ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יא | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 16.06.2019, שעה: 06:20
בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יא' 13-06-2019
נציב יום: בריהון בן אדנקו בריאות שלמה, שלום בית, יזכה לשמחות של כל ילדיו ונחת יהודית מכל יוצאי חלציו.
חלק יא' "ואהבת לרעך כמוך"
"אסור לקדש אישה עד שיראנה" קידושין מ"א, אמר רבי יהודה אמר רב: "אסור לאדם לקדש את האישה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו" והתורה אמרה: "ואהבת לרעך כמוך".
בדרך אגב הוכיח מכאן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א שגם באהבת אשתו מקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך". ובגיורת גם מצוות "ואהבתם את הגר". דאם על הצד השלילי עובר על ד"ואהבת לרעך כמוך" שמתגנה באשתו, {מה שאמרנו קודם} כל שכן על הצד החיובי מקיים המצווה "ואהבת לרעך כמוך" ובגיורת מצוות "ואהבתם את הגר".
וגם שאמרו חכמים: "ברור לו מיתה יפה חייבי מיתות בית דין, גם זה ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". אבל יש מצווה לשנאות את הרשע כיוון שהוא מתוודה לפני שמוציאים להורג - אז הוא חוזר להיות בכלל רעך המקיימים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ויש עוד כל מיני צדדים.
הקזת דם לאביו - מובא בסנהדרין פד': "מהו שיקיז דם לאביו? אמר הרב מתנה: "ואהבת לרעך כמוך". פירש רש"י: לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעצמו. מה אתה מוזהר? מה שאתה לא רוצה לחברך על תעשה לאחר אבל, אם הוא רוצה לעשות הקזת דם כי זב ורוצה להבריא אותו - אז זה בכלל "ואהבת לרעך כמוך". יש רק חשש שהוא עושה חבורה, אבל אם אביו מבקש והוא יודע לכוון בזה - אז אין בזה בעיה, אבל אם יש מישהו אחר רופא אחר שיכול לעשות - עדיף.
גם במשמש לאור היום {אסור לשמש לאור היום} למה? "ואהבת לרעך כמוך" לא רק מהטעמים הידועים למה? "אמר אביי: שמא יראה בה דברים מגונים ותתגנה עליו".
המדיר את חברו מהנאה מנכסיו עובר בין השאר משום "ואהבת לרעך כמוך". הדיר אותו מנכסיו –עובר.
לדאוג למוהל מומחה לבנו - זה מכלל מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". לא יקח מוהל שאינו בקיא, ואפילו שהמוהל אחיו, או אוהבו, או רב גדול, אבל לא מומחה - לא ייקחנו אלא אם כן מומחה ומוחזק לכך. זה בכלל בקיא, ואפילו שהמוהל אחיו, או אוהבו, או רב גדול אבל לא מומחה - לא ייקחנו, אלא אם כל מומחה ומוחזק לכך. זה בכלל "ואהבת לרעך כמוך". "בספר חסידים", סימן תתקע"ג.
יעסוק בתקנת תלמידים אחרים - כמו בתקנת תלמידיו, זה גם "ואהבת לרעך כמוך".
מצוות משלוח מנות - גם בכלל "ואהבת לרעך כמוך".
להפיג את הצער של חברו והדאגות - גם זה בכלל "ואהבת לרעך כמוך". וגם עושה נחת רוח גדול להקב"ה. מטפל בבן שלו, דואג לו.
אם יודע שיש בשורה טובה למישהו - ירוץ מהר ויגיד לו, לא להתעכב, {תשאלו את אלחנן}.
מכל מקום גם אם יודע על מכשול שיגיע לחברו באיזה עסק - גם ירוץ ויזדרז לומר לו: "אחי! הישמר!!" כי גדול הכלל גם בכלל "ואהבת לרעך כמוך" ויאהב אותו כנפשו.
שמחת חתן וכלה - גם זה ענף ממצוות גם בכלל "ואהבת לרעך כמוך". כלשון הרמב"ם, "מצוות עשה" של דבריהם לבקר חולים וכן לשמח החתן והכלה ולסעדם בכל צורכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל המצוות האלה הם מדבריהם של חכמים - הרי בכלל של "ואהבת לרעך כמוך" וזה דאורייתא.
ומצינו ונמצאנו למדים ממכתב שכתב הרב הקדוש בעל "חידושי הרי"ם" לחסידיו: להזמין אותם לחתונה של נכדו. "ואקרא לאהוביי לרעיי לשמוח בשמחתנו כמנהג ישראל, אשר מסתמא הוקבע כדי להרגיל עצמנו להיות שמח בשמחת חברו - ולקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
לא לומר בשם אחרים דברים שאין בהם ממש, כמו שלא היית רוצה שיגיד דברים שלך שאין בהם ממש.
צריך לקבל כל אדם בשמחה! מקיים בזה - "ואהבת לרעך כמוך". כי זה הוא שורש גדול לקיבוץ המדיני ושלמות המעשים שבאו בתורה, וזה כמקיים את כל התורה כולה.
לא לקרוא לבן ולבת בשם משונה קצת, "מאי, אוגוסט, אפריל", כל מיני שמות, כדי שלא יתביישו בשמותם ויסבלו כשיגדלו. "לי, ליהי, ביהי". כל מיני שמות משונים.
צריך לכוון בתפילה על כלל ישראל, מקיימים בזה מצוות "ואהבת לרעך כמוך". כמו שכתב "באורחות צדיקים" בשער השמחה: יכוון בתפילתו בברכת "אתה חונן" ברכת: "השיבנו, סלח לנו על כל ישראל" על האוהבים ועל השונאים", וכן בכל הברכות. איך יתכן שיתפלל "רופא חולי עמו ישראל" ושאר הברכות והוא לא חפץ שחברו יתרפא או יהיה חכם? בעבור שזה היצר הוא רגיל בלבבות של בני אדם ולא מרגיש בעניין זה, לכן נכתב להזהיר יראי השם להכין לבם לאלוקים בכוונה שלמה אמתית, לשפוך נפשם נוכח פני השם על כל ישראל- אוהביו ושונאיו ומקיים "ואהבת לרעך כמוך".
בספר הקדוש מראה יחזקאל בפרשת "בהעלותך", כתב שם מפרש המשנה באבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" רוצה לומר: כשאתה עומד להתפלל - יהיה שלום בפמליא של מטה הכנסת ישראל, בעבור שמכל תפילתן נעשה עטרה, ועל כן צריך שתהה אהבה ואחדות ביניהם, ועל כן על כל אדם כשרואה חברו בצער - להתפלל עליו בכל לבבו, אף על פי שאין חברו יודע מזה. כמו שמתפלל על בניו ואחיו. וכמו שכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך". כשיש לך רחמים על חברך - אתה מעורר גם רחמי שמים עליך. אם היה נח מתפלל על בני דורו - לא היה מבול.
כמו כן כתב בפרשת "וילך" כי החכם עיניו בראשו, כי יבוש ויכלם להתפלל בשביל עצמו בעבור עוונותיו הרבים. אדם מתבייש הוא יודע שהוא בעל עבירות, איך הוא יתפלל בפני השם כשהוא יודע שהוא בעל עבירות?
אז יתפלל בעד הכלל, וכל מה שרואה בחברו איזה צער - יתפלל עליו ובזה אינו מזכיר חטאם, כי אינו רואה נגעי חברו, וזכות של הרבים עדיף וממילא הוא נזכר לטובה כי המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה.
וגם יתפלל בשביל צער השכינה, "שהרי בכל צרתם לו – צר". על פי הכתוב: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי השם יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ השם שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא", גם זה נקרא מתפלל על חברו. על פי "רעך ורע אביך", מדובר שזה - הקב"ה, אז "ואהבת לרעך כמוך" זה גם הקב"ה. הוא נקרא "רעך ורע אביך". גם לו יש צער, כשאנחנו מצטערים יש צער גם לקב"ה.
ובספר "הנהגות צדיקים" והנהגות "מרבי לייב מסאסוב" כתב: ראה גם ראה לעורר רחמי השם על ישראל בכל עת ובכל רגע.
פעמים אדם מתפלל ואינו נענה למה?
לפי שאינו מצטער בצער חברו!.
כתב בספר "חסידים", סימן תקנג': יש מתפלל – ונענה! ויש מתפלל - ואינו נענה!
