מגן (מ.א. אשכול) - מ.א. אשכול - לא תקלל חרש

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

אנחנו נעמוד על כמה נקודות שיש להתבונן במעשים היומיומיים שלנו על פי הלכה, על פי המוסר.

התורה אומרת "אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם". לכאורה יש פה כפל לשון, אבל נוקבים דבריו של אור המאיר בהסבר הכתוב והוא מסתמך על דברי ספר יראים פרק ס"ו שאדם יכול להיות מרכבה לקדושה, או לטומאה, מרכבה לשכינה או לסטרא אחרא, כשאדם מקיים מצוה הוא נעשה מרכבה לקדושה, כשהוא עובר עבירה הוא נעשה מרכבה לסטרא אחרא. יצר הרע קרוי אל זר, כמו שדורשת הגמרא בשבת ק"ה "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע. זהו מה שנצטוינו "אל תפנו אל האלילים" היינו אחר היצר הרע ומדוחיו, שהוא מדיח את האדם לעבור עבירות. "ואלה מסכה לא תעשו לכם", היינו אל תעשו עצמכם מרכבה לסטרא אחרא. מה זה מרכבה לסטרא אחרא? גיחזי היה משרת של אלישע הנביא, הוא היה גיבור בתורה, והוא עבר על הציווי של אלישע שלא ליטול כסף מנעמן שר צבא ארם, והוא מעל ולקח כסף שלא ברשות, וקילל אותו אלישע והוכה בצרעת וריחק אותו בשתי ידיו. לימים מספרת הגמרא, הלך אלישע להחזיר אותו, ומה ענה לו גיחזי? כך מקובלני ממך, כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. זה נכון ולא נכון. מי שמחטיא את הרבים לא מספיקים בידו לעשות תשובה פירושו של דבר שמן השמים לא עוזרים לו, לא מסייעים לו, ובלי סיוע מן השמים קשה מאד לחזור בתשובה. ולמה לא נותנים לאדם שהחטיא את הרבים לחזור בתשובה? משום שאם הוא החטיא את הרבים אז כל אלה שהוחטאו על ידו ילכו לגיהינום, אם הוא ירצה לחזור בתשובה הוא ילך לגן עדן, אז הוא יהיה בגן עדן ותלמידיו יהיו בגיהינום? לא, לא מספיקים בידו, אבל אם הוא יתעקש ויעשה זאת בדקבות, בהתאמצות יתרה יכול לעשות. אבל הוא לקח כמובן את מה שהיה נח לו להבין ואמר כך מקובלני ממך, שמי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה והוא לא רצה לעשות תשובה. מה הוא עשה? עד איפה הוא התקלקל, לאן הוא הגיע? יש אומריםש תלה את העגלים של ירבעם בן  נבט באבן שואבת והעמידם באויר, ז"א הוא לקח אבני מגנט ודחה את העגלים באויר, כולם רואים פלא נס, העגלים עומדים באויר, יש אומרים שחקק על פי ה' והיתה אומרת "אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ז"א, העבודה זרה, העגלים הללו היו משמיעים את עשרת הדברות, וככה אנשים התרשמו והתפעלו שיש בזה ממש. ונהו אחרי העגלים של ירבעם בן  נבט ולא עלו לירושלים לרגל.

עכשיו מי חכם ויכול להבין דבר כזה, שמי שהיה שמשו ועוזרו של אלישע הנביא יכול להגיע לדיוטא תחתונה כזו, גיבור בתורה, זכה ושימש את אלישע, ראה אותו מחיה מתים וכל הניסים המופלאים המסופרים עליו שעשה בכפליים מאליהו, ובכל אופן נדחה, מה הוא ראה להחטיא את ההמונים מישראל ולהטעות אותם אחר עבודה זרה? התשובה – בתחילה פנה אל האלילים, הלך אחר יצר הרע שלו בחמדת עריות ותאות ממון. הגמרא אומרת שהוא הדף אשה שבאה בהוד יופיה, היה לו משיכה לעריות, ותאות הממון שהוא רדף אחרי הבצע, גם כשהם היו מצורעים אז הם הלכו לקחת ולאסוף כסף אפילו שאין להם מה להשתמש בו, הם לא יכולים לבוא בקהל ה', לא יכולים להתחבר לציבור, מצורעים, עם כל זה תאות הבצע והממון שלטה בו. אז הוא הלך אחר יצרו הרע בחמדת עריות ותאות הממון, וכך הוא נהיה מרכבה לסטרא אחרא, ועשה לו אלהי מסכה, והיה עושה דבריו. לא רק חוטא, אלא גם מחטיא את הרבים.

ודברים כאלה רבותי נעשים בכל יום. אמרנו בתחילה שכל מי שעושה מצוה נעשה מרכבה לשכינה, ומי שעושה עבירה נעשה מרכבה לסטרא אחרא.

מספר הרב גלינסקי זצ"ל שהוא היה ראש ישיבה בחדרה, ביקר אותו פרופסור מהטכניון, בא להתרשם אבל היה חדור קרב ואמר לא באתי להתרשם, באתי להתווכח. מי קרא לך? מי הזמין אותך ומי מעוניין להתווכח איתך, שאל הרב גלינסקי. אני לא מבין, מילא, אני מעוניין להחזיר אותך בתשובה משום שבלי ידיעתי והכרתי זוהי האמת, והיא מקנה לך ולי עולם הבא, אז יש לי סיבה טובה. אבל אתה לש יטתך סובר שאין עולם אלא אחד, והעולם נוצר באקראי ואין לעולם משמעות, מה אכפת לך אם אני דתי או לא? אין הדחף הזה נובע אלא מהסטרא אחרא, ועל כרחך הוא עוד מוכיח את אמיתות האמונה. מה אתה בא, אתה בא להדיחני? מה יוצא לך מזה? הפרופסור מתעקש שאני רוצה להתווכח, אמרתי לו מה לך להתווכח איתי,אני לא בעל דברים איתך בכלל, אז הוא נפגע ושואל למה? שאלתי אותו, תגיד במה אתה עוסק? אמר לי אוירונאוטיקה, אז אמרתי לו אם אני זוכר טוב זה תורת התעופה משהו? יפה, אז אני רוצה להתווכח איתך על העקרונות של מדע התעופה, צחק הפרופסור, אמר לו מה אתה מבין בזה? מדענים חקרו במשך שנים, פרסמו מחקרים, קבעו כללים, ערכו ניסויים, מה אתה יודע מזה, על מה אתה יכול להתווכח בכלל? הרב גלינסקי אמר לו, עכשיו תורי לצחוק עליך, כמה זמן קיים המדע הזה שלך? מאה שנה? כמה מחקרים פרסם? מאות ואלפים? וכמה היהדות קיימת? למעלה משלשת אלפים שנה, והפרסומים שלה מכילים מאות אלפי ספרים, ואתה נוחת פה ובא להתווכח איתי, מה אני יודע על מטוס שיש לו כנפיים?! ומה אתה יודע על פסח שאוכלים בו מצות? ומה אתה יודע על ראש השנה, הוא אומר לו בעקיצות לפי המושגים שלו, ומה אתה יודע על ראש השנה, תפוח בדבש? ומה אתה יודע על חנוכה? סופגניות, ופורים מה אתה יודע? אזני המן, ועל השבת מה אתה יודע? שזורקים אבנים, ועם הידע הזה אתה בא להתווכח איתי? זה כל הידיעות שלך? אז החצוף הזה הפרופסור עונה לו ואומר, אני לא באתי להתווכח על היהדות, אני באתי לשלול אותה. שמעתם? אפס אפסים בא לשלול את מעמד הר סיני, אתכ ל הנביאים, את אליהו הנביא, את רבי שמעון בר יוחאי, את כל התנאים, כל הזוהר הקדוש, והוא אומר נאי מאמין רק במה שאני רואה. תמהתי אומר הרב גלינסקי, אומרים שפרופסורים חכמים, איך יתכן שפרופסור יש לו שכל פחות מילדה בת שמונה? הוא התבלבל, תסביר לי מה אתה מתכוון, ואז סיפרתי לו, מעשה שהיה בזמני, מפקח סייר בבית הספר ברוסיה בלוית המנהל, והמורה במכתב ביקש למצוא חן בעיניהם, בעיני המפקח והמנהל, ואמר לתלמידים, אתם רואים את החבר ה מפקח? כולם ענו כן, אז סימן שהוא נמצא, אתם רואים גם את המנהל, החבר המנהל? אמרו לו כן, אמר סימן שהוא נמצא, אתם רואים אותי? אמרו לו כן, אמר סימן שאני נמצא, אתם רואים את אלקים? אמרו לא,  אמר להם סימןש הוא לא נמצא. קמה ילדה בת שמונה וקראה, חברים, אתם רואים את החבר המפקח? אמרו כן, ואת החבר המנהל? כן, והחבר המורה? כן, ואת השכל שלהם אתם רואים? לא, סימן שאין להם שכל. אז שואל, מה דחף את החבר המורה? מה דחף את עוקרי הדת ברוסיה, מה דחף את עוקרי הדת במחנות העולים  מקום המדינה? מה דחף את הפרופסור לבוא עד חדרה? דבר אחד אומר הרב דסלר זצ"ל, כשם שהצדיק הוא מרכבה לשכינה כך הרשע הוא מרכבה לטומאה, מכשיר להפצת כפיה והסתה לחטא, הוא לא מעצמו בא, אין הוא אלא הרכב, הנהג של הסטרא אחרא.

עכשיו כל אחד מאיתנו יכול לבחון האם הוא מרכבה לשכינה או מרכבה לסתרא אחרא, אם אדם מפיץ בטלה, אם הוא מפיץ לשון הרע, אם הוא מלבה מחלוקת, מרבה לצון וקלות ראש, קרירות למצוות, זלזול בתפילות, ידע נאמנה כי הוא הצטרף לצי של הסתרא אחרא מינוס. האם אנחנו יכולים להיות רגועים. כל אחד חושב שהוא טלית שכולה תכלת. אבל לצערנו זה רחוק מכך. כידוע שמכל עבירה נברא מקטרג, והמקטרג עומד לפני הקב"ה לקטרג, וה' מבקש מאיתנו, "הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני" פירושו, תסירו את המקטרגים האלה מלפני שהם מייצגים את רוע המעללים שלכם. וכבר אמר החפץ חיים זצ"ל, עד שהם פותחים את הפה שלהם לקטרג – המקטרגים, אין הקב"ה מונע טובה מאיתנו. והם שותקים. עד מתי שותקים המקטרגים? עד שהמחבל הנברא מעבירת הגזל פותח בקטרוג, אז כולם פותחים בקטרוגם אחריו, כמו שנאמר - סאה מלאה עוונות מי  מקטרג בראש כולם? זה הגזל. כמו שאומר הנביא עמוס ובצעם בראש כולם, הבצע – הגזל, הוא עומד בראש, אומרים עד שנתמלאה סאתו. יש סאה מלאה עוונות, עדיין המקטרגים לא פוצחים את פיהם, אבל גזל עומד בראשם וכשהוא מקטרג, אם יש לך גזל כל העוונות פותחים בקטרוג. וכבר נתבארו הדברים, ואם כך לכאורה אנחנו רגועים, מה אנחנו גזלנים, מה יש לנו לגזול? מה לנו ולגזל?

על זה בדיוק נאמר "אין בור ירא חטא", למה? כי הבור הוא שאנן, הוא לא יודע שהוא עבר עבירה, הוא לא חושש לתוצאות, וכי עלינו יש תביעה של גזל? אתם יודעים שמי שגזלן פסול לעדות, מישהו חושב פה שהוא גזלן, שהוא גזל ממישהו ממון כסף משהו שהוא נקרא גזל? אין עלינו תביעות גזל. אבל הכוונה היא למאמר הגמרא בברכות ו', מי שנתן לו חברו שלום ולא החזיר לו, נקרא גזלן! הופה, זה סוג דבר שלא ידענו, גזל, לא עונים שלום, לא מחזירים שלום זה גזל? איך הגענו לזה? שנאמר "גזלת העני בבתיכם", גזלת העני בבתיכם אנחנו מבינים שזה גזלה ממש, ורש"י מפרש, הכתוב מוקשה, שהעני אין לו דבר שאפשר לגזול ממנו, אז איך גזילת העני בבתיכם? אין לו כלום, מה גזלת ממנו, על כרחך זו התעלמות מאמירת השלום שלו. שאתה מתעלם מלומר שלום, זה נקרא שאתה גזלן. והשיטה המקובצת מסביר, שדורשים את המילה העני – לשון עניה, גזלת העני זה שאתה גוזל את העניה לא עונה לו שלום.

מכל מקום מדובר על אי השבת שלום שזה גזל. עובר אדם אומר לך שלום ולא השגחת בו התעלמת ממנו, יש לך גזל ביד, מה קורה מיד, נברא מחבל שיעורר את כל שאר המקטרגים שלך למעלה לתבוע דין עליך, אתם שומעים, בלי עניית אמן אתה מקטרג אתה בעצמך עליך, שכל המקטרגים ששתקו עד עכשיו, עכשיו יכולים לפתוח את פיהם.

תשמעו דקדוק בהלכה, החזון איש זצ"ל במצות הרופאים אולץ לטייל מעט בכל יום, פעם הוא סבל מכאב עיניים ולאור זאת הוא הסיר את המשקפיים, כשיצא לטייל שב והרכיב את המשקפיים, בשעת הלימוד הסיר את המשקפיים, יצא לטייל – הרכיבן. תמהתי על כך, בספר הוא עיין בלי משקפיים, בטיול הוא מרכיב? שאלתי והסביר, אם מישהו יאמר לי שלום, ובקוצר ראייתי לא אבחין בו, נמצאתי גוזלו, אז הוא מרכיב משקפיים שחלילה לא יהיה מישהו שיגיד לו שלום והוא לא יענה שלום כי הוא לא זיהה, לא ראה. ופעם אחת הוא הלך ברחוב וילדה קטנה שיחקה בדלי בחול, כשראתה אותו  צעקה שלום, עצר והשיב לה בנועם – שלום. המשיך ללכת צעקה עוד פעם שלום, עצר הסתובב לעברה וענה שלום. המשיך ללכת והיא ראתה בזה שעשוע, צעקה שוב שלום, עצר והסתובב שוב וענה לה שלום. וכך פעם אחר פעם עד שלא שמע יותר את צעקתה. ז"א חובה להשיב שלום. לא שלום בלבד תיכף נראה, על פי הדין צריך להוסיף על השלום.

המדרש אומר שאם קדמך חברך בעדשים קדמנו בבשר. למה? לפי שהוא גמל עליך תחילה. ואם לא יחזיר לו אלא עדשים, עליו הכתוב אומר "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו", ווי ווי ווי ווי, אחד הקדים ונתן לך עדשים, הזמין אותך והאכיל אותך עדשים, מה אתה צריך להחזיר לו? בשר. אם לא תוסיף על מה שהוא נתן לך עדשים, מתקיים בך הפסוק "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו", עד כדי כך, נסביר, אם אדם קדם ונתן לך עדשים, הרי העדשים האלה אומרות שבעצם הוא התעניין בך, היה לו רגש כבוד ואהדה אליך, ופנה אליך מיוזמתו לתת לך עדשים. העדשים האלה שוים זהב, אם תחזיר לו עדשים, העדשים האלה הם כבר לא עדשים מיוזמתך, מההתעניינות שלך בו, אלא זה רק תשלום ותגובה. עדשים האלה שוים כסף בלבד. מי שקיבל דינר זהב והשיב דינר כסף עדיין הוא בגדר בעל חוב, וזה נקרא בגדר משיב רעה תחת טובה, וכבר חלילה לא תמוש רעה מביתו. אז יתכן ששלום שהשיב החזון איש לשלום של הילדה, ואפילו אם ישיב החזון איש לכל אדם, רק שלום זה זהב מול זהב ואף יותר, כי ת"ח שמקבל משהו הוא בעצם נותן, כמו הדין בקידושי אשה. ואפילו זה יהלום  מול זהב, אבל חברך אם קידם אותך בעדשים עליך להשיב לו בבשר.

לפיכך כותב בספר חסידים, ששאלת שלום של חכמים היא כך, השואל אומר צפרא דמריטב, בוקר טוב לאדוני, מה המשיב צריך להשיב? צפרא דמריטב ואריך לעולם, הבוקר של אדוני יהיה  טוב ומשופר לעולם, דהיינו כופל את השלום. שלום, שלום וברכה, שבוע טוב, שנה טובה, כופל. המקור של הדברים הם בגמרא בברכות ג' תניא, אמר רבי יוסי, פעם הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי ואמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי. זה המקור. וכך פסק הרמב"ם בהלכות  תלמוד תורה פרק ה' הלכה ה', שהנותן שלום לרבי אומר, שלום עליך רבי, והמשיב לו שלום אומר לו שלום עליך רבי ומורי, כך נפסק גם בטור, ברמ"א ובט"ז ביורה דעה רמ"ב. הרי שיש להשיב יותר ממה שקיבל.

האלשי"ך הקדוש זצ"ל כתב בביאור, והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים, ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. הוא בירך רק ה' עמכם, והם הוצרכו להוסיף ולומר, שלא רק שה' יהיה עמו אלא עוד יברך אותו. דהיינו הוסיפו. ואמרו על רבן יוחנן שמעולם לא קידם אותו אדם לשלום אפילו נוכרי בשוק. אז כותב המהרש"א בברכות ו', שהוא שמע את הטעם, למה הוא הקדים רבי יוחנן? כדי שלא יצטרך לכפול לו שלום. ונפסק בשו"ע, אסור לכפול בשלום לעובדי כוכבים לעולם, אז לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העכו"ם ויצטרך לכפול לו שלום, לעכו"ם, ויצטרך, ז"א יש צריכות להשיב בכפל.

בתשובת מהר"י ברונא בסבימן קי"ג אמר, שדרך העולם כשאומרים בוקר טוב לאדוני, משיבים תזכה לשנה טובה. בענין הזה ידוע הסיפור, שבוע שחל בו ראש השנה במוצ"ש סליחות פגש אדם בגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, ובירך אותו בברכת שבוע טוב, מוצאי שבת. ענה לו כנהוג, שנה טובה. כי הוא צריך להוסיף ממה שקיבל, אבל לפתע הוא ננער והוסיף, שנים טובות וארוכות ומאושרות עליכם, למה? הוא נזכה שהלה בירך אותו שבוע טוב, מה זה שבוע טוב – בירך אותו שבוע שלם, והוא ענה לו שנה טובה, מתי הוא ענה לו? במוצאי שבת שחל בו שבוע שיחול בו ראש השנה, אז הוא בירך אותו בפחות משבוע, כשהוא אמר לו שנה טובה היא מסתיימת עוד שלשה או ארבעה ימים, אז מה הוא עשה, מיד חזר והוסיף לו שנים טובות וארוכות ומאושרות עליכם.

אם כן, אם אין משיבים שלום, ויותר ממה שהתברכת, גזל ממש. עד כדי כך שאמרו בתוס' בבבא קמא ע"ג, בשם רבינו תם, שלפיכך תיקנו חכמים שיוכל לחזור בו מעדותו או ממקחו בתוך כדי דיבור, כדי שאם בסיום העדות או המקח יאמר לו חברו שלום, יוכל לענות לו בלי להפסיד המקח או אפשרות חזרת העדות כדי שלא יחשב גזלן.

ואמרו בגמרא בברכות ו', היודע בחברו שרגיל לתת לו שלום, יקדים לו שלום, ואז יזכה לברכה כפולה כמו שאמרנו.

והמהרש"א ביאר, שאם חושש שלא ישיבנו, לא יקדים לו שלום כי אז מכשילו בעוון גזל. ואנחנו רגועים לכאורה, מהאזהרה של "לא תעשוק את רעך ולא תגזול", ואנחנו חושבים שמה לנו ולגזל, מה שאנחנו אומרים, אשמנו בגדנו גזלנו, זה לשון כללית שכולם צריכים להגיד אותה בכלל? אנחנו גזלנים חס וחלילה, הנה, שלום, כמה אנשים נתקלתם שכשרואים אתכם משפילים את הראש כאילו לא ראו לעבור ולהרויח את השלום, ואנשים שבמקום להגד שלום רק עושים לכם ככה, לא מוציאים מהפה, רק ככה מתכופפים ועושים עם היד ככה, כמה הפסדים וכמה נזק אדם יכול להפסיד וקטרוגים שיחולו על ראשו חלילה, והוא נקרא מביא רעה לביתו,

כשאנחנו אומרים אשמנו בגדנו, נו, מילא, אפשר להגיד אשמנו בגדנו, בטח יש איזה אשמה איזה בגידה איזה משהו, אבל גזלנו אנחנו? חמסנו גם, יבבי, זה קצת מוגזם. אבל זה מזכיר סיפור ידוע, אומר הרב גלינסקי, בעת ההקפות בשמחת תורה, זליג הרצען הגיר כמה כוסות של יין שרף וקפץ ודילג ושמח ועלז ושר ופיזם ורקע ומחא כף, וניגש אליו הדיין וביקש למתן אותו, להרגיע אותו, אז הוא אמר לו שמחת תורה היא שמחתם של הלומדים והוגי התורה, ומה לך ולשמחת התורה? אך, היין שרף שחרר את חרצובות לשונו של זליג וזליג השיכור אמר לו לדיין, רבי, זה עתה עבר עלינו יום הכיפורים והתודינו את הוידוי הארוך, ואני לא דיין ולא בן דיין, מה לי להתוודות על חטא שחטאנו לפניך בלקיחת שוחד, זה וידוי של דיינים. אלא מה, כל ישראל ערבים זה לזה, ואם כבודו לוקח שוחד ואני  צריך להתוודות, כבודו לומד תורה אז אני שמח בשמחתם. אייי, כרגע זליג צריך למהר להתוודות על חטא שחטא בזלזול של מורה הוראה, אבל אין ספק, גם אנחנו חשים בוידוי של גזלנו וחמסנו שאנחנו בכלל לא שייכים בזה, ושוב פעם טעינו.

לא בכדי התמקדנו בתפילת נעילה ביום הכיפורים כשאומרים "למען נחדל מעושק ידינו" איך תקנו חכמים שאנחנו נגיד כולנו את אותו נוסח, למען נחדל מעושק ידינו. ובמפטיר של יונה כתוב "ישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם", משמיעים אותנו בהפטרה שזה נוגע אלינו, חמס בכפיהם.

אבל כדי להבין זאת נאמר ככה, שתי דרשות מקבילות, הכתוב במשלי אומר, רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. רש זה איש עני ואיש תככים לפי רש"י, זה למדן שלומד תורה, שהוא יודע להכנס לתוכיות הדברים, אז רש זה עני בידיעות, בלימוד, ואיש תככים זה ת"ח. נפגשו, מאיר עיני שניהם ה', בשעה שתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו מאיר ה' את עיני שניהם, ואם לאו אומר המדרש, מי שמבקש שילמד אותו פרק אחד ואומר לו מה לי לשבת ללמדך, אני עוסק בסוגיות חמורות שבש"ס, לך ותלמד עם מי שכמותך. אז אומר לו הקב"ה, עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה', מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, ומי שעשאו טיפש לזה עושה אותו חכם, אומר הקב"ה, אתה לא רוצה ללמד את העני הזה בידיעות, אני אהפוך את הקערה על פיה, הוא יהיה החכם ואתה תהיה הטיפש. זאת דרשה אחת.

עכשיו נתבונן, לא מדובר בבן ישיבה שמבקש מרב שילמד אותו, לא מדובר בבעל בית שיודע ספר, מבקש מאברך שקדן שילמד אותו, מדובר בטיפש שהולך אצל חכם, פשוטו כמשמעו. חכם חס על הטרחה והזמן ואומר לו, לך אצל שכמותך, מצא חברותא מתאימה. מי שעשה אותו טיפש יעשה את ההוא חכם, ויפתח את עיניו בתורתו מי שעשה לזה חכם יעשה אותו טיפש.

הדרשה השניה, "רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'" בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר לו פרנסני, ז"א עני הולך אצל אדם שיש לו ממון, אומר לו תפרנס אותי, אם מפרנסו מוטב, ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו עשיר לזה עושה אותו עני, ואת העני עושה אותו עשיר. שמעתם? מה משמיעים אותנו? שהתביעה שתובע הטיפש מהחכם שילמד אותו תורה, היא מקבילה בדיוק לתביעה של עני שמבקש מהעשיר שיפרנס אותו.

כותב אור החיים הקדוש זצ"ל בביאור הכתוב, אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך, דע שכסף של העני מופקד בידך ואת שלו אתה נותן לו, כי את העני עמך, הכסף של העני מופקד אצלך, למה העשרתי אותך, אומר הקב"ה, לא הכל שלך, החלק של העניים שמתי אצלך פקדון, אתה צריך לתת להם.

כשנתבונן נמצא שזה מה שענה רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע, ששאל אותו, אם האלהים שלכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם, מה ענה לו רבי עקיבא? כדי שננצל בהם אנו מדינה של גיהינום. והיינו שאכן הוא מפרנסם, אם אתה מפרנס את העניים כמו שה' רצה, אז אתה ניצל באמת מגיהינום, אם לא – אתה נכנס לגיהינום. ואם אין העשיר מבין שהממון של העני מופקד בידו, הופך הקב"ה את התפקידים ויפקיד את הכסף של העשיר אצל העני.

לצערנו היום קרתה אבידה גדולה אמד, שני עשירים גדולים מאד מאד, שועי עולם, מסאטמר בארה"ב, שניים טבעו במיאמי בים, נו, לך תדע גזרת הכתוב על מה. מיליארדרים, ברגע אחד.

הגמרא מפורשת בסנהדרין צ"א, כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", זו מורשה ירושה לכל ישראל מששת ימי בראשית. והמהרש"א מפרש, רוצה לומר שאינו לומד עם התלמיד כרבי פרידא שהיה לומד עם תלמידו ארבע מאות פעמים עד שהיתה שגורה לו בפיו. ז"א, חוב על כל יהודי ללמד את חברו כמה שנצרך בשביל שיוכל ללמוד, עד שמפורסם רבי פרידא שחזר כל פעם מחדש, ארבע מאות פעם עד שהתלמיד שלו היה מבין, ומה הוא זכה, לכאורה זה איבוד זה זה שטות, תן לו כסף שילמד אצל מלמד עדיף, למה אתה יושב ארבע מאות פעם ואתה יכול ללמוד לבד דברים גבוהים ביותר, למה אתה צריך להתעסק איתו? הוסיפו לו מן השמים ארבע מאות שנה לרבי פרידא, הוא לא איבד רגע מהחיים בגלל זה, וגם את כל הדור שלו והוא זכו לחיי עולם הבא. והמהרש"א אומר שזה חיוב על כולם ללמד עד שיבינו.

עכשיו אנחנו שואלים שוב פעם, כשאומרים גזלנו, חמסנו, אנחנו? גזלנו? את מי גזלנו? הנה למדנו עכשיו גזלת העני בבתיכם, אם זה בממון, חמסנו? הנביא אומר בשם ה' ביחזקאל, כהניה חמסו תורתי, מה זה חמסנו? מפרש רש"י, היה עליהם להוכיח, להורות, להודיע חוק ומשפט ולא עשו, הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכים ללמוד. אתם שומעים? אם אתה לא מלמד את מי שראוי ללמוד ומי שמבקש ממך ללמוד, אתה חמסן! אתה חומס אותו את התורה שהיא ירושה. ואז הציווי של "לא תעשוק את רעך ולא תגזול" מקבל משמעות כל כך מעשית לגבינו.

יש מושג ידוע באידיש, הצדיק אין הפעלץ, מישהו הבין? גם אני לא. הפירוש הוא צדיק באדרת פרווה, צדיק באדרת פרווה, הביאור, יש שני אמצעים להתחמם בצינת החורף, להסיק את התנור או להתעטף בפרווה, מה ההבדל? כשאתה מסיק את התנור חם לך וחם לכל בני הבית, כשאתה מתעטף בפרווה אתה דואג רק לעצמך. אז זה נקרא הצדיק אין הפעלץ, צדיק באדרת פרווה, דואג רק לעצמו. כשם שיש צדיק בפרווה יש גם גזלן בפראק, פראק זה המעיל השחור, אתם יודעים, שהליטאים הולכים איתו, יש גם גזלן בפראק, מה זה? הוא דואג להתעלות עצמית ושומר את כל הידיעות לעצמו, אין לו זמן לחלוק עם אחרים וללמד אותם. צריך הוא להזהר הגזלן הזה בפראק להשמר מהתגובה במרום, כי מי שעשאו חכם יעשהו טיפש וטיפש בפראק זה חוכא והיטלולא.

אז הנה, עמדנו על כמה נקודות שמבארות שכנראה אנחנו נחים על זרי דפנה וחושבים שאנחנו מקיימי מצוות, תורה מבינים הכל חלילה מה זה, אנחנו ממש מתמקדים בכל אמירה ואמירה בוידוי, מבינים מה היא כוללת, ואנחנו בכלל לא תמהים, או.

אבל אני רואה שהציבור הוא קצת עייף, אז אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות. ואם תרצו אז אני אלמד אתכם עוד משהו על "לא תקלל חרש" שזה גם כן  מסוג הדברים שאף אחד פה לא מבין אפילו מה זה לא תקלל חרש. אבל זה אם תבקשו ממני אז אני אלמד, אם לא אז אני נותן אפשרות לשאלות ותשובות. בבקשה.

כן, תן לו בבקשה מיקרופון. דבר.

 

 

ש. שלום הרב

 

הרב: שלום שלום

 

ש. רציתי לדעת מה זה מוות קליני.

 

הרב: לפי ההגדרה של הרופאים פחות או יותר, זה שאתה מת לפי הכללים, ואחרי זמן אתה חוזר, והם מגדירים את הזמן בין המוות עד לחזרה כמוות קליני, אבל באותה שעה לכאורה אתה מת לכל דבר, אם לא היית חוזר היית נשאר מת, כיון שחזרת אז הם קוראים לזה מוות קליני, יש לזה הסברים כאלה ואחרים, אבל רגע, זה כמו שהם לא יכולים להסביר מה זה נס רפואי, הרפואה עושה נס? מה לה ולניסים? אבל כשהיא לא יודעת להסביר משהו אז היא אומרת נס רפואי, לא יודעים להסביר, נס רפואי, לא זה לא נס רפואי, זה נס אלוקי, והרפואה לוקחת את זה אליה. הבנת? עכשיו יש אנשים שבמצב כזה של מוות קליני, התפרסם אתמול שיש מחקר של חמשת אלפים וחמישה אנשים, אתמול התפרסם, שחקרו חקרו חקרו והתברר שיש חיים לאחר המוות, זה אחד מיני רבים, כן אבל אתמול התפרסם, ואנשים במצב כזה של מוות קליני רואים את כל המתרחש סביבם, ויודעםי להגדיב דיוק מה ארע וכו' וכו', כשבעצם הם באותה שעה מתים לכל הדעות, ז"א אין להם תחושה, הרגשה, ידיעה, שמיעה, ראיה, אין, הם גם שוכבים על הגב, על שולחן הניתוחים למשל, והעיניים כלפי מעלה סגורות, אז איך הוא יכול פתאום להגיד שהוא ראה שהאחות מסרה את זה ואמרה לזה ומסרו לזה ועשו את זה ופעלו ככה ויצאו מהחדר וחזרו וככה, איך הוא יכול להגיד? הרי גם אם אתה אני אשכיב אותך להבדיל על מיטה, תעצום עיניים ואנחנו נסתובב בחדר, אתה לא תראה שום דבר, איך תוכל להסביר מה היה שם, מי זז ומי חזר. אז מבינים שיש פה נשמה שהיא נמצאת מחוץ לגוף, והיא רואה את הכל, כי הראיה היא בנשמה, רק דרך העיניים והשמיעה היא בנשמה, רק דרך האזניים, והרגשות הם בנשמה רק דרך הגוף. כשאתה נותן מכה למת עם פטיש חמש קילו הוא לא מרגיש, אבל אם היתה בו הנשמה הוא כן היה מרגיש, וכשיצאה הנשמה הוא לא מרגיש, כשהיא היתה הוא כן מרגיש, אז מי מרגיש? הנשמה. פשטייסט? חנג'ורי.

 

ש. עוד שאלה קטנה

 

הרב: בבקשה.

 

ש. אני יודע מגיל קטן לימדו אותי מה זה ה', אבל איך אני יודע עכשיו שגדלתי, איך אני יודע מיהו באמת, איך

 

הרב: אם תלמד תורה

 

ש. לא, זה

 

הרב: מה אתה רוצה, לראות אותו?

 

ש. לא זה ברח לי השאלה, ברח לי השאלה

 

הרב: איך אני יכול להיות בטוח שהוא קיים?

 

ש. כן, איך אני יכול להיות בטוח שה

 

הרב: שהכל הוא ברא

 

ש. שאנחנו הדתיים מאמינים בה', איך אפשר לדעת שזה לא משהו שלא קוראים לו ה', קוראים לו  משהו אחר.

 

הרב: זה מה שמפריע לך השם שלו, יש לו כמה שמות

 

ש. אני רוצה לדעת אם באמת כשאני מתפלל אני באמת מתפלל אליו ואני לא מתפלל נגיד

 

הרב: אם אתה מתכוון לאותו אחד שברא את העולם ונתן את התורה אתה מתכוון לאותו אחד. אבל אם אתה מתכוון לאף אחד או אתה מתכוון למישהו מסוים שאתה החלטת לצייר לך בראש, אז אתה לא מתפלל אליו. אין לו דמות

 

ש. אין לו דמות

 

הרב: אין לו דמות, והשם שכתוב בתורה הוא נקרא י' וה' וו' וה', זה השם, שם מציאותו, ויש לו עוד שמות שהם כלפי פעולותיו או מידותיו, כגון אלקים, שדי, צבאות וכו', ויש רחום, חנון, ארך אפיים וכו', אבל זה כינויים, אבל אם תלמד תורה אז תדע, ואם תרצה שאלות הרבה יש באתר שופר. טי וי מדור שקוראים לו הכה את המומחה, יש שמה למעלה מאלף שבע מאות תשובות לשאלות כאלה ואחרות

 

ש. איך אני יכול להבין דברים שאחרים כותבים, כאילו אני לא

 

הרב: תשמע, תשמע רגע

 

ש. אני לא מאמין לאינטרנט או לכל החדשות או לכל

 

הרב: תשמע מה שאני אומר, למעלה מאלף שבע מאות תשובות, לשאלות כאלה ואחרות, שאתה השאלות כבר כתובות, שאלו אותם, לא צריך לחכות לך, את השאלות האלה שאתה שואל ועוד רבות שיש לך יש כבר שם, ואני עונה תשובות בסרט, על כל שאלה – סרט, תשובה, עם הוכחות.

 

ש. אוקי

 

הרב: אז זה לא כתוב, זה מדבר עם תמונה.

 

ש. איך קוראים לדבר הזה עוד פעם?

 

הרב: הכה את המומחה, בשופר. טי וי.

 

ש. מאה אחוז, תודה רבה לכבוד הרב

 

הרב: טנק יו ורי מאטש.

כן, שאלה בבקשה לבחור שם.

 

 

ש. שלום

 

הרב: שלום

 

ש. יש בתנ"ך הרבה מצוות שזה בעצם המצוות עצמן הם פירושים לדברים שכתובים,

 

הרב: למשל

 

ש. למשל אל תאכל גדי בחלב אמו

 

הרב: זה אומר שיש שלשה איסורים בזה, נכון, והתורה אומרת שלש פעמים את הפסוק בשביל שנלמד שלשה דברים, אבל בתורה יש הרבה דברים שהם כתובים אבל באורם נמסר בעל פה, כגון "וזבחת" אז זה הלכות שחיטה, איפה כתוב איך עושים, מה עושים, איפה שוחטים, עד איפה שוחטים וכן הלאה, כתוב שאדם צריך להניח תפילין, אז כתוב "וקשרתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" איפה כתוב מה זה תפילין איפה תפילין, איך עושים אותם, מרובעות, שחורות, איזה פרשיות בפנים, כל הדברים האלה לא כתוב, כתוב רק את המצוות באופן כללי תמציתי, עד כמה שאפשר, וכל התורה שבכתב נתבארה בעל פה למשה רבינו בהר סיני, והוא ירד והסביר אותה, הואיל משה באר את התורה, ואז הוא ירד והסביר כל דבר ודבר. זה כמו שאני אומר לך, תקח את האאודי בחוץ ותסע למכולת, אחד שלא יודע מה זה אאודי יתחיל לשאול שאלות, מה זה אאודי, אומרים לו זה מכונית, מה זה מכונית, ואיך זה נראה, אומרים לו זה כך חתיכת פח וארבע גלגלים וכו', ואיך  נוסעים, אמרת גלגלים, איך נוסעים? עם אאודי, איך נוסעים? נכנסים לבפנים פותחים את הדלת יושבים זה, אז איך אני נוסע? מה אני אומר לה תסעי? לא יש שמה הגה וזה וזה וזה, ואיך אני עוצר? אה יש בלמים, אה, וככה מסבירים, כן, זה תורה שבעל פה, עכשיו מי שכבר יודע את התורה, לא צריך להגיד לו כל פעם את כל הפירושים, אומרים לו את המצוה והוא יודע אותה על כל פירושיה.

 

ש. אבל עכשיו השאלה שלי בעצם זה אם התורה שבעל פה הזאת, איך אפשר לדעת שזה בעצם הדבר הנכון כל הפירושים האלה. כי הרי כל אחד יכול לפרש את מה שכתוב בצורה אחרת.

