עין יעקב - שבת קו-קז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק.

משה ועשרה.

כב, כג, דפים, קמ״ז עמוד ב, קמ״ח עמוד א, קמ״ט עמוד א.

אין לאן ללכת כי כל הארץ הפגנות.

כל הארץ פקוקה, אז יש לשבת בבית המדרש, מה יש לעשות הלילה?

לא, נותנים דוחות, לא כדאי.

כן.

כל הכיוונים תחסו, רק לשבת בבית המדרש.

שואל, פרק שלושה ועשרים.

תנו רבנן.

כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות

אסור לקרוא אותו בשבת,

ודיוקנה עצמה אף בכל אסור להסתכל עליה.

אנשים

אוהבים לצייר קריקטורות.

על גבי הקירות.

יש מקומות שמציירים את זה אומנים,

את הקריקטורות הללו, יש מקומות שמציירים את זה בעלי לשון הרע,

כגון בעיתונים,

ויש מקומות שמציירים את זה אפילו אלו שסליחה מכבודכם משתמשים בחומרים אחרים,

נגדיר את זה ככה, בלשון עדינה.

ומציירים דברים שבן אדם מתפלא, אומרת איזה יופי,

איך הבן אדם הזה, הוא מזריק כל מיני חומרים, משתמשים כל מיני דברים,

יכל להיות יותר מאיך קוראים לגויים האלה?

פיקסוש, מיקסון, אני יודע מה, יכל להיות יותר מהצייר הזה, תראה איזה יפה הוא מצייר.

אם הציור שלו היה עומד באיזה מוזיאון, אני יודע, היה מקבל כמה מאות

אלפי דולרים.

ואתה מוצא אותו זרוק ברחוב.

איך סיפר לנו אורן בשבת, שלפעמים הולכים למקומות כאלה כדי להביא להם קצת דברי מאכל ומשקה.

לתת להם, למה הם נמצאים שם זרוקים בכל מיני מקומות, בר מינן,

השם ישמור.

אז אם יש ציור כזה, ואני רוצה לקרוא מה מציירים שם, בשבת מותר לי לקרוא, אסור לי לקרוא,

או לחילופין,

יש לוח מודעות, כל השבוע אין זמן.

יש לוח מודעות נייד,

אה?

אז מסתכלים ככה, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.

זה יורד למטה.

אז הוא עכשיו רוצה להסתכל ביום,

ביום שבת הוא עבור בדרך לבית הכנסת.

הבית שלו בדרך, יש שניים-שלושה לוחות של מודעות. בואו נראה מה חדש. עכשיו לא בחירות, מה שמים?

מה יכולים לשים?

עכשיו קיץ, שמים בריכות, שמים קייטנות,

אז הוא מסתכל בשבת כדי לדעת ביום חול.

אולי הוא ישתמש בזה.

זה לצורך שבת הדבר הזה? זה לא לצורך שבת.

גזרו חזל, היות וזה לא לצורך שבת,

עונג שבת ודאי אין לי פה.

מה כן יש לי פה?

יש לי פה, חס ושלום, חס וחלילה,

הכנה לקראת קריאה של דברים אחרים. זאת אומרת,

השבת שלנו צריכה להיות מושלמת.

השבת שלנו צריכה להיות בהרגשה מיוחדת

מהיום חול.

יום חול אדם טורח, עמל,

מתייגע, רץ, אין לו זמן לאכול, אין לו זמן לשתות. שבת,

איך אנחנו מגדירים אותה?

הצמד המילים הכי

מיוחד זה קודם כל שבת, מנוחה.

השבת עם קודם כל מנוחה. למי?

לעם ישראל.

אומות העולם בשבילם זה לא מנוחה, אין הבדל ביניהם.

אז באו חזל וגזרו,

אסור לעשות את הדבר הזה של הקריאה הזו. מה אני עושה? אני כולו מסתכל, איזה חילול שבת זה?

שמא יקרא שטרי הדיוטות. ומה זה נקרא שטרי הדיוטות?

יש לאדם חוזה שכירות,

יש לאדם חשבון חשמל ומים,

של הדירה הנוספת,

כן, לא של הדירה שלו.

כשהדירה הנוספת פתאום הגיע לו חשבון גדול,

עכשיו הוא יכול להגיע לידי צער בשבת או לא?

הוא רואה שם שהגיע אלף שקלים,

והבית שלו יש לו עוד שלוש אלף, זה כבר ארבע אלף, חצי משכורת הלכה.

הוא לא מצטער על זה בשבת?

באו חזל וגזרו, תיזהר.

אתה עכשיו בשבת צריך לשמוח, צריך לנוח,

צריך לשבות מכל מלאכה.

ועכשיו אתה תגיע לך לשלום לידי צער? איזה שבת תיראה אליך?

איזה שבת תהיה לך? כל השבת תארס לך.

הוא ילך ממורמר כל השבת, יבוא למינך לחברת החשמל האלה,

מתי יפריטו אותם?

כל הזמן הם לוקחים כפול. כל הזמן, זה עד שהם עונים בטלפון של המוקד שלהם.

מה עם המים האלה? עושים ככה כל מיני קומבינות. ומה אם קרה? מה עם העיריות? הכול.

אז זה גזירה.

אותו דבר תחת הדיוקנה.

דהיינו, ציור מיוחד שציירו שם,

אפילו אם הציור הזה הוא ציור תורני.

מה זה נקרא ציור תורני?

היה מלחמת דוד וגוליית.

אה, זו מלחמה מאוד מעניינת בהיסטוריה היהודית שלנו.

לא כמו אומרים לנו מלחמת השחרור, או מלחמת העצמאות, או מלחמת... איזה מלחמה היה? מה היה?

בסדר, נלחמו, אבל

משהו היסטוריוני חזק שאנחנו, וואי, מתלהבים לו, זה מלחמת דוד וגוליית. מה היה שם?

רואים איזה אחד ככה, פספוס קטן, במקרה גם ג'ינג'י.

הוא הולך על איזה אחד כזה ענק גדול,

וההוא בא, מתחיל לגדף ולחרף את הקדוש ברוך הוא. לא רואה בעיניים את זה, שוב מתחיל לקלל.

נגמר.

פתאום בא דוד, אז הוא אומר, ככה, אתה מקלל את השם, אין בעיה. מוציא לו שם איזה אבן אחת, שאתה לוקח,

פעם,

שולח לו עם הרוגת, כזה נקרא,

פוגע לו במצח.

מה ההתלהבות? כולו נתן לו אבן, מה קרה?

מה היה צריך לעשות לו?

עוד לפני שהוא עולה להודאי, והוא נעשה לו פספו אחד,

מעיף אותו כמה קילומטרים.

והיה שם נס בתוך נס.

הנס הראשון, קודם כל, שהוא לא הפך עליו איזה הר.

גוליעד זה משהו מבהיל, אי אפשר להבין את זה.

לא דרך עליו, היה הורג אותו באותו רגע.

אף על פי שהוא רשק, יש ברור מאריך אפו.

משם הגיע בעצם הסוד

של למול בברזל, בסכין. עד אז היו מלאים באבן חדה שנקראת צור.

בזמן אברהם אבינו,

יהושע,

ציפורה.

עד אז

אבן חדה הנקראת צור.

אין סטריליות, אין שום דבר.

לוקחים אבן חדה, כמו טער,

על המילה פשק, חותכים.

מאותו זמן אומר הקדוש ברוך הוא לברזל,

אותו שריון שהיה על המצח של גוליית.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה עכשיו תפתח,

תתרכך, והאבן הקטנה הזאת תפגע במצח של גוליית ותהרוג אותו,

אני מבטיח לך הכרת הטוב. מה הכרת הטוב? היות ויהיה קידוש השם,

כי גוליית חילל את השם, כי גוליית קילל את השם.

אז יצמח פה קידוש השם. תראה, הג'ינג'י הקטן הזה,

עם אבן כזו קטנה,

פיצח את ההר אדם הזה והרג אותו. למה? הוא קילל את השם. ככה?

אני מבטיח לך שכל מקום יעשה על ידי הברזל הזה קידוש השם.

איזה קידוש השם?

ברית מילה.

ברית מילה שיהודי עושה, איך עושים אותה?

לא עושים אותה בצנעה. אתם יודעים, אצל המוסלמים,

לפי הספר שלהם,

אז צריך לעשות את הברית בצנעה, לא עושים את זה ברעש גדול.

עושים את זה ככה בקטנה, רק המשפחה הקרובה,

הורים, אחים, אחיות, רווקים,

כן? סבים וסבתות והאימא של התינוק והתינוק.

אצל עם ישראל זה אחרת.

אתה עושה ברית מילה, כמה? מזמין. מינימום מתחיל ב-150-300, לא?

זה הסטנדרטים. יש כאלה גם מגיע לך לכמה אלפים.

מה יש? כולה עושים ברית מילה, מה קרה?

התשובה, פרסום המצווה. כך הבטיח הקדוש ברוך הוא, אומר המדרש,

כך הבטיח הקדוש ברוך הוא לברזל. תמורת זה שאתה תתרכך,

אז אם בא הצייר וצייר דיוקנה כזאת על הקיר, לא מעניין?

או-הו, מעניין.

כל אבא שיעבור עם הילדים שלו, יש לו, אבא, מה זה זה הענק הזה?

מי זה זה הגמד הזה פה?

למה הוא ג'ינג'י? מה יש לו ביד? מה זה הרוגדקה?

או שמציירים את האבן שהיא בדרך.

הוא כן את הצייר עם הדמיונים האלה.

הוא, מה זה זה? הוא מספר לו, זה גוליית, זה פה. מותר לקרוא את זה בשבת? מותר להסתכל על זה בשבת? אסור.

כל זה גזירה שמה?

אבל זה רחוק, מה? עכשיו זה רק ציור, מה קרה? איפה אני אגיע לשתי דודות? כן.

דרכו של הדמיון. אותו דבר מקצועות חול.

עכשיו סיימו כבר את הלימודים ברוב בתי הספר.

אצלנו, ברוך השם, ממשיכים עד

כמעט תשעה באב.

יום, יומיים קודם, כבר יוצאים לחופש. מה יש לעשות חודשיים חופש?

מסכנים ההורים, אוכלים להם את הראש,

משגעים אותם,

והם לא יודעים מה לשלם קודם, האם את ההוצאות של הבית או את הקייטנות הזה.

מה יעשו, מסכנים?

במקום לתת להם עוד קצת להשכיל להבין, גם ככה כל השנה שם לא לומדים כלום, מפריעים רק בכיתה.

אבל במקום לתת להם להשכיל ולהבין ולהתחכם עוד,

אז הוא אומר, יש לי מבחן עכשיו של סוף שנה לפני התעודה,

אני יודע מה? לדוגמה, אנגלית.

אין לי זמן יום חול לשבת, יום חול אני עסוק,

יש לי, עובד, אני יודע, מהצד, עושה עוד כמה דברים,

עוזר בבית,

כגון שאחד מההורים לא מרגיש טוב, אז הילד נופל עליו העול הזה של העזרה בבית.

אז גם לימודים, גם עזרה.

הוא אומר, יש לי בשבת פנאי.

מה אני עושה? הוא לא שומר תואר המצווה, לא הולך לבית הכנס, אני אשב ואלמד אנגלית בשבת. מותר או אסור?

זה לא משנה מי זה חילוני, דעתי. אסור.

מקצועות חול אסור ללמוד בשבת.

שבת זה קדושה.

רק קודש, רק קודש. כל דבר שאדם עושה, הכל צריך להיות בקדושה.

יפה מאוד.

משום שנאמר, מאיפה הראיה? אומרים חז״ל, אל תפנו אל האלילים.

מה זה אליל? באנגלית זה אליל?

איזה אליל זה?

תגיד, אני יודע מה כסף זה אלילים. למה דולר זה אלילים? אתם יודעים למה?

ראיתם מאחורה יש כזה משולש?

יש שם מלמעלה, בשפיץ של המשולש, תסתכלו, בדולר אחד. יש לכם דולר אחד בבית, לא?

זה לא 100 דולר, זה דולר אחד.

בדולר האחד הזה מלמעלה שם, מעל המשולש,

יש שם כמו סימן של עין.

עין הפקיחה

זה נקרא, אבל זה לא עין הפקיחה של קודשה בריחו, כן? האמריקאים לא התכוונו לזה.

הם התכוונו לארגון הזה, השם ישמור ויציל, שנקרא בונים החופשיים.

אם לא שמעתם על זה, בר מינן, לפני שבועיים פגשתי יהודי פה,

עובד פה קרוב בבניין פנורמה,

הוא אומר, כן, יש לי קרוב משפחה שהיה חבר שם,

סליחה, חמיב,

היה חבר שם בארגון הזה, הוא אומר, בסוף הוא עזב את זה.

אמרו לו שם דברים הזויים לעשות, כל מיני דברים.

זה ארגון כזה, כמו ארגון מחתרת שהוא שולט על העולם,

מאחורי הקלעים, זה נקרא.

ויש רבנים שחברים בו,

יש כל מיני ערב רב אחרים שחברים בו.

תקראו קצת, יש רב גוגל, יש לכם רב גוגל?

תקראו שם הבונים החופשיים, תראו בדיוק מה זה.

אז אפילו על הדולר הם מופיעים שם.

על כל מקום, יש לי כיכרות על שמם, בניינים על שמם, כל מיני, מחתרת מיוחדת כזאת שהיא

שם ישמור ויציל.

יש הרצאה, אם תראו את זה,

תעשירו את הידע שלכם, תלמיד חכם, מובהק, ליטאי,

קוראים לו הרב דוב ברקוביץ',

הוא חוקר אותם שנים,

זה יותר ממדען זה,

יותר ממדען.

הוא חוקר אותם שנים והוא מוכיח בדיוק, הכול שווה לראות את השיעורים שלו.

הביאו אותו כמה פעמים בבני ברק אלינו,

שווה לראות את השיעורים שלו.

מדהים.

אז זה אומרים רבותינו הקדושים, גזירת הפסוק, אל תפנו אל האלילים.

בדולר הזה, מה יש בדולר אחד?

מאחורה יש את הסימן שלהם, ואלו עובדי עבודה זרה ממש.

זה עובדי עבודה זרה ממש.

הכול נגד רצון השם יתברך, הכול נגד התורה הקדושה.

אדם ששואף לדברים הללו,

בגדר של נכנס להיות שותף

במעשי ידיהם

של אומות העולם, וזה נקרא בגדר פנייה לעובדי אלילים. למה?

בשבת כל-כולו של היהודי צריך להיות קודש,

לא צריך להיות חול.

יום חול בסדר, אין לך ברירה, אתה לומד את זה,

זה עוד מקצוע לחיים, תקרא לזה. דרך אגב,

רבותינו הקדושים אומרים דבר מבהיל, לא יאומן.

יש בן אדם,

נקרא בשם בלשן, מה זה בלשן?

מרדכי היהודי קראו לו בלשן.

מה זה בלשן?

אדם שבקיא בכמה וכמה שפות.

אתם יודעים מה רבותינו אומרים?

אז היום יש אנשים מלכתחילה לומדים כמה שיותר שפות, למה?

זאת אומרת, ככל שאני אעשיר בשפות,

ככה אני יכול יותר להתפרנס,

הוא קורא לזה,

או יותר לתקשר, או יותר,

מה שנקרא, לקבל תואר כבוד, אני בקיא בשבע שפות,

עשר שפות, יש כאלה כל מיני אנשים.

אומרים רבותינו הקדושים ברוח קודשם, זה לא דברים שאנחנו יכולים להבין אותם, לעתיד לבוא כל השפות בטלים כולם, רק שפת הקודש קיימת.

אז חבל לבזבז זמן, יקר, לא?

אדם לומד עוד שפה, עוד שפה, עוד שפה, בזמן הזה הוא יכל ללמוד עוד דף גמרא,

עוד משנה, עוד הלכה,

עוד נביאים כתובים,

עוד ספרה, עוד ספרי,

והוא בזבז את הזמן הזה לשפות.

לא אמרנו שזה לא טוב, זה טוב.

אם אתה משתמש בזה לדברים טובים, יש לי תלמיד,

היה חילוני גמור, תקשיבו טוב,

לפני שש, שש, שבע שנים לפחות,

הייתי מוסר שיעורים באור יהודה.

חילוני גמור.

היה ספר נשים, לא תאמינו.

השתנה מקצה לקצה, היום יש לו

כמו קבוצה כזו בוואטסאפ,

שהוא שולח הלכה יומית בשפה הרוסית.

חבל על הזמן, אם תשמעו אותו איך הוא מדבר יפה,

קוראים לו דניאל ישראלוב.

הוא כל כך מדבר יפה, הוא לוקח נושא הלכה,

עושה אותה,

מסביר אותה.

עשרות אנשים, אני אומר לכם, יש לו ביקוש רב.

צפיות אדירות שאנשים שואפים לראות ההלכה היומית שלו.

אותו דבר בשפות אחרות. אז אם כבר למד את המקצוע,

או למד את השפה, תשתמש איתו לתורה הקדושה, תשתמש איתו לרוחניות.

תקדש אותו,

תעלה אותו על המדרגה.

וזו הגדלות של הבן אדם,

שהוא לקח דבר גשמי, לקח דבר שהוא לצד השני, והוא העלה אותו לרוחניות.

אומרת הגמרא, אם ככה, מהי תלמודה?

אז מהו הלימוד פה בדבר הזה שאנחנו אומרים בפסוק, אל תפנו אל אלילים?

אומרת הגמרא, אמר וחנין, אל תפנו אל מדעתכם.

יושב פה הבן של עמואל,

אחי ותיק.

השם ישלח לו רפואה שלמה.

כל פעם שאני פוגש אותו, הוא אומר לי דבר אחד, תזכור.

בתור בשר ואדם אנחנו לא שווים שום דבר.

לפעמים אדם שהוא בעל מקצוע והוא אומן,

ולרגע כת יש לו את העץ הרעש של הגאווה.

זה נקרא גאווה קטנה.

העץ הרעש הבאי לא אומר לו, אתה בעל מקצוע,

פשש, יא אללה, בוא, תגיד, הנה אני כוכי ועוצם ידי.

כל פעם שהוא פוגש את זה, הוא אומר, תזכור.

אנחנו עפר והפר, שום דבר.

דבר אחד תמיד תשים לנגד עיניך, שיוויתי ה' לנגדי תמיד.

שמעתם?

שיוויתי ה' לנגדי תמיד, זה מה שתשים תמיד.

וזה דברי המשנה ברורה.

המשנה ברורה אומר, חפץ חיים הקדוש, זכותו תגן עלינו אומר,

שכל רגע ורגע שיהודי חושב במשהו, צריך לחשוב, הקדוש ברוך הוא נמצא לצידי.

הקדוש ברוך הוא פה איתי, אז איך אני אחשוב דברים לא טובים?

איך אני אחשוב, חס שלום, טינופת?

התקשרה אל האישה השבוע, בוכה.

בעלה, ה' ישמור ויציל.

היה בחור ישיבה,

וירד. זה נהיה גרוע ביותר,

והוא עושה דברים, ה' ישמור, בר מינן. לא יודע מה לעשות.

גברת, להגיד לך להתגרש, אני לא יכול.

אבל יש גדול הדור, רב חיים קנייבסקי, הולכים אליו ושואלים שאלת חכם.

להיכנס אליי אפשר, אבל כותבים מכתב,

שואלים מה לעשות?

מה לעשות עם הדבר הזה?

אפשר לחיות עם בעל כזה?

היא לא יכולה לחיות איתו. חילוניה, לא חרדיה, כן?

לא חרדיה והוא חילוני, לא.

היא חילוניה והוא חילוני. לא היא יכולה לחיות איתו לרגע.

כל הזמן תעבוד, ונכשלים ה' ישמור ויציל,

וכל מיני איסורים. איך אפשר לחיות בצורה כזאת?

שתבינו שאפילו אדם שרחוק מתורה ומצוות, זה מפריע לו, זה קשה לו.

הוא לא יכול את זה.

כל שכן אנחנו, שאנחנו בני מלכים,

בניו של הקדוש ברוך הוא, כמה הקדוש ברוך הוא חש בקרבתנו?

ולכן הקדוש ברוך הוא מזהיר אותנו, אל תקרבו אל האלילים.

אל תפנו אל האלילים. אל תפנה דעתך למה? לאל אחר.

לדבר אחר, למה זה יסיט את דעתך?

לכן אומרת הגמרא, אל תפנו אל מדעתכם. אם אדם יודע שכל צעד ושעל הקדוש ברוך הוא נמצא איתו, שום דבר לא יציק לו, שום דבר לא יפריע לו.

הוא יאמין שהכל מאיתו יתברך.

פרנסתו מזומנת לו, הכל נכנס. סיפרנו עשרות פעמים, שווה עוד פעם לספר.

העניין של האמונה בפרנסה.

היה איזה יהודי אחד שהיה רועה צאן.

לימים הוא נקלע לאיזה מקום, עם הכבשים שלו שם, והעזים,

ופתאום הוא רואה שאחד מהכבשים של העדר פשוט הולך.

אמר, תקשיב, אני ארוץ אחריו עכשיו, כל הכבשים שם,

הלך תדע איזה אריה, אבוי, ייקח כמה

כבשים וילך.

אמר, לא נורא, כפרת עוונות, כבש אחד הלכה. הוא אמר, אבל אני חייב לעקוב אחריו.

אז הוא נתן שם לכבשים לאכול, בינתיים הוא מסתכל עם המשקפת שלו,

והוא רואה את הכבש הזה עולה במורד ההר, עולה, עולה, עולה, עולה,

מגיע לאיזה פתח שם על ההר,

ונכנס לבפנים, מחכה,

כבר שקעה החמה.

מה עושים? מחזירים את הצאן בחזרה, את העדר מחזירים בחזרה הביתה.

שום דבר, כל הזמן הפנים שלו, של הרועצון הזה שם עם המשקפת,

שום דבר, רע, הכבש לא יצא.

אמר, בטח הכבש הזה שם או שטעה או שחושך לו,

אבל איפה לא יצא? טוב, מה נעשה? מחר אני חייב לעלות לשם.

הביא איתו עוזר צמוד למחרת, הוא ישמור על הכבשים.

הוא הלך, הלך, הלך את אותו מסלול, עלה למעלה.

לאותו מקום, הוא רק מכניס את הראש שלו לתוך המנהרה, הוא שומע,

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ככה קול כזה חזק,

של איזה חיה, הוא נבהל, ברח החוצה.

אמר, תשמע, לא יכול להיות, שמעתי קול כזה חזק,

זאת אומרת שהוא ראה אותי,

והוא לא יצא לטרוף אותי?

כנראה יש משהו.

ירד בחזרה,

אומר לה רועצון, תקשיב, אני חוזר רגע הביתה, מביא איתי משהו.

הלך ריבית עששית של פעם, כן?

אובה מעלה בחזרה על הזה, ונכנס לשם, לתוך המערה הזאת.

נכנס שם לתוך המערה של ההר, אובה הוא שומע,

ככל שהוא מתקרב יותר, הקול יותר גדול,

פחד אוחז אותו, מה הוא יעשה עכשיו?

זהו, עוד רגע הוא כבר לא בין החיים.

פתאום הוא מרגיש שהוא נתקל במשהו,

על הרצפה, הוא מרגיש שהוא נתקל במשהו,

ומאיר מעששית, הוא רואה גל של עצמות.

מסתכל לצד הנגדי, עוד גל של עצמות.

לאט לאט הוא מתקרב עוד עם העשיר,

ופתאום הוא רואה דוב גדול שם, חיגר,

שיושב בתוך המערה.

חיגר.

הדוב הזה שם יושב בתוך המערה,

בקושי יש לו שם איזה יד ורגל משותק,

וסביבו מלא גלי עצמות, הוא רואה את האנטריקוט האחרון שנשאר מהכבש של אתמול,

הוא רואה את זה שם.

למה?

אמר, תראה מה זה, ריבונו של עולם.

ורחמיו על כל מעשיו, איך הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס.

זה מסכן, יושב משותק בבית, לא הביטוח הלאומי מפרנס אותו.

הקדוש ברוך הוא זן ופרנס אותו, שלח לו בדיוק את הכבש הזה,

שיהיה לו ארוחה.

ותראה, לא אחד, גלים, גלים, גלים, גלים, גלים של עצמות,

כולל, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא זן אותו, כל יום הוא דואג לו לכבש.

אה, כמה פעמים בשנה אנחנו שוחטים כבש?

הבוכרים, אה, איפה הם?

כמה פעמים? פעם בשנה, בפסח, לפני פסח, פעמיים בשנה.

זה שולח לו כל יום כבש, הקדוש ברוך הוא, לדוב הזה.

אמר, ככה לא רוצה לעבוד.

אני גמר בדעתו, אני הולך לבית המדרש לשבת וללמוד.

הוא יורד, חוזר הביתה, מחזיר את הצאן עם העוזר שלו,

אומר לאשתו, תקשיבי, אשתה היקרה, מהיום אנחנו נביא איזה פיליפיני אחד, איך קוראים לה? הם סינים האלה, הם יהיו רועי צאן.

עזבי עוד איתי, אני רוצה שבית המדרש. הוא אמר, תגידי, השתגעת? מה עובר עליך?

אם אתה לא תגדל את הכבשים, אתה, אתה מומחה שנים,

חמישים שנה בענף, שישים שנה בענף, מי יגדל אותם?

איך אנחנו נתפרנס?

כל פעם שהיא אומרת לו איך אנחנו נתפרנס, מה הוא אומר לה? מי שפרנס את הדוב,

הוא יפרנס גם אותנו.

אם הדוב הזה שהוא משותק שם בתוך המערה,

מסתובב שהוא חי שם

לא יום ולא יומיים,

לא חודש ולא חודשיים, הקדוש ברוך הוא זאנו מפרנס אותו,

למה שאנחנו בתור בנים שלו, הקדוש ברוך הוא,

לא יזון ויפרנס?

היי, כמה מוסר השכל אדם יכול ללמוד מהדבר הזה.

זאת אומרת, מהבריאה עצמה אדם יכול לראות ההשגחה הפרטית,

יכול לראות הקדוש ברוך הוא בדיוק איך ורחמיו על כל מעשיו.

אז אם אדם חדור אמונה וביטחון בהשם יתברך, וזה קשה,

זה קשה,

זה קשה. סיפרתי לכם, אברך צעיר,

בכולל, אשתי אומרת בבוקר, היום בלילה יוצאים, כן, סיבוב.

מה זה סיבוב של אברך צעיר?

לא מסעדה.

זה מינימום איזה גלידה, אולי איזה

בקבוק של מים, וחוזרים הביתה לישון, כן, עושים סיבוב.

שיחה ככה משותפת, שנה ראשונה, כתוב, ושימח את אשתו אשר לקח.

אבל אין שקל בארנק, מה עושים?

אני גומר לחשוב, מתחיל את האי הרצון של הלימוד, נכנס בן אדם פה מהשכונה,

מחלק לכל אברך 100 שקל.

לא מובן מאליו, נכון?

מי שלח אותו?

מאיפה הוא יודע?

מחלק לכל אברך 100 שקל. קמתי, אמרתי לאברכים אחרי שהוא יצא, זה, הגשבחור שלח את זה בסיבתי.

לא יודע למה, הגשבחור שלח את זה בסיבתי.

אתם קיבלתם כולכם פה 100 שקל, עוד לא התחלנו ללמוד, זה רק תחילת היום.

אבל זה בסיבתי, סיפרתי להם, תראו איזה השגחה פרטית.

איך הגשבחור זן ומפרנס.

וזה שבט לוי, נשב ותעסוק בתורה.

קורח אף על פי שהיה משבט לוי לא רצה, רצה ממון, אה? אמר הגשבחור, ניתן לך את הממון הכי גרוע.

נתן לו את הממונים הכי הרבה, לכן הכל נלקח לאדמה.

אז אם אדם לא מפנה את דעתו מהקדוש ברוך הוא והוא מאמין שפרנסה מאיתו יתברך,

אז זה לא משנה באיזה שעה הוא מגיע לעבודה, כמו עכשיו שיש פקקים בכל הארץ.

זה משנה?

עדיין המשכורת שלך דופקת, הכל בסדר.

אם הבוס יחליט לפטר אותך, הוא יפטר אותך דווקא כשאין פקקים ודווקא כשאתה הכי מדייק והכי מגיע בזמן.

כי הקדוש ברוך הוא החליט שהוא יפטר אותך.

אה, ואני צריך לעשות השתדלות? כן, אני עושה השתדלות ברוחניות.

ההשתדלות שלי זה בתפילה, ההשתדלות שלי זה בקימה לבית הכנסת,

ההשתדלות שלי זה בכשרות, זה בשבת,

זה בדברים שבין איש לאשתו,

זה בלימוד תורה, זה ההשתדלות של יהודי.

גשמית, הקדוש ברוך הוא לא חפץ בה.

כי אם אדם מרגיש שיש לו, עכשיו אדם זכה השבוע, כמה היה הגרלה, אורן?

כמה הגרלה האחרונה הייתה?

כמה?

44, לא יודע כמה שם היה, ראיתי פרסומת.

אז אדם זכה בסכום כזה גדול בלוטו, מה הוא אומר? אה, זהו, אני סודר, ריבונו של עולם,

כפרה, עליך אין עוד מלבדך, תודה רבה.

סידרת אותי,

אני אפנה לך בהמשך, שאני אצטרך אותך, נכון?

למה הוא מרגיש שעכשיו יש לו?

אבל נגמר הסיפור, הגשמית אומר, אה, רגע, רגע,

אני נתתי לך את זה, בשביל מה?

בשביל שתעשה עם זה דברים טובים, מה אתה עכשיו טוען שאתה מסודר? בוא נלך, אתה מסתדר.

פתאום מביא עליו, חס ושלום, כל מיני אנשים לא טובים.

שמעו, הוא זכה בלוטו, פשוט, לקחו את הילד שלו, בן ערובה.

עשו ככה, פתאום נזק פה, היו שורפים לו את האוטו, היו עושים ככה.

מה קרה?

מה, אני הייתי בן אדם פשוט, אף אחד לא הכיר אותי, אף אחד לא הסתכל עליי בשכונה, מה קרה?

מה לא?

אתה הפנה את דעתך מקוד שבריחו, הגשבחו מפנה את דעתו ממך.

הנה לא ינום, אנחנו אומרים בתפילת ערבית כל יום,

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. רגע, הגשבחו לא עייף?

אתם יודעים מה זה?

רק המיליארד סינים שיש לו שם, הוא צריך להיות עייף מהם.

אין דקה שהם לא חושבים על פטנט חדש.

אז מה, לא מגיע לו רגע לעצום איזה עין אחת?

או אולי שתי עיניים? נכון שאין לו גוף, אין לו דמות הגוף, אז תן לו,

תן לו קצת לנוח.

ואיפה כל היהודים פה שמשגעים אותו, אומרים לו מצד אחד, כן, כן, אנחנו חוזרים בתשובה, מצד שני עושים הפוך?

איפה זה?

ואיפה כל הפלסטינים שכל הזמן משקרים לו מכל הכיוונים?

וכן על זה הדרך, שערומות העולם.

ואתה רואה שהקדוש ברוך הוא עינה פקיחה,

כל הזמן העיניים שלו פקוחות אלינו.

כי אם חס ושלום, חס וחלילה, יעצום עין אחת, מה קורה לעולם?

רועש וגועש כל העולם כולו.

הנה, אנחנו מזכירים את זה, הנה, בשביל מה אנחנו מזכירים את זה? מה אכפת לנו מה לעשות הקדוש ברוך הוא?

כדי לעורר בנו את הכרתו יתברך,

כדי לעורר בנו חיזוק בהשם יתברך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

השם שומריך, השם צילך על יד ימיניך.

יאמרם השמש לא עקה קרח בלילה, השם ישמורך מכל איש מור נפשך.

השם ישמור צאתך ובואך. אדם נשק את המזוזה, מה?

זאת אומרת, ריבונו שלום, אני זוכר אותך.

נכנס הביתה נשק את המזוזה.

זה לא מעשה פגאני לנשק מזוזה, כמו שאחרים אומרים.

זה להיות שייך עם הקדוש ברוך הוא 24-7 בכל מקום שאני הולך.

אני רואה לפעמים אנשים חילונים, בלי כיפה אפילו, יש להם את התיק.

איך קוראים לזה בעולם החילוני? רפלקס.

יש לו רפלקס, מה הוא קשור למזוזה?

ראיתי השבוע בית של נוצרים עם מזוזות.

שאלתי, זה בית שלכם או שאתם מזכירים? לא, לא, בית שלנו.

לא שאלתי, לא אמרתי להם מה זה מזוזה.

כן. אתה רואה שאפילו כאלה שהם איזה הם רוצים להיות שייכים באיזה משהו, אולי להידמות,

אולי משהו, לא שזה שייך בהם, לא צריכים את זה.

לא צריך לעקור להם את זה, עומד שם שום דבר.

בשבילהם, כלפיהם.

בשביל יהודי, יכול להיות זה בשביל אותו יהודי שירת במדרגות והוא רגיל לנשק את כל, מכירים אותם?

היהודים האלה שהוא רגיל לנשק את כל הבתי מזוזה של כל השכנים.

יכול להיות שהוא מסובב כל הסיבות, ילד כל העץ, סיבת כל הסיבות,

שהמזוזה הזאת תעמוד שם בשבילו.

כי כל מזוזה שהוא מבקש, ריבונו של עולם, היום תן לי הצלחה,

תן לי סייעתא דשמיא,

שאשתי תהיה בריאה,

שהילדים יצליחו בלימודים,

שיחזרו בשלום, שאני אחזור הביתה בשלום.

כל שלב ושלב אחרי אנחנו עושים את המעשה הפשוט הזה.

נישוק מזה, אנחנו מייחדים שמו יתברך בנו.

אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא, למעשה פשוט על ידי נישוק.

אנחנו מתאווים לו.

נמשיך.

ואמר רבי יעקב, בראי דבד יעקב, כל שחברו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. היית צריך להודיע לחבר שלך לא לעשות מעשה פלוני.

לדוגמה, האדם חילל שבת.

תבוא אליו בצורה יפה, תגיד לו, יהודי יקר,

אתה בן של מלך,

איך אתה מחלל שבת?

כולם אומרים, בית הכנסת אתה הולך לים.

או במקום לבוא לבית הכנסת אתה הולך

לכל מיני מקומות לא טובים. בוא לבית הכנסת, תרגיש מה זה אווירה של שבת, כמה כיף.

יש מסגרת, יש קביעות.

לא הוכחת אותו,

בשמיים אתה תענש בסיבתו.

כי היית בעל השפעה ולא עשית את מה שמוטל עליך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חן. מה, אני צריך לאוכח אותו? לא רוצה לפתוח איתו מה שנקרא דף שחור.

כן.

אבל צריך לאוכח, תוכח אותו בצורה יפה, תסביר לו.

הוא מסכן, הוא טועה, הוא לא אשם.

הוא גדל ככה, מה לעשות?

אתם יודעים כמה יהודים שתואמים מה זה שבת?

אני לא יכול לעזוב, הלוואי שיהיה יותר מפעם בשבוע.

למה יש רק פעם בשבוע?

תנו לנו פעם בשבוע, זה מספיק.

תעשה את הפעם בשבוע הזה כמו שצריך, נראה אותך, תקבל על זה שכר.

והשכר בשבת הוא כפל כפליים, נזכור, אחים יקרים.

הכל כפול.

הכל כפול אתה מקבל.

אז כל שחברו נענש על ידו, יכלת להוכיח ולא, והוא יענש על ידך בגללך

על המעשה הזה של אוכלותו שהוא חילל שבת,

אין מכניסין אותו במחיצתו של קודשא בריחו.

זאת אומרת, אם היית ראוי להיות במחיצתו בפרגוד,

תחת כיסא הכבוד, צמוד לקדוש ברוך הוא, לא תיכנס לשם.

מה עשיתי? כן.

הייתה לך חובת התוכחה ולא הוכחת.

