז אתה לא יכול להגיע לצדיק, מה אתה עושה? אתה הולך למי שקרוב אליו.

אתה אומר לו, תבקש בשביני זה וזה וזה.

אתה נמצא שם, אז אתה, זה וזה.

אז אפילו מי שזוכה להארת פניו של הקדוש ברוך הוא,

אז העולם צריכים לו,

כי הוא קרוב אצל הקדוש ברוך הוא.

ואז הוא יכול לבקש, הוא יכול לדבר, הוא יכול לעתר.

הנה יש לראות שאפילו בעת שאנחנו מתחזקים בתורה ויראת שמיים,

מכל מקום ההתעוררות אינה מחזיקה אלא זמן מועט.

מייד שווים אנחנו למצב הקודם

והסיבה לכך

שאין סייעתא דשמיא להמשיך ולחזק את החיזוק וההתעוררות שאדם קיבל.

אם אין סייעתא דשמיא, פירושו שאתה לא קרוב לשם.

אם היית קרוב, ודאי שהיה מסייע.

מה זה קרוב? הוא קרב אותך אליו, אז אין לך, יש לך סיוע יותר מזה?

אז אם אתה...

מתחזק

ועדיין אתה לא מרגיש כך,

אינסייעתא דשמיא.

וכן יש לבחון שלאחר שמתחזק

פוגעים בו סיבות ומפריעים המונעים מאיתו המשך החיזוק.

אחרי שמתחזק

פוגעים בו סיבות ומפריעים

שמונעים ממנו את המשך החיזוק.

אז אם זה קורה שאתה רוצה להתחזק ויש לך הרבה מפריעים והרבה מונעים,

זה ראייה

שחסר לך עזר מאת השם.

כי ברגע שכבר יש לאדם סייעתא דשמיא,

נמנעים ממנו כל המעכבים, אין עיכובים.

ולמה אדם לא זוכר לסייעתא דשמיא?

אפילו אם הוא עושה דברים טובים, נפלאים, למה הוא לא זוכר לסייעתא דשמיא?

כיוון שהוא ספוג במידות רעות כמו גאווה.

ומי שיש לו גאווה,

רק גאווה,

רק.

הוא לא מרגיש שזו בעיה.

אדרבה, הוא מרגיש חשיבות שהוא מתגאה.

שידעו מי הוא.

אומר עליו רבנו יונה, ובעל הגאווה נמסר ביד יצרו,

כי אין עזר אדוני עמו אחר שהוא תועבת אדוני.

אדם כזה הוא מתועב,

לפני השם, שיעשה את המעשים הכי גדולים.

שיהיה לו פרסום עולמי.

שיהיו לו הצלחות גדולות.

השם קורא לו מתועב,

בגלל שיש בו מידת הגאווה.

תועבת השם כל גאווה לב.

אפילו אם זה רק גאווה בלב,

בחוץ לא ניכר.

אנשים לא עומדים על טיבו.

בחוץ לא ניכר.

אבל השם רואה את הלבבות.

והוא מתעב את מי שיש לו גאווה לב.

בפעולות החיצוניות הוא לא עושה שום דבר שיש בו גאווה.

אבל בפנים הלב השם רואה שיש לו גאווה לב.

האח הגדול של דוד

היה ראוי להיות משיח.

בגלל שהיה לו גאווה, הפסיד אותה.

אל תאבט על גבוה קומתו כי מאסתיהו.

למה מעשו אותו השם?

שמואל הנאווה חשב שהוא הראוי.

להימשך.

להיות מלך.

למה לא?

אומר לו הקדוש ברוך הוא כי מאסתיהו.

אני מואס בו.

מה יש?

גאווה.

הנביא לא רואה את זה עליו.

הפוך.

הוא רואה שהוא ראוי.

והשם אומר לו

האדם יראה לעיניים.

והשם יראה ללבב.

ובלבב מה אני רואה? גבהות הלב.

מאסתיהו.

אז מעתה,

אלה שאין להם סייעתא דשמיא, זה ראייה

שאינם מרוצים לקדוש ברוך הוא.

אז קשה לקוות שתהיה להם הצלחה.

אז מה עלינו לעשות?

להעמיק בעניינים האלה

להסיר את המידות הרעות המעכבות קרבת אלוקים

כדי לזכות בסייעתא דשמיא.

ובא בגמרא, בבא בתרא יוד,

רב יהודה חלה.

שאלו אותו, מה ראית?

