אשקלון - אשקלון - שערי תשובה שער שני. מחייב

אנחנו נלמד קצת מתוך השער השני של ספר שערי תשובה, מהם דרכי הסיבות שיתעורר אדם בהן לשוב מדרכיו הרעות. ואומר רבינו יונה בשערי תשובה שהם שש. שש סיבות שבגינן יתעורר אדם לשוב מדרכיו הרעות, בכל אחת מהן למדנו דעת איך יתחלק בחקר תבונתו ויאזין על תכונתו ונאיר להם אוזן לשמוע השכל וידוע עיקרים יקרים לכל חפציהם דרושים ונחקרים. אני מדלג קצת ומתחיל בדרך הראשונה.

כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל ליבו ויאמר, אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו, בחטאיו עוללו לנפשו, אז אדם שרואה שבאות עליו צרות, מבין מיד שהדרכים הלא טובים והלא הגונים הם שגרמו לו, וישוב אל ה' וירחמהו. כענין שנאמר בפסוק "ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

ואם נתבונן במנהג של בשר ודם, כי יחטא איש לאיש, ובעת צרתו יתחרט, ויכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו, תהיה החרטה הזאת גרועה בעיני חברו. אדם רב עם חברו, ויום אחד הוא זקוק לעזרה ממנו בגלל צרה שהוא הסתבך בה, ואז הוא מוכן להתרצות לפני חברו ולהתחרט על מה שעשה לו בעבר. החרטה הזאת ודאי שתהיה גרועה, כי זה רק לנצל את החבר בגלל שהוא בצרות עכשיו, הוא לא מתחרט באמת, אלמלא הצרה הוא לא היה מתחרט, אבל הוא זקוק לו עכשיו, אז הוא בא בוכה ואומר לו, אני מצטער מה שעשיתי וזה וזה וזה, ואני צריך ממך עכשיו טובה.

כמו שאמר יפתח, ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, את יפתח זרקו, הוא היה עם אנשים ריקים ואף אחד לא החזיק ממנו כלום, אבל כשהיתה מלחמה והיו צריכים אותו באו אליו כל זקני ישראל, ביקשו ממנו, אמר להם הא, עכשיו אתם באתם אלי כשצר לכם, הא? אז ברור שחרטה כזאת היא גרועה.

אבל מחסדי ה' יתברך שהוא מקבל תשובה מתוך הצרה. הקב"ה לא כמו בשר ודם, זה יהיה לרצון לפניו אם אדם יחזור בתשובה מתוך הצרה, והקב"ה יאהב אותו בנדבה בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה, ז"א הקב"ה יכניע את האדם, יכניס אותו לחולי, שהבן אדם יפחד שהוא הולך למות ואז הוא יזעק רק לה', רק אז הוא יזעק, והקב"ה יאהב אותו על זה, יקבל אותו כאילו זה הבן הכי מובחר שיש לו. זה חסד ה' שאין כדוגמתו, הרי ברור לנו שמישהו ינצל את זה באופן כזה אנחנו נתייחס אליו כנצלן.

וה' אומר לנו שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך, קחו עמכם דברים, ארפא משובתם אוהבם נדבה. כי את ה' יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אז הקב"ה אוהב אותנו כבנים, כמו אבא שרוצה תמיד בטובת בנו אפילו אם הוא מוכיח אותו הוא מתכוון לטובתו. אבל אם לא ישוב האיש מדרכו הרעה גם ביום רעה, והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו, ה' מביא עליו יסורים חולי וכו' והוא לא שב עד לקב"ה, יגדל עוונו ויכפל עונשו. הלא תראה אם המלך מייסר את מי אשר חטא לו, יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד אם הוא לא ייוסר. המלך מייסר אותו והוא לא מקבל את היסורים, לא משפיע עליו, ודאי שהמלך יקשה את מוסרו ויכביד את עולו מאד. ועל זה כתוב בתורה "ואם עד אלה לא תשמעו לו ויספתי לייסרה אתכם", ז"א, אם ה' מוכיח אותנו בתוכחות על עוון ואנחנו לא נשמע לו, אז הוא יוסיף לייסר אותנו, אה אתה לא מבין פעם ככה, אז תקבל עוד.

ונאמר באיוב "וחנפי לב ישימו אף לא ישבעו כי אסרם", הקב"ה אוסר אותם במאסר של חולי ויסורים והם לא משוועים אליו, ואם לא ידע ולא יתבונן כי הצרות מצאוהו מפני חטאיו אך יאמר כאשר אמרו הפשתים, כי לא ידו נגעה בנו מקרה היה לנו. הפלישתים שבו את ארון ה', והם קיבלו מכות על מכות, אז ישר הם אמרו לא לא, זה לא מהארון, זה לא מהקב"ה, לא ידו נגעה בנו, זה מקרה היה לנו, וכל פעם הם העבירו אותו מעיר לעיר וקיבלו  מכות. עד שהם עשו נסיון עם הפרות שיקחו את הארון ונראה אם הם ילכו הפוך, קשרו אותם הפוך ורתמו אותם הפוך את העגלה, שקשה ללכת איתה, והשאירו את העגלים שלהם שיבכו בשביל שלא ילכו ולקחו אותם מאחורה שילכו ואם הם ילכו אל מחנה ישראל אז זה יהיה סימן שבאמת ה' עשה את זה. כתוב "ויישרנה הפרות" הלכו ישר וגם שרו. כמה הם לא רצו לקבל את האמת, אפילו שהם כבר הבינו שהמכות הם מכות ועשו את הנסיון, חיפשו שהנסיון לא יצליח אבל למרות כל אפס הסיכויים זה הצליח במאה אחוז.

ככה אנשים בורחים מלהסביר ולתרץ למה הם סובלים יסורים, כי הם מחזיקים מעצמם צדיקים גדולים, מה פתאום זה לא בגלל זה, התקררתי אתה לא יודע מה היה, לא, היה וירוס, לא היה ככה, נדבקתי מההוא, כל מיני סיפורים, למה השני לא נדבק? למה הוא לא התקרר? למה זה לא ככה, לא הוא לא אשם מה פתאום, הוא צדיק, הוא לא עשה שום דבר, הוא לא משייך את היסורים ומה שקורה לו בכלל לקב"ה, למה? כי זה יחייב אותו להשתנות, הוא לא רוצה להשתנות.

אז אומר הקב"ה, אי בזאת יהיה קצף עליו ויגדל עוון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה, לכן כתוב בכת הראשונה, "ויספתי ליסרה אתכם" אז אני אוסיף אם אתם לא תאבו ולא תשמעו למה שאני אומר, ולא תבינו למה שהיסורים באו כנגד העוונות שלכם, אז תדעו לכם שאני אוסיף לייסר אתכם, אבל יש כת אחרת, ואם תלכו עמי קרי, ז"א תגידו הכל זה במקרה, ולא תאבו לשמוע לי, לא רוצים לשמוע לה', לא רוצים להשתנות, לא רוצים לחזור במעשים הרעים, "ויספתי עליכם מכה שבע כחטאותיכם", תקבלו פי שבע, כל כת אחרונה בפרשה קשה מן הראשונה. ואחרי זה כתוב ככה, ואם באלה לא תווסרו, אחרי הפי שבע, והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי. ואחרי זה עוד, ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי גם עד עכשיו אתם אומרים הכל מקרה, אז והלכתי עמכם כבר בחמת קרי. והפירוש והלכתם עמי בקרי, תאמרו מקרה הוא היה לנו. ואם אין האיש מכיר את מעשיו ואינו יודע כי יש בידו עוון אשר חטא, עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו, אז אם כבר יש בן אדם שהוא לא מבין בעצם על מה הוא מקבל מכות, הוא לא מבין, אבל אין מכות סתם, הקב"ה לא עושה דין בלא דין, סתם מכלה אנשים, אין דבר כזה, אז הבן אדם לא יודע אבל על מה העוון, הוא לא יודע, אז כתוב שעליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו, ככתוב "נחפשה דרכנו ונחקורה" תעבור על כל הדרכים שאתה עובד את ה' ותבדוק, תחקור.

ואם העלם יעלים עיניו, ולא ידע מעשה ידיו אשר עשו אצבעותיו, ויאמר לא חטאתי, חטאתו כבדה מאד, כמו שאמר ירמיה הנביא, "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. אוה, זה משפט מיוחד, אחד שאומר אני לא חטאתי, כששאול התעכב מלומר פעמיים חטאתי, איבד את המלוכה, דוד כשהוכיח אותו יונתן הנביא אמר מיד חטאתי. ונשארה לו המלוכה. אבל אחד שאומר לא חטאתי, אומר ה' הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, וישעיה הנביא אומר "ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב" הבן אדם סובל יסורים מכות שריפות מה לא, והוא לא שם על לב, ועל זה נאמר במשלי החכם מכל אדם, איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו, יטמבלולו, איוולת, מסלפת את דרכך, אתה חי בטפשות, בטמטום, באטימות, ואתה עוד זועף על ה'? אתה עושה עבירות ואתה עוד מאשים את ה'? אז זה סיבה אחת שאדם צריך לחזור בתשובה כשבאות עליו צרות מיד הוא צריך לפשפש במעשיו לחזור מיד לקב"ה. ואם לא ראינו כמה הוא טיפש וכמה הוא יסבול וכמה הוא יתייסר וגם יכול למות בסוף בלי לדעת בכלל שהוא חטא.

עכשיו צריכים לדעת ולהשכיל שהמוסר, היסורים שהקב"ה מייסר את האדם זה לטובתו של אדם, כי אם חטא איש לפניו ויעש הרע בעיניו, אז המוסר שה' מייסר את האדם יש לו שתי תועליות, אחת, היסורים מכפרים על חטאיו, ומעבירים את עוונו, כמו כביסה שמכבסת את הבגד הסרוח והמלוכלך, אז היסורים הם מכפרים על החטאים ומעבירים את העוון. זה מתי? כשאדם עושה תשובה, אז זה מכפר לו. אבל אם הוא לא עושה תשובה והוא נשאר במרדו, אז היסורים זה עונש, זה לא כפרה, אין בהם שום כפרה. אז זה לטובת האדם, אם הוא עושה תשובה וקיבל יסורים התכפר לו.

וזה כמו שנאמר "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי", ובתחלואים של הגוף שכילה ה' בו מרפא את חולי נפשו, כי עוון זה חולי בנפש, עוון זה לא מסמנים איקס עשית עוון מסמנים לך אתה לא בסדר איקס, לא, זה עוון זה חולי בתוך הנפש, הנפש שלך נהייתה חולה. טמאה. הלב שלך נהיה מ טומטם, סתום "ונטמאתם בם", זה לא דבר חיצוני, לכן צריך שהגוף יתייסר ביסורים להסיר את זה, את החולי הזה, כמו שיש ניתוח לפעמים, יש מוגלה בגוף האדם בשביל להסיר אותה צריך ניתוח ולהוציא את המוגלה. יש פרונקל צריך שמה להוריד את הפרונקל, מה לעשות, זה בגוף. זה לא מחוץ לגוף נו נו נו. אז כל עוון צריך לעבור יסורים בשביל למרק אותו. רפאה נפשי כי חטאתי לך, אז צריך לרפא את הנפש מהחולי שחטא האדם.

מעלה שניה ותועלת ביסורים שהם באים להזכיר לאדם לשוב מהדרכים הרעים שלו, כמו שאמר ה' "אך תיראי אותי תקחי מוסר", ז"א שבאים יסורים אדם נהיה ירא את ה', הוא מפחד, שמע, אמרו לי שיש איזה חשש, עושים לי בדיקה, מוציאים שמה איזה חתיכה לבדוק, ביופסיה ביופסיה, תתפללו עליו שהתוצאות יהיו טובות, שיהיה ככה וככה, זה טטטטט הוא כבר מתחיל לפחד, ואם גילו לו כבר יבבי, עכשיו הוא יודע ששעון הזמן מתחיל לאזול. למה צריך לחכות עד זה? אל תעשה עוונות אל תסתבך, אבל לא, הוא בעל תאוה, הוא בעל גאוה, הוא רוצה להשיג את מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה, הוא לא ממושמע לקב"ה, מה פתאום. הוא יכול לחיות בלי טמבלויזיה? איך הוא יעביר את הערב? מה הוא יקרא תורה? יקרא מוסר? מה הוא ידבר עם אשתו על שערי תשובה? הוא צריך לראות שטויות והבלים, להעביר תחנה עוד תחנה זה פה שם עד שהוא ירדם וילך לישון. ה' הביא אותך לפה לראות טלה נובלה? מה עולם הזה זה בלוף? בדיחה? בשביל מה באת? יש עבודת ה', אתה צריך להספיק לעשות מה שצריך לעשות, אם אתה לא עושה העולם לא נברא, אתה לא נבראת בעל חי, בעל חי גמר את החיים שלו מת איפה שהוא מת שמה הוא נטמן ושלום זה הכל, יבואו עופות השמים יאכלו אותו, החיות ושלום על ישראל, לא נודע שהיה ולא הלך ולא כלום, אין לו שכר ואין לו עונש. כמו פטריה אחרי הגשם, אתה פטריה? אתה נשמה אלוקית. אתה חי לנצח, הנשמה שלך חלק אלוקה ממעל, אתה נבראת בצלם אלקים, מה אתה פטריה?

אבל בן אדם אומר מה אני לא יכול ללמוד תורה, אני לא אוהב את זה כל כך משעמם אותי אני לא מבין, אני זה .... נו אז מה חשבת שהקב"ה יגיד לך כן, אני מבין אותך, אתה באמת עשיתי אותך מחומר גרוע, אתה ממש בניתי אותך דפוק מהתחלה, שאתה תהיה כזה סתום ואהבל ושתחרת כל היום ותגיד שטויות, מה, אתה חושב שאני בראתי אותך באופן שונה מאחרים? אתה נבראת בצלם אלקים, והפולני רועה החזירים בפולניה גם בראתי אותו בצלם אלקים, כל בני האדם נבראו בצלם אלקים. כל בני האדם. רק אתה יהודי יש לך עוד יותר מעלה שאני קראתי לך בן שלי, בנים אתם לה', אני בניתי ילדים דפוקים? בנים דפוקים? אני בחרתי בך מכל העמים, מכל השמונה מיליארד שיש היום בחרתי בך, אז אני בחרתי בך דפוק? למה אתה אומר שאתה דפוק?

בן אדם השתלט עליו יצר הרע ואומר לו אתה מוגבל, אתה לא למדת אתה לא יודע אתה לא זה אתה לא זה, אבל אם ילמדו אותו איך לעשות כסף, איזה חרוץ הוא יהיה, יגידו לו בערב יש עכשיו משחק, יש ככה יש ככה, עזוב משוגע, כל רגע אני מרויח אלף דולר, אני צריך את השטויות האלה? תגיד לי בסוף מה התוצאה וזהו, מה אכפת לי איך הם עשו את זה.

אבל אנשים אין להם שכל, והקב"ה מעורר, נותן מוסר, לעורר את האדם שימול את ערלת לבבו אבל אם הוא לא ימול אותה אוי לו ואוי לנפשו, למה? כי בסוף הוא סובל יסורים ועדיין הוא נושא את עוונו כי היסורים לא מרקו לו כלום כי לא חזר בתשובה, וגם לא נרצה עוונו, אלא עוד יכפל עונשו, זה נקרא טמבלולו.

ה' מעורר את הבן אדם, בא עד אליו, נותן לו יסורים, מדריך אותו, אומר לו בא אני אמחק לך את העוונות, והבן אדם לא קולט בכלל מה עושים איתו מה אומרים לו הוא לא מבין אפילו שזה לטובתו, מסכן הבן אדם הזה, גם יסבול יסורים, גם העוון לא יתכפר לו, גם יכפילו את ענשו, אז מה הרויח? מתי אתה רוצה עד שה' יכניע אותך עד דכא ושפל רוח עד שהנשמה שלך תפרפר ואז אולי אולי אולי תצליח בסוף למלמל "שמע ישראל ה' אלהינו.." ומת, אפילו לא סיים. נו, טיפש, אתה יודע כמה פעמים יכלת להגיד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כמה יכולת לקדש שם שמים, היית יוצא מפה כמו בטיל ישר לגן עדן, עכשיו כל מלאכי חבלה יבואו איך הם אוהבים אנשים כמוך, יחביבי, איזה כאפות כל הדרך עד שתגיע לבית דין של מעלה, יחביבי. איייי.

וכאשר יקבל האדם את מוסר ה' וייטיב את דרכיו ומעלליו, האדם הזה ראוי לו שישמח ביסורים לפי שהיסורים הועילו לו תועלות נשגבות, ויש לו להודות לה' יתעלה עליהם כמו על שאר ההצלחות, יש אחד הולך לניתוח, איך הוא רועד, הוא לא יודע אם יצא חי, אבל אחרי שהוא יצא חי וקרעו לו את הבטן ותפרו אותו והוא צריך חודש להיות עדיין שמה בשיקום, אבל איך הוא מודה לדוקטור ואיך הוא מודה לה' ואיך הוא מודה לזה, ברוך ה' ברוך ה', אמרו שזה הצליח אמרו שזה הצליח, ברוך ה' הוציאו את הזה הוציאו את הזה, ברוך ה' ברוך ה' ברוך ה' ברוך ה', עכשיו אני אהיה ילד טוב, טמבל, למה אחרי ניתוח? למה לא לפני ניתוח? למה עכשיו תהיה ילד וזה, וגם זה הבטחות סרק, חרית, אחרי שיחזור לאיתנו - מול הטמבלויזיה מחדש, גם בבית חולים הוא יושב מול הטמבלויזיה, יוצא החוצה עם כל הזקנים על הכסא יושב מסתכל ככה עד שיתעייף וילך לישון.

אז צריך להודות לקב"ה ולשמוח ביסורים כמו על ההצלחות, כמו שאמר דוד המלך ע"ה, "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", אני בכל מקרה אומר דוד המלך, קורא בשם ה' ומהלל אותו, אם אני זוכה לישועות ואם לצרות ויגון, בדיוק אותו דבר.

ואמרו רבותינו ז"ל, רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעוונותיו כלום, רק על ידי היסורים הוא מתרצה למקום. ככתוב "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה", ז"א הקב"ה רוצה את הבנים שלו, כמו שאבא רוצה את הבנים שלו. אבא רוצה את הבן שהוכיח אותו וקיבל את המוסר ממנו, כמה אוהב אותו האבא את הבן שמקבל את התוכחות ממנו.

אבל כתוב גם "כאב יוכיח את הבן אשר ירצה בו", אבל אבא לא מוכיח בנים שהוא כבר נואש מהם ויודע שלא יועילו התוכחות. איייי.

על האנשים שלא מכירים את הטובה שה' מוכיח אותם ולא מבינים את התועלת של הנאמר, "ואנכי אפדם והמה דיברו עלי כזבים", אני הולך ונותן להם יסורים שיפדו אותם, שיכפרו להם והם מדברים עלי כזבים. למה אני מקבל יסורים? אני דתי מקבל יסורים, למה החילוני לא מקבל יסורים? טוענים על הקב"ה, מה אתה לא מבין שאם אתה דתי אתה צריך להיות יותר? מה אתה לא מבין שאתה נקרא בן של הקב"ה, רואים בפירוש, אתה לא מבין שאתה כל עבירה שלך מצטרף אליה גם חילול ה', אתה לא יודע את זה? החילוני מה אתה מתפעל הוא מקבל שכרו בעולם הזה, ענשו שמור לו לעולם הבא, אז מה אתה מדבר כזבים על הקב"ה? "ואני הסרתי חיזקתי זרועותם ואלי יחשבו רעה", "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי ריפאתים", אז ה' עושה הכל לטובת האדם הבן שלו, והבן שלו לא מבין, אוי ואבוי איזה בן זה.

עכשיו מי שבוטח בה' ויודע שהיסורים באים לתועלת, הוא יודע שהחושך זה יהיה סיבת האורה, ככתוב "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי", אמרו רבותינו "ל, אלמלא נפלתי לא קמתי, אלמלא ישבתי בחושך לא היה אור לי, יש אדם שאם הוא לא יפול הוא לא יקום, אז ה' מפיל אותו בשביל שיבין שהוא נפל ואז יקום, מביא עליו חושך של בעיות וצרות בשביל שירגיש אח"כ את האור שהוא מוציא אותם מתוכם. אבל כל איש ואיש כשצר לו צריך לתת על ליבו להבין להתענות עם תשובה ותפילה, כמו שציבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם, כמו שתקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון.

ואם יבוא מוסר מהקב"ה על איש שהוא זך וישר, יש אנשים שהם באמת צדיקים גמורים זך וישר, ובא עליהם מוסר מאת ה', מה זה? זה להגדיל שכרו לעולם הבא, ככתוב "למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך", ז"א הקב"ה לפעמים להרבות שכרם של הצדיקים, מביא עליהם יסורים והם נקראים יסורים של אהבה. כמו שתגיד, אם אני עכשיו נמצא בצבא ויש טירונות, כל יום ויום מגבירים את הנסיונות של האדם, למה? כדי שהוא ישתפר יותר ויותר, ואדרבא, כשהוא עומד בנסיונות אז הוא יקבל גם דרגה בהתאם. אז אם אדם יהיה במצב שקט, ולא יהיה לו נסיונות, לא יהיה לו  יסורים, לא יהיה לו כלום, הוא יעשה את עבודת ה' מתוך נחת, זה לא חכמה, זה לא אותו דבר כמו בן אדם שבאים עליו יסורים לחצים, בעיות מכל מיני כיוונים והוא מתמודד ולמרות זאת לא נופל ברמת עבודת ה' שלו. או, זה ודאי ראוי לשכר גדול. כמו אדם שעובד בלחץ, לפעמים יש לחץ, לפני החגים יש לחץ, בחנויות בכל מיני מקומות, ואז עובדים שבאמת למרות הלחץ לא מרפים ולא נרפים ומביאים תפוקה, יקבלו בונוס לחגים. אז ז"א גם בן אדם שהוא יהיה צדיק גמור יכול להיוסר כדי להרבות שכרו.

אז זה דרך אחת שאמרנו שאדם יכול לחזור בתשובה מסיבת הצרות והיסורים שבאים עליו, אם פיקח יבין, אשריו שהבין ה' אוהב אותו, כמו הבן הכי אהוב שלו, והתשובה שלו מגיעה עד כסא הכבוד, אם הוא טיפש כבר למדנו.

עכשיו יש גם אדם שהוא שב בתשובה רק ביום המוות, הוא רואה כבר כי כלתה אליו הרעה ואבדה תקוותו, ככתוב "במות אדם רשע תאבד תקוה", והוא מתוודה בעת ההיא, זהו, ברגע האחרון, ושב אל ה' בלב שלם ברגע האחרון מהפחד של המוות, גם תשובה כזאת מועילה, אמנם היא לא משיגה את אותם הישגים של מי ששב בהיותו בבחרותו בכוחו באונו, אבל גם זאת תשובה אצל הקב"ה, שמעתם כמה אוהב הקב"ה?

הדרך השניה, זה כשמגיעים ימי הזקנה, והגיעו ימי השיבה, וכבר כוחו של האדם כלה ונמעט ויצר הרע שלו כבר עייף ממנו, כבר מצץ לו את הכל, כבר אין לו מה לקחת ממנו, והוא כבר הזקן הזה כבר זוכר את קיצו כי קרוב הוא, כבר מבין מבין כבר אחריתו, והוא שב אל ה', שב, ה' ירחם עליו. גם אדם כזה שהוא כבר מרגיש שכלו כוחותיו וזהו זהו זהו, עכשיו הוא חוזר בתשובה, גם מרחם עליו ה'. אבל מי שהוא זקן ולא חוזר בתשובה, העונש יכפל והמשטמה עליו תהיה רבה. כמו שאמרו חכמים בפסחים קי"ג, שלשה הקב"ה שונא אותם, אוי ואבוי, אתם יודעים מה זה שה' שונא מישהו? מה יעזור אמא שלך ואבא שלך אוהבים אותך וקנו לך ואוהבים אותך והצטלמו איתך ומה לא עשו איתך ובעבודה קיבלת עובד מצטיין וחרית, כל העולם אוהב אותך, אתה יודע מה, כל העולם, אבל ה' שונא אותך מה יעזור לך, אתה תגיע אליו והוא שונא אותך, אתה תחיה אצלו לנצח, והוא שונא אותך, מה שווה כל מה שעשית כל ימי חייך?

מי זה השלשה שה' שונא אותם? דל גאה. דל אז יש לזה שני פירושים לפחות, דל זה אדם תפרן וגאה, במה אתה מתגאה? מה יש לך שאתה מתגאה? דל גאה, דל בחכמה יעני חובלי, ומתגאה, כאילו החכם מכולם הוא מבין ויש לו טענות על כל החכמים והכל, והוא לא יודע גורנט את א', אפילו את התג של הא' הוא לא יודע למה זה להסביר למה זה. זה אחד שה' שונא אותו. שני זה עשיר מכחש, עשיר הקב"ה העשיר אותו, "לך ה' הגדולה העושר והכבוד", וה' העשיר אותו, וישמן ישורון ויבעט, וישכח הלא עשהו, שוכח לא מכיר את הקב"ה, מכחיש, מכחש, אני חכמתי תבונתי אני עשיתי את כל העושר הזה. ה' שונא אותו.

השלישי זקן מנאף, הקב"ה שונא ניאוף, שונא זימה, שונא עריות, עוד זקן ומנאף, אין לך יותר שנוא מזה אצל הקב"ה. אלה השלשה שה' שונאם.

ומן התמיהה והפליאה כי יעמוד אדם בחצי ימיו, ורואה שהימים הולכים ודלים, ומתחיל להרגיש את הריסות הבנין, פתאום פה נתקע לו פתאום פה כואב לו, פתאום הברכיים משמיעות קולות ,פתאום השיניים מקשקשות, פה נופל שם מתנדנד, כבר אומרים לו צריך פלטה, ואהיה הכל מתחיל להתפרק, מתחיל להחזיר ציוד. והבן אדם הזה כבר עומד בחצי ימיו רואה שהימים הולכים ודלים והריסות הבנין החלה, ויחסר המזג בטבע, כבר הוא בירטעד והוא כבר ככה מתקרר וכל דבר וזה, כבר נראה בו היבושת והקמטים שלו רבים, ימי כצל נטוי ועני כעשב איבש, כבר כמו רייחן אחרי שמשמשו אותו כבר הרבה וזהו כבר הוא הולך ככה ככה וכבר מבישריח זהו, כבר זהו, אחרי השבת כבר לא שווה כלום. איך טח מראות עיניו ומהשכיל לבבו, ולא יראה שהוא נוסע אל מקום בית עולמו הלוך ונסוע יומם ולילה. אז הקב"ה מוכן לקבל גם זקנים בתשובה, למה שהוא יקבל אותם? אה, עשית חיים על חשבוני, מרדת בי, עשית כל העבירות, כל הדברים הגרועים ביותר ופתאום אתה מרגיש שאתה כבר הולך להגיע אלי אז אתה חוזר בתשובה, מה היה צריך הקב"ה להגיד לו? חפש אותי בסיבוב.

אבל הקב"ה לא, מרחם עליו, רק תחזור, לא רוצה הקב"ה להרע לו, אבל אם הוא רשע גם הזקנה לא מועילה לעורר אותו, איי מה מחכה לו זה, יכפל ענשו.

אבל יש אנשים, אנשים רבים שיימנע מהם אור התשובה, למה? כי הם זכאים וטהורים בעיניהם, והם לא יתעשתו על תיקון מעשיהם, כי ידמו בנפשם שהם מתוקנים אבל הם בעצם חטאים לה' מאד. הלא כתוב בקהלת "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אפילו צדיק שהתורה קוראה לו צדיק, אי אפשר שלא יחטא. וחטא אחד שאדם חוטא בחייו אחד, זה חמור מאד. כל שכן אם הוא עובר חטאים רבים כל יום וכל השנים. חטא אחד.

דוד המלך על חטא אחד כל ימיו בכה, כל ימיו התייסר, כל ימיו וחטאתי לנגדי תמיד, כל ימיו, כל ימיו על חטא אחד. ויש בן אדם שחושב שהוא זך וטהור ואין לו מה לתקן, הוא מתוקן, והוא לא יודע שהוא חטא מה זה, חוטא שאין כדוגמתו. והאנשים ההם הם בוזים לדבר עוונות, לא ירגישו ולא יבינו למו, או הודיעו להם חטאתם ונשכח מהם אחרי כן, הם נחשבים כחולים שלא מרגישים בחולי, ולא חושבים על רפואה, ובגלל זה יכבד החולי תמיד עד שלא יוכל להירפא. יש אנשים שאומרים תשמע, יש חשש שיש לך סכרת, והבן אדם אומר עזוב, לא מעניין אותי אני לא עושה בדיקות ולא מטפס לי את היד כל היום, לא מעניין אותי, והסכרת מתפתחת והיא קטלנית, ואח"כ צריך להוריד לו את הרגליים והוא נהיה עיוור והולך לו הכליות והוא מת. למה? אני לא חולה, אני לא כלום, אני לא יכול בלי מתוקאני לא יכול זה אני לא יכול זה. הוא בריא. באמת הוא בריא הוא הולך רוקד נוסע הכל, אבל הסכרת אוכלת אותך מבפנים, החולי הוא לא מרגישים אותו. יש חולי אחר קוראים לו לחץ דם, לחץ דם גבוה קצת, לא צריך הרבה, קוראים לזה המוות השקט, זה הורג את האנשים, אומרים לו שמע, יש לך לחץ דם גבוה, אתה צריך לקחת כדורים, אתה צריך לטפל, לשים לב, להוריד במלח, לעשות פה שם, אני לא יכול אני אוהב צ'יפס עם מלח אני אוהב זה אוהב זה אוהב זה, לא מעניין אותי. ובסוף נהיה לו סתימה באחד הצינורות, אז או שעשו לו צינתור או יעשו לו מעקפים או יעקפו אותו לבית הקברות. למה הוא אומר אני בריא, מה זה קצת לחץ דם זה לא נורא, זה רק תשעים 140 זה כלום, כלום. הוא החליט שזה כלום. ככה אנשים מחליטים שהעוונות שלהם זה לא עוונות והלואי וכולם היו כמוני, תאמין לי אני אדם ישר ואני אומר לך בפרצוף, כן אני לא שומר מצוות אז מה, אבל אני אדם ישר אני אדם טוב אני זה אני זה אני זה, טוב חרות חלק. אם בשכונה היו אנשים שידונו אותך בסוף יכול להיות שאתה תסתדר יקנו לך מצבה יפה יתנו לך פרחים ליד המצבה, אבל אתה עולה לדין אצל הקב"ה, אתה היית עבריין, עבריין, שאין כדוגמתו, הוא לא נותן על ליבו בכלל, הוא לא חושב על זה בכלל.

והם לא חפצים לדעת ולא רוצים לשמוע ולא רוצים להבין, ולכן הם לא הולכים לשמוע דרשות, הם לא באו היום, הם ראו את המודעות אבל הם לא באו, למה הם לא באו? כי לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך. מה יש לי לשמוע עם כל הזמן מדברים אותו דבר, תורה תלמד, תזה מה הם מחדשים, אני כבר שמעתי בגן. הוא לא רוצה להשתנות, הוא רוצה להשאר כמו שהוא, אין שום בעיה, אתה לא עושה לי טובה, אתה לא עובד אצלי, אני לא מחייב אותך בכלום, אבל יש לך אבא שמחכה לך שתחזור אליו, לא  תחזור אליו - הוא יחזיר אותך אליו, אבל הוא יטפל בך לפי הדין, אין, אלהי המשפט הוא, אין שמה רחמים, בעולם האמת אין רחמים, רק בעולם הזה יש רחמים. מי שהספיק פה לנצל את הרחמים והחסד של הקב"ה ע"י התשובה יכול לנקות את עצמו מכל הצרות שמחכות לו, אם לא שמה אין פירור של רחמים, אין גרם אחד של רחמים, הכל דין, הכל דין.

אבל צדיקים וישרים בליבותם הם שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם וינהמו על חטאיהם כנהמת ים, ועל מה שקצור קצרה ידם בעבודת ה' כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות, כענין שאמרו רז"ל, ויתר הקב"ה על עבודה זרה, על גילוי עריות, על שפיכות דמים, ולא ויתר לעוון ביטול תורה. אתם שומעים מה זה ביטול תורה, שה' מוכן לוותר על שלש עבירות הכי חמורות שיש שעליהם אנחנו מצווים יהרג ואל יעבור, אם יבוא אדם יגיד לך תשתחוה לפסל, אם לא אני אהרוג אותך, אתה צריך למות ולא להשתחוות, יגיד לך תעבור איסור עריות, אתה צריך למות ולא לעבור. אם יאמר לך תהרוג את חברך אם לא אני יהרוג אותך, אתה צריך למות ולא להרוג את חברך. אומר הקב"ה על כל זה אני מוכן לוותר על ביטול תורה אני לא מוכן לוותר. מה זה ביטול תורה? כל זמן שיש לך ללמוד ואתה לא לומד אתה מבזה את ה'. את דבר ה' בזה, אתה מבזה אותו.

אדם צריך לנצל את זמנו ועיתותיו ללמוד תורה "והגית בו יומם ולילה" אנשים התרגלו שאם הם לומדים שעה ביום אז זה יפה מאד, כל הכבוד להם, אבל הם לא מבינים שאדם מחויב כל הזמן, אסור לבטל תורה. עכשיו אם אתה תופס עיתון ואתה קורא עיתון במקום תורה, ה' יאמר לך תגיד לי, נתתי לך תורה שכל מילה שאתה לומד אתה מקבל תרי"ג מצוות, ואתה יכול לעשות מיליונים של מצוות כל שעה, ומה עשית עבירות, קראת עיתון, בטלת תורה, ביזית אותי, ובחרת ברכילות בלשון הרע בהוצאת דיבה בכל שאר הדברים שיוצא ממוחותיהם הקודחים של כמה לבלרים, זה העדפת עלי? מה תענה לו? ישבת מול הטמבלויזיה וראית את כל האיסורים שיש, במקום ללמוד תורה, מה תענה לו? התורה לא עניינה אותי זה כן ענין אותי? התרה לא עניינה אותי זה כן הצחיק אותי? בתורה לא ראיתי בחורות שמה ראיתי בחורות, מה תגיד לו? מה תגיד לו?

ויש אנשים שמלאו רע שעיקר מחשבותיהם ומעשיהם זה רק על חפצי גופם והבלי זמנם, אבל בסוד היראה, יראת אלקים לא תבוא נפשם, ולא נותנים חלק לתורה בדבריהם, והם כבר לא חושבים חשבון נפשם שבעצם הם כל יום מתקרבים לבית קברות, כי גוי אובד עצות המה. ואמרו רז"ל במשנה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, כבר הוא מתכופף, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם, למה סיפרו לנו את זה חכמים? כוונתם היתה בדברים האלה להזהיר אותנו על התשובה, שאדם יחשוב על קיצו כי כבר הגיעו ימי הזקנה, ואם לא זכה לעשות תשובה בימי בחורותיו וכבר קרבה לבוא עיתו, די, תעזוב את חפצי הגוף והתאוות ותקן את נפשך, הגיעו ימי השיבה. תגרש מהלב את ענין העולם הזה כי עוד מעט אתה מגיע לעולם שאין בו כלום מזה. ולפי מיעוט השנים ימעיט בעסק העולם ויתייחד תמיד להתבונן ביראת ה', יחשוב מחשבות עם נפשו ולתקן את מידותיו ולבקש תורה ומצוות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח, יש אומרים שהכוונה בן תשעים לשוח - מלשון ישפוך שיחו, כמו לשוח בשדה שפירשו חכמים שיצחק תיקן את תפילת המנחה, יצא יצחק לשוח בשדה, כי אחרי שהגיע לתשעים אז כבר ראוי שכל העסק שלו יהיה רק תפילות ותהילות לה' ולשיח בנפלאותיו, ודיבר שלמה המלך ע"ה בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת ה' יתברך, לכן אמר קהלת בבוקר, כשאתה צעיר, זרע את זרעך ולערב כשתהיה זקן אל תנח ידיך, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. אז ממשיל שלמה המלך ע"ה את ימי הילדות והשחרות לבוקר, ואת ימי הזקנה לערב, ואת הזרע דרך משל לבנים ותלמידים, או כמו שאמרו חכמים, נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו, כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצוות יותר מבני הנעורים. וכן יכול להיות שהתלמידים שיעמיד בזקנותו יצליחו יותר מן הראשונים, או יהיו כאחד טובים גם אלה וגם אלה.

אחרי כן אמר שלמה המלך, ומתוק האור וטוב לעיניים לראות השמש, חזר לדבר על ימי הזקנה, שהמשיל אותם לערב, ומפני כי הזקן לא יטעם כבר את מה שהוא אוכל ואת מה שהוא שותה, כדברי ברזילי הגלעדי, אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו כי קוצר הנפש מונע ממלאכת שמים, ויערב לו אור השמש ואל תקצר נפשו עליו, כי קוצר הנפש מונע ממלאכת שמים, ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החושך הבאים, עוד מעט הם יגיעו. כאשר מזכיר במקרא למטה מזה, כי אם שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך, כי הרבה יהיו, כל שבהבל, גם אם אדם יזקין מאד, אל יהי על עצמו למשא, אלא בכל שנותיו ישמע שלא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות חלילה מעבודת הבורא, ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו. אז לא יוכל לעבוד עבודה, כמו שכתוב בתהילים בשאול מי יודה לך, אדם יכנס לקבר הוא כבר יכול להודות לה'? נגמר. והצדיקים, הצדיקים אבל מתגברים בזקנתם, ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל בשבת קנ"ב, תלמידי חכמים כל זמן שהם מזקינים חכמה מתוספת בהם, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה', הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם גדלים בבתי מדרש מבחוריהם, כתמר שיפרח כמו ארז שגדל בלבנון. שתולים בבית ה' אלו תינוקות, אמרו חכמים, על דרך מה שכתוב "אשר בנינו כנטיעים מגודלים מנעוריהם", ואחרי זה מה אמר? בדבר הזה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם, אבל הצדיקים ינובון בשיבה, עוד יניבו פירות. וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך, זה דרכם של הצדיקים בזקנותם.

הדרך השלישית שגורמת לאדם לחזור בתשובה זה כמו הערב, כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, יקשיב וישמע ויכנע, ויחזור בתשובה, ויקבל בליבו כל דברי התוכחות, ולא יגרע דבר מדברי החכמים המוכיחים, דהיינו לא יחסיר דבר מדבריהם ויעשה כמו שהם אומרים, והנה אדם כזה הערב ברגע קטן יצא מאפילה לאור גדול, כי את אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב בתשובה ויקבל ביום שמעו עכשיו את דברי המוכיח ויקיים עליו להיותו ככל אשר יורוהו תופסי התורה מן היום הזה והלאה, להזהר כאשר יזהירו יודעי בינה לעיתים, מה קרה, באותו רגע עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר, בשמים זה כבר מישהו אחר, זה כמו תינוק שנולד עכשיו מחדש בלי עבר רע, ברגע אחד יוצא מאפילה לאורה.

ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו לעשות, קנה לנפשו זכות ושכר, שימו לב, על כל המצוות והמוסרים. ואשריו כי צידק נפשו בשעה קלה.

כך אמרו רז"ל, וילכו ויעשו בני ישראל. וכי מיד הם עשו? והלא לא עשו עד ארבעה עשר לחודש, אלא כיון שקיבלו עליהם לעשות מעלה עליהם הכתוב, התורה כותבת מפורש כאילו עשו מיד. והמשנה באבות דרבי נתן פרק כ"ב אומרת, כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, שנאמר "נעשה ונשמע", ביאור הדבר, כי האיש אשר קיבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו, ועל פי המשפט אשר יאמרו לו יושבים על המשפט, יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצוות, על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ויבן להם, ועל הדברים אשר לא גילו אזנו עליהם גם, גם מה שהוא עוד לא שמע, צדק לבש, וקנה זכות על הנגלות אליו וגם על כל הנעלם מעיניו, מה שכל המצוות שהוא עוד לא יודע אפילו, ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו.

נמצא האיש הזה מעשיו מרובים מחכמתו, למה? כי הוא עוד לא יודע את הדברים אפילו, הוא כבר מקבל שכרו איתו. כמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע, הקדימו לקבל עליהם את המעשים על נפשם לפני ששמעו בכלל מה התורה מחייבת.

אתם שומעים מה אפשר להרויח ברגע אחד הערב? יומיים לפני יום כיפור, אם אדם מקבל על עצמו להשתנות, לחזור בתשובה לפני ה', ברגע זה הופך להיות אדם חדש, כתינוק שנולד, וכל שכר התורה והמצוות הוא כבר מקבל, כשהוא קיבל באמת להשתנות לחלוטין. האדם הזה כבר אם הוא יפטר עוד עשר דקות - הוא בן העולם הבא, זוכה לגן עדן, בעל תשובה מסודר לגמרי, כמו רבי אלעזר בן דורדיא,ברגע שהוא בכה, התחרט אחרי העבירות הכי חמורות שיכולות להיות, ומת תוך כדי תשובה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה לו אשריך רבי, היה עבריין גדול, רבי אלעזר בן דורדיא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. בלי משפט ובלי דין, בלי משפט ובלי דין, ישר לעולם הבא. נו, מי  טיפש לאבד הזדמנות כזאת ואפשרות כזאת, זה מי ששומע למוכיחים ועושה את המעשים כמו שאמרנו. אבל מי שלא מתעורר לכל המוכיחים, היה פה בהרצאה ולא התעורר, נכפל עוונו. כי הזהירו אותו והקשה את ליבו ולא נזהר. על זה אמר שלמה המלך, "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".

יש בקהל מן הסתם מבינים, ויש בקהל מן הסתם כסילים, תמיד יש כאלה, אצל המבין הוא כבר ניחת, פוחד מהגערה, הוא שומע איך הקב"ה כועס על מי שלא שומע לו והכל, זה מספיק לו, הגערה הזאת הוא כבר ניחת, אומר די די די די, אני חוזר בי, זהו, אבל אצלו הגערה פעלה על נפשו של המבין מה שמאה מכות יתנו בשוט על הכסיל ולא יבין. אם ה' יתן לו חלע ועוד אחד ועוד אחד, מאה מכות, הוא לא יבין. תחת גערה במבין יותר מהכות כסיל מאה.

אדם כזה שהוא כסיל מרי יבקש, רע, ומלאך אכזרי ישולח בו, פירוש האיש הרע לא יכנע לכל המוכיחים, יבקש להמרות את דברי ה', ובמקום שהוא יהיה ניחת מדברי המלאך המוכיח, מי שמוכיח את בני אדם הוא נקרא מלאך, אז במקום המלאך שהוכיח אותו להצילו מרדת שחת, מלאך אכזרי ישולח בו. מידה כנגד מידה. כי המוכיחים נקראו מלאכים, שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו". המוכיח גם נקרא נביא, נביא זה מלשון ניב שפתיים, שהשפתיים שלו מניבות פירות, כי הוא משפיע על האנשים. זה נקרא נביא, תפקידו של הנביא שבדבריו יניב פירות שיחזרו אנשים בתשובה.

עכשיו, עוד אמר שלמה המלך, מוסר רע לעוזב אורח שונא  תוכחת ימות", אמת כי ראוי מוסר רע למי שעוזב אורח ועובר על דברי תורה, אבל יש תקוה כי ייווסר יסורים וישוב מדרכו הרעה. מי רע ממנו? מי יותר גרוע ממנו? שונא תוכחות, כי אין לו תקוה ותקנה גם אם ייסר אותו ה' ביסורים רעים, אלא אחת דתו למות. שונא תוכחות דתו למות. כי העובר עבירה אז תוקפת אותו תאוה, והיצר פיתה אותו, ויתכן שהוא לא רוצה לעבור, הנפש מרה לו, למה לא עצרתי כח מפני יצרי, אבל בסוף הוא יתבייש, ויכסוף לתוכחה, ויקבל מוסר, זה לא אומר שאם הוא נכשל בעבירה הוא לא ירצה לשמוע תוכחה ויקבל מוסר, אבל שונא תוכחות הוא כבר נואש מנפשו, ושנאת התוכחה תהיה לו לעדה שהוא שונא את דברי ה'. הוא לא שונא את דברי המוכיח, הוא שונא את דברי ה'.

אז רואים כמה זה חמור מאד, שאם בן אדם באים מוכיחים אותו, באים מסבירים לו, נותנים לו דיסקים, נותנים לו קלטות, אומרים לו קרה פה קרה שם שמע פה שמע שם והוא לא רוצה לשמוע, עשה לי טובה, אל תדבר איתי עם דברים כאלה, זה מכניס אותי לבלבלה אני לא רוצה לשמוע, זה נקרא שונא תוכחות, זה הדין של המסכן האומלל הזה. אתה עוצר מעצמך את ההזדמנות של חייך לחזור, זה העונש הכי גדול, מי שהקב"ה לא נותן לו לחזור בתשובה זה העונש הכי גדול שיכול להיות. לפרעה אומר הרמב"ם ה' כבר לא נתן לו לחזור בתשובה, אבל פה לא ה' עושה, אתה עושה לעצמך, אתה לא רוצה לשמוע תוכחת.

אם יעירו לבן אדם על איזה דבר שהוא מפסיד כסף, הוא מוכן לשמוע ויגיד תודה. אם יגידו שהתבלבלת בחשבון - תודה רבה לך, תודה רבה לך שהצלת אותי, באמת היה לי פה טעות אלף שקל הייתי מפסיד, תודה רבה לך. אם אני בא ואומר לו אתה תפסיד את העולם הבא שלך, בא הנה אתה, אל תאיים, אל תפחיד, אל תזה, הוא לא רוצה לשמוע, אבל מה עשיתי, לקחתי לך כסף על זה? אמרתי לך תפקח עיניים לבד, תפתח לבד תקרא לבד תתבונן, מה עשיתי לך עוון? אחד אני עוצר אותו אומר לו סליחה יש לך פה כתם מאחורה שומני, איפה איפה הוא מסתכל ישר מותח את החולצה הכל, אומר או, תודה רבה, תודה רבה, שם ישר ז'קט על זה משהו העיקר לכסות מבסוט הולך. אומר תודה רבה תודה רבה. אתה אומר עשית עוון עכשיו דיברת בקדיש, מי אתה שתגיד לי אם אני מדבר בקדיש, מה אכפת לך אם אני מדבר בקדיש, אתה בחיים שלך לא דברת בקדיש? למה? למה בדברים שמעירים לך על הנפש לטובתך שזה הדבר הכי חשוב, יש שומן אין שומן, מה לא תגיע הביתה? תגיע הביתה, אבל יש עבירה, לא תגיע לגן עדן, תגיע לגיהינום! לא, אל תגיד לי. נו, מישהו יכול להסביר לי את זה? חכם אוהב תוכחות, כי הוא מבין שזה חייו, זה חיי נצח, אוי ואבוי לאבד חיי נצח בשביל טעות.

עוד אמר שלמה המלך ע"ה, "מאור עינים משמח לב שמועה טובה תדשן עצם אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין", יש לכל חכם לב לדעת, כי לא יתכן שחיבר שלמה המלך ע"ה דברים בטלים כאלה חינם בתוך דברי מוסר ויראת ה', והרי העיד עליו הכתוב "ויחכם מכל האדם", אז מה פשר הפסוק הזה שהוא אומר? "מאור עיניים ישמח לב", העין זה אבר נכבד מאד, רואים בה את המאורות המשמחים את הלב, אבל נכבדה ממנו מן העין - האוזן, כי באוזן שומעים שמועה טובה שמדשנת את העצם. שאין בו ההרגשה, והעצם לא תדושן במאור עיניים בלתי בתענוג יתר. ז"א יש שבח יותר גדול באזניים מאשר בעיניים.

וכן אמרו ז"ל בבבא קמא פ"ה כי האוזן נכבדת משאר האיברים, למה? כי הדין אומר, אם אחד סימא את עינו של חברו, כמה הוא צריך לשלם לו? דמי עינו, שמין כמה שווה העין, אומרים נגיד מאה אלף שקל - קח מאה אלף שקל שלום. חרשו נ ותן לו דמי כולו, מי שגרם לאדם להיות חרש זה לא נותן לו דמי אבר אחד אלא דמי כולו. והן האדם חייב לעבוד את ה' יתברך בכל איבריו, ביצוריו כולם כי לעבודתו  יצרם, כמו שכתוב במשלי "כל פועל ה' למענהו", אף כי באיברים הנכבדים אשר יצר בו נתחייב כל אדם לעבוד את היוצר, בשביל מה נתנו לך את כל האיברים? העונש הגדול מאד מאד אם יפריע את האיברים ממעשי מצוותיו ועבודה לא יעבוד בהם, ז"א אם הוא לא ישתמש באיברים לעבוד את ה' כמו שצריך, ולא כגמול עלי משיב, כי ה' היטיב עמו ושנתן לו חושים נכבדים, וזה טובה עצומה, וכבוד והדר עיטר אותו בהם, על כן הקדים להזכיר אחת ממעלות האוזן, בעבור הראותך גודל חובת העבודה באוזן, ואח"כ ביאר לך כי תהיה עבודת האוזן לשמוע אל התוכחות, אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, אז מה גילה לנו שלמה המלך? מאור עיניים ישמח לב, העיניים שלך חשובות מאד, אבל שמועה טובה תדשן עצם, האזניים חשובות יותר, והאוזן, השיא שלה זה שהיא שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, ז"א היא ראויה לשכון בין החכמים, מאחר והוא מקשיב לתוכחות שלהם.

אמרו רבותינו ז"ל, נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו, צריך רטיה ותחבושת על כל אבר מאיבריו ועצם מעצמיו, אבל החוטא שחטא בכל איבריו ונחשב כאילו רבתה מכה באיבריו כולם, מכף רגלו ועד קדקדו, מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, והנה הקב"ה מרפא את כל האיברים ברטיה אחת, וזוהי שמיעת האוזן. אתם שומעים? הגוף של הבן אדם צריך לקבל מכות, מחלות, יסורים, כל הגוף בגלל העבירות שלו, אומר הקב"ה יש לי אבר אחד, אם תשתמש בו כמו שאני אומר את כל הגוף שלך אני מרפא בבת אחת, אחד שנופל מהגג שבר את היד, נפצע בזה, התעקם לו הלחי, בראש יש לו פתחים, ברגליים יש לו שברים, צריך לגבס אותו, צריך לחבוש אותו, מה צריך לעשות לו הוא ייראה כמו מומיה, אין ברירה, אבל הקב"ה אומר לא, אני לא כמו בית חולים ולא קופת חולים ולא מגן דוד, ולא הצלה ולא חרית, אני אומר לך תשמע, יש לך אוזן? הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם, אני מרפא לך את כל האיברים רק תשמע לי, הנה היה עכשיו דרשה, אם שמעתם לי כל הגוף שהיה צריך להיות בגיהיני גיהינום, אני עכשיו פותר לכם את הכל ואתם נהיים בריאים. תינוק שנולד. יש איבר יותר מכובד מזה? אומר הקב"ה הטו אזנכם ולכו אלי על ידי זה שאתם מטים אזנכם ושומעים דברי תורה והולכים אלי, שמעו - בשמיעה הזאת תחי נפשכם, לא יאונה לכם כל רע. נו מה, מה עוד מתנות אתם רוצים נתן לנו זה ונתן לנו הקב"ה שתי אזניים, לא אחת.

 יש עוד דרך לשוב בתשובה, זה לא רק לשמוע את התוכחות ולא רק היסורים ולא כל מה שאמרנו, אם אדם הוגה בתורת ה' וקורא בדברי הנביאים והכתובים, ומבין את נועם המוסרים, שהמוסר זה נעים כי הוא מציל אותך, ויראה את האזהרות והעונשים, אז יחרד לדברים ויכין את ליבו להיטיב את דרכיו ומעלליו, מי רוצה להסתבך עם הקב"ה חלילה כשה' רוצה רק להיטיב לו? ואז הוא יתרצה אל ה', וה' אומר כך: ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, אפילו שאתה במצב עני בתורה ובמצוות נכה רוח מדוכא בעל יסורים והכל, אבל אני מביט אליך, אתה חרד על דברי. כמו שכתוב בענין יאשיהו, "ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו", ז"א מי ששומע את התורה ורואה מה כתוב אז הוא מבין כמה הו אלא בסדר או רחוק, הוא קורע את בגדיו איפה התרחקתי ברחתי מה' במקום להתקרב אל המטיב הגדול.

ועוד כתוב בנחמיה, כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה, ואשר לא שת ליבו אל דברי ה', מה יקרה איתו אחד שלא שם על ליבו דברי ה', יכבד פשעו עליו כענין שנאמר בירמיה, "ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם", ואמרו רז"ל בירושלמי ברכות, כל הלומד ואינו מקיים נח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, שמעתם? אחד למד ולא מקיים את מה שלמד, כשהיה עובר בבטן עדיף שהיתה נהפכת השליה חונקת אותו ולא יצא חי, למה שיצא חי ויתחייב וילך לגיהינום? ככה הוא לפחות לא התחייב, עדיף שלא ייוולד.

ונאמר בהושע, אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו לו, כתבתי כל כך הרבה תורה, תרי"ג מצוות, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, אומר זה אתה תעשה זה תעשה זה תעשה זה תעשה יותר זה אתה אוהב יותר זה ככה.... תרבה מצוות, כמה שיותר אני עושה לך, בשביל מה? שתהיה עשיר גדול, נותן לך כל כך הרבה הזדמנויות להרויח, וזה נחשב לו כמו זר.

וירמיה אומר "איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' איתנו אכן הנה לשקר עשו עת שקר סופרים", כשלא מקיים את רצון ה' על פי מה שכתוב בספר ה' ירחם.

עכשיו הדרך החמישית, יש לנו רק עוד שתי דרכים לסיים, הדרך החמישית שאדם יחזור ויתעורר בתשובה זה בעשרת ימי תשובה, עכשיו. הירא את דבר ה' ליבו יחיל בקרבו, בדעתו כשהוא יודע שכל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלקים יביא במשפט על כל מעשה על כל נעלם, אם טוב ואם רע, כי אדם נידון בראש השנה, אבל גזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים, ובעת שידע האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו, ישאל מה עושים, מה אני אגיד מה זה מי עו"ד שלי מה יגיד לי, ולא  תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל להתעסק ביתר חפציו, יש לו זמן עכשיו, המשפט עוד מעט, יכול לגזור עליו תליה בככר העיר. יגידו לו אבל שמע, הכרם שלך מוזנח, לא מעניין אותו, כלום לא לפקח ולא לשדד אדמתו ולא יפנה דרך כרמים, ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. זה כל בן אדם נורמלי עושה ככה, לכן מה נואלו, נואלו זה נטפשו, טיפשים, לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב, בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, והם לא יודעים מה יצא במשפטם. הלא להגותם יהגה ליבם ביום שידובר בם, כמו שכתוב "מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה" וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו, ולהיות רעיוניו ניחתים, ולקבוע ביום ובלילה עיתים, להתבודד בחדריו לחפש דרכיו ולחקור, לקדם אשמורות בסליחות, להתעסק בדרכי התשובה, בכשרון המעשה איך להכשיר את מעשיו, לשפוך שיח לפני ה', לשאת רינה ותפילה, להפיל תחינה. והעת היא עת רצון בעשרת ימי תשובה והתפילה נשמעת בה, כמו שכתוב "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך", ואמרו רז"ל, איי כמה שניסו ומנסים להצילנו, "דרשו ה' בהמצאו", אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הקב"ה ממציא את עצמו אלינו, יורד מהעולמות העליונים להמציא לנו תשובה. בשאר ימים יכול להיות שיש אנשים שהקב"ה לא יסייע להם לעשות תשובה, רשעים הקב"ה לא עוזר להם לעשות תשובה, אם הם יעשו תשובה לבד אז אם הם יעלו ויעלו יעלו בסוף הוא יעזור להם, אבל הוא לא מסיים להם מהתחלה. צדיקים הוא מסייע להם, הבא ליטהר מסייעין לו, אבל בימים האלה גם לרשעים הקב"ה ממציא את עצמו, בואו, אני פה, תושיטו יד אני מושיט לכם יד, תושיטו יד. אני ארים לכם, לא מסתכלים.

מצות עשה מן התורה להעיר אדם רוחו לחזור בתושבה ביום הכיפורים, שנאמר "מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, על כן מזהיר אותנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו ואז יכפר עלינו לטהר אותנו. כמה הזדמנויות נותן לנו הקב"ה.

