אשדוד - השנה תהא קריטית

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫ערב טוב, בעזרת השם, ‫נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫הערב הזה יהיה להצלחה, בריאות,

‫וחזרה בתשובה של ברוך בן דורה,

‫אדי בן אלה,

‫חיים שמשון בן סימה,

‫רפואה שלמה והצלחה בעסקים.

‫וכל משפחתו יחזרו בתשובה.

‫עלייה בתורה ויראת שמים ‫לתלמידי ישיבת גרודלן,

‫להצלחת משפחת בזלי,

‫רפואה שלמה וחזרה בתשובה בזיווג ‫אליעזר חיים בן אסתר,

רחל בת שמחה,

רפאל חיים בן ציון,

‫נתנאל יוסף בן שרה.

‫הצלחה בקול לפחילת שופר לאה בת אלה,

‫והערב יהיה לעילוי נשמת ‫מיכאל בן נחמה, ישראל בן פאינה,

‫דורה בת בוריס,

‫הורי איכרים וחמים.

‫בפרשת השבוע למדנו קצת על קנאותו ‫של פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,

‫שהפסוק אומר, ‫השיב את חמתי מעל בני ישראל,

בקנאו את קנאתי ותוכם,

‫ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

‫לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום.

‫המעשה ידוע שנשיא שבט השמעוני, זמרי בן סלו,

‫לקח מדיינית, הכניס אותה לאוהל,

‫מעשה מעשה שלא ייעשה.

כל ישראל מסביב רואים מעשה כזה,

שהוא בושה שאין כדוגמתה.

‫וזה נשיא שבט בישראל,

‫ואף אחד לא עושה שום דבר.

‫כולם נתרשלו ידיהם,

ואין מי שימחה.

‫גם משה ואהרון שם, ושמחים על זקנים, ‫אף אחד לא זז.

אומנם היה, יש פידבק,

‫אומנם היה למשה רבנו תירוץ, ‫כיוון שהוא התריס בו בכוונה ואמר לו, ‫מי התיר לך מדיינית?

‫אז גם אני יכול לקחת מדיינית.

‫רק שמשה רבנו גייר אותה,

‫והוא לא.

מכל מקום על המעשה הזה, ‫ויקם מתוך העדה,

‫קם פינחס, אדם לא מוכר כל כך,

‫לוקח רומח בידו ונועץ אותו בשניהם, ‫נעשים לו 12 נסים, יוצא מתוך האוהל,

‫והוא מקנא לשם על החרפה הזאת ‫שנעשית בישראל.

‫והשם מעיד עליו

שהוא השיב את חמתו מעל בני ישראל ‫בקנאו את קנאתי,

‫אותה קנאה שאני הייתי צריך לקנא על המעשה, ‫אומר הקב' הוא עשה את זה במקומי,

‫ובזכות זה לא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

‫אם הוא לא היה עושה את המעשה הזה, ‫הקב' ברוך הוא, חלילה, ‫היה מכלה את כל עם ישראל.

‫ולכן, אומר הקב' ברוך הוא, ‫מה יהיה שכרו?

‫הנני נותן לו את בריתי שלום.

‫אז הנני נותן לו ברית שלום,

חיים לעולם.

‫וחכמים אומרים, פינחס הוא אליהו הנביא.

‫פינחס בתקופה מסוימת, ‫הוא חי כ-300 שנה.

‫אחרי זה הוא הסתתר במערות ‫ולמד תורה לבד.

‫הוא רחוק מבני אדם. ‫אחרי שנים רבות הוא חזר לישראל, ‫לא זיהו אותו, ‫והוא קרא לעצמו אליהו,

‫ומאז אליהו חי עד שעלה בסערה שמימה.

‫טוב, עד כאן זה תמצית האירוע שהיה.

‫אמר רבי אליעזר המרבי חנינה, ‫לא נתקהן פינחס עד שהרגו לזמרי.

‫דכתיב, והיתה לו לזרועו אחריו ברית כהונת עולם,

‫תוהת אשר קינא לאלוקיו.

‫אז כתוב פה שהוא קיבל ברכה,

‫שהוא יזכה להיות כהן,

‫הוא וזרועו אחריו,

‫ויהיה להם ברית כהונת עולם.

‫כל זה בגלל שהוא קינא לה שם.

‫עד אז הוא לא היה כהן,

‫כי הכהונה ניתנה לאהרן ולזרועו אחריו,

‫אבל מי שנולד קודם לא נתקהן,

‫וכיוון שפינחס נולד קודם,

‫הוא לא נתקהן.

‫מתי הוא כן נתקהן?

‫אחרי המקרה הזה שהוא קינא לאלוקים.

‫אז פה אומר רבי חנינה שהוא לא נתקהן ‫עד שקינא לזמרי ועשה את המעשה.

‫רב אשר אמר,

‫עד ששם שלום בין השבטים,

‫שנאמר וישמע פינחס הכהן,

‫אז כתוב כאן, מה היה?

‫בימי יהושע שבטי בני גד ובני ראובן ‫בנו את המזבח ועבר הירדן,

‫וביקשו שאר השבטים לעלות עליהם לצבא,

‫ושלחו את פינחס לדבר עמהם,

‫וכתוב, וישמע פינחס הכהן.

‫בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר, בן אהרן הכהן.

‫אין הכהונה כתובה אלא באלעזר,

‫ופה זו פעם ראשונה שכתובה בפינחס.

‫אז בואו אני אסביר לכם.

עם ישראל נכנסו לארץ,

‫היו צריכים להילחם שבע שנים ‫נגד 31 מלכים

שהיו בארץ.

יהושע בן ענון פיקד על כל המערכות,

‫עם ישראל ניצחו בכל המלחמות,

‫ואחרי שבע שנים, היה שבע שנים של חלוקה ‫לחלק את ארץ-ישראל לשבטים.

‫שניים וחצי שבטים ישבו מעבר לירדן,

‫ואלה היו ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשי,

‫ושאר השבטים,

תשעה וחצי שבטים,

‫היו בתוך ארץ-ישראל.

עכשיו, השבטים,

השניים וחצי,

למרות שנגמרה המלחמה,

‫נשארו גם כן לתקופת החלוקה, שבע שנים,

‫ורק אחרי זה חזרו לבתיהם

וליוו אותם

הרבה מישראל,

וזהו, הם הלכו ועברו את הירדן, ‫והיו מעבר לירדן,

ושם הם ישבו.

אבל כתוב ככה, ‫ויבואו אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען,

‫ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה,

‫שם מזבח על הירדן, מזבח גדול למראה,

משהו גדול מאוד שרואים אותו בכל מקום.

‫וישמעו בני ישראל לאמור,

הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען,

‫אל גלילות הירדן, אל עבר בני ישראל.

‫וישמעו בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה,

שילה, שם היה המשכן,

ומשעה שיש משכן אסור להקריב

מחוץ למשכן,

זה נקרא במה, ואסור להקריב בבמות.

רק כשלא היה משכן אפשר היה.

אדם היה ליד ביתו יכול לעשות מזבח ולהקריב מתי שהוא רוצה,

תורבן להשם.

אבל מרגע שנבנה המשכן, זה המקום בשילה,

והם בנו מזבח.

אז כל עם ישראל התאספו במשכן בשילה

לעלות עליהם לצבא.

זאת אומרת, הולכים להילחם נגד שניים וחצי שבטים.

רק לפני רגע חיבוקים ונשיקות הם נפרדו.

אלה שהיו משבט ראובן, גד וחצי מנשה אפילו לא חזרו למשפחות שלהם.

מייד הם העמידו

את המזבח קודם לכול,

וישראל חששו שאולי זה מרד

באלוקים והם נפרדים מעם ישראל, כאילו הם בפני עצמם.

כי יש משכן שילה, אז איך הם בונים שם מזבח?

ויהושע, לפני שנפרד מהם, אומר להם שזה לא מספיק שהם הולכים לדור שם,

כי הם רצו למקנה שלהם ולצאן שם את כל מה שהיה ארץ מבורכת מאוד.

אלא הוא אמר להם שלא לשכוח את תורת משה ואת כל המצוות ולהתחזק בתורה ומצוות והכול והכול, ופתאום רואים שהם מקימים שם

מה זה מזבח? מזבח שמוגדר גדול למראה

אז עם ישראל, בלי כחל, בלי סרק,

הכל טוב, יפה, משפחה, קרובים, ידידים, הכל, אבל אם הם מורדים באלוקים,

קמים עליהם למלחמה.

וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעדת, פינחס

בן אלעזר הכהן.

עשרה ועשרה נשיאים עמו, נשיא אחד,

נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל,

ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל.

זאת אומרת, מה המטרה?

ויבואו אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבן מנשה אל ארץ הגלעד וידברו אתם לאמור.

כה אמרו כל עדת אדוני, מה המעל הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל, לשוב היום מאחורי אדוני?

בבנותכם לכם מזבח למורדכם היום באדוני.

המעט לנו את עוון פעור אשר לא התטהרנו ממנו עד היום הזה, ויהיה נגף בעדת אדוני?

ואתם תשובו היום מאחורי אדוני?

והיה אתם תמרדו היום באדוני ומחר אל כל עדת ישראל לקצוף.

בזה שאתם מורדים לא אתם רק תיענשו,

גם אנחנו נענש.

אתם לא זוכרים מה היה לא מזמן עם פעור?

אז לכן הם עלו לשם, ולפני כן הם שלחו את פינכס לבדוק בדיוק

ולראות מה פשר הדבר,

או מלחמה או שלום.

ופינכס השכין שלום.

הוא בירר את הדבר,

וכמובן שני השבטים וחצי אמרו שחס ושלום,

הם לא עשו את זה ככה,

רק הם פחדו שבמשך השנים יגידו, הנה, יש גבול בין שניים וחצי שבטים לתשעה וחצי שבטים,

אז כאילו הם מרוחקים מהשם,

ולכן הם הקימו את המזבח כמצבה לפני כולם, שיראו, אנחנו קשורים בדיוק,

וזה מסוג המצבה, כמו שהקים אברהם בחברון,

וכמו שהקים יצחק בבאר-שבע,

וכמו שהקימו האבות וקראו בשם השם, והכול,

ואין מה לדאוג.

אפילו אמרו דברי קללה על עצמם, שאם חלילה זה לא הכוונה האמיתית, אז שהשם יעניש אותם, וכו' וכו'.

ופנחס הצליח להשכין את השלום, וחזרו לבתיהם, הכול היה בסדר.

בכל מקום רואים שפה כתוב פעם ראשונה, פנחס הכהן,

וברגע שכתוב פנחס הכהן,

אז זאת אומרת שפה הוא נתכהן,

פה,

לא בזמן שהוא הרג את זמרי,

אלא רב אשה אומר שהוא נתכהן פה.

והגמרא מקשה,

והוא אומר, ואידך נמי, והכתיב,

והייתה לו לזרוע אחריו.

והרי כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לו, והייתה לזרועו אחריו,

הקדוש ברוך הוא נתן לו,

לזרוע אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוהיו.

אז איך זה, אתה אומר, רב אשי,

שזה נדחה עד שהוא השכין שלום?

אז פרשו בתוספות שם,

שמה שנאמר פה, זה נאמר בברכה, שהשם בירך אותו,

שהייתה לו לזרועו ברית כהונת עולם, זה היתה הברכה, לא המינוי,

אלא הברכה.

ובירך אותו הקדוש ברוך הוא שיהיה כהן,

והיה יכול להיות מיד כהן.

