עין יעקב - שבת קה-קו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, השיעור יהיה לעילוי נשמת הנזכרים.

אנחנו במסרת שבת, עין יעקב, מסרת שבת, פרק 2 ו-20, עמודים קמ״ה עמוד ב',

קמ״ה עמוד ב', קמ״ו,

עמוד א', קמ״ז עמוד ב', עוד קד'.

יש פסוק בישעיה כ״ז, הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל.

טען הרב יוסף, אלו תלמידי החכמים שבבבל,

שעושים ציצים ופרחים לתורה.

ומפני מה בבלים מזוהמים, שואלת הגמרא, מפני שלא עמדו על הר סיני,

שבשעה שבה נחש על חווה הטיל בה זוהמה,

וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן.

בבלים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

ואמר לרבה חברי דרבה, לרבה אשי גרימי,

אמר לאף על גב דהיני הוא לא הווה,

מזלי הוא הווה,

דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עומד היום,

ואת אשר איננו פה. ובלי גדר רבי אבא בר כהנא, אדם אמר רבי אבא בר כהנא, עד שלוש דורות

לא פסקה זוהמה מאבותינו.

אברהם הוליד את ישמעאל, הייתה זוהמה.

יצחק הוליד את עשיו, הייתה זוהמה.

יעקב הוליד 12 שבטי איכה, שלא היה בהם שום דופי.

אז זה עד כאן ממה שהיה בשבוע שעבר.

ק.ה.

אמר רבי חלבו חמרא דפורגיתא

ומיה דיומסית

קיפחו עשרת השבטים מישראל.

כן, שם נהר, מיה דיומסית,

זה שם נהר שהמים שלו היו מלוחים מאוד.

היות והטיט שנמצא מטה, המלוח.

וחמרא דפורגיתא, אומר רשי, שם מדינה,

שהיין שמה משובח, ווא,

יין ישן נושן.

אז מה עשו?

קיפחו עשרת שבטים מישראל.

למה?

שעשרת השבטים היו בעלי הנאה והיו עסוקים גם בשתיית היין

וגם בשתיית המים, וכך לא עסקו בתורה.

ואדם שיושב ועוסק בתורה מעריכה לו התורה ימיו ושנותיו,

והם במקום מיקי לעסוק בתורה, במה עסקו?

בדברים בטלים. אה, אם עסקתם בעניינים של גשמי, של אכילה ושתייה,

תראו את הדור שלנו,

מעניין אותו אוכל.

אמרתי את זה כמה פעמים, זה מצחיק.

אמרו לי, הייתי באומן, וואי, איזה... מה עשית שם? איזה כבש אכלנו? רגע, לא הבנתי.

מה, פה אין כבשים? באומן יש כבשים? אז בשביל זה נסעת לאומן בשביל כבש?

השם ישמור.

אם נסעת בשביל להתפעל על כבש צדיק ומייד לחזור ולשבת ולעסוק בתורה, מובן, מוטב.

האם נסעת בשביל כבש ולא בשביל הצדיק, אז מה עשית בזה?

זאת אומרת, אנשים, איזה מסעדה טובה, איזה פה, איזה שם, איזה חתונה, איזה הופעה,

אז הלו, זאת אומרת, כל כולך מוקף בגשמיות.

שום דבר רוחני אין בך.

אבל תשאל אברך כהלל, נו, איך היה היום? איזה סוגיה למדנו היום? איזה מחלוקת

בין השח לבין התז?

איך הבנת הדברים מובנת?

אה, איך נהניתי מדברי תוספות? איך נהניתי מרשי?

איזה תפילה היה?

זה דברים רוחניים.

אדם צריך כל כולו לשאוף ברוחניות. אז השבטים הקדושים,

עשרת השבטים,

שהיו, כן, כמובן אחרי השבטים הקדושים,

ממה נתקצרו ימיהם? מזה שהם עסקו בענייני העולם הזה.

עניינים של אכילה ושתייה.

איזה יין משובח, הלו.

מצד אחד אנחנו יודעים שיין זה דבר בריא, אבל השאלה איך משלבים אותו.

אם משלבים אותו בעניינים של קדושה ורוחניות,

אז באמת

אדם זוכה ומשתבח גופו.

אם אתה משלב אותו בעניינים של גשמי, כל היום שותה לשוכרה,

תאוות,

ממילא אדם נופל.

לא נותר ממנו שום דבר.

לכן אומר השיעי הקדוש, עשרת השבטים,

ממה נפלו? ממה מתו?

שני דברים.

שורש הדברים, גשמיות.

שעל ידי שהיו עסוקים בכך ולא היו עסוקים בתורה, יצאו לתרבות רעה.

מבהיל.

רבי אלעזר בן עראח יקלה אליהת עמים שכבטרה יורי עיקר תלמודי.

כי יד ארד אקם למקרה בספרה בא אליה למקרה,

את הפסוק בשמות יב, מה כתוב שם?

החודש הזה לכם ראש חודשים, הכוונה לחודש ניסן.

אמר,

החרש היה ליבם?

ובאו רבנן רחמי עליה והדר תלמודי, התפללו עליו חז'ל, חכמים שהיו באותו הדור, וחזר בחזרה לדעתו.

תראו מה זה.

ואיינו דתנן רבי נאוראי אומר, הווי גולל למקום תורה,

ואל תאמר שהיא תבוא אחריך,

שחבריך יקיימוה בידיך,

ואל בינתך אל תישען.

אסור לאדם לתלות את עצמו במה?

בדעת שלו, או אני חכם, אז אני יכול להצליח.

שום דבר.

