עין יעקב - שבת קיד-קיז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד, עיני יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שלושה ועשרים,

דף קנב עמוד ב',

דף קנג עמוד א'.

עוד קייד,

אמר לההו מנעה לרבי אבאו,

אמריתו

נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כיסא הכבוד.

מקום נשמתם של הצדיקים, איפה גנוז?

מתחת לכיסא, כביכול, כן?

הקדוש ברוך הוא הרי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף.

אז מקום הקרוי בשמיים מעל לשבעת הרקיעים,

וביניהם, אומרת הגמרא, מרחק

של כל השבעה הרקיעים עד למקום מושבו של הקדוש ברוך הוא, שמה מתחת לכיסא שנקרא כיסא הכבוד.

מצויים הנשמות של הצדיקים.

אובה תמיא.

מהו אובה תמיא?

אותם אנשים שמתעסקים באוב וידעוני.

דהיינו,

יש אנשים שעושים מעשה כשפים. כיצד לוקחים?

לוקחים עצם של אדם מת,

ועם העצם הזאת הם היו עושים,

אומרים כל מיני שמות טומאה,

ועל ידי איזה מעלים או מורידים כל מיני שמות,

כפי שעשה חמיו של

יעקב אבינו, לבן הארמי, היה לו בבית את התרפים,

והוא ככה היה עושה גילוי עתידות.

זה גם מקצוע,

מגלה עתידות.

יש כאלה יושבים עם שולחן, עושים מפה שחורה,

מדליקים נר.

זה בבא חילוני נקרא. יש בבא חרדי, יש בבא חילוני.

והם קוראים לעצמם מקובלים, והם מגלה עתידות, מגלה עתידות, שם לך כזה כדור כזה עם אורות, עושה לך ככה, ניהל לזה זרמים,

ומראה לך בקלפים, מראה לך בקפה.

קורה פה, קורה שם, חוץ מתנ״ך הוא לא יודע לקרוא שום דבר, הוא לא למד בחיים שלו מה זה תורה, הוא לא למד שאסור את הדברים הללו, והוא

מגלה, מגיד לך עתידות, אומר לך, הבן מתאים,

השידוך הזה מתאים, לא מתאים,

מה יקרה איתך בהמשך, וכו',

אבל הבעיה הכי גדולה, שעל עצמם הם לא יודעים שום דבר.

על אחרים להגיד, הם יודעים הכל, על עצמם, שום דבר הם לא יודעים.

אז זה מראה שהכל חרטא ברטא,

לא בא מכוחות הקדושה והתורה,

כי אדם כזה,

לא משנה אם יהיה מקובל או זה, הוא מסתיר את עצמו.

הוא ילך כאחד מפשוטי העם ברחוב.

הוא לא יגיד, אני מקובל,

או יגיד שירשמו אותו, והוא שם טלית, כמו אלה ששמים טלית, עם תפילין,

והוא מצטלם עכשיו שהוא מקובל.

מגיע לכנס פה, לכנס שם, נשים, גברים, לא משנה,

הוא עושה שיעורים.

מקובל לא עושה שיעורים לנשים,

לא מדבר עם נשים,

לא מזמין אותם לשיעורים שלו, ולא אומר להם, תבואו אליי לחצר לקחת ברכה.

זה מקבל.

מקובל זה אחד שיושב, עוסק בתורה, ואמרנו כמה וכמה פעמים,

ויציב, ונכון, וקיים, וישר, ונאמן, וארור, וחביב, ונחמד,

ונעים, ונורא, ואדיר, ומתוקן,

ואז הוא מקובל.

אז איך אפשר להיות על ההתחלה, קודם כל, מקובל,

ואז, ויציב, ונכון, וקיים, וישר?

כמה מעלות אדם צריך להגיע בכלל כדי לקרוא,

או להיקרא בעצם,

בפי כל מקובל?

היום אתה שומע מרן,

לא נעלמונים, מרן.

מאז שער עובדיה נפטר, כולם נהיו מרן.

היו צריכים להוסיף כזה רש מעל הנון, שיהיה מרק,

לא מרן.

נהיה סיר של מרק שמערבבים בו כל מיני שמות,

וכל אחד נהיה מרן, זה, מרן, זה. מה זה מרן? מה זה מרן?

מרן היה אחד,

רבי יוסף קארו.

אחר כך עוד הכתירו עוד כינויים, בסדר,

אין בעיה,

לא אמרנו שום דבר, אבל השאלה, אותו אחד שקוראים לו מרן,

לא על הרב עובדיה אני מדבר,

על שאר האנשים,

הוא בכלל ראוי להיכרות מרן.

מה הגדלות שלו בתורה?

מה השקידה שלו בתורה?

מה היראת שמיים שלו?

אז מאז שנפטר הרב עובדיה,

כולם התחילו לקרוא לעצמם מרנים,

ולכל אחד נהיה גם חצר.

זה מפחיד.

אז אם זה באמת גדול הדור שיושב ועושה כל היום וכל הלילה בתורה,

הנה,

היום שלחו לי תמונה.

היה,

עשו, נו, פתיחת בית כנסת,

חנוכת בית כנסת, אבל עוד לא, שיבנו אותו בעזרת השם במתחם אוסם,

שהיה ברחוב השומר בבני ברק.

אחד מהאדמו״רים של החסידויות, לא זוכר את השם שלו,

ובנוסף לזה הרב שמתעסק בשחיטות אצלנו,

הרב גלאי, הרב שמעון גלאי, שהוא צדיק,

ידוע, מפורסם, ירא שמיים ברבים,

אז הם שניהם, יהיה להם

באותו מתחם שני בתי כנסת זה לצד זה. אחד של חסידות ואחד של אשכנזים,

כמדומני, ליטאים הם.

הם באו לעשות

הרמת כוסית, לחיים,

לכבוד המצווה אצל מי? אצל גדול הדור.

אצל הרב קנייבסקי. היו שם עוד רבנים במעמד הזה.

ואתה רואה בכל המעמד, הרב קנייבסקי, מה עושה? לא תאמינו.

זה קם לדרוש, ההוא קם לדרוש. מה הוא עושה? הוא עם הספר שלו, לא מעניין אותו.

אף אחד.

הוא לוקח את הספר שלו והוא יושב ולומד. הם יכולים לדבר, אין בעיה.

אבל זה עכשיו מבחינתי, מה?

חבל על כל רגע.

חבל על כל רגע. אז הוא מנצל כל רגע. זה גדול בישראל.

שהוא מנצל כל רגע ורגע ללימוד תורה. פה ניכרת יראת שמיים אמיתית.

מתמונה כזאת, היי,

כמה אפשר לספוג יראת שמיים? כמה אפשר לספוג אמת?

כמה אפשר לספוג קדושה? אפילו שלא היית נוכח במעמד.

אבל עצם זה שאתה רואה מעמד כזה שגדול הדור לא מבטל דקה אחת,

אפילו שנמצאים סביבו בכינוס מיוחד,

הוא עכשיו כול כולו שקוע בתורה הקדושה.

פה נמדד מרן אמיתי.

פה נמדד גדול בישראל אמיתי.

גם אצל מרן הרב עובדיה היה אותו דבר.

היו מגיעים כל מיני חברי כנסת, או אני יודע מה, כל מיני רבנים.

עשרות פעמים הוא בוודאי שקוע בלימוד.

אם לא היה מפריע לו השמש שלו,

הוא לא נמצא בכלל פה, בעלמה.

בעולם הזה, שום דבר.

הוא נמצא בעולם התורה, יושב, עוסק בתורה, לומד וכו'.

ככה אנחנו צריכים לשאוף. הם ילודי אישה גם.

הם לא אנשים שגדלו,

ירדו מהשמיים עם כנפיים כמלאכים.

פשוטים, גדלו גם פה בתל אביב, גדלו פה, גדלו שם. הרב קניבסקי, סיפרנו עליו עשרות פעמים.

היה ילד הכי שובב בבית.

אבא שלו בכה עליו הכי הרבה בכותל המערבי.

אם כבר נסע לכותל ונכנס, בחר עליו הכי הרבה.

מה יהיה אם חיים כשלי? מה יהיה אם חיים כשלי?

תראו כמה הדמעות

של התפילות עושות רעש גדול בשמיים ורושם.

אז הנה, עכשיו הסתיימו להם הימים.

הילדים נמצאים בבין הזמנים. שם נמדד בן תורה. מה הוא עושה עכשיו?

האם הוא יוצא לטייל, להסתובב לו?

לבטל את עצמו מתורה, או שהוא יושב ומסתגר בישיבת בין הזמנים? יושב ולומד לו בבית.

איך הילדים מתנהגים?

מה הם עושים?

האם היום שלהם זה פורקן? בלי תפילה, בלי מצוות, בלי ציצית חסלום, בלי כיפה,

בלי לימוד תורה?

או שהאבא מוסיף

מחול על הקודש.

סליחה, מקודש על החול.

הוא לוקח אותם ויושב ולומד איתם, לפחות שעה אחת ביום.

שולח אותם לישיבת בין הזמנים.

לא נותן להם כל היום לסתוב ברחובות. מי נמצא ברחובות?

אמר העצל שחל בדרך, ארי בין הרחובות.

הימים הללו זה לא ימים טובים, זה עדיין חודש אב, לא נשכח.

וארי,

זה של חודש אב, בין הרחובות. הוא נמצא, סטרא אחא מסתו ברחוב.

מי נמצא?

שחורים, לבנים,

שיכורים,

נורמליים,

בצניעות, לא בצניעות.

ולאן אדם הולך? מה הילדים שלו סופגים? ואחר כך הם מגיעים לתלמוד תורה,

או לישיבה בחזרה.

מה הוא ספג בבין הזמנים?

אז הוא ראה, להבדיל אלף אלפי הבדלות,

סרטים.

לא משנה שזה סרטים, נגיד שזה סרטים טובים, נגיד.

זה מה שעשת בחופש?

המוח שלו עכשיו בסרט נמצא.

או המוח שלו עכשיו נמצא בחופשה.

לא שלא אמרתי לא לנפוש, תנפוש.

אבל תדע להכווין את הילד שלך, גם כשאתה הולך לנופש, תדע לשבת וללמוד איתו.

לא לוותר.

אם כבר לקחת מקום של נופש, תדאג שיש שם בית כנסת קרוב.

תדאג שיש שם ספרי הבית... אין? תסחוב איתך ספרים.

סיפרנו על המעשה המזעזע

רבי ישראל סלנטר.

זכר צדיק לברכה, שהוא יום אחד עבר בין אחד הבתים, זה היה כמו עכשיו תקופת

בין הזמנים של חודש אב, והוא שמע קול בוכים.

עכשיו מה קורה? בדרך כלל שומעים קול בוכה, מסתכלים ישר לאוטו, נכון?

הרבה אנשים שוכחים את הילדים באוטו.

הנה, אתמול שכחו בבני ברק, זה היום ככה, זה כל הזמן שוכחים, השם ישמור ויציל.

והוא שמע קול של בכי מהבית, מה עשה?

מיד חיפש את החלון הקרוב, שמשם יוצא הקול, פרץ את החלון, נכנס פנימה,

אז לא היה אזעקות וכולי, נכנס פנימה,

והוא מתחיל חדר אחרי חדר לעקוב, לראות מאיפה יוצא הקול.

עד שהוא מגלה שזה מתוך החדר שינה.

חדר שינה, מתוך הארון. אמר, איבי, איבי, איבי, תראה מה זה, אולי שכחו שמה

את הילד בתוך הארון. קורה, הילדים משחקים עכבואים,

איפה מתחבאים?

במקרר נטוש, בתוך הארון.

השם ישמור. נכנס בפנים.

הוא פותח את הארון, הוא שומע שהקול, מאיפה

יוצא הרעש, מאיפה יוצא כל הבכי מול הבכור, והוא שומע שזה יוצא מהמגירה.

פותח את המגירה, מה הוא רואה? הוא רואה את הטלית

עם התפילין, מתייפכים מבכי.

אמר, ככה?

אוי ואבוי, הבן אדם הזה נסע לחופשה, לא לקח איתו את הטלית שלו?

לא לקח איתו את התפילין שלו?

אמר, טלית, טלית.

יבוא יום שהבן אדם

לא ייקח כלום חוץ ממך.

מהו היום הזה?

היום יום פקודה שהאדם מחזיר את הציוד כבר.

מה הוא לוקח איתו? לוקח איתו את המניות? לוקח איתו את החופשה?

לוקח איתו את התמונות שהוא עשה בחופשה?

לא מתפאר, הייתי פה, הייתי שם, טיילתי פה, טיילתי שם.

הכל הנאות

של רגע נגמר. אם הפקת תועלת מהחופשה הזאת,

עסקת בתורה בהרי העלפים, אשריך וטוב לך, היית קרוב לקדוש ברוך הוא, השתבח שמו לעד.

התפללת מנחה, אני יודע מה, ב...

איפה?

ליד הבית הלבן. בסדר, אין בעיה.

אבל לפחות עשת דבר של קדושה.

היית בשוויץ, ראית את הנוף, שיבחת את ברוא העולם, השתבח שמו לעד.

מה רבו מעשיך, השם, איזה בריאה, איזה יופי.

איך אמר לך, לא צריך לטוס לשוויץ בשביל לשבח את ברוא העולם.

תעבור בדרך לצפון שם, לא זוכר איזה כביש הוא נתן שם.

זה מספר, הוא אומר, גם שם אתה רואה את הבריאה, את הצמחייה, את הכול, אתה יכול לשבח את ברוא העולם.

אבל כל אחד, איפה שהוא בוחר לנפוש, בסדר גמור, אף אחד לא בא בטרוניה.

אחד רוצה לנפוש פה, אחד רוצה לנפוש שם.

יש אחד שהוא הולך לנפוש איפה?

זה היה אצל קבר נחום בעירק שם,

נחום הנביא.

הוא היה אצלו, חרדי עם פאות, ככה, שאלו אותו, איך היית שם?

לא פחדת? הוא אומר לו, אני יודע כמה שפות, אני תייר, אני שולח לממשל, יש לי דרכון קנדי,

אני שולח לממשל, וזה, מזמינים אותי אפילו.

והבטחה זה, והצטלם שם עם כל מיני,

אני יודע, מכובדים שלהם וכולי. התפלל במסגד אפילו עם תפילין, לידו החבר שלו, זהו, עם ציצית ותפילין.

כן, התפלל והכול.

בסדר, אין בעיה, כל אחד רוצה, מה שנקרא, לראות עולם.

אבל אם אתה מפיק תועלת טובה מהדבר וחוזר מארץ לשבת ולעסוק בתורה ונותן לך כוח לעבוד אותו לטבח, אדרבא ואדרבא.

אז שווה לך ללכת לנפוש.

אבל אם זה מוריד את האדם בירת שמיים ולא מעלה אותו בירת שמיים, בשביל מה נסעת לשם?

אני עוד נוסע להפליק באונייה, בסדר, אין בעיה.

אבל מי נמצא באונייה הזאת?

לא, אנחנו כל היום משחקים שם, אני יודע מה, הימורים, זה,

מה לך ולשם? מה עם שבת?