והחשבון האחרון, הסיבה השישית, הדרך השישית שאדם יחזור בתשובה, שכל עת יכון לקראת אלקיו, תמיד צריך להיות מוכן שה' יאסוף אותך בן רגע, כי לא ידע האדם את עתו, על כן כליותיו ישתונן ובצדקה יכונן, להשיב רוחו בטהרה אל האלקים אשר נתנה. הוא הביא לך אותה נשמה שנפחת בי טהורה היא, אל תחזיר לו אותה מטונפת. שאלתם כלי פעם ממישהו? אחת הנשים לקחה פעם סירה מהשכנה? החזירה לה את זה עם כל הלכלוך? עם כל התבשיל למטה עם כל הפיח  מלמטה? מי יעלה בדעתו להחזיר כלי כזה שאול? ה' נתן לך נשמה טהורה אתה מחזיר לו אותה מטונפת כולה מלאה בוץ ורפש וטיט של עבירות? אז אדם צריך להשיב רוחו בטהרה אל האלקים אשר נתנה, ויחפש דרכיו מעלליו בכל יום ויפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם, כל דבר עשיתי טוב או לא עשיתי טוב, אני עושה טוב, אני הולך לעשות טוב, כל דבר יברר ויבדוק.

נשים מכינות איזה תבשיל או איזה תפריט, היא לא זוכרת כמה צריך לשים בדיוק כמה מלח כמה זה, ישר היא מרימה טלפון, תגידי לי כמה זה בסוף? כמה שמים שמה מלח? כמה שמים ויטה? כמה שמים זה? היא לא רוצה להתבלבל, היא יודעת שהתבשיל יהיה לא טוב, בסוף בעלה והילדים יגידו מה זה הכל מר, אין טעם, היא לא רוצה שיגידו לה זה לא טעים, אז היא מדקדקת, למה לא מדקדקים במצוות? בסוף יגידו גם המצוות שעשית על הפנים, איזה תרכיז עשית מכל זה, מה עשיתו, איזה מיקס, מאיפה הבאת את התפריט הזה? יש הלכה כתוב איך מקיימים את המצוה, מה אתה עושה מה שאתה רוצה?

אמרו רז"ל, רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, נו אז ברוך ה' אפשר לחיות שבעים שנה שמונים שנה וביום האחרון לפני זה למות, לפני שמתים נחזור בתשובה. אמרו לו תלמידיו, רבינו, וכי אדם יודע באיזה יום ימות? אמר להם כל שכן,  ישוב היום שמא ימות מחר ונמצאו כל ימיו בתשובה, כיון שאתה לא יודע אם מחר תחיה אז תשוב היום, ומחר אתה יודע אם מחר תחיה? לא, אז תשוב גם מחר, וככה ישוב כל ימיו בתשובה, מי יודע מתי הוא ילך? כל יום אתם שומעים תאונה אחד מת שתיים מתו זה פיגוע שמה בקבוק תבערה שמה ככה שמה ככה, כל יום, זה מחלה זה חידק זה וירוס זה פה זה שם כל יום, אדם יודע מה עיתו? מאיפה יודע מה עיתו?

ואומר שלמה המלך החכם מכל אדם בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר, מה זה לבנים? לובן הבגדים זה משל על נקיות הנפש בתשובה, ושמן על ראשך אל יחסר הכוונה למעשים טובים ושם טוב. אה.

בענין הזה אמרו משל, משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת, ותשם בפוך עיניה, ובעלה עובר ארחות ימים, ותאמר לה השכנות, הלא בעלך הלך בדרך למרחוק, ועל מה זה לשוא  תתייפי? אמרה להם בעלי מלח הוא, אולי יהפוך רוח ים וקל מהרה יבוא וימצאני והנני מקושטת. אני יודעת, מלח תלוי בים יש סערה אין סערה גלים פה שם, פתאום הוא יופיע, מלח אין לו זמן מדויק, אז אני מחכה לו מקושטת שיבוא וימצא אותי מקושטת.

ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו, איך ידאג לבבו, ויירא ורעד יבוא בו ביום המוות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון, ואיך יתוודה בעת מותו בלב נשבר, תחשוב מה יקרה ביום האחרון, וככה יעשה כל הימים, יתוודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו.

ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, כי אולי יגיע תור מותו, ושלא יחסרו לו המצוות ההן. ואמרו רז"ל, כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא את אותה מצוה, וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאילו ביטל כל התורה כולה.

אבל יש אנשים שלא מרגישים בענין המוות לעשות צידה לדרך ולתקן את המעשים, ולא יעלו על ליבם שהם ימותו עד שיבוא המוות לפתחם, והם נמשלים כבהמות, שלא מרגישים בענין המוות עד יום הטביחה, כמו שנאמר בתהילים "כצאן שתו נפשם לשאול מוות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם לבלות שאול מזבול לו", פירוש, כצאן שתו נפשם לשאול כי לא ירגישו בענין מותם עד בואו פתאום, מוות ירעם, אין מוות הרשעים כמות הבהמות, מות הבהמות זה פעם אחת, אבל הרשעים מוות יראה בהם בכל יום, ירעו בשן וגלעד, כי נפש הרשעים ההשחתה וההפסד ידבקו בם בכל עת עד אשר תשחת ותבלה ותאבד, אתם יודעים, בן אדם שעבר נגיד על כמה כריתות, חי עם אשה באיסור נדה, לא שמרו טהרה, כל פעם זה כרת רח"ל, אז הוא צריך למות, הוא צריך למות אבל הוא לא מת, הב"ה השאיר אותו  מסבות כלשהן, אבל כמה פעמים הוא עבר על כרת? נגיד אלף פעם, הוא יצטרך למות אח"כ אלף פעם בעולם האמת, או שיצטרך להתגלגל לעולם הזה אלף פעם על כל כרת, יש שיתגלגל בעלים בעץ עד שיכרת כמו בשלכת, ויסבול החום, ויסבול הקור, וירגיש הכל, והוא יהיה תקוע שמה עד שיכרת מן האילן ויחזור ועוד גלגול, וכן הלאה, זה רק על איסור אחד מסוג אחד. ואם הוא צריך כמה פעמים, לכן בהמה מתה פעם אחת, אבל הרשעים כמספר הפעמים שהם התחייבו מיתה.

וירדו בם ישרים לבוקר, המשיל את זמן תחית המתים לבוקר שאדם יעור בו משנתו, כענין שנאמר בדניאל, "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" כי אז ירדו הרשעים ברשעים, מלשון לרדות בהם, כמו שכתוב במלאכי בעשותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליהם, אתם יודעים מ הזה, הרשעים יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שטיח מאפר של רשעים.

ואמרו רז"ל בענין יום הדין, בתחיית המתים, לאחר שנים עשר חודש גופם כלה ונשמתם נשרפת ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר "ועשותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וצורם לבלות שאול, צורם הכוונה צורתם היא תבלה שאול, כתבונם עצבים כתבונתם, והנפש תקרא צורת האדם, ויש הדוברים על הנפש שאמרו בגדר הנפש שהיא צורה עיקרית, וביאור הענין כי נפש הרשע יבלה שאול אותה, ואם מזבול לו אבל היא היתה נפש מן העליונים, כמו שכתוב "מזבול קודשך" והרשע סיבב בחטאותיו ועלה לנפשו נפש היקרה והעליונה שהיא מזבול לו, לבלות אותה בלאי, בשאול מטה בגיהינום, וכמה קשה המוות למי שלא הפריד את התאוות של העולם הזה מנפשו עד אשר יפרידנה המוות, זה נקרא חיבוט הקבר, הנשמה לא רוצה להתנתק מהגוף מרוב שהיא היתה תאוה להיות איתו ביחד, ויכול לסבול ימים שמכים אותו מכות אש, בשביל שייפרד ולא נפרד. למה? כי הוא קשור לתאוות העולם הזה.

אמרו רבותינו ז"ל במסכת דרך ארץ, רצונך שלא תמות, הנה יש פטנט לא למות, תלמדו עכשיו, מות עד שלא תמות. ביאור הענין, מי שרוצה יהיה לו יום המוות חיי עד, כעובר מחדר לחדר, ידבר אל ליבו עכשיו בחייו, אחרי שסופו לעזוב את האדמה ולהניח פה את כל חפצי הגוף באחריתו הוא יסטמם ויטשם ויעזבם בחיים לאחרים, ולא ישתמש באדמה רק לעבודת הבורא יתעלה, אז יהיה לו יום המוות לחיים שאין להם הפסק, מה פירוש? רצונך שלא תמות - מות, מות, עכשיו תמות, מה זה מות? תמית את כל התאוות שלך ואת כל ההתקשרות שלך לעולם הזה, עד שלא תמות - לא תרגיש שעזבת שום מקום כי היית רוחני, היית כבר רוחני פה, אז לא תרגיש מיתה, הפרדות מן הגוף כי אתה נפרדת ממנו בחייך, היית רוחני והגוף זה היה פיג'מה, זה הכל. אבל לא הפיג'מה אמרה לך איך לחיות, אתה השתמשת בגוף רק לעשות את רצון הבורא יתברך, זה הכל, ממילא אתה לא דבוק אליו, לא קשור אליו, תמיד היה מחשבתך בעליונים, ממילא אתה לא תמות בכלל, אין מיתה, אין מיתה ברוחניות, יש מיתה בחומר. אז לכן אם רצונך שלא תמות - לא תרגיש מוות, לא חיבוט הקבר, כתוב שהנשמה של הצדיקים היא יוצאת כמו שערה מתוך חלב, אין שום חיכוך, בקלות זה יוצא, אבל נשמת הרשע זה כמו צמר גפן מתוך קוצים, זה נתקע ונתלש וחלק נשאר, ככה אדם קשור עדיין עם הנשמה שלו לגוף לקבר, הוא עדיין קשור וזה יסורים איומים, יסורים איומים. לכן מי שרוצה לא למות שימית את התאוות כבר עכשיו.

אומר לנו אבל סוד גדול רבינו יונה, דע, כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, רשעים רוצים רק עולם הזה, תן לנו לאכול לשתות לטייל, כל המחשבות שלהם זה רק זה, דע כי נפש הרשע אשר תאוותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא, אין לו שום תאוה לעבוד את הבורא בכלל, ונבדלת משורשיה, השורש שלנו הוא רוחני מתחת כסא הכבוד, והיא נבדלת מהשורשים, מה יקרה איתו? תרד במותו למטה, לארץ אל מקום תאוותה, ותהיה תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות, אז הוא ירד לגיהינום, הוא לא יעלה למעלה לעולם העליון, כי תאוותה למטה, והיא נמשכת כמו שזורקים אבן למעלה יורדת למטה, ככה הנפש של הרשע. אבל מה יקרה קודם? יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול, גן עדן בגיהינום, ואיך יעלו אותה לשמה, כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע, ואחרי עלותה למרום היא תרד בטבעה למטה לארץ, כאשר האבן נופלת וחוזרת לארץ אחרי הזריקה, שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך", אביגיל אמרה לדוד המלך, אתה הנפש שלך היא תהיה צרורה בצרור החיים, את ה' אלקיך, ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, אבל מי שהם אויבים שלך ואויבי ה', אלה יהיה להם כף הקלע.

ואמרו רבותינו ז"ל, בקהלת רבה, אחת נשמתם של צדיקים ואחת נשמתם של רשעים עולות למעלה ונידונות שם. נשמותיהם של צדיקים זוכות בדין וגנוזות תחת כסא הכבוד, ונשמותיהם של רשעים חוזרות ויורדות ומטורפות לארץ. שנאמר "ואת נפש אויביך יקלענה ה' בכף הקלע". ונאמר "במות אדם רשע תאבד תקוה, כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע, זה שלא חזר בתשובה, לצאת מחושך לאור, שנאמר על נפש הרשע, "תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור",

אז נתבאר לנו שנשמת הרשעים יורדת לשאול, משני מקראות שזכרנו ומדברי חז"ל, אבל עוד נאמר במשלי, אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, מי שהוא משכיל אז אורח החיים שלו  יובל אותו למעלה, ואז הוא לא ירד משאול למטה, הוא לא ירד, אבל מי שלא עולה הוא יורד למטה.

ועוד נאמר, בקהלת מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, הפירוש הוא מי מכיר את הצדיקים והרשעים בעולם הזה? יש רשעים שמעשיהם במחשך ולא מכירים בהם בני אדם, ויש צדיקים שהם יראים את השמים בסתר, כמו שכתוב "והצנע לכת", והקרה לנפש הרשע נפש בהמה מפני שהוא נמשך אחר תאוה גשמית כבהמה, וכמו שכתוב ביונה "אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו בהמה רבה", שזה נאמר על אנשי ננוה, ולנפש הצדיקים קורא רוח בני האדם, כמו שכתוב ביחזקאל, "אדם אתם", ביאור לשון המקרא כך: מי יודע רוח בני אדם והם הצדיקים העולה היא למעלה? כי יש הרבה צדיקים שאין אדם יכול לגזור עליהם בעולם הזה שהם צדיקים באמת, וכי תעלה נפשם למרום, ככתוב בשמואל א', "כי אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", ז"א יש הרבה אנשים שלא יכולים לזהות אדם צדיק ויחשיבו אותו אפילו ההיפך, אבל הם לא יכולים לדעת, וגם כי רבים מן הצדיקים יראי שמים בסתר, ואין צדקתם מודעת, כענין שנאמר "והצנע לכת עם ה' אלקיך", ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ? יש גם רשעים רבים שאדם לא מכיר מעשיהם, ככתוב בישעיה "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו", אז ז"א אנשים לא מכירים שהם רשעים, אח"כ זה מתפרסם בעיתונות שהם עשו מעשים שלא יעשו וכו' וכו', אבל עד אז מי חשב שהם רשעים?

וכן פירשו ז"ל, כי רוח בני אדם אלו הצדיקים, ורוח הבהמה אלו הרשעים, ולא יוכל איש לומר כי היה מסתפק על נשמת האדם אם היא תעלה למעלה, כי הכתוב אומר "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ועוד איך יסתפק הרוח הבהמה אם יורדת למטה? הלא רוח הבהמה מן הארץ אז איך היא תעלה? אז ברור שמדובר על מה שפירשנו.

ונתבאר בתורה כי נשמת האדם היא עליונית, וכתוב על נפש הבהמה כי מן הארץ, ככתוב "תוצא הארץ נפש חיה למינה" מאיפה יוצאת נפש חיה? מהארץ, ונשמת האדם כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" ה' נפח בנו נשמת חיים. לכן תעלה נשמת האדם במות הגוף למעלה, כי כל הדברים שוים אל שרשם, כענין שנאמר בקהלת "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" אז הגוף הנגוף ישכב בארץ, כי הוא בא מן הארץ, אבל הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.

