טוען...

שלום בית וחינוך ילדים - ד | הרב אורי יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 14.01.2019, שעה: 16:58


בס"ד 14-01-2019 שלום בית וחינוך ילדים, ד'- הרב אורי יצחק

שבוע טוב לכולם! ברוכים הבאים.

בהמשך לדברים שדברנו בשיעורים הקודמים, אני אקריא מהרמב"ם הלכות אישות, מה שהוא כותב בעניין של שלום בית.

אומר הרמב"ם: "וכן ציוו חכמים:

"שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו" ככל שיש לך יותר כסף אתה מפנק את אשתך, אין כסף - אין פינוקים. אבל לפי מה שיש לך לפי זה זה מתרבה.

"ולא יטיל עליה אימה יתרה" ברגע שהאשה או הילדים מפחדים יותר מידי מהאבא, הטיל עליהם אימה יתרה - אז הם יכולים להביא אותו לדברים הקשים ביותר, הכי קשים!

למה? מפחדים לגלות לו את האמת, מפחדים ממנו, ואם מפחדים ממנו אז מסתירים ממנו דברים. ואז הוא יכול להגיע לידי מצב, שהוא יכול לעבור את כל העוונות הכי גדולות בתורה בהרגשה "שאצלי הכל הסדר", והוא לא יודע שפשוט רצו להגיד לו - אבל פחדו, אם לא היו מפחדים, היו מגלים שיש בעיה ופוטרים את הבעיות, אז לכן "לא יטיל אימה יתרה".

"ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רגזן"

אתם יודעים אומרים כשאדם בא מהעבודה - הוא לחוץ, ואם הוא בא מהכולל - הוא לחוץ, או לאכול או לשתות או להבדיל חוץ מכבוד המקום וכבודכם להתפנות, מי שמגיע מבחוץ בדרך כלל לחוץ.

ולכן, עשו סטטיסטיקה פעם ושאלו את הגברים: "מה אתה רוצה לקבל מאשתך כשאתה בא הביתה?"

אתם יודעים מה אמרו רוב הגברים?

-        "חיוך",

רוב הגברים אמרו: "חיוך, שלא תספר לי שאמא שלי רבה אתה בטלפון היום, שלא תספר לי כמה היה קשה בז......."

תדחי את זה 10 דקות, אבל קבלת הפנים הראשונית - חיוך, לא פרצוף של תשעה באב.. עד שאני אנחת, אני אנחת - ועכשיו אפשר לשחרר, אבל קודם תבדקי...

אז יש נשים צעירות עם ילד ראשון, שאיך שהיא רואה את בעלה מחנה את הרכב מהחלון אז היא רצה מהר לחדר איפה שהתינוק מונח בעריסה, ואז היא עוקרת אותו מהעריסה, ורצה לכיוון הדלת, ואיך שהבעל פותח את הדלת!-

היא אומרת לו: "הנה אבא!".

עכשיו הוא עם סלים יש לו ביד מטריה יש לו פה שם, כולו רטוב לא יודע מה, מה עושים בסיטואציה כזאת? למה להיכנס לפלונטרים כאלה? בשביל מה?

-        "מה, הוא בטח התגעגע לבן שלו, מה הוא לא התגעגע?"

-        "הוא התגעגע, אבל קודם כל תבדקי אם זה בכלל בעלך, אולי זה לא בעלך?",

מה הכוונה? זה בעלך! אבל זה לא בעלך,

למה? כי בבוקר הוא יצא בעלך, לכי תדעי מה עבר עליו כל היום, אה? אפשר לדעת מה עבר עליו? וכשהוא מגיע הביתה אולי הוא כולו בפיצוצים? אז זה הזמן עכשיו לתת לו את התינוק? אתם פעם בדקתם כמה זמן האבא מחזיק את התינוק? לקחתם פעם סטופר לבדוק כמה זמן הילד עליו? אה? איייייי.

נו, תתארו לעצמיכם שעכשיו איזה בעל יצא לעבודה או לכולל, בא נגיד לעבודה. הוא יצא - בא להניע הרכב לא מניע, על הבוקר לא מניע הרכב, מנסה לסדר לא הולך, מתקשר לעבודה הבוס שלו כבר בקריזה: "אמרת שאתה תגיע היום בזמן",

אומר לו: "כן, אבל מה אני יעשה האוטו זה....",

בקיצור, הוא בחובות, ואין לו כסף עכשיו לקחת מונית עד לעבודה, והוא מעדיף לקחת אוטובוס, נועל את האוטו בקריזה והולך לכיוון האוטובוס, איך שהוא מגיע לתחנה - מגיע איזה אוטובוס, לא של התחנה אוטובוס אחר, עבר ליד על השלולית מילא אותו מים כולו מלמעלה עד למטה כולו מים!, איזה יום מנחוס, אה? נו מגיע עוד אוטובוס לא עוצר, ועוד אוטובוס מלא, ועוד אוטובוס והוא בקריזה,

וכל רגע מנהל עבודה מתקשר: "נו, מה קורה אתך? איפה אתה?"

נו לך תסביר לו עכשיו מגיע באיחור של שעה שעה וחצי לעבוד, בא להפעיל את המכונה שהוא עובד איתה, משהו שמה נתקע התקלקל, בקיצור "אחלה יום",

כולם עצבנים עליו: "נו, מה קורה אתך? למה מעכב את כל הליין? כל הזה מתעכב בגללך....."

נו, מה אתם אומרים על יום כזה?

אני אשאל אתכם: אחד כזה שמגיע הביתה יש לו סבלנות עכשיו ל"הנה אבא"?, לכן צריכים לבדוק: מי נכנס הביתה, אם זה בעלך באמת או שהוא עכשיו עב"ם.