אבל מתחילה צריך להלביש אותו בגדי כהונה,

למשוח אותו בשמן המשחה,

וצריך לחנוך אותו בחביתין, להקריב את ההקרבה שצריך בחביתין.

ושמא לא נתרצו כל ישראל באותה שעה,

מפני שהרג נשיא שבט

עם ישראל כעסו עליו מאוד, בפרט שבט שמעון,

כיוון שהוא הרג נשיא משלהם,

והם אמרו, הראיתם בן פוטי זה שפיתם אבי עמו עגלים

לעבודה זרה?

עמד והרג נשיא שבט מישראל?

אז הם כעסו מאוד,

ולא היה נוח להם למנות אותו,

אפילו שהשם אמר,

עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע,

ואז נתרצו לו והלבישוהו ומשחוהו וחנכוהו בחביתין.

למה אנחנו תכף נבין? למה באמת באותו רגע שהקדוש-ברוך-הוא אמר שהוא בסדר,

ואמר את הייחוס שלו, שהייחוס שלו שייך לאהרן הכהן,

ולא כמו שהם חשבו?

אז תכף נבין.

הנקודה הכי חשובה שאנחנו צריכים ללמוד כעת,

שלא כל מידת קנאות היא מידה אמיתית.

יש כל מיני אנשים קנאים. אתה תראה אנשים, לפעמים בבית-כנסת, קנאים,

ששש, מה אתה מדבר? שקט, קדיש, תהה, תהה, כל מיני כאלה שיש להם יציאות של עצבים,

והם חושבים שמקנאים לשם, דואגים לשם, אבל עוד שעה אתה תראה אותו מדבר בעצמו.

זו לא קנאות אמיתית.

יש לך חשבון עם ההוא,

יש לך הזדמנות לתת לו ככה צעקה לפני כולם, אז אתה עושה, זה לא קנאות.

מידת קנאות והמעשים הנובעים ממנה זקוקים לבירור ולזיכוך רב.

האם אומנם הם בתכלית השלמות ובטהרת הלב?

זה לא נכון רק לבית-כנסת, זה נכון להרבה תחומים בחיים שאתם רואים אנשים

שפתאום הם קנאים.

אחד דואג לחינוך של השכן ואומר איך אתה מתנהג לילדים שלך,

ואשה אחת גוערת בחברתה על הצניעות שלה,

והשלישי, כל אחד אומר משהו.

השאלה אם זה קנאה אמיתית לשם או לא.

אז זה תלוי אם זה נעשה בתכלית השלמות וטהרת הלב,

ולא נתערב בהם חס ושלום איזה שמץ פסול

ופגם אנוכי.

נגיד,

אם אשה גוערת בשכנה שהיא לא הולכת בצניעות,

האם היא גם גוערת על מישהי מהמשפחה שלה ככה, שהיא אוהבת אותה?

אותו טון, אותו דבר,

גם כן לפני אנשים?

לא.

אז זה לא קנאות אמיתית.

אז זאת אומרת, בשביל לקנא קנאה אמיתית

צריך שהאדם המקנא לא יהיה בו שום שמץ,

של פסול הוא בעצמו וגם שלא יהיה בו פגם של אנוכיות וצריך להיות תכלית השלמות וטהרת הלב.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שהמעשה שעשה פינחס שהרג את זמרי בן סלו ואת כזבי בצור,

המעשה הזה נאמר עליו הבועל ארמית קנאין פונגעין בו.

מה הפירוש שאומר רש״י?

בני אדם כשירים ומתקנאים קנאתו של מקום.

זאת אומרת, אם רואים

זוג יהודי וגויה עושים מעשה שלא ייעשה מפרהסיה,

אז יש דין של קנאין פוגעין בו.

אם ילכו לשאול את הרב מה לעשות, אסור לו להורות להם כלום.

למה?

כי הדין הוא שרק קנאין פוגעין בו.

אבל מאיפה אתה, הרב, יודע שהוא קנאי אמיתי?

אתה יכול להעיד על לבבו שהוא באמת קנאי אמיתי ואין לו שום סיבה אחרת?

אם זה תאוות רציחה, הריגה, חשבון אישי וכו' וכו', או פרסום, או להראות שאתה כאילו קנאי, כל מיני קשקושים.

מאיפה אתה יכול להורות לו?

אין מורין כן,

אלא מישהו קנאי אמיתי,

מותר לו.

אבל אם הוא לא קנאי אמיתי, ואנחנו לא יודעים אם הוא קנאי אמיתי,

בשמים זה נחשב רצח.

בשמים זה נחשב רצח.

יותר מזה, צריך תנאים מיוחדים שזה יהיה בשעת מעשה ממש וכו', ואם יקום

האיש הזה שעושה את העבירה ויהרוג את זה שמקנא את ה'

הוא לא יטבע על זה.

זה לא פשוט להיות קנאי אמיתי.

אז לכן אומר רשי, רק בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום.

ועל המעשה של פנחס אמרו בגמרא,

בא וחבטן לפני המקום.

את שניהם שתקועים אצלו ברומא חבט אותם על הרצפה ואמר לפני הקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

על אלה ייפלו 24,000 מישראל כי מתו 24,000 והוא עצר את המגפה.

צ'יק צ'אק, תוך זמן קצר 24,000 מתו,

והיה צריך לכלות חס ושלום את כל ישראל אלמלא שהוא עצר את המגפה.

זה שכתוב ויעמוד פנחס ויפלל, מלמד,

כביכול.

שעשה פלילות עם קונו, עם הקדוש ברוך הוא, נכנס איתו למשא ומתן

ואז ביקשו מלאכי השרת לדוחפו.

מה פירוש? איך עומד בן אדם ומתווכח עם הקדוש ברוך הוא?

אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו,

קנאי בן קנאיו,

משיב חמא בן משיב חמא.

הקדוש ברוך הוא העיד

על טהרת פנימיותו ולבו.

התחילו השבטים,

מבזים אותו.

השם מעיד עליו שהוא מאה אחוז,

אבל השבטים מבזים אותו ואומרים, הראיתם בן פותי זה שפיתם אבי עמו עגלים לעבודת כוכבים? מי זה יתרו?

שאביב לקח מבנות פוטיאל והרג נשיא שבט מישראל?

אומר המחבר פה,

שמעתי ממורי ורבי הגאון הקדוש רבי ישראל יעקב, זכר צדיק וברכה, באו״ם.

מה היתה הטענה של השבטים?

הטענה שלהם

זה היה בירור המידות של פינחס.

אם אבא שלו, אבי אביו,

אם אבי אמו, סליחה, פיתם עגלים לעבודת כוכבים,

מי יודע אם אין בפעולתו זו שורש זר?

מי אמר?

אם הוא בא מבית כזה שהסבא שלו פיתם לעבודה זרה עגלים, מי אמר שהכוונות שלו טהורות במאה אחוז?

אולי הוא ספג מהבית של הסבא כמה דברים שליליים?

לכן בא כתוב וייחס אותו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,

שהשורש שלו זה של אהרן שהוא היה קדוש השם ולפי מה שבאר בתוספות

עוד לא נתרצו לו כל ישראל להלבישו ולחנכו בחבטין,

עד ששם שלום בין השבטים.

כשהוא שם שלום בין השבטים

אז ראו שהוא לא סתם קנאי,

הוא לא סתם עצבני,

כי הנה פה כל ישראל רצו לצאת למלחמה נגד שתיים וחצי שבטים, ומה הוא עשה?

שלום.

אז מי היה סבא שלו גם? אהרן הכהן.

מה היה עושה אהרן הכהן?

אוהב שלום ורודף שלום, נכון?

הנה עכשיו ראו שהושכין שלום בין השבטים.

ואז הכירו טהרת נפשו והסכימו למשוח אותו לכהן.

אתם יודעים שפנחס הכהן זכה ש-380 כהנים שעמדו בבית המקדש,

80 בבית ראשון ו-300 בבית שני,

כולם היו מזרעו.

בריתי שלום, כותבים תוו, חתוכה,

שילים.

כמה זה שילים?

380. כשנתן לו הקדוש ברוך הוא את בריתו,

שילים, 380 כהנים עמדו ממנו.

טוב, מפה יש לנו ללמוד

דבר יפה.

דבר נפלא ומועיל לתיקון הנפש.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

דרכם של תלמידי החכמים,

אם אתה רוצה לראות תלמיד חכם אמיתי,

אז הדרך זה שהוא יהיה ענו ושפל רוח.

מאיפה לומדים את זה?

שתלמידי החכמים צריכים להיות ענו ושפל רוח?

ענו לומדים ממשה רבנו,

שהכתוב מעיד ומשבח עליו, והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

ולכן הוא נשתבח

לוכן עבדי משה,

שהוא היה עבד השם,

בשפל רוח לומדים מהארון.

שמה כתוב אצלו?

כי שפתי כהן ישמרו דעת,

תורת אמת היתה בפיהו,

בשלום ובמישור הלך אתי,

ורבים השיב מעוון,

ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום.

ככה קובעים חכמים.

אין פסוק,

אבל זו מסקנה מתבקשת.

חשוב בדעתך.

איך הוא רודף שלום עם אנוש פלדוח?

אה, כיצד אם אדם מקללהו אומר לו שלום עליך?

אדם מריב עמו ושותק.

ועוד אם רבו שניים הוא משפיל רוחו והולך אצלם

ומרצהו על זה וכן לזה,

שכך היתה אומנותו של אהרן הצדיק.

זאת אומרת,

בן-אדם שנכנס בין אנשים, הוא חייב לספוג עלבונות.

מישהו לא יהיה מרוצה.

זה כמו אדם נכנס לדין, אחד יוצא חייב ואחד יוצא זכאי.

זה שיוצא חייב מברך את השופטים, את הדיינים,

ומקלל אותם.

אחד שנכנס לעשות שלום בין שניים,

אחד ודאי לא יצא מרוצה.

או שיגיד שהוא לא עשה כראוי.

היה מקום עוד ללחוץ על הצד השני או כל מיני דברים כאלה.

ואחר כך מזכירים אותו לגנאי בכל מיני מקומות.

אז אדם שנכנס לדבר כזה, הוא צריך להיות שפרוח, לספוג כל כך הרבה עלבונות,

ולא להשיב, כי אחרת איך הוא ישכין שלום?

אבל הדברים מתמיאים בכל אופן.

אם לומדים ענווה ממשה רבנו, אז יש לנו פסוק.

אבל שפרוח,

מה שלמדנו עכשיו,

לכאורה מה הקשר בין זה לזה? יש לנו הסבר, אבל מה הקשר?

אבל יש לנו חידוש גדול שאנחנו לומדים מגמרא אחרת,

ושם כתוב כך.

אמר רבי טרפון,

טמא אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה.

בדורו של רבי טרפון,

תנא קדוש,

הוא טמא.

האם יש מישהו בכלל שמסוגל, שמוכן,

שיכול לקבל

תוכחה שמישהו יבוא ויוכיח אותו על דבר מה,

והוא יקבל תוכחה.

ומה הוא ממשיך ואומר? למה הוא לא יקבל תוכחה?

אם אמר לו טול קסם מבין שיניך,

אומר לו טול קורה מבין עיניך.

זאת אומרת,

קסם בין השיניים זה דבר קטן ונעלם,

כי הוא בין השיניים.

לא רואים.

בא בן-אדם ואומר למישהו,

תשמע, אתה לא בסדר בדבר זה וזה.

משהו ככה קטנטן.

הוא אומר לו, עד שאתה מדבר על מה שאני עושה,

אתה יש לך קורה בין עיניך, אתה עושה עבירות בפרהסיה בגדול לעיני כולם.