ראינו מה הקדוש ברוך הוא, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, איך הוא מסובב,

איך לב מלאכים ושרים ביד ה'.

פתאום ביבי נלחץ, אין לו עכשיו שום דבר, מה יהיה?

ההוא תוקף אותו, אז תוקף אותו, אין לו סיכויים.

פתאום אתה שומע אחרת, או פתאום הם מסכימים להקים ממשלה.

פתאום ככה,

אתה רואה שמי שמנהל את העולם זה לא ביבי,

מי שמנהל את העולם זה לא טראמפ,

מי שמנהל את העולם זה הקודש אבריח, הוא בכבודו ובעצמו.

לב מלאכים ושרים ביד ה'.

ואיינו דתנן רבי נאוראי אומר, הווי גולל למקום תורה.

סיפרתי לכם כבר שבועיים שאני לומד עם איזה יהודי, חברו אותה בירושלים,

השתבח שמולד, איזה מתוק.

אז אני נמצא שם בשכונת הבוכרים,

את כנסת מוסאיוב, את הכנסת סופיוב.

השבוע הייתי איפה,

הרב יעקב היה מוסר את השיעורים, בית כנסת בורחוב,

הרב יעקב יוסף זצל.

הסתובב שם בשכונה לראות איזה קדושה השכונה הזו ספגה.

כמה ירושלים היא קדושה.

כן.

כמה ירושלים היא קדושה. עצם זה שאתה שוהה שם בכותלים של בית הכנסת שם, אתה כבר סופג קדושה.

אני אומר לכם, זו הנאה.

אי אפשר להסביר אותה איזה הנאה.

יושב שם שעתיים עוברים ככה, ככה, כלום.

כאילו כלום, עובר מהר.

אני אומר לאשתי, אולי נעבור דירה לירושלים. תראי איזה כיף.

תראי איזה אווירה טובה, תראי איזה הרגשה טובה.

איך פספסו כל אלה שהיו גרים שם, פספסו, עברו משם.

אז מה אמר לי אחד? למה הם עברו? בגלל ביזנס, בגלל ענייני העולם הזה.

אתה מבין מה זה?

הפסידו את הכול.

אם אדם מבין מה זה ערך של ארץ ישראל, מה זה הקדושה

שנמצאת בעיר המקודשת, ירושלים עיר הקודש,

הוא ינצל כל רגע ורגע שהוא שם.

אז אומרת הגמרא, רבי נאוראי אומר,

הוו גולה למקום תורה. אתה יודע שיש מקום של תורה? תגלה לשם, תלך לשם.

כל דקה פנויה שלך תנצל אותה למקום של תורה.

אדם מה עולה? הוא אומר, אני אנצל את זה לבית קפה.

אני אלך לשם, אני אנוח שם.

מה אתה עושה בבית קפה?

לא, אני אלך לשמחה.

מה יש לך לעשות שם?

ולשמחה זו מה עושה?

מה אתה עושה שם?

שום דבר, זה דברים שהם חולפים, הם עוברים. במקום של תורה הגוף סופג, השכל סופג תורה.

השכינה נמצאת מעליך, היא מלווה אותך במשך כל הזמן.

ואל תאמר שהתורה תבוא אחריי. לא, לא, אל תדאג, התורה תבוא אחריי. אני אגור במקום אחר והתורה תבוא.

שחבריך יקיימויה בידיך. חברים שלי יבואו, יסבירו לי, יגידו לי, מה היה בשיעור.

ואל בינתך אומר שלמה המלך, אל תישען.

לפעמים השכל של בן אדם נדפק, אנחנו רואים, אנחנו מדברים עם אנשים נורמליים. פתאום, שום דבר.

הוא השתנה מקצה לקצה, מה קרה?

מה שינה אותו מקצה לקצה?

אין בו תורה.

כשאין תורה, המוח דפוק.

לא יעזור.

הוא לא יבין שבאמת זה נכון.

הוא לא יבין שזה באמת.

עכשיו יש דו-שיח כזה,

השם ישמור ויציל, על אותם שמתעסקים עם כל מיני ילדים קטנים,

והם בטוחים שהם נורמליים לחלוטין.

כמו אלה שצעדו, כן?

הם בטוחים שהם הנורמלים, ואנחנו לא הנורמלים.

אלו שבאים לבית הכנסת, הם חס שלום, הם בררה, הם ברמינן, הם לא טובים.

הם לא נורמלים.

מה, הם באים לבית הכנסת כל הזמן, שלוש פעמים, מה, השתגעו?

אז אתמול מישהו ככה

הראה לי סרטון

איך כל אירופה מתאסלמת, לא יאומן, רחובות שלמים.

יושבים שם עשרות בני אדם על הארץ עם השטיח של המוסלמים.

יושבים שם עשרות, עשרות,

מה זה עשרות?

מאות אלפים נראה לי.

הרכב נוסע והוא מצלם את זה, מתעד.

יושבים שם מאות, מאות, מאות של אנשים יושבים שם והחליטו פתאום להיות מוסלמים.

זה בדיוק

מורה לנו מה שחזל אומרים, שבאחרית הימים כל האסלאם ישלוט על העולם.

מבהיל. פתאום אתה רואה אנשים משתנים מקצה לכזה גויים, הם מהיום פה, הם מחר שם.

זה שום דבר, לא מתרגשים מהם.

אבל איך יהודי יכול לשנות את הדעת שלו, לשנות עצמו?

אם הוא יודע שמה שהתורה הקדושה יש בה אריכות ימים,

יש בה

עושר וכבוד.

איך יהודי יכול לשנות את הדעה שלו?

והוא רוצה להידמות למה? לאומות העולם.

אני רוצה להיות דומה להם.

הוא הולך עם כלב אחד, לא מספיק לו, לוקח כמה כלבים.

הוא עושה ככה, ככה, לא, עכשיו הגויים עושים מודה חדשה, נהיה זקן ארוך, כמו חרצל.

אז הוא עושה גם זקן ארוך.

הוא מסתכל, אתה אומר, מה, חזרת בתשובה? הוא אומר, לא, לא, אני בלי כיפה, אני בלי כיפה.

הוא אומר, מה עשית זקן כזה ארוך? זה לא מגרד פתאום?

הרי כל הזמנית, לא ננת שזה מגרד, מה קרה?

הוא אומר, לא, כבוד הרב, עכשיו זה מודה.

ללכת עם זקן ארוך.

תבינים, וילכו אחרי האבל ויהיה בלו, פשוט נהיה עבל.

אתה רואה אותו, אתה מרחם על אותו, הוא אומר, תראה איזה מסכן, הוא דומה לכלב שלו, אתה מסתכל עליו, בדיוק הוא דומה לכלב שלו.

אתה רואה אותו מסכן, כל מטר שהוא הולך, מוציא שקית,

נרים, סליחה מכבודכם, את הצועה,

הכלב שלו, כל הזמן הידיים שלו ברפש, בטיט, בלכלוך, בסירחון.

זה לעבוד את השם.

זה לעבוד את הכלב, זה לא לעבוד את השם.

איזה עבודה זאת?

עבודה זה תפילה, זה קדושה, שואף לרוחניות,

שואף לעבודת השם יתברך, ברא וזכה, זה עבודת השם האמיתית.

אז אנשים מסכנים נהיים אהבלים, ואחר כך הוא מתפלל למה אהבל.

אחר כך הוא מתפלל למה לא טוב לו, למה לא הולך לו,

למה לא מסתדר לו בפרנסה, למה הוא מסתדר לו בחיים.

תסתכל מה אתה עושה ביום-יום.

לאיזה צד אתה שייך, לצד של הנורמלים, עובדי השם,

או לצד של הלא-נורמלים?

וזה מבהיל, מבהיל לראות איך אנשים נופלים, לא מאמינים.

אז הם אמרו עכשיו דבר חדש.

הם אמרו שמה?

שמישהו מתעסק בנושאים הללו של התעסקות עם קטינים הוא נורמלי.

צריך להעביר מה שנקרא,

הם רוצים להעביר את זה כחוק? לא יודע אם זה חוק או לא, שזה בסדר, שזה יהיה מוכר מטעם המדינה,

שזה בסדר, שזו לא מחלת נפש.

אחד כזה גם אשפוז באברבנל לא עוזר לו, כן?

אבל הם רוצים לעשות את זה נורמלי שזה יהיה.

מה חסר לנו?

אז כבר אין להם טעם בחיים.

בעל ואישה הם לא יכולים להתחתן, כי זה לא מתאים להם.

אז הם רוצים להתחתן במינים אחרים.

ואחר כך גם הבעל או האישה, כן? שלהם במירכאות, שזה לא בעל ואישה.

אז גם זה לא מתאים להם. אז לכן הם הולכים לילדים.

עומד, הלכו לבעלי חיים.

וזה בדיוק דור המבול. בדיוק ככה היה דור המבול.

לא היה דבר שלא קלקלו.

ותשחט הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס.

זה מבהיל.

ויש אנשים שהם עוד משתפים איתם פעולה.

לא, מגינים עליהם. מה פתאום?

איך אפשר להגן על בן אדם כזה? אני לא מבין.

ואם זה היה ילד שלך,

ואם זו הילדה שלך, היית גם מגן עליו?

או אם לא היה דין, היית מוציא עכשיו את ה...

לוקח מהשוחטת את הסכין ועושה אותו חתיכות-חתיכות.

היית עושה אותו. אז מה?

מה קרה?

אנחנו רואים, ברגע שהראש עקום,

אין בו תורה,

הם בטוחים שהעקמומיות הזאת זה הנורמליות.

עד כדי כך היצר הרע

משבש להם את הדעת.

מבהיל.

לכן אומר שלמה המלך ואל בינתך אל תישען.

החוכמה שלך היא חוכמה חיצונית, תיזהר, אל תישען על הבינה הזאת.

ראינו אנשים עם חוכמה חיצונית, בסוף איפה הגיעו? לשאול תחתית.

פרשת השבוע, קורח ועדתו יותר מזה.

חוכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת בידה תערסנה.

חוכמת, זו הייתה אשתו של און בן פלת, בנתה ביתה,

הצילה, מה עשתה? אומר המדרש,

כמדומני זה מדרש תנחומה,

אומר המדרש, היא ישבה והסירה את הכיסוי הראש בבית שלה, כן? לא ברחוב.

הסירה את הכיסוי הראש והתחילה לסרק את שערות ראשה.

הנה באו 250 ראשי סנדראות, שדיקים.

אמרו, רגע, אנחנו צריכים לאסוף את און בן פלת, מה איתו?

הוא גם קבע איתנו בשעה שלוש, הולכים לעשות הפגנה

מול הבית של משה רבנו.

אז איך עושים? משה רבנו דואג לתפקידים רק למשפחה שלו.

הוא לא מבין את זה.

אז בואו אנחנו נעשה הפגנה.

נעשה, נצעק, נמחה, שכולם ידעו מה משה עושה. אז לא היה תשקורת ועיתונים וכו'.

בקיצור, הם מגיעים, צועקים און, און, און, און. שום דבר, אין קול ואין עונה.

מה עשתה?

