הלכות חנוכה | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יחזור בשיעור פרדין. למה אתה יושב שם?

אתה לא מפחד מן הרוח?

יש שמה מאוורר.

בכבוד, בכבוד. אפשר להתחיל. אפשר להתחיל.

תדבר על הרמקול שהוא מוקלט טוב. מה? תדבר על הרמקול שהוא מוקלט טוב. כן.

תנו רבנן.

מצוות נר חנוכה,

נר אחד,

איש וביתו.

החובה של מצוות נר חנוכה, אנחנו יודעים שקבעו שמונת ימי חנוכה

כל יום להדליק.

אז אומר כאן, המצווה היא נר אחד.

ביום ראשון נר אחד, ביום שני נר אחד, וזהו.

לכל המשפחה.

וגם מספיק נר אחד.

מצוות חנוכה, נר איש וביתו.

נר אחד, איש וביתו, כל השמונה ימים.

גם יום שני, גם יום שמיני.

והמהדרין... מה זה כל המשפחה?

אם יש לו אורח,

אם יש לו מגדל יתום, הוא כבר מצטרף.

טוב, זו שאלה, תראה בשולחן ערוך על זה.

אם הוא,

אם הוא תלוי באיזה גדר, אם הוא סמוך על שולחן, לא.

אז כמו,

לא יודע.

נר אחד, איש וביתו.

והמהדרין...

נר

לכל אחד ואחד.

והמהדרין מן המהדרין,

בית שמאי אומרים,

יום ראשון מדליק שמונה נרות,

ומכאן ואילך פוחת והולך.

בית שמאי אומרים,

מצד נר חנוכה, ויום ראשון שמונה.

הגמרא אומרת,

אחד

נר אחד, איש וביתו.

אבל ביום שני המהדרין,

מוסיפים והולכים, פוחתים והולכים. ביום הראשון

שמונה ימים,

שמונה נרות,

ביום השני שבע נרות,

ביום השלישי שש,

ועד היום השמיני, אחד.

הפוך.

חנוכה הפוכה,

החנוכה של בית שמאי היא חנוכה הפוכה משל בית הלל.

בית הלל אומרים, ביום הראשון נר אחד,

ומוסיף עד יום השמיני שמונה.

לפי בית שמאי זה הפוך.

מתחיל משמונה ומסיים באחד.

טוב,

מהי פליגה? הגמרא אומרת, פליגה,

בית שמאי סוברים כנגד הנכנוסין,

כנגד יום עם הנכנסין.

אני עושה נר אחד

ביום הראשון, נר אחד היום מספיק למצווה,

אבל מהדרין עושים עוד שבעה

כנגד הימים שעומדים לבוא.

זאת אומרת, כנגד

הניסים שהיו בימים האחרים.

אני עושה נר אחד כנגד הנס שהיה ביום הראשון,

ואני מוסיף

כנגד הנר, כנגד הנס שהיה ביום שני, כנגד הנס שהיה ביום שלושי,

כנגד הימים הנכנסים.

זה לפי,

זה לפי בית שמאי.

אה, אז אני עושה שמונה נרות ביום ראשון.

ושבעה נרות ביום שני, ושש נרות, וכן, על הפחת והולך.

ובתילל אומרים,

בתילל אומרים,

ביום ראשון נר אחד,

ביום שני מוסיף והולך.

והגמרא מסבירה,

הם אמרו נר את פרי החג,

והם אומרים, מעלים בקודש שלא מורידים.

מה הקשר בין פרי החג? מה הקשר לפרי החג? אני לא יודע.

עכשיו, תראו. זו הוכחה מהתורה,

שבתורה רואים שהצורה צריכה להיות קודם כל ככה ואחר כך ככה.

יש גם כן כלל

של מעלים בקודש.

על כל פנים,

אני רוצה לדבר על בית הלל,

שיום ראשון נר אחד,

יום שני אחד כנגד היום,

ואחד כנגד אתמול,

ואחד כנגד הימים היוצאים.

ויום שלישי,

אחד כנגד היום, ושניים כנגד הימים שיצאו.

וכן עליו יום שלישי,

אחד כנגד היום, ושניים כנגד אתמול ושלשום.

אז יש להסתפק

מה הפשט שחוזרים ביום שני עושים אחד כנגד היום ואחד כנגד אתמול.

למה לחזור את הנס של אתמול?

אתמול אני למשל ביום כז',

אז אני צריך להדליק נר בעד הנס שהיה ביום כז', קצל'ה,

ונר בעד הנס שהיה ביום כב'.

ונר שהיה ביום כ'ה'.

למה אני צריך לחזור על הניסים שהיו אתמול ושלשום? כבר עשיתי את זה אתמול,

בזמנו.

למה עכשיו אני עושה חזרות?

לא, לא. למה הרבנן ככה תקנו?

והשמן עולה יקר, לא?

אז שמה יעשה? למה הרבנן חייבו? מה לעשות? לא צריך לעשות אתמול.

לעשות נר כל יום.

אבל נהרותת היא של איזה גודל הנס.

מה, מה,

אז מה הפירוש?

לחזור על אתמול? למה אני צריך לחזור היום על אתמול?

אז אמרנו עוד פשט.

לא לחזור על אתמול,

אלא לומר שהיום יום שלישי שנעשה נס.

זה לא לומר על אתמול ושלשום, לומר על היום שהיום הוא יום שלישי.

נר אחד כנגד הנס שקרה ביום שלישי,

וגם עוד שתי נרות כדי לומר שהיום יום שלישי.

זה חיביית טרס לקדוש ברוך הוא,

שעוד פעם חזר על הנס

עד שימצאו שמן.

טוב, אז יש הרבה נפקא מינה, אני רק אומר נפקא מינה פשוטה מקודם.

אדם ששכח מלברך על,

לא, לא, נטרד, הדליק בלי ברכה

את הנר הראשון.

אנחנו מדליקים מצד ימין, הנר הראשון.

מה זה צד ימין?

לא זאת אומרת, הרי

יש

של החנוכה.

אתה הולך,

כל יום מוסיף

בצד ימין,

וחוזר לשמאל.

מברכים על הנר הנוסף?

כן.

הנר הנוסף הוא העיקר.

והשאר אני עושה גם כן על העבר.

הנר הנוסף הוא העיקר.

והשאר

הוא ההידור.

אבל מהו ההידור?

לחזור על השני עצים שעברו?

או לא, זה הידור בשלישי.

שזו פעם שלישית שנעשה לך, או פעם רביעית.

זה הידור בשלישי.

אהה, חקירה יפה.

שמעת את החקירה. האם זה דין הידור בפני עצמו?

האם זה דין הידור בפני עצמו? תחזור על זה אתמול ושלשום. מה זה נוגע לשלישי?

כלום.

אבל כשאני אומר זה, לומר השלישי,

אז באמת עוד נקודה.

הרי כל שלושת

הנרות

אומרים שזה יום שלישי.

גם החובה מצטרף

שהוא יום שלישי.

עם השניים שעברו, אז זה יום שלישי.

ואם כן, זה הידור

זה הידור בנס הנוסף. מי זה מרדכי? כן, כן. אהה.

אתה שומע?

זו החקירה, על זה אני הולך לדבר.

אני אומר דבר פשוט. אדם הדליק

את הראשון בלי ברכה.

יכול לברך מייד אחרי זה, הרי הוא עדיין עוסק בהידור.

כמו שהתוספות אומרת בפצחים דף ז',

שאדם שלקח לולב ואתרוג בלי ברכה

יכול לברך אחרי כן בעל,

על העבר,

וזה נקרא עובר לעשייתן.

הרי כתוב, אמר שמואל,

כל המצוות מברך עליהן,

עובר לעשייתן.

חייבים לברך על כל המצוות

ועוד

קודם העשייה שלהם.

ועשה, והוא כבר נטל.

אז הוא מברך בעל על העבר, אבל זה לא עובר לעשייתן.

אומר הטוספות, כיוון דה עדיין עוסק בנענועים,

זה נקרא עבירה לעשייתן. מה הפשט?

כי כל העניין שלו עובר לעשייתן,

שיהיה בולט

שהברכה היא על המדזע.

אתה מברך ועושה.

אז זה נראה יותר שהברכה היא על המדזע,

כמו באוכל. מברכים, ואחרי כן אוכלים.

אתה עושה ברכה, ואחרי כן עושה את המצוות.

לא אחרי זה, אחרי זה זה כבר לא נקרא עוד.

לא ניכר שזה בשביל המצוות.

עשית מצוות ואתה אומר ברכה.

לא, צריך לפני כן.

אבל אם אני עדיין עסוק

בנענועים,

זה נחשב עדיין כמו עובר לעשייתן.

זה הפשוט בטוספות אמר לי,

אמר לי את זה,

שמעתי את הפשט הזה מרב גדליה נדה זכר. מה הפשט הוספת בתוספות? זכר צדיק לברכה. מה הפשט הוספת בתוספות?

מה? מה הוספת בתוספות? לא הבנתי. התוספות אומר למה, איך הוא יצא,

איך הוא מברך בעל, הרי בעינן הברכה לפני העשייה.

אומר התוספות,

כיוון שעדיין עוד לא עשה את הנענועים,

זה עדיין נקרא עובר לעשייתן.

אז רב גדליה נדל הסביר.

מה? אז מה הוא הסביר רב גדליה נדל?

אז רב גדליה הסביר מה פתאום זה,

בכלל שהוא עוד לא עשה נענועים, זה עובר לעשייתן?

הרי הוא כבר יצא הנטילה. אבל הייתויים זה חלק מהמצווה.

אז מה יש?

אבל לא מברכים על ההידור.

הברכה היא על הנטילה שנטלתי.

אז זה לאחר עשייתן, זה לא לפני עשייתן.

מה התשובה? אומר הרב גדליה, התוספות מטרץ,

כיוון שעדיין לא עשה נענועים,

אז הוא עדיין עוסק במצווה.

אז לכן זה נקרא, זה כמו עובר לעשייתן,

לא זה עובר לעשייתן.

זה כמו עובר לעשייתן. מה הוורץ של עובר לעשייתן?

כי כך מורגש יותר שאתה מברך על המצווה.

אתה מברך לקדוש ברוך הוא שקידש אותך

וציווה אותך את המצווה הזאת.

אז אם אני עדיין עסוק בהידור,

נקרא עדיין עושה, זה עדיין ניכר...

אפשר לשאול שאלה?

בברית מילה, אם הוא חתך את הכל אבל נשאר לו ציצין שאינו מעקדין

יש מצווה להוריד את זה מצד זה קיילי וענווהו

פה הוא יוכל לברך?

אם הוא יוכל לברך

יכול להיות

אולי יש לחלק בין הידור של זה קיילי וענווהו

להידור של נענועים

הנידור של נענועים זה הידור בנטילה

הנטילה היא תרקיד את הארבעה מינים לקדוש ברוך הוא

מה העניין של הנענועים?

להרקיד את הארבעת פרדנסה

לכתר מינים לפני הקדוש ברוך הוא

אז ירננו כל עצי היער

לא מה שרציתי לשאול אז זה איך ליטול

אבל הנענועים זה רק זה ק'יליבנדור בציצין שלו. כאן יכול להיות, זה צריך לראות. אבל אחרי שהוא נענע והוא עוד לא עושה ת'עלל אל הוא יכול לברך על הלולב?