אתה בא להוכיח אותי?

אתה מדבר על קסם בין שיניים, שזה דוגמה.

תסתכל איזה קורה יש לך בין העיניים.

זאת אומרת,

בן-אדם לא יקבל תוכחה. למה?

כי הוא גם מוצא פגמים במי שמוכיח אותו, ולא רק פגמים,

בהרבה יותר גדולים משלו.

אז איך הוא יקבל תוכחה?

לכן אומר רבי טרפון,

אני תמה אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה.

אמר רבי אלעזר בן עזריה,

תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.

מה הפירוש? אומר רשי,

יודע להוכיח בדרך כבוד שלא יהיו פניו משתנים.

זאת אומרת, גם אם אתה מוכיח את חברך על דבר שלא בסדר,

אתה צריך לדבר אליו בדרך של כבוד,

שלא יהיו פניו משתנות, שלא יהיה אדים, שלא יצהיב, שלא יחליף צבע,

שלא תלבין את פניו.

זאת אומרת,

צריך לעשות את זה בחוכמה.

אל תוכח לץ, פן ישנאיך,

הוכח לחכם ויהבק.

מה זה אל תוכח לץ,

פן ישנאיך?

לא, לא שלגמרי אל תוכיח לץ.

אל תגיד לו לץ, אל תקרא לו רשע.

אל תגיד לו מילת גנאי. אלא מה?

תגיד לו את הדברים באופן כזה

שלא ישנאיך,

ואז תוכל להעביר את הדברים.

אז איך עושים?

הוכח לחכם

ויהבק. תגיד לו, אני מתפלא עליך, אתה כזה חכם.

איך אתה עושה כזה דבר, לא חבל, ככה השם שלך מתקלקל וכו' וכו'. הוכח לחכם

וכו'.

תגיד לו, הוא חכם? איך חכם עושה דבר כזה?

אז אתה דיברת עליו בדרך כבוד שהוא חכם.

הוא לא ירצה לרדת מהרמה של חכם.

הוא ימשיך לעשות דברי הבל.

אז ככה תוכל לעשות את התוכחה בצורה,

כך אומר רשי.

כשאומר רבי אלעזר,

בן עזריה תמהני,

אם יש בדור הזה שיודע להוכיח,

זה להוכיח בדרך כבוד שלא יהיו פניו משתנות.

ואפשר עוד להגיד,

בכוונה של רבי אלעזר, בן עזריה,

שמאחר שמי שמוכיחים אותו יכול למצוא פגם במוכיח,

ולהגיד לו, טול קורה מבין עיניך,

אז לכאורה אין להאשים את מי שמוכיחים אותו.

למה הוא לא מקבל דברי תוכחה?

שואלים אותו, תשמע, הוא אמר לך דברים נכונים, למה אתה לא מתקן?

הוא אומר, מי?

הוא יוכיח אותו.

אתה יודע מי זה? אתה יודע מה הוא עוזר?

פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, אז לכאורה הוא מרגיש שהוא בסדר, שהוא לא שומע לו, מה פתאום שהוא יוכיח אותי?

והוא אומר שם, מוכיח עצמו השם,

כי לפני שהוא מקשט אחרים, שיקשט את עצמו.

וממילא מכאן שאין בכוח איש לתקן חסרון אחרים במה שהוא בעצמו לקוי.

כולכם תסכימו שאחד שמחזיק סיגריה בפה אומר לשני,

זה לא בריא מה שאתה מעשן.

אז הוא יצחק לא בפרים. אתה אומר לי לא לעשן כשאתה מחזיק סיגריה, תאמין בזה?

אז איך אתה אומר לי?

מילא אחד לא מעשן, הפסיק לפני שנים,

היה לו קשה, התמודד, והוא בא ואומר לך, זה כדאי, זה בריא.

היום אני עולה מדרגות בלי להתנשף,

אז יכול להיות שאני מוכן לקבל. נגיד,

אבל אם אתה בעצמך עושה מעשים יותר גרועים ממני, אתה בא להוכיח אותי.

אז לכאורה,

לכאורה יש הצדקה לזה שלא מקבל את התוכחת.

לכאורה.

אבל לפי דברי רבנו רבי טרפון,

יש לימוד גדול.

אדם צריך לאהוב את התוכחות ולקבל דברי ביקורת,

אפילו במקום שהוא יכול לומר למוכיח,

טול קורה מבין עיניך,

כי מה אכפת לך שיש פגם גם לזולת?

הרי הוא אומר את הדבר לתועלת שלך וקבל את האמת ממי שאמר.

מה אכפת לך?

לדוגמה, אחד נמצא בחתונה ונשפך לו קצת ככה מהגלידה, הוא לא שם לב,

ועל החליפה יש כתם לבן.

ואחד אומר לו,

נשפכה לך גלידה על החליפה.

אז הוא אפילו לא מסתכל.

הוא אומר, אתה לא מתבייש?

אתה הגעת לעתונה עם בגדים של מוסכניק,

ואתה אומר לי שיש לי פה כתם מהגלידה.

מה אכפת לך שאני באתי עם הבגדים מהמוסך,

והם מלוכלכים ומטוננפים?

אני מעיר לך הערה נכונה.

לך יש גלידה על החליפה. תרצה לנקות נקה, אל תרצה לנקה,

אבל מה זה קשור אם יש לי בגדים כאלה?

אחד שומע קול שאומר לו,

תיזהר, מכונית.

הוא עומד לחצות את הכביש.

אז הוא מספיק להסתובב לראות מי צעק לו, והוא רואה אחד

בעגלת נכים

שעבר תאונה לא מזמן.

אז הוא אומר, אתה לא מתבייש?

אתה אומר לי, תיזהר? תראה איפה אתה יושב.

נו, זה אדם עם שכל?

מה אכפת לך שהוא כבר עבר תאונה ורוצה להציל אותך,

שאתה גם לא תשב בעגלת נכים? אז מה אכפת לך?

מה אכפת לך, מי מוכיח? קבל את האמת ממי שאמרה.

לכן, טמא הריבי טרפון, אני לא יודע אם יש מישהו בדור הזה שיכול לקבל תוכחת.

למה? כי כולם מחפשים.

מה אתה מוכיח אותי? אתה יש לך יותר גרוע ממני.

אני יש לי קסם בשיניים,

אתה יש לך קורה בעיניים.

מה אכפת לך?

תרוויח את התוכחת.

צריך לאהוב את התוכחות.

הרי כל מי שיגיד לנו שיש לנו איזה הפסד בחשבון, אנחנו לא עושים חשבון טוב,

או לא מוכרים נכון,

ואנחנו פשוט מפסידים קצת כסף,

אז ודאי שהוא ירצה לשמוע,

ותעשה טובה, תלמד אותי,

ותסביר לי, לא הבנתי, לא הבנתי, עוד פעם תחזור, כי אתה לא רוצה להפסיד.

אז למה בענייני הרוח,

שאתה יכול להפסיד עולם הבא,

לא אכפת לך, ואתה דוחה כל אחד?

כתוב שיש 24 דברים שמונעים את התשובה.

אחד מהם זה שונא את התוכחות.

שמי ששונא את התוכחת שמוכיחים אותו, הוא לא יחזור בתשובה.

לא יחזור, הוא ייכנס לגיהינום.

אז נותנים לך תוכחת, אתה צריך לשמוח עליה כמוצאי שלל רב.

אבל אם אני מגלה שיש לך טעות בחשבון כל פעם

ואתה מפסיד כסף,

אתה תכעס עלי למה גיליתי לך.

נו, אז למה אתה פוחד לקבל תוך אחד על דבר שאתה יכול להפסיד לעולם הבא?

אז לכן רבי טרפון אומר, אני תמה.

אתם שומעים מה הבעיה? זו בעיה של כולם.

לא אוהבים לקבל תוך אחד.

והנה,

רואה שני בני-אדם מריבים זה עם זה.

יש להם תרעומות ושנאה זה על זה.

ויש להניח שהגורם למריבה זה שאחד פגע בכבודו של חברו,

או בגלל עניינים שבממון.

ומי שרודף שלום צריך להסביר לשני הצדדים שלא

כדאי לריב על דברים כאלה וצריכים להסיר את התרעומת.

אבל אם האדם הזה הוא עצבני,

הוא רב עם כולם, מתקוטט עם כולם,

והוא לא נקי מהקפדה על אחרים,

והוא גם לא מוותר על ממון,

והוא לא מעביר על המידות,

אחד כזה יכול לבוא ולהשכין שלום בעניינים דומים כאלה לאנשים,

כשהוא מפורסם בעצמו שהוא הפוך ממה שהוא מבקש מהם.

ואם הוא יבוא ויגיד להם, תשמעו, אין אדם נוגע במוכן לחברו,

ואין התועלת והנזק ביד הנברא.

אפילו כשחבר שלך רוצה להזעיק אותך, אם השם לא גזר,

שאתה תוזק, לא תוכל להינזק.

ואם הוא ירצה להושיע אותך בלי שהשם יסכים לישועה,

לא תוכל לבשע.

זה דרשות יפות, אבל מאחוריהם צריך לעמוד אדם כזה שבאמת עומד בזה,

כי אחרת מי יקבל ממנו את הדברים?

לכן,

אדם צריך להיות קושט עצמו לפני שמקשט אחרים,

בשביל שהדברים שלו יתקבלו.

לכן, עומק הכוונה שאמרו החכמים,

שאין לך שפל רוח יותר מרודף שלום,

כי לא זו בלבד שלפעמים אין זה לפי כבודו להתעסק במריבות שבין אחרים.

איך אומרים החבר'ה?

מה לך להכניס את ראשך למיטה חולה?

בשביל מה אתה חי טוב? למה אתה צריך שישנאו אותך,

יקניטו אותך, ידברו עליך, ילעיזו עליך? בשביל מה?

ככה אומרים אנשים.

אז לכן, לפעמים זה לא לפי הכבוד של האדם להתעסק במריבות שבין אחרים.

אבל תחשוב,

איך יכול להיות רודף שלום

אם הוא לא שפל רוח?

הרי אם אדם יקלל אותו,

צריך לומר לו, שלום עליך.

אם מריב אתו, צריך להיות שותק,

נעלב ולא עולב.

רק איש כזה, אם הוא רואה שניים רבים ביניהם,

אז יש בו תכונות לרצות את הנצים, כי הוא חי ככה.

כיוון שהוא חי ככה, הוא יכול להראות להם כמה זה שטותי כל מה שאתם מתעסקים בו, לתת להם דוגמאות מהחיים, מעצמו וכו' וכו'.

אבל אם הוא נמנע בעצמו מלהקדים שלום למי שקללו ולא שותק למי שבאליו בריב,

אלא מתווכח ועונהו כמידתו,

אין ראוי כלל לאצטלה של רודף שלום.

כל זה מדובר כמובן בבן אדם לחברו.

אבל לא בבן אדם למקום.

כי בבן אדם למקום ראינו שאותו פנכס,

שבסוף השכין שלום בין השבטים אם לא היתה מלחמה,

אותו פנכס

הלך ודקר את שניהם בקנאות קנאתי וה' מודה לו.

כשזה בין אדם למקום צריך להיות קנאי לכבודו של ה'.

כמו שאם הייתם הולכים ברחוב והיה מישהו נטפל לאבא שלכם או לאמא שלכם

ובה נותן סתירה

אחד מן ההורים,

אתם הייתם יושבים ומבליגים ואומרים זה לא יאה, לא נאה והייתם משכינים שלום?

מן הסתם הייתם מצליפים לו בחזרה.

אז אם על אבא פה בעולם הזה ואימא בעולם הזה אתם ככה נכנסים למלחמה,

למה לאבא שבשמים,

כשמבזים אותו לעיני כולם בפרהסיה,

ואומרים על מצוותיו,

למה אתם לא לפחות מוכיחים את האנשים על זה שמבזים את אבא שלנו,

שלי ושלו ושלהם ושל כולם?

למה לא שומרים על כבודו של הקדוש-ברוך-הוא?

ובדיוק הפוך,

אם רואים שזה בין אדם לחברו, שם הם מוכנים להיכנס אפילו לקטטה.

במקום להשכין שלום,

אז מצדדים אחד הצדדים ובאים נגד הצד השני.

למה? בדיוק הפוך.

אבל אותו פינחס שקינא להשם בבין אדם למקום, בבין אדם לחברו,

הוא נכנס ביניהם, בין השבטים, והשכין שלום ומנע מלחמה.

אז רואים שאפשר להיות רודף שלום וקנאי להשם.

זה לא סתירה.

זו בדיוק השלמות שצריכה להיות.

גם משה רבנו,

הוא היה קנאי להשם והצליף במלים קשות נגד ישראל פעמים,

אבל היה מברך אותם על ימין ועל שמאל,

ומתנפל לפני השם, מבקש רחמים שלא יכלה אותם בעוונות,

ועלה ארבעים יום וארבעים לילה, צם בשביל לבקש מהשם רחמים על שעשו את העגל.

מה לא עשה בשביל ישראל?

זה מצד אחד.

היה סנגור אצל הקדוש-ברוך-הוא שלא ייגע בישראל,

אבל כשהיה בעל ישראל היה נותן להם בראש.

ממרים אתם עם השם אלוקיכם.

זאת אומרת, הוא ידע גם להגיד דברים חריפים,

אבל הוא ידע גם ללמד סנגוריה.

צריך לדעת ללכת עם שני הדברים האלה ביחד, זו השלמות.

כי אם אתה רק רכרוכי, אז אתה נחנח.

זה לא מידה של שלמות,

זה אופי.

והאופי שלך הוא כזה, שלא מאפשר לך משהו אחר.

וזה לא נכון.

מנהיג צריך להיות גם ברכה,

גם בקשה.

לפי העניין, לפי המקום, לפי הזמן, לפי האנשים, לפי המעמד,

תלוי בכל מצב. ופה רואים את השילוב המדהים

של פי נכס, קנאי בן קנאי, משיב חמא בן משיב חמא.

וכיוון שאהרון הכהן, קדוש השם, הגיע לדרגה של תיקון הנפש בשלמות,

והוא גם שמח בגדולת אחיו,

כי אחיו היה קטן, משה רבנו, הוא היה קטן מאהרון בשלוש שנים,

ועד שמשה חזר ממדיין למצרים הוא היה בן שמונים,

ועד אז,

לפחות ארבעים שנה, המנהיג שהיה אז היה אהרון,

והוא היה נביא השם. ופתאום אח שלו חוזר והוא שמח שהשם מינה אותו להיות המנהיג.

הוא לא אמר, מה פתאום? אני ארבעים שנה משמש בקודש,

פתאום אני ארד מהכיסא וניתן לאח שלי הקטן? מה יותר טוב ממני? למה הוא סבל,

כמו שאני סבלתי עם עם ישראל עכשיו את כל הצרות עם המצרים?

הוא ישב פה במדיאל.

לא.

מעיד עליו השם ברעך ושמח בלבו.

משה פחד שאחיו אהרון יתרעם עליו אם הוא יבוא בתור מנהיג.

לכן הוא לא רצה לקבל את התפקיד, משה.

אבל השם אמר לו, ורעך ושמח בלבו, אני יודע מה יש לו בלב.

הוא ישמח מאוד,

ולא העלה על דעתו שום הקפדה על אחיו.

אדם כזה ראוי להיקרא שפל רוח.

עליו נאמר בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון.

ככה הוא הצליח להשיב רבים מעוון.

וממנו לומדים תלמידי החכמים האמיתיים את הדרך שילכו בה להיות שפל רוח מהארון.

מה הלקח הגדול שיוצא לנו מכל זה?

שצריך כל אחד מאתנו לעמול על תיקון המידות שלו.

להיות מן הנעלבים ולא מן העולבים בבן אדם לחברו.

שומעים חרפתם מעינם משיבים בבן אדם לחברו.

ואז יזכה להיות מתלמידיו של אהרון,

אוהב שלום, רודף שלום,

אוהב את הבריאות ומקרבן לתורה.

זה הסימן.

אם הוא מצליח לקרב אותם לתורה,

זה אומר שהוא אוהב שלום, רודף שלום וכו'.

ולעשות שלום בין השבטים בזמן שחשדו ישראל את שבט ראובן וגד על עשתם את המזבח כמו שלמדנו,

זה לא דבר פשוט.

לא כל אחד ראוי ומסוגל לדבר גדול כזה.

אבל פנחס זכה שבדברים שלו ובהשפעתו התברר הכול והוא שם שלום ונתרצו כל ישראל.

וזכה פנחס שכר גדול,

האריך ימים הרבה מאוד עד ששימש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה,

שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים.

והוא היה גם בזמן שכתב יפתח למלך בני עמון

בחשבון ובבנותיה שלוש מאות שנה.

אז זאת אומרת, הוא חי לפחות שלוש מאות שנה עד שהוא נתחלף לאליהו.

בכל שכן דבריה אומר אליהו זה פנחס והוא עדיין חי וקיים.

וכל הכוהנים הגדולים עמדו מפנחס,

שמונים כוהנים בבית ראשון ושלוש מאות בבית שני.

ואמרה תורה

בשם איש ישראל המוכה

להגיד שבחו של פנחס שאף-על-פי שזה היה נשיא

לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם.

לכך הודיע כתוב מיהו המוכה.

למה הזכירו את שמו של המוכה ואמרו מה מעלתו,

נשיא,

להראות שפנחס קינא לשם בגלל חילול השם

ולא מנע את עצמו אפילו כשמדובר בנשיא ישראל.

הפסוק הזה נאמר לשבחו של פנחס.

מה שהזכירו את שמו של זמרי בן סלול זה היה לשבחו של פנחס,

להגיד שלא חשש ולא מנע את עצמו לקנא לאלוקים.

ובזוהר כתוב דברים מפליאים.

אמר רבי יצחק, הפסוק הזה,

בשם איש ישראל המוכה היה צריך להיכתב, בשם איש ישראל

אשר היכה פנחס.

למה לא כתוב בשם איש ישראל שהיכה אותו פנחס?

לא המוכה אשר הוכה אלא אשר היכה פנחס. למה כתוב באורח סתום?

אלא ככה אמר רבי אלעזר ברבי שמעון,

כיוון שעלה הקדוש ברוך הוא לפנחס להיות כהן גדול,

לא רצה להזכיר את פנחס

שהרג נפש מישראל.

כי כהן גדול לא ראוי שיהרוג נפש מישראל.

עד שהוא לא עלה לכהן אז נזכר שם.

כתוב, וירא פנחס ויקח רומח וידקור את שניהם.

אז זה מוזכר.

אבל כיוון שהוא עלה כבר להיות כהן גדול,

לא נזכר שמו בהריגה הזאת.

וחס הקדוש ברוך הוא על כבודו,

כי כהן גדול לא ראוי שיזכירו אותו בהריגה.

והדברים מפליאים

מעוררים להתבוננות מעמיקה.

היוצא לנו ממה שלמדנו,

שאם אנחנו רוצים לזכות לאורחות חיים,

אנחנו צריכים לחפש מי שיגיד לנו הערות בעבודת השם.

הגאון מווילנה היה צדיק גדול גדול מאוד לאין שיעור, ממש בחינת מלאך.

נשמות של צדיקים היו יורדים מהעולמות העליונים ללמוד אתו, למרות שהוא לא רצה.

מלאכים רצו ללמוד אתו,

הוא לא רצה.

הגאון מווילנה בגיל שש כבר היה נותן דרשות בשתי בתי-כנסת.

בגיל שמונה הוא כבר גמר את כל השס.

בגיל תשע הוא גמר את הסוד.

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה לו מה להוסיף.

והוא היה פרוש,

פרוש לחלוטין.

הוא היה אוכל בבוקר

לחם שרוי במים כמו ציפורים

כדי לא ליהנות מהאוכל.

והיה שולק את זה ככה בגמיעה של לא ליהנות מהאוכל.

ובערב אותו דבר.

והיה ישן מתוך 24 שעות, שעתיים ביממה.

אבל כל שש שעות, חצי שעה.

ככה הוא חי.

מלאך אלוקים.

נו, תגידו לי, זה לא אדם שצריך להיות דוגמה לכולם?

ובסוף הוא לקח לו מגיד

שיוכיח אותו.

ובא המגיד

ואמר לו, אתה חושב שזו חוכמה להיות הגאון מווילנה בבית,

בתריסים מוגפים,

ולא יוצא לרחוב?

זה אומר שאתה בעל מדרגה?

נראה אותך שאתה תלך

ממקום למקום ולא תרד ממדרגתך.

וגזר על עצמו הגאון מבין לה שלוש שנים גלות.

כל יום מקום אחר.

וצריך לראות פרצופים שונים, אנשים שונים, קהילות שונות, הכול,

ולשמור על הסדרים שלו, של הקדושה והפרישות,

מפלי להיפגע כהוא זה ברמתו הרוחנית.

והוא לקח לו מגיד שיוכיח אותו.

אז אם כזה אדם, מלאך,

הגאון, קוראים לו הגאון, כולם כשאומרים הגאון יודעים שמדובר על הגאון מביננה.

הגאון.

הגאון החסיד,

רבי אליהו,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

והוא לקח לו מגיד שיוכיח אותו.

אז אנחנו צריכים בן-אדם צמוד שכל הזמן יגיד לנו איפה אנחנו מפשלים.

כי אפילו שאנחנו יודעים שאנחנו מפשלים, אנחנו מעבירים אותה.

וההצלה הכי גדולה זה אם יש לך מישהו מוכיח, שיוכיח.

וצריך שבכל בית-כנסת, בכל קהל, בכל עדה,

יהיה בן-אדם מוכיח שמקובל על הציבור בשביל שיקבלו את דברי תוכחתו ויתקנו את המעשים.

אז אומר רבי טרפון,

טמא ההני אם יש מי שיקבל תוכחת בדור הזה.

ומדובר בדור של התנאים הקדושים.

אז מה בדור הזה?

לכן, אם אדם לא לומד כל יום שעה מוסר,

הוא לא יזכה להכיר את יצרו הרע והוא לא יינצל מהרבה הרבה עוונות וחטאים.

ואחרי 120 שנה,

כבר לא יוכל לתקן, יהיה מאוחר, שם יפרטו לו אחת לאחת.

לימוד המוסר כל יום שעה זה הצלה גדולה שאין כדוגמתה.

אני מלמד כבר 38 לפחות שנה מוסר כמעט כל יום.

לא רק לומד, גם מלמד.

בזכות זה חזרו רבים בתשובה.

כי המוסר מעמיד את האדם על רגליו.

בלי זה שום דבר.

תלמד הלכות, לא תשתנה.

תלמד גמרא, אולי תקבל יותר גאווה.

מעטים האנשים שילמדו יותר ויותר וישפילו את עצמם יותר ויותר.