 

הרב: יפה. אז ככה, קודם כל תורה שבעל פה עברה איש מפי איש ממשה רבינו והלאה דור אחר דור ללא הפסקה, כמו שאומרת המשנה באבות, משה קיבל תוה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ואנשי כנסת הגדולה עשו ואמרו וכו' וכו' וכו', דור אחר דור, אין דור שהיתה בו הפסקה של מסירת התורה. וארבעים דור ממשה רבינו עד רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, התורה עברה בעל פה, פירושו כולם שננו את התורה בעל פה. כל המשניות הכל ידעו כל ישראל בעל פה, אבל נהיו גלויות וצרות ומלחמות וכו' וכו', ועמדה חלילה תורה להשתכח בגלל שאנשים היו טרודים בכל הרדיפות וכו'. עמד רבי יהודה הנשיא ואסף את כל התורה שבעל פה שנמצאת אצל כל החכמים שהיו בעולם, וריכז את זה וכתב את המשנה. ושמה מרוכזים כל המימרות, כל האמירות שנאמרו על ידי החכמים שהיו שמורות אצלם בזכרונם על פי זה, עכשיו זה לא אחד שזוכר, זה כולם ידעו את אותו דבר. עכשיו לאותה העת שהוא כתב זה הכל היה ברור ונהיר, כי כולם ידעו מה הם אומרים ולמה הם אומרים ומה זה מכיל, אבל במשך הזמן שוב פעם היה גזרות והיה בעיות וצרות, עד שבאו חכמי התלמוד והיו צריכים לפשוט את המשניות, לפתוח אותם, לבאר אותם, כי הם היו תמציתיות מאד. ועל זה יש את הגמרא, מה שנקרא תלמוד בבלי או הירושלמי, ששמה מבארים או מנתחים את המשנה לגמרי, ואז מפרקים כל משנה עד הסוף, ואת כל האופציות האפשריות, הםא ניתן היה לפרש ככה להבין ככה,  האם ניתן להגיד ככה וכו' וכו' וכו', עד שמגיעים למסקה ברורה חד משמעית והכל בסמוך לפסוק שכתוב בתורה וכו' וכו'. ואחרי זה באו ותמצתו את כל התלמוד, כי כל התלמוד זה ביאור של כל המשנה, אבל בסוף יהודי רוצה לדעת מה הוא צריך לקיים, מה המצוה ומה סניפיה וענפיה, אז על זה כתבו פוסקים את כל המצוות, יש כאלה שנקראו מוניה המצוות שכתבו את התרי"ג מצוות, ויש כאלה שכתבו כמו הרמב"ם, כתבו את כל ההלכות אחת לאחת בכל הנושאים על כל הסעיפים, והשו"ע לפני כחמש מאות שנה שריכז את הכל וקיבלו על זה קיבלו עליכם כל ישראל את הפסק שלו שעל פיו הולכים ומקיימים את התוה בדיוק כמו שניתנה מהר סיני.

 

ש. תודה

 

הרב: תהיה בריא.

שאלה נוספת, גם אתה יכול להסתכל בהכה את המומחה בשופר. טי וי, המון המון המון שאלות שיש עליהם תשובות נמצאות שם.

כן, שאלה פה בחור.

 

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: וברכה

 

ש. ברצוני לשאול בענין הבטחון, הרי שמעתי כמה שיחות של הרב והרב אומר שצריך לעשות כמה שפחות השתדלות

 

הרב: לבעל הבטחון

 

ש. כן, עכשיו איזה אדם הוא אמור להיות צריך להיות כדי שיהיה עם ההשתדלות הנמוכה.

 

הרב: אדם שבוטח בה' במאה אחוז, כמאמר הפסוק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" סתם דוגמא פשוטה, כשאתה הולך לרופא, הוא בודק ואומר שיש לך א' ב' וחייבים ניתוח חלילה, ואז אתה צריך להסכים, אתה גם חותם. ואחרי זה כל שנותר לך זה רק להתפלל אל ה' שהמנתח לא יעשה טעות, ולא יזלזל, ושהוא יודע את מלאכתו נאמנה, ואתה מפקיר את כל גופך וחייך בידו, או שאתה יוצא מהניתוח או שאתה לא יוצא, אז אם אתה יכול לסמוך על מנתח שהוא יחליט אם אתה תחיה או לא, אז על הבורא יתברך שברא אותך בכל איבריך אי אפשר לסמוך שהוא יכלכל אותך? אם לנמלה הוא נותן מזון, למקקים שעפים עכשיו בחום, לכולם הוא נותן מזון, כל הבריות בעולם, כל יום, בכל שעה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, למה לך הוא לא יתן? אלא בגלל שיש לאדם בחינה רעה, שהיא נקראת כוחי ועוצם ידי, הוא הרגיל את עצמו במחשבה, או שהוריו הרגילו אותו, או שמלמדיו ומחנכיו הרגילו אותו, שאם אתה לא פועל בעצמך שום דבר לא יהיה לך מאיפה להתפרנס, אתה חייב לפרנס את עצמך, זה שקר גמור. זה כמו שיגידו לך אם לא תקח בלון חמצן אתה לא תוכל לנשום, אתה תצחק, אתה אומר מה זה אני לא אוכל לנשם, אני נושם באופן עצמאי לבד, רגע אבל אתה, אתה מילאת את עצמך חמצן? מי דאג לך לחמצן? איך אתה הולך ואתה נושם כל הזמן? מי מבטיח לך שיהיה חמצן כל הזמן? למה לזה אתה לא דואג? כי זה ברור לך, מה הנה אני הולך אני לא לוקח בלונים. אבל אם אתה תהיה בעל הכרה כמו שאני מסביר לך וכמו שרבינו בחיי בשער הבטחון מסביר, לא שאנחנו דומים ושווים חלילה, אבל אני רק אומר, אז אתה תהיה בטוח במאה אחוז אם ההכרה תכנס אליך שאכן אתה יכול לסמוך על הקב"ה במאה אחוז, לא תשעים ותשע א חוז.

 

ש. עכשיו איך אני יודע כמה השתדלות, מתי אני צריך לעצור את עצמי?

 

הרב: אז אמרנו, לפי דרגת הבטחון שאתה תשיג, אם תהיה לך הכרה גמורה אתה לא תעשה שום טרחה, אם לא תהיה לך הכרה גמורה ותהיה עדיין חושש כי אתה לא בעל בטחון גמור, אז אתה תעשה כפי מה שאתה מבין, כפי מה שאתה מרגיש, וזו דרגתך בבטחון. בעל המדרגה השלמה לא עושה כלום וה' מספק לו כל צרכיו. כמו שהלויים דאג הקב"ה שכל ישראל יפרנסו אותם, ככה מי ששוקד על התורה, מבטיח, וזה הלכה בהרמב"ם בהלכות סוף שמיטה ויובל, שכל מי ששוקד על התורה והחליט שזה ארחות חייו, הקב"ה יספק לו כל צרכיו. כמו שסיפק ללויים.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: כן, שאלה למעלה.

 

 

ש. שלום הרב

 

הרב: וברכה

 

ש. הרב מדבר הרבה על העולם הבא, איך הרב יודע שכל הדברים שהוא מספר שיקרו בעולם הבא זה באמת נכון, איפה הוא מוצא מקור לזה.

 

הרב: טוב, אז קודם כל אתה יודע שיש לנו את הזוהר הקדוש שמתאר לנו דברים מדויקים, רבי שמעון בר יוחאי, שהיה תנא אלוקי שלמד עם אליהו הנביא במשך 13 שנה במערה ועל פי זה הוא כתב גם את הזוה"ק, ושמה יש פירוטים ותיאורים מדוייקים של כל מה שקורה וכו'. אז זה דבר אחד. דבר שני, גם בלי שיהיה כתוב ובלי שנדע כלום, הרי זה המסתבר, שכל יש לנו, נתנו לנו שכל, והשכל אומר שלא יתכן שאדם נברא בשביל למות, וזהו. ז"א הוא ילמד ויתפתח וישכיל ויקנה רכוש וכו' וכו', ובסוף הוא יהיה פגר. כמו עוף השמים, כמו בעל חי. זה ברור שלא כך, זה אדם עם טיפה שכל מבין שהתכלית זה לא העולם הזה, כמו שתינוק ברור לך שתינוק לא הכוונה שישהה בבטן של אמא שלו תמיד, אתה רואה שהוא יוצא, אבל אם אתה נמצא בתוך הבטן לידו והוא יצא, ואתה עוד לא ראית את הבחוץ, אז אתה יכול לחשוב איי מסכן נפלט מפה, לך תדע מה קרה לו, ואתה נשאר בבטן מבסוט כאילו הכל בסדר, אתה עוד נשארת. אבל ברור שכל מה שהתינוק נמצא בפנים זה בשביל לצאת גם אתה בדיוק אותו דבר נמצא פה בשביל לצאת, כולם באו בשביל לצאת, לאן יוצאים?

 

ש. הבנתי. אבל יש לי כאילו שאלה יותר גדולה, אם יש עולם הזה עולם הבא את הבטן כאילו כל מיני עולמות, למה הקב"ה בכלל ברא את זה?

 

הרב: הקב"ה רצה להיטיב לברואים, יש כלל, טוב מטיב, מי שהוא טוב, תכלית הטוב אז מה זה טוב? טוב לעצמו זה לא טוב, זה אגואיסט אנחנו קוראים לזה, אלא שהוא מטיב כמו נדיב, מה זה נדיב? מנדב לעצמו? מנדב לאחרים. אז מכח הטוב להיטיב, כדי להטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה, אז הוא ברא ברואים כדי להיטיב להם,

 

ש. אם לא היה בורא אותנו לא היינו יודעים את זה

 

הרב: נכון, אם לא היה בורא אותנו היה עושה משהו אחר, אבל הוא ברא אותנו ועכשיו אנחנו יודעים למה הוא ברא אותנו.

 

ש. ואם הוא לא היה בורא אותנו אז אין לו כח כאילו מוגבל ז"א אם

 

הרב: איזה מוגבל, הוא היה יכול לעשות אלף מיליון דברים אחרים, למה הוא מוגבל?

 

ש. אם אין לקב"ה ברואים אז אף אחד לא יודע שיש אלקים.

 

הרב: לא הבנת, קודם כל הוא לא צריך שידעו, אחרי שהוא ברא הוא רוצה שנדע, אבל הוא לא צריך שידעו, זה לא צורך שלו שידעו, הוא לא חסר אותך. עובדה, לפני שהיית הוא היה קיים, ואחרי שתהיה הוא גם יהיה קיים, אז מה הוא צריך אותך? לשיטתך מה הוא צריך אותך? בשביל שתדע אותו? הוא לא צריך אותך שתדע אותו. יש כאלה שנמצאים פה וגם לא יודעים אותו, אז מה הוא צריך אותם בכלל? אלא מה, הקב"ה רצה להיטיב, זה מה שנוגע אלינו, מה הוא עוד עושה בעולמו, בעולמותיו, זה ענינו, זה לא נוגע אלינו. תהיה בריא.