אמר להם, עליונים למטה,

בתחתונים למעלה.

בוודאי שאין הכוונה

לעליונים

בגשמיות.

עשירים.

ראיתי עשירים למטה. לא זה הכוונה.

פשיטא שאין להם שום חשיבות מחמת העשירות והכבוד שחולקים להם בעולם הזה.

אז בעולם הבא זה לא נחשב לכלום.

אלא מדובר, עליונים זה גדולים בתורה ויראת שמיים ומעשים טובים.

אבל כשהם יגיעו למעלה,

אפשר שיהיה מצבם בעולם הבא למטה

מאלה שנחשבים פחותים מהם בהרבה בעולם הזה.

כי אנחנו לא יודעים

איזה מעשה יוכשר בעיני הקדוש ברוך הוא.

ואפשר שאחרים יעשו מעשה אחד

וזכו עבורו לאין שיעור.

זאת אומרת,

פה אנחנו לא רואים מה נחבא

בלב של כל אדם באדם.

אנחנו לא רואים.

אנחנו רואים רק את העבודה החיצונית.

יש כאלה שמצליחים לכסות

את כל מה שיש להם בלב, לא רואים.

יש כאלה שלא מצליחים וזה מתפרץ פעם בחיים אפילו, פעם בחיים.

ואז אתה מגלה מי האיש?

מה היה טמון בליבו?

אבל,

בדרך כלל לא רואים.

אתה יכול לראות רבנים, ראשי ישיבות, זה, דורשנים, מדברים הכול, ופתאום מקללים,

מה זה מקללים, כמו אנשים בשוק.

יותר טוב תישן ולא תקום.

והילכו בכל התורה שלו.

מאיפה זה בא דבר כזה?

שנאה של כהן גדול ששונא, שאוהב את כולם?

אני אוהב אתכם, ליברמן ולפיד, אני אוהב אתכם, מתפלל עליכם כל היום.

איך יכול להיות דבר כזה?

הכל הצגה.

אבל בשמיים יודעים.

אבל כתוב כל עובר עבירה בסתר,

מפרסמים אותו בגלוי.

אז תשנאה בלב, לא תשנא את אחיך בלבביך,

איסור דאורייתא,

הוא מסתיר, זה בלב, לא רואים.

אבל מגיע רגע,

ומפרסמים את זה בגלוי.

מה זה בגלוי? לנצח נצחים.

את זה ינגנו לו כל הזמן באוזן, שם למעלה,

ואז הוא יבין איפה הוא נמצא,

ולמה הוא נמצא שם.

אתה שומע מה אמרת?

ועל מי אמרת?

ולמה אמרת?

הקדוש ברוך הוא גם בחר אותו וגם קרב אותו.

איך נתן לו כל כך הרבה זכויות?

להניח תפילין לאחד בכותל.

איך הוא נתן לו זכויות כאלה?

אז איך אתה יוצא נגד? למה? מה קרה? איפה אהבת ישראל?

לא שקול לפחות כמו ליברמן?

כמו לפיד?

לא שקול לפחות? שקול?

מה, יותר גרוע?

לא. מה אתה אומר? עד כדי כך?

יש לך ראייה מתחת לקיר.

גדול משמואל הנמי, רואה וחודר.

אפילו יותר ממה שהשם רואה, הוא רואה. מה שהשם לא ראה, לא זכה לראות, הוא ראה.

שאין סכנה בעולם, לעולם יותר מהאיש הזה.

עליונים למטה

ותחתונים למעלה.

לא יאומן כי יסופר.

הנה יש לנו לראות

כמה גדולים

שזכו למעלות גבוהות

שאחרים לא זכו להן.

החפץ חיים, זכר צדיק וברכה, זכה

שכל כלל ישראל מתנהג על פי הוראותיו,

וכל ספריו נעשו לאבני יסוד בעם ישראל.

בוודאי שהיה לחפץ חיים מעלה מיוחדת

שקרב אותו השם יתברך.

דוד המלך אומר על עצמו, ויבחר בדוד עבדו ממכלאות צאן לקח אותו.

דוד המלך בתהילים אומר על עצמו

שהקדוש ברוך הוא בחר אותו.

בחר אותו.

ולקח אותו ממכלאות צאן לרעות

את צאן השם.

מה הוא הודגה?

הוא אמר עובדות.

למה השם בחר בו?

כי מי שיודע לטפל בתלאים,

אז הוא ראוי לרעות צאן.