וגם נאמר על נשמת הצדיקים בזכריה הנביא "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", פירוש בין המלאכים שהם עומדים וקיימים ככתוב "ויעמידם לעד לעולם". ואמרו ז"ל, נפשותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, ככתוב "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי, שהכל פה זמני, ולא להשתמש בו בעולם הזה רק לעבודת הבורא יתברך, ויכינו צידה לנפשם כי אם שנים רבות יחיה האדם ואילו חי אלף שנים פעמיים, מאחר שיש מספר לשניו, יכלה המספר וסופו כלא היה. ועולם הגמול נצח, אין לו תכלית, כענין שנאמר "כי שנות מספר יאתיו, ואורח לא אשוב אהלוך", אף כי ימי אדם כצל עובר, אנחנו לא חיים אלפי שנים, ימי שנותינו בהם שבעים שנה וימיו כצל עובר, ורבותינו אמרו הלואי כצילו של אילן, צילו של כותל זה משתהה, אלא החיים שלנו כמו צל של עוף שפורח ועובר. חייב אדם להמשיל את העולם הזה כצל עוף פורח וברגע קטן עובר, גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר, ונמצא שהשתדל וטרח על יום מחר, על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו ז"ל, אל תצור צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, והעיקר של ספר קהלת שחיבר שלמה המלך ע"ה, שישים אדם על ליבו כי העולם הבל הבלים, ולא ישתמש בעולם זולתי לעבודת הבורא יתעלה, וכבר הודיע כוונתו בפתיחה ובחתימה של הספר, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, אמרו רבותינו "ל, אילו אדם אחר, לא שלמה, היה אומר כן, היינו אומרים מי מי מי זה מבלבל את המח, אולי הוא אסף שתי פרוטות מימיו, על כן העולם נחשב בימיו הבל, אבל שלמה שכתוב עליו "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים" לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים, והוא חתם את ספרו ואמר, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", כל האדם זה רק לירוא את ה' ולשמור מצוותיו, כל השאר זה שטויות והבלים.

אז מי שחנן אותו ה' יתברך דעה, צריך להשיב אל ליבו כי ה' יתברך שלח אותנו לעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצוותיו ולא יפקח את העיניים רק לעשותו שליחותו של הקב"ה, ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה ישוב ובא ברינה, ושמחת עולם על ראשו, כעבד אשר שלח אותו המלך לעבר הים שאין עיניו וליבו זולתי על דבר השליחות עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך ע"ה במשלי, להיות בה' מבטחך להודיעך קושט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך". מן הדברים שחייב אדם לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל, ואל תרפינה ידיו בעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעיניו לעמול בתורה, להתבונן ביראת ה', לתקן מידות נפשו, להשיג את המעלות של יראה ואהבה, לחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות, שיהיו לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר "חכם לב יקח מצוות", אתם רוצים לראות מי זה החכם? חכם לב - מי שאוסף הרבה הרבה מצוות, כי יודע וזוכר שהימים קצרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל באבות, היום קצר, כל יום הולך ומתקצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה, ה' רוצה לתת לכם הרבה שכר, ובעל הבית דוחק, ומי שאינו זוכר יום המוות תמיד דומה בעיניו שיש לו פנאי ויש לו הרבה זמן להשיג את חפצו. אמרו אבל רבותינו ז"ל, יפה שעה אחת, הנה עכשיו שעה אחת זו, בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה עכשיו, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא כשתזכו לחיי העולם הבא שעה שמה שתזכו לחיי העולם הבא, היא יותר יותר מכל חיי העולם הזה. אם תאספו את כל ההנאות שהיה לכם כל החיים, של ההורים שלכם, של המשפחה, של השכונה, של העיר, של המדינה, של העולם, לא עכשיו, מאדם הראשון עד עכשיו, כל חיי העולם הזה עם כל ההנאות הכי גדולות שהיו בעולם, ושעה אחת של קורת רוח בעולם הבא - יותר מזה, אז איך אפשר להפסיד את זה אם קונים את זה בשעה אחת.

וכן אמר שלמה המלך ע"ה בקהלת, כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון, כי לכלב חיו טוב מן האריה המת, שיבח שלמה המלך את חיי עולם הזה לענין התשובה ופעולת המצוה והשגת מעלות הנפש, והוא הבטחון הנמצא לאשר יחובר אל החיים, פירוש, כי לכלב חי מה זה אומר? אדם הכיפחות בחיים, קח את הבן אדם הכי פחות, יכול להוסיף מעלות בנפשו מה שלא יוכל לעשות כך החכם והצדיק שכבר מת.

לכן כתוב, "כי לכלב חיו טוב מן האריה המת", אתה עוד חי, אתה יכול להספיק לעשות ולאסוף לך יותר מצדיק שמת.

במקום אחר שלמה המלך מבזה ומגנה את העולם הזה לענין השגת התענוגים והכבוד, ואמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, האם נותר לך משהו, אדם נכנס לקבר עם מברשת שיניים? כלום. אפילו את הפלטה מהפה לוקחים לו, כלום. אז מה יתרון, מה אתה עמל כל ימי חייך תחת השמש, ועוד אמר, משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה, אלה שניצלו את החיים, הם טובים ועדיפים אפילו שמתים מאלה שנשארים פה ואוספים גרביץ' להשאיר לאחרים.

ואמרו רבותינו ז"ל, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, מאין באת - מטיפה סרוחה, לאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה, אתה תהיה מאכל לתולעים, לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. כאשר תחשוב מאיפה באת, תכניע את נפשך ותשנא את הגאוה, במה אתה מתגאה טיפה סרוחה, כשתזכור לאן אתה הולך אז תבזה את העולם ותכיר כי מותרו אין ולא תתעסק בו בעולם הזה זולתי לעבודת הבורא יתברך. ואם תשיב אל ליבך לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, אז יהיה מורא שמים עליך, אתה תדע לפני מי אתה הולך לתת דין וחשבון, מי שאתה לא יכול להסתיר ממנו כלום והוא יודע עליך הכל, כולל המחשבות

ואמרו רבותינו ז"ל, "וירא אלהים את אשר עשה והנה טוב מאד, אמרו חכמים זה המוות, כי גם המוות טוב, למה טוב המוות? כי כשזוכרים את המוות זה מכניע את הנפשות, ושיהיה חיתת אלקים על הלבבות שלא נעשה מהעולם הזה עיקר.

אבל יש אנשים שלא נותנים פנאי לנפשם לקבוע עיתים להבין לאחריתם כי הם טרודים כל הזמן בעניני קניני העולם, עליהם אמר איוב, הלא נישא יתרם בם ימותו ולא בחכמה, הלא נשא יתרם בם וימותו בלא חכמה, מה זה נשא יתרם? ממונם, זה נוסע בנסיעתם, זה הכל יילקח מהם, כי אין לו בהם תועלת, אבל אבד מהם טובה הרבה כי גרם להם שימותו בלא חכמה, הם אספו כסף אבל לא חכמה, כי לא חכמו להבין לאחריתם ולתקן נפשם להכין צידה לדרכם, ככתוב "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם.

ונחתום את הענין הזה במאמר נכבד לחכמי ישראל ז"ל, היה הלל ע"ה אומר, אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי, ביאור הדבר, אם אדם לא עורר את נפשו מה יועילו לו המוסרים, אפילו שהוא יקבל יסורים לא יועיל לו, כי אע"פ שנכנסים בליבו מוסר אפילו שהוא שומע, ביום שמעו ישכחם היצר ויעבירם מלבבו, כענין שנאמר "וחסדכם כענן בוקר", כמו שענן מסתלק ככה הדברים מסתלקים, ונאמר במשלי, "כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט". מה פירוש, מוסר הצדיק הוא זך, בלי סיג, לשונו נבחר, אבל לב הרשעים ששומעים את המוסר רגע אחד הוא אצלם, מלשון כמעט אויביהם אכניע, ז"א ברגע קטן, ויקרא לב, הלב הנבון והמתוקן, כמו שנאמר "ושומע תוכחת קונה לב, קונה, קונה לב, לקנות חכמה ולב אין, צריך אדם כששומע מוסר לעורר נפשו לשים את הדברים אל ליבו כדי שיחשוב בהם תמיד, ועליהם יוסיף לקח ומליבו  יוציא מילים ויתבודד בחדרי ליבו, וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו.

כשהזקין החפץ חיים שמעו אותו כמה פעמים אומר לעצמו, ישראל מאיר, יה יהיה איתך, מתי תעשה תשובה ישראל מאיר, ככה היה מדבר לעצמו גאון ישראל, גדול ישראל, היה כל הזמן אומר שהוא צריך לעשות תשובה מתי, מתי אני אעשה תשובה, מתי, צדיק צדיק צדיק, חושש אולי עדיין לא השלים מעשה התשובה. אז צריך לדעת, שהאדם שומע מוסר צריך לעורר נפשו, לשים הדברים על ליבו, לחשוב בהם תמיד, להוסיף עליהם לקח. בשביל זה מקליטים את כל השיחות שאפשר יהיה לחזור עוד פעם, ומליבו יוציא מילים ויתבודד מחדרי רוחו, וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו, ולא יסמוך רק על תוכחת המוכיח לבדו, ותוכחתו  צריכה להיות לבקרים ולרגעים תהיה, עד שהיא תקבל את נפשו, את המוסר, ועד אשר תטהר. "וידעת היום והשבות אל לבבך" צריך שהדברים יתיישבו על הלב ולא יזוזו משם, שלא יהיו רק בגדר ידיעה.

עכשיו אמר לנו הלל הזקן, "וכשאני לעצמי מה אני" גם כשאני לי להשתדל לתקן את נפשי בכל כוחי, ואני הוגה בחכמה בכל עת, מה אני? כי השגתו של אדם קצרה ודלה, ועם הטורח והתיקון ישיג מעט מן המעלות, ראה מי אנכי ומה חיי, כשאין אני לעצמי להשתדל ולטרוח נפשי, מעט מן המעלות אה, המשל בזה מן השדה שהיא זיבורית, כי אם רוב הטורח בתיקונה ועם רוב עבודה יוציא זרע מעט, ואם לא יטרחו בתיקונה לא יצמיח ולא יעלה בה כל עשב, אבל קוץ ודרדר תצמיח. רק השדה אשר היא עידית גם אם לא יטרח בעבודתה, ימצא בזריעתה תועלת. ואמרו רבותינו ז"ל בענין מה שכתוב בתהילים "כי הוא ידע יצרנו", משל למלך שנתן שדה לעבדיו והזהירם לעבדו ולשמרו ולהביא לו ממנו שלשים כור בכל שנה, והם טרחו בו ועבדו אותו היטב והביאו ממנו לפני המלך רק חמישה כורים, אמר להם, מה זאת עשיתם? אמרו לו אדוננו המלך, שדה שנתת לנו זיבורית היא, אנחנו עבדנו אותה בכל כוחה, ועם כל הטורח לא עשתה את התבואה יותר מזה השיעור, אז יש לנו קצת טענה להגיד שאנחנו זיבורית, כי הוא ידע יצרנו, נו נו החומר שלנו על הפנים, אז אם אתה לא מצליח להביא שלשים, הבאת חמש, אבל הוא יודע שמיצית את כל הכוחות, אז אין טענה, זה מה שהאדמה יכולה להוציא.

ואם לא עכשיו אימתי, אין ראוי לי לאחר אפילו יום או יומיים את ההשתדלות בתיקון הנפש ובקביעות עיתים לתורה, כי אם אומר אקווה לעת הפנאי ועד שיהיה בידי כסף כדי סיפוקי טרדות העולם אינן פוסקות, כמו שאמרו חכמים ז"ל באבות, אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. ודבר שני, גם יאסוף ויכנוס אז הוא עדיין יכסוף לאסוף כמו שאמרו חז"ל, אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, כי יש בידו מנה מאה מתאווה לעשותה מאתיים, השיג ידו מאתיים מתאווה לעשות 400, כי אוהב כסף לא ישבע כסף. ודבר שלישי גם הזמן מתמעט, והמלאכה מרובה מלאכת הנפש תיקון הנפש ולהשיג את המעלות, צריך להגיע לדרגת אהבה, ליראה, לדבקות, היום קצר והמלאכה מרובה, וגם יאוחר תיקון הנפש אז יקרה לו בינתיים עוון, ויכשל בעבירות תמיד. וכשמאחרים בתיקון הנפש היצר הולך ומתגבר ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן, כמו שכתוב "והנה עלה כולו קמשונים" קוצים, ואמרו רבותינו ז"ל, כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו. אדם שמתקשר לעבירה מסוימת באופן קבוע זה כמו שהוא כופר ומין, ואז לא יוכל לשוב בתשובה רח"ל. ואמרו במוסרים ההרגל על כל דבר שלטון, אז עבירה תתרגל כל הזמן לעשות עבירות אז אתה לא תוכל לפרוש מזה, מה יעשה אדם לשבור את הרגלו? יתרגל במצוות עשית חבילות חבילות עבירות - עשה חבילות חבילות מצוות, כי עבירה גוררת עבירה, אבל גם מצוה גוררת מצוה. אז אתה תרגיל את עצמך עכשיו בהרגלים טובים.

ודבר נוסף לא יימשכו ימיו, וימות טרם ישלים חוק התשובה, אוי ואבוי אם זה יקרה, על כן הזהיר שלמה המלך ע"ה שבכל עת יהיו בגדיך לבנים, כי אם הקב"ה יקרא לך לסעודה אתה תבוא עם בגדי לבן, לא עם בגדים הנשמה מטונפת במעשים שאינם ראויים. ואם יתאחר מן התשובה אז כבר יהיו עוונות שלו ראשונים, הוא כבר לא יזכור מה עבר עבירות, הוא ישכח את היגון מהם אם היה לו פעם, והוא גם לא ידאג להם כמו שהיה דואג בהתחלה כשהוא עבר. וכשיבואו הימים ויחלש כח היצר הוא כבר לא יקבל שכר על התשובה כמו שהיה מתקן את לבבו בימי בחורותיו, כשחוזר בחור זה תשובה של זהב, כשחוזר בגיל הביניים זה תשובה כסף, כשחוזר בגיל זקנה זה כבר ארד, יותר מאוחר זה כבר כחרס הנשבר.

וכשיבואו הימים ויחלש כח היצר אז הוא לא יקבל שכר על התשובה כמו בימי בחורותיו, לכן אמרו רבותינו ז"ל על הפסוק בתהילים "אשרי איש ירא את ה'", בעודו איש, ואמרו כאשר לא תמצא יד הגנב לגנוב יחזיק נפשו כי שלם, מה אתה רוצה ממני אני לא גונב, כן, בגלל שאין לך הזדמנות, אתה כבר לא יכול, אתה לא יכול לטפס על צינורות, אתה כבר זקן, אתה אומר אז אתה שלם, אני אדם ישר, ודבר נוסף בהעדר כח ההרגשות איננו כבר עוצר כח לחדש מסילות בלבבו ולערוך מחשבות להלחם בהן ביצרו, כבר אין לו כח להשיג מעלות, אין לו כח לעמול בתורה ובפעולות כמו שנאמר "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". על כן ראוי לאדם להחיש מפלט לנפשו, כמו שאמר דוד החכם, "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך".

עד כאן סיימנו שער שני בשערי תשובה, כל השער. כל זה להסביר לנו מהם הדברים שיגרמו לנו לחזור בתשובה, מהם הסיבות. אם אנחנו נהיה חכמים הערב לא יוצאים מפה בלי קבלה והחלטה נעשה ונשמע מה שלמדנו שנצא מפה טהורים וזכים ונקבל שכר מהרגע על כל המצוות העתידיות שנדע ולא ידענו, ועוד לא קיימנו, ויחשב לנו שקיימנו. כי בשמוע האדם את התוכחה והוא מקבל עליו, הוא מקבל כבר שכר על כל התורה והמצוות ומתכפר לו על העבר. ככה צריך לצאת מפה, אם לא זה מי שקראנו תמיד כנגד, הרשעים שלא מקבלים תוכחת ולא מוסר עד אשר יקרה אותם מה שקראנו וה' יקלע אותם בכף הקלע, יחביבי ויחלאולאו.

למי שיש שאלות בבקשה. קודם כל יישר כח שיש לכם סבלנות להחזיק מעמד, זה לא שיעור קל וזה ממש זכות גדולה מאד, יהי רצון שיהיה לתועלת.

 

 

ש. הרב אמר שאדם שחי בתיקון כל חייו ובזקנותו עשה איזשהו מעשה מקולקל, אוקי, אז נחשב שכל החיים שלו הוא חי בקלקול, אם הבנתי נכון

 

הרב: לא אמרתי דבר כזה, חס ושלום, אמרתי שאם בן אדם יעשה אפילו חטא אחד בחייו אז צריך לחזור על זה בתשובה, וחטאתי נגדי תמיד, כמו דוד המלך ע"ה כי חטא זה לא דבר פשוט, אבל ברגע שאדם חטא אם הוא חוזר מיד בתשובה אז הוא מוחק את החטא. אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שודאי עשה תשובה.

 

ש. אבל השאלה שלי היא לגבי אדם שבזקנותו התבלבל, איבד קצת את ה

 

הרב: אם הוא לא שפוי לא מדברים מזה, אם הוא שפוי ועשה משהו שאסור, על המקום יחזור בתשובה, מה הבעיה? נכשל בעבירה מיד לא תמצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ. אשר הם נמים בשנתם, רק עם הארץ לא חוזר בתשובה.

 

ש. לא מסכן, הוא נפטר, כל ימיו חי כמו שצריך

 

הרב: אם הוא לא שפוי אין בעיה, לא שפוי הוא לא, הוא פטור, מי שלא שפוי שוטה פטור מן המצוות

 

ש. אז מה התיקון

 

הרב: אין תיקון, הוא לא צריך תיקון, אם הבן אדם הוא סנילי הוא לא בהכרתו, הוא לא עושה עבירה גם, זה לא נקרא עבירה. הוא לא מודע בכלל למציאותו. חוץ מזה שתדעי, גם אם מישהו נפטר מהמשפחה והוא לא הספיק לעשות תשובה, או לא חזר בתשובה, אפשר לעזור לו גם מי שנשאר פה. אם עושים הרצאה כזאת לע"נ מישהו, כל הדברי תורה, כל החיזוק, כל מי שיקבל עליו, הכל עולה לטובת נשמתו לנצח נצחים, אפשר עדיין לעשות, אדם תורם סידורים לבית הכנסת, מתפללים בהם, הזכויות למי שזה עשוי לע"נ, וכן על זה, יש הרבה דרכים, אבל הדבר הגדול ביותר זה להחזיר יהודי בתשובה לעילוי נשמתו, וזה אפשר רק בהרצאות כאלה של חזרה בתשובה. ה' השאיר תמיד אפשרות שלא ידח ממנו נדח, הוא לא רוצה שיהיה בן אדם שלא יזכה לאושר שהוא הכין לו, לכולם יש חלק בגן עדן ולכולם יש חלק בגיהינום, זכה נוטל חלקו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו בגיהינום, אבל אין בן אדם שלא מגיע לו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אבל בתנאי שהם יזכו לזה, יש להם חלק אבל בא תזכה בו.

כן, שאלה נוספת. תן לבחור שם.

 

 

ש. שלום כבוד הרב, יש לי גם שאלה וגם אם אפשר לקבל ברכה בסוף. בן דודה שלי הוא בן שבע, עכשיו הוא סובל מתסמונת מאד נדירה מולדת שהיא תסמונת וסט, המח לא מפרש את הראיה, את השמיעה, את ההליכה והישיבה, הילד לא רואה בגלל המח, לא בגלל עצבי הראיה, זה מתאפיין בהתקפי אפילפסיה קשים והוא מטופל בכדורים נגד אפילפסיה, בסטרואידים, הילד לא הולך לא יושב מתהפך מצד לצד, לא אוכל לבד, עם חיתול, עכשיו אמא שלו לא נמצאת כאן, רציתי בבקשה הסבר בשבילה על מצב כזה,

 

הרב: הם לא שומרים תורה ומצוות

 

ש. הם דוקא שומרים שבת, שומרים מצוות, אני לא יודע אם הכל

 

הרב: מה זה דוקא, הם שומרי תורה

 

ש. הם שומרי שבת

 

הרב: הם לא חרדים על דבר ה'

 

ש. הם לא חרדים חרדים

 

הרב: שיזרקו את הטמבלויזיה, היא תלך בצניעות גמורה, בעלה יתחיל ללמוד תורה שעתיים כל יום בתענית דיבור, ואם יעשו מה שאמרתי בעזרת ה' תהיה רפואה שלמה לילד שנקרא

 

ש. פרח לי מהראש, מההתרגשות, עיתאי רפאל בן עידית

 

הרב: רפואה שלמה מהרה.

 

ש. אמן.

 

הרב: אבל יעשו מה שאמרתי בדיוק.

 

ש. אני אדאג שהיא תראה

 

הרב: טוב, בבקשה שאלה נוספת.

 

 

ש. אם מישהו נולד עם כשרונות מסוימים אם הוא מצליח בחברה, אם הוא נגיד אדם שמנסה להשכיל, אדם לומד, האם הוא מבזבז את הזמן שלו בזה שהוא לא, בזה שהוא לא לומד תורה לדוגמא? כאילו נאמר והוא לא מקדיש את החיים שלו ללימוד תורה, זה לא שהוא לא לומד, אבל זה לא גם שהוא מקדיש את החיים שלו, ז"א אלקים נגיד נתן לו כשרונות מסוימים, עכשיו הוא מפתח אותם אבל הוא לא מקדיש את כל החיים שלו ללימוד תורה למרות שהוא לומד, האם זה בזבוז זמן מוחלט?

 

הרב: גמור. אם אתה יכול להיות עם כשרונות אז אתה יכול להיות גאון בתורה, זה לא יותר טוב מאשר להיות גאון באוניברסיטה? אתה תקבל הרי שכר על זה שאתה גאון בתורה, על זה שאתה גאון אוניברסיטה לא תקבל שום דבר, אתה תקבל רק משכורת אולי של דוקטור פרופסור, וזה יחזיק אותך עד שתמות וזהו, ואחרי ה יאכל אותך תולעים, ומה אתה חושב שתבוא לקב"ה, תגיד לו תראה איזה תעודות היו לי, ראית? הסתכל, אני הייתי הכי טוב, נו, מה הוא יגיד לך הקב"ה? ישים אותך במחלקת אוניברסיטה במדור שבע.

 

ש. וזה שפה לידי רצה להגיד לכבוד הרב כמה דברים

 

הרב: בבקשה.

 

 

ש. כבוד הרב, קודם כל שיהיה לך המון המון המשך עשיה וברכה,

 

הרב: תודה.

 

ש. וככה, הסיפור שלי הוא בעצם משהייתי קטן בערך מהלידה שלי, שאני נולדתי עם מחלות בעיניים, אני כיום עיוור, שתי מחלות בעיניים, בגיל ארבע נהייתי כבד שמיעה, ואני שומע בעזרת מכשירי שמיעה, ובגיל 15 חליתי בסכרת, מגיל קטן זה סוג של אני קורא לזה לחיות בשקר, לשמור שבת לא תמיד, זה שיעורי תורה בקושי, או שהייתי גם, היו פעמים שהפסקתי לשמור שבת, כאילו האמנתי, הלכתי בדרך שהיא לא פשוטה, ואני חייב להגיד שהפעם האחרונה היא שבאמת חזרתי בתשובה היא בזכות הנס שעשית להורים בני 27 עם התינוק, את הסרטון הזה ראיתי ביוטיוב, והייתי רוצה לדעת מה לעשות כדי שגם אני אוכל להתרפאות איכשהו.

 

הרב: בא תקשיב, אתה באת לעולם בגלגול, ואתה מתקן את העבר שלך, כי מי שנולד ועוד לא חטא אז לא ראוי על פי דין שהוא יקבל עונש, רק מי שחטא מקבל עונש או תיקון, כמו שלמדנו. עכשיו, בגלגול קודם פגמת בעיניים, פגמת בשמיעה, היית בעל תאוה וכו', כדי לתקן את העבר וכדי שלא יהיה לך עוד פעם בחירה כי יכול להיות שזה גלגול שני שלישי בשביל שלא יהיה לך בחירה ותכשל עוד פעם, אז תקעו אותך במצב מסוים שכבר לא תוכל לחטוא בעיניים ולא תחטא בשמיעה וכו' וכו', וגם התאוה תוקטן על ידי זה שאתה מוגבל בנושא הסכרת וכו'. עכשיו אתה קודם כל צריך להודות לה' יתברך שהוא מתחסד איתך, כי אם אתה תזכה לתקן ולהשלים את מה שהיה חסר לך מקודם, יכול להיות שמיד אחרי זה אתה עולה לגן עדן, כי זה מה שמפריע לך בשביל לקבל את התיקון, ואם זה רק זה, כמוש אני אומר, אז אתה במצב טוב. אם זה לא רק זה והיו עוד דברים, אז יכול להיות שצריך עוד גלגול, או עוד תיקון וכו', זה לא רק אתה, יש הרבה בקהל פה שהם גלגול חוזר, אבל מה, הם לא עוברים את זה באופן שאתה עובר, הם עוברים את זה באופנים אחרים שבאים עליהם צרות יסורים, אתה מבין מתחתנים עם אשה שלא מסתדרים ויש לו ילדים שמערים אותו, יש כל מיני דברים, יש אנשים שבגיל מסוים תבוא עליהם מחלה, יכול להיות על כל מיני דברים, יכול להיות קודם, אבל הנסתרות לה' אלקינו. לשנות  ממצב כזה זה קשה מאד, אבל ה' עשה כבר ניסים כאלה בעולם. מה שאתה צריך לעשות לדעתי, בשביל שיהיה לך סיכוי שישתפר מצבך, אני לא יודע עד היכן אבל ישתפר, זה שאתה תקדיש את זמנך ללימוד התורה, אם אתה לא יכול לקרוא אז זה בשמיעה, ולקיים תורה ומצוות בהידור, ז"א כל דבר לדקדק בו ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר. כמובן עם המגבלות שיש לך ועם האפשרויות שיש מסביבך לעזור לך. אם תעשה כך ותדבק בדרך הזאת, באורך הזמן ודאי שיחול שיפור לטובה. אבל אתה צריך להיות כמו שצריך.

אני לא יודע אם ראית את הסרטון של אותו בחור מאנגליה שהיה פגוע פוליו ונולד עם נתק ברגליים ונכה על כסא גלגלים, והוא שאל אם הוא יכול לצאת פעם מהמצב הזה, אמרתי לו שאני לא קוסם, אבל הקב"ה יכול לעשות ניסים, שאלתי אותו אם הוא מוכן להיות צדיק גמור, אז הוא אמר כן, אז אמרתי לו אתה מוכן לגדל זקן? לא היה לו זקן, אז הוא אמר, ככה הסס ובסוף אמר כן, הוא גידל זקן, אחרי חודש חודשיים הבן אדם חל בו שיפור שהתחיל ללכת על רגליו בכוחות עצמו ורגליו נתארכו בעשר ס"מ, ז"א זה מתועד מצולם ורואים גם את המסמכים הרפואיים ואת הדוקטורית שטיפלה בו שאומרת את הדברים. מכל מקום יכול להיות שיתרחשו ניסים, אם אתה תתן לקב"ה את הסיבה, במידה אומר יש מקום מן השמים לדבר הזה שיתקדש שם שמים על ידך, אם תתן את הסיבה שתהיה צדיק ותעשה מה שאני אומר להשקיע עיתותיך בלימוד התורה ולדקדק בתורה ובמצוות, אפשר שבמשך הזמן אכן ישתפר מצבך, עד היכן? אני לא יכול להבטיח, אבל ודאי שיהיה שיפור במצבך.

 

ש. כבוד הרב, חוץ מזה שאני שומר שבת, אז אני לא מניח תפילין ואני כמובן לא הולך לא לשחרית לא למנחה לא לערבית בגלל קושי מסוים, וגם אני לא שם ציצית, אז הייתי רוצה אם הרב יכול

 

הרב: לתת לך ציצית, אבל תפילין זה לא בעיה לשים, וגם אם תרצה ללכת לבית הכנסת יימצאו כאלה שיקחו אותך, ואם לא תמיד אז לפחות בשבתות, ובעזרת ה' יתברך ככל שתקפיד יותר ולא תוותר על מצוה אחת, כי תבין שבזה יכולה להיות לך ישועה, אז סיכוייך גדולים מאד. אני נותן לך ציצית עכשיו כדי שתתחיל בעזרת ה' יתברך, בבקשה. תעזור לו להניח ויברך שהחיינו.

 

ש. ברכת שהחיינו

 

הרב: אמן. ה' יזכה אותך ואותנו לראות ברפואתך וישועתך.

 

ש. הרב, עוד שאלה,

 

הרב: בבקשה

 

ש. הייתי רוצה לדעת מה המעלה של תענית ארבעים יום

 

הרב: לתקן את פגם הברית ודברים הדומים לזה.

 

ש. מה זה כאילו מה זה, זה לא לאכול עד אחרי צאת הכוכבים, נכון?

הרב: נכון, מעמוד השחר עד צאת הכוכבים חוץ משבת ר"ח וחגים.

 

ש. חוץ משבת ומה?

 

הרב: ראש חודש וחגים. שלא מתענים. בסדר? כן שאלה הבאה. תן לו לידו הבחור לידו.

 

 

ש. דבר ראשון הרב, אני רוצה לבקש סליחה על זה שנרדמתי, פשוט הייתי קצת עייף, ויש לי כמה שאלות אבל זה קצת הרבה אז עדיף שאני אשאל שאלה אחת

 

הרב: אוקי

 

ש. מה העונש של מי שמדבר בבית כנסת, ומה השכר של מי שלא מדבר בבית כנסת דברי ח ולין

 

הרב: מי שמדבר בבית כנסת כתוב שגדול עוונו מנשוא, זה לשון שנאמר על קין שרצח את אחיו הבל, אמר גדול עווני מנשוא, וכך פוסק מרן שגדול עוונו מנשוא, והזוהר הקדוש אומר שהוא מבזה את השכינה, שכינה בבית הכנסת והוא מבזה את השכינה. ויש עוד כמה דברים.

 

ש. אבל מה השכר?

 

הרב: מי שזוכה לשמור את פיו, אומר הגאון מוילנא, מרגע שהולך מביתו לתפילה עד שהוא חוזר ולא דיבר שום דבר רק בתפילה ובזה, זוכה לראות אור הגנוז ששום מלאך ובריה לא זכו לראות.

 

ש. תודה רבה הרב.

 

הרב: תהיה בריא ותראה בשידור חוזר, תוכל לראות את מה שהחסרת.

הנה הגברת שמה רוצה לדבר.

 

 

ש. מאד חשובה לי מצות כיבוד הורים ואני החידה ששומרת שבת בבית, כל פעם שיש לי אפשרות ללכת לשבת לדודים או דברים כאלה אני הולכת, ולאמא שלי יש צער בזה שאני לא עושה את השבת בבית.

 

הרב: למה את לא עושה בבית?

 

ש. כי אף אחד לא שומר וקשה לי עם הטלויזיה

 

הרב: אם את הולכת בשביל שלא יתחלל השבת בפנייך לעינייך או שתכשלי באיסור את לא עוברת על כיבוד אב ואם, אפילו אם אמא בוכה, אבל הייתי אומר לך עצה, אולי את תבכי, ותגידי לה, אמא למה אני לא יכולה לעשות שבת איתך, למה את לא מוכנה לעשות מה שה' מבקש מאיתנו כדי שאני אוכל להיות איתך בשבת, תראי לה את הפסוק שאומר "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה'", שאם יאמר לך אביך ואמך חלל שבת, אין אתה שומע להם, למרות שכתוב "איש אמו ואביו תיראו, אבל כתוב אבל את שבתותי תשמורו, כי אני ה' שלך ושל אבא שלך ושל אמא שלך, והם חייבים לשמוע בקולי, אז לכן מה שאת עושה זה נכון, אבל אם תרצי לשכנע את האמא, במקום שהיא תבכה את תבכי, תגידי לה את לא אוהבת אותי, אתה גם לא אוהבת את הקב"ה, מה הוא ביקש? שתבשלי מלפני? העיקר שיהיה אוכל, למה חייבים בשבת לבש? למה חייבים להדליק אור? מה החיוב? למה יהודים אחרים יכולים בלי לחלל שבת, את רוצה אותי - גם אני רוצה אותך, אני רוצה להיות איתך אבל אסור לי, אולי זה ישפיע.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: כן, תן לבחור למעלה.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב, בהמשך לשאלה של הבחור, שני דברים, האם אני לא נתפס בעוון שלהם כשהם מדברים בבית כנסת, והאם להעיר כשאנשים מדברים בביתכ נסת.

 

הרב: בעקרון צריך להעיר בדרך שתתקבל עד כמה שאפשר, אם זה ליצים שלא יעזור מכירים אותם שהם מזלזלים ואח"כ יכולים להגיד לך כך וכך אז זה בעיה להעיר להם. צריך לדבר עם הגבאי, אם יש רב צריך לדבר עם הרב, כי ודאי שרב שמניח שבבית הכנסת שלו  ידברו, העוון הוא נושא עליו כאחראי, גבאי שיש לו שליטה להגיד מה ומו והוא לא עושה את זה גם הוא העוון יהיה עליו, הציבור יכול להגיד אבל בלי שיגיע למחלוקת, במידה וזה לא בסדר וזה חוזר ונשנה וזה ממש נגד ההלכה בצורה בוטה, אז אפשר גם לעבור בית כנסת.

 

ש. הבנתי, אפשר עוד ברכה בבקשה לאשתי?

 

הרב: כן

 

ש. שושנה בת אסתר לידה קלה ובריאות.

 

הרב: לידה קלה ובריאות, שהיא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה במשך שלשה חדשים רצוף כל יום חצי שעה. שאלה אחרונה, תן לבחור שם.

 

 

ש. תודה כבוד הרב, הרב אמר בשם רבנו  יונה את הדבר הזה של הביטול תורה, והרב אמר שכל זמן שאדם יכול לעסוק בתורה ולא עוסק אז הוא בעצם מבטל תורה. מה איך לשאול את זה, מה ההגדרה בין לנפוש לבין ביטול תורה, למשל בן אדם הוא עכשיו בין הזמנים עומד להיות, אז נגיד בן אדם הולך לנפוש באיזה נופש, והוא לכאורה נגיד שוחה בבריכה, הוא יכול ללמוד תורה בזמן הזה, זה נחשב ביטול תורה? או מה הגדר של אם אדם יכול לשבת ולא ללמוד וזה יחשב לי לא ביטול תורה

 

הרב: אין מצב לשבת ולא ללמוד

 

ש. לא יודע, אני מדבר כמו שדיברנו לשחות בבריכה או דבר כזה

 

הרב: אם זה נעשה לבריאות הגוף, אם זה נעשה להרגיע את עצמו מהמעסה שהוא לומד, לא אחד כזה שהוא לא עושה כלום ופתאום בין הזמנים קפץ ויאלה התחיל לשחות, מדובר שבן אדם באמת צריך בשביל הגוף, כמו שצדיקים או חכמים, ראשי ישיבות נוסעים לחו"ל לכל מיני מדינות בשביל לנפשו, זה כבר מהלך שבהיסטוריה גדולי ישראל היו נופשים תמיד, אז מה זה נופשים? הולכים, עושים איזה הליכה או משהו אתה יודע להזיז את הגוף להניע לעמל את הגוף, והיו לומדים כמובן, ממשיכים ללמוד, אבל מי שחכם גם בהליכתו הוא חושב בדברים כאלה, מי שלא מספיק חכם ואין לו מה זה בסדר, שלא יחשוב רק מחשבות עוול, אבל מותר לו לנוח, מותר לו ללכת לבריכה בשביל לשחרר מתחים, לחצים, כל מה שעובר אדם צריך מידי פעם הפוגה, ורווח תשימו בין עדר לעדר, אבל כשזה מיועד באמת לא לפריקת עול, לא לקלות ראש, אלא לחיזוק עבודת ה', שמתוך זה יהיה לו חיזוק בעבודת ה', שהאדם הזה יוכל לעבוד את הבורא יותר טוב כשהגוף שלו בריא, כשהגוף שלו אתה מבין התעמל, כמו שהרמב"ם אומר בפרק שני בהלכות דעות, אז הוא אומר שמה ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שאפילו אם יאכל אדם כל המאכלים הטובים יהיה גופו מלא חולאים וכו' וכו'. אז צריך לעמל את הגוף מידי פעם, אז גם ביום אתה צריך לעשות התעמלות כמה תרגילים, לא לשבת אתה מבין ככה וזה יחשב שזה בסדר, כמו שלימוד מוסר כשהוא מועיל ליראת שמים, לקיום התומ"צ זה לא נחשב ביטול תורה. זה נקרא קב של חומטין שמשמר את התבואה. אז כל דבר שבא לשימור, כל מה שבא בשביל לחזק את העבודה, אז זה בסדר גמור. אבל אם זה קלות ראש, פריקת עול, ליצנות, משתמשים בנופשים לכל מיני שטויות, אתה מבין, זה לא מדובר.

 

ש. תודה רבה כבוד הרב. ואם אפשר לקבל ברכה בשביל אשתי גם שיהיה לה לידה קלה

 

הרב: שמה?

 

ש. עדי בת אסתר

 

הרב: תזכה ללידה קלה על דרך הטבע בזמנו ובעיתו, שהיא תלמד גם ספר שערי תשובה של רבינו יונה חצי שעה כל יום. תן לבחור הזה שהוא הרים את היד איתו.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ער בטוב

 

ש. יש לי שאלה, ככה קודם כל אני בתשובה בזכות השיעורים שלך, יש לומר

 

הרב: ברוך ה'

 

ש. בזכותה שיעורים שלך גם זכיתי להעיף את הטלויזיה מהבית

 

הרב: ישתבח הבורא

 

ש. ולהעלים אותה ושלא ישאר זכר ממנה

 

הרב: ברוך ה'

 

ש. יש לי שאלה כבוד הרב, אני בתשובה במלחמה עם עצמי, אם זה לעבור בין עבודות, אם זה לא יציבות בעבודה, אם זה בנפשי, אתה יודע, מלחמות עם עצמי, כעסים פנימיים וכיו"ב, רציתי לדעת מה לעשות בנוגע לזה.

 

הרב: חסר לך בטחון בה', אם היה לך בטחון בה' לא היית טרוד, לא היית דואג, לא היית כועס כי אין על מה לכעוס, הכל מאת ה', הטריפני לחם חוקי, הכל מזומן, המזונות נקבעו כבר בראש השנה עד סוף השנה, ההשתדלות שלך לא תעלה ולא תוריד אז אתה יכול להיות רגוע, אבל זה אם יהיה לך בטחון. בטחון לומדים בשער הבטחון של רבינו בחיי, יש באתר שופר הרבה דיסקים בנושא הבטחון שאתה תתחזק מאד, אם לא אז תוכל להשיגם בארגון שופר, וברגע שתקנה את המעלה הזאת כל החיים ייראו אחרת לגמרי.

 

ש. תודה רבה, כבוד הרב, אם אפשר בבקשה לקבל ברכה לילדים לדוד ושירה בני אורלי

 

הרב: יזכו לגדול צדיקים ויראי שמים

 

ש. ולברך את אורלי בת פאני

 

הרב: תזכה ל? בריאות שלמה וכל טוב

 

ש. כל טוב ובריאות למשפחה כמו שאומרים. זה הכל.

 

הרב: תודה, תן לאחרון אחרון אחרון שמה שהוא מהבהב לנו עם היד ואנחנו נרוץ לסליחות

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. פעם אחרונה חיכיתי לך באלגרדו וקיויתי לראות אותך ולא באת, וברוך ה' היום התגשמה תקוותי בתקוותנו. ככה, השאלה שאני רציתי לשאול, אמרת שהשנה תהיה קריטית

 

הרב: לא. השנה כבר תהיה גורלית

 

ש. גורלית

 

הרב: שנה שעברה היתה קריטית

 

ש. כן, אבל ראיתי בפרסום שהיא קריטית

 

הרב: זה מודעות שנשארו משנה שעברה שהדפיסו

 

ש. אה הבנתי, טוב. בסדר.

 

הרב: אז בא אני אסביר לך בקצרה, הקריטית זה מה שקורה שראינו אתה רואה שהסכם הגרעין עבר, שהמלחמות מסביבנו נעשו צפופות, שלא מתכוונים להפסיק אותם בקרוב, שיש מעורבות של רוסיה בסוריה, שעכשיו זה גורלי מה שאני אומר, שאתה רואה שלמעשה דאעש שולח שמונים אחוז אנשי דאעש פוטנציאלים לאירופה, כובשים את אירופה עם כח אנושי שבא כפליטים ורק ורק אחד מתוך חמישה זה פליט ממש, כל השאר זה הכנה לקראת כיבוש אירופה והשתלטות האיסלאם, כבר על הגשרים כתוב, אם הילדים שלכם לא יתפללו לאלה אנחנו נשרוף אתכם, כבר הם עושים את הכל, אין להם שום בעיה, המצב לא טוב, הרוסים פה מסובכים עם הסורים, זה לא ילך להם קל כמו שהם חושבים, האמריקאים חוששים, הרוסים עכשיו היו וירטו להם שני מטוסים והם הפעילו מצב של הפעלת גרעין, טקטי בתוך המטוסים, והמצב לא טוב, פוטין רוצה להשתלט על המזה"ת, והוא כבר בעל הבית מרגיש פה, ביבי הולך להגיד לו מה שיגיד לו והוא יתן לו בראש מה שיתן לו, ולא הולך להיות פה קל, לא הולך להיות פה קל, השנה הזאת תהיה גורלית ואנחנו צפויים להרבה הרבה הפתעות, הפתעות גדולות מאד, העולם מסוכסך עם עצמו מכל הבחינות, מחכים רק למה שאמרנו משנה שעברה כבר, הנפט נשפך, נראה מי ידליק את האש, נראה אם זה יתחיל עם המעצמות או באירופה באיחוד האירופי מול רוסיה בחשש שלהם השתלטות של כוסות רוסים ורוצים להשתלט בחזרה על מחוזות ומדינות שהיו תחת המטריה שלהם בזמן הקומוניזם, אז המצב הוא זה הוא תאב, תאב כח פוטין, אובמבה חתלתול ולכן הוא הגיבור עכשיו המקום ראשון בעולם פוטין, הוא המעצמה מספר אחד היום, אתה מבין? ואובמבה השאיר הרבה שדרות חרוכות ביחסים בין מדינות אומות ידידות וכל השאר, הוא מוסלמי שונא והוא דואג ודאג שהאיסלאם יעלה על חשבון הנצרות ועל חשבון היהדות ועוד הדברים יתבארו ויתבהרו מפיו בבוא הזמן. הוא גם הבטיח את זה לסעודים, דיבר על זה אחד מהאנשים שלנו שהיה אחראי על מעקב הוא ואשתו, מודיעיני אחרי כל מדינות ערב והבאנו את זה באתר, בקיצור המצב לא טוב. הרבה בלפנים יש במשחק הזה עכשיו, והמסכות יתגלו תיכף ומיד.

אני מאחל לכם חתימה טובה בספרן של צדיקים וקבלת התשובה עוד היום אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.