חוכמת הזאת נתנה לו לאכול ולשתות.

אכל סעודה ככה צהריים טובה וקפצה עליו שינה. הלך לישון, שום דבר לא שומע, סגרה את הדלת אחריו.

והיא ישבה, הם אמרו, בואו נציץ, אולי אני יודע מה, נרדם רגע על הנדנדה בחצר, משהו. הם מציצים, השם ישמור.

תראה מה זה, פריצות. אשתו של און בן פלת הולכת בלי כיסוי ראש בבית,

ולא רק של און בן פלת, גם מסרקת את שערות ראשה.

שתבינו שהתורה מעידה עליהם שהם היו אנשים קדושים. לא מדובר פה באנשים חילוניים,

או כופרים, או חס ושלום

דמויות אחרות.

250 ראשי סנדראות, גדולי תורה, גדולי עולם היו,

אותם אלה שסבבו את קורח.

וכשהם רואים דבר כזה, הם אומרים, לא יקום ולא יהיה אחד כזה שיהיה במחנה שלנו.

לא יכול להיות.

כי המחלוקת שלהם בטוחים שהיא לשם שמיים.

הם לא יודעים שזה לא רצון השם יתברך.

ובאמת הם מדלגים עליו.

לעומת זה, אשתו של קורח, מה היא עושה?

שום דבר, לא מדלגת.

היא מחממת אותו. מה?

הוא לא מתבייש?

הוא לא נותן לך תפקיד?

מה זה?

ועם מצרים הוא לקח לעצמו תפקיד? מי שם אותו לאיסר ושופט?

הרג את המצרי? עשה ככה? עשה ככה?

כל הזמן הולך למוישה הזה, אה?

כל הזמן הוא מרגיש שטוב לו.

אני מבקשת ממך,

תשאף, תשאב, היא עוד היא באה אליו בעצת היצב.

או, זה תפקיד רוחני, להפך.

כתוב שקורח היה עשיר עולם.

עשיר עולם.

נתגלה לו אחד מג' מטמוניות, אומרת הגמרא, שתמני יוסף הצדיק.

היו שלושה דרגות במטמוניות. מטמון אחד נקי מכל, מרעין בישין. זה מה שהגיע מהשבטים הקדושים

שרכשו את האוכל אצל, במצרים.

אז זה כסף נקי וזך.

הכסף הבינוני זה היה מאלה שהם לא בדיוק רעים,

אבל הם גם לא בדיוק צדיקים.

והכסף הכי גרוע

זה המטמון שהקדוש ברוך הוא מגלה לקורח.

ולכן כתוב שמה שהוא וכל אשר לא נכנס מתחת לאדמה. למה?

כי הקדוש ברוך הוא לא רוצה שכסף מלוכלך

שעשו בו עבירות שהגיע ממקומות לא טובים,

ילך מה ויהיה בשימוש של ידיים של עם ישראל.

עד כדי כך.

לפעמים בא איזה עבריין לאיזה ראש שיבה

או לאיזה רב גדול, אומר לו, תקשיב, כבוד הרב, אני רוצה לתרום לך תרומה גדולה.

ההוא, נפתח לו העיניים לראש השיבה הזה, מה?

אתה רוצה לתרום תרומה גדולה?

אין שום בעיה, מושיב אותו,

נותן הוראה, תכינו ארוחת ערב.

מעניין כמה הוא רוצה לתרום.

הוא רוצה לתרום לך מאה אלף יורו. מה?

מאה אלף יורו, ישתבח שמו, זה מחזיק את הישיבה למאה שנה.

סליחה, לעשר שנים. מה, ככה?

מתחיל להתחנף אליו, וזה, ואפילו יורד כמפות רגליו, ובוכה ורוקד איתו, ואוכל איתו, וישן איתו,

ועכשיו הוא מתחנף אליו מקד חנפי,

הוא מזמין אותו לכל הכנסים, לכל הזה, הוא קורא לו צדיק.

זה רשע גמור זה.

זה רוצח, זה הורק את הנפש, הוא קורא לו צדיק גמור והכול.

למה כל זה?

אותו רשע אחד שבא לתרום את זה, הוא רוצה לזכך את התרומה שלו. למה?

הוא סוחר בסמים גדול,

הוא סוחר בבני אדם גדול, הוא עושה כל מיני עבירות. הוא אומר, איך אני אתאר את השרץ?

אני אלך לרב הזה, זה אוהב כסף, הרב הזה.

אני אתרום לו, והוא ככה יתאר את השרץ, והכל יהיה בסדר. ככה אני אוכל להיות נקי, הנה תרמתי.

הוא אמנם גנב,

כן, הוא מלווה בריבית והכל, אבל הוא תורם, הוא תורם.

והם מוצאים להם תירוצים יפים.

לא!

אסור לקחת את הכסף הזה.

כסף כזה אסור לקחת אותו.

השם ישמור. לא, לא, לא.

אני לא לוקח את זה לישיבה.

פשוט השירותים של הישיבה, אתה רואה, אני הגרה קצת לא טובה,

האסלה שבורה,

ההכרה מכה קצת סדוקה,

אני סך הכל עושה שירותים יפים, מה הבעיה?

מה, מה אסור לקחת את הכסף הזה להשתמש בשירותים? אני לא שם את זה בהיכל.

אני לא מצפה את ההיכל בזהב, אני סך הכל עושה לבית הכיסא.

לשירותים, לאמבדיה, קצת למשרד, קצת פה, קצת... עם זה אני משתמש.

ככה מתחיל העץ הרב. בהתחלה לשירותים, אחר כך לאמבדיה, אחר כך למנורות,

אחר כך לכניסה, אחר כך, הופ, גם הוא מגיע ומביא אותו לכיס של הרב.

ואז השם ישמור ויציל, הוא כבר לכד אותו.

ודינו ודינו שווים, נגמר הסיפור. זה הרב הזה והעבריין הזה, דינם שווה.

למה אתה נתת לו לגיטימציה, והוא המשיך הלאה,

לגנוב, לעסוק כמו איבקו? השם ישמור, אותו דין בדיוק.

לכן בא הקדוש ברוך הוא ואמר את כל, הם וכל אשר יהיהם, יורדים שאולה, נגמר.

למה היות והכסף הזה זה כסף מלוכלך?

הכי גרוע שהיה במצרים, כסף כזה לא ראוי שהוא יהיה מסובב,

מטייל בין בני אדם, בפרט עם ישראל.

כי כתוב, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. את מה ייקחו?

את כל הכסף של המצרים, שזה פסולת? לכן הקדוש ברוך הוא

מכניס מחשבה בלבו של יוסף

להטמין את השלוש מטמוניות.

אומרת הגמרא, המטמון הראשון, שהוא זך ונקי,

עתיד להינתן לצדיקים, לעתיד לבוא.

לא צריכים לרוץ אחרי פרנסה,

לא צריכים לעבוד 12 שעות.

נשמח הוא מזמן לך, בדיוק מה שמגיע לך.

לא רעב ללחם,

אין גשמיות, לחם.

ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר השם.

זה מה שיהודי יחפש, דבר השם, דבר השם.

עד כדי כך שממשילים את זה רבותינו,

שהכסף יהיה כל כך בזוי, כאילו שזה פירות על גבי העצים.

אתה צריך משהו? תולש.

100 דולר, הולך, קונה את העניינים, מסיים, הולך.

זה לא מדבר אליך, אדם לא יחזיק את זה, אה?

איך אדם עושה עכשיו? שומר את זה, בודק.

זה בכיס?

רגע, אוי, שכחתי, לא לקחתי את הארדק. עוד פעם, עולה בחזרה, עולה, חוזר קילומטרים. זה, אוי, שכחתי.

כל הזמן זה רודף אותו מסביב. כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף.

זה החבר הכי נאמן, אומרים, של הבן אדם, הכסף. אה? עד מתי?

עד היום האחרון.

ביום האחרון הוא נשאר בכספת.

הוא אפילו לא בא ללוות אותו להלוויה.

מי מלווים אותו?

הילדים שלו עד פתח הבית.

יש אומרים, עד בית העלמין. אשתו מלווה אותו עד הכניסה לקבר.

הוא אומר להם, בואו, אתם חברים שלי. שנים רדפתי אחריכם.

אהבתי אתכם, קניתי לכם הכול. הוא אומר לו, לא, עד כאן, עד כאן. להיכנס איתך, אנחנו לא יכולים כבר.

לא יכולים להיכנס איתך עד הפניסה, זהו נגמר.

אומר התנא באבות, אין מלווין לו, לאדם לא כסף ולא זהב, לא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומצוות

ומעשים טובים.

זה מה שהאדם מלווה אותו. נגמר הסיפור. שום דבר. הכול נשאר פה.

שלא יגידו לכם, לא, מה פתאום, החברה קדישה שנתן גם את הקסם, את הכספת. שום דבר.

שום דבר. שום דבר לא נלקח עם האדם. כלום.

הכול

נותר פה. ועזבו לאחרים חילם.

אז האדם צריך לדעת להיזהר בדבר הזה.

לכן המטמון הראשון גנוז לצדיקים לעתיד לבוא, כי הוא היה זך ונקי מהשבטים הקדושים.

המטמון השני, שהוא 50-50,

למי הוא ניתן? הוא ניתן לאנטונינוס הגר.

אנטונינוס היה חברותא של רבי יהודה הנשיא.

בזכות זה שהוא התגייר, הקדוש ברוך הוא השאיר אותו עושריו,

וגילה לו את המטמון השני שיוסף הטמין.

המטמון השלישי נתגלה לקורח קודם יציאת עם ישראל ממצרים.

כתוב שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו ושאלה אישה משכנתה ומגרד בית הכסף וכו' זהב ושמאלות, וניצלתם את מצרים.

וקורח סגר את הספר, אמר, רגע, רגע, רגע, לא הבנתי.

אז מה אם אני משבט לוי?

וכי לי לא מגיע מטמוניות?

וכי לי לא מגיע אוצרות? וכי לי לא מגיע דברים? למה רק לשאר השבטים?

אז מה אם אני לא השתעבדתי בשעבוד?

מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר, רשע,

אתה לא השתעבדת ואתה רוצה לגעת? אין בעיה, אני אתן לך כסף

שמתאים לך.

איזה כסף הוא נתן לו?

נתן לו את הכסף הכי גרוע.

ולכן, הקדוש ברוך הוא לא חפץ שמה, שהכסף הזה ייתעל.

כתוב במפרשים שאפילו כלי

נתן כפית לשכן, לא היה לו כפית לסוכר, לתה.

או נתן, אני יודע מה, איזה קומקום

לכוס קפה, כן?

לשכן השני, אפילו הכלים הללו, טן, טן, טן, טן, טן, קפצו, הגיעו עד הבור, הופ! נכנסו עם כוח בפנים.

שום דבר לא נותר של כוח מחוץ. חוץ

מדבר אחד.

הילדים של כוח.

אומרת התורה, ובני כוח לא מתו, למה שמיד גמרו בליבם תשובה ומעשים טובים?

ואמרו, משה אמת ותורתו אמת, ואנחנו בדיים.

