דימונה - דימונה - תלמידי רבי עקיבא וחומרת עונשם

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

על מה מתו תלמידי רבי עקיבא, 24 אלף תלמידים היו לו, ומתו בין פסח לעצרת.

אנחנו לומדים קטע גמרא שכולם יודעים, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, כולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.

תנא, כולם מתו מפסח ועד עצרת וכולם מתו  מיתה רעה, מהי? אסכרה. באיזו מיתה הם מתו? במיתת אסכרה.

כמובן שמדובר בתלמידי רבי עקיבא, כדי להבין מי היו התלמידים נעמוד תחילה על דמותו של התנא האלוקי רבי מאיר בעל הנס. עליו אמרו בגמרא בעירובין י"ג: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של רבי מאיר כמותו. ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? מפני שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. ונקרא שמו מאיר, משום שהיה מאיר את עיני החכמים בהלכה.

רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא ייחס את כל חריפותו לכך שראה את רבי מאיר מאחוריו, ואילו היה יושב לפניו היה חריף עוד יותר. בתור תלמיד הוא ישב מאחוריו ראה רק את ערפו, ובזה תלה את כל חריפותו, רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא. והוא אמר, אם היה לומד לפניו ורואה את פניו, היה חריף יותר.

עוד אמרו על רבי מאיר במגילה י"ח. כל התורה עמדה לנגד עיניו באותיותיה. ובסנהדרין כ"ד כתוב שרואה את רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה בפלפולו. ועם כל זאת, עם חריפותו ובקיאותו, היותו סיני ועוקר הרים, בקיא וחריף, בא ללמוד לפני רבי עקיבא רבו, ולא הבין דבריו לעומקם, ועבר ללמוד מפי רבי ישמעאל. אח"כ חזר ללמוד מרבי עקיבא, עד שנתעלה והושיבו בראש תלמידיו.  

וכאן מדובר בעשרים וארבע אלף תלמידים של רבי עקיבא, אנחנו רואים מה זה תלמיד של רבי עקיבא, על מה מתו, על מה עלה בהם חרון אף ה', לאבד כה הרבה תורה מישראל עד שכתוב שהעולם היה שמם, לא על עבירה שהם עברו חלילה הם מתו, אלא על שלא נהגו כבוד זה בזה. אי קיום מצות עשה של "והדרת פני זקן". מי זה זקן? זה שקנה חכמה. אז צריך להדר את פניו, ונפסק להלכה בשו"ע יורה דעה סימן רמ"ד, ששני תלמידי חכמים אינם צריכים לקום זה מפני זה, ודי אם יעשו קצת הידור, דהיינו לעשות תנועה של קימה קצת קלה. ומדברי רש"י בקידושין ל"ב משמע שאין ההידור חיוב, אפשר לעיין גם בחידושי מרן הגרי"ז זצ"ל בהלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה י"א, אז על מה חורי האף הגדול הזה שימותו עשרים וארבע אלף תלמידים? על שלא הידרו אחד את השני. "והדרת פני זקן" לא נהגו כבוד זה בזה. ולא רק זה, אלא כולם מתו במיתה רעה שנקראת אסכרה.

תניא, 903 מיני מיתא נבראו בעולם, שנאמר "למוות תוצאות" תוצאות בגימטריא 903. הקשה שבכל המיתות אסכרה, הקלה שבכולן נשיקה. אסכרה דומה לקוצים המסתבכים בפקעת צמר שקשה מאד לנתק, זה כמו מיתת חנק, כשאתה מחפש אויר ואין והגרון נסתם נסתם נסתם, על מה הגיעה להם מיתה כזו נוראה?

עוד יותר אנחנו שואלים, במשנה ביבמות מ"ו כתוב, שני בתי קברות היו מתוקנים לבתי דין, אחד לנהרגים ולנחנקים, ובית קברות שני לנסקלים ולנשרפים, כי יש ארבע מיתות בית דין, שתיים קלות ושתיים חמורות, וביארו בגמרא לפי שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, מה זה רשע חמור? מי שנתחייב סקילה או שריפה זה נקרא רשע חמור. לא קוברים אותו אצל רשע קל, זה שנהרג על בהרג או בחנק, כלומר, מיתה יותר חמורה וקשה כמורה על עוצמת הרשעות של הנהרג. ופחד לומר, פחד לחשוב, על מה מורה מיתת 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, שכולם נפטרו במיתה החמורה שבחמורות. מה עשו?

אמנם המהרש"א ביבמות ס"ב והפרי חדש באור החיים תצ"ג, כתבו בדרך האפשר, שכל אחד דיבר לשון הרע וסיפר בגנות חברו, ואמרו במסכת שבת ל"ג שסימן ללשון הרע אסכרה. מי שנפטר במיתת אסכרה שהיא חמורה בחמורות, זה על לשון הרע. אז המהרש"א והפרי חדש אומרים, אפשר שהם דיברו לשון הרע אחד על השני.

אבל לכאורה דבריהם תמוהים, שהלא אמרו בסנהדרין ק"ו שאפילו בפושעי ישראל לא ידרשו עוונות שאינם כתובים בפירוש, ועוון לשון הרע לא כתוב עליהם, על תלמידי רבי עקיבא, ואילו היה בהם חטא זה של לשון הרע שהוא שקול כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, הקב"ה אומר לשר של גיהינום אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נ דוננו, אנחנו נדין אותו, אז מדוע לא נקטו בגמרא אלא שלא נהגו כבוד זה בזה. מה, בעיה לכתוב שדיברו לשון הרע? לא כתוב כך, כתוב שלא נהגו כבוד זה בזה.

אין ספק שדברי המהרש"א והפרי חדש קודש קודשים, אלא תורה היא וללמוד אנו צריכים.

פתרון הדבר בתורתו של רבי ירוחם ממיר זצ"ל. כשעלה יעקב אבינו  לחרן קיבל הבטחת שמירה, כשיצא מחרן לשוב לארץ ישראל שב וקיבל הבטחת שמירה מהקב"ה בכבודו ובעצמו, וכששמע שעשיו בא לקראתו, הוא נתיירא. אם יש לך הבטחה שה' שומר עליך, יש ממי לפחד? להתיירא? אז למה נתיירא כשהוא שמע שעשיו בא לקראתו? שמא משהבטחתני התלכלכתי בחטא, ויגרום לי להמסר ביד עשיו. היה חשש ליעקב אבנו, אולי, אולי מאז שהבטחת לי, אני התלכלכתי באיזה חטא, וממילא זה מבטל את ההבטחה, וזה יגרום לי להמסר ביד עשיו.

הרמב"ן מתקשה למצוא במה יכול היה לחטוא יעקב אבינו. עד שכתב, כי דרך הצדיקים לירא תמיד והיה מתיירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד כוכבים, או בדבר אחר, ושגיאות מי  יבין. אומר הרמב"ן אני לא יכול למצוא דבר אחד שהוא חטא, אבל יכול להיות שזה חטא, שהוא כרת ברית עם לבן עובד כוכבים. או שהיה דבר אחר, אבל שגיאות מי יבין, והוא חשש יעקב אבינו שמא נתלכלך באיזה חטא אחד וכבר הוא פוחד שכל ההבטחה האלוקית  תתבטל והוא יימסר ביד עשיו הרשע.

טוב, נניח שליעקב אבינו היה חטא, דק מן הדק שאנחנו לא יודעים למצוא אותו, שגיאות מי יבין, אבל מולו מי בא? עשיו הרשע עם החמש עבירות שעבר בו ב יום, שהוא צד נשים  מתחת בעליהן ומענה אותן, הורג את הנפש, כופר בעיקר, מבזה את הבכורה, אדם כזה רשע גדול מגיע מול יעקב, שיש לו הוא בעצמו איזה ספק שמא הוא נתלכלך באיזה חטא, הוא לא יודע גם בעצמו אם יש, אומר שמא, נו אז מה, אז מה קרה? ומה עוד שעברו באותן עשרים שנה מה עשה עשיו בינתיים מאותו היום שהוא מכר את הבכורה עברו עשרים שנה, מה מאז הוא עשה עבירות?ויעקב רק בשמא נתלכלך בחטא, והוא פוחד שהוא יפול ביד ישראל מומר, עשיו היה נחשב ישראל מומר.

עוד כתוב "וירא יעקב מאד", מה הוא אמר לעצמו? כל השנים הללו הוא עשיו יושב בארץ ישראל ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח  ישיבת ארץ ישראל וכיבוד אב ואם, יש לו שתי מצוות שלי אין, הוא יושב בארץ ישראל ואני בחו"ל, הוא מכבד את הוריו עשרים שנה והוא ידוע בכיבוד אב עשיו, ואני לא, אני נעדר עשרים שנה מהבית, אולי הוא בא מכח זה ואז אני אמסר בידו, אבל גם זה צריך להבין, הרי יעקב אבינו מעיד בעצמו "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו", להיות אצל לבן הרשע שמרמה אותו עשרת מונים מאה פעמים, והוא לא סטה כהוא זה ולא גזל לו מחט ולא שיקר ולא הונה אותו ולא עשה לו כלום, ורק ברך אותו ופרנס אותו והכל, ושמר תרי"ג מצוות, האיך עשיו בשתי מצוות יכול לנצח? בכיבוד אב ואם ובישיבת ארץ ישראל.

התשובה, אומר רבינו ירוחם ממיר זצ"ל, היא היא הנותנת, דוקא משום שיעקב אבינו היה בכיר שבאבות, אברהם יצחק, יעקב הוא הבכיר שבאבות, שצורתו חקוקה בכסא הכבוד, ותרי"ג מצוות שמר דוקא עליו יש קטרוג רב כל כך על כל שמץ של חוסר שלמות, ודוקא משום שעשיו פורק עול ומופקר, יש כזו חשיבות לשתי מצוות שלו, אתם שומעים דבר כזה? עשיו הוא מושחת, מופקר, רשע, אבל להתפעל משתי מצוות שהוא עושה אותם בשלמות, זה יכול להכריע את קול יעקב אבינו, אתם שומעים דבר כזה?!

