מעלות ימי השובבי"ם - ה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן, לרפואה שלמה של

פרוק בת גואה וזיהו פרוק בת גואה, יום יפה בדבורה,

גם אליהו פנחס

ואנג'ניקה,

אוסטרד בת אסתר,

לירז בת כרמל,

כרמלה

גם להצלחת מורנו הרב,

בכל העניינים.

נזכה להעיר את האמת

וואלה.

הופעת? מה זה?

רפואה שלמה בעזרת השם.

השיעור יהיה לרפואת אלעזר בן ליטל וגם לרפואת אברהם בן שרה, פנחס בן רוזה,

שיזכה בעזרת השם לחוכמה ולימוד התורה בנחת,

יוחאי בן שרון, רפואה שלמה וחזרה בתשובה, רבקה בת רוזה, בריאות,

לידה קלה וחזרה בתשובה,

לעילוי נשמת שלמה בן חזקיה,

סמרקן בת שרה, שרה פור, זאדה בת חווה.

כן,

אנחנו ממשיכים בענייני

ימי השובבים.

אנחנו אחרי שזכינו ביום שלישי האחרון

לומר את פרשת המן,

לא המן הרשע,

אלא פרשת המן שהיא

גם אחת מהעליות החשובות

בפרשה שלנו, פרשת בשלח, אנחנו נמצאים בשבת שירה גם השבוע,

לא סתם שבת.

ובנוסף לזה, בית יוסף כותב בסימנים הראשונים,

גם השולחן ערוך מביא את זה

להלכה שזו לא סגולה שקוראים אותה פעם בשנה,

אלא כל יום ויום אדם שרוצה שמזונותיו יהיו מזומנים לו,

ולא יצטרך לטרוח אחריהם,

צריך לומר את פרשת המן

כמו שצריך, אז זה שניים יקרא ואחד הרגו מכן על זה הדרך, אבל אנחנו, יש לנו את הסגולה בשם הרבי מרמינוב,

מנחם מנדל מרמינוב,

שהוא הביא את זה, גם לקרוא את זה בשבוע הזה ביום שלישי,

אבל יש חולקים על זה, שתדעו לכם.

יש אחד, שלח לי השבוע

שני מאמרים, אחד לטיבותא,

לומר בגימל ביום שלישי את פרשת המן,

ואחד לגריאות, הוא אומר, יש כאלה שמה פתאום, זה לכל השנה, זה לא רק לזמן הזה.

זה סתם המצאה, ככה אמרו.

אז אלמלא הרבי מנחם מנדל מרמינוב הקדוש,

אז באמת יכלנו להגיד שאולי זו המצאה של הדורות האחרונים,

אבל עומד מאחורי זה יהודי קדוש עליון וטהור,

ולא סתם, לכן גם אנחנו מוסיפים,

מוסיפים בנוסף לשאר ימות השנה, כל בוקר, גם ביום שלישי מוסיפים פעם נוספת,

שזה אחרי התפילה שחרית, ושם מכוונים גם לסגולה וגם לקיים את דברי הכתוב בהלכה שנפסקה.

כן,

אנחנו נגיע גם בעזרת השם,

בעזרת השם, בשבוע הקרוב לשיא של ימי השואבים. שיא ימי השואבים מתבטא בט׳ בשבט.

בט׳ בשבט

אנחנו זוכים לתקן בברכות

ובבדיקות שאנחנו נבדוק לפני שאנחנו נכניס משהו לפה שלנו,

את אותן נשמות שמגולגלות בפירות, כמו שהמערכות כותב בספריו,

שבאמת נוהגים לשים על השולחן

30 מינים של פירות.

עשרה מתוכם

שיש בפנים גרעין,

ויש את הפרים מסביב לגרעין, זאת אומרת מעל הגרעין.

עשרה נוספים שיש להם קליפה חיצונית שהיא לא נאכלת ונאכל תוך הפרי.

ועשרה שאוכלים את הבחוץ

ואת הבפנים,

סליחה, ועשרה שנאכלים גם עם קליפה וגם עם התוכן שלהם בפנים.

ולמה זה? למה אתה מיישים 30 סוגים?

היום אנשים הולכים לסופר, קונים פירות שנשתבחה בהם טורקיה,

שנשתבחו בהם סין.

הם לא קונים פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל,

כי פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל זה שבעת המינים, חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון,

זית ותמרים. זה פירות שנשתבחה ארץ ישראל.

כן, יפה.

אז חכם עיניו בראשו מקיים לפחות את דברי הכתוב, שזה שבעת המינים, לפחות.

אם רוצה להדר, יכול להדר.

אבל לקנות את הפירות שנשתבחה בהם טורקיה או סין,

ויש בהם זפת,

ויש בהם כל מיני חומרים מסרטנים,

E כזה, E 200, E 300, כל מיני מספרים כאלה ואחרים שאנשים חושבים שזה ויטמין E.

אבל זה לא ויטמין E, אלא זה כל מיני חומרים שמשתמשים איתם בחוץ לארץ. דוגמה,

במישמיש המקורי, אם תשימו אותו שעתיים-שלוש בחוץ, ככה פתוח, מה יקרה לו? הוא ישחיר.

נכון? יהיה צבע חום כהה.

ואיך המישמיש הזה, היבש נהיה צבע כתום.

אז שם המערבים, אמר איזה מומחה אחד,

ששמים שם חומר שממיס שלג באמריקה.

והחומר הזה כמו חומר זרחני כזה חזק וזה, והחומר הזה שמים לנו באכילה.

ואז הוא אומר, או, תראה איזה טעים זה, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. הוא מכניס שם,

עד שהוא נהיה מרכז גרעיני, נהיה אצלנו בבטן.

אז אדם צריך להיזהר בדבר הזה, שחס ושלום להכניס דבר סכנה לפיו.

בפרט שאמרנו שגם בעלים ובכל הזה, מרססים אותם יום לפני הקטיף, לדוגמה,

בכל החברות של העלים, מרססים אותם עם חומר שהוא זרחני.

זה גם מסרטן, חס ושלום. אז

בזמנו הרב עמאר יצא עם פרסום שלא לקנות, ולא פה ולא שם וזה, ויש בזה בעיה מאוד גדולה, לקחת הרגיל וכו'.

אז את הרגיל מאוד קשה לנקות.

רק אולי עם שולחן שיקוף נצליח, אולי גם לא בטוח. צריך לשאול את הרב דורפמן איך לעשות את זה,

כי זה מאוד קשה.

ואת החסלט, או את הגלת עלים, או את העלי קטיף, גם בעיה, כי זה עם חומרים.

אז מה נשאר לאכול? לא יודע.

בכל דבר יש בעיה. איך אמר הרב? חוץ ממלפפונים,

זה הדבר היחיד שאפשר לאכול. זה דרך אגב גם עושה,

נותן, צבע ירוק זה מרזה.

אז זה גם טוב.

אז חוץ ממלפפונים, ממלפפונים כמעט אי אפשר לאכול.

זה ממש בעיה. אז אדם, חכם עיניו בראשו, צריך את השולחן שיקוף, לבדוק כמו שצריך, הכול.

ולא להכניס לפיו, חס שלום, דבר איסור.

ולא לשמוע לכאלה ואחרים שאומרים, זה מותר, ולא צריך לבדוק ככה, ולא ככה, ואפשר לאכול, והכול. והוא היה אוכל וזה היה אוכל.

מה היה אוכל? תולעים היה אוכל?

אז תקנה קופסת תולעים ותאכל.

מה זה?

ככה לא עושים, אין דברים כאלה. אסור לאדם, חס שלום, להכניס דבר איסור לפיו. האדם ייתן את הדין.

אני רואה אנשים בסופר,

לוקחים את התמרים שהכל נהיה בדברו.

על מה דברך שהכל?

זו ברכה כללית. אמרתי לו, זה על התולעת, אז אתה מברך.

אם אתה לא, הסתכלת בפנים, לא ראית.

יכול להיות שהכנסת גם כמה תולעים לבפנים.

לא, זה יכול להיות שהתולעת תהיה כאן.

כן, יכול להיות.

אבל זה אנחנו צריכים להבין. גם אצלנו בבטן יש תולעים.

אז עוד אתה מוסיף תולעים, בשביל מה?

בשביל מה להוסיף עוד חיידקים?

גם ככה יש חיידקים.

אז זה, אדם ככה עושה כל מיני פעולות ודברים בלי מחשבה.

אז זה אכן אדם מאוד מאוד צריך בדבר הזה לחשוב כמו שצריך, טוב,

לפני שהוא מכניס לפה שלו משהו.

ולכל בני ישראל היה אור במושבותנו.

אולי שעון שבת זה.

תראה אולי בשעון שבת.

לא, אחר כך זה היה תערוך את זה, כן.

שזה לא יהיה מעט עיגורי.

אולי השעון, השעון קפץ, לא?

מה?

אין לך בעיה שזה אמור לערוך?

או, הנה יש תמוך חורה.

כן.

לא משנה, רק תסתכל תראה.

אז זה אדם צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מכניס לפה שלו. עכשיו, זה יכול להיות בכל דבר, בקשיו לדוגמה.

שזה דבר שאנשים אוכלים אותו ככה, מלא.

זה נפץ, והוא אומר. מלא, הם עושים שם גם כורים, וממש מפחיד.

האדם, מה יעשה? אדם יתבונן טוב, יש באתר שופר את הסרטונים שהרב זורפמן עשה שיהיה בריא,

ערוויה וכולי וכולי.

יש שם את כל הסרטונים, איך לבדוק, מה לעשות הכול. עכשיו, מה יעשה? אדם זה כמו, צריך לעשות פה,

אני אקר לך המלצה שלי, צריך לעשות כמו שבמצות עושים.

הרי את המצות לא שוקלים בליל הסדר. אין זמן עכשיו, צריך לעשות את הסדר בזמנו וכולי וכולי.

נכון? והגעת לבנך, זו המצווה, לא? עכשיו מצווה לשקול.

אז מה יעשה אדם? חכם עיניו וראשו, מקדים יום לפני כן.

זאת אומרת, ליל בדיקת חמץ, גם ככה אין עבודות, כל הבסטות הכול סגורים, חוץ ממסעדות, ששם הרבה אנשים יוצאים לאכול בחוץ,

לצערנו הרב.

אז

מה הבן אדם עושה? בודה, מכין את הכול, שוקל את הכול, ככה כל גדולי עולם דאז היו עושים.

שנים על גבי שנים, מכינים את הכול, והכל שקול, הכול מדוד, ככה הוא נכנס לליל הסדר,

יכול לנוח בצוהר כמו שצריך, הכול מוכן לו.

מביא לכל אחד את הארבע כזיתות, חמש כזיתות,

פתר את הבעיה. אותו דבר פה.

אתה לא יכול עכשיו להושיב את כל בני ביתך מסביב בטו בשבט בדרך כלל, גם אלה שלא נמצאים כל השנה,

או שכס ושלום, בשבת

הבן נמצא שם, הבת נמצא שם, והזוג נשאר לבד.

אז גם אם בדרך כלל בטו בשבט, זה גם נקרא איזה חג, אה?

אתם תראו בחנויות, מוכרים סלסלאות.

פעם זה היה רק משלוח מנות, פעם בשנה.

בפורים.

עכשיו זה כל השנה נהיה פורים.

כל השנה שמים משלוח מנות בכניסה, וזה שאנשים יקנו, יקנו.

אז זה אדם מה יעשה?

אדם מגיע, יושב עם המשפחה והכל, או מכינים סעודה וכו',

אז יום לפני אני כבר אכין את כל הדברים הבעייתיים,

ייקח אותם, יבדוק אותם, אחד-אחד.

תפתח לך שם אור, יש לי היום פנס בטלפון, תפתח איזה אור חזק כזה, שים, של לד,

תסתכל תראה, תבדוק את הכל, אחד-אחד. לדוגמת תאנים זה דבר שאי אפשר לאכול אותו.

אי אפשר.

גם בטרי בקושי שאפשר לאכול, גם בטרי בקושי שאפשר.

כי גם שם יש נגיעות, זה תלוי,

יש אנשים שעושים גידול מיוחד.

וזה מאוד קשה.

אז לא להתפתות, לגנות, או, רגע, זה אחד משבעת המינים, תאנם, מה, לא נאכל?

כן.

אם זה דבר שמזיק לאדם,

הרי אסור לו לאכול, אה? אם הרופא יגיד לך, אם אתה אוכל את זה, תהיה לך סכרת.

אתה תאכל?

אתה לא תאכל.

כל דבר.

כל דבר. תולעים יכולים להיות בכל דבר.

למה? זה לא רק שהם מהאדמה גודלים איתו, הם יכולים גם לעבור מבחוץ, מעופפים.

אז לכן אדם צריך להתבונן כמו שצריך, לבדוק את הכל, חכם עיניו בראשו יבדוק לפני כן,

יכין את הכל ככה, בני הבית יושבים, הכל מוכן,

מתחילים ועושים לפי הסדר. עכשיו, יש סדר שרבותינו תיקנו בספר פרי עץ אדר, כמדומני לבן איש חי או לחידה,

אחד משניהם.

זה נקרא פרי עץ אדר, שם הוא מביא את כל הסדר של הקריאה הזו. לא סתם אוכלים פירות וזהו נגמר.

צריכים להודות לקדוש ברוך הוא, אז יש קטע של גמרא, קטע של זוהר, קטע של משנה,

וכן על זה הדרך הזאת. תפילות שמתפעלים, יש גם סגולה

להתפלל על האתרוג

ביום הזה של טו בשבט, כדי שיהיה לך אתרוג טוב בסוכות.

כן, ככה עושים, נכון?

אבל לא מברכים עליה שהחיינו.

שהחיינו, בירכנו בנטילה של הלולב,

זה אנחנו נפטרנו, אבל לאכול אותה יש עניין לאכול.

הרב פלאג'י כותב את זה במועד לכל חי, יש עניין לאכול את הריבה שהוא בירך עליה, את האתרוג שהוא בירך עליו, ממנו הוא עשה מרוכך בסוכר, לברך עליו וכולי. אותו דבר, לגבי שאר הפירות והדברים, אדם

יכין את הכול, וגם תפילה לאתרוג.

תפילה לאתרוג זה מאוד חשוב,

אדם יתפלל עכשיו בשביל שיהיה לו אתרוג טוב בעזרת השם לחג הסוכות, ולא יקנה איזה ככה, תשא לבלה, אתרוג ככה לצאת ידי חובה.

למה אתרוג? זה אמרנו, ארבעת המינים רומזים לגוף האדם.

האתרוג ללב. אז אם אתה קונה ככה אתרוג של 30 שקל,

אז יש לך גם לב מ-30 שקל.

עם מלא סימנים, מלא צ'פחות, מלא חבלות,

היום אתה קונה מהודר כמו שצריך,

ותדעו לכם, על מצוות הקדוש ברוך הוא מחזיר. דוגמה, שבת.

אדם קונה הוצאות, זה פאפ, פתאום הוא לא יודע מאיפה זה בא, אבל הקדוש ברוך הוא מחזיר לו את זה.

הוצאות שבת, הקדוש ברוך הוא מחזיר.

אותו דבר, הוצאות של ימים טובים ומועדים. לבו עליי, ואני פורע, ככה הקדוש ברוך הוא מבטיח.

תיתן, תקנה, תהיה לארץ, אל תחסוך, הקדוש ברוך הוא ישלח לך ממקום.

ואתה לא יודע מאיפה הוא שולח, הוא שולח, ישתבח שמו לילאו כל הארץ כעבודו, הכל בידיים שלו.

אז אנחנו צריכים בחג הזה כמובן להודות לקדוש ברוך הוא. אז זה פעם אחת בשנה מה שאחינו עושים כל השנה,

הציבור הדתי-לאומי, מה שנקרא, כל השנה ארץ ישראל.

בטו בשבט זה קצת בעיה, הם לא מזכירים את ארץ ישראל כמו שצריך להזכיר, מה שהם עושים כל השנה.

אז אנחנו בטו בשבט, לכן אנחנו מתאספים כל בית ישראל, יש כבר כאלה עכשיו שעושים את הנטיעות גם לנטוע עוד עצים וכו', וזה, בארץ ישראל זה גם

דבר מאוד חשוב, בהרבה מקומות בגנים, של העיריות, עושים את זה.

זה ככה עניין גדול, ככה לראות בשפחה של ארץ ישראל והכול, זה דבר יפה, זה דבר טוב,

לחנך לפחות אדם ליישוב ארץ ישראל וכו',

ולא לתלוש עלים או לשבור תמרורים, זה דברים שאסור לחנך אותם רק לטוב.

אז זה התיקון הגדול, מה שנקרא,

במהלך ימי השואבים, שאנחנו מגיעים איתו לשיא של השיא, שזה טו בשבט,

שם אנחנו זוכים, כל אדם ואדם מאיתנו יכול לזכות לתקן נשמות.

מה, אני בבא? אני מקובל? לא.

בכוח הברכה שלך שאתה מברך, מחלק את הברכה לשלושה ברכות, ברוך אתה השם,

אלוקינו מלך העולם, מכוון וכולי,

בורא פרי העץ, שהכל נהיה בדברו,

וברא פרי האדמה וכינן זה הדרך.

אתה זוכה לתקן את אותה נשמה שמגולגלת בפרי,

ואם אדם חס שלום בלע את הברכה,

או שלא בירך ואכל,

אותה נשמה הזאת, תתבע אותו למעלה בשמיים. יש בית דין של מעלה, הזמינו אותו למשפט אחרי מאה עשרים,

יגידו לו, אתה החזרת את פלוני עוד פעם בגלגול.

למה? הוא היה ירד לפה לעולם הזה, בתור תמר, שם, נכנסה נשמתו בתמר.

היית צריך לתקן אותו, ולא תיקנת.

לא תיקנת, בגללך עכשיו הוא עוד פעם צריך לחזור בגלגול.

מה יגיד האדם שם?

מה, לא חשבתי שהוא ייכנס בתמר, חשבתי שהוא ייכנס בתאנה.

אז לכן אדם צריך מאוד מאוד להקפיד בדבר הזה, לברך, לבדוק מה הברכה, אתה לא יודע מה הברכה, תבדוק מה הברכה קודם,

ואז תברך, לא בור פרייסר, מזונות,

אדמה, שהכול, הוא מתחיל לשאול את כל השאלות תוך כדי, אז זה בעיה.

גם אדם בימים, בערב הזה יכול, יש לו פנאי,

ללמד כל מיני הלכות שקשורות לארץ ישראל,

לשפחה של ארץ ישראל, מעש תרומות ומעשרות,

נטע רבעי, מעשר שני, מעשר עני, כל הדברים הללו זה דברים שאדם לא מתעסק בהם כל השנה, אז יכול בעזרת השם בלילה הזה לשבת וללמוד וכולי וכולי.

בנוסף לזה אנחנו נוהגים לומר 15 פרקי שיר המעלות שבתהילים.

יש שיר המעלות או שיר למעלות,

15 פרקים סך הכול.

זה ה-15 פרקים הללו, יש מי שכתב, שישים על שולחנו 15 מינים.

כל מין של פרי כנגד פרק תהילים. הוא אומר עליו נוסח של פרק תהילים. ככה הוא מביא שם בסדר של פרי עץ אדר.

וה-15 הללו גם קשורים למערת המכפלה.

במערת המכפלה, לא מה שאנחנו רואים עכשיו בעין שלנו, אלא בפנוך או מה שנקרא בפנים,

יש 15 מדרגות. בזמנו הרב מרדכי אליהו, אני לא יודע אם סיפרתי לכם או לא, בזמנו הרב מרדכי אליהו שלח לשם אחד מהתלמידים שלו אחרי עניות ותפילות,

והוא נכנס לשם עם קבוצה, זה היה בסליחות של עשרת ימי תשובה, הם עשו שם עצרת גדולה,

בלי קשר עצרת, וזה היה גם מסווה למבצע שהם תכננו, והוא נכנס לשם כדי לבדוק איך נראית צורת קבורת מקום האבות הקדושים.

על פי הזוהר הקדוש, משה רבנו וציפורה קבורים במערת המכפלה.

אז האם זה כצורת חנוכיה או כצורת חמישה ראשים, שישה ראשים?

תלוי.

אז יש בזה כמה וכמה שיטות, אז הוא ירד לשם כדי לבדוק וכולי, והוא,

הרב מרדכי אליהוי אמר לו, תזכור ששם יש חמש עשרה מדרגות,

שאת המדרגות הללו אי אפשר לאדם לרדת.

אתה תנסה לרדת, אתה לא יכול, יש איזה רוח שדוחפת אותך אחורה.

והמדרגות הללו כנגד חמש עשרה מדרגות שהיו בבית המקדש,

החמש עשרה מעלות שהיו,

וכל מעלה ומעלה, הלוויים היו משוררים שיר המעלות אחד,

וגם פה במערת המכפלה אותו סיפור.

והוא בהתחלה ניסה לרדת, הוא שכח מזה, הוא היה עסוק עכשיו עם טרדת הזמן, הם קדחו שם, חפרו, שברו,

להיכנס, להביא כל מיני סימנים עתיקות,

שאכן המקום של הגבורה זה לא מה שאנחנו רואים כיום,

זה רק מצבה על גבי מצבה וכולי.

כי המקום המדויק, אם תראו, הרבה אנשים, לאו דווקא כוהנים,

כשעולים במדרגות של מערת המכפלה, למי יש שם אם זה המבנה?

אז יש כהן מדרגות, אז בצד, ממש, בצד ימין,

של המדרגות ושל המבנה עצמו, רשום שם מקום קבורת יצחק ורבקה.

אבל אם נכנסים לזה, זה בכלל לא נכון, המקום שמה.

אלא מה התשובה? שבאותו נקודה ששם עומדים בקיר החיצוני, מתחת, מה שנקרא מתחת לשמה,

מתחת לאדמה שמה באמת בקו ישיר כלפי מטה זה המקום המדויק של הקבורה, ככה הוא מוכיח את זה,

על פי מפה והכל שהוא שירטט וצייר והכל.

וכמובן שהוא לא הצליח לרדת, דחפה אותו אותה רוח, ואז הוא נזכר בדברים של הרב, התחיל להגיד פרק תהילים,

ירד מדרגה, פרק תהילים, ירד מדרגה. ככה, עד שהוא ירד את כל ה-15 המדרגות,

עד שהגיע לאן שהיה צריך להגיע, ויצא, יצא, הוא לא הספיק למלא את השליחות עד הסוף.

כבר אנשי הוואקף,

ששם היו אחראים מטעם הממשל בחברון,

כבר היו, כבר היה לפנות בוקר, היו צריכים להגיע לתפילה שם בבית עבודה זרה שלהם,

שם שהם עשו באוהל יצחק,

אז הם כבר יצאו החוצה, השאירו את זה פתוח.

ואז כשסיפרו את זה לפחה, הוא אמר לסתום את זה מיד במלט.

הביאו לשם סעיד בשביל שתמלט וסתמו, אמרו שמי שנשאר שם ימות. ולמה?

כי בזמן הפחה הראשון של חברון,

אז באמת הייתה ירידה לשם, והיו יורדים לשם כל מיני אנשים.

אבל רק יהודים היו עולים בחזרה, כל מי שהיה יורד היה מת,

אם לא יהודי.

ויום אחד הוא בא לשם לסיור הפחה, נפלה לו החרב שם.

אז הוא הוריד את השמש שלו, המשבק,

הוריד אותו, את הפשמק הזה,

והחרב שלו, והוא נשאר שם עם החרב.

אז לא יודע מה לעשות,

העלו אותו, עוד אחד הורידו, עוד אחד מת. ככה ג' פעמים,

מתו.

ואז הוא קרא לרב של חברון שם, לא זוכר את שמו,

הוא אמר לו, מה זה פה, כל מי שאוכל, הוא אומר, כן, זה שם מקום קדוש,

אסור לאנשים זרים להיכנס, יש פה זה.

אז הוא אמר, ככה, שלא יהיה הבדל בינינו לבינכם, גם שלא ימותו, במירכאות, כן? הוא לא רצה שייכנסו לשם, לקדושה.

הם רצו הם לשלוט, בסית רכה, הרי שעולה את המקום של הקדושה.

אז הוא אמר, כדי שלא ייכנסו גם יהודים, וזהו, אז אנחנו נסתום את זה, וזהו.

ומי שילך לאוהל יצחק,

יש שם כען שער וילנה, וגם באוהל רבקה אותו דבר,

מתחת שם יש כען שטיח,

ותחת השטיח הזה, שם זה היציקת בטון,

שהם סתמו את זה, זה ממש כען כמו חור של גג שיש ככה, שעולים לגג עם סולם, ככה, זה צורה כזאת, שמשם באמת יורדים, מה שנקרא, למקום המקורי של הקברים. אז הוא הביא משם כל מיני נרות ופחם להוכיח שאכן היו מתפעלים שם בפנים אלפי יהודים במשך שנים רבות,

אבל זה נסגר ונסתם.

היום זה פתוח עשרה פעמים בשנה,

עשרה פעמים בשנה ליהודים. כל השנה זה שם למוסלמי,

רק עשר פעמים בשנה,

בימי הסליחות, ועוד כמה זמנים,

חיי שרה, וכשבת חיי שרה וכו',

אז זה פתוח.

מערת המכפלה, כל המערה. זאת אומרת, אוהל אברהם, אוהל יצחק, אוהל יעקב.

אבל בשאר ימות השנה,

אוהל יצחק סגור, ושאר האוהלים פתוחים.

זה יהי רצון,

יושב-ראש ה' יזכה אותנו שהכל יהיה בידינו בעזרת השם.

אז בין שלושתם יש באמת קשר אווירי

בין מערת המכפלה, זה משולש ברמודה כזה, מערת המכפלה, קבר רחל והכותל המערבי. זה שלושה מקומות קדושים שמשם עולים,

מתרכזים התפילות של עם ישראל ועולים.

ומחברון, מערת המכפלה, שם על פי הספרים הקדושים כתוב שזה פתח, פתחו של גן עדן בעולם הזה.

ומשם מקום עליית הנשמות, כי שם קבורים האבות וכולי, אדם הראשון, משם מקום עליית הנשמות.

אז זה אנחנו זוכים בטו בשבט להגיע לדרגה מאוד גדולה. אז אם אדם באמת

לא יעביר את הלילה הזה ככה, מה שנקרא, חפיף,

אלא יקפיד ויעשה אותו כמו שצריך בדבר הזה, פשוט

זה ממש כיום טוב. לא לחינם אומרים, יהי שם כבר בתפילת מנחה

של ערב ועד למחרת.

אז אם אדם ינצל את הדבר הזה, בעזרת השם הוא זוכה לתקן ולהגיע לדרגות כל כך גדולות ונשגבות,

מה ששאר פשוטי העם יכולים, חס ושלום חס וחילה, לפספס.

אז זה צריך לעורר, להתעורר בדבר הזה.

לפני כשנתיים הוצאנו את הספר שלנו על חודש שבט,

ושם כתבנו את הדברים הללו,

בעזרת השם, במהדורות החדשות שיראו אור בהמשך,

בעזרת השם, אז יהיה שם גם את כל הנוסח של התיקון והתפילות והכל.

אז האדם ישתדל, תפילה,

הבן איש חי הקדוש בה, לשון חכמים מביא את התפילה על האתרוג,

ושאר הדברים,

האדם יחפש וימצא ויעשה את הכול כמו שצריך. אבל אפשר לרכוש את זה בחנויות,

זה נקרא ספר פרי עץ אדר.

שם יש את כל סדר הלימוד של ט׳ בשבט, והאדם ככה ירוויח,

שגם הוא לומד תורה בלילה הזה,

וגם משניות יש שם.

אתם יודעים, בחודש הזה, חודש שבט, הרב פלאג'י כותב שאדם צריך בלילות

החודש הזה ללמוד הרבה משניות,

וזה מאשר שמנה לחמו,

וזה רומז לפירות של ארץ ישראל, שהם כביכול משבחים, משמינים את ארץ ישראל.

אז שמנה אותיות משנה,

אם נהפוך את זה שמנה אותיות משנה,

לכן מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך.

כן.

אנחנו בפרק י' במאמר שמירת העיניים,

גם זה מתקשר למאמרי ימי השובבים.

בשבוע שעבר דיברנו על רבי מטייא בן חרש,

שזכה להכניע את היצא הרעה וגם לאלף אותו.

עם עין לעלף, לא עם אלף, לעלף אותו, התעלף ממש.

הוא ראה ממש כזה מעשה שמסוגל כזה אדם יהודי בישראל לקחת שני מסמרים ולסמא את עיניו, וככה, ולא מוכן גם לקבל רפואה.

למרות שנשלח אליו ועופה למלאר והכול, אמר אין כאלה דברים.

ואז הקשבור התחייב בכבודו ובעצמו לרבי מטייא בן חרש שיצא הרעה לעולם ולא יכשיל אותו,

והוא יצא, מה שנקרא, וחזר ונתרפק.

אז זה גדולי עולם זוכים, זה לא כל אחד יכול לזכות בדברים הללו, אבל כן אדם יכול לזכות לקיים את דברי הכתוב, כמו שאמרנו, ולא תטורו אחרי לברובכם ואחרי עיניכם,

אשר אתם זונים אחריהם. ולמה למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי וייתם קדושים לוקירכם? כל המטרה היא שהקב' ברוך הוא דורש מהיהודי, זה דווקא להיות קדוש.

וכשם שאני קדוש, אמר הקב' ברוך הוא, ככה אתה צריך להיות קדוש.

אז זה אנחנו צריכים לשאוף כל ימינו.

להיות בדרגה ולהתקרב לקדוש ברוך הוא יותר ויותר ויותר בעניינים של הקדושה, ולעזוב את ענייני החומריות.

כן, וארשום איזה דיבורים אומר הרב מספר הקדוש דרך פקודיך.

ספר הקדוש דרך פקודיך זה של בעל הבני יששכר, וזה לשונו.

ותדע ידידי שמרבית מהמון העם חושבים כי רק זה מלידי חסידות.

לא, מי אמר שאסור להסתכל על אנשים? זה חסידות, זה פרישות, זה רק הבבא אלעזר,

זה רק פה, זה אמר שאם לא,

אפשר להסתכל, מה בשביל מה, איך אמר לי אחד?

מה בשביל מה הגדוש בחובר ברעי עיניים?

לא בשביל ליהנות?

אמרתי שיש רק דבר אחד שצריך ליהנות ממנו,

זה שהולכים...

אם בחודש ניסן לברך על האילנות, אז צריך להסתכל

וגם על הלבנה שמסתכלים, אז שם צריך להסתכל. גם לא מסתכלים הרבה.

מסתכלים לפני הברכה,

רואים את האילנות מלבלבים ומברכים. אותו דבר על הלבנה.

מסתכלים לפני הברכה ואחר כך כבר לא מסתכלים.

למה? זה המשרתים של הקדוש ברוך הוא.

כמו שאתה לא יכול להסתכל על המשרת שלו הכי קטן. מה זה הכי קטן אצלו? זה השמש.

למה יש כוכבים פי כמה וכמה יותר גדולים מהשמש?

על השמש אתה יכול להסתכל,

אפשר אתה קורץ לעיניים, אה?

היא מסנוורת אותך, נגמר הסיפור, אתה לא יכול להסתכל עליה.

אז זה המשרת הקטן שלו, ויש כוכבים שהם, או, פי כמה וכמה יותר,

ופי כמה יותר גדולים מהשמש, ובכל אופן,

אתה לא יכול להסתכל עליהם.

אז למה אתה רוצה להסתכל על דברים אחרים, יותר קטנים,

שגם מקטינים את הנשמה שלך ומקטינים אותך?

אז מה שהגרש ברוך הוא נתן לך עיניים, זה רק כדי להסתכל על דברים טובים, לא להסתכל על דברים שליליים.

צריך להתבונן בדבר הזה.

ואדם, חס ושלום, נכשל בדבר הזה בקלות,

כי הוא מתיר לעצמו את זה, מתיר עכשיו, יש מלא עכשיו, בזמן האחרון, מלא מתירים.

נהיה דור של מתירים. מתירים זה, מתירים זה, מתירים זה. מה אתה מתיר?

מי התיר לך להתיר?

הכל מתירים. מותרים לכם, מותרים לכם.

אומרים רק שלוש פעמים, זה עברו את השלוש פעמים כבר.

הכל מותר.

אז כבר מה יכול להישאר לבן אדם אם הכל נהיה מותר, מותר, מותר, מותר?

אדם צריך גם לשמוע אסור.

אתה לא יכול להגיד לילד הכל מותר, מותר, מותר, מותר. כשהוא יהיה גדול, אז בכלל,

חס שלום הוא יכפור, הוא יסטה מהדרך הטובה.

ולכן אדם חכם עיניו בראשו.

אומר הרב, ותדע לך ידידי שזה איסור גמור מדאורייתא,

והמקלים בדבר הזה להסתכל, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.

והנה מקרא מלאו בתורה ולא תטורו אוכל לבבכם, ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא, מהי תכתיב טוב מראה עיניים אם מהלך נפש?

טוב מראה עיניים באישה יותר מאותה מעשה עצמה.

הראייה שאדם רואה יותר גרוע מעשיית מעשה.

אם עכשיו הוא רואה עבירה או עשה עבירה,

והוא מסתכל, מה זה יותר גרוע, הוא היה איתה, עשה עבירה, חס ושלום.

לא.

זה מיעוט לעומת מה שאתה הסתכל עליו.

הוא פירש רשי טוב כנגד יצר רע.

היינו שיותר יוטב בעיניו שהיצר רע להחטיאו.

יותר מאותו מעשה קרה בשכל שלו.

אבל זה לא נכון,

כי הראייה של העיניים גורמת לך לא רק עכשיו קלקול, אלא קלקול לדורות.

עכשיו עשתה מעשה, מחר תעשה על זה תשובה,

תעשה על זה צומות וטעניות,

אולי הגשברוך יכפר לך על זה.

אם באמת תשובתך, תשובתך מלאה,

אבל במראה העיניים זה לדורי דורות.

אתה יכול לכפר על הדבר הזה? עד היום אנחנו מתקנים על חטא העגל.

עד היום.

ולא מתחפר.

וכל שנה ושנה מתאבלים, תשעה באב והכול, מה קרה?

אבל פעם אחת תיקנו וזהו, לא. אין פעם אחת לגשברוך הוא ונגמר.

כל ימיו אדם עשה תשובה, כל ימיו צריך להישאר בתשובתו.

וראי ידידי עד היכן הדברים מגיעים,

וכל המון העם אינם חושבים זה לאיסור, רק מי לדי חסידות. לא, הוא מתחסד, הוא יותר מדי מחמיר.

אפשר גם להקל.

וחלילה חלילה לשמוע לדבריהם,

ואפילו אדם היודע בעצמו שלא יתפעל על ידי הסתכלות.

נגיד מכוערת, לדוגמה.

לדוגמה.

כאילו הוא נותן, משקיט את מצפון היצר הרע שלו.

הוא חושב ככה.

בין כך ובין כך, עובר על דברי תורה ועל דברי חזל בזה.

עברת, על דברי חזל ועל דברי תורה עברת.

איסור דאורייתא עברת.

ומכל שכן היא מתפעלת.

גדול עוונו מנשוא,

והמשכיל על דבר ישים כל זה לנגד עיניו, וידע על נפשו שזה איסור גמור, בלי שום היתר.

ואפילו בפנויה אסור להסתכל, רק אם צריך, לישא אישה ומסתכל בה.

פעם דיברתי עם איזה בחור.

צחקתי על זה.

אז הוא אמר לי

שכשהוא הלך לבחור שידוך, אז ההורים שלו הסתכלו על הכלה.

אמרתי, אסור לאדם שיישא אישה עד שהיא מצאה חן בעיניו. איך עשתה כזה דבר?

לא, אני מחמיר, אמרתי, אוי ואבוי.

זה פתח להשם מרחם בסופו של דבר. זה לא חומרה.

זה אתה צריך להסתכל. זה פנויה שאתה צריך להינשא לה. זה מותר לך.

אבל לא שהוא חושב

שהוא רוצה להתחתן, ועכשיו כמו בן עין.

שהוא שם כל פעם

הוא רוצה.

מה זה, זה אלבום? מה אתה עושה?

אלבום של חטאים ועוונות? מה אתה עושה?

אז פה אסור, מותר לאדם בצורה שכזו, אבל ככה סתם להסתכל?

פשוט הדבר שאסור, אפילו שהיא רווקה.

ובייחוד היום שאתה לא יודע מי רווקה ומנשואה.

אז אין לך נפקא מילא, כבר אתה לא יכול להסתכל.

וגם בחורף אי אפשר ללכת ברקו היום.

השם ירחם.

אז האדם צריך מאוד להיזהר בדבר הזה, לשמור את עיניו. זה מאוד קשה.

אבל אם אדם זוכה ושומר את עיניו, עוצם את עיניו, ולא רואה את אותו איסור,

אמרנו באותו רגע, יבקש וגשמורים עליה את מבוקשו.

או להסייעה לבנו או באופן אחר המצטרך לשם שמיים ובשיקול הדעת שלא יונה את עצמו שהוא לשם שמיים.

והמתבונן בכל דברינו ישוב אל השם על העבר ויקבל על עצמו מעכשיו והלאה.

ומדי דברי בזה כותב הרב זכור הזכירנו לטובה מה שסיפר לי החסיד הקדוש,

הרב המפורסם בקדושה, כבוד מהרם

מפשוורסקי. במעשה שהראה לו בהיותו בדרך נחהו השם,

ובבואו למלון התאספו אליו רבים מאותן אשר קרבת אלוקים יחפצון, חסידים שלו,

והראה שנשא דרך העיר הזאת אחד מנגידי קהילת קודש ברד,

ובא אליו בתוך המקהלות ואמר לו שאלה אחת אני שואל מאתכם.

אם תשיבני על נכון, מה טוב?

ובאם לאו, הרי אתם כולכם מכת רמאים.

ככה אמר לו אותו האיש.

ותוכן השאלה הוא,

אמר לו בזה הלשון, היות ששבת בקהילתנו,

סליחה, היות ששבת בקהילתנו,

הרב הקדוש המפורסם,

אותו אחד שהזכרנו, זה קצת ביידיש, קשה להגיד את זה,

והתאספו אליו אנשים המתחסדים,

והרעישו עולם ומלואו כדרכם, או, הנה האדמוור הגיע, פשש, עושים שורס,

שתי שורות, לא נותנים לאף אחד להתקרב.

זה לא כמו אצל הספרדים.

אחר כך מגיע, כולם קופצים עליו.

איך אמר פעם הרב מזוז? הוא אומר, מה אתם כל הזמן קופצים עליי?

ועזבו אותי בשקט, לא רוצה, אני לא עובר עד שלא יושבים.

אין לי כוח, כולם ככה מתנפלים עליי.

לפעמים רב כבר ישיש והכול, אפשר לסכן אותו כבר.

יש כאלה כבר מתאבדים.

הם קופצים ויכולים להפיל אותו גם.

אז זה מסוכן הדבר הזה.

טוב, אצל האשכנזים אין דברים כאלה, אין חוכמות.

עושים שם שתי שורות, אצל החסידים, אוי ואבוי מי שיקפוץ עליו.

מי שהתקרב חוטף.

שם הכול עומדים במשפח כמו שצריך, והוא עובר עם שתי המשבקים, נגמר, אף אחד לא זז.

ובזמן סעודה שלישית,

אזי אמרתי אליכן אל כת המשתגעים עם רבם המובהק להם, והרי בפחזותם מה מנהגם.

אז אותו אחד אמר, אני באתי לכת הזו כדי לראות מה זה. כך הוא קרא להם, כת.

והרי בפחזותם, לראות מה המנהגים שלהם.

והנה בבואי אל המקום הנודע אשר שם היה הקיבוץ, שאיפה שכולם התאספו, לטיש זה נקרא.

אזי אמר הרב המובהק הנעל, הנה נועף בא אל הבית.

תראו, יבוא עכשיו איזה אחד שהוא חס שלום נועף.

ואני ידעתי בעצמי שלא הייתי נועף מעולם.

מה פתאום? לא עשיתי כזה דבר, הוא התחיל לדבר בחוצפה וכו'.

והנה אמר לי הרב הקדוש הנעל,

המספר לי המאורע שהתפלל,

אז אל השם יתברך, יראהו נפלאות לתרץ לו תירוץ גמור לפי דרכו. הוא לא יודע מה לא להגיד לו, אבל תשמע, אני לא יודע מה הוא אמר לך, מה לא זה.

אבל תן לי להתפלל, והגוש ברוך הוא בעזרת השם יאיר את עיניי, ואני אגיד לך את התשובה.

והנה מונחת גמרא על השולחן.

הוא ביקש מהשם יתברך שיראהו את התירוץ הנכון בתוך דברי חזל, ופתח הגמרא.

פתח את הגמרא, הסבירה,

כמו שעושים שם עם התהילים, כל מיני זה, פתח,

מה אמר חזל הנאל, מה היה כתוב?

מה ידכתיב טוב מראה עיניים ממהלך נפש?

כתובה לפניו, זה מה שהיה כתוב שם.

הסמך לב הצדיק בקרבו והראה לנגיד הנאל ואמר לו,

הנך רואה דברי חזל,

נזדמנו לי בעת הצורך לתרץ לך,

כי בהיותך הולך מבלי דעת,

וחוצפך ישגה להיותך בוזה במלאכי השם.

והיית הולך בתוך השוק בעיר הגדולה הנאל,

והיית משוטט בעיניך במקהלות הנשים היושבות אנה ואנה ביום המנוחה,

והיית נהנה במראה עיניך,

ובאת מתוך הראייה הלזול לבית מקום הצדיק,

ואותו הצדיק ראה ברוח קדשו את קליפת הניאוף אצלך,

כי טוב מראה עיניים מהלך נפש.

ואמר לי שסיפר לו סמוכות לדברינו בתורה הקדושה, וישאל את אנשי מקומה,

היינו אנשי מקום, יתברך שמו, היה קדשי בעיניים, כמו שהיה עם תמר.

רוצה לומר, היכן אותה פרוצה שאתה אומר שזניתי?

ואני ידעתי בעצמי שמעולם לא זניתי. ככה הוא אמר לו, איך אתה אומר שאני כזה,

שאני מנאף? הרי אני לא עשיתי כזה דבר.

והתירוץ הוא, מה כתוב שם?

היה קדשי, מה רשום?

בעיניים על הדרך.

הראייה של העיניים על הדרך זה הניאוף,

זה המעשה.

רוצה לומר, איכות הפרוצה היא על ידי עיניך כשהיית הולך בדרך ונהנית במראה עיניך.

כשראית מראה ונהנית בו,

וכל השלום הרהרת בו, הכנסת אותו לדעתך, אותו מראה,

זה היה הניאוף.

לכן אותו צדיק בא ואמר, הנה עכשיו ייכנס לפה אחד שמנאף.

לא שהוא ראה אותך עושים מעשה, אלא הוא ידע שעיניך משוטטות בשוק,

ורוח קודשו, ולכן הוא אמר את מה שהוא אמר.

אתה אמרת, אמרנו, ריקים, פוחזים, ופה הוצאת שם רע וזה.

איך דיברת כדבר הזה?

והעריך הצדיק בזה, ובכאן הראתיך רק לדוגמה,

כותב הרב,

ואתה תשכיל ותבין עד כאן לשון ספר דרך פקודיך.

אז אם אותם צדיקים אמיתיים דאז,

היום הם כבר לא נשארו,

אבל אם אותם צדיקים אמיתיים דאז היו רואים כאלה מראות וכאלה דברים שהיו יהודיים,

נכנס שלום שבן אדם אפילו במחשבה פשוטה של הליכה בשוק והסתכלות אנה ואנה, הוא היה פוגם בעיניו ומקלקל, וזה היה נקרא כניאוף,

והיו מגלים דעתם ואומרים, עכשיו ייכנס פה חד שלום מנאף.

אז כל שכן וכל שכן, בעושה עבירה ממש שצריך לבזותם ולמחות והכול, כי השם ירחם.

עכשיו הייתי שם בסופר, שמה שלחתי את התמונה,

השם ירחם שם עשו מבצע על כל מיני נרלות וטרפות

של אחד ההכשרים ב-18 שקל.

זה היה לו 30-40 שקל בעבר,

הנקניק.

וכולם שם חוטפים את זה,

איך אתם קונים?

מה, אתם לא יודעים שזה השם ירחם?

אבל אנשים אוכלים.

עמד שם אחד, הסתכל, הוא חשד, הוא אמר, מה אתה מסתכל?

הוא חשד.

הוא אמר, לא יודע, זה נראה לי זול מדי, לא יכול להיות סלמי כזה,

ב-18 שקל. הנה, נשמע לי זול, זה זול.

אחד פלוס אחד, מה זה, זה מבצע? מה זה פלורוסן?

מה זה, איך זה יכול להיות ככה?

אז טוב, אני לא יכול לדבר איתו,

נראה לי בכלל לא יהודי.

אבל טוב, בתוך תוכי אמרתי, השם ירחם. טוב, אם זה גויין, ניחא.

אבל יהודים שלנו, מה?

אי אפשר להבין את הדבר הזה. הנה, הרבנות פרסמה לפני יום

על אדום אדום.

ששם הכל אדום.

שם הכל אדום. אדום מלשון דמים. זה כבר הפכנו כחול, היום. כן, היום זה זרענו וכספנו הרבה כחול.

פעם אמר מישהו, אני לא ידעתי, לא הבנתי עד היום את הפזמון, עד שיצאו השטרות החדשים של המאתיים.

זרענו וכספנו הרבה כחול, עכשיו אני מבין. אבל עדיין נשאר האדום אדום.

אבל יתני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי.

אדם שעייף בעבודת השם, אז הוא אוכל.

הוא לא רוצה לקחת על עצמו כל מיני דברים והכול, אז הוא אוכל מן האדום האדום הזה. אז הרבנות פרסמה שהאדום אדום, שם יש בעיות של נבלות וטרפות.

וגם באל על,

ששם מכינים את המטוסים. אדם נוסע מוץ שבת, זה בעיה.

מה עושים? הם בשבת כבר

ממלאים את המטוסים בכל האוכל ובכל השתייה והכול וזה,

ובמשך שנים הרבנות ידעה מזה ושתקה.

ופתאום עכשיו הרב הראשי, הרב לאוב, שיהיה בריא, לקח את הכפפות לידיים.

ואמר, אנחנו עכשיו הולכים להסיר את ההכשר, עושים להם שימוע ופה ושם וזה, אם לא ישנו את ההצעה שלהם.

אבל הם רוצים להיות מוכנים בזמן. אז בשבת הם לא מטיסים את המטוס.

מטוסים זרים נכנסים.

אבל את האוכל הם מכניסים למטוס, אז מה זה משנה? זה לא חילול שבת.

זה גם עבודה. מה זה משנה איך תעשה את זה ועם מי תעשה את זה?

זה אדם צריך להיזהר.

אז אדם יכול לנסוע במטוס ונגמר.

זה כמו שאדם צריך להיזהר,

שאדם שלא מכר חמץ כל השנה בפסח,

אסור לנדוננו כל השנה.

כמה נכשלים בזה?

אתה הולך לפארק לאומי, אתה לא קונה בקיוסק שם? הוא מכר חמץ.

מה?

ודאי.

אז בסדר, אז בואו נספוח על המקלים שהרבנות מוכרת לכולם,

ופה ושם, אבל זה דחוק של הדחוק.

מה תעשה?

לכן לא סתם אומרים, תיקח את ההכשר הכי טוב, את ה-the best וזה. למה?

כי הכל כלול בהכל.

הכל בפנים נמצא. כל הדברים שאנחנו אפילו לא חושבים נמצא בפנים.

הלאה.

ואחר שהבאתי את דברי הרב הקדוש,

הבני ישכר, הדרך פקודיך, אביא לך ראיה מן המדרש פרשת אחרמות.

וזה לשונו אמר אשלקיש,

ראש השודדים,

הוא אמר דרוש, מה הוא אמר?

שלא תאמר שכל מי שהוא נועף בגופו נקרא נועף, כך אומר אשלקיש.

מה שנקרא, בדידי אב העובדא.

אשלקיש, הרי הגמרא מספרת שהוא קפץ את הנהר,

אה?

הוא יום אחד הסתכל,

הוא רואה מעבר לנהר, היה לו ראייה 66. הוא רואה מעבר לנהר, יש שם אישה יפת תואר ויפת מראה.

הוא עשה זינוק.

עשה זינוק.

מעל הנהר, הצליח לעבור את כל הנהר,

נופל, הוא מסתכל, הוא רואה איזה חרדי.

וואי וואי וואי, איך זה יכול להיות?

משמה ראיתי אישה יפת תואר, כבר הוא חשב לעשות איתה עבירה, עד כדי כך שייצר ונתן לו כוחות לקפוץ את כל הנהר.

ופתאום הוא רואה אחד עם אמבורג ופרק, לא יכול להיות.

ומי זה היה? רבי יוחנן.

אמר רבי יוחנן, מה?

הוא אומר, לא, אני טעיתי בך שאתה חתיכא דאיסורא.

ועכשיו אני רואה שאתה חתיכא דקדושא.

לא דאיסורא.

אבל באמת אתה יפה תואר.

אמר לו רבי יוחנן, בסדר, בסדר, אני יפה,

אל תדאג, אתה רוצה, יש לי מישהי יותר יפה בשבילך.

אמר, מי?

אמר לו אחותי, היא פי כמה וכמה יותר יפה, אבל בתנאי אחד.

כשאתה חוזר בתשובה, אתה מוכן לגזור את הקוקו,

להוריד את העגילים?

יאללה, בבקשה.

אמר לו, אתה בטוח שהיא יפה, שלא יפה שלו, אני ראש השודדים. מה עושה? ראש השודדים.

זה שיוצק את כל הזה.

השבוע הייתי בבית העלמין, אז אמר לי, אחד, זה יצקתי פה, ההוא, זה שם, זה של המציבה מימין, פה,

זה העבודה שלי,

מזמור, השם ירחם.

אז זה ראש לאקש, יצק פה, יצק שם, הרג את זה, פיצץ את ההוא, עשה את זה,

ופתאום פה הוא הולך להיות גיסו של גדול הדור, של רבי יוחנן.

העבריין, זה הולך להיות גיסו של רבי יוחנן.

אבל זה לא כמו העבריינים של היום.

לא העבריינים שבכלא.

אלה שבחוץ, עם הכיפה השחורה והזקן.

זה העבריינים.

אלה העבריינים שמשחקים אותה, הצדיקים.

אלה ששמים את הכיפה הלבנה,

באים לבית משפט, זה עוד צדיק בפנים.

הוא באמת עשה תשובה,

כי הוא מפחד מאימת הדין.

אבל זה גם מאימת הדין הוא מפחד.

והוא מוכן לחזור לסורו למשרד שלו,

והכול בסדר.

הוא מביא עוד ראיות, את אימא שלו, ואת דודה שלו, וכולם שיגידו שהוא הכי טוב לדון, כן?

יש את הבא שמונה, אז אחרי שברוך הוא מעלה אותו, והופ!

זה כמו עם המן, העלה אותו למעלה, והופ, בסוף משם הפתח לנפילה.

ואז הוא אמר לו, אני מוכן לתת לך את אחותי יותר יפה ממני.

הוא אמר לו, ככה?

בסדר, אין בעיה. מה צריך לעשות? קבל עליך עול תורה ומצוות.

אחרי נגרח אותך למספרה, תסתפר, הכל זה.

בסדר, אין בעיה.

אומרת הגמרא, קיבל עליו עול תורה ומצוות, עכשיו רצה לחזור בחזרה לקפוץ לנהר, היה בו כוח, אה?

כל יום כמה שעות בחדר כושר, רוצה לחזור בחזרה לנהר.

נפל לתוך המים. אה,

איך זה יכול להיות? הרי הוא לא התחיל ללמוד.

הוא לא, הוא לא גזר את הקוקו עוד, הוא לא הוריד את העגילים. איך כבר?

הוא עוד נשאר עם הג'ינס, עם ה...

זה כמו האלה, עם הפדלפון וכל הברזלים שם שמים.

אז מה, איך הוא כבר נפל למים? כן, תורה מטשת כוחו של אדם. אפילו שרק קיבל עליו עול תורה ומצוות,

אנחנו רואים עד כדי כך כמה שזה השפיע עליו.

אז זה טוב שכן טוב מאח רחוק, שהוא לקח את רבי יוחנן בתור שכן, בתור חברותה שלו,

וגם הוא נהיה גיסו, התחתן עם אחותו,

שהייתה יפעת תואר ויפעת מראה, וקיבל עליו תורה ומצוות, החזיר אותו למותאר.

אז רשתקיש הזה, שהראש שודדים, שהוא נהיה תלמיד חוכם.

הוא בא ונותן לנו מוסר השכל לחיים. מה הוא אומר לנו? שלא תחשוב,

איך אומרים, בדידו אב האהוב, כן? שלא תחשוב שמעשה ניאוף,

שדווקא עשית מעשה, זה נקרא ניאוף. הוא אומר, לא.

אלא גם הסתכלות סתם. הנה, אני קורא לכם את הלשון.

שלא תאמר, אמר לרשתקיש,

שלא תאמר שכל מישהו נועף בגופו נקרא נועף,

אלא גם נועף בעיניו נקרא נועף.

שנאמר באיוב כד,

ועין נועף.

עין.

מראה עין זה נקרא נועף.

ואמרו, מסכת קלה, טבעת למה?

בשביל מה האדם שם טבעת לאשתו?

למה מנה הכתוב בהניעו תכשיטי מדיין טבעת?

הרי מה, יש שם, בפרשת מדיין שם,

רשום שם כמה סוגי תכשיטים. טבעת, עגיל וחומז, כל כלי זהב.

שם, בפרשת מדיין זה כתוב שם.

אז למה נמנה הטבעת שם ברשימה?

מה, טבעת זה דבר לא טוב?

הרי טבעת זה דבר טוב. אדם מקדש עם זה אישה?

היום זה כבר מציע לה נישואים.

זה נראה משהו מודרני.

לומר שכל המסתכל באישה בכוונה כאילו בא עליה, חס ושלום.

אם כן, לא בחינם קרא זה הצדיק,

אותו צדיק,

לאותו איש בשם נואף.

אז זאת אומרת, זה לאו דווקא להסתכל עליה.

כל המסתכל באצבע קטנה של אישה, אפילו תכשיט שעל גביה.

ועל ידי זה הוא נהנה, או, תראה איזה תכשיט יפה,

והיא גם יפה.

אז פה כבר אתה עובר איסור.

אה, אבל מה, רק הסתכלתי על התכשיט,

רציתי לראות אם זה 14 קראט או 22. כן,

על ידי התכשיט הזה באת לידי ערעורי עבירה.

שם ירחם,

כאילו נוח.

אם כן, אחי אהובי לא תוכל לומר שהוא מילא דחסידות.

מי מסביר לך את זה? רש לקיש הוא לא היה חסיד עדיין.

הוא היה ראש השודדים,

הוא מסביר לך את הסברה הזאת, את האימרה הזאת.

זה לא חסיד עדיין.

תדע ותבין עד היכן הדברים מגיעים, השם ישמרנו מכל הדברים שהם הנגד רצון השם.

וכתב בספר חסידים, וזה לשונו, סימן ט', ועיקר חוזק החסידות מתחילה ועד הסוף,

אף על פי שמתלוצצים עליו,

אינו מניע חסידותו וכוונתו לשמיים,

ואינו רואה פני נשים,

ובפרט בין אנשים אחרים שכולם רואים אנשים.

לפעמים יושבים כמה חבר'ה,

ויאללה, מתחילים להסתלבט. אה, תראה, תראה את זה, תראה את זה, תראה פה. וסתם, בצחוק.

אבל גם הצחוק הזה זה משהו.

וסתם שיושבים מושב ליצים לא ישב. למה? כי משם, מהליצות הזאת, מגיע אחר כך לדבר דברים, כל מיני דברים לא טובים.

לנבל את הפה, להסתכל בייסורים וכל מיני דברים.

כגון שהיה, סליחה,

שמתלוצצים עליו, אינו מניע חסידותו וכוונתו לשמיים, ואינו רואה פני נשים,

שכולם רואים הנשים,

כגון שהיה בבית החופה,

שהנשים שם מלובשות על ים, והכול מסתכלים, ואומרים לו מסתכל.

הולך בחתונה לעזרת הנשים.

לא, אני מחכה לאשתי. מה זה מחכה לאשתך?

מה יעשו לך טלפון?

תתקשר, תחכה בחוץ, מחוץ לעולם, מה אתה מחכה אם הוא מסתכל בעזרת נשים?

איך אתה עושה דבר כזה?

לא מדבר על זה שנכנס לבפנים, שזה בעיה גם.

לפיכך יזכה לרב טוב הצפון,

כמו שכתוב, מרב טובך אשר צפנת ליראיך.

שמתי ראש ברות נותן את הטוב הצפון לצדיקים? כשהאדם שימר את עיניו ועשה את רצונו.

ואז העין שלו, שהוא שמר, שהוא חושב,

שהחבר'ה אומרים, שהוא, אה, הפסדת, לא נהנית.

אתה יודע מה העין שלך תראה?

העין לא ראתה אלוקים זולתיך, העין שלך תזבה ותהנה מזיו השכינה.

כי שמרת הודעה, עכשיו מגיע לך השכר.

מלך היא ביופיות החזינה עיניך.

לכן טוב לו לאדם כשפוגע באישה, הן פנויה, הן נשואה, הן ארמית, אפילו גויה.

הן ישראלית, הן גדולה, הן קטנה, להעביר פניו מלהסתכל בה.

מלבד זה שהוא לא יודע אם זה רשע או לא.

הוא יודע, אתה יודע, אם מכשפה או לא, רשאית, אתה לא יודע.

אז אם אתה מסתכל על פני רשע, זה משפיע.

כמו שאדם הולך לצדיק, מסתכל על פני צדיק, זה משפיע טוב.

או שהאדם, חס ושלום, מגדל, אמרנו, כלב בתוך ביתו.

נהיה דומה לו.

זה לא פשוט הדבר הזה.

בסדר, אז הוא מגדל לנו מסיבות כאלה ואחרות, שלא יפרצו לו לווילה וכו'.

אבל מה,

בסופו של דבר זה נהיה דומה.

איך סיפרה איזה אישה אחת לאימא שלי, היא הייתה המטפלת שלה.

היא עשתה בת מצווה ובר מצווה לבן שלה.

באולם, אז היא אמרה, יש לי כלבה קטנה, אני לא אקנה לה שמלה.

היא הלכה לחנות,

ועכשיו היא הסתפקה איזה שמלה לבחור, לכלבה.

אז המוכר רואה שככה היא מתלבטת, מרימה.

צריכה עזרה, גברת?

היא אומרת, כן, אני רוצה לקנות שמלה לכלבה, יש לנו אירוע.

מה, איזה אירוע? בת מצווה, בר מצווה לזה.

טוב, נו, אז תביאי את הכלבה, נמדוד.

מה את מתלבטת? לא, לא, אני עושה לה הפתעה.

אני לא רוצה שהיא תדע.

תעטוף לי את זה, תעשה.

לאן אנשים הגיעו?

איזה שיגעונות.

שמלה לכלבה, סוודר לכלב, זה לחתול, מה קורה פה?

קונה דוגלי.

במקום שיקנה אוכל לילדים שלו,

הוא קונה, ולתרום לנזקקים ועניים, הוא קונה דוגלי לכלבים וחתולים.

אל תדאג, לאמא הקדוש ברוך הוא דואג. מה, אתה צריך לדאוג, הרבה שלוחים למקום.

הקדוש ברוך הוא דואג.

כמו הדגים הגדולים אוכלים את הקטנים, והקטנים גם אוכלים.

גם הקדוש ברוך הוא לחתולים.

ואם לא היה בני אדם בעולם,

או החתולים במדבר, אז מה, אתה נוסע למדבר כל שבוע, סוף שבוע קונה להם דוגלי וזה,

איך זה נקרא, של הקט, חתול קט, לא יודע איך זה נקרא הקרונפלקס שלהם שם, ואתה שם להם?

מה?

מה אתה מביא להם? מה אתה קונה להם?

לא, אז תנו לחיות לחיות, אני פה, אני שם, מה זה?

מה זה זלזול?

זה כבוד החי, כבוד, כן, כבוד החי.

קודם תדאג לבני אדם שמסביבך, זה כבוד החי.

תדאג לעצמך.

תאכיל את הנשמה שלך ברוחניות, לא רק בגש מירק בעולם הזה.

לא משנה, בתל אביב, באבן גירון מול העירייה

ביתי, הציל הוא ביתי הלכה לאיבוד, ואתה יודע, בטלפונים, תמונה של חתולה.

ביתה הלכה לאיבוד, היא באה לראות ששמעתי,

דורסת.

יש כאלה גם, היא הלכה לאיבוד, ביתי. יש כאלה גם יושנים, אחיות שם. ביתי הלכה לאיבוד. אז זה בכלל בעיה, איפה האדם מגיע?

ועכשיו זה נראה מכה, בפלורנדין, לדוגמה, שכונת פלורנדין בתל אביב.

שם זה כבר נהיה ביביסיטר לכלבים וחתולים.

לא צוחק.

אני מדבר בשיא הרצינות. עד היום הייתם רואים בן אדם עם כלב. היום, כשאתה לא נמצא בבית, או טסת לחו״ל, מה, תשאיר אותו לבד?

אז אתה מביא אותו למשפחה אומנת,

יש כזה ביביסיטר, מקבלת כמה לשעה, מאכילה אותו, לוקחת אותו לגינה,

עוקבת לאסוף את הצרכים בשקית, זה כזה...

כזה אבליות.

במקום שהם ישימו גם את השקיות אוכל, גליל, בכיס, אז הם שמים כל מיני שקיות כאלה גדולות של הסופר.

שקית גופיה שמים בכיס, אתה רואה את השקית שלו מפה יוצא, מהכיס פה, מהשל הג'ינס, יוצא שקית,

משם מציץ שקית,

שככל שהפקח לא יראו אותו ישר, הוא מרים את זה.

עכשיו הידיים שלך ג'יפה, מלוכלך,

מסריח, כל פעם צריך ליטול ידיים, מה אתה עושה? ואחר כך הוא אוכל ככה,

והכול, והוא מכניס את כל הג'יפה לבפנים.

אחר כך הוא אומר, למה אני לא יכול להתקרב לגדוש ברוך הוא? למה אני לא מבין מה הרב אומר?

כי הכל פה סתום ובלום.

איך אתה רוצה להבין? אז במקום לדאוג להביא את הקרומפלקס לכלבים ולחתולים, תדאג להאכיל את הנפש שלך

בעוד תורה ועוד מצוות, ואז אל תדאג, הכל יהיה בסדר.

הלאה.

גם האלה הארגונים שהם כל כך דואגים להם והכול, בסוף נותנים להם זריקת ארדמה וממיתים אותם.

כן, הם גם בסוף מרדימים אותם.

ואתה גידלת עוד שלוש וחצי שנים את הכלב, אתה בוכה שם,

לא רוצה שימיתו אותו. אז רב, שואלים אותך, נפקא מינא, אתה רוצה עם כאב או בלי כאב את הזריקה?

כמה זה יעלה לי?

אז אחד אמר, מה, זה לא משתלם.

גידלתי אותו שלוש וחצי שנים,

עכשיו אני שם לו זריקה וזה, אני צריך לראות אותו מת, לא נעים.

טוב, אבל רק הוא מחמיר, אני רוצה לקבור אותו בחצר, כמו קבורה של פעם.

הוא חופר בבית שלו, גומחה שם, הוא שם אותו.

עושה, טוב שמצבה גם לא עושים.

וקדיש, ו...

לאן, כן, אוהל אבלים, שב עליו, תקרע, מה הדברים האלה, לאן הגענו? וזה השם ירחם, זה ככה נהיה.

בני אדם לא מתייחסים וכולי, אבל לחתולים וכלבים מקבלים כבוד.

יש להם כבר מספרות, אמבולנסים, הכול.

המסכנים האלה שם בביתר, היה מוות בעריסה לתינוק, עד שקיבלו את הטיפול נמרץ שיש שם בביתר,

יצא להם אמיץ עד שפנו לליצמן,

סגן שר הבריאות, וכולי וכולי.

והכלבים והחתולים יש להם כל פינה, אמבולנס, מספרה, חנויות, סופרים כבר נהיה להם.

קופיקסות מה יעשו לכלבים וחתולים.

כן.

אז זה האדם, פני הדור כפני הכלב.

אדם משנה את התוויים שלו, הוא מתנהג כמו הכלב, הוא יכול לדבר איתו, שב, תעמוד, זה, מה אתה מדבר איתו?

מה, אתה שלמה המלך? אתה מדבר איתו בשפת החיות? לא, הוא מבין, הוא מבין אותי.

שבי, תעמדי, תעשי בוא עכשיו פה. לא, פה לא לעשות.

רק בחוץ, יוצאים לטייל עכשיו, שם עושים צרכים. איזה דברים, איזה הנגו זה.

השם יפחד.

אם אתה תגיד לו, זה מפחיד.

מה, אתה משוגע?

מה, אתה מפחד מהכלב?

מה פתאום? אתה לא צריך לפחד מהכלב, הכל בסדר.

הכלב צריך לפחד ממך.

אתה ממש תפחד. אבל זה גדול, זה נראה כמו אריה. לא, לא, לא.

עכשיו, בבני ברק, תראו, מי שהולך שם עם כלב, כולם בורחים. למה? אף אחד לא רגיל.

גם גדולים, גם קטנים, כולם מפחדים שם מכלב. אז שם אין כלב, בבני ברק.

אסור.

מי שמחזיק שם כלב, יעשו לו הפגנות מתחת לבית. זה בעיה.

עוד מאה שערים.

לא ייתנו לו.

אבל בתל אביב זה מצוי.

אבל זה גם מפחיד. יש ילדים מפחדים, יש נשים בהיריון שיכולות להפיל.

דברים, אדם שמכניס כלב רע לתוך ביתו, היא ואבוי לו.

אז זה האדם צריך לשמר את עיניו ולהתבונן מה הוא עושה.

אז כל שכן, וכל שכן להסתכל בדברים שטמאים, כגון כלב, וכן על זה, חיות טמאות, וכל שכן להסתכל באומות העולם, או בנשים, סתם, אפילו גוי עשו.

הן גדולה והן קטנה, להעביר פניו מלהסתכל, ושכן מצינו באיוב ברית קרעתי לעיניי ומה אתמונן על בתולה.

וכן,

כתוב בספר בן סירא, העלם עיניך מאשת חן,

פנתי לקט במצודתה.

הוא אומר, אם לא העלמת את עיניך,

מאותה

אישה שיש בה חן,

אותה אישה שאתה חושב,

הרי זה הכל מחשבה, כן? כל התסרוגות והאיפור והכל זה סתם.

זה מסכות פנים, זה פורים,

זה לא אמיתי.

הרי היופי של האישה האמיתי זה לא הצבעים והבלונד והשטויות.

היופי של האישה האמיתי זה ליבה, איך שהיא מתנהגת בדרכיה דרכי נוער,

מקיים את התורה, את המצוות,

מכבדת את בעלה. זה היופי האמיתי של האישה.

לא היופי החיצוני שאנשים חושבים.

וכן עוצם עיניו מרעות ברעה.

אז אם אדם מסתכל על הדבר הזה, יעלים את עיניו מאשת חן,

לא יעלים את עיניו מאשת חן, הוא יילקט במצודה.

זה כמו גורע עכביש, אתה תיתפס בפנים, אתה לא יכול לברוח.

וכן עוצם עיניו מרעות ברעה.

זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, אפילו תולה כביסה, מה הבעיה?

וכן אמר החכם, אין חוצץ בפני התאווה כעצימת העיניים.

אדם לא יכול לבטל את התאווה שלו אם לא יעצום את עיניו.

שמעתם?

זה בכל תאווה.

גם בתאוות האכילה, אתם שומעים? גם בתאוות האכילה הדבר הזה.

אדם הולך לסופר,

מה עשוי? יושבים שם טובי המומחים,

עושים את זה בכל מיני צבעים.

מה קרה?

מה זה הצבעים האלה?

למשוך את העיניים.

איך אמר שם ההוא החכם של הפירות שם במחקר שהוא בודק, הוא מומחה?

הוא אומר, הפפאיה, איזה צבע היא? כתום?

זה לא צבע כתום בכלל.

תקחו פפאיה טריה, תחתכו אותה, זה לא צבע כתום.

שמים שם כל מיני חומרים,

וזה חומרים לא בריאים והכול, ואנשים,

כדי למשוך להם את העין.

למה אם זה יהיה בצבע חומי שהוא יקנה?

תגיד, לא, זה נראה מקולקל, זה נראה עם עובש, לא, אני לא קונה.

עושים את זה בצבע אדום, עקיבי.

בצבע ירוק עושים אותו, שם יש את הזרחן, הוא הסביר שם, דברים מסוכנים יש שם בפירות היבשים האלה.

השם ירחם, אדם מכניס ממש רעלים לתוך הפה שלו.

אז זה אין דבר כדברים ארבעה, זוכר רק פירות יבשים. לא, זה זה חרטא.

עכשיו מה עושים? אם גם הוא מביא שם חרטא, הם עושים מחנות טבע חרטא.

הם לוקחים לך את זה, עכשיו לא יביאו לך את זה בקופסאות,

כי זה לא טבע.

חייבים ל... איך יקחו יותר?

ואתה קונה רעל במשקל בחנות טבע, אמרו לך זה בריא.

לא שקר.

ואנשים קונים באלפי שקלים בחנות טבע, זה בריא, זה בריא. מה בריא?

אמרו לך רעל לחנות טבע, אמרו לך זה בריא.

השם ירחם, אין בריא יותר מאתרי.

אתה לא יכול.

אז זה אתה יכול לאכול.

אז זה תאווה.

ישב פעם איזה אחד ממוחה, הוא אמר, מה אתה חושב, כל הפרסומות והכול, יושבים על זה אלופים, אלופים.

קוקה-קולה כבר לא עושה פרסומות. למה?

אז עשתה,

עשתה את הצבע. אם ירדו לך עכשיו תשתה קולה בצבע ירוק,

כמה כבר יקנו, אה?

ירד להם האחוזים. אם ישנו את הקוקה-קולה האמיתי לצבע ירוק, לא יקנו.

יחשבו זה עם הלקלים, לא יקנו.

ירד הזה שלהם, רגילים, שחור עם האדום והלבן, זה בולט, נגמר.

וכבר זה לאורך שנים, שנים, שנים, שנים. רק בפסח הם רושמים לך פסח כשר ושמח,

או בראש שנה, שנה טובה. זהו.

כל השנה הם לא עושים פרסומת.

למה? הם לא צריכים כבר.

כי אנשים כבר התרגלו. במראית העין,

שים לו את כל סוגי הכול להגיד לך קוקה-קולה.

טעם החיים. אתם יודעים, איזה אחד עלה אחרי ה-20 ומעלה,

אז הוא אמר לילדים שלו,

אני, לפני שאני הולך, אני מבקש מכם, בדרך כלל אדם לא לוקח לי אותו, אבל אני הייתי עשיר גדול,

אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה, תעשו טובה.

אני הכנתי תכריכים עם כיסים.

מה כיסים?

כן, אני הכנתי תכריכים עם כיסים, תעשו לי טובה.

אני מבקש מכם, מיש יהלום בכספת, אותו אני חייב לקחת.

השארתי לכם דירות, בניינים, מגרשים, הכל תיקחו לבריאות, אבל זה אני לוקח.

למה? על זה עבדתי כל החיים שלי.

צבאה זה צבאה.

הלכו לבית משפט, שאלה ציוני, אמרו, כן, בסדר, צבאה זה צבאה, נגמר הסיפור, אתם לא יכולים להתחרט.

אבל החברה קדישה אומר, אף אחד לא לוקח איתו, אפילו גרביים. לא!

צבאה זה צבאה.

בגץ קבע, נגמר.

טוב, בכיס השני מה אתה רוצה, אבא?

אמר, בכיס השני תשימו את השטרות החדשים של המאתיים,

וזה האדומים, וזה, ואירו, וסטרלינג, והכול בפנים. למה?

זאת אומרת, תראה, אני עולה למעלה.

בדרך כלל, אם אדם נפטר במהלך החג, אז יש עומס.

זה יוצא שבת ראשון וזה, אז יש עומס. ככה, שלושה ימים, מלא נפטרים יש.

אתה יודע, איזה תור למעלה יש?

אם בבית העלמין יש תור, שם לא יהיה תור.

אז עומדים שם על זה, אני אצמם, מה אני אשתה?

עכשיו, בדרשה, פעם אמר הרב אמר, יש קיוסק למעלה. ככה, כדי להמחיש.

אז הוא אמר, הרב אמר שיש קיוסק, אז אני אוכל לקנות שם, שיהיה לי. אני לא יודע במה משתמשים, איזה סוג.

אז אולי אני צריך את היהלום כדי לשלם.

אולי אני צריך את השטרות החדשים של זה, של מדינת דולר, אז שיהיה לי הכול בכיסים.

טוב, אבל תתפרו את זה טוב, ככה תעשו עם ריצ'רץ' וזה.

בסדר, סידרו לו את התכריכים, הכול.

ובאמת, הגיע התאריך, עלה למעלה.

עלה למעלה, קברו אותו עם כל הזה, עולה למעלה, באמת,

עלבכתי תור.

הסתבך, תראה, זה תור, זה אחרי חג פלוס.

שבת זה, ונתקע ככה, וואי, וואי, זה תור. אמרת, אז טובה, אדוני המלאך, יש איזה קיוסק פה, אמרו לו, כן,

זה נקרא קיוסק שער השמיים.

שם היית ממשיך ברחוב, ימי ומייד.

אמרו, בסדר, טוב, ניגש לשם, בא המלאך, כן, בקיוסק, אומר לו, כן,

אני רוצה לקנות, מה אתה רוצה לשתות?

והיום יש אספרסו קצר, ארוך, קפוצ'ין, מה אתה רוצה?

אמר לו, אני מארץ רגיל לטעם החיים, קוקה קול, אבל לא מחליפים

עם משהו אחד, אמר לו, בסדר, אין בעיה.

בבקשה, הביא לו ככה, נוזל ממנו הזיעה הקרה, אה? של הקולה.

המים, גרנו אוזלים, פשוט, תפתח, תפתח לי.

רגע, אבל תשלם?

מה תשלם?

אה, גם פה צריך לשלם?

הוא אומר, מה חשבת? זה גם קיוסק, לא?

צריך להתפרנס, לא?

אומר לו, טוב, מה אתה רוצה שאני אשלם?

איזה סוג? הוא אומר לו, כך וכך. הוא אומר, מה זה כך וכך?

הוא אומר, תראה, פה מדברים בשפה הזו, אם אתה לא מבין, זה בעיה, אתה לא יכול לקנות.

אני מחזיר את זה למקרר, חבל,

שלא ייהרס.

אומר לו, לא, תגיד לי מה זה כך וכך. הוא אומר לו, אני לא יכול, זה ההסבר, כך וכך.

אומר, טוב, אתה יודע מה, אם אתה כבר מתחכם,

אני גם מתחכם.

פתח את הריץ' רץ' הראשון, אומר, הנה זה השטרות החדשים של המאתיים, מקבלים? אולי זה לא שווה.

אומר לו, אבל זה בשיר, זה ראינו וכספנו יהיה הרבה כחול.

מוציא לו את המאתיים הישנים, אולי את המזבחות, אולי פה, אולי ארצות הברית, אולי זה סין,

כלום. אמר, אתה יודע מה, יש לי יהלום.

עכשיו, היהלום הזה היה עטוף בחתיכת נייר. תראו מה זה הנייר הזה.

הוא מוציא את היהלום, הלך, פשששט, איזה יהלום, וואה, אני מאמין שעבדת על זה כל חייך. הוא אומר, כן.

אמר, רגע, רגע, תראה לי את הנייר הזה.

הוא מסתכל, הוא אומר, מה, זה קבלה שעליתי פעם בחי שקלים ביום כיפור לבית כנסת, גם העולה.

הוא נכון לי, ככה, מוסיף.

הוא אומר, כן, עם זה אתה יכול לקנות ועוד מקבל עודף.

מה, זה? אתה יודע כמה כאלה יש לי?

חבל, לא הבאתי אותה מידי, יא אללה. אז זה רק ממחיש לנו שאדם עושה מצווה אחת, הוא לא יודע כמה רעש גדול בשמיים זה עושה.

אבל העולם הזה לא מתלווה אליו לשמיים, הכל נשאר פה.

הכל נשאר פה, זה לא יכול לעלות למעלה.

שבוע שעבר היה, לפני שבועיים, היה איזה לוויה בבית העלמין,

שבוע שעבר בעצם,

היה לוויה בבית העלמין,

אז שם הילדים התחילו לריב, לא יודע על מה רבו, לא משנה, מה זה משנה?

אז רבו, זה מסכן,

זה של החבר'ה קדישא, הוא

רצה לעשות קריאה, אז חותכים קצת, ואז האבלים קורים.

אז הוא אומר, אם לא הייתי מזיז את הראש שלי, כבוד הרב, עוד שנייה הבקבוק היה פוגע לי בראש. למה? האח אחד זרק על האח השני בקבוק,

זה היה בדיוק בכיוון של החזן.

הוא אומר, עוד שנייה הייתי חוטף את הבקבוק לראש, וקדוש ברוך הוא שמר עליי, הציל אותי.

מה שאני אעשה? הוא אומר, זה היה הלוויה הכי מהירה שלי. אמרתי, מה?

הוא אומר, תראה, ביום גשום אנחנו לא עושים כל כך מהר.

כל כך מריבות והכל, שהחתנים וההקלות אמרו, תראה, עוד שנייה יהיה פה מכות, שלא יפילו גם את הנפטר. יאללה, מהר, מהר.

הוא אומר, רצנו עם האלונקה, רצנו עם האלונקה כדי לקבור מהר וזה, למה הם שם רבו והכל וזה.

אז אם אדם אין לו, כשם שמכבדם בחייהם, כל שכן לאחר מותם,

ואם הוא נמצא בבית הקברות והוא לא יודע מה זה,

סופו של האדם, סופו של עצמו, מה שנקרא,

ועושה כאלה דברים, איפה, לאן הגענו?

אז זה בדור שלנו, שאנחנו יכולים לראות כאלה דברים שמפחידים.

כשאדם נמצא בבית עלמין והוא רב, מה אתה רב בית עלמין? אתה רואה, בן אדם עכשיו לא לוקח איתו שום דבר.

כלום לא נכנס איתו.

גם התכריכים שנכנסים, הכול מתפורר.

לא נשאר שום דבר. אז מה אתה רוצה?

מה, מה?

מה אתה רב? מה, אז עוד דירה, עוד פחות דירה, מה זה משנה? בסוף אתה משאיר את זה גם.

אם לא לילדים זה הולך למדינה, אז מה זה משנה?

שום דבר, זה לא נגמר.

איך אמר אחד, אני טס לחו״ל קצת, שיהיה לי קצת.

רגע, אם הגשבורור רוצה שלא יהיה לך, אז מה זה יעזור שאתה טס?

אם הוא יחליט שלא יהיה לך, אז לא יהיה לך בשום מקום שתהיה.

אז אם הגשבורור רוצה לזון ולפרנס לך, הוא ידאג לך בכל מקום.

אז מה, אתה צריך לטרוח לנסוע עד לחוץ לארץ בשביל זה?

עכשיו בארץ נתבקש מהגשבורור ארץ זבת חלב וכבש,

ארץ אשר עיני ה' הוא לוקח מהראשית שנה ועד אחרית שנה.

השבור ידאג לך.

אתה לא צריך לטוס לשם ולטרוח ולעמול וכאילו.

ובסופו של דבר, השבוע,

תפסו

איזה אחד במכס.

הוא החביא בתוך,

נראה לי מכונה,

מכונות בשר או דברים כאלה, החביא שם חבילות של אירו,

של שטרות של 100, 200, שלא יודע באיזה מספרים זה בא שם.

תפסו שם את הכל בשיקוף, תפסו עליו איזה סכום של איזה 600,

חשדו בו,

לקחו את כל הזה, פירקו את כל המכשירים והכול, מצאו שם

עשרות חבילות

שהוא החביא במומחיות גדולה, רצה להעלים סכומים גדולים.

אז הנה, זה עשר מיליונים שם, מה חשב לבוא לארץ, זה, והקדוש ברוך הוא לקח לו.

מה, אתה חכם יותר מהקדוש ברוך הוא?

אז אם הקדוש ברוך הוא רוצה לזמן לך את זה פה, יזמן לך.

אם לא,

אז לא.

ונסיים.

וכן אמר החכם, אין חוצץ בפני התאווה כתעצימת העיניים.

אז זאת תאווה של האדם, שהוא מסתכל והוא רואה הכול בצבעים, הכול מבריק, נוצץ, והכול, וואו, מתלהבת, איזה יפה זה.

אבל בפנים זה רקוב, זה רק מעטפת, זה רק חיצוני.

אל תסתכל על זה, תסתכל על מה שאתה צריך להסתכל.

ובסימן קעז כתב איזה לשונו כתיב, כי את כל מעשי אבי אלוקים במשפט על כל נעלם.

זה שנזדמן לו,

מה זה הפסוק הזה, על מה זה מדבר?

זה שנזדמן לו אישה בקרן זווית, אם פגעה בו.

הוא הלך,

הוא הגיע למצב של רחוב, קרן זווית.

ופתאום באה אישה מולו,

ואללה בראו, הוא היה חייב להסתכל, נכון? כדי לא להיתקל בה.

ולא נתכוון לראות אותה,

וראה אותה יפה.

ושמח על שראה אותה יפה, וחשב בליבו, מאחר שלא נתכוונתי,

שבלא כוונתי ראייתיה אין לי עוון על ככה.

על זה נאמר, על הדבר הזה, על ההסתכלות הפשוטה הזאת,

שהיה לו איזה שמץ של הנאה קטנה,

יביא אלוקים במשפט על כל נעלם.

עם טובה ששמח בדבר עם רע, בעיני הקדוש ברוך הוא. כמו בנפול אויביך אל תשמח,

אשמח לעד לא ינקה. וזה שמח שבא לידו הדבר הזה. איזה יופי שבדיוק נפגשתי.

הוא לא התכוון לאיזה, הוא רק, איזה יופי.

והיה לו לחשוב שמא חטאתי שנזדמן לי לראותה.

הרגש ברוך הוא, אתה אומר, לא מכשיל, אתה צדיק. ואם הרגש ברוך הוא הביא לך ואתה טוען שאתה צדיק,

אה?

טוען שאתה צדיק, אה?

אז אם הרגש ברוך הוא הביא לך איזה סימן של משהו, הוא לא סתם הביא לך את זה, כי הוא

עשית איזה מעשה.

אתם יודעים שהאדם, חס ושלום, חס וחלילה, שהדליק

בטעות בשבת, זה קורה, אה?

לפעמים האדם מדליק בטעות את השלטר של בית הכיסא או של זה, בטעות.

זה לא סתם בא לך.

תחשוב מה עשית, הרגש ברוך הוא גלגל לידך, חס ושלום וחליל שבת.

שהדליק ברוך הוא זימן לידך את הדבר הזה שתיכשל בו.

סתם הרגש ברוך הוא יזמן לך את זה? לא.

כי אתה לא בסדר.

בדרך שהאדם רוצה ללך, במוליכין אותו, אם טוב ואם רע.

ואם באה מצווה לידו שלא בכוונתו,

אבל אם באה מצווה, תשמח.

ותברך לקדוש ברוך הוא שזימן אותך לעשות את המצווה הזאת.

וכל מצווה הבא עבירה לידם מוטב שלא תעשה את המצווה הזאת.

כמו לשמח חתן,

וזה חתונה מעורבת.

חתונה מעורבת.

הנה, אני מספר לכם סיפור השבוע.

היה בר מצווה

באירוע של משפחה של אשתי.

והם חרדים.

משפחה חרדית, אבל המשפחה של הבעל הם חילונים.

הבני דודים, הדודים והכול.

ועשו בהתחלה ריקודים. אני לא הלכתי לאירוע, לא נכנס אפילו שיש ספק, נגמר.

מאכילים שם ביודעי נבלות וטרפות, ואתה נוכח שם,

זה בעיה.

וכאילו שאתה לוקח את זה על הגב שלך, שאתה נמצא בפנים במקום. איך אתה עושה כזה דבר?

כן, לא, זה גם אתה כאילו,

אתה נמצא פה עכשיו, אומרים, הנה, פלוני נמצא, אולי גם הוא אוכל.

הם לא מסתכלים אם אכלת לא אכלת.

נכון, סומכים עליך. סומכים עליך, זה בעיה הדבר הזה.

במיוחד שרואים דמות, זה לא פשוט.

ואשתי אמרה, אני עייפה, אני לא הולכתי לך, אתה אמרתי, אני לא הולכת, אני יושב ללמוד.

חבל על הזמן.

וכולם הלכו, כל המשפחה הלכה, והכול בסוף, כולם התקשרו אליי למחרת, חבל שהלכנו.

הוא אומר, מה קרה?

הוא אומר, לא, אל תשאל. בהתחלה היה ריקודים נפרד.

הושיבו אותנו מול הקיר.

אבל פתאום, באמצע, כל המשפחה שלו קמו, ונהיה ריקודים מעופה. אמרתי, אה, אתם רואים?

בהתחלה אמרתם, הכול בסדר, לא יהיה איסור.

אבל זו הייתה הכשלה קטנה, אה?

לא חשבתם שהקדוש ברוך הוא ייתן לכם. בסוף הקדוש ברוך הוא איך

נותן להם את זה.

ועכשיו אני לא מדבר על זה שהתקשרנו,

אמרתי להם, תתקשרי לעולם, נו תגידי להם איזה הכשר היה.

מה המוצרים שאתם מביאים?

רבנות חלק, בית יוסף, אין בית יוסף, בית יוסף חלק, נו.

אז מה, נכשלו מכל הכיוונים,

והוא לא יכול להגיד לא ראיתי, הם לא יכולים להגיד לא ראינו,

לא הסתכלנו.

איך אתם עושים כזה דבר?

אתה יודע שזה מקום של איש, מקום של סכנה, אתה תלך לשם, אתה יודע שיש פה שדה מוקשים, אתה תיכנס?

אתה לא תיכנס. וגם אם נכנסת, אתה לא תזוז, אתה תעמוד ככה עד שיבוא המסוק הראשון לחלץ אותך.

אז למה אתה הולך במזיד למקום של שדה מוקשים,

ואתה יודע שאתה חס שלום יכול להתקשר שם?

מה, אתה כזה גיבור?

וגם אם תפתח ספר ותלמד שמה, גם אתה אוהב ריסוי.

כי רואים אותך, באת למקום כזה?

איך הגעת?

אז זה דבר שאדם בקלות נכשל בו.

מה לעשות, הוא לא יכול.

כן, תאמין, קריטריונים.

לא, לא, נקודה.

אתה יודע מה? תשלח מעטפה, מה לעשות?

אתה רוצה? תשלח מעטפה.

יש אחד אמר לי אתמול בשיעור מאלעד,

הוא אומר, למזלי, אימא שלי שמה לי את המעטפות במקומי.

ללכת אני לא יכול, אבל היא שמה.

כאילו שהיית באירוע, אפילו שלא היית, שלחת מעטפה, כיבדת.

אני פעמים עושה, מגיע יום למחרת הביתה, אומר, מצטער, לא יכולתי להגיע.

אתם יודעים, יום של רב זה יום עסוק,

הנה המעטפה וכך. אבל לא היית באירוע, לא, לא, לא, לא. לא.

עשת אירוע, היית אצלי באירוע, כיבדת אותי, הנה, אני מכבד אותך.

אבל כמו שאני מכבד אותך באירוע, שאני דואג לך שיהיה הכל כמו שצריך, תדע גם אתה שיהיה כמו שצריך.

או תדע גם אתה לשמור על הכללים באירוע של מישהו אחר

ולא חס ושלום, להתחיל לעשות כל מיני דברים לא טובים

כמו אותם אלה שקמים ומעורב והכול

והוא חושב שזה הכל בסדר, מה זה? אני רוקד עם משתה, אני לא מסתכל על אחרות בדרך

פתאום, רק הוא נוגע בה, רק הוא עושה קרא וזה, ומשם זה מתחיל

לדברים חס ושלום אחרים שמתגלגלים

וכל מצווה הבא בעבירה

על ידם מוטב שלא יעשה את המצווה הזאת

אני הולך שמח, חתן בר מצווה, חתן וכלה, ויש שם פריצים,

ויודע שבלא פריצות אינו יכול להיות ואי אפשר בלא ערעור או מלראות נשים, אל יהיה שם

זה דבר מאוד חמור הדבר הזה

וכתב בספר בעלי הנפש לראבד זל

וזה לשונו, והראש לכל הגדרים שישמור האדם את עיניו מכל מה שאינו שלו, זה שלך?

זה שלך? זה לא שלך, מה אתה מסתכל על זה?

מה, הדשא של השכן יותר ירוק? אתה חושב יותר טוב? לא?

אמר הרב לוינשטיין פעם, דבר יפה, כל פעם אני מזכיר את זה

הוא אמר, אם היו נותנים, מעלים את האדם למעלה, שהוא עוד טיפה שרוחה

הוא אומר לו, תקשיב, עכשיו נותנים לך לבחור

את השק של הצרות שיהיה לך עד 120, זה נקרא

שלא יהיה לאף אחד, אבל זה הצרות שהאדם עובר אותן, חובר אותן את החבילות

וגם נותנים לך את הדברים הטובים של החיים שלך

הנה זה החדר של הדברים הלא-טובים והדברים הטובים, תבחר מה שאתה רוצה, איזה שק

הוא אומר, אוטומטית הוא היה בוחר את השק שלו

לגמרי, היה לוקח את שלו של הצרות, את שלו של הדברים הטובים

אבל תלמיד, תלמיד אדם חושב, לא, שלא יותר טוב, הוא נוסע למרצדס, הוא פה, הוא שם, תראה אותו מסודר, מה אתה יודע, יש פה משפחה בחולון,

יש להם רכבי שרד, בית מפואר, אבל כולם שם, זה עם סכרת, זה עם סרטן, זה עם לחץ דם, זה עם זה, כולם מחלות, זה שווה המרצדס

שווה הרכב הזה, אם יש לו את המחלה,

היה מעדיף שלא יהיה לו את הרבייסע על אופניים חשמליות או לא חשמליות של העירייה, של תל אביב,

ולא יהיה לו את המחלה, שלא יהיה לו את הבעיה.

לא שווה,

לאדם מספיק בעיה אחת בריאותית, נגמר.

ואז הוא אומר, אההה...

איך אנשים מברכים, קודם בריאות, בריאות, בריאות, מה קרה?

אבל עד עכשיו רדפת אחרי הממון, מה פתאום עכשיו בריאות?

כן,

אחרי שהוא מרגיש שהכל חרטה

והוא נהיה חולה, ואין כמו הבריאות, עכשיו הוא יודע להעריך את הבריאות.

ככה אדם צריך להעריך את החיים שלו ברוך אני.

לתת את החלק לנשמה עוד לפני שהנשמה

תברח ממנו, עוד לפני שהנשמה תחסיר ממנו את הקדושה.

כשהגזבור הוא נתן לך את הנשמה, כמו שאתה אומר בבוקר, אלוקה היא נשמה שנתת בי טהוראי, אתה ברעתה, אתה יצהרת, אתה נפחתה. תחזיר לגזבור הוא את אותה מתנה

שהוא מחזיר לך אותה כל יום, למרות שאתה לא בסדר,

תחזיר לו את השלימה באקף,

תן לו את המושלמת,

אל תפגום בה, כי האדם חותם בלילה

על כל מה שעשו עשו. הוא לא יכול להגיד, זה לא אני. מה תגיד, החלפתי חתימה?

זה רשום במחשב, כמו בבנק,

אבל זה המחשב העולמי,

זה הבנק העולמי של כל העולם.

שם החתימה שלך, וזה,

אתם יודעים, זה בטביעת אצבע של הבן אדם,

זה פלאי פלאים.

אחד מפלאי הבריאה, שהקדוש ברוך הוא ברא שאין לאף אחד את הטביעת אצבע של השני.

אין, אין מציאות כזאת. כמה מיליארדים, רק בסין, איך זה יכול להיות שלא?

בפרצופים הם כן דומים,

אבל בטביעת אצבע אין מושג כזה בכל העולם,

שיהיה יהודי פה ואיזה גוי שם, שיהיה טביעת אצבע שלה עם שעבר.

כל אחד נולד עם הסימנים שלו ועם הדברים שלו.

ישתבח שמונה.

והראש לכל הגדרים שישמור האדם את עיניו מכל מה שאינו שלו,

ואף אם ימעט ראייתו ממשהו שלא אז יקרץ הנוהו וביישן, כי עניין שאמרו על אותו האיש שהייתי אשתו חיגרת ולא הכיר עד יום מותה.

לא ידע שהיא חיגרת עד יום מותה.

זה, כן, זה דרגות, זה כמו שאברהם אבינו,

שירד למצרים, עתה ידעתי כי היא שייף עד מרעה.

אז שלום, מה אברהם? אתה מוציא דבר שקר מפיך?

מה זה, הרי אמרנו שהאדם אסור להתחתן עם האישה עד שייסע? מה, לא הסתכלת עליה? לא.

הוא לא הסתכל ביופי הרוחני הפנימי שלה עד עכשיו.

זה הוא הסתכל, אבל בחיצוני לא עניין אותו את אברהם אבינו.

הרוחני עניין אותו, הנר דולק, ההפרשת חלאה, האישה מתברכת, ו...

ו... ו... ו... ו... מה יש שם?

הדבר השלישי.

ענן, השכינה, השכינה מעל האוהל, זה מה שעניין את אברהם אבינו.

כשהוא יורד למצרים, הוא רואה ששלושת הדברים הללו חסרים,

אבל עדיין הוא רואה את האור, את היופי בשריים מנומר, אתה ידעתי כאישה יפת מראה אז.

כן, עכשיו שאני נמצא פה בארץ טומאת האמין, כן,

הותר לי להסתכל,

לראות את היופי הגשמי שלך,

אבל בחוץ מעניין אותי רק ארוך אני, בבית מעניין אותי רק ארוך אני, לא מעניין אותי החיצוני.

אז אותו אדם לא הכיר את אשתו שהייתה חיגרת כל יום, עד יום מותה.

בבית העלמין, שזה, אמרו לו, לא, זה פלטינות, זה, איך זה נקרא?

הרגליים לא שלה, זה תותבות, כן.

ואמרו עליו, כמה צנוע האדם זה שלא הכיר באשתו.

היה עם אשתו ולא הכיר באשתו.

ואם ישמור עיניו, נמצא ליבו שמור.

ומתוך שיהיו עיניו וליבו שמורים, נמצא כולו שמור. כי אמרנו, העיניים זה שורש

שוריינא דעינא בליבא תליא.

העיניים זה שורש ללב ושורש לכל הגוף כולו. כי על ידי שלושה חושים שבעדם העוון נגמר.

בתחילה זה הראייה,

דבר שני זה המחשבה, ושלישי זה המישוש.

ואם יש בו חוש הרביעי, שגם הוא ממשש את המישוש, והוא חוש השמע,

איננו קרוב לחוש המחשבה והרעות. כי הוא מביא מיד אל חוש הלב,

וחוש הלב מביא אל המישוש,

ועל זה הזכיר הכתוב, ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

לא, לא תטורו אחרי אוזניכם,

אחרי פיכם,

אחרי עדיכם ואחרי רגליכם. לא.

אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, כי אם אתה מכניס את הדברים בלב,

כותביהם על לוח ליבך. דברי תורה צריכים להיות קטובים בלב, כי אם אתה מכניס את הדברים האחרים בלב,

וזה נכנס דרך העיניים, נגמר הסיפור.

ואמרו בהגדה ליבה ועינה,

הלב והעיניים,

תרי סרסורי דחטאינו שני סרסורי העבירה הכי גדולים זה הלב והעיניים ולכן הם קשורים וכן אמר החכם תנא בני לי בך לי ועיניך דרכי תיצור נא הבלי לי בך ועיניך ואנא ידע דעדי לי זאת אומרת

תביא לי את ליבך ועיניך ותרצור את דרכי ואם תביא לי את ליבך ועיניך למי? לקדוש ברוך הוא?

אני אדע שאתה שני

זה אני אדע שבאמת אתה עושה את רצוני

והנה די לך אחי בכל אלו הערות עם נפש ישראלי בך

הכוונה יהודי, כן? לא ישראלי של יבנו

כי יש הרבה גויים עכשיו רוצים לתת אזרחות לאריתריאים

ארבעים אלף, אין להם קולות לבחירות של השמאל, איך התחלת זה כשמאל?

כן, אלה שעובדים כזה עצוב אחרי הכלבים והחתולים

נקרא אותם פה בלילה נותנים להם צעצועים, עגלות, נכון, נכון, נכון, נכון

אז איך הם יהיו להם קולות בבחירות? הם חייבים לדעת, הם רוצים לתת להם אזרחות ישראלית

אז זה לא ישראלי על זה שהכתוב מדבר, לא, זה לא זה

כי אם לא יספקו לך כל אלו הדיבורים, גם כל אלה נוויות לא יספיקו לך

והשם יזכנו להיות בכלל הן כל עיקר רעתה עיני שנאמר גם על שומרי עיניים, ויהי רצון שישים חלקנו עמהם לנו לזרענו לזרע זרענו עד עולם אמן כן יהי רצון

רבי חנניה בן הקשייה אומר

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך

ובעליהם תורם ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידיל