עין יעקב - שבת עג-עו | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו נמשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסכת שבת, פרק 14,

דף קז, עמוד

א',

קח,

עמוד א'.

שמונה שרצים,

אות ע' ג', אמר מור יושב הקדוש ברוך הוא בזן מקרני רמים ועד ביצי כינים.

ואמר רב יהודה אמר רב 12 שעות ה' והיום,

שלוש שעות ראשונות יושב הקדוש ברוך הוא ועוסק בתורה.

שניות,

שלוש, כן, יושב ודן את כל העולם כולו.

שלישיות,

יושב הקדוש ברוך הוא וזן את כל העולם כולו.

ואיך הוא זן את כל העולם כולו? מקרני ראמים ועד ביצי כינים.

אמר רב יוסף,

דעינה פרה ורבה על הביצי כינים.

ואמר לאבאי, וחינה אין פרה ורבה?

הרי מסכנים הילדים בגן, אה? אם ילד אחד הדביע, כל הגן מתחיל להתגרד.

ישבו נשמור, כאילו זה מכת קינים של מצרים.

אלא ששם היה כל קינה בגודל של

אפרוח.

לא קטן, גודל של אפרוח שם כל קינה הייתה.

גם ראו, גם הרגישו, גם מצצו להם את הדם כמו שצריך.

אבל פה זה ככה בקטנה, מביאים לו איזה שמפו כזה, רוזמרין, ופותרים את הבעיה.

אבל כשילד אחד מדביק, אז כל הגן, חוששים לכל הגן. מיד הגננת, מה עושה?

שולחת מכתב לכל האימהות, נגמר הסיפור, זהו.

צריכים לעשות בדיקת ראש. מה קרה?

זה מדבק.

אז איך אומרת הגמרא, אתה אומר שהקינים הם,

הביצי קינים והקינים הם לא פרים ורבים.

הנה עובדה שכל הגן נדבק לכאורה, כן?

ואמר, אמר, יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי קינים. הקדוש ברוך הוא מכלכל את כל העולם כולו מקרני ראמים, שזה הדבר הגדול, זה לא הראם של ימינו.

משהו בעוצמות אדירות, ועד ביצי קינים זה הדבר הכי הכי קטנטן.

אומרת הגמרא, מינהו דמיקרא ביצי קינים.

ועתניא תפויהו ביצי קינים,

מינהו דמיקרא ביצי קינים.

יפה.

אז זה הקטנים, התפויים, דהיינו,

שרצים

ולא יודעים

מה הם בדיוק.

הם כל כך קטנים כאלו שיוצאים מהביצה,

על כזה דבר נאמר שהם לא פרים ורבים.

אבל ודאי שעל הגדולים שנמצאים, על אותם קינים שנמצאים,

ודאי שהם מקפצים וקופצים ופרעים ורבים ומתבטלים.

אבל על אותם הקטנים זה נגמר, זה כמו אפרוח עכשיו שהוא יצא מהביצה רק.

קטן, אתה יודע מה יהיה איתו?

ולד, בגדר שלושים, במשך שלושים יום בגדר של נפל.

אתה לא יודע מה יהיה איתו, כן יחיה, לא יחיה.

שלושים יום.

יפה.

ע'ד, שמואל וקרנא,

הבו יד ואגודה דנהר מלכה.

חזינו למאיה דקה דלו ועכירה.

ראו מקור של מים שהוא התחיל להתרוקן ולהיות מים עכורים. כי מים, ברגע שהם עומדים במקום אחד, מה קורה איתם?

הם מתחילים להתעפש, מתחילים להיות מכוערים.

לעומת זה, מעיין

של מים חיים,

היות וכל הזמן זורמים בו מים, כל הזמן הוא הולך ומשתבח ותמיד נשאר טוב.

ואמר לשמואל, לקרנא, שמואל אומר לאותו אחד שהיה איתו קרנא,

גברא רבא קעתם ממערב וחיש במה.

וקדלו מאיה לאקבולי אפק המה.

זיל תהאי לי הקנקנא.

אזל, הביא לו.

אשכחה לרב.

סליחה, הלך, ומצא את רב. אמר למיניין שאין כותבין

תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה.

אמר ליה דכתיב למען תהיה תורת אדוני בפיך,

מן המותר לפיך.

זאת אומרת, מה שאדם

ראוי שהוא יאכל,

מאותה בהמה שראוי שאדם יאכל,

מאותה בהמה בדיוק אתה יכול מה לעשות?

אתה יכול לעשות את העור של התפילין.

אה, בהמה שלא ראויה למאכל,

ממנה אתה לא יכול לעשות את העור,

לקלף,

כן?

וממנו את הקלף, כדי שתוכל לכתוב עליו

את התפילין,

מזוזות וספרי תורה.

מניין לדם שהוא אדום,

שנאמר, ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם.

מניין למילה שבאותו מקום,

מי אמר שצריך לעשות ברית מילה באותו מקום?

אולי צריך לעשות ברית מילה במקום אחר.

נאמר כאן עורלתו, ונאמר להלן עורלתו. מה להלן דבר שעושה פרי?

קרוי עורלה.

אף כאן דבר שעושה פרי, דהיינו ילדים, קרוי עורלה.

אמא ליבו דכתיב.

אולי מדובר על הלב, כי יש פסוק מפורש בתורה בדברים יוד, ששם כתוב, ומלתם את עורלת לבבכם.

אז נגיד לכל אימא בישראל מהיום,

במקום לעשות ברית מילה במקום הברית ביסוד,

נשלח אתכם אחרי הלידה מיד לחדר ניתוח,

ושם יעשו ניתוח לב, ויאמרו לו את עורלת הלב,

וזה נקרא ברית מילה, לכאורה, לא?

אם זה הקראים,

הם צריכים לעשות ככה, הם מאמינים בתורה שבכתב, צריך לעשות לפי מה שכתוב.

מה זה, הומלתם את עורלת לבבכם, אז תעשו, זהו, זה הם לא מאמינים.

רק מה שנוח להם מאמינים, מה שלא נוח להם לא.

איך, איזה שויטה אחד יש להם שם, המואל שויטה.

מה הוא מברך?

ברוך אתה ה' ולא כינוי מלך העולם,

שם ישתפתף סביבה, ולמול ביום השמיני.

וחותך.

הזוי לחלוטין.

שנאמר, הוא ממשיך, וביום השמיני אמול בשר עולתו.

תודה רבה.

אבל מאיפה לומדים? לומדים מאברהם אבינו? לומדים מיצחק?

בימו על אברהם את יצחק בנו, איפה הוא מל אותו?

מה הוא אומר, למול ביום השמיני?

רגע, ואם זה ברית חויה, מה אתה מברך?

אז הוא הסתבך.

כנראה שהוא יברך על המילה.

בקיצור, משעמם להם.

אם לא היה משעמם להם, הם לא היו עושים את השטויות הללו.

יפה.

אז,

האמא ליבו, דכתיבו מלתם את עורלת לאהבכם, אומרת הגמרא.

אז לא שייך, נכון?

אולי נאמר על אוזנו, למה?

האמא אוזנו, אומרת הגמרא, דכתיב בירמיה ואב, הנה ערלה אוזנם.

האוזן שלהם ערלה, אז יכול להיות אולי באוזן,

שנעשה.

במקום עגיל שיעשו,

אז יעשו חיתוך, יגזרו את אתנוך קצת, ויגידו זהו.

מזל טוב, הנה עשו לו ברית, נגמר הסיפור.

אומרת הגמרא, דנין עורלתו טמא מעורלתו טמאה,

ואין דנין עורלתו טמא מעורלה שאינה טמאה.

עורלת האוזן זה לא ערלה טמא.

עורלת הלב זה לא עורלה טמא.

איזה עורלה טמא?

עורלה של היסוד, של הברית, מילה.

אז מה פה בעץ, יש עורלה תמה שאותה אסור לאכול,

היא אמנם היא נחשבת ולא נחשבת, ולכן היא נקראת תמימה מיוחדת.

אותו דבר פה.

הכיסוי שמכסה את ראש העטרה, שזה בעצם העורלה,

גם היא נקראת תמה,

היא גם תמימה,

ואותה דווקא צריך להסיר,

כי היא דומה לתמה שגזרו ואמרו רבותינו בעניין של העורלה.

יפה.

אמר לה,

שואל אותו רב,

מה שמך?

מה השם שלך?

אמר לו, קרנא.

אמר לה, מה אומר לו? יהי רעבה דתיפוק לקרנא בעיני.

אז הוא נתן לו ברכה, כן?

במרכאות.

הוא נתן לו ברכה, שיהיה חד-קרן.

ראיתם איפה יצאה החד-קרן של העולם החילוני?

הנה, מהגמרא הזאת, בשבת, תזכרו,

פרק י״ד,

פרק 14.

אמר לה, מה השם שלך? אמר לה, קרנא. למה? הוא הבין רב שהוא בא להסתלבט עליו.

אותו אחד, אותו קרנא.

אמר לו, יאיר רעבה דתיפוק לקרנא בעיני.

אשמח לה, הקרניים, העיניים.

לסוף, עי לשמואל לביתה.

אוכל לנעמה דסהרה וחסה דהרסנה ואשכה שכרה ולא אכווה לביתי כיסא,

כי איכי דלישתלשל.

לה התרב ואמר,

מאן דמא צהרן, לא לוק מלא בני וכן הווה.

כן,

אז נהיה לו שם סבתוכה, הוא אכל משהו,

נתן לו לאכול ככה דייסה כזאת של סעורים,

וזה עשה לו קיבה קשה.

בקיצור, הוא מצטער הרבה וכולי, ואז

זה היה הלימוד שלו,

שמתוך שהמעיים שלו יתהפכו וכולי,

והכול התבלבל, הזבל במאה והכול, מזה הוא מצטער צער גדול,

וזה היה עונשו.

אז יפה, אז הנה, ידעו לחנך,

ידעו לעניש גם מתי שצריך.

יפה. עוד עיין ה' שאל בית ושיחת את רבי יהושע הגרסי, מניין שאין כותבין תפילין על גבי אור בהמת מאה.

דכתיב, למען תהיה תורת העוני בפיך,

מדבר המותר בפיך אלא מעטה על גבי אור נבלות וטרפות הלכתבו.

אז אם עכשיו פה מת איזה כבש,

מה תגיד? אני רוצה לקרוא את העור שלו, זה טמא, את האור, נכון?

אבל היות וזה נטרף או טמא,

אז מה תגיד? גם בזה יעשו.

אמר ליה,

עונה לו

רבי יהושע הגרסי, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות.

אחד הרגו המלך,

ואחד הרגו

איסקליפתו.

איזה מין משובח? שר הטבחים, זאת אומרת, הרוצח הראשי.

ראש דאעש, הוא ארף לו את הראש. מי יותר חשוב,

זה שהרג אותו המלך, או זה שהרג אותו שר הטבחים?

הווי אומר, זה שהרגו המלך, או המלך הרג אותו, יותר חשוב.

כן, איזה מין משובח? הווי אומר, זה שהרגו המלך, אלא מעטה יאכלו.

אמר ליה, התורה אמרה בדברים יו ד' לא תאכלו כל נבלה,

ואתה אמרת, יאכלו?

אתה רוצה שגם נבלה יאכלו?

אמר לי, קאלוס,

יפה.

הטעם שלך טעם טוב, משובח. קאלוס זה משובח,

טעם משובח, נגמר הסיפור. יפה מאוד.

אז אנחנו רואים את חוכמת רבותינו,

בדיוק איך הם ידעו לתת תשובה מוחצת כשצריך,

איך הם ידעו להעניש ולברך כמו שצריך.

עוד קטע אחד, טען רבי יהודה בר חביבה, אתרוג,

צנון וביצה,

אלמלא קליפתן החיצונה, אינם יוצאים

מבני המעיים לעולם.

שמעתם?

אתרוג,

צנון וביצה,

אלמלא קליפתן החיצונה, אם אין להם את הקליפה החיצונה שמגינה על התוך שלהם,

והיו אוכלים אותם, מה שנקרא, גלויים, כמות שהם,

אינם יוצאים מבני מעיים לעולם. הם היו נתקעים בקיבה.

לא יוצאים החוצה.

עד כדי כך.

לכאורה זה דבר שמזיק, כן?

כי עתה.

הרב דימי אמר, מעולם לא טבע גברא בימא דסדום.

בים של סדום,

עוד לא שמענו על גבר שטבע בים של סדום.

אמר רב יוסף, הפוכה סדום

והפוכה מילי.

הרי סדום נתהפכה בסוף.

זה העונש שלה. ממילא הכל נהפך, הכל נתהפך שם.

נתהפכו המילים, נתהפכו הכל.

למה?

איך היה צריך להגיד?

גברא הוא דלא טבע.

בסדר?

אף גבר לא טבע,

אבל לא להגיד לעולם לא טבע אדם בימא דסדום.

כשורא טבע? שואלת הגמרא.

אמר לאבייה לא מבעיה, כאמר לא מבעיה כשורא,

שאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע, אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם,

בימא דסדום לא טבע.

בים של סדום לא יטבע. והסיבה לכך, למה?

למה בים של סדום, אורן, אי אפשר לטבע?

בגלל המלח, יפה מאוד. המלח, מה?

מציף את גופו של האדם.

יפה מאוד.

נעבור למוסר, בעזרת השם.

יפה ליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

הרשעה

אמרו רבותינו, זכרו להם וברכה, ואשר לא טוב עושה בתוך עמיו.

זה הבא בהרשעה שהוא עובר ומתעבר על ריב לולו.

וכבר יש צדדים להתר כמפורש בפוסקים.

אבל האיש השלם שהוא אוהב שלום ורודף שלום,

לא יאהוב להיכנס בתיגר זה על בצע כסף וכדומה,

להרחיק ממנו אוהב ורע.

אומר מישהו, בוא בוא, אני אסדר לך את העניינים.

זה מה שנקרא, איך זה נקרא?

נו, בורר, בורר.

הוא אומר, אני אסדר את העניינים, אתה יודע כמה אחוזים אתה נותן לי, אני אסדר לך את הכול.

ובפרט, התלמידי החכמים צריכים להיזהר מאוד, כמו שצריכים להיזהר בכל ענייניהם ביותר, ייזהרו בזה.

שאם יגרמו להוציא ממון מזה לזה בדינא ודי נא על ידי טענותיו,

האיש אשר יצא חייו בדין לא יוכל להתאפק מלדבר טועה על התלמיד חכם הזה.

כי הדם,

הדם זה הכוונה הממון במקרה הזה, הוא הנפש.

ונמצא עובר לפני עיוור לא תיתן מכשול, הוא מכשיל אותו עכשיו.

שהוא גורם שעכשיו אותו אחד ידבר על אותו חכם.

וגם אסור נלווה עוון חילול השם חמור, ובפרט אם הרב מורה צדק והתלמיד חכם חותר עתירה ברוב טענות פלפולים לחייב את הזכאי.

וזה הדבר השוכלה ובשלב את המחלוקת,

עולה יותר ונפק חורבה רבה על הדבר הזה.

לכן מאוד צריך להיזהר, מה אתה מכניס את הראש שלך במקומות שלא צריך?

אם פנו אליך, זה משהו אחר, רוצים להתדיין, כמו שצריך, בדין תורה,

אבל לא פנו אליך, מה לך ולהיכנס?

אי לזאת התלמיד חכם שהוא יראה את השם יאיב לכל חלל את העלמא, לא ייכנס בתיגר זה, ודורשי השם לא יחסרו כל טוב.

אל תדאג, ישבחו זן ומפרנס, לא יחסר לך שום מאומה.

אמנם יש אופנים שאי אפשר לומר וננקה מלהיות מורשה,

כגון אם אביו ואחיו הולכים לארץ ישראל והניחו מעותיהם ביד אחרים שצריך לפקח על עסקיהם ועל נכסיהם,

כי מי יחוס עליהם יותר ממנו?

ואפילו אם איש זר הולך לארץ ישראל ואין לו קרובים לסמוך עליהם, ואינו מוצא איש הגון שיפקח על עסקיו,

במקום שאין אנשים,

חיוב ארמיה לעשות חסד גדול כזה לזעקות נפש מישראל,

שילך לארץ הקדושה,

אך אם יוכל,

יתנה שאינו מקבל לצאת לריב ולדון עם אחרים בדינא ודיינא.

רק שיהיה משתדל לפקח על עסקיו עד מקום שידו מגד בשלום במישור.

אז יכולים להביא אותך בתור אחד שמפקח ככה מלמעלה, לתת עצה טובה, אבל להיכנס לריב לא לך, מה לך ולזה?

וכן להיות אפוטרופוס על נכסי יתומים מצווה רבה.

ועכשיו יש פה יתומים,

הוא רוצה להיות אפוטרופוס כדי שלא יעבדו עליהם, לא ישקרו אותם, לא ירמו אותם, לא יגנבו אותם.

אשרבש חלקו.

אבל לא כמו הארגונים האלה, אה?

שאומרים, תתרמו, תרמו לנו, עכשיו אנחנו תורמים,

מתרימים בשביל משפחת זה וזה, הם נהיו יתומים,

שאתם עוזבים, לוקחים חמישים,

תשעים אחוז לוקחים, עשר אחוז בקושי מביאים ליתומים.

אחר כך בתשדיר, מה הם אומרים?

כן, זה רק פרסומת, זה, כל זה, הארגון יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה, לכל המטרות.

יהיה רשעים גמורים.

מה אתם עושים? לא הבנתי.

אתם לוקחים על הגב של היתומים הללו, עושים על הגב שלהם,

או כל הארגונים הללו, אוספים לחולי סרטן, חולי סכרת, חולי זה,

עושים עליהם מיליונים בדרך ומביאים להם איזה קמצוץ,

איזה זרת או אגודל,

ונגמר הסיפור, והם נוסעים לך על רכבי פאר, ויוקרה,

ונהנים, וכל שני וחמישי טסים, ומפגש, ובתי מלון.

ייתנו את הדין בשמיים על הדבר הזה.

אתה רוצה לדאוג?

לכן אמרנו, צריך להיזהר בדבר הזה.

הנה, עוד מעט מתקרב פורים.

אין לך למי לתת מתנות לאביונים? תדאג, תמצא איזה אברך שאתה יודע, שבאמת הוא דלפון. תן לו.

אתה לא יודע למי לתת משלוח מנות?

תחפש, תיתן משלוח מנות לבן אדם שהוא הגון. טוב, זה אפשר לתת לכל אחד.

לגבי, נו, איך קוראים לזה?

נו, מתנות לאביונים ומחצית השקל, אותו דבר.

תחפש מישהו שהוא הגון, ארגון תסתכל אחרי שהוא הגון, תן לו שמה, נגמר הסיפור, שאתה יודע שבאמת מעבירים את זה בו ביום.

לא מספרים לך שמעבירים את זה בו ביום ולוקחים את זה לכיס בו ביום.

מבין לדבר הזה.

אנשים תורמים אלפי שקלים לכל מיני מקומות, והם לא יודעים בכלל מה עושים עם הכסף הזה.

עובדים עליהם פשוט עבודה בעיניים.

צוחקים עליהם, ממש,

מתקשרים, זה, אתה תקבל ברכה מזה, ואני אביא לך בקבוק כזה,

והתאריך בכלל אחרי שפלוני נפטר או אלמוני זה, סיפרנו לכם כבר

על ארגונים כאלה ואחרים. לכן מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. לא יודע, אל תתרו, אתה לא חייב.

אין לך חובה לתרום לזה שדופק לך בחלון בצומת,

אז שים קופת צדקה, שים שמה, ותעביר את זה למקום שידך יודעת במאה אחוז לאן הכסף הזה, לאן הממון הזה הולך.

ולכן אם אדם יכול להיות אפוטרופוס על נכסי יתומים, או השתבח שמו לעד,

מצווה רבה כעבד ללך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא אבי יתומים ודיין אלמנות.

וליכא למכש למידא אם יצא לריב עליהם,

כי אפילו מאן דשק למיני ממונה בדינה ודיינה לזמר ולייזי,

שניצל משוד הנעים ומהנקת יתומים. אבל הוא מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, למה?

כתוב כל אלמנה ויתום לא תענון, והיה כי צעק אלאי שמוע יש מצעקתו.

מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, מאוד מאוד מאוד, אתה יודע, תיזהר מאוד בדבר הזה.

אז צריך גם לדעת איך להתנהג עם העיתומים הללו, לא לצייר אותם. כמובן שהעיתומים האלו לא יכולים לעשות,

איך אומרים,

מה שעשה הבן של הנסיך הסעודי, ראיתם?

נכנס למגרש, נגמר הסיפור.

הוא שלח לי סרטון

של הבן של הנסיך הסעודי, נכנס למגרש כדורגל, זהו, הפסיק את כל המשחק, נגמר הסיפור.

זה מנסה להוציא אותו, זה האח שלו, לא יודע מי זה היה שם, אף אחד לא מצליח.

בא אליו השוער, זה נותן לו,

עד שלא נתנו לו כדור שם, לא קיבל שוחד את הכדור, לא יכל לצאת החוצה.

הפסיק להם את כל, וכל האיצטדיון, כולם שמחים, רועשים וגועשים, ילד קטן פספוס, מה עושה לאיצטדיון שלם.

אז זה צריך להיזהר, אדם מתעסק עם יתום ואלמנה, כל ארגוני הצדקה והחסד הללו.

עשיתם על הגב שלהם מיליונים ולא נתתם להם, אתם תיתנו את הדין.

חס ושלום, התורה אומרת, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתועים. למה?

איך התנהגת איתם? איך נתת להם? איך התייחסת אליהם? אשרה ואשרר אל כל אדם שמתייחס אליהם כמו שצריך,

שדואג להם,

שמתבזה על ידם, פששש, כמה מעלתו גדולה בשמיים.

הכרתי כמה כאלו.

וכל באי ישר עירו יעללו בשערים מעשיו, שהוא מפקח טוב על נכסי יתומים, כדעת מה לעשות, ומצווה זו מוטלת ביותר על ראשי ומנהיגי הערים.

שתהיינה עיניהם פקוחות מאוד על נכסי יתומים לבל תכלה קרנה חס ושלום, וידחקו את האלמנה בנועם שיח שתוציא מתחת ידה את כל אשר לה,

ושתספק בהוצאה מועטת בדוחק ובצער כדי שיהיה להם קרן קיים בגודלן,

תחסוך בשבילהם.

לא להגיד השם יעזור הכל יהיה בסדר.

נכון, השם עוזר ודאי, השם יעזור זה להגיד כפירה.

איך אתה מרגיש? ברוך השם הכל בסדר, השם יעזור. לא טוב.

השם עוזר, יהודי צריך להאמין שכל רגע ורגע בין ביתו בין ברע, הקדוש ברוך הוא עוזר לו.

לא להשתמש ביעזור הזה, זה נצרות פרוטסטנטית.

ביעזור. השם עוזר. כל רגע ורגע, בעצם זה שאנחנו חיים, אדי,

הקדוש ברוך הוא עוזר לנו.

כל רגע ורגע יהודי, הקדוש ברוך הוא עוזר לו, השם איתו.

וירדו לדין עם כל אדם בדיני ישראל בערכאות של גויים,

ויאכופו אותם בכל מיני כפיות כדי שלא להניח לאבד מנכסים אפילו פרוטה אחת, קטנה.

ואין בזה עוון אשר חטא ולא מקום חשד אלא דבר מצווה ודבר חמדה.

ואפילו לגדול אם אינו בר דעת אשר לא ידע בן מהאמינו בן משמאלו ורוצים לעושקו ולגוזלו והוא מציל אותו אשר אשר חלקו

כגון דם מצווה רבה על היתומים לכל מי שידו מגעת להאציל עשוק מיד עושק.

ועל זה אמרו במשלי ל״ו פתח פיך לאילם

ואלו דברים שאין להם שיעור וגבול בין טוב ובין רע ובל יוסיף ובל יגרר.

מעשה.

לרבנו הקדוש רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש זכותו תגן עלינו אמן באו שני בעלי דין תובע ונתבע.

סכסוך כספי סבוך נפל בין שניהם

והם ביקשו שהאור החיים הקדוש יכריע.

שמע רבנו לבקשתם הוא האזין לטענות חקר אותם ואת העדים שהביא כל צד

בדק את הראיות ופסק לטובת צד אחד.

השני בראותו כי נפסק הדין לנגדו החל מחרף ומגדף את האור החיים הקדוש בקולי קולות.

אך הצדיק האור החיים ישב

ראש למטה רחון, שתק, לא פצה את פיו.

התלמידים שהיו נוכחים בבית דין

התפלאו ושאלו מדוע כבודו לא מחריש על ביזיון כבוד התורה,

דיניה ודייניה.

אמר להם מה אתם רוצים שאני אעשה? מה דעתכם עליי לעשות?

אמרו לו, לפי דעתנו היה על הרב לנזוף עליו ולגרשו מבית הדין ולהטיל עליו חרם כדין המבזה תלמיד חכם ומבזה את הבית דין.

חייך האור החיים הקדוש ואמר עלינו לדון איש זה לכף זכות.

נפשו מראה עליו הוא יצא חייו בדין בניגוד לציפיות שלו ולכן הוא מחרף אך אם ננקוט בדרכו ונתנקם בו

אזי יתחילו לפקפק פה באמיתות של בית הדין

ובפסק הדין ויחשבו כי פסקתי שלא על פי שיקול דעת תורה

אלא לפי מה שנוגע לי כי אני מקפיד על כבודי.

אך אתה שהחרשתי מבינים הכל כי פסקתי לפי ההלכה כי זה ההלכה

כי אם זה היה משהו שנוגע לי צריך לצעוק ולא צעקתי סימן שזה לפי ההלכה זאת ההלכה מה אתה רוצה ממני זה ההלכה צעק על ההלכה.

אני לא בתמונה אני פסקתי מה שהתורה הקדושה אומרת.

האור החיים הקדוש נהג כפי שהוא מתאר בפירושו על התורה את התנהגות רעו הטוב רבנו משה ברדוגו המכונה המשביר

שבשעה שהיה יושב לדון היה משפיל עיניו ארצה ומכסה את פניו בטלית אוי ואבוי הדיינים של היום

בכדי שלא להביט בפני המתדיינים שלו איזה אינטרס אולי הוא קורץ לו עין משהו או זה שלא יהיה חסר שלום איזה שמץ

והוא חשש

שבפינותו לצד מסוים בפנותו סליחה לצד מסוים יפגע הצד השני יפגע הצד השני יגיד למה הוא מסתכל עליו כנראה יש לו איזה משהו איתו

אז בכלל הצד השני יפגע

בחושבו כי הוא נוטעו לצד אחד

חלילה

לכן היה מכסה את פניו לפיכך העיד שלא להסתכל

העדיף שלא להסתכל בפניהם

ואז לא מסתכל ככה נגמר הסיפור אין לי קשר ואני פוסק אך ורק על פי התורה הקדושה זה הגדלות של אבותינו יהי רצון בעזרת השם שנזכה לשאוב מהם את הגדלות הזו נזכה בעזרת השם להמשיך הלאה

בטעימת התורה בלימוד התורה בשמחה ובטוב לבב

ובפרט באים שאנחנו נמצאים בהם

פורים קטן מאחר שושן פורים קטן יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו משמחה

לכל ימות השנה כולה בשפע הגדול ברוך אני אופגש מי אמן ואמן. רבי יחנן ברק שאומר

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעד