ביאור נפלא כתב בליקוטי "אנשי שם": הנה ידוע שאלת הקדמונים בענין הקרבנות, אם האדם חטא בהמה מה חטאה? וביארו כך:
אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה "אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם... כי זכר כל היצור לפניך בא", מה ענין לפקוד את כל היצורים שהיו בעולם וכבר מתו, אלא "בראש השנה ספרי חיים ומתים פתוחים לפניו", הקב"ה פותח את ספרי המתים ומעיין בדינם, איזה נשמות צריכות להתגלגל לעולם הזה בדומם צומח חי מדבר, כל אחד לפי דינו, עד שתתברר ותזדכך לזמן שקבע ה'. וכאשר יתוקן לגמרי, אז יבוא הניצוץ ההוא לאיזה צדיק שאוכל בקדושה ובטהרה ומברך בכוונה על מאכלו, ועל ידי זה הוא מתקן את הנשמה המגולגלת בה. אך אם יבוא המאכל לאדם רשע ח"ו, אז לא די שאינו מתקנו אלא עוד מקלקלו שנופל מחדש לאיזה דבר להתגלגל שוב.
וזה הטעם למה שאמרו חז"ל (פסחים מט.) "עם הארץ אסור לו לאכול בשר", כיון שלא מברך על אכילתו. ולאו דווקא עם הארץ אלא אפילו תלמיד חכם והוא רשע אסור לו לאכול בשר, כי אין בו כח לברך ולתקן באכילתו. וכאשר אנשים אלו אוכלים בשר, השר הממונה על בעלי החיים תובע מהם דין עלבון דם הבעלי חיים, כי מאי חזית דדמך סומק טפי [מה אתה עדיף ממנה].
והנה הקב"ה מזמין לכל חוטא בהמה שמגולגל בה נפש שחטאה גם כן אותו חטא, וכאשר מקריבה האדם לקרבן וחוזר בתשובה, בזה יש תיקון לשניהם יחד. וזהו סוד הפסוק (תהלים לו) "אדם ובהמה תושיע ה' " (עיין ברקאנטי ברשת נח ופרשת שמיני). וכיון שיש בהקרבת הבהמה תיקון גם עבורה לא קשה כלל אם אדם חטא בהמה מה חטאה.
והנה רוב נפשות הרשעים מגולגלים הם בבהמה חיה ועופות, אולם נפשות הצדיקים שעשו לפעמים חטא קל אינם מגולגלים בבהמות וחיות אלא מגולגלים הם בדגים, וזאת הסיבה שדגים אינם צריכים שחיטה כפי שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת שמיני) כיון שאינם צריכים תיקון כמו הבהמות והחיות, על כן אין להם צורך להצטער בצער סכין השחיטה, ואינם צריכים יגיעה לתקנם.
לפי זה מובן היטב מדוע אין מביאים קרבן מדגים, שהרי אין צורך לתקן הנפש המגולגל בהם, ואם אדם חטא דג מה חטא.
מרעיון זה למדים כמה זהירות צריכה להיות באוכלנו דבר מה בפינו, ומה פועלים אנו בברכותינו...
סיפר רבי ישראל אבוחצירא על סבו חסידא ופרישא רבי יעקב זיע"א. באחד הביקורים שלו אצל אחד מתלמידיו, שהה שם עד יום חמישי והיה בדעתו ללכת לעירו לקראת שבת, הפציר בו תלמידו שישבות אצלו בשבת וכל הפצרותיו עלו בתוהו. והנה ברגע האחרון שינה את דעתו והחליט להשאר אצלו ביום השבת, מחמת מעשה שהיה עמו.
בעת שישב לאכול לפני גמר הסעודה, לפתע בא גדי אחד מהעדר של בעל הבית, קפץ על שולחנו של הרב, ושם פניו נגד פניו, בעל הבית בא להוציאו אך רבי יעקב לא נתן לו, ואמר להניח לו, הסתכלו כמה רגעים זה בזה, אמר הרב לגדי- לך עם הצאן ועשיתי כדבריך, תיכף ומיד ירד הגדי מהשולחן וחזר למקומו.
אז אמר רבי יעקב לתלמידו כעת מוכרח אני להשאר כאן בשבת, בתנאי שתשחט את הגדי הזה לסעודת שבת, וכך היה, שחטו את הגדי כדת וכדין עם כל הכוונות שצריך בעת השחיטה, ואכלו את בשרו בסעודת השבת.
בחצות ליל שבת שכולם נמו את שנתם, שומע בעל הבית מישהו מדבר עם רבי יעקב כמה מילים ומסתלק. בקומם בבוקר שאלו תלמידו, מי הוא שדיבר עם רבנו בחצות הלילה? ענה לו רבו, היתה זו הנשמה שהתגלגלה בגדי, וכה אמר לי: כשם שתיקנת אותי והשבתני למקומי בגן עדן, כך יוסיף לך ה' גדולה על גדולתך, ותזכה לאריכות ימים.