עין יעקב - שבת סד-סה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העניין יעקב. השיעור יהיה

לעילוי נשמת הנפטרים בתוך שנה זו וחלם אליהו בן ישועה

יהודה בן ישועה אליהו בן אסתר

ברוך חי בן יפה

זוהר הבת מרים משה חי בן אביגיל

וגם חיה לוויתר

במקרה רחמים בן דליה

וגם אור בת הילדה אור בת נעמי ברכה וגם

ליך בן וולו

מזל בת רחל

דור הבת מרים רוח אדוני תנחם בגן עדן אנחנו ממשיכים בלימוד העניין יעקב. אנחנו מסכת שבת פרק תשיעי דף פט עמוד א' עוד סד.

אמר לאה אומר רבנן לרב כהנא מי שמיע לך

מהי הר סיני?

מהו הר סיני?

אמר לה הר שנעשו בו ניסים לישראל

אמר לו

הר ניסאי מבעיילה היה צריך לקרוא לזה הר ניסאי מלשון ניסים

כשאתה אומר סיני זה לא ניסאי זה לא ניסים

נכון שבחילוף אותיות זה יכול להיות ניסים

ניסאי ניסים כן

אלא הר שנעשה בו סימן טוב לישראל

אמר לו הר סימנאי מבעיילה היה צריך לכתוב לו הר סימנאי לקרוא

אמר למיתא אמר לו שכיחת

כמא דרב פאפא ורב הונא ברא דרב יהושע,

למה לא נזדמנת?

ומעייני באגדתא דרב חיסדא ורבא ברא דרב הונא,

דאמרת רביו, אם היית נוכח היית שומע,

דאמרת רביו מהי הר סיני,

הר שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו.

כפי שאומר המדרש, באותה שעה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל,

אף על פי שקודם לכן בא לכל אומה ואומה ואמר לה,

אני רוצה לתת לכם את התורה. אמרו לה, מה כתיב בא?

לא תגנוב, לא יכולים לא לגנוב,

לא תנאף, לא יכולים לא לנעוף, לא תרצח, לא יכולים לא לרצוח, וכן על זה הדרך.

בכל אופן, כשהוריד הקדוש ברוך הוא את התורה להר סיני, ירדה שנאה לעולם.

לא יכולים לראות, עד היום הזה לא יכולים לראות עם ישראל מצליחים.

כל דבר שקורה, מי מאשימים ישר?

ישראל.

ישראל.

ישראל. ישראל. כל פינה שאתה מוצא,

מוצא ישר את ההאשמה כלפי עם ישראל. מה הם קשורים? לא.

הר שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו. היינו דאמר רבי יוסי בר חנינא, חמישה שמות יש לו.

מדבר צין, שנצטוו עליו ישראל.

מדבר כדי שנתקדשו עליו בני ישראל.

מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו. מדבר פרן שפרו ורבו עליו ישראל.

מדבר סיני שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו.

ומה שמו?

חורב שמו.

ופליגה דרבי אבאו דמה רבי אבאו הר סיני שמו. ולמה נקרא הר חורב שמו?

למה נתנו לו עוד שם בשם הר חורב?

שירדה חורבה לעובדי כוכבים עליו.

נגמר הסיפור. עכשיו בשבילם זה חורבן גדול שיש לעם ישראל את המתנה.

שבא מגנזיו של קודשא ברי חומו. ס.ה.

משנה.

מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?

כידוע בסדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, הכהן הגדול היה לוקח

שני שעירים ועושה עליהם גורלות.

האחד יוצא גורל אחד לאדוני וגורל אחד לעזאזל.

את השעיר

של שם היה עושה היה משמר אותו,

לכשיחזור מאחורי

שלחו את השעיר המשתלח בהר גריזים,

כן?

שהוא מגלגל אותו לאחוריו,

ואז

מתפרק ונעשה איברים, איברים עד שהגיע לחצי ההר, אז

הוא יכול לחזור בחזרה ולהקריב את שעיר

של שם. ולמה? כדי שהמקטרג, דהיינו הס.מ. עשית רעך רע, עצה רע,

לא אבוא ויקטרג.

בערך שנתת לו את החלק שלו, עכשיו הוא לא יכול לדבר שום דבר.

הנה, קיבל את הארוחה שלו, יושב בשקט ושותק.

מה היה עושה הכהן הגדול? קושר לשון של זהורית בין קרניו של השעיר שיצא לעזאזל,

כן? למרות שנותן עליו את השם לעזאזל,

כמו כזה היה גורל כזה, כמו סימנים כאלו, כמו שתולים כתר תורה על ספר תורה,

או אני יודע מה, לרפואה וכן הלאה. הדבר היה כזה, תולים על הקרניים של השעיר לעזאזל ושעיר של שם,

היו תולים עליו.

זה שעיר של שם, זה שעיר לעזאזל.

ואז היה קושר עליו לשון של זהורית,

בין נוסף לזה גם בקרן ההר,

גם שם הוא היה קושר לשון של זהורית.

ואז כשהוא היה משלח את השעיר לעזאזל, הוא אומר, ככה ימחרו עוונות ביני ישראל,

לא היה מגיע, הסעיר מתגלגל מתגלגל, לא מגיע לחצי ההר,

כולו טיכה טיכה זה נקרא, חתיכות חתיכות נגמר הסיפור, ואז מה קורה?

הוא היה שם לב, הוא לא יכול להסתכל למטה, למה זה מסוכן? שלא ייפול השם ישמור.

לפעמים אדם רואה גובה מהבעלה של הגוער, הכל יכול, חס שלום,

ירידת לחץ דם, והשם ישמור למצוא את עצמו יחד עם השעיר שם, המפורק.

אז לכן מה היה מסתכל הכהן? היה מסכן את עצמו, בפרט שהעץ הרע יכול, מה שנקרא,

לסייע לו באותו יום, כן?

אז לכן הוא קושר את מה? את הלשון של זה, הוריד איפה? בשפיץ,

בקצה של ההר, ואז הוא רואה.

ברגע שזה נהיה בצבע לבן, סימן שהקדוש ברוך הוא מחה וליבן את כל עוונותיהם האדומים שהיו בתחילה של עם ישראל.

שנאמר, יש את הפסוק בישעיה יא הידוע, אם יהיו חטאיכם כשנים,

כשלג ילבינו.

יפה.

אומרת הגמרא, כשנים?

כשן הם יבא ילך.

למה כשנים?

כמו אותה שנה, למה שנים?

אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל.

אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית, ועד עכשיו כשלג ילבינו.

דהיינו,

גם כשדנים את האדם לאחר 120 שנה,

לא מזה הוא עשה תשובה ביום הכיפורים, נגמר הסיפור.

נכון, כשהוא עשה תשובה ינקו לו מאימת הדין, מעונש

שהוא עשה,

אבל הוא צריך לתת דין וחשבון על מה שהוא עשה.

זאת אומרת, אחד בא בגלגול,

בגלגול הקודם רצח את הנפש.

נכון,

בגלגול הזה, ברוך השם, הוא היה לטוב,

לא רצח שום דבר, או שאפילו התיקון שלו, שאותו ענון נרצח, יבוא וירצח אותו,

כן?

ונגמר הסיפור.

מה קורה עכשיו? לכאורה,

היינו צריכים להגיד, זהו, כיוון שעשה תשובה, עשה תשובה, נגמר, נמחקו הכול. לא, לא.

רואים אותו איך הוא עומד בתשובתו,

האם תשובתו באמת שלמה?

האם באמת הוא תיקן את הכול? פעמים שהוא צריך לבוא בכמה וכמה גלגולים כדי לתקן אפילו פיפס קטן אחד.

אז מכאן אתה רואה שמה, שלכאורה השנים כולן מתווספות אחת עם השנייה.

ממתי? מששת ימי בראשית. ולמה?

כולנו גלגולים של הדורות הקודמים, לכן באנו לתקן, כל אחד במה שקשה לו.

אחד קשה לו, חס ושלום, בשמירת שבת, אחד בשמירת הכשרות,

אחד בצניעות, אחד במראית עין,

אחד בשאר דברים,

כן?

לכן כל אחד ואחד במה שקשה לו, זה הסימן,

זהו בלתקן, ואם הוא יתמיד בזה הוא יצליח.

אז לכן אומר הכתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו,

כשלג ילבינו. אני מבטיח לך שמה?

שאני אמחר אותם, אני אצחצח אותם, אבל זה תלוי בעבודה שלי עצמי.

כל יהודי ויהודי בעבודה שלו.

אם התמדת בעבודה ועשת אותה כהוגן, תצליח. אם לא,

אבוי.

דרש רבא מאי דכתיב בישעיה א' לכו נא וניבחך,

יאמר אדוני,

לכו נא, בואו נא, מבעיילה.

אז מה זה לכו נא?

תבואו ונבדוק אתכם.

יאמר אדוני,

היה צריך, אמר השם

להגיד

מבעיילה, כן? לעתיד לבוא, יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לכו נא אצל אבותיכם.

איזה אבות? אבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב.

ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו, ריבונו של עולם, אצל מי נלך?

למי נלך? יש שלושה, אברהם, יצחק, יעקב.

אצל אברהם, שאמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ העולה, הם ועבדו ויהינו אותם ארבע מאות שנה.

ולא ביקש רחמים עלינו,

ביקש עלינו רחמים.

אצל יצחק, שברך את עשיו,

על חרבך תחיה, ואל כאשר תריד ופרק את העולמי על צוואריך.

ולא ביקש רחמים עלינו אצל יעקב, שאמרת לו אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי ארדך גם עלו,

למי נלך?

ולא ביקש רחמים עלינו, אצל מי נלך עכשיו?

שלושת האבות לא מתאימים, לכאורה.

יאמר השם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אילו תליתם עצמכם בי,

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

זאת אומרת, לא אברהם.

זה מזכיר את המדרש בהכרח שאמרנו אותו כמה וכמה פעמים,

שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את עם ישראל, לנחם את ירושלים.

אז הוא בא לעם ישראל ואומר, תפנו לאברהם לא עוזר, ליצחק לא עוזר, ליעקב לא עוזר, למשה רבנו לא עוזר.

שום דבר, לכל אחד ואחד מהדמויות הקדושות של עם ישראל, שום דבר לא עוזר. באים לצדיקים,

לצדיקים שבדורות הקודמים,

לצדיקים בדורות האחרונים, שום דבר לא עוזר.

עד שאומר הקדוש ברוך הוא למי תבואו, תבואו אליי, ובנחמת ירושלים תנוחמו.

אני אשכנע את ירושלים שהיא תתנחם ונגמר הסיפור. פה תהיה הנחמה שלכם.

אותו דבר פה, הקדוש ברוך הוא אומר, לכו לאברהם אבינו,

לכו ליצחק, לכו ליעקב. ריבונו של עולם, אבל הם לא...

נכון שהם האבות הקדושים, נכון שאנחנו מזכירים אותם דומים בתפילה אלו אברהם, אלו יצחק ואלו יעקב, אבל

המושלמות של הסיוע שלהם לא הייתה שלמה, הם יכלו יותר לבקש והיינו מיד נגעלים. בשביל מה אנחנו צריכים להיסחף כל כך?

עד שבאים לקדוש ברוך הוא אומרים, למי נלך?

אם אברהם לא יכול לעזור, אם יצחק לא יכול לעזור, אם יעקב לא יכול לעזור, כפי מה שאמרנו, מי יעזור לנו?

לכן, ריבונו של עולם, אין לנו אלא לתלות בך.

מה אומר הקדוש ברוך הוא מיד? אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו,

אז אני יכול מיד לגאול אתכם, לצחטח אתכם כשלג.

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, מה ידכתיב בישעיה סג?

כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה אדוני אבינו גואלנו.

לעתיד לבוא, אומר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי.

אומר לפניו, ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, תמחק אותם, אני מסכים.

אמר,

אמה ליעקב,

דאב לצער גידול בנים, אפשר דבאי רחמי עליו.

אולי יעקב, בזכות הצער גידול בנים שהיה לו, התפילה שלו,

תועיל.

אמר לבניך, חטאו.

תעשו את זה ליעקב, בניך חטאו.

אמר לפניו, ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, גם הוא מסכים עם מה שהסבא שלו, אברהם, אמר.

מי? הקדוש ברוך הוא? לא בסווית עמה ולא בדרדקה עצה.

אולי לא ניקח מהגדול עצה מהסבא, מאברהם,

וגם לא מיעקב, שהוא נחשב יחסית קטן, דרדקה,

כמו תינוק לעומת אברהם אבינו, כי הוא בסך הכל הנכד.

אמר לילה יצחק, אולי נלך ליצחק, נעזר בגבורה, עקדת יצחק, או-הו,

כל שנה אנחנו מזכירים את יצחק, עניין של תקיעת שופר וכו'.

עקדת יצחק,

ועקדת יצחק היום לזרעות יזכור.

בניך חטאו לי, אז לכו אליו.

אומר הקדוש ברוך הוא? אני לך אליו.

אמר לפניו, ריבונו של עולם, בניי ולא בניך?

מה אמר? לא הבנתי, ריבונו של עולם, אתה לא לוקח קרדיט, רק אני אשם?

בניי ולא בניך, גם בניך.

בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע.

קראת להם את הפסוק בשמות

בני בכורי,

ועכשיו, אחרי שחטאו בניי ולא בניך?

ריבונו של עולם.

ועוד כמה חטאו?

כמה שנותיו של אדם? 70 שנה?

אז מה 70 שנה חטאו, נו, ריבונו של עולם, באמת?

בשביל 70 שנה אתה ככה לא רוצה לכפר להם?

לא רוצה למחות להם על העוונות?

דל העשרים, עד עשרים, דלא ענשת עליהו.

פשו לאו חמישים.

דל עשרים וחמישה, דל לביאתה.

פשו לאו עשרים וחמישה.

דל תרדס הרי ופלגדיץ, לא יהיה,

שזה כן, את הזמנים שמתפללים,

הזמנים שהם אוכלים, ומיכל, ודבית הכיסא,

שהם מתפנים.

פשו לאיתר תרדס הרי ופלגה.

נגמר. מה נשאר להם?

אם אתה סובל את כולם, ריבונו של עולם, מוטב.

ואם לאו, פלגה עליי, חצי עליי וחצי עליך.

נגמר הסיפור. אתה מוכן, ריבונו של עולם?

ואם תאמר, כולם עליי?

אה קריבת נפשי כמך, אני הקרבתי את נפשי, עקידת יצחק.

כתוב שבמדרש הוא נפגע,

ולכן עלה להתרפות בפעמיים נפגע.

האחד מדוחק הסכין, ודבר נוסף, ממה מהדמעות שהמלאכים בכו באותו זמן בשמיים?

ונסתמו עיניו.

ולכן עלה גימל שנים, יש אומרים, עלה להתרפות שם בשמיים.

אה, אז אם ככה, מה? אני הקרבתי את נפשי.

אז אולי בזכות ההקרבה שהקרבתי, תמחה להם.

פתחו ואמרו, כי אתה אבינו,

אומר להם יצחק, עד שאתם מקלצין לי קלצו לקדוש ברוך הוא,

ומח ולאון יצחק,

קוד שבריחו בעיניו.

מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים את הפסוק בישעיה סג.

עתה אדוני הבינו גועלנו מעולם שמך, ריבונו של עולם אין לנו במי לתלות רק בך.

ואמר רבי חייא ברבא, אמר ביוחנן, ראוי היה יעקב אבינו לרד למצרים בשלשלאות של ברזל.

כך נגזר.

אלא שזכותו,

צדקות של יעקב, מעשיו של יעקב גרמה לו.

וכתיב בראשה יא,

בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה.

ואהיה להם כמרימי עול על לחייהם.

ועט אליו אוחיד.

זאת אומרת, רצה הקדוש ברוך הוא מה?

להוריד אותם בצער. כדי מה? כדי לזכך אותם בשנים, כן?

כדי להמעיט להם מהשנים. הם ירדו עם השלשלות של ברזל, התבזו,

יכאבו והכול, ונגמר. ככה אני אוציא את עם ישראל יותר מהר, אגאל אותם ממצרים, כפי שהבטחתי לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים.

אבל בגלל צדקותו של יעקב, אי אפשר להוריד כזה אדם מיוחד שהוא רגל

במרכבה, בכיסא עכבות,

כן?

אי אפשר להוריד את המשלשלות של ברזל, זה לא עובד ככה.

זכותו של יעקב כל כך גבוהה.

לכן אין ברירה, חייבים לסבול.

תענו רבננה אומר,

הרי עלי ברזל, אחרים אומרים לו יפחות מעמה על עמה.

למאי חזיא?

אמר רבי יוסף לקליא עורה,

ואי קדמה, אחרים אומרים לו יפחות מקליא עורה, וכמה? אמר רבי יוסף,

עמה על עמה.

אז זה טבלאות של עמה שהיו עושים.

אדם מתנדב לבדק הבית,

כן? לקודש, מה שנקרא.

אז הוא צריך להביא את הטבלאות של עמה על עמה שהיו עושים שם, והיו שמים שם את הסכין סביבותיהם.

סליחה, הם היו עצמם חדים כסכין סביבותיהם,

ומסמרים חדים בכולנו,

מכפים בהן גגו של היכל.

למה? בהיכל של בית המקדש היה אסור שיעמדו שם הציפורים. למה?

הציפורים דרכם,

מה שנקרא, לצייץ ולהתפנות.

ואז לא מתאים שעל בית המקדש, מה יהיה?

יהיה שם לכלוך של צואה של ציפורים.

מקום צריך להיות בקדושה וטהרה. לכן מה היו עושים? היו עושים גג עם מלא מסמרים.

והמסמרים היו לו חדים, שככה אין הזדמנות לשום ציפור לשבת.

אם אין הזדמנות לשום עורב או ציפור לשבת, ממילא, עורבים, פה המשנה אומרת,

ממילא, אז הם לא ילכלכו את המקום, וככה המקום יישאר בקדושתו.

סיימנו פרק תשיעי, אנחנו תחילת פרק עשירים,

כולל עוד סמכי.

נעבור בעזרת השם לפה ליועץ הקדוש, זכותו

תגן עלינו, אמן.

הלבשה, אמרו רבותינו, זיכרונו לברכה, את הגמרא בסוטה יד עמוד א',

הקדוש ברוך הוא, מלביש ערומים,

אף אתה תלביש ערומים.

וכתיב בבראשית ג', כא', ויעש אדוני אלוהים לאדם ולשתוק כותנות עור וילבישם.

לא נתן להם ג'ינס קרוע,

נתן להם כותנות עור, שמעתם את האחים משובח.

וכתיב כי תראה ערום וכיסיתו, אז יבקע כשחר עורך,

עורך,

ובאמת שהוא צורך וחיוב גדול לרחם על העניים בעניין המלבוש יותר מן האכילה,

בפרט עכשיו בימי החורף הקרים, או שלג בירושלים, כמו שאומרים.

אז תרחם על העניים, תן להם עכשיו איזה אקסות, איזה בגד, משהו.

לא מסכן שהוא גם ככה ברחוב ועוד קר לו.

ואפילו יותר מן האכילה.

כי לאכילה יוכל להיות מצטמק ומסתפק במועד, ויצא אדם לפעולו ויתרח כל היום, וירוויח שתי פרוטות, ויקנה לחם לאכול בלילה, ויסבל לחם,

ויהיה טוב.

ואינו צריך לבריות כל כך.

לא כן לעניין המלבוש צריך הרבה מעות ביחד.

כי אפילו לאכול לשובעה אין לו, ומתוך כך הולך וחסר, ובגדיו נעשים קרעים-קרעים.

וטלאי על גבי טלאי עד שלא נשאר לו אלא חלוק אחד ומלבוש

מבלויי הסחבות באופן שחייו אינם חיים, מתבזה בעיני הבריות.

יש הרבה אנשים,

אתם לא תאמינו,

אלפי שקלים מוציאים כל חודש על בגדים.

אלפי שקלים.

אין להם מה לאכול, מה לשתות, מה לגור.

בשכירות, אלפי שקלים. כל היום, עם תיילת בקניון.

מה את עושה? לא, היום קניתי בגד חדש לתינוק.

היום אני קונה בגד חדש לבת. אני עכשיו קונה בשבילי גיהינם כזה וגיהינם כזה, וכל היום קונים.

אבל יש לך, מה קרה? תסתפקי במועט. לא, רוצה לקנות. נכון, בסדר, אין האישה אלא לי יופי.

צריכים לדאוג לה, לתת לה, נכון? משמחה, גם היא, גם את הילדים, ביום טוב וכולי.

הכל טוב ויפה.

אבל,

כל זה בתנאי שמה? שלובשים לא פעם אחת וזורקים.

ואתה רואה ליד הערימות של האשפה שקיות מלאות כל טוב, כל טוב. יש אנשים שאין להם מה ללבוש.

ממש המצב הכלכלי מאוד מאוד קשה,

שבשבילם זה אור יקרות, שאתה מביא להם כזה דבר.

יש יהודי יקר,

שהוא גם ככה, ברוך השם, עשיר.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? נתן לו

כיד השם הטובה עליו, גם עושה צדקה וחסד, גם יושב ועוסק בתורה. אין בעיה.

אז הוא כל פעם מתקשר אליי,

הנה עכשיו יש לי חבילות בגדים טובים.

אני דואג שזה יהיה לאברכים, הנה שיהיה בריא. ארז

מביא כל פעם לקהילה, למי שצריך, אם זה לתינוקות,

אם פה, אם לשם.

ולפעמים גם אשתו הצדקת, היא אוספת את כל הדברים הללו ומביאה. לפעמים מביאה עגלות טובות, לולים, סלקה, כל מיני דברים.

היום בשביל אברך זו הוצאה, בשביל משפחה ברוכת ילדים זו הוצאה, דבר כזה.

ובפרט בגדים טובים, לפעמים זה גם מותגים, מותגים, אה?

שהרחוב אוהב כל מיני מותגים, אני לא מדבר על כל מיני פרצופים, השם ישמור. זה, תנקה עם זה שמשות.

בבית, שיבוא המנקה או המנקה, תן לה לנקות עם זה. זה לא מתאים אפילו לבית הכיסא, הדבר הזה. אדם הולך עם כל מיני פרצופים דוחים על גבי החולצה. אתה בן של מלך, איך אתה מסתובב עם דברים כאלה?

אבל אם זה בגדים טובים, וברוך השם, מצב טוב, ולבשו, באמת, פעם, פעמיים, שלוש, אולי גג.

אולי שבוע גג. זהו, לא יותר מזה.

אתה מריח עוד הריח של החדש, ולפעמים גם יש טיקט, נשאר הטיקט להורידו אפילו,

והם זורקים את זה ככה. לא חבל.

יש יהודים שילבשו את זה כמו שצריך. כמובן, בגדים צנועים מדובר, לא מדובר. זה לא מצווה להביא עכשיו בגדים לא צנועים, שילכו בפריצות, חס ושלום. זה אפשר להשליך להשפעה, לגזור קודם כל.

כן? שגם מההשפעה יש כאלה שמכניסים את היד ומוציאים,

שגם הם לא ייכשלו.

אבל בגדים צנועים כמו שצריך, אתה יכול לתת, תשתבח שמו כמה שזה עוזר,

כמה שזה טוב.

ובאים אנשים, ותודה ותודה.

אני רואה לפעמים ביפו,

באזור של השוק, הפשפשים שם, אנשים קונים, חמישה שקלים בגד, עשרה שקלים בגד. קונים.

מה, אין להם כסף? יש להם כסף, אבל הם רוצים, מעדיפים לקנות את הזול,

יש שיוכלו ללבוש,

להשתמש כמה שאפשר, ונגמר הסיפור. למה לשלם כל כך יקר,

אם אפשר לחסוך את זה לשאר הדברים, או אני יודע,

לעוד דברים, בפרט שהמצב הכלכלי קשה.

אז לכן אדם צריך להיות עם שכל. אם כבר רכשת וקנית,

לא חבל, לא כואב הלב,

שילמת, תבינו, תקינין, 700 שקל מכנסיים.

איזה מחירים, אתם לא מבינים.

400 שקל חולצה.

תהנה את זה למישהו שיהנה,

יברך אותך, יגיד לך אלף פעם תודה.

תפרגן לו, תן לו.

לכן כל בר דעת ישים על ליבו את הדבר הזה, ויעביר.

יעביר.

יכול להעביר, לא חייב להעביר לזרים. לפעמים זרים נגעלים, מה, בגד של מישהו, מה נלבש?

אין בעיה.

תעביר את זה למשפחה שלך.

לבני דודים, לאחיינים.

גם הם צריכים את זה.

מה, כולם ברוך השם יושבים על טוב?

לפעמים גם זה דבר טוב, שגם אחד שיושב על טוב מוכן להשתמש בזה.

אז למה לא לפרגן לו? למה לא לתת לו? למה לא להעביר?

אתה תיתן, אגב שברוך הוא ייתן לך.

זה גם נקרא חסד, זה גם נקרא צדקה שאתה מוסיף.

לכן אם הוא רואה איזה עני אחד, מסכן, בלוי סחבות, תדאג לו לבגדים.

תלביש אותו. הנה, סיפרו על המנוח,

מור אביהם ועטרדרו שם,

רבי אליהו אמינוב, שהוא כל הזמן היה ככה דואג.

היה רואה בן אדם קרוע, הולך איתו שם לרחוב זה,

איך זה נקרא שם? יפו, תל אביב.

נכנסתו שם לאיזה יהודי יקר, אומר לו, כל צורכו עליי, יאללה, תלביש אותו.

נכנסה עם חולציו עוד אחד, וכל אברך מקבל לחג שובר,

לא רק תבנית ביצים, לא רק זה.

הכל מסדר לו, מסדר לו חליפה, מסדר לו בגדים, הכל.

זה חסד של אמת, שלא על מנת לקבל שכר.

לא היה לו איזה טובת הנאה, אף פעם לא לקח חליפה משם הביתה,

או איזה משהו הביתה. שום דבר, להפך.

תמיד נתן מהבית שלו, גם מהבית שלו היה נותן החוצה.

אז אנחנו רואים מידות טובות, שאדם השתבח שמו בורא עולם, עשה אותן,

וזה עשה טוב.

מה אתם חושבים?

מה,

אברכים היו הולכים לקרוא? אני מכיר את האברכים.

שהיו הולכים עם חליפות,

שנהיה, השחור כבר נהיה סגול.

אתה רואה עליו כבר, והכובע שלו מסכן ככה מצ'וקמק.

איזה בן תורה אמרו לו, זה נראה השם ישמור ויציל, כמו איזה עני דלפון.

למה? תדאג לו, תכבד את הבני תורה,

תוקיר אותם, תעריך אותם, ישתבח שמו. השם

מוקיר ומעריך אותו.

ודאי שמחיצתו ישתבח שמו עם הצדיקים הגדולים.

ולכן ראוי לבני ישראל להיות רחבנים, בני רחבנים, שיאמו מהם ויתמלאו החיים עליהם. והאיש שחננו השם עושר וכבוד יהיה משפטו,

יעשה לעצמו ולכל בני ביתו בגדים חדשים מדי חג, מכף רגל ועד ראש,

וייתן בלעותיו לעניים מעוגנים.

לא לתת לעני עשר שקל ולרע מאה שקל. פרגן לעני בחג, מה קרה?

עני עירך קודמים, כתוב.

אנשים תורמים הון עתק.

לכל מיני מקומות, ועניי עירו השם ישמו.

תן לעני עירך, תפרגן להם, תיתן להם, אם אתה רוצה גם לתת מחוץ לזה עוד יותר.

אבל קודם, עניי עירך קודמים.

ובפרט לתלמידי חכמים שצריכים לנהוג סלסול ולפי כבודם ללבוש בנוי סחבות ובגדים קרועים ומטולאים.

ויצריך לרחם עליהם ביותר, ובזה יתהלל עשיר בעושרו.

ומה שנראה לעשיר בזוי ושסוי ובלוי אצל העני הוא חשוב ועילוי.

לך נראה החליפה הזו קצת מקומית, בשבילו זה נראה, וואי, השתבח שמו, דולצ'ה גוואנה זה נקרא.

בשבילו זה נראה הכי משובח.

בגיר ככה משובח.

בשבילו זה וואו, מה אתה חושב?

הוא מסכן, איפה הוא יגיע לזה?

ואין אמת יקרא דכתיב במדבר יחל,

בהר ימי חמת חלבו ממנו.

כשאתה מרים את הבושה שלו, את החלב, את העניין של ה...

ירידת הצבע של הפנים שלו, במקום להיות אדמדם יפה, נהיה לבן.

אז בהרימכם את חלבו ממנו, אתה לוקח את החלב שלו, אתה מרים אותו, אתה הופך אותו, ישתבח שמו, לצבע אדום.

ופירשו רבותינו צריכה להפריש החלק מן המובחר והמשובח והיפה.

למה קין נענש,

שהקדוש ברוך הוא לא שעה למנחתו, הביא מכל הבררה.

לעומת זה הבל הביא מבכורות צונו,

וחלבן הביא את ההכי טובה, ככה,

ואישה השם אל הבל ולמנחתו ואל קין ולמנחתו לא שעה.

ולפי משהו האדם שהרי אמרו רבותינו חייך קודמים והוא קודם ללבוש את החדש וישן בחדש שיוציא.

אמנם טוב לגבר שידקדק אם יוכל להכיר ולידע עם המקבל דבר הוא חשוב אצלו וחביב בעיניו וצריך לו.

ואם יראה שנתנו לעני איזה בגד מבלוי הסחבות שאינם חביבים אצלו כלל,

לא יתרעם על העשיר ולא ידבר תורה עליו בפני.

מה הביא לי חליפה קרועה? לא.

כי זה גורם להיות נועל דלת בפני העשירים מליתן בתלעותיהם לעניים.

בדרך איש טוב שיש לו דעת נכונה מיושבת שכל שחברו חשב לעשות לו טובה וקנה לו איזה חבר אפילו דבריו וקנאו ביוקר וכן אם נתן לו מתנה דברים פחותים יראה לו פנים יפות ויחזיק לו חינות גדולות כאילו הדבר הזה נצרך מאוד וחביב ונחמד ונעים כי איך ידעת העוול עיני חרוכה ושלא ינעל דלת בפני גומלי חסדים ודהו דרך טובים.

והנה יש מקומות רבים שנהגו הלבשה לילדים בני עניים מלבישים אותם מחנוכה לחנוכה.

אשריהם הטוב חלקם כי מצווה רבה עושים אבל מי ייתן ואהיה לבבם ויכולתם לעשות גם כן לעניים גדולים הם ונשיהם וטפם.

והחלש אומר גיבור אני למצווה זו כי רבה איש תגן להניח בערכיו הצלחה לכל מעשה ידיהם

ועון ועושר בביתם ולעולם הבא יאכלו פריץ עדכם

ויישאו בערכם את העונה ומאת העניים המוללים גיבור בארץ יזרם ויניחו

יתרם לעולליהם. אז זה ברוך השם העניין של מה? של ההלבשה כמה אדם צריך

להשתדל בדבר.

השבת הקרובה בעזרת השם

היום למי שזכה למד שניים מקרא ואחד תרגום את פרשת המן כפי שכותב על שולחן ערוך בסימן א' סעיף ה'

ברוך השם שלחנו זכה לקרוא בעזרת השם שתהיה פרנסה מזומנת

וטובה ומצויה אצל כולם בקלות בלי טורח בעזרת השם.

אם אדם יכול להשתדל לומר את זה כל יום כפי שכותב על שולחן ערוך

והיה זה שכרו עוד יותר.

שולחן ערוך כותב שם עשרת הדיברות ופרשת המן

יאמר את זה כל יום, לכן אם אדם יכול להשתדל, אדרבה ואדרבה אחרי התפילה בדיוק חמש דקות

הוא קורא את זה,

כבר זה יהיה לו מה שנקרא לשון רגילה

ולאחר מכן בעזרת השם גם פרנסתו בעזרת השם תהיה מרווחת ורגילה.

השבת הקרובה בעזרת השם זו שבת מאוד מאוד מיוחדת.

אמרנו שני בעלי חיים השבת מרוויחים מאיתנו, זה הציפורים.

בגלל העניין של מה? של המן,

של דתן ואבירם שרצו לבזות את משה רבנו, לכן נותנים להם מהזרעונים.

למי שרוצה בערב שבת אפשר בערב שבת לתת להם.

כל העורז זה לא בדוק,

הבדוק, סליחה, שהוא מלוכלך.

אנחנו יכולים לתת אותו לציפורים, נגמר שם אצלם לא מקפידים על הכשרות,

לא צריך להקפיד איתם על הכשרות.

ובנוסף לזה כתוב כל נבלה וטרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, אז נבלות וטרפות ברוך השם אנחנו לא מחזיקים בבית, אבל

שאריות

של הדברים הטובים, העצמות, לא אוכלים עצמות, אנחנו לא בעלי חיים,

אפשר לתת את זה לכלב,

יש עניין בזה, כמו שאמרנו, אפילו מהצועה שלהם עד כדי כך

מעבדים את העור של התפילין, מזוזות וספרי תורה,

כי הכלבים אף על פי שהם עזי נפש זכו לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא,

מה הם אומרים? בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני אדוני יוסם.

לכן, השבת הזו נקראת שבת מיוחדת, שבת שירה בכל הארץ.

בשבת הזו הרב,

השתבח שמו בורא העולם, מדבר בשפחה של השבת, ובפרט בהלכות המצויות בעזרת השם, כי ביום ראשון בלילה,

בעזרת השם זה טו בשבט.

ואם אדם לא ידע כיצד לבדוק ומה לאכול ואיך לאכול,

אז מה יעשה?

לכן, בעזרת השם, כל אחד ואחד ישתדל להשתתף בשיעור כדי לשמוע דיני קדימה בברכות,

את כל ההלכות, נדע רבעי, העורלה השביעית וכדומה, כדי שידע בדיוק כיצד לעשות.

אמנם טו בשבט זה לא דאורייתא,

זה ככה דרבנן אפילו בקטנה,

כן? לכן אדם צריך ללמוד, וזו ההזדמנות ללמוד את כל ההלכות.

בעזרת השם, בשבת הקרובה נעסוק בדבר הזה.

אבל השבת הזו יש לה שם מיוחד, היא נקראת שבת שירה.

ולמה היא נקראת שבת שירה? על שם השירה ששרו עם ישראל, אז ישיר משהו עובדי ישראל את השירה הזאת להשם.

נהגו לומר בה את הפיוט ים ליבשה, יש כאלה שנוהגים לומר את זה אחרי התפילה,

ואנחנו מוסיפים בתפילה שלנו, יש אומרים שזה משום חשש הפסק לא להוסיף את זה,

אנחנו מוסיפים את הקריאה של ותיקח מרים הנביאה,

כן? לפני כי לאשר המלוכה ומושל בגויים,

שם ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון תטוף בידה ותצא לכל הנשים אחריה. כמובן, כל אחד,

ואחד לפי מנהגיו, יש כאלו שדחו את זה לאחר התפילה, יש כאלו בתוך התפילה, הכל בקהילה וקהילה, לפי מנהגיה שישמרו על המנהג ויעשו כן.

כן, אז בואו נראה כמה וכמה טעמים למה השבת הזאת נקראת בעצם שבת שירה.

יש ספר שנקרא זרע קודש

לרב הצדיק מרפשיץ,

רב נפתולי,

מרפשיץ זכותו תגן עלינו אמן.

הוא מבאר שם,

צריך להבין בדיוק מה המנהג הזה לקרוא לשבת בשלח,

שבת שירה.

מה רע להישאר עם הבשלח?

מה, למה צריך להוסיף לשם מיוחד שבת שירה?

מה, בגלל שקוראים שירה?

אז יש עוד פרשיות שכתוב שם, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי בארן אולה, בספר במדבר.

אז גם שם אנחנו יכולים להגיד שנקרא לשבת שירה,

כי גם כתוב אז ישיר.

אז מה, בכל מקום שיהיה כתוב אז ישיר, אז נכנה את השבת הזו בשם מיוחד של שבת שירה?

ולמה דווקא השבת הזאת נקראת ולא שבתות אחרות?

אומר הרב, והנה עיקר, אני מקריא את הדברים, כן? והנה עיקר, עניין יציאת מצרים הוא שיצאו ממערות הארץ שהיו משוקעים שם,

ויבואו לעבודת השם יתברך לעבודה שלמה כראוי.

וכמו שכתב בו, הוציאה את העם ממצרים, תעבדון ענון דגושה את האלוהים על ההר הזה, ענון שם, סליחה, לא דגושה, ענון גדולה.

ועל דרך שפירש ויזעקו בתל שבתם אל האלוקים מן האבותה שהייתה צעקתם,

רוצים לעבוד את השם יתברך.

קרוי בכל מידותיהם ולשעבדם.

וכמו שכתב לך, אדוני, הגדולה והגבורה והתפארת.

ולכן מצינו שאמרו חז״ל שחייב אדם

לשתות בליל פסח ארבע כוסות, זכר לחירות,

נגד ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי והגעלתי ולקחתי.

כי אלו הלשונות שהורו על יציאת עם ישראל ממצרים,

ערוות הארץ, שהייתה שיא הטינופת של הארץ,

ותיקנו מידותיהם בכל ארבע חלקים,

נפש, רוח, נשמה, חיה, כן,

שהם מארבע עולמות של אביה,

אצילות בריאה, יצירה, עשייה.

ולכן נזכר כאן ארבע פעמים את השירה, אז ישיר את השירה הזאת,

השירה להשם,

ותען להם מרים, שירו להשם. ארבע פעמים מוזכר העניין של שירה בפרשה,

כי שירה,

יש בה עניין גדול.

ולכן קוראים את השבת הזו פרשת בשלח, שבת שירה, כי בשבת גם כן נכלל

הדלת פנים של השירה,

שהם נגד

הבחינות שהזכרנו, נפש, רוח ונשמה, חיה,

שהם ארבע עולמות של אביה.

כי בשבת היא עליית העולמות, ונתווספה קדושה לאדם בכל ארבע בחינות שעליו.

ולכן אומרים בשבת, מזמור לדוד, הוו להשם בני אלים.

ג' פעמים הוו.

והשתחוו להשם, ואחר כך אומרים שבע קולות,

כל השם בכוח, כל השם בהדר, כל השם שובר ארזים וכולי.

הוא רומז כנראה לעניין הקדושה שבכל השבעה מידות, בכל הדלת בחינות, שהם נפש, רוח ונשמה, כמו שהזכרנו, שהם מארבע עולמות,

בריאה יצירה, עשייה.

וכיוון שיש הצטרפות לארבע שירה,

לארבע פני השירה,

עם עניין השבת, לכן קוראים לשבת הזו שבת שירה.

בספר אמרי אמת,

האדמו״ר מגור,

זכותו תגן עלינו אמן, כתב שהשבת הזו קוראים שבת שירה על שם פרשת השירה שקוראים בשבת, כפשוטו.

שאינו דווקא על שם הפרשה, כי כל שבתות השנה נקראים שבת בראשית,

כי הכל הולך הרבה התחלה.

והעניין בזה יש לומר כי עיקר קדושת השבת הוא

הכרת נפש ישראל את בוראו.

יתברך אשר לאהבתו בנפשות ישראל ברח, הסדור את עולמו והכין כל הצורך לכל נפש כדי להכיר את הבורא יתברך.

אשר האציל וברא יצר ועשה את כל אלה, והכרה זו היא רצונו

של השם יתברך, ובזה דעתו נחה.

והנה כשנשלם הבריאה בכל ששת ימי המעשה, אשר היה ההכנה לצורך האדם בלבד,

כי הכל הקדוש ברוך הוא עשה קודם בריאת האדם,

ואחר כך נברא האדם כדי שיכיר את בוראו על ידי כל הבריאה שסביבו.

הכל השם, מוכר שהכל השם פעל למענו, בחסדו יתברך.

ומיד נתמלא פיו שירה ואמר את מה האדם הראשון תיקן,

את המזמור הידוע שלנו בשבת. מזמור שיר ליום השבת.

טוב להודות להשם.

ונזמר לשמך אליהו להגיד בבוקר חסדיך, ואמונתך בלילות,

על העשור ועל הנב, כי שמחתני השם הפועלך, מעשה ידיך ארנן.

מה גדלום עשרה אשר מונ... וכן על זה הדרך.

ועל שהוא יתברך מרומם משום השגה ותפיסה, ורק במידה טובו וחסדו ואהבתו אל האדם האמיתי, ברא את העולם ומלואה,

שיהיה מוכן לאדם כל הצטרכות, וההכנה זו הכיר האדם ביום השביעי משורש של השבת. ועל זה נאמר ויהיה הנח ביום השביעי, דהיינו,

שכביכול הייתה הנחייה לפניו, כי זה היה רצונו שיכיר האדם בהכרה זו, וכנראה לאל,

ולזה שייך לקרוא לכל שבת ושבת בראשית,

כי הכל תלוי במה,

בעניין של מה, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ביסוד בהתחלה,

כי הוא עיקר קדושת השבת, וההכרה באהבת הבורא יתברך לנפשות ישראל ובחסדו להם.

וזו הייתה ההתגלות קדושת שבת הראשונה הנל,

ולזה כאשר נאמר בסדרה זו פרשות בשלח מצוות השבת בייחוד לכללות ישראל בפעם האחת,

שזה הייתה אחר הכרתם אותו יתברך, שכל האותות והמופתים בפרעה ובכל מצרים היה לאהבתו יתברך אותם,

ונתמלא פיהם שירה כמו שכתב עז ישיר.

יורה במילת אז כאשר הכירו את פעולותיהם יתברך להם כאהבת אב לבנו האהובו, מיד נתמלא פיהם שירה.

וזה בא משורש שבת כנזכר לאל, ומן ההתעוררות ההכרה הזאת ניתן להם מצוות השבת מיד בפועל ממש.

ומזה יצא לקרוא את השם שבת שירה.

למה שבת שירה? כי עיקר קדושת השבת שנתגלה לכללות ישראל בפועל,

הייתה בעת אשר הכירו פועל השם ומעשהו, מלאו פיהם שירה.

ואם מילאת פיך שירה, ממילא תצרף את מה שהכרת לעניין של השירה,

וממילא תעשה מזה מה שנקרא דבר מאוד גדול. ולכן שבת הזו נקראת שבת שירה. המגן אברהם,

לעומת זה כתב שבת זו נקראת שבת שירה, ולהבין הלא יש לנו עוד סדרות הכתיב בהם ענייני שירה.

כמו שאמרנו, שירה תאזינו, אז ישיר ישראל.

ואכן האמת הוא דעית במדרש פרשת וההתחנן

שמשה רבנו עליו שלום הפציר בקדוש ברוך הוא

מאות תפילות

הוא רצה.

כמניין ויתחנן ושייכנס לישראל,

וכמו כן אצל יצחק אבינו כתוב, ויעתר יצחק להשם לנוכח אשתו,

שירבה והפציר בתפילה והוא יתפלל גם כן תקטוו תפילות.

וזה מרומז ביצחק ורבקה שהם בגימטרייה תקטו תפילות.

ויהית בזוהר הקדוש על ויעתר יצחק שחתר חתירה לעילה לגבי מולל בניין.

והמזל העליון נמשך משער האין,

ובסוד מה דהית האין מזל לישראל,

והוא מקום אחד עם חוכמה היא להדכתיב, והחוכמה מאין תימצא,

שנמשך גם כן משער האין,

וזה גם כן אז ישיר משה ובני ישראל דשירה, כי משה רבנו עליו שלום ירבה גם כן בתפילה,

ויתפלל תקטו תפילות,

שייכנס לארץ.

וזה מרומז בשירה שבגימטרייה תקטו,

ועל כן עלה גם כן בתפילתו,

עד בחינת חוכמה היא לעם, מזלה היא לה קדישה, וזה מרומז בראשי תיבות.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה,

ראשי תיבות, כן, של האותיות, א', י', מ',

ו', י', א', ה', בגימטרייה כמניין חוכמה.

זה מה שאמרנו, בינה עילה.

ולאו דווקא משה רבנו עליו שלום בלבד עלה לדרגדה,

אלא שגם כל ישראל עלו אז עד בחינת חוכמה,

סוד המזל העליון.

ולכן הם זכו לראות את מה? את השכינה הקדושה, רעתה שפחה לימה שלו, הנביא יחזקאל בן פוזיבור, איך הגיעו לזה?

על ידי שמה, שנתחברו לסוד החוכמה, לבחינת החוכמה, שהוא סוד מזל העליון,

ואמרו, זה כן לי ואין בו, הנה ראינו את הקדוש ברוך הוא.

בפעם הבאה זה יהיה בגאולה עתידה.

ואמר ביום ההוא, הנה אלוקנו זה, קיווינו לו בשינו. זה השם קיווינו לו, נגיע למשרה בשעתו.

על מה אתה אומר זה? על מה שהוא רואה, הנה זה השם קיווינו לו.

לזה חיכינו.

אז בגין מיני אנשיהם כלליות ישראל שבכל דור ודור, וזה מה שבכל יום ויום אומרים כל ישראל את השירה, ובפרט היום בשבת שירה,

שצריכים בני ישראל להתעמת בתפילה, שייכנסו לארץ ישראל.

לכן כשאנחנו אומרים, השבת הקרובה, אז ישיר, אנחנו צריכים לכוון בדעתנו, ריבונו של עולם,

שאנחנו באמת, הארץ הזאת, ארץ ישראל, תהיה שלנו מאה אחוז, ולא של הפלסטינים.

או של אחמדינג'אד, או של נסראללה.

כן? או של כל מיני אנשים טמאים. אנחנו צריכים לכוון בדעתנו שהכול יהיה אך ורק שלנו.

איתם אוחתאים מן הארץ ושאי מודינה.

ובזכות זה נקנה באמת לכנוס לארץ ישראל במהרה בימינו. ולכן,

זו עוד סיבה שלישית,

כפי שאומר המגן אברהם, למה שבת זו

נקראת שבת שירה. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנין בקשר אומר עזר ושברוך לדעקות ישראל,

ולפיכך בנה עם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.