עין יעקב - שבת נג-נו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העניין. יעקב, אנחנו בפרק תשיעי,

דף פז עמוד ב', עוד נג'.

השיעור היא למשמת הנזכרים

לתוך

נפטרי עמו ישראל בשנה זו, ובכללם אליהו בן ישועה, יהודה בן ישועה,

ליך בן וולו,

אהרון בן יפה ו...

לאה בת בתיה,

אהרון כוכבי בן משה,

וגם אברהם בן נקדם, וגם...

ליזה בצרה,

וגם למשמת מרדודי, אליהו בן אסתר.

תניה,

יש פסוק בשמות י״ט, וישב משה דברי העם אל אדוני,

וכתיב יגד משה דברי העם אל אדוני.

מה אמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, וישב משה ויגד משה?

ומה אמרו ישראל למשה, שמשה צריך להשיב?

ומה השיב משה לפני הגבורה?

אז שלושה שאלות, מה משיב משה, מה אמרו ישראל, ומה אמר משה?

אומרת הגמרא, זו מצוות הגבלה,

דברי רבי יוסי ברבי יהודה.

רבי אומר בתחילה, פירש עונשה דכתיבה יישב משה,

דברים שמשבבין דעתו של אדם,

ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיבה יגד משה,

דברים שמושכים ליבו של אדם כמו אגדה.

הרוצה שיפתח ליבו

בלימוד התורה, ילמד דברי אגדה,

ממעילה יפתח ליבו גם לדברים עמוקים יותר.

ואי כדאמרי בתחילה, פירש מתן שכרה דכתיבה יישב משה, דברים שמשיבין דעתו של אדם.

תדעו לכם ככה וככה, תקבלו שכרה. אז או, רגע, רגע, זה משתלם.

אז אנחנו נעשה את המצוות.

ולבסוף פירש עונשה.

דכתיבה יגד משה, ואין אגדה אלא לשון קשה, דברים קשים לאדם כגידין.

תשמע שישי, שישי בחודש.

שישי בשבת.

קשיא לרבנן.

מה זה, הכל נהיה בוו? מה הולך פה?

אומרת הגמרא הנמי רבי יוסי, שישי למאי.

רבא אמר לחנייתן,

לחנייתן, סליחה, שחנו.

רבא אחא בר יעקב אמר למסען.

שנסעו.

וכמפלגה בשבת דמרא, היו במראה.

דכתיב כאשר ציווך ה' אלוהיך.

ואמר רב יהודה אמר רב כאשר ציווך במראה.

כתוב

על משה רבנו.

פסוק בפרשת חוקת.

ויזעק, כמדומני, ויזעק משה אל השם.

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

שייקח את המטה וישלך אל המים, וימטקו המים.

אני לא זוכר כרגע את הפסוק,

שם שם לו חוק ומשפט ושם נישאו.

אומרים רבותינו הקדושים, אפשר לפרש את זה לשני הכיוונים.

מטה זה מלשון תן להם צ'פחה,

ואז ילמדו.

או שמה שאתה,

מה שנקרא רק תדריך אותם.

ויורהו השם עץ וישלך אל המים, וימטקו המים, שם סמנו חוק ומשפט ושם נישאו.

אז משה רבנו אמר אי אפשר לחנך אותם, תראה ריבונו של עולם, איזה עם קשה עורף זה.

עושים ככה, לא טוב להם, רוצים זה, רוצים ככה. עוד פעם יש להם תלונות, מה הולך פה?

אז משה זועק לקדוש ברוך הוא, מה אומר מראה לקדוש ברוך הוא? ויורהו השם עץ.

אתה רואה את העץ הזה? עם זה אתה יכול לחנך אותם.

קח את העץ הזה, ויורהו השם עץ, וישלך אל המים,

וימטקו המים.

אז מסבירים ומפרשים דברים נפלאים, מה זה וישלך אל המים וימטקו המים?

הוא אומר, ברגע שאתה משליך עץ, המים נהיים מתוקים?

בקנה סוכר, יש קצת סוכר, אז אתה יכול להגיד, אולי אם זה ישהה שם הרבה זמן,

אז יכול להיות שקצת ימטקו המים.

אבל איזה עץ מצינו שאתה משליך אותו והוא נהיה מתוק?

התשובה היא או של לתת שפחא,

ואז הם ישבו ללמוד בכוח, ואז ירגישו מתיקותה של תורה,

או לפתוח איתם בדברים קלים.

זאת אומרת, אין להם משהו, אגדת, תן להם משהו, ככה,

מעשיות של חז״ל. למה? אתה בא עכשיו ללמד אותם תוספות.

אתה בא ללמד אותם עכשיו הלכה.

הוא עכשיו, הראש שלו עכשיו בזכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, את הקישויים, את הבצלים.

אתה רוצה שעכשיו הוא ידע מה התוספות אומר?

זה לא עובד ככה.

תן לו משהו מתוק כדי שהוא יטעם.

ממילא אם הוא יטעם את המתוק הזה, הוא יוכל באמת להרגיש מה זה המתיקות

של התורה הקדושה.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם ככה,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אז תנסה אותם. מה הניסיון שצריך לעשות?

הניסיון שצריך לעשות זה להשליך.

אז הוא לוקח את המטה הזה והוא משליך להם, נותן להם וורד טלח אחד. נותן להם וורד קטן, חידוש יפה,

וימתקו המים, נהיה להם מתוק.

ואז מה אומר הפסוק?

שם שם לו חוק ומשפט, ושם נישאו.

הגיע איתם עד לדרגה של לחוקק חוקים ומשפטים של התורה הקדושה.

זאת אומרת, אתה רואה שאתה יכול לבנות מה שנקרא מערכה שלמה, עולם שלם,

בזכות מה? בזכות

דברים קטנים, בזכות חידושי תורה קטנים.

לכן,

אדם שרוצה להתחיל ללמוד, לא יכול ללמוד תורה.

תתחיל ללמוד מה שאתה אוהב קודם כל.

זו השיטה.

קודם כל, תלמד מה שאתה אוהב. ממילא אתה תתרגל לשבת הכיסא,

ממילא אתה תתרגל, מה שנקרא, לשמוע דברי תורה. אם תתרגל לכל זה, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, הוא יעלה מה שנקרא למעלה,

למעלה, למעלה, והשתבח שמו לאט.

אז הוא מגיע כבר לדרגות רמות ונשגבות, עד כדי כך שהוא יכול להגיע לדרגה של לימוד עיוני לעומק.

יפה.

אז זה מה שהם עשו שם במראה,

מקום שהיה להם מר, ומשם יצאה באמת המתיקות.

דכתיב, כאשר ציווך ה' אלוהיך, ואמר רב יהודה, אמר רב, כאשר ציווך במראה.

ומר סבר השבת, יפקודי.

התחומין לא יפקודי. דהיינו, נצטוו על עניין שבת, תחומין לא.

ומר סבר התחומין נמי יפקוד.

אז גם על עניין של מה? של התחומין,

גם הם נצטוו במאמרים של עשרת הדיברות,

שמור את יום השבת לקדשו, וכולי.

שם הם נצטוו לדבר הזה. וזה מה שאמרנו, שם שם חוק לא משפט,

שם שם לא חוק ומשפט, ושם ניסעו.

דהיינו, לומדים, הנה, הלוך אל מייסל, זה הניסיון עכשיו, בוא נראה, נבדוק אותך.

נד תשמע,

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבע עשר, שחטו פיסחים, ובחמישה עשר יצאו, ולערב לקעו בכורות.

לערב סלקא דעתך?

הרי מה כתוב הפסוק?

ככה חצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, אז איזה ערב?

אלא מבערב לקעו הבכורות, הכאבי בטן שהם חטפו התחיל בלילה,

בערב.

ואז יצאה נשמתה, מתי? בחצות.

ואותו היום, איזה יום היה? חמישי.

למה?

למה היום חמישי? כי קריעת ים סוף הייתה, מתי?

שבת.

אז בוא נראה.

ואותו היום חמישי בשבת היה.

מדי חמישר בניסן חמישי בשבת,

ריש ירחא דאייר שבתא,

וריש ירחא דסיוון חד שבתא.

א' בסיוון מה שנקרא, ואז יוצא שו' בסיוון,

הם קיבלו את מה? את התורה, זה החשבון.

עומדת הגמרא, קשיאה לרבנן,

אמרי לך רבנן, אייר דאו שתא עיבורי עברוה.

יכול להיות שאייר של אותו שנה עברו אותו.

ככה, לכן זה יצא להם.

אבל אתה יכול להסביר שזה היה? מתי קיבלו את התורה?

מיד שיצאו ממצרים?

לא.

הלכו עוד במדבר, התעכבו, התכוננו, ואז הגשברון נתן להם את התורה.

תשמע ויהי ביום החודש הראשון בשנה השנית, באחד לחודש הוקם המשכן.

תנא אותו היום נטל עשר עטרות.

ראשון למעשה וראשית.

ראשון לנשיאים.

ראשון לכהונה.

ראשון לעבודה.

ראשון לירידת האש מן השמיים.

ראשון לאכילת הקודשים.

ראשון לשיכון שכינה.

ראשון לברך את ישראל.

ראשון לאיסור הבמות, מה שנקרא המזבחות הפיראטיות.

ראשון לחודשים.

ומדריש ירחא דניסנדא, אישת האחת בשבה,

דאישתקד ארבעה בשבה, דתניא.

אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת, ואין בין ראש השנה לראש שנה,

אלא ארבעה ימים בלבד.

יוצא מפה שהיה להם סך הכל הפרש של ארבעה ימים.

ואם הייתה השנה מעוברת,

היה צריך להיות להם חמישה ימים, לא ארבעה ימים.

וָאָבֶל אֶרֵשִרְךָ דאִיָר מָאָל אֶשִרְךָ ד־אִיָר מָאָל אֶשִרְךָ ד־סִיּוָן שַבֶּתָה.

קַשְּׁיָא בְן לְרְבִי יוֹסִי בְן לְרְבָנָן. למָה? כי לְרְבִי יוֹסִי שִבעה חסֵרִין עַבּוּד.

וְלְרַבָנָה שָמֹנָה חסֵרִין עַבּוּד. אז כן, מֶרְכָּ הַיָמִים שִבעָה או שְמֹנָה.

תָּשְׁמָה ד־תָנֵה בסֶדֵר עָלָם.

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים ב־־ארבע עָשָר שָׁחַת וְפִסְחֵין ב־חְמִישָה עָשָׁר יצאו ואותו היום ערב שבת הָיָה.

וְמִדֵרֵש יָחַד אֶנִיסָן עַבְשְׁבָת רֵשִׁר אַיָר אַיָר חַד בְשָׁבָת.

וְסִיוָן בִתְרֵה בְשָׁבָה.

קַשְׁיָה לַרְבִי יֹסִי.

אמר לך רְבִי יֹסִי הָמָנִי רַבָנָּן הִיְ.

תַּשְׁמָה רְבִי יֹסִי אומר בשְׁנִי עלָה מָשֶׁה לָשָׁמִים וְיָרָד.

בשְׁלִישִי עלָה וְיָרָד.

בְּרְבִי יַרַד וּשֹׁוּוּ לָא עָלָה וְמָאחר שְׁלָא עָלָה מְהִכָּן יְרָד.

עוד מאיפה הוא יַרָד? הוא לְמַטָה הרֶה. בשְׁמָה צריך להגיד שהוא יַרָד.

אלָא בְּרְבִי עָלָה וְיָרָד.

בְּחַמִישִי בָּנָה מִזְבֶּח וְהִקְרִיבָּ עלָוּ קֹרְבָן.

בְּשִׁישִי לא הָּהָה לָא הָּפְנָאֵי.

מה אִּלָה?

מְשֹׁם תֹּרָה?

לא. מְשֹׁם תֹּרָח הַשָׁבָּה.

גם משה רבֶנו התכונן לכבודה של הַשָׁבָּה.

יפה.

נ״ה.

דָרָש הָוּ גְלִּלָה עלֵי דֵּרַבְחִיסְדָה.

ברִיך רַחְמָנָה דִּיִב אֲרִיָנְט לִתָאֵי.

לְעַם תֶּלִתָאָי.

על יֵדי תֶּלִתָאַי בְיּם תְלִתְאָי.

בֶּאֶרְךָה תֶּלִתָאָי.

יפה.

מבורך הקדוש ברוך הוא.

שמה?

שנתן לעם ישראל תורה שנקראת משולשת.

תורה, נביאים,

כתובים.

זה משולש.

לעם תלִתָאָי, עם ישראל,

שהוא נקרא עם המשולש,

העם הנבחר,

השלוש.

למה הוא נקרא עם השלוש?

שיש לנו כהנים,

לווים וישראלים.

על ידי תלִתָאָי, דהיינו, על ידי השלישי, שמי זה היה?

אהרון,

מרים, או מרים ואהרון, ומוישה.

אז משה זה הבן השלישי.

אז על ידי תלִתָאי,

ביום תלִתָאי, ביום השלישי, מה שנקרא, שפרשו ממנו מנשותיהם,

כן, היו נכונים ליום השלישי אל תִגשו אלישה,

כמו שאמרנו,

ביחד ליטאי,

דהיינו בחודש השלישי,

כי החודשים מתחילים על פי התורה מניסן.

ואז יש לנו ניסן,

אייר סיוון, סיוון זה קבלת התורה בחודש השלישי.

יפה מאוד.

אז יש לנו פה הרבה שלשות.

בסדר?

ניתנה התורה על ידי משולש,

ביום משולש,

ביחד משולשת לעם משולש, התורה עצמה משולשת. יפה מאוד.

כמאן?

שואלת הגמרא, כמו מי? כרבנן.

יש פסוק בשמות י״ט, ויתייצבו בתחתית ההר.

אמר רבי עבדימי, בר חמא,

בר חסה, יש אומרים,

מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם הר כגיגית,

ואמר להם, איומים,

אם אתם מקבלים את התורה, מותר,

אבל אם לאו, שם תהיה קבורתכם.

קבע להם עובדה, הרים את ההר, עקר אותו,

במקומו, אמר עכשיו,

מקבלים את התורה או לא?

מתחיל לטפטף עליהם את הסלעים.

אה, בהתחלה חולות, אחר כך סלעים.

אחר כך האבנים יותר גדולות. נו, מקבלים או לא? אם לא, אני עוזב.

בום, נגמר, שם תהיה קבורתכם.

לא, ריבונו, שאנחנו מקבלים.

אז מה אנחנו אומרים? זה שואלים רבותינו.

אז מה אנחנו אומרים שהקדימו נעשה ונשמע? אנחנו שמחים? או, אנחנו הקדמנו.

עם פזיזיי,

אותו אמרה בגמרא על אותו אחד שאמר, אתם פזיזים, שהקדמתם.

נו, נעשה לנשמע לא יודעתם מה כתוב, ועלו פה. הנה פה,

הרי אנחנו יודעים שהקדימו נתן להם את התורה באיומים.

אז מה אתה רוצה?

אם אחד גדול,

מאפיונר ככה גדול, בא מאיים על מישהו קטנטן,

אז הוא לא יגיד כן?

ודאי שהוא יגיד כן, יש לו ברירה אחרת? אין לו ברירה.

או מוות או כן.

אז הוא בוחר, הוא בחרת בחיים למען תחיה, אז מה אתה רוצה?

התשובה היא,

אחר כך עשינו שוב פעם קבלה.

מתי זה היה?

או-טו-טו פורים, בימי אחשורוש. הדר קיבלו בימי אחשורוש, תכף נראה את זה.

אז בואו נראה.

מלמד שכפר הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב,

ואם לאו, שם תהיה קבורתכם.

אז הנה זה איום.

אמר הרב אח אבר יעקב, מכאן מודעה רבה לאורייתא.

מה זה מודעה רבה לאורייתא?

הודעה חשובה לכל הציבור.

אמר רבה, אז הנה, קיבלנו באיומים את התורה.

אמר רבה, פלפיקן, הדור קיבלוה בימי אחשורוש.

בימי אחשורוש, אחרי שהרביצו שם, אה?

טקילות, ויסקי, עניינים, אה? נענו להם.

חגגו בסעודתו של אותו רשע,

כשהוא לבוש בבגדי כהן גדול. מבהיל.

לבוש בכבודו ובעצמו אחשורוש בבגדי כהן גדול,

מניח לפניו את כלי המקדש

ועושה שם סעודה, והיהודים רואים ושותים ולחיים ושמחים. אה,

אתם לא זה?

אני אביא עליכם גזירה.

מה נעשה?

בגזירה הולכים להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מקטן ועד גדול. למה?

שימו לב איך זה משתווה.

קטן וגדול היו במעמד הר סיני.

קטן וגדול נמצאים במה? בעניין של נס פורים.

אי אפשר להתחמק.

שמה אתם אמרתם, אה?

שכפיתי עליכם מרקיקית, נכון?

לכן קיבלתם את התורה, מה שנקרא בזה.

עכשיו אתם תרצו בעצמכם לקבל את התורה.

מה הם עושים? מטענים, וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים. מי?

מקטן ועד גדול.

אין חוכמות.

מה קרה? הולכים להרוג את כולם.

אה, זאת אומרת שאתם חפצים בקדוש ברוך הוא.

אם אתם חפצים בקדוש ברוך הוא ובתורתו, מכאן מודעה רבה לא ראיתה.

הודעה חשובה, ריבונו של עולם,

אנחנו קיבלנו את התורה.

זאת אומרת, אנחנו מגלים בדעתנו שמה שכפית עלינו הר כגיגית,

אנחנו בתוכנו רצינו.

זה לא בגלל האיום של ההר.

ריבונו של עולם, אנחנו ודאי שמפחדים ממך.

בכל מקום

אנחנו מפחדים ממך, כי אתה נמצא, אבל אנחנו קיבלנו את התורה, כי רצינו לקבל את התורה.

לכן, אף על פי שלא שמענו,

בכל אופן רצינו את התורה לקבל. אם רצינו לקבל את התורה, ממילא אנחנו מסכימים.

לכן אומרים חז״ל, הדור קיבלו בימי אחשוורוש, חזרו.

הדור זה לחזור.

חזרו וקיבלו את התורה בימים של אחשוורוש, שוב פעם.

לא בגלל שאחשוורוש או המן רצו להשמיד אותם.

זה היה סיבה למסיבה.

אבל בגלל שהם ידעו שהקדוש ברוך הוא

הוא זה שמנהל את העולם.

ולכן הם מטענים, אחרת יכלו לגזור, טעניתי יום אחד.

כבר לא מספיק יום אחד?

שלושה ימים.

לתקן איזה שלושה ימים? שימו לב איך זה משתווה.

שלושה ימים של ההכנה שלהם במתן תורה.

שלושה כנגד שלושה.

דכתיב קיימו וקיבלו היהודים.

קיימו,

מה קיימו?

הרי אתה טוען שהם עכשיו קיבלו. אה, קיימו את כבר מה שקיבלו.

זאת אומרת, איך אדם עושה תשובה אמיתית?

הרמב״ם כותב בהלכות תשובה,

תנאים לתשובה.

אבל איך אדם עושה תשובה אמיתית?

יעזוב רשע חטאו וישאב אל מחשבותיו וישוב אל השם ורחמיהו, ואלה לא אבכיר בלסלוח.

הוא צריך להחליט בדעתו, אני עוזב קודם כל.

ברגע שהוא עזב,

עוקר את דעתו מהמנהגים שלו הלא טובים, מהדברים הרעים שלו,

ממילא פה מתחילה התשובה בעצם.

זאת אומרת, אם הוא עדיין נשאר במנהגים הרעים שלו, אז אין סיכוי שהוא בתשובה.

זה שהוא שם כיפה לבנה ואולי קיבל על עצמו ציצית, זה לא נקרא תשובה.

תשובה זה שהוא מקבל בדעתו, אני מעכשיו ואילך לא חוזר לאותו מקום שהייתי,

לאותו בעיה שעשיתי.

אני מתרגל משחק עם תחווה קשה.

לכן קיימו וקיבלו היהודים את מה שכבר הם קיבלו במתן תורה יפה. נו.

ואמר חיסקי אמי תכתיב בתהילים ע' ומשמיים משמעתה דין ארץ ירא אב ושקטה.

אם יראה, למה שקטה?

כשאדם מפחד, יש רעש או לא?

או, ודאי שיש רעש.

השיניים נוקשות

אחד בשני.

זאת אומרת, יש לו איזה פחד, הלב פועם במהירות, הוא מפחד.

הוא לא רגוע, היסטרי.

ואם שקטה הארץ,

אז למה יראה? אז איפה היראה פה?

לא מסתדר, או שקטה או יראה. אי אפשר להגיד גם שקטה וגם יראה יחד.

אלא בתחילה הארץ יראה,

ולבסוף שקטה. כתוב שם שאפילו ציפור לא ציצה.

אה?

כמה פעמים אנחנו מודים לבורא העולם? קמת בבוקר, אתה שומע את ה...

של הציפורים, אה?

אתה צריך להודות לבורא העולם.

שם לך מוזיקה נעימה ברקע, שתהנה בנחת, תקום לעבודת הבורא.

אתה לא קם למשהו שקט, שעמום.

עכשיו ראיתי,

פרסמו דבר מיוחד.

אומרים שיש יותר מדי הרי גזים רעילים וכל מיני חומרים רעילים והכול.

אז אמרו, מה נעשה בבנייני רב-קומות,

שיהיה הרבה חמצן, שלא יהיה רעיל והכול.

אז נחייב כל קומה וקומה לקבלן שיעשה שם עציצים כאלו.

ואז כל הבניין מכוסה בצמחייה, והצמחייה היא מביאה חמצן,

וזה מביא בריאות לאדם. בקיצור, ישתבח שמו בריאו עולם, ככה אנשים יהיו בריאים.

ככה אנשים יהיו בריאים?

נכון, זה בסדר, זה לפי העניינים של הטבע.

אבל אדם שאין לו תורה ומצוות ומעשים טובים,

אין לו סיכוי להיות בריא.

השם ישמור, הוא יכול לקפוץ מגג, הוא יכול לתלות את עצמו,

הוא יכול לעשות כל מיני דברים שהוא ישמור,

לקפוץ מהגשר, לקפוץ לפסי רכבת,

יכול לעשות הרבה דברים.

אדם שאין בו תורה וירת שמיים, אז אין לו חיים, אין לו שום דבר, הוא מרגיש ריק, ריק, הולך ריק,

בוהה, ואז ממילא מתחילים כל מיני ג'ננות,

ואז השם ישמור מוצא אותו בבית משוגעים.

למה? מה גרם לו לכך?

אז אפשר להאשים את כל העולם חוץ מעצמו.

הוא עצמו גרם לכך

שהוא לא עשה משהו עם עצמו.

ומה זה לעשות משהו עם עצמו? זה לא לעבוד,

אלא זה לעבוד את השם.

זה לעשות לעצמו סדר-יום בעבודת השם.

תפילה, בלימוד תורה,

בלימוד מוסר,

בבין אדם לחברו, במצוות, במעשים טובים.

זה נקרא לעבוד את השם ברמח איברים ששגידים.

אז לכן בתחילה הארץ היא הריאה, ולבסוף היא שקטה. ולמה היא הריאה, שואלת הגמרא, כדרש לה,

כשדאמר ישלה כשמאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי.

מה זה ההיא היתרה של השישי?

ביום הראשון כתוב הערב ויהי בוקר יום אחד.

יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי.

פתאום יום שישי, יום השישי. מה, בגלל שמוכרים שתי חלות?

מה, בגלל שעושים קידוש?

למה ה? מה התוספת הזאת? השישי.

מבהיל, אה, אה.

מבהיל, אולי זה היה ריאה? בואו נראה.

אומרת הגמרא, כן,

היתר הלמה לי מלמד

שיתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית.

ואמר להם,

אם ישראל מקבלים את התורה, אני עושה איתכם הסכם, מעשה בראשית.

מה זה מעשה בראשית? שמיים, ארץ, בריאה, צמחים, הכל.

עשה איתם, גוש ברוך הוא, הסכם. למה, האדם נברא ביום השישי, נכון?

ערב שבת.

אמר, אני עושה איתכם הסכם. מה ההסכם שאני עושה איתכם?

אם עם ישראל מקבלים את התורה, כי רק העולם קיים בשביל עם ישראל, לא בשביל אף אומה.

אם עם ישראל מקבלים את התורה, אתם מתקיימים.

אם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. מדי פעם הגדוש ברוך הוא נותן לנו זיכרונות, אה?

שם איזה צונאמי, פה איזה רעידת אדמה,

פה איזה ברקים, שם סלעים נופלים, זה מה זה?

להורות לנו שהוא יכול לשנות את סדרי בראשית,

הוא יכול לשנות ולהפור את הכל אם הוא רוצה.

אלא מה?

הגדוש ברוך הוא לא רוצה, הוא נותן לנו הזדמנות, הלו, תתעורר.

אני קצת מרקיד אותך ככה, כמו בנפה, שמרקידים את הקמח, מרעיד אותך קצת.

אוי, זה מלחיץ.

זה מלחיץ, כמו שלא תיפול הלוסטרה היקרה, אה?

אתה דואג.

אני מנער אותך עכשיו, אני מרקיד אותך, תתעורר בעבודת השם, אני רוצה ממך משהו.

לכן הארץ רועדת.

מפיל עליך סלעים, הלו.

בום, נפל הסלע בדיוק לידו.

היה צריך ליפול עליו, נפל לצידו.

וכל דבר ככה.

שמרו, הוא נותן לך סימן.

למה זה לא נפל עליך?

יכלתי לתת לך צ'פחה, ונגמר הסיפור.

מה ינצח אותך פה בעולם?

כן נתתי לך כדי שתתעורר בעבודת השם אליי.

תתעורר!

תסתכל מי נמצא מעליך,

זה לא מהפיצוץ.

בורא העולם, הוא זה שהוא מכוון את הכל, הוא מסדר את הכל.

אז תתבונן, תסתכל, תראה.

פעם סיפר אחד מהמגידים,

הוא אומר,

הוא עלה לאיזה אוטובוס

עם אשתו,

היה צריך לנסוע הביתה כנראה, מאיזה מקום, מאיזה שיעור שהוא מוסר באיזה מקום,

ואז הוא מגלה במקום שהוא רוצה לשבת מפתחות.

מישהו שכח מפתחות?

זה מפתחות של בית.

אז הוא ניגש לנהג,

הוא אמר, אני יכול רגע, לפני שאתה ממשיך לנסוע,

להכריז של מי המפתחות, השבת אבידה.

הוא אומר לנהג, בסדר, הוא נותן לו את המיקרופון,

השבת אבידה, למי לבד מפתחות? כבר מסתכלים, בודקים בכיסים, לא בתיקים, לא, לא.

לנו לא.

עכשיו, זו תחנה, מה שנקרא תחנה מאספת.

אז הוא אמר, בטוח שמישהו ירד ועבר לאוטובוס אחר, כנראה זה המפתח שלו.

בסדר גמור.

אז הוא אומר הנהג, תעשה לי טובה, אני יורד,

לבדוק של מי זה המפתח, כמה דקות תחכה לי.

הנהג הזה היה כנראה עצבני. אמר לו, עזוב, לא מחכה לך, אני נוסע, נוסע. שמעת?

שמעת? אתה שחור לבן ערב, אני נוסע, לא מחכה לך.

ההוא ראה שהוא לא יצא איתו ראש, אמר לו, תקשיב,

אם השם רוצה

שאתה תיסע,

אז כבר היית נוסע מזמן.

אבל השם לא רוצה שתיסע, השם רוצה שאני אחזיר את המפתחות,

ואני אקיים מצוות השבת אבידה.

בגלל שהשם רוצה שאני אקיים את המצוות השבת אבידה, אתה לא תיסע.

הנהג צוחק, מחייך לו, אומר לו, על מה אתה מדבר בכלל?

טוב,

תקשיבו טוב, מוריי ורבותיי, הוא לוקח את המפתח,

ויורד, ועובר אוטובוס, אוטובוס, אוטובוס, עד שהגיע לאוטובוס האחרון,

ואיזה זקן,

אומר, כן, זה המפתח שלי.

עכשיו, שתבינו, הוא באוטובוס האחרון, מרחק איזה חמישה, עשרה אוטובוסים, בתור האוטובוס שלו הוא כבר נסע מזמן,

מה שנקרא.

והוא מביא לו את המפתח, והוא אומר לו, תקשיב טוב,

בזכותך אני היום אכנס הביתה.

יום גשום, סוער,

ואם אני לא הייתי מוצא את המפתחות, אין לי בית, הייתי הומלס ברחוב.

הייתי נשאר ברחוב, מה הייתי עושה? תודה, מתחיל לברך אותו.

שיהיה לך טוב.

שיהיה לך פה, שיהיה לך שם.

טוב, עכשיו הוא רוצה לחזור לאוטובוס.

טוב, עד שהוא מסיים את הברכה איתו, השתבח שמו לעד,

תודה רבה, ירד מהאוטובוס,

מתקדם, מתקדם, מה הוא רואה את הקו שלו, נגיד זה היה קו 100?

הוא רואה את האוטובוס עד שם, השתבח שמו לעד.

והוא רואה, טוב, האוטובוס זה, ושומע, מתקרב, מתקרב, שומע קצת צעקות, נו, גברת, תיכנסי, נו!

ופתאום הוא עולה,

הוא אומר לנהג, אתה רואה? הנה,

ואני עשיתי גם השבת אבדה, גם מצאתי, גם זה, גם החזרתי, והנה אתה עוד חיכית לי. ההוא מסתכל עליו, הנהג בהלם היה,

מסתכל עליו ואומר, אתם הדתיים, לא יודע מה יש לכם, אתם איזה סייעתא דשמיא.

הוא אומר, אני אגיד לך את האמת,

אני מזמן הייתי צריך לנסוע, פתאום לא יודע מה, עלתה איזה זקנה לפה,

והיא עיכבה אותי עד שהיא עולה רגל לרגל, ועוד פעם אחורה, ועוד פעם קדימה, וזה,

ועד שהיא משלמת, ובקושי שומעת, והכול, ותראה מה זה, הספקת להגיע.

אז זה שאדם עושה, ישתבח שמו, בורא עולם, מצווה, לכבוד השם ידבר, במאה אחוז, הגדוש ברוך הוא,

מסדר לו את הכול, מה אתה חושב, הוא אומר,

אשתי, הייתה צריכה לנסוע לבד,

ואני הייתי צריך זה, ומי יודע מה, אה,

היה שם עוד משהו,

זה בסיום, הוא אומר, אחד מהנוסעים שנסע באוטובוס, שעלה לאוטובוס,

אז הוא אמר, חבר'ה, של מי התיק הזה?

וזה היה התיק שלו.

מתברר שאת התיק שלו,

כנראה מרוב שאנשים העמיסו את האוטובוס בתיקים והכול, התיק שלו נפל למטה.

ואז הוא עלה לשאול, של מי התיק הזה?

כדי שאותו בן, אין מקום כבר למטה, שהוא יכניס את זה, וזה היה התיק שלו.

הוא אומר, תראו מה זה, בזכות מצוות השבת אבידה שעשיתי,

והתאמצתי והכול וזה,

הקדוש ברוך הוא, מה עשה? עשה לי שבת אבידה לדברים שלי.

סידר לי את אותו יהודי שימצא את הזה,

והכול ישתבח שמו לכבוד השם יתברך.

הרי שאדם עושה לכבוד השם יתברך, הקדוש ברוך הוא עושה לכבודו.

אין חוכמות.

נמשיך.

אז זה העניין של ההי היתרה,

מלמד שהקדוש ברוך הוא מתנה מעשה בראשית תנאי.

אם עם ישראל יקיימו תורה ומצוות ומעשים טובים, תדעו לכם, בשביל זה אתם נבראתם,

בשביל זה אתם קיימים. אם לא, אתם חוזרים בחזרה לתוהו ובוהו.

שמעתם? מבהיל.

ואם לאו,

אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

זה מה שקרה עם דור המבול.

היום יש לנו כל מיני השם ישמור ויציל מין בשאינו מינו.

אתם מכירים את זה.

ההוא מתחתן עם ההוא, היא מתחתנת עם ההיא, בר מינן איזה מביא לדברים האלה.

ממש מסכנים.

מסכנים, אין להם תורה,

אין להם יראת שמיים, אין להם כלום. מחפשים כל מיני דברים.

אז כשפוגשים תמיד אנשים כאלה, מה הם אומרים?

אה, אתם החשוכים.

אנחנו החשוכים. רגע, רגע, רגע.

אם אתם טוענים שאנחנו מהדור הישן, בואו נעשה חשבון.

יש ספר בראשית,

שם כתוב שדור המבול היה לפני החורבן, נכון?

זאת אומרת שאתם הישנים, אנחנו החדשים.

אז מה אתם קוראים לנו החשוכים ואתם האור?

להפך, אתם החושך.

כי מה עשה הקדוש ברוך הוא אחריהם?

תוהו ובוהו, נגמר, מחק את הכול.

למה?

כי הם רצו לשנות מדרך השם יתברך.

אמר הקדוש ברוך הוא לסדרי בראשית.

אם הם לא עושים את רצוני יתברך, אז מה?

אני משנה סדרי בראשית.

אם אני משנה סדרי בראשית, ממילא אין להם מה להיות בעולם.

לכן מובן שהם החושך, ואנחנו,

ברוך השם, נמצאים באור הקדוש.

נעבור בעזרת השם למוסר. סיימנו באות נו כולל.

נעבור לפה ליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו.

אמן.

הדלקה.

בדיוק סיימנו לא מזמן חנוכה.

אז הנה,

יש את הקשר.

הדלקה עושה מצווה בנרות שבת ובנרות חנוכה.

וכמו שנכתוב בערך נר,

והדלקת נרות בבית הכנסת, גם כן מצווה. אכן, האשכנזים נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת.

לפני כל תפילה, אם תשימו לב, יש להם בית מנורה כזה שם, מדליקים,

איזה מי חשמל.

אם זה, אצלנו, בבתי הכנסת שלנו,

יש מה שנקרא את האור שמדליקים לכבודה של התפילה.

כדכתיב, יש פסוק בישעיה חף דלת טוו.

היום אחינו האשכנזים גם קראו בישעיה מפטירין.

בכל יום שחל בו תענית

באחד מהצומות, האשכנזים מפטירים בהפטרה,

דרשו השם בהימצאו קראו ביותו קרוב.

זו ההפטרה שהם מפטירים תמיד.

אנחנו מפטירים בזה פעם בשנה, בדרשו השם בהימצאו.

בסדר, באחד מהשבתות, כמדומני, של בין תשעה באב או אחרי ראש שנה, זה הזמן שאומרים את ה... דרשו.

יפה.

אז מה כתוב שם בישעיה טכדלת טוו?

באורים כבדוה,

זאת אומרת, אתה בא לבית הכנסת, אתה לא יכול לשהות במקום של חושך.

אתה צריך שיהיה אור.

היום השתבח שמו, הסינים עשו את הלדים.

אתה מדליק אחד, זה מאיר לך אור יקרות כזה, נותן לך אור,

נותן לך שמחה, נותן לך הכל.

אבל כל מה שהם עשו, לכבוד מי זה?

לכבוד מי זה? לא לכבוד הבתי עבודה זרה שלהם, אך ורק לכבוד עם ישראל.

שימו לב, כל מה שהעולם עושה, בשביל עם ישראל.

את מי מאשימים?

את עם ישראל. תמיד עם ישראל אשם.

למה? כי הכול בשביל עם ישראל, השתבח שמו.

אז כתוב בהורים, כבדו השם, אמנם כבר מילתי אמורה שצריך שיהיה אדם בוחר בין טוב למוטב

ומי שאין לו כך, כל כך הרווחה כדי לקיים אחוז בזה, דהיינו להדליק נר

וגם מזה, במקום שייתן נרות ושמן לבית הכנסת שבלא נתינתו לא יחסר כי אין ציבור עני,

והרי זה דומה קצת למטיל מים לים.

כאילו מה, אני צריך להביא שמן? תראה, בית הכנסת הזה של מיליונרים יש לו הרבה כסף, לא צריך, לא פה, לא שם.

נכון, זה לא נראה כמו שאתה מוסיף אתה בקבוק מים לתוך ים.

ונאי דמצווה כאהבת שים מצווה נעשית בממונו, כי יש מצווה שהאדם יעשה, הוא אותה מצווה עצמה.

נכון שרבים עושים, נכון שיש תורמים מכל מיני מקומות שהם תורמים, לא, אבל המצווה שאתה תעשה אותה.

ואם אתה מרגיש שאתה מוסיף מים לתוך הים, באמת המצב קשה.

אבל אם אתה מרגיש שאתה חלק מהמקום,

צריך גם לתמוך במקום.

בזמנם, כשהיו עושים את המי שבירך,

הם אמרו בעבור שמתנדב למאור.

אתם זוכרים? מה זה העניין למאור? דהיינו לחשמל.

יש מקומות מסוימים היום,

והגבאים אמרו, הרבה הוצאות יש לנו מה נעשה, איך נחסוך,

אבל עשו כל דבר עם כסף.

מכיר את זה? כמו באיצקוביץ'.

יש מזגן, אתה שם חמישה שקלים, פועל לך, לא יודע, לעשר דקות, רבע שעה.

אז יש מקומות שככה עשו גם לחשמל.

שם כזה קופאץ', משחיר, בן אדם בא ורוצה ללמוד.

אין מי שיחבא.

הוא עכשיו שקוע בלימוד, שכח, יצא מבית המדרש, השאיר את האור דולק.

או שהוא חושב שצריכים לבוא אחריו איזה קבוצה של אברכים ללמוד.

אז הגבאי מסכן, בחור אחראי, רוצה שהכל יהיה מסודר, רוצה שלא יהיו לו נזקים והוצאות גדולות,

כי סך הכל זה הקדש.

ולא תמיד בן אדם מבין את המשמעות ואת החשיבות של דבר של הקדש.

לפעמים הוא מזלזל.

לכן הוא עושה את הקופה הזו, גם הכנסה טובה לבית הכנסת וגם כמובן שזה שומר על המקום, שלא יתקלקל.

אז אדם שרוצה ללמוד, בא, שם כמה שקלים, נדלק לו האור,

או נדלק לו המזגן, פתר את הבעיה. דבר חכם וטוב.

אבל יותר טוב אם ייתן אותם הנרות ואותו השמן לעני הגון או לתלמיד חכם שידליק נר בשבת או ילמד לאורן.

אז אם הוא רוצה לתת,

הוא יודע שהמקום הזה, ברוך השם, זה מקום מבורך,

אבל מקום אחר זה לא כל כך מקום מבורך.

או שיש איזה עני תלמיד חכם שאין לו מה ללמוד.

בזמנם לא היה כמו היום תאורה. היום יש לך תאורה מיוחדת לשבת, כזה כמו

איזה שולחני כזה, שאתה מסובב,

יש לו כמו כזה פלסטיק כזה שמחסה אותו. אחרי שאתה גומר ללמוד,

עושה חושך, אתה יכול לישון.

אתה מסובב אותו בחדרה, נפתח, ויהי אור, אתה יכול לשבת ללמוד, המנורה דולקת שם כל השבת כולה. זה לא נכבה.

אז אם הוא יודע שיש תלמיד חכם כזה, שאין לו כסף לשמן הזה,

והאור,

כמו שכתב הטור והשולחן הארוך וכו', זה משרה את האווירה בבית של השמחה.

כשאדם נמצא עם מנורה אחת ונמצא עם שלושה-ארבעה מנורות,

מרגיש הבדל, ודאי שמרגיש הבדל.

כשהוא נמצא עם פנס במקום חשוך והוא נמצא עם פרוג'קטור,

או-הו מרגיש הבדל.

זה נותן לו שמחה. אור זה דבר משמח.

ולכן אפילו ביום יורצייט, יש לו אזכרה, כה יעשה.

כי כפי אשר יגדל המצווה, כך מוסיף לעשות נחת רוח לנפש אוריו,

אם לא שעושה משום מקרא דחייהו דשכיבה,

כדי שלא ירננו אחריו.

דלב כולי עלמא יד אקיטוב למיבט קדן. לא כולם יודעים שזה דבר טוב,

אבל לא יהיה הרבה בהדלקות אם אין ידו משגת כל כך.

אם יש לו לתרום, יתרום,

אבל לא שהוא עולה לתורה 100 שקלים ואין לו שקל בארנק,

ואחר כך, נו, הגבאי צריך לנדנד לו. נו,

נו, אתה התחייבת, קנית תפילה לפרנסה, קנית פה, למה לא שילמת עדיין?

מה זה?

לא, אני אשלם, מתי תשלם?

מה אתה מחכה להראללה שתתקשר אליך? למי אתה מחכה?

מה אתה מחכה? לפיס?

אין לך, אל תקנה.

טוב מי שלא תדור, מי שתדור ולא תשלם.

למה צריך לזה? מסכן הגבאי.

הגבאי לא צריך להיות קורבן פסח.

באים אליו, צועקים עליו, מבזים אותו, עושים לו כל מיני שמות.

בשביל מה?

אתה לא רוצה, אל תעלה לתורה.

אתה רוצה לעלות.

יש לך אזכרה, יש לך, אני יודע מה, שמחה,

אז תתנדב, מה שאתה יכול לתת.

אין לך, תגיד, אין לי, מה לעשות?

שיעלו אותך גם העולה.

אתה לא חייב לעשות עליית שישית לקנות.

מה לעשות?

גם זה יש.

יפה.

וגדולה הצדקה יותר מן הקורבנות, כל שכן מהדלקת בית הכנסת, מהדלקות בבית הכנסת, בבית,

ובתנאי שיפריש ממונו מה שהיה רוצה ליתן לשמן ונרות,

ויקנה שמן ונרות ויתן לתלמידי חכמים ועניים

יותר על מה שהיה בדעתו לחלק צדקה, ותיטב להשם ולנפש הוראה. ואם איש עני הוא, וחייו, וחיי אנשי ביתו קודמים.

ויותר טוב שיקנה שמן ונרות לעצמו,

כדי שיהיה בהרווחה, להדליק נר של שבת, ללמוד, וצדקה תחשב לו מאשר ייתן לבית הכנסת.

עניי עיר הקודמים.

והכל לפי משהו אדם שאם השם ירחיב גולו וזהו כבודו, ירבה כבוד בית הכנסת בורים.

ובזה יכבד השם, ובזה יזכה לנר מצווה ותורה אור לו ולזרעו.

וראיתי אנשי מעשה, אומר הרב, שהיו מחבבים הדלקת נרות בבית הכנסת, ולא היו מניחים אותה לעשות על ידי שמש הכנסת.

אלא הם בעצמם ובכבודם היו מדליקים אותם בזמנם, מהנרות שהיו מדליקים.

אז הם היו מתאמצים ואוהלם לא נותנים לשמש לעבוד קשה.

ושמעתי שיש מקורות שמוכרים את ההדלקה.

ובוודאי שזה חיבוב מצווה ומנהג יפה ובידוע מאמרם של רבותינו זכרם בברכה בגמרא בירושלמי,

שביעית, סוף פרק ג',

שמה שזכה שאול למלוכה

היה על זכות זקנו שהיה מדליק נרות

במבואות האפלים ועושה חסד עם הרבים.

הנכד שלו, הנין שלו יצא מלך. למה?

כי הסבא רבא, מה היה עושה? היה הולך בכל המעברים הצרים,

ומה היה עושה שם?

היה מדליק שם נרות לעוברים ושבים.

שלא יפתיע אותם, אני יודע מה, איזה חתול,

איזה בן אדם, חס ושלום, איזה גוי עראל.

היה מדליק להם שם נרות,

כדי שיוכלו ללכת, שלא ייתקלו וייפלו בדרך. אה, עשתה חסד עם הזולת?

בוש ברוך הוא עושה איתך חסד.

שמה, שהנין שלך יגיע למה? לדרגה של מלוכה. וכן דבורה הנביאה

זכתה לנבואה על שהייתה מכוונת לעשות פתילות עבות לבית המקדש.

שמעתם?

לא כמו היום, קונים את הפתילות הכי זולות,

דוחפים לתוך הזה של הנר חנוכה ונגמר הסיפור.

לא, מתאמץ,

תקנו את הפתילות הכי טובות, שיהיה כמו שצריך את הנרות חנוכה.

וישבע חכם ויוסיף לקח ויעשית אשר בכוחו לעשותו, והשם ייתן הטוב. ומה טוב ומה נעים למי שהרחיב השם את גבולו,

שיהיה נר דולק לו כל הלילה,

שזה הכנה דה רבה,

לעמוד בהשכמה.

הוא רוצה ללמוד עכשיו לפני התפילה, ישתבח שמו.

לא, הוא מתנה תנאי רק בתעניות שהוא יקום.

מכירים את אלה?

הוא מתנה שהוא יוכל לקום בבוקר לאכול, קשה לו, מסכן לצום.

לא, פעם מדליקים את הנרות בלי תנאים. למה? שמה?

שיהיה לו כוח לעבוד את השם, לשבת ולעסוק בתורה, כמו דוד המלך.

חצות לילה אקום לו תודך על משפטי צדקיך.

כי רוב גירוי היצר הרע הוא מחמת העצלות להדליק הנר. אה, עזוב, לא רוצה להדליק את הנר או שרפה, שלא יהיה פה.

לא, לא, תדליק, תדליק, שיהיה מוכן.

והנה כי כן להוצאת מצווה תחשב, והשם ישלם לו בהילו.

יהי שלום בחילו.

יפה, אז נסיים ככה במאייסה, יפה.

רבנו החידה בספרו שם הגדולים מספר מעשה שהראה למהרשל הקדוש,

מחבר ספר ים של שלמה.

רבנו המהרשל החל לכתוב את חיבורה הגדולה על מסכת בבא קמא.

הוא העלה בספרו חידושים נפלאים

שעין לא שזפתם אך ספק

כרסם בליבו.

האם מן השמיים רוצים שיכתוב את הספר שלי?

היה לו ספק.

האם לכתוב את הספר הזה או לא? אם רוצים שאני אכתוב או לא.

האם בשמיים מסכימים עם הפעולה שלי או לא?

האם שמא חלילה החידושים שאני כותב הם לאמיתה של תורה או שזה לכבוד עצמי?

האם הפסקי ההלכות נכונים או לא נכונים?

התשובה לספקותיו לא הכרה לבוא רבנו המהרשל היה חיי חיי דוחק.

בנוגע לחיי הגשמיות הסתפקו ומשפחתו במועט, אך כאב לו שאין די כסף ברשותו לרכוש נרות על מנת לעסוק בתורה בלילות. אה, אנחנו מעריכים את החשמל שיש לנו?

אז מה אם יש קצת יוקר המחיה?

אבל אפשר לשבת ולעסוק בתורה, זה הברכה על הבית.

אה, ומה בזמנם היה להם נרות, מסכנים? לא היה להם כסף לרכוש נרות והיו רוצים ללמוד תורה.

לעסוק בתורה בלילות החורף הארוכים הוא פעם אחת נותר עם נר קטנטן שלא היה מספיק אלא למספר זעום של דקות.

רבנו המהרשל ניצל גם את הדקות הללו והחל ללמוד ולהעלות את חידושיו ואת פסקי הלכותיו על הכתב.

הוא חשב לעצמו שבזמן שהנר יכבה, ימשיך ללמוד בעל פה.

רבנו החל לכתוב את חידושיו ולא שם לב לנעשה סביבו. חלפה שעה

וחלפו שעתיים וכך חלף לו כל הלילה ביעף. כשסיים את לימודו שם לב רבנו,

כי עלה השחר,

הוא התבונן על הנר הקטנטן, וראה זה פלא,

הנר דלה כאילו היה בו די שמן.

נס חנוכה

או אז הבין רבנו כי מן השמיים מרמזים לו ששמחים בחידושי תור הדור וספריו הם דורון ומתנה להשם יתברך.

והמהרשל עזר אומץ ותקיפות והשלים את חיבורו הגדול, ובנוסף כתב

את פירושו על המשניות, המסכתות,

נוספות וספרים נוספים. רבנו המהרשל כתב על נס ברמז

את הדבר הזה בהקדמתו המאלפת לספרו ים של שלמה.

מה הוא כתב?

גם ניסיון אחד בא לידי בלילה על ידי נר מצווה ותורה אור.

כאילו הראוני מן השמיים ונתנו לי רשות ואימוץ כוח ממלכות הדרכייה,

ופתחו לי שערי אורה.

לומר עסוק בתורה, דון ועשור,

הווה גיבור שבחבורה כתוב על ספר.

והביא להשם תשורה,

ותלך בנתיב הישר והאמת דרך ארוכה,

ודרך

קצרה ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנין, בבקשה ורמי הרצפה יש פחות דקות ישראל לפיקר בעולם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויגדיל.