עין יעקב - עירובין א-ב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו מתחילים בלימוד מסכת עירובין עין יעקב,

פרק ראשון,

דף ב עמוד א',

והלאה.

פרק ראשון, מבוי.

אומרת הגמרא אשכחן מקדש דאיקרא משכן ומשכן דאיקרא מקדש.

מצינו שלמקדש

קוראים משכן,

ולמשכן קוראים מקדש.

בישלמה מקדש דאיקרא משכן דכתיב

ויקרא חווה ונתתים משכני בתוככם.

אלא משכן דאיקרא מקדש,

מנהלן, מאיפה למדנו?

אילא אמא מהדכתיב ובמדבר יוד

ונשאו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם?

ההוא בארון כתיב. הרי מה נשאו בני קהת את ארון ברית השם?

אלא מהכה

לומדים מפסוק בשמות כה כתוב שם, ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכם.

ומכאן דרשו חז״ל את הדרשה הידועה

בתוכו של כל יהודי ויהודי.

צריך שיהיה מקום לשכינה הקדושה

כדי שהקדוש ברוך הוא ישרה את שכינתו באותו מקום,

באותו לב.

חס ושלום, חס וחלילה, אם אדם עושה רק משכן ליצר הרע,

לטומאה, לסטרא הרע ולכל שער המרעין בישין,

ולקדוש ברוך הוא לא עושה משכן בתוכו,

אז אין השכינה שורה עליו.

וזה מה שכתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

איך יראו כי שם ה' נקרא עליך? על ידי שהכנת לקדוש ברוך הוא מקום להשרות בו בתוכך ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם להשרות בו את השכינה.

א', אמרין שקדרה דה שיתופה

לא קרירה ולא חמימה.

תניא, לעולם הלכה כבית הלל,

והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה,

כדברי בית הלל עושה.

מיכו לבית שמאי ומיכו לבית הלל רשע.

מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל, עליו הכתוב אומר בקהלת ב'

והכסיל בחושך הולך.

אלא היא כבית שמאי כקולהון וכחומרי הון,

היא כבית הלל כקולהון וכחומרי הון.

אז ישנה מחלוקת ידועה בין בית שמאי לבית הלל,

ועליה הכתוב אומר כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים בשונה ממחלוקת

קורח ועדתו,

שכתוב עליה שאינה מחלוקת לשם שמיים, והיות והיא לא מחלוקת שהיא לשם שמיים,

אין סופה להתקיים, וזה מה שנעשה

משתי סיבות. האחד, שקורח לא הצליח במחלוקת.

והאחר, שהתורה אומרת שהוא בכלל לא חלק על משה ועל אהרון.

אלא,

איך נקראת המחלוקת?

מחלוקת קורח ועדתו.

מה קשור עדתו?

הרי עדתו היו איתו. התשובה,

גם בתוך עדתו היו מי שחלק וחשב אחרת מקורח.

אבל מה לעשות שכבר הם הגיעו?

אז אדם רוצה לעשות רק את הקולות

שבית שמיים נהגו בהם, ורק את הקולות,

הכוונה, הדברים הקלים,

ההיתרים שבית שמיים נהגו בהם, או ההיתרים שבית הלל נהגו בהם.

אומרת הגמרא, אחת כזה הוא רשע,

מחפש כל היום קולות.

אבל אם הוא רוצה לעשות גם את מה שהחמירו,

וגם את מה שהקלו, כך צריך לנהוג.

כי לעולם הלכה היא כבית הלל.

עד שבעזרת השם יבוא מלך המשיח,

ואז יחמירו כשיטת בית שמאי,

כי בית שמאי החמירו יותר.

זה עם אותו מעשה שהיה, שהגיע להלל ושמאי,

לבית המדרש,

אדם ואמר לו,

אני רוצה ללמוד את התורה על רגל אחת. מה עשה שמאי?

צריך לדעת את זה, אורן.

דחפו בעמת הבניין.

הוא זרק אותו לאן? לגרם של המדרגות של הבניין. היה כנראה קבלן שיפוצים שמיים, מה זה דחפו בעמת הבניין?

היה לה הכוונה, הוא הדיח אותו, אמר לו, לך מפה, מה אתה מסתלבט עליי? צוחק עליי? מזלזל בי?

פה באים אברכים רציניים, לא מגיעים כל מיני ארחי פרחי.

אז לכן דחפו בעמת הבניין,

מה שנקרא, יקבל צ'פחה מהבניין ויתחנך.

בית הלל, הלל אומר לו, לא, לא, לא, אתה רוצה? אין בעיה, אני מוכן ללמד אותך. מה, את כל התורה על רגל אחת? כן, אין בעיה.

ההוא בטוח שהוא יגיד לו איזה מילה ארוכה כמו אנציקלופדיה ונגמר הסיפור.

מה אומר לו הלל?

כלל ברזל.

מהו הכלל?

מנדסני עלך לחברך לתעבין.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך.

ואם הכלל הזה, תמשיך הלאה.

הנה, זאת התורה, תמשיך הלאה.

אם אנחנו עוצמים את העיניים, בעצם זה דרך ארץ קדמה לתורה,

כמו שהתנא באבות כותב.

קודם כל תהיה בן אדם,

אחר כך, בעזרת השם, גם תוכל

לשבת ולעסוק בתורה, ולא לוקח את התורה כדי לעשות קרדום, לחפור בה או להתנגח

בכל

מיני אנשים וכולי וכולי. לא,

להפך.

אם הוא משתמש בתורה כדי להוכיח,

כדי לזכו את הרבים, כדי להחזיר אותם למוטב,

מהדרך הלא טובה שהם, אשריו אשרי חלקו,

אבל אם הוא משתמש בשביל הכבוד העצמי,

או בשביל איזה הנאה, או בשביל שיגידו עליו שהוא ככה, והוא ככה, והוא פה והוא שם.

ודאי שלא.

לכן,

אלא היא כבית שמאי, ככולי הון וכחומרי הון. היא כבת הלל, ככולי הון וכחומרי הון.

קח גם את הכולות של בית שמאי, וגם את החומרות שלהן, ותקיים.

אשרא ואשרי חלקו, מי שרוצה לקיים את ההלכה של בית שמאי בימינו,

אומרים לו אל תעשה, אתה לא יכול? מה פתאום, רשאי, אין בעיה, הוא רוצה להחמיר, מה הבעיה?

כל המחמיר, תבוא עליו,

ברכה, הוא רוצה ברכה, אין בעיה, בבקשה.

אבל בתנאי שהוא עושה את הכל כמו שצריך, לא שהוא מזלזל.

יפה מאוד.

ואם רוצה לנהוג כבית הלל, גם תבוא עליו ברכה, אבל אי אפשר לקחת רק את הכולות ואת החומרות לו.

גם זה, מזה ומזה אל תנחי אתך.

אומרת הגמרא, הגוף הקשי, אמרת לעולם הלכה כבית הלל, והדר אמרת רוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה?

וכי יעלה על הדעת? הרי מקודם אמרנו, היות וההלכה נפסקה כמו בית הלל,

עד שבעזרת השם יבוא בן דוד, מלך המשיח, ומה שנקרא ההלכה תהיה פסוקה גם כבית שמאי,

כדי להוכיח לנו שמה, שמחלוקתם הייתה לשם שמים ולא נבעה מאינטרסים אישיים.

לא היה להם חס ושלום איזה שנאה וקנאה אחד כלפי השני,

למרות שיש שם התבטאויות בדברים רבותינו, מה שהם היו עושים זה לזה, וואו,

גדולים.

עד כדי כך.

אבל עדיין היה בהם לשם שמים, הייתה בהם תורה אמיתית. לכן זה וזה יתקיים.

זה בזמן הזה, וזה בעזרת השם לאחר מכן.

אז אם אמרנו שההלכה כבית הלל, למה אתה אומר שמי שרוצה לעשות כבית שמאי,

רשאי לעשות?

הרי זה לא הזמן עכשיו לעשות כבית שמאי.

תחמיר, בעזרת השם, אחר כך.

שתוכל עכשיו, תקל.

אומרת הגמרא, לא קשיא כאן קודם בת קול, כאן לאחר בת קול.

הגמרא,

באהובין יג עמוד ב', שמה מזכירה שיצאה בת קול ואמרה, זה לא בית הלל,

עשו הצבעה,

להבדיל, כמו הציונים,

כן, ואמרו, זהו, הנה בית הלל נבחר,

זה נקרא חבר המדינות, הצביעו לבית הלל הלכה כמותו, לא.

או שאמרו, הם הכי חכמים,

הם הכי הרבה,

יש להם את הבתים הכי מפוארים. לא,

לא ככה פסקו הלכה,

לא פסקו הלכה מתוך אינטרסים,

לא נתנו להם תפקיד מתוך תואר כבוד, או קשרים למלכות, או קשרים משפחתיים, לא, ממש לא.

אלא היות ובת קול יצאה מן השמיים ואמרה ההלכה כבית הלל,

אז באמת ככה נגזר מן השמיים.

אם נגזר מן השמיים שהלכה כבית הלל,

נגמר הסיפור. מישהו יכול לשנות את הגזירה?

אף אחד לא יכול לשנות את הגזירה. אז קודם הגזירה שיצאה מן השמיים, קודם הבת קול שיצאה מן השמיים,

כל מי שרוצה לקיים הלכה כבית שמאי יקיים, אין בעיה.

אין שום בעיה, הכל בסדר.

אבל אחר שיצאה בת קול נגמר, לעולם,

הלכה כבית הלל, יפה מאוד.

ויהי בית הימה, ואם תרצה לומר הא והאה לאחר בת קול,

אולי תגיד, אתה יודע מה, גם זה וגם זה לאחר בת קול.

ורבי יהושע היא דלא משגח בבת קול.

אולי אנחנו אומרים, כמו מי, כמו שיטת רבי יהושע. רבי יהושע לא היה מחזיק מבת קול,

כמו שאנשים לא מחזיקים מכל מיני חלומות וזה, אומרים, ההוא, לא, ההוא פלוני חלם, שעוד מעט המשיח בא והוא עושה ככה, ותרוצו לרב קנייבסקי, והרב, מכירים את הוואטסאפים האלה,

לא צריכים להגיד לכם, כל שני וחמישי,

שוטה אחרם מפרסם,

אומרים ככה, ועכשיו שמענו שופרות,

ושמענו זה, ונפלה אבן מהכותל,

ופה ושם, וישר כל אחד רוצה לקשר את זה,

שלא לגרור גל צפיות גדול,

כדי לעשות עוד כמה שקלים על כל מיני תמימים,

ומזה הם כבר עושים גם הרצאות,

ועניינים, ורעש,

וככה, ופה, ומה, מה, לא יודע מה.

עולם כמנהגו נוהג, הכול בסדר,

צריכים להמשיך הלאה, להחזיק את התורה, ללמוד תורה,

לעסוק בה,

להתקרב לבורא עולם. נכון שהדברים מעוררים ומחזקים,

אף אחד לא אמר שלא,

אבל לא לעשות רק אותם כמעוררים ומחזקים, את שאר הדברים,

חס ושלום, חס וחלילה,

או לעשות מהתורה כלום,

ומהדברים הללו שמעוררים ומחזקים.

אחרת מה אדם עשו? הוא מתלהב מכל מיני דברים, והוא עוזב את התורה הקדושה.

וזה לא הייתה המטרה של בת-קול, לכן רבי יהושע לא התלהב.

נכון, יצאה בת-קול. למי זה הבת-קול? למי שנצרך לשמוע?

לכן אם רוצה להחמיר כבית שמאי החמיר, רוצה לנהוג כבית הלל, ינהג

כבית הלל. והיא בית אימה.

ועוד שיטה.

רא חי כאמר קול היכא דמשכחת תרא תנאי ותרא אמוראי דפליגא ההדדה, כי אין מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

לא לעבד קיקו לדמר וכי קולי דמר,

ולא כחומרי דמר וכחומרי דמר,

אלא קיקו לדמר וכחומרי עביד, או קיקו לדמר וכחומרי עביד. אז גם אם ישנם שני אמוראים,

או שני תנאים שחולקים ביניהם כדוגמת מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהמחלוקת שלהם מה הייתה היא לשם שמיים אז לכן אומרת הגמרא לא לעביד ככולי דמר וככולי דמר אז לא תלך לפי הכולה שלו והכולה שלו ולא כחומרי דמר וכחומרי דמר לא לפי החומרה שלו והחומרה שלו אלא ככולי דמר וכחומרי אביד

כמו הקולה של אותו אחד וחומרתו או לחלופין או כקולה דמר וכחומרתו דוד אז כמו הקולה של אותו אחד וחומרתו ולא

חצי מפה וחצי משם

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאירי כשהייתי לומד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנטום לתוך הדיו

כמו חומר מסוים שהיו שמים בפנים לתוך הדיו של הסופר סתם

כי אז לא היו עיתים,

לא היה טיפקס, לא היה מחשב היום, הכל מקלידים.

עוד מעט לא תצטרך כבר ללחוץ עם הידיים.

אתה רק תדבר והכול יהיה לך אוטומטית או שרק תסתכל.

יש שם כאלה מערכות, אתה מסתכל בטלפון, כשכבר נפתח לך הטלפון.

איזה עולם טכנולוגי משוכלל, וואו, פגשתי איזה מומחה גדול לאיזה מכשיר מסוים

שרציתי לרכוש שהוא מפענח כל מיני בעיות לתינוקות.

ואמרתי לו, הנה, המכשיר ההוא גרמני, הוא אומר, שלא תחשוב שכל הגרמנים זה גרמני.

זה מכשיר גרמני שהוא בכלל מיוצר בסין.

הוא אומר, רק השם חתום עליו גרמני, לא מעבר לזה, אני הייתי המשווק של זה וכולי, הוא

הביא לשם כל מיני דברים, איזה ניסים ונפלאות המכשיר עושה, וואי וואי, חבל על הזמן.

מביא תוצאות מדויקות, הכל כמו שצריך, אז זה,

אנחנו רואים שהטכנולוגיה ככל שהיא מתקדמת,

אנחנו אסור לנו ללכת אחורה, לאיפה אנחנו צריכים ללכת

כי אין מוקדם ומאוחר בתורה.

הכל כבר בתורה הקדושה מופיעה, הכל הקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו

קודם נתינת התורה, ולא פעם אחת, פעמיים, משה רבנו עולה להוריד את התורה לעם ישראל.

אז הכל ניתן למשה רבנו, אפילו חידוש קטן

שאדם זוטר עתיד לחדש אותו, כבר נתחדש למשה רבנו.

הכל ניתן למשה.

אז הוא אומר, כשהייתי נותן את אותו הומר לתוך הדיו,

למה? כי הוא היה סופר,

ולא אמר לי דבר, שתק.

וכשבאתי אצל רבי ישמעאל,

אמר לי, בני, מה מלאכתך?

אמרתי לו, לבלר אני, לבלר זה סופר.

אמר לי, בני, הווי זעיר במלאכתך,

שמלאכתך מלאכת שמיימי, למה?

שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת,

נמצא אתה מחריב

את כל העולם כולו.

שמעתם?

אתמול, ברוך השם,

מיכאל, לא נמצא פה איתנו היום, אבל הכניס ספר תורה.

קודם כל לקח סופר כמו שצריך,

מקפיד על הכל, הספר הזה גם אוכל שחיטה פרטית, ברוך השם.

עושה את הכל כמו שצריך.

כתב את הספר תורה, לו יצויר חס ושלום חס וחלילה,

לא על הסופר הנאה, על מישהו אחר,

שכח

אות אחת,

או הוסיף אות אחת,

או החליף בין האותיות כולם.

מה דינו של הספר תורה הזה?

מה דינם של התפילין הללו?

מה דינה של המזוזה הזאת?

אוי ואבוי, זה לא רק שזה פסול,

זה גם גורם להיפוכים,

השם ישמור. כל מיני צרות צרורות בבית.

ואז הוא אומר, או, צריך לבדוק את המזוזות.

הנה עוד מעט בעזרת השם חודש אלול,

היום עשינו את מה? את ההתרת נדרים הראשונה של 40 יום.

קודם חודש אלול,

התרת נדרים הראשונה, אפשר גם מחר בבוקר.

40 יום קודם לכן, ו...

עושים אותה. למה? האדם צריך להתיר את נדריו,

אחרת תפילתו נא נשמעת.

אה וכמנודה לשמיים.

ולכן אם הסופר הזה חס ושלום פספס אות אחת, או נתן תוספת של אות אחת, מה יהיה?

אוי ואבוי לספר. לכן, תשימו לב,

בית כנסת שהכניסו אליו ספר תורה,

חייבים להוציא את הספר, כמובן, אם הספר הזה מהודר, כן, כמו שצריך.

חייבים להוציא אותו במשך השנה הראשונה, שבת-שבת.

מה קרה?

חייבים לעבור עליו, נוסף לזה שיש הגעת סופר,

שהסופר עובר כמה פעמים על הספר.

נוסף לזה שיש מערכת ממוחשבת

שעושה בדיקה

של הספר תורה,

הקורא בתורה אין יותר מומחה ממנו,

אם הוא באמת יודע לקרוא,

יש כאלה לא יודעים לקרוא,

אבל אם הוא יודע לקרוא, אין יותר מומחה ממנו. למה?

הוא בדיוק יודע להגיד לך איפה. אני פעם אחת,

מישהו הביא לי מגילה לעשות איזה הגעה ובדיקה,

ומסתכל, חשכו עיניי.

הייתה מילה שלמה שם חסרה.

אז במגילה זה פחות בעיה, אם החסיר מילה או לא החסיר מילה, והוא אמר את זה בעל פה,

עוד איכשהו יצא ידי חובה,

עוד איכשהו זה בסדר.

הוסיף עוד או הוריד, עוד איכשהו זה בסדר.

אבל ספר תורה זה אוי ואבוי.

מה עושים באותו רגע אם הוא מצא אות יתרה או חסרה או מוחלפת?

היה צריך לכתוב היא, רשמו הוא.

סוגרים את הספר, מחילה מכבודו, פסול,

מניחים אותו בצד, לא מחזירים אותו לאהרון,

מוציאים ספר אחר במקומו,

שוב פעם כל הקהל עומד וכולי וכולי וכולי,

ומעלים משמה ואילך את כל העולים לתורה שלא עלו.

ואוי ואבוי לבן אדם שספר תורה שלו יצא פסול.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שאדם יבדוק היטב, היטב, היטב איפה הוא קונה, מי הסופר שכתב,

מהי יראת שמיים שלו,

באיזה צורה הוא כותב את זה,

האם הוא מקדש עצמו בטבילה,

במחשבה קדושה,

לפני הכתיבה,

לשם

כתיבת ספר תורה,

הכל כמו שצריך צריך להיות.

אז ברוך השם, חזקה, לקח סופר טוב,

הודו לשם.

אבל שערם צריך לבדוק את זה, ובית כנסת שהכניסו ספר תורה ולא הוציאו אותו,

שבת-שבת, חייבים לבדוק אותו.

נוסף לזה שבודקים אותו, גם יש יום שישי בדיקה מיוחדת,

שזה שמכין את הספר תורה, בדרך כלל הוא גם מגיע,

או משהו מהתחום, מה שנקרא, של הסתם, והוא גם עובר.

לראות שאין דיבוקים. לפעמים הקורה בתורה קורה,

יוצאים טיפות של עוק, תרצה או לא תרצה.

ואז יכול,

מהגלילה של הספר, יכול להימרח אות

ואות להתחבר. מספיק שישכחו את הסערה, חיבור קל,

נגמר, זה כבר

שאלת תינוק, מביאים תינוק,

כן טוב, לא טוב, וכולי.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה כמו שצריך. לכן הוא מזהיר אותו, רבי ישמעאל, ואומר לו,

מה תפקידך? הוא אומר לו, אני סופר. אה, סופר?

הווי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמיימי,

שמא אתה מחסר עוד אחת או מייתר עוד אחת, ונמצא אתה מחריב את כל העולם כולו.

אומרת הגמרא, אמרתי לו,

עונה לו אותו סופר,

דבר אחד יש לי וקנקנטום שמו

שאני מטיל לתוך הדיו, אמר לי, וכי מטילים קנקנטום לתוך הדיו? והלא אמרה תורה במדבר ה' וכתב ומחה

כתב שיכול להימחות,

והקנקנטום הזה מחזק את הכתב.

מייקה, אמר להו, ומייקה מהדר לה?

אך ייקה, אמר להו, אומרת הגמרא, לא מבעיה בחסרות ויתרות דלא טעינה דווקא אנא אלא ען אפילו מי חשתי זבוב דמי,

דלמא עטב ויתיב עט גד דלת ומחיק ליה ומש ולרש,

כמו שתיארתי לכם,

שאולי יימחק הגג של הדלת ויהיה כמו רש הצורה שלו.

דבר אחד יש לי וקנקנטום שמו שאני מטיל לתוך הדיו.

נעצור פה בעזרת השם, נעבור לפה ליועץ הקדוש,

זכותו תגן עלינו אמן.

סיימנו בעוד ב'.

חידוש

הנה בדיוק דיברנו על משה רבנו, בבקשה.

ידוע מעלת המחדש חידושי תורה שהוא חשוב מאוד בשמיים ממעל,

עד שאמרו בזוהר הקדוש בהקדמה דף דלת עמוד א',

שבונה שמיים חדשים ועליו הכתוב אומר את הפסוק בישעיה נא טז לנטוע שמיים ולסוד ארץ ולאמור לציון.

שערים המצוינים בהלכה עמי עתה.

אל תקריא עמי אלא עמי שנעשה שותף לקדוש ברוך הוא.

וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו רק שיעמול בכל כוחו לחדש חידושי תורה.

דהיינו להקשות ולתרץ בתנ״ך ובשס או לפרש פירושים בפרדס

פשט רמז דרש סוד

על התנ״ך והשס. והוא תיקון גדול לכל עוון ולכל חטאת ובפרט

לעוון פגם הברית.

אדם שעלה לו חידוש תורה יכתוב אותו.

אמרתי לכם,

יש יהודי בחוץ לארץ שחיבר,

הוא עובד,

אבל הוא קבע לעצמו עיתים לתורה. מה העיתים לתורה שלו היה?

לקחת את דברי רבותינו וללקט אותם.

בקצרה, עשה מהם ממש ספרים נפלאים.

יש את זה פה בספרייה,

אוצר פלאות התורה זה נקרא.

הוא עשה ספרים כל כך נפלאים, איזה חידושים יפים.

הביא לרב קנייבסקי, הרב קנייבסקי כל כך נהנה מהם, משהו מדהים.

והוא עשה ככה כל הזמן, פעם בראשית, עכשיו הוא הגיע כבר לכרך במדבר, דברים אוטוטו כבר,

הוא מדפיס אותו, כבר מוכן, הוא צריך להדפיס אותו רק.

מקורות, הכול, זה בן אדם שהוא יושב ועובד כל היום.

אבל הוא קבע לעצמו עת ללמוד.

עת לעבוד, גם עת ללמוד.

ישב, וזה הלימוד שלו, לחדש חידושים בתורה, ואני אומר לכם,

נפלא מהרבה ספרים

של גדולים ממנו.

נפלא ביותר.

הלאה.

ולכן הוא תיקון גדול לכל עוון ולכל חטאת, ובפרט לעוון פגם הברית, ותיקונו שיתרח במוחו לחדש חידושי תורה.

ובפרט בשבת חשוב מאוד שמחדש חידוש תורה,

כאשר הפליג בשפחו בזוהר הקדוש,

חלק ג' דף קע ג', ומה מגיע אליו ומה נעשה יקר וגדולה לנפש אביו ואמו.

ולמי שאין ידו משגת לחדש חידוש תורה מדעתו, כבר יש תקנה,

שילמד חידוש תורה שלא למד,

את אשר כבר עשו ונכתב בספר,

וכל אשר ילמד וידע את אשר לא ידע,

חשוב כאילו חידש אותו.

ועל זאת ישתדל מאוד כל היודע ספר לפתוח, לפחות ללמוד בשבת, דבר חדש.

ואם אינו יודעי הספר ישתדל לשמוע בלימודים מפי סופרים דבר חדש,

אשר לא ידעו, וגם לימוד ספר הזוהר אף באין מבין חשוב כאילו חידש חידושים.

ואחד המרבה ואחד הממעיט הוא בלבד שיכוון את ליבו לשמיים.

כמה פעמים אמרנו שאדם יכול להיטבע בעולמות העליונים,

יעלה אחרי 120 למעלה,

יגידו, תסתכל, תסתכל איזה ספרייה הייתה לך.

הזמנת את המעצב בגבש הכי מומחה.

לקחת מישהו יהודי עם לדים עשה לך,

ופה ושם.

רגע, ומה עם כל הספרים האלו שעמדו?

לא פתחת אותם רק פעם בשנה. אתה יודע למה פתחת אותם?

לנקות את האבק לפני פסח.

לקחת את הספר בצורה כזאת,

ועשית ככה, ופעם בשנה ניערת, ככה פתחת את הספר.

הספר יבוא, יגיד, כן, אתם צודקים.

הנה המלאכים מעידים

שהוא פתח אותי פעם בשנה, אבל אפילו לא קרא בי, לא למד.

הוא רק יסתכל בזה, בהתחלה שהוא קנה,

ככה דפדף.

או, זה מעניין, ושם בספרייה.

אדם יטבע.

הבשמח זה כל כך הרבה ספרים,

ויש אנשים עם מעלה מיוחדת. הם לוקחים או מקבלים ספרים או קונים ספרים,

מחזיקים את זה עד פסח, כי פסח צריך לעשות ניקיון פסח, להביא חדשים.

ואז את הישנים הם שמים בגניזה,

אפילו לא קראו אותם מסכנים, חדשים הם.

לפעמים הוא מוצא בגניזה, וואה,

שס, בבלי, ירושלמי, רמב״ם,

זוהר, כל מיני דברים חדשים, לא פתחו אותם אפילו.

המשיק יכניס אותם לגניזה, למה?

זה כבר עומד לו בבית, הוא לא משתמש בזה.

בשמה קנית?

אתה קונה דבר, תשתמש איתו.

אז קשה לך,

אז הנה יש לך בשבת, עכשיו הפלא יועץ כותב,

תלמד משהו, תחדש,

סיימת עוד ספר, עוד ספר. אתם יודעים איזה כיף זה שאדם אומר, הנה, כל הספרים האלו,

את כולם למדתי מההתחלה עד הסוף.

יהיו אשריך ואשרי חלקך.

אבל אני לא זוכר, לא משנה, אל תבחנו אותי. בסדר, אבל לפחות הוא פתח ולמד.

בעולמות העליונים מגיע רש״י, מגיע רמב״ם, מגיע ריף, מגיע ראש,

מגיע אברבנלה לתורה,

מגיע רבנו תם,

מגיע תוספות. כולם מלמדים אותו מתורתם, הוא יימצא בכל ההיכלות כולן.

כי הוא ישב ועסק בתורה שלהם. נוסף לזה,

שכשלומדים

מתורתו של אותו צדיק פה בעולמות התחתונים,

למעלה בעולמות העליונים שפתותיו של הצדיק דובבות בקבר.

לכן אל לנו לעשות ניקיון מיותר,

ואל לנו מצד שני לקנות סתם ספרים שלא פותחים.

קח ספר, תפתח,

תגמור אותו,

אחר כך בא לך לגנוז אותו, אין בעיה, תגנוז, לא בא לך.

בזמנם מה היו עושים? היה ש״ס אחד לכל עיר,

לכל עיירה. היו, זה כמו בספרייה.

לוקחים פעם בספר, אחרי חודש מחזירים, ככה היו עושים.

כשלא היו לומדים את הכל ישר והפוך,

לא היו לוקחים את הכרח השני של התלמוד.

לא היה להם שם, כמו היום, יש לכולם

תלמוד בבלי, וגם היום לעצלנים יש במחשב, אוצר החוכמה זה נקרא.

הוא פודח את זה, יש לו שם, זה לא עצלנים, כן? אבל

הוא פודח את זה, יש לו שם ים ספרים, 40,000, 50,000 ספרים.

איזה ספר אתה בוחר, אתה מקליט,

אתה יכול להדפיס אותו, יכול לקרוא, הכל לעשות.

אז אם אדם חכם קנה את התוכנה הזאת, שעולה כמה אלפי שקלים,

ויושב לומד בספר אחרי ספר, ספר אחרי ספר, אשריו אשרי חלקו.

אבל אם הוא קנה בשביל להגיד, יש לי,

שאם הוא נמצא בין חבורה של חברים, אה, לא, לא, לי יש. אבל יש ואתה לא משתמש,

יתבעו אותך בשמיים.

לכן, כל אחד ואחד מאיתנו ייקח את הדבר הזה שהפלא עץ כותב,

לחדש לעצמו חידוש, אם לא יכול, לפתח ספר, בעזרת השם ילמד,

ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לעלייה בתורה ויראת שמיים,

עלייה בעזרת השם ברוחניות,

ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה, אמן ואמן. רבי חנין בבקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיקר בעולם תורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל, תורה ויעדיל.