פרדס חנה - פרדס חנה - עלים מגן עדן

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

בשו"ע או"ח סימן תרס"ז, הרמ"א מביא דברי הכל-בו בסימן ע"א שכתב, המהר"ם מרוטנבורג זצ"ל היה נוהג בליל מוצאי סוכות לעלות לסוכה ונוטל רשות ממנה ואומר, יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן, וזה על פי המדרש בילקוט שמעוני, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא. שאמרו בגמרא בבבא בתרא ע"ה, עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן. וצריך הסבר, מה הקשר בין הישיבה בסוכה לעולם הזה, למתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא. אז למדנו מהמהר"ם מרוטנבורג היה תמיד נוטל רשות מן הסוכה במוצאי סוכות, ואומר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן. על פי המדרש שכך יהיה שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא, שכל מי שישב בסוכה בעולם הזה יזכה לסוכתו של לויתן. נו, מה הקשר בין הישיבה בסוכה בעולם הזה למתן השכר לעולם הבא?

כדי להבין את זה נלמד את הגמרא בבבא מציעא קי"ד, שמה מסופר על רבא בר אבהו שפגש באליהו, אליהו הנביא, בבית קברות של עובדי כוכבים, ושאל אותו, מהו שיסדרו לבעל חוב? הכוונה אדם שמעקלים לו את הרכוש לתשלום חובו, האם משאירים לו כדי חייו? זאת השאלה, ענה לו אליהו שלומדים את זה בגזירה שווה, מיכה מיכה מערכין. בערכין נאמר, ואם מך הוא מערכך, ובבעל חוב נאמר "וכי ימוך אחיך איתך", כשם שבערכים משאירים לו כדי חייו כך משאירים לבעל חוב כדי חייו. אז הוא ענה לו תשובה שלומדים את זה בגזירה שווה. הוסיף ושאל, מנין לערום שלא יתרום? כמו שמבואר במשנה, מה המקור לכך הוא שואל אותו, אז הוא עונה לו, "ולא יראה בך ערוות דבר" דבר זה מלשון דיבור, כשאתה מדבר דברי קדושה תהיה מכוסה בבגדים. והתורם צריך שיברך לכן לא יתרום כשהוא ערום. מה הוא שאל אותו? מנין לערום שלא יתרום, הוא ידע שמי שערום ואין לו בגדים לא יכול להרים  תרומה, כיון שהוא צריך לברך, וערום לא מברך, הוא רק שאל מנין, אז הוא ענה לו שלומדים את זה מהפסוק "ולא יראה בך ערוות דבר" אם אתה תהיה במצב של ערווה, בלי בגדים, אז דבר זה דיבור, אתה לא תוכל לומר דיבור של ברכה, אז הוא אמר לו מאיפה המקור. כיון שנענה על שאלותיו, הוסיף ושאל, לא כהן הוא מר, אתה הלא כהן, הרי אליהו הוא פנחס, ופנחס היה כהן, אז מה אתה עושה בבית קברות, מה לכהן בבית הקברות? כהן לא מטמא, אז איך הוא נכנס לבית הקברות? למה עד עכשיו הוא לא שאל אותו? למה לא פתח עם זה? למה שאל אותו בסוף? אז כתוב במפרשים, בראשונים, שפעמים שמתגלה אליהו זכור לטוב כמלאך, ופעמים כאדם, כשהוא כמלאך אז לא חלים עליו חוקי התורה, אבל כשהוא בא כאדם, אז חלים עליו חוקי התורה, ואם כן הוא כהן, אז מה כהן עושה בבית הקברות? מתי? אחרי שהוא ראה אותו שהוא עונה על תשובות, וכיון שהוא עונה לו תשובות אז הוא עונה לו כאדם. כי אם הוא לא עונה לו כאדם, אז כתוב "לא בשמים היא" ולא פוסקים לפי השמים, אלא רק אם אתה בארץ, אז אם הוא בא כאדם הוא יכול לפסוק, אבל אם לא – לא, אז לכן הוא שאל אותו.

מכל מקום תמה עליו אליהו, ושאל אותו, וכי לא למד מר סדר טהרות? דתניא רבי שמעון בר יוחאי אומר, קבריהם של עובדי כוכבים אינם מטמאים, אז ז"א הקברים של הגויים אינם מטמאים, אז ממילא אין שאלה, שנאמר "אדם אתם", הפסוק אומר ביחזקאל, אתם קרואים אדם ואין עובדי כוכבים קרואים אדם. ובטומאת אהל נאמר "אדם כי ימות באהל", אדם זה ישראל ולא גוי, כי אתם קרואים אדם, ישראל, אבל גוי לא נקרא אדם, אז לכן אדם כי ימות באהל, כל הבא אל האהל יטמא, ממילא הוא הביא לו ראיה שאין שום בעיה להיות בבית קברות של עובדי כוכבים. התמרמר רבה בר אבהו, בארבעה לא מצינא, בשיטא מצינא? אומר לו תשמע, אתה שואל אותי אם אני לא בקיא בסדר טהרות? אני בארבעה סדרי משנה לא שולט כראוי, במועד, נשים ונזיקין הנוהגים בזמן הזה, וסדר קדשים שעוסק בו כאילו הקריב קרבן, באלה אני עוד לא בקיא, בשיטא מצינא? אתה רוצה שאני אהיה בקיא בסדר זרעים וטהרות שאינם נוהגים בחו"ל ובזמן הזה? יש על זה פירושים אם הוא באמת לא היה בקיא, זה לא מדובר על המשניות כי כולם היו בקיאים רק בברייתות, וגם המהרש"א אומר שהוא לא היה בקיא בסדר קדשים ובסדר טהרות, דהיינו בסדר הרביעי ובסדר השישי, אבל לא נכנס לזה. מכל מקום התעניין אליהו, ושאל ואמאי? למה אתה באמת לא בקיא, אמר לו מחמת עניי. אני עני, כיון שאני עני אני נצרך כל הזמן למזונות ולא יכול לשקוד על התורה כראוי, כתוב שלקח אותו אליהו והעלהו  לגן עדן, לידיעתכם יש שני גן עדן, גן עדן התחתון וגן עדן העליון, גן עדן התחתון זה פה, בכדור הארץ, מי שרוצה לדעת איפה זה אז שילמד רב פעלים בחלק שני תשובה ראשונה, שמה הוא מביא בדיוק איפה זה, זה נמצא באויר העולם במקום מסוים, זה לא נראה זה רוחני, אבל הנשמות אחרי שיוצאות וזוכות נכנסות שם, כמו שרבי יהושע בן לוי קפץ מעל החומה של גן עדן.

מכל מקום לקח אותו והעלה אותו לגן עדן ואמר לו, פשוט טליתך, לקוט וקח מאלו העלים, אז הוא אמר לו שישפוט את הטלית, דהיינו יקח אותה קדימה, לקוט – פירושו שהעלים היו תלושות, וקח מאלו העלים, ואתם יודעים שאומרים "ריח בשמים גן עדן, ששמה יש ריחות משהו משהו, ליקט ולקח, בצאתו שמע מי אכל את עולמו ברבא כרב הוא, הוא שמע הכל זה אומר שבעצם אם הוא לוקח את העלים הוא קיבל שכרו, ולא יהיה לו יותר שכר, מי אכל את עולמו, את העולם הבא שלו הוא כבר אכל, כרבא בר אבהו, כיון ששמע רוקן גלימתו וזרקם, מיד השליך את כל העלים שהיו בטלית. כיון ששמע רוקן גלימתו וזרקם ואפילו כך כלתה טליתו הניחוח מהעלים ומכר אותה בתריסר אלפי דינרים. שתים עשרה אלף דינר, וחילקם לחתניו, את הכסף שהוא קיבל חילק לחתניו. אז מה יש לנו ללמוד מהמעשה הזה? קודם כל אנחנו צריכים להתפעל מאד, אחד מרבותינו שכל מעייניו היה בתורה, והעניות שלו לא אפשרה לו ללמוד כרצונו, ולדעתו אפילו בארבעה סדרים אינו בקיא דיו, ובכל ששה סדרי משנה לא כל שכן, פוגש מאליהו הנביא ולא מבקש ממנו שיחלץ אותו מן העוני, ולא מזכיר זאת כל עיקר. ורק גילה לו זאת בדרך אגב, במענה לשאלה, למה אתה לא בקיא, אז הוא אמר לו מחמת עניי, אם לא היה שואל אותו גם לא היה אומר לו. מה מעניין אותו? מה המקור להלכה, מה הכרעת ההלכה וזהו. זה דבר מפליא, אדם שרוצה ללמוד והעוני מפריע לו, פוגש את אליהו, הזדמנות בר, תאר לך שאליהו היה בא אליך בחלום, ישר היית מתנפל עם דרישות ובקשות, מה אתה רוצה מה חסר לך, והוא שואל אותו שתי שאלות שרצה לדעת בירור בהלכה. ומה עם העוני שמטריח אותך ומטריד אותך ולא נותן לך להיות בקיא? לא מסכים. לברר את ההלכה בשבילו יותר חשוב מלחלץ אותו מן העוני.

אבל אם מתמקים בסיפור מתפעלים יותר, במדרשים מבואר שאליהו הנביא יכול להנחיל אוצרות ולהעשיר בדרכים מופלאות, נשאלת השאלה, למה לא נתן לו אבן טובה נגיד ששוויה 12 אלף דינרים, למה היה צריך לקחת אותו עדן לגן עדן להנכיס אותו בשביל לתת לו את העלים ששווים 12 אלף דינרים, יש לו דרכים יותר קלות, למה הוא צריך לעשות את זה? ואם כבר הורה לו ליטול מעלה גן עדן, מדוע מודיעים לו שהוא אוכל בכך את עולמו? גם מדוע סיפרו לנו שהוא מכר את הטלית בסכום עתק, ולמה חילק לחתניו את הכסף? מה ביקשו להשמיע אותנו בכל זה?

ובכן נאמר שרבה בר אבהו לא התאונן על העוני מסיבה אחרת, תשמעו עכשיו זה יסוד גדול מאד מאד בשבילנו. כתב רבינו יונה בשערי תשובה פרק ב' סימן כ"ו, הנה טרדות העולם אינן פוסקות, ואדם לעמל יולד, ואם ימלט מטרדה זו תגיעו טרדה אחרת. כי העולם נווה התלאות, כדברי רבינו תם, ולא יועיל מאומה. שמעתם? אני חוזר, רבינו יונה כותב שטרדות העולם אינן פוסקות, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, אין דבר כזה שבן אדם ישב בשלוה, שלוה זה רק לרשעים, שלות הרשעים, למה? כי נותנים להם שכר בעולם הזה אז נותנים להם שלווה, אבל יהודי שהוא לא רשע רשע גמור, אין דבר כזה שלא יהיה לו טרדות כל הזמן והם לא ייפסקו, פעם קרייזי, פעם ניסים סבג, פעם נחמן, פעם גבריאל, פעם בן  ציון  ישורון, כל מיני משוגעים יתנפלו עליך כל פעם, מישהו אחר חייב להיות טרדה, חייב. הטרדות לא יפסקו לעולם כי העולם הזה הוא נווה התלאות, אז ממילא מה יש לבקש שייפסק העוני? אם הוא יבקש אז מה לא יהיו טרדות אחרות? יהיו טרדות אחרות, אבל אם יש לך עוני לפחות אתה מקיים את התורה מעוני אז אתה מקבל שכר פי  מאה, אם יש לך טרדות של מקללים אז יש מזה רווח גדול, מתקנים לך את כל העוונות, לוקחים לך אותם, מעבירים לך את הזכויות, מעבירים את החשבון מהבנק אליך, אתה יכול לקנות מרצדס על חשבונם, דברים טובים, אז אם כבר יש טרדות לפחות לדעת להעריך אותם.

אבל אליהו הנביא הראה לו איך מחזיקים מעמד בתוך הצרות והתלאות, עם הדוחק והמצוקות, כיצד? כשהעלה אותו לגן עדן והראה לו כמה גדול מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא, שלא רק הפירות עצמם, אלא אפילו העלים, כמה הריח שלהם עז לא עלים שמחוברים  לעץ, אלא אפילו אלה שנתלשו, ולא הם עצמם, אלא אפילו הטלית שתלתה את ריחם לרגע קט, אז הוא לימד אותו, בא תראה מה גודל השכר שממתין וצפוי, אז עוד לטעום מהפירות עצמם, להיות במחיצתם וזה רק רק הענין של הפירות והריח. מה עוד העינוגים הגדולים שיש שם בגן עדן? אז מה זה כל הצרות שיש בעולם הזה, מה זה כל הטרדות, מה זה העוני, מה זה, זה קשקשתה, זה כלום, והוא לא שמר את הידיעה הזו לעצמו, אלא הנחיל אותה לחתניו לדור הבא. יש אומרים שהוא לא נתן את זה לבניו, כי הוא לא רצה לא רק הוא ליהנות, שגם בניו לא יהנו. אבל לחתניו הוא נתן את השתים עשרה אלף דינרים.

מכל מקום את כל הידיעות האלה הוא הנחיל לאחרים, כמה כדאי לסבול ולהתאפק בעולם הזה, כיון שבלאו הכי הטרדות מזומנות לאדם.

כידוע שלכל אדם יש את מנת היסורים שהוא צריך לעבור, כל ראש השנה פוסקים לאדם מזונותיו, וגם סך היסורים שהוא יקבל. אבל בשביל לסיים את המעשה אני רק אומר לכם, על זה רמזו לנו, שהיושב בסוכה בעולם הזה בדירת עראי, לא כל אחד יש לו סוכה בתוך הבית עם מזגן וכו', יש אנשים שיש להם סוכה בחוץ וחם ויש יתושים וקצת זבובים, לא הכי נעים השבוע הזה, לא כולם נהנים נהנים ממש, קשה, זה לא כמו הבית בפנים, אבל רמזו לנו שהיושב בסוכה בעולם הזה בדירת עראי, אז הוא זוכה לישב בסוכה שהיא עשויה מעורו של לויתן, מה מחכה לנו, באחרית הימים כמה יזכה אדם על פעולה קטנה, שבוע ימים שהקב"ה למה מוציא אותנו לסוכה? אחרי יום הכיפורים נגזר על האדם ונחתם מה יהיה דינו, ואם נגזר על האדם לדוגמא שהוא צריך ללכת לגלות, כי גלות מכפרת עוון, אומר הקב"ה תצא מהדלת של הדירה לסוכה כמה אמות, ואני אחשיב לך כאילו גלית לבבל, אני אחשיב לך את זה ככה, רק תצא כמה צעדים, שב שבוע שמה, אני מכפר לך, ולא רק זה, אני גם אתן לך לישב בסוכת עורו של לויתן. ז"א מה מצפה לאדם שמקיים מצוות בעולם הזה, זה מה שרצה אליהו הנביא ללמד את החכם.

עכשיו מאחר שמנת היסורים של כל אדם קצובה לו, יש עצה שאמר החפץ חיים זצוק"ל, והוא מתחיל בשאלה, דוד המלך אומר במזמור בתהילים, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" והוא שואל למה השתמש דוד המלך בלשון רדיפה, דין רודף זה חמור מאד, זה לא מחמיא, זה לא נעים בכלל, צריך להיות קרייזי בשביל זה, אבל הנקודה, צריך להגיד אך טוב וחסד ימצאוני, יבואני, ישיגוני, כמו "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך", למה אומר ירדפוני, כאילו הוא בורח והן רודפות אחריו.

מסביר החפץ חיים, מאחר ומנת היסורים של כל אדם קצובה לו לכל שנה, אז זה יכול להיות מחלות, צרות, בעיות, נפילות, שבירות, הפסדים, כל מיני צרות, מה יכול לעשות? יכול לקבל על עצמו לטרוח בעבור אחרים, לגמול חסדים, לעשות צדקות עם הזולת, הוא יצטער, יתייסר, אבל בשביל מצוות, אז קודם כל יש לו יתרון אחד, הוא בוחר את היסורים שהוא מסוגל לסבול, כי יכול להיות שיבואו יסורים שהוא לא יכול לסבול והוא יצטרך להיות בבית חולים לשכב ועם אינפוזיה ולא יודע מה, והוא לא יאהב את זה. אבל כאן הוא בוחר את היסורים, לוקח סלי מזון, מעלה לבתים, דואג, תומך באנשים כך, עושה כך, הולך משפיע על אחרים, עושה כל מיני פעולות, מטריח את עצמו, זה יורד מהסך של היסורים. אבל זה גם מצוה, ועל מצוות מקבלים שכר, אז זה לא יסורים בתורת עונש, אלא זה יסורים שיש בצידם שכר, לכן אמר דוד המלך, אם כבר צריך לרדוף אחרי יסורים, שיהיו אך טוב וחסד, של טובות וחסדים שאני אעשה לבריות ואז אני אפטר ושבתי בבית ה' לאורך ימים, ואז אני אקבל על זה עוד גן עדן גדול לעולם העליון.

ז"א אדם יכול לבחור בעצמו יסורים מרצון. אשה מחליטה לעזור לשכנה, היא רואה שקשה לה מטופלת בילדים, אומרת אני אעשה לכם סיר מרק אני אעשה תביאי אני אעזור לך, עושה לה עוגה, מטריחה את עצמה, אחד עוזר למישהו לשאת סלים, עושה לו כך וכך, כל היסורים האלה בגרמים, הכל נשקל ויורד ממנת היסורים שכל אחד צריך לקבל. נפל למישהו משהו ואתה התכופפת להרים, היה לך איזה מאמץ, יסורים קלים, הרי כתוב עד היכן תכלית יסורים, שאדם רוצה להוציא שלש מטבעות מהכיס והוציא שתיים, עכשיו הוא צריך להכניס את היד עוד פעם להוציא את המטבע השלישית, גם זה יסורים. ז"א כל דבר קטן נחשב יסורים, ומורידים את זה מהסך. יש מעשה ברבי שמעון בר יוחאי, עכשיו אנחנו לפני ההילולא, זכותו תגן עלינו אמן, אז רבי שמעון פעם אחת ראה בחלום בערב ראש השנה, שהולך להגזר על בן משפחתו עונש מס בסך 600 דינרים, אז הוא לא אמר לו מה שהוא ראה, והיה שולח כל מי שבא לקבל ממנו צדקה גם אליו, והוא נתן צדקות, לקראת סוף השנה עצרו אותו מן המלכות על זה שלא שילם את המס והכניסו אותו לבית האסורים, מה יעשה, יחפש עורך דין? יש עו"ד יותר טוב מרבי שמעון? שלח אליו מה אני עושה? אמר לו תבדוק בספרים כמה צדקה נתת השנה, מצא שהוא נתן 594 דינרים. אמר לו תביא לי ששה דינרים ואני משחרר אותך מבית האסורים, נתן את הששה לשומר והשומר פטר אותו והלך. שאל אותו איך ידעת שחוב של שש מאות אפשר לפטור בשש? אמר לו, הראוני בחלום אמר לו אז למה לא אמרת לי מראש? הייתי נותן את כל השש מאות בתחילת השנה ולא הייתי מסתבך בבית האסורים, אמר לו, רציתי שתתן  לשם שמים, אם היית נותן את זה – זה היה בשביל להפטר מעונש, אז לא נתת צדקה לשם צדקה, אלא בשביל לשלם את המס, פה נתת צדקה וקיבלת עליה שכר לשם שמים. ומה שחיסרת ששה – בששה נשאר לך רק שלא לשם שמים. אבל ככה הרווחת את כל השש מאות כמעט כשכר ולא כקנס, ז"א אפשר להוריד מכל היסורים, אם אדם מקדים ליתן צדקה – לא יצטרך בשביל תרופות, כי בית שלא פתוח לצדקה – פתוח לרפואה, יצטרך לתת לתרופות, כי  צדקה תציל ממוות. אומר הזוהר הקדוש, כשמגיע מסכן עני לבית שלך, דופק בדלת, אומר הזוהר, היא דורונא דשדר לך קודש אבריך הוא, זה דורון מתנה ששלח לך הקב"ה הביתה. העני הזה שדופק אצלך בדלת זה דורון, כי  צדקה תציל ממוות, המצב שלך כל כך חמור, שאתה לא מתעורר מעצמך עד ששולחים לך כבר את ההצלה לדלת, וזה דורון מתנה, אם לא תבין זאת ה' ירחם.

אז לכן אדם צריך להבין שאפשר להפטר מהיסורים, אבל יסורים חייבים לבוא, כי העולם הזה הוא עולם הטרדות והתלאות, רק אדם צריך להיות חכם.

תשמעו דין שלומדים בגמרא בבבא מציעא ס"ב. שניים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, יש לו מימיה, אם שותים שניהם -  מתים, ואם שותה אחד מהם – מגיע לישוב. שניים הולכים במדבר, המימיה תספיק רק לאחד, אם אחד ישתה הוא יגיע עד לסוף ויחיה, אם ישתו שניים חצי חצי לא יגיעו ולא יצאו מן ה מדבר – שניהם ימותו, הדין הוא גם באב ובן. מה הדין? דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך", חייך קודמים לחיי חברך. ז"א מי שבידו קיתון המים יחזיק אותו וישתה ואע"פ שהשני ימות, החיים שלך קודמים לחיים של חברך. כתוב "וחי אחיך עמך", אם אפשר לקיים ששניכם תחיו הנה מה טוב, אבל לא שאחד יוותר על חייו למען חברו כי חייך קודמים.

כתב החפץ חיים זצ"ל בספר אהבת חסד, לא אמרו אלא רק שחייו קודמים לחיי חברו, אבל שעושרו קודם לחיי חברו, לא מצינו. אם אחד יכול להציל את חברו בעשרו, הוא לא מצחיל אותו, הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך.

מצינו שחייך קודמים לחיים של חבר שלך, אבל שהעושר שלך קודם לחיים של החבר שלך, דהיינו שהוא ימות ואתה תשאר עשיר, זה לא מצינו. אלא חייב אדם ליתן ממונו בשביל להציל את חברו. הרואה חברו טובע בנהר, חייב להצילו. שנאמר "לא תעמוד על דם רעך" ואם לא יודע לשחות, שוכר אחרים שיודעים לשחות להצילו. כמה שיעלה צריך לשלם. אם לא – יתבעו את הדם שלו ממך.

יש תשובה של המבי"ט בחלק א' סימן רל"ז, שאלו אותו אודות היהודים שהיו מגורשי אנקונה, שהדוכס פיזרו, קיבל אותם בסבר פנים יפות כי היה לו גם אינטרס לקבל אותם את המהגרים היהודים, כיון שידע שיפריחו לו את הכלכלה בעיר ידועים הסוחרים היהודים, וגם הגבירה דונה גרציה היתה עשירה אדירה וחשובה מאד, ביקשה שכל הסוחרים יפנו את הסחורות לפיזרו, כדי שהדוכס ישתלם לו המהלך שהוא עשה להציל את היהודםי ולקבל אותם במקומו, ולא יתחרט על הטובה ולא ירע להם. אבל הסוחרים טענו שהנמל לא ראוי בפיזרו וייגרמו להם הפסדים, לא רצו, חלקם באו וחלק חזרו, בקיצור היתה בעיה, לא רצו הסוחרים בגלל האינטרס הכלכלי שלהם שהם הולכים להפסיד בגלל שהנמל שמה לא מתאים כל כך לסחורות ולא יכול להשמר להם על האוניות כוו'. והם טענו חיינו קודמים, ז"א אם לא – הם יהיו עניים. לעומתם טענו בני פיזרו היהודים שהם בסכנה מוחשית, דהיינו אם הדוכס חס ושלום ישחרר אותם משם כי הוא תלה תקוות שהסוחרים יגיעו והם לא הגיעו, אז הם טענו לעומתם בני פיזרו שאין פה את הגדר שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, סתם אדם נאמר לו שלא יבזבז יותר מחומש שלא יצטרך לבריות, ז"א לא יבזבז יותר  מעשרים אחוז לצדקה שלא יצטרך לבריות, כמובן מדובר במי שמשכורתו מצומצמת והוא יצטרך לבריות, אבל עשיר אפילו אם יתן חמישים אחוז הוא לא יצטרך לבריות, עליו לא נאמר. מכל מקום הם אמרו להם שאם הם יימנעו ולא יבואו, הם יעברו על "לא תעמוד על דם רעך". אז מה הדין? האם הסוחרים חייבים לבוא ולסחור שמה שהכלכלה תפרח בשביל שהדוכס לא יתחרט, או שהם לא חייבים. לעומתם טוענים בני פיזרו שאם הם לא יבואו זה סכנת נפשות, כי אם הוא יסלק אותם משם חס ושלום יהיו החרפות, השיב להם המביט, שהואיל ואין המצוה מוטלת על היחיד אלא על כלל הסוחרים, אי אפשר לדרוש מסוחר מסוים שיפסיד יותר מחומש, כי בהצלת נפשות חייב אדם ליתן כל מה שלאיל ידו בשביל להציל, אבל פה כיון שזה לא מוטל על היחיד אלא על כלל הסוחרים, אי אפשר לדרוש מסוחר אחד שיפסיד יותר מחומש, ואם כל הסוחרים יפנו את הסחורה לפיזרו  יוכלו להפריח את הכלכלה גם בלי להפסיד חומש מרכושם. לכן הוא פסק שלא תעמוד על דם רעך, ילכו לשם והם לא יפסידו ויצליחו וכו' וכו' וכו'.

אז יוצא חילו קפה בדין, בין מצוה שהיא מוטלת על הרבים, שאז להצלת נפשות לא נדרשים למסור יותר מחומש, ובין אם היא מוטלת על היחיד שאז צריך ליתן בעד נפש חברו כל שיש לו.

עכשיו, מספר הרב גלינסקי זצ"ל מעשה שהיה. הוא אומר כשלמדתי בישיבה בביאלוסטוק, נמנה ר' גרשון ליבמן זצ"ל על האלטערס, הוא היה מהבחורים המבוגרים והחשובים, הוא התארס עוד לפני המלחמה והתחתן במהלכה בוילנא. אח"כ נפרדו הדרכים. אומר הרב גלינסקי, הייתי בסיביר, הוגליתי לאוזבקיסטן, התחתנתי בתשקנט. אחר המלחמה הוחזרתי עם הפליטים של פולין והתגלגלתי למחנה העקורים בברגן בלזן, מחנה ריכוז שהוסב למחנה פליטים אחר ה מלחמה. ושם פגשתי שוב את ר' גרשון ליבמן, הוא לא שקט ולא נח, שכנע את השלטונות שיש לספק תרבות יהודית, ולהעסיק את הפליטים המבוטלים בלימודים, והקים ישיבה במחנה, תראו מה זה אנשים רק נפלטו מן השואה אחרי כל המראות שהם ראו והמאורעות שהם עברו, זה לא יאומן כי יסופר, מי יש לו ראש ושכל, אדם בא עם רעה אחת הוא לא יכול להתרכז שבוע, פה אנשים אחרי כל מה שהם עברו מחפשים איך עכשיו לחפש להקים ישיבה בתוך מחנה ריכוז שהפך להיות מחנה פליטים. שכנע את השלטונות שיש לספק תרבות יהודית ולהעסיק את הפליטים המבוטלים בלימודים, והקים ישיבה במחנה. השיג תקציב מועד ההצלה ושלח אותי לכל מחנות הפליטים בשטחי הכיבוש להקים תלמודי תורה לילדים. איפה היו ילדים אחרי המלחמה? ובכל זאת ליקטנו, שניים פה, שלשה פה, חמישה, עשרה, הגעתי למחנה אחד, נתקלתי בעוינות גלויה, לא מצד החילונים, בענין הזה היתה חלוקה ברורה, הם בשלהם ואנחנו בשלנו, אבל הנציג של הפליטים הדתיים היה חשדן בעליל, שאל אותי בתביעה, מי שלח אותך? רק אל תגיד לי שזה אגודה, שנואת נפשו. אמרתי לו הקב"ה שלח אותי, אמר לו אם כך אני לא זקוק לך, יש לי קשר ישיר איתו. אמרתי לו אם כך אז אני מבין שאתה בר הקמת תלמוד תורה, אז הוא אמר לא, אז אמרתי זו הוכחה שהוא שלח אותי ולא אותך. עדיין הוא שואל, מי עומד מאחורי הפעילות שלך, רק לא אגודה, הרגעתי אותו, זו יוזמה פרטית, אתה לא מכיר אותו, קוראים לו רבי גרשון ליבמן. רק שמע את השם, אמר לי עשה כרצונך ונגיש לך את כל העזרה. תמהתי למהפך, ושאלתי, מה קרה? ענה לי, הכרתי את רבי גרשון ליבמן במחנה, זה היה מחנה ריכוז, כל בוקר יצאו לעבודת כפיה, והכלכלה היתה מנת לחם זעומה כגודל כף יד של אדם, עוד הפרוסה בידו יבלענה, וזו פרוסה לכל היום עד למחרת, ודאי שלא הספיקה עם עבודת הפרך שעבדו בכל יום, ואנשים היו נפוחי כפן ודעכו למוות. היו נ פוחים מרעב, כמו ביאפרה כשראיתם. כל בוקר כשקמו היו כמה שנותרו בלא תנועה בדרגשים, היו אלו אותם שמתו במהלך הלילה, היו כאלה שגססו בבוקר ולא היה להם כח לגרור את עצמם, האחרים גם אם היו חלשים עד כלות הכריחו עצמם להשתרך בתור לקבל פרוסת לחם ופנכת מרק. לדאבון הלב הרעב היה נורא כל כך, הציק כל כך, עד שלעיתים חבריהם התנפלו עליהם וגזלו את מנת החיים שלהם. ולאומללים לא נותר כח להתנגד, ועיניהם רואות וכלות משלימות עם המוות. והחומסים בלעו ונשנקו, אבל הזהיר אותי, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

בוקר אחד קמו וראו שאחד נשאר לרבוץ על דרגשו, המהם משהו, אבל לא היה לו כח לקום ולעמוד בתור, שמו היה אברהם רוזולימסקי, מתלמידי ישיבת פינסק, ריחמו עליו אבל לא היה בידם לעשות מאומה. נדו לו ומיהרו לתור כדי לקבל את המזון. חזרו, אוצר בידם פנכת המרק ופרוסת הלחם שיעזרו להם לשרוד עוד יום, ואז מספר אותו האיש, ראיתי איך רבי גרשון ליבמן ניגש אל אברהם רוזולימסקי ומטיף לפיו את המרק שלו באהבה, במסירות, בסבלנות, מעט גרגר ושתה, השאר נשפך וניגר על סנטרו וכתפיו, מלגימה ללגימה אורו עיניו והתחזק מעט, כולנו היינו עומדים וצופים, ואז קרע מהלחם פיסות פיסות ותחב לפיו של אברהם. הכריח אותו לבלוע עד תום, ואברהם התיישב, חזר לחיים. רבי גרשון לא אכל כל אותו יום, את מנתו נתן, את חייו סיכן, בפני אדם כזה אני מתבטל. תאמר לי רק מה רצונו ואני אעשה. לא תעמוד על דם רעך" למרות שכתוב חייך קודמים, הוא לקח את הסיכון ולא רצה לראות במות חברו. אדם כזה אני מתבטל בפניו, אמר. ומה שירצה אעשה.

רבותי, אנחנו לא עמדנו בסיטואציות כאלה וה' יעזור שלא נצטרך לעמוד בסיטואציות כאלה, אבל יש סיטואציה יותר גרועה מזאת, עוני זה דבר קשה, כל יסורים ולא עניות, אבל עני חשוב כמת כתוב, אבל יש עני שהוא עני האמיתי – אין עני אלא בדעת, אדם שאין לו דעת זה העני הכי גדול. ועניים כאלה יש מלא, העניים האלה נושאים מכוניות פאר, שוכנים בחבילות ובארמונות, משתכרים הרבה, לא חסר להם מאומה לכאורה, אבל הם עניים, הם לא יודעים את האמת, מי שלא יודע את האמת וחי בשקר אין אומלל יותר גדול ממנו, שבעים שנה, שמונים שנה יהיו לריק ועליהם הוא יקבל עוד עונש.

כשאתה נותן צדקה לעני אז אתה נותן לו חיי שעה, אז הפיתה והלחם והאוכל יחזיקו אותו עד מחר, כשאתה נותן לאדם דרך של תשובה שיחזור בתשובה, אתה נותן לו חיי עולם. אתה מציל את נשמתו מן הגיהינום. אין צדקה יותר גדולה מזאת ואין חובה שמוטלת על כולנו יותר מזאת. שהרי כתוב "לא תעמוד על דם רעך", והתורה אומרת שאם אתה רואה שור או שה או חמור של חברך תועה בשדה, השב תשיבם לו, צריך להחזיר לו אותם, צריך לשמור אותם ואח"כ להביא לו אותם, וגם אם זה כל יום, אתה לא פטור, אתה לא יכול להגיד הוא בעצמו חמור אם הוא לא יודע לשמור. אז אם להשיב בהמת חברך אתה מחויב מן התורה, אז להשיב את נשמתו אליו ודאי וודאי שאתה חייב, ז"א אין מי שפטור בדור הזה מלהחזיר בתשובה, אין  מי שפטור, כי הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך, אז נכון כיון שאין זו מצוה שמוטלת על היחיד אלא על הרבים, ולא חייבים ליתן יותר מחומש, אבל ודאי שהמצוה הגדולה ביותר מכל מצוות הצדקה זה ליתן להצלת אחים תועים, שזה יכול להיות גם אבא, אמא, אח, אחות, דוד, דודה, קרובים, חברים, מכרים וסתם יהודים. אין מי שיפטר, ישאלו כל אחד מה עשית בממונך הוא יצטרך להסביר, ראית טובעים ועמדת מן הצד. לא יהיה פתחון פה לאף אחד. ובלאו הכי אתה צריך לתת מעשר או  חומש אז לפחות תהיה חכם שיהיה לך מהחסרונות האלה רווחים עצומים לאין שיעור. כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. כי ממנו יצא זרע, בנים, נכדים, נינים, דורות, והכל שייך לך, כל מצוותיהם, כל מעשיהם הטובים – הכל שייך לך, ואתה יכול להרויח בגדול בגדול בגדול.