הטעם: לפי שצערו ועלבונו של חברו אינו מעלה על לבו של מתפלל זה, אז יתכן שלא יהיה נענה. לפי שהיה לו לחשוב: "אילו הייתי בצער של זה - הייתי צריך להתפלל עליו", וכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" מאחר שאינו מצטער בצער הצדיק - לא יתכן שיהיה נענה.
לכן כל התפילות והתחנונים תקנו לנו לומר בלשון רבים: "רפאנו, ראה בעונינו", וכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך - והמרחם ירוחם". ואם לא, ואם אתה לא מתפלל גם על הזולת מה בין זה לבהמה? שהיא אינה חוששת לצער חברתה. והרי כתוב: "ומותר האדם מן הבהמה? אין!", אין שום הבדל! אם אתה לא מתפלל על חברך זה כמו בהמה שלא מתפללת על חברתה.
כתב "באורחות צדיקים", שער השמחה: לא ישמח בתקלת שום אדם - להנאתו. ועל זה נאמר: "ואהבת לרעך כמוך", וירגיל לבו להיות שמח כשיש לאחרים טובות, ובהיותו לשמוח בבני אדם המחזרים על המצוות לעשות רצון הבורא יתברך "יראך יראוני וישמחו".
"השתתפות צער חברו עד שיערבב את ששון לבו".
מעשה שסיפר הגאון ברוך צבי זכר צדיק לברכה אב בית דין קודש פטרקוב,
שאל פעם אחת את הגאון הקדוש יצחק מוורקיא זכר צדיק לברכה לבאר: "מה זה שכתוב במגילה כ"ח: "שאלו תלמידיו לרבי זירא: "במה הארכת ימים?"
השיב להם: "מימיי לא ששתי בתקלת חבריי".
לכאורה: מהו רבותא הוא זה על האמורא האלוקי זה רבי זירא שהוא לא שש בתקלת חברו וכי זה מדרגה גדולה? אפשר לשוש בתקלת חברו? מה? אתה שמח לאיד!? מה זה אתה לא שש?"
אז השיב לו הרב הקדוש: "הכוונה של רבי זירא, "לא ששתי" זאת אומרת: בשעה שהיה לו ששון ושמחה של עצמו, בענייניו – נשבתו ונתבטלו כשהוא ראה שכרתה תקלה לחברו, כי הרגיש בצרת חברו, והשתתף התקלה, עד שהוא לא יכול לשוש בענייני עצמו. אז לא ששתי בשלי – מתקלת חברי. אני לא יכולתי להמשיך לשוש בענייניי. אבל אין הכוונה חס ושלום שהוא לא שש ממה שקרה לחברו, רק לא שש בשמחותיו כי על ידי התקלה שקרה לחברו כי צרת חברו ערבבה את ששון לבו.
ולסיכום הקטע פה.
פרוש מחודש מליקוטי מוהר"ן במצוות "ואהבת לרעך כמוך" פרוש מחודש זה לא הפשט, כתב לפרש הפסוק כך: "ואהבת לרעך כמוך אני השם" תקבל באהבה את כל הרעות והייסורים הבאים עליך, כי ראוי שתדע שלפי מעשך אחר כל הייסורים והרעות שיש לך - עדיין מתנהג הקב"ה עמך ברחמים, כי היה מגיע לך יותר ויותר חס ושלום לפי מעשך. וזהו "ואהבת לרעך" שתאהב את הרע שבא לך. היינו הרעות והייסורים שבאים עליך "ואהבת לרעך" לרעות שבאות עליך. "לרעך" אתה גרמת שיהיה לך רע. אז תקבל אותם באהבה! כי "כמוך" כמו שאתה הוא, היינו לפי מעשיך - אני השם בעל הרחמים, אני עדיין מתנהג אתך ברחמים. "אני השם" שם של רחמים. אז למרות שזה "כמוך" היה צריך לקבל ואי ואי ואי אבל אני השם, עדיין מתנהג אתך ברחמים.
ממחר אנחנו התחיל ללמוד איך מגיעים לאהבה. עד עכשיו למדנו כמה חיובים של אהבה. מה סוגי האהבה. עכשיו איך מגיעים לזה. באיזה דרך מגיעים לאהבת כל אדם וכו'.
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".