אז זה אנחנו רואים כמה גדולה מעלת התשובה. אפילו אדם נמצא בשאול תחתית,

יכול להינצל.

לכן כסף כזה שמגיע, כמה אדם צריך להיזהר מאוד, וזה פיתויים.

אני מכיר אחד כזה שלוקח מהקרן הידידותית לנצרות.

אוהב, חשוב, כולם מחזיקים ממנו.

אלפים.

כל חודש הנוצרים נותנים לו.

הוא מחזיק מוסדות, מחזיק זה, השם ישמור ויציל, בר מיניהם.

ואחר כך אתה רואה למה שם פורקים עול במוסדות שלו וככה הכול.

כי זה מגיע מהסטרא האחראה.

והסטרא האחראה מחפש איפה להיאחז דווקא בקדושה.

פעם סיפר הרב שרצו לתת לו סכום כסף גדול.

נו, ממש, ממש ממש. כמה זה היה שם?

איך?

תשע מיליון, אה?

תשע מיליון דולר.

כן.

שום דבר.

שום כלום. כנראה שזה גם מגיע מהסטרא האחראה.

גם של הקרן לידידות. שום דבר לא מוכן בשום פנים ואופן לקחת כסף שכזה.

זה ניסיון, זה קשה, אבל אם אדם יעמוד בניסיון הזה, הוא יצליח.

התמדה.

הקדוש ברוך הוא פותח שערים, לא לדאוג, הכל בסדר.

לכן ואל בינתך אל תישען.

נמשיך.

תנא לא רבי נאורי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמר אלא רבי אלעזר בן ערך שמו.

ולמה נקרא שמו רבי נאורי שמנהיר עיני חכמים בהלכה?

היה נותן להם את הסבורק ככה, פשט, בהלכה,

העיניים שלהם מהירים, מתלהבים.

רבה בר בר חנה יקלל לפומפדיתא,

לא על לפיר כדי רב יהודה.

שדרי לעד הדילה.

אמר לה, זיל גרבה.

אה זיל גרבה עתה אשכחי דקא דריש, אין מחזירין את השבר. אמר לאחי, אמר רב חנה בגידתא.

בגידתא.

אמר שמואל, הלכה, מחזירין את השבר.

אמר לה,

רחן דידן, והיה שמואל דידן.

זה אמר ככה,

לפי דבריך, ולפי דברי זה ככה.

ולא שמיע ליה, אמר לו, לאו בדינא גרבתיך?

יפה. שאילו לא באת, לא לימדתנו,

לא למדנו.

הלאה.

עוד פרק.

פרק 320, שואל,

תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות, אסור לקרותו בשבת.

בדיוקנא עצמה אף בכל אסור להסתכל ב...

כן? אדם שמצייר כל מיני ציורים

על גבי הכותל.

כן?

של חיות משונות, או כל מיני דיוקנות של בני אדם.

או של מעשים של בני אדם, כגון מלחמות של דוד וגוליית, וכותבים תחתיו, תחת הצורה הזאת, חיה פלונית או דיוקנה פלונית.

אסור לכרותו בשבת.

למה? גזירה שמא יקרא שטרי דיוטות.

גזירת חז״ל.

אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים.

לא תעשה לך פסל וכל תמונה. זה בגדר של מה? של עבודה זרה.

אז אנשים מתלהבים. פיקאסו, אה? יש לי ציור של פיקאסו.

יש לי ציור של אור, שהיה מציירת הכבשים. איך קראו? קדישמן.

אני, יש לי את הכבש של קדישמן. הלו.

אז מה אם כבש זה חיה טהורה?

מי אמר שזה מותר?

ואנשים תולים להם בבית כל מיני ציורים ומשלמים אלפי אלפים.

כן, עבור ציור, הולכים למכרז, אני יודע מה, איך זה נקרא שם?

איך זה נקרא?

גלריה, כן, אומרים גלריה, אני רוצה ציור הזה, הוא מתעוול הזה. הלו,

זה בגדר שלו, תעשה לך פסל וכל תמונה, מה אתה עושה?

פעם איזה מישהו שאל אותי שאלה,

הוא אומר, יש לי דמות של נשר בבית, מפוחלץ.

כהנא, בכמה מאות אלפים, נשר מפוחלץ שמים את זה בסלון ככה, בין ספה לספה.

יופי,

גביר הוא.

מותר או אסור?

מה השאלה בכלל? זה אסור.

זה אחד מארבע דמויות שבכיסא הכבוד.

זה אחד. דבר נוסף,

שאסור אותו, משום שמה שהוא בגדר שלא תעשה לך פסל וכל תמונה.

זה בגדר של פסל. נוסף לזה, שזה תחת כיסא הכבוד.

אתה רוצה להשאיר כזה דבר, אין בעיה, תפגום אותו.

אבל ארבע הדמויות הללו אסור לעשותן.

דמות אחרת, אתה יכול לגמרי לפגום אותה. לפעמים אדם יש לו כל מיני בובות כאלו ליופי בבית.

זה בגדר שלא תעשה לך פסל וכל תמונה.

איך אצל הרוסים יש איך נקרא הבובה הזאת?

בא בושקה, בא בושקה, ואומר, זה כולה בובה לילד.

כן, אבל זה חלק ממה?

מהתשמיש של העבודה זרה שלהם. זה היה בשבילם בבושקה, זה משהו

שהם לא מוותרים עליו. כל הרוסים מכירים את זה. זה בגדר, אה?

בובה כזאת שהיא בובה בתוך בובה, בובה בתוך בובה.

זה בגדר של עבודה זרה שלהם. אצל הסינים יש גם ככה את זה.

זה לא משנה אם זה שתי וערב או שזה בובה.

לכן גם אדם שקונה בובה לילד שלו,

צריך לדעת, אסור שזה יהיה שלם.

צריך להחסיר ממנו.

שלא יהיה לו דמות של גוף שלם, אחרת הוא נכנס לבעיה של מה?

שלא תעשה לך פסל וכל תמונה, בפרט שזה אחד מארבע דמויות. אדם, אריה,

שור ונשם.

ירא שמיים מקפיד על כך, אדם שומר שם, מה יש בבובה, כבוד הרב? מה?

נו, באמת, המחמיר. מה מחמיר?

מה מחמיר? מה אני כתבתי את התורה?

הקב' ברוך הוא אומר, אז תיזהר, תדע. אם כבר אתה רוכש, תדע.

אז מה שעושים, מורידים לו קצת חצי אוזן, או קצת מהאף,

וכן על זה הדרך.

פעם הבהיר היה איזה כינוס

של איזה ארגון מסוים,

והביאו שם זה, אז אני אומר לרב, זה בגדר שלא תעשה לך פסל. הוא אומר לו, אתה צודק.

צריכים לשבור את זה. הביאו שם בובה כזאת של חסית, כנר על הגג זה נקרא.

יש את זה עכשיו בחנויות של התשמישי קדושה, תראו, עם רגליים כאלו אפורות, זה כאילו רגליים כאלו נוברות, שמים את זה ליופי במזנון. זה בגדר שלא תעשה לך פסל וכל תמונה.

ירש המים לא מחזיק את השטויות האלה בבית, בורח מהדברים הללו.

האם אתה שם תמונה של צדיק,

תדעו לכם שגדולי ישראל לא היו נותנים שיצלמו את עצמם.

את תמונה רבי שיון בר-אי זה לא רק שהיא מרמה בזמן רבי שיון בר-אי, מצלמה.

כמה פיקסלים זה היה?

איזה, זה לא היה מצלמה ולא פיקסלים.

גם ככה, מצלמות של פעם שהיה יוצאת תמונה במקום לא היה.

אז זה אומרים, כאילו.

מה זה כאילו?

מה זה רבי שיון בר-אי? הוא צחוק של רע?

אם זה הבבא סאלי או צדיק אחר,

זה משהו אחר. למה שמים תמונה של צדיק בבית?

להבדיל, מכאלה ששמים כל מיני תמונות של תינופת, כן?

ודברים לא צנועים, וכן על זה עד איך חיות רעות וכולי, שזה משפיע רע.

אז כשאתה רואה פנים של צדיק, אתה סופג קדושה ממנו.

אז זה לא משנה אם זה במציאות או בתמונה,

תמיד אתה סופג ממנו קדושה.

אם זה הפוך, בר-מינן, זה סופג ממנו טומאה.

אתה יודע, צריך מאוד להיזהר בדבר הזה.

נמשיך.

אז שמנהיר עיני תלמידי... סליחה. אז זה לגבי הדמות דיוקנות.

משום שנאמר, אל תפנו אל אלילים ומאי תלמודם, מה בחנין? אל תפנו אל מדעתכם.

כתוב, בכל דרכיך דעהו, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד. כל זמן ופניי שיש לבן אדם צריך לחשוב

איך אני יותר עושה עסק עם בורא העולם.

איך אני יותר משתבח עם בורא העולם. יש אחד שיש לו עסק שלו, עצמאי.

אבל השותף שלו, מי זה בורא העולם?

הוא דואג, כל בוקר הוא הולך לבית הכנסת,

מנחה ערבית הוא לא מפספס,

יושב ועוסק בתורה.

זאת אומרת, יש לו שותף נוסף.

עכשיו השותף עובד. מי זה השותף שלו? בורא העולם.

בזמנים שהוא צריך לעבוד את בורא העולם הוא עובד בהם.

בזמנים שהוא סיים לעבוד בהם הוא מחליף את בורא העולם.

ובורא העולם זה השותף שלו, השתבח שמו ליד. אין יותר טוב מהשותף הזה שנקרא בורא העולם.

באים חז״ל ואומרים, אל תפנו אל האלילים, אז אל תפנו אל האלילים, אל תפנו את דעתכם

ממי שקרוי בשם אל,

מבורא עולם, כי אם תפנה דעתך ממנו,

אומר הגדוש ברוך הוא, אה, עכשיו אתה מסתדר, אין בעיה, זכית בלוטו, אה?

אין בעיה, אתה מסתדר בלעדו, בסדר, אין שום בעיה, בואו נראה איך אתה מסתדר.

תחלק.

אתם יודעים שג' מפתחות בידיו של הגדוש ברוך הוא, כן? הוא סוגר לך את המפתח רק של הכספת, כן? לא הרבה.

אז עכשיו לא יורדים כמה שקלים. מה בן אדם אומר?

לא טוב בעבודה.

אני לא מרוויח שם. מה קרה?

למה לא הולך?

כי פנית לאלוקים אחרים.

אם היית פונה לקודשא בריחו וממשיך להיות השותף שלו, לא היית מגיע למצב הזה.

בגלל שפנית, הפנית את גבך לקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא מפנה את גבו אליך.

יפה מאוד.

או.

סיימנו בעוד תקוף ו', לא כולל.

נעבור לפה ליועץ זכותו תגן עלינו. אמן.

זמירות.

כמה מהולה לאמירת הזמירות בכל יום, מה שקוראים בבוקר.

וסודם רם וראשם מגיע השמיים על יזמי הריצים ולהחריד כל הקליפות החיצוני. ומי שמאחר לבוא לבית הכנסת באופן שמצטרך לדלג הזמירות מאבד טובה הרבה.

וכל שכן אותם אשר בשאת נפש לומדים שער לימודים, תהילים ומעמדות וכדומה, יושבים בישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ באזהרת בית הכנסת,

מרבים בשיחה ומדלגים בזמירות, מתחיל הודו,

רואי להם מעלבונן של זמירות,

ויראיהם כמחליף מרגליות על פרוטות כסף

או חרסי אדמה.

כן הדבר הזה, כי אפילו ללמוד לא טוב ודבר בעיתו מה טוב,

וכן לא טוב מנהג איזה מקומות שמפסיקים באמצע זמירות

בשביל להמתין לחתן או לסנדק ולאבי הבן וכדומה,

ומניחים כבוד המקום בשביל כבוד בשר ודם.

ואם יקשה בעיניך לשנות מנהג זה המתן לי עד שאפייסך בדברים.

אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, עומד ומשמש ומספר בשבחו,

כלום היית מפסיק באמצע לכבוד איזה רם, איזה אדם?

בוודאי לא, כי גדול כבוד המלך,

ואין ראוי להניח באמצע שבחו ושימושו משום כבוד שום אדם.

ואם לכבוד מלך בשר ודם כך, לכבוד המקום ברוכו על אחת כמה וכמה.

וכל שכן שמתחילת הזמירות עד סוף התפילה, הכל הוא קשר אחד אמיץ,

בונה בשמיים עליותיו, ואין ראוי להפסיק בינתיים.

ולכן המבטל זאת יאיר כצהריים.

איי איי איי.

אז הנה מעשה.

המקובל האלוקי נעים זמירות ישראל, רבי ישראל נג'רה.

אתם יודעים מי זה רבי ישראל נג'רה, זה שחיבר את מה?

את הפיוט

הקשור לשבת.

הוא חיבר כמה פיוטים שקשורים לשבת.

אם אני לא טועה, לא, לא, זה לא לך, דודי,

זה פיוט אחר,

ששרים אותו בשבת.

לא זוכר כרגע.

זה רבי ישראל נג'רה.

המקובל האלוקי נעים זמירות ישראל, רבי ישראל נג'רה, מחברם של פיוטים, היה יושב בשולחן שבת ומשורר בקול נעים זמירות לקדוש ברוך הוא.

הארי הקדוש ראה ברוח קדשו שמלאכים לאלפים ורבבות באים לשמוע את שירתו,

להתענג על זמירותיו וללמוד ממנו בדרך שיר ושבח לפני הבורא יתברך.

כל שיריו היו על דרך הסוד ורמזים רבים נשזרו בהם.

שבת אחת ראה רבנו הארי שמלאך אחד מגיע ממרום ומסלק את המלאכים המגיעים לביתו של רבי ישראל.

סיבת הדבר היה מפני חום היום,

שמפאת חום היום, סליחה, מה עשה רבי ישראל נג'רה? הרים את שרוולי מעילו וזרועותיו היו מגולות מעט.

רבנו הארי שלח את תלמידו הקדוש רבי חיים ויטל, שילך ביחד עם תלמידו הקדוש מעריק כהן,

לגלות את אוזנו של רבי ישראל שמלאכי מרום השמחים בשיריו

הסתלקו בגלל שהוא גילה זרועותיו במעט.

וכשמוע כן רבי ישראל לדבריהם רעדה חזה בו,

והוא ישב בכבוד ובמורא עטוף בגלימתו וכובעו על ראשו,

לבש תקוע וחליפה,

ושב לשירים בגיל וברעדה, ומיד חזרו המלאכים ששים ושמחים כבתחילה,

כשתלמידי אריזל רואים את המחזה ומשתאים.

אז אנחנו רואים כמה הייתה להם גדלות שאפילו בשירים שהיו שרים, לא כמו היום,

כל מיני שירים של זמרים,

בר מינן.

אפילו בשירים שלהם היו זוכים שמה, שמורידים מלאכים. יש גם היום כאלה שמורידים מלאכים, אבל לא מלאכי קדושה, מלאכי סטרה אחרי הם מורידים שם בשירים שלהם.

הרבי ישראל נג'רה היה מוריד מלאכים

שהם היו לומדים ממנו איך לשבח לבורא עולם.

אז אנחנו רואים כמה בזמירות יש בהם שורש

ודבר סודי שהאדם אסור לו לפספס.

על פי הסוד,

סדר העולמות תלוי בסדר התפילה שאדם יתפלל.

עולם האצילות, עולם הזה, בריאה וכו', יצירה.

אז לכן צריך להתחיל את התפילה מתחילתה ועד סופה בסדר אחד ולא, בלי דילוגים.

אבל על פי הפשט,

אם והיה והגיע וראה שהשליח ציבור, אז

ברוך שאמר וכו' וכו' את הסדר שקופצים, הללויה ראשון, הללויה אחרון,

אשר שבביתך, כן,

ויבח דוד, אז ישיר ואז הלאה ממשיך הלאה.

זה בנאדם שהגיע ככה,

באין ברירה, למניין מאוחר וכו'.

אבל לא טוב לעשות דבר הזה. אדם יקום מוקדם,

יתפלל כמו שצריך כדי שיספיק

את הכול שיהיה על הצעד הטוב ביותר, ואז התפילה

תהיה לה באמת השפעה גדולה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנין בקשר אומר, הצג ושברוך הוא לדעקות ישראל.

לפיכך בליים תורה ומצוות שנאמר, ה' חפש סימן צדקו, יגדיל תורה ויעדיל.