הזאב השתמק כן

קיפה הוא נענע אבל הוא עוד לא אמר ת'עלל אל בלולב אבל לכאורה יש מצווה גם עם ה'עלל אז הוא יוכל לברך על הלולב עד.

כן,

לכאורה כן, אבל מה שאחרי הנענועים זה חלק מהנענועים

זה חלק מהנענועים.

זה חלק מהנענועים.

הלל כולו הוא חלק מהנענועים. זה חלק מהנענועים.

אבל עכשיו, אחרי שהוא גמר את כל הנענועים,

הוא לא יכול לברך, נכון?

לא, אבל יש גמורי,

שיש אנשי ירושלים והיו לוקחים את הלולב כל היום.

מה שהיה מצווה כל היום?

תוספות במסכת סוכה, אומרים,

אפילו אם כבר עשה את הנענועים של הלל,

הודו וענה ה' משה ענה,

הרי אתה יודע, לומדים את זה, התוספות מביא את זה מפסוקים.

ואמרו

עזרנו עצר על ההר.

התוספות בסוכה מביא שבפסוק משמע שאומרים

בהנא השם הושענא ובהודו

עושים הנענועים.

אפילו גמר את הנענועים של ההלל,

כיוון שאנשי ירושלים היו נוהגים

לי אליך עם הלולב ואת רוקול היום. אז אפשר עדיין לברך? אפשר עדיין לברך. בפירוש הוא שטוס אותו. אז היום הלוכל למעשה אפשר לברך גם אחרי הנענועים בגלל, אם אחד היום רוצה להיות כמו אנשי ירושלים? אם הוא עושה כמו אנשי ירושלים. אבל גם אם הוא לא עושה, כל עוד שהוא עדיין מחזיק, הוא ממילא מקיים פה את האנשי ירושלים.

טוב, כן, טוב.

אבל למעשה נראה לי... לא, אבל אנשי ירושלים זה היה מנהג ואנשי ירושלים.

האם שירושלים זה בגלל מנהר או שיש כאלה שלומדים בפשט

שיש מצווה קיומיס להחזיק תלוי להם כל הזמן?

זה מצווה קיומיס מנתור.

ככה יש כאלה שפעם רצו ללמוד. מה, כמה אומרים מה זה? מה פתאום? אז מה זה סתם היה? זה כווימוס.

זה אומר שהמאזינים צריכים לשמוע את הרב, לא אותי.

טוב, אז תשמע.

שמעת את השאלה?

האם ההידור של נר שלישי, של שלושה נרות ביום שלישי,

זה הידור בנר השלישי,

לומר שזו פעם שלישית שנעשה נס,

עוזר הידור צדדי לזכור הניסים של אתמול?

ושלשום.

שמעת את החקירה.

אז בזה אמרנו,

אם אדם נטל,

אם אדם הדליק הראשון בלא ברכה,

אם יכול לברך.

אם נגיד שההידור הוא הידור בנר השלישי, של יום שלישי,

בנר של יום שלישי,

להגיד שזו פעם שלישית שנעשה הנס,

אם זה הידור בנר השלישי.

אז זה כמו נענועים.

אז זה כמו נענועים, יוכל לברך.

אבל אם זה רק לחזור על אתמול ושלשום,

אז זה הידור צדדי.

אז מצאנו תשובת רבי עקיבא היגר,

שהוא מחפש

עצות

לברך אם אחד נטל בלי ברכה,

הוא אומר כל מיני סניפים,

סניף אחד שיש אומרים שעובר לעשייתן זה לא מעכב,

אפשר לברך על כל המצדוד גם אחרי בדיעבד,

ויש אומרים שמברכים על הידור מצדה,

ויש אומרים, ועוד כל מיני סניפים,

וכמובן, ודווקא אם הנר עוד דולק,

וגם כן, למה הוא לא אמר באמת בגלל של כמוני עינויים?

למה הוא לא אומר בגלל כמוני הנועים או לפני ההידור?

אלא רואים שרבי עקיבא היגר הבין,

שזה חזרה על אתמול ושלשום, לא הידור ביום השלישי,

אז זה לא נוגע לנענועים. בנענועים זה הידור בנטילה.

זה המשך של הנטילה שלי,

שאני נוטל ומרכיד את ארבעת המינים לפני בוראם. גם הנענועים של האל הם המשך הנטילה?

או שזה רק הנענועים הראשונים?

מה, מסתמכ כל הנענועים.

יכול להיות עוד דווקא מיני.

אז זה נפקא מינה אחת.

אם הוא הדליק את הנר הראשון ונכבה,

יש לו עניין להדליק את ההידור?

אבל צריך שידליק שלושה.

תלוי.

אם נגיד שהוא מדליק על אתמול,

אז יצא, קו תא אין זקוק, לא?

עכשיו ידליק רק שניים.

ביום שלישי הדלקתי הנר הראשון ונכבה.

אבל אני יכול,

נשארו לי עוד שניים.

אז זה טוב.

רק לפי האל יהור רבה יכול לברך.

אם מברכים על ידי נר. שמברכים גם על ידי נר. אולי בכלל כבר אין מצווה להדליק.

אולי אם נכבה הנר הראשון כבר אין מצווה להדליק.

כי אם זה יהיה דור בנר, בנר, בנר השלישי להדליק אותו עם שלוש.

אז צריך שיהיה דלות. ברגע שהוא נכבה כבר אין עניין להדליק.

חוץ מזה אני אמרתי צריך להדליק אותו עוד פעם.

אחרת איך אתה תראה את זה שלושה ימים.

הדלקת פעם אחת, אחד,

ונכבה.

לא ראו, הנה הפרסום של איזה יום מצליף.

עכשיו תדליק עוד שניים, מה עשית?

לפי הפקידי איגר אולי באמת לא צריך לראות את זה.

מה?

לפי הפקידי איגר אולי לא צריך לראות את זה. מה זה? כל העניין של פרסומי ניסה זה שאתה מפרסם את הנס.

נו, אז פרסמתי אחד מקודם. פרסומי ניסה, אתה רואה, חז״ל אמרו

שצריך שיהיה למטה מ-20 אמה

להיות בפתח הבית,

ועוד אמרו,

עד לפני שתכלה רגל מן השוק,

המצווה היא קשורה עם פרסום הנס.

אתה מבין.

נו, אז מה הייתם? אז איך קראים? מה ההגדרה ב...

בעניין של המהדרין. האם זה הידור בנר המרכזי?

בנר החובה.

או שזה דיר... נאמר כמה, איזה פעם זאת,

או שזה להחזיר על אתמול.

אז זה לא נוגע ליום, המצווה של החובה היא קיימה בשלמותה.

רק יש תוספת הידור בדבר אחר.

זה לא דין...

אני הייתי אומר, כמו הציצים

שלא מעכבים במילה,

שהם רק מדין זה כליוון והוא.

אז זה לא הידור במילה.

זה כליוון והוא, אני יודע.

זה כליוון והוא, זה

עיתוי למילה.

נוי של המילה. היא די יפה.

המצווה.

ועוד נפקא מינא.

נפקא מינא השנייה,

המחלוקת של המשנה ברורה

והאביעזרי.

אם ביום רביעי

יש לו רק שלוש נרות.

אם ביום רביעי או ביום חמישי יש לו רק שלוש נרות.

אם יש לו רק שלוש נרות.

ביום רביעי או ביום חמישי יש לו רק שלוש.

האם ידליק אחד לחובה והשאר הידור?

אבל אין לי כל העבר, כל הימים שעברו.

כנגד הימים היוצאים.

מה הפשט?

אז בית הלוי והמשנה ברורה בשם חיי אדום.

שלא ידליק בכלל העידו.

אין לו, יש לו, נר אחד יעשה יום.

המשנה ברורה אומר להדליק, לא להדליק בכלל, כן. להדליק כבר נר החובה.

כן.

וכן הבית הלוי.

כן. ואביעזר צועק שהוא לא מבין,

לא מבין איך כן ישתוס פרשתם ויז.

אם אתה לא יכול לעשות

זכר לכל הימים, אז תעשה זכר למה שאתה יכול.

הרי כל יום זה נר נץ בפני עצמו.

ששמו שמינית,

שמו קצת שמינית

של הנר,

תמיד,

וזה דלק כל הלילה.

כן.

כל יום הוא נס בפני עצמו. אז אם אתה לא יכול להדליק כנגד כל הימים שעברו,

תגליד לפחות כנגד הימים קצת שיש לך.

והוא טוען.

אני אמרתי לרבי, הוא לא רצה לשמוע.

אמרתי לו.

וכי, אנחנו חוזרים על מה שהיה אתמול,

בשביל מה לחזור על הנס של אתמול ושלשום?

אני ביום שלישי צריך לדליק שלושה,

אחת חובה ושניים נגד הימים שיצאו. אני צריך לחזור על הנסים של אתמול? אתמול הדלקתי.

בזמנם.

למה עכשיו לחזור עוד פעם חזרות?

אמרתי לו, להפשטו, לומר שזו פעם שלישית שנעשה נס.

אני מדליק שלושה,

לא, שידעו כולם, זה פעם שלישית שנעשה נס.

וזה הידור בחובה.

בנר החובה,

שידעו כולם שהנר החובה הזה, זה של פעם שלישית.

אז אם ככה,

אם יש לך רק שני נרות ביום רביעי,

מה תעשה? תדליק,

תגיד שתי נרות, שלוש,

אז אתה אומר שהיום יום שלישי.

זה לא נכון, היום יום רביעי.

ושלישי עשיתה כבר אתמול.

לכן צודקה בית הלוי.

‫הוא חושב שזה לחזור על הנס של אתמו.

‫אז באמת הבאתי ראיה מרבי עקוויגר ‫כמו הערבי.

‫שהרי רבי עקוויגר לא אמר ‫שזה הידור בנר השלישי הארץ.

‫זה פשוט שיוכל לברך,

‫כי עדיין הוא עשו כבר הידור,

‫כמו בהידור של הלולף, ‫בניענועים של הלולף.

‫שזה הידור,

‫כל זמן שהעוסק בהידור, ‫זה נקרא עובר לעשייתן.

‫אז המשנה...

‫אני לא יודע עדיין ‫אם זה דומה לנעינויים.

‫מה?

‫כל שבא שם רבי וגר ‫לא דימה את זה לנעינויים,

‫כי נעינויים,

‫בלי נעינויים המצווה היא בדיעבד.

‫לא, אבל זה לא...

‫אתה מקיים את המצווה רק בדיעבד,

‫אבל כשאחד מדליק נר אחד ‫הוא לא קיים את המצווה בדיעבד.

‫-זה לא דומה לנעינויים. ‫-אם לומר שזה דין בשלישי? ‫-אז זה מצווה חדשה להראות ‫שהיום זה היום השלישי,

‫אבל זה לא גריעוס לבנר הראשון. ‫-לא, אולי לא... ‫-בלי נעינויים יש פה גריעוס לבנר הראשון,

‫בלולף. ‫אתה לא עושה את המצווה כמו שצריך.

‫גם לנר החובה של יום ראשי,

‫או של רביעי או של חמישי,

‫יש בו שני חלקים.

‫תדליק נר כנגד הנר שהיה ביום הזה,

‫וגם תאמר שהוא יום שלישי. ‫-או, החלק הזה, גם אם לא עשית את החלק הזה, ‫זה לא מגרע כלום בחלק הראשון.