פעם סיפרתי, אני אחזור עוד פעם, זה היה מזמן, היה יהודי רב חשוב מארה"ב בשם הרב שפירא שהגיע לארץ הקודש, זה היה יום שישי, הוא היה בירושלים, לקראת חצות יום, נכנס לקיוסק, מכולת, ביקש לשתות, החנווני הביט בשעון ואמר לו טוב, אני אתן לך לשתות, אומר לו למה אתה מביט בשעון? אומר לו כי אם הגיעה השעה שתים עשרה – אני סוגר את החנות לא מוכר אפילו אם יזדמן לי רווח גדול. ראה שהוא טיפוס מיוחד, שאל אותו מאיפה אתה בחו"ל, סיפר לו, מה מעשיך, אמר לו הייתי קצב, היה לי איטליז, ומה עשית וזה – סיפר, אמר לו היתה לי קופת מעשר, מה שהייתי  מוכר מיד הייתי מעשר לקופה, ומה עשיתי במעשר, כשהיתי רואה בני עניים שאין להם כסף לשלוח אותם לישיבה, אני הייתי מממן מכספי המעשר את הלימודים שלהם בישיבה. נו ויצא לך מזה פירות? אז הוא אומר לו תראה, אני שלחתי שניים לישיבת סלבודקה, זה היה בשנת כך וכך, אני רק זוכר שאחד קראו לו אהרלה, שלחתי אותו, והיה עוד אחד אני לא זוכר את שמו. הרב שפירא שמע את זה ובירר את הפרטים, קפץ בקריאות שמחה וצהלה, אמר לו תגיד, אתה יודע את מי אתה שלחת לישיבת סלבודקה? הוא אומר לו כן, את אהרלה, הילד אהרלה, אומר לו אתה יודע מי הוא היום? קוראים לו ר' אהרן קוטלר גדול הדור באמריקה, כי באותה שנה לסלבודקה הגיע אהרלה אחד. ומי השני? אמר לו אני לא זוכר. הוא התפעם והתפעל לאין שיעור, בדרכו חזרה לארה"ב, הוא פוגש את הרב יעקב קמינצקי, גם כן אחד מגדולי הדור באמריקה, בהתרגשות הוא מספר לו, אתה שומע, אני פגשתי יהודי פשוט חנווני בירושלים שהוא בכספי מעשר שלו שלח את ר' אהרן קוטלר גדול הדור באמריקה לישיבה, הוא מימן אותו. כל התורה של כל יהדות אמריקה, הספרים השו"תים הכל שלו. והוא אמר שהוא שלח עוד אחד, והוא לא זוכר מי זה. אמר לו זה הייתי אני. שני גדולי ומאורו דור, זכה יהודי פשוט בתרומה שלו מהמעשרות. נו, מי יכול לשער מה גודל השכר שמחכה לו בעולם העליון, כמה תורה שלא נגמרת, עד היום כולנו לומדים את הספרים שלהם, וזה ימשיך עד הדור האחרון, פירושו של דבר, אם אדם זוכה להציל נפש אחת מישראל, כל התורה והמצוות שלו לדורי דורות.

אומר רבינו חיים ויטאל זצוק"ל, שכדאי לאדם לרדוף שבעים שנה אחרי רשע להחזירו בתשובה. שבעים שנה שלך, במקום שאתה תחיה, כדאי לך לרדוף אחרי רשע שהוא יחזור בתשובה, ואז  תקבל את כל שכר הדורות הבאים היוצאים ממנו – אליך. וכשמקבלים שכר של מישהו שהחזרת בתשובה, אתה מקבל את המאה אחוז שלו, מהעוונות אתה לא מקבל כלום, רק מהמצוות, ואפילו אם המצוות היו רפויות, חלשות, לא שלמות, אתה מקבל מאה אחוז, כמו אשה ששולחת את בעלה ללמוד, אפילו אם הוא נרדם בשיעור היא מקבלת שכר כאילו למד. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.

אז ז"א, כל יהודי ויהודי בעולם הזה יבואו עליו יסורים, יהיה לו הפסדים, יהיה לו צרות, יהיה לו זה, צריך להיות חכם לנצל כבר את היכולות שיש בידו, בהיותו יכול ואפשרי, בשביל לקנות זכויות זכויות זכויות, ובפרט כשיש בדור כזה אפשרויות להחזיר יהודים בתשובה, בדיסקים, בהרצאות, בשליחת אס אם אס, בדברים קלים ופשוטים, ולהביא עוד אחד להרצאה ולהשתתף, כמה שכר אדם יכול לקבל. העולם הזה הוא צ'יק צ'ק נגמר, מחליפים ספרה כל פעם במהירות, כן, אני רואה אנשים פה שעברו כמה עשרות שנים, זה עבר צ'יק צ'ק, גם עפים מפה צ'יק צ'ק, חיש גז ונעופה. אבל עם מה עפים מפה, זה השאלה, יש כאלה שישאירו את כל מה שהם עמלו וטרחו לאחרים, אבל הם לא יקחו מזה כלום, על זה לא יתנו להם שכר, אבל מה שהם הצליחו להעביר למעלה – זה יחכה להם שם.

למי שיש שאלות בבקשה. כן, תן ליהודי בכחול.

 

 

ש. שלום כבוד הרב, שמי מיכאל, אני אשתי חברת קהילה שלך, יש לי שאלה, היא רוצה לקנות לי טלית קטן, אז צריך להתחייב, נכון?

 

הרב: אתה לא צריך להתחייב, זה לא חובה עליך, זה חובה על הבגד, אבל אני אגיד לך דבר אחד, מי שהולך עם טלית קטן יש לו הגנה, זו מצוה גדולה מאד, שקולה כנגד תרי"ג מצוות, הגאון  מוילנא אחז את ציציותיו לפני מותו ובכה, שאלו אותו למה, אמר שאני עוזב עולם שבשכר פרוטות אני זכיתי לקיים מצות ציצית שבזכותה אני עומד לראות כעת בפטירה פני שכינה, שנאמר "וראיתם אותו", בזכות ציצית. עכשיו, זה לא חובה, אבל אם חס ושלום מידת הדין מתוחה, ויש חס ושלום עת צרה ליעקב, וניתנת רשות למשחית להשחית, הוא תופס אנשים גם על מצוות שלא היו חייבים והיו יכולים לעשות. אם אין מידת הדין אז אתה לא תפסיד מזה שלא, אתה תפסיד מצוה שיכלת לקיים אבל לא תקבל עונש, אבל אם מידת הדין תהיה מתוחה אז יכול לתבוע המקטרג גם דין על בן אדם שהיה יכול לעשות מצוה ולא רצה לעשות. הזוהר הקדוש אומר דברים הרבה יותר קשים, אומר שמי שיהיה בלי עיטוף מצוה בעולם הזה בעולם העליון, ילבישו אותו בגדים צואים למעלה. כי לא רצית להתעטף בעיטוף של מצוה, אז ילבישו אותך בעיטוף שאני לא רוצה לחזור עליו. זהו. אני מבין שקשה לך מפאת החום וכו' וזה אבל עדיף להתחמם פה מלהתחמם שם.

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: תהיה בריא.

כן, תן לבחור פה.

 

 

ש. שלום כבוד הרב, אם אני יכול להוסיף דבר קטן על הבחור הצדיק שרוצה לקבל עליו, אחי נפצע בעופרת יצוקה, ופגע בו טיל במרחק של עשרה מטר, והוא היה עם ציצית צמר, הוא הקפיד, הוא היה מכל הפלוגה היה היחיד, פינו אותו במסוק והרופאים לא האמינו איך שהידיים שלו והרגליים שלו מרוסקות, יש לנו תמונות, קוראי םלו אבישי יעקב, אפשר לבדוק את זה, והרופאים עד היום יש לו ברזלים מהטיל בגוף, הוא הולך עם תעודה אם יש מחסום אם מצפצף, ואיפה שהיתה ציצית לא היתה שריטה. לא היה כלום. ידיים ורגליים חיברו לו חבל על הזמן, אני טיפלתי בו שלשה חדשים, כי הוא לא רצה שרופאה והוא מאד, רק זה שיהיה שרק אחים יטפלו בו והכל. ואנחנו ראינו את הנס הזה כגלוי, הוא עשה הרבה קידוש ה' שם והוא זכה בזכות הציצית שהיא תשמור עליו, והציצית מגנא ומצלא, ואני מתמידים בזה כל המשפחה.

 

הרב: הרבה פעמים בימים ראשונים הייתי אומר שזה השכפ"ץ של היהודים. כן.

 

ש. עכשיו, אני מבקש בקשה שהיא קצת

 

הרב: חצופה

 

ש. לא, אני נשוי עוד מעט שש שנים ואני מאד מאד רוצה שאשתי תשים כיסוי ראש, וזה מאד קשה לה, היא אשה מאד צדיקה בכל הדברים, בזה יש לה נסיון מאד קשה, ואני מנסה, ותמיד שאני מגיע למצב שיש מצב לדבר על זה היא רוצה להרוג אותי. וביקשתי בשבת, ביקשתי משהו, אבל מאד קשה לה, היא לא יודעת שאני פה, נפטרה סבתא של חבר והיא חושבת שאני עוזר להם באהל והכל, באתי לפה מכפר סבא כרגע, ואני כבר לא יכול, אני כבר שש שנים מתאפק, וזה הבקשה שלי.

 

הרב: תתן לחבר'ה שלי את הטלפון אני אדבר איתה.

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: תהיה בריא.

כן, שאלה פה ליהודי, שורה שניה בבקשה. אם רואים אותך זה בסדר.

 

 

ש. לאחרונה נודע לי שאני, מהרב צדקה שהוא רב הישוב פה, שאני צאצא משושלת של רבי שמעון אגסי, השם שלי דניאל אגסי, והיתה פה התגלות לשמה, שאני עברתי לגור בבית של ההורים שנפטרו, אז פינינו שמה ארון של חמישים שנה עם כל התכולה של ההורים, חמישים שנה, ואבא שלי היה אדם צנוע שלא שיתף אותנו בשום דבר, והיתה שם טלית קטנה, שמישהו הוציא אותה וזרק אותה שמה, בתוך הערימה, ואני מנסה לשרוף את הערימה הזאת שבעה חדשים ולא מצליח, מונעים ממני פשוט. הבן שלי מתקין דודי שמש, הוא מצא איזה כלב באיזה חצר, כלב קטן, הביא אותו הביתה, הכלב גדל, אני והגברת שיושבים בחצר, הוא מפשפש בערימה, מביא לי את הטלית. פניתי לרב צדקה שהוא כמובן מכיר את רבי שמעון אגסי, והוא אמר לי, של רבי שמעון אגסי התפילין, מה אתה לא ידעת? אמרתי אבא לא שיתף אותנו בכלום, אז אני רוצה לדעת מה לעשות עם התפילין שהם מפוררים, אבל הפרשיות בפנים הם חדשים, שזה מאה ומשהו שנה, לגנוז את זה, מה לעשות עם זה.