ושאלו את הגברים: "נו, וכבר אחרי שאשתך חייכה לך, מה אתה רוצה עכשיו לקבל מאשתך?"

אז רוב הגברים אמרו: "לא משנה מה, העיקר משהו חם, קפה תה מרק משהו חם",

-        "ואחרי זה מה?"

-        "עכשיו שתעשה מה שהיא רוצה שתגיד מה שהיא רוצה אני יודע שאני נחתתי בבית".

אתם שמים לב: אלו שארגנו את הסטטיסטיקה הם הטעו את הנשאלים, נו מי יכול להגיד לי למה הם הטעו את הנשאלים? שמעתם כבר שלוש שיחות דחילקום, מה היתה הטעות של השואל בסקר?

שאלה מטעה: "מה אתה רוצה לקבל מאשתך" אתם רואים איך מחנכים אותנו הפוך! השאלה היתה צריכה להיות: "מה אתה רוצה לתת לאשתך?".

מספרים על הרב אריה לוין זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלינו: שכשהוא היה מגיע הביתה הוא לא היה נכנס ישירות לבית, מה הוא היה עושה? מהבוקר הוא היה מכין לו בארון חשמל עוגיה, חתיכת עוגה בתוך שקית והיה שם את לו זה בארון, ואז לפני שהוא נכנס הביתה - הוא קודם כל מוציא העוגיה ומברך מזונות, הוא קודם כל נרגע, עכשיו הוא כבר לא רעב, הוא לא לחוץ ואז הוא נכנס הביתה.

אתם מבינים איזה חשיבה על השני?

אבל אנחנו מגיעים הביתה יש לנו דרישות!

-        "מה, אני הלכתי ללמוד, אני הלכתי לעבוד, לפחות שהיא תכין לי משהו לאכול, משהו שאני אוהב" אייייי.

לא יודע אם ספרתי לכם את הבדיחה הזאת: על איזה אברך, אם סיפרתי - תעצרו אותי, בלאו הכי אני לא אעצור.

אז איזה אברך שאשתו בקשה: "נו, בא תעזור לי פה לסדר וזה... לנקות",

והוא במקום לסדר ולנקות רק מפריע,

אמרה לו: "עזוב עזוב עזוב, לך תלמד בכולל לך תלמד תאמין זו העזרה הכי טובה, אתה רוצה לעזור לי? לך תלמד",

הלך וחזר אחרי חצי שעה,

אומרת לו: "מה קרה?"

אומר לה: "מה, כמה אני יכול לעזור לך?",

אם זה לעזור לאשה - מספיק.

כמה אנחנו חסרים בהבנות הראשוניות של ערך לאשה, של הבנה מה זה חיי נישואין, מה זה קשר אמיתי אייייי.

אז הרמב"ם כותב: "לא יהיה עצב ולא רגזן" אף אחד לא אוהב להיות עם בן זוג עצבני ורגזן, מי יכול לחיות עם אחד כזה? זה כל הזמן מתח, כל הזמן אנרגיות שליליות בבית, מי יכול לסבול את זה? אין רוגע נפשי, לא רק לאותו אחד שהוא עצב ורגזן - לכל הסובבים אותו! כולם סובלים. צריכים לסבול את ההתנהגות שלו.

אתם יודעים, פעם אמרתי: שמי שכועס - מעיד על עצמו שהוא טיפש!,

למה?

כי אם זה שהרגיז אותך הוא טיפש - אז גם אתה טיפש!

למה?

כי ירדת לרמה שלו, נו אתה לא יודע שהוא טיפש, אז ירדת לרמה שלו אם הוא טיפש? נכון? אתם מסכימים או לא? מסכימים! כן!!!

ואם אותו אחד שהרגיז אותך הוא חכם? אז אתה גם טיפש אם אתה מתרגז, למה? כי אם הוא חכם; סימן שיש משהו במה שהוא אמר שאולי לא הבנת, כי חכם הרי לא ירגיז אותך סתם, אז אם כן כעסת - סימן שאתה טיפש.

אז אדם שכועס בכל מצב הוא טיפש. בין מזה שהוא לא חכם ובין זה שהוא לא טיפש, אז למה אתה כועס?

עכשיו, זה שכועס בדרך כלל מי סובל? זה שכועס קודם כל, וזה שנחשש אותך מפסוט שעכשיו אתה כועס, אפ הוא עשה את זה בשביל לנחשש אותך, אז אם כעסת - יצאת טמבל.

רבותי צריך לדעת: עצבות - זה אחד הדברים הגרועים ביותר שיוכלים להיות לבני אדם, אין כלי יותר גרוע לעבודת השם מאשר עצבות!, אתה יכול בעצבות להרוס את כל החיים שלך, ואת כל החיים שסובבים אותך,

אדם צריך להיות כל הזמן בשמחה, זה חייב להיות שמחה חיצוני העיקר זה השמחה הפנימית, אושר הפנימי, ההרגשה, השמחה בפנים ישתבח שמו,

מה יכול לגרום לך הדבר הזה?

כתוב: "פקודי השם ישרים משמחי לב", אם אתה הולך ישר עם הקב"ה בלי עוונטות, עושה רצונו יתברך - אתה תמיד תהיה מפסוט, אם אין לך קפידות וטרוניות על אנשים אחרים - אף פעם לא יהיה לך פה עצבות, תמיד תהיה שמח.

אבל אם אתה כועס על איזה מישהו, אתה פה כועס {בלב} אתה לא יכול להיות שמח.

אתה רוצה להיות שמח?

אל תקפיד על שום אדם בעולם, ברוך השם. אין לך ספקות בעבודת השם, אם יש ספקות הולך לרב - מקבל תשובה, שלום, שלום. אין שמחה גדולה יותר מהתרת הספקות, שקט! שקט נפשי.

התורה נותנת לנו את כל הכלים איך להיות שמח בפנימיות שלך, מי שלא שמח עם כל זה, אז נותנים לו עצות "ובעקבות הפעולות נמשכים הלבבות" תעשה פעולות שמחות, תשמע מוסיקה כמו שצריך, לא מוסיקה פסולה, דברים כשרים, תשיר, תרקוד, תעשה פעולות של שמחה-ותגרום לשמחת הלב. וחיצוניות יכנס לפנימיות.

אבל צריך לדעת שבמקור באורגינל זה הפוך! אם יהיה לך שמחה אמיתית שמחה של תורה שמחה של יראת שמים שמחה של שלום - אז הריקודים והשמחה לא יהיו פעולות חיצוניות, הם יהיו פעולות שנובעות משמחת הלב שלך, יצא החוצה ממך, כי יש לך שמחה בפנים שהיא שופעת החוצה, היא מקרינה כלפי חוץ את השמחה הפנימית שלך. לזה צריך להגיע זה העבודה. איייי.

רגזנות- על כל דבר אתה יכול להתרגז, על כל דבר אפשר להתעצבן, מה התועלת? מה אתה מרויח מזה? תחשוב.

אז יש עניין לפעמים להראות את עצמך כאילו אתה כעוס, אבל כתוב: חס ושלום שלא יכנס הקפידה באמת לתוך הלב, רק כלפי חוץ מותר להראות את עצמך, ועדיף שגם זה לא, אם זה צורך מסוים, ולחינוך ילדים כלפי הילדים, אבל שוב: להיזהר לא באמת לכעוס.

כשאדם מתרגז וכועס הוא לא שולט בעצמו, כמו שכתוב: "כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, להכניס אל זר לתוך לבו" וכו' וכו', בשביל מה לך כל זה?, הרי עכשיו שהגעת לדבר כזה לך תטהר את הלב שלך מההתחלה עכשיו,

ולא רק זה!

אמרו חז"ל: "יכול לאבד 70 שנה של טובה - בכעס אחד!", בשמים נתנו לו עכשיו 70 שנה טובות, כעס אחד - מחק הכל!, לא חרם? שווה את זה? שווה שבעים שנה של טובה? בא תגיד לי רגזנות אחת ששווה דבר כזה. אבל זה דרכו של היצר לעבוד עלינו, אתה צודק! אתה חייב! וכו'.

יש בעיה היום שלצערנו שכיחה והיא קשורה לעניין של העצבות, בדלת האחורית, יש דבר כזה שנקרא "חרדות", לצערנו הרב אומרים שבסטטיסטיקה יש שליש מהמדינה עם חרדות בדרגות שונות. עקב כל המצב בכלכלי הביטחוני וכו' וכו' שליש מהמדינה בחרדות בדרגות שונות. נתון יפה אם זה היה שליש מהמדינה חרדים, הבעיה שיש שליש מהמדינה חרדים לא מהשם יתברך, אלא מיצר-הרע.

והתופעה הזאת של חרדות, כבר נתקלתי בכמה וכמה זוגות, שחשבו שיש להם בעיה של שלום בית, ושישבתי אים התברר שאין להם שום בעיה של שלום בית, יש לאחד מבני הזוג חרדות, והשני פשוט לא יודע מה זה ולא מבין אותו, וזה שיש לו חרדות הוא בעצמו לא מבין את עצמו, ואז נוצר מציאות של פיצוצים ביניהם, וכשאתה מבין שיש ביניהם בעיה של חרדות ולא של שלום בית - אתה מסביר לבני הזוג מה זה פחות או יותר הדבר הזה, קשה לו לעבור את זה כי מי שלא עבר את זה הוא לא מבין, אבל אתה מסביר לו שזה בעצם לא בעיה של שלום בית, יש פה בעיה שאדרבה! שהוא צריך לעזור או היא צריכה לעזור לבין הזוג או לבת הזוג לצאת קודם כל מהמצב שהוא נמצא בו, ואז הכל יחזור על כנו, אבל כל זמן שאחד מבני הזוג נמצא במצב הזה - אי אפשר לבוא אליו בטענות, אפשר רק לעזור לו. ומצב כזה גורם הרבה בלאגן בין זוגות, פשוט אחד לא מבין את השני.

יש אנשים שלא מבינים לדוגמה שאשה שנמצאת בהריון או אחרי לידה, עקב השינויים הפיזיולוגים שיש לה בגוף, יש לה כל מיני תופעות, בלאו הכי ההתנהגות שלה משתנה, כל אשה אחרי לידה - זה אשה אחרת, יש לך אשה חדשה עכשיו!, זה להתחיל מחדש, אז אנחנו הגברים צריכים להבין את זה, זה דברים פשוטים מה שהיא עוברת, אתה יודע מה זה להיות תשעה חודשים בחרדה ובדאגה ולחצים ומה שאתה לא רוצה, ואחר כך להגיע ללידה שמי יכול לתאר את זה בכלל, ואחר כך אחרי הלידה.

יש תופעה לדוגמה: שקוראים לזה הרופאים קוראים לזה "דיכאון לידה",

תדעו לכם: שזה חרטה! זה המצאה של הרופאים, לא יודע מאיפה הביאו את החרטה הזאת, מה קשור דיכאון ללידה?

בתורה שלנו כתוב: "אם הבנים שמחה", אז מה זה דיכאון לידה? זה בדיוק הפוך ממה שכתוב בתורה.

מה שהם מתכוונים זה שהדיכאון הזה בעיקר ניכר אחרי הלידה, אבל באמת זה לא דוקא בגלל הלידה, כבר נתפס לאנשים כאילו האנשים לדיכאון אחרי הלידה ואז הם הורידו לנשים את המוטיבציה ללכת ללדת, זה לא בגלל הלידה, מה פתאום בגלל הלידה?.

זה יכול להיות קודם כל מציאות של דיכאון או חרדה בלי קשר שהיה לה לפני, וזה יכול להיות אמרתי להם: שזה בעצם מהמתח שהיתה לפני הלידה בזמן ההיריון, זה יכול להיות שעקב זה שהיה לה במשך ההיריון כסאח אם בעלה או חמותה או אמא שלה או אח שלה או דודה שלה או לא יודע מה, שהכל ביחד מתחבר בכל המצב שלה וכו' וכו'. למה?

כי הרבה פעמים קורה שכשאדם נמצא במתח אז בצורה ציורית אני מצייר את זה, אז כמו שעכשיו הלב נמתח נמתח נמתח, נמתח, ואז מהמתח ואז ברוך השם הכל הסתדר, ואז הלב לא חוזר במכה אחת להיות מה שהוא היה, לוקח לו זמן עד שהוא חוזר ועד שהוא חוזר אז יש לו תקופה שהוא פשוט מדלדל, הוא רפוי אז יש מצב של חלישות, חלישות הגוף חלישות הדעת,

אז יכול אדם לשבת או אשה לשבת ואז להגיד: "יו מה קרה לי? אני הייתי בסדר אז מה קרה לי עכשיו? כנראה שמשהו אצלי לא בסדר, אז אני לא בסדר",

ואז היא החליטה שהיא לא בסדר, אז היא לא בסדר. והאדם כשהוא מתחיל להתחפר בתוך עצמו, זה כמו להתחפר בחול, אתה נותן פול גז ואז אתה עוד יותר מתחפר, כדי לצאת צריך שמישהו ידחוף אותך החוצה, תפסיק לתת גז! תפסיק להתחפר!

באופן טבעי: "מה קרה לי? ממה זה קרה לי? ממה זה בא? ממה זה התחיל?"

ככה מתחפרים. ואז היא שומעת סיפור על מישהי אחרת,

-        "יו אולי זה גם לי ככה? יו ואולי זה קורה עכשיו גם?",

 ווווו הופ הופ הופ הופ הופ הופ, אחת כזו או אחד כזה אפשר להאשים אותו? צריך לעזור לו לצאת מהמצב שהוא נמצא.

עכשיו הרבה פעמים אתה מנסה לדבר עם הבן אדם לנסות לעזור לו,

והוא אומר לך: "אתה לא מבין אותי בכלל, אתה לא מרגיש מה שאני מרגיש",

עכשיו לך תשכנע מישהו שאין לו בעיה - שאין לו בעיה, שהוא בטוח שיש לו בעיה, אתה יכול לשכנע אותו? קשה!, אייייייי.

ואנחנו יודעים שמבחינה פסיכולוגית, אנשים יכולים להרגיש כל מיני הרגשות אפילו שאין להם כלום, הוא יכול להרגיש מחנק, והוא יכול להרגיש שהוא הולך להתעלף, הוא יכול להרגיש שהוא הולך למות, ודפיקות בלב, והוא מרגיש ככה, ונהיה לו ככה.

אם אשה יכולה להיות בהיריון מדומה  - אני מתארים לכם הריון מדומה? אז תבינו מה זה הכח של הדמיון. עכשיו לך תסביר שאין כלום,

-        "מה "אין לי כלום"? אני מרגיש! אני עובר! איך אין לי כלום"!!!

אז אחד כזה אתה יכול לבקש ממנו שיהיה שמח או שתהיה שמחה ולחייך? הוא בתוך עצמו הוא לא מבין מה יש לו,

ואומר "קודם כל שאני יצא מהמצב שבו אני נמצא ואחר כך אני אחייך",

ואז הוא מתחיל לחפש "במה אני לא בסדר, אולי עשיתי משהו לא בסדר?"

הוא מתחיל לעשות לעצמו חרקירי, ועל כל דבר הוא חושב שהוא לא בסדר, ולאט לאט הוא מתחיל לאבד את הביטחון העצמי שלו, וככה זה האדם יכול להידרדר ולהידרדר ולהידרדר ולהידרדר...

אייייי. כמה צריך להתחזק בביטחון בהשם: שהקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו ושומר אותנו בכל מצב אפילו שאנחנו על הפנים, אין כמו האהבה של השם יתברך!, ישתבח שמו לעד, כמה הוא אוהב אותנו - עם כל הפאדיחות שלנו, עם כל הצרות שאנחנו עושים, אין כמו אהבת השם יתברך אלינו.

והקב"ה ציוה אותנו ללמוד ממידותיו "מה הוא חנון? אף אתה חנון, מה הוא רחום? אף אתה רחום" כל זה את האהבה שהקב"ה משפיע לנו ממנה אנחנו צריכים ללמוד ממנה, איך להשפיע על הסובבים אותנו,

וקודם כל! לבן הזוג לבת הזוג לילדים, "עניי עירך קודמים", אבל "עניי ביתך" עוד יותר "קודמים", קודמים לכולם.

ממשיך הרמב"ם ואומר: "וכן ציוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי" שמעתם איך הוא מגדיר את זה? "ויהי עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו" בהסכמתו, "ויהיה בעיניה כמו שר, או מלך, מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל מה שישנא, וזה דרך כל בנות ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח". זה לשון הרמב"ם לשונו הזהב.

אומר שלמה המלך בספר משלי: "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", שמעתם? טוב שבבית יוכלו אנשים סלטים, סלט! מאשר הבית מלא סטייקים אבל מלא ריב. בית מלא זבחי ריב.

לא צריך לחפש מה שיש לאחרים, איך כתוב בפרקי אבות: "ששולחנך גדול משולחנם", אדם שיודע להסתפק במה שיש לו, "שמח בחלקו"  - לא חסר לו כלום. ברגע שאתה מרגיש שחסר לך משהו  - אתה כבר אדם חסר, זה כבר בעייתי!, צריך להיות שמח שמה שנתן לך הקב"ה, בין אם זה בן הזוג שלך - זה מה יש, או בת הזוג, בין אם זה בילדים שלך - זה מה יש, בין אם זה בפרנסה שלך - זה מה יש, בין אם אין לך בית ואתה חי בשכירות- זה מה יש, בין אם יש לך אוטו מעפאן - זה מה יש, כל מה שנותן הקב"ה - זה מה יש. אם יתן משהו יותר טוב - ישתבח שמו!.

אבל ללכת להשתגע על זה? ולעבוד מהבוקר עד הערב מהבוקר עד הערב בשביל מה? בשביל שלא תראה את אשתך ולא את הילדים? מה עשינו בזה?

היום לצערנו הרב תעשו בדיקה, כמה זמן יש לך להיות עם אשתך? כמה זמן אתה נמצא עם הילדים? קטסטרופה, דקות ספורות, תבדקו, אתה נמצא עם אשתך והילדים, דקות ספורות, עכשיו בדקות הספורות האלה - כמה אתה נמצא איתם באמת? כבר יש לך דקות ספורות,

איך הם נראים? מזעזע! אבל אנחנו מצליחים להתעצבן באופן טבעי:

"תשמע היה יום קשה..." קשה... קשה...

שערי תירוצים לא ננעלו,

אבל תכנס רגע לצד של הילד, כנס לצד של האשה,

-        "מה זה מעניין את הסבתא שלי איפה היית ומה עשית? אני רוצה את הצומי שלי, אני רוצה להרגיש את אבא שלי, אני רוצה לדבר עם בעלי, שישמע אותי, אין לו סבלנות, אז מה עשינו?".

תגידו, רוב הפסיכולוגים מה עושים כשאתה נכנס אליהם?

עונים: נותנים לך לדבר

הרב: נכון, נותנים לך לדבר,

ומה הם עושים?

מנענעים בראש ומקשיבים, מקשיבים, לא תמיד אפילו נותנים עצות, מקשיבים, תשחרר תשחרר.

למה אנחנו לא יכולים להיות הפסיכולוגים של האשה?

-        "כי היא חוזרת על עצמה כמו תקליט כל הזמן!"

מה אכפת לך?, תחשוב שאתה פסיכולוג, היא צריכה להוציא.

זה מזכיר איזה אחד נכנס לקב"ן הצבא, אז הקב"ן מדבר איתו ושואל אותו כל מיני שאלות, וההוא מסתכל כשהקב"ן לא מסתכל - לקח דף הכניס בכיס, והקב"ן קלט אותו בזוית העין, וממשיך לשאול אותו שאלות, וההוא קולט שהקב"ן לא מסתכל -לקח עוד דף שם בכיס, ככה איזה 4-5 פעמים,

ואז הקב"ן אומר לו: "טוב הנה התעודת פטור שלך",

ואז הוא לוקח את הדף ואומר: "או! זה הדף שחיפשתי".

אז האשה צריכה שמישהו ישמע אותה, מה אתה מעדיף; שישמעו אותה אחרים? אחרות? חברות? אמא שלך אמא שלה? בשביל מה? עדיף שאתה תשמע!, ככה תוכל לכוון להדריך כפי רצונך, אם השכנות ישמעו אותה לך תדע איזה עצות אחיתופל יתנו לה? בשביל מה? אם האשה תראה אף אחד לא שומע אותה - היא צריכה להוציא, לך תדע את מי היא תשפיע.

איך נראה בית ממוצע? באיזה שעה קמים בבוקר?

-        של קפ"ז או בית רגיל?

הרב: לא, בית רגיל, אתם קומנדו! אנחנו לא מדברים על הקומנדו,

בית ממוצע מתי קמים? בסביבות 6-7 נכון?

עכשיו תאר לעצמך שיש לילדים הסעות הרי נכון? תלמודי תורה וכו', אז האשה רגילה לקום ב- 6 סתם לדוגמה, ועכשיו היא קמה באיחור 6.15, או השם ירחם 6.30, אתה יודע מה קורה מאותו רגע בבית? יו וולק הבית הופך להיות על גלגלים, איזה לחץ!

-        "קומו! קומו קומו, אחרנו קומו קומו קומו",

נכנסה לחדר של הילדים: "קומו! קומו מהר קומו! אחרנו",

ואז, אתה רואה את הילדים: חלק קמים בפאניקה, וחלק בלחץ חלק ככה וחלק ככה, ואחד אתה רואה אותו ככה {בוהה} המום, היא מסתכלת עליו

ואומרת לו: "מה קורה אתך אתה?! יאלה קום מה קרה חולם לי?"

ולמה הוא המום?

כי הנשמה חזרה אליו בוואקום, כי הנשמה חוזרת כשבין אדם מתעורר, פה היא חזרה אליו ב.... אז היא עדיין ככה עולה ויורדת הוא עוד לא התאושש בכלל, הוא ככה מסתכל: "איפה אנחנו?".

שיהיה לכם ברור: הילד הזה כל היום ככה!, כל היום הוא בהרגשה פנימית, כל היום הוא לא מוצא את עצמו, וזה מהצורה איך שהוא קם מהבוקר בלחץ, לא פשוט זה מאוד מסוכן.

טוב, עכשיו מתחיל המסע של להכין להם את האוכל את הז.... תיקים פה שם זה.... ריצות הלוך חזור... רואה את האמא חבל על הזמן.

אייייי. ואז מתחיל מה?

ופתאום הילדים: נכנס אחד למטבח כשאמא מכינה את הסנדוויצ'ים,

והוא אומר לה: "אמא הוא לקח את הקלמר שלי",

עכשיו היא צריכה לעשות על זה "סולחה" בין החבר'ה, למי יש זמן עכשיו?...

-        "תן לו תן לו...."

כל זה ישתבח שמו לעד,

וזה לקח את הקלמר וזה לא מוצא את המכנסיים, וזה נעלם לו הארנק וז... והיא צריכה עכשיו לפתור את כל הדברים האלה בתנאי לחץ כאלה, ופתאום היא שומעת צפצופים של ההסעה,

אז היא אומרת לו: "דוד - דוד! אם זה ההסעה תגיד לו שיחכה עוד דקה עוד דקה! שלא יסע כי אין לי כסף למונית, תצעק לו...".

יו איזה לחץ, נו והנגלה הראשונה יצאה להסעה, והנגלה השניה וכן על זה הדרך, איזה לחץ!.

והנה מגיעה ההסעה של המעון, התינוק הזה תמיד יודע לעשות, ללכלך את הטיטול דקה לפני שההסעה של המעון מגיעה, איזה קריזה,

וכבר הזהירו אותה במעון: "תיזהרי לא לשלוח את הילד שלך מלוכלך, תשלחי אותו נקי!",

אתם מבינים איזה אשה סופרמן יש לנו? אנחנו יודעים להעריך בכלל?

טוב, הילדים הלכו לבתי ספר לתלמודי תורה לגנים, אתם ראיתם פעם את הילדים יוצאים מהבתים? יש ילדים שכשאתה רואה אותו סוגר את הדלת הוא עושה "פוווווווו" מהלחץ, פווווו הולך.

עכשיו כמה שעות הם נמצאים שם בבתי ספר? שמונה שעות, הם לא אתך בכלל הם רק עם האמא,

מגיעים הביתה; יש ילדים שמחליטים לא לבוא הביתה בזמן, מעדיפים לא להגיע בזמן, עדיף שאמא תתעייף עוד קצת, כן,

אמרה לי איזה אמא אחת, אמרה לי: "לא יודעת, פעם ראיתי את הבן שלי יושב בתחנת אוטובוסים סופר אוטובוסים,

-        "מה אתה עושה פה?"

-        "סופר אוטובוסים",

-        "למה אתה לא בא הביתה?"

-        "לא, אני תיכף בא",

-        "למה הוא עושה ככה?"

אמרתי לה: "יש ילדים שלפעמים אין להם לאן לבוא, מה לבוא הביתה? ללחצים לצעקות? למה? אם זה בית מלא לחץ מלא עצבים מלא מריבות, הוא מעדיף לשבת ולספור אוטובוסים בשלוות הנפש".

אייייי. נו הוא הגיע הביתה, עכשיו מה עושים? שיעורי בית, אוכל, ועכשיו דואגים לו למלאות לו את היום בחוגים בשיעורים בעניינים, ללכת לפה ללכת לשם ללמוד ככה ללמוד ככה, הגיע הביתה השעה מאוחרת אחרי כל מה שעבר: מנחה ערבית, כל היום מלא - ישתבח שמו! הגיע הביתה,

עכשיו אמא שלו אומרת לו: "טוב אז תלך לישון, מחר אתה לא קם בבוקר בזמן, אתה כל הזמן עושה לי צרות, כל הזמן אני צריכה להעיר אותך שתקום? תישן מוקדם תקום מוקדם, זה "סגולה", לקום מוקדם לישון מוקדם. לך תישן".

עכשיו הוא לא יכול לגלות לה שהיום שהוא נרדם באחת החוגים או באחת השיעורים הוא נרדם הוא היה עייף, והמלמד ריחם עליו

ואמר: "באמת מסכן! הוא נראה עייף תנו לו לנוח",

אז הוא לא עייף, עכשיו הוא יושב במיטה והוא לא נרדם,

ואז אמא שלו נכנסת לחדר ואומרת לו: "נו, למה אתה לא ישן? תישן!"

והוא מסתכל עליה אומר: "מה זה אומר עכשיו מה זה תישן? מה אני צריך לעשות? יש איזה כפתור שלוחצים ונרדמים? אני לא מצליח להירדם"

והוא מפחד להגיד את זה לאמא שלו אז הוא שותק

ואומר: "טוב" אני בטח ישן תיכף, אני מאמין שאני ישן אבל הוא לא נרדם,

עובר כמה דקות והיא נכנסת עוד פעם: "נו, למה לא נרדמת? נו, כבר תרדם תישן! אמרתי לך אתה עושה לי צרות בבוקר!"

ואז מגיע השלב הקשה, מה הוא שומע ?

הוא שומע את האמא אומרת לבעלה: "יוסף אבא תקשיב, הוא לא נרדם ובבוקר הוא עושה לי צרות, עכשיו אם לא נרדם הוא יתחיל לעשות רעש והוא יעיר את האחרים תדאג שהוא יירדם".

עכשיו האבא נכנס: "למה אתה לא ישן? נו תישן!" עכשיו זה קצת יותר מפחיד, אבל מה עושים? ואז עובר עוד כמה דקות ושוב פעם הוא נכנס, הוא עדיין לא נרדם,

-        "תעצום עיניים!"

ואז הוא אומר: "ישתבח שמו לעד איך לא חשבתי על זה?"

ואז הוא עוצם עניים חזק חזק מה שבטוח בטוח, ועל הבחטו אחרי כמה דקות הוא פותח עין אחת לראות אם אבא לא שם ואבא בדיוק נכנס לחדר,

-        "אה! תסתובב לקיר!",

אני אומר לכם שגם האבא וגם האמא צריכים פסיכולוג. נראה אתכם בתור הורים כשאתם לא נרדמים תגידו לעצמכם ככה תשכבו במיטה ותגידו לעצמכם: "תישן! תעצום עיניים! תסתובב לקיר!",

מה? אתם נורמליים? בן אדם לא נרדם! מה לעשות? תן לו ספר, תשכב במיטה, יעיין בו – יירדם! מה הבעיה? הרי יצר-הרע לא רוצה שהוא ילמד, אז תן לו ספר תראה איך הוא יירדם! מה הבעיה?.

אז אני שואל אתכם, מכל היום הזה מדגם יום: כמה זמן כבר יש לכם להיות עם האשה עם הילד?

אז לפחות ברגעים האלה יש לך כבר 10 דקות יש לך 20 דקות חצי שעה, תנצל את זה בבסט, במיטב! תשקיע בדקות האלה! אין לך הרבה מה להשקיע! אתה לא נמצא עם אשתך רוב היום, אתה לא נמצא עם הילדים רוב היום, אז בדקות שאתה כן נמצא - תן פול גז! תתן מה שצריך לתת.

-        "אבל אני עייף",

אבל מה העיקר בהם? תעשה עיקר וטפל, אם אתה לומד תורה מהבוקר עד הערב, ואתה לא מוריד את זה לעשייה - אז מה שווה כל התורה שלך? "גדול התלמוד המביא לידי מעשה", אם אתה לא עובד על המידות שלך, ואתה לא מתנהג כמו שצריך, אז מה העניין? מה, אנחנו לומדים תורה בשביל פרופסורה? בשביל תעודות? בשביל ידע? זה אצל הגויים! לא אצלנו, אצלנו זה בשביל לקיים, תורה זה בלשון הוראה, אורחות חיים, לא פילוסופיה.

כתוב "בתיקונים של הזוהר", הזוהר הקדוש: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", כך כתוב בפסוק,

מה אומר על זה תיקוני הזוהר?

"דכל מאן דכעיס בשבתא - כאילו אוקיד נורא דגיהינום", כל מי שכועס ביום השבת כאילו מדליק את האש של גיהינום,

ומה עוד כתוב?

"ויחשוב שנמצא מלך על ידו, הרי ישים לפהו מחסום לבל ירים קולו לפני המלך",

זה בשולחן ערוך דרך אגב כתוב בהלכה הראשונה, הרמ"א שמה כותב, שאדם צריך להרגיש כאילו נמצא ליד מלך, אם אנחנו נזכור את ה"שיויתי השם לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה, מעלות הצדיקים", אז כל עוד שהקב"ה נמצא אתנו כל רגע אתה יכול להתנהג כמו שאתה מתנהג?

אתה הולך ברחוב ואתה רואה ממאה מטר את החבר שלך אתה יכול לצעוק לו: "מ י כ א ל!!!!" אתה יכול לצעוק ככה אם מלך לידך? פאדיחות, אתה בפמליא של המלך!, נו אז מה אם ראית את מיכאל?

-        "בא בא בא בא !!!",

אתה תתנהג ככה? לא תתנהג ככה, מתי אתה מתנהג ככה, כששכחת שהמלך לידך, זה דוגמה פשוטה של לצעוק להרים את בקול לקרוא למישהו, כל שכן להתנהגות שלא מתאימה בכלל.

וכתב מרן החיד"א בספר "עבודת הקודש": "שבערב שבת בעלות המנחה היא עת מסוכן במחלוקת בין איש לאשתו ומשרתיו, והסטרא אחרא טורח מאוד לסכסך ולחרחר ריב, ולכן כל איש ירא השם יכוף את יצרו וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, ואדרבה!, יאר פניו לבקש שלום".

וכן מובא במסכת שבת, "אמר רבי יוסי בר יהודה: "שני מלאכי השרת מלווים לו לאדם בליל שבת מבית כנסת לביתו, כשנכנס לביתו מוצא נר דלוק שולחן ערוך ומיטה מוצעת –

היצר הטוב אומר: "יהי רצון שיהיה כך בשבת אחרת",

והמלאך הרע עונה: "אמן!" בעל כורחו.

ואם לאו:

מלאך הרע אומר: "יהי רצון שיהיה ככה שבת אחרת"

ומלאך הטוב עונה: "אמן" בעל כורחו".

ומובא במסכת גיטין: "אנהו בי תרי דאיגרי בהוא שטן", היה זוג שהשטן היה מתגרה בהם כל ערב שבת, היה ריב בכל ליל שבת, נקלע לאותו מקום רבי מאיר בעל הנס, "עכבינהו תלתא שבתא", ביקשו ממנו שיתארח אצלהם שלוש שבתות, איך אומרים חזקה, התעכב אצלהם עד שעשה ביניהם שלום, "שמעין לשטן שאמר: "אוי לו שרבי מאיר הוציא אותו מאותו בית!" כי הוא הרגיש שמה דייר קבוע.

מכאן אתם לומדים חכמה: זוג שיש להם בעיה של שלום בית,

מה עושים?

אומרים לזוג הזה שידאגו לארח אצלהם כל ערב שבת במשך שלוש שבתות תלמיד חכם, עם המשפחה שלו עם אשתו והילדים שיתארחו אצלכם אפילו רק לסעודת שבת, שלוש שבתות,

מה יקרה?

קודם כל לא נעים לריב ליד תלמיד חכם, שיש אורחים אנחנו משתדלים לא לעשות פאדיחות, התלמיד חכם בודאי יאמר להם דברים ויקרין דומה אישית, יראו איך הוא מתנהג לאשתו, איך אשתו מתנהגת אליו כו' וכו', ומזה ילמדו, וגם זה הופך להיות חזקה: שלוש שבתות היה פנאן, לא ויכוחים לא היה מתחים, מתאים, אז למה שלא ימשיכו ככה? אז זה סגולה ידועה, תביא תלמיד חכם שלוש שבתות, אם כל ערב שבת יש אצלכם כסאח, ישתבח שמו לעד! תראו ישועות.

בזמנו דיברתי באחד השיעורים על העניין של אהבה,

היתה איזה מישהי שאמרתי לה: "לפני שבאו לך הילדים אהבת את בעלך?"

אמרה: "בודאי!",

אז אמרתי לה: "אז מה השתנה מאז שבאו הילדים?"

אז היא אמרה: "תראה זה בעיה, מאז שבאים הילדים ואז אתה נותן הרבה תשומת לב לילדים וזה הולך על חשבון הבעל",

אז היא אומרת לי: "תראה האהבה מתחלקת".

אמרתי לה: "גברת נראה שאהבה אצלך החליקה, היא לא התחלקה",

אז היא אומרת לי: "למה?"

אמרתי: "אני אסביר לך: תקשיבי למה שאמרת: אמרת ברגע שבאו הילדים אז כבר אין לך זמן להעניק לבעלך, פחות",

אמרתי לה: "ובין הילדים עצמם?"

אמרה: "או, בין הילדים עצמם כל אחד מקבל את מה שהוא צריך לקבל",

אמרתי לה: "ומה עם בעלך מסכן? מה? הוא שונה מהם? אהבה זה דבר רוחני, הוא לא מתחלק הוא הולך במקביל, זה לא הולך על חשבון מישהו אחר, אם אני אוהב מישהו זה לא אומר שאני יאהב מישהו אחר פחות כי את כל האהבה שלי נתתי לו מה פתאום אין דבר כזה, זה משהו שהכנסת לך לראש, זה לא נכון. עכשיו לפני שהיו לך ילדים יש את הבעל הוא קודם לכולם, אז מה קרה?"

אלא אנשים מכניסים לעצמם לראש שברגע שבאים ילדים אז "הוא צריך להבין אותי, היא צריכה להבין אותי", זה אחד המשפטים שהכי מרגיזים, "הוא צריך להבין אותי, היא צריכה להבין אותי"

עוד בעניין מה שדיברנו בפעמים הקודמות: אמרנו שאדם צריך לתת ולתת ולתת ולתת.

ומה, הוא לא אמור לקבל?

אז אמרנו שבעצם הנתינה האמיתי היא כאשר אני לא רוצה לקבל, אם אני לא רוצה לקבל האהבה היא אמיתית, אם אני רוצה לקבל חזרתי לאהבת עצמי, כך הסברנו, נכון?

אבל שיהיה לכם ברור: בטבע האנושי אתה תקבל בודאי שתקבל, אם תיתן אמיתי אתה תקבל ובדאי שתקבל, למה? כי אף אדם לא אוהב להיות בעל חוב, אם עכשיו ביקשתי ממך הלואה 1000 שקל, נתת לי הלואה 1000 שקל, אחרי חודש החזרתי לך, אחרי כמה חודשים ביקשתי ממך שוב הלואה 1000 שקל, והחזרתי לך את זה ככה איזה חמש פעמים, האם הסתיים בינינו החוב? החזרתי לך את הכסף הסתיים החוב?

עונים: לא.

הרב: למה לא?

העונה: כי עשה לך טובה,

הרב: למה לא?

עונים: כי מי שעשה לך טובה אתה חייב לחשוב להחזיר לו טובה.

הרב: מה? זאת אומרת, אף על פי שהחזרתי לו את הכסף החזרתי את הלואה, אבל אני עדיין מרגיש בעל חוב על מה? על עצם הג'סטה עצם המצוה שאתת עשית לי אני עכשיו חייב לך, נכון?

מה יקרה אצלי בפנימיות שלי? אני כל הזמן יחפש הזדמנות להשיב לך כגמולך בשביל להרגיש "גם אני נתתי לו", אפילו שאני לא אתן בשיעור כמו שאתה נתת לי, אבל אפילו אם אתם לך משהו קטן, כדי שירגיע לי את הלב "גם אני נתתי לו", הבנת.

זאת אומרת: כשאני נותן לבן הזוג צריך לזכור את זה: הנתינה שלי צריכה להיות נקיה, אבל מבחינת האמת צריך לדעת זה שקיבל הופך להיות בעל חוב, והיות ולאדם קשה להיות "בעל חוב" - הוא יחזיר, אבל אתה כשאתה נותן אל תיתן כדי שהוא יחזיר, כי הוא מרגיש אתה נותן בשביל להחזיר, ואז בטל החוב.

שימו לב: אם אני מרגיש שאתה נתת לי כדי שאני אתן לך - אני לא מרגיש את החוב המוסרי להחזיר לך. מתי אני מרגיש? כשזה נקי, שנתתי לי באמת בפנימיות שלך, פה {בלב} אני מרגיש חזק ביותר את הפנימיות שלך חוב להחזיר לך, כי אני מרגיש שזה לשם שמים, או לשמי, לתועלתי, ולא תועלתך. כי אף אחד מאתנו לא אוהב להיות בעל חוב, כולנו אוהבים להיות הלרג'ים שמחלקים כסף מאשר הקמצנים. נכון או לא? זה טבע אנושי ככה! מה לעשות? צריך לדעת להשתמש בזה בחכמה. ולא לפחד לתת מכל הלב.

דברנו על העניין של "אל תהיה נבל ברשות התורה",

יש משפט הפוך על דרך החיוב שאומרת אותו עניין: "קדש את עצמך במותר לך", גם במ

 הטעות של כולם | הרב אמנון יצחק   את ה' אלוהיך תירא | הרב עמנואל טולדנו 

הודעות ועדכונים

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578