‫זה לא כמו נעינויים שבלי נעינויים... ‫-אולי כן, אולי כן.

‫כי הרי אלה שמדליקים נר ‫לכל אחד ויכול ‫הם מקיימים מצווה לכתחילי.

‫הרי המשנבוא אומר שלא צריך לתת ‫לעוני מן הצדוקה ‫להוסיף עוד נר.

מה?

‫משנבוא אומר שעוני, ‫שאין לו כסף לקנות שמן לעוד נר, ‫שלא צריכים לתת את זה. ‫-על ההידור לא צריכים לתת. ‫-לא צריכים.

‫אתה מקיים את המצווה לכתחילי.

‫יש פה מצווה. ‫-לא, לא, לא, זה לא מעכב.

‫זה נקרא שעשיתי דיאבד דקזח?

‫זה דיאבד?

זה דיאבד כשאני מדליק רק נר אחד?

‫זה לא כמו בלי נעינויים שזה דיאבד.

‫אני צריך לחשוב, אבל אין לי ראש.

‫הראש עייף.

‫אני שומע מה שאתה אומר.

‫שם זה איך ליטול.

‫הניענועים זה איך ליטול. ‫-נכון, אבא, אתה אומר את זה, ‫לקו ואתה אומר את זה יותר טוב.

‫זה בגוף המצווה. ‫-איך ליטול, זה בגוף המצווה. ‫-צורה, זה בצורה.

‫בכלל, הרי יש צד הראשי ‫נעינויים זה דאורייסי?

‫כתוב ששיעור של הלולב.

‫למה הלולב זה ארבע צפוחים? ‫בגלל הנעינויים.

‫אז רואים שהמיץ בנעינויים היא דאורייסי.

‫אתה אומר זה דיאבד...

זה...

לא, אבל מה שאמרת, ‫שגם הנעינויים של ההלל אפשר עדיין לברך.

‫פה לכאורה זה ודאי מצווה חדשה.

‫פה זה ודאי, גם אם לא עשיתי את זה, ‫זה לא היה גריוסה בלולב, זה תוספת

‫לנענע באלף.

‫לא, אולי

כל העניין של הלולב,

‫להרקיד את ארבעת המינים ‫לפני הקדוש ברוך הוא.

‫להרקיד אותם.

‫התוספות מביא רמז לזה שנאמר, ‫אז ירננו עצי היער.

‫הלול... הדקל,

‫הערבה,

‫ההדף, הם עצי יער.

‫אז ירננו עצי יער, ‫וכשהאדם הוא בשמחה הוא רוקד.

‫אז זה הכוונה, שירקדו.

‫שארבעת המינים, צריך להרקיד אותם ‫לפני בוראם.

‫שהם אומרים, אתה בוראנו.

‫כל הכוונה, כל הכוונה ברנענועים,

‫זה לומר שאתה הושברת כל הצמחייה,

‫וגם את הבני אדם.

‫אנחנו כולנו שלך.

‫אתה יודע מה שהסברתי.

‫אדם לא מרגיש שהוא בירייה.

‫הוא מרגיש כאילו הוא היה מלפני אלף שנה, ‫הוא לא מרגיש בכלל שהוא בירייה.

‫אבל הסברתי,

‫זה בגלל הנשמה.

‫הנשמה באמת

‫נבראה מששת ימי בראשית,

‫שהקדוש ברוך הוא ברא נשמות ‫ושם אותן באוצר.

‫אוצר הנשמות, זה מובא ביבמות דף מ״ט.

‫שם יש אוצר של נשמות,

‫קוראים לו גוף.

‫אין בן דוד ועד שיאכלו נשמות שבגוף.

‫טוב, אז הנשמה היא באמת עתיקה.

‫היא לא עזכנה, אני מתכוון,

‫עברה הרבה שנים, ובפרט

‫שהיא חלק אלוקה ממעל,

‫והקדוש ברוך הוא לא נברא, ‫הוא בורא אבל לא נברא.

‫לכן אין הרגשה שאני נבראתי.

‫אבל הגוף,

הגוף אל תהיה טיפש.

‫אתה עושה עכשיו, מה אתה חושב?

‫אתה נולדת ככה, אתה נולדת.

‫אתה כשנולדת היית תינוק קטן, ‫הייתי מרים אותך.

‫ואחרי כן גדלת.

‫אז איך גדלת? הגוף על זה צמח.

‫ונהיית בר מצ'ה, ונהיית בחור וחתן.

‫אז הגוף הוא בריאה,

‫הוא בריאה חדשה.

‫ולכן אדם צריך להכיר ‫שהוא בריאה של הקדוש ברוך הוא.

‫אומר הרמב״ן בפרשת בו,

‫שעיקר כוונת המצוות

‫של בתי כנסיות,

‫שיהיה לעם מקום שיועדו לבוראם ‫שהוא ברא אותם.

‫אתה יודע את הרמב״ן, ‫לא זוכר את הלשון בדיוק.

‫בריאותיך אנחנו.

‫הענו עבדיך ואתה מלכנו.

‫זה עיקר המצווה הזו. ‫אבל מה? אנשים לא מתבוננים,

‫לא חושבים שהם בריאות.

‫אתה מבין, עבודת השם בצורה כזאת,

‫שאתה מכיר שאתה בריאה של הקדוש ברוך הוא.

‫וגם, אתה יודע מה שהוספתי,

‫אם אני בריאה שלו, אני שלו,

‫כי האומן קונה בשבח כלי.

‫וחוץ מזה,

‫החומרים של הגוף שלי ‫הם מן הצמחים, מן האוכל,

‫וזה מן האדמה.

‫אז אם הוא בעלים על האדמה, ‫הוא בעלים על התוצרת.

אבל תמשיך קצת בחנוכים.

זה, זה, זה, אבל זה חשוב מאוד, הדברים האלה.

‫יש בקיצור,

מה אני אומר?

‫אז כל העניין, הריקוד,

‫כל העניין של הנענועים,

‫שהצמחים ירקדו לפני הקדוש ברוך הוא,

‫וזה, אתה אומר, ‫זה חלק ממשדת נטילה.

‫אף על פי שאם אחד נטל ולא נענע, יצא.

‫אז זה לא הריקוד.

‫-אבל זה דיאבי.

זה דיאבי.

‫אז יש דיאבי ויש לכתחילה. ‫-אבל פה... ‫-היכן מצינו לכתחילה ודיאבי בתורה?

‫חז״ל ידעו שיש מצוות... ‫איפה, תגיד, איפה יש תוצרות על זה? ‫-בקודשי מצינו. מה?

‫בקודשי.

‫ובשאר מקומות אין לנו... ‫-בשאר מקומות לא מצינו, אבל אולי יש. ‫נדמה לי בתוצרות

פסחים דף יא.

‫מה זה?

‫על קצירת העומר.

‫מביאים אותו רק... ‫-בשם מה זה קודשים? ‫מביאים אותו... מה זה קצירת העומר?

‫ביום שני.

‫לא מביאים אותו מן העמקים,

‫רק ממקומות טובים.

‫ואם מביא, בדיעבד זה טוב.

‫והתוצרות מדבר, ‫איפה מצאנו לכתחילה בבדיעבד?

‫לא זוכר את ההגמרה, התוצרות.

‫אני זקן, אבל אתם צעירים אחתם לא זוכרים.

‫לא לומר את הפסחים.

‫אמרתם, הם לא...

‫תן לי לבטוח.

‫טוב, הכול פונים.

בסוף אמרתי ככה.

‫לכאורה יש לי ראייה,

‫כמו הרב שך ורבי עקוויגר,

‫שהעניין שלה, אני מדליק ביום שלישי ורביעי,

‫אחד לחובה ועוד בשביל ההידור,

‫זה לחזור על ה...

‫להזכיר גם הנס שנעשה אתמול ושלשום.

‫יש לי ראייה.

‫ולא רק לומר שזו פעם שלישית ‫שנעשה נס,

‫אלא לחזור על אתמול ושלשום.

‫-איכו בר ראייה.

‫אתה יודע מה ראייה?

‫מבית שמאי.

‫בית שמאי, מה אומרים?

‫מוסי והולך.

לא, פוחת והולך.

‫ביום הראשון הוא מדליק שמונה.

‫מה, מה, מה, למה שמונה? ‫אחד כנגד היום,

‫ושבעה כנגד הימים שיבואו.

‫אז מה רואים לבית שמאי? ‫צריך להזכיר כל הניסים שיבואו.

‫רק לבית הלל, ומידי לבית שמאי, זה הגדר.

‫גם לבית הלל הגדר הוא להזכיר הימים, ‫רק להזכיר את הימים שעברו.

‫לכאורה זה אותו גדר.

‫-כן, זה הנקודה הזאת.

‫אה?

‫-נותן מאוד.

‫אבל האמת שזה לא ראייה.

‫תשמע, כי הרי זה פלא בית שמאי.

‫זה תמוה. למה אני ביום ראשון ‫צריך לשים שמונה?

למה?

‫בשביל הנר של מחר ומחרתיים?

‫מה, מה הבעלה הזאת? מחר אני אדליק.

‫יש לי להדליק, יהיה לי,

‫הנר של מחר, אעשה אותו מחר. למה אני היום צריך להדליק

שמונה נרות?

‫אני צריך עכשיו להזכיר הניסים. ‫מה תאמר? ‫כדי להזכיר כללות הניסים.

‫אז אם כן, ביום רביעי, למה?

‫ביום רביעי נדליק נר אחד?

‫יהיה בסדר, יהיה בסדר.

‫ביום ידליק נר אחד

ועוד חמישה, למשל ביום רביעי, ועוד ארבעה.

‫נר אחד לחובה ועוד ארבעה של הנכנסים.

‫אם בשביל להזכיר כללות הנס, ‫למה לא להזכיר גם על העבר?

‫ביום רביעי הוא מדליק... ‫נר אחד לחובה

ועוד ארבעה לנכנסים.

‫למחרת... ‫לפי בית שמאי. ‫לפי בית שמאי.

‫למה הוא צריך... ‫איזה טעם זה להזכיר הנס של מחר?

‫אלא מה? למה?

‫איזה טעם זה?

‫מה תגיד? להזכיר כללות הנס,

‫לא רק של יום אחד?

‫אז אם כן, ביום רביעי צריך להדליק שמונה ‫כנגד הארבעה שיבואו וכנגד שעברו,

‫אלא לא צריך להזכיר כללות הנס.

‫אז איזה טעם זה להזכיר הנס של מחר ושל מחרתיים?

‫-אז תגיד עוד פעם?

‫אני... הרי לא מובן.

דברי בית שמאי,

‫מדליק ביום ראשון שמונה,

‫ביום שני שבעה,

‫כנגד הימים הנכנסים.

‫איזה מין דבר זה לעשות זכר לנס שיקרה מחר?

‫שקרה מחר?

‫הרי מחר אני אדליק נר החובה.

‫אז למה היום?

מה ההסבר בזה?

מה ההסבר בזה?

רק אמרתי, אתה רואה שזה להזכיר ‫את הימים שיבואו,

‫ומדיל בית שמאי זה הגדר, ‫גם לבית הילל.

‫רק בית הילל זה נייד היוצאים.

‫אז אמרתי,

רגע אחד,

‫אבל אני אומר פשט בבית שמאי.

‫גם להבין פשט.

‫אני אומר פשט בבית שמאי הוא,

‫כי באמת, מה הנס הגדול ‫שעשה להם הקדוש ברוך הוא?

‫היו שופכים

שמינית של הנר,

‫או שמינית עם הפח הספיק למלות כל המנורה.

‫במנורה יש שמונה נרות.

‫אתה יודע מה זה נר.

‫נר זה לא האש.

‫נר זה הכלי ששמים בו הנר,

‫מה שאנחנו קוראים נרות.

אבל נר,

‫הכוונה, הכלי שמחזיק את השמן.

‫הקל שמחזיק את השמן.

‫אז הנרות...

‫מה אני אומר? ‫-אתה רוצה להסביר את בית שמאי.

‫בית שמאי.

מה הקדוש ברוך הוא עשה להם נס?

‫שבשמינית התמלא,

‫התמלאה המנורה. ‫בשמינית עם הפח התמלאה כל המנורה.

‫כל קורס היה חצי לוג, ‫נדמה לי ברמב״ם כתוב.

‫אז שלוש וחצי לוגין

היה במנורה, וכל הפח הזה,

‫לא יודע כמה יבוא, ‫על כל פנים הוא מילא את המנורה בשמינית הלוג.

‫אז הפח היה כפול שמונה.

‫נו, כפול שמונה. ‫ארבעה לוגין הוא עשה.

‫הכול פה נהיה עם ווספ רגיחה.

‫-אז מה אפשר בבית שמאי? ‫תגיד פשט, נו.

‫אז איזה נס זה,

‫איזה נס עשה הקדוש ברוך הוא, תשמע.

‫איזה נס

עשה הקדוש ברוך הוא,

‫שיום אחד יהיה להם.

‫הם מצאו פח שיכולים להדליק ממנו לילה אחת.

‫ומה יש שאר הימים?

‫אז בין כה נצטרך להדליק בטומאה,

‫כי טומאה עותרה בציבור.

‫אבל כשבוך הוא רצה שעזר להם, הראה להם,

‫שאתם מסרתם נפש על המקדש,

‫אתם תקבלו

‫שתוכלו לעבוד בטהרה.

‫תוכלו להדליק בטהרה.

‫אז,

נו טוב, אבל אם זה, ‫אבל הנס היה רק של יום אחד.

‫הנס היה של יום אחד.

‫אז על זה צריך להוסיף.

‫רמז להם הקדוש ברוך הוא ‫ביום הראשון,

‫כבר רמז להם,

‫אל תדאגו,

‫שמונה ימים יהיה לכם הנס,

‫וככה ביום השמיני אתם תוכלו ‫לעשות שמן חדש טהור.

‫הרי הם היו טמאי מתים,

‫וגם הכלים היו טמאי מתים.

‫רק הזיתים היו טהורים.

‫הזיתים היו על העץ,

‫או אפילו אם יקטפו אותם בטומאה, ‫הם לא מקבלים טומאה ‫כי אין הכשר.

‫צריך הכשר.

‫והמוהל שיוצא מן הזיתים,

‫כשאתה קוטף אותם,

‫זה לא נחשב שמן שיכסיר.

‫אתה יודע, אתה גמר אביב שתיים דף ג',

‫מפנימה בוצרים בטהרה ‫ואין מוסקין בטהרה.

‫למה אין מוסקין בטהרה?

‫למה לא צריך טהרה? ‫כי הם לא יקבלו טומאה הזיתים.

‫כי הם לא יחשב.

‫אז אם כן, את הזיתים יש.

‫רגע אחד, נו.

‫שמעת? הוא הראה להם

‫שיהיה להם שמונה ימים להדליק בשמן טהור.

‫יהיה להם שמונה ימים להדליק בשמן טהור.

‫וביום השמיני,

‫ביום התשיעי כבר יהיה להם שמן שלהם, ‫יעשו שמן.

‫לא חסרים היום, עכשיו, בכיסלב.

‫לך לגוש עציון,

‫תראה עצי זית.

‫זה הזמן של הקטיף של עצי זית.

‫המסיקה של עצי זית זה בדצמבר.

‫נו, זה הזמן.

‫אז בכיסלב יכלו למצוא זיתים,

‫ויקטפו אותם אפילו בטומאה,

‫והם יישארו טהורים, כי הם לא מוכשרים.

‫וישימו אותם בכלי טמא ‫וישארו טהורים מזיתים.

‫רק היה צריך לכתוש אותם

‫ולשים השמן בכלי.

‫השמן יקבל טומאה.

‫השמן לא צריך הכשר.

‫משקין לא צריכים הכשר.

‫משקין לא צריכים הכשר.

‫אז השמן יקבל טומאה. ‫לכן צריכים לטהר

‫את האדם ואת הכלים.

‫בני האדם והכלים.

‫וזה לוקח שבעה ימים.

‫כי ביום השלישי

יש הזעם עם ימי חטאת,

‫וביום השביעי עוד פעם הזעם עם ימי חטאת,

‫ותפעילה לפנות הערב, ‫ותפעילה וערב שמש.

‫אז ביום שביעי בלילה ‫כבר הם טהורים והכלים טהורים.

‫יכולים לעשות שמן טהור כתית, ‫שמן כתית טהור.

‫אז הראה להם הקדוש ברוך הוא ‫שיעשה להם נס שמונה ימים.

‫ואת זה הוא הראה לנו ביום הראשון כבר.

‫לכן עושים כנגד הנכנסים.

זה לא הידור לנכנסים.

‫אני לא דואג לזכור את הנס של מחר.

‫לזכור שביום הראשון ‫כבר רמז הקדוש ברוך הוא

‫שנעשה נס, ‫שזה יהיה לנו במה להדליק שמונה ימים. ‫-ולמה ביום השני מדליקים שבע?

‫כי יהיה עוד שבעה ימים רק, ‫עוד שישה ימים.

‫אז כבר ביום הראשון ראינו. ‫גם ביום השני הנס היה,

‫עכשיו תדליקו ועוד שישה ימים.

‫ביום השני, שישי, שלישי, ‫עכשיו תדליקו ועוד חמישה ימים.

‫זה תלוי בפשטים של הבסיסים, ‫איך הייתה הצורה של הנגד.

‫אז אני אומר שני הפירושים האלה,

‫ששמו שמינית

בנרות

‫והנרות התמלאו.

‫או ששמו,

מילאו, אוריקו את כל הפח,

‫אבל בער רק שמינית.

זה פירוש אחד גם כן.

‫והבית יוצא.

‫אז שני הפירושים האלה זה מתאים.

‫זה מצוין. ‫אז זה פירוש בתוספי הראש ראיתי,

‫הפירושים האלה.

‫אז ממילא,

אם זה הפשט, זה דין בראשון,

‫גם לבית הלל זה אותו הפשט.

‫למה ביום ראשון

אני עושה נר אחד,

‫ביום שני עוד נר,

נר אחד,

‫להיום,

‫והנר השני זה גם כן ‫הידור בנר השני, ‫לומר, זה פעם שנייה שנייה יצא לב.

‫ההידורים הם לא מנותקים מהנר החובה.

‫גם לבית הלל,

‫כמו שלבית שמאי,

‫ההידור הוא דין בנר הראשון.

‫נר הראשון, ותגיד הרמז,

לא רק שנדלק,

‫גם הרמז היה שיהיה עוד שבעה ימים,

‫יהיה לכם נס.

‫גם לבית הלל זה דין בהדלקה של החובה,

‫שזה פעם שלישית, פעם רביעית.

‫אז אדרבה, אני נשאר

שמסתבר לא כמו הרב שך ולא כמו...

‫-ואין ראייה מבית שמא אליו עכשיו. ‫זה מה שש... שעמדת פה. ‫אין ראייה.

‫זהו, זה השיעור. ‫עכשיו, יש שם עוד נפקא מן ה...

‫יש לך ספר על שבת.

‫היום אתם לומדים חנוכה.

‫אני עוד לא התחלתי.

‫התחילו כבר.

‫זה, השיעור הזה נתפס

בדף ש״ה.

‫בסוף.

‫-בסוף.

‫זהו, זה השיעור.

‫רק אוזן נפקא מינה, אולי יש שם...

‫כדאי לעבור עליו בבר ספר.

‫מוטי, אתה הכנת את השיעור הזה או עוד לא?

‫מוטי אוהב לומדש.

‫אז הוא נתפס לשיעור הזה.

‫אבל בשיעור הראשון,

‫אל-קלטה,

‫אל-קלטה.

‫הוא שואל אם גמרנו את השיעור.

‫לא, הוא רוצה שנגמור, אנחנו נגמר.

‫-חמש דקות. לא, לא. הוא לא רוצה.

‫אתה יכול לכבות.

‫אני אגיד, פה זה בעל פה, אני אגיד.

‫לא, אתה יודע שכולם משמורים, אני חושב שזה סתיים או מותר? ‫לא, זה סתיים, אני מוסיף דברים אחרים

‫מעניין החנוכה.

‫שם, יש שם...

‫עד שתכלה רגל מן השוק.

‫ראית את התוספות,

‫שאלתי על ה... התוספות אומרת שמספק צריך להדליק,

‫גם אחרי שתקלת רגל מן השוק,

‫כי אולי התירוץ השני חולק על התירוץ הראשון. ‫-אז לא אומרים ספק דרבנן. ‫אז אל תנגיד ספקא דרבנן לכולם.

‫מה פרי חודש?

מה פרי חדש?

‫-בגלל פרסום מניסא, זו מצווה מאוד חשובה, ‫לא אומרים את זה ספק דרבנן לכולם. ‫-כן.

‫ככה באותיה הוא מביא. ‫-לא.

‫אני יודע את הפיכולה של זה עם האותיהו. ‫-לא, לא, לא,

לא, אדוני, לא אמרתי את זה. ‫-אז איך אתה מסביר?

‫אני אומר בכלל,

‫הרי זה השאלה בזמן,

‫אם אפשר להדליק בזמן הזה או לא.

‫אחרי שהתקלתה רגל מן השוק,

היום.

‫לפי תירוץ שני... ‫אפשר.

‫אז זו שאלה בזמן של ההדלקה.

‫ועל זה אומרים ספקד, ‫אבל אני קולע, זה זמן.

‫-אבל, אבל...

‫וגם עם ברכה מצאתי אבן... ‫-זה לא דומה לתזבק במנוחס. ‫מה?

‫כמו ספירתה אומר.

‫זה לא דומה

לתזבק במנוחס. ‫אתה פעם אמרת לי... ‫-לא בין השמצות, אבל תראה.

‫אתה אמרת לי, אשתו, ‫בן השמושס של לפני. ‫-אה, זאת אומרת, זה ספירת העומר. ‫-אתה אמרת לי שיש הבדל. פעם, כשהייתי בחור, ‫אתה אמרת לי

שיש הבדל

‫בין הבן השמושס של לפני ‫לבן השמושס של אחר כך.

‫זה אתה אמרת לי. ‫שיש הבדל בין הבן השמושס של לפני לבין... ‫כי

משניבור נראה לי פוסק, ‫אחד שלא נטלו לב ב...

‫אחד שלא נטלו לב

ובא ליטול בבן השמושס.

‫אז משניבור פוסק שהוא פטור.

מה הוא פטור?

פטור מלנטול,

בחול המועד.

לא שאלו דו דראבונות. כן.