מניין אין לו בשבת,

ביום חול אין,

להתפלל,

כל הזמן הוא סביב התעבוד, ואוכל כשר, מן דחר, שמה בכלל.

שאין בכלל, שם אי אפשר לסמוך, כמו שאמר

הראשון לציון, שאפשר לסמוך אולי אפילו על הרבנות.

גם על זה אי אפשר לסמוך, שם הכל בשולי גויים.

הכל ודאי גויים, גויים, ודאי, ודאי. אז מה?

אז מה?

אז לאן אתה הולך? אתה מכניס את עצמך למקום של אש, למקום של סכנה,

והאדם אחר כך אומר, לא, מה, אז הלכתי, מה קרה?

כן, זה משפיע על הנשמה של הבן אדם.

והנה חודש אלול בפתח, מה אדם יגיד לקדוש ברוך הוא?

איך הכנת את עצמך לכבוד

ה-40 יום הללו של ימי הרחבים והסליחות, אני לדודי ודודי לאישה, הקדוש ברוך הוא עוזב את הכיסא הכבוד ויורד אליך למטה. אדם לא,

לא הכנת את עצמי ככה, וזה, קנה חולצה חדשה, עניבה חדשה, בגד חדש,

נעליים חדשות, מבושם בא לבית הכנסת ונגמר, אז זה ראש שנה.

אז אכלתי רימון?

לא, ביום השני, אני בוכרי, אני אוכל ביום השני רימון.

ביום הראשון הם צריכים את השיח' יאנו וכולי, והיה, נגמר. לא.

ככה לא מקבלים את ראש שנה. ראש שנה זה לא התפוח בדבש.

זה יום הדין.

אדם עתיד לתת דין וחשבון ביום הזה. איך תיראה השנה הבאה שלו?

איך ייראו כל החיים שלו

בשנה הבאה? באיזה צורה? באיזו התנהגות?

לטוב או לא לטוב?

כמה, חס ושלום, חס וכאלה, תאונות דרכים יעבור?

מי יהיה חולה במשפחה?

האם הכל יזרום טוב בעסקים או לא? וכן להפך.

כמה הוא יעלה ברוחניות?

כמה הוא יהיה עבד השם אמיתי? כמה תורה הוא ילמד? כמה מסכתות הוא יסיים?

הכל האדם עכשיו. זה ההכנה עכשיו. החודש הזה ההכנה,

בעזרת השם לקראת ההילול. איך ייראה ההילול שלנו?

לכן, מי שחכם מנצל את הזמן שלו, יוצא לנפוש

במקום טוב,

כמו שצריך,

יושב שם ומרבה תורה,

עוסק בתורה,

עוד יותר מרבה לעצמו חיילים, מרבה לעצמו כוחות. ממילא כל הכוחות הללו באים, ובאים מטענים עצומים לחודש אלול.

חודש אלול שלו ייראה אחרת. הסליחות שלו לא ייראו ישנוניות

עם כורי עכביש בעיניים.

הסליחות שלו ייראו באמת סליחות, באמת בכי ותחנונים לקדוש ברוך הוא.

באמת אני עושה את רצון השם יתברך.

ממילא, בעזרת השם, תהיה לו חתימה טובה.

יפה.

איך ממשיכה הגמרא ואומרת, איך יזכה לשמואל בן גידא אמר להתם בתוך 12 חודש הווה.

מדובר פה באדם שמה שנפטר בתוך יב חודש, בתוך השנה.

כל 12 חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת.

במשך שנת הפטירה, השנה הראשונה,

הנשמה עולה ויורדת, עולה ויורדת. אין לה מנוחה.

יב חודש.

הגוף בקבר עדיין קיים, הוא לא מתרקב.

ולאחר 12 חודש הגוף בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת.

אז הוא כבר נמצא, מה שנקרא, למעלה.

ואמר רב יהודה ברדה רב שמואל בר שילת משמדה רב מהספדו של אדם ניכר עם בן העולם הבאו עם לאו.

על פי ההספד שיעשו

לבן אדם שמה, כמה יבכו עליו,

כמה ידברו עליו דברים אמיתיים, לא סתם דברי שבח וליצנות.

הוא היה רשם וראשון, הוא היה צדיק.

היה מלווה בריבית, אומרים, היה נותן הלוואות ללא תמורה.

השם ישמור, אחד כזה יקבל גיהנום, ואלה יחטפו גם את הגיהנום שהם היו שותפים איתו.

אז הנשמה של אותו בן אדם מההספד ניכר מי היא בדיוק.

אומרת הגמרא, שואלת הגמרא,

הנה היא ואמר לרב שמואל בר שילת אחים בהספדיי דהתם כאמינא. אומרת הגמרא, לא כאשר הדמך מולה והאחים הדמך מולה ולא אחים.

הדמך מולה והאחים להספד.

כשרואים שבאמת ההספד פה זה הספד של אמת,

ממילא הם נהפכים להיות כמו אחים בשבילו,

בצער,

של הפטירה, של ההפסד של אותו צדיק.

אדלו מכם מולה ולא אחים.

יפה מאוד.

אמר אביי אלי רבא כגון מר דסנו ליה כולו בפומפדיטי.

מן אחים הספדה אמר ליה מי אסתא.

נסתיה, סליחה.

עד ורבא בר אב חנן.

אז

כלפי אותו אדם

שהיה מוכיח

את אותם הנמצאים במעמד

של מה של ההספד.

דסנו ליה כולו בפומפדיטה.

ומי הם מה שנקרא השותפים להספדו?

את ורבא בר אב חנן.

יפה. ממשיכה הגמרא ואומרת, באה ימיני רבי אלעזר מרב, איזה הוא בן העולם הבא?

יש פסוק בישעיה ל',

אמר ליה ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור.

זה הדרך לכו בו.

מי הוא המובטח שהוא בן העולם הבא? אדם רוצה להיות בן העולם הבא.

תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אז אדם ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מי הוא בן העולם הבא?

אדם שמקיים

את הדרך

בה ילכו, את רצון השם יתברך, הוא בין העולם הבא.

רבי חנינא אמר, כל שדעת רבותיו נוחה אמנו,

רבותיו מרוצים ממנו.

יצא תלמיד הגון,

יצא תלמיד טוב,

מתנהג כפי

דרך התורה הקדושה.

וסבבו בשוק הסופדים.

בני גלילאה עמרי עשה דברים לפני מיתתך.

בני יהודה עמרי עשה דברים לאחר מיתתך,

ולא פליגם מר כי אתרה ומר כי אתרה.

יפה מאוד.

אז יש שהיו מספידים קודם לכן,

בעקבות

הפטירה,

אז קודם,

איך שהיה נפטר היו סופדים, ויש לאחר הפטירה היו סופדים.

והכל על פי מעשיו של האדם

שהיה נוהג והיה עושה.

קטו תנן אדם רבי אליעזר אומר,

שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי האדם יודע איזה יום ימות?

אמר להם, וכל שכן ישוב היום,

שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה.

אז הנה, היום לא ניצלתי את היום הזה,

חס ושלום.

אז מה, לא יעשה בו תשובה? תעשה בו תשובה.

כי מי אמר שתחיה עד מחר?

לכן כל יום ויום אדם צריך לחשוב כאילו היום הוא מחזיר ציוד.

כאילו היום הוא מחזיר ציוד. כאילו היום זה היום האחרון שלו.

איך אדם מתנהג ביום האחרון?

הכי טוב שבעולם, נכון?

אז ככה אדם צריך להראות לעצמו כל יום ויום, כאילו הוא הולך להיפטר מן העולם.

