עין יעקב - עירובין ג-ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת עירובין,

פרק ראשון,

דפים יג עמוד ב, יד עמוד א, יד עמוד ב,

אות ג.

תנא רבי חייא,

ים שעשה שלמה,

הים מחזיק 150 מקווה טהרה,

מכדי מקווה הקמא הווה,

ארבעים שיאה כדי תנא ורחץ את בשרו במים במי מקווה,

כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן,

וכמה הן

עמל עמה ברום שלוש אמות,

ושיערו חכמים מי מקווה,

שיעורם ארבעים שיאה.

אז אדם שרוצה ללכת ולטבול במקווה זה לא חובה.

יש איזה חיוב בשולחן ערוך

ללכת לטבול במקווה?

אין חיוב.

זו הנהגה טובה, זו מידת חסידות.

יש דברים אחרים שהם חיוב. תפילה,

קריאת שמע, לימוד תורה.

שאר השיגעונות

של כל מיני, לא חס שלום שאני אומר על מקווה, זה שיגעון,

להפך,

דבר טוב, זה מטהר את הנפש,

הארי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

כתב על זה הרבה הרבה דברים נוראים ונשגבים,

וגם אני אוהב מקווה.

להפך,

הולך בעצמי. אבל

לעשות מן העיקר תפל ומן הטפל עיקר,

זה ודאי שלא לזה נתכוונו רבותינו.

לכן, אדם שרוצה לטהר ולזכך את נפשו לא רק במקווה,

אלא

גם על ידי לימוד התורה,

גם על ידי

התדבקות במידת האמת,

גם על ידי חקירה ודרישה

אחר מידותיו

של הקדוש ברוך הוא.

מה הוא רחום, מה פטר רחום, מה הוא חנון,

מה פטח חנון.

אי אפשר להגיד, אני הולך למקווה, זהו, נגמר הסיפור.

ראינו ושמענו

שאנשים הלכו למקווה ושום דבר

לא יצא מהם, כי הם לא נדבקו בתורה.

הם הלכו למקווה בשביל הבריכה, בשביל החבר'ה,

בשביל שיגידו שהם הולכים.

אבל הם פספסו את עיקר הדבר שזה הטהרה שמושכת אחר כך.

ואל תאמר לי, לא, לא, תלך, תלך, וזה ישפיע.

כי אנחנו רואים מתים מהלכים לפנינו.

מתים, ממש. דיבר איתי איזה אחד מת השבוע,

מהלך לפניי, והוא אומר לי,

לא צריך ללמוד רמב״ם,

ועדיף ללמוד ככה, ותלמד ככה, ורק הצדיק הזה והזה מציל את כולם,

וכל שאר, הוא ביטל את הרמב״ם, ביטל את השולחן ערוך, ביטל את כל הצדיקים.

כל הצדיקים בשבילו מתים,

ורק הצדיק שלו זה צדיק האמת וכולי.

איזה ראש עכום זה, איזה שטויות והבלים.

עדיף שתישאר נהג מונית.

זה יועיל לך יותר,

מאשר שמה, שתדבר שטויות בציבור.

אדם צריך לדעת את מקומו, להבין.

גם כשאמרו לך להתדבק בדרכיו של הצדיק,

זה באמת להיות עבד השם כמוהו.

לא מה שמתחשק לך לעשות כמוהו, מה שנוח לך,

ומה שלא נוח לך, אתה עושה בדיוק ההפך ממה שהוא אמר.

אז במה אתה דבק?

לאן אתה רוצה להגיע? לאן אתה רוצה לשאוף? איך הבית שלך נראה?

איך המשפחה שלך נראית? איך הילדים שלך נראים?

ורואים על האדם בדיוק מיהו ומהו,

ואיך מעשה, ואיך משפחתו בדיוק.

אי אפשר להסתיר את זה.

זה שקוף ונראה וברור מאוד.

לכן,

אוי ואבוי לו לבן אדם שנכנס ליום הדין.

לא, זה לא יום הבחירות.

יום הדין זה ראש השנה, כל באי עולם באים לפניו כבני מרון.

ואוי ואבוי לו לבן אדם שנכנס לעשרת ימי תשובה ביום הכיפורים ולא למד

מה זה תשובה אמיתית.

כי אמרנו, אי אפשר לשים כיפה לבנה ולהגיד אני בעל תשובה,

או ללבוש טלית גדולה על המידה ולהגיד אני בעל תשובה,

או להוציא ציציות ארוכות עד הרצפה ולהגיד אני בעל תשובה,

או לעשות כל מיני דברים שונים ומשונים מהציבור עצמו.

לא שזאת התורה,

אלא שהוא עושה הפוך ממה שרבותינו אמרו, ולהגיד אני בעל תשובה.

פה לא נמדד בעל תשובה.

בעל תשובה יעזוב רשע חטאו,

וישאב אל מחשבותה וישוב אל ה' ירחמיהו ואל אלוהו כהרבה לסלוח.

שהוא מתרחק, הרחק עם דחווה קשת מהעבירה שהוא עשה.

האם באמת התרחקת,

או שבאת להוסיף חטא על פשע?

ובאמת, אנשים מסכנים לא מבינים בכלל את המשמעות,

מה זה ראש שנה,

הם בטוחים שראש שנה זה יום לעל האש,

הם בטוחים שראש שנה זה מסיבה של תפוח בדבש,

זה מה שהם בטוחים.

אין להם בכלל שיג ושיח,

מה זה יום הדין?

אצלם אין יום הדין.

יש כל הזמן כיף.

יום העצמות, כיף. ראש שנה, כיף.

פורים, כיף. כל הזמן הם במצב של כיף.

לכן אתה רואה עליהם פרצוף של תשעה באב כל השנה,

כולל פורים.

אז תסתובבו, תסתכלו קצת, תראו.

אתה רואה אותו בפורים, אתה רואה אותו עצום. למה? מה קרה? אתה עצוב?

הרי היום יש לך מצווה לשמוח, מה קרה?

לא, אני עצוב. למה אתה עצוב? לא יודע, לא ככה טוב לי, לא פה שם.

אתה רואה שהשמחה היא לא שמחה אמיתית.

אותו דבר במה שחז״ל קבעו ושמחת בחגיך, אין בו שמחה אמיתית.

הוא מרגיש שזה טורח.

איך אומר הנביא?

חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי.

אם יהודי לא מקיים

את המועדים

ואת החודשים כרצון השם יתברך,

לא איך שמתחשק לו,

כרצון השם יתברך, רק שברור, הוא שנא את המועדים הללו שלו.

שנא את ראשי החודשים הללו.

בשביל הקדוש ברוך הוא זה כלום הראש חודש שהוא עושה.

כי ההתנהגות שלו שואפת לא למצוינות, אלא לאפסיות,

לדבר הכי גרוע.

ומשם הוא הולך מדחי אל דחי, מדחי אל דחי, ואחר כך הוא אומר, לא,

לא התכוונתי, לא רציתי,

בוא אני אשמיע לך, הוא אמר, זה אמר.

אתה צריך מישהו שידריך אותך, אתה בעל תשובה,

אתה מוגדר עכשיו כמסכן,

אתה לא מוגדר עכשיו כבן אדם שישב ועסק באוהלה של תורה.

אתה בן אדם שסך הכל שנתיים, שלוש,

עשר שנים, בסדר? חזרת בתשובה.

יש לך הדרכה,

הפעם למדת דף גמרא, לא. אז לא צריך ללמוד גמרא, לא צריך ללמוד רמב״ם,

לא צריך ללמוד שולחן ערוך, כלום לא צריך ללמוד, צריך ללמוד רק מה שהם אומרים.

