בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יד' 19-06-2019

נציב יום: להצלחת ההרצאה בארצות הברית ולהצלחתו של בזאלי, שיזכה שיתקדש שם שמים על ידו בגדול.

חלק יד' ב"ואהבת לרעך כמוך"; אתמול אמרנו שבעל "ספר הברית" אומר: עשרה דברים שמונעים את האנשים לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" עם טענות שווא ומדוחים.

היום נמשיך עוד קצת, נראה עוד סיבות למה אנשים מטעים את עצמם ומחליטים שהם לא יכולים לקיים את המצוות, זה רק יזיק להם. יזיק להם.

אז הדבר השישי, התנצלות האנשים מזה באומרם: "טוב בלתי התערב בענייני בני אדם, ולא להשתדל על טובתם, למה? כדי שלא נבוא לידי חשד בלבותם, כי רעות במגורם בקרבם. {כל האנשים רק חושבים רעות}. ואל נאמני ארץ דברי מרמות יחשובון, "אני מנאמני ארץ והם יחשבו עלי דברי מרמות, ורוב בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה.

ויאמרו: "הה הההה לא עוסק בזה, מי שמנסה להיטיב לאחרים, לא עוסק בזה אלא מי שרוצה לגנוב דעת הבריות ואת לבב האנשים. לאיזה טעם שהוא כמוס, מה פתאום הוא בא לעזור לי? לשאול אם אתה צריך משהו? וזה כל מיני, מה קרה הוא מסתובב סביבי? פתאום מודאג, דואג. או שהוא רוצה להשיג שררה וממשלה כאבשלום שבגד באביו דוד. או לצוד דעת הבריות עד שיאמינו לו את ממונם ורכושם למען כחש וכדומה לזה. הוא רוצה להתקרב אלי לרכוש את אמוני ואחר כך הוא בטח מתכוון לעשות לי איזה עקיצה, לא יכול להיות שסתם הבן אדם פה פתאום נהיה אוהב הבריות".

לכן טוב שלא לנגוע בהם ולהימלט ממחשבותיהם, ככה אני מתפטר לא מתחבר לאנשים לא עושה אתם כלום, לא יחשדו אותי ולא כלום והכל בסדר. זה דברי ההבל שעוברים במוחו של המתכחש למצווה.

אומר בעל "ספר הברית", תשובתם בצדם: כי מחשבה זרה ודעת בטלה היא זו, שאם היתה דעה ישרה ונכונה לעשות כן  - למה נמצא הפוך כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים? הרי התורה אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" בלי החשבונות שלך יא טמבל!, מה אתה מביא חשבונות כאלה? מי המציא לך את החשבונות האלה, התורה אמרה במפורש, וגם אמרה "נתון תתן", וגם "הענק תעניק", היא אמרה שאתה חשוד ויחשדו בך, ואת כל הדיבורים האלה, ועוד הרבה כאלה.

בנביאים מה כתוב? "ותפק לרעב נפשך, ונפש נענה תשביע, וזרח בחושך אורך!" הפוך! שתעשה מעשים כאלה נפלאים, "וזרח בחושך אורך" ועוד הרבה פסוקים כאלה.

ובכתובים אומר שלמה המלך: "אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך" אם יש בך יכולת אם יש בכוחך להועיל, אל תמנע טוב מבעליו, ועוד הרבה כאלה.

ולמה הזהירו אותנו הרבה מאוד חכמי התלמוד? והם בעצמם עסקו בגמילות חסדים, כרבי פנחס בן יאיר, תנא הקדוש, אלוקי, והם התעסקו בחסדים, ולמה לא חששו הם שיחשדו אותם הבריות כמו שאתה אומר?

אלא מכאן שהדעה שלך היא דעה בטלה ופסולה, אך הבל ומחשבת פיגול לא ירצה.

אז דוחה את הטענה הזאת על הסף ספר הברית.