בואו אני אעודד אתכם קצת. אברך חשוב בא לפני החפץ חיים זצ"ל ואמר לו, כבוד הרב, ראיתי שבזוהר הקדוש כתוב, שאם לא מקיימים מצוות בדחילו ורחימו אז המצוות האלה לא מקבלים עליהם שכר בעולם האמת. מה זה בדחילו ורחימו? בדחילו זה ביראה, ורחימו זה באהבה. אם לא מקיימים כל מצוה ביראת ה' ובאהבת ה', לא מקבלים שכר. ז"א אם אתה עושה מצות אנשים מלומדה, כי ככה עושים כולם, לא מקבלים שכר. ואני יודע בעצמי, הוא אומר, שאיני ברמה הזאת לקיים כל מצוה בדחילו ורחימו, אז מה יהיה על כל מצוותי? אמר לו החפץ חיים אני אספר לך סיפור, היה אצלנו לפני מלחמת העולם הראשונה אופה, שפעם אחת שאלתי אותו מה נשמע? אמר לי אל תשאל, אה, קשה קשה, מה קשה? הוא אומר אני אופה כל הלילה מאפים, לחמים, עוגות, עוגיות, כל מיני דברים טובים, ואני  מכין אותם לעם ישראל, ובאות הנשים היהודיות בבוקר, ובפה שלהן מלא תלונות, אה, זה הכיכר לחם הזאת חסרה, זאת שרופה, זאת לא אפויה טוב, זאת, טענות מטענות, בגלל הטענות לא לוקחים את הלחמים האלה, ואני נשאר עם עשרות לחמים בסוף היום שאף אחד לא רצה לקחת אותם וזה גורם לי הפסדים, ואני עמל לריק. ברכתי אותו ברכת כהן, והלך לדרכו, אומר החפץ חיים. נגמרה, התחילה מלחמת העולם, ונהיה בלגן, כמובן, ופגשתי אותו באחד מימי המלחמה ברחוב ופניו צוהלות, שאלתי אותו מה נשמע? אמר לי אוה, אוה, אל תשאל, לא נשאר פירור, מלחמה כולם חוטפים הכל מהמדפים, הכל נחטף, חרוך חסר הכל, לא יפה כן יפה, הכל לוקחים. אמר לו עכשיו אני אשיב לך, בדורותיהם של התנאים הקדושים כל מצוה היתה להיות בדחילו ורחימו בשלמות גמורה אם לא היו  מקבלים אותה, זה לא סחורה, זה לא סחורה, זה לא סחורה. אבל בשעה שיש מלחמה, מלחמת היצר גדולה והדורות האלה נמוכים כבר וכו' וכו', במצב כזה בשמים חוטפים כל מצוה, כל מי שעושה חוטפים את המצוות, כי יש חוסר גדול מאד, חוסר גדול מאד, כל מצוה נחשבת מאד. זה מה שאומר רבי ירוחם ממיר, עשיו עם שתי מצוות בגלל שהוא רשע כזה גדול, בגלל, שתיהם נחשבות כל כך גדולות בשמים שיכולות להכריע את קול יעקב אבינו ומצוותיו, לכן חשש. ויירא מאד.

אז אם כן רואים פה זה לא הולך חשבונות כמו שאנחנו מבינים, רבי ירוחם אומר, כל האומר שראובן חטא אינו אלא טועה, אלא כבוד אמו תבע והוציא מיטת אביו מאהל בלהה, עם כל זאת בתורה נאמר בפירוש "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו", ז"א התורה מגלה לנו איך היא מתייחסת למה שלא היה, למה שלא נעשה, היא מתייחסת כאילו היה פה מעשה, "וישכב", חכמים אומרים "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" אז מה התורה טועה? לא היא לא טועה, היא אומרת איך זה נחשב בשמים, המעשה הזה נחשב בשמים כאילו היה מעשה. חטא כה דק נחשב לרום מעלתו של ראובן כחמור שבחמורות, ולכן איבד את הבכורה, את הכהונה ואת המלכות לדורות עולם, כי לפי גדלותו של האדם, כך דנים אותו, לפי ידיעתו, לפי הכרתו, כך דנים את האדם. שוטה חרש וקטן פטורים מן המצוות, אין דעת אי אפשר לחייב בן אדם, אין לו הכרה, אין לו דעת, מה אתה יכול לחייב אותו? גם פה בארץ יש מושג שנקרא פסול דין, הגיע בן אדם שהוא שוטה, פגוע במוחו או משהו ירצו לשפוט אותו, אי אפשר לשפוט אותו, הוא נקרא פסול דין, ז"א, שדנים את האדם לפי הכרתו, לפי מעלתו, לפי יחוסו, לפי כל מיני גורמים כאלה ואחרים.

כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, אז מה זה שכתוב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים", זה היה בפועל או לא היה בפועל? הוא נטה חס ושלום אחרי אלהים אחרים? כך כתוב בפסוק. אבל חכמים אומרים שכל האומר כך הרי הוא טועה, למה זה כתוב כך? כי היה לו למחות בנשיו והוא לא מיחה בהם, ומעלה עליו הכתוב כאילו חטא בעבודה זרה. לפי רום מעלתו וחכמתו, אי  מחיה זו נחשבת כאילו עבד ממש. אז זה כאילו הוא נוטה אחרי עבודת אלילים.

אותו דבר אצל בני עלי, חפני ופנחס, נאמר שהם שכבו את הנ שים, אותו סיפור כמו עם ראובן, אבל לא היה כזה דבר, כל האומר – טועה, מה היה הם עכבו אותם. כיון שעיכבו אותם מללכת לביתם לאחר הקרבת הקרבן שהיו צריכות להביא על מה שאמרו בזמן הלידה, אז זה נחשב כאילו חלילה עשו מעשה. שכל המעכב את אשת חבירו ממצות פרו ורבו כאילו היה איתה ועשה מעשה.

הגמרא בשבת נ"ד אומרת שלדעת רבי אלעזר בן עזריה מותר לפרה לצאת בשבת ברצועה שבין קרניה, ולדעת רבי אלעזר בן עזריה זה אינו נחשב משוי, וזה לא נחשב כהפרת מצות שביתת בהמתו, כי יהודי צריך שהבהמה שלו תשבות גם בשבת. אבל חכמים אוסרים. וכתוב שפרתו היתה יוצאת בשבת ברצועתה. אבל הלכה כחכמים, בגמרא אמרו שזה לא היתה הפרה שלו, זו היתה הפרה של השכנה שלו, אבל מתוך שהוא לא מחה בה נקראה על שמו. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה. שמעתם? מדביקים לו את החטא שלה.

יש מסבירים שהוא ידע שאם הוא יגיד לה היא לא תשמע לו, אז לכן הוא לא אמר. כן אבל מצות הוכח תוכיח זה גם אם לא ישמעו לך, אפילו מאה פעמים, וכיון שאתה לא הוכחת אותה ולא מחית בה, מה לומדים מהנשים? הנה השכנה של רבי אלעזר בן עזריה הפרה שלה יוצאת עם משאוי עליה, אז לומדים הפוך, לומדים זה מותר. לכן נקראה הפרה על שמו לנצח, פרתו של רבי אלעזר בן עזריה.

בתלמוד הירושלמי כתוב בשבת פ"ה. כשהושחרו שיניו מפני התעניות על כך, הוא חזר בתשובה והתענה כל כך הרבה תעניות עד שלא היה לו סידן, וכל השיניים שלו נהיו שחורות מרוב תעניות. ז"א התביעה עליו היתה כל כך גדולה, הוא הבין שהיה צריך כל כך הרבה מאות תעניות.

עכשיו נחזור להבין לפי רבינו ירוחם את הפשט מה היה עם תלמידי רבי עקיבא, שאלנו, איך מתו במיתה הכי חמורה בעולם, מיתת אסכרה, ולא כתוב שהם דיברו  לשון הרע שזה כן מגיע להם, אלא כתוב שלא נהגו כבוד זה בזה, ואמרנו שלפי ההלכה שתלמידי חכמים לא חייבים אלא הידור קל, ולפי רש"י לא חייבים בכלל. אז איך יכולים לתבוע אותם תביעה כזאת גדולה שימותו יותר משש מאות לויות כל יום. מי יוצאים לקבורה? תנאים קדושים, אתם יודעים מה זה, איזה אסונות אלו? אנחנו שומעים שיש טילים מעזה וקורה מקרה ושלשה נהרגו חס ושלום ושבעה ועשרה, אנחנו בטראומה, אם חס ושלום היינו שומעים שש מאות כל יום, אנשים רגילים פשוטים, ואם הטילים פוגעים דוקא באנשים הכי חשובים, הרי זה אסון שאין כדוגמתו, כתוב שעולם אחרי פטירתם נשאר שמם, נשארו לרבי עקיבא בסה"כ חמישה תלמידים או שבעה לפי המדרש, זה מה שנשאר. זה הפשט עכשיו בתלמידי רבי עקיבא, דוקא לרום דרגתם, דוקא משום שהם היו תלמידים של הרב שדומה למלאך, למי שדרש "ואהבת לרעך כמוך", שזה הכלל הגדול בתורה, הרי שלא נהגו כבוד זה בזה, חמור אצלם כמו לשון הרע ממש וכאילו דיברו דברי גנות על חבריהם, והמיתה שלהם היתה באסכרה.

ז"א דנים את האדם לפי מעלתו, לפי הכרתו, לפי ידיעתו, לפי גודל חיובו, לפי הרב שלו, לפי מה למדת? ולא כמו שאנחנו מבינים שכל דבר זה כתוב בדיוק, לא, אז רואים מפה ומבינים דבר גדול, שככל שאדם מחשיב את עצמו ידונו אותו כפי החשבתו, ככל שהוא מכיר ויודע ומבין – ידונו אותו לפי זה. כי יש דברים שעל פי שכל מובן לכל בן אדם, לא צריך תורה, יש שכל עוד לפני התורה. יש דרך ארץ לפני התורה. יכולים לחייב אדם במיתה על דרך ארץ, עד כדי כך שאמרו חז"ל, שתלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, איך יכול להיות ת"ח שאין בו דעת? אמרו חכמים אין בו דעת פירושו אין לו דרך ארץ, אדם שאין לו דרך ארץ זה נקרא חסר דעת. דרך ארץ זה המינימום המתבקש מכל אדם שנברא בצלם אלקים, דרך ארץ זה דבר קנוי מובנה בילד אין לכל אדם, ואם לאדם חסר את זה – נבלה טובה הימנו. אתם שומעים דבר כזה?

