קריעת ים סוף ושירת הים | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יש קטע בגדה של פסח,

בדקתי שיש בכל האגדות,

הרבה אגדות ראיתי, הרבה נו...

אילו קרע לנו את הים ולא העביר אותנו בתוכו בחרבה, דיינו.

פלא עצום.

הרי מה היה? שמצרים רדפו אחריהם

והסיגו אותם חונים על הים לפני פי החרות.

ואז ישראל, והראו מאוד, ויצעקו אל השם,

היו בצערה גדולה. אז מה העצה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים.

אבל אם אתה אומר,

קרע לנו את הים ולא העביר לנו בתוכו.

אז מה הרווחנו?

אז הם יישארו,

אם לא העביר לנו בתוכו, אז הם נשארים בחוץ. אז היו נשארים בסכנה של המצרים.

מה הפשט? שמעת? פלא עצום בגדה.

אילו קרע לנו את הים ולא העביר לנו בתוכו ביבשה, בחרבה, דיינו.

ביבשה כתוב.

דיינו.

מה דיינו?

מה עולת בכל הקריעת ים סוף אם לא תעבור?

אם תישאר במקום, בחוף הים,

לפני פי החיירות, הנה המצרים מגיעים.

והם פחדו, והמצרים באו עם כל הרכב והסוס וכל ההצבה שהיה לו לפרעה הביא.

אז יש פשט של הגאון מווילנה.

זה טוב ללמוד לדעת פשט

בקריעת ים סוף, איך זה היה.

אומר הגאון,

הרי בפשטות,

מה זה קריעת ים סוף?

קרע את הים חצי מים לצד הזה,

חצי לצד הזה, ובאמצע היה יבשה, יכלו לעבור.

אבל אז היו צריכים,

הרי הימו עמוק.

בים סוף יכול להיות.

יש ימים בבריאה שעמוקים 11 קילומטר.

11,000 מטר מים.

אתה יודע מה שזה.

עומק.

אבל לא כל הימים הם אותו עומק.

בואו נגיד שים סוף היה עמוק 200 מטר.

לא בחוב, בחוב עדיין לא עמוק.

אבל הלאה,

באמצע הים,

בין שני הגדות.

יכול להיות, אפילו חצי קילומטר, יכול להיות הרבה.

איך הם ירדו למטה ויעלו למעלה?

אם היה קורע ים חצי מים לכאן, חצי מים לכאן,

וביבשה הם יעברו.

היו צריכים לרדת בתחתית המכתש של הים ולעלות ממנו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא רצה להטריח אותם.

לא לשכוח שהיו להם תינוקות

ונשים בהיריון וזקנים וזקנות

לרדת עד עומק הים ולעלות,

זה טרחה גדולה, בפרט לעלות.

כי השבחו לא רצה להטריח את ישראל.

אז מה הוא עשה? הוא רצה שיעברו במישור.

איך יעברו במישור?

אז תכף נראה.

הקדוש ברוך הוא הקפא

את המים

של הים שהם בגובה היבשה.

הקפא אותם.

אז מה הוא קרע?

והם הלכו

על הקרח,

כמו באוקיינוס הארקתי.

שם יש ים של קרח

ועוברים את זה במסחלות

של הכלבים, מושכים מסחלות.

ככה עוברים את זה.

אז תכף נראה. אבל מה, הרי כתוב בהיבקעו המים.

הקדוש ברוך הוא קרע את המים.

חצי לכאן, חצי לכאן.

אז אומר הגאון,

מיידוע שהמים בים הם יותר גבוהים מן החוף.

אתה רואה כשאתה בחוף, אתה רואה שהים יותר גבוה מן החוף.

יש מים בים,

בואו נקרא לזה, הרי המכתש,

החפירה של הים, קוראים לה מכתש.

המכתש

יכול להכיל

מים עד דפנות המכתש,

כמו בכוס. אתה יכול למלות כוס עד הראש שלו,

אבל לא יכול המים לעשות כיפה על הכוס.

אין דבר כזה.

כי המים,

יש להם תכונה

ללחוץ.

אתה יודע,

המים בים.

הם לוחצים כלפי מעלה, כלפי מטה וגם מצדדים.

אם אין מה שיעצור אותם, הם מתפרצים.

לא תוכל למלות כוס יותר ממה שהוא יכול להכיל.

תגיד, נוסיף קצת, יהיה, אולי אם תשים אולי איזה נוזל,

שהוא קצת, זהו, הוא יכול להיתפס.

אולי אם יין, יין יכול.

גם יין זה כמו מים, אבל

אולי שמן יוכל.

אבל מים

לא יכול להיות יותר גבוה מהדפנות של הכוס.

יהיו קצת למעלה, הם נופלים.

כי כוח המים תמיד ל...

ל... ל... ל... ל... ל... ל... הם פועלים לחצים.

הם...

אז

המים שהיו על הים היו יותר גבוהים מן היבשה.

כמו שרואים, כשהולכים לים רואים פסגה

באמצע הים.

והמים האלה,

את המים האלה, הגבוהים מעל היבשה,

הנוספים מעל גובה היבשה, את זה הוא קרא אשם.

על זה הייתה קריעת ים סוף.

והעמיד,

העמיד

שלושה עשר חומות

ושנים עשר שבילים,

כמו שכתוב באבות דרבי נתן,

שכתוב הרי לגוזר ים סוף לגזרים.

ואומרים חז״ל, כל שבט עבר בשביל בפני עצמו.

אז היו צריכים 13 חומות,

וביניהם יש 12 שבילים.

וכל שבט עבר בשביל בפני עצמו. מה זה החומות האלה?

החומות האלה היו מקרח.

לפי ש... תכף נראה.

הקדוש ברוך הוא הביא רוח

קדים עזה כל הלילה.

הרוח הקדים הזו הייתה רוח קרה,

והיא הקפיאה,

המים שעד גובה היבשה הקפיאה אותם.

היה קרח.

והמים מעל היבשה,

על נוספים,

קרע אותם לגזרים,

12 שילים עם חומות מקרח.

ניצבו כמונד נוזלים.

קפאו תאומות בלב ים.

יש במסכת סוטה דף יז עמוד א',

יש למטה בתוספות צ'אנס שהדפיסו את זה בגיליון.

תוספות צ'אנס.

יעבדוך עמים.

תוספות צ'אנס

אומרים,

מה זה קפאות תאומות בלב ים?

אומר, כמו הלב עץ של האדם.

הלב של האדם הוא בתחתית השליש העליון.

תחלק את האדם לשלוש בתחתית השליש העליון.

כך, בלב ים הכוונה,

שליש, כי המים שמעל

הים, מעל גובה היבשה,

המון, שליש.

מוגזם קצת, אבל

ככה הוא אומר.

ואז כנגד גובה היבשה הקפיאה מים נהיו קרח,

ועליהם דרכו בני ישראל.

לא היו צריכים לרדת למטה.

זה מה שאומר המגיד בגודל.

אילו קרע לנו את הים העליון,

המאים העליונים קרעו אותם,

ואנחנו נעבור שם.

אבל מה, לא, אבל היינו יורדים, אפילו אם היה קורע לנו את הים, היינו יורדים עד למטה,

ועולים.

למה היה כדאי?

היינו בורחים מן המצרים.

המצרים, גם יהיה קשה להם לעלות ולרדת כל כך מהר,

אז היינו מצליחים להינצל.

אז דיינו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא רצה להטריח אותם לרדת עד למטה,

לתחתית הים.

אז מה הוא עשה?

קפאו תאומות בלב ים.

בגובה היבשה

נהיה קרח כמו באוקיינוס הארקתי.

כשעוברים על הקרח

אני אומר, לא צריך שיהיה קרח

כל הים.

זה היה צריך

הרבה ימים עד שכל הים יהיה קרח.

זה צריך הרבה רוח קדים, כמה לילות.

אבל לפחות שני מטר.

אם תעשה שני מטר קרח בגובה הים,

הרי הקרח הוא שוקל פחות מן המים.

ליטר קרח

הוא שוקל פחות מליטר מים.

כי הקרח מתרחב. המים, כשנמכים קרח, הם מתרחבים.

בדרך כלל

אנחנו יודעים שהחום מרחיב דברים

והקור מכווץ.

נכון? אנחנו ככה יודעים,

ככה למדנו בבית ספר,

לכן עושים את

המסילות של הברזל

עושים הפרש ביניהם

של סנטימטר וחצי, שני סנטימטר,

לפי שבזמן, מתי שחם,

הברזל מתרחב.

ואם יהיו צמודים,

אז הוא יתעכם.

מהחום הברזל יתעכם.

לכן עושים רבע שיהיה לו מקום להתרחב.

אבל בקור, בקור מתכווצים דברים,

חוץ מדבר אחד,

המים.

המים, אם אתה מקרר אותם, הם יותר מתרחבים.

הקרח הוא יותר רחב,

לכן הקרח שוקל פחות.

כי לפי משקל הסגולי של הקרח,

הוא פחות ממשקל הסגולי של המים.

זאת, מה זה משקל הסגולי?

נגיד, סנטימטר מעוקב

של קרח

שוקל פחות

מסנטימטר מעוקב של מים.

לכן הקרח צריך לצוף למעלה.

הוא לא ירד למטה.

הקרח תמיד יצוף.

ואם זו חתיכה ענקית של קרח,

אז עוברים על הקרח.

היה הרי הייתה איזו אונייה טיטניק

לפני מאה שנה.

הרבה סיפר עליה בספרו, הוא סיפר.

זה היה, הנה, הייתה אונייה מפוארת בשביל העשירים,

והקול היה, והמנוע,

הכול היה משהו חדיש וזה.

אבל בסוף, בהפלגה הראשונה,

היא נתקעה בקרחון,

בחתיכת קרח,

וטבעה בים.

זה היה רעש גדול בעולם.

כל העשירים שנסעו,

נפלו.

טבעו בים,

וכל העושר של הטיטניק,

הכול הלך לאיבדון.

אם יש קרח,

אז כאן, והקרח, אני אומר, הקרח אפילו יהיה

רק שני מטר קרח עומק. שני מטר עומק,

הקרח יצוף,

וזה

כבד מאוד.

אז אתה יכול לעבור על הקרח, משאיות יכולות לעבור.

הם לא יתגלשו, אבל ככה

אז כאן היה

אז הם, אבותינו, עברו על הקרח, קפאו תהומות בריאות.

והייתה הקריעה

במימה העוטפים על גובה היבשה.

ושמה עברו, והמצרים עברו אחריהם.

וזה צריך לדעת.

בהתחלה, בכל הלילה הייתה רוח קדים קרה שהיא קפיאה

את המים וקרעה את המים שמעל גובה היבשה, וקרעה אותם ועמידה.

כתוב בפסוק

וברוח אפיך נערמו מים.

אתה יודע מה זה נערמו? אני תמיד חשבתי נערמו מלשון ערימה.

התאספו המים.

אומר רש״י, התרגום מתרגם

חכמון מיה.

נהיו חכמים המים.

איזה חכמה היה להם?

איך המים עשו 12 חומות

ו12 שבילים?

13 חומות ו12 שבילים.

כאילו התחכמו, היה להם חוכמה.

איך הם

נחלקו בצורה כזאת?

שיעברו 12 שבטי ישראל

כל שביל שבט אחד?

וזה הפשט, ניצבו כמונד נוזלים. איך הם ניצבו נוזלים?

נוזלים לא יכולים לעמוד באוויר.

למה? הם נהיו קרח.

אני קצת מפקפק אם זה נכון, החלק הזה.

בפסוק כתוב נוזלים.

הם היו נוזלים, ובכל זאת עמדו.

אני אומר שנהיו קרח.

בפשטות זה הפשטה, אבל טוב.

מה הפשטה? אפילו הלשון משמע כאילו בעודם נוזלים הם ניצבו.

מצאנו דבר כזה בירדן,

כשעברו ישראל את הירדן,

על יד יריחו.

מה, הירדן

זה דבר פלא. הירדן

זה נהר

שיורד מן הבניאס.

נחל הירדן

יורד מהבניאס. הבניאס זה מעיינות

צפונית לכינרת.

20 קילומטר מהכינרת, אני חושב.

הייתי פעם בבניאס.

פעם אחת.

והמעיינות האלה יוצרים

נחל

שקוראים לו נחל הירדן.

הירדן מגיע לצפון הכינרת,

נכנס לכינרת.

אבל מקובל, אתה יודע, מקובל ככה, מקובל שבתוך הכינרת הוא גם נחל.

הוא ממשיך לזרום.

ואותם המים של הירדן שנכנסו יוצאים בדרום הכינרת

וממשיכים את הירדן עד ים המלח.

זה לא מים חדשים או מים מן הכינרת שיוצאים.

נכנסו שם מים יוצאים אחרים מן הכינרת.

לא ככה.

אלא ירדן

ממשיך גם בתוך הכינרת. תדבר עם חמיכה, תשאל אותו.

גם באר מרים נמצאת בתוך הכינרת, כך אומרים.

אבל אני אומר, בואו נדבר פשוט.

באר מרים, לא מכירים אותה.

אבל הירדן,

הרי הירדן התחיל מן הבניאס

ונשפך על הכינרת.

תגיד, נגמר הירדן? נגמר.

לא, הנה, בדרום עוד פעם אומרים הירדן. ממשיך נחל הירדן.

מקובל שהירדן חוצה את הכינרת מצפון לדרום.

חידוש גדול.

ונמשך עד ים-המלח.

אז כשישראל היו צריכים לעבור את הירדן,

מה עשה הקדוש-ברוך-הוא?

הרי הירדן זורם כלפי ים-המלח, כי ים-המלח הוא הכי נמוך.

ממקום גבוה הכינרת יותר גבוהה מים-המלח.

ממקום גבוה למקום נמוך המים יורדים,

לכן הירדן מגיע לים-המלח.

איך, מה היה הנס של עוברי הירדן?

אמר להם הקדוש-ברוך-הוא,

ייכנסו כהנים עם ארון העדות.

הם ישימו רגליהם בגדה המזרחית.

הם הרי באו מן המדבר, הם באו.

והם נכנסים עכשיו לארץ-ישראל, צד מערב.

אז בגדה המזרחית

של הירדן

שמעו רגליהם,

ואז הירדן, המים של הירדן,

במקום לזרום למטה, לכיוון ים-המלח,

התחילו לעלות כיפין-כיפין.

אחד על השני, כלפי מעלה.

והייתה יכולה לראות מרחוק

את המים הגבוהים של הירדן.

יש, נדמה לי, בחז'ל

את השם של העיר שהיו רואים משם את הירדן,

עם מים תלויים למעלה.

זה נורא ואיום.

המים עולים-עולים

ולא נופלים.

והמים שהיו כבר,

הם המשיכו לזרום.

ואז התייבש הירדן, ועברו על הירדן,

על קרקעית הירדן.

אז יכול להיות גם ניצבו כמו נד נוזלים, גם כן נס כמו הנס שהיה בירדן.

עכשיו,

רבנו הגאון מדייק כדרכו בקודש

מלשון הגמרא בסנהדרין,

שהמלאכי השרת אמרו לה, הקב' ברוך הוא,

יעשה נס לחזקיהו

כדורכי הים וכעוברי הירדן.

אומר הגאון, מה שינוי הלשון הזה?

שבים, לא אומרים כעוברי הים, עוברי ים סוף,

כדורכי הים,

כי הם לא יתייבשו המים עד הקרקעית, אז הם צריכים לרדת

לעומק של הים, לא, זה לא.

רק קפאו המים, קפאו תאומות בלב ים,

והם עברו על הקרח בגובה יבשה, במישור.

וכך כתוב בפסוק,

ויבואו בני ישראל אל הים ביבשה.

לא כתוב, וירדו ישראל אל הים.

ויבואו, זה היה

הליכה במישור.

אז שמה זה דורכי הים,

הם דרכו על הים.

אבל בירדן,

כשהמים עלו למעלה, וכאן המים שכבר היו, המשיכו לזרום,

אז ממש על הקרקע הייתם עברו. אז שמה זה לעוברי הירדן.

כדורכי הים ולעוברי הירדן.

כן. וככה, כשרואים את הפסוקים,

רואים ככה. הרי הפסוק אומר,

בהתחלה רוח קדים כל הלילה.

זה מה שכתוב,

וברוח אפיך נערמו מים,

ניצבו חמונד נוזלים, קפאו תאומות בלב ים.

זה היה עם רוח קרה.

וברוח אפיך נערמו מים.

מה זה נערמו? לא נעשו ערימות,

נערמו מלשון חוכמה.

המים, היה להם ערמימות

לעמוד בשלושה עשר

חומות וביניהם

שנים עשר שבילים.

נערמו מים, ניצבו חמונד נוזלים,

קף ותאומות בלב ים.

החלק,

כמו הלב,

בסוף השליש העליון נהיה קיפאון, נהיה קרח.

אני לא אומר שנהיה קרח עד למטה.

אין צורך.

אין צורך.

גם אם היה שני מטר קרח,

אבל הקרח צף למעלה,

כי הוא פחות שוקל מן המים.

כי הוא יותר מתרחב. הרי זה הדבר הפלא הזה.

העיר אוזני רבי חזקאל, זיכרונו לברכה.

השם ישמרה הוא.

עוד חי השם יאריך ימיו ושנותיו.

רבי חזקאל ברטלר העיר את אוזני בדבר הזה,

שכל החומרים מתרחבים עם החום ומתקבצים עם הכור.

ואילו המים

עם הכור הם מתרחבים.

ועם החום הם מתאדים.

הכור פונים,

אז הקרח יכל לעמוד רק שני מטר קרח גם באופן.

כינוס ארכתי, הכל קרח,

אבל פתאום יוצא

כלב ים,

מוצא לו דרך לצאת,

ואז יש דוב שבא לטרוף אותו,

הדובים של הקוטב.

לא כל הים הארכתי הוא קרח עד למטה,

רק

החלק העליון הוא קר מאוד,

ואז הוא נהיה קרח, אולי שני מטר, שלושה מטר,

וכבר אפשר משאיות לנסוע על זה,

כי המים מרימים את הקרח, המים שלמטה

מרימים את הקרח, וזה כוח עצום.

לא עושה, זה כמו שאתה דורך על האדמה.

עוברו ההפך הנער, בומים ניצוחים, הם נוזלים כפות אומות בלב ים.

אחרי כן האויבים,

המצרים, גם כן נכנסו.

נכנסו המצרים,

רדפו אחריהם.

היו שם שבילים

שעברו בהם ישראל,

והם כבר התקרבו לחוף השני,

לחוף המערבי,

לחוף המזרחי. הם באו ממערב,

הם עברו,

הם התקרבו לחוף,

אבל המצרים באו אחריהם.

אבל כשנכנסו המצרים,

אז הקרשבוכו הביא,

נשבת ברוחך כי שמו ים.

זה היה אחרי זה, הם אמרו.

אמרו יברדו פסיחה, אלא כשארתם לאמון נפשי,

אריק חרבית, רוי שמו ידי.

זה היה כשנכנסו המצרים.

נשבת ברוחך כי שמו ים,

הביא ים חמה,

חמשין,

וזה העמיס את החומות של הקרח,

של השבילים, והמים האלה הפילו אותם.

עוד לא נמסו הקפאות תאומות ולווים, עוד לא נמסו.

חתיכות קרח ענקיות לא נמסים כל כך מהר,

אבל החומות,

החומות נמסו,

וזה מה שהטביע אותם.

אבל למה אני אומר ככה?

כי ראיתי בחז״ל

שהם,

כשהם באו המים והטביעו אותם, והם נפלו,

הם נפלו על הקרח וקיבלו מכות.

אם אתה נופל על קרח, כמו שאתה נופל על אבן.

קרח זה גם,

כמו שאמרתי לפני שבועיים,

שברד,

ברד,

במשקל קילו,

הוא ישבור את הראש של בן אדם.

זה משקל, זה אבן.

גם הם נפלו על הקרח ושברו ידיים, רגליים,

ואחרי כן הקרח נמס

וצללו כמו אבן במים עזים.

יש הרי בחז״ל, רש״י מביא את זה.

יש פעם כתוב

צללו כאבן במים עזים.

פעם כתוב צללו כעופרת במים עזים.

ופעם כתוב

כמו קש.

איך כתוב כמו קש?

אז כתוב, זה דרגות של המצרים.

הרשעים הגדולים נשארו כמו קש.

עולים ויורדים,

לא יורדים מהר למטה.

הצדיקים שבהם, הכי כשרים שבהם,

כמו עופרת, עופרת יותר כבדה

מאבן

והיא יורדת מהר למטה.

אבל

הבינוניים אז כמו אבן.

אבל כתוב בעזה גם שקיבלו מכות.

וכשהרי ישראל,

היו ביניהם שהיו חוששים שהמצרים יצאו אחרי כן,

יבואו סביב ביבשה ויתפסו אותם.

הרי הים סוף

הוא ככה הים סוף.

פה זה אילת,

פה סואס,

תעלת סואס, אבל אז לא הייתה תעלת סואס

שמחברת את הים סוף

לים התיכון.

כאן הייתה יבשה, בין ים סוף לים התיכון הייתה יבשה.

זו הייתה הדרך הפשוטה, לעבור מכאן,

לעלות, אבל היא פגשה עם הפלישתים.

כשבוך הוא לא רצה שייפגשה עם הפלישתים.

פן ינחם העם בראותם מלחמה.

אז זה הביא אותם לכאן ועברו מכאן. הביא אותם ככה ועברו מכאן.

מה הייתי אומר קודם?

מה ההמשך?

כן, נו, זה אמרתי.

זה ים סוף היה ככה, אז הם חשבו שהמצרים יבואו מכאן,

יתפסו אותם מהיבשה אם יבואו.

טוסות שואלת הכושה.

איך היו כאלה קטני אמנה? איזה סטות.

מה הם חשבו שגם המצרים יעלו מצד שני?

מה, כשבוך הוא עושה לכם נס כזה ואתם, בשביל להציל אתכם,

אז הם יעלו מהצד השני?

הוא אומר, לא שהם יעלו מן הים,

הם יעלו מן היבשה.

יחזרו, יעשו סיבוב,

יעשו סיבוב, יבואו לכאן.

הם, לא, הם יצאו מכאן.

אז לכאורה הם יעשו סיבוב ויבואו לכאן, זהו.

אז זה אטוסות מתרץ ככה.

אז מה עשה הכר שבחו?

הראה להם

את המצרים מתים.

וכל אחד הכיר, אה, זה הרשע הזה שהיה מרביצה.

הוא היה רואה שהוא קיבל מכות,

אז זה הייתה נקמת ישראל, נקמת השם והמצרים.

שיראו היהודים שהקדוש-ברוך-הוא משלם נקם למצרים.

לי נקם ושילם.

ולכן אמרתי שלא מייד

התהומות שקפאו נמצו.

בהתחלה זה החומות.

והחומות נמצו יותר מהר, כי הייתה להם

רוח חמה מכאן,

מכל הצדדים,

מעליהם ומשני הצדדים.

אז זה נמס יותר מהר. גם זה לא עבה כל כך.

אבל הקיפאון של הקרח עוד לא נמס.

במשך הלילה,

עד סוף הלילה,

נמס הכול,

ואז

בגלל רוח חמה שהביא הקדוש-ברוך-הוא.

זה אומר האבן עזרא,

שבצד היהודים נשארה רוח קרה להחזיק את הקרח

שהם יוכלו לעבור עד החוף,

אבל בצד המצרים הייתה רוח חמה.

ועוד אומר האבן עזרא,

שבאותו זמן שהמצרים נכנסו וטבעו,

באותו זמן עדיין ישראל היו עוד

ב... עוד לא עלו לחוף.

הם עוד היו, בצד השני היה עדיין,

החומות,

הרי החומות היו לאורך כל הדרך של הים-סוג.

הם עברו ים-סוג,

לאורך כל הדרך,

והם המשיכו בקרח. פה

רוח קרה,

זהו רוח הפכה נערמו מים,

ניצוח חמוני נוזלים,

ופה, בצד השני, רוח חמה.

לכן יש איזה דקדוק מעניין.

בהתחלה כתוב, כשהמצרים רדפו אחרי,

כשהמצרים רדפו ועוד לא נכנסו לתוך הים,

אז כתוב, והמים להם חומה ממינם ומשמאלם.

חומה עם וו.

אבל אחרי כן,

כשהמצרים נכנסו,

כתוב שהם טובעים

ויישב ה' את המים עליהם,

וישראל, והמים להם חומה ממינם ושמאלם, חומה בלי וו.

מה זה חומה בלי וו? זה חימה,

כעס,

ששרו של ים,

הוא טען לפני הקדוש ברוך הוא,

מה אתה עושה פה אפליות?

למה אלה טובעים ואלה ניצלים?

הרי מה אלה עובדי עבודה זרה? אף אלה עובדי עבודה זרה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, שויטש בעולום.

אתה מדמה,

הם עובדי עבודה זרה מרצונם, במזיד,

אבל ישראל היום מתוך טירוף הדעת של עבודת פרך,

אין להם,

לא היה להם יישובות דעת.

אז אין לדמות שוגגין למזידים.

אז זהו, עכשיו הדקדוק הוא

מאוד טוב.

בהתחלה,

כשישראל היו לבד,

בשבילים,

והמים להם חומה עם וו.

אין שום כעס.

מתי כעס שרה של ים?

כשהמצרים התחילו לטבוע,

וגם ישראל היו עוד בשבילים,

בצד השני.

אז

על זה כתוב, מה אם להם חיימה,

שיתמלא עליהם כעס, מדוע המצרים טובעים

והיהודים ניצונים.

הרי שניהם עובדי עבודה זרה.

אבל לא, אבל הם עובדי עבודה זרה מתוך טירוף הדעת.

זוהי קריעת ים סוך.

לפי הגאון זה טוב מאוד, זה לדעת פשט,

מה שאומר, זה טוב מאוד.

זה קריעת ים סוך.

עכשיו נדבר על שירת הים.

שירת הים.

בשירת הים.

שירת הים. שירת הים זה משהו מעמד היסטורי מיוחד במינו.

איך שכל ישראל,

כמה הם היו, מיד אחרי כן מנו אותם.

היו מבין עשרים שנה ומעלה, 600 אלף רגליקים,

לבד מתי.

התי אולי 200 אלף שליש, אולי 150 אלף,

אולי יותר.

וכנגדם נשים.

כי הגברה עומדת ביבמות,

טבע העולם מחצה זכרים, מחצה נקבות.

והם כולם יחד.

כל היהודים ביחד.

אני מדבר, נדבר מקודם על הגברים.

כולם יחד

אמרו שירה לקדוש ברוך הוא.

אז יש מחלוקת בין התנאים במסכת סויטו.

אחד אומר, משה רבנו על השלום היה אומר פסוק אחד

והם חוזרים אחריו.

אחד אומר

שמילה במי לא,

כמו כשמכירים תינוק.

ורבי נחמיה אומר,

לא כך ולא כך.

משה רק התחיל אז ישיר,

וכולם התחילו לומר את השירה יחד איתו,

כי כולם קיבלו רוח הקודש

לומר את אותן המילים.

פלאי פלאים, רבי נחמיה אומר.

כולם

כיוונו לאותן מילות השירה כמו שמשה רבנו,

ויחד כולם ענו ואמרו.

השם ימלוך לעולם ועד.

יחד כולם אמרו את השירה.

אני לא יודע באיזה ניגון הם אמרו את השירה.

הם אמרו את זה אולי רק בטעמים.

אבל זה דבר מעולם לא היה בהיסטוריה שמיום ברוא אלוקים אדם על הארץ.

שיהיה כזה מעמד,

שאומה שלמה,

אומה שלמה תקום לשיר לה, הקדוש ברוך הוא.

600 אלף עוד ילדים

ל-800 אלף זכרים,

וכנגדם 600 אלף נקבות במגרש נפרד.

כמו שכתוב אחרי זה,

ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון

את הטוב בידה,

ותלך לה כל הנשים אחריה בתופים ובמחלות.

ותשר להם מרים,

שירו לה שם כגאו גאה,

סוס ורוח ורמה בים. וכולם שרו בתופים ובמחלות, ידעו צדקניות שבאותו הדור.

שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל,

והם הכינו תופים.

עוד במצרים הכינו תופים?

מאיפה היה להם תופים על חוף הים?

תוף צריך

זה לבנות את התוף מחמר,

הערבים עושים הרבה מזה.

ואחרי כן, עור.

עור.

בלמר. עם זה מתופפים.

וכל הנשים הביאו תופים ועשו מחולות.

מחול בתוך מחול.

ושרו.

והגברים מן הצד השני,

הגברים אמרו שירה, פלאי פלאים איזה שירה ברוח הקודש.

אמרו חז״ל,

עולל, מפי עוללים ויונקים יישא את העוז.

עולל זה ילד בן שנתיים, שלוש, ארבע,

שאוהב לשבת על ברכי אימו.

אוהב לשבת גם מאימה, נותנת לו לאכול.

לא יונק.

ויש יונקים שיונקים.

ממש יונקים מן השרימה.

היונקים היו באמצע תינוק יונק,

אבל כולם אמרו שירה, גם הוא אמר שירה, עזב

את הדד מפיו והתחיל לומר שירה.

וגם העוללים הרימו צווארם,

כי הם כתוב שם, מה הם אמרו? זה כלי וענבהו אלוהי אביבה רומם הוא.

ראו את השכינה רעתה שפחה על הים,

ממש לא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן.

אז על ידי שראו את השכינה, גם העוללים.

ורב מאיר מוסיף,

לא רק העוללים,

העוברים שבתוך הבטן,

גם כן אמרו שירה שנאמר במקהלות,

ברכו השם ממקור ישראל.

מן המקור, המקור זה הרחם של האמא.

מתוכה היה עובר,

גם כן אומר שירה לה כזאת.

תגידו לי, זה מעמד מופלא ומשונה,

אפילו בלי העוללים, אפילו בלי הזה,

שכל האומה יחד

ענו ואמרו,

אדוני מלוך העולם ועד.

מי כמוך באלים אדוני, מי כמוך נהדר בקורש,

נורא תהילות עוסף אליהם.

ראיתי שאלה באלון של רב משה שטרנבוך.

הוא שואל, לא, לא, ראיתי, לא במקום, לא זוכר מאיפה ראיתי, היום, אתמול.

הוא שואל, הרי מלאכי השרת רצו לומר שירה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, מעשייה די טובעים בים,

ואתם אומרים שירה?

נכון, הקדוש ברוך הוא העניש את המצרים,

אבל סוף כל סוף זה בריותיו

שהוא ברא, כל אחד השקיע בו, הקדוש ברוך הוא, כל החוכמה הגדולה שיש בגוף הענף

בשביל לברות אותו,

הנדס אותו,

ועכשיו הכול מתמוטט.

זה לא משנה שהם רשעים.

הקדוש ברוך הוא מצטער.

מעשייה די טובעים בים, ואתם אומרים שירה?

אז למה ישראל אמרו שירה?

אז מה שיש להשיב,

ישראל אמרו שירה,

זה לא רצו לומר שירה,

זה יצא.

הם ראו את השכינה,

ראו את הקדוש ברוך הוא, טעמו, ראו כי טוב השם.

אז הם ממילא השירה יצאה מפיהם.

השירה יצאה מהם.

ועם ישראל

שרים לה קדוש ברוך הוא.

דוד המלך אומר,

הללו אל בקדשו,

הללו ברקיע עוזו.

תהללו אותו על השמיים. השמיים, מספרים כבוד אל.

ומעשה אדם בגיד הרקיע.

עלו בחבורותיו.

בחבורותיו הגבורה של הקדוש בחושב מסובב

כדור הארץ

סביב השמש פעם אחת בשנה.

וזה, אתם יודעים, כמה שוקל כדור הארץ.

אני עשיתי חשבון

כמה שוקל כדור הארץ.

מיליארדים של טונות.

וכל המשקל הזה נוסע סביב השמש.

זה סיבוב ענק.

עשיתי חשבון,

יוצא אלפיים קילומטר בדקה.

אנחנו לא מרגישים כלום.

אנחנו יושבים פה, ברוך השם.

אבל הכדור הארץ כל הזמן בתזוזה מהירה מאוד.

אלפיים קילומטר בדקה. כך יצא לי החשבון, אבל לא האמנתי לעצמי. זה מוגזם.

זה חשבון. אבל זה לא...

שאלתי את דוקטור וידל.

וידל, איך קוראים לו? וידל?

ניסי. ניסי.

ניסים.

ניסים וידל,

זה שהוא אסטרונום, הוא מפורסם.

הוא חיבר ספרים באסטרונומיה וגם פעם אמר שיעור במסכת ראש השנה כשלמדו ענייני עיבור החודש או קידוש חודש.

הוא בא לכאן בבני ברק, ארגנו שיעור.

הוא אמר להסביר טוב את העניין.

אז הוא, שאלתי אותו, זה גוזמא, זה העשבון.

אמר לי, מה אתה אומר? זה אמת לאמיתו מה שאתה אומר.

כשהכדור הארץ

מסתובב בכוח,

בכל...

למשקל הגדול הזה רץ אלפיים קילומטר, עוד אין שום

טיל

שמגיע לדקה

אלפיים קילומטר,

שכן ניצן, אין דבר כזה.

ושמה, וכדור הארץ רץ

עם כל משקלו סביב...

אה, ברוך הבא.

אה,

איך זה יכול להיות?

זה הללוהו בגבורותיו.

זה מה שאני אומר, אני, מה אני מכוון בהגיבור?

הגיבור

אתה רואה את הגבורה של הקדוש ברוך הוא, שכמו שהרמב״ם אומר ביסדור התורה,

שהקדוש ברוך הוא מסובב את הגלגל בכוח שאין לו סוף, בכוח שאין לו טכניק.

אין סוף לגבורה לסובב כדור הארץ במהירות עצומה כזאת

סביב כדור השמש.

זה גבורותיו של הקדוש ברוך הוא.

זה גבורותיו.

ונוראותיו,

ומה זה נוראותיו? ומה זה הנורא?

הגדול זה יותר קשה להסביר, אבל נסביר בעזרת השם.

מה זה הנורא?

הנורא

הוא מפחיד.

כולם מפחדים ממנו.

ועזוז נוראותיך יאמרו.

העוצמה של הנוראות.

אז בפשטות הנוראות יש הרי געש,

יש צונאמי,

העונשים האלה של הקדוש ברוך הוא.

הם מפחידים. זה טרור.

זה נוראות.

הטרור של הקדוש ברוך הוא. מה זה טרור?

דברים המפחידים.

אבל האמת שאתה יכול לראות נוראותיו של הקדוש ברוך הוא מן השמש.

לנוראות.

להתבונן בשמש,

מטיל עליך אימה ופחד.

כזה כדור אש עצום

שלא נגמר.

כל הזמן דולק, כל הזמן דולק.

ואש נורא ואיום האש שיש בתוכה.

אש חמה מאוד.

אמרו חזל, אמר אש לקיש,

אין גינם לעתיד לבוא,

אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ורשעים.

נענה שיבה וצדיק.

באמת מה צריך אדם לא מאמין בגינם?

אמרתי לו,

טוב, תראה, זה לא גינם השמש.

הנה, גינם מול העיניים שלנו.

זה נוראות.

זה גדול. הגדול זה יותר קשה להסביר.

אבל אמרתי פשוט.

זאת אומרת, אלו הן גדולותיו, אלו הן נוראותיו.

מה זה גדולותיו?

שהוא רואה את הצונאים בתוך היכלו ולא מעניש אותם. הסברתי את המילה הזאת

על פי מה שאמר הרמב״ם,

שהקדוש ברוך הוא יודע את הבריאה

לא מתוך שהוא רואה.

אני רואה אותך, אתה מצטייר בעיניים שלי.

לא.

מתוך שהוא מכיר את עצמו,

מכיר את כל הבריאות.

לפי שהקדוש ברוך הוא, זו הנשמה של כל הבריאה כולה.

כל היש

הוא הנשמה שלהם כמו שהנשמה שלנו.

החיות

הוא על כל הגוף, ממלא כל הגוף.

כך הקדוש ברוך הוא ממלא כל הבריאה.

ממלא כל העלמין.

ומתוך שהוא מרגיש את עצמו, מכיר את עצמו,

מכיר כל הברואים.

מצאתי בספר ראשית חוכמה שכך הוא מסביר הגדול.

הגדולה של הקדוש ברוך הוא,

שברגע אחד הוא יודע את הכל מה שעובר.

יש כאלה, כמו בזמן השואה,

היו כאלה שהיה צריך להעניש אותם.

והיו כאלה שצריך להציל אותם.

וכולם,

ובכל מקום שהם,

הידע הזה, הגדול הזה, זה גדלות.

זה גדלות.

שהוא יודע את כל מה שעובר בבריאה והוא מניע את הכל.

זה הגדלות.

אמרתי, אנחנו,

יש גם בשירת דבורה,

בשירת דבורה היא שרה על הניסים והנפלאות שעשה להם הקדוש ברוך הוא

עם סיסרא.

היי, הייתי מתפעל תמיד בהצעירותי.

דוד,

לא זוכר אם אתה שמעת ממני את השירה של דבורה.

דבורה עבדה על השולחן.

הרבנית דבורה נביאה עליה שלום.

היא שופטת את ישראל. התוספות שואל, הרי אישה פסולה לאדוני.

אומרת, תוספות האלה, היו מקבלים אותה.

נאמן עליי אבא, נאמנים עליי ורועי בקר.

היו עושים קניין סודר,

שמעו מתחייבים למה שהיא אומרת.

זאת, הרבנית הזאת עמדה על השולחן והתחילה לצעוק.

שמעו מלוכים,

שמעו מלוכים,

האזינו רוזנים.

שמעו מלוכים,

שמעו מלוכים,

האזינו רוזנים.

אנוכי להשם.

אנוכי אשירה.

להשם אלוקי ישראל. איך ההמשך?

אז אמרה להשם אלוקי ישראל.

השם בצדך מסעיר,

בצדך משדה אדום,

ארץ ראשה,

גם שמיים,

שמיים נטפו מפני אלוקים,

הרים נזלו מפני השם.

הרים נזלו מפני השם.

זה סיני, זה סיני, זה סיני.

מפני השם אלוקי ישראל.

רבי חנניה בן הקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצהוד שנאמר,

אדוני חפש למען צדקו יגדיל תורה וידי.