אי-אפשר כזה דבר, כי כשאתה לומד יותר אתה מחשיב את עצמך יותר.

אז איך אתה תגרום לעצמך צרות, כי אם תהיה בעל גאווה.

כתוב תועבת השם, כל גבה הלב.

אז אתה רוצה להיות תועבה?

הדבר היחידי שיכול לשמור לך את הבאלאנס, שתהיה נורמלי,

זה שתלמד מוסר שיוריד אותך כל פעם למטה למקום הטבעי שלך.

כי מי היה יותר גדול ממשה רבנו?

מי?

אז איך הוא היה הענב מכל האדם?

עד שאמר על עצמו ועל אחיו אהרן,

ואנחנו מה?

זאת אומרת, לא היה לו במה להתגאות, כי הוא זה.

ואנחנו מה? מה זה מה?

אתה עלית לשמים, נלחמת עם מלאכים, הורדת את התורה,

כל העולם קיים בזכותך, וכו' ועוד ועוד ועוד ועוד. ודיברת עם אלוקים, כדבר יש את רעהו, פנים אל פנים, וכו' וכו', במראה ולא בחידות.

הכול, וכל זה תקלו.

הוא לא אמר את זה סתם, מי אני מחיי.

התורה מעידה עליו, והאיש משה עניו מאוד,

מכל האדם זה בנאדם. מה זה מאוד?

ואיש משה עניו, מכל האדם, אין יותר.

למה מאוד?

מאוד זה שלושה אנשים,

משה, אברהם, דוד.

שלושתם היו ענבים.

אברהם אמר, ואנוכי עפר ויפר.

דוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

זה ענבה או לא ענבה?

ענבה.

אבל, עפר ויפר זה עוד משהו.

יש מה לעשות עם עוד עפר ויפר.

תולעת זה גם משהו, זה ברייה, בכל אופן, זה משהו.

אבל משה אמר על עצמו, ואנחנו מה?

הוא לא יכול לייחס את עצמו לכלום.

לא לעפר, לא תולעת, לא שום דבר.

לכן מאוד, האיש משה עניו מאוד.

משה, אברהם ודוד.

אם אדם לא ילמד מוסר, אם אדם לא ישמע תוכחת, אם לא יתחבר כל הזמן לשיעורים לדעת,

האדם הזה יצא מפה לא טוב.

גם אם הוא ילמד הרבה, גם יעשה מצוות הרבה, בסוף יתפסו אותו רק על גאווה, לא צריך יותר.

רק גאווה.

אם יש לו גאווה, הוא מפסיד הכול.

כך כתוב בספרים בשם שונא בעלי גאווה.

עכשיו, מי יכול להעיד על עצמו שהוא לגמרי בלי גאווה?

אז זאת אומרת, אדם צריך לעבוד על עצמו.

וגם להוכיח, צריך מי שמוכיח, שידע בחוכמה כיצד להוכיח.

חוץ במקום שיש קנאת השם.

אם עוברים על רצון השם, עושים עבירות,

מחטיאים את הרבים,

צריך לצאת כנגד בשצף קצף,

אפילו שיהיה נשיא בישראל.

אין חסינות לאף אחד, כי במקום שיש חילול השם,

אין חולקים כבוד לרב.

אז אם נשיא עושה כזה דבר,

קנאים פוגעים בו.

אבל צריך להיות קנאי אמיתי.

קנאי אמיתי. זה יעיד הקדוש ברוך הוא וזה צריך להיות קנאה אמיתית.

אחרת הוא ייטבע על רציחה.

אז אם כן המסקנות ברורות.

הרוצה באמת

לזכות לחיי העולם הבא,

יאמץ לו

איש מוכיח.

אם לא יהיה לו איש מוכיח,

צריך לשמוע דרשות של מוסר.

צריך ללמוד מוסר. לא יניח ולא יזניח.

יום-יום, שעה, מוסר.

בלי זה אי-אפשר לעבור יום בלי עבירות.

רק אם הוא לומד מוסר,

אז הוא יכול להחזיק אותו אולי לכמה שעות. אולי.

אולי.

כולי האייב, אולי.

אבל לפחות תרוויח כמה שעות.

ילמד עוד פעם מוסר, יחזיק אותו עוד קצת. כי רק עכשיו הוא קם מהספר וקרא מה אסור, מה מותר.

אז מה, עכשיו, אחרי שקראת, אתה צריך לעשות עבירה? לא תעשה.

כמה זה יחזיק? עוד קצת, כמה שעות.

עוד פעם מוסר.

וכך האדם ישרוד.

אבל בלי התזכורת הזאת לא יעזור. זה כמו שרוצים לעשות השכמה.

אם לא, תעשה נודניק,

אז אתה תשמע את הראשונה ותסגור.

מה, יהיה ערב, יהיה בוקר? יום מחר.

אבל אם אתה שם נודניק,

אז יש סיכוי שאחרי כמה פעמים שהוא כבר צלצל,

אולי תקום.

אבל צריך תזכורת. בלי תזכורת אי-אפשר לשרוד.

כן, עד כאן דברי. אני מקווה שתאמצו לכם איזה משהו מתוך מה שאמרתי, ולמי שיש שאלות, בבקשה.

כן, הבחור הזה, פה נותן לו מיקרופון.

איפה אתה הולך שם?

תודה רבה.

שלום, כבוד הרב.

ערב טוב.

האמת היא שאין לי שאלה. פידבק.

לא שומעים טוב.

כן אין לי שאלה. באתי,

אני לא גר בארץ.

באתי ממיאמי פעם ראשונה

בשיעורים שלך. שומע אותם אומנם באינטרנט.

אני מבקש

סליחה מכבוד הרב.

אפילו שזה לא, אתה לא יודע מזה, אבל אני,

זה גם שייך לשיעור, מצחיק שזה יצא ככה, זה משמיים,

אבל התוכחות שדיברתם, אז

יש מישהו שהוכיח אותי,

ואנחנו שמענו דיבורים ככה וככה, ואני איבדתי דעה,

ואני לא יודע

שהדעה הזאת נכונה, זה בטוח, אבל,

אז באתי לא להיות חלק מהמחלוקת הזאת.

הרבה אנשים מדברים על

חכמים והחכם הזה אמר ככה וזה אמר ככה,

אז באתי להוציא את זה ממני לא להיות חלק מהדבר הזה, כי

זה חמור מאוד, אנחנו לא יודעים

לא יודעים כלום,

ובגלל שאנחנו לא מקבלים תוכחות, אז יש לך,

אתה אומר דעה, והדעה הזאת, אתה כאילו לוקח חלק בצד של מישהו.

ואני,

לא אגיד שאני מה, אבל אני לא יודע כלום, רק שאני יודע שכבוד הרב

מחזק אנשים, ואני בעצמי התחזקתי מכבוד הרב,

ונפלנו בזה קצת, אז באנו לבקש מחילה, סליחה,

ובעזרת השם שאהב.

גם כשאנשים ילמדו, כשלא שומעים, עיתונות,

צריך להיות מה?

לא להיות כלום.

בקיצור, אני מוחה לך, זה דבר ראשון.

דבר שני, אתם רואים, יצר הרע טס עד למיאמי בשביל להפיל אנשים.

בקיצור, הוא לא מניח יהודי בעולם שהוא לא ינסה לחטיא אותו, והדבר היחידי שבאמת יכול להציל יהודים זה המוסר,

כי אז

המוסר חושף את הנכלוליות שלו,

ואיך הוא מפיל אנשים. הרי כתוב, כל עם בזה תלמיד חכם,

אין תרופה למכתו.

גם אם תחפשו תרופה למכתו, לא תמצאו.

אומנם יש אומרים שאין תרופה למכתו כי הוא לא יחזור בו ממה שהוא אמר, לכן לא תהיה תרופה, אבל אם הוא יחזור בו ויעשה תשובה אמיתית,

אז תהיה תרופה,

אבל בעיקרון מי שאוחז ונוקט עמדה מסוימת,

כמו קורח ועדתו, שהם החזיקו במחלוקת,

אפילו שנפערה כבר האדמה והם כבר משתלשלים לתוך הבור, לתוך הגיהינום,

הם עדיין החזיקו שהם צודקים.

אבל משה אמר לפני כן, שאם אתם לא תחזרו בכם,

אז אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא בריאה שעוד לא היתה מעולם,

והם רואים הנה נפערת האדמה ולא חוזרים בתשובה,

חוץ מהבנים שלו שהרהרו תוך כדי הנפילה לגיהינום,

הרהרו בתשובה ונתבצר להם מקום והם נשארו שם ולא נשרפו עם כל השאר.

תראו לכם מה זה,

כמה קשה לאדם לפרוש מדעה שהוא הביע במקרה מסוים,

הנה עברו מאז הבחירות הקודמות

כבר כמעט

שלוש שנים,

ואולי, אולי, אולי עשרה אנשים עד עשרים ביקשו מחילה.

זאת אומרת, מאות אלפים בדרך לגיהינום ולא חוזרים בתשובה. תארו לכם כמה זה קשה.

אז מגיע לו עוד פעם מחיאות כפיים.

כן, פה בצד יש שאלה.

כבוד הרב, אני חולה בסכרת נעורים,

ואני כבר שלוש שנים מזריק ארבע פעמים ביום,

והרופאים אומרים שזה לא יעבור בחיים.

אני לא יודע, אתה יכול לעשות משהו?

קודם כול, בדרך כלל זה נכון.

אבל חיים הם זה הרבה שנים.

אתה לא צריך להיות מודאג. אם אתה לא תשים לב, זו בעיה.

אבל אם תשים לב, אז קודם כול

תהיה מוגן.

אני יכול לנסות לעזור לך.

אם תקבל על עצמך ללמוד כל יום,

כל יום, בימי חייך, כל יום,

שעתיים בתענית דיבור תורה,

שעתיים רצויות בתענית דיבור תורה,

אני מאמין שזה יכול לעבוד בשבילך רפואה אמיתית לעניין זה.

אתה מסוגל? כן.

נו, אז אם אתה מקבל על עצמך, תגיד לי את שמך.

מה? תגיד לי את שמך. יצחק.

באימא?

אילנה.

יצחק בן אילנה, השם יזכה אותך להירפא מסוכרת הנעורים בזכות לימוד תורה שעתיים בתוכנית דיבור כל יום, כולל שבת וחגים,

ושיעתיק את המחלה ממך לאשתו של אסד.

תודה.

תהיה בריא.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. זה הבן שלי, יצחק,

הקטן, מתוך ארבעה ילדים.

אני רציתי לשאול איך אפשר להעביר גזירה כשבן-אדם חושב שעומדת להיות איזו גזירה והוא רוצה להעביר אותה,

שאולי היא לא תהיה.

יהיה? אפשר לעשות משהו?

כן.

כתוב תשובה וצדקה ותפילה,

מעבירים את רוע הגזירה.

אז אם עושים תשובה ונותנים צדקה ותפילה כמו שצריך,

עד כמה שצריך, עד שמנושעים כמו שמשה רבנו התפלל 515 תפילות בשביל להיכנס לארץ,

עד שהשם אמר לו אל תוסף,

דבר אלי עוד בדבר הזה.

אבל אדם מתפלל ונותן צדקה ועושה תשובה,

אז מעבירים את הגזירה,

כי היצר הרע לא מוותר, אם נתנו לו כבר איזה קורבן,

הוא לא מוותר עליו.

רק אם יחליפו לו את זה במישהו אחר.

אז לכן מעבירים את זה על אויבי ישראל.

תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

דרך אגב, אומרים את זה, אתם יודעים, בראש השנה, ביום הכיפורים, ששם באמת זה הזמן

שאדם יוכל להעביר ולבטל את הגזירות,

כי בראש השנה נחתמים ונכתבים לאלתר.

כן, שאלה נוספת.

תן לו שמה בחור.

תודה רבה, ויש לי שאלה שקשורה לבחור ששאל אותך שם קודם. ממיאמי.

כן, מיאמי.

זו שאלה שבאמת גם החבר'ה שואלים את אותה שאלה.

עכשיו, אני מאמין גדול. מה זה מאמין? אני יודע שיש אלוהים אחד,

וזהו. הוא תהיה תמים כלפי אלוהים.

מה כתוב זה מה שאתה עושה. יש מחלוקת

שאני לא נוטה להיכנס,

או אני מנסה שחבר'ה גם לא ייכנסו לדברים האלה, יש מחלוקת בין רבנים גדולים.

המקום שהכי מכעיס אותי,

אנחנו לא נוטים להיכנס לשם.

תמיד משאירים את זה שם. אבל יש חבר'ה שמחוץ לסיפור,

שאולי קצת קשה להם להיכנס לזה.

הם שואלים,

באמת שאלה שהיא יותר קשה,

שאומרים למה הם ככה וככה הם עושים.

לפעמים אתה נבוך, אתה לא יודע מה להגיד, תקשיב.

אתה לא יכול להסביר את זה לחבר,

כאילו מה אתה חושב.

אתה מבין מה אני אומר?

אני חושב שהבנתי, כן.

תקשיב.

הנקודה ככה, קודם כול אם אתה לא רוצה להיכנס, אז אל תיכנס, פשוט מאוד. אני לא נכנס, בטוח. די, די. יש לי עוד חבר שם. עכשיו די.

אם אתה, יש לך חבר ואתה לא רוצה שהוא ייכנס, תגיד לו אל תיכנס.

אני אומר. רגע, שתיים.

שלוש.

אבל לפעמים צריך לדעת גם כמה דברים, זה לא אומר שאתה צריך להביע עמדה או הכול, אבל אתה צריך לדעת

מה לקבל ומה לא, מה להיזהר ומה לא.

לדוגמה, לגבי אני יודע. לגבי אני יודע.

אז בסדר, אז בואי אני אסביר לך דוגמה.

אני עכשיו, בתקופה האחרונה,

הזהרתי והתרעתי שיש בעיה חמורה בנושא שחיטה בעופות ובבקר,

שאין לסמוך היום על כשרויות,

כולל בדצים.

ונימקתי את זה, כבר ארבעה חודשים אני מדבר,

יש את זה באתר שופר.tv, יש במובייל,

גם בכל מקום כמעט.

ואני מדבר, והנה גם הרבנות הראשית אומרת שבאמת יש בעיות, ולכן היא שילתה את הקריטריונים ושיותר יבואנים

לא ייקחו להם צוות קבוע שהם עובדים איתם ביחד, יש חששות שהם עושים בשביל להרבות נכסים וכסף וכו' וכו'.

אז לכן הדברים הם

ידועים למי שרוצה לדעת.

מצד שני יש רבנים שמרגיעים את הקהל ואומרים הכל בסדר אפשר לאכול הכל כולל רבנות כולל הכל.

עכשיו מה אתה עושה אתה שומע דעה כזאת ואתה שומע דעות כאלה

מה עושים במצב כזה נו למי להאמין

מה אתה אומר עכשיו אני שואל אותך בלי מחלוקת מה אני אומר כן

אני קודם כול הולך לפי הרב עובדיה יוסף

כן אבל הוא לא נמצא עכשיו אז מה אתה עושה

עכשיו התבררה פרשה חדשה שלא הייתה בזמנו ועכשיו הפרשה. בסדר הוא כבר המשיך איך הוא אומר יש לו שושלת

אה אתה הולך לפי השושלת

הבנתי מכבד מה נו זה מה אני אומר. זאת אומרת אתה מושפע מכבוד זאת אומרת אם אתה רואה שיש אנשים שמכובדים

אז אתה מאמין למכובדים

ואם יש פחות מכובדים אז אתה לא מאמין לפחות מכובדים.

מי שיודע. אם יש בדורנו רב שהוא כאילו הוא כמו הרב עובדיה יוסף שזה רע מבחינתי אין.

הוא חתם וזה מה יהיה.

אתה מסכים אתי או אתה יודע? רגע, גמרת?

אבל סיכמנו שהוא כבר לא נמצא. הוא לא נמצא. אז עכשיו מה עושים? אמרת השושלת. אמרת השושלת. נכון. יופי.

עכשיו, אני שואל אותך שאלה. אחת מהשושלת, קוראים לו אברהם יוסף.

הוא אמר בעבר שהרב מחפות פסול לגמרי,

ויש הקלטה שיש אצלנו באתר,

שהמסמר האחרון בארון הקבורה שלו זה מה שגילו שבמירון הוא שחט שמה והיו סכינים של אחד בשם משעלי, סכנים, כולם פגומות, והאכילו נבלות וטרפות.

ככה הוא אמר,

אחרי בדיקה.

היום הוא אומר שהכול, הכול בסדר, כולם בסדר.

אז מה אתה אומר? הרי מי שהאכיל נבלות וטרפות פעם אחת במזיד, הוא פסול לעולם ומעבירים אותו מתפקידו.

הוא משמש היום ראש השחיטה של יורא דעה וכו'.

ואני מביא עשרות עדויות של אנשים שמביאים

שהוא הכין נבלות וטרפות ומאכין, וזו השיטה שלו,

בשביל כסף.

דברים חמורים ביותר שקשה לאוזן לסבול,

אבל מה לעשות, אלה העדויות.

עכשיו, מה נעשה אם אני מוצא רב שמשנה בדיבורו,

פעם אחת הוא אומר ככה ופעם אחת הוא אומר הפוך מזה,

והוא רב מכובד מהשושלת.

מה אני עושה עכשיו?

למי להאמין?

לא הראשון או לא השני.

אני אומר, אנחנו אנשים באמת תמימים, אנשים, מה זה, כמו קהל שיושב מולך פה. אתה לא תמים, אתה הרי יודע בדיוק מי הכי חשוב. אני עוד פעם, אני אומר, אבל בסך הכול, אנחנו לא יודעים כלום, אנחנו קטנים לעומת מה שאתה יכול להסביר לנו. אבל עוד פעם, זה, אבל החלטת כבר שיש שושלת, שכחת?

אני אמרתי את זה, כן, ואני עומד על זה. אני לא אומר, בטור תמים אמרת או בטור מבין?

לא, אני אמרתי בטור תמים, אני לא מבין. אה, זה לא נכון. אני לא חכם, אני לא יודע,

אין לי את זה אפילו. אבל אני שואל שאלה בטור תמים.

נו.

פעם אחת הרב אומר על זה שזה משקה טוב,

פעם אחת הוא אומר שזה משקה לא טוב.

למי אתה מאמין, לרב הזה שאמר פעם ראשונה או פעם שנייה?

לראשונה, מה זה? לראשונה. כן.

אז מחפוד הוא פסול, אז איך הוא אמר עכשיו שהוא מותר?

אתה מסבך אותך. לא מסבך אותך, אתה תמים, שכחת. אני תמים, אני יודע שיש בדורנו רב, נו.

אני אשאל אותך שאלה, מי יותר חשוב, רב שיש לו גלימה או שיש לו חליפה?

מה זה קשור? מה זה לא קשור?

אני נראה לי שאתה מתפעל, אתה מבין איך אנשים לבושים? לא, מה פתאום? אז לפי מה אתה קובע?

לפי מה אתה קובע?

אני לא יודע.

אה, אתה לא יודע. או שאני טועה או שאני לא מבין.

זה נכון. בשני המקרים אתה על הפנים.

כן, אז יכול להיות, לא יודע. אם אתה טועה ואם אתה לא מבין, זה בעיה.

אני לא יודע.

טוב, בכל אופן אני מציע לך, אל תיכנס למחלוקות.

אני לא נכנס. זהו, זהו, זהו. זו המסקנה הכי טובה בשבילך, זהו.

אבל אתה שאלת את זה בשביל ליצור מחלוקת.

לא, חבל, לא, בכלל לא.

אני אמרתי כלפי החברים שלי, אני יודע שאני מאמין, אני יודע שיש בורא עולם. אתה תגיד להם, יש בורא עולם. זה מה אני אומר. אבל בשורה התחתונה, כולנו אחים, נכון? כמו שאתה אומר? נכון. חבר, אני מנסה להביא את החבר שלי אלי, שיהיה קרוב להשם, שידע איפה המקום בנו. עוד פעם, יש מקומות שצריך להסביר להם שיש מקומות שאולי אני לא יודע לחדד להם, וזה נכון.

אז תפנה אותם למי שיודע לחדד.

אז זהו, יכול להיות.

זה אולי הבעיה, אבל בשורה התחתונה, אני רוצה את החברים שלי שיהיו במקום שאני נמצא בו, זה מה שחשוב לי.

נכון. אם חבר שלך אומר שכואבת לו הבטן, מה אתה מייעץ לו?

שולח אותו לרופא. בדיוק, גם כאן תשלח אותו למחדד.

תהיה בריא.

כן, שאלה נוספת.

הנה הבחור פה, שאלה ראשונה.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום.

אין לי שאלה, אבל רציתי לספר סיפור. לפני חמש שנים הייתי אצלך בהרצאה באשדוד,

ובירכת אותי, אותו זמן, אותו תקופה, אתה גייסת כספים לאנציקלופדיה,

ותרמתי מניה, ועליתי אליך למעלה לזה, נתת לי ברכה, יש את זה מצולם, הכול,

ובאמת בירכת אותי על זיווג הגון, ואחרי חודשיים הכרתי את אשתי,

והתחתנו באמת.

ואחרי שנה בערך,

עוד פעם מההרצאה באשדוד,

באנו לפה,

לא לפה, איפה שזה היה,

ועוד פעם תרמתי מה שהיה צריך וזה, ובירכת אותי על בן זכר.

אחרי חודשיים שנים נכנסה לי ראייר,

אז באתי לספר את זה,

והיום הוא בן שלוש,

והבאתי אותו, אני רוצה שתגזור לו איזה דלתל ככה עליי. בשמחה רבה.

עכשיו נשאלת השאלה,

מה אתה תורם היום ומה אתה מבקש לפעם הבאה?

בדיוק, בשביל זה באתי גם, אני הכנתי את הארנק, הכול.

כן, יופי.

אז איפה הטלטל? איפה הטלטל? אשתי, תכין את הטלטל בבקשה.

אם תוכל לדבר אתה גם על זה.

אבל הוא לא יזכור שאני הורדתי לו, כי הוא ישן.

הראש שלו.

כך.

מה השם שלו?

ינון. קוראים לו ינון. גם על שמחה. איך שהוא?

ינון בן לורן.

לורן, יזכה בעזרת השם להיות צדיק, תלמיד חכם וירא שמים.

והרבנית, אולי תשים כיסוי ראש בעזרת השם לדברך?

הנה, אני נותן לך, זה מתנת ידי. קח.

תן לה.

תן לה.

המלאך הגורל אותי המלאך הגורל אותי כן.

שאלה נוספת, תן לבחור כאן בצד.

שלום כבוד הרב.

שלום וברכה.

רציתי להבין למה משה רבנו ואהרן הכהן לא מחו על קהילת השם.

לא הבנתי את זה מהשיעור הזה.

משה רבנו נשא את ציפורה שהיתה מדיינית,

וזמרי בן סלעוא

בא אליו

ומשך אותה, את כוסבי בצור, בציצית ראשה,

ושאל את משה רבנו לעיני הציבור,

אמר, האם זו מותרת או לא?

אז הוא אמר לו, לא.

אמר לו, מי תיר לך את המדיינית?

וגרר אותה לאוהל ועשה מה שעשה, התריס בפני משה רבנו.

אז משה רבנו, התרשלו ידיו,

כי אם הוא יקום עכשיו ויהרוג אותו,

מה יגידו? זה בגלל הכבוד שלו,

כי הוא פגע בו, הוא אמר לו שהוא לקח גם כן מדיינית, אז הוא סוגר את החשבון.

וזה לא קנאים פוגעים בו,

אז נתרשלו ידיו, כי הוא לא יכול לעשות כלום, הוא תקע אותו במצב כזה שהוא לא יכול לעשות שום דבר.

ואהרן, שראה שמשה לא עושה כלום,

אז גם הוא לא יעשה. אם אחיו הגדול פה נמצא, המנהיג של הדור, ולא עושה,

אז גם הוא לא עשה.

אבל פינחס,

שהיה אחד מן הציבור,

ויקום מתוך העדה,

לא אדם מפורסם, לא אדם חשוב במיוחד ולא זה,

ראה את הדבר הזה ורתח.

רתח, והלך למשה, אמר לו

איך שותקים על דבר כזה?

קנאים פוגעים בו.

אז הוא אמר לו קרייאנה דאיגרת איהו להווה פרבנקה.

כותב המכתב יהיה השליח לבצע.

והוא הלך ועשה את המעשה.

ודבר שני, רציתי לבקש ברכה לאמא שלי אורלי בת שרה, רפואה שלמה.

שומרת מצוות?

כן. אורלי בת שרה, רפואה שלמה, מהרה.

מהרה. כן.

שאלה שם למעלה.

ערב טוב, כבוד הרב,

יש לי שאלה.

מה בנוגע לרבנים שבבחירות האחרונות תמכו

בש״ס? האם אפשר ללמוד את הספרים שלהם או אסור?

איזה רבנים תמכו בש״ס?

הבנתי שיש את הרב שלום ארוש,

שהבנתי שמבני הקהילה, איפה שעומדים, הוא אמר להם לבחור בש״ס.

עכשיו, אני לומד את הספרים שלו.

קודם כול, הוא לא אמר. הוא אמר בלית ברירה, מכיוון שלחצו אותו, ואחרי שהלכו משם, הוא אמר להם לא לבחור.

הבנתי.

היו כמה כאלה שלחצו אותם,

וכלפי המצלמה וכלפי הזה הם אמרו בלית ברירה,

לא כולם חזקים,

אבל לאחר מכן הם אמרו אחרת.

הבנתי. עכשיו יש לי עוד שאלה, כבוד הרב.

בבחירות האחרונות שהיו לפני זה, כשרצת לבחירות,

לקחתי את זה מאוד קשה.

אני מכיר את הרב מעל עשר שנה, אני עוקב אחריך, אחרי השיעורים, גם בהיותי חילוני,

ואני לא יכול להשלים עם זה פשוט.

אני בתוך-תוכי לא יכול לסלוח.

היתה לי ירידה לא קטנה בתקופה הזאת,

כשהייתי בבלבול גדול,

אבל ברוך השם, השם נתן לי להתעלות,

והיום אני לא מקשיב כמעט בכלל לרבנים. יש הרבה שהתרחקתי מהם ומחיתי על כבודך שדיברו עליך,

ולא קיבלתי מה שהם דיברו.

והיום אני מוצא את עצמי שקשה להתחבר לרבנים.

זאת אומרת, אני לא יכול להתחבר,

כי יש כאלה שזורקים פה מלה, שם מלה, ואני, תראה, בלאו הכי כתוב, עושה לך רב

ויסתלק מן הספק.

ואם אתה מקשיב למה שאני אומר, אז כבר יש לך מי להקשיב,

ואתה מסתלק מן הספק.

אמנתי. הרב, יש עוד בקשה, אם אפשר, בבקשה.

אם אפשר, תברך אותי ואת אשתי, שאשתי תתחזק בצניעות יותר.

מה אשמה? שרה בת שושנה. שרה בת שושנה תזכה להתחזק בצניעות שלמה ואיתנה.

אמן. ואם אפשר, בבקשה, הרב, לברכו אותי שאני אתחלק בתורה.

ואני אהיה עבד השם. תזכה ללמוד תורה בירת שמים ולהיות עבד השם.

אמן. ואם אפשר, בבקשה, רב, שישה ילדים קטנים, נעורי בן שרה והורה בן שרה, שיהיו בעזרת השם צדיקים כמוך.

אמן ואמן. אמן. תודה רבה, כבוד הרב.

בנושא הצניעות, כבר אם אנחנו מדברים, אז כדאי לדבר, כי הקיץ מגיע, ובנות ישראל, לצערנו הרב, לא הולכות כולן בצניעות.

אז צריכות לדעת רק דבר אחד.

קודם כל זה מכעיס את הבורא יתברך.

בגלל נושא הצניעות זה מה שקרה עם זמרי בן סלו,

ובגלל שבני ישראל חטאו עם בנות מדיין,

מתו 24,000 איש במגפה, יותר ממה שמתו בעגל.

בעגל, שזה איום ונורא,

אחרי קבלת תורה לעשות עגל, בגידה כזאת בקדוש ברוך הוא,

מתו כ-3,000 איש.

ופה 24,000 צ'יק צ'אק, תוך פרק זמן קצר ביותר.

כי ההקפדה של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא שונא זימה.

עכשיו, אישה שיוצאת חשופה וחצופה,

אז שתדע לה, מעבר למה שהתקבל עונש, על מה שהיא הולכת באופן כזה,

היא גם מחטיאת הרבים, וכל מי שזן את עיניו ממנה,

גם העונשים שהוא יקבל בגללו, יתקבלו בגללו.

זאת אומרת,

היא נהנית כשמסתכלים עליה,

ויסתכלו עליה 1,000 איש באותו יום שהיא יצאה ככה לטייל.

1,000 איש,

1,000 פעמים גיהינום יתקבל על כל אחד ואחד שיקבל הוא בעצמו.

אז תביאו בחשבון אם זה משתלם שלכם. החיים פה הם קצרים, 70-80 שנה,

כבר עברנו כמה עשרות,

אי אפשר לדעת אם נמשיך עד הסוף,

אבל מכל מקום העונש מובטח, כי אצל הקדוש ברוך הוא אין ויתור.

אין ויתור על כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

אז צריך לדעת שהייתה אחת מבנות ישראל שהייתה מדקדקת בפסיעותיה,

מדקדקת, כי היישובים הרומאיים מסתכלים, היא הייתה הולכת מדקדקת בפסיעותיה,

עד שנתנו אותה בקובה של זונות.

זאת אומרת, זה לא פשוט. אם בעולם הזה זה ככה, לעולם הבא זה הרבה הרבה יותר גרוע.

אני לא רוצה להפחיד, אבל אני רוצה להציל,

שחס ושלום, חבל, בנות ישראל יכולות לזכות למעלות גדולות,

צריכים את הקדוש ברוך הוא כל החיים,

אתן צריכות אותו בהריונות,

אצל הבנות שלכם שיהיו, בהריונות,

אצל הנכדות שלכם בהריונות.

אתם צריכים בגידול הילדים, אתם צריכים בפרנסה, אתם צריכים ברפואה,

אתם צריכים את הקדוש ברוך הוא בכול.

אבל אשה שהולכת חצופה,

אז הבנים שלה לא היו גדולים, היא מביאה עניות בבית, היא מביאה חוסר קדושה בבית, הרבה צרות.

הרבה מאוד צרות.

ומה לכן יותר מזה שיש כמה סרטונים שביקשתי מנשים שרק ייחסו את שערות ראשן

ונפקדו מעקרות ונתרפאו ממחלות איומות

ומכל מיני דברים, וזה רק חתיכת בגד קטן שעולה 10-20 שקלים,

ועם זה אפשר להציל חיים שלמים ולא לסבול ולא כלום.

אז אם אשה מתכסה בצניעות שלמה,

אז ודאי שהיא מבורכת אצל הקדוש ברוך הוא לאין שיעור,

בפרט שהיא נוטלת שכר כנגד כל אלה שלא הולכות בצניעות.

כי הקדוש ברוך הוא מסתכל מי דואג לכבודי,

מי דואג לשמי.

הנה רואים פעולה אחת שעשה,

פנאחס זכה להיות מלאך אלוקים, חי לעולם.

פעולה אחת.

פעולה אומנם נראית קיצונית,

תוך סכנת נפשות.

הרי ברור היה לו שאם הוא נכנס לשם כמעט בטוח הוא לא יוצא חי,

כי כל השבט יקפוץ עליו.

אבל השם הציל אותו. למה? כי הוא עשה את רצונו.

אז לכן זה חשוב מאוד.

תיזהרו כמה שאתן יכולות להקפיד בצניעות, תצילו את עצמכן,

את עתידכן,

וגם את בני ישראל. למה להחטיא את בני ישראל?

הרי זו היתה העצה של בלעם,

בלעם הרשע, הוא גרם שימותו 24,000 מישראל. איך?

הוא נתן עצה למדיינים ולמואבים

שיוציאו את בנותיהם, יפקירו אותם.

ואז ממילא ביתו של מלך צור היא היתה הראשונה ואחריה הלכו כולם.

וזה מה שגרם וזה מה שקרה.

עד שהשם רצה לעשות קליה לכל בני ישראל לולא הקנאה של פנאחס.

לכן צריכים להיזהר מאוד מאוד מאוד

שלא להכשיל את ישראל,

לא להיכשל ולא להכשיל.

כן, שאלה נוספת.

כן, שם למעלה.

בריצה, בריצה.

אני אחות של יצחק,

ואני רוצה שתיתן לי משהו בשביל שיעבור למחלה, בעזרת השם.

לקחת על עצמי.

מה, את נשואה?

לא.

הבנתי.

את הולכת בצניעות?

משתדלת.

אז תקפידי זה אחד, ושתיים,

תסיימי את התנ״ך. כל יום תלמדי רבע שעה

מבראשית,

כל יום תתקדמי רבע שעה.

תוך כמה חודשים את סיימי את כל התנ״ך,

בעזרת השם, שיעמוד לו לזכות ולרפואה.

תודה. בהצלחה.

כן.

שם יש גם כן?

שם יש בחורה שמרימה את היד.

כשאמא שלי היתה בהיריון שלי,

אז היא אמרה שהיא הלכה לכבוד הרב,

והיא אמרה שהייתי הפוכה, משהו כזה,

והרב בירך ואמר שהכול התהפך לטובה.

ועשית סלטה ויצאת?

לא.

לא.

מה לא?

יצאת בסוף, לא? כן, ברוך השם. כי הרב ברך.

ברוך השם.

ואפשר לקבל ברכה?

כן.

מה השם שלך?

אלינור.

אלינור בת.

אפרת.

אפרת השכיל לעלות בתור עבירת שמים ושיהיו לה חריונות תקינים.

אמן.

כן, שם יש גברת רוצה?

יש דיסקים שהביאו?

איפה הם?

על הכיסאות?

קיבלתם דיסקים, כן?

על הכיסאות, כן.

שלום, כבודי הרב, אם אתה יכול לברך אותי שאזכה לפרי בטן, אני נשואה 15 שנה.

ועוד אין לך?