הגאון, רבי לייב חריף מוילקומיר זצ"ל היה מגאוני דורו, ידיו רב לו בהלכה, באגדה, בפלפול, בדרוש, כשהגיע לגיל שיבה החליט להתפטר מהרבנות, לא רבנות כמו אצלנו, הכוונה מרבנותו, ורצה לשקוד בתורה באין מפריע. בוילנא שמעו זאת, הזמינו אותו להיות מגיד מישרין של העיר, מגיד מישרין זה מי שמעורר את העם בדברי מוסר בתוכחות, לעורר אותם לעבודת ה', ושיבוא למלא את מקומו של המגיד רבי זאב וולף זצ"ל, שגם הוא היה בתחילה רב בעיר ריטשין ולעת זקנותו התמנה כמגיד מישרין. כי היו לוקחים אדם זקן, מבוגר, מלא וגדוש שהוא יעורר את הציבור. החפץ חיים היה מספר בערגה על הדרשות הנפלאות ששמע מפיו, ושעוררו את שומעיהן בתשובה. וילנא רבתי זכתה בשעתו במגיד רבי זאב וולף אבל היא כבר לא היתה אותה וילנא של החכמים שביקשה מר' לייב חריף ליטול כתר המגידות, העיר עברה כבר תהפוכות, למרות שהיא היתה מטרופולין של תורה בראשות הרב הגדול הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, השתלטו הפשרנים על הנהלת הקהילה וניסו להדיח את רבי חיים עוזר זצ"ל להביא במקומו רב לטעמם, לצערנו הרב בדרך כלל תמיד הפרנסים ששולטים על הציבור הם לא תמיד חכמים או תלמידי חכמים. אבל נח היה להם להביא מגיד מישרין זקן מלא רחמים, ידוע כמתמיד עצום מחדש חידושים כמעיין המתגבר, וכל חפצו לשקוד על התורה באין מפריע אז זה התאים להם, למה? הוא בלאו הכי לא רוצה להתעסק עם הציבור, הרי הוא פרש מהרבנות, אז מפעם בפעם רק יקראו לו בשביל להספיד איזה נפטר או לדרשה של שבת הגדול ושבת תשובה, וכך יוכל לשוב לתלמודו, ולכן לא בחרו בדיין מוכיח יודע ועד, אלא ברב גדול בתורה מקהילה רחוקה שרוצה לישב בשלוה. קיבל רבי לייב את ההצעה והגיע לוילנא, ומן השמים אינו לידו דרשה בדיוק ביום הגיעו, מי נפטר? נסכא, כבוד גדול עשו לו במותו, נסכה, זה היה הכינוי של ניסן הפרנס, שהוא היה מראשי הקהילה. מאותם אלה שאומרים שאין עולם אלא אחד ויש לנצלו כראוי, מאלה שאומרים אכול ושתו כי מחר נמות, זה היה נסכה, הוא היה פרנס, זלל וסבא, חכלילי עיניים מיין, מיצה את תענוגות העולם הזה והמשיך בדרכו לעולם הבא. כל יהודי וילנא נקראו לחלוק למנוח את הכבוד האחרון, הציבו את גופתו העטויה כטלית החדשה בבית הכנסת הגדול, והזמינו את המגיד החדש לשאת דברי הספד. פתח רבי לייב בקול נהי, הנפטר דנן קרבן ציבור הוא, פששששש קרבן ציבור, כל הראשים נזקפו, האזניים  נכוו, גבות התרוממו, המבטים נעו בין הגופה שהיתה הר אדם, לדמותו הצנומה של המגיד המקונן שהמשיך בדבריו: מורי ורבותי, אדם מישראל שחוטא חטא נורא מביא קרבן חטאת, מה הוא מביא? שעירת עיזים תמימה על חטאתו אשר חטא, זה כשאדם פרטי חטא, אבל אם נעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תיעשנה ואשם הוא, ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת. אם הציבור חטא בחטא ממצוות ה' שאסור לעשות, ונודעה החטאת מה מביאים? פר בן בקר, לא מביאים שעירה קטנה צמוקה, נמוכה, לא, אלה קהל, עליהם להקריב פר גדול, ענק. איי, רבותי, לפי הגודל של הפר שלפנינו אין לנו אלא לשער כמה גדולים חטאי ראשי הקהל כאן, הוא קרבן של ציבור, כמובן שזאת היתה הדרשה האחרונה בעיר. והוא השתקע בקובנה והתעלה בתורה עד יומו האחרון. איייי.

מעשה שהיה. אומר הרב גלינסקי זצ"ל, כשהייתי בוילנא בתחילת המלחמה עוד שמעתי את המושג יין כנסכי, על שם אותו מושג ניסן השתיין, ואת הסיפור הנלווה אליו, אבל הרעיון אמת, מדוע על אותו חטא עצמו מביא הכהן הגדול פר והסנהדרין מביאים פר, והנשיא מביא קרבן שמן וגדול. ואילו פשוטי העם מביאים שעירה או כבשה בת שנתה, למה? משום שאין להשוות את התביעה מהכהן הגדול, מהסנהדרין, מהנשיא לתביעה  מהמון העם. ובדרך שאמרו בגמרא בבבא מציעא ל"ג, הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות, אצל ת"ח בשמים מקפידים ששגגה שהם עושים זה ממש זדון. ולבית יעקב חטאותם, אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. אם אתה ת"ח, כל קטנה שלך גדולה, אם אתה עם הארץ אפילו גדולה שלך – זדון, נחשב כשגגה. ככה דנים בשמים. ממילא מובן שתלמידי רבי עקיבא דנו לפי הרמה שלהם, ולכן אצלם גם דבר קטן יחשב גדול מאד, שהרי יעקב אבינו על שמא, שמא טעה, שמא נתלכלך בחטא, פחד שאיבד הבטחה אלוקית מפיו של הקב"ה, ועשיו ינצח אותו עם שתי מצוות.

רואים מפה דבר מדהים, ואלו דברי רש"י בביאור הכתוב, כתוב "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך", מי שמעיין יראה שהמילים עמך ועמו נראות כמיותרות. אפשר לקרוא וכי תשיג יד גר ותושב ומך אחיך ונמכר לגר תושב, למה צריך להגיד עמך עמו עמך, למה צריך? כותב רש"י, מי גרם לו שיעשיר? דיבוקו עמך, וכי תשיג יד גר ותושב עמך, מי גרם לו שיעשיר? שהוא נדבק עמך, ומי גרם לו שימוך? כתוב "ומך אחיך עמו" הדיבוק שלו עמו, שלמד ממעשיו. ז"א התורה אומרת, תשמע, תשמע, דיבוק שנדבק גר ותושב וישראלי, יועיל לו, מה יגרום לו? וכי תשיג יד גר, מה הועיל לו? שהוא עמך, שהוא נדבק ליהודי, למד מיהודי דברים טובים, אח"כ כתוב ומך, ומך – נהיה עני, ומך אחיך עמו, מזה שהוא נדבק ונהיה עמו, עם הגוי אז הוא נהיה עני. למד ממעשיו.

בהמשך מזהיר הכתוב שהיהודי שנמכר לגוי לא ילמד מאדוניו לגלות עריות לעבוד עבודה זרה ולחלל שבת, אם כן הרי דברי רש"י תמוהים לכאורה, היהודי שאינו עובד עבודה זרה שומר שבת ואני פרוץ בעריות, נהיה עני, והגוי הפרוץ והחוטא שהוא גר תושב שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח והוא עובר עליהם, נהיה עשיר, למה?

אך הוא מה שאמרנו, יהודי נענש אפילו על התדרדרות קלה עקב דיבוקו לגוי, הגוי מקבל שכר אפילו על התעלות מועטת עקב התקרבו אל היהודי, אתם שומעים, העבריין והפושע הגוי הזה שאפילו שבע מצוות בני נח הכי קלות הוא לא מקיים, נדבק טיפה ולמד משהו קטן מהיהודי, כבר הוא מעשיר. ויהודי ששומר הכל אבל נדבק קצת בגוי ולמד ממנו משהו לא טוב, מעני. אז לפי מה דנים? לפי חשיבותו, מעלתו, השכלתו, ידיעתו של כל אחד ואחד.

הלא אנחנו רואים שמשה רבינו עם כל הזכויות העצומות שלו וכל זכויות דור דעה פחד מעוג מלך הבשן, פן תעמוד לו זכות מצוה אחת ויחידה שקיים אותה שלא לשמה, "ויבוא הפליט אל אברהם" להודיע לו שנשבה לוט, מי זה? עוג מלך הבשן. למה הוא בא לאברהם, מגלים לנו חכמים, הוא רצה שהוא ילך להציל את לוט וודאי הוא ימות,  ואז הוא יקח את שרה היפיפייה לעצמו, אז הוא בא להודיע לו לא לשמה, אבל הוא גרם שניצל לוט בזכות זה, מהזכות הזאת שלא לשם שמים של גוי כזה שיכול לבוא להודיע דבר כזה עם כווניות אפילות ושחורות, משה עם כל זכויותיו פוחד ממנו, שהזכות הזאת לא תעמוד לו כנגדו, אתם שומעים דבר כזה?

מפה רואים שכל הלימוד של רבינו ירוחם ממיר, שלפי זה מתרץ על מה מתו תלמידי רבי עקיבא, הרי מה הם עשו כבר ,מה הם עשו שמגיע  להם כזה דבר, ובכמויות כאלה, ושהעולם יישאר שמם, אלא דנים את האדם לפי מה שהוא לפי מעלתו ידיעתו הכרתו רבו וכו'.

הרווחנו להבין ציווי של חז"ל בקידושין מ', נפסק להלכה בהרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'. תנו רבנן, לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, כל אחד מאיתנו צריך להכיר את עצמו, שכל רגע הוא נמצא במצב של חצי חצי, חצי זכויות חצי חובות, עשה מצוה אחת- אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עמו לכף חובה, שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא אחד יחידי אובדות ממנו טובות הרבה. נגיד סתם, בן אדם נ חשב נאמן בעבודה, מפקידים בידו את הצ'קים את הכסף את הקופה הכל, עשרים שנה הוא עובד, וחוטא אחד פעם אחת המצלמה צילמה אותו  מכניס לכיס כסף שלא שלו יאבד טובות הרבה,  יסלקו אותו מהעבודה בבושת פנים פעם אחת. הפסיד הכל. זה הבחינה וחוטא אחד יאבד טובות הרבה. רבי אליעזר ברבי יעקב אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, ז"א איך תנהיג את העולם אם העולם מתקיים? אם הרוב זה זכויות בעולם העולם מתקיים, אם הרוב עבירות העולם נחרב, כמו דור המבול. דור המבול "כי מלאה הארץ חמס" הקב"ה מחה אותם מעל פני תבל. אז אם אנחנו מייצרים זכויות, והרוב זכויות – יש זכות קיום  לעולם. עיר או מדינה אותו דבר, ואדם יחיד אותו דבר, אם רובו זכויות יש לו זכות לחיות.

עכשיו, עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. הנה אתם יושבים פה, שומעים דברי תורה, ואתם עשיתם לעצמכם מצוה גדולה מאד של לימוד תורה ששקולה כנגד כל המצוות כולן, ועל כל מילה שאני אומר ואתם שומעים אז אתם מקבלים תרי"ג מצוות על כל מילה, ואתם מקבלים כפול מספר האנשים שנמצאים פה, וכנגד כל אלה ששומעים אותנו עכשיו וגם הם, אז ז"א זה זכות גדולה שאנחנו מכריעים ת עצמנו עכשיו, כי אנחנו מייצרים מיליונים של מצוות עכשיו, אננו מכיריעם את עצמנו ואת כל העולם כולו לכף זכות. אבל אם עוברים עבירה אחת, אוי לו שמכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. כי אפשר שהעולם חציו זכאי חציו חייב, אפשר שאתה חצייך חייב חצייך זכאי, ועכשיו פעולה אחת שלך מכריעה את העולם, או לכאן או לכאן.

לכן כתוב שמי שמזכה את הרבים הוא ודאי תמיד מכריע את העולם לכף זכות.

לעולם יראה אדם את עצמו חציו זכאי וחציו חייב, מה זה לעולם? לעולם, גם משה רבינו, גם ירבעם בן נבט שזה הקצה השני, גם אלישע הנביא וגם גיחזי, חציו זכאי וחציו חייב. כי לשלמותו של משה רבינו היתה כזאת תביעה על הענין של מי מריבה, הקב"ה לא הסכים שהוא יכנס לארץ, אמר לו  מעלתם בי, לא האמנתם בי, איזה מילים קשות על משה רבינו, טעות קלה קלה שבקלות, ודיברתם אל הסלע, והוא הכה בסלע, התוצאה התה אותה תוצאה, הסלע נתן מימיו, אבל אתה לא קידשת אותי בעולם, "יען מאנתם בי להקדישני" פששש מי יכול לחלום על דבר כזה, שאפשר לחייב אדם על טעות כזאת קטנה בהבנה. משה רבינו, והמגיד אמר לבית יוסף, מי זה המגיד? מלאך שהיה מתגלה למרן הבית יוסף, אמר לו שהדעות הרבות אודותיו ממחישות עד כמה היה דק החטא הזה, כל כך הרבה דעות נאמרו, מה כולם מנסים להבין, מה היה פה החטא. אבל מצד שני תקשיבו, שמחים במרום על כל תזוזה חיובית של רשע. שמעתם כזה דבר? בשמים מתפעלים מכל תזוזה חיובית של רשע. וכבר אמרנו, לפיכך כשעם ישראל היה שקוע במצרים, במ"ט שערי טומאה, היה מספיק בשתי מצוות כדי להנחיל לנו את הישועה. ישראל היו בשפל של השפל שלא היה דבר כזה בעולם, כשישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, שאם לא היו יוצאים באותו הרגע שיצאו היו שקולים לעולם, לא היה גאולה לא היה עם ישראל לא היה כלום, ה' נתן להם שתי מצוות ובשתי מצוות נגאלו. במבט כזה צריך לראות את כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.

עכשיו הגויים תקשיבו, אפילו שבע מצוות בני נח שהן קלות מאד, שפיכות דמים, גילוי עריות, עבודה זרה, לא לגזול, להעמיד עליהם דיינים, לאכול אבר מן החי אסור להם, ולא לקלל את ה', זה הכל, קשה? לא קשה. גם זה הם לא עושים, ומתבוססים בתהום השפלות, תקישבו טוב, אבל דוקא משום כך חשובים במרום רסיסי מצוותיהם. אתם שומעים? תשמעו איזה מצוה, רוצים לשמוע מצוה? כגון שאין שוקלים בשר המת במקולין, כלומר, שלא  מופיע בתפריט במסעדות בשר אדם רק מזמינים מזה את המעדן הזה בלחישה. שמעתם? אתם יודעים שבסין יש מסעדות שמוכרות גופות בני אדם, בסין, כן, כנסו לגוגל ותראו. אז מוכרים שמה בשר אדם במסעדות, מוכרים, אבל זה לא מופיע בתפריט, אם זה מופיע בתפריט אז עוונם גדול, אבל אם זה לא מופיע רק מוכרים בשקט, זה כבר דברים גדולים נחשבים בשמים, שהרשעים האלה אוכלי אדם, נו אתם יכולים להבין את זה? במרום מתפעלים מזה כל כך עד שמוכנים לראות את העולם כמחצה על מחצה. ולמה מחכים עכשיו אחרי שהעולם מחצה על מחצה? במצוה אחת שלי, שלכם, של כל אחד שתכריע את כל העולם לכף זכות. תארו לכם שיש מצב של מחצה למחצה ואתה הכרעת את העולם, אתה יודע שכל העולם חייב לך את קיומו, אתם יודעים מה זה, אתה יוצא מן העולם ואתה בא עם מוצר כזה שכל העולם זכה לחיותב זכותך, מה עשית? מצוה אחת, בדיוק בזמן שהיה מחצה על מחצה. לא יאומן כי יסופר.

מכל מקום רבותי אנחנו רואים דבר חדש, לא ידענו שאדם נידון לא מסטנדרטים קבועים, אלא מי אתה, מאיפה אתה, מה למדת, אצל מי, מה ההכרה שלך, וכן הלאה, לפי זה דנים אותך, אז לכן אתל תתפלאו, אתה אומר בא הנה, תראה רשעים, תראה איך הם מצליחים, תראה זה, הכל יש להם, ואני אברך יושב ולומד בקושי גומר את החודש, כל החובות עלי, כולם רצים אחרי, רודפים אחרי, אין לי מנוחה לא יום ולא לילה, ילדים תלמוד תורה הוצאות בלגן, מה זה. ככה החשבון, אבל זה רק פה, זה רק פה, כשיוצאים מפה זה מתהפך, הם קיבלו כבר את שלהם, ועכשיו אתה הולך לקבל את מה שמגיע לך. ז"א הם שילמו להם פה, פה פה שילמו להם, אבל אתה דקדקו איתך על כל דבר קטן לנקות אותך, כל דבר מדקדקים איתך. אמא שאוהבת את הבן לא משאירה אותו מלוכלך מטונף מטלל, היא כל הזמן רודפת אחריו, מנקה אותו, מקנחת לו, עוד פה מחליפה לו, בא לאמבטיה, עוד פעם זה עוד פעם מחתלת עוד פעם ג'ונסון עוד פעם זה, כל הזמן דואגת לו, היא רוצה לראות אותו ככה נקי וטהור. גם הקב"ה אוהב אותנו אז הוא דואג כל פעם למרק אותנו, עוד פה מירוק עוד פה עוד פה עוד פה, שתהיה מזוכך. אבל אם ישאירו אותך עם כל העבירות עם כל הטינופת עם הכל, לא יזכיר לך, לא יעורר אותך, לא ידאג לך לא ינקה אותך לא כלום, אוי ואבוי אם תגיע ככה למעלה, מה יהיה, כמה אלפי שנים תצטרך להיות שמה בתוך הגיהינום להתנקות? אז עדיף פה בקטנות. זה ממש קטנות, לעומת מה שמחכה שם זה קטנות שבקטנות. הגדולות שבגדולות והקטנות שבקטנות, זה כלום, זה אפס לעומת מה שיש שם ה' ירחם.

אז למדנו, אנחנו נמצאים בספירת העומר, זה זמן גדול מאד הזמן הזה, היה הזמן המוכשר ביותר לעם ישראל שהתאחדו, שיצאו  מארץ מצרים והתחברו בלב אחד בלב שלם וקיבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע, אלה היו ימי ההכנה מ"ט ימים של עליה בקדושה לעומת מ"ט שערי טומאה, וככה הלכו והתחברו והתחברו והתחברו עד שהגיעו להכרה ובפה אחד אמרו נעשה ונשמע, לא היה עוד רגע היסטורי כזה, לא היה. אנחנו מחכים אולי נזכה גם אנחנו שיגיע הרגע שנוכל כולנו להגיד את זה בפה אחת, בינתיים זה נראה בדיוק בקצה השני לגמרי, אבל אתם יודעים מצבים יכולים להשתנות ברגע, מאוהב לשונא או מאוהב לשונא בן רגע, בן רגע. ממצב של גלות לגאולה זה יכול להיות בין רגע. בבהילות יצאנו ממצרים. אפשר במהירות, בשניה. ישועת ה' כהרף עין, אבל צריכים להיות מוכנים. אם אדם הכין את עצמו ומנסה לעזור לפחות לחבריו, אשריו ואשריח לקו. אבל אם בן אדם דואג רק לעצמו, חבל חבל חבל כי הוא יכול לזכות הרבה מאד.

על כן יהודים יקרים כל אחד צריך להחליט מה הוא רוצה לעשות עם עצמו, הוא רוצה להבין שיש לנו את המצוה הזאת של מחצה למחצה וכל אחד יכול להכריע בכל רגע נתון, או להפקיר את עצמו ואת מצבו ולסמוך על סמוך.

אני אתן לכם מה זה השתדלות קטנה לפעמים שיהודי יכול לעשות לחברו, ומה יכול להרויח בזכות זה.

יש מצוה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, דיברנו על זה כמה דרשות שלמות טובות מקיפות שמסבירות את גודל החיוב, אין מי שנפטר מהמצוה הזאת הוכח תוכיח את עמיתך, היא חלה על איש ואשה בכל עת ובכל זמן.

אז המצוה היא ללמד תוכחת מוסר כדי שלא יהיה עלינו אשם, שאם אדם יחטא ואנחנו לא הוכחנו אותו, ראינו ולא הוכחנו אותו, אז אנחנו מקבלים את החטא שלו ולפניו.

רבינו יוסף בכור שור זצ"ל הביא בענין זה דברי הכתוב, הכתוב ביחזקאל ג' אומר, באומרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו, ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשע לחיותו, הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש, ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, הוא בעוונו ימות ואתה את נפשך הצלת. שמעתם? לא יאומן כי יסופר. יש רשע מרושע, הרשע ימות בעוונו, אבל אם אתה לא הזהרת אותו ולא דיברת איתו להזהיר אותו  מדרכו הרשע לחיות אותו, אז הוא ימות ברשעו, אבל את הדם שלו מידך אבקש. אתה תיחשב כמי שהרגת אותו. אבל אם הזהרת את הרשע, הוא לא שמע לך, הוא לא שב, הוא בעוונו ימות, הרשע בכל מקרה ימות, אבל במקרה הזה אתה את נפשך הצלת, כי אתה הוכחת אותו, הוא לא רצה לשמוע, לא צריך, אתם שומעים מה החיוב, זה חיוב עלי, עליכם, על איש ואישה, כולם חייבים.