נמצא בכך שכל יום ויום עשה תשובה שלמה.

ואף שלמה בחוכמתו אמר קהלת עת,

בכל העת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר

הבגדים של האדם צריכים להיות נקיים

מה הכוונה נקיים? לא שהוא מחפש אותם כל יום

הכוונה המלבושים של האדם לעתיד לבוא על פי המצוות והמעשים הטובים שהוא עשה

או לחלופין על פי העבירות והמעשים הרעים שהוא עשה

אז אם אדם עשה מעשים טובים יהיו לו בלבושים טובים

עשה מעשים רעים מלבושים שחורים חס ושלום

מלוכלכים, מחותמים,

בלכלוך וכו', הכל תלוי על פי מעשיו. ושמן על ראשך אל יחסם.

יפה מאוד.

ואמר רבי יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן. פיקחים שבהם קישטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך.

טיפשין שבהם הלכו למלאכתן אמרו כלום מסעודה בלא טורח צריך לטרוח.

פתאום ביקש המלך את עבדיו אמר להם בואו אני מזמין אתכם לסעודה.

פקחים שבהם נכנסו לפני המלך כשהם מקושטים, בגדים נקיים. והטיפשים שבהם נכנסו לפניו כשהם מלוכלכים. שמח המלך לקראת הפיקחין וכעס לקראת הטיפשים. אבל איך אני יכול להשיב אתכם ליד האוכל, לא סטרילי,

מלא לכלוך כל הבגדים שלכם.

אמר הללו שקישטו את עצמם לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו את עצמם לסעודה יעמדו וערעו, הם יציצו רק.

חתנו של רבי מאיר היה אומר משום רבי מאיר והלוואי שהיהו היו הללו עומדין ונראים כשמשין.

הוא אומר זאת מחמאה להגיד להם שהם עומדים ונהיים מלצרים בינתיים.

זה גם מחמאה.

אלא אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבין.

הללו שותים והללו צמאים שנאמר בישעיה סמכי כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו.

הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירון ומטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב.

דבר אחר, בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית.

כשאדם שמקיים מצוות ציצית, הבגד הזה מלובן.

יפה, אז הוא מזכך את נשמתו, מזכך את גופו.

כל רגע ורגע מצוות עשה דאורייתא, שנאמר, ועשו להם ציצית.

ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין.

למה שנאמר, וראו כל עמי הארץ כי שם אדוני נקרא עליך ויראו ממכה ותניא רבי אליעזר הגדול אומר,

אלו הן תפילין של ראש, כי תפילין של יד הם מוסתרים פחות או יותר, אבל תפילין של ראש

ניכרים ובולטים החוצה.

פרק ארבעה ועשרים,

עוד קטז.

מי שיחשיך לו בדרך,

נהיה כבר ערב שבת,

נותן כיסו,

הארנק שלו,

לעובד כוכבים.

ואם אין עמו גוי עובד כוכבים,

מניחו על החמור,

לוקח את הארנק עם השטרות והמטבעות, שם אותו על החמור.

ושאלה בגמרא על משנה זו,

אם אין שם לא גוי ולא חמור ולא חירש, שותה וקטן,

מה יעשה?

איפה יניח?

אה, שים בכיס אתה אומר.

השם ישמור. כן.

זה מזכיר לי פעם אחת שזה חתן וכלה, הסיפור, כמדומני, של הרב זילברשטיין.

יש ספרים שיוצאים כמעט כל תקופה, זה נקרא, כי אתה עימדי.

חתן וכלה,

יום חמישי הייתה החתונה, יום שישי, צריכים לנסוע לכיוון צפון הארץ, שבת חתן אצל ההורים.

לא תאמינו,

בדרך, לא יודע, עשו איזה תאונה, משהו, אה, נרדמו, סליחה.

התעוררו שעה, שעתיים וחצי ככה לפני שבת, לקחו מה שאפשר,

לא היה זמן להתאפר לו כלום, פשוט, לכלה, וטסו לכיוון מה? לכיוון ההורים. בדרך התהפכו,

אני חושב,

או עם רכב, או שנכנס שבת, נכנס שבת.

זה היה,

בשורות טובות, כן? נכנס שבת,

עצרו את הנהג בדרך, אמרו, אנחנו כבר לא יכולים להמשיך, כבר שבת, כבר זהו, עומד זה.

החתן לקח איתו את הארנק שלו, מפתחות, פלאפון, וזה, אמרנו, מה אני אעשה עכשיו?

גם להודיע כי...

זאת אומרת שהם התקשרו ולא יכלו עושה, כבר לא זוכר בדיוק מה היה עושה, לא לקחו איתם את הפלאפון.

בקיצור,

לא הייתה להם ברירה, תקשיבו טוב, סיפור אמיתי שהיה.

הם ירדו שם לזה, מה שנקרא, איך זה נקרא?

לשוליים של הכביש,

חפרו שם ליד איזה בור, משהו זה, שמו שם את כל הדברים, אמרו, קצו, חיסו את הכל,

צעדו ברגל, זה סיפור אמיתי, צעדו ברגל כל ליל שבת,

הוא הגיע, איזה סעודת חתן ואיזה כלה,

הוא הגיע לעלייה לתורה, גם לא,

הגיע לאחרי התפילה בסיום סעודת שחרית בבוקר,

בבית הכנסת החתן והכלה הגיעו מרוטים מהעייפות, כל המשפחה כבר חשבה שקרה משהו,

נהרס להם, בקיצור, כל השבת חתן, אני שמעתי את זה, אני לא אשכח את זה,

נהרס להם כל השבת חתן, מסכנים.

הם אומרים, כאילו, נרדמנו, מה לעשות?

אתם מבינים?

זה חתן וכלה, מה לעשות?

אז גם חתן צריך להיות מפוקס,

כלה גם צריכה להיות מפוקסת,

לא חוב לישון ונגמר הסיפור להיות עם טלפון פתוח,

משהו,

סימן, מסכנים, יש הורים בצד הזה, בצד הזה שדואגים.

שעות על גבי שעות צעדו ברגל כדי להגיע לזה, הגיעו בסיום העלייה לתורה, לא עלייה לתורה, אולי התפעל בדרך, נתון אותו לכף זכות, חתן פטור, אבל זה רק ביום חופתו, לא אחרי יום חופתו.

אדם צריך להקפיד על זה, אדם מתחתן,

נגמר הסיפור, מרביץ שינה, שבעה ימים, מה זה זה?

אתה חתן, נמחלו כל עוונות, עכשיו אתה מוסיף עוונות על העוונות ראשונים.

אתה רוצה שהגוש ברוך הוא לא יזכור לך עוונות ראשונים, אין בעיה.

פתח איתך דף חדש, תראה נוכחות.

אז הוא השם ישמור ויציל, מזמין, עושה אירוע מעורב, זה מוסיף חטא על פשע.

מי יתיר לך להתחתן בצורה כזאת, אירוע מעורב?

אתה מכשיל את הרבים, הוא מוביל שם כל מיני דברים לא צנועים.

מי יתיר לך?

אור הקלה חס ושלום עומדת תחת החופה שהשכינה נמצאת שם,

שלא בצניעות גמורה, שלא בקדושה וטהרה. מי יתיר לך כזה דבר?

ואז הוא אומר, למה יש גירושין?

למה לא הולך לנו? למה פה? למה שר?

למה?

שאלה של למה, הסברנו, מי אומר למה? רק אומות העולם.

כתוב, למה יאמרו הגויים?

הם אומרים את זה. עם ישראל לא שואל שאלות, נעשה ונשמע.

הקב' ברוך הוא אמר, עושים.