אומרת הגמרא, מנהל אני לאמא משום דכתי, ויאמר השם מי יפתה את החווי העל ויפול ברמות הגלעד,

ויאמר זה בכה וזה אומר בכה,

ויצא הרוח ויעמוד לפני השם, ויאמר אני יפתנו.

ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו.

אני אכנס בפה של הנביאים שלו,

של נביאי השקר, נביאי הבעל, במקום שמה, שהם יבואו וידברו דברים טובים,

הם יגידו לו הפוך, אל תשמע בקול הצדיקים.

אל תשמע בקול אליהו הנביא.

הוא סתם מבלבל את המוח.

וזה מה שהיה שם, אה?

אליהו, הסיפור הידוע, הר הכרמל שאנחנו נוסעים,

כבישה הצפון, הר הכרמל, מכירים?

נכון?

הסיפור ההיסטוריוני הגדול של אליהו הנביא ונביאי הבעל.

יושבים שם מלא נביאים.

עם ישראל כולם בטוח שהולכים לפי אחרי רבים לעטות.

ופתאום יש איזה אחד שקוראים לו אליהו הנביא, שהוא היה מנודה עד עכשיו, וכולם צעקו עליו וביזו אותו, והמלך איים עליו במוות, ומה לא עשו?

והוא בורח, פתאום הוא בא ואומר, חבר'ה, חבר'ה, היום? היוודע היום.

אם הבעל הוא האלוקים, או השם הוא האלוקים?

אך, איך הייתי רוצה להיות במעמד הזה,

כדי לראות איך הם שם נענשו, אותם הרשועים האלה?

איך אליהו הנביא ירדה לו אש מהשמיים?

אה.

וכולם צועקים בסוף, אחרי שהם רואים שהם נביאי השקר,

אדוני הוא האלוקים,

אדוני הוא האלוקים.

השתבח שמולה.

אז באה הרוח ואומרת, אני מפתה.

איך אני אפתה? אני אבוא לנביאי הבעל בתוכם,

ואני אגיד להם, תעשו הפוך.

ממה שהקדוש ברוך הוא מצווה.

ויאמר, תפתה וגם תאכל?

שואל הגדוש ברוך הוא את הרוח, תאכל עליו?

הוא אמרו, כן. צא ועשה כן.

אומרת הגמרא, ואמרינן, מהי רוח? אמר רבי יוחנן, זה רוח של נבות.

ומהי צא? אמר, רב, צא ממחיצתי.

או היות ומה הוא, עכשיו הוא יחטא, לא יהיה במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

ודיל מעת אמינו תאמה דכתיב, דובר שכרים לא ייכון לנגד עיניי.

זה פסוק בתהילים.

הקדוש ברוך הוא שונא אדם שהוא שקרן.

שונא אדם שהוא שקרן.

הוא לא מסוגל שהוא יעמוד כלפיו אותו שקרן.

איך אמרה חווה? אני לא אשמה.

הנחש,

הוא נתן לי מן העץ והאוכל.

איך אמר אדם?

האישה אשר נתתה עם עדי היא נתנה לי מן העץ והאוכל. הזוהר מסביר את זה נפלא.

מה זה אורן היא נתנה לי מן העץ והאוכל?

אומר הזוהר פירוש מדהים.

הוא אומר לא שהיא נתנה לו רק באכילה,

אלא לקחה את העץ,

הרביצה לו, אמרה לו תאכל.

אז לא היה את העמותה הזאת, איך זה נקרא?

למען הגבר המוכה, איך קוראים לזה?

איך קוראים לזה?

זכויות הגבר במשפחה, לא היה את זה אז.

לקחה את הארץ, נתנה לו, אמרה לו, אתה תאכל עכשיו, מה קרה שאני אמות לבד?

אמר לה, ככה, מה? לא, אתה תאכל גם.

בלית ברירה, הוא פותח את הפה ואוכל מעץ הדעת.

מה קיבלנו מהדבר הזה? טוב, אכל מעץ הדעת. מה קרה, כבוד הרב?

אכל מעץ הדעת. אבל מה קיבלנו? איזה עונש קיבלנו?

שהתאווה לא שרה מאדם עד יום מותו.

ועדיין, אומרים חז״ל, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

שהוא אהדה.

איזו תאווה?

אומרים רבותינו הקדושים, כל המלבושים שלנו, אה, יש תחרות. אני רוצה ללבוש את הזה עם התנין, עם הפה הפתוח.

התנין הרעב, זה נקרא לקוסט, אה?

אני רוצה ללבוש את המותג הזה.

האומר, אני רוצה ללבוש את המותג השני.

איך, איזה שמות יש שם?

איך?

נאי, קדידה, לא, זה כבר לא שווה.

יש יותר כאלה.

יותר חשובים. אז כל הזמן הוא רוצה, והוא בא

לבית הכנסת, הוא בא עם החולצה הזאת, שפונה, איפה גנית אותה?

בטורקיה או פה? לא, אני הייתי פה באופנת סגל, יש ברחוב העלייה.

הם מוכרים חולצה אחת שלושת אלפים, ארבעת אלפים שקל, שמה קנית את זה.

שמונה,

שיחקת אותה, חתיך אתה.

אם זה לכבוד שבת קודש, בסדר.

אבל אם זה שיהיה שפוני כזה, שכולם יושבים,

איזה חולצה היום הוא הביא,

איזה נעליים, איזה מכנס יפה, איזה פה, איזה שם.

מאיפה הגיע השורש הזה?

מאיפה הגיע הדבר הזה?

אך ורק מהתאווה.

וכי תאווהו לעיניים, אומר הפסוק. מה זה וכי תאווהו לעיניים?

כשאדם רואה מתלהב, יושבים טובי המוחות,

פרסומאים קוראים להם.

יושבים טובי המוחות, לדעת בדיוק איזה צבע יפתה אותנו,

כשאנחנו נרכוש את הגבינה הזאת,

או את המעדן הזה,

או את הבקבוק שתייה הזה, אה? אתם הולכים לסופר, איך מסדרים לכם את זה יפה?

מה, אנחנו עושים סתם מביאים איזה ערבי, יאללה, תסדר על הבסטה את כל הדברים? לא, זה לא עובד ככה.

יש מומחה שיווקי.

הוא מגיע ואומר, תקשיב, את הקוקה-קולה אתה מעמיד פה.

בולט.

לצידו אל תשים את הרסי קולה, אחרת לא יהיה לך קליינטורה, לא יקנו את הקולה.

קולה זה עשרה שקלים, ערסי זה שמונה שקל? לא יקנו את זה.

יקחו כולם את הזול. מה, מי שבא לסופר מחפש את היקר או את הזול?

הוא הולך בשביל לצאת כמה שפחות.

ליד זה אתה תשים את מה? את הבקבוקי זכוכית. תעשה ככה.

ויהיה מדבקה כזאת, ופרסומת כזאת. ותראו, הם לא משנים את הצבע של המדבקה, אה?

שנים. מה, הם לא רוצים להתקדם קוקה-קולה?

לא רוצים להעלות את זה? לא. שנים, אדום,

כיתוב לבן וקצת שחור, נכון?

זה מה שיש שם על המדבקה. אין שום דבר אחר.

והסמל בולט, טעם החיים, טעם החיים,

או כל מיני דברים אחרים.

זה אומרים חז״ל, וכי תאווה הוא לעיניים.

זה אך ורק בשביל התאווה.

אדם הלך לסופר, אמרנו, אוי ואבוי אם הולכים רעבים לסופר.

אתה יוצא עם עגלה כמו קנייה לפסח.

הכל עמוס קרה, ואתה תרצה גם רק עוד עגלה לקחת.

לסופר הולכים כששבעים.

וגם אני רואה כאלה, השם ישמור, באים לסופר רבים עם האישה.

הוא בא, אמר, לא, אבל אל תקני את זה, תקני את זה. והיא אומרת לו, מה אתה מבלבל את המוח? תן לי לקנות.

כל הזמן אתה מתערב לי בקניות, מה אתה רוצה?

הלו,

לאן באת? פה זה לא מחלקת שלום בית.

זה לא בדין לגירושין, זה סופר.

תתנהג יפה בהתאם, אם לא בבית, לפחות בחוץ תתנהג יפה.

תראה דוגמה אישית.

סיפרתי לכם את זה.

פעם הלכתי עם אשתי לקניות.

אז אנחנו לא משתמשים בשם פרטי.

אנחנו אומרים, היא קוראה לי אבא,

ואני קורא לה אימא.

למה? כדי להרגיל את הילדים לכבוד.

הורים זה משהו כבוד.

הילד לא יקרא לאבא שלו, אברהם, בוא, בוא רגע. זה כבוד?

לא כבוד.

דרך ארץ קדמה לתורה.

היה צריך לקנות, אבא,

אמא, בצורה יפה.

אז היא קראה לי, אבא, בוא רגע, אבא, בוא רגע. לראות איזה משהו, איזה מוצר חדש.

בדיוק מה המרכיבים שלו וכולי, אנחנו תמיד עוקבים אחרי זה.

לראות כמה חומרים מסוכנים יש ומה אין.

ואז פתאום איזו אישה אחת,

מבוגרת יותר, מה, הוא אבא שלך?

היא לא הבינה בכלל, כאילו, שיש כזה מושג שבן אדם יש לו כבוד לאשתו והאישה יש לה כבוד לבעל. מה, הוא אבא שלך?

אתם נראים פחות או יותר, איך הוא אבא שלך?

אז היא אמרה לה, לא, אנחנו קוראים בשם הבאים. מה, כל הכבוד.

אוי, איזה יופי.

גם אני הייתי רוצה שהילדים שלי וגם בעלי ישתמשו בכבוד כזה.

אתם רואים שזה דבר שחסר אותו שם.

וכי תאווהו לעיניים,

הן לטוב והן לרע.

זאת אומרת, אלמלא אדם הראשון וחווה שאכלו מעץ הדעת,

אלמלא הנחש

שהכתיא אותם

באכילה של עץ הדעת,

לא היינו היום נצרכים לתאווה.

לא היה את המושג אין אדם מת וחצי תאוותו בעדו, כי לא הייתה תאווה.

ואם הייתה, הייתה אך ורק לדברים רוחניים.

וזה מה שאדם צריך להשיג בעולם הזה.

נמשיך.

לכן אמר רב, צא ממחיצתי, ודיל מאיינו אותה, אמא דכתיב, דובר שקרים לא ייקל לנגד עיניי, כי הקדוש ברוך הוא שונא. אמר לנחש הקדמוני,

אתה, אני לא רוצה אותך לידי. מה קרה,

אדוני הנחש,

ריבונו של עולם, מה אני עשיתי?

אתה?

אני לא רוצה אותך, לא רוצה לשמוע אותך. מה עושה הקדוש ברוך הוא?

לטיפש, זה נראה מתנה.

אמר לו, על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.

קח כל הזמן אוכל.

כל הזמן שיהיה לך את התאווה של האוכל.

העיקר, אל תקרא לי. לא רוצה לשמוע אותך שאתה קורא לי ריבונו של עולם. לא רוצה לשמוע ממך.

ככה הנחש. כל מקום שהוא הולך, יש לו מה לאכול.

לעומת זה, אנחנו, כל מקום שאנחנו הולכים, התאווה רודפת אחרינו.

וזה יתוקן אך ורק, מתי?

בימות המשיח.

כשמלך מלכי המלכים, הגדוש ברוך הוא, השלחנו את מלך המשיח,

ואמרנו בשבת,

יש שבע מדורים בגן עדן, כמו שיש שבע מדורים של גיהינם,

ובמדור הרביעי, החמישי, סליחה, יושב

משיח בן דוד עם אליהו הנביא.

לשם מספרת הגמרא נכנס רבי יהושע בן לוי עם החרב של מלאך המוות,

ולשם מגיעים כל יום רביעי

בני קורח, אה, קורח, סליחה, ועדתו, ואומרים, מתי תהיה גאולה?

יש מחלוקת בגמרא.

בין רבי עקיבא, כמדומני, לרבי אליעזר.

אם אני מדייק.

אחד צובר שקורח וכל עדתו

הסתיים העונש שלהם לעתיד לבוא,

וקורח יהיה כהן גדול,

ולכן הוא נענש כי הוא הקדים את המאוחר.

הוא היה צריך להמתין

עד שהגשברו יחליט שעכשיו זה התור שלו, והוא לא המתין.

לכן הגשברו העניש אותו.

אז לעתיד לבוא יהיה התיקון והוא יהיה כהן גדול, קורח.

ודעה שנייה אומרת, אין להם חלק,

לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

והיות והם הולכים לפי

מאן דאמר שאומר שיש להם חלק לעולם הבא, הם רוצים כבר שתהיה תחיית המתים.

הם רוצים שתהיה גאולה. לכן הם כל יום רביעי מגיעים

להיכל החמישי,

ששם יושב מלך המשיח ואליהו נביאו. מתי כהת אמר? מתי

אתה הולך לגאול את עם ישראל? מה אומר להם? הוא סובר את הסברה של מי?

של רבי עקיבא.

שהם לא יקומו. הוא אומר, לכו אצל האבות הקדושים ותשאלו אותם.

מה הקשר ליום רביעי?

למה הזכרנו את יום רביעי?

אומרים חזל שביום חמישי עתידה להיות הגאולה.

מתי עם ישראל יצא ממצרים? זה היה יום חמישי.

ועתידה הגאולה להיות הגאולה האחרונה גם ביום חמישי.

לכן ברביעי הם באים למשיח, נו, מחר אתה בא לגאול אותנו?

אם אנחנו קמים לפי הסברה של רבי עקיבא או לא?

הוא אומר להם, הוא לא סובר את הסברה, הוא לא יפה להגיד להם לא.

הוא לא אומר להם, אני לא סובר את הסברה שלכם כמוכם, אלא אני אומר, לכו לאבות הקדושים.

ואז הם לא הולכים לאבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

והם נשארים עוד שנה, עוד שנה, עוד שנה, בגיהנום של מטה, כן?

כוכב ועדתו, גיהנום של מטה.

נשארים עוד שנה ועוד שנה.

ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

אז אנחנו רואים אפילו אדם שהרשיע רוצה לסיים את התאווה שלו, רוצה לסיים את העונש שלו.

כי זה קשה לו,

כי הוא רוצה להיות שייך בחזרה לניצוץ הזה,

לחלק אלוקא ממעל בשלמות,

וכשאין לו את זה זה מאוד מאוד קשה.

לכן אומר הקדוש ברוך הוא, אם אתה דובר שקרים, אתה חסר בזכויות שלך.

לא ייקון לנגד עיניי.

אני לא רוצה לראות אותך מולי.

תהיה כמו הנחש, לך. אתה שיקרת, האישה, פה, הסתרא אחרא.

כי הנה יעקב כותב שמי שהסית את הנחש,

למה הנחש לא אמר אני לא אשם?

כתוב שסמאל בכבודו ובעצמו, שהוא היה משבעה

מלאכים המשרתים פמלייה של מעלה, הוא הסית את הנחש הקדמוני.

הוא רכב עליו, הטיל בו זוהמה את הנחש הקדמוני והלך.

אז למה הנחש לא אומר אני לא אשם, סמאל?

הוא ידע שהוא משורשו, היות שהוא משורשו, מה יעזור שהוא יגיד זה הוא? זה הוא. הוא זה הוא, מה זה משנה?

לכן הוא שתק. אמרו, ככה אתה דובר שקרים?

לא ייכון לנגד עיניי, לא רוצה אותך ממחיצתי.

לכן אומר העין יעקב, סמאל נענש.

נסתלק ממחיצתו של המשפחות.

אותו דבר אדם שהוא בעל שקר, למי הוא שייך לסטרא האחרא?

אה, אם אתה שייך לסטרא האחרא, אני לא רוצה אותך מולי.

תסתלק ממני.

ונסיים.

אלא מאחה שבעת הקלון מכבוד שתה גם אתה והראל, שבעת הקלון מכבוד זה ונבוכד נצר,

שהיה לו שפע.

שתה גם אתה והראל זה תדקיהו,

חד דדקו לקרב את נבוכד נצר כתיב עוד צדקיהו הוא צדיקה.

ומאי הבל עם בדלה?

אמר רבי יהודה מראה, בשעה שביקש אותו רשע מנבוכד נצר לעשות לאותו צדיק כך,

נמשכה עורלתו של נבוכד נצר שלוש מאות אמה.

זאת אומרת, כל כולו היה טינופת אחת גדולה.

אצל פרעה נאמר עליו שגובהו אמה, רוחבו אמה, זקנו אמה.

מילתו, זאת אומרת, היסוד שלו,

שזה הברית

אמה ומשהו, מכאן שהיה ערל.

זאת אומרת, במשהו הזה יש בו את כל הסטרא אחא.

אצל נבוכד נצר זה גדל, העורלה שלו, לשלוש מאות אמה.

תארו לכם כמה שהוא היה שייך בתינופת,

כמה שהוא היה שייך בסטרא אחרא,

כמה שהוא היה מחובר לסמ״ם.

אלא מאחא גם ענוש לצדיק לא טוב, אין לו טוב,

אלא רע.

וכתיב כי לא אל חפץ רשע, אתה לא יוגרך רע.

וצדיק אתה השם שלא יגור במגורך רע.

ראש הממשלה הוא לא חפץ ברשע שיגור לצדו.

ומאי דכתיב איך נפלת משמיים הלל חולש על גויים? אמר הרב הונא,

מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות.

לדע איזה בן יומו של משכב זכור.

שמעתם איזה

טמא היה, נבוכדנצר?

היה מטיל זה, היום אני אהיה עם המלך של אדום.

מחר אני אהיה עם המלך של זה.

עד כדי כך היה עושה.

אז הנה, אלה ה...

הוותיקים שמסתובבים שהם ישמור.

הוא כתיב כל מלכי גויים כולם שכבו בכבוד איש בביתו.

אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור. ואמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריאה. כולם היו מפחדים ממנו.

היו מפחדים שהוא יעשה בעיים מעשים אשר לא יעשו.

שנאמר נחה שקטה כל הארץ פיצחו רינה.

מקלל דעדשת לא אבר רינה, לא סמכו.

ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנאמר ושעירים ירקדו שם. השעיר לעזאזל בכבודו ובעצמו נמצא שם.