האזהרה הזאת אומר הרב גלינסקי זצ"ל, עמדה לנוכח עיני, והמריצה אותי לפעילות חסרת סיכויים, הייתי במקסיקו להתרים למוסדות תורה, באה לפני אשה בוכיה, סיפרה שהיא נישאה לגוי רח"ל, והבן שלה הוא יהודי על פי ההלכה, אמרה לו שהוא יהודי, הביאה אותו לבית הכנסת בימים נוראים, אבל עכשיו הוא עומד לשאת גויה, ומה היא תעשה, קשה לומר שהבנתי אותה לשיטתה, הוא רוצה לעשות בדיוק מה שעשית, אז איך את רוצה להסביר לו שזה אסור? אבל זו בדיוק הנקודה, היא לא יכולה להסביר לו לכן היא ביקשה שאני אסביר לו. לומר שחשבתי שיש שמץ של סיכוי? לא אוכל לומר, אבל כבר אמר רבי ישראל מסלנט זצ"ל שהחובה עלינו לעשות ולא לפעול, אז ביקשתי שתתקשר לבן ותאמר שיש רב מארץ ישראל שמבקש תרומה עבור ישיבה, ואולי הוא ירצה לראותנו. נסעתי. הנסיעה ארכה שלשת רבעי שעה, קיבל אותי יפה, תרם בנדיבות, אבל זו היתה אמתלה, אמרתי לו אמא שלך דיברה איתי, אתה יודע, היא שבורה ורצוצה, אבל זה הענין בינך לבינה, אל לי להתערב בזה. אנימביע דעה בתור רב, מהמבט של התורה והיהדות, תחשוב, אתה חוליה לשרשרת בת למעלה ממאה חוליות, דע לך, מימות אברהם יצחק ויעקב שודאי שמעת עליהם ממתן תורה נמשכת השלשלת דור אחר דור היא נטווית עד ביאת משיח צדקנו, אם תשא גויה, אתה מנתק אותה, אתה חוטא למאה דורות. שמע ולא התרשם. אמרתי לו אספר לך סיפור ותחליט, אתה יודע, אני כמו מוכר כובעים, הצבע מ וצא חן בעיניך? הדוגמא נראית לך? המידה מתאימה לך, תקנה, אם לא אל תקנה.

סיפר לי הרב מקוז'ניץ זצ"ל מארה"ב מאדמורי רוז'ין, הגעתי לארה"ב כפליט, בראשית המלחמה, נמלטתי מאוסטריה הכבושה ממש בדקה האחרונה, לא ידעתי אנגלית, השגתי בית מדרש והתפללו בו יהודים שקבעו לבית העתיק לניחוחות של מורשת אבות, ויום אחד באה אשה בוכיה, סיפרה שהיא אלמנה מתמודדת לבדה עם קשיי הקיום וכל נחמתה בנה היחיד. אין לה מלבדו איש בעולם, ועכשיו הוא עומד לשאת גויה לאשה, עולמה חרב עליה בשנית. אבל כל תחנוניה נפלו על אזניים ערלות כי בנה סבור שארוסתו היא נערה נפלאה, והיא תהיה כלה מסורה, והם עוד ישביעו את אמו רוב נחת, ובטוח שאמו שרויה בסבך דעות קדומות, ומבקשת להפר את אושרו, בצר לה באה אל הרבי שידבר עם בנה וישנה את דעתו. הסביר לה הרבי שאין סיכוי, הוא לא שולט באנגלית, הבחור לא מבין אידיש, וגם מה לו ולרבי? הרי הוא יודע שהיהדות מתנגדת לצעד שלו, והרי היהדות אינה מחייבת אותו לפי דעתו, תאמרי לי תפילין הוא מניח? לא, שבת הוא שומר? לא, אז למה את סבורה שאני אשכנע אותו? שמעה ומעיין דמעות נפרץ, גלשו כאשד והמסו את הלב. טוב טוב, תביא אותו ננסה. הבחור הגיע, שחצן ומתריס, אבל שהרבי לא יחשוב שדעתו תשתנה, הוא נחרץ בהחלטה לשאת את הגויה. אמר לו הרבי, תרגע, אני לא אסור עליך אני לא מנסה לשכנע אותך, תרשה לי רק סיפור לספר שארע עמי ותחליט. הבחור התיישב, השחדנות לא פגה, אבל לאט לאט התרופפה, והרבי התחיל לספר: בתקופה שלפני המלחמה התגוררתי בוינה, בירת אוסטריה, הגרמנים השתלטו על המדינה באנשלוס הידוע, האיחוד בין שתי המדינות דוברות גרמנית והחלה עוינות והתעללות ביהודים, ואז ארע ליל הבדולח, ליל הפרעות הזכור לשמצה, נשרפו מאות בתי כנסת, קלגסי הגסטפו התדפקו על הדלת ואסרו אותי באישון לילה והשליכו אותי למרתפי הבולשת האכזרית. העיניים הסתגלו לאפלולית, זיהו שתי קבוצות שהתגודדו במרתף רחב הידיים, בצד אחד שכבו יהודים מוכים וחבולים, זבי דם ושבורי אצבעות וגפיים, אלו שזכו לעבור את מסכת החקירות וההשפלות והעינויים, בצד השני הצטופפו יהודים נפחדים ומבוהלים שממתינים לתורם בלב הולם, הצטרפתי אליהם, לידי עמד יהודי מגולח גלוי ראש, ודפק את הראש בקיר, טח טח טח, נראה היה שדעתו השתבשה, הרבי הזדעזע פני אלי בקול רך אבהי, מה אתה עושה, אין תשובה, טח טח טח, אחז בידו בעדינות ואמר לו חדל, חדל, יהיה טוב, נעבור את זה, הלה הביט בו בעיניים בוערות באש זרה, לא מגיע לי לעבור את זה, לא מגיע לי לחיות. את זה תשאיר לקב"ה להחליט, אנו מצווים לשמור על חיינו. לא, אני יודע, לא מגיע לי לחיות, יבב האיש, מדוע אתה חושב כך שאל הרבי? והוא סיפר, הורי הגלו מגליציה לאוסטריה מדוחק פרנסתם, הם היו יראים ושלמים, אני התרחקתי מדרכם ופרקתי עול תורה ומצוות, הם סבלו, הבליגו, אבל כשהודעתו להם שאני עומד לשאת נכריה לאשה הודיעו לי שזה הגבול מבחינתם. אם אתה מתנתק מן היהדות, אתה מתנתק מאיתנו. לעגתי להם, אמרתי להם שהם שבויים בדעות קדומות, שהם מנסים למנוע ממני את האושר,הדברים נפלו על אזניים ערלות, והם ישבו עלי שבעה. אתה יודע מה זה? כן. טוב, בזתי להורים וריחמתי על האופק הצר שלהם, בסה"כ הם מאמללים את עצמם, אבל אני, אני אמצא את אושרי עם הנכריה. עשרים שנים אני חי איתה. עשרים שנה רבי, ההורים שלי מתו ביגונם ואני בזתי להם, עכשיו השתלטו הגרמנים על אוסטריה, פרסמו את חוקי הגזע שאסור ליהודי לשאת גויה ואסור ליהודיה להנשא לגוי, אבל איש לא ידע שאני יהודי, עשרים שנה לא דרכתי בבית הכנסת, גם לא ביום כיפור. אתה שומע רבי? ואמש, אמש היא פנתה לשלטונות והסגירה אותי שאני יהודי, והשליכו אותי למרתפי הגסטפו והעבירו לבעלותה את הבית המשותף ואת חשבון הבנק, עכשיו יאמר לי הרבי, מגיע לי לחיות?

הרבי התייפח בעצמו כשנזכר וציטט את הדברים, האשה התייפחה כששמעה והבחור שכל הסיפור האלה שמספרים בשביל לשכנע אותו, קפץ לפתח הדלת, אחז במזוזה ונשבע שהוא עוזב את הגויה.

גם העיניים שלי דמעו, אמר הרב גלינסקי, גם העיניים של הבחור וגם של אמו וגם של המתורגמן, עכשיו מה הרב רוצה שאני אעשה, שאל, אמר הרב גלינסקי, בקהילה מתקיים שיעור תורה פעמיים בשבוע מתבקש להשתתף בו, במקום טלפנו אל הרב, ארגנו את ההשתתפות וברכתי אותו בחום. בפעם הבאה שהגעתי הוא כבר היה נשוי ליהודיה. ואני חושב לעצמי, אילו הרבי מקופשיץ היה מסרב לשיחה, כי מה יש בידו לעשות, אין סיכוי לשכנע בחור צעיר שתאו לגויה, אילו אני הייתי מסרב שאין טעם לנסוע שלשת רבעי שעה לפגוש בחור זר ולשנות החלטתו בפגישה אחת, כל הסיפור הזה לא היה מתבצע והיתה אובדת נפש מישראל רח"ל.

רואים שאפילו הסיכוי קלוש, חובה עלינו לנסות וחובה עלינו להוכיח, והעולם מחצה על מחצה, ואולי נכריע את העולם לכף זכות אפילו אם במצוה אחת.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אתה רוצה לשאול? בכבוד. תן לה.

ש. שלום כבוד הרב, ברוך הבא

הרב: שלום.

ש. בשנה האחרונה אני קצת עוקב, אני לא רוצה כל כך להעלות את השאלה אבל כיון שהיא מוכרחת אז אני כן אעלה את השאלה. כולנו יודעים שפוליטיקה זה דבר בטל ומבוטל, אבל בכל אופן יש לי שאלה שהיא מבחינת הלכה, אנחנו שומעים את הטענות שהן הלכתיות לכל דבר וענין, כלפי כמה גורמים פוליטיים ואפילו גם שלא פוליטיים אלא רבניים, שאלה שמאד מציקה לי, שמעתי את הטענות, אחת לאחת לדעתי הן צודקות, אבל עיקר הבעיה שלי זה למה לא פונים לבית הדין לפתור את הענין, יש רב בישראל, עושים כאילו שאין תורה בישראל, ומעלים את כל הפולמוס הזה בציבור, ביוטיוב וכאלה מקומות, כאילו כל ההלכה היא שם  נקבעת אז זה קצת חורה, למה לא מביאים את השאלות את הטענות שיש על כמה מרבני ש"ס ונציגי ש"ס בבית הדין, למה לא מביאים את הענין הזה בבתי דין.

