ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? - יג | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 18.06.2019, שעה: 08:24
בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יג' 18-06-2019
נציב יום: תומר בן שמשון זיווג הגון מהרה, בריאות, פרנסה כשרה בשפע! לעילוי נשמת: תמר בת שרה, שמריה בן יחיא, ומרדכי בן מסעודה נשמתם עדן.
אנחנו בחלק יג' ב"ואהבת לרעך כמוך"
בספר הקדוש "בת עין" פרשת מקץ כתב: העצה היא שידין כל האדם לכף זכות. אם תדין את האדם אפילו שתמצא בו הרבה חובה אז יהיה קשה לך. אבל אם אתה דן את כולו - תמצא בו זכות. זאת אומרת: "הווי דן את כל האדם לכף זכות", אז מה פרוש עכשיו? הווי דן את כל האדם לכף זכות, אל תסתכל רק בנקודות החיסרון, אלא תסתכל בכל האדם ואז תדון לכף זכות.
ב"שם שמואל" כתב עצה איך לבוא במצוות "ואהבת לרעך כמוך". ואם אדם יודע היטב את מהות נפשו, שאין לו שום חיות רק מצד הכלל, אי אפשר לחיות לבד חייב אדם להיות כלול בכלל. וגם באשר חברו הוא גם מכלל ישראל, אז הרי הוא כאחד מאיבריו.
למשל: כאשר תצמח לו מכה בידו, אף שכל הגוף סובל יסורים מן המכה, אז אומר הירושלמי "שאתה לא מואס ביד המכה ואתה חותך אותה". כמו כן יחשוב את חברו: אפילו שסובל ממנו - עולה תועלת, והתיקון שיש לו ממנו, מאחר שהוא מאברי הכלל - אז התיקון הוא יותר מהקלקול.
גם אם היד נותנת מידי פעם מכה בפטיש על היד השניה - אתה לא חותך את זאת,
ואתה אומר: "די! עזוב אותי מזאת, זאת נותנת מכות כל הזמן לא רוצה אותה".
- אין, התיקון שנעשה ביד יותר מהקלקול שהיה פעם פעמיים. לא חותכים את היד. גם בני אדם אם עשה לך קלקול פגע בך עשה משהו - זה אחד מתוך... אבל הרבה דברים יש להרויח מהחיבור יותר מהקלקול.
אז לכן אדם יתבונן: שאי אפשר לחיות בלי ככלות עם ישראל. צריך גם להתפלל על המצווה הזאת, זאת אומרת: בן אדם צריך להתרגל להתפלל שיוכל לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
בשם רבי חיים קרסנר זכר צדיק לברכה נאמר שהוא טרח על המצווה הזאת, לקיים אותה כראוי חמש שנים, חמש שנים רצופות הוא עבד לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כמו שצריך. זה לא פעם ב.... "היום עשיתי פעולה למישהו וזה... ופעם עשיתי לזה.." אפילו שעשה ככה וככה, פשששש, אתה מרוצה לשנתיים הבאות, "ואהבת לרעך כמוך" זה צריך להיות סביב כל היום של הבן אדם, כל היום! זה מצוות תמידיות.
פעם חסיד אחד בא לרב הקדוש בעל "דגל המחנה אפרים" זכותו תגן עלינו אמן. התאונן על השכן היהודי, שמצר לו, והפציר ברב, שיתפלל עליו שהמציק הזה היהודי יפסיק לעשות לו רעה.
ואז הרב התעמק במחשבותיו, ושפתיו מללו "יהודי עושה רעה ליהודי? היתכן?!
ואחרי רגעים שם את ידו על כתפו של החסיד
ואמר לו: "שמע אחי, לאבא של אמא שלי מרן הבעל שם טוב זכרונו לחיי העולם הבא זכותו תגן עלינו אמן. בא יהודי בקובלנה, הוא דר עם עוד יהודי בכפר והלה מצר לו.
אמר לו הבעל שם טוב: "אמרינן בירושלמי: "כיצד לא תיקום ולא תיטור? הרי זה דומה לחותך בשר, וירדה הסכין לתוך ידו, {כמו ששלחו לי תמונה שמישהו ככה האצבע שלו תיק עשה ככה ונחתך לו היד} וכי תעלה על דעתך שינקום מידו ויחתוך את ידו השניה על זה שחתכה את הראשונה?!"
כיוון של ישראל גוף אחד הם-אז הדין לא לנקום בחברו כי הוא כנוקם מגופו! אז נתפלל שהשם יהפוך את לב האיש לאהוב אותך אהבה עזה מהשנאה ששנא אותך".
כך עשה אבי אמי הבעל שם ואני אעשה גם כן, אתפלל להשם שיהפוך את לב היהודי לטוב לך. אבל, גם עליך להתנהג באהבה, כשיבוא השכן הזה לביתך תקבל את פניו בענווה כאילו אתה! חטאת נגדו, ובאהבה. כאילו אחיך ממש, וכאילו לא ארע לך מעולם".
ודברי הרב נתקיימו: השונאים הפכו לאוהבים, ובסוף גם למחותנים. אז במקום כך - כך.
היו שכנים לרבי מאיר כתוב בגמרא שהיו מצירים לו ומציקים לו מאוד, התפלל עליהם שימותו, רבי מאיר!
ואשתו התפללה שיחזרו בתשובה, ובסוף הם חזרו בתשובה. אפשר להתפלל חיובי.
"נכנס יין - יצא סוד".
בשם הרב הקדוש רבי יצחק מוורקי זכר צדיק לברכה שהיה מלמד זכות על כל ישראל וכו'.
אומר ככה: "ואהבת לרעך כמוך" איפה אתה מגלה את זה? נכנס יין יצא סוד, מה הסוד אצל עם ישראל? "ואהבת לרעך כמוך". אהבה ורעות - זה הסוד. מזה הסוד אצל הגויים? רציחה, "על חרבך תחיה" איך יודעים? בני ישראל כשיושבים יחד לשתות יין, נכנס יין? יצא סוד – אהבה!. אתה רואה כולם שתו כולם אוהבים את כולם, חיבוקים נשיקות, "אחי, נשמה!" פשששש.
אבל גויים: התחילו לשתות - תך תיך, רציחה.
עכשיו אנחנו מתחילים דבר חדש מדהים!,
נגיד חמישה דברים, וחמישה מחר - עשרה דברים שהם מאמרים נפלאים "מספר הברית" מחלק ב' מאמר יג': דבריו באים באריכות נפלאה לבאר מהם המפסידים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך", למה לא יכולים לקיים צוות הזאת ככתבה וכלשונה וכפרושיה שלמדנו?.
מונה עשרה דברים: והם עומדים ניצבים להפסיד את אהבת רעיהם, ולכן על האדם להתאזר חיל, לאמוץ כח לבל ישכון בתוכו מעשרת השברים הללו, וזה לשונו.
בראשונה הגורם זה חסרון ידיעת החוב, מפסידי אהבת רעים עשרה דברים המה ואלו הם: בראשונה, חסרון ידיעה מהחוב הזה כי רבים לא ידעו מזה כלל, וחושבים שלא נולד האדם ולא היה אלא בעבור עצמו.
האדם חושב: "מה, אני נולדתי בעצמי! מה? בשביל אחרים? נולדתי בשביל עצמי!" ולא נברא כי אם לשארו, לאשתו ולהוריש הון רב לבניו.
ואם יאמר להם שנבראו גם בעבור כולל אדם - ילעגו למו, ימלאו פיהם שחוק,
ויענו ויאמרו: "לא! כי האדם יולד לעצמו, שיאכל וישתה וירווה את נפשו טוב עם אשתו ובניו, ואפילו שמוצאים בתורה כתוב לאמור "ואהבת לרעך כמוך" פותרים את זה על דרך השלילה כדברי הלל "מה דסאני עלך - לחברך לא תעביד" ותו לא! רק מה ששנוא עלי לא עושה לו! מה יותר מזה?"
- טוב, מי יתן והיה לבבם לקיים גם את זה, מי יתן! אבל גם זה לא מקיימים.
ודבר הלל בעיניהם זה בכלל "משנת חסידים, מנהג נביאים",
וכל אחד יאמר: "מה? חסיד אני!? אני הלל? תהיה רציני! נו!"
ולא ידעו שלא נברא כל אדם אלא למלאות חפץ כל אדם, "ולעשות כרצון ואיש ואיש" כפי האפשרי לו והראוי. וזה חוב מוטל על כל אדם יותר מכל שאר החובות!.
דבר שני, מה הגורם שהאדם לא ואהב את רעהו כמוהו? זה מי שעינו רעה בשל אחרים, יש אנשים יש להם עין רעה, מה זה עין רעה?
הוא אומר: "לולי הבריות - היה כל כסף וזהב שבעולם שלי, רק הם לוקחים את הכסף!", לכן כואב לו, "זה עשה מרפסת, זה קנה זה, זה עשה ככה, זה החליף דירה, זה ניפח אותה זה עשה ככה"...... זה הכל על חשבונו! הוא מרגיש.
למה הדבר דומה?
זה קשה לכם להאמין שעד כדי כך אתם חושבים נכון? אתם לא חושבים ככה!
- "מה פתאום? חס ושלום, מה פתאום!",
אבל אם ישימו עוגה עם פרוסות, ואחד לוקח אוכל מהר ואחר כך לוקח עוד אחד אוכל מהר, כולם יסתכלו עליו: "מה אתה עושה? תגיד!"
- מה קרה? מה אכפת לך? הוא רעב! הוא רוצה לאכול! מה?
הוא מרגיש שהוא אוכל על חשבונו,
- "הוא גומר את זה, הוא גומר! הוא גומר - אז לא יישאר, גם אני רציתי שתיים, אבל הוא לקח ראשון אז לא נשאר לי! אז בעצם הוא אוכל על חשבוני!"
"מי אמר שהעוגה שלך? שמו את זה לכולם",
הוא מרגיש זה שלו ! שלו, שלו,
"כל מי שאוכל? זה על חשבוני!".
לכן נאמר ברבי חנינא בן דוסא: "שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני!", למה? "כי חנינא בני די לו בקב חרובים", מי אוכל חרובים? אף אחד!, אז כל העולם ניזון משל חנינא כי הוא לא אוכל משל אף אחד, כולם אוכלים משלו.
זאת הדעה של קין שהרג את הבל אחיו, למען יישאר לבדו בעולם!! חצי! חצי!! חצי עולם!! איפה תשתמש בחצי שיש לך? מתי תספיק איפה תעבור מאיפה לאיפה? מה חסר אוכל? מה מה! מה? למה לקחת את הנשמה של אחיך למה? למה?
- "אין דבר כזה "חצי חצי" - הכל שלי!. כל העולם שלי",
שני אחים, אתם שומעים מזה בן אדם? זה לא הוא - זה בני אדם.
ואם עינו בשל אחרים אז איך הוא יוכל לקיים "ואהבת לרעך כמוך"?
תשובתו בצדו: יתן אל לבו את הרעה הגדולה שגרמה מידה זו של עין רעה לקין לרצוח את אחיו, לא די שהוא לא הוסיף דבר בעולם אחרי מותו של הבל - אלא גם איבד את חלקו שהיה לו בתחילה. גם את החצי שלו הפסיד. כי השם לא נתן לו אפילו ארבע אמות בקרב הארץ והעולם - שיהיה לו מנוחה בקביעות. בכל מקום שהוא לן שם לינה אחת - בבוקר "שטף מים רבים אליו יגיעו", או סיבה אחרת שגרשו אותו ממקומו, כי "הרבה שלוחים למקום" לגרשו מכל מקום ששכב בו, "ויקום וילך נע ונד מהר לגבעה" ולבסוף נהרג. "ויוקם קין!" ונקמה באה.
אז עין רעה גורמת שאדם לא יוכל לאהוב את הבריות. והוא יעבור על "ואהבת לרעך כמוך".
דבר שלישי, שאדם לא יוכל לאהוב: מי שיש לו לב רע וטבע מגונה. אדם כזה הוא רע לכול. איך יוכל לאהוב את הבריות? זה נגד מזגו וטבעו,
אז התשובה בצדו: מודעת זאת שהאדם הוא בעל בחירה לשנות את טבעו הראשון לטבע אחר.