ואמר רבי יהודה אמרה בשעה שביקש משה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה אוכלתו שלוש מאות אמה.

והייתה מחזרת על כל המסיבה כולה

שנאמר שבת הקלון מכבוד. זה היה מקיף את כל הסובבים אותו.

שתי גם אתה והראל. הראל בגימטריה שלוש מאות אהבו.

ואמר רבי יהודה אמרה בשעה שירד אותו רשע לגיהינם?

כל יורדי גיהינם רעשו.

זאת אומרת אלו שבגיהינם הם טובים לעומתו.

כי הוא היה הטינופת הכי גדולה אז הם כולם נרעשו וואי וואי מי מגיע לפה עכשיו.

וואי וואי איזה טמא.

וואי וואי איזה טינופת.

אמרו שמא למשול עלינו הוא בא. לא מספיק משל בעולם הזה נבוכדנצר הוא גם בא למשול עלינו שם בגיהינם?

או לחלות כמותם בראש הוא בא לעשות בהם.

שנאמר גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת.

יצאה בת קול ואמרה ממי נעמת רדה והשקבה את ערלים?

סבור אתה להיות בנו עמין האחרים? אה?

שיהיה לך טוב?

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

אתה גם תיענש.

רדה והשקבה את הערלים.

איך שבת נוגס שבתה מדהבה.

ואמר רבי יהודה שבתה אומה זאת שאמרה מדוד והבה.

הייתה תמיד אומרת תביאו כסף, תביאו ממון, תמדדו שקלים,

תשקלו הכל.

אצל אומות העולם איך זה היה?

אם הייתה גזרה על הציבור, אתם מכירים את זה. הוותיקים, המבוגרים שביניהם מכירים את זה.

בכל מיני מקומות בעולם, מרוקו, פרס, בוכרה, כל הערים הללו שהייתה גזרה על הציבור, מה היו עושים? הם אמרו להם תביאו כופר נפש.

אתם רוצים שאנחנו לא נהרוג, המלך לא יעשה גזרה, אין בעיה, תביאו ממון.

ככה אומות העולם תאבים כל הזמן לממון, כל הזמן לכסף.

אותו עבר נבוכדנצר.

אותה אומה אמרה כל הזמן מדוד והבה,

תשקלו את הכסף ותביאו.

איך אמר אחשוורוש?

ועשרת אלפים כיכר כסף אשכול על ידי עושי המלאכה להבין גנז המלך. הוא ידע שבכסף קונים את אחשוורוש.

כמו אוהב גוי, תאוות, כסף.

זנות, מיעוף,

כל התאוות, הכל מה ששייך בסטרא האחרא זה מה שגוי אוהב.

ויקרא דאמרי שאמרה מאוד מאוד עבה לי בלא מידה, ורבוי יתרה הוספת לי.

לכן הסטרא האחרא אין לו סוף.

לגיהנום אין לו סוף, יש הזמן, כל הזמן מקום.

בגן עדן יש צמצום, אין הרבה מקום, תדעו. שבע היכלות סך הכל.

אם אדם זכה והזדכך והגיע למעלות ודרגות, אשריו אשר חלקו,

ישב כל אחד בהיכל הראוי לו.

אבל אדם שלא זכה בגיהנום, הוא מקום לכולם יש.

אין בעיה, גם לרבנים, גם לא לרבנים,

גם לפשוטי העם, גם לגדולי האומה, לכולם יש שם מקום בגיהנום בשבילם.

כל החבר'ה נפגשים למסיבה.

יש כזה סיפור

בין שני נרקומנים,

עכשיו זה אקטואלי.

סיפור בין שני נרקומנים, הם אמרו,

אסור ככה, ישבו ביניהם מעשנים.

אז הם אומרים לך, אנחנו עכשיו נדע איפה יותר טוב.

פה או שם.

אנחנו כל הזמן מעשנים, מסטולים, לא יודעים מה טוב, מה לא טוב, מרגישים כיף.

אז אחד עשה הסכם עם השני, מי שימות ראשון ויעלה למעלה,

יבדוק מה יותר טוב, גן עדן או גיהנום, ואחר כך יבוא להודיע לחבר שלו, שידע באמת אם הדרך שלו נכונה או לא.

אמר, בסדר. לחצו ידיים, עשו הסכם,

כנראה אחד מהם לקח מנת יתר, מה שנקרא, וגמר.

גמר, הגיע אמבולנזה, קבעו את מותו, זה עולה למעלה.

הגיע לבית דין של מעלה, אומרים לו, תקשיב,

אתה, אנחנו רואים שהיית בתחילת הדרך שלך מצוין,

לא בסדר? מצוין.

ואנחנו רואים גם שבסוף דרכך, למרות שהיית כזה, לא היית מזיק.

היית שם בפינה שלך, אמנם,

הזקת לגוף שלך.

איך שהגוף שלך הגיע בריא ושלם, ככה אתה צריך להחזיר אותו לבורא עולם.

זה בגדר כלי שאתה צריך להחזיר אותו בחזרה, זה השאלה,

מושאל, כי הנשמה אין לה איפה להיות אם לא אל הכלי.

לכן הגוש ברוך הוא הביא לך את הגוף, לכן אנחנו רואים לו כל בוקר מודה אני.

אז בוא, אנחנו נותנים לך צ'ופר, אתה תבחר איפה אתה רוצה, גן עדן או גיהינום?

אמר, תקשיבו, אני הבנתי למטה בשיעורים שגן עדן זה הכי טוב,

אבל יותר מסקרן אותי לדעת מה זה גיהינום.

אמרו לו, בסדר, אין שום בעיה.

קוראים לאחראי לגיהינום, המלאכים שורקים לו, מגיע לשם,

הסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו נתן הוראה לכו ותכינו את גיהינום,

שיהיה כמו שצריך.

איך שהוא נכנס לגיהינום, הוא לא מאמין.

הוא רואה מסכים, אורות צבעונים,

יש שם את כל הסוגים,

איך זה נקרא? קריסטל, זה,

קנאביס, עם אישור, בלי אישור, הכל, כל הסוגים על השולחן.

רואים לו, החבר'ה, תקשיב, עכשיו המוזיקה מתחילה, עוד מעט יתחילו, המוזיקה מקפיצה, תתחילו, עוד מעט תתכונן,

יהיה חגיגה פה, עושים כולם חגיגה.

הוא אמר, ככה?

מה אנחנו חיכינו למטה? כל הזמן ביקשנו בצומת.

היינו מזמן צריכים לעלות לפה, לקחת מנת יתר. מה חיכינו עד עכשיו?

הוא אמר, טוב, הבטחתי, הבטחתי. הוא אמר, תקשיב, המלאך, אני חייב לרד לכמה רגעים למטה,

בחלום.

לחבר, איך אני עושה את זה? אמר לו, ככה וכך.

ירד בחלום, החבר שלו, תקשיב, אתה לא מאמין.

חבל לך על הזמן, הדתיים שאומרים בגיהנום מזגן, טוב. עזוב שטויות.

אתה לא מבין איזה כיף בגיהנום.

אתה לא מבין, יש לנו את כל הסוגים, הכול.

וכולם, וחגיגה, ועוד מעט מתחיל החגיגה, תחלה מהר.

למה שלא תפספס את ההתחלה, אה?

יהיה מעניין.

חבל על הזמן, שלא ייגמר כל החומרים, תבוא.

זה אמר, ככה?

אין בעיה, ויקץ, והנה חלום.

הוא עולה למעלה, זה בחזרה, מהחלום שלו,

ונגמר, עולה לשם, אומר, חגיגה, חגיגה, אמרו לו.

איך שהמלאך אמר, זהו, אתה חותם כשאתה נשאר פה? אמרו לו, כן, חותם. חתם לו, גיהנום, סגר, נגמר.

כל המסכים הצבעוניים ירדו,

מה הוא רואה? מסכים שחורים, הוא רואה שאול תחתית, הוא רואה שמשמור בר מינן.

הכול גרוע, ובאים מלאכי חבלה עם שוטים של אש.

לא, מה אתה חשבת?

הגעת לגיהנום, אה?

חשבת, הגעת פה למסיבה, בזה, בדיסקוטק, אה?

זה מה שחשבת לך, חשבת ש... אה, בבקשה. זה גיהנום האמיתי. היי, תצילו אותי מפה, אני רוצה גן עדן. לא, לא, לא, כבר מאוחר, חדמת כבר.

הסכמת עם זה שאתה רוצה את זה.

זה מה שיש לנו פה בחירה בעולם הזה, תזכרו.

אדם יכול להיות

עבד השם אמיתי, לעשות ראשונה של מטבח ולצאת מהעולם הזה ישר.

לשם, התלוי בהכנה שלו.

ואדם יכול להגיד, עזוב אותי, תן לי ליהנות,

גם ככה שם אני אסבול, יהיה צפוף בגן עדן,

תן לי ליהנות פה, גרשלי, שם, לא מעניין אותי. איך אומרים האנשים שלא יודעים?

עזוב אותי, לא מעניין אותי מה עם הגוף שלי.

הם לא מבינים שהגוף לא מקבל זה.

הגוף יקבל חיבור את הקבר, יקבל לו אנשים בקבר.

אבל הנשמה זה מי שמקבל את האיסורים, וזה קשה לתקן.

אילולא אם יש לו בן ברם מזכה הבא, קשה מאוד לתקן את הדבר הזה.

כמה אדם צריך להתבונן בדבר? מה אני עושה? מגיע כבר לגיל גבורות, מה הוא עושה כבר?

מה עשית בחיים? כל החיים ישבתי בבסטה בשוק.

מכרתי עגבניות, מלפפונים, קישואים, מלון. מה עשית כל החיים?

מה הספקת בחיים הללו?

כמה למדת?

להבדיל מאומות העולם, תראו, הוא מתקדם בזה, עוד זה, עוד פה, עוד שם, עוד לומד. עושה משהו עם עצמו.

עושה משהו עם עצמו.

יש בן אדם שלא עושים עם עצמו כלום, הכל בסדר, עוד יום עבר,

אני רואה אותו בבוקר,

יש איזה אחד ביפו, אני שם את הילדים בבת יו, אז אני עובר דרך יפו, אני רואה אותו כל בוקר, פותח את העיתון.

נו, מה חדש היום? אמרתי, מה שראית אתמול בלילה, זה בעיתון בבוקר. מה יכול להיות חדש? רואה את זה משהו חדש שכתבו?

מה יש לך לראות בעיתון?

אבל דף גמרא זהו משהו חדש.

עוד דף זוהר זה משהו חדש.

עוד משנה זה משהו חדש.

ותשאלו את האנשים שעכשיו התחילו, אה?

ללמוד גמרא. הוא אומר, תקשיב, זה מעניין, בבא קמא, בבא מציע, נדרים,

שבועות, מסכת מכות.

איזה דברים מעניינים. שור שנגח את הפרה, תשמע, זה מפתח את המוח.

סיפרתי לכם על הסינים שבאו, אמרו, למה יהודים חכמים?

עשו סיור, הגיעו לישיבת פונוביץ', לא תאמינו.

הגיעו לישיבת פונוביץ', באו לראש הישיבה, הוא אמר, אתם רואים את כל אלה ששולבים פה, אלפיים בחור,

שלושת אלפים בחור, ארבעת אלפים בחור?

אלה בגלל שהם לומדים גמרא, זו החוכמה שלנו.

אמרו ככה, מה זה הגמרא?

הראש הישיבה, השיב אותם, התחיל ללמד להם, קושייה.

שור שנגח את הפרה, זה אומר,

טלית שזה כולה, זה אומר חציה שלי, זה אומר חציה שלי, זה ככה.

מתחיל ללמד אותם, ככה, מזה נהייתם חכמים? לא הבנתי, אז מרבה לתרגם את זה לסינית וללמוד.

לקחו מפה, קנו,

תקשיבו טוב, קנו תלמוד בבלי,

הלכו שם כנראה עם אחד משלוחי חב״ד,

תרגמו את זה לסינית, אני לא צוחק, תרגמו את זה לסינית, יושבים שם, לומדים בחברותות.

אמרו, אנחנו רוצים להיות חכמים כמו היהודים.

עם היהודים כאלה, חכמים גם אנחנו רוצים להיות כמוהם.

זאת אומרת, גוי, הוא מבין מה הערך ומה השווי של יהודי בעולם הזה.

והוא יודע שכל מה שנעשה בעולם זה רק בשביל ישראל.

וכל מה שנעשה להפך זה גם בשביל להזהיר את ישראל.

ואנחנו?

במקום להבין שהכל זה בשבילנו ואנחנו עם הנבחר, מה אנחנו אומרים? לא, לא, אנחנו רוצים להידמות לאומות העולם.

אנחנו רוצים להסתובב עם

סביבת בעלי חיים סביבנו.

אנחנו צריכים להסתובב עם כל מיני אנשים מוזרים.

רוצים להיות כמוהם, רוצים להתלבש כמוהם, רוצים להסתפר כמוהם.

רוצים להתנהג כמוהם.

רוצים את הדברים שלהם. כל הזמן שואפים לתאוות שלהם. הלו,

תתעורר, אתה יהודי, אוטומטית מחזיר ציוד, מה יהיה?

מה תגיד לקדוש ברוך הוא?

בשביל מה הבאת אותי לעולם הזה?

בשביל לחזור יותר גרוע?

הנשמה לא מעדיפה לרדת.

היא אומרת, אני לא אשמה, הגוף החטיא אותי, התאווה של הגוף.

וכי תאווה אולי עיניים, העין הסתכלה, היא החטיאה.

מה אומר הקדוש ברוך הוא? לא, לא, לא. גברת,

את נהנית פה בגוף?

הנשמה סבלה?

וכן להפך, אולי הנשמה נהנתה והגוף סבל? אין בעיה.

אני מצרף את שניכם יחד ודן אתכם ביחד.

שם הקדוש ברוך הוא את שניהם גם את הנשמה, גם את הגוף אחד על גבי השני, ודן אותם ביחד.

ככה,

רק ככה. הייתם שותפים יחד? אתם שותפים עד מאה ועשרים.

נסיים.

עוד ארבע שורות. אמר רבי יהודה, אמר רבי ירמיה, מלמד שרכב על ארי זכר

וקשר תנין בראשו, נבוכדנצר, תראו,

לקיים מה שנאמר, וגם חיית השדה נתתי לו לעבדו.

ודיבור מי אסור, והרב חיסדא ורב אמנון דאמרת רבה יהיו חשבונות של מצווה, אנחנו חוזרים בחזרה,

חשבונות של מצווה, כגון בבית הכנסת, תרומה,

אז מה נגיד, גם בית הכנסת שלו יעשו מכירה של מצוות.

זה נקרא חשבון של מצווה. למה? זה לצורך גבוה.

זה לכבוד בית הכנסת, לכבוד המקום,

חשמל של בית הכנסת,

שיהיה טוב לאנשים שבאים להתפעל בבית הכנסת ללמוד תורה.

אז זה נקרא חשבונות של מצווה, מותר לחשב אותם בשבת.

לבית הכנסת, הכיסאות כבר רוקדים,

עשו כיסאות חדשים. כל כיסא 500 שקלים. אה, אסור לדבר בשבת שקלים, תגיד תפוחים, נכון?

מכירים את זה.

אסור להגיד, תגיד 500 תפוחים, לא 500 שקלים. לא, זה צורך מצווה, מותר.

ואמר בלעזר, פוסקים צדקה לעניים בשבת. יש פה עני שבא עכשיו לגבות צדקה,

או איזה משפחה נזקקת,

או הנה יש לנו פה חתן שיושב.

אדם מצווה לשמח חתן וכלה.

נותן לו כמה שקלים, צמח אותו, לא שהוא נזקק חס ושלום.

אבל אתה יכול לעזור לו לבנות בית טהור וכשר?

לבנות בית על ברכי התורה? אתה יכול לתת לו גם עם מעשרות.

אין בעיה.

זה לא בגדר שאתה נותן לו.

אתה יודע, הנה, יש פה חתן,

בעורך השם שומע את רוע המצוות,

היה רחוק כרחוק במזרח המערב. תראו איזה יופי.

זקן, כמו שצריך כיפה גדולה, עבד השם אמיתי,

יושב, עוסק בתורה, לומד, מצא גם כלה, נאה וחסודה.

שידוך טוב, מקים בית נאמן בישראל.

לעיל ונשמעת, להצלחה, לזה, הנה, קח.

תן לו,

תעודד אותו, שימשיך הלאה.

ולאו דווקא הוא,

יש גם אחרים.

אתה יודע, איזה אחד אחר שהוא מסכן, תעזור לו.

זה לאו דווקא מבני משפחתך, גם מזרים.

דיברנו פה בערב, אנשים תורמים לכל מיני מקומות שהוא לא יודע לאן זה מגיע.

הוא לא יודע, הוא תורם לארגון ההוא, לעמותה ההיא, לבן אדם הזה, אתה יודע מי שם, מה שם,

עקבת אחריהם,

בדקת לאן הם הולכים, אולי הם מכניסים הכול לכיס,

אולי באמת לא מחלקים. יש לך פה את המקומות שלך,

את האנשים שלך שאתה מכיר, תמוך בהם.

תן להם. גמרת עם פה ואתה תומך אשריך, אתה יכול גם לתת בחוץ.

תתמוך גם, אבל תבדוק להם אתה נותן.

אף אחד לא חייב אותך לתת.

ואם כבר נתת, זכותך לבדוק.

ואמר רבי יעקב ברידי, אמר רבי יוחנן, מפקחים פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת, והולכים בבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת.

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן, הולכים לתיאטראות ולקרקיסאות ולבליסקאות לפקח על עסקי רבים בשבת.

ואיתנה דווי מנשה, משדכין את התינוקות להארס בשבת. הוא יכול לסגור שיתוך בשבת.

ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

ואמר קרא את הפסוק בישעיה נח שאנחנו רואים אותו בקידוש

ממצוא חפציך מדבר דבר, חפציך, גשמיות,

דברים בטלים, יום חול אסורים בשבת

אבל חפצי שמיים מותרים בשבת

ברוך אדוני לעולם אמן ואמן רבי חנין בבקשה אומר עזרו ישבחו דקות ישראל לפיקר בים תוך המצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעד