שלום בית וחינוך ילדים - ד | הרב אורי יצחק

שבוע טוב לכולם, ברוכים הבאים!

פסק הרמב"ם בכבוד אשתו ועוד;

בהמשך לדברים שדברנו בשיעורים הקודמים, אני אקריא מהרמב"ם הלכות אישות (פרק טו הלכות יט-כ), מה שהוא כותב בענין של שלום בית.

אומר הרמב"ם: 'וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ' ככל שיש לך יותר כסף אתה מפנק את אשתך, אין כסף - אין פינוקים. אבל לפי מה שיש לך לפי זה - זה מתרבה. 

'וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה' - ברגע שהאשה או הילדים מפחדים יותר מדי מהאבא, הטיל עליהם אי אֵימָה יְתֵרָה' -אז הם יכולים להביא אותו לדברים הקשים ביותר! הכי קשים, למה? הם מפחדים לגלות לו את האמת, מפחדים ממנו ואם מפחדים ממנו אז מסתירים ממנו דברים. 

ואז הוא יכול להגיע לידי מצב, שהוא יכול לעבור את כל העוונות הכי גדולות בתורה בהרגשה: "שאצלי הכל הסדר" והוא לא יודע שפשוט רצו להגיד לו אבל פחדו, אם לא היו מפחדים, היו מגלים שיש בעיה ופוטרים את הבעיות, אז לכן "וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה'.

'וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת. וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן' - אתם יודעים, אומרים כשאדם בא מהעבודה - הוא לחוץ ואם הוא בא מהכולל - הוא לחוץ; או לאכול או לשתות או להבדיל חוץ מכבוד המקום וכבודכם להתפנות, מי שמגיע מבחוץ בדרך כלל לחוץ. 

הגבר מבקש חיוך כשמגיע הביתה;

ולכן, עשו סטטיסטיקה פעם ושאלו את הגברים: 'מה אתה רוצה לקבל מאשתך כשאתה בא הביתה?' 

אתם יודעים מה אמרו רוב הגברים? – חיוך! רוב הגברים אמרו: 'חיוך! ושלא תספר לי: 'שאמא שלי רבה אתה בטלפון היום, שלא תספר לי כמה היה קשה בז... תדחי את זה 10 דקות, אבל קבלת הפנים הראשונית -חיוך, לא...... עד שאני אנחת, אני אנחת ועכשיו אפשר לשחרר, אבל קודם תבדקי...' 

אז יש נשים צעירות עם ילד ראשון, שאיך שהיא רואה את בעלה מחנה את הרכב מהחלון אז היא רצה מהר לחדר איפה שהתינוק מונח בעריסה ואז היא עוקרת אותו מהעריסה ורצה לכיוון הדלת ואיך שהבעל פותח את הדלת! 

היא אומרת לו: 'הנה אבא!' 

עכשיו אני לא הוא עם סלים יש לו ביד מטריה יש לו פה שם, כולו רטוב! לא יודע מה, מה עושים בסיטואציה כזאת? למה להכנס לפלונטרים כאלה? בשביל מה? 

- 'מה, הוא בטח התגעגע לבן שלו!' 

- 'מה, הוא לא התגעגע?! הוא התגעגע, אבל קודם כל תבדקי: אם זה בכלל בעלך? אולי זה לא בעלך... 

מה הכוונה זה בעלך אבל זה לא בעלך; למה? כי בבוקר הוא יצא בעלך, לכי תדעי מה עבר עליו כל היום, אַה? אפשר לדעת מה עבר עליו? וכשהוא מגיע הביתה אולי הוא כולו בפיצוצים? אז זה הזמן עכשיו לתת לו את התינוק? 

אתם פעם בדקתם כמה זמן האבא מחזיק את התינוק? לקחתם פעם סטופר לבדוק כמה זמן הילד עליו? אה? איייייי.

נו, תתארו לעצמיכם איזה בעל יצא לעבודה או לכולל, בא נגיד לעבודה. הוא יצא - בא להניע הרכב לא מניע, על הבוקר - לא מניע הרכב, מנסה לסדר - לא הולך, מתקשר לעבודה 

הבוס שלו כבר בקריזה: 'אמרת שאתה תגיע היום בזמן!' 

אומר לו: 'כן אבל מה אני יעשה האוטו ז...' 

בקיצור, הוא בחובות ואין לו כסף עכשיו לקחת מונית עד לעבודה והוא מעדיף לקחת אוטובוס, נועל את האוטו בקריזה והולך לכיוון האוטובוס, איך שהוא מגיע לתחנה - מגיע האוטובוס לא של התחנה, אלא אוטובוס אַחֵר, עבר ליד על השלולית - מילא אותו מים כולו מלמעלה עד למטה כולו מים! איזה יום מנחוס, אַה? נו מגיע עוד אוטובוס - לא עוצר ועוד אוטובוס מלא ועוד אוטובוס והוא בקריזה 

וכל רגע מנהל העבודה מתקשר: 'נו, מה קורה אתך? איפה אתה? נו,' 

לך תסביר לו עכשיו... מגיע באיחור של שעה-שעה וחצי (60-90 דקות) לעבוד, בא להפעיל את המכונה שהוא עובד אתה - משהו שמה נתקע התקלקל, בקיצור 'אחלה' יום, כולם עצבנים עליו; 

- 'נו, מה קורה אתך? למה מעכב את כל הליין? כל הזה מתעכב בגללך....' 

נו, מה אתם אומרים על יום כזה? אני אשאל אתכם: אחד כזה שמגיע הביתה יש לו סבלנות עכשיו ל- "הנה אבא!" -??? 

לכן צריכים לבדוק: מי נכנס הביתה, אם זה בעלך באמת או שהוא עכשיו עב"ם...:)

ושאלו את הגברים: 'נו וכבר אחרי שאשתך חייכה לך מה אתה רוצה עכשיו לקבל מאשתך?' 

אז רוב הגברים אמרו: 'לא משנה מה, העיקר משהו חם; קפה, תה, מרק, משהו חם' 

- 'ואחרי זה מה?' 

- 'עכשיו שתעשה מה שהיא רוצה שתגיד מה שהיא רוצה - אני יודע שאני נחתתי בבית'.

אתם שמים לב? אלו שארגנו את הסטטיסטיקה - הם הטעו את הנשאלים! נו מי יכול להגיד לי למה הם הטעו את הנשאלים? שמעתם כבר שלוש (3) שיחות!  דחילקום, מה היתה הטעות של השואל בסקר? 

העוגה של הרב אריה לוין זצ"ל;

שאלה מטעה: "מה אתה רוצה לקבל מאשתך" אתם רואים איך מ... אותנו הפוך? השאלה היתה צריכה להיות: 'מה אתה רוצה לתת לאשתך?'.

מספרים על הרב אריה לוין זצ"ל זת"ע: שכשהוא היה מגיע הביתה הוא לא היה נכנס ישירות לבית, מה היה עושה? מהבוקר הוא היה מכין לו בארון חשמל עוגיה, חתיכת עוגה בתוך שקית והיה שַׂם את לו זה בארון ואז לפני שהוא נכנס הביתה - הוא קודם כל מוציא העוגיה ומברך 'מזונות', הוא קודם כל נרגע, עכשיו הוא כבר לא רעב, הוא לא לחוץ ואז הוא נכנס הביתה. אתם מבינים איזה חשיבה על השני? 

אבל אנחנו מגיעים הביתה יש לנו דרישות! 

- 'מה, אני הלכתי ללמוד, אני הלכתי לעבוד, לפחות שהיא תכין לי משהו לאכול, משהו שאני אוהב!" 

אייייי. 

11. מילתא דבדיחותא? (כמה אפשר לעזור?2)

לא יודע אם ספרתי לכם את הבדיחה הזאת: על איזה אברך אם סיפרתי  - תעצרו אותי, בלאו הכי אני לא אעצור...:) 

אז איזה אברך שאשתו בקשה: 'נו, בא תעזור לי פה לסדר וזה...' 

לנקות והוא במקום לסדר ולנקות - רק מפריע! 

אמרה לו: 'עזוב-עזוב-עזוב, לך תלמד בכולל לך תלמד תאמין: זו העזרה הכי טובה, אתה רוצה לעזור לי? לך תלמד' 

הלך וחזר אחרי חצי שעה (30 דקות), 

אומרת לו: 'מה קרה?' 

אומר לה: 'מה, כמה אני יכול לעזור לך!' 

אם זה לעזור לאשה - מספיק...:)

שמחה גדולה להיות... תמיד!

כמה אנחנו חסרים בהבנות הראשוניות של ערך לאשה, של הבנה: מה זה חיי נישואין, מה זה קשר אמיתי אייייי.

אז הרמב"ם פוסק: 'וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן' אף אחד לא אוהב להיות עם בן זוג עצבני ורגזן, מי יכול לחיות עם אחד כזה? - זה כל הזמן מתח, כל הזמן אנרגיות שליליות בבית, מי יכול לסבול את זה? אין רוגע נפשי, לא רק לאותו אחד שהוא עצב ורגזן - לכל הסובבים אותו כולם סובלים. צריכים לסבול את ההתנהגות שלו. 

אתם יודעים פעם אמרתי: שמי שכועס - מעיד על עצמו שהוא טפש! למה? כי אם זה שהרגיז אותך הוא טפש - אז גם אתה טפש!! למה? כי ירדת לרמה שלו, נו, אתה לא יודע שהוא טפש? אז ירדת לרמה שלו אם הוא טפש! נכון? אתם מסכימים או לא? 

- מסכימים! כן!!! 

ואם אותו אחד שהרגיז אותך הוא חכם? - אז אתה גם טפש אם אתה מתרגז! למה? כי אם הוא חכם – סימן: שיש משהו במה שהוא אמר שאולי לא הבנת, כי חכם הרי לא ירגיז אותך סתם, אז אם כן כעסת - סימן שאתה טפש! אז אדם שכועס; בכל מצב - הוא טפש. בין אם זה שהכעיסו היה חכם ובין אם זה שהכעיסו היה טפש, אז למה אתה כועס?

עכשיו זה שכועס בדרך כלל מי סובל? - זה שכועס קודם כל! וזה שנִּחְשֵׁש אותך – מפסוט: שעכשיו אתה כועס! אם הוא עשה את זה בשביל לנחשש אותך, אז אם כעסת - יצאת טמבל. 

רבותי! צריך לדעת: עצבות - זה אחד הדברים הגרועים ביותר שיוכלים להיות לבני אדם! אין כלי יותר גרוע לעבודת ה' מאשר עצבות, אתה יכול בעצבות להרוס את כל החיים שלך ואת כל החיים שסובבים אותך, אדם צריך להיות כל הזמן בשמחה!! זה חיב להיות שמחה חיצוני העיקר זה השמחה הפנימית, אושר הפנימי, ההרגשה, השמחה בפנים: 'ישתבח שמו!' 

מה יכול לגרום לך הדבר הזה? כתוב: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט ט) אם אתה הולך ישר עם הקב"ה בלי עוואנתות, עושה רצונו יתברך - אתה תמיד תהיה מפסוט, אם אין לך קפידות וטרוניות על אנשים אחרים - אף פעם לא יהיה לך פה עצבות, תמיד תהיה שמח. אבל אם אתה כועס על איזה משהו, אתה פה כועס {בלב} אתה לא יכול להיות שמח. אתה רוצה להיות שמח? אל תקפיד על שום אדם בעולם, ואז ברוך ה' אין לך ספקות בעבודת ה' ואם יש ספקות - הולך לרב מקבל תשובה, - שלום, שלום! 'כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות!' (מצודת דוד על הפסוק במשלי ל טו: "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב") שקט נפשי. 

התורה נותנת לנו את כל הכלים איך להיות שמח בפנימיות שלך, מי שלא שמח עם כל זה, אז נותנים לו עצות 'ובעקבות הפעולות נמשכים הלבבות'; תעשה פעולות שמחות, תשמע מוסיקה כמו שצריך, לא מוסיקה פסולה, דברים כשרים, תשיר, תרקוד, תעשה פעולות של שמחה - ותגרום לשמחת הלב. וחיצוניות יכנס לפנימיות. 

אבל צריך לדעת: שבמקור באורגינל זה הפוך! אם יהיה לך שמחה אמיתית שמחה של תורה שמחה של יראת שמים שמחה של שלום - אז הריקודים והשמחה לא יהיו פעולות חיצוניות, הם יהיו פעולות שנובעות משמחת הלב שלך! יצא החוצה ממך, כי יש לך שמחה בפנים שהיא שופעת החוצה, היא מקרינה כלפי חוץ את השמחה הפנימית שלך. צריך להגיע לזה וזה עבודה. 

בכעס אחד יכול לאבד 70 שנה של טובה!

איייי. רגזנות - על כל דבר אתה יכול להתרגז, על כל דבר אפשר להתעצבן, מה התועלת? מה אתה מרויח מזה?! תחשוב.

אז יש ענין לפעמים להראות את עצמך כאילו אתה כעוס, אבל כתוב: שח"ו לא יכנס הקפידה באמת לתוך הלב, רק כלפי חוץ מותר להראות את עצמך, ועדיף שגם זה לא, רק אם זה צורך מסוים ולחינוך ילדים כלפי הילדים, אבל שוב: להזהר לא באמת לכעוס.

כשאדם מתרגז וכועס - הוא לא שולט בעצמו, כמו שאמרו חז"ל: 'כׇּל הַכּוֹעֵס - כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ!' (נדרים כב.) 'כָּל הַכּוֹעֵס - כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע"ז!' (רמב"ם דעות ב ג) וכמכניס אל זר אל תוך לבו ['הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד' שבת קה:] וכו' וכו', בשביל מה לך כל זה? הרי עכשיו כשהגעת לדבר כזה - לך תטהר את הלב שלך מההתחלה עכשיו! 

ולא רק זה, אמרו חז"ל: 'יכול לאבד שבעים (70) שנה של טובה - בכעס אחד!' בשמים נתנו לו עכשיו 70 שנה טובות, כעס אחד - מחק הכל! לא חראם (חבל)? שווה את זה? שווה שבעים שנה של טובה? בא תגיד לי: רגזנות אחת ששווה דבר כזה. אבל זה דרכו של היצר: לעבוד עלינו; 'אתה צודק! אתה חיב!' וכו'. 

עצבות או חרדה?

יש בעיה היום שלצערנו שכיחה והיא קשורה לענין של העצבות, בדלת האחורית, יש דבר כזה שנקרא "חַרַדוֹת" לצערנו הרב! אומרים שבסטטיסטיקה יש שליש (1/3) מהמדינה עם חרדות בדרגות שונות, עקב כל המצב בכלכלי הבטחוני וכו' וכו' שליש מהמדינה בחרדות בדרגות שונות! 

נתון יפה אם זה היה: 'שליש מהמדינה חרדים', הבעיה שיש שליש מהמדינה חרדים אבל לא מהשי"ת, אלא מיצה"ע...! 

והתופעה הזאת של חרדות, כבר נתקלתי בכמה וכמה זוגות, שחשבו: 'שיש להם בעיה של שלום בית!' 

וכשישבתי אתם התברר: שאין להם שום בעיה של שלום בית, יש לאחד מבני הזוג חרדות והשני פשוט לא יודע מה זה? ולא מבין אותו! וזה שיש לו חרדות הוא בעצמו לא מבין את עצמו - ואז נוצר מציאות של פיצוצים ביניהם! וכשאתה מבין: שיש ביניהם בעיה של חרדות ולא של שלום בית - אתה מסביר לבני הזוג מה זה פחות או יותר הדבר הזה, קשה לו לעבור את זה כי מי שלא עבר את זה - הוא לא מבין, אבל אתה מסביר לו: שזה בעצם לא בעיה של שלום בית, יש פה בעיה שאדרבא! שהוא צריך לעזור או היא צריכה לעזור לבין הזוג או לבת הזוג לצאת קודם כל מהמצב שהוא נמצא בו ואז הכל יחזור על כנו, אבל כל זמן שאחד מבני הזוג נמצא במצב הזה -אי אפשר לבוא אליו בטענות! אפשר רק לעזור לו. ומצב כזה גורם הרבה בלאגן בין זוגות, פשוט אחד לא מבין את השני.

יש אנשים שלא מבינים לדוגמא שכאשר האשה נמצאת בהריון או אחרי לידה, עקב השינויים הפיזיולוגים שיש לה בגוף, יש לה כל מיני תופעות, בלאו הכי ההתנהגות שלה משתנה, כל אשה אחרי לידה - זה אשה אחרת! יש לך אשה חדשה עכשיו, זה להתחיל מחדש, אז אנחנו הגברים צריכים להבין את זה, זה דברים פשוטים מה שהיא עוברת, אתה יודע מה זה להיות תשעה (9) חודשים בחרדה?! ובדאגה ולחצים ומה שאתה לא רוצה... ואח"כ להגיע ללידה - שמי יכול לתאר את זה בכלל! ואח"כ אחרי הלידה. 

דיכאון לידה;

יש תופעה לדוגמא: שקוראים לזה הרופאים קוראים לזה: 'דיכאון לידה', תדעו לכם: שזה חרטה! זה המצאה של הרופאים!! לא יודע מאיפה הביאו את החרטה הזאת, מה קשור דיכאון ללידה? בתורה שלנו כתוב: "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" (תהלים קיג ט) אז מה זה דיכאון לידה? זה בדיוק הפוך ממה שכתוב בתורה! 

מה שהם מתכוונים זה שהדיכאון הזה בעיקר ניכר אחרי הלידה, אבל באמת זה לא דוקא בגלל הלידה, כבר נתפס לאנשים כאילו הלידה יכולה להביא דיכאון ואז זה מוריד לנשים את המוטיבציה ללכת ללדת!! זה לא בגלל הלידה! מה פתאום בגלל הלידה?!

זה יכול להיות קודם כל מציאות של דיכאון או חרדה בלי קשר שהיה לה לפני, וזה יכול להיות אמרתי להם שזה בעצם מהמתח שהיתה לפני הלידה בזמן ההיריון, זה יכול להיות שעקב זה שהיה לה במשך ההיריון כסאח אם בעלה או חמותה או אמא שלה או אח שלה או דודה שלה או לא יודע מה, שהכל ביחד מתחבר בכל המצב שלה וכו' וכו'. 

למה? כי הרבה פעמים קורה שכאשר האדם נמצא במתח אז בצורה ציורית אני מצייר את זה, אז כמו שעכשיו הלב נמתח-נמתח-נמתח-נמתח ואז עבר המתח ואז: 'ברוך ה'! הכל הסתדר' ואז הלב לא חוזר במכה אחת להיות מה שהוא היה, לוקח לו זמן עד שהוא חוזר ועד שהוא חוזר אז יש לו תקופה שהוא פשוט מדלדל, הוא רפוי אז יש מצב של חלישות, חלישות הגוף חלישות הדעת! 

אז יכול אדם לשבת או אשה לשבת ואז להגיד: 'יוּ מה קרה לי? אני הייתי בסדר! אז מה קרה לי עכשיו? כנראה שמשהו אצלי לא בסדר, אז אני לא בסדר...'

ואז היא החליטה שהיא לא בסדר, אז היא לא בסדר. והאדם כשהוא מתחיל להתחפר בתוך עצמו, זה כמו להתחפר בחול, אתה נותן פול גז ואז אתה עוד יותר מתחפר, אבל כדי לצאת צריך שמישהו ידחוף אותך החוצה: 'תפסיק לתת גז! תפסיק להתחפר!' 

'באופן טבעי מה קרה לי? ממה זה קרה לי? ממה זה בא? ממה זה התחיל?' - ככה מתחפרים... 

ואז היא שומעת סיפור על מישהי אחרת: 'יוּ אולי זה גם לי ככה? יוּ ואולי זה קורה עכשיו? גם?...' ווווו הופ הופ הופ הופ הופ הופ, 

אחת כזו או אחד כזה אפשר להאשים אותו?! - צריך לעזור לו לצאת מהמצב שהוא נמצא. 

עכשיו הרבה פעמים אתה מנסה לדבר עם הבן אדם לנסות לעזור לו 

והוא אומר לך: 'אתה לא מבין אותי בכלל! אתה לא מרגיש מה שאני מרגיש...' 

עכשיו לך תשכנע מישהו שאין לו בעיה - שאין לו בעיה, כשהוא בטוח: שיש לו בעיה! אתה יכול לשכנע אותו!? – קשה! אייייייי.

ואנחנו יודעים: שמבחינה פסיכולוגית, אנשים יכולים להרגיש כל מיני הרגשות - אפילו שאין להם כלום! הוא יכול להרגיש מחנק והוא יכול להרגיש שהוא הולך להתעלף, הוא יכול להרגיש שהוא הולך למות ודפיקות בלב והוא מרגיש ככה - ונהיה לו ככה...!

אם אשה יכולה להיות בהיריון מדומה - אתם מתארים לכם הריון מדומה? אז תבינו מה זה הכח של הדמיון! עכשיו לך תסביר: 'שאין כלום!' 

- "מה אין לי כלום? אני מרגיש! אני עובר!! איך אין לי כלום"!!!

אז אחד כזה אתה יכול לבקש ממנו: 'שיהיה שמח!' או שתהיה שמחה ולחייך? הוא בתוך עצמו הוא לא מבין מה יש לו 

ואומר: "קודם כל שאני יצא מהמצב שבו אני נמצא ואח"כ אני אחייך" 

ואז הוא מתחיל לחפש: "במה אני לא בסדר? אולי עשיתי משהו לא בסדר?" 

הוא מתחיל לעשות לעצמו חרקירי ועל כל דבר הוא חושב שהוא: 'לא בסדר!' ולאט לאט הוא מתחיל לאבד את הבטחון העצמי שלו וככה זה האדם יכול להידרדר ולהידרדר-ולהידרדר-ולהידרדר... 

אהבת ה' אלינו!

אייייי. כמה צריך להתחזק בבטחון בה'! שהקב"ה אוהב אותנו!! ודואג לנו ושומר אותנו בכל מצב אפילו שאנחנו על הפנים, אין כמו האהבה של השי"ת - ישתבח שמו לעד! כמה הוא אוהב אותנו - עם כל הפאדיחות שלנו, עם כל הצרות שאנחנו עושים, אין כמו אהבת השי"ת אלינו. 

והקב"ה ציוה אותנו ללמוד ממידותיו, וכך דורשים חז"ל על הפסוק: ״וְאַנְוֵהוּ״ — 'הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ, מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם — אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם' (שבת קלג:) כל זה את האהבה שהקב"ה משפיע לנו ממנה אנחנו צריכים ללמוד ממנה, איך להשפיע על הסובבים אותנו וקודם כל לבן הזוג! לבת הזוג!! לילדים!! 'עניי עירך קודמים' אבל 'עניי ביתך עוד יותר קודמים' (בבא מציעא עא.) קודמים לכולם.

וכך הישוב נאה ומשובח!

ממשיך הרמב"ם ואומר: 'וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי!' 

שמעתם איך הוא מגדיר את זה? 

'וְיִהְיֶה עָלֶיהָ מוֹרָא מִמֶּנּוּ וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו' בהסכמתו, 'וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמַרְחֶקֶת כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן. וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח!' זה לשון הרמב"ם לשונו הזהב! 

הסתפקות במועט;

אומר שלמה המלך: "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (משלי יז א) 

שמעתם? טוב שבבית יוכלו אנשים סלטים, סלט! מאשר הבית מלא סטייקים - אבל מָלֵא רִיב. בית מָלֵא זִבְחֵי רִיב. לא צריך לחפש מה שיש לאחרים, וכך כתוב בפרקי אבות: 'וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם' (אבות ו ה) אדם שיודע להסתפק במה שיש לו, שמח בחלקו - לא חסר לו כלום. ברגע שאתה מרגיש שחסר לך משהו - אתה כבר אדם חסר, זה כבר בעייתי, צריך להיות שמח במה שנתן לך הקב"ה; בין אם זה בן הזוג שלך - זה מה יש, או בת הזוג, בין אם זה בילדים שלך - זה מה יש, בין אם זה בפרנסה שלך - זה מה יש, בין אם אין לך בית ואתה חי בשכירות - זה מה יש, בין אם יש לך אוטו מעפאן - זה מה יש, כל מה שנותן הקב"ה - זה מה יש. אם יתן משהו יותר טוב? - ישתבח שמו! אבל ללכת להשתגע על זה? ולעבוד מהבוקר עד הערב מהבוקר עד הערב - בשביל מה?! בשביל שלא תראה את אשתך ולא את הילדים? מה עשינו בזה? 

היום לצערנו הרב! תעשו בדיקה, כמה זמן יש לך להיות עם אשתך? כמה זמן אתה נמצא עם הילדים? – קטסטרופה! דקות ספורות, תבדקו, אתה נמצא עם אשתך והילדים, דקות ספורות, עכשיו בדקות הספורות האלו כמה אתה נמצא אתם באמת? כבר יש לך דקות ספורות, איך הם נראים? - מזעזע! 

אבל אנחנו מצליחים להתעצבן באופן טבעי: 'תשמע היה יום קשה... קשה... קשה...' 

'שערי תירוצים לא ננעלו'... אבל תכנס רגע לצד של הילד, כנס לצד של האשה; 

- 'מה זה מענין את הסבתא שלי איפה היית ומה עשית? אני רוצה את הצומי שלי! אני רוצה להרגיש את אבא שלי, אני רוצה לדבר עם בעלי, שישמע אותי, אין לו סבלנות? - אז מה עשינו?!'

תהיה הפסיכולוג של אשתך!

תגידו, רוב הפסיכולוגים מה עושים כשאתה נכנס אליהם? - נותנים לך לדבר! ומה הם עושים? - מנענעים בראש ומקשיבים, מקשיבים, לא תמיד אפילו נותנים עצות, מקשיבים, תשחרר-תשחרר. למה אנחנו לא יכולים להיות הפסיכולוגים של האשה? 

'כי היא חוזרת על עצמה כמו תקליט כל הזמן!' 

מה אכפת לך: תחשוב: שאתה פסיכולוג, היא צריכה להוציא.

12. מילתא דבדיחותא?

זה מזכיר איזה אחד נכנס לקב"ן (קצין בריאות נפש) הצבא, אז הקב"ן מדבר איתו ושואל אותו כל מיני שאלות וההוא מסתכל כשהקב"ן לא מסתכל - לקח דף הכניס בכיס והקב"ן קלט אותו בזוית העין וממשיך לשאול אותו שאלות וההוא קולט שהקב"ן לא מסתכל - לקח עוד דף שם בכיס, ככה איזה ארבע-חמש (4-5) פעמים 

ואז הקב"ן אומר לו: 'טוב! הנה התעודת פטור שלך' 

ואז הוא לוקח את הדף ואומר: 'אוֹ! זה הדף שחפשתי...:)' 

אז האשה צריכה: שמישהו ישמע אותה! מה, אתה מעדיף שישמעו אותה אחרים? אחרות? חברות? אמא שלך אמא שלה? בשביל מה? עדיף שאתה תשמע, ככה תוכל לכוון, להדריך כפי רצונך. אם השכנות ישמעו אותה לך תדע איזה 'עצות אחיתופל!' יתנו לה? בשביל מה? אם האשה תראה: אף אחד לא שומע אותה - היא צריכה להוציא, לך תדע את מי היא תשפיע...

מה קורה כשהנשמה חוזרת לילד בוואקום?

איך נראה הבית הממוצע? באיזה שעה קמים בבוקר? לא בית רגיל, אתם ('קהילות פז') קומנדו, אנחנו לא מדברים על הקומנדו, בית ממוצע, מתי קמים? בסביבות שש-שבע (6:00-7:00) נכון? 

עכשיו תאר לעצמך שהרי יש לילדים הסעות! נכון? תלמודי תורה וכו', אז האשה רגילה לקום בשש (6:00) סתם לדוגמא ועכשיו היא קמה באיחור שש ורבע (6:15) או ה' ירחם! שש וחצי (6:30) אתה יודע מה קורה מאותו רגע בבית? יו וואלק הבית הופך להיות על גלגלים! 

איזה לחץ: 'קומו-קומו-קומו, אחרנו! קומו-קומו-קומו!' נכנסה לחדר של הילדים: 'קומו! קומו מהר קומו! אחרנו!!' 

ואז, אתה רואה את הילדים: חלק קמים בפאניקה וחלק בלחץ חלק ככה וחלק ככה ואחד אתה רואה אותו ככה {בוהה} המום, 

היא מסתכלת עליו ואומרת לו: 'מה קורה אתך? אתה! יאל'ה קום! מה קרה? חולם לי?' 

ולמה הוא המום? כי הנשמה חזרה אליו בוואקום, כי הנשמה חוזרת כשבין אדם מתעורר, פה היא חזרה אליו ב... אז היא עדין ככה עולה ויורדת הוא עוד לא התאושש בכלל, הוא ככה מסתכל: 'איפה אנחנו?' 

שיהיה לכם ברור: הילד הזה כל היום ככה, כל היום הוא בהרגשה פנימית, כל היום הוא לא מוצא את עצמו - וזה מהצורה איך שהוא קם מהבוקר בלחץ, לא פשוט! זה מאוד מסוכן!!

אשה? - סופרמן!

טוב, עכשיו מתחיל המסע של להכין להם את האוכל את הז... תיקים פה שם זה... ריצות הלוך חזור... רואה את האמא - חבל על הזמן!

אייייי. ואז מתחיל מה? ופתאום הילדים... נכנס אחד למטבח כשאמא מכינה את הסנדוויצ'ים 

והוא אומר לה: 'אמא! הוא לקח את הקלמר שלי'

עכשיו היא צריכה לעשות על זה "סולחה" בין החבר'ה, למי יש זמן עכשיו?... 

- 'תן לו - תן לו...!'

כל זה... - ישתבח שמו לעד! 

וזה לקח את הקלמר וזה לא מוצא את המכנסים וזה נעלם לו הארנק וז... והיא צריכה עכשיו לפתור את כל הדברים האלה בתנאי לחץ כאלה! 

ופתאום היא שומעת צפצופים של ההסעה, אז היא אומרת לו: 'דוד-דוד! אם זה ההסעה תגיד לו: 'שיחכה עוד דקה עוד דקה! שלא יסע כי אין לי כסף למונית, תצעק לו...' 

יוּ איזה לחץ, נו, והנגלה הראשונה יצאה להסעה והנגלה השניה וע"ז הדרך - איזה לחץ! 

והנה מגיעה ההסעה של המעון, התינוק הזה תמיד יודע לעשות, ללכלך את הטיטול דקה (60 שניות) לפני שההסעה של המעון מגיעה, איזה קריזה 

וכבר הזהירו אותה במעון: 'תזהרי לא לשלוח את הילד שלך מלוכלך! תשלחי אותו נקי...' 

אתם מבינים איזה אשה 'סופרמן' יש לנו? אנחנו יודעים להעריך בכלל? 

למה הילד סופר אוטובוסים?

טוב, הילדים הלכו לבתי ספר לתלמודי תורה, לגנים, אתם ראיתם פעם את הילדים יוצאים מהבתים? יש ילדים שכשאתה רואה אותו סוגר את הדלת הוא עושה: 'פוווווווו...!' מהלחץ: 'פווווו...' הולך. עכשיו כמה שעות הם נמצאים שם בבתי ספר? שמונה 8(8 שעות, הם לא אתך בכלל הם רק עם האמא, מגיעים הביתה, יש ילדים שמחליטים: 'לא לבוא הביתה בזמן!' מעדיפים לא להגיע בזמן: 'עדיף שאמא תתעייף עוד קצת...' 

כן, אמרה לי איזה אמא אחת: 'לא יודעת! פעם ראיתי את הבן שלי יושב בתחנת אוטובוסים סופר אוטובוסים!' 

- 'מה אתה עושה פה?' 

- 'סופר אוטובוסים', 

- 'למה אתה לא בא הביתה?' 

- 'לא, אני תכף בא', 

- 'למה הוא עושה ככה?' 

אמרתי לה: 'יש ילדים שלפעמים אין להם לאן לבוא, מה, לבוא הביתה? ללחצים לצעקות? למה? אם זה בית מלא לחץ, מלא עצבים, מלא מריבות, הוא מעדיף: לשבת ולספור אוטובוסים בשלוות הנפש!' אייייי. 

הסגולה שהילד ירדם;

נו, הוא הגיע הביתה, עכשיו מה עושים? שיעורי בית, אוכל ועכשיו דואגים לו למלאות לו את היום בחוגים בשיעורים בענינים, ללכת לפה ללכת לשם ללמוד ככה ללמוד ככה, הגיע הביתה - השעה מאוחרת! אחרי כל מה שעבר: מנחה ערבית, כל היום מלא - ישתבח שמו! הגיע הביתה, 

עכשיו אמא שלו אומרת לו: 'טוב, אז תלך לישון, שמחר לא תאחר, ותקום בבוקר בזמן, אתה כל הזמן עושה לי צרות, כל הזמן אני צריכה להעיר אותך שתקום? תישן מוקדם - תקום מוקדם, זה סגולה! לקום מוקדם לישון מוקדם, לך תישן'. 

עכשיו הוא לא יכול לגלות לה שהיום הוא נרדם באחת החוגים או באחת השיעורים הוא נרדם! הוא היה עייף ו

המלמד רחם עליו ואמר: 'באמת מסכן! הוא נראה עייף תנו לו לנוח...' 

אז הוא לא עייף, עכשיו הוא יושב במיטה והוא לא נרדם 

ואז אמא שלו נכנסת לחדר ואומרת לו: 'נו, למה אתה לא ישן? תישן!' 

והוא מסתכל עליה אומר: 'מה זה אומר עכשיו? מה זה תישן? מה אני צריך לעשות? יש איזה כפתור שלוחצים ונרדמים? אני לא מצליח להירדם!' 

והוא מפחד להגיד את זה לאמא שלו - אז הוא שותק! 

ואומר: 'טוב אני בטח ישן תיכף, אני מאמין שאני ישן!' 

אבל הוא לא נרדם, עובר כמה דקות... 

והיא נכנסת עוד פעם: 'נו, למה לא נרדמת? נו כבר, תרדם תישן! אמרתי לך: אתה עושה לי צרות בבוקר!' 

ואז מגיע השלב הקשה! מה הוא שומע? 

הוא שומע את האמא אומרת לבעלה: 'יוסף! אבא! תקשיב, הוא לא נרדם ובבוקר הוא עושה לי צרות, עכשיו אם לא הוא נרדם הוא יתחיל לעשות רעש והוא יעיר את האחרים תדאג שהוא ירדם'. 

עכשיו האבא נכנס: 'למה אתה לא ישן? נו, תישן!' 

עכשיו זה קצת יותר מפחיד! אבל מה עושים? ואז עובר עוד כמה דקות ושוב פעם הוא נכנס, הוא עדיין לא נרדם – 'תעצום עיניים!' 

ואז הוא אומר: 'ישתבח שמו לעד! איך לא חשבתי ע"ז?' 

ואז הוא עוצם ענים חזק-חזק מה שבטוח בטוח ועל הבחטו אחרי כמה דקות הוא פותח עין אחת לראות אם אבא לא שם

 - ואבא בדיוק נכנס לחדר: 'אה! תסתובב לקיר!' 

אני אומר לכם: שגם האבא וגם האמא צריכים פסיכולוג. נראה אתכם התור הורים כשאתם לא נרדמים תגידו לעצמכם ככה תשכבו במיטה 

ותגידו לעצמכם: 'תישן! תעצום עינים! תסתובב לקיר!' 

מה, אתם נורמליים? בן אדם לא נרדם! מה לעשות? תן לו ספר תשכב במיטה יעיין בו – יירדם! מה הבעיה? הרי יצה"ע לא רוצה שהוא ישן, הוא לא רוצה שהוא ילמד, אז תן לו ספר - תראה איך הוא ירדם! מה הבעיה? 

אז אני שואל אתכם מכל היום הזה מדגם יום: כמה זמן כבר יש לכם להיות עם האשה עם הילד? אז לפחות ברגעים האלה יש לך כבר עשר (10) דקות יש לך עשרים (20) דקות חצי שעה (30 דקות) - תנצל את זה בבסט, במיטב! תשקיע בדקות האלה! אין לך הרבה מה להשקיע! אתה לא נמצא עם אשתך רוב היום, אתה לא נמצא עם הילדים רוב היום, אז בדקות שאתה כן נמצא - תן פול גז, תתן מה שצריך לתת, אבל אני עייף, אבל מה העיקר בהם? תעשה עיקר וטפל, אם אתה לומד תורה מהבוקר עד הערב ואתה לא מוריד את זה לעשיה - אז מה שווה כל התורה שלך? 'תַּלְמוּד גָּדוֹל שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה' (קידושין מ:) אם אתה לא עובד על המידות שלך ואתה לא מתנהג כמו שצריך, אז מה הענין? מה, אנחנו לומדים תורה בשביל פרופסורה? בשביל תעודות? בשביל ידע? - זה אצל הגויים לא אצלנו! אצלנו זה בשביל לקיים, 'תורה' זה בלשון הוראה, קורות חיים, לא פילוסופיה.

לא להבעיר אש בשבת ולא בע"ש;

על הכתוב בפסוק: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה ג) כתוב בתיקוני הזוהר הקדוש (תיקון מח, דף פה.): 'דכל מאן דכעיס בשבתא כאילו אוקיד נורא דגיהנם!' פרוש: כל מי שכועס ביום השבת כאילו מדליק את האש של גיהנם!! 

ומה עוד כתוב בשולחן ערוך : 'ויחשוב שנמצא המלך על ידו, הרי ישים לפהו מחסום לבל ירים קולו לפני המלך'. 

דרך אגב, הרמ"א בהלכה הראשונה כותב, שאדם צריך להרגיש כאילו נמצא ליד מלך, אם אנחנו נזכור את ה: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז ח) – 'הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱ-לֹקִים'. אז כל עוד שהקב"ה נמצא אתנו כל רגע וכי אתה יכול להתנהג כמו שאתה מתנהג?! אתה הולך ברחוב ואתה רואה ממאה (100) מטר את החבר שלך 

אתה יכול לצעוק לו: 'מ י כ א ל!!!!' וכי אתה יכול לצעוק ככה אם המלך לידך? - פאדיחות, אתה בפמליא של המלך! נו, אז מה אם ראית את מיכאל? 

'בא בא בא בא!!!' - אתה תתנהג ככה? לא תתנהג ככה, מתי אתה מתנהג ככה, כששכחת שהמלך לידך, זה דוגמא פשוטה של לצעוק להרים את הקול, לקרוא למישהו, כל שכן להתנהגות שלא מתאימה בכלל.

וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקודש: "שבערב שבת כעלות המנחה היא עת מסוכן במחלוקת בין איש לאשתו ובין המשרתים והסטרא אחרא טורח מאוד לסכסך ולחרחר ריב ולכן כל איש ירא ה' יכוף את יצרו וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת ואדרבא! יאר פניו לבקש שלום". (הביאו הבן איש חי שנה שניה פרשת וירא א, מספרו מורה באצבע אות קם')

וכן מובא במסכת שבת (קיט:): 'תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: 'שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמֹצֵא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מוּצַּעַת, 

מַלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, 

וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה: ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ. 

וְאִם לָאו, מַלְאָךְ רַע אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, 

וּמַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה: ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ!'. 

ומובא במסכת גיטין (נב.): 'הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דְּאִיגָּרִי בְּהוּ שָׂטָן דְּכֹל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲווֹ קָא מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי' - היה זוג שהשטן היה מתגרי בהם כל ערב שבת, היה ריב בכל ליל שבת, אִיקְּלַע – נקלע, רַבִּי מֵאִיר לְהָתָם - לאותו מקום, עַכְּבִינְהוּ תְּלָתָא בֵּי שִׁמְשֵׁי - ביקשו ממנו: 'שיתארח אצלהם שלוש (3) שבתות!' כדי שיהיה 'חזקה', עַד דַּעֲבַד לְהוּ שְׁלָמָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר: 'וַוי דְּאַפְּקֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְהָהוּא גַּבְרָא מִבֵּיתֵיהּ!' - כי הוא הרגיש שמה דייר קבוע...:) 

מכאן אתם לומדים חכמה: זוג שיש להם בעיה של שלום בית, מה עושים? 

אומרים לזוג הזה: 'שידאגו לארח אצלהם כל ערב שבת במשך שלוש שבתות תלמיד חכם, עם המשפחה שלו עם אשתו והילדים שיתארחו אצלכם אפילו רק לסעודת שבת - שלוש שבתות!' 

מה יקרה? קודם כל לא נעים לריב ליד תלמיד חכם, שיש אורחים אנחנו משתדלים לא לעשות פאדיחות, התלמיד חכם בודאי יאמר להם דברים ויקרין דוגמא אישית, יראו איך הוא מתנהג לאשתו, איך אשתו מתנהגת אליו וכו' וכו' ומזה ילמדו וגם זה הופך להיות חזקה: שלוש שבתות היה פנאן, לא ויכוחים, לא היה מתחים – מתאים! אז למה שלא ימשיכו ככה? אז זה סגולה ידועה, תביא תלמיד חכם שלוש שבתות, אם כל ערב שבת יש אלכם כסאח? - ישתבח שמו לעד! תראו ישועות.

האהבה לבעל שהחליקה;

בזמנו דיברתי באחד השיעורים על הענין של אהבה, 

היתה איזה מישהי שאמרתי לה: 'לפני שבאו לך הילדים אהבת את בעלך?' 

אמרה: 'בודאי!' 

אז אמרתי לה: 'אז מה השתנה מאז שבאו הילדים?' 

אז היא אמרה: 'תראה זה בעיה! מאז שבאים הילדים ואז אתה נותן הרבה תשומת לב לילדים וזה הולך על חשבון הבעל' 

אז היא אומרת לי: 'תראה האהבה מתחלקת'.

 אמרתי לה: 'גברת! נראה שאהבה אצלך החליקה, היא לא התחלקה', 

אז היא אומרת לי: 'למה?' 

אמרתי: 'אני אסביר לך: תקשיבי למה שאמרת: אמרת 'ברגע שבאו הילדים אז כבר אין לך זמן להעניק לבעלך', פחות, אמרתי לה: 'ובין הילדים עצמם?' 

אמרה: 'אוֹ! בין הילדים עצמם - כל אחד מקבל את מה שהוא צריך לקבל!' 

אמרתי לה: 'ומה עם בעלך? מסכן! מה הוא שונה מהם? אהבה זה דבר רוחני, הוא לא מתחלק הוא הולך במקביל, זה לא הולך על חשבון מישהו אחר, אם אני אוהב מישהו זה לא אומר שאני יאהב מישהו אחר פחות כי את כל האהבה שלי נתתי לו... מה פתאום? אין דבר כזה! זה משהו שהכנסת לך לראש, זה לא נכון. עכשיו לפני שהיו לך ילדים יש את הבעל שהוא קודם לכולם, אז מה קרה?' 

אלא אנשים מכניסים לעצמם לראש: 'שברגע שבאים ילדים אז הוא צריך להבין אותי, היא צריכה להבין אותי...' 

זה אחד המשפטים שהכי מרגיזים: "הוא צריך להבין אותי, היא צריכה להבין אותי"...

הסוד של נתינה לשמה;

עוד בענין מה שדיברנו בפעמים הקודמות: אמרנו שאדם צריך לתת ולתת ולתת ולתת! ומה, הוא לא אמור לקבל? אז אמרנו: שבעצם הנתינה האמיתי היא כאשר אני לא רוצה לקבל, אם אני לא רוצה לקבל - האהבה היא אמיתית, אם אני רוצה לקבל - חזרתי לאהבת עצמי, כך הסברנו נכון?  

אבל שיהיה לכם ברור: בטבע האנושי - אתה תקבל! בודאי שתקבל, אם תתן אמיתי - אתה תקבל ובדאי שתקבל, למה? כי אף אדם לא אוהב להיות 'בעל חוב', 

אם עכשיו ביקשתי ממך: 'הלואה אלף (1,000) שקל', 

נתת לי הלואה אלף (1,000) שקל, אחרי חודש החזרתי לך, אחרי כמה חודשים ביקשתי ממך שוב: 'הלואה אלף (1,000) שקל!' והחזרתי לך את זה ככה איזה חמש (5) פעמים, האם הסתיים בינינו החוב? החזרתי לך את הכסף - הסתיים החוב? 

לא! למה לא? - כי מי שעשה לך טובה אתה חיב לשוב להחזיר לו טובה. מה זאת אומרת? אע"פ שהחזרתי לו את הכסף החזרתי את הלואה, אבל אני עדיין מרגיש: 'בעל חוב!' על מה? על עצם הג'סטה עצם המצוה שאתת עשית לי אני עכשיו חיב לך, נכון? ומה יקרה אצלי בפנימיות שלי? אני כל הזמן יחפש הזדמנות להשיב לך כגמולך בשביל להרגיש: "גם אני נתתי לו!" אפילו שאני לא אתן בשיעור כמו שאתה נתת לי, אבל אפילו אם אתם לך משהו קטן, כדי שירגיע לי את הלב: "גם אני נתתי לו" הבנת? 

זאת אומרת כשאני נותן לבן הזוג צריך לזכור את זה: הנתינה שלי צריכה להיות נקיה, אבל מבחינת האמת צריך לדעת: זה שקיבל הופך להיות בעל חוב והיות ולאדם קשה להיות 'בעל חוב!' - הוא יחזיר. אבל כשאתה נותן אל תתן כדי שהוא יחזיר, כי הוא מרגיש: 'אתה נותן בשביל להחזיר? ואז בטל החוב!'.

שימו לב! אם אני מרגיש שאתה נתת לי כדי שאני אתן לך - אני לא מרגיש את החוב המוסרי להחזיר לך. מתי אני מרגיש? כשזה נקי! שנתתי לי באמת בפנימיות שלך, פה {בלב} אני מרגיש חזק ביותר את הפנימיות שלך חוב להחזיר לך, כי אני מרגיש: 'שזה לשם שמים!' או לשמי, לתועלתי ולא תועלתך. כי אף אחד מאתנו לא אוהב להיות בעל חוב, כולנו אוהבים להיות הלארג'ים שמחלקים כסף מאשר הקמצנים. נכון או לא? ככה זה הטבע האנושי! מה לעשות? צריך לדעת להשתמש בזה בחכמה. ולא לפחד: לתת מכל הלב!

קדש עצמך במותר לך;

דברנו על הענין של "אל תהיה נבל ברשות התורה"  יש משפט הפוך על דרך החיוב שאומרת אותו ענין: "קדש את עצמך במותר לך" (רש"י דברים יד כא) גם שמה שמותר לך - לא צריך להיות להטן! 

מה ההבדל ביננו עם ישראל לבין אומות העולם? - אומות העולם אצלהם ההגדרה: 'קדושה', זה קשור לענין של פרישות, של נזירות, אז אדם הופך להיות קדוש. אצלינו לא, פרישות זה ענין בפני עצמו ונזירות זה ענין בפני עצמו, זה לא קשור לקדושה. אצלנו הקדושה היא כל פרט ופרט מחיינו, כל דבר אתה צריך לקדש, כל מה שהוא חול - אתה צריך לקדש אותו, לכן אצלינו הענין של החיים בין בני זוג - זה שמה יש את הקדושה. אבל אצל הגויים: מה פתאום? מי שרוצה להיות קדוש - תהיה נזיר! תלך שמה לאיזה מנזר... אני לא יודע איפה, תתנתק מנשים תתנתק מ... מה פתאום? והוא לא מתחתן, זה אצלהם. אצלנו – לא! שיא הקדושה של עם ישראל - נמצאת בעצם בתוך הבית היהודי, בתוך הבית שלנו שם נמצא שיא הקדושה, בדברים הכי קטנים, בפרטים הכי-הכי קטנים - שם יש את הקדושה של עם ישראל. ולכן בלאו הכי אסור לזלזל בפרטים הקטנים, כי שמה נמצאת הקדושה הכי גדולה ולכן: "קדש את עצמך במותר לך".

מצוה לפרסם: הכח האדיר של הנשים!

 נסיים: לפני כמה שנים טובות ראיתי חידוש של הרב פינקוס זצ"ל - שמצוה לפרסם! 

כתוב: 'עשרה (10) קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה (9) לקחו הנשים' 

והעשירי מתווכחות אתו גם...:) 

והעשירי - התחלק בין כל ברואי העולם! 

אז רוב המפרשים - מפרשים את זה לגנאי! 

אבל הרב פינקוס - אומר חידוש מדהים! 

הוא אומר ככה: 'עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, "שיחה" אין שיחה אלא תפילה, ומבאר: שזה לא מדובר על שיחת חולין אלא זה מדובר על תפילה, עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה לקחו הנשים, מה זאת אומרת? 

שהרי כתוב על עם ישראל: "אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב" (ישעיה מא יד) וישראל משולים לתולעת; מה תולעת כוחה בפה - אף גם ישראל כוחם בפה, מה הכח של הגברים בפה? לימוד התורה, מה כח הנשים בפה? תפילה. 

ואיך אנחנו יודעים את זה? כתוב: 'וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִילָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ' (ברכות לב:) ואצל מי הדמעה מצויה? אצל האשה, אייייייי. יוצא שהשיבר של התפילה נמצא אצל האשה, אם היא תתפלל עם דמעות - היא תפתח את כל השערים של התפילה! 

שמעתם? אז יש לה כח אדיר! ומצוה לפרסם לנשים. 

עכשיו יש בעיה: מבחינה פסיכולוגית כשאתה אומר למישהו: 'שהוא נודניק!' - אז הוא יהיה נודניק, 

אתה אומר לו: 'אתה עצלן!' - הוא יהיה עצלן, אסור להדביר סטיקרים על בן אדם, הדבקת לו סטיקרים - ככה הוא מתנהג.

ברגע שהדביקו על נשִַׁים את הסטיקר, את המדבקה ואמרו להן: 'אתם פטפניות!'

- אז הן אומרות: "זה אני, אני אשה! מה לעשות?" 

ובאמת? סתם עבדו עליכן! הטעו אתכן, אם במקום הפטפוטים היא היתה מתעסקת בתהלים ובתפילות, על בעלה ועל הילדים וכמובן על עם ישראל ועל משיח וכו' - אנחנו כבר מזמן היינו נגאלים כולנו! בין בכלל ובין בפרט. כי השיבר של התפילות נמצא אצל האשה.

אז מצוה לפרסם. יש לכם-לכן כבר את המפתח? נו תנצלו!

דמעתה מצויה – סכנת נפשות!

מאידך, צריך לדעת שזה שכתוב: 'שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה' (בבא מציעא נט.) - זה סכנת נפשות! צריך להזהר. 

הבן איש חי כותב: ששום דמעה של אשה אינה חוזרת ריקם, אם אשתך בכתה - זה בול פגיעה! זה רק ענין של זמן לתוצאות, אבל דמעה שלה זה בליסטרה, זה וואחד טיל, זה לא פשוט. 

והגמרא מספרת ע"ז מעשה: על האמורא רב רחומי! שהיה תלמיד חכם! לא אדם פשוט אלא תלמיד חכם, כל השנה (365 יום) לומד, לא רואה את אשתו כל השנה, אתם יודעים איזה מסירות נפש גם של הבעל וגם של האשה. מגיע מתי לנופש? מגיע ליום כיפור, בא ליום כיפור וחוזר במוצאי כיפור, אתם יודעים שבכיפור אסור להתקרב לאשה, אתם יודעים על איזה דרגות מדובר? ופעם אחת (1) בערב כיפור הוא התמהמה באיזה סוגיה הוא התעכב והיא ראתה שהוא התעכב ירדה לה דמעה! 

אומרת הגמרא: איך שירדה לה דמעה - ירדה המרפסת שהוא ישב עליה - כל המרפסת ירדה יחד אתו והוא מת במקום! (כתובות סב:)

ואני שואל אתכם: וכמה דמעות היא הורידה אח"כ על זה? היה כדאי הדמעה? אבל אין! כבר אי אפשר להחזיר, זה פגע בול, אתם יודעים מה זה דמעה? 

עכשיו, ממה נובעת הדמעה? מאיפה היא באה? היא תוצאה של מחשבה, המחשבה יכולה להיות מחשבה חיובית ויכולה להיות מחשבה שלילית, השאלה: מה עומד אחרי הדמעה? 

דוגמא: הבעל שלה מרגיז אותה, 

אז יש אשה שאומרת: 'איזה בעל! אין, הוא לא מבין אותי, איך הוא לא יודע לכבד אותי?! איך הוא? איזה בעל!' - דמעה כזאת קטלנית! - ה' ירחם. 

אבל יכול להיות אותה סיטואציה כאשר אותה אשה חושבת אחרת ואומרת: 'איזה בעל יש לי - ה' יברך אותו! השי"ת תן לו להבין את מה שאני שידרתי לו, שהוא לא הבין, תן לו חכמה בינה ודעת, תן לו...' 

אם מאחרי הדמעה הזאת, לפני שהדמעה יורדת יהיו מחשבות חיוביות על הבעל - זה יעשה את הפעולה, זה ישיג את המטרה שהיא רצתה, כי הדמעה פוגעת בול, בין לחיוב בין לשלילה. 

עכשיו, מה המטרה? להתנקם בו לקבל עונש? הרי גם לך יכאב אם הוא יקבל עונש, אבל המטרה שלך: שהוא יתקן את מעשיו ויעשה את מה שאת חושבת שהוא צריך לעשות, אז לפחות כשאת בוכה - תחשבי נכון! וזה וואחד אחריות, אוייויויויויו. 

יזהר אדם לא לצער את אשתו רח"ל, הונאת אשתו - זה דבר חמור ביותר! יזהר מאוד. 

(פם פררררם פם פם. השעון אמר: 'מספיק...!'? 

שבוע טוב לכולם!