לכן אדם צריך להדריך את הילדים. המסכן, הילד, לא יודע. תדריך אותו.

תסביר לו, תגיד לו בדיוק.

איך צריך לנהוג יהודי,

איך אתה ואימא התחתנתם,

איך הסבות וסבתות היו בצניעות גמורה.

צריך להדריך אותם, מסכנים. היום, הדור של היום,

זוועת עולם.

זוועת עולם. אם אתה לא מדריך אותם, הם אחר כך הולכים לסדות זרים, השם ישמור.

אחר כך הוא מביא איזה גויה הביתה, הוא אמר, מה, מה הבעיה?

מה הבעיה? אז לא חילוני, אז הבאתי גויה, מה ההבדל? אותו דבר, היא בלי כיסוי ראש, היא בלי כיסוי ראש.

השם ישמור ויציב.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר.

אתמול היה איזה סיפור מיוחד, קרה איזה מוהל, התקשר אליי, אומר לי הרב, הודיעו לי שיש איזה ברית.

האימא לא יהודייה.

מה אני עושה?

הוא בחיים לא קרא לי את זה.

מה אני עושה? אמרתי, אני בדרך, איפה זה?

היה קרוב פה, קפצתי ישר וזה.

תקשיב, לפי הנתונים, ודאי היא לא יהודייה.

אז אמרתי, טוב, תשאל בכל אופן את האבא, יכול להיות שעברה גיור או משהו. לא נראה לי, לי לא נראה.

הרגשת הלב,

תגיד לאו שמי הרגשה, אבל בוא נשאל.

אשתך עברה גיור? כן, כן, בוודאי, אשתי עברה גיור.

טוב, יש איזה מסמך, משהו? הוא אומר לו, יש סרטון מהבית דין.

איזה סרטון מהבית דין?

אחת שעמדה שם מול שלושה דיינים, אז הוא אומר שהיא כבר יהודייה? אולי זה בחינה ראשונה,

אולי זה רעיון קבלה שקיבלו אותה פעם ראשונה. הוא כבר החליט שהיא יהודייה,

ודאית.

אז הוא אומר לי, הנה, יש פה את הדיין הזה, הרב זה, הרב זה. אמרתי, זה אלה, אני לא יודע אם הם דיינים בכלל, לא משנה מי היה שם,

אבל תדע לך, תיזהר,

אני 99.9 שהיא לא יהודייה.

תביא לי את התעודת הזהות אחרי הברית, אני גם אבדוק לך את זה באופן, מה שנקרא, רשמי.

והוא באמת ניצל.

באמת ניצל.

הוא אומר לי, הרב, יצאתי מפה עם הרגשה, עכשיו שתבינו שהקדוש ברוך הוא מסובב כל הסיבות.

הוא בא להניח על כיסא ליאון, הנביא שכח.

מועל ותיק, מפורסם, לא שקל-שתיים.

בא להניח על כיסא ליאון, הנביא שכח.

בא ככה, זה, שכח.

אמרתי, אתה רואה, הכל משמיים, הקדוש ברוך הוא מסובב את הכל בצורה כזאת,

שלא תכשיר אותו, מה שנקרא, מחר הם הולכים.

יגידו, הנה, מה, הילד שלי יהודי?

מאיפה אתה יודע שהוא יהודי?

הנה, אתה לא רואה את הרב פלוניו, הרב מפורסם, לא הוא עשה את הברית.

אז הוא יהודי.

ככה הרבה גויים עושים, מה אתם חושבים?

אני מכיר גויים שהביאו את הילדים שלהם לבית הכנסת לעשות ברית.

למה? שיהיה להם גושפנקה מחר, שהילדים יהודים.

הנה, עשינו בבית הכנסת.

הנה עשה הרב קידוש על הכוס.

הנה לבשנו טלית, הנה לבשנו כיפה.

מה מותר בבית הכנסת לעשות לגוי ברית?

זה היה באולם, זה לא היה בבית כנסת, לא משנה.

אבל האדם צריך לבדוק טוב, שלא תמך שאלה, מה אם ברכות לבד עליה, מה אם אמן דרבים וכולי. זה ככה, תקלות יש בזה?

השם ישמור ומחר מתחתן על סמך זה,

השם ישמור ויציל.

לכן יש מבררי יהדות בבית הדין,

אנשים שמומחים לדבר, יודעים בדיוק, בודקים, הכל רשום, מסודר.

אני מכיר מקומות ששם חיתנו חופשי, חופשי, גויים ויהודים, ודאי, ודאי.

זה דבר שלא תגידו הוא רחוק, זה מצוי בכל העדות כולן. היום

זה מצוי בכל העדות כולן. האדם מאוד צריך להיזהר.

אתם חושבים שסתם הדורות הקודמים היו מבררים טוב,

טוב, טוב, אם הסבא לא מכיר את הסבא

מחוץ לארץ והוא לא קנה, האבטיח הזה קנה מילון בשוק, והיו מחתנים הנכד שלו עם הנכדה שלו. למה?

עד שלא בדקו ולא ביררו כמו שצריך טוב, מה פתאום שהוא ייתן לו את השידוך?

היום זה נהיה כמו גרביים, הוא מביא הביתה הפעם את זאת,

בשבוע הבא הוא מביא את זאת, הוא אומר, הנה, זאת מתאימה לי, איתה, אני רוצה להתחתן. שאלו, ביררו, בדקו, לא.

הם אוהבים אחד את השני, מה זה השטויות האלה?

זה אהבה שתלויה בדבר, רוצה סתר, חס ושלום, מעשה וכולי. זה אהבה זאת?

עובדה שאחרי החתונה הם לא מחזיקים מעמד רגע.

כל הזמן מריבות ובעיות והכול וכולי.

אז איזה אהבה אמיתית זאת?

אהבה לא נמדדת בדברים הקרובים שבינו לבינה.

אהבה נמדדת ביראת שמיים שהאחד משפיע על השני בקדושה ובטהרה שהבית הזה,

הם השתיתו אותו, הם יודעים מה הם רוצים לעצמם בבית הזה.

מה, הדורות הקודמים

של המבוגרים שנמצאים,

הם ככה התגרשו בקלות? מה פתאום? שנים על גבי שנים, גם אם היו סובלים, היו עדיין חיים יחד. למה?

כי באמת, היה אמת שם.

הם ידעו שבאמת צריך להוריד ראש בדברים מסוימים.

היום הדור הזה, השם ישמור יציל, לא מתאים לו ככה?

ישר, יאללה,

לא מתאים ככה? אני מעיין, אני אקח עורך דין, אפתח לך תיק, לא אשלם לך מזונות, לא זה, לא פה, לא שם.

עם הילדים, מאיפה כל זה הגיע?

כל זה הגיע בגלל הדבר הזה שאין את היסוד האמיתי של הבית. לדעת בדיוק מה זה בית יהודי, אין את זה.

ברגע שאין בדיוק את האמיתיות של מה זה בית יהודי, ממילא הכל,

השם ישמור ויציל.

יפה מאוד.

אז נחזור. אמר רבי יצחק,

עוד אחרת הייתה ולא רצו החכמים לגלותה. מה היא עוד אחרת הייתה?

אז יש עוד

אופציה לעשות. במקום להשאיר בכיס

את הארנק של המטבעות ושל הכסף,

מה יעשה? מוליכו פחות פחות מארבע אמות.

אומרת הגמרא, שואלת הגמרא, אמרי לא רצו חכמים לגלותה. למה חכמים לא אמרו את הרעיון הזה של להוליך את מה? את הארנק.

פחות פחות מארבע אמות.

התשובה היא כי כתוב בפסוק במשלי כה,

כבוד אלוהים אסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר.