סיבה שביעית, למה אנשים נמנעים מלקיים "ואהבת לרעך כמוך" {לא תאמינו! לא תאמינו}

הם פוחדים, יש להם התנצלות: "לא נוכל לעשות כך לאהוב את הבריות ולקיים ואהבת לרעך כמוך "פן תדבקנו הרעה". רק רעה יצא מזה! כי דרך אנשים לשלם רעה תחת טובה. אז למה אני עושה לו טובה ואחר כך אני מזמין לעצמי רעה, בשביל מה אני צריך את זה? עזוב אותי, הוא בחייו אני בחיי איש לדרכו". ולכן הוא אומר: "מה לי ולצרה הזאת? למה להכניס את הראש שלי למיטה חולה? עזוב!".

ועל זאת אשיב לו אומר בעל, "ספר הברית": דע ידידי! כי הדבר הזה הוא שקר גמור, לא היה ולא נברא בטבע, שיהיה אדם משלם רעה לרעהו בלי שום טעם וסיבה אחרת.

אנחנו למדנו שיש משלמים רעה תחת טובה, בגלל שהם לא רוצים להיות כפופים וחייבים למי שעשה להם טובה, ולכן השם לימד: תעשה איתו איזה שהוא דבר קטן בחזרה בשביל שהוא לא ירגיש שהוא חייב לך. ואז תפטר מכל מידה מגונה.

כמו שלמדנו בפרשת "בהעלותך", שהפיקח לקח את העיוור עד הבית ואחר כך ביקש ממנו: "קח את הנר ותאיר לי",

אמר: "אני יאיר לך? אני עד עכשיו עיוור אתה הובלת אותי, תאיר לי, למה?"

-         "ככה אתה לא חייב לי יותר ופה נגמר החשבון!"

אז אין שום מצב למידה פחותה תשפיע על היחסים בינינו.

אבל פה אומר בעל הברית: אין דבר כזה בטבע! שבן אדם ישלם רעה תחת טובה! בלי שום סיבה אחרת, זולת זה יהיה התשלום על הטובה שקיבל מאתו, אך נראה כי כן הוא באמת נכון אנחנו לפעמים נראה שכאילו משלמים רעה תחת טובה, נכון נראה.

אתן דוגמא: אדם ראה מישהו עומד בחוץ בלי לבוש ביום השלג ורעב ללחם. הכניס אותו לתוך ביתו, נתן לו לחם לאכול, בגד ללבוש, מקום ללון, והאיש הזה גנב לו מתוך הבית כסף או כלים.

לא תחשוב! שעשה לו הרעה הזאת בעבור שהאכיל אותו והלביש אותו ומה שנתן לו, לא כן, זה בא משתי סיבות;

אחת: זה בגלל התועלת של פועל הרע לגנב הזה, התועלת שיש לו מזה, מה התועלת? הוא גונב כסף אז יש לו כסף, גנב! באופיו גנב, באופיו גנב לא קשור, זה לא בגלל שהאכלת אותו או בגלל שהשקתה אותו, גנב, הוא נהנה מזה שיהיה לו כסף. והוא בעצמו בן בליעל, והוא הלך לגנוב בכל מקום שימצא, והיה לו מישהו אחר שיזדמן שיגנוב ממנו  - היה גונב, רק אתה הכנסת אותו הביתה אז הוא גנב ממך על הדרך, למה צריך לטרוח אצל בית אחר? כבר יש פה אז לוקחים מפה. זה בגלל שהאיש בליעל. אבל לא בגלל שאתה האכלת אותו והוא גונב בגלל שאתה האכלת אותו והוא מחזיר לך רעה בגלל הטובה, לא, הוא סתם גנב.

יכול להיות גם מה שהוא עמד בחוץ ערום ויחף והכל בשביל שיכניס אותו, ואז הוא לא יצטרך לטפס דרך הצינורות, כשאתה מכניס אותו בדלת וזה..... וזה.... ומאחר וכבר מצא ידו לגנוב מזה שהאכיל אותו והלביש אותו, אבל לא בגלל שהוא פעל שהוא משלם לך רעה על האכילה והלבוש שקיבל, כי זה נגד הטבע. ויתכן שזה הגנב עצמו מצטער בליבו שלא נזדמן לו לגנוב ממישהו אחר, אומר בלב שלו גנב סימפטי כזה אומר לעצמו: "לא נעים שאני גונב ממנו, אין ברירה! זה המקצוע אז אני לא.... חייבים לעשות את היומית, הייתי מעדיף שיהיה מישהו אחר שלא האכיל אותי ולא השקה אותי, אבל מה אני אעשה? הוא הכניס אותי לבית לא יכול לזוז לא יכול ללכת לעבודה, אז אני אקח מפה" אבל הוא מצטער בתוך תוכו כאילו, אבל זה לא בגלל האכילה והשתיה.

