תמלול
עין יעקב - שבת צד-צו | הרב שמעון משה חי רחמים
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבשם השם נעשה ונצליח
השיעור יהיה לעילוי נשמע את כל הנפטרים בתוך שנה זו ובכללם
מור אביהם ועטרת ראשם אליהו בן ישועה, יהודה בן ישועה,
ליך בן וולו, יהודה בן תנחום, אהרון בן יפה
וגם דוד בן ליליה
איבון בת פרידה
כל הנפטרים, יפה בת שרה
דניאל בן אבזית,
שרה בת שולמית, הרב אהוליאב חיון בן רחל
וגם הרב אחיידטינגר בן כרמית,
החייל אביתר רחמים בן דליה
רוח ה' תניחם בגן עדן
זכיתי שאני איתכם פה היום
לפני תפילת מנחה התקשר אליי איזה מואל
שהרב שלו עשה את הברית ובקיצור הילד מדמם שעות אחרי הברית, הברית הייתה בבוקר
הילד מדמם
מודיעין עילית, עיר של מוהלים, אני לא מגזים
לפחות יש שם את השלושים מוהל שאני מכיר
אף אחד לא זמין
אף אחד לא זמין, מצאתי איזה אחד, הוצאתי אותו מספסלי
הוצאתי אותו מספסלי בית המדרש
הלך לעצור דימום לתינוק, השם ישמור, פיקוח נפש
פיקוח נפש דוחה, אמרנו גם מצוות מילה
רבותינו כותבים שהיא מעלתה יותר מכל המצוות כולם
אנחנו אומרים, שבוע שעבר בדיוק דיברנו על זה, ותלמוד תורה כנגד כולם במשנה
מסכת פאה, אלו דברים שאין להם שיעור, הפאה והביכורין, נכון? בסוף, ותלמוד תורה כנגד כולם
אז נכון, תורה היא בראש, אבל בזמן שיש פיקוח נפש
דוחים את הכל ורצים להציל, אז הוא היחיד שנתן מענה, ברוך השם, אז עד
לפני תפילת מנחה הייתי עוד בטלפון איתו
לראות שהכל בסדר,
הברית לא שלי,
אבל לעזור לעוד יהודי מאשר שזה יגיע לבית חולי והילד יתאשפז וההורים מסכנים יסבלו.
טוב,
אז הנה עסקנו בברית מילה, יצא לנו בדיוק הפרק
המיוחד במסכת שבת,
פרק 19,
הפרק הזה נקרא פרק רבי אליעזר דמילה.
אומרת המשנה,
עוד צדיק ה', רבי אליעזר אומר, אם לא הביא כלי מערב שבת,
מביאו בשבת מגולה
ובסכנה מכסהו על פי עדים.
אז כידוע, הפרק הזה מדבר על עניינים הקשורים לברית מילה,
וראה זה פלא,
המוהל מכין את כל הכלים שלו, הכל מערב שבת.
זה כולל גם את התחבושת שהוא צריך לגזור,
את החומר, בזמנם היו משתמשים בכורכומין.
זה היה האבקה לעצירת דימום, היום יש כל מיני אבקות כימיות.
בזמנם הכורכום זה היה אבקה לעצירת דימום.
מה שהיום הסבתות
אומרות תמיד לבת,
כן, אם נחתכת ביד, מה תשימי ישר?
אל תרוצי לארון של התרופות, חבל.
יש ארון של הקפה נמס או של הקפה שחור,
תקחי קפה שחור, תשימי, תחבשי את זה טוב, הכל בסדר, זה נעצר.
זה לא ככה.
קפה שחור לא עוצר דימום.
כל אבקה,
כל חומר שהוא אבקתי הוא עוצר דימום.
זה שתדעו.
אז זה לא משנה מה זה. גם אם תשים אבקת כביסה, זה יעצור דימום.
הרי מה המיוחדות בדבר?
הלחיצה.
החבישה עצמה הלוחצת.
להבדיל אלפפי הבדלות,
אתם זוכרים את הטיל שפגע ברכב?
אז אני מאמין שרובכם ראיתם את הסרטון הזה, למי שכמובן אוחז בוואטסאפ, כן?
יש כאלה, ברוך השם, אין להם פלאפון.
אז
מי שראה את הסרטון, הוציאו אותו בחוץ, הוא שכב ברחוב,
ואז הגיעו כמה אנשים,
אחד מהם היה חייל, פשט את החולצה שלו,
שניים אוחזין בטלית זה היה, אחד משך מימין, אחד משך משמאל,
הצליחו לקרוע את החוץ, בוא לפה אורן,
שאני רואה אותך,
הצליח לקרוע את החולצה שלו, ואז הם עשו לו קשירה.
מה זה הקשירה הזאת? זה נקרא חסם עורקים.
יש בגוף,
במערכת מהראש עד הרגליים, עובר מה שנקרא צינור ראשי,
זה העורק הראשי.
וברגע שיש זרימה גדולה של דם,
יש סכנה מאוד מאוד גדולה שהבן אדם הזה יאבד
הרבה דם וימות מהר.
אז מה שעושים בדרך כלל אנשי הרפואה, מיד שמים חסם עורקים.
אז בצבא, במגן דוד אדום, בכל מיני היחידות שמטפלים בהצלת חיים, יש כמו,
אין חוט גומי כזה,
אתם מכירים את זה מבדיקות דם או מתרומת דם, קושרים כמו חוט גומי כזה, זה מרגיז נורא,
אומרים לך, תיקח את הכדור, תתחיל ללחוץ עליו.
הכדור הזה, מה שנקרא, עושה את הפעולה של הזרימת דם, אבל החוט הזה שלוחצים,
לוחצים אותו כדי שבעצם הוורידים יבלטו.
הוורידים יבלטו, ואז האח מכניס את המחט לתוך הווריד ולא עושה כל מיני ניסיונות עלינו,
וברוך השם הוא קולע בפנים, ואז לוקחים את הבדיקות דם שצריך, וכן על זה הדרך, עוד תרומה.
אז המוהל גם הוא צריך להכין את כל הדברים שלו מערב שבת הכול.
היה מביא כלי בערב שבת, למה הכלי הזה היה? יש מצווה,
כמו שיש מצוות כיסוי אדם שהיא רק בעופי, היא לא בחיה,
אותו דבר גם יש מצווה לקבור את העורלה.
הרי העורלה, אחרי שהמוהל חתך, היא מוקצה.
אמר לי אחד בשבת האחרונה, היה לי ברית, הוא אומר, תביא, תביא את העורלה, אני רוצה לקבור, זה זכות.
למה?
אתם זוכרים שעשינו פה טקס קבורת העורלות?
כל עורלה שאתה קובר, כתוב, השולח אמרתו, אנחנו בתהילים, כן, כל בוקר.
כשאנחנו קוראים את ההללויה, אנחנו אומרים, השולח אמרתו ארץ, עד מהרה ירוץ דברו. אמרתי לכם את זה גם פעם.
מה זה השולח אמרתו ארץ?
הברית, העורלה, נקראת אמרה, שנאמר, שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.
אדם שעושה ברית מילה לבן שלו, או מוהל שעושה ברית מילה, זה כמו שלל רב,
כמו מזוודה מלאה בהרבה מטבעות ושטרות.
פששש.
ארוס המקרות צריך לשמוח מהמצווה, מלא מלא מלא מלא.
ומה עושים עם החתיכה הזאת? בעצם קוברים אותה. אז השולח, אומר דוד המלך,
השולח אמרתו, חתיכה של העורלה ארץ,
קובר אותה בחול של האדמה, יבקש בקשה,
זה לא כתוב במזמור, כן?
אבל זה רבותינו אומרים, יבקש בקשה,
והבקשה הזאת
תילקח עם המלאך הממונה עד לשמיים, לקודשא בריך, והוא מאשר את הבקשה הזאת.
השולח אמרתו ארץ, מה ההמשך? עד מהרה ירוץ דברו.
לא ילך, זה לא בקשה של אולי תתקבל, אולי לא. בשבת פגשתי את אחד מהמתפללים אצלי, אז הוא אומר, היה לי ויכוח כבר למעלה מחצי שנה, עם מי עם עוד יהודי.