יפה מאוד.

אז מה זה כבוד אלוהים אסתר דבר? דהיינו, מותר להסתיר דבר של תורה לכבוד שמיים,

אבל להסתיר לכבוד עושר

או נגיעות אישית של אדם וחשיבותו ודאי שאסור.

אז כבוד אלוהים אסתר דבר.

לכבודה של תורה אין בעיה, תסתיר.

אבל הוא כבוד מלכים חקור דבר, תבדוק בדיוק מה זה,

למה זה, איך זה.

אומרת הגמרא, ואחמאי כבוד אלוהים אימיקא,

דילמא אטויה ארבע אמות ברשות הרבים.

יפה מאוד. אז שמא יבוא לטלטל אותו ארבע אמות ברשות הרבים. למה זה נוגע לכבוד עצמו? הוא יגיד, מה, נו עכשיו?

בסדר, אז חכמים אמרו ככה וככה, אז מה הבעיה? בסדר, אני עושה בכיס. אף אחד מהחכמים לא נמצא פה,

הוא לא ראה. ככה אני יכול לטלטל את המוקצה איתי, נגמר הסיפור.

ואז חס ושלום, חס וחלילה, נמצא מחלל שבת.

לכן הסתירו כבוד חכמים אסתר דבר. הסתירו חכמים

את הדבר הזה. מה תעשה?

חמור. לא, אין בעיה. הרי זה שלך, נכון?

ואם נגזר עליך שזה שלך, אז אף אחד לא ייקח לך את זה.

אז מה אתה דואג? תסתיר את זה פה, נגמר. במוצאי שבת הם חזרו, אותו חתן וכלה לשם,

אספו את החבילה שלהם משם, אז זה נשאר שם. אף אחד לא נגע.

למה? אם הקדוש ברוך הוא מחליט שזה שלך, שלך. אם לא, מתוך הכספת בבית, עם הכספת ייקחו.

נגמר הסיפור, זה לא שייך.

טניה, רבי אליעזר אומר, בו ביום קדשו שיער.

ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה, גזרו שמונה עשרה דברים, אומר רשי.

וזו אחת מהן הייתה, כי דמי פרק כמה נותן כיסון לנוכרי בו ביום, גזרו שלא יוליכנו פחות מארבע אמות. אז הם עשו גזרה שאדם לא יעשה את האסתר הזה שקבעו חכמים,

שאפשר לעשות ולא גילו אותו.

למה? שמא יימצא, מטלטל ארבע אמות ברשות הרבים, מוקצה ביום השבת ועובר על חילול שבת.

אז זה מה שנקרא, ועשו סייג לתורה.

יפה מאוד.

רבי יהושע אומר, בו ביום מחקו שיאה.

טניה, משל,

מה זה מחקו שיאה? במידה מחוקה מדדו בו ביום שהרבו לגזור יותר מדי,

ואין יכולים לעמוד בגזירותיו. מתוך כך עוברים על דבר תורה. נמצאת עמידתם מחוקה

מהטוב.

יפה.

זאת אומרת,

הם גזרו יותר מדי גזירות, ובגלל שהם גזרו יותר מדי גזירות, בן אדם לא יעמוד אפילו במה?

בפשטות הדברים.

טניה, משל, דרבי אליעזר, למה הדבר דומה לקופה מלאה, קישואין ודלועין?

אדם נוטה לתוך החרדל, והיא מחזיקת.

החרדל משמר.

תראו, החרדל כמה מחזיק במקרר? המון המון המון זמן.

נכון? בשונה משאר המוצרים שנמצאים במקרר, החרדל מחזיק הרבה זמן.

משל דרבי יהושע, למה הדבר דומה לערבה מלאה דבש? נתן לתוכה רימונים ואגוזים,

והיא מקיאה.

זה מה שנקרא,

נפלט החורצה.

קי״ז דרש רבי יונה, פיתחה, דווה נשיאה,

מאי דכתיב משלי כט יודע צדיק דין דלים,

יודע הקדוש ברוך הוא בכלב שמזונותיו מועטים.

לפיכך, מה עשה הקדוש ברוך הוא? ריחם על הכלב.

הוא נתן לאוכל להשתאות במעיים של הכלב שלושה ימים.

אדם, להבדיל מבן אדם, אוכל.

מה קורה איתו אחרי שהוא אוכל?

צריך לבית הכיסא, נכון?

הולך לבית הכיסא, מתפנה, יוצא החוצה, שוטף, נוטל את הידיים,

מברך בכוונה גמורה אשר יצר את האדם מחוכמה וברא בו וכולי.

הכלב, אצלו אין אשר יצר.

אין לרחוץ ידיים.

הוא כל הזמן נמצא איפה? במקומות המלוכלכים. מה עושה הכלב?

הכלב הזה אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל.

נגמר הסיפור.

כמה האוכל הזה משתאה אצלו בתוך הבטן? שלושה ימים, אומרת הגמרא.

כדתנן, כמה תשהה אכילתו במאה וייטמא?

אז חז'ל נתנו הגדרה מי הוא נקרא טמא, מי הוא נקרא טהור,

לא בסימנים החיצוניים,

אלא בסימנים פנימיים שבתוך גופו. דהיינו,

יש לנו מפריס פרסש, עושה השסע בדגים, קסקסת, סנפיר וכו' וכו'.

מה קורה עם שאר בעלי חיים, אם אתה רוצה לדעת מה דינם?

האם הם טמאים או טהורים? איך תדע?

אז אומרת הגמרא, אז סימנו בכלב,

כמו בכלב, שאם משתאה שלושה ימים מעת לעת, ובעופות ודגים כדי שתיפול לאור ותישרף.

יפה מאוד.

אז אם משתאה אצלו במעיים שלו השלושה ימים,

האוכל שלו סימן שהוא טמא.

נגמר הסיפור.

למה? כי טומאה היא בלועה בתוך בעלי החיים.

קשה להיפרד ממנה.

אז זה ההשתאות של השלושה ימים, קשה לו להיפרד מהאוכל.

לכן,

חז'ל כתבו, ככלב השב אל קיאו.

הכלב מקיא את האוכל שהוא אוכל ועוד פעם אוכל אותו.

אין לו בעיה עם זה.

זה טעים לו.

אתה יכול, מסוגל,

כן אתה מסוגל לאכול את הכי של הכלב שלך? אוי ואבוי.

אדם רואה את הכי של הכלב שלו, הוא לא מסוגל,

סליחה, את הכי של עצמו הוא לא מסוגל לאכול.

אז את של הכלב שלו הוא יאכל?

ודאי שלא.

אבל הכלב הוא שונה מאחרים

משאר בעלי החיים. הוא אוכל. הגמל, לדוגמה, הוא מעלה גירה, נכון?

אבל הוא לא מוציא את זה החוצה, את כל האוכל, ואז הוא אוכל. מה הוא עושה, הגמל?

הוא מעלה את זה לתוך הפה שלו, מבפנים, מהקיבה,

ואז הוא שוב פעם לא עש בחזרה, כמו מסטיק.

לא עש כל פעם, כל פעם, כל פעם את אותו אוכל.

ככה, לכן הוא נקרא ספינת המדבר. הוא תמיד מסודר מבחינת אוכל,

ומשקה, הוא מסודר, שותה, שותה, שותה, שותה.

אוכל את האוכל שלו, הוא רעב עכשיו לאכול בדרך במדבר, מה הוא עושה?

לא מחפש קיוסק, איך נקרא שם? כושי רימון.

לא מחפש אותו, לא צריך אותו.

נגמר, יש לו קיוסק פרטי שלו, קיוסק הגמלים.

הופ, מעלה גראצ'ק, נגמר הסיפורת, נגמר...