דבר שני: לפעמים זה שהיטיב, {זה שהכניס אותו לבית והיטיב לו} - הוא גם כן איזה רעה פעם עשה לו, עשה לו פעם איזה רעה, וטבע בני אדם שהמקבל טובה מאדם רואה בעיניו את זה כדבר קטן.  {מה קטן עליו וזה ופה ושם} נאמר בא בן אדם רעב וראה מטבח ורואה כולם שם מבשלים, יש צ'יפסים המבורגר ויש כל מיני דברים,

אז הוא אומר: "איזה יופי! אפשר לקחת זה פה ושם?" כן .... ואחר כך אומרים נו מה? כן זה על דרך, היה להם יותר מידי שם זרוק ככה אז נתנו לי..... הוא לא אומר: "סעדו אותי, סעדו את לבי, השיבו את רוחי!", שום דבר, קטן עליו! "בלאו-הכי הם עושים", עוד כמה צ'יפסים עוד בטטה אחת מה קרה! הוא מקטין את זה, זה כלום, זה כלום. ולכן הוא ממהר לאבד מלבו את הדבר ושוכח אותו אפילו שבאמת זה דבר גדול.

וכשמקבל רעה מאדם, ואי ואי ואי ואי רואה אותה בעיניו גדולה מאוד, זה חקוק על לוח לבו תמיד אפילו אם הרעה באמת היתה קטנה.

והמטיב - בדיוק הפוך: הוא רואה כל טובה קטנה שעושה לרעהו - ואי ואי ואי איזה גדולה!

"אתה יודע מה עשיתי לו? בא לפה רעב! והאכלתי אותו, נתתי לו צ'יפסים! לא שתיים שלוש 15 צ'יפסים!, אתה יודע מה נתתי לו?, טרי חם יצא ישר מהשמן".

ואפילו אם זה דבר קטן - גדול בעיניו, והרעה אשר עשה לחברו - רואה אותה דבר קטן מאוד ויחשוב מה עשיתי לו? אהה זה בכלל לא נקרא רעה, ומבטל את זה ושוכח מיד. ככה זה בני אדם ככה זה.

"והטבע הזה הוא חקוק ואדוק בליבות בני אדם, מחמת רוב ההרגל מקטנות, כי ככה התנהגו גם עם א ל ו ק י ם !!! את הטוב הרב ואת ההצלחה הגדולה שקבלו מאת השם - מקטינים בלבותם!"

כמה פעמים ישבת וחשבת "להודות ולשבח להשם על זה שאתה רואה. כמה שווה לראות? מי שלא רואה יודע. מי שרואה מטושטש יודע, מי שיש לו משקפיים מספר 14 - אלה יכולים להבין מזה לראות, כי ברגע שמסירים את המשקפיים - עמה ודמה לא רואים שום דבר. אז מי משבח את השם על זה?

-         "מה מה! מה זה בכלל למה הוא חפר לי גופה בפנים והכניס לי עין והבריג, מה עשה? ככה הוא בורא את כולם, אני כמו כולם מה הוא נתן לי משהו מיוחד?! כולם רואים כולם שומעים כולם הולכים כולם זה.... מה ......???"

מקטינים אפילו שוכחים. כל מה משקבלים מהשם מקטינים מאוד בלבותם, עד שלא יחשיבו זאת לחסד ממנו יתברך. כי יסכימו בלבותם "כך ראוי להיות! לא באופן אחר!" ולכן לא זוכרים את הטובה.

זה לא רק כלפי השם, שזה איום ונורא - זה גם כלפי ההורים;

"מה! מגיע לי! למה נתת לו! למה זה...... למה הוא קיבל למה אני למה הוא למה .......? כאילו חייבים לו וזה... מה איזה טובה... מה? אמא ואבא שנותנים לו לאכול זה טובה?"

כן, מעל גיל שש הם לא חייבים לזון אותך, אתה יכול לצאת לעבוד ביי! מה זה "עושה צדקה בכל עת"? זה הזן בניו ובנותיו. עושה צדקה בכל עת - זה הזן בניו ובנותיו עד גיל שש. מה.... מישהו מרגיש שזה... בא בטביעות... בא בטענות,

-         "מה אבל אין לי! אבל מה... זה...."

הכל קטן הכל קטן בעיניו.

"וכל צער קטן או הפסד מועט שישיגום"  - יחשבו את זה רעה גדולה!

יאמרו להשם: "הי! למה עשית לי ככה!? מה פשעי? ומה חטאתי?! אני משתדל בעבודת השם! אני מתיגע! אני כל מה שאני רק יכול! תראה פה פושעים הולכים ברחובות עושים כל מה שהם רוצים לא קורה להם כלום! ויש להם זה וזה וזה וזה....!"

מלא טענות כרימון. "ועל השם יזעף לבם"! תמיד! ולא שוכחים! ולא שוכחים.

והדבר הפוך: כל מצווה קטנה או תפילה קצרה או פרוטה אחת לצדקה - הם מרגישים שהם נותנים להשם!!

"אתה רואה מה עשיתי היום בשביל..."! טררררם!

וזה יראה נגד עיניהם דבר גדול עד שיחשוב: "היום העשרתי את הקב"ה, איך הקב"ה שמח בי, הוא בטח אומר לכל המלאכים: "בואו תראו מה בני עשה למטה, נתן מטבע של צדקה! ממש נתן! נתן, לא התחרט, נתן סופית".

וכל עוון ופשע ותועבה הכי גדול שעושה אדם - יראה לנגד עיניו דבר קטן מאוד!

"מה אני? בשר ודם!, יצר הרע? מלאך!, אני משתדל, והוא בא לי כל פעם והוא מנצח אותי מה אני יכול לעשות?..... זה דבר קטן כאילו! עם כולם הוא עושה ככה, מה? רק אני? עם כולם הוא עושה ככה".

ויחשוב: "מה פשעי ומה חטאתי?" וגם הקב"ה מה אכפת לו מ--- עבירה קטנה!. זה לא... ויסיר את הדברים מלבו וישכח אותם.

ועל ידי הרגילות הזאת כלפי הבורא, מתנהגים ככה גם כלפי בני אדם,

"אם לבורא אני אומר כאלה טענות והם מקובלות עלי - אז מי זה - זה שיבוא אלי ויגיד לי "אני עשיתי לך..." אי אתה מה.." - יש כמוך בחבילות!.

ולכן כי יקרה כי קיבל מאדם טובה, אשר קיבל מאתו פעם אחת גם כן איזה רעה. אם זה יהיה קודם הטבה או לאחריה - אז המטיב מגדיל בלבו את הטוב וזוכר את הטוב ואת הרע שהוא עושה לחברו הוא מקטין.

ההיפך זה בלב השני, הלב של המקבל בדיוק הפוך: מקטין את הטוב "אה.... צ'יפסים" וישכח את הטוב, ומגדיל את הרע!,

"אבל, פעם בקשתי ממנו שתי שקלים היה חסר לי והוא לא נתן ואמר אין לו... אין לו...".

איי אייאיי זה הוא זוכר לו, שתי שקלים לא נתן לי.... אמר לי אין לי אין לי.... זה הוא זוכר ואי לא ישכח לא לעולם. למה? כדי שיוכל לנקום.

וכשמגיע תור ועת אשר יוכל להרע לו או לדבר עליו רע - ימהר לעשותו! לכן נדמה למי שמטיב שמשלמים לו רעה תחת טובה, ובאמת הוא משלם לו רעה תחת רעה, לא תחת טובה. כי פעם הוא זוכר לך שאתה לא עשית משהו, את זה הוא כן זוכר, רק טובות הוא לא זוכר, אז הוא לא משלם לך רעה תחת רעה, אלא רעה תחת רעה. כי את הטובה הוא לא זוכר.

כי זה נמנע בטבע ובשכל, לשלם רעה תחת טובה, ותמיד אין זה אלא לפי ראות המיטיב ולפי מחשבתו ובאמת לא היה זה כי אם לאחת משתי הסיבות שזכרנו.

עכשיו הוא מסביר, אז מה זה שאמר דוד המלך: "אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר, ולא נפקד אשר לו מאומה וישב לי רעה תחת טובה"

אה! דוד המלך אומר במפורש שנבל הכרמלי שילם לו רעה תחת טובה. "אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר" את הצאן שלו והכל של נבל, "ולא נפקד אשר לו מאומה" ומהשמירה שאני שמרתי עם האנשים שלי - אז לא בא זאב וטרף לו, ולא זה.... ולא גנבו את הצאן ולא..... אני שמרתי ולא נפקד לו מאומה - לא חסר כלום, והוא השיב לי רעה תחת טובה?

דוד ואנשיו היו רעבים ללחם לא היה להם מה לאכול, אז הוא שלח את הנערים אל נבל וביקש שיתן להם לאכול, זה הכול, והוא ענה בחוצפה נבל, איזה דברים איי איי אז כשדוד אמר שהוא משלם לו רעה טובה היה לפי דעתו אשר חשב על נבל שהוא כל כך נבל ונבלה עמו, עד כי עשה לו רעה זו בעבור הטובה אשר שמר כל אשר לו. כמו שאמרנו בהתחלה שיש כאלה שלא רוצים להחזיק את הטובה כי הם מרגישים שהם חייבים והם לא רוצים להיות חייבים.

אבל אומר ספר הברית: נבל! היה נבל, היתה לו מידה אחרת, היה קמצן גדול, ונבל במאוד. ועשה לתועלת לעצמו כי חשב: "אם אני אקח עכשיו את הלחם ואת הבשר, שאני הכנתי לגוזזי הצאן שלו, ואני יתן עכשיו לנערי דוד - אז עכשיו אני אצטרך לטבוח טבח מחדש ולהכין סעודה אחרת לגוזזים. עכשיו צריך לעשות שחיטה מחדש ואיזה תהליך.. ואז איזה הפסד ממון עוד... וכו' וכו' עד שאני יכין להם את האוכל שאני צריך להאכיל את הגוזזים שלי".

וכדי לפטור עצמו מהנתינה - פתח את פיו לרעה ואמר: "מי דוד? ומי בן ישי? היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו!!" יה בה בי.

אז זאת אומרת: דוד אמר שהוא משלם לו רעה תחת טובה, ובעל ספר הברית אומר זה מקמצנות. לא בגלל שהוא משלם רעה תחת טובה - סתם קמצן ונבל.

מה שאמר דוד המלך על דואג ואחיתופל: "ישלמוני רעה תחת טובה", אז הנה פה הוא אומר שמשלמים לו דואג ואחיתופל רעה תחת טובה.

אומר בעל "ספר הברית": סיבת שנאתם את דוד זה היה בעבור תועלת בעד עצמם. לא בגלל שהם משלמים לו רעה תחת טובה, אלא, בגלל שהם השיגו הון ועושר משאול כשהם בוגדים בדוד {הצד השני משלם} וגם אבשלום קיבלו ג'ובס, תפקידים עניינים. וגם היתה להם עוד בעיה מחמת הקנאה הגדולה שהיתה טמונה בלבותם לדוד על המעלה והתורה שהלכה כמותו בכל מקום. כי גם הם היו גדולי תורה מאוד, וגדולה השנאה שהיא באה מחמת קינאה. לכן עשו כל הרעות לדוד, אפילו שהוא עשה להם כל טוב, ולא עשה להם שום רעה מעולם.

אז זה לא בגלל שהם החזירו לו רעה תחת טובה, אלא בגלל הסיבות שמנינו. וגם רעה תחת טובה -{תחת זה במקום} אז זה במקום לתת לי טובה בעבור הטובה - הם שלמו לי רעה במקום טובה. זאת אומרת מידותם רעות וטינה היתה בלבם ואינטרסים וכו' וכו'.

ומה זה ששנאו העם את ירמיה? זה היה בגלל שהוא היה מוכיח אותם, כמו שנאמר: "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו". אז במקום להחזיר טובה לנביא שמוכיח אותם להביאם לחיי העולם הבא - שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו.

אתמול הייתי בהרצאה בקרית עקרון, היה בן אדם קיבוצניק שאמר שיש לו את המחלה, ונתתי לו עצה תקבל עליך תשובה, ואני אברך, {מי שראה – ראה, ומי שלא – שיראה, ומי שלא יראה - לא צריך} מכל מקום:

אז הוא פרגן לי, "שמעתי אותך ברוב קשב! ואני פעם ראשונה פה, ודברים הפנמתי" וכל מיני דברים, כאילו הוא מפרגן לי עכשיו, אז אם הוא מבקש ממני משהו - מה אני צריך לעשות? יהיה בשמחה ברכה כבירה. ולא הסכמתי לברך בלי שיקבל עליו תשובה. אז מי דאג עכשיו לטובה שלו? להונות אותו? להונות אותו? להגיד בפה איזה מילים שאין בהם שום משקל, הרי מה שהשם הביא לו זה בשביל לעורר אותו, ואם זה לא מועיל ולא מתעורר - אז מה יועיל ברכה מזה ברכה? מה, מה זה ברכה?

אז זאת אומרת: במקום שישלם לקב"ה הוא טובה על זה שהוא הגיע להרצאה וכבר הכיר באפשרות ובמעלה שהוא יתברך, יכול שזה יעזור לו והכל - לא רוצה להחזיר לקב"ה טובה על זה שהוא מעורר אותו והוא לא הסכים לחזור בתשובה.

בהמשך ההרצאה אמרתי לו: "נו, יש תשובה?"

נתתי לו כאילו לחשוב שלא יגידו שאני לוחץ אותו, אז הוא עשה לי ככה {לא עם היד},

וכבר השמעתי לו בדרך עקיפה: "מה כדאי שהאחות תחיה צדיקה או הפוך, וגם ההיא הלכה הבת שלה לא ענתה. אנשים רוצים למות חילונים, לא להשתנות, רוצים מהשם ברכות שיוכלו להמשיך להיות עוברי עבירות, לחיות איך שהם רוצים, לשכוח מאת השם, ושום דבר, לא מבינים. אבל מי שיש לו את יצר הרע חביב חבר ורע הרבה שנים, הרבה שנים דבוק איתו

אומר לו: "לא, לא! לא, אל תתפתה, לא חייבים, לא חייבים! למה אתה צריך? לאט לאט, לאט לאט...."

אה, מישהו אחר היו מפרגנים לו אומרים לו אתה זה... אתה יכול לברך ואתה יכול...... ומשחרר שתיים שלוש ושימות אחר כך מה אכפת לו, אבל בכתובים בסרטים מופיע שהוא מברך אין בעיה משחרר ברכות, כן.

טוב אם כן התנצלות האנשים את עצמם מעשות טוב וחסד מרעיהם וטענת אנשים לשלם רעה תחת טובה! דבר בטל בעצמו, ואין לטעון את הטענה הזאת, ולא על הטובה הם מחזירים רעה, או בגלל אופיים הרע! או בגלל אינטרס שיש להם! כמו כל ההסברים שאמרנו.

וגם מודעת זאת כי "שלוחי מצווה אינם ניזוקים", ומטוב לא יצא לעולם רע, לא מהטוב יוצא הרע! יכול להיות שתעשה טוב למישהו ויעשה לך רעה - אבל זה לא בגלל הטוב,

כמו אנשים אומרים: "תשמע התחלתי להניח תפילין יש לי כאבי ראש", אז כאילו התפילין גרמו לו לכאבי ראש, זה יכול להיות, אולי אתה שם אותם במקום לא טוב אולי לחוץ, יש לך שמה עצב אולי מה, יכול להיות אבל זה מקרים נדירים, אבל הוא לא מתכוון על זה שכואב הראש פיזית, הוא מתכוון שם בפנים מתחיל משהו שמה... הוא אומר שמאז שהוא מניח תפילין כאילו מה אתה מחפש להוריד אותם כדי שתשתחרר מהכאבים. ממצוות לא בא רע, מטוב לא בא רע!!

"והלא יראתם כסלתם" אם אתה טוען שלא כדאי לעשות טובות לאנשים כי ישלמו לך רעה - אז כל שכן שאתה צריך לפחד מרעתם, כי אם אתה מרחיק את רעך, לא רוצה להתקרב אליהם שלא יחשדו אותך ולא יגידו ולא לא לא לא– ולא יטיבו לשום אדם, מה יגידו אנשים על אחד כזה שלא מטיב לכולם 

יאמרו הבריות: "שיפול ולא יקום, מעולם לא הטיב עם שום בן אדם, מי צריך אותו בעולם?".

אז ממה נפשך? אם תחשוב כך ואם תחשוב כך - תמיד אתה תצא קירח, התורה אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" תעשה מה שאני אומר אני אטפל בך מה אכפת לך, הוא ישלם או הוא ישלם, לא ישלם כן ישלם יחזיר ככה, מזה מעניין אותך? אני משלם, אני, אני אמרתי "ואהבת לרעך כמוך" תקיים את זה! אני משלם, אל תחפש מהם, מהם אל תחפש שום דבר, אני משלם.

ועוד דבר שמונע אנשים מלקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" דבר שמיני: טבע האדם, אם הוא עשיר- רוצה שכל שפע של העיר יגיע אליו לבד, שאר אנשי מקומו שיהיו כולם עניים ונכנעים לפניו ושרים למשמעתו, אך הוא יהיה לבדו יהיה עליון על כל אנשי עירו.

כמו "רוקן בי רוקן בי", שאתמול העיפו אותו מהעיריה כבר לא יהיה ראש העיר, אז מה שהבטחנו לו התקיים וחיברתי לו סיום לשיר, שיר אחרון:

קורן בי הכריז:"יום שחור לטבריה" ככה נסתיימה המועצה אתמול, הוא ביקש מכולם: "חייבים אחריות, חייבים אחדות בעיר, להעביר את התקציב, הצבעה!!"

נגד, והשתחררו ממנו, מה הוא אמר? "יום שחור לטבריה", טוב.

אז רוקן בי הכריז יום שחור לטבריה

והחרדים יצאו לאורם מאפליה

סופו של הליצן תבוסה מרה

והחרדים פצחו בשירה ערה

רוקן בי רוקן בי

הפעילו שמה מכוניות עם המוסיקה ורקדו ברחובות, רוקן בי!

הכל התחיל באומץ וגאון

והסתיים מהר בקול שאון

רברבן טיפש הביא קלון

ובסוף הקדנציה יש מחירון

רוקן בי רוקן בי

עתה פניו לחנן את העם

בכנסת חושב שחלקו ינעם

עכשיו ימטירו עליו אש וגופרית

ולרוקן בי לא תישאר שום שארית

הוא הולך לכנסת עכשיו, פתח מפלגת החילונים הימין החילוני, זהו, אבל שמה זה זאבים, כבר קרא לו ליברמן "הליצן" מכת הליצנים.

אז האיש המנופח כמו בלון

הביא לטבריה רק קלון. זהו זה סופו.

אז הנה כתוב עליו:

טבע בן אדם, אם עשיר – אומרים: "שהוא עשיר, אם עשיר אומרים שכל השפע של אותה עיר יגיע אליו לבד, ושאר אנשי מקומו יהיו כולם עניים ונכנעים לפניו וסרים למשמעתו", אה! חשבנו זה מוזר והנה גילינו שיש.

הוא בא לכל בעלי העסקים ואמר להם: "אתם תוציאו את כל הפחים ואתם תפנו את האשפה",

-         "יש עיריה" –

הוא אומר להם: "לא! אין עריה, אתם תפנו את האשפה", מג'נון. אך הוא יהיה לבדו עליון על כל אנשי עירו, אז מצאנו אחד כזה.

ואם איש עני, הוא אז הוא רוצה שכל אנשי עירו יהיו עניים, למה? כדי שלא יראה את עצמו פחות מהם משפל המדרגה, וכמוני כמוכם. וזו דעת מגונה ואיוולת גדולה גם מזה וגם מזה.

כי "העשיר לא ירבה הון ועושר בביתו" במה שלא יהיו עוד לעשירים אחרים במקומו. מזה הוא לא יהיה עשיר. אדרבא! על ידי זה יתמעט עושרו, ויהיה פוחת והולך עד כי יידל משתי סיבות: היות והוא העשיר היחידי בעיר – אם יבואו גנבים למי יבואו לעניים? יבואו רק אליו!,

דבר שני: מי ישלם מיסים וארנוניות? אלה שאין להם לאכול? יבואו לעשיר לשלם את כל צורכי העיר כי הוא העשיר ואיך יעשו מי ישלם ארנונה? למי יש עסקים בעיר? אז הוא יצטרך לשאת את כל העול.

"ונבול יבול כנבול עלה מגפן ויתרושש בזמן קצר".

כמו שהשיב חכם אחד לאיש, ביקש ממנו עתה על דבר שידוך.

אמר לו: "איש אחד עשיר גדול מאוד רוצה לתת את הבת שלו לבן שלי לאישה ומוכן לתת ממון רב ונדוניה, בגלל שהיא בת יחידה".

אמר לו החכם: "אל תיקח את הבת הזאת לבן שלך, למה? פן יבואו ימים וחותנך יתרושש ואז יבוא אליך שתיתן לו את כל צרכיו. הוא מימן אותך, עכשיו הגלגל התהפך, הוא יבקש שאתה תזון אותו ותפרנס אותו כל ימיו, ואיך אתה תוכל לשאת אחר כך את כל ההצטרכות של חותנך ובפרט שהיה רגיל לרמה גבוה, והרי כתוב: שאדם צריך לתת לו לפי מה שהוא היה. לכן לך מדרך זו, קח אישה שיש לה אחים ואחיות, ואם יקרה משהו כזה - אז כל המשפחה ישאו במשא לפרנס את החותן".

עכשיו נפנה לעני שרוצה שכולם יהיו עניים כמותו, גם זה משובש! שחושב שלכולם יהיה טוב אם כולם יהיו עניים כמותו, אדרבא יהיה לו יותר רע, למה? כי בכל דבר צריכים את העשירים.

נגיד שהעני הזה הוא בעל מלאכה, מי יקנה ממנו? כולם עניים, הוא רוצה שכולם יהיו עניים, מי יקנה? העשירים יכולים לקנות , אתה בעל מלאכה אז מי יזמין ממך משהו? ואם אתה מתפרנס מן הצדקה, מי יתן לך צדקה? אתה עני ואין לך אומנות, אתה ורצה להתפרנס מן הצדקה אז מי יתן לך עני כמוך שמחפש בעצמו צדקה? אז מה התועלת שאתה מחפש שכולם יהיו עניים כמוך? משובש.

לו חפץ לבו שכל אנשי עירו יהי עשירים והוא לבדו עני - אז זה יחשב חוכמה, אחד שאומר: אם הוא עני שכולם יהיו עשירים, זה נקרא חכם! למה? יש מי שיפרנס אותו ברווח גדול, לא מרגישים בכלל, כל אחד יתן לו, אז אדרבא! אתה צריך לחפש טובתם של אחרים, לא רעתם, לא לצמצם.

זה גם סיבה טיפשית שאנשים הטבע שלהם המגונה לא רוצה שאחרים יהיו יותר מהם, לא רוצים, רוצה להיות עשיר לבד או עני אם כולם עניים. טבע מגונה, בשביל זה הוא לא רוצה להיטיב לאחרים, הוא לא רוצה לראות את האחרים, אין לו אהבה לאחרים, למה? כי הטבע שלו מגונה, טיפש, אם אתה פחות - אדרבא! תתפלל ותעזור שכולם יהיו עשירים, ויהיה מי שיתמוך בך, לא יחסר לך.

אז רואים שיש סיבות כל אחד זה, לא את כולם יש באחד אבל יש אחד מסיבה זאת ואחד מסיבה זאת, וככה אנשים נמנעים מלקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

ואם תשאל אותם באמת... לא צריך לשאול אותם כבר "בעל הברית" כתב לנו הכל, לא צריך לשאול אותם, עצם זה שאתה רואה שהוא לא מקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" תחפש בו אחת מהעשרה הדברים שאנחנו לומדים ואתה תראה שזה ככה ולכן הוא לא מקיים את המצווה, אבל ההפסד יהיה כולו שלו.

אז אנחנו סיימנו בסיבה השמינית ונותרו לנו עוד שניים, מחר נמשיך.

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".