האם שאנחנו מתפללים, יש אנשים חושבים שהם מתפללים,
זה רק לבקש בקשות, זה לא נכון.
תפילה זה נטו לשבח את קודשא בריך.
קדיש שאבל אומר במשך שנה, או אדם שסחרו אותו כדי לומר קדיש
במשך שנה על הנפטר, עבור מה זה? עילוי נשמה של הנפטר? ממש לא.
בקדיש אין עילוי נשמה.
בהשכבה יש עילוי נשמה, במשנה יש עילוי נשמה, בלימוד תורה יש עילוי נשמה.
אז למה אומרים על הילדים קדיש?
ואנחנו מכירים אנשים שכל השנה לא תראו אותם בבית הכנסת,
ולא נמצאים איתנו פה, ברוך השם. כל השנה לא תראו אותם בבית הכנסת, אבל אם יש לו קדיש,
אם זה בתוך שנה של אבא שלו, אתה תראה אותו, פתאום נהיה אחד מהמשכימים,
נהיה יותר מהר מהגבאי, הוא מתעצבן על הגבאי שהגבאי הגיע דקה אחרי הזמן.
הוא צריך להגיע שש וחצי לתפילה,
הוא בדקה שש עשרים ותשע בא ואומר, הגבאי, איפה אתה, אדם האחר? מה זה?
שש וחצי, תגיע בזמן, תגיע לפני הזמן, תגיע בבית, צריך לפתוח. מה קרה? אומר לו.
לא, יש לי קדיש של אבא שלי.
תקשיבו טוב, הקדיש אין בו שום מעלה לנפטר עצמו.
מה כן יש בו?
שיבוח לקודשא בריחו בלבד, יתגדל ויתקדש שמה רבה.
אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא, שיתגדל ויתקדש בו בעולם, בעלמת דברה קיראותיה,
וימליך מלכותיה, ויצמח פורקנה ויקרב משיחיה.
בקשה נטו מקודשא בריחו.
אז אם ככה, למה תיקנו לומר שהאבלים אומרים קדיש?
למה תיקנו שאומרים קדיש על הנפטר?
אם אין בו מהלך, אנחנו מכירים את הסיפור בגמרא,
על אותו רב שמצא את אותו אדם שחור כולו. מכירים את זה או לא?
היה אדם שמצאו אותו כולו שחור, והוא אוסף עצים.
קורט עצים עם הגרזן, הוא אומר לרב, תגיד לי, מה מעשיך פה?
הוא אומר לו, אני לא שייך לעולם הזה, אני לא מפה.
תיזהר, אל תעסק איתי, אני לא מפה.
מה אתה לא מפה? הוא לא הבין אותו.
הוא אומר לו, אני לא מפה, גם אין לי זמן לדבר איתך, למה? אני צריך להביא מלאי של עצים. הוא אומר לו, מי אתה?
הוא אומר לו, אני נשמה שיורדת לפה, לעולם הזה. הייתי מחלל שבתות.
אני יורד פה, לעולם הזה, אני חוטב כל יום עצים, ובאותם עצים מסיקים את התנור שלו בגיהנום ושורפים אותו.
אמר לו, השארת בן אחריך? אמר, כן, אני זוכר שאשתי הייתה מעוברת.
קודם מיטתו, אשתה הייתה מעוברת.
הלך אותו רב וחיפש את אותו בית, מצא.
אמרו לו, כן, הילד הזה כבר עוד מעט, ברוך השם,
בן הארבע, כבר עשו לו חלקה. מה, ככה?
לקח אותו, התחיל ללמד אותו א', ב'.
ללמד אותו את כל ה-22 אותיות.
סיים עם ה-22 אותיות,
התחיל ללמד אותו קריאת שמע, שמע ישראל. סיים קריאת שמע, לימד אותו קדיש.
לימד אותו קדיש, אומרת הגמרא,
אמר הילד הזה את הקדיש,
לזמן אחר, או לשנה אחרת, לא זוכר בדיוק, הוא פוגש את אותו אדם.
הפעם הוא רואה אותו אוסף חצי חבילה של עץ. הוא בא, הוא אומר,
אני מודה לך מאוד שבזכות זה שהבן שלי אומר קדיש,
פחות שם עכשיו דנים אותי. זאת אומרת, אני עכשיו פחות נשרף.
פחות אני צריך לכתוב עצים, לטרוח כל כך הרבה, לרדת פה.
יודעים מה זה שהנשמה יורדת פה לעולם הזה?
צער מאוד גדול הנשמה. לכן לא עולים סתם לבית העלמין. יש זמנים שעולים לבית העלמין.
שבעה, שלושים, שנה ובהשכרה שנתית. סתם ללכת לבית העלמין לא עולים.
המנוח יורד מלמעלה למטה,
הוא עכשיו נמצא, באים לבקר אותו, הוא מגיע במיוחד. הנשמה שיורדת מפה לשם, טורח גדול יש לה.
צער גדול יש לה.
לכן לא טוב ללכת סתם לבית העלמין.
אז כשאנחנו אומרים קדיש, אם ככה, אנחנו רואים שיש פה מעלה גדולה. התשובה היא לא.
בזה שהאבלים אומרים את הקדיש, שמשבחים לקודשה בריחו,
באים אותם האחראים בשמיים ואומרים לבורא העולם, תראה איזה בן הוא השאיר.
תראה איזה ילדים הוא השאיר, שהם משבחים לך,
הם מהללים לך. אומר הקדוש ברוך הוא ככה, תמתקו איתו את הדין.
תיטיבו איתו.
אם הילדים שלו מקדשים שם, לכן כשאבלים אומרים את הקדיש,
מה כל העם אומר?
אמן, אמן. פתאום תשמע משהו מיוחד, עונים אמן בקול.
לא אמן, עושים ככה טובה,
כמו שעושים בבית הכנסת, אה? עושים טובה שעונים אמן. לא, אמן, עונים בקול. מה קרה?
פה יש כבר משהו מיוחד,
מעלה גדולה. אמרנו כמה פעמים, מהי מעלת אמן? לא נרחיב בזה.
לכן,
אותו דבר דוד המלך אומר, השולח אמרתו ארץ עד מהירות ירוץ דבורה, הדבר הזה טס והולך. אז המוהל צריך להכין את הכלי הזה מערב שבת.
לא, מותר בשבת לחפור גומה כדי לשים בה את העורלה?
מותר בשבת להכין את האבקה הזאת מהכורכומין
כדי שהוא יוכל להשתמש בזה. נכון שזה פיקוח נפש,
אבל כל הדברים שיכולים להיעשות קודם השבת, לא ייעשה אותם בשבת.
אותו דבר יש לו פלסטר, הוא רוצה עכשיו לשים פלסטר.
הוא צריך לחתוך את זה.
יכין את זה מערב שבת.
הוא מכין לי תמיד כמה פלסטרים.
נכון, מיקי, ראית?
על הקופסה היה כמה פלסטרים.
למה? זה שבת.
אי אפשר עכשיו לחתוך.
מה, תגזור עם מספריים?
אני לא יכול לגזור עם מספריים.
לכן מאוד חשוב שהמוהל מכין את הכל מראש.
אז אומרת הגמרא, אמר רבי אליעזר, אם לא הביא כלי מערב שבת, מביאו בשבת מגולה,
ובסכנה מכסהו על פי עדים.
אז הכלי הזה בעצם, מה היה בו? היה בו מונח גם לא רק העפר, אלא היה מונח בו גם האזמל של המוהל, הסכין,
בלשון המשנה, קרויה בשם איזמל.
היה מניח את הכלי הזה שם.
הכלי הזה, יש לו חשיבות, נכון? הסכין של המוהל היא סכין של משתמשים בבית?
יש לבן אדם, אני לא יודע, איזה סכין גרמני, שוויצרי,
אני יודע מה, ארקוס, ארקוס, לא יודע איך קוראים לזה.
אז הוא משתמש, הוא אומר, זה סכין, לא נותן לכל אחד לגעת בו. אני עושה סלט בבית,
אני חותך את הסטייק,
אף אחד לא נוגע מזה חוץ ממני. למה? זו סכין מאוד יקרה הללו.