 

הרב: אם  תרצה לשמור למזכרת תשמור, תשים את זה בקופסא, תשמר את תזה, ואם תרצה לגנוז תגנוז.

 

ש. לגנוז, כי אני מתעים אותי מלמעלה כל הזמן, אני חושב שאני מתקשר עם רבי שמעון אגסי, אני מוכר בישוב פה אחד שאומר דברים והם קורים ואני לא עושה מעצמי כלום, אני כלום, אפס, אבל זה מטריד אותי, אומרים לי לגנוז ואומרים לי לא לגנוז.

 

הרב: אם יש לך קשר אליו, הוא היה מקובל אלוקי, תלמיד חכם עצום, איך אפילו בספירת העומר אין לך זקן?

 

ש. אין לי זקן בספירת העומר?

 

הרב: אפילו

 

ש. אני לא אדם דתי, אני לא אשקר אות,ך אני אדם רוחני וברוחניות שלי אני חושב שאני עושה מספיק דברים

 

הרב: אבל מרוחניות חייב לצאת שערות, אם לא יוצא שערות

 

ש. אני הייתי בתשובה וראיתי דברים מכוערים בבתי כנסת

 

הרב: עזוב יש מלא מכוערים, יש מלא מכוערים בלי סוף, מה זה קשור אליך? יש הרבה עניים, אתה רוצה להיות עני?

 

ש. אתה שאלת כבוד הרב למה אני בלי זקן, אני לא מרגיש את זה שאני צריך להיות עם זקן. לא מרגיש, אני לא מרגיש גם שאני צריך להיות דתי, מה לעשות? אני לא גדלתי בבית דתי, אני יש לי את העילוי שלי,

 

הרב: לא הבנתי, לא הבנתי, לא הבנתי, רק רגע,

 

ש. אני אמיתי איתך

 

הרב: רגע, שמעתי שאתה אמיתי, מה זה הולך בלהרגיש? אני נוסע באוטו והשוטר עוצר אותי, אני אומר לו שמע, אדוני אני רוחני אני, אתה אל תראה אותי, אני כמו רוח 240 אני לא

 

ש. התחלת עם הבדיחות סבבה על הכיפאק, אני אוהב חוש הומור, אני אוהב לצחוק

 

הרב: כן, אבל אתה צריך להבין, מה תגיד לקב"ה אני לא חושב שאני צריך לשמוע לך?

 

ש. אני קצת לא שומע טוב, אם כבוד הרב יכול, כי המכשיר שמיעה שלי הלך לאיבוד

 

הרב: אבל מה תגיד, מה תגיד לקב"ה, מה תגיד אבל לקב"ה יהודי יקר, מה תגיד לו? שאני הפטור, יש לי פטור, למה? כי ככה הבנתי שאני  משוחרר, ובגלל שיש דתיים שמדברים בתפילה ועושים ככה אז אני לא רוצה להיות כמוהם, אל תהיה כמוהם, בטח שאל תהיה כמוהם

 

ש. אני לא פטור, אני לא מרגיש פטור

 

הרב: או

 

ש. אני אומר לך מה שאני מרגיש מהבטן, שאני לא חייב.

 

הרב: זה הבנתי, הבנתי בסדר אבל נתנו לך גם ראש

 

ש. מאמין בבורא עולם בדרך שלי, אני חושב שאני עושה צדקות כל החיים שלי ואשתי והילדים, העברתי את זה לילדים, יש לי את ההתעלות, לא אגיד של דוד המלך, לא הגעתי לדרגה הזאת

 

הרב: רבי שמעון

 

ש. אבל בסדר, לא רבי שמעון גם, אני לא לא לא

 

הרב: בקיצור אתה

 

ש. אני זה אני

 

הרב: אתה נצר של הרב אגסי זה מחייב אותך

 

ש. בדוק.

 

הרב: קדימה, תגדל את הזקן לפחות שלשה ימים

 

ש. אוקי, עכשיו עוד שאלה שקשורה אליך שמטרידה אותי כבר המון, מ-2010

 

הרב: אוהו

 

ש. שאתה טענת שב-2010 יהיה סוף העולם.

 

הרב: אני?

 

ש. כן, יש ביוטיוב אני ראיתי את זה

 

הרב: שאני אומר ש

 

ש. ב-2010 אתה אמרת שב-2012 זה אחרית הימים וסוף העולם

 

הרב: בדיוק הפוך, אמרו, אמרו בעולם שיחרב העולם ואני אמרתי שזה חרטה ברטה.

 

ש. אתה אמרת שמה ש-2012

 

הרב: מה לעשות, אצלך הכל הפוך.

 

ש. אני יכול להגיד לך מתי יחרב העולם, כי אני מקבל מלמעלה

 

הרב: מתי?

 

ש. מתי? איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת תהפוך את ה משפט שאמרו לי מלמעלה, יבין זה נביא אל כסלו, עדי אל רב סי, את זאת אתה תפענח לבד, אני יודע מתי בשתי המילים האלה

 

הרב: יבבי, נראה לי שזה יהיה עוד מעט

 

ש. כבוד הרב, אני לא מזלזל בך, אם זלזלתי בך לא הייתי פה

 

הרב: מתוק

 

ש. מכירים אותי בישוב, מכירים אותי בכל הארץ, אני רוצה לתת לך משהו באמת ש

 

הרב: בא ניתן אחד לשני, אתה תתן לי

 

ש. אני?

 

הרב: כן, אמרת אני אתן לך

 

הרב: אני קטון, קטן כזה שאני לא בדרגות שלך בדת, אני מקנא בך, ואני מכבד אותך, אבל יחד עם זאת אני מכבד את עצמי קודם, קודם החיים שלי, כמו שאמרת קודם ששניים במדבר אז קודם אני לפניך.

 

הרב: מה עשית עם הטלית שהבא לך הכלב?

 

ש. לא עשיתי כלום, זה בבית, זה לא טלי,ת זה תפילין של רב מקובל, אם אתה מכיר עם ארבע פרשיות קטנה קטנה קטנה

 

הרב: הבנתי, עכשיו אני נותן לך אני טלית, בלי לפשפש בערימה

 

ש. לא

 

הרב: מה

 

ש. אני לא רוצה טלית

 

הרב: תראה חדש,

 

ש. טלית? לא לא

 

הרב: למה? שיהיה לך הגנה

 

ש. אני לא מכיר את זה רק בשמחות, כשיש שבת חתן יש לי את הטלית שלי

 

הרב: קח בשמחות קח, שיהיה לך בשמחות קח

 

ש. הוא תפס זה שלו, אני לא מזלזל, אני מכבד אותך ובגלל זה אני פה

 

הרב: קח עוד אחד הנה תפסת גם

 

ש. תקשיב, אתה לא תחזיר אותי בתשובה

 

הרב: מה פתאום רק טלית

 

ש. בחיים לא

 

הרב: רק טלית

 

ש. אני מחובר אליו ברוחניות, איך אני בשבילך?

 

הרב: בסדר, אבל ציציות

 

ש. איך אני בשבילך?

 

הרב: ציציות יתנו לך להתרומם כמו חללית

 

ש. אתה יודע מה, כנראה שישבתי וחזרתי בתשובה ישבתי בבית הכנסת בכל הארץ וכולם מכירים אותי כאיש מתבודד ואין בית כנסת כמעט בארץ שלא התפללתי שם, ולא הייתי שם

 

הרב: אצלי לא

 

ש. סליחה,

 

הרב: אצלי לא

 

ש. סליחה, כי אני הזכרון שלי קצר, תן לי לסים ברשותך אני מכבד אותך,

 

הרב: טוב טוב

 

ש. אוקי, כשאני ישבתי בבתי כנסת ושמעתי את הקללות שאדם הולך לספר תורה לארון קודש ואומר בזכות התורה אמא שלך ואבא שלך וסבתא שלך זה מושב ליצים בשבילי, ואני לא אשב במושב ליצים, אוקי?

 

הרב: נכון

 

ש. יופי אז אני לא נכנס לבתי כנסת, זה פגע בי

 

הרב: לא זה לא קשור

 

ש. קשור מאד

 

הרב: אני שמעתי מקללים בסופר, אז לא להכנס לסופר?

 

ש. מה זה לסופר? אשתי נכנסת, אני לא נכנס. מה יש לי בסופר אני

 

הרב: שמע, שמע ממני, שים ציצית שיהיה לך מצוה לפחות אחת שתבוא לקב"ה תגיד, הנה בא יהודי נתן לי ולא סרבתי.

 

ש. עכשיו השאלה האמיתית שלי, בגלל שאני מכבד אותך ואת הידע שלך, אתה יש לך קצת חוש הומור מוגזם, אז בסדר, התוה מרשה קצת אבל אתה בסדר, אתה גם מעל התורה, תוריד את הכל, שב לידי, נשחק שש בש, אני כזה, אני חי באמונה, אני חי, אני סובל את הסבל של אחרים, את הסבל שלי אני מורכב כל החיים שלי, כל החיים שלי אתה תמצא אצלי אנשים ממוסדות, שיושבים בראש השולחן כשגם רואים עליהם, ואני לא חשבתי אף פעם שזה צריך לבוא שאני צריך להיות דתי בשביל זה, לא חשבתי, חשבתי שזה אני וזה אני וזה הכל. אני לא יהיה רע ואני אשאר טוב גם בלי התורה. מחילה מחילה, אם אתה תקח אותי לבית כנסת שלך להתפלל ולא יהיו שמה קללות ולא יהיו שם ויכוחים ולא יהיו שם אפליות ושחיתויות – אני בא.

 

הרב: קדימה.

 

ש. ואני  מבטיח לך, אם תחזיר אותי בתשובה, אם תצליח, עד היום הרבה לא הצליחו

 

הרב: אני, אני,

 

ש. כשאני חזרתי בתשובה חזרתי לבד, אבל ראיתי שזה לא בשבילי המקום הזה, כי אני לא בנוי לזה

 

הרב: תבוא אלי בני ברק רח'  מתתיהו 10

 

ש. אני אבוא לישון שמה מערב שבת עד מוצאי שבת בחוץ. דרך אגב אני שומר שבת ואשתי ואני לא קשור לכלום.

 

ש. כבוד הרב מחילה...

 

ש. מה הוא אמר?

 

הרב: הוא אמר שתבוא אלי לבית כנסת

 

ש. אני אבוא בכיף, למה לא.

 

ש. ...

 

הרב: טוב, מה השאלה?

 

ש. אם הוא יצליח להחזיר אותי בתשובה, בשבילי הוא בדרגה של משיח, כי אותי קשה להחזיר בתשובה, זה צריך להיות אדם מיוחד, אדם סבלני, אוקי, אדם שיבין באמת יבין אותי לעומק, ויראה את הנשמה שלי, מה היא רוצה בדיוק בעולם הזה

 

הרב: בסדר גמור על העיני אני מוכן

 

ש. את המצוות שלך וכל זה שאמרת, תאמין לי, לא צריך להיות דתי בשביל זה ולהחזיר בתשובה, אתה תמיד טוען להחזיר להחזיר להחזיר

 

הרב: טוב, מתי תבוא?

 

ש. הנה עדים, כמה עדים יש לך פה?

 

הרב: מלא

 

ש. על פי שני עדים יקום דבר, יש לך מקום אני בא

 

הרב: קדימה

 

ש. הנה אשתי גם פה היא שומעת, השבת שבת בבית

 

הרב: מתתיהו 10 בני ברק

 

ש. אני נשבע לך שאני בא

 

הרב: טוב בבאלה

 

ש. ואם אתה מצליח להכנס לנשמה שלי ולהבין אותי, אני חיבבתי אותך תמיד, ביוטיוב תמיד הכלה כל הכל, אני גם כן מכבד את זה שאתה חורג בהומור שלך קצת, זה בסדר, בסה"כ משמח, ולשמח זה דבר גדול ענק, ולא כל אחד יכול לגרום לשמח, ואתה גורם לאנשים לשמוח, לצחוק, זה ההתעלות שלך, זה דבר אני חושב מעל הדת, זה גם מעל הדת.

 

הרב: כן, נו אז מה השאלה, רצית עוד לשאול שאלה אמרת? שכחת לא נורא, נשאיר את זה לשבת.

 

ש. אל תתחיל איתי, לא כדאי לך, רבי שמעון יושב עם הבן איש חי עכשיו, הם היו חברים אתה יודע, רבי יוסף חיים, הוא גם נתן דרשה שמה הספד גדול, אז זה תרגיל, הא?

 

הרב: ידעתי ידעתי

 

ש. אני לא מאלה השמאלנים שאתה אוהב לתקוף אותם, אני גם לא ימני ולא שמאלני, אני זה אני, אני הולך עם התחושות בטן ועם הלב שלי

 

הרב: כמו יעלון עכשיו, הוא הופך להיות עכשיו מרכז ימין.

 

ש. אני דרך אגב לא הולך לבחירות כבר הרבה הרבה קדנציות, לא אשתי ולא הילדים, אנחנו לא רוצים להשפיע ולא מעניין אותנו. אני עכשיו תומך בנאוה פרחי בוקר, אם אתה מכיר אותה?

 

הרב: לא

 

ש. אז היא יושבת בליכוד שמה מנסה לעזור לנכים שיעלו להם את השכר מינימום בקצבאות וזה, זה בסדר

 

הרב: שמחתי להכיר את הנכד של

 

ש. דניאל אגסי

 

הרב: אייווה

 

ש. על שם סבא שלי דניאל, ואבא שלו היה עזרא ציון, הבן של רבי שמעון אגסי, ועזרא ציון זה אבא שלי, והבן שלי זה עזרא גם, הבנת?

 

הרב: יפה מאד, ובשבת תעזור לעצמך

 

ש. אני בא אליך

 

הרב: כן על העיני, נו.

 

ש. אני אמרתי פה, הנה בפני עם ועדה שאני בא

 

הרב: גמרנו

 

ש. ואשתי שומעת, אין,

 

הרב: בסדר גמור

 

ש. סגור?

 

הרב: סגור

 

ש. אני לא יושן אצלך בבית, בחוץ

 

הרב: בחוץ?

 

ש.  מחוץ לבית כנסת, כן.

 

הרב: בסדר. טוב.

 

ש. אני לא מרגיש כאילו שאני יכול, אני לא מתחבר אליך

 

הרב: עדיין, עדיין

 

ש. להיות איתך בבית ולאכול איתך, אתה רואה זה אני, ואני לא אשקר אותך. זה אני. פה מכירים אותי בכל ה ישוב, מכירים אותי, זה אני

 

הרב: נארגן לך בבית כנסת אוכל

 

ש. אני זה אני, אף אחד לא ישנה אותי. אני נולדתי צדיק ואני אמות צדיק, עם כיפה, בלי כיפה, אני שמתי את הכיפה אני מכבד אותך וזה גם סמל בשבילי, אני יהודי זה הכל.

 

הרב: אין בלי כיפה, סוגרים לך את הראש עם תכריכים

 

ש. אני יהודי, אתה יודע מה, אני יהודי זה הכל, נכנס לבית כנסת כמובן שאני שם את היכפה, אבל

 

הרב: טוב מותק, תודה רבה.

 

ש. דרך אגב נועם ה' זה מעון ה' אם תהפוך, אני מקבל מסרים מלמעלה והאמת שאני רוצה שתפענח את הפסוק הזה, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת

 

הרב: בשבת יהיה לנו מספיק זמן

 

ש. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין, יבין נביא, נביא אל כסלו עדי אל רב סי, ואני מקבל הרבה משפטים מלמעלה ואנשים יודעים, מתייעצים איתי מתהילים אני הופך, תהפוך את פסוק זה וזה, וגם אדם אמיתי ש, בני לוי אם שמעת, שחקן כדרוגל שנפל, דיברו איתי דיבורים מלמעלה בני לוי, תבדוק מה שם אמו ותהפוך את הזה, אמו דלי הילד ינום, אמרתי מה עושים, תחליף לרועי את השם הילד יאור יתעורר, הוא היה בבית לוינשטיין, ומה לעשות ה' בנאות דשא ירביצני, ואיפה נפל? במגרש כדורגל בנאות דשא.

 

הרב: מדהים מה אני אגיד לך ממש חנג'ורי בסטרי

 

ש. וזה הכל מלמעלה, לא תורה, אני לא חס ושלו םפוסל את התוה, אני אוהב את התורה, אני חזק בתנ"ך, חזק מאד, אבל זה שאנשים פה הפריעו לי להתפלל זה מעציב מאד, וגרמו לי להוריד את הציצית ואת הכל

 

הרב: נכון

 

ש. מלחמות עולם בבתי כנסת כבוד הרב, וזה דבר שאני לא יודע איך מרשים דבר כזה

 

הרב: אבל אצלנו יש כבוד

 

ש. מה זה משפחות משתלטות על בתי כנסת, הם קובעים מתי אני אעלה לתוה, אני לא רוצה להיות שם בכלל, למה? שיקראו לי מתי אני אעלה לתורה? ההוא אומר הבן של ההוא יעלה וזה סבתא שלו משפחות בכל העולם, בכל בית כנסת בארץ שהייתי יש את הדבר הזה, משפחות שולטות בבית כנסת, למה? למה

 

הרב: אני במקומך הייתי מקים בית כנסת

 

ש. למה בראש השנה אני שואל אותך, בראש השנה כלי נדרי הם מתחילים משלשת אלפים, יש לי חמישים שקל, הם לא נותנים, הם לא נותנים, הם לא נותנים,

 

הרב: הם לא יכולים לתת בחמישים כי בחמישים יש לכולם

 

ש. לא נותנים, לא נותנים אח שלי, לא נותנים, בושה וחרפה שזה קורה

 

הרב: טוב מאמי, תודה רבה. מחיאות כפיים.

 

ש. חחח, ראית את הגבורה שלו, הוא רוצה להביא לי  מכות, חחחח. זה רב אמיתי, חביבים, זה רב אמיתי, זה אדם אמיתי קודם כל, מתעלה בהתעלות, ואני רואה את ההתעלות שלו, אתם לא רואים, אני רואה את הנשמה שלו, אתם לא רואים. יש לו נשמה גדולה וגבוהה, והוא נביא זעם והוא כועס על מה שקורה בעם ישראל, ואני גם כן אחד מנביאי זעם. אני קלטתי אותך חזק. אתה צודק במיליון א חוז.

 

הרב: ברוך תהיה

 

ש. אבל אתה תשב כל יום ותתן דרשות,  צא לרחוב ותסגור כבישים, בא נעשה את זה הגיע הזמן

 

הרב: יאלה שבת אצלי

 

ש. אתה גבר?

 

הרב: אני גם גברת

 

ש. בשינוי אדרת, בא נסגר כביש למען העניים שדיברת עליהם, שהשכר מינימום שלהם לא מספיק לחשמל ומים, וכל השכירויות האלה שאני לא יודע מי מרשה להם בכלל, ששת אלפים שכירות, באים עשירים בונים וילות, אני אתן לך דוגמא את כרכור פרדס חנה, בנו פה שכונות שלמות על פרדסים, קודם כל זה על איקליפטוסים ואלונים שהם עץ גם, אבל בשביל לבנות בתים בשביל כסף אז זה מותר להוריד אותם, זה מה שעשו. ואז הביאו איך שאומרים עניי עירך קודמים, במקום לתת פה לאנשי הישוב הביאו אנשים מתל אביב קנו את הדירות, יש להם כסף, והעלו את השכירות כאילו זה פה תל אביב, ששת אלפים, חמשת אלפים, כמה מרויח בחור צעיר, זוג צעיר כמה מרויח.

 

הרב: טוב

 

ש. אבל למה לא נסגור את הכביש ונסגור את הענין הזה, נפיל את הממשלה ונגמר. אנחנו נשלוט, אנחנו נחליט מה יהיה גובה שכר מינימום שלנו

 

הרב: אבל אמרתי, בשבת נדון על הכל

 

ש. שבת, בשבת אני לא יודע דברים כאלה, אם אני בא בשבת

 

הרב: אז מוצ"ש

 

ש. אני אחזור בתשובה, אני אומר לך, אם אתה מצליח אתה הכי גדול בעולם.

 

הרב: טוב בעזרת ה'

 

ש. חוץ מבורא עולם, אם אתה מצליח להחזיר אותי בתשובה

 

הרב: יאלה בא נבדוק מה אני שווה, תבוא.

 

ש. אמרתי שאני בא, אין לי שום בעיה דיברתי.

 

הרב: טוב, תודה רבה עוד פעם. חבר'ה.

 

ש. עוד מחיאות כפיים יאלה מה קרה. חחח, חביבי אנחנו נעשה ממנו לא מלך, אין מלכים פה, זה שאומר אדם כזה וכזה פה אין מלכים, המלכים היו רק דוד המלך וזה וזה, נגמר התקופה של המלכים, עוד אין אף אחד אין לו כף זכות להיות מלך, אף אחד לא הגיע לרמה הזאת, צריך השתדלות שכל אדם יעשה השתדלות מעשה אחד טוב כל הגזרות זהו, אבל מעשה טוב מהלב מהנשמה, צדקה מה זה צדקה? צדקה מה זה צדקה? קיבלת משכורת אתה נותן עשרהש קלים אתה עושה טובה? צדקה זה אתה נוסע עכשיו בכביש רואה זקן בצד ההוא, מצוה, אני מתכוון מצוה, אוקי, אתה רואה בצד השני זקן, אתה בלי לחשוב פעמיים מסתובב לוקח אותו, ואם חשבת פעם שניה זה כבר לא מצוה, מצוה זה באותו שניה, הלב אמרת זהו אל תתווכח, זאת מצוה, ואם אתה חושב אין לי זמן וזה ובכל זאת לקחת אותו, זה כבר חסד זה לא מצוה.

 

הרב: טוב תודה רב.ה

 

ש. אני לא רוצה ללמד אות,ך אתה מלמד אותנו כל החיים

 

הרב: תודה רבה. תודה רבה.

 

ש. יאלה יאלה מה קרה פה, אין לי שש מספרים בלוטו, אתה על הכיפאק אתה, אתה תשב איתי לבד

 

הרב: בעזרת ה'

 

ש. לא אני לא צוחק איתך. תשב איתי ואני אראה לך דברים ומספרים

 

הרב: אם אתה בא אלי שבת לפי דעתי היא נמשכת שבועיים.

 

ש. תקשיב טוב, אתה לא מבין למה אני פה., אני ניזון מהדרשות שלך שנים כבר, ויש לך חכמת חיים שאין לביבי ולא לטיבי, אין דבר כזה, ואמנון יצחק, אני לא צוחק איתך, הוא רב, הרב אמנון יצחק אין בעולם, אין, כי רב שהוא מוריד את עצמו לדרגות כאלה נמוכות בשביל להצחיק אנשים לעשות ממנו ליצן, זה הדבר הכי אמיתי בעולם עם ההתעלות הכי גבוהה בעולם, וזה הגדולה של האדם שמתעלה בשביל אחרים וזה מה שאתה עושה, אני שמח ואני באמת מכל הלב אם פגעתי בך או משהו, לא קשור לרבי שמעון לא לבן איש חי אני אוהב אותך

 

הרב: תודה מותק תודה

 

ש. ואני מקווה שתחזיר אותי בתשובה

 

הרב: אמן. כן, שאלה שמה לגברת, תן לגברת שמה.

 

 

ש. ערב טוב הרב, שאלה קטנה, יש לי ילד שעולה לכיתה א' שנה הבאה, יש, הרב מקשיב?

 

הרב: כן, בודאי גם מסתכל, אני פה אבל

 

ש. השאלה אם להכניס אותו לת"ת לגמרי, או שאפשר להכניס אותו לבית ספר שהוא חרדי אבל עם מקצועות חול?

 

הרב: תראי, אם יש ת"ת שהת"ת הוא בסדר ומקנה יראת שמים וכו', אז זה עדיף

 

ש. ת"ת זה חיידר בעצם

 

הרב: נכון. אבל שמקנה גם יראת שמים, יש מקומות שלצערנו הרב זה לא הולך ככה. ואם את היראת שמים הוא יכול לקבל במקום השני, למרות שהוא ילמד בגיל הרך לימודי חול, כל מקום שתוכלי להשקיע שהוא יקבל יראת שמים בחברה טובה לא מקולקלת, שמה תשימי.

 

ש. תודה.

 

הרב: כן, שאלה נוספת. כן הבחור פה, רגע. תן לו  מיקרופון.

 

 

ש. ערב טוב, בתחילת השיחה דיברת על סוכת עורו של לויתן, אני מאמין שיש פה הרבה אנשים שלא יודעים בכלל על מה מדובר, איזה לויתן, מי זה העור, על מה מדובר בכלל

 

הרב: גם אנחנו לא יודעים בדיוק, אבל כתוב שהקב"ה עתיד לשחוט את הלויתן, הוא ברא זכר ונקבה, ואת הנקבה הוא הרג לאחר מכן, כדי שלא יפרו ורבו, וגודלו הוא ענק מאד בתחתית קרקעית הים, ומבשרו יאכלו הצדיקים, ובעורו תהיה סוכה, וזה יהיה עור שמאיר ודברים אלה הם עמוקים מאד מאד מאד. אולי במהר"ל מפראג תוכל למצוא קצת כיוונים אבל עדיין זה יהיה סתום ונעלם.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תהיה בריא.

כן, שאלה אחרונה לערב זה ואני מקווה שאתם תצאו  מפה עם הבנות חדשות איך אפשר לנצל את הבעיות והצרות והיסורים והכל ולהפוך אותם לטובה, שישתלם לכם, שתרויחו מזה, שיהיה לכם שכר על זה, שלא חלילה סתם יהיה כעונש. כן, עוד שאלה יש? אה שאלה יפה, למה כותבים בשמונה וחצי ומגיעים בעשר, אז קודם כל כתוב שהתכנית תתחיל בשמונה וחצי, ודבר שני, אנחנו משתדלים להגיע בתשע וחצי באופן קבוע, ולפעמים קורה שיש תקיעות בדרכים ואנחנו מתנצלים על מה שאנחנו עיכבנו אתכם, אבל בינתיים אתם זכיתם לראות דברים בינתיים לא? סרטונים וכל מיני דברים וכו'.

תודה רבה לכם, ערב טוב, ברוכים תהיו ושיהיה לכם כל טוב.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.