טוען...

שלום בית וחינוך ילדים - י"ב | הרב אורי יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 24.03.2019, שעה: 09:29


בס"ד שלום בית וחינוך ילדים חלק יב'-הרב אורי יצחק 24-03-2019

ברוכים הבאים! שבוע טוב!! כהרגלנו בקודש נתחיל קודם כל במילי דבדיחותא: איזה אחד פוגש את החבר שלו

שואל אותו: "מה שלום אשתך שתחיה?"

אומר לו: "שאשתך תחיה"...

אחד נכנס לרבנות אומר להם: "שלום, אני באתי להתגרש",

אמרו לו: "מה קרה?"

אומר: "אשתי זורקת עלי צלחות כבר שבע שנים",

אמרו לו: "אז מה נזכרת עכשיו?"

אומר: "חלא'ס עכשיו היא כבר פוגעת".

הפורים הזה שעבר עלינו בטוב, זכיתי להתחדש בשני חידושים, אז נגלה לכם אותם יש עניין של גילוי ההסתר: אנחנו אומרים "ארור המן", ואומרים גם "ארורים כל הרשעים", למה לא אומרים: "ארור ויזתא ארור ארידי" כל עשרת השמות שמופיעים בעשרת בני המן? הרי הם הוזכרו בשמותם, אז למה לא אומרים עליהם "ארור"? שאלה יפה! נכון?

תשימו לב שבעשרת בני המן כתוב "ואת ואת ואת ואת"... נכון?

כמה זה "ואת" בגימטרייה?

 407,

כמה זה "ארור" בגימטריה?

407, אז כתוב: "ארור, ארור, ארור! ארור" בכל עשרת...... כתוב רק זה כתוב בהסתר. אה? חזק לא? חזק ביותר.

דוד שלי ציון, השם יברך אותו! חידש לי חידוש גם כן הפורים הזה: בתחילת הפורענות, אז אסתר שואלת:  צריך לבדוק "מה זה ועל מה זה". אז פעמיים מופיע "זה – זה".

בסוף הפורענות בסוף הגאולה שם כתוב: "מי הוא זה ואיזה הוא?" עוד פעם "זה זה", יש פה "זה", אחד מיותר לא? למה פעמיים?

כתוב: "זה לעומת זה עשה האלוקים". עכשיו "זה", זה מורה באצבע, כשאומרים "זה -  הנה! זה",

אז מה כתוב בפסוק? "הנה אלוקינו זה נגילה ונשמחה בו", נכון? אז את הכל עושה הקב"ה, גם את הפורענות וגם מכין תרופה למכה. זה הכל ממנו יתברך! "זה", מורה באצבע אפילו שזה בהסתר, "זה" הקב"ה הכל זה הקב"ה.

בסדר? טוב.

נתחיל בשיחה: בהמשך לשיחה הקודמת צריך לדעת שיש עניין גדול שבני הזוג יצא להתאוורר ביחד, לטייל, לדבר, לצחוק, לשחרר לחצים.

אבל מה?

אסור שזה יהיה בהרגשה שכאילו אתה עושה לה טובה שאתה מוציא אותה, אלא זה צריך להיות צורך של שני בני הזוג. אם אחד מבני הזוג עושה טובה לשני - השני חש בכך ואז הוא לא נהנה מהעניין.

כשנוסעים ברכב ביחד מטיילים, אז חשוב גם שם לדבר, לשוחח, אז אם אתה רוצה לשוחח עם אשתך - אז תנמיך את המוסיקה, תראה שאתה מקשיב לה, לא שאתה מקשיב למוסיקה ועל הדרך אתה שומע אותה, אז או שתנתק או שתנמיך, שזה יהיה רק ברקע חלש. ואם היא מדברת איתך ופורקת כל מיני דברים - ופתאום יש "חדשות"

ואתה אומר לה: "רגע! רגע יש חדשות",

מה שידרת לה? מה יותר חשוב, חדשות?. אשתך רוצה להגיד לך דברים חשובים ומצלצל לך הפלאפון, אז אתה עונה לפלאפון, באמצע שהיא מדברת?! איזה הרגשה מנחוסית זה אה?

נראה אותך הולך לא לפרופסור, לרופא בקופת חולים, ובאמצע שהוא מדבר אתך מצלצל לך הטלפון ואתה תענה, יש מציאות כזאת?

אתה יכול לענות,

- הוא יגיד לך: "תצא החוצה בבקשה, תענה, הבא בתור!" פשוט.

נו, אז איך זה שאשתך מדברת אתך ואתה עונה לטלפון? מה קרה? אתה לא יכול לחזור לבן אדם עוד 10 דקות, עוד רבע שעה, עוד חצי שעה? חייב לענות? איפה כתוב שיש לך חיוב לענות לטלפון?.

טלפון - זה אחד המכשירים הכי חצופים, הוא נכנס בלי תור, אפילו אתה עומד בבנק בתור - מישהו מתקשר לפקיד בבנק עושה העברה בנקאית דרך הטלפון ואתה ממתין,

-         "סליחה! אני הייתי לפניו! איך הוא נכנס ככה בלי תור?"

אתם מבינים איזה חצוף? כשהוא מצלצל, מה הוא אומר לך בצלצול?

-         "תרים! תרים, זה חשוב! תשמע לי - תרים, אם לא? אחר כך תתחרט שלא הרמת בזמן!"

אה, זה הצלצול שלו,

-         "אתה מרים או לא? אני מנתק!"

-         "תנתק! מה אני אשם, לא פנוי! מה קרה?"

מה, אם אתה עכשיו ישן אתה צריך לצלצל בגלל שהטלפון מצלצל? אם אתה אוכל אז אתה צריך להפסיק עכשיו כי הטלפון מצלצל? או אתה לומד בגלל זה אתה צריך להפסיק את הלימוד ולענות?

יש אנשים באמצע התפילה עונים לטלפון, כאילו מה קרה? כולה אשתו נזכרה שהוא צריך להביא שקית חלב, בשביל זה אתה צריך להפסיק באמצע התפילה?

מישהו מספר על מישהו שענה לשיחה מוזרה בטלפון הרב: "יש לך זכות".

יש בן אדם הולך "לכותל המערבי" עומד ליד הכותל מצלצל לו הטלפון,

אומר לו: "אה כן מה נשמע? אני פה בכותל, איזה כותל? הכותל המערבי איזה כותל אתה עוד מכיר? מה אתה רוצה לבקש גם? קח תבקש" {שם את הפלאפון על הכותל}

אנשים אבדו פרופורציות כבר.

אחד הדברים החשובים זה לדרבן את האשה לצאת לדברים שישחררו אותך וייהנו אותה, אם זה הרצאות, אם זה חוגים, אם זה אירועים, כל מה שהיא אוהבת - צריך לתת לה גיבוי שתצא להתאוורר, במיוחד אשה שהיא כל יום בבית "עקרת בית", ולא עובדת, ונמצאת כל הזמן בארבע אמותיה - אז זה יוצר לחץ נפשי במשך הזמן, זה לא פשוט, זה כמו בדורות הקודמים שכולם היו ככה, אז אם יש מקומות של קודש ששם יכולה ללכת עם עוד חברות, חברות טובות, אז בלאו הכי זה נותן לה להתחמש בכוחות מחודשים לעבודת הבורא. אז זה חשוב מאוד!.

הלאה: מה קורה כבר כשהאשה חוזרת מההתאווררות שלה? מה היא צריכה לעשות?

אז היא צריכה קודם כל להיכנס במצב רוח טוב כדי לשדר לבעל "תודה" על זה שאפשרת לי ליהנות, ובינתיים הוא היה בייבי סיטר, אז חשוב שהיא תספר חוויות מה שהיא יכולה לספר, להודות לבעל שאפשר לה,

וכדאי לשאול אותו: "אתה רוצה לאכול משהו? ולשתות" וכו',

ככה אוירה טובה ונעימה, אז יש גם פידבק לבעל. אז הוא רואה שיש הערכה על זה שהוא היה בבית והיא יכלה לצאת,

ופעם הבאה הוא יגיד לה" "למה לא? בכיף!".

אבל אם היא תחזור הביתה והיא תתחיל לקטר, "מה? לא יכולת לתלות את הכביסה? מה? לא שטפת כלים בינתיים עד שאני יבוא? אני השארתי את הבית מסודר - איך נהיה הבית כולו הפוך?"

אז פעם הבאה הוא יגיד, אתה מבין, "היא לא מעריכה! עכשיו ששמרתי לה על הילדים, וכו' וכו' היא עוד מצפה שאני אעשה את כל העבודות שלה?"

אז לפעם הבאה כבר לא יהיה לו עניין לדרבן אותה לצאת,

למה?

כי הכל נופל עליו,

אז מה עשינו?

אז כדי לא להגיע למצב כזה - צריך בדיוק הפוך!.

חשוב שלפני שהרבנית יוצאת מהבית, אז הביא תדאג שהבית יהיה מטוקטק, וכן הילדים, ואם לא, לא היה לה אפשרות כזו - אז היא יכולה לבקש, לא לדרוש, כשדורשים - יוצרים נגטיב, צריך להיות חכמים לבקש את סיוע הבעל; "אם תוכל ותספיק יש לעשות את זה, ואת זה ואת זה ואת זה - יש רשימה כמו שאומרים, "מה שאתה יכול - תבוא עליך הברכה, אני אשמח ויודה לך" וכו' וכו'. זהו! זה באווירה נעימה באווירה טובה, אז אם באמת איך אומרים משועמם, למה שלא יעזור לה? וגם אם לא משועמם - בכיף.

אבל, כשאת שבה הביתה, אל תצפי שהוא עשה את כל מה שבקשת,

למה?

כגודל הצפיות - גודל האכזבות. כי יותר מזה יכול להיות שהוא לא יעשה כלום. אז לפחות תעריכי אותו שהוא בייבי סיטר, אם היית מביאה בייבי סיטר היא היתה מסדרת לך את הבית? היתה עושה את הרשימה?

לא.

גם זה בייבי סיטר, גם זה בחינם לא שלמת. אבל אם את תקטרי אז מה, מה הוא יגיד?

"אתה רואה! היא לא יודעת להעריך, מה שלא תעשה, אתה רוצה לפרגן - אתה רוצה לתת... אין! אין הערכה, לא שווה כלום".

יש נשים בכלל מצפות שבכלל שהערב יש לה אירוע לנשים, אז היא מצפה שהוא יחזור מהכולל, לבטל מלימודו, לבוא מהכולל יותר מוקדם כדי שהיא תוכל לצאת, ויעזור לילדים בשיעורי בית, וישגיח על הילדים ויקלח אותם, וירדים אותם ויסדר את הבית, וכשהיא תחזור הכל יהיה מטוקטק. לא צריך לדבר.... מספיק פנטומימה!

לא?

איי אייאייאיי

מאידך גיסא: אשה אמורה לאהוב בעל שהוא חכם, וככה בעולם של התורה צריך להעריך את הבעל החכם, בעל לא צריך להיות יפה - הוא צריך להיות חכם, ועל זה היא אמורה להעריך אותו.

כשאתה מנצל כל רגע ללימוד תורה, והאשה והילדים רואים שכל רגע פנוי אתה פותח ספר, אז יש להם סיבה להעריך אותך, אבל אם אתה בטלן - אז ההערכה הולכת ופוחתת מידי יום.

אחת הבעיות הקשות של האשה - זה שהיא לא יכולה לראות את בעלה ישן, זה מפריע לה, היא לא יכולה לראות את זה! אני לא מדבר בלילה בליה זה בסדר גם היא ישנה, אני מדבר כשהיא ערה ואתה ישן.

יש בדיחה כזאת שאחד בא מהעבודה והיה ממש גמור, אז הוא נשכב בספה בסלון, עכשיו אשתו יושבת בכורסה לא רחוק ממנו שתי מטר ממנו, איך שהוא ככה עוצם את העיניים,

אז היא אומרת לו: "דוד",

אומר לה: "מה?",

-         "אתה יכול לעשות לי תה?"

אומר לה: "למה לא? על העיני!" קם, עושה לה תה מגיש לה חוזר לספה נשכב ככה עוצם את העיניים,

אז היא אומרת לו: "דוד, תביא לי את הספר מהשולחן שמה",

ההוא דוד קם ומביא לה את הספר, חוזר לספה ככה שם את הראש עוצם את העיניים

ואז היא אומרת לו: "דוד, אתה יכול לבדוק למה הילד בוכה בחדר?"

טוב ההוא הלך לחדר והביא לה קופסא של כדורי אקמול,

אז היא אומרת לו: "מה זה? מה, הוא התעסק עם זה?"

אומר לה: "לא, הבאתי לך את זה מחדר שינה",

אז היא אומרת לו: "למה?"

אומר לה: "קחי, תירגעי, נראה לי שאת לא יכולה לראות אותי ישן".

אז אם האשה רואה אותך שאתה ישן, והיא על טורבו, קשה לה, במיוחד אם אתה באמת בטלן ואם אתה קם מאוחר. היא קמה בבוקר לעבודה ואתה יושן על המהלק, מתפלל בשטיבלאך ב-10:00 11:00, בשעות של מנחה מתפלל לי שחרית,

איי אייאיי!

איך היא לא תתרגז? ואיך אתה רוצה שהיא תעריך אותך? בשידוך סיפרו עליך שאתה "המתמיד של הישיבה", ועכשיו? "מצא את ההבדלים; מה אמרו שמה - מה קיבלתי..."

אז חשוב קודם כל שנקום בזמן, ונתפלל בזמן, ונלמד כמו שצריך, אבל גם חשוב לשתף את האשה בעניין, ולהודות לה על זה שהיא מדכה אותנו ללמוד תורה, כל הפועליות שהיא עושה ומה שהיא עושה - היא מאפשרת לנו ללמוד בישוב הדעת.

אבל אם אתה היית טרוד במלאכות הבית ובגידול הילדים ועם כל הפעולות שהיא עושה -היה לך ישוב הדעת לשבת ללמוד תורה? "חוק לישראל" לא היית מבין, כל שכן את הלימוד שאתה צריך ללמוד "בסדר" בכולל,

-         אז צריך לפרגן לאשה!.

-         "לא, היא יודעת כמה אני מעריך אותה",

-         היא יודעת, נכון! היא יודעת - אבל היא גם רוצה לשמוע את זה, אז חשוב שתדע לפרגן, וגם לעדכן אותה

-         "תדעי לך! זה לא סתם שאני מפרגן לך; את שותפה לכול!, כל מה שאני לומד - את שותפה!!".

יותר מזה! אומרים חכמים: שאפילו רק אם הלכת לכולל ולא למדת, נרדמת - היא מקבלת שכר כאילו למדת!, היא שלחה אותה בכוונתה שאתה תלמד 100% זמן, אתה למדת 90%? היא קיבלה את ה-100% שלה! למה? כי היא שלחה אותך על דעת זה.

וכך אומר גם הרמב"ם: "שצריך לדעת שכל המעשים שלנו צריכים להיות לשם שמים, גם כשאנחנו אוכלים, גם כשאנחנו ישנים גם כשאנחנו..." כל דבר הכי פשוט שהוא טכני אן אדם מכוון שזה בשביל עבודת השם - לשם שמים "שיהיה לי כח לעבודת השם" – הרי זו מצוה. גם השינה שלך מצוה, גם האכילה שלך מצוה, כל דבר שתעשה יהיה מצוה.

וכן גם לגבי האשה: כל מה שהיא מכוונת שזה לשם מצוה-זה מצוה.

אומר הרמב"ם: "הוא שאמר שלמה בחכמתו: "בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך",

אתם שומעים?

"הוא יישר אורחותיך", מכאן בא המוסר "יישר כח", כמו שנאמר על משה, מה נאמר? כשהוא שיבר את הלוחות,

אז אמר לו הקב"ה: "יישר כוחך ששיברת!"

רש"י הקדוש מביא את זה בסוף החומש בסוף התורה בסוף חומש דברים. שמה הוא כותב את זה,

שואלים: למה הוא לא הביא את זה איפה שהוא שיבר בפרשת "כי תשא" למה דוקא בסוף החומש?

אלא, אומרים שברגע שהוא שיבר את הלוחות באה שכחה לעולם, עכשיו אם הוא לא היה שובר את הלוחות היינו מסיימים את התורה וממשיכים "יהושע שופטים".... כי היינו זוכרים את כל התורה, עכשיו שהוא שיבר את הלוחות - לא זוכרים, יאלה צריך מההתחלה, אז לכן הוא אומר "יישר כוחך ששיברת" באה שכחה לעולם יאלה חוזרים מ"בראשית", אה.

אתם יודעים, אצל התימנים, כשאתה עולה לספר תורה, אז אם אמרת את כל הפסוקים כמו שצריך - אז כולם אומרים לך "ברוך תהיה! ברוך תהיה",

אבל אם אתה עלית וכיסחת קצת פה וכיסחת קצת שם את הפסוקים - אז אומרים לך "חזק וברוך! חזק וברוך",

למה? כי כדי להיות "ברוך תהיה", אתה צריך עוד להתחזק, אז "חזק וברוך! חזק וברוך",

אבל אם הבן אדם עלה וכיסח את כל הפסוקים - אז אומרים לו "יישר כח! יישר כח", למה? ההמשך "ששיברת", שיברת את כל הפסוקים אז "יישר כח".

טוב, נחזור לעניינו.

פעמים האשה אומרת לבעל: "מה אני יכולה לעשות? אני לא חכמה כמוך",

אז בעל לא חכם מה אומר לה?

-         "נכון".

אבל בעל חכם מה אומר? יודע להפוך את העניינים! מה אומר לה?

-         "חס ושלום! בטח שאת חכמה, לא רק חכמה, את גם נבונה! יש לך "בינה יתרה" מה שלי אין",

ואז הוא משחרר משפט שהוא כובש את היעד, מה צריך להגיד?

"מה הייתי עושה בלעדייך?!, מה אני שווה? כלום",

דרך אגב; זה נכון! זה אמת, מה היינו עושים בלעדיה?

אז אכפת לך להגיד את זה? מה אתה מפחד - שהיא תטפס על זה? אבל זה אמת. מה אתה מפחד??.

כשהאשה כמו שאמרנו שולחת את הבעל ללמוד תורה, היא מצפה כשהוא חוזר מהכולל, שהוא יגיד לה רעיונות רוחניים ככה, משהו שיעשיר אותה! וירומם אותה, היא מצפה שבעלה יבוא ככה בצורה רהוטה, יציג, ידע בכל העניינים, תלמיד חכם, כיאה לתלמיד חכם.

עכשיו, לא כולנו "אנשי דברים אנחנו" לא כולנו, לא כולם התברכו בהבעה, בהתבטאות נכונה, לא רק זה - יש מציאות שאנחנו לומדים בכולל סדר מסוים, זה דברים עמוקים, לא יודע מה, לומד עכשיו דברים שלא קשורים עכשיו לאשה, מה, אני יכול להגיד מה למדתי, מה תספר לה? תגיד לה סוגיא בגמרא, שבכלל לא קשורה אליה?

אז אתה שומע שאומרים: "שמע, לא יודע מה לעשות!"

מה זאת אומרת "לא יודע מה לעשות?" חוץ ממה שאתה לומד בסדר, יש לך מספיק זמן פנוי לפתוח ספרים בנושאים שאשתך אוהבת לשמוע!, זה יכול להיות הלכה, זה יכול להיות מוסר, יכול להיות השקפה, זה יכול להיות הרבה דברים, לא חסר! חסר ספרים? יש ספרים על לשון הרע, יש ספרים על שלום בית, יש ספרים על חינוך ילדים, היום ברוך השם לא חסר "לא אלמן ישראל" ספריות מלאות! רק תשב ותלמד. אז שיקח ספרים פיקנטיים של הרבה מאוד אנשים בדורנו שזכו לכתוב בלשון מאוד מאוד רהוטה ויפה, מה הבעיה? תשב ותקרא כמה רעיונות, ותשחרר לאשה מידי פעם, בשולחן שבת.

בשולחן שבת יש לך בן אדם יושב לך חושב שהוא עכשיו ב"דרשה המרכזית", מדבר שעות!, כולם רדומים,

רומזים: "חזק וברוך!" מוחאים כפיים, מה לא עושים הבן אדם לא מבין, נו דחילאק, תן תשחרר חמש דקות עשר דקות גג משהו מספיק, תשאיר טעם של "עוד!".

זה כמו היה אחד מגיע פעם לבית הכנסת,

אמר לו הגבאי: "תקשיב טוב! כבוד הרב 10 דקות אנשים בעייתיים בבית כנסת הזאת הם יכולים להתפרע, 10 דקות לא יותר מזה, תסתכל שים לב לשעון"

אמר לו: "אין בעיה".

התחיל לדבר 10 דקות 20 דקות חצי שעה 40 דקות הם כבר ואי ואי ואי עוד מעט יזרקו עליו את הסידורים, בקיצור אחרי שעה הוא סיים ירד,

בא אליו הגבאי אמר לו: "כבודו הגבאי של הבית כנסת ביקש 10 דקות מה קרה שעה? מה, כל האיתותים שרמזו לך ואנשים עומדים, יושבים, מטיילים בבית כנסת, מה, לא הבנת את הרמז, מה קרה לך כבוד הרב?"

אז הוא אומר לו: "אתה אשם!"

אומר לו: "אני אשם?"

אמר לו: "כן!"

אמר לו: "איך אני אשם?"

אומר לו: "נכון שירדנו מהבית אמרתי לך ש"שכחתי את השניים שלי התותבות, שתלך ותביא לי אותם"?,

אומר לו: "נו",

אומר לו: "שהבאתי את השיניים התותבות של אשתי",

איי אייאיי

אז אדם שולחן שבת, יש כאלה הוא "מקובל", אבל הוא לא מקובל על אשתו וילדיו. הוא מגיע בערב שבת מתחיל להגיד את כל ה"ויהי נועם", עם לשיר שירים וכל התיקונים שתיקן האר"י הקדוש,

-         "הלו! על מה אתה מדבר? אשתך לא אכלה מהבוקר כלום!, הילדים רעבים מחכים לקידוש, אתה רוצה לעשות "כוונות", אתה רוצה להגיד את כל מה שאתה רוצה להגיד - אחרי האוכל או בתוך האוכל, אבל תשחרר הלחץ קודם, תעשה את הקידוש! תן להם לאכול!"

-         לא! הוא... או שהוא יושב לך לנגן, שר "ש ל ו ם ע ל י כ ם מ ל א כ י ה ש ל ו ם " ואשתו עושה לו עם היד "תעבור לקצב 3", ההוא הבין קצב 3 הוא חוזר על "שלום עליכם" 3 פעמים.

-         תאמין שהמלאכים יסלחו לך אם תגיד פעם אחד מספיק! והעיקר שאשתך לא תהיה בצער, והילדים לא יהיו בצער!,

אם הם לא בצער והם בכיף שרים איתך - זה משהו אחר, אם הם זורמים? אין בעיה!,

אני מדבר עכשיו שהם בלחץ עכשיו, רוצים לאכול ואתה איחרת מבית כנסת כי היה לך איזה שיחה חשובה לדבר עם מישהו שמה, ובינתיים אשתך מחכה לך בבית עם הילדים - זה חוסר רגישות!.

כאשר מתעוררת שאלה הלכתית בבית, והאשה חושבת שצריך לעשות ככה והבעל חושב אחרת, חשוב מאוד לא להגיד את ההלכה ככה "זהו! וזהו!",

כי אם נהגה כך במשך שנים, או שהיא ראתה בבית אביה בצורה אחרת, או מנהג שונה -חשוב להוציא את הספרים וללמוד איתה ביחד שתראה שזה מכתוב שחור על גבי לבן. הוא, המנהג שלה הוא בטעות יסודו - מראים שזה כתוב, וגם אם היא לא תקבל, אז שואלים את הרב, אבל מסתמא כשתראה שזה כתוב - אז היא תבין שזה מכתוב, זה לא הומצא.

עכשיו, חשוב ללמוד גם בסדר קבוע, ספר קבוע בסדר קבוע, נחליט; מה אנחנו רוצים ללמוד באיזה נושא משותף, נחליט כמה פעמים בשבוע אנחנו לומדים ביחד, וכמה זמן, 10 דקות, 20 דקות, חצי שעה, חשוב להתחיל בקטן - 10 דקות.

למה?

שאם היה לנו כיף? נמשיך!, אבל לא נגביל את עצמנו בזמן שאחר כך יהפוך מטרד לאשה,

והיא תגיד: "אני לא יכולה! ויש לי ככה ויש לי ככה",

 10 דקות תמיד אפשר למצוא זמן מתאים,

כן?

הלאה.

לפני החתונה נראה לכל אחד מאתנו, שאצלנו החיים יהיו מעניינים מלאי תוכן! זה לא כמו אצל ההורים שלנו שהכל אפור, אצלנו יהיה אקשן! יהיה מעניין יהיה... אנחנו למדנו מהשגיאות של ההורים שלנו, ולאחר שמתחתנים - פתאום אנחנו רואים

 – "אה, גם אצלנו זה ככה, גם כן מכולת, וקופת חולים, וילדים ופה ושם",

ואז פתאום מקבלים כזה שוק כזה,

-         "מה זה? זה לא מה שחשבנו שיהיה!.

אז כשיש הרבה מטלות! הרבה עניינים, אז נושא השיחה הופך להיות לא כמו שחשבנו שיהיה, ופתאום נושא השיחה הופך להיות על פרנסה, בריאות, קופת חולים, קניות, הריון, לידה "צער גידול בנים", בקיצור הכל סובב סביב החיים שהן החיים בעצם, זה פתאום נראה "אפור" כמו אצל ההורים שלנו.

רק מה?

מתחילים לעשות השוואות;

-         "מה? למה אשתי לא לומדת מאמא שלי?"

כל הזמן עושה השוואה בין אמא שלו לאשתו, איך אמא שלו מכבדת את אבא שלו, איך אמא שלו עושה... אמא שלו אמא שלו, עושה השוואות לאשתו.

מה הטעות שלו?

שאתה לא אבא שלך {זה אמרתי בצחוק},

ההבדל הוא: שאמא שלך בוגרת מאשתך לפחות ב-20 30 שנה! אז מה אתה משווה בכלל?.

חוץ מזה: שאין בכלל מה להשוות בין נשים או בין גברים, כל שכן אמא שלך שזה בכלל דור אחר, זה דור קודם! מה אתה משווה? זה חינוך אחר בכלל.

וחוץ מזה: מי אמר שאמא שלך כשהיתה בגיל אשתך לא התנהגה כמותה? אתה לא היית אז בחיים, איך אתה יודע מה אבא שלך עבר? אתה יכול לדעת? אתה לא יודע, אז איזה מין השוואה זאת בכלל?

יש אשה, בעלה נכנס, מה היא שואלת אותו? איזה שאלה מרגיזה!

-         "מה אתה רוצה לאכול?"

מה אתה מבין עכשיו - שהיא לא הכינה כלום, עכשיו היא תכין,

אבל פשוט! למה היא לא הכינה? כי היא לא ידעה מה אתה רוצה לאכול, אז עכשיו תגיד לה מה אתה רוצה לאכול - היא תכין ואתה תמתין בסבלנות, אה! איזה כיף זה? זה עבודת המידות.

היה איזה אחד אשתו הכינה לו לאכול בשר, מרק בשר, טוב, הוא אכל, איך שהוא אוכל את הבשר

אומר לה: "תעשי לי נס קפה",

מסתכלת עליו: "מה?!"

-         "תעשי! תעשי נס קפה, נו תעשי את שאת מכינה - שש שעות!".

חשוב מאוד לא ללחוץ את בן הזוג, או את בת הזוג, לא להלחיץ, אף אחד לא אוהב להיות בלחץ, רילקס, רגוע! מה קרה?

גם צריך לקחת בחשבון שהוא לא שלם וגם אשתו לא שלמה, אנחנו לא מלאכים, כל אחד יעשה לו את הפאדיחות שלו, יש לו את המינוסים שלו, מה קרה, מה אתה שואף לשלמות על חשבון הבן זוג שלך?

צריך לדעת שמישהו יותר מידי פדנט ושואף לשלמות - ברגע שמשהו לא מסתדר לו - אז יש לו אכזבה קשה.

אנחנו לומדים מהמן כמה הדבר הזה שלילי, המן הרשע, כתוב שהמן הרשע ראה ש"מרדכי לא משתחווה לו",

אז מה הוא אמר לכל אוהביו?

אמר להם: "וכל זה - איננו שווה לי!" מה זה "כל זה"? כל העושר שאתם רואים שיש לי כל מה שהראיתי לכם לא שווה כלום,

למה?

כי יש איזה יהודי אחד שלא משתחווה, אז הכל לא שווה כלום. אתם יודעים מה זה הרשע הזה, כל מה שיש לך זה אפילו לא פיפס? כל מה שיש לך ורק בגלל פיפס קטן כבר לא שווה לך הכל? מילא היית אומר "איזה בעסה! מפריע לי שהוא לא משתחווה" אני מבין, אבל להגיד שכל מה שיש לי לא שווה בגלל דבר קטן! - ואי ואי ואי זה וואחד כפיות טובה, זה רשעות! רשעות,

אתם מבינים מה הסכנה בזה?

היו הרבה זמרים גויים שהתאבדו והם השאירו פתק: "שהיה להם הכל ולא היה להם כלום".

שמעתם?

היה להם הכל ולא היה להם כלום. מבחינה גשמית היה להם הכל, אבל לא היה להם כלום! אין תוכן, הכל ריק. זה מידות של רשעים ואסור לנו ליפול בזה, גם כשאדם שואף לשלמות - אסור להתייאש ואסור לו לייאש, וצריך תמיד להודות על מה שהוא זכה עד כה.

ראיתי פעם ברש"י איך הוא מגדיר את האביון? אביון זה אחד שחסר לו כל הזמן, כל הזמן הוא מרגיש שחסר לו, זאת אומרת: אביון לא חייב להיות מישהו שהוא באמת עני, זה יכול להיות אדם שיש לו כסף, מסודר, אבל הוא מרגיש שאין לו,

כמו שאמר שלמה המלך: "אוהב כסף לא ישבע כסף", תן לו מיליון הוא רוצה עוד מיליון, זה אביון.

מאידך: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!". מה יש לו? ברוך השם!, מפסוט, "זה מה השם נתן. אם יתן עוד? אין בעיה לקבל, אבל מה שהוא נתן - ברוך השם! ישתבח שמו, זה מה שהוא החליט שיהיה".

אחד הדברים הכי מרגיזים זה כשהאשה מספרת לבעל משהו בהתלהבות - והוא במבט מאופק כזה מזלזל כזה לא מתייחס כאילו,

-         איך זה מרגיז?

למה?

מה, זה לא... זה לא בקטע שלו, למה לעשות את זה?

-         אתה לא יכול לשחק אותה? תשחק אותה משתתף בעניין ו- פששששפשששש , מה הבעיה? להוציא קצת אויר פשששפששש מה הבעיה? מה אתה משחק אותה קשוח? {מים הבאת תה הבאת , נס קפה עוד לא הבאת}

אז רבותיי צריך לדעת: בבית חם צריך קירוב פנים! צריך מאור פנים, תמיד לחייך, לא תמיד קודר שחור אפל, לא בית שמוציא לך את החשק לצאת אליו או להיכנס ממנו, דווקא לצאת ממנו...... אין כמו "מאור פנים", חיוכים! מחמאות אחד לשני, אל תהיו קמצנים בזה, תשחררו, גם אם זה לא יחזור אליך - זה יעשה לך טוב, אפילו יותר ממה שזה עושה לשני, זה עושה לבן אדם שמשחרר אנרגיה חיובית - הוא בעצמו מאושר! טוב לו. אל תצפה שיחזירו לך.

אני הרבה פעמים מספר בדיחות, לא בשביל להצחיק אתכם! בשביל להצחיק את עצמי, למה? אני נהנה מהבדיחות, אפילו ששמעתי אותם הרבה פעמים! ואני מספר אותם הרבה פעמים - כל פעם מחדש - אני צוחק, למה? כי זה מצחיק! מה הבעיה? למה להיות ככה "מברטם", למי זה עושה טוב?

מה, אתה חושב בגלל שאתה נראה כזה מברטם יתנו לך יותר כבוד? זה מה שאתה מחפש? תהיה לבבי! תהיה זה...

כולם רוצים להיות ליד אנשים שמחים, היום אחד הדברים הכי נדרשים זה שמחה, כן, לצערנו בדור שלנו יש הרבה מאוד אנשים מדוכאים, יש מדוכאים, יש שיש להם רק דיכי לא דיכאון, דיכי, יש כאלה ככה, יש כאלה ככה, וכל זה אדם מביא על עצמו, זה לא בא מבחוץ, זה אדם החליט שהוא בדיכי, זה לא מישהו דיכא אותו, הוא החליט לדכאות את עצמו, כי גם אם מישהו עכשיו מציק לך - אתה יכול לצאת מהעניין בקלות,

אם אתה תחליט: "שאני לא רוצה להיכנס לקטע, רוצה להמשיך לצחוק! להיות מפסוט", אתה תמצא את כל הדרכים; איך לשחרר לחצים, ולא להיכנס, לא להתערבב, מה הבעיה? רק אתה צריך להחליט שאתה רוצה לחיות נכון.

שהשם יזכה אותנו שנזכה תמיד שנהיה שמחים גם בפנימיות גם בחיצוניות, ולשמח אנשים אחרים.

וכמו שכבר כתוב בגמרא: שאליהו הנביא אמר על אותם שני אנשים שמשחים אנשים אחרים - שהם בני העולם הבא! מי שמשמח אנשים אחרים ועושה את זה לשם שמים כדי שאנשים יהיו שמחים ושיהיה להם טוב בעולם הזה - בן עולם הבא.!

לא יש לו "חלק" לעולם הבא – "בן העולם הבא!", אחד שהוא מסודר שמה נכנס לאיפה שהוא רוצה, זה לא פשוט, זה דרגה עצומה!.

אז קודם כל אנחנו צריכים לשמח את עצמנו כדי לדעת לשמח אחרים,

וכמובן! הראשונים שאנחנו צריכים לשמח אותם - זה בני ביתנו: בעלי אשתי, הילדים הורים, אחר כך שכנים חברים וכדומה. זה הדרך,

השם יזכנו, תזכו למצוות.

אני פשוט היום קיצרתי כי קצת כואב לי הראש, זה סימן טוב שיש לי ראש. [אמן], ברוכים תהיו. 

 הפחד מביא יסורים!   מעלת הצדקה - ג' | הרב אמנון יצחק