לפעמים באים אנשים, סכינים יפניים, סכינים יקרות, סכין של 1,000 שקל, 2,000 שקל.
זה אי אפשר לתת לצעי של הילדים, כל פעם הוא שומר אותו, עוטף אותו.
הסכין של המוהל עוד יותר.
אמרנו פעם, הסבר נפלא,
מה ההבדל בין סכין של מוהל לסכין של שחיטה?
סכין של מוהל מוציא אותו ממוות
ומכניסו לחיים. למה מוציא אותו ממוות? מה, התינוק הזה צריך למות?
כותב הטור בסימן רסא, ההלכה נפסקה גם בשולחן ערוך.
אבי הבן חייב למול את הילד שלו.
אם לא מלת ילד שלו,
כל יום עובר במה עומד באיסור כרת.
עובר על מצוות עשה.
כתוב, ביום השמיני אימול בשר עולתו, לא מלת אותו בזמן.
אתה עובר עכשיו על כל יום, אתה דוחה את המצווה, אתה עובר.
אם אבי הבן לא מל אותו, היום יש אנשים שרוצים להיות מודרניים מדי,
רוצים להידמות לכל מיני אינשי מאומות העולם.
או נקרא לזה יותר נכון, בעלי חיים מאומות העולם.
אבל לא צריך למול את הילד, לא, לא.
אנחנו ניתן לו להחליט, או שיש כל מיני הנאות בעורלה שאנחנו לא רוצים לקחת את זה ממנו.
הלו,
הילד הזה תמצא אותו אחר כך ברחובות לא טובים.
תמצא אותו במקומות של טינופת, מה אתה עושה?
הרי למה מסירים את העורלה? אחד מהדברים, כדי להסיר את התאווה המיותרת.
שיהיה לו תאווה לקדושה, לא תאווה לדברים אחרים, השם ישמור.
אתה רוצה שהוא יהיה המשך שלך, לא יהפוך ממך.
ואם אתה נותן לו את הטומאה הזאת, אתה משאיר לו את העורלה הזאת,
אז הוא יהיה, השם ישמור, להפך ממך, מנאף.
הוא מגדף.
מחלל את קודש הבריחו, מחלל את שמך, מחלל את השם במשפחה.
איזה דור אתה משאיר?
לכן הוא מצווה למול אותו.
ואם הוא לא מעל אותו, בית דין מחויבים למולו.
הגיע לגיל 13 הילד,
אומר השולחן ערוך, כותב הטור, כל המפרשים,
הגיע לגיל 13, הוא בעצמו מחויב
למול את עצמו.
למה הוא עכשיו בגדר של גדול?
כבר הוא אחראי למעשיו בן 13,
הוא מחויב למול את עצמו. מה יעשה? ישתדל לחפש מועד וימול אותו.
השתבח שמולד.
יפה מאוד.
אז אם ככה אנחנו רואים שמה, אם הוא לא ימול את עצמו,
כותבת ההלכה,
כותבת שמור הנוכים, לא מלת עצמו כל יום עומד באיסור כרת.
נחלקו רמב״ם ורעבד, מה זה עומד באיסור כרת?
האם הכרת הזה זה כרת,
כמו שאנחנו יודעים, שזה בין 50 ל-60,
או שמדובר על כרת יומי?
מה זה כרת יומי?
היה צריך למות היום ב-12 בלילה,
מת ב-6 בבוקר.
זה נקרא כרת יומי, לא השלים את היום שנגזר עליו מן השמיים למות בו.
את השעה שנגזר עליו לא השלים, הקדימה השעה,
הקדימה לו המיתה.
אז אם ככה, האם הילד הזה עומד באיסור כרת כל רגע ורגע, מאז שהוא נהיה בן של,
בן 13, בן מצוות,
נכנס לעולדו המצוות, יוצא מפה,
שברגע שהמוהל עושה לו ברית, מה הוא עושה?
הוא מכניס אותו ממוות, כי הוא מבטל לו את הכרת,
מכניס אותו לחיים.
כי עכשיו, מה כתוב?
ברגע שהוא עשה את המילה, השתבח שמו עכשיו השלים את עצמו,
והוא נותן לו חיים טובים, קיימת מצווה מיוחדת.
עכשיו אתה לא עומד כבר באיסור כרת,
אז יצאת מהספק של הכרת ונכנסת לחיים.
לעומת זה, ניקח את סכין שחיטה.
מה עושה הסכין שחיטה?
הבהמה הזו חיה, נכון? היא לא מתה.
לקחתי את הבהמה הזאת, שחטתי אותה, מה עשיתי לה?
הוצאתי אותה מחיים למוות.
תראו כמה רבותינו הזהירו.
היום, אם לא התשקורת שאנחנו רואים ושומעים,
שוי, תראה כמה צער בעלי חיים וכל הארגונים היפים הללו, כן?
אנונימוס ופפולינוס, כל החארטות האלה, כן? כל היוונים האלה שהם באים, רוצים לחדש. אוי, תראה איך הם מצערים,
אוי, תראה איך הם עושים. נכון שהם צודקים,
אבל רבותינו כבר חשבו על זה מזמן.
סכין השחיטה צריכה להיות כל כך חדה שלא יהיה בה שום פגימה, ואפילו הרגש קטן אסור שיהיה בה. מה זה הרגש?
השוחט מעביר את הציפורן שלו על הסכין, הוא לא מרגיש.
יבוא מומחה אחר שהוא יודע להרגיש,
יש לו מה שנקרא רגש נפשי מיוחד שהוא מעביר את האצבע שלו והוא יגיד לך, יש פה פגימה.
עוד פעם השוחט הזה יבוא.
תקשיב, חבוב, כבוד הרב, אתה מגזים, אין פה שום דבר.
מביא שוחט אחר, תבדוק אתה, אין שום דבר.
פלוני בודק, אותו רב אומר, יש.
זה נקרא הרגש קטן.
וסכין, על פי ההלכה זה מדאורייתא, שתדעו.
השחיטה עצמה מדאורייתא.
יש פסוק, וזבחת.
אז אדם צריך לשחוט כמו שצריך. אז הרגש קטן, הסכין הזאת לא שווה.
ממילא השחיטה היא לא טובה כבר.
יכול להיות שישחוט שתי סימנים.
או רוב סימנים,
מבחינת השחיטה, השחיטה היא לא כשרה.
העבודה שלך מצוינת, אבל השחיטה לא כשרה. למה? פגם קטן בסכין, נגמר הסיפור.
אה, אני לא מרגיש את הפגם הזה.
אבל אחר הרגיש אותו?
לא טוב.
הוא לא ממציא סתם.
הוא בודק, הוא מראה לך, תחזיק את היד שלו, תראה, תיק.
הוא מראה לך פה, אתה אומר, יואו, איך לא הרגשתי את זה? מומחים גדולים.
מומחים גדולים, שוחטים של שנים, לא מרגישים.
יש איזה שתי אנשים, שלושה,
שאני מכיר שהם מומחים גדולים לבדיקות הללו.
מעל ומעבר. וצריך לעשות את זה ביישוב הדת. הוא לא יכול לעשות את זה בתוך המשחטה, כל התרנגולים. כמו גוריק עושים במקהלה,
או כל הפרות גואות שם. אי אפשר לבדוק בצורה כזו.
צריך יישוב הדת במקום שקט.
על פי ההלכה יש לו בודקה מיוחד,
שם הוא יושב בבודקה הזה, ושם הוא יושב עם עצמו ובודק למה כל רישרוש של ציפור מפריע לו לבדוק.
הוא לא מרוכז, וכל שכן עם הטלפון לצידו, כן, פתוח, או מולו.
כל רגע הוא מסתכל, ככה אפשר לבדוק סכין? השם ישמור ויציב.
לכן בדרך כלל במשחטות, מה עושים? לוקחים את הפלאפונים מהשוחטים.
אין להם פלאפון עכשיו, הם עובדים נטו.
שמים להם כאלו אוזניות, עובדים נטו.
נגמר הסיפור.
אם ככה יוצא שמה שחכמים הזהירו כל כך את השוחט, שחס ושלום, חס וחלילה,
לא יהיה פגם אפילו
רגש קטן בסכין, כי אם יש, אתה מצייר את בעל החיים.
זאת אומרת, כל הארגונים הללו שבאים ואומרים, אה, אנחנו דואגים לצער בעלי חיים. הלו,
התורה הקדימה אתכם.
אז אתם רוצים להגיד שאתם לא אוכלים בשר כי אתם יפי נפש,
ואתם שומרים על הבריאה.
והיום שאל אותי יהודי בטלפון לפני שעתיים,
כבוד הרב, יש לנו כבר, להורים שלו יש איזו כלבה בת חמש עשרה, לא יודע כמה הגיל שם,
עד איזה זמן עם האריכה האלה. הוא אומר, כבר זהו, אמרו, כבר זהו, בקושי הולכת, טיפולים,
עשרות אלפי שקלים השקיעו על הכלבה הזאת יותר מהילדים שלהם.
וכבר זהו, והציעו להם לעשות, הווטרינר אמר, המתת חסד. מה אני עושה? אני אעשה את המתת חסד?
אמרתי לו, תקשיב, אתה יהודי, איך אתה יכול לעשות לבעל חיים המתת חסד?
יקפצו עליך כל הארגונים הללו. מה אני אעשה? הוא אמר, תמצא לי פתרון הרב.
אמרתי לו, יש לי עצה,
תמכור אותה לגוי.
הגוי הזה, אם יש בו שכל,
יחזיק אותה, במקרה הגרוע תמות אצלו,
במקרה הפחות גרוע ייקח אותה לווטרינר,
שם יעשו לה המתת חסד, פתרת את הבעיה. יצאת אתה מאחריות. להבדיל,
כמו אדם שמשפץ את הדירה שלו.
יש לו חצר.
מה יש בחצר הזה?
עץ של פירות.
עץ פרי, עושה פרי.
העץ הזה פעיל, עושה פירות. לא כבר עץ שמת
והוא קורא לזה עץ של פירות. עץ שמביא פירות.
מותר ליהודי לכרות את העץ הזה?
אסור לו.
התורה הקדושה אומרת כי האדם עץ השדה.
כל אדם הוא חס ושלום, חס וחלילה ימחטא. יכול לבוא בגלגול של מה?
יש סדרה, נכון? חי, צומח, דומם,
חי מדבר, חי בלתי מדבר.
אז יש גלגול גם של צומח.
ואתה לא יודע כמה נשמות מגולגלים. למה אנחנו עושים את התיקון של טו בשבט?
מביאים כל כך הרבה. לפי הסוד,
צריך להביא 30 סוגים של פירות על השולחן.
כמה אתם שמים?
לא פיצוחים, 30 סוגים של פירות על השולחן. לא ממתקים,
לא שוקולדים, 30 סוגים של פירות.
מביאים מפירות שנשתפכה בהם?
טורקיה? לא, ארץ ישראל.
מביאים פירות חיים? כמו שצריך. 30 מינים.
מה יש בשלושים מינים, כבוד הרב, לשים? התשובה היא,
בכל מין ומין מגולגל מישהו.
אנחנו לא מזמן עשינו, בחודש ניסן, תחילת חודש ניסן, עשינו מה?
ברכת האילנות.
מה הקשר אחרי ברכת האילנות? אנחנו עושים עילוי נשמה, אי רצון כזה שאנחנו קוראים לעילוי הנשמות. מה אנחנו עושים שם?
התשובה היא, אותן הנשמות שנתגלגלו באותם פרחים שעתידים להיות פירות,
אנחנו רוצים לתקן אותן.
איך נתקן אותן?
על ידי שאנחנו מברכים. מה אנחנו מברכים?
הוא ברא בו בריות טובות.
איזה בריות?
גלגולים הללו.
ואילנות טובות,
אלו שאין בהם גלגולים,
להנות בהם בני אדם, משתי הכיוונים.
א', להנות אותנו,
שאנחנו נהנים, פשש, תראה איזה תפוז יפה,
איזה קלמנטינה, איזה פרי, איזה עץ, איזה עלים,
וכן על זה הדרך.
ודבר שני, לתקן את אותן נשמות שנמצאים במה?
בתוך הפרי. זה נקרא ליהנות בהם בני אדם, שעל ידי שבאות פה לעולם הזה ובירכו עליהם, תיקנו אותם. יוצא מפה שאדם שלא מברך, תקשיבו טוב, זה מזעזע, רבותיי.
אדם שלא מברך, חס ושלום, חס וחלילה,
ייענש על כך. למה?
אני לא בירכתי, לא תיקנתי את הנשמה שהייתה בעץ הזה,
בפרי הזה, אכלתי. היא תצטרך עוד פעם לבוא בגלגול,
והוא יצטרך עצמו לתת דין וחשבון על הדבר הזה. מה יגיד האדם?
מה יענה האדם?
אם ככה, לכן אדם נכנס פה לבעיה, לכן מאוד צריך להיות זהיר בדבר,
לדעת, קח את הפרי, תברך עליו, פתרנו את הבעיה.
אז יוצא מפה, תקשיבו טוב, אם ככה, הסכין של הברית, מילה היא לא פחות
חשובה ומיוחדת, ממה? מסכין של שחיטה. אבל מה ההבדל ביניהם?
אז אמרנו, זה מוציאו ממוות, מכניסו לחיים, סכין של מילה,
זה מכניסו ממה?
מחיים למוות.
הסכין שחיטה, אבל יש הבדל ביניהם עדיין.
מה ההבדל?
אסור שיהיה בסכין מילה פגימות חזקות,
אבל פגימות קלות מותר. דהיינו,
אם יבוא שוחט ויבדוק את הסכין של השחיטה, פיקס.
ייקח את הסכין של המילה, יגיד, מה זה זה?
זה לא סכין, זה השם ישמור. מה זה? אי אפשר לשחוט עם זה.
אבל לגבי ברית מילה אפשר לעשות עם זה. למה?
התשובה היא, אם זה לא פגימות חזקות,
אין סכנה למול אם זה את התינוק.
כמובן שאנחנו עושים את זה הכי חד וחלק שאפשר, אחרת התינוק יצטער.
אבל לא חייב לדקדק בזה שלא יהיו את הפגימות של ההרגש כמו שיש בסכין שחיטה. למה?
לא מרגיש את זה התינוק בחיתוך.
המועל עושה את זה שנייה אחת. בשונה משחיטה,
ראיתם איך שוחטים בעל חיים?
מוליך ומביא, מוליך ומביא, עד ששר הוא, שחט את שני הסימנים, נגמר הסיפור.
אז שם אסור שיהיה צער.
פה,
השבריר השנייה הזה של החיתוך, כמעט ואין בו צער. נכון? הילד בוכה.
נכון, משתדלים לעשות הכי פחות שיבכה.
כמה טוב. אין כזה דבר לא בוכה. מי שאומר לכם לא בוכה, שקרן, רמאי ונוכל.
אז הוא דפק לו זריקות, בזריקות הוא בכה, מה זה משנה?
מתי הוא בכה? אם הוא בכה בחיתוך או בזריקות?
הרי ההפרש כמעט אותו דבר,
למי שמבין.
לכן, אותו דבר החשיבות של מה של האיזמאל.
מביא אותו בכלי פתוח, בשבת מביאו בכלי מגולר,
ובסכנה מכסהו על פי עדים. ממשיכה הגמרא ואומרת, אמר רבי יצחק.
עיר אחת הייתה בארץ ישראל שהיו עושים בה כמו רבי אליעזר
והיו מתים שם האנשים בזמנם
ולא עוד, אלא פעם אחת גזרה מלכות רומי גזירת שמד על עם ישראל.
איזה גזירת שמד היה על היהודים ברוסיה לדוגמה?
לא לעשות ברית מילה,
לא לקיים מצוות,
לא ללמוד תורה, לא להניח תפילין, כל הגזירות כולן כמו שמלכות רומי גזרה
ועל אותה העיר לא נגזרה גזירה.
אה, כולם התפלאו, איך זה יכול להיות?
כל פרוורי רומי מסביב נגזרה עליהם גזירה, דווקא על העיר הזאת השלטון הרומי החליט לא לגזור את הגזירה.
כל זה למה?
בזכות שקיבלו עליהם את מצוות ברית המילה לעשות אותה בשלמות. הן העם,
הן התינוקים שנעשתה להם הברית כמו שצריך, והן המוהל עצמו שהקפיד שלא לחלל את השבת בפעולות שהוא עושה.
ממשיכה הגמרא ואומרת, טניה רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצווה שקיבלו ישראל עליהם בשמחה,
כגון ברית מילה דכתיב, בתהילים קיוטי, שש אנוכי על אמרתך, עדיין עושים אותה בשמחה.
הייתם בברית לא מזמן?
איך שמחים שמה?
אפילו ברית שנמצאים בה אבלים, מותר לשיר בה.
לגבי מוזיקה, זו עוד שאלה.
ספירת העומר עכשיו, 24,000 תלמידי רבי עקיבא.
היום העצמאות אסור לשמוע מוזיקה.
יום הזיכרון כל שכן.
ברית מילה בזמנה,
תביא את התזמורת הכי טובה.
שים שירים תרקוד. מה קרה? אבל 24,000... כן.
מצווה שקיבלו אותה בשמחה, עושים אותה בשמחה.
ממשיכה הגמרא ואומרת.
וכל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה, אבל הם קיבלו את המצווה הפוך,
כגון עריות.
מה? למה אסור את אחותו?
למה אסור את דודתו? למה אסור את אשתו של חברו? מה קרה?
מתחילים להתקוטט. דכתיבה ישמע משה את עם בוכה למשפחותיו.
כתבתי על זה פעם חידוש.
הרש״י מפרש שם על עסקי משפחותיו.
עם ישראל התעונן במצרים,
זכרנו את הבצלים. זוכרים? מכירים את הפסוק הזה?
זכרנו את הבצלים, ואת השומים, ואת האבטיחים,
ואת הדגה אשר נאכל במצרים חינם.
זה לא ראש של יהודי שאם נתנו לו משהו בחינם, אמרו לו תביא שתיים. זה לא הכוונה.
לא על זה הם הצטערו.
על מה הם הצטערו?
במדבר, אומרים רבותינו הקדושים, לא נצטרך איש לאשתו.
היה מושג של שירותים במדבר? לא היו צריכים לנקבים, לנקבהם.
כיוון שאכלו את המן,
היה דרגתם כמו מלאך. לכן הקדוש ברוך הוא היה משרה שכינתו עליהם כל הזמן.
והשם עומד עליהם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש.
24 שעות קודשא בריך הוא איתם.
אתם יודעים מה זה?
אדם היה במדבר, 24 שעות השכינה איתו,
כל מה שהוא עושה מצליח.
כל מה שהוא מבקש הוא מקבל. כל מה שהוא חושב, יש לו.
לא היה דבר שהיה חסר להם במדבר.
ולא היו נצרכים לגשמיות.
שמלתך לא בלטה מעליך, רגליך לא בצקה. זה 40 שנה, לא שנה,
לא דקה,
לא שעה,
לא, כלום. 40 שנה אותו דבר. אתם יודעים מה זה?
40 שנה לא הולכים לקניון לקנות מותגים?
לא טסים לטורקיה לקנות נעליים ובגדים?
לא צריך ללכת למכון שעטנה זה 40 שנה. הכל בסדר.
שמלתך לא בלטה מעליך זה 40 שנה.
גם לא צריך לכבס את הבגדים.
הכל מתכבס ומתגייס על גופם.
אי אפשר להבין את זה בשכל האנושי.
אבל זה קודשא בריך הוא.
40 שנה נמצא יחד עם עם ישראל.
40 שנה יש להם מן.
יורד להם המן שם.
יום אחד הם באים להתלונן, מה הם אומרים? זכרנו את הדגה אשר נאכל ממצרים. בא לנו את המושט.
משה, למה אתה לא מביא לנו את המושטים שהיו במצרים?
למה אתה לא מביא לנו את הדניס?
ומה עם האבטיחים והבצלעים והשומים והקישואים?
אנחנו רוצים את זה.
אז כתבתי חידוש נפלא, תקשיבו טוב.
אומרים רבותינו הקדושים, אדם חס ושלום שהוא חלוש זרע,
מה יאכל?
יאכל דברים, לא, זה האתיופים יודעים שום,
יאכל דברים שמרבים את הזרע.
מה זה דברים שמרבים את הזרע? בדיוק מה שכתוב בתורה.
אבטיח,
שום,
בצל,
קישואים ודגים.
לדגים יש לי ראיה.
שום, כולם יודעים.
שאר הדברים,
על פי התורה הקדושה, לא אני כתבתי.
מאיפה הראיה לדגים?
בסעודת ערב יום הכיפורים מצווה בארוחת הבוקר. יש חמש סעודות שאוכלים, נכון? ערב יום הכיפורים. מכירים איזה או לא?
שכחו את המצווה הזאת.
אה? חמישה סעודות חובה.
מצווה לאכול בערב יום הכיפורים. חמישה סעודות.
בסעודה הראשונה כותבים המפרשים, כותבים פוסקי הלאכה. מה יאכל אדם?
דג.
כבוד הרב, באמת, נו, אני יכול על הבוקר לאכול מושט?
אני יכול על הבוקר לאכול סולומון?
כן.
מצווה עליך באותו יום לאכול חמש סעודות. פתאום היצר הרע אומר לך אין לך תאבון,
קשה לך,
פחד אימת הדין, אתה לא יכול. כשזה נקשר במצווה, אדם קשה לו.
אה, אני שואל אותו, רגע, רגע. שאלתי בשבוע שעבר.
תגיד לי, איזה יהודי,
איך אתה מסוגל לשבת בבוקר,
מיקי, של יום העצמאות,
מאחרי תפילת שחרית אתה בפארק עד אחרי הערבית.
והוא עושה שם מנחה וערבית, בפארק.
איך אתה מצליח, אני אומר, לשבת כל כך הרבה שעות לאכול?
כמה אתה יכול להכניס לבטן?
שיח, שתיים, שלוש, מנגל, בסדר?
למחמירים שתי מנגלים. כמה אתה יכול לאכול?
אתם יודעים כמה טונות של בשר אנשים קנו?
עזבו עכשיו את הכשרות,
עזבו את השחיטה, עזבו את הכול.
כמה אתה יכול לאכול?
אז הוא אומר, לא, אני יושב עם החבר'ה, שותים פה כוסית,
קצת יושנים, קצת משחקים, קצת מדברים,
קצת פה, אני מקווה שגם קצת דברי תורה, לא משנה.
פעם קרא לי איזה יהודי, אמר לי, אני עושה פה בפארק, בקריית שלום,
אני עושה על האש, כבוד הרב, אתה יכול לבוא בתשלום,
להגיד כמה דקות דברי תורה,
שיש סעודת מצווה,
שדברי תורה אנחנו רוצים, תגיד, אתה משוגע, אני אכנס לפארק ביום העצמאות, לא שאני נגד המדינה, חס ושלום, לא נגד אף אחד.
אבל אני יושב, שבתי בבית השם, יושב לומד תורה,
זה המתנה שלי מבורא עולם שקיבלתי את המדינה,
שיש לי, ברוך השם, מנוחה ושלוות הנפש והגוף לשבת ולעסוק בתורה.
אין לך בן חורין, לא מי שמנפנף,
אלא מי שיושב ועוסק בתורה.
אם אני יכול לשבת ולעסוק בתורה, ברוך השם,
ואין לי את כל המפריעים מאומות העולם שמגיעים לי, ישתבח שמו, זה הבן חורין האמיתי.
פה אני מרגיש שמח, פה אני מרגיש חלק במדינה שנקראת מדינת ישראל, לא בדברים אחרים.
בזיקוקים מישהו מכם מרגיש חלק?
אף אחד לא מרגיש חלק, זה הנאה של רגע, ונגמר.
באכילה ושתייה מישהו מרגיש חלק?
זה הנאה של רגע, סליחה מכבודכם, ואחר כך סבל בבית הכיסא לאנשים מסוימים, עד שהכול מתפנה, מתרוקן והכול.
ואז הוא חייב להגיד את המזמור בכוונה, אשר יצר את האדם בחוכמה. מה יש לו?
שום דבר, אכל, נהנה, הכל טוב, אבל אחרי עשר דקות, רבע שעה, הכל ירד,
עשה הליכה קטנה, הלך לישון, בבוקר יש לך משהו?
אתה זוכר איזה משהו? הייתה סעודה טובה.
זה מה שאני יודע.
זה כמו אנשים שמספרים לי, אני נוסע לרבי נחמן, לאומן.
למה אתה נוסע?
הוא אומר, איזה כבש שוחדים שם, כבוד הרב, חבל לך על הזמן.
לא הבנתי, חסר פה כבשים בארץ? חסר פה מאכלים טובים? בשביל זה אתה נוסע לאומן.
בשביל הכבש? אוי ואבוי.
והוא אומר לי, רבי נחמן מזמין אותי, כן, הוא מזמין אותך בשביל לאכול שם כבש.
אני לא מכיר עוד כזה דבר.
את זה בטוח הוא לא כתב בספרים שלו.
לא בליקודי מוהרן ולא בשאר הספרים.
אז הולכים בשביל תאוות. אם אתה הולך באמת, אז תלך לפני, תתפלל, נגמר, זהו.
אבל אם אתה הולך בשביל האווירה או בשביל לברוח מהאישה והילדים או בשביל לברוח,
השם ישמור, כדי לעשות דברים אחרים שם,
רבי נחמן בטוח שלא רוצה אותך שם לידו.
אחד כמוך ודאי שהוא לא רוצה.
להפך, תישאר פה בבית הכנסת,
תעשה פה את ראש השנה כמו שצריך,
תרגיש את אימת הדין, התפילה מפה עולה יותר מהר משם.
כי כל התפילות עולות מאיפה?
מארץ ישראל, ממערת המכפלה. הן לא עולות מאומן.
הן לא עולות מברוקלין.
הן לא עולות מאף קבר של צדיק אחר בעולם. הכל מגיע.
אז למה לך לעכב את התפילה בעוד שעה, בעוד שעתיים, בעוד עשר דקות?
מאומן יבוא לישראל, מישראל לירושלים, מירושלים למערת המכפלה. למה?
אם מפה צ'יק צ'ק אתה יכול להעלות את התפילה למעלה.
תקשיבו טוב רבותיי,
אם ככה יוצא שההנאה היא שום דבר, היא כלום.
אדם הרגיש שזה הנאה כלשהי, אבל זהו, זה נגמר.
הכל בטל ואבד.
באו עם ישראל ואומרים, ריבונו של עולם, זכרנו את הדגה. אז אם יש מצווה לאכול דגים בסעודה,
למה לא נאכול אותם בסעודה מפסקת?
לפני יום הכיפורים יביאו לי ככה איזה סטייק סולומון,
פרוס,
או מורשן על המנגל, נגמר הסיפור. ככה אני יכול לצום,
כמו שצריך, את יום הכיפורים.
התשובה היא, אומרים רבותינו, כך כותב המשנה ברורה, חפץ חיים מביא את זה בפירוש שלו.
היות והדגים מרבים את הזרע של האדם,
אם הם מרבים את הזרע של האדם, יש חשש שיראה טומת קרי ביום הכיפורים.
ואם ראה טומת קרי ביום הכיפורים, יכול לטבול במקווה? לא יכול לטבול.
מותר לו לרחוץ את הידיים ביום הכיפורים?
אז איפה אנחנו רוחצים את הידיים ביום הכיפורים?
עד פרק האצבעות הראשון.
אה, אם אני רוחץ עד פרק האצבעות הראשון,
אז כל שכן רחיצה אסורה, כי זה אחד מהחמישה איסורים שאסור.
אה, אם זה אחד מהחמישה איסורים שאסור, איך אני אוכל דגים,
מרבים זרעו של האדם שיש חשש שחס ושלום יבוא לידי טומאת קרי. לכן אומרים רבותינו הקדושים, תקשיבו טוב.
אל יאכל אדם מלבד בסעודה הראשונה מתוך החמישה סעודות. למה כל מה שהוא אוכל אחר כך
מבטל את ההשפעה של הדגים שהוא אכל.
לכן הוא מכניס חמישה סעודות וזה מצווה.
המצווה היחידה בשנה רק לאכול נטו, סגור את הספר, אל תלמד תורה.
ערב יום הכיפורים לא לומדים.
ערב יום הכיפורים יושבים ואוכלים חמישה סעודות.
מהי המצווה? לאכול.
זה מה שאני צריך לעשות.
כמובן מברכים, כן?
אבל אוכלים סעודה ועוד סעודה ועוד סעודה. חמישה סעודות.
באים עם ישראל ואומרים, ריבונו של עולם,
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים. למה הם זכרו כל כך?
זכרנו את האדוותיכים, זכרנו את הבצלים, זכרנו את השומים,
זכרנו את הקישואים. למה הם זכרו?
תקשיבו טוב רבותיי את החידוש.
למה הם זכרו? הם זכרו בגלל שמה?
בגלל שבמצרים כל אישה הייתה יולדת אורן שישה בכרס אחת. אה, אם נשותיהם היו מזדקקים להם בשישה בכרס אחת, אז מה היו מרוויחים?
כל הזמן הם היו אצל האישה שלהם. במדבר היו כל הזמן אצל האישה?
רק כשהגיעו וחנו בפרשת בלק, מה אנחנו רואים שם?
שבלעם משבח אותם?
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. אומרים חז״ל, מה רע בלעם להגיד מה טוב הוא? זה האויב הכי גדול של עם ישראל. מה הוא ראה להגיד מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל?
אומרים חז״ל, הוא ראה שהפתח של הדלת הזאת,
של האוהל הזאת, לא כנגד הפתח של השכן.
היום להבדיל אלף אלפי הבדלות בונים דירות בכל מיני מקומות חרדיים בצפיפות.
פעם הייתי אצל גיסי, היה גר בבני ברק,
בצפיפות גר, באלעד, סליחה, פותח את החלון ואני רואה מה נעשה בחדר של השכן.
אמרתי לו, תגיד לי, זה נורמלי?
אם אין לך פה וילון, או שאתה לא מגיף את התריסים 24-7,
אתה לא יכול לחיות בחדר הזה.
לאו דווקא בעניינים שבינו לבינה, גם בסתם דבר. עכשיו אדם רוצה, אני יודע מה,
להסתרק, לא בא לו שיראו את הקרחת שלו.
הוא רוצה להסתרק. מה, השכן צריך לראות מה הוא עושה בחדר?
בא לו לספור שטרות,
השכן צריך לראות מה הוא עושה בחדר? בא לו סתם לדבר עם אשתו.
מה, השכן כל דבר צריך להאזין, לשמוע, בגלל שזה קרוב אחד לשני, סמוך?
בלעם בא ומשבח את עם ישראל, אומר, מה טובו אוהליך יעקב.
הפסוק הזה, מתי אנחנו אומרים אותו, אתם יודעים?
כל פעם, לא רק בבוקר,
כל פעם שהאדם נכנס לבית הכנסת,
יניח ידיו על המשקוף, על המזוזה, ויגיד,
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, בפרט בבוקר,
שהוא מגיע, אה,
ריבונו של עולם, תודה רבה שהגעתי עוד פעם לבית הכנסת.
יש אנשים שלא יכולים להגיע לבית הכנסת.
יש אנשים שרוצים להגיע וקשה להם.
יש אנשים שלא יכולים להתפלל בבית הכנסת, למה הוא סובל מחולי מעין?
כמה אדם צריך להודות לבורא עולם?
כמה אדם צריך לשבח את בורא העולם שהוא נתן לו גוף בריא?
שהוא נתן לו ללכת את היכולת לבוא לבית הכנסת?
לא לחינם, אומרת הגמרא בברכות, אם אדם סמוך לבית הכנסת ולא הולך לבית הכנסת,
איך הוא קרוי?
שכן רע.
אה,
מה אני עשיתי לשכן? לא עשיתי כלום. חמסוי שלי, הכל בסדר איתו.
את הוועד אני משלם בזמן.
ניקיון, הכל פיקס.
לא מפריע לשכנים, לא מרעיש, לא כלום. אז למה היא נקרא שכן רע?
התשובה, אתה בא לבקר את בורא העולם כל בוקר?
כל צהריים, כל ערב? או שאתה מבריז?
מדי פעם אני בא לבקר אותו, פעם בשבוע, מספיק.
אתמול סיפר לי אחד המתפללים אצלנו,
סיפור בשם רב שלם שבדרון.
הסיפור הולך, רב שלם שבדרון היה אחד מהמגידים,
הבעלי המוסר,
הדרשנים המצוינים של ירושלים בדור האחרון.
הוא מספר שרבי שלום שבדרון, תכף אנחנו מסיימים, לא ללחץ.
הוא מספר שרבי שלום שבדרון יום אחד בעיירה שהוא היה גר שם,
הוא פגש איזה יהודי ספר.
לפני שבת, מה עושים הרבנים המקומיים?
רבני העיר ניגשים לחנויות שנמצאים באזור שלהם
ואומרים לבעלי העסקים, תתכוננו עוד מטמעה.
שבת, צריך לסגור את החנות.
לפחות שעה לפני השבת.
לא מזמן הייתי באזור, ראיתי את הרב של אזור, האשכנזי, עכשיו הרב הספרדי יצא לפנסיה, ראיתי את הרב האשכנזי מסתובב.
היה שם באזור של האולם.
איפה הרופא מבגדד? הגיע לשם,
אמר, נו, אני אוריד לכם את ההכשר.
שעה לפני שבת, אתם עוד לא סגורים, מהר. אמרו, הרב, סליחה, סליחה, אנחנו מיד סוגרים, מיד סוגרים.
אוי ואבוי, אם העסק יורידו לו את ההכשר,
לא יכול למכור.
יצא עליו פשקווילים גדולים, לא לקנות, מכשיל את הרבים.
שעה לפני שבת, למה? אתה צריך להתארגן, צריך להתקלח,
צריך להתכונן לכבוד השבת, צריך לעזור לאישה.
מספיק שעה לפני שבת?
לא מספיק.
אבל השתדלו איתו, הוא בעל עסק מהחיים עליו, שעה לפני שבת.
הם פוגשים אותו,
את הבן אדם הזה, מספר. אומרים לו, הלו,
פה כל העסקים סגורים. הוא אומר, תעשו לי טובה, כבוד הרבנים, עזבו אותי,
אני עד הקליינט האחרון.
כל זמן שהקליינט האחרון אצלי לא הסתפר, והקליינטים שלו לא רק היו יהודים, אלא גם גויים,
כי יהודי יודע, שבת לא מסתפרים.
אז אני מחכה עד אחרון הקליינדים. לא סיים אחרון הקליינדים אצלי להסתפר, אני לא סוגר את העסק, לא מעניין אותי שבת.
הם הצטערו צער גדול, מה הם יכולים לעשות?
דיברו, דיברו, דיברו על ליבו, שום דבר לא עוזר.
יוצאים מבית הכנסת, רואים אותו עדיין עובד.
הולך הרב למסור שיעור עונג שבת, עדיין הוא עובד. אוי ואבוי, ירחם השם.
מה עושים?
אין ברירה, עזבו אותו.
אמרו, זה יהודי, השם ישמור מומר, אין לנו ברירה, אין מה לעשות.
לימים,
הם עוברים משם ערב שבת,
הם רואים מחנות סגורה, רואים שלד שתלוי,
יום שישי,
משעה שמונה בבוקר עד שעה לפני כניסת שבת, התפלאו.
הרב אחד אומר לרב השני, תראה מה זה.
ועוד בשבת העסק סגור, ברוך השם, כנראה יהודי הזה השתנה לטובה.
אה,
השתנה לטובה, הגיע.
איפה הם רואים אותו?
הם רואים אותו בבית הכנסת. באחד מהבתי כנסת שמגיעים, רואים אותו שם.
אומרים לו, מה יום-יומיים?
למה אתה נמצא פה? מה קרה כשאתה בבית הכנסת?
אומר להם, תקשיבו טוב,
אני נפטר לי,
אחד מהקרובים שלי, כנראה זה היה אבא או אימא שלו,
ואני כל כך מרגיש אם זה לא טוב שאני עובד בשבת, החלטתי שאני מקבל על עצמי מהאתר אילך
לא לעבוד בשבת. ואני רואה
כל התקופה הזאת שאני לא עובד,
שרק העסק שלי מצליח ומשגשג ויש לי פרנסה כפולה ומכופלת ממה שהיה לי.
ככה.
אשריך ואשרי חלקך אמרו כל הרבנים רק להסתפר אצלו.
עכשיו עוד יותר הוסיפו לו כלי אנדורה.
השתבח שמו היהודי איזשהו עומד תורה מצוות,
חזר בתשובה, יפה מאוד.
עוברת לה שנה,
אחרי שנה, עוד פעם רואים את העסק, יום שישי עוברים,
רואים אותו, עוד פעם הוא חזר לפטר, ומה קרה?
עכשיו,
הם לא יכלו להתאפק, ניגשו אליו.
אמרו לו, תקשיב, מה קרה?
תעשו טובה, עזבו אותי, אל תפריעו לי עכשיו, אני אמרתי לכם אז,
עד אחרון הקליינטים שלי, אני עובד, לא מעניין אותי שבת, לא שבת.
פוגש אותו יום אחד, רב שולם שבדרון, ביום חול, אומר לו, תגיד לי, מה קרה?
הרי כל כך הצלחת ושגשג, הכל, מה קרה?
הוא אומר, יום אחד, תקשיבו טוב, יום אחד הגיעו שני יהודים.
לא פחות ולא יותר זה היה לפני תפילת מנחה,
שאני בא להתפלל וגם להגיד קדיש
על הנפטר או הנפטרת שלו.
הוא אומר, וצריך מניין לקדיש, ואני רואה אותם בחוץ,
שני בניהם, פאייס ארוכוי,
והכול, הם היו סופרים ביניהם, או החליפו ביניהם דולרים.
כנראה שאחד קנה מהשני דולרים, והם התווכחו על כמה גרושים.
ואמרתי להם, צריך עשירי לקדיש. אמרו, עזוב אותנו עכשיו, אנחנו מתעסקים בדברים יותר חשובים.
אל תשגע אותנו.
הוא אומר, ככה?
יש פה תפילה לבורא עולם, וככה?
זה מה שמעניין אותם? הכסף מעניין אותם? לא בורא עולם מעניין אותם?
והם לא כמוני חילוניים.
הם לא כמוני ככה 50-50. הם חרדים לדבר השם ככה?
זה הפרצוף האמיתי לא מוכן להיות בבית הכנסת יותר.
אם זה ככה, סימן שזה לא נכון. אין בזה אמת.
אמר רב שולם שבדרון את הדברים הבאים.
יש בן אדם שמגיע לבית הכנסת
וגורם לאחר חילול השם,
שאין לו כפרה.
ויש בן אדם שמגיע לבית הכנסת וגורם קידוש השם
וכפרה ותשובה לאדם.
וההבדל הוא במה שאמרנו.
מי שמגיע לבית הכנסת ומרגיש שהוא בבית השם,
להבדיל, כמו שהוא הולך לטיול בבתי עבודה זרה, הוא רואה שהכול נקי והכול מסודר.
וההההה, שרים שם הההה, כל כך בקלאסיות יפה, ואף אחד לא פוצה פה ולא מצפצף ולא עושה רעש ולא צועק ולא מבזה,
אז אוי ואבוי לו.
אבל מי שמרגיש שבית השם זה בית השם אמיתי,
של יהודי שהוא בא לפה נטו להתפלל, אתם מכירים את הפתגם?
אם באת לבית הכנסת כדי לדבר איפה תתפלל?
היום בימינו צריך לשנות את הפתגם.
אם באת לבית הכנסת כדי לאכול ולשתות מחיה,
איפה תתפלל?
אנשים באים לבית הכנסת כדי לאכול ולשתות?
החבר'ה הגיעו, אז אני מדבר איתם.
על מה אתה מדבר?
אנחנו צריכים להיזהר, ממצוא חפצך מדבר דבר, אסור לדבר דברי חולין בשבת. איך אתה מדבר דברי חולין בשבת? לא!
כבר פגשתי אותו, ביום חול אני לא אפגוש אותו.
אין לך טלפון לדבר איתו ביום חול?
אין לך מה לעשות איתו?
באת לבית הכנסת נטו לתפילה.
נכון, התפילה קצת ארוכה, מה לעשות?
מה לעשות?
בעבודה אתה לא אומר לבוסה השעות יותר מדי ארוכות.
תרצה או לא תרצה, אתה עובד. למה שם אתה לא מתלונן?
למה כשאתה מגיע לבית של אבא שלך שהוא זן ומפרנס ומכלקל אותך, אתה מתלונן?
אתה אומר מהר, מהר, מהר לשליח ציבור. למה?
למה אתה לא נותן לנשמה שלך את המזון הרוחני שלה, שזה בית הכנסת?
לכן מצווה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה, עושים אותה עד היום הזה בשמחה.
קיבלו אותה בקצתה, בקצתיים, באים ומתלוננים, ריבונו של עולם, זכרנו את הדגה.
אנחנו רוצים את העניין של שישה בכרס אחת, את התאווה שהיה לנו לאישה שלנו במצרים.
אומר הקדוש ברוך הוא, כל התאווה שנתתי לכם במצרים, למה נתתי אותה?
כי פרעה אמר, כל הבן הילוד היעורא תשליחו, וכל הבתי חיו, רצה לעקור את המושג הזה שנקרא עם ישראל חי וקיים. לכן אני ציוויתי אתכם.
לכן נתתי לכם את השפע הזה של בצל, של שום,
של קישויים, של דגים.
אבל עכשיו, איזה צורך יש במדבר?
במדבר אדם צריך
להתנהג בצניעות. במדבר אין לך בית שאתה מיושב בו,
שאתה יכול לנהוג בו בקדושה וטהרה.
אז אתה רוצה להיות במדבר מצוי אצל אשתך?
כיצד אשרה עליך את שכינתי?
כיצד אשרה עליך את שכינתי? כך אומר הקדוש ברוך הוא.
לכן, מה נתן להם הקדוש ברוך הוא? מן.
מה זה מן אומרים חזל?
לחם אבירים, לחם של מלאכים.
מה המן הזה עושה? לא צריכים לשירותים,
סליחה מכבודכם, לא קטנים ולא גדולים.
לא צריכים להזדקק לאישה כל היום בקדושה וטהרה, כדי שהקדוש ברוך הוא ישרה את השכינה.
ולכן, מצווה שקיבלו עליהם בקטטה, כגון עריות,
עדיין עושים אותה בקטטה.
איך אנחנו יודעים שעושים אותה בקטטה?
איך אמרו פעם מומחי הזוגיות?
כך אומרת הגמרא גם.
זוג שלא רב, זה זוג נורמלי?
זה זוג לא נורמלי.
כי אם הם לא נורמליים, הם לא רבים.
אם הם נורמליים,
הם חייבים לריב.
אבל גם הם יודעים להשתוות.
אבל הגמרא אומרת, זה פתגם יותר יפה, אין כתובה
בלא תיגרע.
אדם יושב לסגור עם המחותן שלו,
מה שנקרא, שטר תנאים, הסכם, חפץ.
כתובה, הוא סוגר לסגור, הסכם.
הצד האחד מביא עשרת אלפים דולר, נגיד.
הצד השני אומר חמשת אלפים דולר. מה אומר לו? תגיד, אתה לא מתבייש?
אתה מחתן בן מביא חמש אלף דולר?
אתה צריך להביא חמש עשרה אלף דולר יותר ממני, אתה מחתן בן! אתה יודע מה זה בן?
אתה מחתן, אה, אצל הבוכרים. אתה מחתן בן! צריך להביא יותר!
הוא אומר, אין לי, מה אתה רוצה?
אני אעברך, אין לי. מאיפה אני אביא לך חמש עשרה אלף דולר?
אני יכול להביא לך רק חמש. מה, אתה מביא פחות ממני? אני מביא בת, אני אביא עשרת אלפים. מתחיל ריב, בלאגן.
האשכנזים, מה נהגו לעשות אחרי ההסכם שטר תנאים שהם עושים?
הם לוקחים צלחת ושוברים, בום!
בואנה, ביחייה, תהיה אשכנזי, לא חבל על הצלחת?
מה אתה שובר אותה? התשובה היא, אם הכל הלך חלק בהסכם בין האשכנזים,
כנראה שהיצר הרב פה עדיין משחק.
שלא יהיה בלאגן אם אחר כך שוברים צלחת, לתת חלק
כמו השעיר לעזאזל שהולך למי?
לכהן ביום הכיפורים.
אבל לעומת זה, אצל הספרדים לא שוברים צלחות, שוברים ראשים, אה?
נלחמים, מה אתה זה? העולם עליך, זה עליי, אני אביא את זה, ההוא יביא את זה, בלאגן זה.
אומרת הגמרא, תדע לך, אין כתובה בלא תגרע.
אם זה הולך במריבות, סימן שהשידוך הזה טוב.
סימן שזה הולך להיות השידוך הכי מוצלח שיש. מה קרה?
אבל אנחנו רבים, מעכשיו אני לא סובל את המקוטען שלי.
התשובה היא כן, כי מה לעשות שחזל קבעו שאין כתובה בלא תגרע?
ואחרי שאדם יריב, והוא יושב בבית, ינוח יום אחד, יתפקח, יבין שחבל לפספס שידוך כזה טוב בשביל כסף,
בשביל פפולינוס, בשביל ממון.
ממילא הוא מוריד את הראש, אומר אני אעזור להם, ובאמת אני אומר לכם,
אלו שעשו חושבים עם עצמם, איך פעם אמר לי אבא שלי?
שידוך שעושים איתו חושבים,
זאת אומרת, מה אתה מביא בו נרשום, מה אני מביא הנרשום, זה השידוך הכי גרוע.
אבל שידוך כמו הבוכרים של פעם, היו עושים, לוחצים מידיים ואומרים,
אני אדאג, אביא מה שאפשר, אתה תביא מה שאפשר. עד היום הזה,
אתם תראו אותם, אני אומר לכם את זה בכנות,
עוזרים לילדים שלהם,
ותומכים מעבר למה שהם התחייבו להם.
כי הוא חייב לתת, זה הילד שלו,
זה המשפחה שלו, הוא רוצה לדאוג שהבן שלו יצליח, מהי ההצלחה שלו?
על ידי שמה שהוא נותן ומעניק לבן שלו.
מסיימת הגמרא ואומרת, דליקה כתובה דלא רמו בתגרע,
אין כתובה ללא תגרע.
סיימנו בעוד צדיק ו',
עוד חצי שנייה, עוד חצי שנייה נעבור בעזרת השם למוסר, לפה ליועץ.
זהירות, זהירות, בקצרה, עניינו להיזהר ולהישמר מכל דבר רע ומכל צד נדנוד איסור יותר ממה שנזהר לעבור על איש יוקדת ותחת חרב חדה.
כימר מאלף מיטות הוא מדינה של גיהינם ומכל הרע שבעולם, אם יעבור חס ושלום על מוצא פיו. לכן טוב שהאדם יגיד על כל דבר.
באת לבית הכנסת, תרמת חי שקלים, מה תגיד?
בלי נדר חי שקלים.
בעבור, המברך, בעבור שמתנדב בלא נדר.
אם אדם מוציא מהפה שלו ולא קיים,
אומרת הגמרא דברים קשים, חס ושלום, חס וחלילה,
בניו של אדם מתים. גורם לעצמו ולאשתו איסורים.
ברוך אדוני לעולם,
אמן ואמן. רבי חנן בבקשה אומר על זה ושברוך לזעקות ישראל.
כפיכך מבעלם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה וי...