זה הוא עושה וממשיך ללכת עוד פעם במדבר, בחום וכו' וכו'.

אבל לעומת זה, כלב, הוא מקיא את הכל החוצה,

ואומר שלמה המלך, הוא חוזר בחזרה.

הכסיל, אדם טיפש, נמשל לכלב.

כמו שהוא, הכלב, חוזר בחזרה לכיס שלו ואוכל אותו,

אותו דבר אדם טיפש, שאין בו תורה ומצוות ומעשים דובים,

שהוא לא דבק בתורה הקדושה, הוא שב לעבירה שלו. אומרים לו, זה עבירה, זה אש, תברח.

לא, לא, לא, לא, הכל בסדר, אפשר.

עוד פעם, לא, אל תשחית זירה ואת הלאה. אל תעשה ככה, עושה ככה. אל תאכל את זה, עוד פעם אוכל.

אל תעשה ככה.

אתמול פרסמו עם החתול שאוכל את העופות, אה?

איזה סופר זה היה, עושר עד.

כן, זה מפורסם, אפשר להגיד את זה.

עכשיו פרסמו את החתול שאוכל, אמרו, לא, הוא רק ליקק את הקרח, הוא היה צמא.

כבר הגיעו כל המתרצים למיניהם.

אתה רואה שהשם ישמור ויציל, לא מקפידים על זה.

אז אתה רוצה שבמסעדה או בבית מלון שאתה הולך עכשיו בחופשה יקפידו

על הכל?

אנשים משלמים הון תועפות.

הון, הון עתק.

שלוש אלף, אה? כמה זה עולה? שלוש אלף, ארבע אלף, חמש אלף?

שתים עשרה אלף. שבוע, הוא אומר. אין לכם במשפחה שבוע לנוח?

שאשתי לא תבשל. מה מביאים לו ארוחת ערב? בוקר וערב, אה?

את מה שאכלו לפניו עשרה אנשים ונגעו ויתושים וזבובים והכול.

עוד פעם, השף, לא תאמינו, גם מהפח מוציאים.

ואני לא צריך להגיד לכם את זה, על זה כבר פרסומים וכתבות והכול. מהפח מוציאים.

מסדרים לו את זה יפה, שוטפים את זה יפה, מגישים לו,

ומטבלנים את זה בלי טעם ובלי ריח,

וזה מה שהוא אוכל. והוא אומר, או, טעים היה, נהניתי.

אחר כך הוא חוזר הביתה כל חודש אלול, קלקול קיבה.

שילמת להיות חולה,

זה נקרא.

השם ישמור ויציל.

והוא אומר, לא, ככה זה.

אחר כך הוא מאשים את הבית מלון, את הרופא שלא הביא לו כדורים טובים.

את כל העולם הוא מאשים חוץ מאז, ואומר לאשתו, את השמה, בגללך.

עד לרצת אותי ללכת לחופשה, עד זה.

מישהו אמר לך ללכת?

מה רע בבית שלך, בכרית שלך?

מה רע?

בסדר, אתה רוצה לך, אין בעיה. תישא יום אחד, יומיים.

קח איתך את האוכל שלך, אין יותר טוב ובריא ונקי, ואתה יודע את זה.

אדם יודע שאין יותר טוב ונקי ובריא מהבית שלו, ועדיין הוא מרשה לעצמו לאכול. אז מה?

והוא פתאום נהיה סמכינן דה רבנן, הוא סומך על כולם.

פתאום הוא מאמין לזה ומאמין לאו. למה בביזנס אתה לא מאמין להם?

אם יבוא לך בן אדם ויגיד לך, אני לא יהלומן,

אבל יש לי, להציע לך יהלום 12,000 דולר.

אתה תקנה אותו?

תגיד את המג'נון, איפה האישור של זה, תגיד?

איפה פה, איפה שם? אתם יודעים, בחוץ לארץ, אדם קונה יהלום,

מזייפים לו את התעודה, מזייפים לו את הכל קנה, רגע, אחרי, יצא מהחנות, אין אחריות.

אין אחריות. זה לא כמו פה, יש לך אחריות, יש לך פה, יש לך שין, אתה יכול לתבוע.

שם לא מכירים בך, יצאת מהחנות, לא בדקת, אתה לא יהלומן מומחה, אכלת אותה.

כל הכסף הלך.

ושם מביאים, וואו, אחת זכוכיות, בול דומים ליהלומים.

סיפרו לי כמה מומחים בדבר.

אז לכן, אותו דבר, אם בזה אתה לא מאמין שזה

קצת עולה יותר, אז למה בדברים אחרים אתה כן מאמין?

ואדם, ככלב השב אל קיו, אומרים לו, לא טוב, ממשיך.

דואגים לך.

מה, סתם אכפת לנו שלא תלך?

אכפת לנו שלא תאכל?

אכפת לנו שלא תשתה? מה מפריע לנו?

תאכל, תשתה, תצבע, הכל בסדר.

דואגים לבריאות של האדם, דואגים ל...

יפה, ונסיים.

עוד כמה דקות. עכשיו בין הזמנים, אין מה לעשות.

כן.

אז היות ומשתהה האוכל הזה במעב של הכלב שלושה ימים לאחר מכן הוא מקיא אותו, טומאה

משתהה בתוך האדם,

בתוך גופו של האדם, כדין אישה שמה שהיא

קיימה מצוות

השהייה עם בעלה, כן, בלשון עדינה.

משתהה הזרע, אומרת הגמרא בנידה, גימל ימים.

לאחר גימל ימים נפלט הזרע מתוכה.

אותו דבר פה, האוכל, הטומאה של הכלב, כל דבר שהוא בגדר מוגדר כטומאה, משתהה בפנים גימל ימים.

ובעופות ובדגים כדי שתיפול לאור ותישרף. ואמר רב עמ... רב עמנון, השמע, מינא אורך ערה למשדה אומצה לכלבה.

ואמר רב... וכמה?

אמר רב,

מרא משך עודנא וחוטרא בתרא,

הנמילא בדברא, אבל במטה לא דעתה למשרח.

אמר רב פאפא לא דעני מקלבה, ולית דעתיר מחזירא.

יפה מאוד. אז אחרי שמשתהה,

כך הקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו של הכלב,

והקדוש ברוך הוא דואג לזה שיהיו גם אדונים לכלב שמה שהם ידאגו לו.

ראיתי היום, נסעתי בדרך מיהוד לפה,

פרסומת על המוניות האלו, הקטנות.

שאם אתה קונה אוכל לחתולים, אתה מקבל שלושה כאלה קופסאות שימורים חינם, מתנה.

ויש אנשים שאלפי שקלים שמים כל חודש

על הדברים הללו, הם דואגים למעלה, בעלי חיים,

שנמצאים לא בבית שלהם, ברחוב.

הקדוש ברוך הוא כנראה,

הם טוענים ככה, שהקדוש ברוך הוא מינה אותם, תנו לחיות לחיות,

הם דואגים.

אבל עכשיו יש את החג של הימח שמם בזכרם, אה?

של הבני דודים.

איך קוראים לזה? עיד אל-עדחא.

כן?

חג הקורבן, עיד אל-עדחא, לא משנה.

בקיצור, שמה רואים אותם מושכים פרה כזאת גדולה,

שמספיקה לכיסאו דעת שלמה בשעתו,

ואין,

איפה כל השמאלנים האלה של תנו לחיות לחיות?

וזה לא מדברים כלום, וקופצים עליה, ומתעללים בה,

ושוחטים אותה ברחובה של עיר, ואין פוצה פה.

זה לא בעזה, זה פה, פה, בערים פה,

בישראל, 2019. אז מה קרה?

מה, לא יכולים להעיר? מה, אתם מפחדים שישחטו אתכם?

לא, אם זה קשור לתורה הקדושה, אז אפשר להעיר, אפשר להגיד, מה פתאום? יש בג״ץ, יש בד״ץ,

אפשר לעשות הכול.

אבל שזה לא קשור, זה, שזה לא קשור לדת,

אנחנו לא מתערבים.

זה השם ישמור ויציל.

עולם הפוך ראינו.

במקום שיחזיקו בתורה הקדושה, במקום שיקיימו מצוות,

השם ישמור, עושים הפוך. אז לכן הקדוש ברוך הוא מזמן את אותם אנשים שיאכילו בדיוק את אותם

בעלי חיים, והם מודדים להם מידה, מסדרים להם את הכול.

והוא גם נהיה באדון לכלב שלו, אה?

מה הוא עושה אם הכלב לא שומע לו? מושך אותו בחוט.

יש אחד, אני רואה ליד הבית שלי, הוא הולך עם כלב.

הכלב כזה קטן, זה עז פנים הכלב.

ככה כל הזמן הוא נובח בצורה כזאת.

אני יום אחד רוצה להגיד, תגיד לי, לא משנה,

כיף לך כל כך ללכת? הוא מושך, הכלב מושך אותו.

לא תאמינו כזה, אם אני אדגים לכם את זה, תשפכו מצחוק.

הוא מושך אותו ככה, והוא עוד רגע נופל. מה אתה צריך לסתובב עם כלב כזה? קטנצ'יק, פינצ'ר כזה קטן.

אבל הוא כזה חצוף, כנראה הוא מעורב שם, מעורב ירושלמי כזה.

והוא כזה חצוף, הוא מוליך אותו בצורה כזאת, ועוד רגע בן אדם, השם ישבור ויציל, נופל.

מה אתם מסתובב עם אחד כזה? והוא ממשיך לסתובב איתו, כל לילה הוא מטייל איתו.

כל לילה הוא מטייל איתו. מה יוצא לך מזה?

עד כדי כך שבמקום שהוא יהיה האדון שלו, האדם יהיה האדון של הכלב, הוא נהפך להיות, הכלב נהפך להיות אדונו.

הוא מושך אותו אחריו.

הוא ממתין לו.

פעם הסברנו את זה, למה הכלבים כתוב עליהם בפרק שירה עזי נפש?

למה?

ומה הם אומרים? הם אומרים את הפסוק, בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני אדוני עושינו.

למה הם עזי נפש?

א', בגלל שהם אוכלים את הקיא שלהם.

דבר נוסף,

שהם כל הזמן מרגישים שהם הבעל בית.

אה, עזוב, כי זו עוד סיבה.

כן, אבל מה הפשט שמרגישים בעל הבית? אם אתה תראה תמיד כלב, הוא הולך לפני הבעלים שלו, תמיד.

ותמיד כל פעם הוא מסתכל גם אחורה לראות איפה הבעלים הולך. אם הבעלים פנה שמאלה ולא התייחס אליו, מה עושה הכלב?

מיד, חוזר בחזרה, רץ, רץ, רץ, רץ, עוד פעם עוקף את הבעלים שלו, תמיד להרגיש שהוא ראשון.

זה מידה כזאת של עזות פנים, להרגיש שאני פה, אני הבעל הבית, אני פה,

אז זה הכלב.

אז אפילו שהוא יכה אותו במקל, אפילו שידריך אותו שום דבר, הכלב הזה, נגמר הסיפור. אפילו שיעלף אותו, ירגיל אותו, עצה עדיין ועז פנים. מספרים על רבי יונתן האיבישיץ, שיום אחד המלך

עכשיו אמר לו, תקשיב,

פה המומחים שלי, הגויים, אילפו חתול.

מה להיות שף, רב מלצרים.

ברצינות? אמר, כן, אני רוצה לעשות סעודה, אין בעיה, אני מזמין אותך לסעודה, אתה תבוא רבי יונתן?

אמר לו, כן, אני אבוא לסעודה.

רבי יונתן האיבישיץ ידע ששום דבר, בעל חיים נולד בטבע של בעל חיים, וימות בטבע של בעל חיים.

אי אפשר לשנות, לאלף אותו אפשר קצת,

אבל ברגע שהחושים שלו, או היצרים שלו פועלים בחזרה,

הוא חוזר להיות הגרוע ביותר כפי שהוא היה. מה עשה רבי יונתן האיבישיץ?

לקח איתו, איך אומרים בבוכרית? עכבר, מוש, נכון?

לקח איתו, מוש שם את זה בקופסה של טבק,

קטנה שם את זה בכיס שלו,

בא למסיבה, שם כל המלכים הגויים וזה, המלך בכבודו בעצמו נמצא,

כל המכובדים יושבים, אמרו, עכשיו אנחנו נגיש למלך את המנה הראשונה,

בעזרת השם, אחר כך אתם תקבלו, רבי יונתן יקבל בבדצה בהכשר מהודר או בשחיטה פרטית,

והשאר יקבלו את הכשרות כמו המלך, אין בעיה, בסדר גמור.

ואז החתול נכנס ככה, עומד על שתי רגליים,

הזנף שלו מבצבץ מהחליפה כזו, חליפה ככה,

כמו של הקוסמים, אה, איך זה נקרא, עם זה הארוך שם,

טוקסידו, שמו לו פפיון לחתול,

וכובע הצידה עם נוצה אדומה,

בקיצור הוא מגיש כולם, כפיים,

אמרו, תראה מה זה, איזה חתול אלוף,

איך הוא מגיש את זה בצורה כזו יפה, יפה למלך.

כל הכבוד.

טוב, הוא חזר הפעם, בפעם השנייה, עם מגש, עם הרבה צלחות, לא עם צלחת אחת.

המגש הראשון זה למלך, מגש שני כבר לכל המכובדים הבאים.

מה עשה רבי יונתן אלי בשיצה על שולחן ארוך? הוא ישב בראש השולחן בקצה השני מול המלך,

פתח את הקופסה של הטבק, כאילו מרע, ופקח העכבר קפץ,

רק החתול איריח.

לא רע, איריח שיש העכבר, מה עשה?

זרק את המגש עם כל האוכל על המכובדים.

זה נכווה מהמרק החם, הוא התלכלך מהשניצל,

השני התלכלך מהרוטף של הזה, אורז השועית.

בקיצור, והתחיל להשתולל שם, והכל חייך, רבי יונתן אלי בשיצה, המלך, כל שכן,

כולם שם פחדו, רעדו. אמר למלך, למה הרסת את הסעודה?

אמר לו, אני רציתי להוכיח לך שאי אפשר לשנות טבע של בעלי חיים. טבע של בן אדם אפשר לשנות.

טבע של כלב אי אפשר לשנות.

בעל חיים נולד בעל חיים וימות בעל חיים,

לא תשנה אותו.

כמה שתעלף אותו הכל, בשעת הרפיון שלו,

נגמר הסיפור. כדוגמת החתול והעכבר, רק ראה את העכבר הקטן, פשיק.

זיני קרא את הטוקסידו, זרק את הכובע, זרק את המגש, הכל.

הלך, נגמר הסיפור.

אז לכן, גם אדם שנותן לו מאכל ראוי,

נותן לו דבר טוב, נותן לו הטבה,

מדריך אותו עם המקל, שום דבר לא יעזור. כלב

בסופו של דבר נשאר

בעל חיים תמא.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן, אלא בקשה, אומר, עזר שבחון דקות ישראל,

שיקח בעליהם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ עמן צדקו, הגדיל תורה ו...