עין יעקב - שבת סט-עג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק יב,

אות סט.

אז בשבוע שעבר דיברנו לגבי אותיות האלפא-בטא ועצרנו באות ס'.

נקדים קצת ונאמר מ' פתוחה, מ' סתומה, מאמר פתוח, מאמר סתום, נ' כפופה, נ' פשוטה, נאמן כפוף, נאמן פשוט,

ס' ע' סמוך עניים,

לשון אחר, סימנים עשה בתורה וקנה אותה,

אז דיברנו שאדם צריך לעשות לעצמו סימנים בלימוד כדי שהלימוד הזה יהיה לו זיכרון אמיתי כדי שהוא יוכל לזכור את מה שהוא למד. מלבד זה שאדם מצווה לחזור ולחזור ולחזור על לימודו,

כי אדם שלא חוזר על לימודו, בטוח שמשתכח ממנו תלמודו.

פ' כפופה, פ' פשוטה, פ' פתוח, פ' סתום.

צ' כפופה, צ' פשוטה, צ' כפוף, צ' פשוט.

והיינו, נאמן כפוף, נאמן פשוט.

אוסיף לך הכדור כפיפה על כפיפתו מכאן, שניתנה התורה במנוד ראש.

צריך להתנדנד. יש אנשים, אמרנו בשבוע שעבר,

שכשמתנדנדים לאדם זה מאוד מאוד מפריע להם, הם רגילים לעמוד

דום ולהתפלל.

אבל אם אדם רגיל להתנדנד ולהתפלל, וכך הוא מצליח לכוון יותר בתפילה, אז ככה יעשה.

אבל אם אדם יכול להתפלל רק כשהוא עומד באופן זקוף,

אז אופן זקוף. אותו דבר לגבי לימוד תורה. אדם שמתנדנד בעצם,

מקרב ראייה, מרחיק את הראייה. מקרב ראייה, איך לא עולה המספר, אה?

כן? אז זה אחד מהדברים שהתורה מרפאה את האדם שיושב ועוסק בתורה.

אז תורה אף על פי שמשהו לומד בנדנוד הראש, בכל אופן עדיין הוא מצליח להיות מרוכז. להפך, זה מרכז אותו, נותן לו

יותר ויותר, סייעתא דשמיא בלימוד התורה.

ק' קדוש, ר' רשע.

אמרנו, למה יהיה סמוך ק' לר'? מה היא טעמה מאדר הפדק מר'?

כן? למה אף של ה...

ק' סמוך למה? לאף של הרש? אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני יכול להסתכל ברשע.

ומה היא טעמה מאדרתגה דק' לגבי ר'?

אמר הקדוש ברוך הוא, אם חוזר בו הרשע, אני קושר לו כתר כמותי.

ומה היא טעמה קרעה דק' תלויה.

למה הרגל של הקוף היא רגל תלויה?

איה הדר בליל

וליעול בהך.

ומסייע לה לרשלק אשתא מרשלק אשמע איתך תיווי אם ללצים הוא יליץ. יש פסוק במשלי ג' כתוב אם ללצים הוא יליץ.

ולענבים יתן חן.

בל יטמא פותחין לו,

בל יטהר מסייעין לו. אז אדם שרוצה לעשות תשובה כמו שצריך,

הבעל יטהר מסייעין אותו מן השמיים.

אדם שרוצה לטמא את עצמו גם מסייעין לו מן השמיים לטמא את עצמו.

על דרך זה אותו דבר, אדם שרוצה לשוב בתשובה שלמה לקדוש ברוך הוא,

מה עושה הקדוש ברוך הוא? פותח לי,

פותח לו,

שנאמר פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. אתה תפתח במשהו ואני אסייע לך שזה יהיה כפתחו של אולם.

ש׳ שקר ת׳ אמת.

אז אמרנו האות ראשונה,

אות אמצעית ואות אחרונה באלפא בטא הם אלו

האותיות שרומזים לעניין האמת א' בתחילה, מ' באמצע ות׳,

מכאן שכל התורה כולה היא אמת.

אבל אותיות שקר הן סמוכות

לאחד ליד השני. לומר לך שאדם שהוא שקרן,

הוא ממשיך לשקר, ממשיך לשקר, ממשיך לשקר, ובסוף אמרנו אל השקר אין רגליים,

בסוף הוא נופל לעומת האמת, שזה הת׳

שנמצאת אחרונה.

מה היא טעמה שקר מקרבן מילא?

אמת מרח כאן מילא?

למה אותיות של שקר,

כמו שאמרנו, הם קרובים אחד לשני, ק',

ר' וש', הם סמוכים זה לזה,

ואותיות אמת רחוקות אחד מהשני?

אומרת הגמרא, שקרא, סליחה, שכיח.

השקר, לצערנו הרב, מצוי בעולם.

ארקושטא לא שכיח.

ומאיתא אמה שקרא חדה קרעה קאה ואמת מלבן לבונה.