אז מדוע לא מבקשים

לברר כל אחד מה הנקודה שזוכים בגינה?

כמו שאומר הרמב״ם,

שאדם צריך להסתכל למה בחר הקדוש ברוך הוא באברהם יצחק ויעקב.

מדוע חשק בהם?

כל אחד צריך לשאוף, להבין למה זה זכה וזה לא זכה. למה זה זכה וזה לא זכה.

אמרתי לכם שפעם הרב שפירא שאל אותי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

איך זכית על כל זה?

אמרתי לו שקיבלתי ברכות מהבבא סאלי,

מהרבי מיללו,

הם ברכו אותי.

הוא צחק, אמר לי לא.

אמרתי לו, אז למה?

הוא אומר, הלב הטוב שלך.

מאיפה הוא יודע שיש לי לב טוב או לא לב טוב?

היינו ביחד הרבה שנים,

26 שנה,

בתכל'ס.

והוא ראה את כל הפעולות,

כל המעשים,

את כל הדיבורים,

את כל הרצונות,

את כל ה... תכול, תכול, תכול, תכול.

דבר שלא עלה על ליבי.

והוא חידש לי חידוש, אני לא ידעתי בעצמי.

וזה מה שנאמר במשנה.

לב טוב.

לב טוב.

זה עולה על גביהן, על כולם.

לב טוב.

אז יש נקודות שאפשר לדעת

איך זוכים.

אז למה לא מבקשים

את הנקודה שעבורה זוכים.

זאת ראיה שאין שייכות לעסק ברוחניות.

וכל המעשים בגדר מלומדה. לצאת ידי חובה.

מה צריכים לעשות?

אין בעיה.

מה עוד?

גם טוב.

מה זה?

בסדר.

יש לך איזה שאיפות?

כן. לעשות מה שצריך, לא להיכשל בעוונות, הכול בסדר.

אתה לא שואף, מה אני אשאף? לאן אתה רוצה שאני אגיע? מה זה? מה זה? אני כבר ממוצה לגמרי. מה עוד יש? מה יש לי עוד לדחוף, להכניס? איפה יש לי? מה אני...

אם אדם

שלם בעבודת השם? שלם.

שלם בעבודת השם. שלם ממש. אין עבירות, רק מצוות, וכל היום תפוס בעבודת השם. מה עוד אפשר לבקש?

הוא בעצמו שואל, מה עוד אתה רוצה ממני?

תסתכל.

יש אנשים שיצאו מגדר הרגיל

והצליחו להפוך את העולם.

למה אתה לא הופך את העולם?

יש אנשים שהופכים עולם.

פשוט משנים את פני העולם.

למה אתה לא עושה זאת?

אין לו שאיפה.

אין לו שאיפה.

אתה רוצה שתבוא הגאולה?

כן.

איך אתה מקדם אותה?

איך אתה גורם שהיא תהיה?

איך?

אתה אומר בעלינו לשבח,

יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך.

איך יכירו בבקשה וידעו כל יושבי תבל?

איך הם יכירו?

מה עשית בשביל שהם יכירו?

מה עשית?

עשיתי מה שצריך. מה צריך?

מה, אני עושה את כל המצוות ואני לא עובר עבירות? יפה.

אבל איך זה יגרום שיכירו כל יושבי תבל?

אדם צריך לפעול חוץ לקופסה.

זה שאתה עושה את כל מה שצריך, זה אומר שאתה כרגע כשר.

כשר.

ועכשיו מתחילה עבודה.

עכשיו, מה עושה אדם שהוא כבר כשר?

הוא עובד את השם.

עכשיו הוא צריך להיות מה שצריך להיות.

צריך לפעול אצל אחרים,

צריך להנהיג אחרים, צריך לכוון אחרים, צריך להציל אחרים.

יש הרבה תפקידים.

החפץ האם מסתפק במה שהוא עושה?

לא.

ביום שישי, שעות כאלה, הוא יצא החוצה והלך לחנויות שעוד פתוחות לפני שבת,

בשביל שהם יסגרו.

כי יש שבת.

שבת זה לא רק בשבילו,

זה בשביל כל היהודים.

אז הוא דאג שגם יהודים בסביבתו ישמרו שבת.

איך הוא עשה זאת?

הוא עמד להם מול החנות.

זקן.

במקום ללכת למקווה, כמו שאומרים,

ולהכין את עצמו לכבוד שבת,

הוא הולך לדאוג שיהודים לא יישרפו בגיהינום.

