יהוד - יהוד - מדה כנגד מדה לאחר זמן

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמו ירוויח. הערב יהיה לרפואת יונה בן עזיזה. אורלי בת דליה בן זכר מהרה. דייזי בת חנה הצלחה בכל, רפואה שלמה. והערב לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

כשנכבשה ארץ סיחון ועוג באו בני גדי ובני ראובן וביקשוה, בטענה כי מקנה רב להם. משה רבנו התנה איתם שיעברו חלוצים במלחמת כיבוש הארץ כתב הנציב מוולוז'ין זצ"ל שמשה רבנו פנה מיוזמתו לשבט מנשה שיסכים שחצי הצוות ינחל בעבר הירדן. אז משה רבנו מבקש ששבט מנשה חציו יסכים לנחול בעבר הירדן, מזרחה. למה? כי היו בני התורה וידריכו את בני גד ובני ראובן. מזה לומדים לדורות להשתדל לדור במקום תורה. מקום של תורה זה המקום שצריך להשתדל לדור בו. כמו שאסרו בכתובות ק"א, לצאת מבבל לשאר הארצות, כיוון שבבל יש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד. בדר"כ לא יוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אבל באותה תקופה שואלל היה מרכז הרוחני העולמי של היהדות והישובות הקדושות והגדולות, תלמידי חכמים עצומים היו שם, אכן אסור היה לצאת מבבל לשאר ארצות.

 עכשיו, יש להבין מדוע ביקש משבט מנשה, שיש בו גדולי תורה, כמו שכתוב עליהם: "מינן אחיר ירדו מחוקקים". למה לא ביקש משבט יששכר? שהם שבט של יודע בינה לעיתים. "יששכר חמור גרם, נושא בעול תורה". למה לא פנה למורה ההוראה משבט יהודה, שנאמר: "יהודה מחוקקי". שהם בעלי הלכה. חכמים זכרונם לברכה ענו על כך ופה נראה מה עומק מבטם ועד כמה הוא רחב. אם נשאל כל ילד בתלמוד תורה: מדוע קרעו אחי יוסף את בגדיהם? ודאי ידעו לענות. מנשה רדף אחרי אחים במצוות אביו יוסף והאשים אותם בגנבת הגביע והוא נמצא באמתחת בנימין ואז הם הוחזרו לבית יוסף כגנבים ואז מובן למה קרעו את בגדיהם. אם נתפסו על גניבה בעלילה, אז הם קרעו את בגדיהם. קודם האשימו את המרגלים, עכשיו גנבים, הגביע נמצא. מאיפה זה נופל עליהם כל זה?! קרעו את בגדיהם. מי גרם? מנשה! אז הינו אומרים שעל זה הם קרעו את הבגדים. אבל במדרש כתוב שלא מנשה גרם רק, אלא שבטים גרמו לאביהם לקרוע, כשהראו לו את הכותונת של יוסף כשהיא שוסעה וטבולה בדם, לפיכך, קרעו גם הם. קוראים לזה "מידה כנגד מידה". אתם גרמת לאביכם, ליעקב שיקרע את כותונתו, אתם תקרעו את בגדכם גם.

 עברו 250 שנה מאז, בני גד וראובן נטלו נחלתם בעבר הירדן והצטרף אליהם חצי שבט מנשה. מכל השבטים רק השבט הזה נקרע ונחצה. חציו בעבר הירדן המזרחי וחציו במערבי. מדוע? "כי אם מנשה אביהם". הוא זה שגרם לשבטים לקרטע בגדיהם ונקרע בעצמו. מידה כנגד מידה! אתה גרמת לקרוע להם את הבגדים, תקרע נחלתך! לא הבנתי! מה הוא אשם? אבא שלו שלח אותו, מצוות כיבוד אב ואם. אמר לו תרדוף אחריהם ותמצא אצל מי הגביע והא מצא את הגביע אצל בנימין, הוא מחזיר אותם והם קרעו את הבגדים. מה הוא אשם? אפילו אם אתה לא אשם, גרמת? אז ייגרם לך! אתם מבינים עד איפה הולך מידה כנגד מידה? אבל קשה לנו להבין את הדברים, כי לפעמים אנחנו רואים חציי דברים או רואים דברים לא בתחילתם או רק בסופם.

החפץ חיים על כיוצא בזה מספר מעשה בשני עמי הארץ והם רצו להבים פסוק בתהילים. אחד אמר לחברו: תראה, תראה מה כתוב פה: "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים". ראית? הקב"ה שומר את האוהבים שלו ואת הרשעים גם כן. איך ייתכן? אמר לו השני: גם אני מצאתי פסוק תמוה: " את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד". ראית? מה זה האף תספה צדיק עם רשע? הם מדברים על אותו פסוק, רק מה לא אמרו אותו מהתחלה עד הסוף. זה השמיט מילה בסוף וזה השמיט מילה בהתחלה. כך שמקיפים כל ההנהגה מתחילתה ועד סופה, אז  יתיישבו כל התמיהות. ככתוב: "משפטי ה' אמת, צדקו יחידו". שמתבוננים בהם יחדיו, במבט כולל ומקיף, מבינים באמיתותם. אבל פה צריך סבלנות. סבלנות. אין לאנשים סבלנות, יש להם שאלות על המקום: 'לא! איך יכול להיות?', 'איך זה קרה?', 'למה זה קורה?'. אין להם סבלנות לראות את הדברים.

החפץ חיים זצ"ל סיפר שבראדין הייתה אלמנה שלא השיגה ידה לשלם שכר דירה. היה זה בחורף והיא התחננה בפני בעל הבית שלא יזרוק אותה לרחוב בתקופה קשה זו, אלא ימתין לאביב. בעל הבית הקשיח את ליבו אבל התבייש לזרוק את המטלטלים שלה לרחוב. מה עשה? הסיר את הרעפים מעל חדרה. והקור הנורא חדר והגשמים הציפו את החדר ובדמעות יצאה את הרחוב. אמר החפץ החיים: המעשה הזה עורר סערת רוחות בכל העיר, כעס וזעם. אבל כידוע צרות אחרונות משככות את הראשונות והדבר הזה נשכח. אבל אני לא שכחתי! אמרתי, אומר החפץ חיים, הקב"ה הוא אבי יתומים ודיין אלמנות והעונש נחרץ בתורה למעניהן. המתנתי שנה לראות מה יקרה, מה יהיה בדינו. המתנתי עשר, המתנתי חמישים שנה, יובל ואותו עשיר קשוח חי בשלווה, בגבריות. כעבור 67 שנים, 67 שנים נשך אותו כלב נגוע, חלה בכלבת ומת בייסורים איומים. כולם ריחמו עליו ואני ידעתי כי נפקד עליו עוונו. אתם שומעים כמה זמן לפעמיים להמתין בשביל לראות תוצאות. צריך סבלנות! מי היה קושר את זה עם זה? בטח היו מוציאים עוד אלף סיבות אחרות. אבל הוא זרק אותה לכלבים, אז הכלבים טיפלו בו. לשם כך צריך מבט של תורה וחוסן אמונה. והחפץ חיים היה לו את זה והוא המתין למעלה מ-60 שנה.

כיוצא בכך, הוא סיפר, שכאשר למד בעיירה איישישוק הייתה גזרת הקנטוניסטים בתוקפה ועל הקהיל ההוטל לספק מחסה של אנשי צבא שיילקחו לעבודת הצער ל-25 שנה. אם הקהילה לא תסגיר מרצונה, ילכו השוטרים וייקחו מכל אשר יימצאו. זאת אומרת, חייבו את היהודים להתגייס ואמרו שצריכים סך של בחורים. תביאו את מי שאתם רוצים, אם לא תביאו אתם, ניקח אנחנו. כפי ראות עניינו. ככה היה. הקצב המקומי, יהודי, אדם גס ואלים, התבשר שבנו יחידו מחמל עינו נחטף ע"י השוטרים והובהל לבית המעצר. מיהר לשם והשוטר עצר אותו 'לאן?'. מחדר המעצר נשמעו יללות ובכיינות של הנערים והוא ביקש ממנו תן לי את הבן שלי, תוציא אותו אליי. השוטר לא  ענה לו. כמה אתה רוצה? עשרה רובלים, חמישים? מאה רובלים? זה השפה שהם מבינים הגויים. מה אמר לו השוטר? תראה אסור לי לשחרר אף אחד. מחר יבואו לקחתם ולהוליכם לפנים המדינה, אני חייב לתתם במספר. אסור שאף אחד מהם יחסר. הרמז היה ברור. המספר צריך להיות המספר התואם, אבל לא משנה מי זה יהיה. תמורת 100 רובלים כמובן, הוסיף השוטר. הלך הקצב עשה מעשה שלא יעשה. באישון לילה עלה לבית המדרש, מצא בחור מתמיד ששקד על תלמודו לאור הנר, כפת אותו תחת זרועו ומסר לשוטר בתוספת 100 רובלים. כל איישישוק רעשה וגעשה על הנבלה שנעשתה. אבל כמו שאמרו, צרות אחרונות משככות את הראשונות, החיים שבו למסלולם. אבל החפץ חיים לא שכח! הקצה הכניס את בנו לעסק והיה ליד ימינו.יום אחד נתן בידו סכום כסף שילך לכפרים של הסביבה ויקנה עדר עגלים, לגדל לשחיטה. הדרך התפתלה בין ביצות שורצות יתושים, אחד היתושים, יותר נכון יתושה כי הן שעוקצות, נשאה את מגיף המוות של אבעבועות שחורות. המגפה נוראה והאיומה והיא עקצה את הבחור בלכתו. המחלה דגרה בו במסעו. רנה את העגלים ופנה לשוב איתם לעיר והמחלה שקיננה פרצה. כל גופו נמלא כתמים שחורים, ראשו הסתחרר, כוחותיו עזבו והא כרע ונפל בצד הדרך. עברו אנשים, ראו שוורים משוטטים והבחינו בבחור המתייסר ומתפתל בייסוריו. ביקשו לגשת ולעזור אבל הבחינו בסימני במחלה המידבקת ונרתעו. גסס, הזעיקו את החברה הקדישא. הגיעו וניגשו לטפל בו, ראו את סימני המלה וסירבו לטפל בו. סיפרו לאביו ובא. ולא הייתה לו ברירה, הסתכן והטעין אותו על שכמו והביאו העיירה. קרע במו ידיו את קברו וטמן אותו. וכל בני העיר התרחקו ממנו, כי פחדו להידבק. סיים החפץ חיים.

כולם נדו לו ורחמו עליו. ואני ידעתי על מה הגיע אסון זה. חשב להציל את בנו על חשבון נער אחר. חטף והסגיר וחשב שנמלט מעונש, אבל הקב"ה מאריך אפו וגובה את שלו ובמו ידיו קבר את בנו לבדו. כמו שהוא קבר את הבחור ההוא בצבא, ככה הוא קבר את הבן שלו לבדו.

זאת אומרת, רואים שמידה כנגד מידה עובדת, אבל לא תמיד מיד. לוקח זמן לפעמים. כי יש עוד חשבונות שמתלווים. יש משפחה, יש קרובים שעלולים להיפגע מגזר הדין וכו'. כבר הסברנו את זה, מה זה "צור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול..", לכן אסור שמישהו יפגע שלא מגיע לו, צריך להמתין עד שזה יתאים. לוקח זמן לפעמים. 

הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל, נסע בבחרותו מארה"ב ללמוד בישיבת ניר שבפולינה. ערב מלחמת העולם השנייה נקרא לשוב למולדתו. נסע דרך ראדין לקבל ברכת החפץ חיים.באותה עת השתוללה מלחמת האזרחים בספרד. מלחמה שהטביעה את המדינה בנהרות דם ואש ותמרות עשן. התקשרות דיווחה דיווחי זוועות על ערים שנמחו מעל פני האדמה. אמר לו החפץ חיים: הכל מדברים על אסונם של בני ספרד, אבל שוכחים שלפני 500 שנה הם גרשו את היהודים מארצם בחוסר כל. כה רבים מתו במהלך הנדודים. במשך דורות רדפו את האנוסים והעלו אותם על מוקד האינקביזיציה. האם הם סבורים שהעולם הפקר? העולם לא הפקר!

אתם רואים מה מתרחש כרגע באירופה. כל 84 שעות פיגוע רציני. ומי שזוכר בהרצאות לפני שנה ויותר אמרתי שמה שאומרים לנו נסתדר, פיגועים, זה קורה, אין מה לעשות, אבל חייבים לעשות שלום וכו'. יגיע הרגע שאתם תקבלו בדיוק מה שאנחנו מקבלים, כי הקב"ה מודד מידה כנגד מידה והנה זה בא להם. ופתאום הם קצרי רוח. רק לפני כמה חודשים נתתם למהגרים להיכנס, כי אמרתם שאתם מדינות פתוחות. עכשיו אתם סוגרים מסגדים, עכשיו אתם מוציאם חוקים נגד, עכשיו אתם לא מכניסים, מתחילים לגרש. מה קרה? אה! זה כבר כמה פיגועים! עכשיו הם מבינים שזה מלחמת דת. ואומבמבה עד עכשיו לא אומר שזה טרור אסלמי. זה לא טרור איסלמי. זה לוחמי שחרור. נו! זה חוזר, זה חוזר! לקח לספרד 500 שנה, עד שהם קיבלו את החביט! אצל האירופאים זה לקח יותר קצר עכשיו, מאוד מהר! תוך שנה,שנתיים הם מתחילים להרגיש בדיוק את מה שאנחנו כבר היינו רגילים.

כשעלה סנחריב לכבוש את הארץ, הגלה בראשונה את בני גד ובני ראובן שהתנחלו בעבר הירדן. כעבור 11 שנה הגלה את שאר עשרת השבטים. למה? מה זה מקרה? רש"י כותב: "נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך". מה זה נחלה מבוהלת בראשונה? שבני גד וראובן הם נבהלו, נחפזו ליטול תחילה. הם לא רצו בכלל לעבור את הירדן, להישאר, ומשה רבנו גער בהם ואחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה? והם יראו ליטול את חלקם בעבר הירדן ודיברו בבהלה "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו". עשו את העיקר טפל. מה יותר חשוב צאן או ילדים? דיברו על הצאן לפני הילדים. עשו את העיקר טפל. לכן "אחריתה לא תבורך", לכן הם גלו 11 שנים קודם עשרת השבטים. סנחריב בא ופיזר אותם. מי היה מעלה בדעתו שהוגלו כמה שנים קודם, 11 שנים לפני עשרת השבטים, משום שלפני 800 שנה הם בחרו לנחול את נחלתם בבהלה ודיברו בבהלה. שמעתם?! 800 שנה לסגור חשבון! ועשרת השבטים שמכרו את יוסף, אלפי שנים עד עשרת הרוגי מלכות לסגור חשבון. מידה כנגד מידה חייב להשתלב בדיוק.

אם נסיים כאן, מה עשינו? הבנו שיש דין ויש דיין ומישהו עוקב אחרי כל הדברים ומשלם בדיוק מידה כנגד מידה. ומשפטי ה' אמת וצדק". אבל נזכיר משל אחד ממשלי שועלים שזה הובא בתשובות הגאונים סימן י"ג. משל שמביא רב האיי גאון, אחד מהגאונים לפני 100 שנה לערך, שבספר תשובות שלו זה הכחל דינים והלכות ופתאום באמצע הוא תוקע כמו שאומרים משל שועלים. תשמעו:  

מעשה בשועל שבא עליו ארי לאוכלו. אמר לו השועל: מה יש בי בידי להשביעך? אני עור ועצם, אבל אני אראה לך אדם שמן שאתה טורף ושבע ממנו. והיה שם בור מכוסה. אתם יודעים הציידים עושים בור ומכסים אותו בעשבים. ואדם ישב באחוריו, הצייד המתין שייפול לבפנים בעל חי. אמר הארי לשועל: אני מתיירא מהזכויות שלו, שמא יכשילני. אמר לו השועל: אתה לא צריך להתיירא, גם בנך לא צריך להתיירא, בן בנך ייענש. אבל אתה עכשיו רעב, תשבע את רעבונך ועד בן בנך יש הרבה זמן. התפתה הארי. קפץ לעבר האדם השמן ונלכד בתוך הבור והשועל עמד והציץ עליו משפת הבור והארי  אמר לו: הבטחתני שאין הפורענות באה עליי אלא על בן בני. אמר לו השועל: אמת! אבל פעם טרף אבי אביך אדם כשר ועכשיו אתה נתפסת בעוונו. התמרמר הארי ואמר: "אבות אכלו בוסר ושני בנים תכהנה" .אמר לו השועל: אז למה לא חשבת על זה קודם לכן? שאלה טובה לא? אבל לא חשבת על זה. שבן בנך יאכל אותה לא היה אכפת לך, אז גם הסבא שלך לא היה אכפת לו שבן בנו  זה אתה תאכל אותה. מה הבעיה?! וסיים רב האיי הגאון: כמה מיני מוסר יש במשל הזה! אז נעיין באחד הלקחים בעניינו:

 אנחנו מודעים שיש הנהגה של שכר ועונש. וזה אחד מ-13 עיקרי היהדות, שאם אדם לא מאמין האחד מהם, הוא כופר. אז מי שלא מאמין בשכר ועונש הוא כופר. זה אחד מעיקרי היהדות. אז לכן, עלינו לחרוט, כי יש זכר ועונש. ואי אפשר לומר "בשרירות ליבי אלך", כי בסוף אתה תיפול במלכודת. אין דבר כזה שאתה לא תשולם. ולפעמים הקב"ה מעניש על שלישים ועד רבעיים, במישהו אחזים במעשי ידי אבותיהם. ומי יודע כמה אנו סובלים בגין חטאי דורות קודמים, אם גם אנו לקויים במעשיהם. לכן בתענית אנחנו מזכירים "בעוונותינו, בעוונות אבותינו". מה אתה נכניס את אבותיך? כן! אפשר שאנחנו אוכלים אותה גם על מעשי אבותינו, אם אנחנו מחזיקים במעשיהם. ומי יודע כמה ילקו צאצאנו בגין מעשינו. ואחריות שלנו מוטלת על כפתינו ולהסתכל קדימה שאנחנו לא נגרום, לא רק לנו, אלא גם לצאצאים הבאים אחרינו.

עכשיו אני רוצה לספר לכם כמה דברים. הרבה תמיהות יש בעולם על המידה כנגד המידה ואיך הולך החשבון וכו', וכו'. לפני מספר ימים הייתי בהרצאה שמה אדם שאמר שאשתו חולה במצב קשה מאוד. והוא מבקש שאני אברך אותה. אמרתי לו שיקבל על עצמו תענית 40 ויארגן הרצאה. הוא התחמק קצת, אמר שהוא מבקש רק ברכה וזה, כי הרב שלו לא מסכים שהוא יתענה ולא פה ולא שם. אז אמרתי אם הרב שלך אומר תשמע לו , תעשה מה שהוא אומר, בשביל מה אתה צריך אותי?! בקיצור, אמר שהוא ישאל אותו עוד פעם. באותו ערב הוא לא נתן תשובה. אחרי זה הוא שאל אותו והא הסכים לו. אז הוא בא אחה"צ אמר שהוא מקבל עליו תענית. אמרתי לו גם הרצאה, כמו שסיכמנו. הוא בסוף הוא ניאור 28:20, ירד, דיבר עם מי שצריך. סיכמו שתהיה הרצאה והיא הייתה צריכה להיות במבוא חורון. בינתיים האישה נפטרה. לא הספקו לזוז כמו שאומרים. יש קרוב לעשרה אנשים שקיבלו עליהם גם כן תענית 40 יום לרפואתה. עוד לא הספקו להתחיל כמו שאומרים, היא נפטרה. תוך חודש מאז שנודע שיש את המחלה. והם שאלו אותי אם להמשיך או לא להמשיך. אמרתי להמשיך את ה-40 יום. החבר'ה האלה הלכו להדפיס מודעות, פתאום הם נתקלים באנשי משפחה שאומרים: לא! לא! לא צריך הרצאה, לא צריך כלום, לא זה, היא נפטרה, נגמר, שלום! בסוף נהותו להדביק את המודעות. הודפסו מודעות מיוחדות, עם שינוי מקום וכו', וכו'. הצוות הגיע אתמול ופרש את כל הציוד. אתם רואים ציוד כבד, יש פה לפחות בין חצי טון לטון, משקל ציוד, צוות , הכל, כולם הגיעו ומתברר שהמשפחה אומרת לצוות שהם לא מעוניינים בכלל בהרצאה ומצידם יכולים ללכת.  טוב, לא רוצים, אי אפשר להכריח בכח, התקפלו והלכו. רצינו להגיד את דברי התורה לעילוי נשמתה, היום אנחנו אומרים את דברי התורה להצלחתם של אלה שקיבלו עליהם את התענית. כי הם אמרו שהם שאלו את הרב והוא אמר שאפשר להתיר את הנדר ולא צריך זה... והבעל אוכל, לא המשיך את התענית של ה-40. יש כאלה שאומרים אסור להפסיק את התענית, יש שאומרים שממליצים לא להפסיק ויש אפשרות גם להתיר את הנדר, אבל בהספד הוא אמר שהוא יעשה כל מה שהוא יכול לעילוי נשמתה. נו, היה זיכוי הרבים, הרצאה  גדולה, מאות אנשים והכל, זה לא מספיק טוב לעילוי נשמתה? לא נעשה! אחר כך שואלים שאלות למה? מה? מה קרה? איך יקרה? מה קרה? אף אחד לא יודע איך מתגלגלים דברים. אז באו תשמעו עכשיו:

רבנו חיים ויטאל מביא בשם רבו האר"י הקדוש מעשה שאני חושב שאחרי המעשה הזה מי שישמע אותו, יהיה רגוע מאוד! איך הקב"ה מנהל את עולמו במקרים הכי קשים:

יוסף אברך נשוי מזה שנים אחדות ואחיו הצעיר יצאו בליל שבת מבית הכנסת בדרך לבית אמם לברך אותה בשבת שלום. הנרות דלקו ברוגע, הכיסא היה פנוי בראש השולחן. כיסא אביהם שהלך לעולמו לפני שנתיים. בזה הפריע את המנוחה של אמא שלהם. רגשות של געגועים וצער מילאו את הלבבות. אמא ישבה כדרכה על הכיסא, מעיינה בספרה. "שבת שלום" אמרו הבנים. האמא אמרה "שבת שלום". משתדלת בכל כוחה להסתיר את הדמעות שזלגו מעיינה ללא הרף. "שוב את בכה" אמר לה יוסף בנה. "צריך להיות גבול לדבר. היום שבת קודש ואסור להצטער". אמרה האם: "אבל יודעים אתם היום לפני שנתיים הלך אביכם מן בעולם, איך אפשר להתאפק ולא לבכות?!". "טוב..", אמר יוסף. "היום יש לך סיבה. אבל מה היה אתמול? מה היה שלשום? כבר עברו שנתיים! אין את יכולה למצוא מרגוע? את בוכה ומצטערת ואבא בגן עדן. בודאי שהוא לא שבע רצון מכך. ובורא עולם ודאי שלא רוצה בכך, כי בשולחן ערוך כתוב: שלושה ימים לבכי, שבעה להספד, 30 לתספורת. יש דין! ואת מראה שאת לא מסכימה לרצון הבורא. תסלחי לי אמא שאני מדבר בעזות". האמא קמה, מחתה את דמעותיה ואמרה: "צדק איתך יוסף, בכל כוחותיי אני רוצה לשכוח אבל זה לא הולך". ושוב החלה למחות את הדמעות. הבת הקטנה, שושנה, פנתה אליה ואמרה אמא אנחנו רוצים לראות אותך שמחה והאמא עונה "גם אני רוצה! אני מבטיחה שאני אשתדל לשמוח בכל כוחי". יוסף בירך את אמא בשבת שלום ופנה ללכת. דוד הצעיר שהתגורר בבית קידש על היין. כולם הרגישו מנוחת שבת. האמא אפילו חייכה, הבנים סיפרו פרשת השבוע ושבה הנחת לכולם. הלכו לישון בשעה מאוחרת והאמא הרגישה באותו לילה מרגוע כמו שלא הרגישה מאז הפטירה. ואז התחילה לחשוב לעצמה: היא לא האלמנה היחידה, יש אלמנות צעירות וגם הן שמחות והשלימו עם מר גורלן. בזיכרונה עלה השידוך שהציעו לה עכשיו, לאחרונה. וכל זמן שהיא נזכרת היא רועדת. אבל הפעם היא ישנה במנוחה והנה בחלומה אנשים רצים והיא רצה איתם. וכך הם יוצאים את העיר והגיעו ליער עבות והמשיכו לרוץ בתוך החשכה. לפתע חדר האור והיער הסתיים, השמש נראתה באור גדול. והיא רואה לפניה גן גדול מלא פרחים יפים ונהדרים, המפצים ריח נפלא. מסביב לגן נראו אפיקי מים תכולים. ופתאום היא ראתה לפניה יהודי בעל זקן כסוף, זקן לבוש בגד לבן ארוך. והא שואל אותה: "את רוצה לראות את בעלך?" מיד הלכה אחריו בלב דופק. הזקן נעצר ליד עץ גדול, מלא פירות יפים וגדולים. מרחוק ראתה מגרש גדול מגודר בגדר מוזהבת, בתוך זה היא רואה יהודים מלובשים צבעי בגדי צבעונים בשורות ולומדים תורה. באמצע עמד יהודי צעיר ונתן שיעור. "חכי קצת", אמר היהודי הזקן, "מיד יסיימו את השיעור ואז תראי אותו". הסתכלה לכל עבר ולא האמינה למראה עיניה. השיעור נגמר והיהודי שאמר את השיעור התקרב לעברה ופתאום הכירה רחל את בעלה! ראשה הסתחרר, "אברהם!" צעקה ונפלה על העץ שעמד לידה. "אני הוא! הרגעי!". זמן רב עמדה בעיניים עצומות וששבה אליה נפשה, פקחה את עיניה ושאלה:"מדוע הלכת ממני בגיל כה צעיר?". השיב לה בנעימות: "דעי לך! העולם שבו את חיה הוא כמו ארץ גזרה שלשם נשלחים האנשים בכדי להשלים עניינים מסוימים. או לסבול על עבירות שעשו מקודם. העולם האמיתי הוא כאן! דעי לך! שכבר שהייתי בעולם לפני שהכרת אותי. הייתי גאון וצדיק גדול, אבל לא רציתי להשיא אישה ולהוליד בנים שלא יפריעו לי מלימודיי. שנסתלקתי מן העולם, נתנו לי רשות של ישיבה בגן עדן והתחלתי לעלות במעלות עליונות וכשמצאו שלא נשאתי אישה ולא ילדתי בנים, נשלחתי לעולם שוב, כדי לישא אישה ולהוליד בנים ונשאתי אותך לאשתי. שנולד ילדנו השביעי, אמרו לי לשוב לגן עדן, לישיבה שלי, שבה חיכו לי כולם. גדולה זכותך שאני בעלך, כי יש לי כאן שם טוב. וכשיבוא הזמן, נחיה שוב ביחד בעונג בעולם הזה. "אבל.." אמרה רחל, "לא ידעתי שאתה למדן כה גדול ואף פעם לא היה לך זמן ללמוד הרבה". אמר לה בעלה: "גם אני לא ידעתי! כיוון שבאתי לעולם רק  לתקן את מה שחסר לי, לישא אישה, להוליד בנים ולפרנס אותם כראוי. וכשיצאתי מן העולם, מיד התמלא ראשי בידיעת התורה לאין קץ". הוסיפה לשאול אותו: "משוע יוסף שלנו אינו מצליח בעסקיו?". השיב לה בעלה: "בודאי את זוכרת את הדין תורה שהיה ליוסף עם יהודי אחד. יוסף זכה בדין, אבל מכיוון שציער את היהודי, רצו להענישו בעונש חמור. אני עתרתי בעדו וביקשתי שיתנו לו רק 4 שנים קשות בעסקיו. בעוד שנה תגמר תקופת העונש, הוא יתחיל להצליח". שמעתם? 4 שנים ייסורים בגלל שהוא ציער יהודי , אפילו שהוא זכה בדין. "ומה עם דוד שלנו? הרי כבר מלאו לו 24 ועדיין אין מצעים לפניו שום חידוש ואין לי גם את ההוצאות בכדי לחתן אותו". חייך בעלה ואמר: "הסיבה לכך שבת זוגו של דוד איחרה לבוא לעולם. עכשיו היא רק בת 13 וגרה בארץ אחרת. בעוד חמש שנים, היא תבוא אל עירכם, תתחתן עם דוד וגם תביא את כל ההוצאות של החתונה". רחל התחילה לרעוד ובזיכרונה עלה זיכרון מכאיב. ושאלה את בעלה: "מפני מה קרה אסון לבנינו בן השלוש והוא נהרג על ידי גוי שיכור?". חייך בעלה ואמר: "בואי אחרי". החלה לנוע בגן מלא אור, שתולים בו עצים קטנים פורחים מכל בצדדים,כאילו מתבוננים בה. מן השמיים ירדו כמין עמודי אור בצבעים שונים, ציפורים נאות פרחו מעץ לעץ והיא שומעת שירתן: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה..." ציפורים אחרות זימרו: "למען יזמרך כבוד". ועוד היא שומעת :"שלום, שלום לרחוק וקרוב", צבעים קטנים רצו בעשב ושרו "ואני אשיר עוזך, ארנן בוקר חסדך". העשב עצמו שר "יחי כבוד ה' לעולם", העצים זימרו אף הם ואמרו: "ירננו כל עצי יער". לפתע ראתה מלמעלה עיגולי אש מרצדים בשל צבעים, התייצבו לידה כעמודים ואחריהם באו מלמעלה מלאכים קטנים בעלי כנפיים וגם הם ניצבו לידה. מסביב נשמעה מנגינה נהדרת של כלי נגינה. הרגישה שהנשמה פורחת ממנה והיא עומדת להתעלף. לקח בעלה עצב מן הגן, הניח על אפה ורוחה שבה אליה. הביטה שלוב וראתה חופה עשויה אבנים טובות, נוצצות בכל צבעי הקשת. מתחת לחופה בא מאין מלאך ועמד מולה ואז הכירה את בנה ההרוג והא צוחק לפנייה בחדווה רבה. התעלפה בשנית. ושוב נתן בעלה להרי מאותו עשב, פקחה עיניה וראתה שאין זו טעות! זה בנה! שאלה אותו: "מדוע הלכת ממני בגיל כל כך צעיר?". השיב לי הילד: "הכל לפי חשבונו של בורא עולם. הייתי כבר בעולם לפני שנולדתי אצלך, אמא, נולדתי למשפחה מיוחסת ועירנו הראו מעשי פראות והגויים רצחו את כל היהודים. נשארתי אני לבדי כבן חצי שנה. לקחה אותי גויה לביתה ואצלה גדלתי. עד שפדו אותי היהודים וחזרתי להיות בניהם ונהייתי לגאון גדול וחייתי כל שנותיי בנחת ובשלווה. שנפטרתי מן העולם, התקבלתי בעולם האמת בשמחה ועליתי למעלה,מעלה עד שהגעתי למקום שממנו לא יכולתי לעלות עוד., כידוע שאדם מגיע לעולם האמת, אז כל זמן מעלים אותו עוד ועוד בדרגות, לפי הראוי לו. ואז אם נמצא בו איזה דופי, הוא נעצר ואם הדופי בר תיקון, מורידים אותה לעולם לתקן ולחזור. כמו שסיפרנו ברבי מתיא בן חרש שפגם בעיניו וכו'. ואז הוא אומר :" לא יכולתי לעלות עוד מכיוון שינקתי שנה אצל אישה נוכריה. משפטי יצא שאיוולד שוב ואינק שלוש שנים אצל אם יהודיה. ואז אוכל לבוא אל מקומי הגבוה.לכן נולדתי אצלך, אמא.וזכות גדולה היא עבורך. שנסתיימו שלוש שנים, נלקחתי חזרה אל מקומי, כבר כר לא היה לי מה לעשות בעולם האומלל הזה". "אבל למה נפטרת מן העולם באופן נורא כל כך". השיב הבן ואמר: "שעמדתי להיפטר מן העולם, נגזרה גזרה גדולה על יהודי עירנו וכולם היו עומדים להרג, גם את וגם אבי. אז כיבדו אותי שאהיה כפרת העיר כולה ונרצחתי למענם. בכך הצלתי את כלהעיר כולה, לכן זוכה אני לכל הכבוד הגדול שאת רואה כאן. לאף אחד בגן עדן אין רשות לראות אותי. רק לאבא בכל זמן שירצה. הילד צחק בנעימות, התחיל להתרחק ונעלם. אז אמר לה בעלה: "ראית שכל הקושיות יש להם תירוצים? אין הבורא יוצר שום רע! וכעת עליי לחזור לשיעורי". ליווה אותה אל המקום הראשון ליד העץ ואמר לה "כאן טוב מאוד! אבל אין אני יכול לסבול את אנחותייך ואת דמעותייך. תעשי לי טובה גדולה, אם תתחילי לחיות בשמחה, הנה הציעו לך שידוך הגון, אל תתנגדי". בעלה נעלם והיהודי הזקן הוביל אותה ליער הגדול. התעוררה משנתה כאילו נולדה מחדש. זמן רב עוד שכבה כשחיוך על פניה והמשיכה לראות בעיני רוחה את בעלה מאושר ובנה מחייך. אבן כבדה נגולה מעל ליבה והיא קיבלת את התנחומים. כעת היא נישאת בשנית וחיה חיים שמחים ונעימים.

