על מי מותר ומצוה לדבר לשון הרע? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: למשפחת אזראי יזכו לתשובה שלמה, ימשיכו להיות בזיכוי הרבים תמיד, ה' ישלח להם זיווגים הגונים וכשרים, הצלחה בלימוד התורה הקדושה, הצלחה בלימודים ובמבחנים, בריאות, אריכות ימים, פרנסה בשפע רב! "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג י) יצליחו בכל משלוח מעשה ידיהם – אמן!. 

האם מותר או מצווה לדבר לשון הרע, ועל מי? 

רש"י ביומא: "מפרסמים את החנפין; שהן רשעים ומראים עצמן כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו, מצווה לפרסמו מפני חילול ה'! שבני אדם למדין ממעשיו, שסבורין עליו שהוא צדיק". אז אומר רש"י: מי שמכיר במעשיו של אדם שהוא רשע, מצווה לפרסם אותו מפני חילול ה', מה יקרה? בני אדם למדין ממנו, אם אתה לא מזהיר ציבור מהאדם הזה חושבים שהוא צדיק ולומדים ממעשיו. ועוד, כשבאה עליו פורענות, {הרי תבוא עליו פורענות! הוא רשע} 

אז בני אומרים: "מה הועיל לו זכותו?! לא כדאי להיות צדיק! אם צדיקים סובלים ככה אז למה אני צריך להיות צדיק"?... שנאמר: "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ" מה ההמשך בפסוק? "וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו" (יחזקאל ג כ) אני ממציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו וידעו את מעשיו! צדיק ששב מצדקו, ה' מכשילו לעיני כולם שיתגלה קלונו ברבים! כן? 

המאירי אומר (בשבת מ): "כבר ידעת שלשון הרע מגונה ביותר, ומכל מקום כל שמספרו כדי להבאיש מי ששמועותיו רעות, ומספר בגנותו כדי להרחיק אחרים מעליו שלא ללמוד ממעשיו - תבוא עליו ברכה! ואפילו בעבירה של דברי סופרים - מותר לקרותו: "עבריין!" ולספר בגנותו! שאלמלא דברי סופרים אף דברי תורה אין מתקיימין, והנוגע בהם דהיינו; בדברי סופרים, כנוגע בבת עינה של התורה!". 

אז המאירי אומר מפורש: לשון הרע הוא מגונה! אין מה לדבר, אבל כל מי שמספר כדי להבאיש את השמועות הרעות שיש על בן אדם מסוים, אדם מפורסם זה נקרא "סאני שומעניה" שמועתו רעה, כולם מכירים יודעים, יצא שמועת עליו בכל מקום יודעים שמעשיו גרועים! אם אתה מספר בגנותו כדי להרחיק אחרים מעליו שלא ילמדו ממעשיו - אז תבוא עליך ברכה! כמה שאתה מדבר עליו להבאישו בעיני אחרים תבוא עליך ברכה. ולא רק אם זה שמועתו רעה בעניינים קשים או דברים שהם דאורייתא, אלא אפילו בדברי סופרים, אם הוא עובר על דברי סופרים, מותר לקרותו: "עבריין!" ולספר בגנותו. 

בספר "חכמה ומוסר" הסבא מקלם, הוא מביא בשם רבנו הגאון רבי חיים מוולוז'ין זכותם תגן עלינו: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט טז): במקום שיש לספר לשון הרע - הנמנע מלספר עובר על "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"! אם אתה לא מסכים להגיד את באשו וצחנתו של האיש שעובר את העבירות, ואתה נמנע מלספר במקום שאתה צריך לספר וחובה לספר; אתה שופך דמים! אתה עובר על "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" אנשים ייכשלו והקולר יהיה תלוי בצווארך! 

בהקדמה לספר "שמירת הלשון" של החפץ חיים הוא אומר כך: "וְגַם תּוֹעֶלֶת מִידִיעַת הַדִּינִים לְאִידָךְ גִּיסָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֶאֱסֹר בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְוָה לְגַנּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהַטְעוֹת אֶת הָרַבִּים בְּדֵעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת!". למה חשוב לדעת דיני "לשון הרע"? בשביל שאתה תדע מה מותר ומה אסור, אבל גם תדע שלא באופן גורף: לא לדבר בכלל על אף אחד, שלא יבוא להחמיר על עצמו ולאסור מלדבר לשון הרע במקום שמצווה לגנות! כדי שהמגונה לא יוכל להטעות את הרבים בדעותיו הכוזבות. 

בחפץ חיים (בכלל ד' סעיף י') אומר: "וְאַף עַל פִּי כֵן אִם רוֹאֶה אָדָם בִּאֶחָד מִדָּה מְגֻנָּה, כְּגוֹן: גַּאֲוָה אוֹ כַּעַס אוֹ שְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת אוֹ שֶׁהוּא בַּטְלָן מִתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, נָכוֹן לוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לִבְנוֹ אוֹ לְתַלְמִידָיו וּלְהַזְהִירָם, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַּעֲשָׂיו! כִּי הָעִקָּר מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, הוּא אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְלִשְׂמֹחַ לִקְלוֹנוֹ, אבָל אִם כַּוָּנָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו - פָּשׁוּט דְּמֻתָּר וּמִצְּוָה נַמֵּי אִיכָּא! אַךְ בְּאֹפֶן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִרְאֶה, דְּמִצְוָה לְהַמְסַפֵּר גם לְבָאֵר הַטַּעַם, לָמָּה מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ". 

אז אומר פה, תקשיבו! אפילו אם מידות מגונות יש באדם; גאווה, כעס! או שאר מידות רעות, או שהוא בטלן מתורה! - נכון לי לספר לבנים שלי, לתלמידים שלי, כל אדם, אני מדבר בכוונה להביא דוגמא, מצווה ונכון לספר שלא יתחברו עימו, כדי שלא ילמדו ממעשיו! כי העיקר מה שהזהירה התורה מלשון הרע אפילו על אמת, זה אם הכוונה לבזות את חברו ולשמוח לקלונו זה העיקר, זה אסור!! זה רע!! אפילו אם אתה אומר את האמת למדנו את זה אתמול גם בהרצאה (ירושלים, 'האדם כולו שקרים' 12-02-2019). 

אבל, אם הכוונה לשמור את אלה שאתה מודיע להם שלא ילמד ממעשיו, פשוט שמותר ומצווה יש גם בזה. זה להסיר "מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (ישעיה נז יד) אבל ראוי להסביר את הטעם שיבינו למה אתה אומר את זה, מה מצאת בו לא טוב. 

ב'באר מים חיים' (שם סעיף קטן מג) כתב: "ולעניין הפרט שלא יְגַדל העוולה ממה שהיא" כשאדם אומר את הדבר אז יגיד את הדברים מדויקים, לא יגדיל ינפח את העוולה. לעניין הפרט הזה שלא יגדל העוולה יותר ממה שהיא, אם יספר להם כאשר הוא - לא יתרחקו מאיתו, ויכול לבוא מזה רעותא, אומר החפץ חיים: אפשר דמותר לגדל העוולה! אם אתה יודע שאתה תגיד את הדברים זה לא ישאיר רושם על אנשים, 

- "איי נו אז... כמעט כולם..." 

זה לא, לא, לא ישפיע, הוא אומר: אפשר דמותר לגדל העוולה!! בשביל שיתרחקו ממנו. אבל העיקר לכוון לכבוד שמים, ואם הוא רואה שיהיה מזה תועלת, ולא יעשה את זה מצד שנאה. 

איך מסיים החפץ חיים את ספרו: "ודע, וכל מה שכתבנו בספר הזה מעניין גודל הזהירות מעוון לשון הרע, היינו; למי שהוא עדיין בכלל עֲמִיתֶךָ. אבל באותם האנשים הכופרים בתורת ה' אפילו רק באות אחת, והמלעיגים מדברי חז"ל - מצווה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני הכל ולגנותם!! כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים. 

בתוך הספר מדגיש כמה פעמים: שכל איסור לשון הרע זה על "עֲמִיתֶךָ": "ודע דכל זה בסתם איש ישראל, אבל אם נתברר לו לפי העניין שסיבת העוון הוא מפני שיש בו אפיקורסות חס ושלום, על איש כזה לא נצטווינו בלָאו דלא תֵלֵךְ רָכִיל למה? הוא איננו בִּכְלַל עֲמִיתֶךָ, "עֲמִיתֶךָ" זה עִם שאתך בתורה ובמצוות. 

וב'חפץ חיים' (בכלל ד' סעיף ז') הוא אומר ככה: "וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא דַּוְקָא בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו, אֲבָל אִם בָּחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְתָמִיד יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, כְּמוֹ הפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אוֹ שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵעְבֵרָה אַחת!" עבירה אחת לא נזהר; צובע את השערות, יש אנשים צובעים את השערות... מגלח את הזקן, מקצץ את הפאות במקום שאסור וכו', דברים גלויים, רואים, וזה הוא עובר על זה, לא נזהר מעבירה אחת. 

"אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמּוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה, דְּהיְנוּ; בֵּין שֶׁאוֹתָה הָעֲבֵרָה, שֶׁהוּא רוֹצֶּה לְגַלּוֹת, עָשָׂה הַחוֹטֵא כַּמָּה פְּעָמִים בְּמֵזִיד, אוֹ שֶׁעָבר בְּמֵזִיד כַּמָּה פְּעָמִים עֲבֵרָה אַחַת הַמְפֻרְסֶמֶת לַכֹּל שֶׁהִיא עֲבֵרָה, אִם כֵּן מוּכָח מִנֵּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת שֶׁגָּבַר יִצְּרוֹ עָלָיו עָבַר עַל דִּבְרֵי ה' כִּי אִם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנְגֶד עֵינָיו!" 

היה פה מישהו שהיה מגיע תמיד ותמיד צובע את השערות, הערתי לו והראיתי שולחן ערוך: 'שאסור לצבוע אפילו שערה אחת!' לא עוזר 

- רשע!! עבריין!! 

למה? כתוב: אם עובר בְּמֵזִיד כַּמָּה פְּעָמִים עֲבֵרָה אַחַת והיא מְפֻרְסֶמֶת לַכֹּל שֶׁהִיא עֲבֵרָה, מוכח שזה לא פעם אחת שהוא נכשל בדבר וגבר עליו יצרו, - לא! זה כבר הוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ! וְאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנְגֶד עֵינָיו. "לָכֵן מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ בֵּין בְּפָנָיו וּבֵין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאִם הוּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אוֹ יְדַבֵּר דָּבָר, וְיֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְצַּד הַזְּכוּת וּלְצַד הַחוֹב" מה אנחנו בדרך כלל אומרים? "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט יט) - לא!! באיש כזה צָּרִיךְ לְשָׁפְטוֹ לְצַּד הַחוֹב!! לא ללמד עליו זכות! מאחר שֶׁנִּתְחַזֵּק לְרָשָׁע גָּמוּר בִּשְׁאָר עִנְיָנָיו. 

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" - עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים" זאת אומרת אסור לצער יהודי, בפרט שזה יהודי שומר תורה ומצוות אסור להונות אותו, אבל מי שֶׁלֹא שָׁת לִבּוֹ לִדְבַר ה' - מֻתָּר לְהַכְלִימּוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו! וְעוֹד אָמְרוּ: "מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנִי חִלּוּל ה'!", וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוֹכִיחַ אוֹתוֹ בָּזֶה וְלֹא חָזַר! - מותר לפרסמו ולגלות על מֻתָּר לְפַרְסְמוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חֲטָאָיו בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב!" 

ואפילו לקרותו: "מחמוד!" 

חצי שנה ניסיתי לשכנע אותו לטובתו - לא עזר! - רשע נשאר רשע... 

"וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם (בְּסוֹף פֶּרֶקּ ו' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת) אַךְ יֵשׁ לִזָּהֵר: שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ פְּרָטִים אֲחָדִים הַמִּצְטָרְכִים לָזֶה, וּכְתַבְתִּים בִּבְאֵר מַיִם חיִּים". זה ב'חפץ חיים' (כלל ד' סעיף ז') "וְכָל זֶה, שֶׁדִּבַּרְנוּ, (הוא אומר בכלל ד' סעיף ז'): וְכָל זֶה הוּא בִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם נִתְחַזֵּק מִכְּבָר בְּלָאו הָכִי לְאָדָם רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפַּרְסֵם עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעָבַר בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עַל אִסוּרִין הַיְדוּעִין לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא אָסוּר כְּנֵאוּף למשל וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, עַל אִישׁ כָּזֶה מֻתָּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע!" 

כמו המפורסמים האלה שהם הודו שעשו מעשה ניאוף ודברים כאלה וכו'... 

ה'חפץ חיים' (בכלל ח סעיף ה) אומר: "וְכָל זֶה הָאִסוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא דַּוְקָא עַל אִישׁ, שֶׁעַל פִּי דִּין תּוֹרָה הוּא עֲדַיִן בִּכְלַל "עֲמִיתֶךָ" דְּהַיְנוּ; עִם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבְמִצְּוֹת, אֲבָל אוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁמַּכִּירָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסוּת, מִצְּוָה לְגַנּוֹתָם וּלְבַזּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, בְּכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה עֲלֵיהֶם, אוֹ שּׁוֹמֵעַ עֲלֵיהֶם, הרי כתוב: "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה כז) וְ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", אבל הֵם אֵינָם בַּכְּלָל זֶה, כי אֵינָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, והפסוק בתהילים אומר: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (קלט כא) וְאֶפִּיקוֹרוס נִקְרָא הַכּוֹפֵר בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבֵין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, 

וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר: "כָּל הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם! חוץ, חוץ מפסוק אחד, או קל וחומר אחד, או גזרה אחת, או דקדוק אחד, זה? לא!" 

הרי זה בכלל אפיקורוס! ומותר ומצווה לבזותו לפרסמו וכו' וכו'. 

ה'חפץ חיים' (בכלל ח סעיף ו) אומר: "וְדַוְקָא אִם שָׁמַע מֵהֶם בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֲבָל אִם אֲחֵרִים אָמְרוּ לוֹ, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, וְגַם אֵין לוֹ לְהַחְלִיט את הדָּבָר הזֶה בַּלֵּב כְּדִין אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, (וְכַנזכר לעיל בִּכְלָל ו) רַק צָרִיךְ לוֹ לְעֵת עַתָּה {בגלל שהוא שמע עליהם} לָחוּשׁ לְעַצְמוֹ וְגַם לְהַזְהִיר לַאֲחֵרִים בַּסֵתֶר; שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ לְעֵת עַתָּה איתם! כי יש שמועה רעה עליהם, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר, בינתיים מותר לו לחוש, לא להחליט שזה נכון מאה אחוז, אבל בינתיים מחשש וזה נכון, צריך להיזהר כמו בנבלות וטרפות! 

רק מי עושה את זה? שומעים, לא חוששים, ממשיכים לאכול...

אבל כָל זֶה אם היתה השמיעה בִּשְׁמִיעָה בְּעָלְמָא, דהיינו; שמיעה בלבד, אֲבָל אִם זה אנשים שמֻחְזָקִּין לְאֶפִּיקוֹרְסִים - דִּינוֹ כְּאִלּוּ מַכִּיר אותם בְּעַצְּמם ושמע מפיהם. מי שהם מוחזקים לאפיקורסים, אתה לא צריך את כל הזהירויות, אתה יכול לפעול חופשי ולהזהיר כאילו אתה מכיר אותם מאז שהם נולדו... 

ה'חפץ חיים' (כלל ח סעיף יג): "כְּלַל הַדְּבָרִים בְּקִצּוּר הוּא כָּךְ, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חוּץ מֵעַל אֶפִּיקוֹרְסִים וּמַלְשִׁינִים וְכַיּוֹצֵּא בְּאֵלּוּ, אוֹתָם שֶׁיָּצְּאוּ מִכְּלַל "עֲמִיתֶךָ". 

בספר 'שמירת הלשון' שהוא מדבר על 'חובת השתיקה' אומר כך: "ואם הוא איש שיש לו עצבות בטבע, וירא להתאמץ במידה זו של שתיקה כי מוכרח הוא לדבר בענייני העולם מצד הבריאות גופא, על כל פנים ירגיל את עצמו שלא לדבר אודות אנשים יהיה מי שיהיה. לבד מאלו שיצאו מן הכלל לכפור בה' והמלעיגים על דברי חז"ל שאותם מצווה לגנות! כמו שכתבנו (בספר החפץ חיים בכלל ח סעיף ה). 

וגם בספרו ספר "המצוות הקצר" הוא מציין בבירור: "מצות לא תעשה; שלא לשנוא בלב אדם כשר מישראל, שנאמר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט יז) וכשיחטא איש לאיש לא ישטמנו בלב וישתוק, אלא מצווה עליו להודיעו". זאת אומרת אסור לנו לשנוא בלב ולשתוק ולשמור את השנאה בלב - זה אסור. אלא מצווה להודיעו 

ולומר לו: "למה עשית לי כך וכך?" 

וימחה את השנאה מלבו! התורה מקפידה על שנאה בלב... "אבל אם ראהו שעבר עבירה והיתרה בו ולא חזר - הרי זה מצווה לשנוא אותו!! כיוון שאינו נוהג כאחיך, והדין הזה נוהג בכל מקום, בכל זמן בזכרים ובנקבות". גם זכרים וגם נקבות אותו דין בכל מקום בכל זמן זה בספר "המצוות הקצר" לא תעשה עח'. 

אח"כ ב'לא תעשה' עט אומר ככה: "מצוות לא תעשה; שלא לבייש חברו ברבים, שנאמר: "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" " (ויקרא יט יז) וכל שכן ברבים ועוון גדול הוא! ואמרו חז"ל (בבא מציעא נט): "הַמַּלְבִּין את חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים - אֵין לו חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא!" לפיכך; יזהר לא לבייש קטן וגדול, ולא יקראהו בשם שהוא בוש ממנו. אבל זה דוקא בדבר שבין אדם לחברו. אבל במילי דשמיא; אם לא חזר בו כשהוכיחו בסתר - מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ברבים! עד שיחזור למוטב. והדין הזה נוהג בכל מקום בכל זמן בזכרים ובנקבות. 

וב'לא תעשה' מה' הוא כותב: "מצוות לא תעשה; שלא לקלל אדם כשר! בישראל שנאמר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" " (ויקרא יט יד). 

יש אנשים שאומרים: שצריכים לברוח ממחלוקת, לא להיות צד המחלוקת... 

"דע ש'הבית יוסף'... זה ב'ביאור הלכה' (סימן א): "דע שהבית יוסף לא איירי כי אם במצווה שהוא עושה לעצמו, ובני אדם מלעיגים עליו - אז בודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם, לא יתבייש מפני המלעיגים, לא יתבייש. אדם עושה מצווה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו, לא יחוש כלל ללעג, לא צריך להתקוטט איתם. אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בענייני העיר, ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה', ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה; לא דיבר "הבית יוסף" מאומה! ומצווה לשנאתם להתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל!! ודוד המלך עליו השלום אמר: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים". 

ב'שערי תשובה' לרבנו יונה אומר: "ומותר לספר לשון הרע על בעל המחלוקת. כמו שכתוב (במלכים-א א כו): "וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא" 

נתן הנביא כשבא אצל דוד המלך אז הוא אומר לו: "וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וּלבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא" זאת אומרת מה אתה? מספר לשון הרע! כאילו מה... 

"מי שאינו מחזיק במחלוקת" אומר רבנו יונה: "על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העוון - הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטואתם ועובר בלאו!!" מצווה כנגד בעלי המחלוקת ומושכי העוון מצוה לעמוד כנגדם ולפרסם חטאתם! ואם לא - נענשים, נענשים מפשעיהם לכל חטאתם וגם עוברים על לאו. 

ה'חפץ חיים' אומר: פעמים רבות שהייתי משנה לשון הרמב"ם, זאת אומרת מספרים שהחפץ חיים משנה לשון הרמב"ם בהלכות 'דעות' חכם מספר בשבח חברו ואינו מספר בגנותו כלל, אומנם היה מגנה מאוד את המינים, והודיע לחבריו בעלי תורה את כל תעלוליהם, ומורגל היה בפיו מאמר המדרש בעניין "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" שאין בכלל זה המינים. 

ואמר: אם תשמע לאחד שמגנה את אביך - אם תשתוק?! ובאמת מקרא מלא הוא "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי". זאת אומרת החפץ חיים אומר: שכשמדברים על מינים ואפיקורסים - אלה שהם לא בכלל עֲמִיתֶךָ, היה רגיל שבענין "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" זה לא כולל את מי שהוא לא רעך לתורה ומצוות, ובכלל זה אינם המינים וכו', ואם אתה שומע את אבא שלך מגונה על ידי מישהו אז אתה תשתוק?! אז מגנים את ה'; עוברים עבירות עושים נגד ביד רמה, אתה אומר להם - זה לא עוזר, אז אתה יכול לשתוק?! וזה פסוק מפורש. 

הסברנו פעם את הפסוק: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא" כל מי ששונא את ה' - הוא משניא את ה'; "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ" משניאך. אֶשְׂנָא אומר דוד המלך: אני שונא אותם! מצווה לשנאות את הרשעים, יש הלכה כזו. אז אומר: זה לא מספיק, זה עדיין לא אומר שאני מקיים את המצווה כראוי, "וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" אני לא רק שונא אני גם אתקוטט איתם, מתקוטט איתם. "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָטַ" כמה אני שונא אותם? "תּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים" תכלית! עד הסוף. 

איך אני יודע שקיימתי את זה עד הסוף? "לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" אם הם נהיו אויבים שלי? זה סימן שאני מקיים את המצווה פיקס! למה? כי "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז יט) אם אני כל כך שונא אותם אז זה ודאי מורגש על ידם כי הלבבות מרגישים, והם מרוב שהם שונאים אותי הופכים להיות כבר האויבים שלי, אז אני יודע: שאני קיימתי את המצווה כמו שצריך. 

עכשיו בואו תראו כמה הפתעות תשמעו שלא שמעתם מעולם! הרב אשר רבינסקי היה תלמיד ישיבת ראדין, כשהיה צעיר לימים הגיע תלמיד חדש לישיבה של החפץ חיים, נכנס בעיצומו של חודש אלול, ובימים אלה נהג החפץ חיים להגיד דברי התעוררות לבני הישיבה. הוא נכנס להיכל לשמוע את השיחה של החפץ חיים, ורק למראה דמותו של החפץ חיים הכהן הגדול, גמע מלוא עיניו את דמותו, עשה אוזניו כאפרכסת לשמוע כל מילה היוצאת מפיו, 

ולפתע התחיל את השיחה והזכיר שמו של יהודי "ברקר מיכל שקר" ואמר עליו: "יימח שמו!" 

הוווווווו!!!!!!!!!!! היתכן? החפץ חיים...???????? מוציא מפיו הקדוש: "יימח שמו!" על יהודי? אה! יוווווו... כל חומות הערצה כמעט קרסו! לא הבין במה מדובר?! הנחותיו, מסקנותיו, הכל נע ונד לא מוצא מנוח. הביט סביבו נפשו רועשת וגועשת, והבחורים האברכים ממשיכים להטות אוזן לחפץ חיים כאילו לא קרה כלום, כאילו ככה מדבר תמיד! וזה הגביר את התמיהה שלו, זה לא הניח את דעתו. 

ניגש לאחד האברכים שאל אותו: "היתכן שהחפץ חיים מזכיר שם של יהודי ומקלל?! מי זה ברקר מיכל שקר?" 

אז האברך נעץ בו מבט רך, הבחין בסערת הרגשות והסביר לו: "מה, אינך יודע? זה 'אדם הכהן' הסופר הידוע אברהם דב ברקר. החפץ חיים הקפיד שלא להזכיר שם אדם כגדר לשמירת הלשון, אבל אותו לא נמנע להזכירו ולקללו מידי שנה! וכל זאת למה? למה? 

{הרב שטיינמן גם כן קילל: "יימח שמו!" כמה פעמים את לפיד...} 

החפץ חיים התייתם בגיל צעיר, אז הביאו אותו לווילנה לבית המדרש ללמוד שם, למד והצטיין, 'אדם הכהן' היה מפורסם בווילנה, הוא היה מנהל של 'בית מדרש לרבנים' מטעם ממשלה הרוסית, ובבית המדרש הזה לרבנים היו גם מורים כופרים בעיקר ומחללי שבת. זה היה הסופר 'אדם הכהן'. אז החפץ חיים שקד יום ולילה בלימודיו, אף אחד לא ידע שאותו 'אדם הכהן' יצר קשרים עם הילד ישראל מאירק'ה, ישראל מאיר ה'חפץ חיים', והיה בא לבית המדרש והיה משוחח איתו שעות על גבי שעות, איש לא חשד שהוא מתקשר איתו בשביל למשוך אותו ולהוציא אותו מהדת. 

והיה שם שואב מים אחד, תפקידו היה למלא את הכיורים בכל יום במים, השואב מים הבחין ש'ברקר מיכל שקר' מדבר עם היתום ישראל מאיר במשך זמן רב באופן קבוע, והוא פחד שהוא ישפיע עליו רעה, 

ניגש לילד ואמר לו: "למה אתה מדבר עם האיש הזה? אתה יודע מי מדבר איתך? זה האפיקורוס הכי מפורסם בכל העיר!" 

כששמע זאת ישראל מאיר, ברח מיד מווילנה, ברח!! הגיע לעיירה בלייזה' ליד ווילנה, ולמד שם תורה באחד מבתי כנסת וכך התחבא כדי שלא ייפגש חלילה באותו רשע. וזו הסיבה שמצא החפץ חיים להזכירו לשמצה כל שנה בערב הימים הנוראים! 

דרך אגב, לאדם הכהן נולד בן יחיד והוא מת קודם שהשאיר אחריו צאצאים, ובזה התקיימה הקללה של החפץ חיים: "שיימח שמו מן העולם!". {של אדם כהן} 

אז זאת אומרת רואים מפה: שזה לא כמו שחושבים. 

עכשיו, רבי יעקב משה שורקין ז"ל מתלמידיו של החפץ חיים מספר: כששהה מרן החפץ חיים באחת הפעמים במקום קיט לצורכי בריאותו, ניגש אליו איכר יהודי לבקש: "ברכה!" ואני הייתי המתורגמן. 

החפץ חיים נתן לו: "שלום!" לאיכר ואמר לו בחיוך בסבר פנים יפות: "מה בקשתך?" 

ענה לו האיש: "אני איכר עמל בעבודת כפיים אצל בעל אחוזה גוי עריץ, והרשע הזה מצער אותי ורודף אותי כל יום וכשל סבלי, אין לי כח יותר לסבול". 

אז שואל אותו החפץ חיים: "אז מה הבקשה?" 

אמר לו: "תקלל אותו: 'שימות!', אולי היורשים שלו יהיו יותר טובים ממנו". 

באותו רגע עזב את החיוך, והחפץ חיים אמר לו: "איני מקלל אף אחד!". 

וסיים הרב שורקין: "אותו החפץ חיים שלא קילל שום אדם ואפילו גוי שיורד לחיי יהודי, בשעה ששמע אודות יהודי בוורשה שיש לו חנות של ספרי כפירה ומינות, כשהיה מזכירו היה אומר עליו: "יימח שמו וזכרו!". 

- מחטיאי הרבים!!!!!!!!!!!!!! מפיצים הרס ורעל בעם ישראל!!! 

סיפר בנו של הגאון רבי אלחנן זצ"ל: "כי בכל פעם שהוזכר לפני החפץ חיים שמו של כופר ידוע שהסתובב בווילנה, 

היה אומר: "יימח שמו!". 

הקב"ה ברא פרחים לתועלת האדם, 'ליהנות בני אדם', אבל יש גם קוצים - גם זה הוא ברא, אבל את הקוצים מקצצים... 

תשמעו עכשיו עדות מ'החזון אי"ש זלה"ה: העיד הרה"ג רבי דוד פרנקל זצ"ל בשם מרן החזון אי"ש זתע"א. שמה שהעולם חושב: שהחפץ חיים לא דיבר לשון הרע! זה טעות גדולה!! הוא דיבר לשון הרע מלא!!! והוסיף: על הבונדיסתים והמיזרחיסתים. היתה מפלגת הבונד שהם היו נגד החרדים, מפלגה סוציאליסטית ברוסיה {לא משנה העבר שלהם...} הוא היה מדבר עליהם הם היו מחטיאי הרבים והמזרחי, והוא יצא עליהם מאוד מאוד על המזרחי!! 

ראיתי פעם בספר, כשהייתי בארצות הברית, ספר שמרכז את כל הדברים האלה, שהוא אמר: אסור לדבר על הכלל, אסור לדבר על הכלל! כי אם אתה אומר ומדבר על הכלל ותרצה לחזור בתשובה איך תחזור בתשובה? אבל הוא אומר: על המזרחי - מותר לדבר! למה הוא אמר שמותר לדבר עליה? הוא אמר יש להם: 'דין רודף אחר הרודף!' מאחר שיש להם דין רודפים מאחרי ישראל, {אני לא אכנס עכשיו באיזה בחינות}. 

אז כתוב: שמי רודף אחרי רודף ומשבר כלים תוך כדי - הוא פטור מלשלם. למה? כי אחרת אף אחד לא ירדוף אחרי הרודף, הרודף יהרוג את הבן אדם! יש אחד רודף להרוג יהודי, מצווה להצילו, אם אפשר באיבריו – טוב, ואם לא - גם להורגו, זה נקרא רודף אחרי הרודף; רודף להרוג יהודי מצווה להציל את היהודי מפני הרודף. אבל אם אתה אומר שתחייב אותו על כל דבר, בדרך הוא הזיז דברים בשביל לתפוס אותו ולעשות ככה... ושבר ועשה... ונהיה נזק, אז מה, אם תחייב אותו - אף אחד לא יציל!.. 

- 'מה, אני גם אציל אותו וגם אשלם וגם...'?! 

לא יעשו כלום. אז לכן מפני זה, אז הוא אומר אותו דבר: הרודף מפני הרודף, כיוון שהם רודפים אחרי ישראל, והם אומרים שהם: "קיצונים החרדים...!" והם עושים ככה... ומקילים בדברים ומקלקלים את הציבור בכל מיני דברים וכל מיני זה.... ואתה שומע כל מיני רבנים שלהם שאומרים כל מיני דעות כוזבות... ואני לא רוצה להגיד אפילו מה הם אומרים...! אז הוא אומר, אתה לא יכול להגיד אז אתה אומר: 'המזרחי', כשאתה אומר המזרחי זה כאילו אתה כולל את כולם, זה לא נכון! יש ביניהם כאלה ויש ביניהם כאלה... אבל כיוון שאתה רודף אחרי הרודף ואפילו אם אתה משבר בדרך כמה וכמה וכמה... אז הוא אומר: זה מותר! זה החפץ חיים. 

ולכן הוא אומר פה: עדות מה'חזון איש' שהוא היה אומר לשון הרע מלא על המזרחיסתים. 

ועוד נקודה אחת לסיומנו היום: הגאון רבי יהושע בער סולובייצ'יק זצ"ל, בנו של מרן הגרי"ז זתע"א סיפר: שבכתב ידו של החפץ חיים בספרו על לשון הרע נמצא כתוב: "על כת הציונים - לית בהו משום לישנא בישא!" על הציונים אין לשון הרע, מותר לדבר עליהם הכל, כך כתב בכתב ידו מרן החפץ חיים במפורש. 

טוב, מי שיודע וראה את הסרט "חרצל והציונות" אז הוא יודע בדיוק מה היו כוונותיהם ומה היה רצונם ומעשיהם עד היום הזה, אז זה פשוט שיש את זה בכללים שמה שלימד ה"חפץ חיים" שאלה שעושים ביד רמה ומחטיאים את הרבים והכל, אין בהם דין לשון הרע כלל! 

יום טוב. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".