שישמרו את השבת,

שלא יחילו לה' ממוני.

מה זה, זה מוטל עליו?

על כל יהודי ויהודי שיש בידו, ואפשרותו, ויכולתו, ורצונו, ודאי.

אבל אנשים לא דואגים

לכבוד שמיים,

ושיכירו וידעו כל יושבי תבל.

הם יוצאים ידי חובה בקושי,

בדרך כלל מלומדה, ומספיק להם.

אנשים כאלה, לא נמצאת בהם בקשת האמת.

הם לא מבקשי האמת.

והם לא מוצאים חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

אז אחרי שאדם יכול לעבוד את השם והכול, הוא יכול עדיין לא למצוא חן בעיניו.

יש אחת שתמיד מזמינים אותו.

מזמינים אותו.

בא לסעודות, בא לארוחות.

מזמינים אותו. והוא תמיד מתייצב, ובזמן,

לא לפני ולא אחרי, בזמן, אמרו שמונה, שמונה, הוא נמצא.

הגיש, הוא אכל,

בירך, הכול, שמע דברי תורה, קם והלך.

שנים.

תרמת פעם בשביל הסעודה שאתה אוכל פה?

עשית משהו?

לא.

נהנה על חשבון, וזהו.

ראית בכלל שמישהו השקיע בך, עשה למענך, פעל למענך,

הוציא הוצאות?

לא.

הוא לא רואה.

מה, אתה לא רואה?

בורא עולם ברא את כל העולם הזה.

תראה איזה עולם.

כל זה הכין לך, אתה אוכל ושותה אצלו והכול וזה, ואתה רק לוקח ממנו, לוקח יונק, יונק.

כמו תינוק, יונק.

אבל די, התבגרת, אה? לא.

אתה לא ילד.

מה אתה מחזיר לו עכשיו?

מה אתה מראה לו נכונות להשקיע,

להפיץ את תורתו, חוכמתו,

מצוותיו? מה אתה עושה?

לא, נצלן.

לוקח, לוקח, לוקח.

לא יאומן כי סופר.

לא יאומן כי סופר.

אנשים יודעים רק לשאוב, לקחת, לקבל.

שום דבר להחזיר.

אין הכרת הטוב.

אין רצון לפעול

להחזיר טובה למתים.

שום דבר.

שום דבר. נצלנים.

אתם יודעים כמה אנשים

נושעו דרך ארגון שופר?

כמה אנשים ניצלו? כמה אנשים בנו את חייהם? כמה אנשים הוצאו מגיהנום והוכנסו לגן עדן? אתם יודעים כמה אנשים?

מיליונים. זה יהיה בדורות? מיליונים.

איפה הם?

איפה תרומתם למקום שברא אותם

כדי שהגלגל ימשיך לנוע ולהניע?

גם אם אתם לא עושים שום דבר.

שום דבר.

אפילו תודה לא.

וגם מחביאים את זה.

שלא ידעו שהם חזרו בתשובה פה.

כלום.

נצלנים.

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה המצב.

אז איך אנשים יקבלו נשיאות חן אצל הקדוש ברוך הוא?

איך יקבלו נשיאות חן?

ברגע שאני הבנתי

כמה טובה השם מרעיף עליי,

וכמה חסד שגילה לי את האמת בספר קיצור שולחן ערוך,

מאותו רגע החלטתי שאני מפרסם אותו בכל העולם.

כל הזמן.

וזו הייתה המשימה.

ותראו כמה היא הניבה.

זו סייעתא דשמיא שלא כל אחד זוכה.

בדורות.

זה נקרא נשיאות חן.

זה נקרא רצוי. זה נקרא מקורב.

זה נקרא נבחר.

למה?

כי רואים

את ההצלחות,

שהן לא טבעיות בכלל.

אבל זה בגלל שאתה מכיר את הבורא ורוצה לפרסמו בעולם.

לא לעשות סעודת הודיה ולהגיד,

אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על זה שאני הייתי זה וזה וניצלתי וזה וזה וזה. יתגדל וקדש ומאיר הבא ומתחיל לחיות את החיים ונגמר. לא.

אתה צריך משימת חיים מכאן עד היום האחרון

רק לפרסם את הקדוש ברוך הוא.

זה מבטיח שאתה תהיה קרוב ונבחר.

רבי חננניהו בנעגשי אומר

רוסו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

לפי כוח ירבו על העם תורו ומשואות.

כשנעמור אדנו חופש למען צדקו ירדיל תורו ויעדי.