הסיפור הזה זה מעשה שהיה. הוצא מתוך כתבי רבנו חיים ויטאל, זצ"ל שלמד אותו אצל ריבו הגדול האר"י ז"ל. והוא גילה לנו סודות עמוקים שבתורה , בייחוד עניין הגלגולים. הוא לימד שכל הברואים בעולם כאין ברגים למכונה גדולה הנקראת "בריאה". הקב"ה מבריג את הברגים ומפרקם, מכוון פעולתם לפי דרכי מהלך המכונה, מביא לעולם נשמות שיש להם תפקיד בעולם, לוקח מן העולם שצריכות להיות למעלה, שהרי העולם הבא והעולם הזה עניין אחד הם. למטה פועלים עם נשמות וגופים, למעלה עם נשמות בלבד.אם היינו יודעים כיצד הכל פועל, לא הינו מצטערים לעולם! כי בקץ הימים הקרוב אילנו, יחזרו כל הנשמות לעולם הזה , כדי לעבוד את הבורא בגוף ובנשמה כאחד. וזאת עד שהגופים יתעדנו ויעשו כנשמות. זה יקרה פה. לקראת האלף השישי, סוף האלף השישי ואז תבוא השבת הגדולה לעולם. אם כן, אנחנו רואים שיש חשבון וכל דבר מתורץ.

עכשיו, אני אביא לכם עוד מעשה אחד. הספר "איש על החומה" בחלק א', עמוד 345 מביא את המעשה, מעשה שהיה: אישה מכובדת בעלת עסק מבוסס בעיר פרשבוק שבהונגריה, הייתה נוהגת במשך שנים רבות מידי פעם ופעם תרומה הגונה לישיבה. התנאי שיגידו בישיבה "קדיש" תמיד לעילוי אותם נשמות גלמודות, שאין מי שיגיד אחריהם קדיש. והישיבה העמידה בחור מיוחד שהיה אומר קדיש לטובת הנשמות האלה, תמורת התרומה שתרמה האישה המכובדת, בעיר פרשבוק שבהונגריה. לימים, הסתלק לעולמו של בעלה של אותה אישה ומכיוון שהוא ניהל את העסק ביחד איתה, פגעה פטירתו בעסק שהלך ונצטמק, עד שנסגר כליל. המצב הכלכלי של האישה החמיר וברבות הימים נפלה עליה עול נוסף- בנותיה הגיע לפרקן. וכסף מניין לה? נשאה האישה את סבלה בדומיה וקיבלה עליה את הדין והשלימה עם גורלה. אבל דבר אחד ציער אותה ועליו לא יכלה לוותר זה עניין שמירת הקדיש שלא יתבטל. מאחר והיא הפסיקה את הקצבה לישיבה, פנתה להנהלת הישיבה ושטחה את בקשתה שהישיבה תאות להמשיך להגיד את הקדיש למרות שכרגע אין לה מה לשלם וכשירחיב ה' את גבולה, תחזור לתמוך בישיבה כמקודם. ראשי הישיבה נתרגשו מאוד מתום ליבה וצדקת נפשה של האלמנה והבטיחו למלא מבוקשה- לשמור את  הקדיש כמו שהיה עד כה. זה מילא את נפשה באושר לאין קץ. ברק של אושר נצנץ מעיני הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה, פנתה לדרכה. מעתה שוב לא העיק עליה כל המצב שלה. גם מצב שתי בנותיה שהגיעו לפרקן, כבר לא הטרידו אותה. ברגע שעניין הקדיש לנשמות הגלמודות הובטח לה, כמעט לא חסר לה כלום בעולמו של הקב"ה. לגבי שתי בנותיה היא סמכה על הקב"ה שהוא אבי יתומי ודין אלמנות והוא הרחום והחנון יראה בודאי בעוניין של שתי בנותיה ויזמין להן זיווגן וכל צורכיהן. איך שהיא יוצאת לרחוב עומד למולה ישיש, בעל אדרת פנים נדירה, זקן צח כשלג יורד על פי מידותיו ומברך אותה לשלום. הופתעה האישה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן, שלא היה מוכר לה. גדלה הפתעתה שבעתיים שהתקרב אליה ונכנס לשיחה תוך התעניינות במצבה ומצב בנותיה. האישה שטחה לפניו מר גורלה ואיך נפלה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ושאין לה אמצעים הכרחיים לשיא את בנותיה הבוגרות. ואז הוא שואל אותה מה הסכום המשוער הדרוש לך להוצאת הנישואים של הבנות? לשם מה חשוב לך לדעת? השיבה האישה ותימהון ונקבה בסכום משוער. הזקן שלף צ'ק ורשם את הסכום שהיא נקבה. בטרם שם את חתימתו, אמר לה היות ומדובר בסכום רציני, רצוי שתהיה החתימה בנוכחות עדים שיראו במו עינהם שהוא חותם אישית על המחאה ויאשרו זאת בחתימת ידם. נרגשת ומופתעת מהמתרחש, עלתה לאולם הישיבה, ביקשה שני בחורים שיהיו עדים. ראו את כל מה שהוא רושם וחתמו והוא מסר את הצ'ק על הסכום הנכבד לידי האישה והורה לה שתלך לפדות את המחאה למחרת בבוקר. הדבר נראה לאישה תמוה ומוזר. מה ראה הזקן הזר ובלתי מוכר להסביר לה פנים, להראות לה רוחב לב כזה. עד כדי כיסוי הוצאות שתי בנותיה. אף על פי כן הזדרזה למחרת לסור אל הבנק ובלב פועם ניסתה את מזלה. שבחן פקיד הבנק את המחאה תקע בה ובאישה מבט תוהה. הסתכל פעם ופעמיים, כולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני המבוכה ביקש מהאישה להמתין. נכנס עם ההמחאה למנהל הבנק שהיה גם בעלים של הבנק וכאן התרחש משהו דרמטי ויותר. כשראה מנהל הבנק את ההמחאה, התעלף! קמה מהומה בבנק. הפקדים ששמעו על המתרחש הכניסו את האישה לחדר צדדי והפקידו עלייה ושמר שלא תתחמק תוך חדש שיש כאן עניין של מרמה וזיוף. לאחר ששב רוחו של מנהל הבנק, ביקש לראות את האישה שהגישה את המחאה לפירעון. בהכנסה שאל אותה בבהילות: אמתי וכיצד קיבלת את המחאה, רק אתמול קיבלתי מיהודי מכובד, בעל אדרת פנים ויש שני בחורי ישיבה שיכולים לשמש כעדים שראו אותו כותב וחותם על המחאה. האם תוכלי לזהות את האיש אם אראה לך אותו בתמונה? בודאי אזהה אותו ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים יזהו אותו. המנהל ביקש להביא תמונת דיוקנו של אביו המנוח. וכשהוצגה התמונה בפני האישה הצביעה ללא היסוס עליו ,זה האיש שנתן לי את המחאה! ציווה המנהל לפרוע את המחאה ושיחרר את האישה. אחרי שהאישה הלכה, סיפר המנהל לנוכחים מה פשר הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם: האיש במסר את ההמחאה לאישה זה אבי. שהלך לעולמו לפני 10 שנים. בלילה הקודם הוא הופיע בחלום ואמר לי בזו הלשון: דע לך! שמאז שסרת מדרך הישרה והתחתנת עם גויה והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאה נשמתי מנוחה, עד שבאה אישה אלמונית וציוותה להגיד קדיש לנשמות שאין אומרים קדיש אחריהם. וזכותי עמדה לי שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האישה, גרם לעילוי ונחת רוח לנשמתי. אישה זו תופיע מחר בבוקר בבנק שלך עם המחאה שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואיי שתי בנותיה. שקמתי בבוקר נפעם מהחלום, סיפרתי לאשתי שלעגה לי על כל העניין. אולם שהופיעה האישה עם המחאה נתאמת לי שאכן החלום חלום אמת היה. סיים מורנו הגאון רבי חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, זכרונו לחיי העולם הבא, מי היו שני הבחורים שהיו עדים? אני הקטן וחברי רבי יהודה גרינוולד.  אנחנו עדים למעשה הזה שהיה באמת.

אתם שומעים איך העולם מתנהל? אנשים לא מבינים כלום! חושבים שמה שרואים לא מובן, דברים סתומים, איך זה הולך? מה היחס בין האנשים? אף אחד לא מבין שום דבר! אבל צריך לדעת יש חשבון בשמים על כל מקרה ומקרה, על כל דבר ודבר. אדם צריך לדעת שאין דבר שהוא לא פתיר על פי האמת,רק צריך סבלנות. פעמים זוכים לראות, פעמים לא זוכים לראות ולפעמים זה יקרה רק אחרי שמסתלקים מן העולם.

ויש עוד מעשה נורא, נסיים בו. המעשה הזה היה עם אור חיים הקדוש. אור החיים הקדוש, פעם אחת היה מחלק כל ערב שבת היה קטנה עגל ומחלק את הבשר שלו לתלמידי חכמים עניים בעיר. וקרה שפעם אחת עלו המחירים והמירו מאוד שלא יכלו אנשים לרכוש וגם לא היה מצוי. והוא בכל אופן לא רצה לבטל ממנהגו ושעה את כל האפשריות והצליח להשיג בסכום עתק והתחיל לחלק, הזמין את תלמידי החכמים כרגיל שיקבלו ממנו את המנה לכבוד שבת. בין הבאים נכנס עשיר גדול שאמר לו אני אתן לך כל סכום שתנקוב, תן לי חתיכת בשר לכבוד שבת. אמר לו: אני לא נותן בשר, רק לתלמידי חכמים. בינתיים הגיע איזה אברך חשוב והוא נתן לו את המנה. העשיר שהתעצבן ונפגע. אמר לו: אור חיים הקדוש, לאדם כזה אתה נותן ולי אתה לא נותן? ואני מוכן לשלם לך כל סכום שתנקוב. לא ענה לו אור החיים הקדוש, התעלם ממנו והמשיך לחלק ושלום. בלילה כשהוא ישן אמרו לו מבית דין של למעלה שנגזר עליו עונש גדול בגלל שהוא לא מחא שהוא שמע את העשיר פוגע בכבדו של האברך החשוב, הוא צריך לגלות שלוש שנים עכשיו מביתו. מוציאי שבת לקח מקל נדודים ומיטלטלין ויצא לשלוש שנים גלות. איפה שהוא ישן פה, לא ישן שם, כל לילה היה מקום אחר ועובד ממקום למקום גולה בלי שידעו מי הוא. והנה יום אחד הוא הגיע לקראת ערב שבת עייף בצהריים מיום שישי ומגיע עייף, תשוש, השמש קופחת. ישב תחת אילן, לשבת בצל. תחת האילן התחיל לחשוב על פרשת "בחוקתי", זו הפרשה של אותה שבת. וחידש 42 חידושים על "אם בחוקתי תלכו". תפתחו "אור החיים הקדוש", תמצאו 42 פירושים. זה הה תחת האילן בשנות הגלות שלו. אחרי זה הוא הגיע לעיר, נכנס אצל יהודי לקח אותו לביתו, אירח אותו, סעדו ואז אמר לו שאנחנו הולכים עכשיו, יש שמה דרשה של הרב, של העיר, כל ליל שבת. אם אתה רוצה להצטרף, אמר לו כן. כמובן שהוא לא רוצה מי הוא מארח והלכו, ישבו בבית הכנסת. עכשיו, הוא הקדים לספר לו שהרב הזה הוא רב גדול מאוד, יש לו עליות נשמה ואם תראה אותו שוקע ככה ולא מדבר, אז זה הוא מקבל כל מיני מסרים מלמעלה ואחרי זה הוא אומר אותם. המתינו היה שקט, הרב ככה שקוע. פתאום הוא מרים את ראשו ואומר: רבותיי אני רוצה להגיד לכם שעכשיו מסרו לי בשמים 14 חידושי תורה של החכם הצדיק, הגאון, החסיד אור חיים הקדוש. 14 פירושים שלו! והתחיל להגיד 14 פירושים בפרשת בחוקתי. שהוא סיים את דבריו, קם אור חיים הקדוש, שאף לא מכיר אותו, ואמר: חיים בן עטר. זה השם שלו. לא הגאון הצדיק, החסיד, הקדוש וכו', וכו'. חיים בן עטר! הרב כעס מאוד ורצה למחות בו מחאה גדולה וכו'. המארח התחנן לרב: הרב, זה האורח שלי, לא לפגוע בו. בסדר אמר, אמר שלום. למחרת עוד פעם היתה דרשה אחרי סעודת שבת של בוקר ושוב ותו הדבר חוזר ואומר הרב: מסרו לי מן השמים עוד 14 חידושים בפרשת בחוקתי של הצדיק הקדוש אור החיים הקדוש, וכו'. ואז הוא שוב קם ואומר: חיים בן עטר! זה כבר הגזים! כבר הציבור התחילו לכעוס ופה ושם. בקיצורו של דבר,עוד פעם הרגיע המארח והשתיק את הכל. עבר. אחרי סעודת שלישית, דרשה שלישית ואמר הרב: מסרו לי עוד 14 חידושים. ביחד 42 החידושים שחידש תחת האילן, אור החיים הקדוש. מסרו לו להגיד אותם והוא אומר אותם והוא קופץ עוד פעם "חיים בן עטר!". אמר לאסור אותו והכניסו אותו למעצר. היה לו כח ואסרו אותו.שלום! כלאו אותו. לא עזר המארח, לא שום דבר. מה זה?! משמיץ את אור חיים הקדוש וכו', וכו'. במוצאי שבת, פתאום נהיה חום אדיר. חום אדיר והתחיל להיות חום וכל העיר חמה ובלאגן ולא מבינים מה קורה! אז הוא שאל בשמים על מה ולמה? אמרו לו: תראה, כל מוצאי שבת בהבדלה שאור החיים הקדוש, עושה הבדלה, הוא מחזיר את הרשעים לגהנום ואז הכל נשתק מן העולם וכו', וכו'. אבל אתה כלאת אותו, בתוך בית באסורים והוא לא עשה עדיין הבדלה. אז איך אתה לא רוצה שהעולם לא ירתח?! ורק אז הוא הבין שזה היה אור חיים הקדוש שצעק חיים בן עטר. שיחררו אותו וליווהו בכבוד וכו'.

מן השמים הודיעו לו בגלל הביזיונות שהוא קיבל, בבית כנסת שכולם גערו בו והכל, והכל. כבר לא צריך להשלים את השלוש שנים, יחזור לעירו ולתלמידו. כל זה למה התגלגל? בגלל שהוא שמע פעם אחת שעשיר פגע בתלמיד חכם והוא לא מחה, על זה נענש לא פחות ולא יותר אור החיים הקדוש! אתם שומעים איך עורכים חשבונות? אנשים לא מבינים!זה נחת עליו מחלה, זה בעיה, זה צרה, זה מאסר, זה ככה, זה פה שם, כל מיני בעיות. בן אדם לא מבין על מה? על קטנות! קטנות! לא גדולות, קטנות! שאתה לא יכול לשער בכלל. אבל ,משפטי ה' אמת צדקו יחידו". אם אתה רואה את הכל מהתחלה עד הסוף, אתה יושב מנגד ורואה, כמו שהחפץ חיים היה לו סבלנות לראות, אתה תראה את הכל. הכל מסתדר! הכל מסתדר! אין שום דבר שלא בשליטה! הכל בשליטה של הקב"ה, הכל מתוכנן לפרטי פרטים להביא לתיקונים הכי גדולים של כולם עד כמה שאפשר.

למי שיש שאלות, בבקשה.

הדברים כאמור, היו לטובת אותם שצמים 40 יום.

שואלת: למה הם היו צריכים להמשיך לצום אם היא נפטרה?

הרב אמנון יצחק: משום שזה נדר. ונדר צריך לקיים. דבר נוסף, זה לא רק זה. זה מועיל לנשמה של הנפטרת. הרי כל מה שהם עשו, עשו למענה אז כאילו היא לא ראויה יותר, למה להתאמץ בשבילה יותר. עכשיו, מתי היא צריכה יותר סיוע, אם היא כבר לא פה, היא יכולה לסייע לעצמה? לא! עכשיו היא צריכה חמלה ורחמים, אולי אין לה מספיק זכויות למעלה וכל הזכויות של האנשים אכפת להם, ודאי שיועילו לה ביותר. יש אנשים שלא רק קיבלו עליהם לצום, גם ממשיכים את הצום. הספד שמספידים אדם, אם באים הרבה ללוויה, זה מוכיח בשמיים שהאדם הזה השפי על רבים ובאמת הרבה אנשים הלכו לעורו ולמדו ממנו והשכילו ממנו וכו'. אבל אם אף אחד לא בא, כמו שאומרים, אז זאת אומרת זה אדם שלא עשה רושם בעולם ולא כלום. אז זה קטרוג עליו. אז כמה שיש אנשים שאכפת להם ובפרט אחרי הפטירה, אז זה זכות לאין שיעור! את יודעת מה זה אם היה שיעור, כל מילה שאני מוציא מהפה זה תר"ג מצוות, זה כפול כל אלה ששומעים. אז את יודעת כמה זכויות היו יכולים לקבל אתמול? אבל הם חשבו על הכסף. מה ההוצאות שיעלו להם, אבל כבר הגיע ציבור, אנשים אלה משתכרים, אנשים האלה פעלו, איבדו ערב, הדבקו מודעות, פרסמו, אנשים כל הלילה הדביקו מודעות, תלשו להם מודעות, הדביקו עוד פעם מודעות, תלשו להם עוד פעם מודעות. כל זה עשו בשביל  מי? בשביל הנפטרת. מה אמרו בסוף: לא, לא זה בסדר, התרנו את הנדר. מה נעשה?!

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואל: אפשר לשאול שאלה אישית?

הרב אמנון יצחק: כן.

שואל: שמי דוד בן יפה, בן 39 מבאר שבע. הייתי 13 שנה בתשובה ולפני שלושה חודשים נפלתי. אני לא מבין למה הזיווג מתעכב, כבוד הרב? איפה הבעיה?

הרב אמנון יצחק: למה נפלת אחרי 13 שנה?

שואל: למה נפלתי? אני בלי אישה וקשה...

הרב אמנון יצחק: נו, ועכשיו אחרי שנפלת זה קל?

שואל: עכשיו שנפלתי לא קל. אני התמלאתי עצבות ואני מתחזק קצת, הולך למקווה , מנסה לשמור שבת.

הרב אמנון יצחק: מה זה מנסה? תחזור בחזרה מהר!

שואל: בעזרת ה'!

הרב אמנון יצחק: "כי נפלתי קמתי". ישר! מה שאתה נופל בכביש אז אתה מחכה שלושה חודשים?

שואל: לא!

הרב אמנון יצחק: אתה קם ישר על המקום! הסיכוי שלך יותר גדול שתהיה עם ה' מאשר לא תהיה עם ה'. עכשיו למה זה מתעכב. ראית שיש כל מיני חשבונות שעשינו, נכון?יש אחד שהוא עוד צעירה, יש  אלת שהיא בחוץ לארץ כרגע עוד לא הגיעה. יש ככה ויש ככה, אני לא יודע מה הצלע  שחסרה לך, אבל היא צריכה להגיע. מה אתה דואג? צריך להמתין בסבלנות. אבל אם אתה נופל, אז מגיע לך פחות טוב.

שואל: כן. אצלי כבוד הרב, לא שומרים בבית...

הרב אמנון יצחק: מה אכפת לך אם שומרים, גם אצלי לי שמרו כל כך בבית בהתחלה ואני שמרתי, למרות שלא שמרו כל כך. מה הבעיה?

שואל: מה עדיף כבוד הרב, לגור לבד או עם ההורים?

הרב אמנון יצחק: אם זה מפריע לך לשמור על תורה ומצוות תגור לבד, אבל אם זה לא מפריע לך ואתה יכול להתמודד אז אין שום בעיה. מי שאדם חזק יכול להיות גם במאורה של זאבים ולקיים תורה ומצוות. אין שום בעיה אם הוא חזק. אם הוא לא חזק והוא תלוי בהשפעה החיצונית ולחץ מפריע לו וכו', וכו', אז שלא יתמודד, ילך וישכור דירה. אתה לא ילד קטן.

שואל: נכון! עברתי פשוט לגור לבד ומאז שעברתי לגור לבד, אני מתחזק שוב פעם.

הרב אמנון יצחק: טוב! אבל לא מתחזק, חוזר בתשובה מהר! למה? כל יום שאתה רק מתחזק, יש הרבה עוונות בינתיים, לא חבל שתשלם עליהם אחר כך?

שואל: תודה כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: בהצלחה!

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואל: אני חוזר בתשובה כבר 16 שנה ועשיתי את כל ההשתדלויות לזיווג ואפילו שלמתי למשרד בני שינחה בירושלים 7,000 שקל והזיווג לא מגיע. אני מבקש עצה.

הרב אמנון יצחק: יכול להיות שאם הייתה משלם לה 7,000 שקל הייתה מתחתנת.

שואל: הייתי מיואש אז.

הרב אמנון יצחק: בכל אופן, תקשיב! עוד פעם, זיווגים זה לא דבר קל. אתה נשוי כבר היית וגרוש.

שואל: לא, רווק.

הרב אמנון יצחק: מעולם לא?

שואל: לא.

הרב אמנון יצחק: צריכות לחטוף אותך! אתה עוד רווק. תראה, אם היית שייך לאיזה קהילה מסוימת שהיו מכירים אותך והיית לומד והיה מי שימליץ עלייך וכו', אז היה יותר קל. אבל אם אתה לא קשור לשום מקום... 

שואל: אני לומד פה, בכולל של הרב יונה טורצ'ין.

הרב אמנון יצחק: לא משנה! אז למה הם לא דואגים? למה הם לא אומרים, למה לא זה.. מי שמכיר אותך... אם מכירים אותך אנשים אז צריכים כל אחד להשתדל להראות...

שואל: כל אחד אומר שזה משמים, משמים. אף אחד לא עוזר. לא בבית ולא בישיבה.

הרב אמנון יצחק: אה! שולחים אותך לשמים? הבנתי! אמרתי לך אם היית בקהילה, אז בקהילה זה יותר נסגר מהר. כי מכירים בני הקהילה את הנשים, את הגברים, את הרווקים, את הרווקות, גרושים, גרושות ואז יכולים לעשות שידוכים. אתה לא שייך לשום מקום, אז משאירים אותך לשמים. בכל אופן, אתה רוצה עצה?

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: תלמד שעתיים בתענית דיבור כל יום תורה רצוף, בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף ואני אברך אותך, אם אתה תעשה כך.

שואל: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: מה תודה רבה? אתה מסכים או לא?

שואל: אני מסכים! מסכים!

הרב אמנון יצחק: אז תגיד את השם שלך ושם האמא.

שואל: עמנואל יחיאל בן טובה.

הרב אמנון יצחק: עמנואל יחיאל בן טובה, ה' יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך, מהרה!

תגיד לי משהו? יש לך מה להציע לכלה?

שואל: יש לי כל טוב. אני מבוסס כלכלית.

הרב אמנון יצחק: או! כבר אתה מתחיל לדבר! ואיפה אתה גר?

שואל: אלעד.

הרב אמנון יצחק: באלעד. ויש לך דירה שמה דירה שלך.

שואל: יש לי דירה, אוטו וחנות.

הרב אמנון יצחק: יופי! נו! בן כמה אתה?

שואל: 49.

הרב אמנון יצחק: טוב. כבר ראו אותך, תשאיר טלפון. אם מישהי תחפש אותך, אז נגיד לה. תשאיר את הטלפון  לחבר'ה פה. תהיה בריא!

שואל: שלום עליכם הרב!

הרב אמנון יצחק: שלום וברכה!

שואל: רציתי לשאול: למה השבטים ויתרו על מצוות יישוב ארץ ישראל? ראובן וגד.

הרב אמנון יצחק: בגלל ששמה היה מרעה מתאים בדיוק לכל הצאן שלהם, והיה להם צאן רב, לכן הם רצו לשבת שמה ולהתנחל והם גם ידעו שזה חלק ששייך לחלק לארץ ישראל, לא בתוך ארץ ישראל, אבל שייך לארץ ישראל.

שואל: אז זה שייך לארץ ישראל?

הרב אמנון יצחק: שייך, אבל לא חלק מארץ ישראל. שייך. לכן הם רצו לשבת שמה בשביל שהצאן שלהם יהי להם מספיק מרעה.

שואל: הרב, יש מעלות גדולות מי שגר בארץ.

הרב אמנון יצחק: נכון!

שואל: שלושה מנחלי העולם הבא, אחד מהם מי שגר בארץ.

הרב אמנון יצחק: נכון! יש לי כמה דרשות שלי ארוכות על זה, תשמע אותם. שהרי ראו עד כמה משה מתייגע ומתחנן וה' 515 תפילות להיכנס לארץ, איך יכול להיות שהם לא רצו וכו'. אבל זה ארוך ויש בזה כמה סודות. תשמע את זה בהרצאות.

שואל: וגם הם לא בטחו מספיק בה', אם היה להם צאן גדול אז הם היו צריכים לבטוח בה'. אם הרב מזמין אורח, מן הסתם הרב דואג לאורחים מקום.

הרב אמנון יצחק: אני מאמין שאחרי 120 שנה חלק מהם ותסביר להם את הטעות שהם עשו...

שואל: לא... זה מעניין!

הרב אמנון יצחק: ואני מאמין שתהיה להם תשובה טובה לתת לך.

שואל: תודה רבה!

שואל: שלום הרב. אני מוכן לצום בשביל האישה הזו.

הרב אמנון יצחק: היא נפטרה כבר.

שואל: בסדר.

הרב אמנון יצחק: אתה מוכן?

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: בסדר גמור! אשרייך ואשרי חלקך! אני לא זוכר את השם שלה, אבל בהרצאה שדיברתי לפני פעמיים, תמצא אותה שמה ותראה את השם שאמר לי הבעל, אז תוכל שמה...

אתם זוכרים את השם? הוא לא אמר שם? אם אתה לא תצום על שם, זה בעיה. אבל תצלצל. הנה הוא יודע הוא יגיד לך את הטלפון.  

שואל: ערב טוב הרב!

הרב אמנון יצחק: ערב טוב!

שואל: לכל אלה שלעוד לא התחתנו ורוצים להתחתן, אני בתור אחד שהייתי אצלך בהרצאה לפני איזה עשרה חודשים, אני ביקשתי הברכה ואתה הבאתי ואמרת לי גם על הלימוד והכל של השלושה חודשים. עשיתי את זה ואחרי שבועיים, הכרתי את אשתי שהיא היום. ועכשיו אני רוצה ברכה שלך לבן. תברך אותי בבקשה, אותי ואת אשתי.

הרב אמנון יצחק: ואתה תחזור על השלושה חודשים ואשתך על חצי שעה.

שואל: בודאי!

הרב אמנון יצחק: מה השמות שלכם?

שואל: אליהו בן רוזה והיא לאה בת פנינה.

הרב אמנון יצחק" אליהו בן רוזה והיא לאה בת פנינה, תזכו לבן זכר מהרה!

שואל: אמן! תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: גם אליהו בן אורה, יזכה לבן זכר.

שואל: זה עבור אחותי, אז אני רוצה להבעיר אליה...

הרב אמנון יצחק: ככה עושים? למה היא לא יודעת להצביע?

שואלת: אני מצביעה אבל קשה לעמוד. ואני מבקשת את ברכתך לבתי. היא עוברת לעבור ניתוח מאוד קש השבוע.

הרב אמנון יצחק: של מה?

שואלת: גידול בלשון. גידול מקומי. ורוצה את ברכתך להצלחה.

הרב אמנון יצחק: היא שומרת תורה ומצוות?

שואלת: היא משתדלת.

הרב אמנון יצחק: משתדלת זה לא מספיק.

שואלת: והיא לקחה על עצמה...

הרב אמנון יצחק: לא! לא! היא לא משתדלת יותר, היא חוזרת בתשובה שלמה, כולל צניעות מלאה, אם היא רוצה להצליח בניתוח אז אסור לתת למקטרג לקטרג. אם היא רק תשתדל, אז זה לא טוב, זה לא מספיק..

שואלת: הכוונה שלי היא שהיא מוכנה לעשות הכל והיא עושה ומשתדלת לעשות יותר.

הרב אמנון יצחק: חזרת על מה שאמרת קודם ואני אומר שצריך שההיא תחזור בתשובה שלמה כולל צניעות מלאה.

שואלת: אוקי. בסדר.

הרב אמנון יצחק: אם היא תסכים על זה, בעזרת ה' תצליח בניתוח. מה שמה?

שואלת: חיה ליטל בת ירושה.

הרב אמנון יצחק: אבל את תעבדי על זה שזה כך יהיה.

שואלת: בעזרת ה'.

הרב אמנון יצחק: כן או לא?

שואלת: כן!

הרב אמנון יצחק: חיה ליטל בת ירושה, ה' יזכה אותה להצליח בניתוח במאה אחוזים!

שואל: ערב טוב. שמי איתן.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואל: הקשבתי להרצאה שלך סביב הנושא הזה של מידה כנגד מידה, ושמעתי את התזה שלך שהתזה של שכר ועונש כפי שמכירים את זה ביהדות. אבל שמתי לב שיש איזה, אני חושב שזה מידה של סתירה בדברייך. כי מצד אחד אתה אומר לא לנו חשבון של שמים ומיד אחרי זה אתה אומר כן אבל אחרי כמה שנים, בשלב מסוים כן אנחנו, כן יש חשבון. זאת אומרת, אם אתה לא יודע אז אתה לא יודע עד הסוף. אתה לא יכול באמת לדעת את חשבונותיו של אלוקים , בכלל להגיע להביע עמדה ואני חושב הסיפור הכי מדגים את זה בתנ"ך זה הסיפור שלאיוב, שבעצם מוכיח העניין של שכר ועונש לא תמיד מתקיים, כאשר איוב ירא שמים, בעצם השטן כחלק מהתערבות עם האל, למרות שהוא היה איש תם וישר והא הוכיח אותו והביא לו כל מיני מצוקות ורעות, למרות שהוא היה איש תם וישר, רק כדי לנסות את אמונות. זאת אומרת, אתה באמת אף לא יודע אם זה שכר ועונש או כל דבר אחר.

הרב אמנון יצחק: זה לא נכון מה שאתה אומר. כי אצל איוב יש שתי סיבות ברורות למה הוא סבל. אחת זה בגלל שהוא שתק. הוא היה אחד מהשלושה היועצים של פרעה ובשעה שאמרו "הבה נתחכמה לו" והחליטו להטיל את כל ילדי ישראל ליאור, הוא שתק. אז במקום שהיה לצעוק הוא שתק, במקום שהיה צריך לשתוק הוא צעק, מכאבים. אז זה היה העונש שלו על פי הפשט. על פי הסוד, האר"י הקדוש גילה לנו שהוא היה גלגול של תרח, אבי אברהם. אברהם היה לו אבא תרח שמכר עבודה זרה והיה מחטיא הרבים, בסוף ימיו תרח חזר בתשובה ונקבר בשיבה טוב. אבל הוא לא הספיק לתקן את כל מה שהוא פגם וקלקל אנשים אחרים, לכן הוא היה צריך לחזור בגלגול של איוב ולהתייסר בכל הייסורים שהתייסר. לכן היו לו כל הזמן שאלות על מה ולמה? כי לא הה גלוי לפניו. אבל אני אראה לך וכבר אמרתי את זה בהרצאות קודמות שבסוף הא הבין על מה זה בא לו והוא רמז את זה בפרק האחרון. מה כתוב שם בפרק האחרון? כתוב כך בפרק מ"ב, אני קורא בפסוק א':"ויען איוב את ה' ויאמר: ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה, מי זה מעלים עצה בלי דעת, לכן לא הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע שמע נא ואנוכי אדבר, אשאלך והודעני. לשם האוזן שמעתיך ועתה איני רעתך. על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר". זה אומר לך משהו? הפסוק האחרון?     

שואל: כן...

הרב אמנון יצחק: מה זה אומר לך.

שואל: זה שהוא מקבל עליו...

הרב אמנון יצחק: חוץ מזה שהוא מקבל. הוא אומר "על כן אמאס ונחמתי..." מה זה נחמתי?

שואל: ניחמתי.

הרב אמנון יצחק: אני מתחרט! על כן אמאס בהתחלה על התוכחה שעשית לי ומה שעשית לי וניחמתי על אפר ועפר. מי זה עפר ואפר. אברהם אבינו! "ואנוכי עפר ואפר". הוא אבא של אברהם אבינו. וזה פה רמוז שבסוף הוא הבין על מה ומה נתגלגל עליו כל זאת. זאת אומרת, גם מה שאנחנו חושבים שמבינים גם לא מהינים. הנה אתה קראת אבל אין לך את הכלים המספיקים, כי אתה קורא לפי הבנתך, אתה. אין לך את המקורות של חכמים זכרונם לברכה כולם, אין לך את הידע של כולם, לכן אתה נשאר חסר ולא מבין. מי שחסר, לא יבין! כי אם חסר פרט אחד מהתמונה, התמונה לא שלמה! אז לכן צריך להבין גם מה שאמרתי שמה שאתה לא יכול לראות בכל רגע נתון, ותראה את זה לאורך השנים, אם תראה, אם תחיה, לא תמיד תחיה בשביל לראות. אין דבר כזה שאין סגירת מעגל. אחד  הסיבות שישי נקמה שכתוב "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע", זה לא מסיבת הנקמה שכאילו להחזיר לו, לא! נקמה סוגרת מעגל! ואז רואים את יד ה'. זאת אומרת פלוני עשה כך ואחר כלך הוא ניקם והנקמה מראה שעל מה ולמה. אל לכן "אל נקמות ה'.." כמו שכתוב על המקדש שניתן בין שתי אותיות  וכו'. עד כמה חשובה הנקמה שהיא סוגרת מעגל אצל אלה שהם מתמהים. לא מבינים איך זה יכול שהקב"ה שותק וכו'. אחד מן הדברים שנאמר "מי כמוכה באלים ה'" אז אומרים חכמים "מי כמוכה באילמים ה'". שהקב"ה כל כך בעל כוחות גדולים ועצומים והוא לא מנצל אותם  ולפעמים הוא נעלם ואתה לא מבין על מה ולמה?יש לך כוח לגמור את הסיפור, למה דאע"ש משתוללים? צריך את הרוסים והאמריקאים? לא צריך!  עוד יש לו חשבון, הם צריכים לשלם להם והם לזה וזה הולך..חשבונות הכל! אז נראה שכאילו הוא מתעלם ולא רואה או לא מתעניין. לא! הכל מתכונן! הכל בדיוק, בדיוק, על המיליגרם.

שואל: אבל לאף אחד אין את התוכנית, זה העניין.

הרב אמנון יצחק: מה חשבת שאנחנו אלוקים? אם הייתי אלוקים היה לי את התוכנית. לנאס"א יש תוכנית מה היה עושים בחלל, יש שלך את התוכנית? אם אין לך את התוכנית, מה אין נאס"א? יש  נאס"א רק לך אין את התוכנית! אז מה?!

שואל: לאף אחד אין התוכנית.

הרב אמנון יצחק: בטח שלאף אחד את התוכנית במלואה. חלקים. יש חלקים ששייכים אלייך זה מספיק. אתה לא צריך לדעת מה קורה אצל ההוא באנטרקטיקה עכשיו ואצל ההוא בקנדה ואם לא תבין למה הוא קרה, אז למה מתו בצרפת מספר האנשים האלה דווקא ולא האלה שלידם. אתה לא תדע! מאיפה תדע? יש לך את התוכנית? אתה מכיר אותם? את הרקע שלהם? את העבר שלה את מכיר? לא! אז איך תדע? אז זה פגם? זה לא פגם! זה ברור שאין לך את התוכנית.

שואל: אני רק אזכיר משהו באיוב: שאיוב פונה אל ה' ומתלונן על מה שקורה לו, ה' אומר לו באחד הפסוקים: "איפה היית ביסדי הארץ".

הרב אמנון יצחק: נכון! מי אתה  בכלל שאתה יכול לדעת? אתה יודע בכלל מה התוכנית? אתה לא יודע את התוכנית! נכון אתה צודק.

שואל: תודה!

הרב אמנון יצחק: תודה גם לך!

שואל: ערב טוב, כבוד הרב!  שמי אייל, אני בן 42. שמעתי פה כמה אנשים ואת הגברת פה מאחורה לגבי הבת שלה. אז אני רוצה כמה מילים ככה דקה או שתיים לספר על עצמי. אני נולדתי לפני ראש השנה, כ"ב באלול. ראש השנה לפני 13 שנים קיבלתי מחלה. אפילפסיה. הגעתי לבית חולים, ערב ראש השנה כמובן. וכל השנים ככה דחיתי את זה באיזה שהוא ספק. ראש השנה האחרון, אחרי כמה הרצאות ששמעתי והצלחתי לחבר אחד ועוד אחד, אמרתי זהו! הגיע הקץ! עכשיו קיבלת את כל הרמזים שהגיע הזמן לקבל את התשובה. וברוך ה', ברוך ה'! אני כבר מראש השנה האחרון, לוקח עליי, מה זה לוקח. את התשובה קיבלתי עליי, וזקן וברוך ה' מתקדם ומתקדם, לאט, לאט. מה שאני להגיד זה אני רוצה קודם כל שאנשים יבינו. ההרהורים לגבי התשובה, אם ממקום שלי, מניסיון שלי, אני מבין. אז אני הייתי אומר פלטה וקידוש, מה שעושים בבית רגיל אצלנו, אבל לקבל את התשובה בהתחלה זה קשה. זה כמו ילד שהולך לבית ספר והוא נבחן. אצל הקב"ה כולם נבחנים. ואני אספר דבר קטן: אני שבוע אחרי שקיבלתי עליי את התשובה עשיתי תאונת דרכים וברוך ה' תאונה קלה, לא קרה לי שום דבר. ושמעתי ממשפחה, לא מתבייש להגיד- מההורים שלי: 'מה חזרת בתשובה, עשית תאונת דרכים, מה זה עזר לך?' אז אמרתי: לא, זה הקב"ה בוכה. קצת אחרי זה קיבלתי עוד איזה התקף אפילפטי, קל אומנם, ופתאום אחרי כמה ימים, אחרי שבוע ימים אני מקבל טלפון מבית חולים איכילוב.היה מתוכנן איזה שהוא ניתוח אבל לא תגיע. תגיע שבוע הבא, אנחנו מקדימים לך את הניתוח, להשתיל איזה שהוא קוצב, משהו חדשני שיעצור את ההתקפים. וברוך ה' מאז שיש את הקוצב אני מרגיש טוב ברוך ה'!. לוקח תרופות, מל את זה מתוך זה אבל אני מודה להקב"ה כי סתם ככה שאנשים יבינו מה זה. מי שלא מבין זה בשניות לאבד את ההכרה, אתה לא יודע מה קורה איתך וזה ממשיך לטיפול נמרץ, אתה פתאום מתעורר באיזה שהיא תהלוכה בשביל של הרחוב שכולם עומדים ומסתכלים עלייך ואתה מרגיש כזה חסר אונים. אז מה שאני רוצה להגיד זה קודם כל, שאנשים באמת יתעוררו ויקבלו עליהם את התשובה. הדרך בהתחלה היא קשה אבל אין מה לעשות! בורא עולם מנסה אותנו את הניסיונות שלנו. אני גבר אחד מצטער עד היום שלא התחלתי את זה יותר מוקדם וזהו. ואני רוצה רבותי, הזדמנות שאני כבר פה, לקבל עליי ציצית!

הרב אמנון יצחק: בכבוד! תברך שחיינו!

שואל: ברוך אתה ה'..... והגענו לזמן הזה!

הרב אמנון יצחק: חזק וברוך!

שואל: אני רוצה שהרב יברך אותי.

הרב אמנון יצחק: בהצלחה רבה!

שואלת: רציתי לקבל ברכה מהרב ואני בעזרת ה' עכשיו אשבור את האייפון.

הרב אמנון יצחק: ואיפה האייפון?

שואלת: פה.

הרב אמנון יצחק: ואת שוברת אותו? הבאת פטיש? נו! אז איך תשברי אותו? יש פה! מאורגנים החבר'ה! את רוצה בעצמך לשבור?

בוא צלם את זה פה על הבמה!

"ובערת הרע מקרבך"

ברכה למה?

שואלת: ברכה לזיווג הגון ולעבור טסט בקרוב.

הרב אמנון יצחק: לא. זה אני לא מברך? חלק ראשון כן.

שואלת: למה?

הרב אמנון יצחק: מה השם ושם האמא?

שואלת: נעמה בת אילנה.

הרב אמנון יצחק: נעמה בת אילנה, ה' יזכה אותך לזיווג הגון עם בעל נהג!

שואלת: יש לי שאלה. אני ובעלי החלטנו להחליף לפלאפונים כשרים, החלפנו.

הרב אמנון יצחק: יפה!

שואלת: אבל אנחנו מתלבטים אם לזרוק אותם או למכור אותם? מה הרב אומר?

הרב אמנון יצחק: אם זה לגוי, אין בעיה. גוי. אם לא לגוי, בעיה.

שואלת: אז זה אותו הדבר כמו שאני שוברת?

הרב אמנון יצחק: אם לא תמצאי גוי, תשברי, אם תמצאי תיקחי כמה ג'טן.

שואלת: תודה רבה הרב!

הרב אמנון יצחק: בהצלחה רבה!

שואל: ערב טוב כבוד הרב! וגם לאורחים. אבקש ברכה לזיווג הגון לבנות, אם אפשר?

הרב אמנון יצחק: בשמחה! אבל שילמדו חצי שעה ספר "שערי תשובה, של רבנו יונה, כל יום שלושה חודשים. רצוף אבל.

שואל: בעזרת ה'!

הרב אמנון יצחק: שמותן?

שואל: שמותן: מרגלית וחדווה בנות ברכה וציון

הרב אמנון יצחק: מרגלית וחדווה בנות ברכה וציון, יזכו לזיווגים הגונים בזכות שילמדו חצי שעה... תהיה בריא!

שואל: רציתי לשאול שלוש שאלות כבוד הרב. השאלה הראשונה בקשר הכשרויות. אנחנו יודעים שיש בעיות עם הבד"צים בארץ. מה לגבי חו"ל? למשל הבד"צים במנצ'סטר או בלייקוד באנגליה, באמריקה.

הרב אמנון יצחק: הבעיה של כשרות בעופות ובשר היא עולמית. וזאת בעיה אמרנו של הסכינים ושאר הדברים. ויש דיסק שחילקו פה לכולם. יצפו בו ויבינו את מה מדובר. שתיים?

שואל: הדבר השני יש פה איזה בחורים צדיקים שהגיעו מבאר שבע והם רוצים לקבל על עצמם ציציות.

הרב אמנון יצחק: בשמחה! תכף? ושלישית?

שואל: השלישית: רציתי להגיד לרב שיש כאלה ליצנים שאומרים לא לתרום לרב ורציתי לתרום לרב , אבל זה נשמע קצת מצחיק. בגימטריה זה יוצא ככה: מורנו ורבנו גדול הדור...

הרב אמנון יצחק: ועטרת ראשנו גם, זה הרבה.

שואל: מורנו ורבנו גדול הדור הגאון הצדיק האמת רבי אמנון יצחק שליט"א. זה יוצא 2688. אני לא עשיר גדול, אבל אני אעשה את זה בחמישה תשלומים.

הרב אמנון יצחק: יפה מאוד! אשרייך ואשרי חלקך! תודה רבה!

אני מודה לכולם, תהיו ברוכים לה'!