הרמב"ם אומר: שאנשים נבראים לעולם עם מידות. יש אדם שנברא עם מידות מלידתו. יש מידות שהוא לומד מהחברה שהוא נמצא בה. ויש מידות שהוא נוטה עליהן מטבען. זאת אומרת: שהן עדיין לא יצאו לפועל אבל הוא נוטה ובמצב מסוים הם יצאו. אבל לאדם יש בחירה לשנות את הטבע הראשון לטבע אחר, בידו כח וגבורה להפוך מן הקצה אל הקצה על ידי הרגל! בדבר זמן רב לאט לאט. והולך בכל יום ויום מעט יותר, עד שיוקבע בנפשו ההיפך מהטבע הראשון, כי הרגל נעשה טבע, והוא נקרא "טבע שני", והטבע במשך הזמן הופך להיות שלטון. ואז זה כבר אוטומט.
עכשיו לא צריך ראייה לאמת את הדבר הזה, כי מפורסם הוא בניסיון היומי שאנשים שינו את טבעם, וזה הדבר הלמד גם מעניינו, אם לא כן איך התורה מצווה, מצווה "ואהבת לרעך כמוך" לאדם שהוא עם לב רע, ואיש רע עין, אם זה לא ניתן להשתנות – אז איך מצווים אותו? מחייבים אותו מראש כאילו, גורמים לו להתחייב מראש בלי שום סיכוי אפשרות לשנות ולא להיענש. אפשר כזה דבר?
ואי אפשר שהתורה תצווה "נתון תיתן" לקמצן! אדם מטבעו קמצן, ככה הוא נולד - קמצן! אז איך התורה מצווה אותו נתון תיתן? והיא לא מחלקת: "נתון תתן" מי שיש לו לב טוב. "לא תיתן" למי שיש לו לב רע. אין דבר כזה!. התורה לא תצווה דבר שאי אפשר שתתקיים. והיא גם לא אמרה "פרקים". הפרק הזה למי שטבעו כך, והפרק הזה למי שטבעו כך, אלא חוקה אחת תורה אחת לכל אדם לכל טבע ולכל מזג, לעשות כרצון איש ואיש ותהיה התולדה שלו באיזה טבע שיהיה, יען שבכוח האדם להפוך את טבעו הראשון אל כל אשר יחפוץ - להרגיל את עצמו.
וגם הבטיחה התורה לכל נבל וכילי שאין הדבר כאשר הוא חושב אם הוא יעזור ויושיע לרעהו בדבר שבממון אפילו כסף אחת {אפילו מטבע אחת} שיתרושש תכף ומיד על ידי זה. אלא הדבר הוא בהפך גמור!, "כי בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך בכל מעשך ובכל משלוח ידיך". וכן "עשר תעשר", בעבור שאתה מעשר - תתעשר.
אז לכן כל איש רע עין! או רע לב! או כילי - קמצן, שלא ירצה לשנות את טבעו על ידי ההרגל שאמרנו - "כמות נבל ימות. ולא יאבה השם סלוח לו". אז זה המעכב השלישי.
הדבר הרביעי, שמעכב אדם לאהוב את הבריות: רביעית היא הגדולה שבכולם - זה רוב בני אדם טרודים תמיד כל כך בתשלום חובת עצמם, עד שאפילו ישיגו מיליונים דינרי זהב, לא חשוב בעיניהם. ותמיד ידאגו ויאמרו: "מתי נשלים את חובתנו?",
וזה ימנע אותם לשום לב בכל העובר על שאר אישי מינם.
והתשובה בצדו: אם יאחר וימתין להשלים חובת ציבור עד שישלים חובת עצמו - ההמתנה תמשך עד אחרי מותו, ולא יקיים זאת בימי חייו כלל, גם אם יאריך ימים כמי השמים על הארץ. למה? כי אין סוף לתאוות האדם, "ולא במותו יקח הכל, ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו". והכתוב אומר: "אוהב כסף לא ישבע כסף".
אז זאת אומרת: רוב בני אדם למה הם לא עוזרים לזולת ולא משתתפים?
אומר: "אני מה אני? עוד לא אני עוד את שלי מה שאני צריך לעצמי עוד לא השגתי אתה רוצה שאני ילך להשיג לאחרים לעשות לאחרים?"
טענה כזאת תגרום שבחייך לא תקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שזה חיוב יומי קבוע תמיד. כי אתה עסוק בעצמך כל הזמן. וזה הגדולה בכולן שמטעה בני אדם להפילם לא לקיים את המצווה.
דבר חמישי, זה התנצלות האדם "איך אני יכול לאהוב את האיש הזה? הלא יש בו מידה רעה כזאת, והוא עושה מעשה מגונה כזה, איך אני יכול לאהוב אחד כזה! איך אני יכול לעזור ואחד כזה?"
כי דרך כל איש ישר בעיניו. הדרך שלו ישר בעיניו, והכל מתוקן אצלו לעולם, והכל עשוי אצלו באמת וישר,
"תאמין לי אני אומר לך את האמת, תאמין לי".
אבל אין בהם מום לפי דעתו, והוא לא מרגיש חסרון שבו, "אין אדם רואה נגעי עצמו". אבל הוא מבין ומביט בסקירה אחת בסקירה אחת, בהשקפה ראשונה כבר רואה את החסרון בשני צ'יק צא'ק ישר, ומרגיש כל מום בעמיתו ולא ידע כי חסר הוא. הוא החסר!!.
הטעם כי היצר-הרע לרוב אינו מסיט לאדם לעבור על עבירה ולהחזיק באיזה מידה מגונה עד שילביש אותה תחילה בלבוש של מצוה ויכסנה בכסות נקיה. "ועל כל פשעים - יכסה אהבה" ויראת שמים. והנה כיסתה הצרעת "הסתיר פניו בל ראה לנצח"
לכן אדם אשר מום בו - לא ירגיש כלל אין רואה כל מום בידו, והוא בעצמו רצה לומר היצר הרע יסיר את המכסה לפני שאר כל אדם - והפשיט את הלבוש ואת הכסות.
מה שהוא מתעטף בו לכסות את מומיו, זה מכסה ממנו שהוא בעל חסרון גדול,אבל היצר-הרע מפשיט לו את הכסות של השני, ואומר: "תראה! תראה, תראה כולו מומים!, ואי ואי! ואי, ואי".
וכל העם רואים את הדברים כמו שהם ומראיהם רע, כאשר בתחילה כל רואיהם יכירום כי הם חטאים רעים ופחיתות .
וכבר ידעת מוצא שפתיי נוכח פניך שאהבת רעים הוא זה שתאהב כל אדם עם החסרון שלו! ולא יהיה לך זאת למכשול ולפוקה, ולכבות את האהבה, שאם לא כן לא תקיים לעולם מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" בשום חסרון.
ואם כן אין לך התנצלות בזאת לומר "איך אני יכול לקיים לאדם שהוא כזה וכזה וכזה?",
אז בחיים שלך לא תקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" וגם בך לא יקיימו. וזה הפך התורה!. והתורה אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" אז מה אתה מתנצל שיש לו מומים, אז מה אם יש לו מומים?.
אז זאת אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" זה למרות ואף על פי!, וגם אם יש מצווה לפעמים לשנאות את הרשע על מעשה העבירה שהוא אוחז בה, ולא חוזר בו אחרי שהוכיחו אותו, מצווה לשנאתו, אבל זה בגלל שהבן אדם אינו רוצה לקבל תוכחת ולחזור בו, אבל זה לא אומר שאתה לא יכול לקרב אותו ולדאוג מסביב משהו שידברו אתו, ועוד כל מיני פעולות בשביל להציל את חייו.
אם אתה רואה אחד שהוא פוחד, אתה אומר לו: "תן את היד!", אתה רואה שהוא הולך לטבוע, "תן את היד!" ואין לו כח להרים, אין לו, מכל הבלבלה של המים והכל – "אתה לא רוצה לתת את היד?! טרוק! יאלה יאלה תחזור בחזרה!".
יש לו מגבלה, לא משנה מאיזה סיבה או משהו אז מה, זה לא מצוה להציל אותו? יש לבין אדם יצר הרע השתלט עליו הוא לא יכול, הוא רוצה! אבל הוא לא יכול - לא..... נו אז מה? אז תזרוק אותו לפח?...
עד כאן להיום.
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".