טוען...

שלום בית וחינוך ילדים - י | הרב אורי יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 09.03.2019, שעה: 23:32


בס"ד שלום בית וחינוך ילדים חלק י'- הכעס- הרב אורי יצחק- 09-03-2019

שבוע טוב וברוכים הבאים!

בעזרת השם כהרגלנו בקודש נתחיל במילי דבדיחותא:

זוג מגיע לרבנות להתגרש,

מה המיוחד בזוג הזה?

הוא בן 108 והיא בת 106, באו להתגרש,

שואל אותם הדיין: "מה קרה?"

אמרו לו: "אנחנו כבר מזמן רצינו לבוא להתגרש אבל לא רצינו שלילדים יהיו טראומות אז אז חכינו שימותו".

איי איי איי

אף פעם לא מאוחר! אה?. השם ירחם!, כן יש בדיחות עומק.

טוב, שלחו לפני שבועיים שתי שאלות: שלחו קצת יותר אבל אנחנו נתייחס לשתיים האלה כרגע,

תכינו את עצמכם אנחנו מדברים על נושא הכעס. כל מה שמסביבו בעניינים של השלום בית.

אז שולחת לי אשה פה: "שלום לרב! בעלי כועס".

זה בטח כל אחד מכם בזה מדובר! לא?,

"הוא בקושי מחייך,

אני שואלת: "מה נשמע?"

- הוא עושה טובה שהוא עונה, ואם הוא עונה –

אומר: "אני עייף! נדבר על זה אחר כך".

כשהוא מתעורר שואלת אותו: "מה?"

- "אני מאחר! אין לי זמן", ואז היא מוצאת את עצמה מתוסכלת,

כשהם נמצאים עם אנשים - אז הכל מאה אחוז,

כשהם נמצאים לבד - הוא מתנהג בצורה לא מכובדת, ולא מכבדת.

והוא יודע כמה אני מתאמצת עבורו,

מבקשת עצה מהרב".

מה אתם אומרים?

אתם אומרים "צודקת".

אבל אני אומר: שגם הוא צודק. גם אני צודק כמו שאמרנו בפעם שעברה.

אלא מה?

שצריך להתייחס לתלונה. יש פה תלונה חמורה שהאשה בעצם לא מקבלת את התשומי שלה. מה שמגיע לה בכבוד, והיא מצפה לפרגון, לאוזן קשבת, למישהו שאפשר לדבר אתו.

שימו לב שהיא פתחה ואמרה "בעלי כועס, ובקושי מחייך", אבל אחר כך היא לא התייחסה לכעסים, היא המשיכה לדבר על מה שמפריע לה.

השאלה היא: למה בעלה כועס?

האם הוא כועס בגלל המצב הכלכלי, בגלל מה שקורה אתו בכולל או בעבודה, בגלל ההתנהגות שלה, כי היא חושבת שהוא בסדר והוא לא חושב כך, אולי?

קשה לתת עצה לדבר כזה כללי! לך תדע מי נגד מי פה,

אבל השיעור אנחנו נלבן את כל הדברים מסביב, אולי זה יפגע.

שאלה נוספת:

"תמיד בעלי שואל אותי: "למה הבית נראה ככה?"

- אז זה מאוד פוגע, אני עובדת קשה מאוד ורוב הזמן אני מטפלת, והוא לומד בכולל",

השאלה: למה היא מתכוונת? שהיא "עובדת" בתור עובדת או שהיא מטפלת בבית? לא ברור,

"לפעמים אני זוכה שהוא עוזר לי ביום שישי, הוא מגיע מהתפילה וישר הולך לישון, אומר ש"חסר לו שעות שינה", מה לעשות?"

היא שואלת.

אז קודם כל שבאמת אולי חסר לו "שעות שינה", אפילו שזה נראה מצחיק, אבל יכול להיות שהוא משקיע עצמו בלימוד, היא אומרת ש"הוא לומד בכולל", ו"תורה מתשת כוחו של אדם", אז יכול להיות שהוא עייף! שהוא צדיק כזה. איך אני יכול לדעת?

אבל מה זה קשור לזה שהוא מאיר בא', ואני מקווה לא בע'ין שהבית לא נראה כמו שצריך להראות. אם הבית לא נראה כמו שצריך - צריך שהבית יראה כמו שצריך, מה לעשות?

מי שאחראי על הבית - זה הרבנית,

צריכה עזרה? תבקשי ממנו עזרה.

אין לו אפשרות לעזור- שידאג לך לעזרה.

אם את מטופלת בילדים, או אני לא יודע מה הכוונה פה אני מדבר בצורה כללית.

 אבל ברשותכם אני אכנס לשיחה ומזה יהיו תשובות לכל השאלות שהעליתי בעזרת השם יתברך.

בהקשר לבדיחה שאמרתי מקודם, יש בזה מסר אדיר! קודם כל, יש הרבה אנשים שהם חיים ביחד "בשביל הילדים" ובשביל הנכדים, הם לא חיים בשביל עצמם, הם אומרים: "מעצמם הם כבר התייאשו, הם כבר הבינו שאין מה לעשות! "זה מה יש" אז לפחות שיש ילדים, שלא יתקלקל להם השידוכים, ולא יהיו עם הורים גרושים, אז הן לקחו על עצמם את הסבל, רשמו לעצמם חרקירי, והכל בשביל הילדים".

יש כאלה אחרים שרוצים להתגרש, אבל למה הם לא מתגרשים? כי זה פדיחה!, פדיחה להיות גרוש, ככה נראה להם, אז מהסיבה הזאת הם לא מתגרשים. באמת הם לא חיים טוב, לא טוב להם אבל לא מוצאים פתרון.

יש אחרים שלא מתגרשים, כי השיקול הוא "לך תדע אם אני ימצא משהו יותר טוב", יש הרבה אנשים שהתגרשו ולא מצאו בכלל שידוך אחר כך! נשארו לבד, או שהתחתנו עם בת זוג אחרת ועם בן זוג אחר - ונהיה יותר גרוע, ואז הבינו את הטעות שעשו לפני-כן, אבל כבר מאוחר.

ויש כאלה שלא מתגרשים "דווקא", דווקא אני לא אתגרש, "סרבני גט; דווקא אני לא אתן לה, היא מיררה לי את החיים - אני אראה לה מה זה!",

איזה מסכנות כל הדוגמאות האלה, ממש מסכנות!, אתם יודעים כמה אנשים יש כאלה? בקריטריונים האלה? פשששש. ויש עוד הרבה סיבות ל"למה אנשים לא מתגרשים, והיו רוצים מאוד להתגרש".

זה יכול להיות עניין של; ירושה וכספים וכל מיני חשבונות - השם ירחם!, שאנשים מזמן היו מתגרשים, אבל הם מחזיקים.

יש בעל אלים, יש אשה בעייתית, יש כל מיני דוגמאות שונות ומשונות,

אז אני שואל בברירת המחדל הזאת: לא עדיף לך לעשות שיפוץ לבית, במקום לחיות ככה עם הצרה? מה הבעיה? אפשר לשפץ!, הולכים בדרך השם, שומעים לרב, הכל מסתדר, יש סייעתא דשמייא,

ואם לא - אז הרב יורה לך להתגרש. או יורה לך להתגרש.

אבל לחיות בניוטרל עם כל מיני סיבות אוויליות, זה חיים זה??

איי איי איי איי

אני רוצה לספר לכם סיפור: שהשבוע היה לי טלפון, זוג שהתקשרו אלי ובזה אני רוצה ללמד אתכם מוסר גדול.

התקשר אלי הבעל ואומר: "שרעייתו היתה אצל איזה באבא",

אתם רואים היום יש כל מיני רבנים: יש רב בריח, רב זרועות יש כל מיני רבנים רחמנא לצלן,

"והיא הלכה לאיזה רב כזה כנראה, הלכה לבקש ממנו ברכה,

מה הוא אמר לה?"

כולה ביקשה ברכה! לא ביקשה ניתוח, אז יש רבנים באבות כאלה מכריתים, שהמטרה שלהם זה לפאר את עצמם בשביל כבוד כסף תהילה ולא יודע ועוד מה, והם משחקים כאילו הם ידענים ברוח הקוטז',

"התחיל להגיד לה: "שבעלה בגד בה כמה פעמים עם אשת איש! כל מיני עניינים הכניס לה לראש"...

- מה אתה עושה? זה אחד רשע! רשע, מה אתה מפריד בין זוגות? בשביל כבוד תהילה וכסף ולא יודע מה? מי מותר לו לספר דברים כאלה, גם אם זה היה נכון - מותר לך לספר? לשון הרע גמור! ואם שקר כמו שהבעל טוען - זה הוצאת שם רע! זה להפריד בעל ואשה עם ילדים מה זה? זה לא ה...

דרך אגב; למה אני מספר לכם את זה?

כי זה לא המקרה היחידי ששמעתי, יש כמה וכמה מכריתים כאלה, ברחבי הארץ שהורסים משפחות, מזעזע! ולבאבות האלה יש הרבה חסידות! לא "חסידים" יש להם חסידות. השם ירחם.

 אז צריך להזהיר את הנשים לא ללכת לכל מיני מכריתים שמחלקים ברכות, לא צריך ברכה, את רוצה ברכה? תברכי את הקב"ה - תקבלי ברכה בתוך הבית,

הקב"ה אומר: "כל מי שמברך אותו - הוא מברך אותו בחזרה", יש ברכה יותר גדולה משל הקב"ה? אין ברכה יותר גדולה משלו, בשביל מה היא צריכה ברכה? .

את מכירה את הרב הזה? מי הוא מה הוא? מיאהו...

היה אחד כזה בראש העין גם כן, מכרית כזה, איזה צרות הוא עשה, איזה צרות!.

בה למישהי אמר לה: "תקשיבי, את לא יהיה לך ילדים",

- היתה בדיכאון חצי שנה!,

כששמעתי את זה אמרתי לה תשמעי: "אני מכיר אותו! הוא מכרית",

היא היתה בטוחה שהוא "צדיק נסתר",

אמרתי לה: "אפילו גלוי הוא לא, עזבי את השטויות!".

הוצאנו אותה ברוך השם מהדיכאון, וברכנו אותה, אפילו שהברכות שלי לא עובדות סתם בשביל הכרטה ברכתי אותה, וישתבח שמו לעד יש לה כמה ילדים כבר מאז, ולה לא היה ילדים כמה שנים לפני כן, וההוא יאש אותה לגמרה.

מי אתה שאתה תייאש אנשים?

בא לאיזה מישהו, אלק מברך אותו, מה הוא מברך אותו? כאילו בתור אחד ש"רואה", שרואה דברים! "אתה יהיו לך עוד תאומים",

ההוא בא אלי ואמר לי: "אתה יודע שההוא הוא נוכל"

אמרתי לו: "זה לא חידוש",

אמר: "לא, אבל אני אספר לך מה הקטע אצלי",

אמרתי לו: "מה?"

- "לא, הוא בירך שיהיה לי מאשתי תאומים", אשתו אין לה רחם בכלל, מה "תאומים"? אתם מפנימים איזה נוכלים? אפשר לה...

היום אתה בא לאיזה באבא כזה אומר לך: "עליך יש עין הרע",

- גם עליך באבא יש עין הרע, יש מישהו שאין עליו עין הרע? זה גמרא ערוכה, 99 אנשים מתים מעין הרע!, אז מה החידוש? אלק עין הרע, וואלאק איזה מכריתים,

אבל אחרי שהוא אמר: "יש עליך עין הרע" עכשיו צריך "תיקונים", אה! צריך הגנות! אז הוא... תשחרר קפלינוס והוא יעשה לך תיקונים שיפוצים, אנצטרה אנצ. אנצט.....

פעם שעברה דיברנו על העניין של החמה, בתחילת השיחה אם אתם זוכרים, אז נזכרתי השבוע בבדיחה אמרתי אני אספר לכם את זה על העניין של החמה.

היה איזה מישהו עמד במרפסת, אז הוא רואה הלויה וואחד הלויה מה זה.... אלפי אנשים,

אמר: "כנראה זה מישהו מכובד! לא פשוט", ירד מהבית הוא רואה שבתחילת ההלויה הולך איזה גבר עם כלב ואחרי זה יש ארון מיטה ואחרי זה אלפי אנשים!.

אז הוא ניגש לאחד האנשים בשורה הראשונה הוא אומר לו: "מי נפטר?"

אז הוא אומר לו: "חמותו של זה שהולך שם מקדימה עם הכלב",

אומר לו: "מה אתה אומר, מה מה?"

אז הוא אומר לו: "אתה רואה את הכלב שמקדימה הולך, הוא נשך אותה והרג אותה",

אומר לו: "מה אתה אומר! . רגע, יש אפשרות להשכיר את הכלב הזה?"

אז הוא אומר לו: "תעמוד בתור".

איייי איזה בדיחות אה? קשות.!..... לא יודע מה רוצים מהחמות!

האמת היא שיש באמת כאלה צדיקות, חותנת כזאת צדיקה, שעוזרת לזוג היא מועילה וכו' וכו', יש כאלה שהן בעיתיות, יש כאלה ויש כאלה, אי אפשר להדביק את על כולם, אבל בשביל הבדיחה זה נשמע ככה מצחיק. זו בדיחה מפחידה קצת לא?...

טוב נתחיל, כתוב: ש"שלושה דברים האדם ניכר בהם; בכיסו בכוסו ובכעסו", אנחנו נלך היום בערב על "בכעסו", לפי הכעס אנחנו נדע מי הבן אדם.

מתי אדם בעצם כועס? דוגמא; כשהוא רואה שלא שומעים לו, או מבקש משהו או דורש משהו, ולא שומעים לו. אז מה הוא עושה? הוא כועס, וכשהוא כועס - הוא פוגעֱ, הוא יורה לכל הכיוונים, מה עוד הוא עושה? הוא מגמד את כל אלה שלידו, כל אלה ש... הוא עושה אותם קטנים, הוא מעל,

מה זה גורם?

זה גורם שיש בבית כל הזמן מתח, המתח בבית הוא גם כשהוא לא כועס, כי כל הזמן יש חשש שמא זה יגרום לו לכעוס, ואז כל אלה שנמצאים בסביבתו נמצאים במן חרדה כזו, למה. לבן אדם יש לו פתיל קצר, עכשיו אם אתה תגיד מילה לא במקום או שתעשה משהו לא במקום -הוא נדלק!.

מה יקרה עם הילדים של האבא הזה?

הם יגדלו עם החרדה הזאת, כשהם יהיו כבר בוגרים יהיה להם רגישות לכעס, הן לא יכלו לסבול כעס, או שהם בעצמם יהיו כעסנים, או ברגע שיראו אנשים כאלה כעוסים - הם פשוט יברחו מהם. זאת אומרת: אותו אבא כעסן עושה נזק בלתי הפיך לילדים שלו, בהסתכלות הרחוקה.

בואו נראה מה כתוב ב"פרקי אבות".

בפרקי אבות כתוב ככה, ארבע מידות בדעות:

1.      "נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא שכרו בהפסדו", אדם שכועס מהר אבל גם מהר מוחל-יצא שכרו בהפסדו למה? בתכלס' הוא כעס. זה שהוא מחל מהר זה לא מכפר על זה שהוא כעס מהר.

2.      "קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא הפסדו בשכרו", אז נכון שהוא לא כועס מהר, אבל בגלל שהוא לא מתרצה מהר- הוא נוטר, אז כל עצם הנטירה - יצא הפסדו בשכרו.

3.      "קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד", {תכף נתייחס לזה אני מדלג}

4.      "נוח לכעוס וקשה לרצות רשע", אז הרשע הוא ממהר לכעוס וגם לא מתרצה, גם כועס וגם נוטר.

מה אמרנו על החסיד? שהוא קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד, נוח לרצות אני מבין, אבל שימו לב מה כתוב פה: "קשה לכעוס", לא כתוב שהחסיד לא כועס, גם החסיד כועס, אבל "קשה לכעוס" עד שהוא כועס? או-הו!, ואם הוא כועס, השאלה: על מה הוא כועס, אז החסיד האמתי ודאי שהוא כועס רק על דברים ועניינים של תורה, כמו שכתוב: "אורייתא מרתחא ליה", כן, לכן לא על דברים של מה בכך, לכן "קשה לכעוס" אבל אין מציאות שהוא לא כועס בכלל, כך לפי מה שכתב פה המשנה.

בואו נראה מה כותב הרמב"ם על זה, הרמב"ם "בהלכות דעות" כותב ככה: "הדרך הישרה היא מידה בינונית, שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו" – שם מלשון שומא, "מעריך את דעותיו תמיד, תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם בגופו. כיצד? לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, מצד שני ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני: לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת". בסדר רגע.

ומצד שני אומר הרמב"ם: "ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק עד הקצה האחר,  - והוא גובה לב!" - הגאווה, "שאין הדרך הטובה שיהיה האדם עניו בלבד, אלא שיהיה שפל רוח, ותהיה רוחו נמוכה למאוד. ולפיכך נאמר במשה רבנו "עניו מאוד" ולא נאמר עניו בלבד. ולפיכך ציוו חכמים, "מאוד מאוד הוי שפל רוח". כן כמו שאנחנו רואים את זה "בפרקי אבות", כי מאוד מאוד הוי שפל רוח – כי תקוות אנוש רימה" נכון.

"ועוד אמרו: "שכל המגביה ליבו - כפר בעיקר!", שנאמר "ורם לבבך ושכחת את השם אלוהיך" ועוד אמרו "בשמתא מאן דאית  ביה גסות הרוח, ואפילו מקצתה"!.

"שמתא" - זה סוג של חרם ונידוי.

וכן "הכעס, דעה רעה היא עד למאוד; וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס, ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, או על הציבור אם היה פרנס, ורצה לכעוס עליהם, כדי שיחזרו למוטב - יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מידמה כועס בשעת כעסו, והוא אינו כועס".

במילים אחרות: צריך לשחק אותה כועס.

"אמרו חכמים הראשונים: "כל הכועס, כאילו עובד עבודת כוכבים!". ואמרו: "שכל הכועס -אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. ובעלי כעס, אין חייהם חיים; לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים. וזו היא הדרך הטובה, ודרך הצדיקים: הן עלובין, ואינן עולבין; שומעין חרפתם, ואינן משיבין; עושין מאהבה, ושמחין בייסורים. עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו - כצאת השמש בגבורתו" כך אומר לנו בעצם הרמב"ם.

זאת אומרת: אדם טבעי אדם נורמלי מן השורה - כועס,

 אבל השאלה: כמה? על מה?

אתה רוצה להיות חסיד? אתה צריך להיות אחד ש"קשה לכעוס!", אז הרמב"ם נותן לנו את העצה -את לשאוף למקסימום, וגם שתשאף למקסימום - סתם אם היה לך ככה סיבה לכעס כמו שאומרים, אז נותן לך עצה אם אתה כבר כועס - תשתדל לשחק אותה כועס, אבל בינך לבין עצמך

- חבל שתאבד כל מה שאתה יכול לקבל כמו שאומרת הגמרא: "בכעס אחד אתה יכול להפסיד 70 שנה של טובה!", אם נגזר עליך שבעים שנה טובות - בכעס אחד אתה יכול למחוק את זה. אתה יודע איזה פראייר אתה צריך להיות? עכשיו בכיפור האחרון כתבו לך 70 שנה אה.... כעס אחד! אתה יכול לבטל את כל זה, אתה יודע מה זה?

כתוב בחז"ל כך במסכת קידושין: "רגזן - לא עלתה בידו אלא רגזנותו" מה הכוונה? פוגע בבריאות שלו, מפסיד המון מה שאמרתי לכם את כל העניינים, כל הברכות, מזיק לרוחניות שלו, מה יצא לך מזה? "הענשת את עצמך" כמו שאומרים "על הטיפשות של אחרים", מי יצא בנזק? אתה!, אז מה הרווחת מזה?

אז אם אתה משחק אותה, בשביל שישימו לב למה שאתה אומר, זה משהו אחר, אבל לא פגעת בעצמך,

אבל אם באמת כעסת - הכנסת לעצמך כמו שאומר הזוהר הקדוש: לתוכך "אל זר", אתה בעצמך הפכת להיות עבודה זרה, נו, מה הרווחת?

עכשיו צריך לדעת, אדם שכועס על כל שטות - הוא רגזן בטבעו!, כל כרטה אתה רואה אותו מתרגז, מה זה גורם?

שלא מתייחסים אליו ברצינות בכלל,

אומרים: "הוא כזה הוא כזה! הוא מתרגז מכל שטות! עזוב, אל תתייחס אליו", ככה מתייחסים אליו, כי הוא כל כרטה מתרגז.

אבל אם אנחנו נתבונן: יכול להיות שהרגזן הזה הוא לא שטותניק, הוא לא סתם מתרגז מכל שטות, יש פה איזה סיבה יותר עמוקה, מה יכול להיות?

יכול להיות שיש לו איזה כעס פנימי מתמיד בתוכו, ויש לו בעיה להוציא את זה החוצה, או שהוא מפחד להגיד את זה לאשתו, או שהיא מפחדת להגיד את זה לבעלה, או שהוא חושב: "מה שהוא יגיד בלאו הכי זה לא יועיל, כבר דיברו על זה אלף פעם אז זה לא עוזר", וכו' וכו' יכול להיות שיש לו משהו שמציק לו בפנים, והבן אדם פשוט מתפוצץ מבפנים, אבל הוא לא מפוצץ את הפצצה במקום המסוים, כי הוא יודע שאם הוא יפוצץ המקום המסוים - אז הכל יתפוצץ!.

אז מהו עושה? הוא מפוצץ פצצות קטנות, כדי להראות שהוא לא מרוצה, שלא טוב לו, אבל הוא לא מגלה את האמת, הוא לא מגלה מה מפריע לו, שדה יכול להיות מסיבות אחרות למה הוא לא אומר את מה שמציק לו.

לכן, חשוב מאוד שבני הזוג ישבו - וידברו, וידסקסו אחד עם השני, וינסו לחפש מה מציק לשני, מה אפשר לעזור לו, ואם ימצאו מה מציק לו - יפתרו את הבעיה ותיפתר גם בעיית הרגזנות.

מה קורה שבני הזוג מתווכחים? והויכוח חוזר על עצמו כל הזמן, אותו ויכוח, אותו נושא! כאילו בני הזוג לא קולטים לא מבינים מה אני מדבר בכלל!,

"כמה פעמים כבר הסברתי לה אותו דבר - זה לא עוזר, כל פעם שמתווכחים עוד פעם מעלה את הנושא שסגרנו אותו מזמן, הסברתי לה כבר, והיה נראה שהיא הבינה את מה שאמרתי! אבל כשמגיע שוב פעם ויכוח - עוד פעם היא מעלה את זה, אז מה, היא לא הבינה מהפעם שעברה? מה, הוא לא הבין מה שאמרתי בפעם שעברה?"

ואז מה יקרה?

באופן טבעי ויכוח כזה שחוזר על עצמו כמה פעמים - גורם לכך שהתורים עולים, כשאתה רואה שזה כבר נדוש, ומשהו פה לא עובד טוב, אז אתה אומר: "טוב אם יעלה קצת את התורים - אולי עכשיו יבינו מה שאני אומר", אוי אוי אוי אוי ואז זה מגיע לכעסים וכו' וכו'.

מה צריך לעשות במצב כזה?

לחתוך את הויכוח, בצורה חכמה אבל לחתוך לא להמשיך, אם הויכוח חוזר על עצמו ואין עניין בלהמשיך את הויכוח - לחתוך.

איך לחתוך?

לך לשירותים, תישאר שמה חצי שעה, לא יודע, תתקע שמה, תשחק אותה כאילו מישהו התקשר אליך, תענה לטלפון, תצא לחדר השני כי זה... תעשה משהו, תעשי משהו - כדי לצאת מהקטע של הפלונטר, ואחר כך תחזרו תתנצלו וכו', ו.. ו..

כמו שראינו בדוגמא מקודם: "להתנצל שאני מאוד עייף, שאני חייב ללכת לישון, חסר לי שעות שינה", או להגיד ש"אני מאחר לאיזשהו מקום, אני חייב לזוז", לפעמים זה פתרון טוב כדי למנוע ויכוח סרק.

אבל צריך לעשות את בחוכמה - כדי שהשני לא ייפגע, כי מהויכוח סרק הזה - אפשר להגיע רק לכביש ללא מוצא, וכשמגיעים לכביש ללא מוצא - זה פיצוצים. אנחנו צריכים להיות חכמים לא להגיע לכביש ללא מוצא, כשאתה רואה שנכנסת לכביש כזה; על המקום תעשה פרסה - צא! אל תוביל למצב כזה,

כמו שאתה שומע אנשים מתווכחים: ושכבר אין להם מה להגיד אחד לשני: "טוב, אז מה הבעיה? נתגרש!", זה כביש ללא מוצא לדוגמא, אין להם פתרון, "מה הבעיה? טוב, נתגרש, רבנות! לא טוב לך אתי? יש לך ברירה..." וכו'.

- לא להגיע לנישות כאלה.

אחד הדברים השכיחים שיש, זה כאשר הבעל מגיע הביתה מהעבודה מהכולל, ואז מה אשתו אומרת לו?

"הילדים שיגעו אותי, אני כבר לא יכולה עליהם!"

דרך אגב; אחת הטעויות הקשות של הנשים: כשהאשה אומרת לילדים: "חכה, חכה אבא יבוא ואני אספר לו כל מה שעשית לי, חכה, חכה חכה! תראה".

מה היא משדרת לילד?

שהיא לא יכולה עליהם, זה יותר גרוע, {אמת יש אבא שהוא אסון, סתם אני צוחק} מה שיותר גרוע זה שהיא אומרת: "אני לא יכולה עליכם אבל אבא שלכם יראה לכם מה זה".

עכשיו כשהילד שומע שהיא לא יכולה עליו - אז הוא חוגג!,

הוא אומר: "היא לא יכולה עלי, כשאבא יבוא - אני כבר יתקמבן אתו, בינתיים אפשר לחגוג", אז הוא עוד יותר מטפס עליך, אף פעם לא אומרים משפט כזה.

ויותר גרוע כשאבא מגיע, מה היא אומרת לו: "שיגעו אותי! אני כבר לא יכולה עליהם יותר! מה זה?"

מה אתה רואה? יש אבות - רחמנא ליצלן!, מה אתה רואה אותם עושים? נכנס לחדר, פירק את הילדים, מכות! השם ירחם!!, מוציא עליהם את כל העצבים,

אתה שומע את האמא צועקת מהמטבח: "אתה מטורף! אתה רוצה להרוג לי את הילדים?!"

- רגע, ומי גרם לו? מי הדליק אותו?.

עכשיו אתם יודעים למה הוא כעס הבעל? זה לא שהוא צייר את הכעס של הנהג אוטובוס על הילדים או של המנהל עבודה על הילדים צ' צ'

- לא! לא, תראה מה סיבת הכעס, מה מטריף את הבעל? שכשהאשה אומרת "אני לא משתלטת עליהם", זה הסיבה שהוא כועס, רק הוא איך אומרים? הוא מספיק גבר להגיד לה "את לא בסדר", אז הוא מוציא את הקריזה על הילדים, אתם שומעים? מפחיד!.

אמא יקרה! לא להגיד לבעל: "הילדים שגעו אותי" איך אומרים, תשתגעי אתם לבד, לא להגיד את זה לבעל, הוא יוציא עליהם את העצבים כשהוא מבין שאת בעצם לא משתלטת עליהם - וזה מטריף אותו!,

"למה את לא משתלטת עליהם? מה הבעיה? את כל היום אתם בבית, את לא עובדת, מה יש לך לעשות כל היום?"

זה אשה שלא עובדת.

אשה שעובדת - זה משהו אחר,

מדובר על אשה שלא עובדת, "נו! לא אני לא יכולה עליהם!",

אני שואל אתכם: בעל לא יתרגז מדבר כזה? "איזה בייבי סיטר יש לי? זה אפילו לא בייבי סיטר מתחילה, זה אמא? מה זה "לא משתלטת עליהם?" תלמדי איך להשתלט!, זה לא תירוץ ולא סיבה, מה זה לא משתלטת?"

איי איי איי איי.

יש אשה מתקשרת לבעלה לעבודה, הוא עכשיו נמצא מחוץ לעיר, מתקשרת אליו בשעה 9 בבוקר, הוא כבר בעבודה,

היא אומרת לו: "לא שלחתי את הילדים לגן ולבית ספר",

- "למה?"

"לא השתלטתי עליהם! הם לא רצו ללכת"

עכשיו, מה היא מצפה? שהוא יחזור מן העבודה לשלוח אותם לבית ספר ולגן?! הרי כל היום עכשיו הוא בקריזה בעבודה! איזה מין אשה איזה אשה, מה לא שלחה? מה לא משתלטת, מה זה הבדיחות האלה? מאיפה זה בא לה בכלל?"

ואז הוא מתחיל לאבד נתונים- "זה מאמא שלה", יאלה מתחילים לחבר את הפזל, עד שהוא יגיע הביתה - באיזה קריזה הוא יהיה!?

אך איך אומרים? פידחת פישלת... לא צריך עכשיו לפוצץ את הבעל, הוא לא יכול עכשיו לעזור לך, ואת לא יכולה להיעזר בו, אז בשביל מה עכשיו לעדכן אותו בדבר כזה כשהוא בעבודה?

ואיך הגעת בכלל למצב כזה? אם הגעת למצב שאת לא משתלטת על הילדים לשלוח אותם לגן ולבית ספר, בא הנה את צריכה טיפול!, זה מה שקורה כשלא יודעים לחנך את הילדים, טוב עוד הגענו להרצאות של "חינוך ילדים" אנחנו עדיין "בשלום בית"

אוי אוי אוי אוי אוי....

אז מה הכי קל להגיד? "יש לי בעל כעסן, יש לי בעל רגזן", צריך לבדוק אם יש סיבה,

אם אין סיבה - אז באמת הוא צריך טיפול, אבל יכול להיות שיש סיבות שהוא מתפוצץ בינו לבין עצמו, ואז מידי פעם הוא משחרר איזה פצצה.

עד שתשמעו את ההרצאות של חינוך ילדים, מה נעשה בינתיים? מתייעצים עם הבעל, מתייעצים עם הרב,

אבל חשוב מאוד מאוד קודם להתייעץ עם הבעל, קודם כל צריך שתמיד יהיה אחידות דעים ביניכם, עוד לפני שהולכים לשמוע מה אומר הרב, ביניכם קודם כל אחידות דעים, כשיש אחידות דעים בין הבעל לאשה - אז זה כבר 50% ביד שלנו, גם אם לא עושים דברים נכונים, הילד רואה מולו אחד! לא רואה שניים שאפשר לעבור ביניהם.

באופן טבעי אמרנו, כשאדם כועס - אז הוא פוגע!, מה קורה עם הנפגע? הוא במקרה שלנו בשלום בית עם הנפגעת. צריך לזכור שאם גם בן הזוג אמר מילה בוטה, זה לא מחייב שזה אמיתי, זה לא מחייב שזה באמת מה שהוא חושב, לפעמים הוא יכול לתת כינוי או איזה שם תואר לאשתו - שהוא בכלל לא בכוון,

דוגמא: היא מאוד מאוד נמרצת והוא אומר לה שהיא "עצלנית", זה בכלל לא מתאים! מה עצלנית? אבל זה מה שהוא הוציא בקריזה שלו, למה? כי היה איזה פעם אחת שהיא לא עשתה משהו שהוא רצה, ומאז נתפס לו שהיא עצלנית והוא זורק לה כל פעם - "כן, את עצלנית!", שהיא נפגעת, ועוד יותר מרגיז אותה שאין שייכות לאמת בכלל,

אז צריך לדעת לא תמיד מה שהכועס אומר זה אמיתי.

לפעמים יש לו עניין להרגיז את בן הזוג, וממה הוא יודע שהוא מתרגז? מהדבר הזה שאני יגיד לו הוא מתרגז! למה? כי הוא נמרץ, ואני בא ואמר לו שהוא עצלן - זה מפוצץ! למה? כי שקר גמור, אז זה מפוצץ את הבן אדם, אז מה המטרה שלו? לפוצץ אותה. אתה הכעסת אותו? אני יראה לה מה זה גם היא תכעס. כמובן זה לא דרכה של תורה! אבל זה רק דרכם של כעסנים ורגזנים.

אבל צריך לנתח: להבין, מאיפה זה בא? מה, הוא כזה מטומטם להגיד על מישהו נמרץ שהוא "עצלן!" לא, יש סיבה, מה הסיבה? הוא רוצה לפוצץ את הבן אדם.

נו, אז מה עושים עם אחד כזה?

בדיוק מה שאתם אומרים לילדים שלכם, כשילד מציק להם מה אתה אומר לבן שלך?

"אל תתייחס", ברגע שאתה לא מתייחס, יראו שאתה לא מתייחס - יפסיקו לנחשש אותך, מתי מנחששים, כשרואים שזה מרגיז אותך, שאתה מתעצבן מזה.

אז אותו דבר גם פה, אתה רואה שהיא בכוונה מרגיזה, את רואה שהוא בכוונה מרגיז - פשוט לא להתייחס לדבר הזה, להתעלם, לא שמעת את המילה הזו, זה יעלם לבד, למה? כי אמרנו כל המטרה שלו להרגיז, אם זה לא מרגיז - אז אין לו סיבה להמשיך.

עשו מחקר מאוד מעניין: ילדים של עיוורים, הורים עיוורים, הילדים שלהם התברר שהם בוכים עם פחות דמעות מילד אחר, מדובר על ילדים קטנים ולא בוגרים ברי דעת, מדובר על ילדים תינוקות, בגיל שנה שנתיים ככה, בוכים בפחות דמעות מילד אחר.

ילדים להורים חירשים, בוכים בווליום בקול נמוך, יותר מילדים אחרים,

מה פשר העניין?

האינסטינקט של הילדים קולט שמה שהם עושים לא עובד לא משדר,

שמעתם?

למה ילדים צורחים?

כי הוא יודע שזה וואחד כלי נשק מפוץ אותך, זה מוציא אותך משיווי משקלך. אבל אם הוא רואה שזה לא עובד? הוא יפסיק לצרוח!, ברגע שברור לו שצרחה לא עובדת, ואדרבא! בגלל שהוא צורח הוא יפסיד משהו אחר - הוא יפסיק לצרוח.

אז אותו דבר גם בין בני הזוג, כל אחד מכיר את הרגישות של השני, הוא לוחץ על הכפתורים לפי המידע שלו שיש רגישות לבן הזוג, אבל אם אנחנו לא נגלה רגישות שם? הוא יפסיק ללחוץ על הכפתור המרגיז.

מה קורה כאשר אין את "הביחד" בינינו? אין כימיה, אין הקשבה, אין האזנה, כל אחד בעולמו! כמו בשאלה, בדוגמא של זאת ששאלה בתחילת השיחה, מה קורה? אדם שלא מקשיבים לו ולא מדברים אתו - הוא מתחיל לדבר עם אנשים אחרים. אם אצל ההורים שלו יש לו אוזן קשבת - אז הוא ילך לשבת שעות אצל ההורים שלו, ואז האשה לא מבינה! וכתוב: "ודבק באשתו, ועזב את אביו ואת אמו ודבק באשתו"

- "אבל הוא כל הזמן חוזר לאמא שלו, הוא יושב אצלה בבית, למה הוא הולך לאמא שלו?"

תבדקי, אולי אין לו אוזן קשבת בבית, אין לו עם מי לדבר.

אותו דבר הפוך: האשה הולכת לאמא שלה, למה? בעלה גם כשמגיע הביתה -  הוא לא בבית, יכול להיות שהוא בטלפון, יכול להיות שהוא ישן, יכול להיות שלא שאני לא יודע במה הוא מתעסק, הוא בא הביתה, הוא היה כל היום בכולל מגיע הביתה יושב ולומד,

- אשריך!,

אבל השאלה: מי זאת אשתך?, אם אשתך מבינה שאתה צריך ללמוד 24 שעות והיא כמו רחל אשתו של רבי עקיבא - בסדר,

אבל אם אשתך לא רחל וגם לא שרה - קוראים לה מסעודה, והיא רוצה קצת תשומי - אז אתה צריך לתת לה תשומי מה השאלה בכלל!, היא לא התחתנה עם ספר, היא רוצה אדם תלמיד חכם צדיק שהוא ספר תורה, אבל קודם כל "בן אדם".

אז יש הורים, ואם אצל ההורים לא מוצאים אוזן קשבת אז יש אחים ויש אחיות, יש שכנים ויש שכנות, יש חברים ויש חברות, ואחר כך יש אינטר-נט ואחר כך אינטר-מת, ואחר כך גט. זה המסלול. אז לא עדיף להקשיב?

כאשר אדם כועס בתוך ביתו, כתוב: "לא יטיל אדם אימה יתרה על בני ביתו",

למה?

זה יכול להביא לדברים הכי גרועים!, חילול שבת, כרתות, כל מיני דברים צרות צרורות זה יכול להביא,

למה?

כי האשה מפחדת להגיד לבעל, היתה לה איזה פדיחה קטנה, לא יודע לא חיברה את הפלטה בשבת בכניסת שבת, שכחה לחבר את הפלטה סתם דוגמא, הוא הולך לבית כנסת, נכנסה שבת, עכשיו היא מפחדת ממנו היא יודעת שהוא כעסן, אוי ואבוי אם היא תגיד לו שלא חיברה את הפלטה, ווי ווי מה יעשה לה, מהפחד - היא יכולה לחבר את הפלטה!, היא תגיד: "לא, זה אני יעשה בשינוי."... לך תדע מה היא תעשה.

או בעניינים ש"בינו לבינה" וכו', היה לה איזה בעיה, נו, היא מפחדת לגלות לו, אז מי מפסיד מכל זה? אם בני ביתך מפחדים לגלות לך את האמת - זה הדבר הכי חמור שיכול להיות, אתה צריך לדאוג הפוך, שיהיה לך תמיד קשר רציף עם בני ביתך, שלא יפחדו להגיד לך גם דברים קשים ורעים שעשו, העיקר שאתה תהיה מעודכן ומודע, שתוכל לעזור להם איך לתקן איך לסדר.

ברגע שהאדם הוא כעסן יותר מידי, מה הוא גורם? הוא גורם שהוא מוריד לסובבים אותו את הבטחון העצמי, אנשים נמצאים לידו ופשוט זה לא הם זה לא הם! לא אמיתיים! הכל אצלהם כפוי.

ואם אתה יודע שאסור להדביק סטיקרים לאנשים כי אז הופכים להיות כאלה, ברגע שאתה אומר לאשתך סתם דוגמא שהיא "נודניקית" - היא תיהפך להיות נודניקית, למה? כי הורדת לה את הבטחון, והיא מתחילה להאמין שמה שאתה אומר - אתה צודק. לאו דוקא בדוגמא של נודניקית, בכל עניין שדביק לה עכשיו סטיקר - היא תהיה כזו.

או שהיא תגיד: "בין כה הוא אומר עלי שאני "עצלנית, שאני לא יודעת לבשל", - אז זה מה שיהיה, היא לא תבשל והיא תהיה עצלנית כי בין כה הוא אמר עלי ככה, אז זה מה יש!" נכנסה לנקודת יאוש ושמה היא נמצאת.

אבל רבי נחמן אמר: "יש יאוש בעולם כלל", ישתבח שמו לעד!.

היה איזה אחד,...

אני אספר לכם בדיחה, אתם נראים מדוכאים הערב.

היה איזה אחד בעל תשובה, אז הוא פגש אברך עכשיו לאברך הזה לא היו ילדים הרבה שנים, אז בעל תשובה הזה היה ברסלבר,

זה כמו שאמרו לי פעם: "תגיד גוי - גוי, כן ברסלבר גוי, מה גוי - גוי",

אז הברסלבר אומר לתלמיד חכם, אומר לו: "אין יאוש בעולם כלל, אל תדאג אני עוד מעט נוסע לאומן אני אתפלל עליך שם הכל יהיה בסדר אל תדאג!".

טוב נסע.

אחרי כמה שנים פגש אותו ברחוב התלמיד חכם, מה הוא רואה? התלמיד חכם הולך עם עגלה של שלישיה, חוץ מהשלישייה יש לו ילד על הכתפיים, ושתי זרועותיו הוא מחזיק ילדים, ומסביבו יש עוד כמה ילדים,

הברסלבר מסתכל עליו אומר לו: "מה זה כל הז'מעה הזאת?"

אז הוא אומר לו: "אלה הילדים שלי - ברוך השם!",

אומר לו: "מה אומר, אומר!!!!! חיבוקים, נשיקות, זה התרגשות - חבל על הזמן!, מה אתה אומר? כל אלה שלך?!"

אומר לו: "כן",

- "איזה יופי" וזה......

אחרי שהם נרגעו מההתרגשות וזה,

אז הברסלבר אומר לו: "תגיד אחי, מה זה כל הפמליה הזאת.. ואיפה הרבנית שלך?"

אומר לו: "נסעה לאומן",

- "אומן!!"

אומר לו: "כן",

אומר לו: "מה?"

אומר לו: "לכבות את הנר".

איי איי איי

"אין יאוש בעולם כלל!".

לא צחקתם מספיק - אספר לכם עוד בדיחה.

היה איזה.. אתם לא תעבדו עלי.

היה איזה אחד עמד על מגדלי עזריאלי {אני חושב סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת, לא משנה תשחקו אותה כאילו אתם לא מכירים} אז היה איזה אחד עמד על מגדלי עזריאלי אז הוא צועק מלמעלה: "אין לי כסף!, אין לי אשה! אין לי ילדים!!",

בינתיים באו מכבי אש משטרה מגן דוד ככה כולם עומדים למטה מסתכלים פה שם,

והוא צועק, "אין לי אפילו אופניים! אין לי קורקינט!! אין לי"...

בקיצור אין לו ואין לו ואין לו, עבר שמה איזה ברסלבר אחד שומע אותו צועק מלמעלה,

אז הוא צועק לו מלמטה: "אחי! אין יאוש בעולם כלל!!!!"

אז ההוא מלמעלה צועק לו: "מה? ייאוש אין לי?!"...

נחזור לעניינו, אנחנו נסיים, כתוב: "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו", אתם שמים לב כשאדם מתחתן איך זה נקרא? שהוא נשא אשה, מה זה "נשא"? שמעתם? נשא אשה, זאת אומרת: שעכשיו הוא צריך: סבלנות סובלנות וסבלות,

הלו! הנושא אשה, כתוב: "טוב לגבר אשר ישא עול בנעוריו", זה וואחד עול,

מה רמוז פה עוד? במשנה כתוב: "בן שמונה עשרה לחופה", היום לצערנו בישיבות יש להם אינטרס שיישאר בישיבות, אז הם דואגים שהתלמידים יישארו עד גיל 22-23-24 ורק אחר כך יתחתנו, במשנה לא כתוב ככה, "בן שמונה עשרה לחופה", התנאים לא עשו חשבון של הישיבות, הם עשו חשבון של היהודי, שהוא צריך להתחתן כמה שיותר מוקדם.

ובדורנו? פי כמה וכמה יותר מוקדם!, עם כל הצרות שיש ועם כל האינטר-מת וכדומה וכל הטלפונים הטיפשיים, זה לא פשוט!

מה אומר הפסוק? "טוב לגבר", טוב גימטריה שבע עשרה, אם הוא שמונה עשרה היא צריכה להיות בת שבע עשרה, טוב, האשה הזאת טוב לגבר, כי ישא עול בנעוריו.

אבל אתה צריך לדעת, אני לפעמים שומע דברים מרגיזים, אתה שומע אנשים אומרים: "מה הם מתחתנים? הם עוד ילדים!",

ואלה שאומרים את זה אם תראה אותם ביום יום הם מתנהגים יותר מילדים, והם אומרים "הם ילדים עוד",

- בטח שהם ילדים! כולנו ילדים, יש מי שהוא פה שהוא לא ילד? נפטר מי שהוא בן שבעים אתה שומע זוג בן תשעים מה אומרים? "הלך צעיר...", הכל עניין ייחסי בעולם.

כשאני התחתנתי אני הייתי בן 18.5, אשתי בת 17.5, אני רוצה להגיד לכם: "הספקנו המון!", מה רע? גדלנו ביחד, גידלנו ילדים, וחתנו ילדים, ברוך השם, השם יזכה אותנו עוד!,

נו, למה להקפיא את הצעירים האלה לגיל מבוגר ואחר כך קשה לו למצוא זיווג, ואחר כך ככה ואחר כך ככה, למה? אם יש כבר הזדמנות, יש "מציאה" כמו שאומרים.

יש איזה אמונה טפלה: שאומרים לאנשים: "לא לדלג" אם הילד רוצה להתחתן, לא! יש שניים לפניו, שימתין עד שהם יתחתנו, אצלנו זה הולך לפי הסדר,

- מה זה השטויות האלה? למה בגלל זה הוא צריך להפסיד את המזל שלו? מה, ואיפה מה שכתוב: "שמא יקדימנו אחר ברחמים"? מה, הוא צריך להיות "בהמתן"? בגלל שהשניים האלה אני לא יודע מה השיקולים שלהם? או מה המזל שלהם? אני יודע מה חשבונות שמים? אני יודע שעכשיו יש מציאה לילד הזה - תחטוף, למה הוא צריך להמתין?

ואז מכניסים כל מיני אמונות, "לא, ואחר כך לא יהיה, וההם יתקעו ו..."

- מי אתם שתחליטו? איזה שטויות אלה? "הקב"ה מזווג זיווגים" לא אתם. מה זה השטויות האלה?, אם משמים זימנו לו את מה שהוא צריך וזה מה שהוא רוצה, מה הקטע? למה להקפיא?

אוי אוי אוי אוי.

אם כן, זה שכתוב: שאנחנו צריכים לשאת אשה, זה אומר שלנו צריך להיות סבלנות וסובלנות. איך אנחנו יודעים להיות סבלנים כלפי אנשים אחרים? תראה איזה יופי אנחנו מדברים עם אנשים אחרים!, אפילו שהם מרגיזים ומקניטים, ובא לנו לא יודע מה לעשות להם, ואתה רואה אותנו מתאפקים ומדברים אליהם יפה; כי לא נעים, ולא רוצים שיהיה אי נעימויות, יש לנו כל מיני שיקולים, ואתה רואה אותנו המ המ המ המ

ואילו בבית?, הפתיל קצר! הכל חותכים! ואם משהו לא מסתדר - אנחנו כועסים! מה קרה? מה קרה? הבת זוג שלי פחות ח

 כל הבולם את פיו... [קליפ]   שיטת אמנון לוי במערומיו 

הודעות ועדכונים

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578