כן, שאלה פה באמצע.

 

 

ש. שאלה לרב על הליכוד של העם, ז"א ברמת המחר בבוקר,

 

הרב: מה אמרת? על הליכוד?

 

ש. כן, ליכוד העם

 

הרב: אה ליכוד העם, חשבתי על ביבי.

 

ש. ברמת באמת מחר בבוקר, ז"א איך אפשר לבוא ליצור ליכוד כזה גדול בעם שיניע מהלכים קדימה

 

הרב: קשה מאד אפילו לסבור זאת, יש כל כך הרבה מחלוקות שאני לא יודע אם היה דור שהיה בו מחלוקות כמו שיש בדור הזה, ולא רק מחלוקות, גם מחלוקות בין ת"ח וזה מה שכתוב שיהיה בדיוק בדור האחרון בסנהדרין, שזה מה שיהיה.

 

ש. וזה לגיטימציה ללבות את המחלוקות האלו או ש

 

הרב: לא צריך ללבות אותם, הן מתלבות מעצמן, לא צריך עוד לדחוף זרדים למדורה, אבל יש מחלוקות שהן באמת מיותרות, שהן בגלל אגו וכו', ויש מחלוקות שהן מחלוקות שמצוה לחלוק. אבל זה מעורבב, כבר אף אחד לא יודע כמעט אתה מבין מה מותר ומה אסור, וכולם נמצאים בתוך הקלחת, והמצב חמור ב יותר, אבל זה מנחם, כי זה סימן שאנחנו לפני הסוף כמו שכתוב. יש ספר שנקרא הדור האחרון, שבו מלוקטים כל המאמרים מהתנ"ך עד אחרוני האחרונים מה אמרו שיקרה בדור האחרון. שמה תמצא בדיוק את כל מה שקורה עכשיו, וזה נכתב מאז התנ"ך, לפני אלפי שנים.

 

ש. אוקי, ושהרב אומר את הדבר הזה, ז"א אין חלק שאולי הרבנים יבואו ויעשו מהלך לטובת איזשהו אחדות של העם, ברור שזה דבר, למה זה לא כתוב לעשות

 

הרב: אתה רואה שבתוך הרבנים של המזרחי יש מחלוקות, חלקן על כבוד, חלקן על מהות. אתה רואה שאצל הליטאים היום, הליטאים שאף פעם לא רבו ביניהם, יש מחלוקת איומה ונוראה, אתה רואה שבתוך הישיבות משליכים חפצים ודברים כאלה אפילו על רבנים וראשי ישיבות, אתה רואה שבין הספרדים יש מחלוקות, קללות נאצות וכו', אתה רואה שיש מחלוקות נגד מחזירים בתשובה ונגד זה, אתה רואה שבפוליטיקה יש מחלוקות וכו' וכו', אתה רואה שכל מקום שאתה רק דורך יש  מחלוקת, והקב"ה אומר שבשביל להגאל מספיק כנישתא חדא, אם ימצא בכל ישראל קבוצת יהודים קטנה שיהיו בלב אחד, יכולים להביא את הגאולה וגם זה לא נמצא. אמרו לי שיש רצון שרוצים להתחיל שיעורים בארבע בבוקר ורוצים ללמוד לפני הנץ והם רוצים להיות כנישתא חדא, ואלה שישבו ודיברו איתי במשך חצי שעה ברחוב ואמרו שרוצים ללמוד בארבע, בסוף יצא מהכנישתא חדא כנישתא חרתה. הם לא קמו בכלל, רק החזיקו אותי ברחוב סתם ובסוף לא קמו, אתה מבין?

 

ש. אז להשאיר את המצב ככה? כמו שהוא?

 

הרב: מה זה להשאיר, אין מה להשאיר, זה המצב, צריך להכיר את המצב, לעורר את העם במצב כזה קשה מאד. קשה מאד.

 

ש. יש שיגידו שגם ללמוד דף גמרא זה קשה מאד, אבל עוד פעם, השאלה שלי זה למה לא לקדם את הדבר הזה, ז"א זה דבר שנראה לי כל כך חשוב

 

הרב: אתה יודע כמה כנסים נעשו, אתה צודק, אף אחד לא אומר שאתה לא צודק, הרי על זה חרב הבית על שנאת חינם, אבל אתה צודק במאה אחוז, ותראה כמה כנסים שנקראו כנסי אחדות וכו' וכו', מה קרה יום אחרי זה? מה קרה, נו איפה אחדות, מה קרה? לא יכולים להחזיק, כי זה יש לו אינטרס וההוא יש לו אינטרס, בשביל שיהיה כזה דבר צריך שיהיו כמה מנוטרלים מכל אינטרס, שיהיה להם רק אינטרס אחד – מה שאתה אומר. כמה אנשים אתה חושב מחכים למשיח? הרי אם הוא יבוא יכול להיות אתה מבין שהוא מבין שלא צריך אח"כ להיות בעסק ועד שהוא פתח סופר ועד שזה הוא חושב אולי הוא יפסיד את העסק, בשביל מה הוא השקיע, וההוא אומר ככה וההוא יחשוב ככה, הוא צריך אותו עכשיו? בדיוק עכשיו הוא בא? אתה חושב שכולם מתאים שהוא יגיע עכשיו? יש כמה עניים ודאי שישמחו, יש כאלה שיש להם צרות וזה וזה וזה, אבל יש כמה כאלה שאומרים – לא מתאים עכשיו. כתוב גם כשהוא יבוא יילחמו בו, לא מאומות העולם רק, קודם מישראל. זה לא פשוט, לא פשוט, זה תהליך שכתוב שיהיה ואנחנו עוברים אותו, זה טוב, לפחות רואים אתה מבין שאנחנו בזמן המתאים. עד כדי כך שאמרו, שאו שהוא יבוא בדור שכולו חייב, אתה שומע מה זה, או שכולו זכאי, שואלים איך אפשר? איך אפשר? מה כולו חייב לא יהיה צדיק אחד? הרי יש תמיד ל"ו צדיקים, כולו זכאי? איך אפשר? איפה הרשעים נעלמו? אלא אומרים שחלק יהיו זכאי וחלק חייב, לא יהיה באמצע, או כולו חייב או כולו זכאי.

 

ש. תודה רבה הרב.

 

הרב: תהיה בריא, מאחוריך.

 

 

ש. הרב אמר לפני זה שככל שיש לך הרבה יותר בטחון בה' ככה פחות השתדלות, נכון?

 

הרב: נכון

 

ש. אנחנו רואים בתנ"ך שאברהם החביא את שרה כשהם ירדו למצרים, יעקב חילק למחנות, לא היה להם בטחון בה'?

 

הרב: היה להם בטחון, אבל התורה אומרת שבמקום של סכנה אתה צריך לפעול על פי הטבע, ובטחון שאנחנו אומרים זה בטחון בעניני פרנסה, אתה לא יכול לעמוד על מסילת הרכבת לומר יש לי בטחון בה' ואם אני צריך להדרס אני אדרס ואם לא – לא, ואני עומד פה, אם הרכבת תעבור מעלי פירושו של דבר שזה היה רצון הבורא, ואם היא  עצור סימן שזה היה רצון הבורא, אין דבר כזה, אסור לך לעשות כזה דבר. שהרי כתוב ששמואל חשש ללכת לשאול ואמר, פן שמע שאול והרגני, מה אתה מפחד, אתה שמואל הנביא הולך בשם ה' ואתה מפחד? וה' נותן לו עצה, קח עגלת בקר וכו' וכו', תבוא עם תואנה כזאת וכזאת אז תעבור את זה, ז"א למה? כי במקום כזה לא אומרים בטחון, על זה נאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", מתי אומרים בטחון? בעניני מזון, כלכלה, פרנסה, כיון שזה לא תלוי בך, בכלל לא, ההשתדלות זה גזרת עונש שנתקלל בה אדם הראשון "בזעת אפך תאכל לחם", בלי זה לא היתה הגזרה הזאת, היו מלאכי השרת צולין לו בשר, משקין אותו יין, זה מה שהיה, הוא נתקלל לכן יש השתדלות, ההשתדלות זה קללה. אבל לא כתבה תורה כמה אתה צריך להיות מקולל, אז כמה שתמעט יותר בהשתדלות תהיה מקולל פחות.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תהיה בריא.

פה מצד ימין .

 

 

ש. שלום הרב

 

הרב: וברכה

 

ש. מאיפה שאני בא באזור שלי אז דיברתי עם איזה רב לגבי השיעורים שלך, והוא אמר לי שהשיטה של השיעורים איך שאתה כל הסרטונים שלך, כל מה שאתה מעביר, זה שיטה שלא מתאימה בעקרון  לכולם. זה שיטה שכביכול סוג של ניתוח מזורז לאנשים שלא מבינים בצורה אחרת, סוג של אפשר לקרוא לזה הפחדות, שיטת הפחדות יותר.

 

הרב: אתם שמעתם שהפחדתי הערב?

 

ש. ראיתי את הסרטון פה של 2016

 

הרב: אחד מתוך חמשת אלפים?

 

ש. כן, ראיתי אותו

 

הרב: לא הבנתי, באחד מתוך חמשת אלפים אתה דן על חמשת אלפים?

 

ש. לא אני שואל

 

הרב: תגיד לי השיטה של הרופאים זה הפחדות? כשאתה בא לרופא הוא אומר לך שאתה חולה, מה השיטה שלו להפחיד?

 

ש. לא

 

הרב: למה לא? אבל הוא אמר לך שאתה חולה, או שהוא אמר שאתה צריך ניתוח, או שהוא אמר שיש לך מחלה, מה זה שיטת הפחדה? כל הרופאים מלמדים אותם להפחיד? מה השיטה שלהם, תגדיר לי שיטה שלהם, מה השיטה?

 

ש. הם רוצים לרפא אותך

 

הרב: זה לחוד, אבל מה השיטה שלהם

 

ש. השיטה שלהם זה הם אומרים לך מה מצבך

 

הרב: בדיוק, זה נקרא הפחדה? אם מצבך חולה מה אתה רוצה שיגידו שאתה בריא? זה לא שיטת הפחדה, הם אומרים לך את האמת, ואם האמת מפחידה אותך – תפחד. אבל אתה באת אליהם, אתה שאלת, אני בריא או חולה, והם אמרו לך את הדיאגנוזה, מה הם אשמים. וזה גם כן שיטה מאד מזורזת, הוא ישר אומר לך שאתה חולה, הוא לא מתחיל להסביר לך את כל מה שהוא למד כל החיים שלו למה אתה חולה, הוא ישר אומר אתה חולה, ראית, עוד לא נכנסתי כבר אומר לי חולה, לאט לאט תסביר לי מה זה רפואה, תסביר לי מה זה זה, תסביר לי מה זה זה, ואח"כ לאט לאט, תשאל אותי אם אני  מוכן לקבל תשובות מהירות.

 

ש. כן, אבל המטרה בסופו של דבר זה להחזיר אנשים בתשובה, נכון?

 

הרב: המטרה היא להגיד להם את האמת

 

ש. נכון, יש אבל שיטה שהיא פחות להראות מה יהיה המצב בעם, סוף העולם, גוג ומגוג, אולי יש שיטה שהיא יותר מתוך אהבה.

 

הרב: שמעתי, עכשיו ראית מה שאלו אותי אנשים? לא אני אמרתי להם, הם שאלו אותי, יש בורא לעולם? מאיפה אתה יודע שיש עולם הבא? מאיפה אתה יודע שיש ככה? מאיפה יש ככה? הם שאלו אותי, הם רצו לדעת, לא אני אמרתי להם, אז לא לענות להם? להגיד להם, לא אני בשיטה של הרב שלו שאומר שלא להגיד על העולם הבא ולא להגיד שיש עולם הזה ולא להגיד שום דבר, רק דרכי נועם ואהבה, להגיד להם איי לאב יו, איי לאב יו, איי קם היר טו סי יו זט איי לאב יו, זהו, זה השיטה. זהו, ואז אני אלך וכולם יאמרו, איזה יופי, איזה לאבלי, לאבלי ואני אלך ושלום, והם ימותו, ביי, העיקר שהשיטה טובה. יפה מאד, תגיד לרב שלך שאני לא מאמץ את השיטה שלו.

 

ש. טוב תודה.

 

הרב: תהיה בריא.

עוד שאלה. יש עוד שאלה או שאני אלמד אתכם על העיוור? תן לו פה למטה.

 

 

ש. שלום כבוד הרב, לגבי השאלה שהוא שאל על הבטחון, אז רציתי לדעת האם השלמות בבטחון, שאי אומר אין השתדלות כי הבטחון מאה אחוז בקב"ה, אז האם אדם פשוט יכול להגיע לשלמות כזאת, או שזה גדולי דור, כאילו

 

הרב: לא, לא צריך להיות גדול דור, צריך להיות שלם בבטחון, יכול להיות כל אחד, ואני אגיד לך יותר מזה, שהעני יכול להגיע לשלמות בבטחון יותר מהעשיר, למה הוא רואה שבמינימום של המינימום הוא יכול לחיות והוא יודע שאם אין לו בעוד רגע את הפת לחם הוא רעב עד כדי שהוא יגיע לאפיסת כוחות. וכל פעם זה מגיע לו, כל פעם, פעם מפה פעם משם, פעם מפה פעם משם, אז הוא כל רגע רואה את זה, חקלאי, לא בטכנולוגיה של היום, היום אם אין מים אין גשמים אז אתה יש לך ממטרות וכו', אבל חקלאי לדוגמא תמיד יכול לראות, אתה מבין, את השגחת הבורא, אלמלא שהקב"ה יוריד גשמים – אין לו מאיפה להצמיח את התבואה, ולא רק זה, עד שהיא תצמח צריך שלא יהיה מזיקים ולא יהיה עכברים ולא יהיה זה ולא יאכלו לו את התבואה וגם שהיא תגיע שהיא לא תבאש ולא יקרה ככה, ואח"כ שהוא ימכור אותך, שישלמו לו ולא יקפצו הצ'קים וכו' וכו', הרבה הרבה צריך בטחון בדרך בשביל שתקבל את מה שמגיע לך, לא פשוט, אבל מי שרואה את כל התהליכים האלה הוא מתחזק מיום ליום.

 

ש. ועוד שאלה לגבי זה, שעכשיו אדם שהוא לא נמצא עדיין בשלמות הזאת של הבטחון והוא צריך לתת את הצד של ההשתדלות גם, אז איך אני לא יודע

 

הרב: אם אתה לא מפריז.

 

ש. לא יודע, גם אם אני לא עשיתי קצת השתדלות, כאילו איך אני יודע

 

הרב: אם תעשה קצת לא תחטא לעולם, אם תפריז – כן תחטא.

 

ש. מה ז"א?

 

הרב: אם תעשה מעט השתדלות אתה לא תפסיד מהמזונות, כי המזונות קצובים גם בלי השתדלות, אז אם תמעיט בהשתדלות לא עשית חטא ולא הפסדת לעצמך, אם תרבה בהשתדלות יותר מכשיעור אז ודאי שזה על חשבון שיכלת ללמוד תורה, לקיים מצוות והכל, ועל זה תתבע.

 

ש. עוד שאלה על נושא אחר, האם מידות, לא מידות, נקרא לזה מידות רעות, כמו כעס וגאוה ועוד דברים, זה דברים שאדם יכול לעקור אותם מעצמו או שהוא יכול כאילו למנן את זה וזה יכול כאילו תמיד יכול להגיע, אבל לא כמו שהיה פעם כועס או פעם

 

הרב: לא רק שלא יכול, הוא גם חייב. ובזה אני אסיים את השיעור, במה שאמרת, וזה בדיוק מה שרציתי להגיד קודם שהצעתי לכם את הנושא "לא תקלל חרש".

הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ג', מונה את הכעס ראשון בין המידות שיש לשוב עליהן בתשובה, אתם שומעים? הכעס זה הדבר הראשון בין המידות שיש לשוב עליהן בתשובה, והוא מכנה את זה בשם עוון, כל הכועס עושה עוון, יש להבין, אמנם הכעס מידה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד את עצמו לא לכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס. עכשיו נשאלת השאלה, היכן מצינו שהוא עוון? איפה מצאנו שכעס בתורה נקרא עוון והתורה אסרה אותו?

לשיטת הרמב"ם בספר המצוות בלא תעשה שי"ז, הוא אומר שזה הענין של הלאו "לא תקלל חרש", מדוע אסרה תורה לקלל חרש? הרי אינו שומע, והוא גם לא ייפגע, הוא גם לא יקפיד, אבל היא גופא מדוע יקללו? אם החרש לא שומע מה אתה מקלל אותו? אלא לשכך את זעמו וכעסו ועל כך הקפידה התורה, לא תקלל חרש, לא תתפעל את רגשי הכעס. וזה לאו  מדאורייתא, הכועס עובר על לאו דאורייתא. עד שאמרו חכמים בשבת ק"ה, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ומה נאמר בעובד עבודה זרה דינו – מיתה, אף המתפעל כעס מיתה. אז שמא תאמרו שהגדשנו את הסאה, אולי זה מוגזם מה שאנחנו אומרים? לא ולא, הדברים כפשוטם, מאיפה לומדים? פסוק מפורש, כתוב "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם אך אם יום או  יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא", אומרת התורה, איש מישראל שהיה לו עבד או אמה כנעניים, והוא הכה אותם בשבט עד שמתו, מתחת ידו, נקום יינקם פירושו שדינו מיתת סייף, הוא מת בסייף, הורגים אותו בסיף, זה אם הוא מת מיד, אך אם או יומיים יעמוד, ז"א הוא לא מת מהמכות מיד, לא יוקם, דהיינו לא יהרגו אותו בסייף את האדון, למה – כי כספו הוא, עבד ואמה הם קנין כספו, זה כמו בהמה שלו. נשאלת השאלה, אם אחר יכה אותם ואפילו  ימותו אחרי כמה ימים כתוצאה מהמכות, הוא יהיה חייב בהריגתם, אבל האדון פטור, למה? כי כספו הוא, אם כן יהיה פטור גם אם מת תחת ידו, למה  צריך לחכות יומיים לראות שהוא לא מת מהמכות ישירות אלא לאחר זמן? גם אם הוא ימות מיד, הרי כספו הוא, אז מה זה משנה אם הוא מת מיד או אחרי שלשה ימים נגיד?

כתב החינוך במצוה נ', משרשי מצוה זו שרצה האל לעקור מתוך אומתו הקדושה רוע הלב האכזריות הגדולה, ועל כן ציוותה התורה שכל מי שיגבר עליו כעס גדול כל כך שיכה הכאת מוות עבדו שהוא בביתו ואין לו מושיע, שיומת העושה הזה. אתם שומעים על מה מקפידה התורה? על הכעס או איך שזה נקרא היום על האטרף שיש לאדון שגרם לו להכות הכאת מוות את עבדו אפילו שהוא כספו. אע"פ שהעבד קנין כספו והוא איבד את ממונו במותו, כאילו הוא הפסיד עכשיו את העבד, אעפ"כ ייהרג האדון, מאחר שהגביר כעסו על נפשו כל כך. ואומר החינוך, ודין כשר וראוי הוא ומשפטי ה' אמת צדק צדקו יחדיו. ז"א רואים שכל מה שהוא יוצא להריגה, זה בגלל הכעס, שהתורה רצתה לעקר מהאומה שלנו את רוע הלב והאכזריות הגדולה, לכן היא ציוותה שמי שיגבר עליו כעס גדול כל כך שיכה הכאת עבדו והוא וביתו ואינו מושיע, שיומת העושה הזה. הנה מצינו עונש מוות על תפעול הכעס.

עוד הקבלה, בין הכעס לעבודה זרה, בשניהם נחשב כעובר על כל התורה, כל עובד עבדוה זרה כאילו עבר על כל תרי"ג מצוות, גם הכועס אותו דבר. וכך כתב רבינו חיים ויטאל זצ"ל בשערי קדושה חלק א', שער ב', שהנפש השכלית פועלת באמצעות המידות, מי מתפעל אותנו? המידות, או הטובות שלנו או הרעות שלנו, אתה רחמן? אז זה יתפעל את הנפש השכלית שלך, אתה אכזר? זה יתפעל את הנפש השכלית שלך, וכן הלאה. אז ז"א הנפש השכלית פועלת באמצעות המידות ובכוחן לדרבן אותה – את הנפש השכלית או למנוע בעדה מלקיים מצוות או לקיים מצוות, לפיכך ענין המידות הרעות הם קשים מן העבירות עצמן מאד מאד, מה יותר חמור, שאדם מחזיק עשר שטרות, עשרה שטרות מזוייפים, או שהוא מחזיק בביתו מכונה שמזייפת את השטרות? ברור שמי שמחזיק את המכונה העוון שלו יותר פלילי. המידות זה המכונה שמייצרת את העבירות, העבירה היא קטנה, היא אחת, אבל המכונה שמייצרת יכולה לייצר בלי סוף, המידות זה הבעיה הן קשות הרבה יותר מהעבירות.

בזה תבין את הענין שאמרו רבותינו, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ממש, שהיא יותר שקולה ככל תרי"ג מצוות, כי זה עיקרים ויסודות למה לא נמנו בכלל תרי"ג מצוות. למה המידות לא נכללו? כי הם העיקרים והיסודות שעליהם הכל בנוי.

אמרו חכמים בגמרא בנדרים כ"ב, כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. לכן אתה רואה שאנשים אפילו בבית כנסת, ששכינה כנגדו, יכול להרים חפצים ולהשליך על חבריו וכו' מהכעס. אין מי שיכול להרגיע אותו. ובידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו, כל מי שאתם מכירים אותו ככעסן, היו בטוחים שעוונותיו מרובים מזכויותיו. ואליהו הנביא אמר לרב יהודה, לא תכעס ולא תחטא, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא. ועוד אמרו בנדרים כ"ב, כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, הפירוש שכולם מכירים, הכועס מקלל, הכועס מכה, הכועס שובר, מזיק, הרבה דברים עושה הכעס, אז לכן על כל עבירה יש גיהינום אחר, לכן כל מיני גיהינום שולטים בו, אבל אומר המאירי, למה כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו? שהוא פתח ושורש לכל עבירות שבעולם, ונמצא מוכן בסיבתו לכל מיני עונשים.

ויותר רבותינו אמרו, בפסחים ס"ו, כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו, שאילו היה חכם למה יכעס? הרי חכמינו העידו בנו בקידושין מ"א שהרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, מה יוצא לך מהרוגז? אם אין לך לחץ דם נמוך, אין לך שום תועלת מהרוגז. אז ז"א אתה לא מרויח כלום מהכעס.

אומר הרב גלינסקי, אני אספר לכם ששמעתי מראש הישיבה רבי אברהם יפהן החותן של חותנו של רבי חיים עוזר, שזה היה רבי אליהו אליעזר גרוזינסקי, חתנו של רבי ישראל סלנטר, אוה איזה משפחה. הוא היה דיין בוילנא, והוא סיפר ככה: כשעסקתי בהלכה למדתי כלל, להיות מוחזק זה דבר וב, מוחזק זה החפץ בידי, אני מוחזק, זה אצלי אז אני מוחזק, מה טוב בזה להיות מוחזק? שכל דבר נמצא בידך תחתך ברשותך מה טוב בזה? ברגע שאתה מוחזק הרי חזקה שמה שתחת ידך זה שלך, זה החזקה. אם אתה מחזיק בבית משהו – חזקה שזה שלך, והבא להוציא עליו הראיה, אם אתה רוצה עכשיו להוציא ממני את החפץ, אתה אומר שזה שלך – תביא ראיה שזה שלך ותוכל לקחת. בלי ראיה לא תוכל לקחת. אז זה טוב להיות מוחזק.

אומר לימים למדתי מוסר, ושמעתי שהכעס מידה מגונה, לא הבנתי, מי כועס? הוא לא מבין בכלל מי כועס, הרי ממה נפשך, אם אתה מוחזק, אם זה שלך אתה מוחזק, אתה לא צריך לכעוס, אני צריך לכעוס שיש לי את מה שיש לי וזה שלי? על מה צריך לכעוס? ואם אינך מוחזק מה יועיל לך הכעס, נגיד זה אצלו וזה שלו ואתה כועס, זה יועיל לך להוציא ממנו? לא יועיל לך. אז ממילא מה יעזור? ראית את השכנים מה עשו? כן, אז מה אתה מתפוצץ? ואם הם עשו זה יהיה שלך? ואם אתה כועס זה ירד להם? אז מה מועיל לך הכעס? רק רגזנותך, לחץ דם גבוה ועוד דברים שיכולים להסתבך.

יוצא מכאן שלמדנו שמידת הכעס היא איומה, אבל היא השורש שלה, אתה יודע מה השורש שלה? השורש של המידה שלה כעס זה גאוה. בעל גאוה כועס. ראית? ראית איך הוא עבר לא אמר לי שלום? ראית איך הוא עקף אותי? תגיד מה אתה חושב שאני דני דין, בלתי נראה? מה קרה לך? ראית איך הוא ענה לי? ראית איזה חצוף? ראית טטט, הגאוה גורמת לאדם כעס, אבל אם יש לו ענווה הוא לא כועס, ואם יש לו בטחון בכלל הוא צוחק. כי הכל זה מאת ה' יתברך, הכל זה מאת ה' יתברך.

יש אחד ממש קוראים לו קרייזי, ממש כשמו כן הוא – קרייזי, הוא כועס, בעל גאוה סרוחה, והוא הקים קבוצה, שהקבוצה הזאת מחרפת ומגדפת אותי מהבוקר עד הערב מחפשים עצות איך להפיל אותי ולסלק אותי מן העולם. ממש קבוצה שיושבת במשך חודשים ואני שתלתי להם סמוי בפנים שהקליט ותיעד את הכל ופה ושם, והקרייזי הזה לא יודע איך הקב"ה מסתלבט עליו, למה? כי הוא מתכוון להרע והקב"ה מתכוון להיטיב, מה הוא עשה? אסף סביבו חבורת ריקים ופוחזים, שמצדיקים אותו ונותנים לו תמיכה ומדברים נגדי לשון הרע מהבוקר עדה ערב והכל, והקרייזי הזה לא מבין, הוא אומר לא יתרמו לי, שלא יתרמו לי הוא אומר, והוא לא מבין שהוא התורם הכי גדול, למה? כי את כולם אני תובע עכשיו במאות אלפי שקלים, והוא מקדם אותי מאד מאד, עכשיו אני הולך לקנות מכוניות על חשבונם, ולכתוב נתרם על ידי קרייזי, על ידי ניסים סבג, על ידי זה, כי הבן אדם חושב שהוא מקלקל והוא לא יודע שבשבילי הוא מתקן, לא רק שמעביר לי את הזכויות של כל הטיפשים שמאמינים לו, אלא גם מעביר לי את הכסף שלהם. אז מה יצא לו מהרגזנות מהכעס? שאני אתעשר, והוא יתפוצץ עוד יותר כשהוא יראה אותי עשיר על חשבונו, אין בן אדם אני חושב שתמך בי עד היום כמוהו. עוד לא היה תורם גדול ונדיב כזה שאסף כל כך הרבה טיפשים שיתרמו לי כסף. לא רק לי, גם לאשתי, לא רק לאשתי, גם לילדי, כי הם הוציאו דיבה גם עליהם, אוה אנחנו נהיה משפחה עשירה בזכות קרייזי.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

כן, המארגן של הערב כן.

 

המארגן: לפני שאנחנו מסיימים אז קודם כל הציבור פה צריך לדעת שזה נס שהרב הגיע לפה בכלל

 

הרב: זה נס אחרון לפי מה שהבנתי כי המקום לא רוצה לתת עוד פעם, והבנתי שגם הראש ישיבה שלהם אמר להם לא להגיע לערב ולמרות זאת הגיעו.

 

המארגן: ברוך ה', לא ניחא לו. אבל אנחנו משפחה מי שיודע, אנחנו מה שמפחיד את האדם זה הפחד, לא הפחד עצמו  מפחיד את האדם, צריך ללכת עם האמת, אז אנחנו מאד שמחים שהרב הגיע לפה

 

הרב: ברוך תהיה

 

המארגן: ושנצא מפה יש שמה השומר הצעיר עדין, יש שמה שאריות אחרונות אבל זה קיבוצים וצריכים המון המון תפילות שלפתוח פה את הלב

 

הרב: אם יש להם אומץ שיזמינו אותי

 

המארגן: אז לנו היה אומץ, הזמנו לקיבוץ, זה יצר פה הרבה הדים, אנחנו רק אם אפשר לבקש ברכה למשפחה

 

הרב: אני חושב שעברנו את זה טוב, לא?

 

ש. עברנו מצויין

 

הרב: נחמד, לא? היה נחמד, לא?

 

ש. הם לא הגיעו. אנחנו רוצים ברכה מהרב

 

הרב: אפשר להראות להם את זה בשידור חוזר. כן, ברכה, ה' יזכה אותך, משפחתך, כל המסייעים לך, שתצליחו בכל מילי דמיטב, בריאות, עליה רוחנית, פרנסה בשפע רב, ואולי תזכה גם כן לקרייזי אחד.

ערב טוב לכם, תודה.