הרב: שאלה יפה. שאלתי אותה כבר בהתחלה, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, למה הם לא פנו לבית דין, למה לא הזמינו אותי לבית דין אם חשבו שעשיתי משהו שלא כהלכה, לא אחד הזמין, לא שתיים הזמינו, לא שלש, אלפים יצאו כנגדי ברחובה של עיר. עכשיו כשאתה נמצא ברחוב ומישהו פונה אליך וצועק עליך גנב, גנב, עכשיו כולם שמעו שאתה גנב, האם יש לך את הזכות הלגיד שאתה לא גנב? או שאתה צריך לשתוק, לא לענות ולהזמין אותו לבית דין, וכבינת עיים כולם ידעו שאתה גנב, כי אתה שתקת לא אמרת שום דבר. אז קודם כל עונים, ואחר כך אם רוצים בית דין שיזמינו על הכיפאק, אני אבוא. זה אחד. שתיים, אני שתקתי שנתיים גם ולא עניתי והם המשיכו, כי הם הבינו זה הפקר, אפשר להרביץ, הבן אדם סופג, אז תן לו עוד. הוא לא מתמוטט, הוא עדיין עומד על רגליו, אבל הם החליטו שחייבים לחסל אותי אז לכן הם המשיכו, עד שאמרתי בירושלים בהרצאה – עד כאן, מהיום אני עונה להם, והתחלתי לענות. וגם לא עניתי כמו שצריך לענות, אם הייתי עונה כמו שצריך לענות או בשפה שלהם אוי ואבוי, אוי ואבוי. אבל הקטנתי אותם למידותם, קצת קצת קצת, וטענתי מקצת מן המקצת ולא על כל דבר, כי אם אני אשאל על כל דבר אני אכלה את כל ימי כי לך תענה לאלפים על כל אחד ואחד מה שהוא אמר. אז לכן באופן כללי נגעתי בנקודות שהיו צריכות ובכמה טיפלתי אישית בגלל שיש להם השפעה, וזהו, והאחרים הקטנים פחות או  יותר לא התייחסתי יותר.

ש. אבל בכל אופן שני דברים, כלפי הציבור אין פה תקנה, כי הציבור עדיין טועה, וכלפי הרב השאלה היא סוף סוף למה הרב לא פונה לאן שצריך לפנות – בית הדין, זה שהרב שתק שנתיים, בסדר, זה לא תשובה, וזה שהרב משיב להם זה לא תשובה, יש בית הדין ושם צריך לפתור את הבעיה.

הרב: בא אני אגלה לך יותר מזה, אני אגיד לך שלא צריך בית דין בכלל. מי שגרם למה שגרם לי חובתי לנקום בו על פי התורה, ואם אני לא נוקם בו אז אני לא נקרא תלמיד חכם. ז"א חובה לנקום על התורה שהרסו לי אצלך, אצלו, אצלו, אצלה, עקרו תורה מישראל, והחובה היא לנקום, זה הלכה ביורה דעה, בסימן רמ"ג הלכה אחרונה, חובה! בלי בית דין. ולא רק זה הם ראויים כולם לנידוי, ויכולתי לנדותם, ולא עשיתי. וגם לא נקמתי, רק הגבתי. שיהיה בלאנס, שיבינו שמשקרים, שהם רמאים, שהם עובדים על הציבור, ויצא סרטון אחרון שברכב עשו את זה לרב עובדיה יוסף, ואיך היו  יושבים לו על האוזן וצועקים לו, שאני מסוכן לצחיבור ושאני רוצה להנהיג את הציבור וזה מסוכן, גם אחרי הבחירות זה מסוכן שהבן אדם הזה יישאר וכן הלאה, זה מה שהם סימנו מהתחלה, כבר אמרתי את זה מהתחלה. זה מה שהם סימנו.

ש. סוג של הנידויים, עשו נידויים

הרב: אז מה אתה רוצה ממני דחילק, לך אליהם תגיד להם מה עם בית דין? מה עם בית דין

ש. אבל מי ששומע לתורה פונים אליו

הרב: איפה, הם לא שומעים

ש. אני שואל את הרב,

הרב: אם הם עוקרים תורה אתה יכול להזמין אותם לדין תורה? אצל מי אצלהם? מי יהיו הדיינים?

ש. מה חסר דיינים?

הרב: מי יהיו הדיינים

ש. בית דין של הרב קרליץ

הרב: מה אתה חושב שבאמת ידונו בבית דין של הרב קרליץ אותם

ש. היה נושא עם רפי גינת, היה שם בית משפט, לא היה בית דין תורה, היה בית משפט והרב זכה, הפלא ופלא, היה קידוש ה', שהרב ניצח בדברים

הרב: אתה לא שומע מה אני אומר, אין בית דין, לא שומע, אין בית דין

ש. אין בית דין? אין תורה בישראל?

הרב: אין בית דין שידון דבר כזה, אתה לא מבין?

ש. למה,

הרב: אני מסביר לך עוד פעם

ש. אם הזיקו בכסף בממון את הארגון אז למה לא לתבוע את זה.

הרב: הלו, אין בית דין שידון בזה, זה אחד, שתיים,

ש. אז בית משפט

הרב: אני יכול לדבר? שתיים, אתה צריך להבין, שמי שעשה את מה שעשה כנגדי הוא בעצם אפיקורס ואפיקורס לא נידון בבית דין בכלל, הוא לא מאמין בתורה, הוא לא מקיים את התורה, הוא עוקר תורה, אין בית דין שיזמינו אותו לבית דין כי הוא לא ראוי לזה בכלל

ש. אבל הציבור עוד לא מבין את זה בכלל

הרב: לא אכפת לי שהציבור מבין או לא מבין

ש. אבל הרב צועק צועק צועק צועק ימים ולילות ואף אחד לא קלט את התמונה

הרב: לא מעניין, יש בירור, חייב להיות בירור בסוף, זה מה שכתוב, רבים יתבררו ויתלבנו וצורפו לעת קץ, האמת מול השקר צריכה להבחן, אנשים רבים יפלו ויטעו זה ברור זה כתוב זה פסוקים שאי אפשר לשנות, הגמרא אומרת, האמת תהא נעדרת, בסוף האחרון ותיעשה עדרים עדרים, פירושו שזו המציאות ואתה חי אותה עכשיו.

ש. לא, אבל אי אפשר לתת לשקר להמשיך לגבור

הרב: עד שיבוא משיח ויגלה את פרצופו אז העולם ידום, גם  יילחמו בו, זה לא ילך מיד.

ש. למה עם רפי גינת הרב כן החליט ללכת

הרב: עוד פעם, אני אסביר דבר אחד, תקשיב, אני לא לוקח אותם עדיין לבית משפט כי אני מהסוג שלא אוהב מלחמות, ההיפך

ש. אבל כל ה יום הרב עסוק במלחמה

הרב: נלחמים בי, אני רק מגיב לפעמים, ישראל מקבלת טילים, פיגועים והיא רק מגיבה לפעמים, לא תמיד, לא תמיד, ישראל מרגישה שהיא חזקה לעומת הפלשתינים, אז לכן היא לא יוצאת מגדרה כל רגע, היא קוראה לזה הבלגה, היא קוראה לזה להכיל את המצב, היא קוראה לזה בכל מיני שמות

ש. יש לחץ עולמי זה לא פשוט

הרב: אז אני אותו דבר, אני לא מרגיש חלש, אני מרגיש חזק, לכן אני לא מגיב כל הזמן, אבל מידי פעם לאנשים כ מוך שעוקבים אני  נותן מידי פעם מנה קטנה, ככה בקטנה כמו שאומרים, שיבינו שזה חרטה ברטה מה שהם אומרים, וזהו, מספיק

ש. יש לי בעיה נוספת

הרב: יש הרבה בעיות

ש. הבן שלי בן שתים עשרה וחצי שיהיה בריא, אז הוא לומד בתלמוד תורה

הרב: והוא שומע שמקללים אותי

ש. לא, הוא לומד בתלמוד תורה ליטאי, לא של ש"ס, תלמוד תורה ליטאי ושם פחות מדברים, אבל בכל אופן הרוחות נשמעות, אז הוא פעם התבטא בצורה ככה, אני העמדתי אותו כמובן על מקומו, אבל אני לא יודע באמת איך להסביר לו את הענין, הרי הענין הזה ברור לכולם וידוע מחלוקת ברורה, בעצם מחלוקת אין כאן, יש פה שטות אחת גדולה, אבל איך אני מסביר לילד בן שתים עשרה וחצי איך, תזהר בלשונך, אבל ככה כולם, למה כולם פרשו ממנו וכו' וכו' וכו', טענות שקשה לענות עליהן.

הרב: אז קודם כל שתדע, אף אחד מהרבנים לא פרשו ממני  משום שאף אחד לא היה מחובר אלי, מעולם לא החזיקו ממני, מעולם לא הזכירו אותי, מעולם לא כתבו עלי

ש. למה הרב שטינמן

הרב: תקשיב עזוב, הרב שטינמן לא פרש ואף אחד לא פרש, הנקודה היא שלספרדים אני מדבר, הספרדים מעולם לא הזכירו אותי, לא לטובה ולא לשבח, היחידי שהייתי קרוב אצלו קצת זה היה הרב עובדיה יוסף ותו לא, וזה רק בגלל שהוא העריך באמת באמת את מה שאני עושה, עד שבאו גיחזים ולחשו על אזנו דברים שלא היו  מעולם וברית כרותה ללשון שהיא מתקבלת, וגם גדול בישראל יכול ליפול בלשון הרע. שהרי הבן שלו הרב יעקב יוסף אמר, שאפילו דוד המלך, שאוריה החיתי מרד במלכות, הגמרא בשבת נ"ו אומרת שהיה צריך לדונו בסנהדרין, והוא לא דן אותו בסנהדרין, ובמקום אחר כתוב שדוד המלך נכשל בלשון הרע, אז גם גדולי עולם יכולים להכשל בדברים כאלה, בפרט שכל יום לפחות עשרה אנשים שונים מתוכננים ומתוזמנים על ידי דורעי וחבר מרעיו להכנס לרב ולהגיד שאני כזה ואני עושה כך ועושה כך וגורם כך ואומר כך ועושה כך וכך וכך וכך, די, אין לו כח כבר, לא יכול, הוא כבר פולט שטויות כבר לא יכול, די, די, כמה בן אדם בן תשעים פלוס יכול לסבול שיורדים עליו כל יום בדברים כאלו. קח בן אדם צעיר, תפנה אליו פעמיים בשאלה מיותרת, תראה מה הוא יעשה לך. וזה חודשים, חודשים, הבנתי מהתחלה, שלש שבועות ראשונות, הוא אמר אני לא יוצא נגד מחזיר בתשובה, ואח"כ באו ועוד אמרו ואח"כ זייפו ושקרו ואמרו לא רוצה לענות הוא עסוק, כל מיני שקרים ושטויות, כמה הוא יכול, והוא שלח אלי אנשים והם לא הגיעו, בגלל שעצרו אותם, אז הוא הבין שזה לא הולך הבן אדם כאילו לא בסדר, אז הוא פלט כמה דברים. בסתר הוא אמר קצת יותר, ולא פרסמו את זה אז, למה לא פרסמו את זה אז? כי זה היה קלון בשבילו, כי אם הרב אומר עם תנועות יד ככה טוב, אין מה לעשות אז תשפילו אותו, שזה נגד התורה, זה חמור מאד. אבל הטיפשים הוציאו את זה עכשיו כיון שהם כל כך שונאים ולא יודעים מה לעשות, איך להוריד אותי, אתה מבין, הם לא רוצים שיבואו אנשים לשמוע דברי  תורה, מה פתאום, חס ושלום, התורה זה רק שלהם. אתה לא שמעת את יצחק יוסף עכשיו מה עשה בישיבה בבני ברק, אמרו לו לשון הרע שאין בישיבה ספרים של הרב עובדיה יוסף, וכיון שאין ספרים הוא אמר לכל הילדים שמה לעזוב את הישיבה. אז היום ענו לו מהישיבה, לא נכון, את הספרים של האבא יש, שלך אין. כי אנחנו מחנכים ללמוד שו"ע מלא ולא קיצורים. אתה שומע? אז הוא כבר שמע לשון הרע, הוא כבר בתקשורת אומר לכל העולם שכל הילדים יעופו מהישיבה, אתה מבטל עוקר תורה, מוציא את כולם מהישיבה, ונגיד שאין את הספרים של הרב עובדיה, מישהו חייב מן התורה שילמדו את הספרים שלו? אי אפשר ללמוד בן איש חי וכף החיים ואחרים? זה סיבה לעקור תורה? להוציא ילדים מישיבות? מה, התורה נחלתך? אבל זה השתלטות על הציבור הספרדי, אתה מבין, הם נהיו אפוטרופוסים על כולם והם אומרים מה שהם רוצים, ומי שלא שומע להם תראה איך הם מדברים. אז זה מה שאני יכול, לילד אתה תסביר לאט לאט, שיש דברים, היו מחלוקות, אתה יודע שהיתה מחלוקת בית שמאי ובית הלל והם גם הרגו אחד את השני, אתה יודע?

ש. כן

הרב: נו, מה תגיד, וזה בית הלל ובית שמאי, שמה זה היה מחלוקת לשם שמים על תורה, אבל הרגו אחד את השני, מתו, מתו. פה זה חרטה ברטה, זה פוליטיקה, אין מצוה כזאת בעולם להצביע למישהו, אין מצוה כזאת בעולם, זה לא מהתורה לא מדרבנן לא מכלום, יש ציונות והציונים החליטו, אתה רוצה לקחת חתיכה מהעוגה – בבקשה, אז רבים על עוגה והורגים אחד את השני, עוקרים תורה בשביל שישב עוד גנב בש"ס שמה, שיהיה עוד מנדט לעוד גנב. הרי אני הבטחתי להם, אם אני אכנס לבפנים לא תכנסו לכלא יותר.

ש. אבל הציבור עדיין מבולבל, בבחירות הבאות עוד פעם יצביעו ש"ס.

הרב: אם יישאר משהו. אחרי שדורעי יחזור הביתה, לא יישאר הרבה.

תן לו פה שאלה בבקשה.

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא. פה שורה ראשונה.

ש. ברוך הבא הרב

הרב: ברוך הנמצא תמיד

ש. אני הרי זה אשמתי שהרב כבר לא היה שנה פה, נכון?

הרב: כן

ש. אז קצת היה קשה, עם כל מה שמתרחש בחוץ, אני שומע את הרב לפחות עשר פעמים ביום, עם הקטעים הנבחרים וכו' וכו', יש לי איזו שהיא ספיקות לגבי מה שהרב נתן תשובה לאשה בכרמיאל, לא בכרמיאל, בקרני שומרון, היתה אשה מאד חסודה כזו, והיא שאלה מדוע לא לומר את ההלל, הרב נתן לה תשובה, אם הרב מרשה לי אני רוצה לנמק לפני שאני אשאל את השאלה הזו, משום שאני יודע מה הרב אמר, אז יש לי קצת חלישות דעת בדבר הזה. אני שואל כך, יוסף הצדיק הוציאו אותו  מהבור שיש בו נחשים ועקרבים, הוציאו אותו עם כוונה למכור אותו לעבד, היה צריך להלל את ה' או לא? הרי יצא מבור של עקרבים ונחשים, יצא לעבדות, אבל את מי זה מעניין, מה היתה הכוונה שלהם, את מי זה מעניין, אני יודע דבר אחד פשוט, אם הקב"ה איתרע לי שנפתחה כלומר הוכרזה עצמאות, העצמאות הזו פתחה פתח לקיבוץ גלויות

הרב: שמעתי, תקשיב. הם אומרים להגיד את ההלל על הקמת המדינה, לא על הצלה, הקמת המדינה פירושו של דבר אתה צריך להודות שיש מדינה, שי שלך בית שאתה יכול להיות בו, כן, אבל הבית הזה זה עם כוונה אחרת לגמרי, זה לא בית יהודי, זה בית ישראלי שהולך בחוקות הגויים, ואנחנו רוצים כמדינה ככל המדינות, הרי ביאליק קפץ משמחה ברגע שנתפס הגנב העברי הראשון, ז"א אנחנו ככל אומות העולם, גם לנו יש גנב, גנב, יש לנו גנב. אז ז"א, על זה אני צריך להלל? אם אתה אומר שהייתי בגלות אני כאדם פרטי, ורצו להרוג אותי הנאצים חלילה ואני ברחתי משמה והגעתי גם לפה, כן, זה הלל פרטי שלי על ההצלה שלי, אבל על עצם הקמת עגל, אני צריך להלל? על זה להלל? מה פתאום על זה להלל?

ש. אני הבנתי אבל הרב לא נתן לי לגמור, הענין הוא שאנחנו אומרים לקב"ה כל אדם לפי התפיסה שלו

הרב: אבל לא קובעים הלל נשמה, הלל זה דבר שתיקנו רק חכמים ז"ל,

ש. אין ספק

הרב: לא, אין כח בשום דור מהדורות הראשונים של התנאים והאמוראים, אין כח באף אחד לגזור הלל, יש הלל פרטי שלך, אתה יכול להגיד אתה בעצמך לעצמך, אבל לגזור על ציבור תקנה שרק אנשי כנסת הגדולה יכלו, אי אפשר זה בכלל אי אפשר, לא משנה על מה.

ש. מאה אחוז נכון, אנחנו השנה פעם ראשונה אנחנו קבוצה, הרב יודע

הרב: אמרתם תחנון

ש. לא אמרנו תחנון וקראנו הלל בסוף התפילה בלי ברכה,  חס ושלום ברכה אי אפשר להגיד את זה משום שכמו שהרב אומר, אין בדור שלנו מישהו שיכול להוסיף ברכה על מה שחז"ל הוסיפו, מה שנתנו לנו. אז אמרנו את ההלל, אני לא אומר את זה על המדינה את ההלל, אני אומר אותו דבר שיצאנו מבור של נחשים, עכשיו לפתח חטאת רובץ, בעצם התינוק שנולד גם הוא עומד באותו דבר, ואני רציתי להראות שזו הראיה, היא הנותנת מה שהיא אמרה לך במקום שהיא אשה חסודה וחרדית והבן שלה לומד כאן וזה ככה, בגלל זה שהמדינה קמה עם בחירה, היתה בחירה לפתח חטאת רובץ, אני לא אומר את ההלל למדינה, אני אומר את ההלל לקב"ה.

הרב: לא משנה, החזון איש זצוק"ל הוזמן ביום זה לברית להיות סנדק, מי שהוא סנדק לא אומר תחנון, הוא אמר תחנון בשביל שלא יגידו שהוא לא אמר תחנון בגלל היום. שלא יהיה מקום לטעות.

ש. כמו להניח תפילין בשבת

הרב: כן, אתה מבין? כי הדבר הזה הוא חמור ביותר, אי אפשר אתה מבין להזדהות עם דברים שהם נגד התורה אבל לבוא עם תואנות כאלה ואחרות שנראות בסדר. אסור להשאיר מקום לטעות.

ש. עוד הסבר קטן שאני רוצה להגיד מה התחושה שלי, היה לי קשה מאד. אני יליד הארץ, וההורים שלי עלו בעליה החמישית עם סקריפים, איך איך זה היה נקרא?

הרב: סרטיפיקטים

ש. סרטפיקט, כן, אז אבי ז"ל עלה ורק אחרי שנה כאשר הוא הוכיח לשלטונות שהוא כבר מסתדר ומתפרנס נתנו לו להביא את אשתו שזו אמי, שנה שלמה הוא היה פה עד שהוא היה צריך להוכיח וקיבל גם כן סרטפיקט להביא את האמא, ואני ברוך ה' נולדתי פה. אבל אני אומר ככה, ברגע שהמדינה הוכרזה, העצמאות הוכרזה אז זה נפתח לכל אומות העולם, ויש לנו פוסק, אנחנו קיבלנו את הפסיקה שלו, הרב גם קיבל את זה, שהרב עובדיה הוא אמר שאפשר להגיד את ההלל בלי ברכה אחרי התפילה, הוא מה שעשינו, ואנחנו הודינו את זה הודאה לה' שהוא נתן לנו את הבחירה, והנה עכשיו אנחנו יושבים פה, אנחנו קבוצים שלומדים בשעות כמו שהרב לומד, אנחנו למעלה מארבעים שנה ב"ה קמים בארבע בבוקר, מתחילים תפילה, מתחילים לימוד אחרי תפילה, אז מי נתן לנו את האפשרות הזו, מי אפשר

הרב: זה הקב"ה נתן בלי שום קשר, יכלת להיות

ש. וזה הלל

הרב: יכולת להיות באוסטרליה ולהיות לומד תוה כמו שלומדים שם ולהיות גם באמריקה כמו שיש שמה תורה יותר מארץ ישראל, ולומדים שם בלי להגיע לארץ, והם לא אומרים הלל, אז ז"א לא זה שאתה פה זה לא בגלל, יש חשבונות אחרים, ואתה צריך להבין, גם הרב עובדיה שכתב פסקים מסוימים בהיותו ראשל"צ היה מוכרח לכתוב אותם ברוח הזמן והמקום מה שנקרא, גם בדיני תשלום של  מיסים ודברים כאלה, אז תראה מה הוא כותב בגוף התשובה ביחווה דעת ומה הוא כותב למטה אבל מאברכים לא לוקחים מס וזה פה ושם יעני אתה יכול ככה וככה בלי להסביר, אז ז"א יש דברים שצריך להגיד מול הרשות ויש דברים שלא אומרים בפניהם, ומה שכותבים אז צריכים לכתוב באופן כזה והמבין יבין.

ש. אם כן אז אנחנו לא חטאנו, ז"א םא המחשבה שלנו היתה נקיה, ואני מודה לקב"ה ואמרנו את ההלל עם כוונה כזו שזה שמחה כללית, נכון שיש

הרב: למה באותו יום?

ש. משום שבאותו יום נפתחו שמים

הרב: לא, אני אסביר לך מה היה באותו יום

ש. הרי מאז הותר...

הרב: לא, אני אסבר לך, כתוב בספרים הקדושים, תקשיב, שהקב"ה, הרב דסלר במכתב מאליהו כותב, שכשנפתחו השערים פירושו, כשהתחילה האמנציפציה וניתן שויון ואז יכולים היו היהודים להיות שוים כביכול לגויים ולא מנודים ולא מוגלים ולא וכו', אז נפתחו שערים כדי שהיהודים ינצלו את זה ויראו התעוררות מן השמים שה' רוצה לגאול אותם, ומשחרר מעליהם את הגלות. אבל מי שבא וחטף את זה זה ציונות להמשיך את הגלות בארץ ישראל ומחוברים לגויים, בעוד שבאותה שעה יכלו לקחת את זה לכיוון האמיתי אם היו נדבקים לתלמידי חכמים והיו שומעים בקולם אפשר שהיינו כבר נגאלים. אותם שערים שאתה קורא להם נפתחו למטרה אחרת, להביא לגאולה השלמה, לא להביא למעבר ממקום למקום, כבר אומר הרמב"ן בפתיחה לספר שמות, שהספר הזה ספר הגאולה, אז הוא אומר שמה קרה, ישראל יצאו  מגלות, אבל הם עוד לא נגאלו, הם לא הגיעו לארץ ישראל והם גם לא שרתה עליהם שכינה, אבל בהיותם במדבר ושחזרה השכינה לשרות עליהם כמו על אבותם נקראו גאולים, כי מקום לא קובע גאולה, אלא השראת שכינה וזכות המעשים. כשישראל זכו שהשכינה שרתה ביניהם במדבר, נקראו גאולים. ז"א לא המקום גורם, אלא האם שבת למעלת אבותיך או לא, אם שבת אתה גאול, אם לא אתה עדיין גולה אפילו בארץ ישראל. לכן התימנים שהגיעו לארץ ישראל אמרו מפני חטאינו גלינו לארצנו. הבנת? כי כשהם ראו מה הם חשבו, הרי הבטיחו להם שפה בארץ ישראל מחכה להם המשיח עם הזקן הגדול, וכשהגיעו וראו אתה מבין עקירת הדת מה שיש פה ושגזרו להם את הזקנים והסימנים והכל, אז הם היו בוכים, עשו קינות ואמרו, מפני חטאנו גלינו לארצנו. הבנתיוך?

ש. הבנתי. עוד דבר אחד אם אפשר

הרב: שנה הבאה אומרים תחנון.

ש. אני עוד לא התיישבה דעתי, אני חייב להודות, הרי הרב יודע שאוי לי מיום התוכחה ואוי לי מיום הדין אז לפני שמשיח מגיע, משיח אמת, ושזה יום הדין הגדול והנורא, אז יש יום התוכחה, אני חושב שהרב מקדים את המשיח ומראה לנו אוטוטו הנה המשיח אמיתי מגיע, אני משיח התוכחה, ואמרתי את זה בזמנו לרב, הרי האלקים, עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר, יש א' של אלוקים יש י' של הויה ובקול שופר זה אמנון יצחק בעל התוכחה, וזה היום רואים את זה אחד לאחד. אבל אנחנו מצווים גם לשמוח בשמחת ישראל, אני רוצה להגיד דבר שאולי יחליש את הדעת, כמו שהרב ציין מקודם, שבגרמניה למשל הם אמרו אנחנו גרמנים בני דת משה, והם הבדילו את עצמם, הם לא ראו את עצמם כישראלים, אני רוצה לראות את עצמי כישראל בעל דת משה ולא כחרדי בעל דת משה, אני רוצה שהדברים יובנו, משום שהחרדים הספרדים הפגינו את זה בכל צורה שאלה שלא נמנים על החוגים שלהם הם מוקצה מחמת מיאוס. היו לי כמה דיונים עם הנישואין של הילדים שלי, בנים בנות, ואנחנו לא נמנים על המשפחות האלה, כאילו על ה חרדים, כלומר, הם נבדלים מאיתנו כאילו שהם חרדים בני דת משה, אני רוצה לראות את העולם, אני רוצה לראות את היהדות, כך אני מבין אותה, אני רוצה להיות ישראלי בעל דת  משה.

הרב: בא, בא תקשיב

ש. הרב הבין אותי

הרב: בטח מבין.

ש. התמונה מפחידה אותי כשאני רואה את עצמי שם

הרב: יש חרדים שהם חרדים מהתחברות לאנשים שהם לא כמותם הכוונה ברמה רוחנית שעלולים לצנן ולקרר סביבותם. זה נקרא חרד מהדבר הזה. יש חרדים שהם לא רוצים להתקרב לאחרים כי הם גזענים, פשוט, מי שלא דומה להם לא נחשב בעיניהם, אבל זה לא דוקא חרדים, יש גם חילונים כאלה, שאם אתה לא ברמה אינטלקטואלית כזאת ואחרת אתה לא נחשב אצלו שום דבר, אתה אבק אדם כמו שהגדירו הציונים הראשונים. ז"א, יש בעיה של מידות, זה בעיה אחת, ויש בעיה של התרחקות מחשש, אבל זה גם אתה מנהיג בבית, בלי שתהיה חרדי אתה אומר לבן שלך, אל תתקרב לחברים לא טובים, זה לא משנה מאיזה צבע הם, אתה לא רוצה שהבן שלך יתקלקל, זכותך, אם זה מסיבה זאת אין בעיה, הפוך, התורה אומרת "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" אתם מובדלים מכל האומות, אם אתם מובדלים מהם אז אני אלוקיכם ואם לא אז לא, ז"א אנחנו חייבים את ההבדלה זאת, ה' רוצה שנהיה מובדלים. אותו דבר בינינו, כמו שראינו אפילו בדיני קברות, יש רשע כבד קשה ויש קל, מה פירוש, הם כבר מתו, מה זה, הסמיכות בקבר אחד ליד השני מה זה מפריע? כי רוחו של אדם נמצאת שם וזה מצער את הנפטר השני, אז ז"א אפילו זה צריך הבדלה, אתה רואה שאפילו בדיני קברות מבדילים אפילו בין רשע לרשע. אז ז"א, זה לא הבדלה אסורה או פסולה, אם זה מסיבה זאת. אבל אם זה גזענות לשמה, אם לא מקבלים את הילד שלך בגלל צבעו, בגלל ככה או בגלל ככה, זה דבר חמור ביותר, צריך להוקיע את זה זה ודאי, אבל לא צריך להגיע למושגים חדשים להמציא, ישראלי בן דת משה, אני יהודי בלי ישראלי, ישראלי זה שם מקום כרגע, הם לא רוצים לקרוא יהודים פה, כי יהודים זה פירושו כל היהודים, אתה רואה שפה בארץ אם יש פיגוע בחו"ל אומרים שנפצעו שני ישראלים או לא, אם היו  יהודים לא אומרים, בתאומים מתו הרבה יהודים, אבל אמרו שרק שלשה ישראלים שמה נפגעו, לא אמרו את היהודים, לא יהודים אנחנו לא אחראים על כל היהודים, רק ישראלים, מי שמזדהה איתנו, מי שאיתנו אנחנו מדברים איתו עליו, אבל אם זה לא, אם הוא רק יהודי מה אכפת לי  מיהודי, אם אני צריך את הכסף של היהודי ההוא כן, אוו היהדות אפילו הרפורמית, מה זה סוכר. אבל לענין מחויבות וכו' וכו' – לא. אז לכן השם הנבחר זה יהודי, זהו, נקראים על שם יהודה.

ש. מקובל, היו לי לא פעם ויכוחים כלפי כלומר על הרב, אני מעורב בחוגים האלה, ולא פעם באו וטענו  טענות, הטענה העיקרית שלי ככה, כשהיה דין שטינץ שהוציא את הפירושים לגמרא, פירושים יפים מאד, עממיים מאד, מצאו אצלו משפט אחד שהוא אמר, משפט אחד בלבד ונידו אותו, הרגו אותו, רצחו אותו, על משפט אחד שהוא אמר על שמשון הגיבור שהיה בריון קשקשים

הרב: לא לא דבר אחד, היה כמה דברים

ש. זה מה שאני יודע דבר אחד, הטענה שלי אליהם, אמרתי, אדרבא, תביאו יש לי ויכוחים עם אנשים בעלי עמדה, שדבר אחד שאמר הרב אמנון יצחק שהוא לא בדרך תורה, של משהו שלא נוגע להיות תורה, משהו שחריג מהתורה, הוא רק חיזק את התורה, הם מגמגמים ולא יכולים לענות, אין להם דבר אחד, הרי מחפשים את זה, אם היו מוצאים אצל הרב מין בריון קשקשים קטן כזה, היו מנדים את הרב מכח התורה כאילו.

הרב: עכשיו אין להם ברירה הם ממציאים עלי עלילות כאלה ואחרות שלא היו ולא נבראו, יש כנופיה שלמה עכשיו שיושבת ומטכסת עצות איך לחסל אותי ואיך לעשות ככה וככה ולהעליל, אין לך מושג אפילו עד איפה זה מגיע, אבל זהו, זה מראה אתה מבין, עולם שלם  נלחם נגד בן אדם, מה מפריע לכם הבן אדם?

ש. משהו שהוא חשוב

הרב: כן, משמע שהוא שווה משהו.

תהיו בריאים. רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.