אז למה אותיות אמת הן, מה שנקרא, יציבים,

שבים למטה, דהיינו, יש בהם שני רגליים,

ובאותיות שקר יש רגל אחת

על כולם.

אומרת הגמרא, קושטא קאה, שקרא לא קאה?

כן, אז

זה הסברנו בתחילה, שבאמת אותיות שקר...

או,

אז הנה, מרשה הקדוש מבאר את זה, בואו נראה.

ואמת מלבן שכל אותיותיו שווין למטה, ואין האחד מאריך על האחרים. מה שאין כן שקר, שהק' בצורתיו מאריך למטה יותר מהרש והשין.

והיינו רגל האחד שהוא קרעה

דקה

שזכר לאל, ואמר קושטא קאה, היינו שיש לו קיום, מה שאין כן השקר.

אין לו קיום.

למה העולם יכול לעמוד על רגל אחת? לא יכול לעמוד על רגל אחת.

אמרנו על שלושה דברים, העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.

והאמת הוא אחד מעמודי עולם.

מה שאין כן השקר, זה לא עמוד בכלל.

כי זה עומד באוויר, הרגל של הקוף עומדת באוויר.

אם הוא עומד באוויר, אז הוא הורס את העולם.

זה כמו שיש יסוד לעולם, והיסוד הזה הוא מבוקע,

הוא שבור בתחילתו ובסופו.

ולכן, חותמו של הקדוש ברוך הוא הוא אמת.

לומר לך שמה?

שהאמת הזו היא נצחית, האמת הזו מתחילה ועד הסוף.

יפה.

עכשיו יש סדר שנקרא אותיות אטבש. מה זה נקרא אטבש?

אז אות מתחילה, אות מסוף.

אות מתחילה, אות מסוף. ככה, לפי סדר א'-ב',

כלפי האחור, כן?

בתחילה מתחילים מ'א' ות',

ב' וש',

ג' ור', וכן על זה הדרך.

אז זה נקרא אותי אטבש.

תודה רבה.

אותי אטבש, אותי תעב,

את עוולו.

בש.

זאת אומרת, א' ות',

הפירוש שלהם הכוונה, אותי תעב.

זאת אומרת, אותו אדם שנא כביכול את הקדוש ברוך הוא, שנא את התורה הקדושה.

בש, בי לא חשק.

הוא לא חשק בתורה הקדושה.

למה בי לא חשק זה הכוונה שלא, יש לו עסק בתורה?

כי ממה מתחילה התורה? מאיזה אות? מאות ב', בראשית ברא אלוקים. אז בי לא חשק.

אותו אחד שלא שומר את דרכי השם יתברך, הוא לא חשק לעבוד את השם.

לא חשק לעבוד את השם. הוא לא התחיל עם הבראשית ברא אלוקים,

עם היסוד.

שמי יחול עליו, וכי יכול לחול עליו שמי?

דהיינו שם השם יכול לחול על אחד כזה, לא.

ג' ור', גופו תימא.

ארחם עליו? לא מרחם עליו.

ד' וק', דלתותי נעל.

קרנועי לא אגדיה? את הקרניים שלו לא אגדיה?

אנחנו נמצאים כבר בחודש אדר,

אז יש רמזים, אתם יודעים, אצל הבוכרים יש כזה מאכל שנקרא

סמוסה.

זה כמו משולש, זה כמו משולש כזה,

זה כמו אוזן המן.

אוזן המן זה הקלאסי שאנחנו מכירים, כן? לא של החנויות, של הבית.

כן, אז האוזן המן הזה,

מה המקורי? זה עם התמרים, אה?

היום מנסים לזייף את זה, עושים עם שוקולד,

עם ריבה, עם חלבה, אני יודע מה, עם כל מיני חרטות.

אי אפשר להרוס את המקור. המקור זה המקור, נגמר, תישאר בזה.

המנסים לעשות.

אז כתוב שהמאכל הזה, איך נקרא בשם שלו המקורי? האוזן המן, איך השם שלו המקורי?

אה, פעם חשבתם על זה?

אנשים לא יודעים, אוזן המן, השם המקורי שלו שמובא בפוסקים,

המן תש.

ה, מ, נון סופי, תש, ת, ת, אלף, שין.

מה הכוונה?

שועדה, מה זאת המילה הזאת, המן תש?

מה זה קשור לאמן? אנחנו יודעים, זה אוזני המן, אז תגיד, אוזן המן, אני יודע מה זה, מה זה המן תש?

אלא, השלושה קרנות הללו לא סתם מאכל,

לא סתם אוכלים את זה.

כתוב שהמן התבונן במה? באבות הקדושים, הוא ראה שיש יסודות חזקים לעם ישראל,

שהם אברהם, יצחק ויעקב, שלושה יסודות

כנגד שלושה שפיצים שיש באוזן המן, או ב, לא יודע, בסמוסה הזה, כן?

ואז המן ראה את זה, תש כוחו.

אמר ככה, עד עכשיו עומד לעם ישראל זכות אבות?

אנחנו מזכירים כל הזמן בתפילה,

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

בכל הזדמנות אנחנו מזכירים את האבות הקדושים.

כששמע המן את הזכות אבות הזאת שעדיין קיימת, מה, כל כך הרבה העם ישראל משתמש עם זה וככה? אוי ואבוי.

נגמר הסיפור שלי.

ככה אמר המן בעצמו.

לכן,

אומרים חזל,

לכן יש מנהג לאכול את אוזני המן, או כיסונים ממולאים בבשר. אבו חארם לקחו את זה לכל השנה, כי הם אוהבים בשר.

כן, כמובן בשחיטה פרטית כמו שצריך.

אבל מי שלא נוהג בזה כל השנה, לפחות נוהג לאכול את זה במה?

בפורים.

למה לאכול את זה בפורים? כי כדי לרמוז לתשישות הכוח שחטף המן הרשע,

ממילא אם חטף המן תשישות כוח, ממילא לא יכל על עם ישראל. כל זה בזכות מה? בזכות

זכות אבות של האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

אז בא הקדוש ברוך הוא ואומר פה,

ד', אמרנו, באטבש, כן, בתחילה וק' בסוף.

דלתותי נעל, אחד כזה נעל את הדלתות שלי, לא רצה לקבל אותי, נכון?

אני פתחתי לו את הדלתות,

והוא נעל אותה, אמר, לא רוצה אותה, ריבונו של עולם, בבית שלי.

מגרשת לו, מכניס סתם בלוויזיה לבית, מכניס טינופת, מכניס כל מיני דברים.

אה, אומר רגש ברוך הוא, את הקרן שלו אני לא אגדיה?

קרנו אגדיה, אני אהרוס לו את הבית הזה.

שלח לו איזה טיל מפלסטין, טנק,

ישר ייפול שם בבית שלו, יהרס לו הכניסה לבית. למה נהרס הכניסה לבית?

הלו,

אתה נעל את הדלת בפני הקודש הבריך הוא לא רוצה להכניס את השכינה לבית שלך.

אני דאגתי שעכשיו יישאר הבית פתוח כדי שאני כן אוכל להיכנס.

עד כאן מידת רשעים.

אבל זה עד עכשיו היה ההסבר כלפי הרשע,

באטבש.

אבל עכשיו בוא נראה מהי מידת צדיקים.

אטבש,

אם אתה בוש,

ג', ר', ד', ק', אם אתה עושה כן,

גור בדוק.

ה',

צדיק סופית כנגדה,

ו', כנגד פ' סופית, חציצה הוה ביני בינך לבין אף.

זאת אומרת, תעשה חציצה בינך, תלמד להתנאה, כדי שלא יהיה עליך חס ושלום, חס וחלילה.

חרון אף השם.

ז', כנגד ע', ח', כנגד ס', ט', כנגד נ' סופית,

ואין אתה מזדעזע מן השטן.

אתה רואה את השטן, אתה לא מזדעזע,

ראה, אתה צדיק, אתה יודע מה המשמעות של מה,

של השטן הזה, כמו שהוא מקטרג.

ממשיכה הגמרא ואומרת י' כנגד מ' סופית.

א', כ', ל', אמר

שר של גהנם לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

לים קול.

ימקול קרוי גהנום.

גהנום קרוי ים.

כולם הולכים לשחות, אה?

כולם הולכים לים, נהנים.

למה? לפי שהרוב הולכים לשם, שאמר שר של גהנום לים שלי,

תן לי את כל העולם ואפילו את ישראל.

אה,

גבול שמדא, אנחנו אומרים במזמור של ראש חודש,

ברכי נפשי, גבול שמדא בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ.

מתחילתו של עולם כולו היה תוהו ובוהו.

הים כולו היה מציף את העולם כולו.

בא הקדוש ברוך הוא ואמר למים זהו עד כאן, גבול.

גבול סנדא בל יעבורון, אתם לא עוברים יותר.

למה? אנחנו רוצים לשטוף.

זה כביכול ממחיש לנו את מה שמבקש השר של גהנום.

השר של גהנום, דהיינו השטן, הוא כמו הים.

הוא רוצה לכרת את כולם, לסחוף את כולם, כמו שהמים רוצים לחדור, ללכת לכל מיני מקומות.

אם לא ישימו להם מפרצים,

לא ישימו להם גדרים, לא ישימו להם סחרים, לא ישימו להם סייגים,

הם ישטפו,

נגמר הסיפור. הצונאמי שואל מישהו אם לבוא או לא.

לא שואל, נכנס בכל הכוח.

בתים, בניינים, אנשים, נשים,

הכול הוא מושך לבפנים.

הכול לא משאיר זכר, שום דבר, רק חורבן משאיר.

אותו דבר השטן, רוצה לקחת את הכול. מתחילה כבר אמר הקדוש ברוך הוא, אני כמו הים.

תבין, אני רוצה לקחת את כולם, שום דבר לא להשאיר.

יפה, תן לי את כל העולם כולו ואפילו את ישראל, אומר רשי.

יפה.

אחס בתא גיף, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אחס עליהם מפני שבעטו בגיף.

מה זה גיף?

גיף זה שם

נרדף או

מדומה לניאוף.

היות ועם ישראל התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו,

התרחק מן הניאוף, התרחק מכל הדברים הלא טובים,

בא הקדוש ברוך הוא ואמר, אני מרחם עליכם.

אתם לא נדבקים לטומאה, אני מרחם עליכם. נותן לכם סייעתא דשמיא.

דחץ,

דלת כף צדיק סופית,

דקים הם,

כנים הם, צדיקים הם.

הלק, הלק, אין לך חלק בהם.

ומר,

ומר,

זין נון סופית, שין תף, אמר גיהנום.

לפניו ריבונו של עולם,

מרי,

זנני מזרעו של שת.

דהיינו,

הגיהנום הזה הוא רעב, כל הזמן האש מתלקחת בו, פשששט, מה צריך לעשות שם

כדי שהוא ישבע? להשליך לו שמה אוכל.

נכון? כמו שהאדם ממלא את מה? את רעבונו.

אוכל, לסוב הצדיק אוכל, לסוב הנפשו ובטן רשעים תחסה.

אז כביכול אותו, אותו גיהנום בא לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לו, ריבונו של עולם,

תן לי, תן לי את בני שת,

שעליהם הושתת העולם בעצם, את כל האומה כולה. תן לי, אני רעב, אני רוצה לאכול עוד ועוד ועוד ועוד. זנני מזרעו של שת.

תזון אותי, תן לי.

אל-בם-גן-דס, לאן אוליכם?

לגן הדס.

ה', ע', ו', פ', סופית, אמר גיהנום לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, עייף אנוכי.

ז', צ', ח', ק', הללו זרעו של יצחק.

ט', ר', י', ש', כ', ת',

תר, יש לי כיתות, כיתות של אומות העולם שאני נותן לך.

אמר לו הגדוש ברוך הוא, תסתפק במה?

בחבילות, בחבילות של אומות העולם. עכשיו אתם מבינים למה הגדוש ברוך הוא ברא הרבה מאומות העולם?

היות והגיהנום רעב, והוא צריך הרבה,

יכולת להכניס לבפנים. לכן הכפיל הקדוש ברוך הוא את אומות העולם, כדי שיוכל לתת אותם חלק

גדול לגיהנם, כדי שיהיה שבע אותו גיהנם.

יפה.

אז אומר רש״י, על פי הגמרא בחגיגת ט״ו, כתוב הרשע נוטל חלק גדול.

איזה חלק גדול? של מי?

הרי אם הוא עשה עבירות, מגיע לו לפי מידתו.

לא.

אבל אם הצדיק עשה מצוות, מה יעשה הקדוש ברוך הוא עם הגיהנום הזה?

מלביש הקדוש ברוך הוא את הגיהנום הזה על הרשע.

ממילא הרשע נוטל חלק גדול בגיהנום.

אה, אם ככה, עכשיו הגיהנום יכול להיות שבע.

יפה מאוד.

אות עין.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרה מניין ללשון נוטריקון מן התורה,

שנאמר כי אב המון גויים נתתיך אב נתתיך לאומות.

בחור נתתיך באומות.

המון חביב נתתיך באומות. מלך נתתיך לאומות.

לאומות.

ותיק נתתיך באומות.

אנא נפשי כתבית יהבית.

רבנן עמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה.

יקעדעמרי אנוכי למפרע יהיבה.

כתיבה נאמנין אמריה.

אז כן,

הקדוש ברוך הוא סידר את אברהם אבינו כאב המון גויים,

ובלשון נעימה, טובה

ומשובחת

שם הקדוש ברוך הוא

את הכתוב, כי אב המון גויים נתתיך, שהשתמע מה שנקרא לכל אותם הצדדים כולם.

דבר רבי נתן אמרי כי יראית הדרך לנגדי,

יראה רעתה נתתה.

דבר רבי ישמעאל תנא כרמל,

למה נקרא שמו כרמל? כר מלא.

ראשי כותב, גם אם ינחת העומר כתיב גרס כרמל שמביאה כשהיא לחה, מביא אותה את הקורבן הזה, קורבן העומר,

בעוד שהזרע נפוח והכר של הקש מלא הימנו.

אז הוא מביא את הקורבן הזה.

אביו כלוי באש, גרס וכרמל.

אז זה נקרא כרמל, כרמל, מישון, כר מלא. זאת אומרת עמוס, הגרגיר עמוס. במה?

בזרעים יחד

עם המים, הלכים שבפנים. רבי ישמעאל תנא.

כן, רבי עכא בר יעקב אמר, קללה נמרצת.

נוטריקון נואפ הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא.

תועבה הוא.

רבי נחמן בר יצחק אמר, מה נדבר ומה נצדק? נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו.

דקים אנחנו, קדושים אנחנו.

כן, ההורג, פרק 13. סליחה, פרק 13, אות עין א', תניא.

מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים,

כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר.

נפטר גדול הדור,

אנשים לא בוכים,

לא מרגישים בחיסרון.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני אתן לכם להרגיש מקרוב, השם ישמור ויציל.

ואז הוא לוקח ילדים צעירים מהעולם.

הוא אומר, למה הוא נפטר? למה הוא פה? למה שם? כי אתם לא בכיתם.

אממ.

כדי שיבכה ערבו נשק למיניה,

אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר.

כשכל הבוחר מתאבל על אדם כשר, מוחלים לו על כל עוונותיו.

למה? היות ועשה לאותו אדם כבוד.

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, משום חליפה בר אגרא,

שאמר משום רבי יוחנן בן נורי,

המקרע בגדיו בחמתו, אדם עצבני קורע את הבגד שלו.

והמשבר כליו בחמתו לוקח את העציץ, בום, שובר אותו על הרצפה.

והמפזר מעוד בחמתו לוקח את הכסף שלו, זורק מעצבים.

יהיה בעיניך כעובד עבודת כוכבים ומזלות.

כל אלה בגדר של אנשים שעובדים עבודת כוכבים ומזלות.

למה? דרכם של אומות העולם לעשות את הדברים הללו.

ואין דרכם של עם ישראל להתעצבן ולהגיע למידות כאלו מכוערות ונבזות.

שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו כך, עשה,

אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך.

עד שאומר לו עבוד עבודת כוכבים ומזלות, הוא בדרך.

והולך ועובד. ואמר רבי אבין, מהי כרעה בתהילים פה א', לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל ניכר?

אומרים את זה כל בוקר.

איזהו אל זר שיש בגופו של האדם?

הווי אומר, זה יצר הרע.

ויהי עבד למירמה אימתה אנשי ביתה שרה.

ברגע שהוא מטיל אימה יתרה על אנשי ביתו,

אז זה דרכו של יצר הרע.

להפחיד את בני הבית.

קראתי רב יהודה שליף מצוויתא,

רב ארע בר יעקב תבר מיניה טיברה,

רב ששת רמלה לאמתה

מוניניה ארישה, רבי אבא תבר נכתמה.

אז כל אחד ואחד

היה עושה פעולה מסוימת כדי שיראו שהוא כועס.

אחד היה שולף בחמתו מהבגד

כדי שיפחדו ממנו, כן, חרב.

או אחד היה שולף את

נכתמה, את כיסוי הכד.

ואחד היה שופך את מה? את הפצצת סירחון, זה נקרא ציר של דגים.

ציר של דגים, היה שופר, וככה היו מבינים את הרמז.

נגמר הסיפור.

יפה מאוד.

עין בעת אמר רבי יהושע,

לשום מה אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי,

משום בר כפרה קולה מוריד דמעות על אדם כאשר הקדוש ברוך הוא סופר את הדמעות הללו,

ומניחן בבית גנזיו,

שנאמר בתהילים נו נודי ספרת אתה תשימה דמעתי בנודיך הלא וספרתך.

ואמר רבי יהודה אמר רעב,

כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו,

יוצקים אותו,

שם שמו,

יוצקים אותו בתוך איזה,

שנאמר בירושע כף ד' ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש, מלמד,

שרגש עליהם ההר לאורגן, געש עליהם, פתאום עלה ביצאה, רצה להרוג אותם שם.

ואמר רבי חייא ברבה, אמר רבי יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם,

אינו מאריך ימים מידה כנגד מידה.

אה, אתה לא ארחת בהספדו של תלמיד חכם שצריך להספיד,

אתה קיצרת, גם לך יעשו חשבון.

מידה כנגד מידה, קיצור ימים ושנים.

שנאמר בישעיה כז בשעשאה בשלחת יריבנה, בשלחת יריבנה.

הייתי ברבך ברבה לרבי יוחנן, ויעבדו, כתוב בשופטים ב',

ויעבדו העם את השם כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע.

אמר לבבלי, ימים האריכו, שנים לא האריכו?

מה רק ימים האריכו? מים שנים.

אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, אנחנו גומרים כל בוקר.

כמה פעמים ביום אנחנו אומרים את זה?

פרשת ציצית כתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם.

זה פסוק דברים יא',

ימים ולא שנים?

אז מה זה ימיכם?

למה לא למען ירבו שנותיכם ושנות בניכם?

ככה לכאורה צריך להגיד, מה זה ימיכם וימי בניכם?

ברכה שאני, מה, אין פה ברוכה?

זה רק הכוונה על ימים?

ואמר רבי חייא ברבא, אמר רבי יוחנן,

אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים כולם.

אחד מבני החבורה שמת ידאגו כל החבורה כולה.

אמר לה, אמרלה, דמת גדול,

ואמרלה, דמת קטן. לא משנה אם זה מת גדול או מת קטן, צריכים לדאוג.

ואמרה בבא רב הונא, אחא בציפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות.

ציפור דרור,

תפסת אותה, היא צריכה להיות חופשייה.

תפסת אותה, מה היא עושה?

מנסה.

לא הולך,

הוציאה את נשמתה. נגמר הסיפור.

לא יכולה לקבל מרות של מישהו שהיא שלוטה לרגילה להיות חופשייה.

וענא דבר רבי ישמעאל, למה נקרא ציפור דרור,

שדרה בבית כבשדה, היא רגילה לחופשיות, רגילה לפנטהאוז,

היא לא יכולה להיות בבית קטן של חדר אחד.

היות ודרכה להישמט ממקום למקום, ממקום, מזווית לזווית,

לכן אתה לא יכול לשלוט עליה, אם אתה לא יכול לשלוט עליה,

נגמר הסיפור.

יפה.

כן, סיימנו באות עין גימל.

נעבור בעזרת השם למוסר, כי בלי מוסר אי אפשר להיות בן אדם.

וליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו. אמן.

הלכה.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, ברכות ח' א', מיום שחרב בית המקדש, אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא

ארבע אמות של הלכה. ואמרו, אוהב השם, שערים המצוינים בהלכה.

ויש בזה שני פנים, שניהם כאחד טובים.

האחד הוא לימוד ההלכה.

דהיינו, הגמרא בפלפול להקשות ולתרץ, על זה אמרו,

גמרא אין לך מידה טובה הימנה.

שבמקום לפלפל על שאר ספרים ודברי האחרונים, יותר טוב לפלפל בגמרא.

שעל ידי הקושיות והתירוצים הוא מברר קש מן התבן, הוא מקשט את הכלה,

הכוונה, אותיות הלכה.

ועל זה אמרו, חדי קודשה בריחו בפלפולה.

ולכן ראוי לכל תלמיד חכם שתורתו אומנותו שיהיה עת לו עת קבוע,

וכל יום ללמוד הלכה אחת בפלפול עצום כפי כוחו.

לעיין, עוד ספר, עוד ספר, לא, זהו.

תקציר הלכות, נגמר הסיפור.

ואם אין ידו משגת לפלפל בחוכמה, ילמד ספרי רבותינו המפרשים המפלפלים בזה.

ויש פירוש אחר,

המצוינים בהלכה,

שמפלפלים לברר ההלכה ולמעשה לברור את הכל כדי להוציא דין אמת לעמיתו.

כיצד

תהיה ההלכה הזו?

היום עסקו באחד מן הפורומים בעניין של הטורטייה.

טורטייה של זמננו,

ממין נעשית,

האם היא מקמח תירס,

או היא מקמח רגיל, קמח חיטים.

ולכן, מה תהיה ברכתם? מביאים את זה היום למקומות,

כן, אני מדבר על מקום שמקפידים על הכל כמו שצריך,

אז לו יצויר שעשו אירוע בכשרות כמו שצריך, כדת וכדין עם המשגיחים והכול, ממש

ביתר שיעת ויתר עוז, ושם הביאו טורטייה.

קמח ומים,

בלילה מאוד מאוד מאוד דקה, ועופים אותה.

מה תהיה ברכתה?

אם תהיה ברכתה מזונות,

תהיה ברכתה המוציא לחם מן הארץ, נחלקקו בזה רבותינו.

אז כמובן שצריך ליטול ידיים.

זה המוציא לחם מן הארץ,

זה לא מזונות.

אבל אם זה מקמח תירס,

אז באמת תהיה ברכתו מה?

מזונות.

לכן מאוד צריך לדבר הזה, יש אומרים אחרת גם,

אבל מאוד צריך לדעת את הדברים, מה אדם מכניס לפה שלו.

לכן לפני שהאדם מכניס את הדבר מאכל לפה, יברר מה צריך לברך עליו.

אם לא, מה יעשה?

הוא לא יודע עכשיו, בא, הגיע לאולם, לא יודע מה לברך עכשיו על הטורטייה. מה יעשה?

מספק ייגש, ייטול את ידיו,

יברך המוציא אליכם מן הארץ, ויאכל את הטורטייה הזו בתוך הסעודה.

אחרת הוא נכנס לבעיה.

ולא להגיד, לא, פשוט לי שזה מזונן. מה פשוט לך?

אתה בדקת מאיזה קמח זה? מה פשוט לך?

למה בעניינים של גשמי זה לא כזה פשוט?

ודף רק בעניינים של רוחני, חס ושלום.

אז זה נקרא

המצוינים בהלכה שמפלפל לברר את ההלכה למעשה להוציא דין אמת לאמיתו.

כי גם זה טוב מאוד לברר ספקי דדיינא.

כל מיני ספקות של דינים. וידוע שספרי השאלות והתשובות שעושים בכל דור,

הם היו לנו לעיניים,

ולא אלמן ישראל, וראוי לכל מי שחננו השם דעת שיברר את הדין שנכנס בו לבית הספק.

ויין היטב בגמרא ובפוסקים עד אשר יצא כנוגה ההלכה.

אל תהילה בדברים מפורשים כסמלה,

ויכתוב בספר רק הנוגע לעניין דינא, ולא יערב את מלאכת השיטה במלאכת התשובה.

ובזה יהיה מועיל לרבים לדורות הבאים, ועל כל פנים אין לסמוך על כל הנמצא כתוב,

עד יבחנו בבחינת שכלו האמת איתו או לא.

כי כל אדם כוזב ולפום חורפה שבשתה.

הוא לפעמים יכול לכתוב,

והוא יחשוב שזאת הדרך הנכונה,

בסוף פתאום הוא מגלה שהוא טער,

כי הרבה אחרים כתבו הפוך ממה

שהוא אמר לגמרי.

וזה לא מה שהוא הבין בכלל בדברי הכתוב.

ויש דינים שהם כהררים התלויים בחוט השערה,

שבחילוק מועט מיד משתנה הדין.

וזה דבר מוטל על יושבי מדין שיהיו חדין להבין עומק הדין ולדמות בקל דין לדין ואחמין למווה על רזה דנא שאלוקים יחננו בחוכמה או דעת ותבונה.

השבוע הייתי בבני ברק באחד הכוללים,

אז מצאתי שם משהו יפה על המוסר.

אמרתי אני אצלם את זה כדי שאני אוכל להקריא לכם

את הדבר הזה מאוד מאוד חשוב.

וכך זה כתוב, הסיבה שקשה לאדם ללמוד מוסר.

יש הרבה אנשים שאומרים, אוי, קשה לי, לא יכול לשמוע אותו. הוא כל הזמן מדבר על מוסר,

כל הזמן הוא רוצה לתקן. אתה לא מבין שאי אפשר לתקן את כל העולם? אתה לא מבין?

עוד לא קם הבן אדם שהצליח לתקן, ככה הם טוענים.

ישנם שמתלוננים שעל אף שהינם לומדי מוסר,

אינם חשים שלימוד המוסר משפיע על... אני לא מאץ, סיימתי אורחות צדיקה.

סיימתי מסילת ישרים, הכול סיימתי, אבל שום דבר.

לא מרגיש שום טעם במוסר.

ראשית, צריך לדעת

שלימוד המוסר

בהכרח משפיע, וגם אם לא מרגישים זאת במוחש,

צריך לדעת שבהכרח ישנה השפעה,

הן לטווח המיידי והן לטווח הארוך, כל אחד כמובן לפי מה שזוכה.

אך על פי רוב הבעיה האמיתית שלא לומדים

ברצינות ובקביעות את המוסר.

לכן, לא ייתכן לבוא לסירוגין,

או להגיע לפני תפילת ערבית לדקות בודדות לשמוע איזה שיחת מוסר,

ועוד לשאוף לקבל טעם במוסר. אני רוצה להרגיש טעם במוסר, אני לא מרגיש.

מכמה דקות לא תרגיש טעם.

אם לומדים באמת וברצינות בספרים

של ספרי המוסר, ומתמידים בכך כל יום,

מייד רואים את ההשפעה המיידית,

וממילא גם מקבלים

טעם במוסר.

עוד דבר.

ישנם השואלים מדוע לא די בעבודת התפילה לחיזוק ליראת שמיים? לא צריך ללמוד מוסר כדי להיות ירא שמיים.

או מדוע לא ניתן להסתפק בשיחות המשגיח בישיבה?

ומדוע נחוץ דווקא ללמוד מוסר בסדר מוסר? יש בישיבות סדר מוסר שלומדים.

התשובה על כך כי מלבד שלימוד המוסר

מעורר ליראת שמיים, שאת זאת באמת ניתן לקבל גם על ידי אגדות חזל.

אדם שרוצה לספוג יראת שמיים, כמה פעמים שאלו את הרב,

מה יעשה? הוא לא יודע עכשיו ללמוד.

קודם כל תקרא סיפורים על גדולי עולם, על רבי עקיבא,

משה רבנו,

ראשי הקדוש.

נקרא, אתה רוצה יראת שמיים? קודם כל תראה מי זה היו גדולי האומה האמיתית, לא בן גורגור.

גדולי האומה האמיתית זה הכוונה גדולי עולם.

מי זה אברהם אבינו?

מי הם היו כל הצדיקים

של הדורות הקודמים? ממילא אתה תשאף להגיע לדרגות שלהם.

ויש תפקיד עיקרי נוסף, שהאדם יתבונן במעשיו ויבקר את עצמו. זה כל יום לפני השנה.

במה הוא באמת צריך תיקון? בפרט בחודש אלול.

ולעניין זה לא די בשמיעת שיחה, שאדם שומע איזה שיעור,

שאינו יכול להקיף את כל הדברים הנצרכים

והצריכים תיקון. ומלבד זאת,

הלא רק הלב יודע מרת נפשו,

והוא שיודע היטב במה בעיקר הוא צריך תיקון.

לכן, כשאדם יושב עם עצמו ועושה חשבון נפש, אין יותר טוב מזה.

הוא עשה עם עצמו חשבון נפש, הוא מבין

במה הוא לא בסדר, ובמה הוא

צריך לתקן את עצמו.

אז באמת הוא יכול להגיע לגדרים טובים.

ועוד קטע.

וישנה טעות נפוצה, כותב פה הרב,

שכאילו מרן הגאון רב ישראל סלנטר זצל הוא שחידש את הצורך ללמוד

את המוסר.

אך האמת לא כך היא.

עיקר חידושו של רב ישראל סלנטר, זכותו תגן עלינו אמן,

הייתה בתועלת של לימוד המוסר בניגון ובהתפעלות.

זאת אומרת, המוסר היה קיים.

רק מי חיזק אותו?

רב ישראל סלנטר, על ידי שהוא אמר, תלמד את המוסר בניגון.

תלמד את המוסר בהתפעלות, ממילא זה ישפיע עליך.

שכוחו גדול להשפיע על הנפש.

אך את עצם חובת הלימוד המוסר לא חידש רב ישראל סלנטר. בכל הדורות

גדולי ישראל כבר הזהירו ועוררו על חיוב

של לימוד המוסר.

אם ככה,

אז כן חייב ללמוד, לא חייב ללמוד. יוצא מפה שהחיוב הוא חיוב גמור ללמוד.

לימוד המוסר אינו מידת חסידות.

לימוד המוסר הוא כמו שכתבו הפוסקים, חיוב גמור בכל יום ויום הוא לכל אדם,

והוא אף קודם לכל שאר הלימודים שילמד אדם כל היום.

וכפי שכותב החיי אדם בצוואתו הקדושה הוא פשיטא,

זה הלשון שלו,

ופשיטא שהוא חוב גמור על כל אדם ללמוד בכל יום בספרי היראה עם מעט ועם הרבה,

שהוא יותר חיוב מכל לימודו.

כי מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה, קודם כל ליראת שמיים.

וכך פסק גם רבן של גדולי ישראל, החפץ חיים זכותו תגן עלינו, אמן, במשנה ברורה,

סעיף א',

שכתב את צריך האדם לקבוע לו עת ללמוד בספרי מוסר בכל יום ויום עם מעט ועם הרבה,

כי הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו.

ותבלין היצר הרע הוא תוכחת מוסר ולימוד במאמרי חזל.

אז פה, מוריי ורבותיי, אנחנו רואים כמה שהאדם בלי מוסר,

חס ושלום, חס וחלילה, הוא רקוב.

הוא לא יכול להגיע לשורשים האמיתיים של מה?

של היהדות, כמו שצריך שהוא לא תפוס במוסר. אבל אם אדם תפוס במוסר,

ממילא כל ההוויה שלו, כל

הדרך שלו היא דרך נכונה, היא דרך אמיתית.

וזה, תדעו לכם, לעתיד לבוא,

כתוב שספרי הפוסקים לא יפסקו כמותם.

זה כמו הלכה כבית הלל או הלכה כבית שמאי, בימינו הלכה כבית הלל.

אבל לעתיד לבוא ההלכה תהיה כבית שמאי, לומר לך שמה?

שמחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים. ואיזוהי מחלוקת שהיא לשם שמיים?

לא מחלוקת של קורח ועדתו,

אלא מחלוקת של הלל ושמי, שכל כוונתם הייתה לשם שמיים. אותו דבר,

בימות המשיח, בעזרת השם, וכשיבוא מלך המשיח,

איך יקבעו את ההלכות? איך יקבעו את הפסקים?

הכל על החומרות.

הכל על הדברים החומרים. ואיפה לומדים את כל החומרות? ואיפה לומדים את כל ההלכות?

על בוריהם כמו שצריך, רק מספרי המוסר.

לכן, אדם שדבק מעכשיו בספרי המוסר, הוא מרגיל את עצמו לקראת מה?

לקראת הלימוד, לקראת שינון, לקראת ההרגל, בהלכה,

כמו שצריך.

השם יזכנו בעזרת השם על דבר כבוד שמו, שנזכה להידבק במוסר,

נזכה להתמיד בלימוד המוסר, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יזכה את כולנו להיות בני אדם טובים ומתוקנים, אמן. רבי חננא מהקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיקר בעליהם תורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגיד.