מעלות ימי השובבי"ם - ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השיעור אלה רפואת כפיר בן שושנה, רבקה בת רוזה, דייזי בת חביבה, וגם לעילוי נשמת

שלמה בן חזקיה,

סמרקנד בת שרה, ושרה פור זדה בת חווה.

וגם לרפואת

אסנת בת אסתר, וגם להצלחה.

משפחת

דוידוב

ורפואת אליהו פנחס בן אנג'ליקה מנה בת סימה.

ולהצלחת כל עם ישראל, להצלחת מורנו הרב, בעזרת השם.

כן, יש לנו פה סיפור, משהו ככה

לשבת קודש.

נתחיל בזה. כורי העכביש שהצילו ממאכל טרפה ומעטות משפט צדק.

בואו נראה, לא סתם פתחנו את זה.

עד היום ידענו שכורי העכביש הצילו רק את דוד המלך

בבורכו מפני שאול,

לאחר שנשמע את הסיפור המדהים שאירע עם אחד מגדולי הדורות,

נלמד שהקדוש ברוך הוא שולח את החרק הקטן הזה,

שנקרא עכביש,

כדי להציל גם צדיקים אמיתיים שבכל דור ודור.

המעשה מובא בהקדמת הספר כוח שור לגאון רבי יוסף משה בן רבי מנחם מנדל שטיינהרט,

ובו תיאור מופלא על ההצלה הגדולה שהייתה למחבר מכומר שניסה להכשיל אותו במאכלות אסורות.

היום לא רק כמרים מנסים להכשיל.

כומר אחד היה רגיל להתווכח עם הגאון המחבר זצל בעניינים שונים.

ופעם אחת נסוב הוויכוח על הפסוק לא יאונה לצדיק כל אוון.

כאשר האפיקורוס טען שמצד השכל והחקירה ההגיונית הוא דבר בלתי אפשרי,

לא יכול להיות,

ואף הביא כמה ראיות לדבריו,

אך בעל הכוח שור אותו הצדיק רבי יוסף משה בן רבי מנחם מנדל סתר את דבריו ואת כל הראיות שלו,

עד שהלה הלך מביתו כשהוא שר וזייף,

כעס עליו אותו

כומר

והחליט לנסות את הדבר בעצמו.

הוא ינסה להכשיל את בן שיחו, את אותו הרב,

כדי להיווכח במו עיניו אם הקדוש ברוך הוא שומר עליו או לא.

וכך מסופר, הלך המין הזה וקנה שלושה תרנגולים מסורסים ופיתם אותם רק בבשר חזיר.

עד כי עבו ושמנו מאוד.

נתן להם לאכול, בשר חזיר, בשר חזיר, נהיו שמנים.

הוא שלח למוכרם בשוק על ידי אחד ממשרתיו הנאמנים,

תוך שהוא מצווה עליו כדברים האלה.

אם יבוא לקוח

וירצה לקנותם,

נקוב לו במחיר גבוה פי כמה וכמה ממחירם הרגיל, כדי שירד מהר מהעסקה.

אך אם תראה את הרבנית, אשתו של בעל

כוח השור,

מגיעה לשוק כדי לקנות תרנגולים,

תוריד לה את המחיר ותמכור לה את העופות במחיר זול,

ואפילו פחות משוויין.

ולמה? כדי שתסכים לקנות ממך את התרנגולים,

והכול יהיה בסדר כמו שהוא מתכנן.

וכך היה, מוריי ורבותיי, בשעת המעשה הרבנית באה לשוק.

היא ראתה תרנגולים כל כך מפותמים,

שמציעים לה אותם במחיר כה מוזל,

קנתה מייד את הסחורה והביאה לביתה בשמחה עצומה,

והחלה בבישול הסעודה.

דרכו והנהגתו בקודש של גאון זה הייתה שכאשר היה עסוק בסוגיה פלונית,

לא היה מכניס שום דבר לפיו

עד אשר נתברר לו העניין ההוא כל צורכו.

עד שלא היה מסיים את הסוגיה לא היה מכניס שום דבר לפה.

וכיוון שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא שלא יאונה לצדיק כל אוון,

התקשה המחבר ביום ההוא בדבר ההלכה קשה ביותר, היה לו סוגיה קשה בהלכה, לא מצליח לפתור.

וגם הפעם לא חרג ממנהגו זה ולא הכניס אוכל לפיו, למרות שהרבנית הודיעה לו כי היום יש לו סעודה טעימה עם עופות מפותמים הממתינים לו.

חם חם.

בעלת הבית שחששה שהבשר יתקלקל הטמינה את המרק עם הבשר עד ליום הבא,

ובני הבית אכלו באותו יום רק לחם וביצים.

ויהי ממחרת,

כאשר בעל לקחת את קדירת הבשר לחמם אותה על הקיריים, שוב,

הבחינה לתדהמתה שהקדרה התכסתה כולה בכורי עכביש.

אה,

בתור המגרר, כורי עכביש.

היא שואלת את בעלה מה לעשות?

והגאון הורה לה שתניח את הקדרה עם קורע העכביש בצד

כמות שהיא,

ותבשל את יתר הבשר שנשאר לה.

אבל גם באותו יום ההבטחה מתקיימת שלא יאונה לצדיק כל רע,

כל אבן,

ובעל הבית נקרא לסעודת פדיון הבן,

ולא אכל באותו יום כלל בביתו.

ושוב הטמינה הרבנית את הקדרה ליום למחרת,

ובבוקר,

שוב היא מוציאה כדי לחמם, ורואה שוב פעם

כורי עכביש כיסו את פי הגדרה.

שוב היא חיכתה,

הותירה את זה בצד, והתייעצה עם בעלה, והורה לה אותו דבר לעשות,

להניח שוב פעם את זה בצד,

ולבשל את שארית הבשר, וכך עשתה.

כל בר דעת, אומר הרב,

שלא דבר ריק הוא יבין,

כי בסופו של דבר תהיה בכך הצלה גדולה לבעל הכור השור.

מי שרואה את כל הציור מההתחלה.

אבל עוד סיפור ההצלה,

עוד לפני סיפור ההצלה על הזה,

הצילו הקדוש ברוך הוא ממזימה נוספת של איש רם העללים.

ובהקדמת הספר שלו, כוח השור,

מובא שביום השלישי של הדיונים הגיעו אליו שני אנשים לדיון על סכום כסף גבוה מאוד,

והגאון צירף לדיון שני דיינים מתלמידיו המובהקים.

והנה,

בעת שישב למשפט,

שלח הרב את משמשו להביא לו מעט טבק מן השוק.

אחד מבעלי הדין שהבחין בכך

יצא אף הוא החוצה ואמר לשמש שהוא רוצה להביא את הטבק לאב בית הדין.

הנה לי יש טבק, אני עיראקי, מריח טבק, הנה בבקשה, תן.

השמש בתמימות רבה

הסכים לקח את הטבק וחזר אחרי דקות ספורות

ובעל הדין אכן יצא אשוקה וקנה את הטבק אבל הטמין בשולי הכלי

בו היה מונח הטבק שלוש מטבעות זהב.

כנראה הוא שלח אותו לאיזה מקום, משם לקחת,

שזה היה שייך לו, ומשם היה עוד שלוש מטבעות של זהב שהוא שם והניח את הטבק עליהן כדי שיהיו מכוסות

וכל זאת כדי להוכיח לכולם שהרב נכשל באיסור קבלת שוחד. הוא תכנן מזימה.

האיש מסר לשמש את הכלי על מנת שימסרו לרב.

ולאחר שהדיינים שמעו את טענותיהם של בעלי הדין,

יצאו האחרונים מחוץ לאולם הדיונים,

והרב ובית דינו נכנסו לעונקא דה דינא.

התחילו לשקוע בסוגיה כדי להוציא לאור משפט צדק על פי דיני התורה הקדושה.

דעת אב בית הדין נתתה לזכות את בעלי הדין הנזכר שהביא את הטבק,

לפי הדין.

והדיינים ניסו להוכיח לו כי הצדק עם בעל הדין שכנגדו,

אבל אף בית הדין לא שמע להם.

והוכיח מכמה וכמה טעמים וסיבות שהצדק עם הראשון נגד בעל הטבק והמטבעות.

וכך התפלפלו במשך כל היום באין מכריע עד שהחליטו שיסיימו את המשפט למחרת.

כשהרב הגיע לביתו והודיע שגם היום הוא לא יכול לאכול את הקדירת בשר השלישית

עד שיסיים את הסוגיה,

שוב פעם הרבנית, לא על הברירה, להטמין את זה. אישה כשרה עושה רצון בעלה,

כבר שלוש קדירות, אה? מישהי אחרת הייתה זורקת לו את העוף והפרצוף, מה זה?

שלוש בישולים הכנתי, התארחתי כל היום ואתה לא אוכל?

תתבייש לך, אלה, הולכים לבית הדין, גירושין.

ופה היא במסירות נפש.

היא אומרת, טוב, אישה כשרה עושה רצון בעלה, החזירה את זה גם בחזרה למקרר.

במשך כל הלילה לא נתן אף בית הדין שינה לעיניו ולעפפיו תנומה,

כדי שרצה לחקור את בירור הדין,

ובשל היותו ער במשך זמן קוריו הרבה לשאוף את הטבק יותר מהרגלו.

היה צריך להתעורר אז.

הוא שואף ושואף עד שהטבק אזל מהכלי,

והמטבעות

שהיו שם נגלו לעיניו.

אוי ואבוי.

ויחרד אף בית הדין לקראת המראה לאמור, מי שם זאת באמתחתי?

עם בוקר הזעיק אליו את השמש ודרש ממנו במפגיע לגלות לו מי קנה עבורו את הטבק.

ויספר לו השמש את כל העניין עם בעל הדין,

והרב ציווה שישלחו תקף ומיד לקרוא לאיש, ומשבא לפניו,

הוכיחו הרב על פניו והשיב לו את שלושת המטבעות אשר ביקש לעוור בהן את עיניו,

ולעוות בהן את המשפט.

וכאשר התיישבו הדיינים למשפט, סיפר להם הרב את כל העניין.

ונשאו ונתנו בהלכה ללא כל נטייה, והצדיקו את הצדיק,

והרשיעו את הרשע כפי דיני התורה.

והרב נתן תודה להשם על שמנעו ממנו, ממן ממנו,

מעשות עוול במשפט.

כך קרה שבעוד טרם נתגלתה לאב בית הדין ההצלה הגדולה שהייתה לו בעניין התרנגולים,

זה ההצלה קודם ההצלה.

והצילו השם יתברך גם מנטילת שוחד,

שכן אם הדין היה נגמר כבר ביום הראשון, לא היה הרב מרבה בעישון הטבק ולא היה מבחין במטבעות,

והיה פוסק דין שלא כדין אמת,

והוא יכל, אותו יהודי, להוציא פסק דין, הנה הרב הזה קיבל שוחד.

והרב בכלל לא היה יודע ששלוש המטבעות התחברו לו מתחת לטבק.

אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא שומר כל צדיקיו,

שלא תבוא תקלה על ידם,

נמשך הדין עד למחר, ובלילה התגלה דבר השוחד.

וכעת, מוריי ורבותיי, נחזור לעניין הבשר, ומשהסתיים הדיון בשעה טובה,

ביקשה הרבנית להאכיל סוף סוף את בעלה מהעופות המפותמים שהיא קנתה בשוק,

והנה שהיא פודרת המקרר שוב פעם, העופות מכוסים להם, הגדרה מכוסה בכורי עכביש.

שלוש פעמים כבר הגדרה מכוסה בכורי עכביש.

ותמהר לספר לבעלה, והכיר הרב כי לא דבר רק הוא.

לא יכול להיות כבר, שלוש גדרות אותו סיפור.

ומאת השם הייתה זו, ועתה ציווה על אשתו אל תגיא יותר בגדרה זו אל תבשתי את הבשר,

עד

אשר נראה מה רצון השם יתבואר בעניין הזה.

חכי, תשאירי את זה בצד.

ובאותו היום הגיע האפיקורוס הזה לביתו של הרב, והחל להתווכח איתו על הפסוק. נו,

נו, מה הרב אומר על הפסוק, לא יאונה לצדיק כל אבן?

אה? זה יכול להיות או לא יכול להיות? הוא רצה להכשיל את הרב.

ובלהט הוויכוח אמר לו, הנני יודע שכבוד הרב צדיק גדול.

וגם הוא אינו מודה בכך ברוב ענוותנותו, אבל כל העולם אומרים שהוא צדיק.

ולמרות זאת יכול אני להעיד שבשר חזיר נכנס לפה שלך, כבוד הרב.

ככה אומר לו אותו אפיקורוס.

השתומם הרב בשאלה

של אותו אפיקורוס, ואמר לו, איך תריב בנפשך לומר כזה דבר,

שאני אכלתי בשר חזיר?

ויענה אפיקורוס, ויאמר, הלוא אשתך קנתה את שלושת התרנגולים אשר אנוכי פיתמתי עודם בבשר חזיר ובשומן חזיר.

וגם נודע לי כי שחת את העודם ואכלת מהם.

ככה הוא חשב.

הוא לא ידע שהוא רק שחת ובישל.

ובמקום להשיב לו, הרים הגאון את ידיו ועיניו השמיים, ובירך שנית את הקדוש ברוך הוא, יתברך,

שהצילו ושמר אותו מתקלה גדולה.

ואחר כך פתח וסיפר לאפיקורוס את כל העניין, והראה לו את גימל הגדרות עם כורי העכבי שעליהן,

והוכיח לו שחור על גבי לבן שכל הבשר שנשאר שם, מבלי שנכנס לפיו, אפילו חדירה רד, לא הוא ולא איזה בני ביתו.

וישתומם גם הכופר, ויאמר בקול גדול,

עתה ידעתי כי יראה אלוקים עתה,

ולא יאונה לידך כל אבר.

ואומר על כך הפלא יועץ,

כללות א',

אכילה מרובה מנפש ועד בשר יכלה,

כי כל סעודות החול הנוסף על כדי בריאותו,

הולכים הם לסטרא אחרא.

ואוי לו כי אבריו מטמאים ששכן עליהם הסטרא אחרא,

והכין כלי זין ליצר הרע להילחם בהם,

עד רידתו חיים שאולה.

מרבה בשר מרבה רימה, הטנא אומר, אה?

עושה הרבה עבודה לתולעים שם יהיה.

מה, כמה אתה יכול להטריח את התולעים?

כמה?

הלא ידעו כי הסטרא אחרא נוטל חלק בראש,

סליחה, והדברים קל וחומר לא עושים סעודות רשות בחול.

הלא ידעו כי הסטרא אחרא נוטל חלק בראש הקרועים וממציא להם מקום להחטיאם ולדבק בהם? מה אתה הולך לסעוד כל מיני סעודות?

סעודת מצווה, אני מבין, סעודת ראש חודש, שבת,

אבל סתם ככה להרבות בסעודות, מי תראה לך כדבר הזה?

נכון.

ומלבד שגורם חוליים רעים לגוף,

סלמונלה, כל המחלות היום, זה אקטואלי,

שאין כל בריאה באה לידי צער אלא מתוך אכילה ושתייה מרובה. למה כל הצרות, כל הבעיות, כל המחלות?

ברור שאדם מכניס, לא מתבונן מה הוא מכניס,

ועובר משום בל תשחית על ממון, גוף ונפש.

קנית יותר מדי,

בל תשחית, אתה לא צריך את זה בשביל מה אתה קונה.

גם משחית את גופו

וגם את נפשו,

כי ממון וגוף ונפש הוא חובל,

ומי שהוא בר דעת לא ילך אחר ההבל.

ובמאכלות אסורות מי שאינו ניזהר נכשל הרבה באיסור התולעים החמור. הנה, עכשיו עוד מטו בשבט.

כבר הייתי בסופר שבוע שעבר, ביום שישי,

ראיתי אנשים

ברחו על התולעת שהכל ועל התמר העץ ואכלו, הופ, ככה אוכלים. מה, איך אתה אוכל?

לא, אין בזה תולעים, זה נקי מתולעים. אתה לא רואה שיש תעודת הכשר?

מה זה, יש הכשר גם על התולעת?

מה, זה משהו חדש?

לא מצאנו עוד כדבר הזה. אתה צריך לבדוק כל דבר שהוא אוכל.

אפילו שאתה חושב שיש,

שאתה חושב שאין, יש בזה.

תבדוק טוב, תראה.

תפתח את העיניים.

אחד אמר, לא, לא צריך לבדוק.

הכל בסדר. אם לא רואים ככה, אפשר לאכול.

אמרתי, גם בגיהנום המלאך לא רואה ככה, הוא מכניס אותך ישר בפנינו.

הוא לא רואה ככה, הוא לא מסתכל.

הוא עושה שמירת העיניים, ישר מכניס אותך לתוך הגיהנום.

מה זה זה?

שעובר על כל תולעת ארבעה לוין, ושכיחה בחומץ ופירות וירקות, וכן יתושים.

מצוי שנופלים במאכל,

וכהנה איסורים רבים יש שתלויים באכילות ושטויות, ויש מי שאינם נזהרים.

סורו טמא יקראו למו, זה פסוק בערך,

ולא ישיגו אורחות חיים, כי גופו נתגדל באיסור,

ויהיו גופא חתיכא דאיסורא.

הגוף שלו נהפך לחתיכא דאיסורא, ואומר, מה פתאום, הכל מותר.

אנחנו בדקנו, בדקנו, הכל חלק במשחטה, כמו בן זמרי.

הכל בסדר,

הוא מביא ראיות שהכל בסדר.

זה שליחא דה סטרא אחרא.

ממש ככה.

לא שליח של הקדוש ברוך הוא, שליח של הסטרא האחרא.

להכשיל את כל עם ישראל ולהגיד שהכל בסדר.

איך הכל בסדר אם 15 שנה הרב מביא חומר אסף?

לא יום, לא שבוע שאתה בדקת.

15 שנה.

הרב עמל ועשה ובדק וחקר והקליט והביא הוכחות וצילומים,

והלכו בעצמם לכל המשחטות והכול, והוכיחו והכול, והכול בסדר.

ועוד הוא הביא אחד מומחה שאומר שאין בעיות בכלל בסכינים.

בכלל אין בעיות.

באמת השוחטים לא יודעים למה משחיזים בכלל את הסכין, לא צריך להשחיז בכלל.

אין בעיות, הכל חלק, הכל בסדר.

אפשר כדבר הזה?

אי אפשר.

אז איך להגיד הכל בסדר?

אולי קיבל כמה אחוזים?

מי יודע מה?

כל פעם אמר מרדיו שאלה משפטה אחת, ובדק,

והוא חושב שפחות או יותר כולם אותו דבר. אה,

יפה.

וכהנה איסורים רבים יש שתלויים,

ומי שאינם מזרים,

סור וטמא יקראו למה ולא השיגו אורחות חיים, כי גופו נתגדל באיסור.

דיור גופא רדירא דאיסורא, ולכן ייזהר וישמר וברח לך מאה שערים של היתר

כדי שלא תיכנס באחד של איסור.

אז לא תברח שער אחד, מאה שערים של היתר, אם יש לך, תברח,

כדי לא להיכנס בשער אחד של איסור.

ושמת סכין, עדיף שאדם ישים, שלמה המלך אומר, שים סכין בלוע שלך

אם אתה בעל נפש.

עדיף שלא תאכל, תשים שם איזה סכין, תגיד, זהו, אני לא אוכל, פצוע בגרון, לא יכול לאכול.

זה עדיף שתשים.

והנהנה ולא ברחה, חס ושלום,

כאילו גוזל למלך רם ונישא, וכאילו מועל בקודשי שמיים.

ונפש המתגלגלת במאכל על ניצוץ הקדושה הוא חובל.

היה צריך לתקן אותו. למה אנחנו עושים תיקון פירות בטו בשבט?

למה?

למה מביאים את כל 90 סוגי פירות, רבותינו כתבו, שצריך שיהיה על השולחן?

אנחנו משתדלים שיש שבעת המינים לפחות.

אבל 90 סוגים?

איפה? נגיד שהוא יכול להשיג 90 סוגים בהכשר טוב, בלי תולעים. נגיד.

למה מביאים את זה?

30 עם קליפה, 30 בלי קליפה,

עם גרעין. למה כל זה הדבר הזה?

כדי שבכל פרי, בכל מין ומין הוא מתקן.

יש בפנים נשמה מגולגלת, ובכוח הברכה, בכוח הלימוד שעושים בליל טו בשבט,

הוא מתקן את אותה נפש.

ואותה נפש בזכותו מתקנת. אז אדם שאכל בלי ברכה,

ייתכן שהייתה מגולגלת שם בתוך התמר איזו נשמה,

והוא לא תיקן אותה.

הנשמה הזאת, תתבע אותו בשמיים. תגיד, מה זה זה? הוא היה יכול לברך לתקן אותי, לא תיקן אותי.

שהוא יחזור גם בגלגול, שירגיש מה סבלתי.

הוא יענש על כך בשמיים.

אני לא יודע, לא הייתי בתוך הפירות לדעת איזה נשמות יש או לא יש.

אבל כנראה מה שמגיע ליהודי, כנראה זה התיקון שמגיע ליהודי דווקא.

כי גוי לא מחויב במצוות.

כן, לא מחויב.

זה הדגש, דווקא פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

היום כל הפירות תוצרת טורקיה.

אז אנחנו רוצים שנשתבחה בהם טורקיה או ארץ ישראל.

לכן עדיף שיהיה פירות חיים מאשר פירות יבשים.

ולכן אדם שנהנה ולא מברך השלום גוזל את נפשו, ונפשו יבשה אין כל, כי כל המאכל ניזון.

משפיע על הגוף והברכה נשמה ניזונת.

בסדר?

אז יש את הגשמיות ויש את הרוחניות.

ברגע שלא בירך, אתה לא נותן את המזון לנשמה. איך הנשמה תחיה?

פתאום אתה מרגיש שקשה לו, מואס כבר. למה?

כי אתה לא נותן מזון לנשמה.

ויש שנדמה בעיניו שמברר. הוא חולם בורא פרי העץ. מה אמרת?

חולם חולם חולם חולם. מה זה? חולם חסר?

מה זה זה?

תברך כמו שצריך מילה במילה. תחלק את הברכה לשלוש.

דגשים, שוונש, שוונח.

זה, תדגיש מה שצריך להדגיש.

ויש שנדמה בעיניו שמברך, הוא מדלג בהשכרת השם ובעיקרן של תיבות ואותיות באופן שיותר גרע ממה שמברך.

שמחלל את השם

ודבר השם בזר. עדיף שלא תברך.

איך אתה בצורה כזאת?

והכאתה נמצא נהנה בלא ברכה. ומי האיש היראה את השם בעל נפש חרדה ילבש בבואו ליהנות ולברך את השם מלך רם בניסא.

איזה הזדמנות יש ליהודי שכל רגע הוא יכול לברך את הגאויות בפורמו.

אף אומה לא קיבלה הזדמנות כזאת.

על כל הטובה אשר גמל אותו וייזהר ויישמר לברך ברכותיו אות באות, תיבה בתיבה.

ובאמת אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.

הואילנו כי דלון הוא מאוד ואין אנחנו יודעים לכוון כוונות הראויות לכוון,

ואין אנחנו יכולים לכוון אפילו פשטות הדברים,

ומחמת חסרון הידיעה ומחמת שאנו כשיכורים מטרדות הזמן.

לא אלה שחזרו מההילולה של הבבא סאלי עם כמה בקבוקי ערק.

אתם יודעים שמגן דוד הכריז כוננות דרגי ג'.

שאלו למה, אמרו אולי ששתו כמה בקבוקים בדרך שלא יהיה.

אז אחד אמר לא, זה לא ערק, זה מים, זה שום דבר, הכל בסדר.

אז זה אדם כזה שאחרי כמה בקבוקים יכול להתפלל?

לא יכול להתפלל.

אז זה אדם שיכור או משתייה או מטרדות הזמן או מהקשיים,

מהמצב

וגם חטאותינו מונעים הטוב ממנו ואין אדם שליט ברוח המחשבה ומועלת והיא כבורחת ולפחות חזק ונתחזק בעד אלוקינו.

ונעשה את אשר בכל כוחנו להתפלל מתוך הספר במיתון אות באות, תיבה בתיבה.

ונשתדל לכוון אפילו בסירוגין ברצון ובשוב כאשר נוכל אולי יתעשת האלוקים לנו ויעזרנו ואורחום יכפר בעדינו.

אז זה מאוד חשוב הדבר הזה שהאדם, היות שאדם רגיל,

מרגל הבפומאי הוא כבר,

אדם רגיל, הוא כבר זוכר את התפילה בעל פה,

ממילא יוצא לך שלום שהוא לא מכוון, הוא מריץ את תפילת שמונה עשרה בשתי דקות.

תפילת שמונה עשרה מתפללים בשתי דקות,

תפילת שמונה עשרה מילה במילה, כמו שזה היה, אני לא מדבר על כוונות עכשיו,

על פשט הדברים.

איפה אתה נמצא, מה אתה עושה, איך אתה מתפלל,

איך אתה מבקש, מה אתה מבקש?

אמרנו, חסידים ראשונים היו שוהים שעה קודם התפילה,

שעה התפילה ושעה לאחר התפילה, מה קרה?

משמע צריך שעה לפני, שעה אחרי.

שעה לפני שהם יכינו את עצמם כדי לדעת מה הם הולכים, על מה הם הולכים להתפלל,

מה הם הולכים לבקש, ושעה אחרי לראות אם באמת הם עברו על הרשימה הנכונה,

ביקשו את מה שהיו צריכים, או שגם חלמו, היום איפה שעה ואיפה שעה.

בקושי, בכיבת בוסוס פרעה היום באים כבר.

אוי ואבוי.

ולא נדבר על זה שאדם חס ושלום לא עונה אמן, או שמדבר על בית הכנסת,

או ששוטר חס ושלום באמצע תפילה,

או אוכל.

ויש מרבה וברכו וקדושה עם דברים העומדים ברומו של עולם, והעיקר בהם הכוונה.

ועל כל פנים מן ענייה אם אומר תיבות שלמות למי שאינו דע לך ואינו עושה פרי.

הוא מרוויח רווח גדול ממוצאי שלל רב.

כי כל קבל דנא מי שאינו משתדל לענות יאבד טובה הרבה ועונשו מרובה. נתנו לך הזדמנות, תענה.

רק בשביל זה היה שאדם יבוא לעולם שווה.

להגיד אמן יש מרבה פעם אחת אפילו.

וכל החיים שלו. והוא מפספס, דווקא בזה הוא מדבר.

אוי ואבוי, חומרת הדבר, דבר בית הכנסת.

ומי שאינו מכוון בפסוק ראשון של קריאת שמע באומרו השם אחד,

כמו שצריך להגיד, אחד.

שהקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד, מלך בשמיים ובארץ, בהר ברוחות העולם, לא קיים מצוות קריאת שמע, אוי לא.

ואוי לעמי הארץ אשר אינם הולכים אצל החכמים לשמוע, ללמוד הדבר. אתמול בדיוק דיברתי על זה באזכרה.

איך לומר את הקריאת שמע, אנשים לא יודעים.

כי רבה ראתם בארץ ואכלו את חוקם ועולה חכמים יחכם.

ולכן אדם צריך להיזהר בדבר הזה. אז הנה, אין לנו זהירות וניסים שהקדוש ברוך הוא עשה לצדיקים.

איפה הקדוש ברוך הוא יעשה? ניסים כאלה.

אנחנו צריכים הרבה זכויות. ירד לנו הרבה זכויות אם הקדוש ברוך הוא יעשה איתנו נס אחד.

לכן אדם צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה, מה הוא מכניס את הפה שלו.

לא להגיד, אה, ראיתי את הרב ההוא שהוא אוכל, אז זה בסדר, אפשר לאכול, לא?

כי גם הוא אכל.

מה זה גם הוא אכל? במקום, בגיהנום קודם כל יש מקום לר...

קודם כל, אם יודעים כמה קומות יש שם?

חבל על הזמן.

זה שבע מדורים, יש שפע של קומות, יותר מעזריאלי.

יש מקום לכולם בשפע.

רק מחפשים פראיירים שייכנסו.

אדם צריך להיזהר בדבר הזה, לא להגיד הכל בסדר, אפשר לאכול, ההוא אוכל, זה אוכל, לא אוכל.

עכשיו אתם יודעים, אנחנו נמצאים ביורצייט של הבבא סאלי הקדוש רבנו ישראל אבו חציר, אז זכותו תגן עלינו, אמן.

אז יש שני דברים לפני שאנחנו נתחיל גם על אחד

מענייני השואבים זה מאמר קדושת העיניים, כמה אדם צריך להיזהר ולשמר את עיניו מראות רע.

אצל משפרת אבו חצירה דאז, כן?

על משפרת אבו חצירה דאז זה היה הדבר של א'-ב'.

בלי זה אי אפשר בכלל לדבוק בעניינים של קדושה.

ומספרים על רבי מאיר אבו חצירה.

הוא היה אח של רבי סאלי?

כן.

רבי מאיר, רבי מאיר אבו חצירה

שיום אחד נחטף ילד בחוצה לארץ

לא מצאו אותו במשך חודשים, ה-FBI הזה, מי לא מחפש אותו? לא מוצאים את הילד

לא מוצאים

שמעו שיש איזה צדיק אחד, קוראים לו רבי מאיר אבו חצירה. באו אליו

המשפחה באה אליו וזה, מה הבעיה? תביאו לי דף ועט, אני אשרטט לכם

והוא שרטט להם את ה... הוא נמצא בחוץ לארץ, נמצא במדינה כזו וכזו,

עיר כזו וכזו,

שכונה כזו וכזו, בניין כזה וכזה, חדר, זה, ממש סידר להם את הכל, הכל, הכל, הכל.

באמת הלכו לשם, תוך כמה שעות חילצו את הילד, הוא היה שם בשבי, חילצו אותו, משם מצאו אותו.

כמדומני הראש של ה-FBI, האמריקאי, אמר,

שמע, לא יכול להיות כזה דבר, אני חייב לבדוק מי זה ומה זה הבן אדם הזה, אולי זה סוכן סמוי של החוטפים, משהו שאנחנו לא יודעים.

אני חייב לדעת מי זה. מסגן המצוות.

והוא בא ושאל אותו, כבוד הרב, תגיד לי, איך זה יכול להיות שאתה לפרטי פרטים ידעת איפה הוא נמצא?

אז הרב חייך.

והזכיר את דברי הפסוק, כתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, למען תזכרו ועשיתם

את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם.

הוא אומר, אצלנו זה א'-ב'.

הדבר הזה עניין של שמירת העיניים, ומשמירת העיניים הזו אנחנו זוכים לקדושה, לראייה לרחוק.

זה מהפעמים הבודדות שהרב התבטא, שראייה לרחוק,

שאפשר לראות דרך קירות.

היום עשו כזה לצבא,

זה היה בצבא האמריקני, עכשיו הביאו את זה פה לצבא הישראלי,

כמו משקפת מיוחדת שהם רואים דרך קירות, מה יש? אבל רואים לפי חום גוף.

אבל אצלם, אצל הצדיקים האלה, זה לא היה לפי חום גוף או משקפת או דברים. העיניים של הבשר והדם

יכלו לראות למרחוק. ולמה זה? בגלל שהם זכו.

שמרו את עיניהם, ממילא וייתם קדושים לאלוהיכם.

הקשור הוא נותן להם את הזכות הלאה לראות מה שאנחנו בעיני בשר ודם לא רואים.

דבר נוסף,

בגלל שאנחנו עוסקים ביורצייט של הבבא סאלי, אז

הנה סיפור מהבבא סאלי הקדוש.

יום אחד הוא נסע עם הנהג שלו,

היה להם את האוטו הישן, כן, לא זוכר איזה אוטו זה היה, נראה לי פורד, לא יודע, משהו כזה, ונסעו יום אחד בקו בכביש שם באזור הדרום. בדרך הוא ראה איזה נהג משאית של תפוזים או קלמנטינות,

אז הוא ביקש מהנהג שלו שיבקש מהנהג המשאית איזה חתיכת תפוז שהוא יברך לאכול.

הנהג התפלא, בבבא סאלי יאכל ארוחת צהריים.

מה הוא צריך עכשיו?

אם כבר תגיד איזה כוסית ערק, אני יודע מה.

אבל עכשיו תפוז באמצע הדרך בכביש?

נשמע הזוי, אבל אם הרב מבקש, לא שואלים שאלות.

הוא מצפצף ככה, מסמן לנהג לעצור. הנהג, אה, טוב, נו מה אתה, תן לי לנסוע,

מרביץ על הבכביש עד שהגיעו לרמזור.

הגיעו לרמזור, הוא אמר, תעשה, פתח את החלום. תעשה טובה, הרב, פה נמצא איתי הבבא סאלי.

עזוב, מיד אתה מבלבל את המוח, אני צריך להגיע לבית אריזה, לארוז לזה, צריך לשלוח את זה, משאיות מחכות,

לפזר את הסחורה וזה, תעשה טובה, הרב מבקש תפוז רב בשביל ברכה.

לא שט ליבו, וזה נסע נסע, אחרי כמה קילומטרים,

המשאית התהפכה, עלתה באש, והנהג

הלך לעולמו.

והם עברו משם וזה, והם רואים, והם אמרו, כבוד הרב, תראה את אריזה, המשאית של התפוזים.

אז הרב, ככה בצער,

אמר לו, אני ראיתי את השטן מרקד על גבי המשאית שלו, מלאך המוות,

ראיתי מרקד על גבי המשאית שלו,

ואני רציתי שיהיה לו איזו זכות, שברכה, שאני אברך, שיבטל את הגזירה מעליו, אבל מה לעשות? לא שמע.

אז זה גדולי עולם דעה, אז איפה היה?

בודדים, בודדים, כבר לא נשאר כמעט.

על כל אחד שאתה, אתה רואה פתאום

דבר שקר, אתה רואה פה, אתה רואה שם, כבר לא נשאר שום דבר. לא נשאר.

כן,

אז בואו נראה מה זה קדושת העיניים.

אמרה התורה, קדושים תהיו, כי קדוש אני השם.

אדם מצוון להיות קדוש, למה?

כי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו קדוש, ואם אתה בן של הקדוש ברוך הוא,

מה אני קדוש? אף אתה קדוש.

ופרש רשי, זיכרונו לברכה,

הוו פרושים מן העריות ומן העבירה.

אז נגיד מן העריות אדם פורש, בסדר, נכון?

אבל מן העבירה, אדם יכול להגיד על עצמו שהוא לא עושה עבירות?

הרב הקדוש ברוך הוא בוחן ליבות וכליות.

פעם הייתי אצל רבי אלעזר אבו חצירה, סיפרתי לכם את זה,

אני חושב.

ועמד לפנינו איזה מישהו בתור, שמה זה הרב צעק עליו? אני הייתי אחריו, פחדתי, אמרתי, בטח היום הרב עצבני.

הלכתי שלוש אחורה.

אמרתי, לכו, לכו אתם. אמרו, מה?

חיכית פה כבר איזה שעה, מה אתה? לא, אמרתי, היום הרב עצבני נראה לי.

חכה שהוא יירגע, שיעבור שלוש שנים, נראה שהכל בסדר.

הוא ראה דברים עליו.

אז הוא צעק.

הוא רצה לכפר לו, אבל הוא לא הבין את זה, גם צעק בחזרה,

עף החוצה, הלך, בא החוצה, הרב גירש אותו.

אז אדם יכול להגיד שהוא פרוש מן העבירה?

הרי כל רגע ורגע יצא רע על הפתח חטאת רובץ, מנסה להכשיל את האדם. איך אני יכול להגיד שאתה פרוש מן העבירה?

אלמלא שהאדם לא שקוע כל היום בתורה, הוא לא יכול לפרוש מן העבירה.

כי כל רגע ורגע שאתה לא בתורה, אתה בעבירה.

אבל אתה אמר לו מגנבי מצלג, בזמן שהוא לא נמצא, שמה?

מגנבי מצלג. התורה מגנבי מצלג, כשהאדם תמיד בתורה,

עם כל מחשבתו בתורה, כן? רק מקום אחד אסור לחשוב בתורה, בית הכיסא.

כל שאר המקורות, כל הזמן 24-7, תורה, תורה, תורה, תורה, תורה, תורה. כל הנהגה של האדם זה תורה.

האדם קם בבוקר אוכל, זה גם בתורה.

שיהיה לו כוח להתפלל,

שלא כוח לה לפרנס את בני ביתו, חסד,

ללמוד תורה, לקבוע עיתים לתורה. כל רגע ורגע שאדם יחשוב מחייו,

הוא יכול להקדיש את זה למען התורה ולצבור עוד ועוד זכויות.

וידוע קושיית המפרשים על כליאת קדושתנו,

מפני שהשם קדוש נהיה אנחנו קדושים.

מלא טיפה סרוכה להיחשב ולהידמות כנגד יוצר כל. ובכן אנחנו יכולים לדמות את עצמנו לקדוש ברוך הוא?

אז מה אם אנחנו נקראים בניו?

הקדוש ברוך הוא כל יכול, יוצר כל, קדוש בקדושה.

קדוש, קדוש, קדוש השם צבאות, ואופנים וחיות הראש ברעש גדול מתנשאים.

לעומת השרפים, לעומתם, כל אחד מכבד והכול, ועם ישראל עוד יותר.

נקדישך ונעריצך, כי נועם שיח, סוצרפי קודש, המשלשים לך קדושה.

עם ישראל בדרגתו היא יותר מן המלאכים.

ואנחנו כולנו מתווכחים איך אנחנו מקדישים ומקדשים את הקדוש ברוך הוא,

מוכיחים שהוא יותר קדוש.

אנחנו מתווכחים במלאכים, והשרפים, והאופנים, וחיות הקודש.

וכי מלאנו ולקדוש ברוך הוא בכך, הרי אנחנו מטיפה סרוחה.

איך נשווה את עצמנו לעילת כל העילות?

אלא פירשו הצדיקים,

כי אין שייך לגבי הקדוש ברוך הוא שום תואר ושום מידה, חס ושלום.

אין אצל הקדוש ברוך הוא מידות עד גבול מסוים. אין דברים כאלה אצל הקדוש ברוך הוא.

שום דבר, אין לו גוף, אין לו דמות הגוף, הוא כול יכול.

רק מה שאנו מכנים אותו במידות כגון חסד,

רחום, גיבור,

המה כפי המידה שמתנהג בעולמות.

והנה כל תכלית הבריאה בשביל ישראל וכל מידה טובה שישראל מקיימים אותה,

הקדוש ברוך הוא מכנה את שמו.

כי כן בזו המידה.

זו המידה שעם ישראל נמדד בה.

ויש להעריך בזה, רק אין כוונתנו עכשיו לדרוש כי אם לתכלית,

אם כן גם כשישראל עם הקודש מתנהגים בקדושה,

אז אזי הם מקדשים את שמו יתברך, ולכן הקדוש ברוך הוא נקרא כבר מלמעלה קדוש.

ובזה פירשו קדושתי למעלה מקדושתכם.

מה זה קדושתי למעלה מקדושתכם? אתה מקדש את הקדוש ברוך הוא,

כשאתה עושה קידוש השם, הקדוש ברוך הוא מתקדש עוד יותר. אז תמיד קדושת השם הקדוש ברוך הוא מעלה ומרובה עלינו.

וממילא הקדוש ברוך הוא נקרא הקדוש ומתלבש באותו לבוש

של הקדושה כביכול להנהיג את עולמו בכלל או את האדם בפרט.

אז נמשך ממילא קדושה על כל העולם, כי האדם מה שעושה משפיע על כל העולם כולו.

זה היה בזמן שהיו צדיקים גדולים בעולם שהתנגדו בקדושה גדולה, והעולם היה שונה.

היום אנחנו מוצאים את העולם שהוא יותר ריקני,

מוצאים את העולם שהוא יותר גשמי.

אין סיפוק לאנשים.

איך אמר לי מישהו אתמול?

פעם היה לנו עניין ללכת ולשמוח. היום אנחנו הולכים לשמחות ולא שמחים.

לא מרגישים שום שמחה, לא מרגישים שום הנאה.

ועל ידי שהיו נמשכים פשוטי העם בקדושה וצניעות וטהרה,

כך הגשברוך הוא היה מוסיף קדושה על גבי קדושה, צניעות על גבי צניעות, טהרה על גבי טהרה.

אך כאשר בעוונותינו חדלנו מכל אלו,

פסקה כל טובה ונהרס ונדוש בניין העולם בעוונותינו הרבים.

כבר כולם מרגישים שהעולם הולך להיחרב,

שהעולם הולך לקראת מלחמה.

גם אלה שיושבים על מיליארדים אומרים לא טוב,

לא הולך, הבורסה משחקת,

פה בלגן, שם בלגן, מרגישים אוויר שונה.

והנה רשי זל פירש שבו פרושים מן האריות ומן העבירה, ומה רשי בזה?

מה בעיה רשי? מה רצה רשי לומר בזה? וכי האריות זה לא עבירה?

בוודאי שזו עבירה.

אז מה זה פרושים מן העריות ומן העבירה?

לכאורה זה כפילות.

וכי יש עבירה גדולה מן העריות?

רק נראה לי, כותב הרב,

כמו שביארנו במאמרים הקודמים, כי פגם העין הוא גם מעצם העבירה.

ועוד גדולה ממנו שזה התחלה של העבירה, כי עין רואה

ולב חומד.

ולכן במדרש אחר, המעשה של רבי מתיהא בן חרש המובא במאמר קדום,

מסיים המדרש מכאן כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חברו, עניי צערה שולט בו.

מה היה עם רבי מתיהא בן חרש?

בא שטן להכשיל אותו,

ומראה, סובב עיניו לצד אחד,

סובב לאחוריו,

רעש שלא עולר, בא לאחוריו, סובב בחדרה,

רעש שאין סיכוי,

אמר התלמיד שלו, אני רוצה לדען להם, לך,

תחמם שני מסמרי עשר, תביא לי.

הוא כבוד הרב, למה? מה, אתה נהיית בנאי?

מה נהיית?

הוא אמר, לא, לא, אני צריך את זה. לקח את שני המסמרים, סימה את עיניו.

באותו רגע השטן נזדעזע ונפל והתעלף.

השטן

נזדעזע, נפל והתעלף.

איך זה יכול להיות שאדם בדרגה כזו

מוכן לסמא את עיניו?

ושניה אחת, לא, רק תציץ רגע, מה קרה? מה עשית? כלום לא עשה, רק איזה עשה.

אל תגיד יפה לא יפה, רק תסתכל.

מה יש?

השטן התעלף.

התעלף. הוא אמר, איך זה יכול להיות?

אז זו דרגה גבוהה של בן אדם שמוכן לעוור את עיניו.

היה רעש גדול בשמיים.

רעש גדול בשמיים והשטן עלה.

אמר לקדוש ברוך הוא, לך תרפא אותו.

נשלח ברפאל המלאך לרפות רבי מטיה בן חרש.

הוא אומר, לא, לא, אני לא רוצה להתרפות.

טוב לי ככה.

אתם יודעים איזה כוויות זה?

איזה כאבים?

רק על כאבים מספיק.

עזבו רואה, לא רואה עכשיו.

רק על כאבים.

איזה סבל. לא מוכן להתרפות.

עד שהקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו, הבטיח אותו שהסטן לא יכשיל אותו יותר.

ואז

נשלח המלאך וריפא אותו והכול בסדר.

ומי הקדוש ברוך הוא יכול להבטיח כזה דבר?

יש צדיק כזה,

שהקדוש ברוך הוא

מוכן לשמוע לו?

מוכן לעשות את מה שהוא אומר?

מבטיח לו כדבר הזה?

רבי מטיה בן חרש.

וכאן מסיים המדרש מכאן,

כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה בעשת חברו, אין יצרה שולט בו.

אתה יכול להיות כמו רבי מטיה בן חרש, בתנאי אחד,

שתשמור את העיניים שלך.

כי כל עיקר שליטת העץ ההרעה, אין.

פעם הסביר לי מישהו, יושבים טובי המומחים.

טובי המומחים. כבר חברת קוקה קולה לא צריכה להשקיע פרסום.

טובי המומחים ישבו בהתחלה לעצב איזה צבעים,

איך ייראה הקולה? אם תעסק עכשיו קולה בצבע ירוק מישהו יסתכל על זה?

אני אגיד לך לא.

פעם הושיבו אנשים.

אמרו להם, אנחנו נותנים לכם, רק אמרו להם,

אנחנו נותנים לכם כל אחד סוג קולה, אחרת אתה תגיד לנו מה יותר טעים. לא אומרים להם את הסוג הזה.

ובאמת נתנו לכולם אותו דבר,

מאותו קולה.

וכל אחד אמר משהו אחר.

כל אחד, זה דמיין RC קולה, או דמיין פפסי קולה,

זה דמיין ככה, כל אחד דמיין משהו אחר.

בסוף אמרו להם, לא, עבדנו עליכם, זה היה אותו דבר.

זה הדמיון הפורה של האנשים.

אדם מסתכל פה, מסתכל שם, מתחיל לדמות כל מיני דברים. יהיה לי ככה, אני אזכה ככה. עכשיו היה גרלה בחוץ לארץ.

כמה מיליארדים.

אני אזכה ככה, אני אעשה ככה. איך אמר אחד? אני אזכה, אני אלך לכולל, אני זה... אז אמר היצר רע, עזוב, לומדים ב-1500. מה אני צריך לתת לך מ-1 נקודה זה?

בשביל מה יש לי ב-1500 שקל?

יושבים עד שש כל היום, לומדים. מה אני צריך לתת לך 1.6 שתשב כל יום בכולל? לא, עזוב, לא צריך.

אדם אומר, אני אעשה ככה, סקר. יושבים טובי המומחים כדי לשכנע לעשות פרסומות כאלה, שעין תימשך. אדם נוסע בכביש, פתאום הוא...

תרצו או לא תרצו, אתה מסיט העיניים שלך לראות פרסומת.

אבל אני לא רוצה לראות, לא, עכשיו אני צריך לשמור על הכללים של הכביש,

של התמורים, של משרד התחבורה, לא.

תרצו או לא תרצו, פשוט העין מושכת את הלב.

אז זה לא במראה אסור.

וכל שכן, כל שכן, במראה אסור. אם אדם לא יתגבר על עצמו,

ותמיד מחשבתו לא תהיה בקדוש ברוך הוא,

לא ידבק בקדוש ברוך הוא בתורה, המוח שלו יהיה

לא עסוק בדברי תורה, חס ושלום, מיד היצרא מפתק אותו.

מיד על שטויות היצרא מכשיל אותו.

וזה נקרא יצר הרע

מפני העין ויצר הרע דאריות.

כמובן ביומא עין ד' עמוד ב' על הכתוב טוב מראה עיניים.

וזה כיוון רשי ואמר, הבו פרושים מן העריות ומן העבירה.

שעל ידי שהאדם יפרוש את עצמו מן העריות, מאותן מחשבות לא טובות,

ממילא גם

הוא יפרוש מן העבירה. הוא לא יבוא לכלל עבירה.

כי כל העבירה יסודה דווקא במראית העין. דהיינו, גם העין

הוא מן העבירה. כי על שניהם צריכים להיזהר ביותר.

כי לפעמים נתעורר העץ הרע על ידי דיבור. לפעמים מדברים, יש קבוצה של אנשים יושבים ומדברים דברים לא טובים.

ומזה האדם חס ושלום הולך הביתה וחס ושלום נכשל.

או חושב כל מיני דברים, או מערע חס ושלום דברים לא טובים.

רק מדיבור. מה? לא ראינו מראה אסור.

לא קרא איזה ספר תועבה. לא.

רק דיבור.

כמה שזה אדם משפיע.

זה כתליצים.

כי לפעמים נתעורר העץ הרע על דיבור רע או לימוד במקום שבא לידי ערעור או חימום בשר, אז שלום.

ולכן אדם צריך להיזהר כמו שפירשנו מאמר פגם העיניים על המאמר כל המתגאה,

כאילו בא על האריות כולם.

איך אדם יכול לשמר את עצמו מן האריות? שלא יהיה לו גאווה.

אם אתה גאוותן,

לא ויגבלי בו בדרכי ה' יאללה סתמו גאוותן.

יש לו את ההרעש של מידת הגאווה לשקר.

נגד האמת.

אדם שכזה כאילו בא על כל האריות שבתור.

מה, אני? מה פתאום?

לא עשיתי כזה עבירה רחס ושלום, אני כל שנה במנחה של יום הכיפורים קורא את הפרשה שם,

שעוסק בכל האר... מה? בחיים שלי לא.

חבוב, אתה התגאהבתן.

אתה פגמת באריות.

כך קודם הרב.

כל המתגאה כאילו בא על האריות כולן.

דהיינו, כל המתגאה ברום עיניו נכשל בכולם בעל גורחו.

תרצו או לא תרצו, אתה תיכשל בהם.

אבל אם תקדש את עצמך מלמטה על ידי שמירת העיניים, אז הקדוש ברוך הוא יתלבש בלבוש קדוש וימשוך עליך קדושה מלמעלה.

וגם על כללות העולם תימשך קדושה בזכותך,

כאשר יבואר לעלן בעזרת ה' ותראה המדרש ופרשת אחריה מסתיים בקדושת העין,

וזה לשונו.

רבי מנשיה בר ברדא רב יהושע בן לוי אמר, מצינו,

שכל מי שרואה דבר ערווה

ואינו זן עיניו ממנו,

זוכה להקביל פני שכינה.

עוד פעם,

שכל מי שרואה דבר ערווה ואינו זן עיניו ממנה,

זוכה להקביל פני שכינה. מה היא טעמה?

משום דכתיב בישעיה ל' ג' ועוצם עיניו מרעות ברע,

מה כתוב לאחר מכן? מלך ביופיו,

תחזינה עיניך, תראינה ארץ מרחקי.

הוא אומר, ברגע שאדם שימר את עיניו

ולא נהנה מאותו מראה, לא הסתכל, לא הזין

את נפשו, את גופו, את מחשבתו, את עיניו מאותו מראה,

אדם שכזה זוכה להגביל בלי שכינה, כמו שהפסוק בישעיה אומר.

עוצם עיניו מרעות רע.

אתם יודעים, פעם באו שני חילונים לשיעור של הרב מוגרבי.

וכולי עוד.

אז הרב מוגרבי דיבר על עניין שמירת העיניים.

הוא אמר שברגע שאדם עוצם את העיניים, משהו יבקש,

באותו רגע הקדוש ברוך הוא ייתן לו.

אז הם ראו שם איזה חתיכא דאיסורא.

אז אחד מהם נזכר בשיעור של הרב עוצם את העיניים, אמר, ריבונו של עולם, אני רוצה אותה.

הוא אמר, ככה זה רשע מרושע, זה לא דברי הכתוב.

מה עכשיו אתה רוצה את האיסור הזה, אז אתה עוצם את העיניים,

ואתה מבקש מהקדוש ברוך הוא ייתן לך,

כאילו שאתה לא רואה?

זה רשע מרושע, זה יקבל

עונש כפול.

איך אתה יכול לבקש כזה דבר?

הדברים שהרב מתכוון זה לעצום עיניים ולא לראות, לא לרצות את הרע,

לרצות את הטוב. ברגע שאתה רוצה את הטוב, כזה דבר,

מלך ביופיות אכז עיניינך, הוא יזכה לראות את מלך המשיח, הוא יזכה לראות את הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו.

ואמר ביום ההוא, זה הפסוק, הנה אלה כן הוא זה, כל אחד ואחד יצביע, שיהיה לו את הזכות, יצביע ויראה את הקדוש ברוך הוא,

כמו שאותו דור

יוצאי מצרים ראה את הקדוש ברוך הוא בקריאה את ים סוף, והצביעו ואמרו, הנה אלה כן הוא זה.

זה כלי והנווהו.

אנחנו נקרא את זה בדיוק בעוד שבוע, בעוד שבועיים בעזרה לשם, פרשת בשלח.

שהם הצביעו ואמרו, זה כלי והנווהו, איך זכו לראות?

הרי הייתם במטאת שערי טומעה, איך זכיתם לראות?

ומה עשו הנשים כדי שהבעלים רק יהיו שקועים בהם ולא חסר שלום בדברים אחרים?

עשו את המראות הצובעות שהראש ברוך הוא ראה כזה, אמר את זה אני רוצה בבית המקדש, יעשו מזה את הכיור.

שבזה הכוהנים ירחצו את הידיים שלהם, כי זה דבר ששימח אותי

שאנשים לא הכשילו את הנשים,

אלא גרמו לאנשים להשתמך.

גרמו להם שלא לחטוא, ככה,

כזאת דרגה, השתבח שמו ברור העולם.

איפה היום?

זה יהודי, בשיחה זה שלום, אישה שהולכת עם עקבים ברחוב,

תתאבה על זה אם גבר יסתכל עליה.

מנעות פסיודיה של ריבה זו.

כן, מנעות פסיודיה של ריבה זו,

אוי ואבוי, נענש על כך.

אז אדם ששומר את עיניו זוכה להגביל פני שכינה שנאמר מלך ביופיות ארזנה עיניך,

וגם זוכה להיות כמו רבי מאיר.

תראה נא ארץ מרחקים,

הוא יכול לראות למרחוק דברים שאנחנו לא יכולים לראות.

בגלל זה באים לגדולי עולם, גדולי ישראל שמשמרים את העיניים שלהם, הם יודעים את האמת, לאמיתה.

תעשה ככה, לא תעשה ככה. מאיפה אתה יודע, כבוד הרב?

מה, אתה בקיא?

לא ביקש 35 אלף דולר מתחת לשולחן היום, תעביר למספר חשבון זה וזה.

אם לא, הוא ימות.

לא יהיה לו תיקון היום.

תעביר 35 היום.

שמעת?

אתה זוכר את המספר חשבון או לא?

אוי ואבוי זה, זה רמאי.

ואחר כך תכף מתחיל, קדושים תהיו.

אז אדם שמשמר את העיניים, זוכה לראות למרחוק, זוכה לדברים מיוחדים, השגות גדולות.

אבל זה לא יום-יומיים.

זה צריך קביעות על כל מצווה ומצווה. כל דבר ודבר צריכים מסירות נפש על הדבר הזה. זה מאוד קשה.

פגם אחד, נגמר הסיפור.

הרסת לך שנים של עבודת השם.

שנים.

שנים יהיה קשה להוציא מחשבה.

דבר, דיבור, שמיעה, שאדם שמע, שנים יהיה קשה להוציא את זה מהראש.

כמה עבודה הוא יצטרך, כמה מוסר, כמה בכי, כמה מספט, עניות, שג ועפר,

כדי לבטל מחשבה אחת לא טובה.

לרמוז שעיקר הקדושה נמשך אך ורק על ידי העיניים.

כמו שכתבנו במאמר שמירת העיניים,

בשם צדיקים שפירשו, איה הקדשה היא בעיניים על הדרך, שעיקר הקדושה תלויים בעיניים.

כל עיקר קדושתו של האדם בעיניים. והנה,

קדוש, פירושו,

מה זה קדוש? מלשון פרוש, יפה.

כמו בנזיר שפירש עצמו מן היין, יקרה קדוש.

אני רואה לאחרונה הרבה נזירים ברחוב,

אבל הם לא פירשו עצמם.

הם רק מגדלים שיער, גדל פרע, שיער ראשו.

זה מה שהם עושים. שאר העבירות הם לא פורשים מעצמם.

אתם חושבים, אלה שנמצאים בבתי עבודה זרה שם בכנסיות האלה פרושים מן העריות?

אלה גדולי התאוות של העריות.

אלה עושים את הייסורים הכי גדולים, והם כאילו פרושים מן העריות.

חיצוני, נזירים. מה זה, זה נזיר זה?

הוא כמו שהכהנים אסורים מלטמא את עצמם ולכך אישה גרושה, ונקראו על כך קדושים בפרט הזה,

כנזיר כל משך ימי נזרו.

אבל עיקר תואר הקדוש לא יקרה רק בעבור קדושת היסוד.

אם אתה שימרת את היסוד שלך,

שמרת על הקדושה שלך.

כפירוש רשי, מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר הזה.

דהיינו, תכף שאדם נבדל מאיזה תאווה גשמית

הוא נקרא קדוש.

אדם מבדיל את עצמו מהתאווה, אומר, אני עכשיו רעב,

רוצה לאכול את הדבר הזה, והוא מסתכל, הוא רואה, אין לזה הכשר טוב.

אין לזה הכשר כמו שצריך, אני לא אוכל את זה.

זה נקרא שהוא מפריש את עצמו לדבר, לא שהוא רע עכשיו, הוא אומר, אה, הנה הבבשה תלוי שם.

אפשר לאכול.

משבר את התאווה שלו,

משבר את האני שבו.

וכמו שכתבו בפרשת שמינית בסוף הפרשה של מאכלות אסורות,

מה מסיים הכדוש שם ואומר, והתקדשתם וייתם קדושים?

למה?

כי קדוש אני. מה, אני חייב להיות קדוש בגלל שאתה קדוש? כן.

אם אתה רוצה להיכרות בן של מלך, אם אתה רוצה להיכרות בן של בורא עולם, אתה חייב לשמר את הקדושה שלך.

מה, אני קדוש, אף אתה קדוש.

לא פעם בשנה ארבעים.

להיות קדוש.

או פעם אחת ביום של החתונה שלו, כתוב שנמחלים כל העוונות, אבל בלילה הוא כבר מרקיד מאורע ומאכיל נבלות וטרפות.

את כל העולם.

אז איך אתה רוצה הצלחה ושלום בית

וילדים מהר ופרנסה והכל וזה, אם אתה מתחיל ברגל שמאל?

נותנים לך הזדמנות פעם אחת, מחילה של כל העוונות, ואתה בלילה כבר נכשל.

כמה נכשלים מזה.

ואז הם הולכים לפני העבירה בעצם וכל העוונות.

בוודאי, חוזר עליו בחזרה, בוכטה.

ואז הוא מתחיל את החיים ברגל שמאל.

כי מי שנזהר בפרישות המאכלים מדברים טמאים ואסורים נקרא קדוש, וכן נזיר שפירש את עצמו מטומאה ויין נקרא קדוש,

וכן כיוצא בזה, ומפני שפורש עצמו מנסתם העולם הלהוט אחרי תאוות וטומאות.

זה מה שקוראים, תאוות,

לנסוע לארצות הברית, לעשות ככה, בית מלון, ללכת פה, ללכת שם, זה תאוות.

העץ הערן לא נותן לאדם שקט נפשי כל הזמן עוד ועוד ועוד, וכל פעם פלאפון חדש וזה חדש ומותגים וזה.

אמר לי עכשיו איזה מישהו, נכנס עכשיו מודה חדשה,

לקנות יד שתיים, בגדים משוק הפשפשים.

אמרתי, זה כבר טוב, זה חצי מחיר.

באמת העץ הערן עכשיו עושה פשרות, הוא מתחשב בעם.

עד היום היה פשרה לקנות ג'ינס קרוע עם חורים.

כמה היה עליה ג'ינס? 700 שקל, 1,500 שקל,

יש כאלה מחמירים גם, מיותר.

זה מחירים שאי אפשר להבין, אבל אני אמרתי את זה, אני ממש לא מבין. פעם היו משלמים כסף לתופר כדי שיעשה טלאי.

היום מבקשים מהתופר תעשה חור.

איך זה יכול להיות?

אתה קונה מכנס וקרוע?

איך אתה יכול ללכת עם מכנס קרוע?

מה זה זה?

ככה, ולא מתביישים, הוא הולך פה קרוע ושם קרוע.

זה מינימום עני.

מינימום עני. איך אתה מתנהג ככה? איך אתה הולך פה קרוע, שם קרוע, זה פה?

הכול עפור היום.

ולזה קוראים מודה.

מה זה מודה?

זה חרטא, זה לא מודה.

זה מודה?

תלך.

פעם ראית את ראש הממשלה, בן אדם מכובד, אה?

נחשב מכובד, נגיד.

רואה איזה נשיא בית המשפט העליון הולך עם ג'ינס קרוע?

אפילו פיג'מה הוא לא ילבש את זה.

אפילו כשהוא יצבע את הבית, אם אין לו צבעי הוא לא ילבש את זה. למה?

הוא מכבד את עצמו.

אז כשאתה בן של מלך מלכי המלכים, אתה הולך עם חור?

השכל יוצא מאחור.

השכל יוצא מאחור החוצה, איך אתה הולך עם ככה?

מפני שפורש עצמו מן הסתם העולם הלעות אחרי תאוות ותומאות, אבל אין דבר שהעץ הרע מקשקש על זה כמו הרעיות והסתכלות הרעה.

העץ הרע, הכול יוותר לך, חוץ

מהסתכלות ודברים רעים.

זהו, הוא לא מוכן לוותר, הוא יעשה הכל. ראיתם איך הוא עשה לרבי מתיאור בן חרש?

לא התייאש, בא מפה, בא משם, בא מזה.

רעה, אין ברירה כבר.

לא יכול להיות.

דברים כאלה.

לא נתקלתי בבן אדם כזה.

כמובן ברמב״ם.

לכן הבודל את עצמו מן הפרט הזה של איסור ההסתכלות ויתר האיסורים הנמשכים ממנו יקרה קדוש ממש.

דהרי קדוש בעצם ולא תלוי קדושתו בשום טעם.

אין לו פה שום טעם,

הוא תולה את קדושתו אך ורק במה שצריך בבורא העולם.

זה רק שבורא העולם ביקש, אני עושה את זה.

כעניין שאמרו, כרם זית יקרה.

כרם סתמה לא יקרה, אלא זית, משובח, בניך גישתי לזית עם כמה שירות משבחות על הזית.

מפני שכל יתר עניינים הנוגעים באיבר מיוחד,

מה שאין כאן קדושת הברית נוגע לכל התורה ולכל העבירות והגדרים.

היות וזה יסוד של האדם, זה נוגע לכל הדברים שבקדושה. פגמת בזה,

כל הקדושה הסתלקה ממך.

נסתלק הכול, נבדל הכול, נתרחקת. כמה דברים מונים.

אחי דעת קדוש מונה,

אחי דעת ימין מונה, כמה דברים חס שלום מונים שהאדם חס שלום שפגם בברית שלו מפסיד.

חבל על הזמן.

והאדם חס שלום נכשל בדבר הזה.

ומי שיצרו מחממו ומרתיחו לעשות עבירה חס ושלום או להסתכל ולערער, והוא מקרר את עצמו מן העבירה,

מקדש בזה את כל רמח אבריו ושסה גידיו ממש.

הוא מביא בריאות לגופו.

וכמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה במסכת קלה,

וכל מי שעושה את עצמו עצל מן העבירה ולא עשה ניזון מזיו השכינה כמלאכי השרת.

שמעתם?

אדם שהיה צער, הוא אמר, בוא תעשה עבירה. הוא אמר, עזוב, אין לי כוח.

לא שהוא קום בבוקר לתפילה, הוא אמר, אין לי כוח.

שהוא אמר, בוא תעשה עבירה. הוא אמר, עזוב, אין לי כוח, אני אחשוב עליו. אדם, מה זה אני חולה? מה זה כואב לי הראש?

עזוב אותי, תן לי, תן לי, עזוב, נו, עזוב, נו, תן לי, תן לי להמשיך.

אני עייף עכשיו, עזוב, עזוב אותי.

בוא תעשה עבירה, מה אכפת לך? נו, תהנה, תראה, זה.

עזוב, אני עייף, עייף.

אחד שכזה אומר הרב,

מה אמרו רבותינו צריכה ממסכת קלה עליו? ניזון מזיו שכינה כמלאכי השרת שנאמר, ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו.

אחד שכזה מרוויח סעודה עם הקדוש ברוך הוא.

אתם יודעים איזה סעודה עם הקדוש ברוך הוא לעתיד לרוע?

לשב, ליהנות מזיו השכינה, זה משהו שאי אפשר לבאר, להסביר.

צדיקים יושבים עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

והגבי ברוך הוא מגיש לו שישליק, בדץ,

שחיטה פרטית

של לוויתן,

שהוא ערוך ומוכן לצדיקים מששת ימי בראשית כבר.

מביא אותו, והמלאכים מנפנפים שמה, עושים לו אוויר,

והם מביאים לו, הוא תואם טרי,

בלי זריקות, בלי סלמונלה וכל הזה, מחלות, שום דבר, הכל בריא.

ונהנה מזה, ורשבי הקדוש, ורב משה רבנו,

וצדיקים יושבים שם ודברי תורה, ונהנים, ושירות ותשבחות לבורא העולם, אין דברים כאלה.

ולכן הפוגם בבריתו חס ושלום נפגמים כל איבריו,

מפני שכולם מסכימים ונהנים מזה התאווה.

כידוע מהמפרשים, וכן הכובש תאוותו בבחינת צור מרע, מזה נמשך קדושה לא רק לאיבר אחד,

אלא כל רמח איבריו יש עשה גידיו, ולכן יקרא קדוש בעצמותו.

וכן תראה שעיקר הטעם ברבנו הקדוש יקרא קדוש על שלא הביט במילתו.

ראיתם מה הדבר הזה? הקפיד שלא להסתכל חס ושלום בברית המילה שלו.

לא רק ידיו, גם עיניו לא הוריד.

עיניו להוריד, מה צריך להסתכל? לא, שומר את קדושת עיניו אפילו על עצמו.

וליקרא לרבנו הקדוש, וכן אצל רבי מנחם בן סימאי,

דקראו להחכמים בנן של קדושים. הוא מקשה שם, למה נקרא בנן של קדושים?

דאפילו בצורת הדזוזה לא היה מסתכל.

אפילו באמריקאי,

שבתוך המטבע, בתוך הדולר, הוא לא היה מסתכל.

למה זה רשע?

איך אני יכול להסתכל על פני רשע?

זה משפיע.

אדם שמסתכל על פני צדיק, משפיע עליו קדושה.

אדם שמסתכל על פני רשע, רשע.

הגם שהיה קדוש וטהור בכל העניינים, אם כל זה עיקר קדושתו,

הייתה נתלית בקדושת העיניים. למרות שהוא שמר את עצמו מאכלות אסורות,

פרישות, עריות, גזל והכול, בכל אופן הוא שמר את עצמו קדושת העיניים, שאפילו לא הסתכל בדבר שהוא לא תורה,

בדבר שגשמי.

אה, כמה אנחנו רחוקים מזה.

שכל כך קידש את עיניו שלא רצה אפילו להסתכל בצורת המטבע.

ולכן השומר ומקדש ראות עיניו ומוחו וליבו מלהרהר בכוונה חס ושלום,

ואיבריו מלכתו,

יקרה קדוש בעצם בכל פרטי איבריו,

כי כולם מתקדשים ומטהרים.

ולכן מובא בתיקוני הזוהר, כי הנוטר בריתו אינו נידון בחיבוט הקבר ואינו חוזר לעפר.

אתה רוצה סגולה שהתולעים לא יאכלו אותך?

תשמור את העיניים שלך.

תשמר את גופך.

תחזיר לקדוש ברוך הוא את הכלי שהוא הטיל בו את הנשמה מושלם כמו שהוא הוריד אותו אל העולם.

ולא חטאים כך תחזיר אותו זר וטהור.

כי כיוון שמקדש בו את איבריו, אינו צריך לחבוט ממנו את הזוהמה בקבר.

למה יש חיבוט הקבר? למה יש?

זה כמו שטיח שמתמלא אבק.

זה הגוף כמו השטיח מתמלא אבק של כל מיני עבירות וזה.

ובאים אותם המכים, אותם מלאכי החבלה,

ומכים, מתחילים לנער את האבק.

אבל לא מנערים אותו בחוץ, אלא מנערים אותו בקבר.

התשובה המלאה והכל זה לא מנערים אותו?

חיבוט הקבר תמיד.

לא יעזור, מה זה זה?

זה יקבל 50%. לא, מה אחוז 50%. אלא אם כן זכה ונקבר, נפטר.

בערב שבת, ונקבר בערב שבת,

נפטר מחיבוט הקבר. זה בודדים, לא כולם זוכים.

זה צריך זכות.

יש כאלה חודש במקרר נמצאים.

ולא שהוא מכוון שהוא יקברו אותו בצבא, הוא רושם, יקברו אותי אחרי חצות היום. לא עובד.

כי כיוון שמתקדשים איבריו, אינו צריך להחבוט, אז לא צריך להוציא ממנו את האבק של המאכלות אסורות, של האיש שמירת העיניים,

של העבירות של הזה. למה? הכול הוא שמר כמו שצריך.

והשם ישימנו מעבדיו הנאמנים, אמן,

ויאריך ימינו ושנותינו עד ביאת גואל צדק ולעולמיה עד אמת.

והנה המנהג היה אצל הבעל שם דוב הגדול זכותו תגן עלינו, אמן, כשבאו לפניו לשאול איזה עניין ממרחקים אודות איזה איש שנמצא שם או בעניין עגונה,

פתח חומש או זוהר והסתכל בו.

היה פה דרסר, מסתכל.

ואחר כך היה משיב תשובה לשואל.

שאלו אותו תלמידי, כבוד הרב,

שאלו אותך עכשיו, עגונה, מה אתה פותח זוהר? מה הקשר?

מה קשור לך לשני?

שאלו אותך עכשיו, אני יודע מה,

על איזה בן אדם שנמצא, מה זה קשור לזוהר? שאתה פה, תמר, מה קשור לחומש?

וזה מגלה עתידות.

זה הבעל שם טוב הקדוש.

כל דבר שהוא היה עושה, יש עניין.

לא סתם הוא היה עושה.

והשיב להם כי אם הובא במדרש שאור שברא הקדוש בראו בששת ימי בראשית,

היה האדם הראשון מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו.

כמו שהקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו.

כל דור ודור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור מנהיגיו.

גם תחר זאת הוא הראה לו.

מה יהיה בכל דור ודור?

וכיוון שראה שיעמדו רשעים,

יהיו רשעים, עמד וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא.

לקח את הקדוש ברוך הוא, את האור הזה,

ושמר אותו לצדיקים לעתיד לבוא. לא צריך, יהיו רשעים, חס ושלום. לא מגיע להם להשתמש באור הזה.

ואמר הבעל שם טוב הקדוש, ולמה גנזו,

וכי קשה לקדוש ברוך הוא לברוא אור חדש אחר?

היה בורא אור ב-50%.

למה הוא גנז אותו?

ועוד, הלא הקדוש ברוך הוא יודע וצופה מה יהיה בסוף. אז בשביל מה, מההתחלה לברוא אותו אור כזה?

ולמה הקדוש ברוך הוא ברא את האור שהצליח לגונזו?

אלא התשובה,

כי הקדוש ברוך הוא גנזו בעולם הזה מעניינים הגשמיים.

והגניזה היא בתורתו הקדושה.

ומה שכתב שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, פירוש לצדיקים שעתידים לבוא לעולם.

רק להם הקדוש ברוך הוא נותן את האור הזה.

ואם אדם מזכך את עיניו,

אם מסתכל בתורה,

פותח ספר ומסתכל,

אפילו אות אחת, מילה אחת,

פסוק אחד,

עמוד אחד.

מתגלה אליו זה האור,

ויכול להביט בו גם עכשיו מסוף העולם ועד סופו.

אז הנה התשובה.

אמר, הוא רוצה שאני אדע מי זה הבן אדם, מה זה הבן אדם, צריך להסתכל על האור.

הוא פותח את הזוהר הקדוש,

הוא פותח את החומש, הוא יכול לראות מה יש שם במרחק,

ועל שם טוב הקדוש.

ולעתיד לבוא שיתפשט העולם

ממשך דחיו יבישה,

ובפרט לאחר התחייה שהזדקחו הגופים בזיכוך הסגי.

אז יתגלה איזה האור הקדוש והנורא, וכל אחד ואחד ישיג באותו אור לפי הערך שקידש את עיניו בהאי עלמא.

כמה שאדם קידש את עיניו בזמן הזה קודם פטירתו,

לאחר

פטירתו בתחילת המתים, הוא יוכל להשתמש בעיניים לראות למרחוק.

קידשת קצת, קצת. לא קידשת, עיוור.

לא יכול לראות שום דבר למרחוק. תראה שש-ש רגיל.

רחוק לא יראה, יצטרך משקפיים לראייה רחוקה.

לא יכול.

למה? לא קידשת את עיניך.

וכל אחד יסיג באותו אור לפי הערך שקידש את עיניו והאי עלמא.

וכמו שנכתב במאמר הקודם על הכתוב, כי עין בעין יראו בשוב השם ציון. איך תראה בשוב השם ציון? על זה שזיככת את עיניך.

תראה שהקדוש ברוך הוא אישרה את שכינתו על ציון.

ועל זה אנחנו מבקשים,

ואומרים אור חדש, אשכנזים אומרים את זה בערבית,

אור חדש על ציון תאיר,

ונזכה אנחנו לראות באורם, משהו כזה.

זה ההמשך שם. מה זה אור חדש על ציון תאיר? איזה אור? אותו אור.

שהדוש ברוך הוא גנז מששת ימי בראשית. אותו אור. תאיר לנו שאנחנו נזכה לראות באור הזה.

לא שיבררה, כי העיר על אותו ציון, ומסתמה יחדש גם כן בלי שיעור ובלי חקר מבראשית הבריאה,

על ידי זכות הצדיקים והחסידים היראים ששמרו את ראות עינם,

והוסיפו בזה האור תוספת קדושה והערה בכל פעם לעולם כולו.

כי כל עיקר הבריאה היה בשביל הצדיקים. הרשע לא מגיע לו העולם הזה,

והגנז ברוך הוא נותן לו, דרך אגב.

אבל עתיד להיפרע ממנו בעולם הבא.

תבינו, תקינינו, ישלם.

אבל הצדיק,

כל העולם הזה בשבילו,

כדי שהוא יוכל להשיג בו עוד דרגות ועוד השגות ועוד השגות,

כדי שהוא יזכה למקום ולאור המיוחד.

ואנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, ונזכה כולנו יחד לאורו,

שנזכה אנחנו גם כן ליהנות מזה האור הקדוש,

ותראה הילד שנולד עיניו סתומים,

שמרמזים לו אם ירצה לחזור לעולם כמו בעת שנולד, אז בראשית ישמור את ראות עיניו.

וכמו ששאלו מגדולי הפרושים מהי פרישות,

והשיב שהאדם צריך לעשות עצמו כעיוור, חירש ואילם בעולם הזה.

זה מה שאתה עושה את עצמך, עיוור, חירש ואילם.

וגם כשנסתלק סותמים את עיניו בחול,

נכון? מכסים הילדים.

וגם בקבר נותנים חרס על עיניו, כי חרס אותיות חסר,

כי מה שחיסר בקדושה הכל בשביל עיניו.

ולצדיקים ששמרו את עיניהם מרמזים להם בזה שיאיר עיניהם בעולם העליון לעתיד,

כמו שמש בצהריים.

כי השמש נקרא חרס,

וכמו שכתוב, הוא אומר לחרס

ולא יזרח.

אז זה האדם זוכה בדבר הזה אך ורק ברגע שמשמר את עיניו.

ולכן הזהיר רבנו הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו על קדושת העיניים, והדריך ולימד אותם,

שכל מקום שיתנו עיניהם שלא יראו רק בקדושת השם אשר מחיה כל דבר,

כי כל דבר ודבר עיקר חיותו מארבע יסודות,

שבו המה כנגד ארבע אותיות שם הוויה,

וכל הספר הקדוש אור המאיר בנוי על זה מראשו ועד סופו, וכן בצוואת רבנו אריבש זל.

אלא כך יש להתנהג בהסתכלות, אם יסתכל בפתע פתאום, חס ושלום, על אישה,

יחשוב בין מחשבתו, מנין לה יופי הזה?

הלא אם הייתה מתה, לא היה לה עוד זה הפנים.

אז מה יש לתהות אחר יופייה?

אם כן, מנין לה זה, אלא על כוח זה מכוח האלוהי המתפשט בה,

כי הוא נותן לה את הכוח היופי,

ונמצא שורש היופי הוא כוח אלוהי.

ולמה לי להימשך אחר החלק הגשמי שבה?

הרי עוד שנה-שנתיים היא תתחייר, היא לא תישאר מלכת העולם,

היא תהיה כופה.

וכל הנשים שאתה חושב שהן יעפות הן כופות לעומת חווה אימנו ושרה אימנו וכולי,

כל האימהות הקדושות. אז איך אתה נמשך אחרי יופייה?

אלא זה סתם יצא הרע.

וטוב להידבק בשורש ועיקר דכל עלמין, ששם כל היופי.

וכל מה שמסתכל בגשמיות,

כגון בלי יחשוב מניין בא לכלי זה, הנוי והצורה ההוא הרוחני והחיוני מזה הכלי,

הוא גם כן חלק אלוקי ממעל.

וכן כשאוכל יחשוב שטעם והמתיקות של דבר המאכל ההוא בא מכוח חיוני,

והמתיקות היא מן מעלה, שהיא חיותו של הדבר.

מי עשה את המיץ מתוק? לא במפעל,

אלא הקדוש ברוך הוא נתן שכל בעיניו של המייצר,

והוא עשה את זה.

ובדומם, יש גם כן חיות,

שאנו רואים שיש לדומם קיום ועמידה.

מי אמר שהאבן צריכה להישאר כל כך הרבה שנים?

אולי צריכה להתפורר?

והגדוש ברוך הוא נתן את הקיום הזה. התבונן?

נמצא שבכל מקום יש חיות וחלק אלוק ממעל בתוכו,

וזהו החכם עיניו בראשו.

שעם העיניים שלו הוא משתמש לדעתו, לדעת את הקדוש ברוך הוא. זה נקרא חכם עיניו בראשו.

רוצה לומר על הראש,

שהוא הדבר, שהוא הקדוש ברוך הוא, דהיינו על הרוחניות והחיות,

שהוא ראש דברך אמת.

זהו המתנשא לכל הראש,

שעל זה, אך ורק זה, אדם צריך תמיד להתבונן. אז הנה לנו עוד תיקון

שאדם צריך להשיג

ולעשות בימים הללו, בפרט שצדיקים בדורות הקודמים היו מספיקים הרבה,

ואנחנו נמצאים בחסרון גדול גדול גדול,

ואנחנו נקראים דור הגאולה,

ואיך ניגאל אם חס ולום חס ולום אנחנו אפילו לא מתקרבים

לקמצוץ של הדרך שלהם.

לכן אדם צריך להשתדל בכל כוחו,

ובכל נפשו, ובכל מאודו, ובכל מאוויו, כדי להידבק בתורה הקדושה, כדי להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, ויקוים בנו,

הבא להיטהר, מסייעין בידו.

אמן ואמן.

ועוד דבר, נגיד על הפרשה.

כתוב בפסוק, ולמן תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים,

ואת אותותיי אשר שמתי בהם, והידעתם כי אני השם. מה הקשר?

מה, בגלל שנספר אז נדע מי זה הקדוש ברוך הוא?

וכי בלעדי זה לא נדע מי זה הקדוש ברוך הוא?

ועכשיו למדנו איך אדם בפשטות יכול לדעת

מי זה הקדוש ברוך הוא. אלא הקדוש ברוך הוא, יכל לתת מכה אחת לפרעה, ונגמר הסיפור לכל מצרים, הוא היה גומר אותם מכה אחת.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? נתן עשר מכות דם,

צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחית, ברד.

הרבה,

היה להם מטוגנים,

חושך, מכת בחור, מה לא עשה הקדוש ברוך הוא? כל זה למה?

שתזכור אותי,

גם אם אתה לא זוכר אותי כל השנה, לפחות פעם בשנה.

מתי זה?

בליל הסדר.

ולמן תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים,

ואת אותותי אשר שמתי בם.

למה?

כדי לדעת, וידעתם כי אני אדוני.

איך תדע את הקדוש ברוך הוא?

איך תדע שכל מה שהקדוש ברוך הוא עשה אך ורק למענך,

למען עם ישראל,

למען האומה המיוחדת הזו שנקראת ישראל,

איך תדע?

על ידי שאתה תזכור את הקדוש ברוך הוא לפחות פעם אחת בשנה.

חייב אדם לזכור את הקדוש ברוך הוא כל רגע ורגע, כל יום ויום,

אבל גם האדם הרחוק ביותר לפחות פעם בשנה חייב לזכור את הקדוש ברוך הוא, זה בליל שימורים,

ליל פסח השמור והמשומר מן כל המזיקים כולם.

ברוכים תהיו.