איזה תשובה זאת?

איזה תשובה זאת?

רגע, לא הבנתי, משה רבנו מה הוריד מהר סיני?

את מה שאתה לומד, או שאוריד תורה מהר סיני?

ומה הוא מסר ליהושע? ומה יהושע מסר לזקנים? מה זקנים מנביאים? מנביאים.

מה זה כל התורה הזאת?

אז נהיינו קראים, נגמר, נלמד רק ספר אחד, השם ישמור, וזהו,

כי מזה את כל התורה.

אז נגלה לו סוד.

גם את הספר הזה הוא לא יודע איך ללמוד,

וגם את הספר הזה הוא לא מבין מה כתוב בו, הוא רק חושב.

חושב.

נקווה, בעזרת השם, שהדברים ישפיעו עליו,

והוא יעשה תשובה שלמה.

הוכחנו כבר כמה פעמים את כל החרטוט והשקרים שיש בכל מיני מקומות,

שהאדם כעיוור באפלה הולך.

אחד מהם זה היה הטליון של הקמע,

שמוכרים אותו לאנשים,

שבפנים מה היה?

תפילה מהקוראן, לא תאמינו.

תפילה מהקוראן.

והם מנשקים את זה, אומרים לו, זה קמע הקדוש מרבי,

נכון בבוכרים, מרבי בובום.

זה קמע הקדוש, תעשה לי טובה.

הקמע שלך זה הספר תנ״ך,

זה הספר תהילים, זה הקמע.

אתה לא יודע את זה, אל תעשה לעצמך כל מיני סגולות ועניינים. ואנשים נמשכים אחרי סגולות,

ואחרי חרטוט, ואחרי כל מיני בבות, והוא אמר ככה, ואני אעשה ככה.

אבל את הפשט אתה לא עושה, מה אתה רוצה לעשות ככה?

את החסידות, תעשה קודם כל את הפשט.

מתקיימת מה שכותב השולחן ערוך.

אחר כך תעשה כבר את החסידות.

לא, אז הוא רוצה לעשות חסידות לפני הפשט.

אז אם בא אדם כזה ואומר, אני רוצה להתחסד,

אני אעשה מקלחת בבית שלי, וזה יהיה מקווה.

או לחילופין, במקום שהאישה תלך בקדושה וטהרה לטבול,

הוא אומר לו, תתקלחי בבית, מה רע?

מה רע?

אותו דבר.

אומרים, מי שרוצה לעשות מקווה, אז תשעה קבין, כמה זה בערך?

בין עשר דקות לזה, יוריד עליו מים וכולי, ופה.

אז תעשי עשר דקות מקלחת, חצי שעה תעשי מקלחת.

נגמר, יעלה לך מקווה? לא יעלה לה מקווה.

צריכה לטבול כל גופה בתוך ארבעים סיעה כדי להיטהר,

ומכינה את עצמה לבעלה.

אותו דבר, אדם שבא לפני הקדוש ברוך הוא, לפני בורא העולם, צריך להכין את עצמו, צריך להכין את הנפש שלו.

אי אפשר לבוא לראש השנה, לבורא העולם, ולהגיד לו, הכול בסדר,

מעכשיו דף חדש,

התחילו לימודים לא מזמן,

ונגמר הסיפור.

ויאללה,

מחל לי, סלח לי,

והכול יהיה בסדר,

תמחה לי את כל העוונות ונגמר. ככה הקדוש ברוך הוא לא רוצה בתשובה.

ככה הקדוש ברוך הוא לא חפץ בתשובה כזאת.

אדם צריך להכין את עצמו לקראת הימים הללו.

לכן אם לא נלמד את דברי רבותינו הקדושים,

איך נדע מה זה תשובה?

וזה לא דברים עמוקים, הרמב״ם הקדוש זה לא דברים עמוקים, זה פשט.

יותר מהספר שהוא לומד.

זה פשט, ממש פשט.

יותר.

אז בגלל שהמוח סתום ובלום,

אז אפילו רמב״ם פשטותי לא מבינים.

אז אומרים, זה עמוק, לא, לא.

זה לא מדבר על הציבור פה.

לא, זה עמוק, כבוד הרב, אתה מדבר יותר מדי קבלה,

אתה מדבר סוד, גלגולים, עניינים.

זה יותר מדי עמוק.

בוא דבר איתנו על פשט, שיקראו תהילים

וככה יהיו בני אדם.

נכון שתהילים זה מעלה גדולה לקרוא

בדורות הקודמים שלא היו יודעים קרוא וכתוב, היו גומרים פעמיים את התהילים. היום איפה יש אנשים כאלו

שיושבים ולומדים פעמיים את כל התהילים ומסיימים?

אבל נוסף לזה שהיו גומרים את התהילים, היו גומרים עוד דברים אחרים.

והיו להם מידות,

והיה להם דרך ארץ. לא היו מושחתים,

לא היו רעים וחטאים להשם.

אז להיות רע וחוטא לקדוש ברוך הוא ומחטיא גם,

זה הכי גרוע.

וככה אי אפשר לעשות תשובה, ככה אי אפשר לבוא מוכן לראש השנה.

לכן, חז'ל קבעו.

השיעור של מקווה זה ארבעים סאה.

רצית להתחסד עם מורא עולם, ללכת לטבול כל בוקר לפני התפילה, אתה סופר סתם לפני שאתה כותב,

אתה רוצה לטבול, לטהר את גופך.

אדם שהה

אם נווט ביתו רוצה לטבול כתקנת עזרה, אין שום בעיה, לך תטבול.

בסדר גמור, אשריך וטוב לך.

אבל אף אחד לא חייב אותך.

יש דברים שאתה מחויב בהם,

יש דברים שאתה לא מחויב בהם. תעשה קודם כל את החובה,

ולאחר מכן תוסיף ותעשה,

ותעלה גם למדרגות הגבוהות ביותר של חסידות.

תענה,

רמי בר יחזקאל, ים שעשה שלמה שלוש אמות תחתונות מרובעות

ושתי אמות עליונות עגולות.

אומרת הגמרא, ניי דאיפכה לא מצית אמרת דשפתו עגול?

כתיב

אימה חדה,

אומרת הגמרא, לא סלקה דעתך, דכתיב אלפיים בת יחיל.

בת, מהו השיעור שנקרא בת?

כמה הוויה?

אומרת הגמרא, שלוש שאין, דכתיב מעשה רבת קור

דהב אלה שית אלפי גריבה.

והכתיב מחזיק בתים שלושת אלפים בת יחיל.

אומרת הגמרא, האו לגדושה?

ואמר רבי ישמע מיני, האו גדושה? תליתה הבה.

יפה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, תנו רבנן.

מחנה היוצאת למלחמת הרשות, מותרים בגזל עצים יבשים. רבי יהודה בן תימה אומר, אף חונים בכל מקום, ובמקום שנהרגים שם נקברים.

תענה רבי יחיא, אלוקין על עירובי תחומין, דבר תורה.

מתקיף לה רבי יונתן, וכי אלוקין עליו שבעל?

עוד קושייה. מתקיף לה רבך בר יעקב, אלא מעתה דכתיב אל תפנו אל האווות, הכנה מדי לא להכה.

אומרת הגמרא, רבי יונתן אחר כשיאלי.

וכי אלוקין על לאו של שביתה?

לאו שניתן לאזרת מיתת בדין הוא,

וכל לאו שניתן לאזרת מיתת בדין אין לו קין עליו.

ואמר רב אשים הכתיב, אל יוציא, אל יצא כתיב.

יפה, אז זה עד כאן היה השבוע שעבר.

מתחילים עכשיו, בעזרת השם, פרק חדש, פרק שני, עושים פסים.

ד.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר, דו פרצוף פנים היו לו לאדם הראשון.

שני פנים,

שנאמר בתהילים קלט,

אחור וקדם, צרתני.

וכתיב, ויבן אדוני אלוהים את הצלע.

מחלוקת בין רב לשמואל, רב ושמואל.

חד אמר פרצוף,

וחד אמר זנב.

למאן דאמר שאמר זנב.

מי למד ממנו? המדען הזה, איך קראו לו?

אלה שרצו לדמות את האדם לקוף, אה?

דרווין, דרווין.

שם רשעי מרכב.

אולי הוא למד את הגמרא הזאת.

למאן דאמר שהיה לו זנב.

אבל למאן דאמר שהיה לו פרצוף,

הם עוד לא הגיעו,

המדענים.

בינתיים יש פרצוף אחד.

והקב' ברוך הוא בורא את האדם דו-צדדי.

שמעתם כזה דבר? דו-צדדי.

שלא תפספס את הקדוש ברוך הוא מכל כיוון.

כל פנייה שאתה פונה, נגמר הסיפור.

זה כמו הסמ״מ.

כתוב עליו שכולו מלא עיניים.

שלא מפספס אף לקוח.

שום דבר. אי אפשר לברוח ממנו. אי אפשר להסתתר.

כיסית פה, העין שמה רואה אותך. כיסית משמה, העין הזאת רואה אותך.

נגמר הסיפור.

אומרת הגמרא בשלמה למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב החור וקדם צרטני.

דהיינו משמע בצורות.

אבל אלא למאן דאמר זנב, שהיה זנב,

מהי החור וקדם צרטני?

איפה החור?

הרי בזנב, רואים מהזנב?

מסתכלים מהזנב, נושמים מהזנב, מה עושים?

חתיכת בשר עודפת.

נכון?

זה הזנב.

נכון, כשמורידים לשועל את הזנב זה כואב,

אבל אין ברירה אם זה אריה.

מה הוא עושה? הוא מעדיף לשתוק מאשר שאריה יטרוף אותו.

אומרת הגמרא, צרטני כדרב עמי דאמר רב עמי, החור למעשה בראשית וקדם לפורענויות.

בישלמה החור למעשה בראשית דלא איברע דמעל לשבתא.

מתי האדם נברא?

ביום?

מתי האדם הראשון נברא, רבותיי?

יום שישי, יפה מאוד, אחרי כל הבריאה,

אחרי השמים והארץ,

אחרי האור, אחרי החושך,

אחרי עשב השדה,

אחרי השקצים והרמסים.

אלא בקדם לפורענות מהי היא?

אמרנו שקדם מדבר על פורענות. למה הכוונה?

אילה, אם המשום קללה,

בגלל הקללה שהוא קיבל בזיעת הפרע תוך הלחם,

הבתחילה נתקלל הנחש,

ולבסוף רק נתקלל החווה,

ולבסוף נתקלל אדם.

אז איזה הקדמה לפורענות זה?

עדיין זה מקום שלישי ולא מקום ראשון.

אלא למבול, אומרת הגמרא, דכתיב,

וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה.

בישלמה למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב, וייצר, תרי יודין.

איך כותבים וייצר? וי י צ צ ר, שני יהודים.

אלא למאן דאמר זנב, מהי וייצר?

מה זה השני יהודים של וייצר?

כדי רבי שמעון בן פזי, אומרת הגמרא,

דאמר רבי שמעון בן פזי, אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.

כמדומני זה האימרה של רבי שמעון העמסוני.

נכון? שהוא אמר את זה?

אם אני לא טועה, אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.

כשאדם צריך להיזהר

אם יעשה את מה שהייצר הרב מסית ומדיח אותו, אוי ואבוי לו, אוי לי מייצרי.

מה ייצר הרב? למה? כי הוא בעצמו אומר לך, עשה כך,

ולמחר הוא לוקח אותך לבית דין של מעלה.

אומר, הנה, הוא עשה.

אבל אתה אמרת לי, מי אמר לך לשמוע?

וכי לא ידעת שאני אהיה צהר רע?

ולעומת זה, אוי לי מיוצרי.

מצד אחד הקדוש ברוך הוא אומר לך לעשות א',

ואם לא תעשה את מה שהקדוש ברוך הוא אומר לך, מה יעשה הקדוש ברוך הוא? יגיד לך בשביל מה?

למה

בראתי אותך?

בשביל שאתה תחלל את שמי, או שתקדש את שמי?

בשביל שתעשה את רצוני או נגד רצוני?

אם אדם היה יודע כמה הקדוש ברוך הוא

נמצא

ומשגיח עליו,

כמו הנס שקרה השבוע,

כמו הנס שקרה השבוע,

החיזבאללהלהלהלהלהלה צחק, אה, הנה פגענו בג'יפ הישראלי, הנה יש פצועים,

הנה פה, הנה שם.

והישראלים גם חרטטו.

לא, זה היה תרגיל, עשינו כאילו.

בסוף מה פרסמו היום?

זה בכלל לא פגע בזה, זה פגע בסך הכל בגלגל.

קרע את הצמיג, לא מעבר לזה.

לזה אי אפשר להאמין ולאלה אי אפשר להאמין.

רק לקדוש ברוך הוא.

ומי הוכיח את זה? המצלמה.

המצלמה תיעדה את זה,

שהג'יפ חלף

והגלגל נפגע כנראה מאיזה רסיס או משהו,

ונקרע ונגמר הסיפור.

שם נעצר את הכל.

אז אלו מחזיקים טובה לעצמם, הפוליטיקאים,

וכל הזה לא,

אנחנו עשינו תרגיל ופה, והנה צחקנו על נסראללה.

הם מרגיזים אותו יותר, כן? מותר להתגרות בגויים.

ומצד שני, מה?

נסראללה כל פעם ממציא להם המצאות. הנה עשינו ככה, והנה ככה, ולא בדיוק תקפנו ככה.

הכל בידיו של בורא עולם.

הקדוש ברוך הוא מסובב,

כל הסיבות,

שליט על כל העולמות, הוא מסדר את הכל.

אוי ואבוי אם ביום שהוא יחליט שנסראללה הפגיעות שלו יהיו ישירות, כן?

אוי ואבוי, מה יעשו?

מה יגידו?

צה״ל!

מה יגידו?

החיילים שלנו, המודיעין שלנו, מה יגידו?

הרי כשהקדוש ברוך הוא מחליט, אז גם המודיעין לא שווה שום דבר.

כלום לא שווה.

אז מה זה יעזור אם יש לך מחסנים של טילים וכל מיני,

ככה, זבובים כאלה, רחפנים?

בשם מה יעזור כל זה?

אם הקדוש ברוך הוא מחליט, שנייה אחת הכל בטל ומבוטל.

הוא מחליט להוריד את השלטר.

כל החשמל לא פועל, מה תעשה?

תראו איך הם צופים עלינו מלמעלה, זה לא יאומן.

החיילים שם עוברים ג'יפ,

והם מלמעלה מסתכלים בקו ישיר, פשוט,

עם המצלמה שלהם, עם ה... זה, איך זה נקרא?

המשקפת שלהם, זה לא משקפת, זה כמו... יותר ארוך, נו.

טלסקופ כזה, פשיק, הם רואים בדיוק, נגמר.

ואם הקדוש ברוך הוא לא היה מרחם ולא היה עושה נס,

אז ככה, בקלות, בשנייה אחת הולכים כל כך הרבה חיילים.

מחזירים, מה שנקרא,

חוזרים לצור מחצבתם.

אז אנחנו צריכים לשמוח שהקדוש ברוך הוא ריחם עלינו,

שהקדוש ברוך הוא חס עלינו.

לא שהסתלבדנו על נסראללה,

לא שעבדנו עליו, לא להתגרות בו.

להפך, נסראללה זה סך הכל המכה בפטיש של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא אומר, תחזור בתשובה, אם לא,

אני אגרע עליך את הדוב,

אני אגרע עליך את האריה,

אני אגרע עליך את הנמר.

ומה אתה אומר, לא, לא, לא, ריבונו של עולם, אל תדאג, הכל בסדר, אני מסתלבט על הנמר.

אני עובד עליו, אני יודע לסדר אותו, אני יודע לרמות אותו. הלו,

תיזהר, הוא יפתח את הלא עשו, הוא יבלע אותך.

הוא יעשה לך בלאגן, אדם לא מתבונן על זה. הוא אומר לו, לא, ריבונו שלום, אני מסודר עכשיו.

כשאני אצטרך אותך, אני אדע לפנות אליך ממעמקים קראתיך השם.

כרגע אני מסודר. אוי ואבוי.

מאיפה הביטחון המופרז הזה?

אך ורק מהיצר הרע.

רק היצר הרע בא ונותן לאדם את הביטחון.

הוא לא יודע מה יהיה איתו פה בכיסא, ביבי.

והוא כל כך בטוח שהוא עושה בית ספר לנסראללה.

איך זה יכול להיות?

עם קרובי ביתך אתה לא מסתדר, אז שם אתה רוצה להסתדר.

אז נכון, אתה אחי מתאים, כן קיבל ברכה מהרבי, לא קיבל ברכה מהרבי.

לא נכנסים לכל הדיונים. הקדוש ברוך הוא מעלה ומוריד,

משפיל אף מרומם, הוא מחליט מי יהיה בראש ומי לא יהיה בראש,

ומי מתאים לתפקיד ומי לא מתאים לתפקיד.

יכול להיות שיהיו הפתעות.

אי אפשר לדעת כלום.

הכל בידיו של הקדוש ברוך הוא. לב מלאכים ושרים ביד השם.

יפה.

אז אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר כדי רבי שמעון בן פזי. דאמר רבי שמעון בן פזי, אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.

אומרת הגמרא, בישלמה למאן דאמר, אז הנה זה רבי שמעון בן פזי, כן.

בישלמה למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה ברעם.

אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה ברעם. מה זה זכר ונקבה?

לכי דרבי אבאו, דרבי אבאו רמא, כתיב זכר ונקבה ברעם,

וכתיב כי בצלם אלוהים

ברא אותו.

בתחילה עלתם במחשבה לברות שניים,

ולבסוף לא נברא אלא אחד.

בתחילה הקדוש ברוך הוא רצה לברות שניים,

לבסוף ברא אחד.

בישלמה למאן דאמר פרצוף,

היינו דכתיבה יסגור בשר תחתנה,

אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה.

אין איזה גוש של בשר, אה?

במקום של הזנב אצל אף אחד מאיתנו.

אמר רב זבית,

ויתאימה רבי ירמיה, ויתאימה רב נחמן בר יצחק,

לא נצרכה אלא למקום חתך.

ובישלמה למאן דאמר זנב היינו דכתיבה איבן,

אלא למאן דאמר פרצוף מאי ואיבן,

לכדי רבי שמעון בן מנסיה, דדרש רבי שמעון בן מנסיה,

ואיבן אדוני אלוהים את הצלע מלמד שכלעה

הקדוש ברוך הוא לחווה והביאה לאדם הראשון,

שכן בכרחי הים קוראים לכליעתה בנייתה.

דבר אחר, וייבן

עשה לה מה שנקרא הקדוש ברוך הוא

צורה נפלאה

לחווה והביא אותה,

לכן כתיב עליה כי היא הייתה אם כל חי.

יש מרבותינו שדרשו שלא היה ולא יהיה כמו היופי של חווה,

בלי כל מיני שפכתלים, כן?

נטו

מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא.

לא היה ולא יהיה כי אופייה של חווה.

ולכל מי הוא מביא, לכל, בשביל כל מי, בשביל מי כל זה?

אך ורק בשביל אדם הראשון.

דבר אחר, ויבן השם אלוקים,

אמר אבחיס דעה ואמרה לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקדוש ברוך הוא לחווה כבניין אוצר.

מה אוצר זה רחב מלמטה

וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות,

אף האישה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הוולד.

השתבח שמו בורא עולם.

ויביאה אל האדם מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא שושבינות לאדם הראשון, מכאן

לגדול שיעשה שושבינות לקטן.

ואל ירא לו

ולמאן דאמר פרצוף

היימנאהו שגה ברישא?

אמר רב נחמן בר יצחק מסתברת דזכר שגה ברישא.

דתניא לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך

ואפילו אשתו.

וכך היה מנהג גדולי עולם.

אז מה תגיד?

הדרת נשים?

שם אותה אחורה?

אין מהלחין אחרי אישה.

מספרים על רבי מנצור בן שמעון, זכותו תגן עלינו, אמן.

אבא של הרב שלמה, הרב ניסים, הרב מסעוד,

וזכר צדיק וקדוש לברכה, הרב מרדכי בן שמעון.

אז הוא היה נוסע באוטובוס, הוא היה יושב ספסל קדימה, אשתו ספסל אחורה.

אז עוד לא היה צד גברים, צד נשים,

כמו שעושים בקווים מסוימים של החרדים. לא היה.

אז הם קבעו את הקריטריונים לעצמם.

הם דאגו, וגם כשהיה מהלך, היה מהלך

כמה צעדים יותר רחוק מאשתו.

היום, לצערנו הרב, אתה רואה אנשים

עם כיפה על הראש,

לוקח יד ביד את היד של אשתו והולך ברחוב.

איזה דוגמה שלילית זאת.

הבנו שאתה אוהב אותה, הבנו.

אבל באמת אתה אוהב אותה? אתה אוהב אותה

איפה שצריך, תחשוב עליה מתי שצריך,

גם בשעות קשות.

לא כלפי חוץ תראה אהבה שהיא שום דבר,

שהיא חרטה ברטה.

ואדם עושה הפוך, לא כלפי חוץ.

הוא מחזיק יד לאשתו, בתוך-תוכו,

לא בטוח, הוא בספק.

אם היצר יראה לו חתיך דאיסורא אחרת,

יכול להיות שהוא בכלל ייתן עיניו בה,

והוא בכלל לא יחשוב על אשתו.

הוא אומר, אני אוהב את אשתי. במה אתה אוהב את אשתך?

לאדם הראשון לא היו שום אופציות.

זאת האישה, ונגמר הסיפור.

ולכן גם לא היה לו על מי להפיל את האשמה. הוא לא הפיל את האשמה על הנחש.

הוא אמר על חווה, היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

אתם יודעים שהזוהר מביא שם דבר מבהיל.

מה זה היא נתנה לי מן העץ ואוכל?

היא לקחה חתיכה מעץ הדעת והרביצה לו, תאכל.

הוא לא רוצה לאכול, זה נגד רצון השם יתברך. תאכל אם אני לא, אני ארביץ לך.

נתנה לו צ'פחות, היא נתנה לי מן העץ.

נתנה לו צ'פחות עם העץ ופתח את הפה, לא היה לו ברירה אחת.

מכאן ראיה לגברים המוכים.

כן.

איי, איי, איי.

אז לכן אדם שהולך יד ביד מחלל את השם,

וזה לא משנה

אם הוא עם כיפה

רקומה

או מודפסת

או שחורה

או עם כובע וחליפה או בבין הזמנים או לא בבין הזמנים,

איך אתה מתנהג?

כפי שאתה מתנהג בחוץ,

ככה ניכרת ההתנהגות שלך בפנים.

כפי שאתה מתנהג בפנים, ככה ניכרת ההתנהגות שלך בחוץ.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיות נזהר בדבר הזה, בפרט שכשרוא אותו אדם חילוני, הוא אומר, תראה מה זה.

אלה החרדים האלה, איך הוא הולך יד ביד עם אשתו?

מה זה? איזה התנהגות? זה חרדי זה?

ראינו את כל אלה עכשיו בבין הזמנים,

שמרגישים ששחררו להם את הרסן.

אה?

מרגישים ששחררו להם את הרצועה?

פתאום תראו אותם עם טרנינג,

יש לו זקן ככה ארוך, תראו אותם עם טרנינג,

או תראו אותו בכל מיני מקומות, הלו,

הלו.

ויש כאלה שהגדילו לעשות בכלל,

הולכים לכל מיני אטרקציות.

ומה עם חילולי השבת שמדברים עליהם שנים גדול לעולם?

שאסור ללכת, להכול.

כולם ימצאו לעצמם מתירים, כי זה לעצמו.

אבל לעשות את רצון השם יתברך, הוא לא עושה.

והוא קורא לעצמו חרדי, חרד לדבר השם.

חרטא ברטא.

נגמר הסיפור.

מבהיל.

ואתה רואה בן אדם חילוני, מתנהג יותר טוב ממנו.

עם דרך ארץ יותר טובה ממנו.

אתה אומר, זה בין תורה.

זה בין תורה.

לא בין תורה.

זה הבן של העגל, בן של השור.

איך אתה מתנהג בצורה כזאת? אתה מחלל את שם השם.

אנשים מסתכלים עליך.

אחרי מי אתה רודף?

באיזה טברנה אתה מסתובב? איזה דברים מזעזעים.

מקומות שחילוניים בקושי מגיעים, לשם הם נמצאים שם.

הם מתירים לעצמם הכל מותר.

לא, אמרו לי, ככה אפשר לעכל פה, אפשר לעכל שם.

אז במה אתה נקרא חרד לדבר השם?

מה אתה נקרא עבד השם אמיתי?

אחר כך מתפלאים למה יש כל מיני דברים,

כל מיני אסונות, כל מיני בעיות,

כל מיני קשיים,

אין עבודת השם אמיתית, יש ירידה ברוחניות.

הכל

בגלל הדברים הפשוטים. אלו מצוות קלות

שאדם דש בעקביו, דורכים עקב על זה,

נגמר הסיפור. לא, אני לא עושה חשבון לאף אחד, אני עושה חשבון לעצמי.

כן, אבל האחר לומד ממך.

היה איזה בית מלון, אני חייב לספר את זה,

אולי ראיתם, אולי לא.

היה איזה בית מלון,

שכנראה שמרוב העומס של החרדים שרצו ללכת לשם לנפוש,

כן,

אז הם טעו, יכול להיות טעו, יכול להיות לא טעו,

נדון אותם לכף זכות במצב הזה, הם טעו. בקיצור, הם רשמו כפולות

על חדרים מסוימים.

טוב?

על חדר אחד רשמו שתי משפחות.

אלה אמורים להגיע היום שלישי.

בסדר גמור.

הגיעו היום שלישי, אמרו, החדר תפוס, משפחה אחרת.

מה, אנחנו נתנו לנו את החדר הזה? הנה המפתחות, הנה המספר, הנה זה.

אמרו לנו, גם בטלפון זה המספר של החדר שלכם.

מה פתאום? אבל גם לנו הבטיחו את זה.

ועזבו את החדרים, זה לא משנה,

הייתם צריכים לראות איך הם רבים בחדר אוכל.

וואי, וואי, וואי.

איזה חילול השם.

איך הם רבו בשביל להיכנס לחדר אוכל.

ומן דה חרשמי, אם היה שם משגיח בכלל, כן?

וגם איך הוא בדק, ומה הוא עשה.

ואין אתה הולך? מה יש לך לעשות שם?

רבו כאילו עכשיו יש מלחמה בחוץ על אוכל.

דוחפים, והזמינו לשם משטרה, וכל המאבטחים של הבית מלון, ולא עזר.

ואיזה קללות.

אתה רואה חרדי, איך הוא מדבר,

מה, זהו, פרקו לך את הרסן מהפה,

נטלו ממך את המושכות, נגמר הסיפור, אתה נהפך להיות חיית אדם? לא הבנתי.

איפה הדרך ארץ שלך?

איפה המידות שלך? איפה המוסר?

שום כלום.

כשזה מגיע לתעבוד, בן אדם מתהפך, נגמר,

לצד הנגדי והקיצוני ביותר, וזה מבהיל לראות את זה.

וככה יראו לנו את הסרט של החיים שלנו אחרי 120 למעלה.

וכל אחד עם הדברים שלו,

עם העניינים שלו,

מה שהוא עשה, שב,

נגיש לך תכף פופקורן.

בבקשה, תראה את הסרט שלך, 120 שנה, איך התנהגת,

איך דיברת, איך עשית,

ברגוע,

בבית,

בחוץ,

בבית הכנסת, בעצבים,

הכל יראו לאדם. מה הנים מענן? מה האדם יגיד?

איי, איי, איי.

יש הזדמנות.

כל זמן שהנר דולק,

רב ישראל סלנטר, אפשר עוד לתקן.

אדם יכול לתקן כל זמן שהנר דולק.

והנר זה הרוחניות, נר ה' נשמת אדם.

כל זמן שאדם דבק בקדוש ברוך הוא, דבק בתורה הקדושה, יש לו הזדמנות לתקן.

יצאת מההידבקות שלך עם הקדוש ברוך הוא, נגמר. כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים.

נגמר הסיפור.

החושך, הרחוב, מכסה את הבן אדם, משנה את הבן אדם.

לא בחינם אמרו, הרחיק משכן רע ואל תתחבר לרשע.

צריך שיהיה לך שכן טוב.

לא בגלל שהוא אומר לך בוקר טוב, הוא נקרא שכן טוב.

שלא מסית אותך,

שלא מדיח אותך מעבודת השם.

אבל אם הוא חד כזה שהוא יעשה להפך, אוי ואבוי, תברח ממנו.

ואמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דזכר סא גברי אישה דתניא לא יעלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו.

אז גם אחורי אשתו אסור לאדם ללכת.

נזדמנה על הגשר,

אם היא הולכת עכשיו על הגשר,

יסלקן על הצדדים,

וכל העובר אחורי אישה בנהר אין לו חלק לעולם הבא.

שמעתם?

תנו רבנן,

המרצה מעות לאישה מידו לידה,

קבל עודף

או שנותן.

אוטובוס, מכולת, מונית, לא חסר.

סתם קרה אפילו.

בשביל שיסתכל בה,

אפילו דומה למשה רבנו.

כן?

שקיבל תורה מהר סיני,

לא ינקם מדינה של גיהנום.

מה, הרב? מה אתה מחמיר? נו מה?

כולו העברתי מעות מידו לידה.

אבל התכוונת.

והעיקר זה הכוונה.

אז אפילו שאתה גדול כמו משה רבנו שקיבל תורה מסיני,

לא ינקם מדינה של גיהנום.

שמעתם?

מזעזע ומבהיל ביותר.

אמר רב נחמן,

סליחה, ועליו הכתוב אומר במשלי יא,

יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנום.

ואמר רב נחמן מנוח,

אבא של שמשון הגיבור, עם הארץ היה,

שנאמר ויקום שופטים, יג,

ויקום וילך מנוח אחרי אשתו.

ואמרנו עכשיו אפילו אשתו אסור לו להלך אחריה.

אומרת הגמרא, מתקיף לרב נחמן בר יצחק, אלא מעתה גבי אלקנה.

דכתיבה הלך אלקנה אחרי אשתו, אהכנמי.

וגבי אלישע, דכתיבה יקום הלך אחריה, אהכנמי.

אלא, אומרים חז״ל, אחרי דבריה ועצתה.

אם האישה מייעצת לבעל של העצה,

אין בעיה שתעשית עצה.

כתוב בינה יתרה ניתנה לאישה.

אמרנו כמה וכמה פעמים, אדם רוצה לפתוח עסק.

אין בעיה, הולך לקבל ברכה מרבי דוד אבו חציר.

בסדר גמור, אין שום בעיה.

אתמול התקשר אליי ידיד נפש מהצפון,

רב של אחד המושבים.

הוא אומר לי, הייתי אצל רבי דוד.

אמרתי לו, כבוד הרב, אני הגשתי מועמדות

לאחד מהערים בארץ,

להיות רב.

לאן אני הולך? חשיפה ראשונית, כן?

לאן אני הולך?

אמר לו, אתה תלך או לתל אביב,

או לתל אביב או להרצליה.

אז הוא מתקשר אלי, הרב שמעון, תעזור לי, תל אביב, תל אביב.

אמרתי, מה, אני פוליטיקאי?

מה, אני, מה אני יכול לעזור? אני לא יכול לעשות שום דבר.

התפלל לקדוש ברוך הוא, אם רבי דוד אמר לך,

אישית אני ממליץ לך, עדיף לך הרצליה ולא תל אביב, כן?

בגלל כל החילולי שבת והכול, אבל

אם רבי דוד אמר,

יכולים לדעת מה אנחנו יכולים להסתכל.

אלה צדיקים רואים להם מרחוק, קדושתם, טהרתם,

חשיבותם בשמיים,

גדולים ועצומים.

אז אדם הולך לרב, הולך לרבי דוד, אומר לו, הרב, אני רוצה לפתוח עסק.

למה העסק שלך? חנות בגדים צנועים

לגברים בלבד.

בסדר, אין שום בעיה.

נתן לו ברכה.

ודאי שברכת צדיק

טהור וקדוש,

עושה

רעש גדול בשמיים וגם משפיעה.

אבל אתה לא צריך בשביל גשמיות ללכת ולשאול ולטרוח.

מספיק שתבקש עצה מאשתך. אשתי היקרה, מה את אומרת?

כדאי לפתוח חנות בגדים.

כדאי לפתוח מספרת גברים שמסתפרים בה כמו שצריך.

כן, בעלי היקר, אין שום בעיה, אבל בתנאי

שזה לא יפסיק אותך מלימוד תורה, מקביעת עתים לתורה, מתפילות.

כן, כן, אין שום בעיה. מ-10 עד אחת. אחר כך מנחה

אני אתפלל, אחר כך קובע עיתים לתורה,

ואחר כך עד חמש, אחר כך באה ארוחת ערב,

הולך שוב פעם לבית הכנסת,

מתפלל מנחה בערבית,

ועוד פעם לימוד תורה, אשרה ואשרה חלקו.

גם הגשמי שהוא עושה, דהיינו פרנסת אנשי ביתו,

שהקדוש ברוך הוא זנו מפרנס, מביא לו את זה, גם בזה יש בו שכר.

למה?

כי הוא עושה חסד, והכל תלוי במה שהאדם בבוקר,

לפני שהוא יוצא מהבית שלו, על מפתן הדלת, מנשק את המזוהר ואומר, ריבונו של עולם,

תזמן לי שתהיה פרנסה טובה כמו שצריך, ביושר,

בקלות,

שלא ניכשל חס ושלום,

ובעזרת השם שאני אוכל

לזון את אנשי ביתי,

כדי שיהיה להם כוח לקיים

את רצונך באמת ובלבב שלם.

אחד כזה, גם הגשמיות שלו נהפכת לו לרוחניות.

גם הפעולה הפשוטה שהוא עושה,

אני יודע מה, צייר,

עשה פעולה פשוטה, גשמית, זה לא רוחנית.

אבל הוא זכה לקדש את הפעולה הזאת.

ממילא כל השעות הללו שהוא מתעסק בהן במסחר,

עולים לו למה? לרוחני.

למה? כי בני ביתו, מה עושים?

יושבים, לומדים תורה,

עובדים את השם,

הכל נוקף לזכותו. הוא זה שדאג להם.

הוא זה שהזרים להם, מה שנקרא, את הדלק.

ואם הם עשו את זה כהוגן,

ישתבח שמו בורא עולם.

לכן פרנסתו מזומנת ומתברכת גם.

אבל אם לא, איך אתה רוצה שפרנסתך תהיה מזומנת ומתברכת?

אז גם אצל מנוח,

סליחה, גם אצל אלקנה וגם אצל אלישע, היות וקיבלו עצה ולא הלכו בפועל,

ויקום וילך אחריה,

דרשה הגמרא אחר דבריה ועצתה,

קיבלו עצה מן הנשים.

ישתבח שמו בורא עולם, בסדר גמור, היות ויש להם בינה יתרה,

עצתם עצה טובה.

ואמר רבה שיולמה ידי אמר רב נחמן,

מנוח אמר ארץ היה,

אפילו ברב נמי לא קרא.

דכתיב, ותקום רבקה בנערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש.

ואמר רבי יוחנן אחרי ארי,

ולא אחרי אישה.

אחרי אישה ולא אחרי עבודה זרה.

אחרי עבודה זרה ולא אחרי בית הכנסת בשעה שמתפללים.

אז יצאו מפה שלושה יסודות חזקים ביותר.

היסוד הראשון,

עדיף ללכת אחרי אריה ולא אחרי אישה.

אחרי אריה אין הרהורים רעים,

אין יצר הרע.

אתה כל רגע אומר, רגע, מדי הוא הסתובב לעשות השאגה?

אתה כל רגע באיכון, אתה מפחד.

אבל אחרי אישה יצרה אומר, תראה, תראה, תראה.

תראה ככה, תעשה ככה,

אולי תמשוך את תשומת ליבה, אולי תקרב יותר,

תריח את הבושם שהיא סחה את גופה.

אה, ככה, יצרה מתגבר על אדם, וחס ושלום אדם נכשל,

עד שחס ושלום שלום הבית שלו נהרס.

הוא אומר, למה?

תשובה,

במה הרהרת?

על מה חשבת?

על מה הסתכלת?

לכן עדיף להסתכל אחרי אריה, ללכת אחרי אריה ולא אחרי אישה.

אבל אם יש אישה ועבודה זרה,

אוי ואבוי עבודה זרה.

אז במצב הזה ספציפית, עדיף שילך, לא שיהרהר.

ילך רגע אחרי אישה, העיקר להימנע,

חס ושלום, מלהימשך אחרי עבודה זרה.

ואחרי עבודה זרה

ולא אחרי בית הכנסת בשעה שמתפללים.

היות שהוא נראה ככופר,

עכשיו כל הציבור מתפללים, ומה אתה עושה במקום להתפלל?

אתה עושה להפך, עושה עוד דברים אחרים?

אז עדיף שתלך בכיוון, כביכול,

כן, של עבודה זרה, לא שתעבוד עבודה זרה,

אלא כביכול דרך העבודה זרה,

ולא יצא עליך, חס ושלום, חס וחלילה,

העניין הזה של כופר,

חס ושלום, במקום, ברוך הוא,

כי כולם מתפללים ועובדים את הקדוש ברוך הוא, ואתה לא.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל אותם שנים שהיה אדם הראשון בנידוי,

הוליד רוחין ושדין ויללין.

מהם נבראו כל המזיקים שישנם בעולם, שנאמר,

ויחי אדם שלושים ומאות שנה,

ויולד בדמותו כצלמו,

מכלל דעדא עידנא לאו כצלמו הוליד?

מה זה בדמותו כצלמו?

בדמותו כצלמו הכוונה שמה?

שהיו ממש בנים, כמו שאנחנו יודעים.

אבל, מה שנקרא הבל וקין ושת,

אבל שלא בדמותו ושלא בצלמו מי הם?

אלו אותם המזיקים,

הרוחין והשדין.

מי טבע.

היה רבי מאיר אומר, אדם הראשון חסיד גדול היה,

כיוון שראה שנקנסה מיתה על ידו לעולם,

ישב בתענית 130 שנה.

בגללו נגזר הרי מיתה לעולם.

לא ידום רוחי באדם בשגם ובשר, ויהיו ימיו.

אומרת התורה 120 שנה. ככה?

אני יושב בתענית. כמה זמן ישב בתענית? 130 שנה.

לא יום אחד.

אדם, כואב לי הבטן, קשה לי, לא יכול. סחחורות, הרב, תתיר לי.

קשה לי, סחחורות. 130 שנה, האדם הראשון.

הוא פירש מן האישה 130 שנה. לא לתפוס על זה טרמפ.

כן, בן אדם הוא מחפש סיבה למסיבה. לא, לא, אני עכשיו פורש מאשתי, אני צדיק.

130 שנה פירש מאשתו. אחד כזה יענש.

האדם הראשון היה משהו אחר.

והעלה זרזי תאנים על בשרו 130 שנה.

דהיינו, הוא קשר לעצמו חגורות

של זרזין.

זרזי תאנה.

כי כאמרין, אומרת הגמרא, בשכבת זרע דחזה לאונסי.

יפה מאוד.

היות ונעשו שדין ורוחין ויללין,

וכל מיני מזיקים.

כל הדבר הזה,

הוא היה צריך למנוע אותם. ואיך ימנע אותם? על ידי שמה?

שחגר עצמו, קשר את עצמו,

פירש עצמו בגלל כל מה שהוא ראה, שהוא עשה נזק.

וילד כל כך הרבה מזיקים ושדים בדבר שהוא חטא,

מה שנקרא בהוצאת שכבת זרע לבטלה.

לכן הוא פירש

והרחיק את עצמו, וזוהי

תשובה כפי שהרמב״ם כותב. יעזוב רשך חטאו,

וישאב אין מחשבותיו,

וישוב אל השם ורחמיהו,

ואל אלוהיו, כי ירבה לסלוח.

בזריזות נעבור בעזרת השם לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו. אמן. סיימנו באות ה', לא כולל.

חלום.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, ברכות נה' על הפסוק, והאלוקים עשה שירעו מלפניו.

זה חלום רע.

וגם כן אמרו בשבת,

יא' א',

יפה התענית לחלום, כי יש לה נעורת.

ואמרו בגמר ברכות ל״א עמוד ב',

שכל המתענה תענית חלום ביומו, ואפילו בשבת, קוראין לו גזר דינו של שבעים שנה.

אדם חלם חלום רע, בשבת

יכול לעשות תענית חלום ולהתענות.

זו התענית היחידה שעושה אותה ביחיד בשבת.

שאר התעניות לא, מלבד יום הכיפורים, זה תענית רבים, כן?

אבל שאר התעניות לא בשבת.

והם אמרו, דברי החלומות לא מעלין ולא מועדין, זה גמרא בגיטין, נב.

ואמרו בגמר ברכות נה' עמוד ב', חלמא דלא, מי אפשר כי איגרת דלא מקריא.

חלום שאי אפשר לפתור אותו זה כמו איגרת שאי אפשר לקרוא.

ואמרו שלאדם טוב מראין חלום רע,

ועציבות משא תהיה ופשר דבר הוא.

נותנים לו קצת להתעצב פה ונגמר הסיפור.

ככה מנקים לו מה שנקרא מהעוונות שלו.

שיותר טוב הוא שלא לחוש על החלומות ושלא להתפחד כלל.

כי האיחי דלא ליטרא מזל שלא התהפך מזלו.

ואל יספר חלומו לשום אדם כי על הרוב רובה דרובה חלומות שוו ידברו.

אז אם יקום אחד ויגיד אני חלמתי את מרן וחלמתי את ההוא שם

כן אז תגידו להם אתם צודקים.

תקראו קריאת שמע היטב לפני השינה.

הכל בסדר.

תפסיקו לחלום חלומות תתחילו לחיות את המציאות.

יש אנשים כל היום חולמים חלומות.

הוא חולם על ההוא ועל הזה והוא נתן לו צ'פחות וזה נתן לו ככה. מה זה הכל החרטוט האלה?

לפחות אל תספר את הפדיחות האלה בציבור.

הם מספרים כל הזמן הם חולמים חלומות.

למה מציאות הם לא חולמים?

רק דברים מוזרים הם חולמים.

כי הם רוצים טרנד,

לעשות איזה משהו, לעורר כביכול את אותם האנשים

שעוקבים אחריהם או מסתכלים,

ועל ידי ככה הם יוכלו למשוך תשומת לב או מהם כסף או כל מיני דברים אחרים. חלמנו, חלום. כולם, מה חלום, חלום?

כן, זה מעניין. רגע, רגע, מה הפתרון? מי זה פה יוסף פותר החלומות?

בוא, בוא, תפתור לו את החלומות זה.

הוא חלם ככה והוא, כן, מה?

אה, זה ככה, אז יהיה לך ככה, ובסוף הכל שום דבר. לא יוצא לא ככה ולא ככה,

ולא הפתרון הזה, ולא הפתרון הזה.

איך אומרת התורה?

או, אל חולם החלום ההוא, כי מנסה השם אתכם לדעת.

הישכם?

עושים את דבר השם.

אם שומרים את מצוותיו,

אז הרבה חולמי חלומות יש בימינו,

וגם בימים ההם בזמן הזה.

יש. לא להתייחס, שום דבר.

למה? כפי שכותב הרב,

כי על הרוב רובה דרובה חלומות, שב ידברו.

ובפרט בדור יתום כזה, אני לא אמרתי כלום עצמי, פלא יועץ הקדוש.

ובפרט בדור יתום כזה, אינו בנמצא איש כזה שתעלה נשמתו לישיבה של מעלה,

ויגלו לו עתידות, כמו שהיה נוהג בקדושה העליונים, רבותינו הקדמונים.

וגם לא יש מי שיזכה שיגלו לו עתידות על ידי מלאך.

רק כוח הדמיון פועל מבלי השכל,

וחושב מחשבות ימה ומזרחה וצפונה ונגבה, וישר רעיונותיו על משכבו סליקו.

ויש חלומות מבוהלים.

על פי מה שגובר המרה מחמת רוב אכילה ושתייה. אכלת הרבה,

שתית הרבה, תלוי מה הכנסת לפה,

אז תתחיל לחלום חלומות כאלו שמשמור.

או מחמת עצבות וכדומה, הוא מתחיל לחלום פתאום חלומות.

ואשר רוחין ושדין ולילין מחייכין בנשמתי בהיותה באוויר העולם ומחזין למילין כדבעין

ולזמנין מודיעין ליה

גם כן איזה דבר ממללין דקשות ממד העתיד למהווה באופן שיותר טוב שאל יחוש כלל

אז יכול להיות שזה גם שדים ומזיקים שבאים

לכן צריך לכוון בפסוק הנה מיתתו של איש שלמה

שישים גיבורים מגיבורי ישראל

כולם אחוז אחר מלומדי מלחמה להגיד קריאת שמע

אדם שלא מקפיד על קריאת שמע יאמר קריאת שמע כמו שצריך קודם השנה

ובפרט בשבת כבר כתבו הפוסקים

כתב מגן אברהם בסימן רפח סעיף ה שלא התירו להתענות אלא למי שנפשו עגומה עליו

והתענית היא עונג בשבילו אז הותר להתענות בשבת תענית חלום אבל אם זה צער לו ודאי שלא יתענה

אבל אם אינו דואג ואינו רוצה להתענות לא הפסיד

אבל לפוטרו בלא כלום אי אפשר ולמחש מאי באי

שבה מן השמיים רצו לרחם עליו ולהודיעו כדי שייתן לב בפדי נפשו

ואם הוא לא יחוש כלל נמצא שהרי זה מתחייב בנפשו

ולכן זה דרכי כשאדם אומר לי שחלם חלום רע

אני אומר לו אל תירא ואל תפחד כי חלומו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והכל הבל ורעות רוח

אבל אין הפסד שתעשה תענית

אם תוכל ותחלק מעות לצדקה ותעשה בסדר פדיון נפש וכדומה ליתן לב לשוב מהעבירות שבידו

וזה הדבר הצריך וטוב מועיל בכל יום ובכל שעה הוא מסוגל להתענות ולא לשלם

ולא לתת צדקה איזה כאלה

הוא אומר לו לא לא עד הכסף כבוד הרב אני מוכן לעשות תחנית לא יכול לא לשתות

אבל הוא אומר לו תן צדקה תן פדיון נפש לא לא לא

ויאמר החולם חלום למה אבחד?

מי חידש ליבה על החלום?

שאני מעוטד

למות

זה אני יודע ועודיעונו רבותינו זל באומרם משנה באבות בית יוד

שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב היום שמא ימות למחר

וזה אמת וברור אבל החלומות הבל המה ומעשה תעתועים

ונסיים אבל על כל פנים ראוי לחוש לדברי בעל החלום אם עוד מעט ללך בדרך או על הים

ואומר לו בעל החלום שלא ילך

צריך לחוש לדבריו וימנע עצמו

וכן לא טוב להגיד לאחרים אם חלם עליהם חלום שנראה לו שאינו טוב

תפתח לו את הבוקר בבוקר טוב למה אתה מספר לו חלומות לא טובים שחלמת עליו?

ובפרט אם איש עני הוא החולם שתכף יאמרו הנה בעל החלומות להנעת עצמו הוא דורש

והיותר טוב שלא לחתור ולהשתדל לדעת פתרוני החלומות

כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב כן כתב שלמה בקהלת א' יח'

והולך בתום ילך בטח באשרי אדם מפחד תמיד אפילו בלא חלום

לא צריך לחלום חלום כדי להבין מה אתה עושה בעולם הזה

כדי להשתפר כדי לדעת איך להתנער לא צריך לחלום חלומות

אבא שלך לא צריך להפריע לו מלמעלה שהוא ירד למטה והוא יגיד לך תהיה בן אדם

תגיד עלי קדיש,

תלמד עלי תורה, תקבע איתם לתורה לא צריך את החלומות האלו

אתה יכול להיות בן אדם גם בלי להציק

לאותו אחד שיושב למעלה שם

ומתענג מזיו השכינה

ויחשוב כי בן אדם חציר יינתן והוא מעוטד לכל רעות המתרגשות לבוא בעולם וכל אשר כוחו לעשות תשובה יעשהו מעשים טובים

שהם כתריס בפני הפורענות. ואם חלם בשבת או בשער ימים שאסור בהם להתענות,

היותר טוב שלא ידאג ולא יתענה.

לכן כתוב שילך אצל אוהבו ויאמר לו ג' פעמים חלמת טבח חזאי, חלמת טבח חזאי, סדר הטבת חלום שעושים.

יגידו חלום טוב חזיתא, חלום טוב חזיתא, חלום טוב חזיתא.

תחשוב שנשך אותך נחש בחלום,

וזהו, ואתה הולך לזכות עכשיו בסכום כסף גדול.

תחשוב חיובי, מה שנקרא, יפה.

אז לכן הוא הולך לאוהב שלו ולא לשונא, כי אם יהיה לך לשונא, הוא יגיד לו, אה,

כן, אמור להתהפך עליך בניין.

אז תיזהר, אל תטוס לחו״ל.

השם ישמור.

ואם חלם בשבת או בשער ימים שאסור להתענות, היותר טוב שלא ידאג ולא יתענר, רק שיקבל עליו להתענות שני ימים של חול.

ויאמר הטחינה שתקנו רבותינו לומר בעינא דפרזק האני ידוי ידהו וגם יעשה הטבת חלום כמו שלימדונו רבותינו זל בגמרא ברכות נה״ב.

ויהיה נכון ליבו בטוח בהשם בלי פחד וחנינה והשם יהיה לו למגן וצנעה. זה מזכיר לי,

יש איזה בחור אחד שאני אומר לו תעשה תשובה, תהיה בן אדם.

פה, זה סיפרתי עליו, שהוא בא עם מכנסיים קרואות לבית הכנסת, ברוך השם עכשיו השתפר.

אבל מתי הוא בקשר איתי? תמיד שיש לו חלומות רעים. הרב,

שולח בוואטסאפ, הרב,

חלמתי חלום גדול, אני צריך לעשות הטבת חלום אצלך או לא?

אז כל פעם אני אומר לו, אתה צריך לחזור בתשובה.

אתה צריך לחזור בתשובה.

תפסיק לחלום חלומות, תתחיל להגיד קריאת שמע, הכל בסדר,

תלך לישון מוקדם, תהיה עבד השם, תקום בבוקר לתפילה.

מה אתה, חלומות, חלומות, חלומות, חלומות, וכל הזמן אתה נשאר באותו מצב.

במקום שאדם יתקדם, חס ושלום, היצע הרע מוליך אותו שולל.

יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכנו שנזכה בעזרת השם להידבק בדרכי הקדוש ברוך הוא, נזכה לתשובה אמיתית עוד קודם ראש השנה, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום.

אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשי אומר,

רצה השיעור, סליחה,

יהיה אלו נשמת מורביהם ואתר ראשם אליהו בן ישועה

וגם אליהו בן אסתר וגם

יצחק הכהן בן אסתר וגם לעילוי נשמת

איבן בת פרידה,

חיים בן מנחם

ואישה אסתר בת דבורה וגם ראש משפחת יאיב,

שנפטר, אבא של שמעון,

לא זוכר את השם שלו, גם השיעור בעזרת השם מוקדש ואלה עילוי נשמתו,

וגם בת שבע בת שורה,

רוח רונאי תיכף מגנה להצלחת עם ישראל בכל מקום שהם,

חזרה בתשובה שלמה של כולם והידבקות בתורה, במצוות

ומעשים טובים, אמן. רבי חנניה בן הקשי אומר, הצד משפחות דקות ישראל לפיכך,

בלהם תורה ומצוות שנאמרנו, יחפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.