עוד לא, ואני רוצה שבעלי יחזור בתשובה גם.

רגע, אבל 15 שנה עוד לא הרית?

לא.

לא.

תשמעי, בעלך שילמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף.

נראה לי שיהיה לו קשה.

תראי, יותר קשה לגדל ילדים.

אני אמור להיות מההור הזה. אז זה כן, אבל הוא גם צריך להתאמץ משהו.

והוא לא יהיה מוכן?

תשאלי אותו בטלפון.

כן, שאלה נוספת בינתיים? תודה.

תן לגבר שם למעלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני עוד חודש מתחתן,

בעזרת השם,

וההקלה שלי פה חזרה בתשובה מהרב לפני חמש שנים.

הרב דיבר על הכשרויות של הרב לנדו, הבדץ.

אני עובד לפעמים במטבח,

וראיתי את העופות של הרב לנדו וראיתי את העופות של הרב מחבוד.

ובאמת יש הבדלים מאוד מאוד גדולים.

אתה רואה, בעופות של הרב מחבוד יש דם, יש עניינים.

וראיתי במגע של הרב לנדו שהכול לבן, גדול, מכובד, יפה.

אבל הרב לנדו, בדקתי את הכסף,

כמה שזה הפרש,

זה כמעט, זה המון המון כסף.

אז אני רוצה שאחרי החתונה אני אוכל רק הרב לנדו.

זה הרבה כסף, אז אני צריך שעה, ויברכו אותי שתהיה לי פרנסה טוב.

כבר אני צריך ציצית בשביל זה. רגע, חכה.

בזה אתה לא רוצה לשלם גם.

אה? כן.

עכשיו תשמע רגע, בוא אני אסביר לך.

קודם כול,

זה נכון, כל מה שאמרת זה נכון,

אבל המראה החיצוני עדיין לא אומר שהשחיטה היתה בסדר. הרב עמר אומר ללכת לבדוק, אבל איפה יש לי זמן ללכת לבדוק? אתה לא צריך, כבר בדקתי.

אבל אני אסביר לך.

נכון שמה שמוכר מחמוד, אני קורא לו,

אז זה בעיה,

ואי-אפשר לאכול, גם צריך להגעיל את כל הכלים.

אבל הדבר הנוסף, הרב לנדה, גם כן זה קצת בעיה,

בגלל שיש בעיות בסכינים,

וצריכים לבדוק את זה כמו שצריך.

וממה שמתברר לנו זה לא כל כך פשוט, אני לא רוצה לפרט כאן,

אבל יש לנו גם סרטונים שמדברים בעד עצמם.

בכל אופן,

צריך לאכול או משחיטה פרטית

שמארגנים אותה על-ידי השוחט ירא שמים ובודק סכינים כמו שצריך,

שחיטה מצומצמת בכמות,

לא במהירות,

והכול נעשה כדין וכשורה. ככה גם

נפסק

על-ידי רבנים שהזכרנו כבר בהרצאות קודמות,

הרב נתן גשטטנר, הרב שטרנבורג והרב יברוב, שאומרים שמשחיטה תעשייתית

כמעט ואי-אפשר לצאת בלי איסורים,

נבלות, טרפות וכו'.

אז לכן, הרוצה להציל את נפשו,

יאכל רק משחיטה פרטית,

כמו שאוכלים הרבנים הגדולים, כגון הרב שטיינמן,

הרב קנייבסקי,

משפחת גרנמן ואחרים, הרב דוד אבוחצירא,

הם שוחטים לעצמם שחיטה קטנה שהיא בטוחה.

אז זה לא מצוי כל כך. גם אני בעצמי, עכשיו, אחרי חודשים שאכלנו דגים,

החלטנו גם לעשות שחיטה פרטית קטנה,

וברוך השם, אנחנו משתדלים לעמוד בקריטריונים.

אז ככה, אל תצפה לא למחיר ולא לזה ולא לזה. תצפה לזה שקודם כול תקים בית כשר בישראל.

אמן.

אני מקווה שהדבקות שלך באשתך תמשיך ככה, שאפילו אתה מוכן לשבת בצד של הנשים, לשמור עליה חודש לפני.

אבל בעזרת השם, זה היא התעקשה, לא אני.

הבנתי. אז אם היא כבר מובילה את הבית, אתה בבעיה.

מכל מקום,

בעזרת השם, תסכו לכולם. סבבה לי להיכנס לבעיה אתה, כבוד הרב.

כן, כן. כל אחד בוחר לו את הבעיה שלו.

עכשיו,

הרב, סבתא שלה יושבת בבית-הדר בשיקום.

כן.

אני צריך שהרב יברך אותה.

שכחת את הפרנסה? חצי, לא. הפרנסה שלי לא חשובה. אני צריך שסבתא שלה תהיה בריאה. אין בעיה. חצי גוף שתוק לגמרי. אין בעיה. ויתרת על הפרנסה, יפה מאוד. מה השם של הסבתא?

חנה בת אסתר. חנה בת אסתר, רפואה שלמה, מהרה, מהרה. אמן. וציצית, כבוד הרב, איפה הציצית?

איי, איי, איי, לא מבטר, אה?

זה בחינם. בוא, מותג, בוא.

תרצה כבר כיסוי ראש לאישה גם?

והרב כתב במודעה פה בחוץ, השנה תהיה קריטית.

שהרב ידבר אתנו קצת על זה.

אני מפחיד וסתם זה. אם תבוא, אם תבוא, נדבר. בוא.

תודה על ברוך שחיינו.

אה, אז למה אתה לוקח עליו? שיהיה לי, מה.

קח לאשתך, קח.

תהיה בריא.

תן הבחור פה.

פה, פה.

פה אמרתי.

שלום, כבוד הרב. שלום.

דיברת על כשרויות עכשיו, כל הכשרויות. הרב מחפון, הרב עצמת יוסף.

עכשיו, אני, עד היום אכלתי גם בדצים האלה.

אז מה אני עושה היום והלאה?

מה אני אוכל?

אתה לא אוכל שום דבר, רק דגים, ובודק אותם מהתולעים.

אוקיי. תיכנס לאתר שופר.TV, יעמדו לך שערות. גם מי שיש לו קרחת, תהיה לו צמיחה.

והרב דיבר גם על כשרות שרה. וזה עוד לא הכול,

כי אני מדבר עכשיו רק על בשר ועל עופות.

שאם אתה אוכל כזית,

נבלה או טרפה,

אז אתה מקבל כל כך הרבה עונשים ומלקויות.

אבל בשקצים וברמסים אתה יכול לאכול כמויות שאתה לא חולם אפילו.

אז בוא, אני אראה לך קצת בשביל שתיבהל עד הסוף.

ועוד משהו. אז רגע, בוא נראה את החסה קודם כול.

מה אתם אוכלים בחסה?

כן, בבקשה.

פטיפת חסה.

אנחנו לוקחים את החסה, הוצאתי אותה מהניילון,

שלא יראו איזה חברה.

כבר במבט ראשון, כשאנחנו מסתכלים,

אנחנו יכולים לראות על זבובונים.

זה זבובון אחד שנמצא.

אני מוריד אותו.

עכשיו,

מה שאנחנו עושים בחסה,

אנחנו מורידים את החלק התחתון,

שפה בדרך כלל כל החרקים נמצאים בחלק הזה. בדרך כלל הם יורדים למטה הרבה הרבה חרקים, לא כולם כמובן.

זבובונים גם יישארו למעלה.

עכשיו אני מפריד

עלה-עלה,

שם אותו

במקור של האשריה.

אני לא עושה את כל החסה, כי אין כרגע מקום בשביל להראות את זה.

אני שם סבון,

ממלא מים,

מפריד את העלים אחד מן השני

ונותן את זה שלוש עד חמש דקות.

כרגע אני רוצה להסביר שיש הבדל גדול בין חסה בגידול רגיל לחסה בגידול מיוחד,

שבחסה בגידול מיוחד גם כשישנם חרקים מספר מצומצם וגם כשישנם חרקים סוגי חרקים שיורדים בשטיפה.

לעומת זאת בחסה רגילה יש חרקים שלא יורדים בשטיפה,

כמו חרק זבוב המנהרות בתוך העלה הוא עושה מחילות,

או המנהרן שהוא בתוך הגבעון

אפילו נכנסת שמה,

בנוסף יש כנימות עלה וכל מיני סוגי חרקים שהם לא יורדים בשטיפה קלה.

עכשיו אנחנו נמתין שלוש דקות ונמשיך.

אחרי שעבר שלוש דקות

אני שוטף לוקח עלה עלה

תחת זרם מים שעובר על כל העלה משני הצדדים שלו איפה שיש כפלים.

אני פשוט משפשף.

ככה אני צריך לעבור עלה עלה

זרם מים חזק,

אם היה קשפשוף קל,

את כל החטא.

עכשיו אני רוצה להראות לכם מה היה בגבעול למטה.

אנחנו נתקדם לראות את זה.

שימו לב, תזרובונים,

רואים אותם בגבעול למטה.

גם כאן

עוד זבובון.

עכשיו אני אראה לכם אותם בהגדלה.

זה הזבובון בהגדלה,

ואני אראה לכם עוד זבובון הקטן יותר,

וזה הזבובון השני.

סרטונים נוספים ניתן לראות כאילו תאותה לכשלות.

כל דבר כזה זה חמש שלבים, זה כאילו אכלתם חמישה עכברים.

כל זבובון כזה זה כאילו חמישה חזירים.

זה בדיוק אותו דבר.

זה חמש פעמים מלקות, זה 195 מלקות על כל זבובון או על כל חרק או על כל כנימה או על כל דבר ודבר.

עכשיו בואו נראה דוגמה נוספת.

כן?

עד שתבינו את הפרינציפ.

נקי.

החסה זהו יום.

היום בהמשך

לפירות היבשים

אני רוצה להראות בדיקה

של מישמיש.

המישמיש, הבדיקה שלו היא מאוד פשוטה.

אפילו שאני אראה לכם בהמשך, אני אראה לכם את החרקים,

זה על מנת שתדעו איך בודקים את זה.

את המישמיש עצמו אנחנו לוקחים

ואנחנו פותחים אותו

לשתיים

ומתבוננים בתוך המישמיש אם אנחנו רואים משהו.

ככה אנחנו עושים

לכל המישמישים.

אני תופס אותו, פותח אותו לשתיים,

ומתבונן.

עדיף תמיד לשקף אותו בעור.

אפשר במנורה,

אפשר בכל מקום, אפשר דרך השמש, לראות.

עכשיו אני אסביר לכם, אני אראה לכם את הנגיעות במישמיש.

ויראה לכם, אללה משביש עצמו נמצא

כמו כנימות, נקודות,

שאנשים טועים וחושבים שזה כנימות.

ובאמת זה לא כנימות,

זה רק ככה הפרי, דגימות בפרי.

עכשיו אני אראה לכם את זה, שתסתכלו במצלמה, תראו את התולעים ברגיל,

ואחר כך אני אגדיל לכם אותם. פה אנחנו רואים תולעת

ממש גדולה,

ככה נראית התולעת, רואים את הראש שלה בצד הזה?

כאן הראש.

ככה נראית התולעת, פה זו תולעת ממש שהיא גדולה.

שימו לב, אין הרבה עקבות

על המישמיש.

כאן, אני אראה לכם עכשיו תולעת מאוד קטנה,

אבל זה מאוד בולט, במיוחד כשמשקפים את זה באור,

רואים את זה מאוד ברור.

וזה,

על המישמיש, הנקודות

שתסתכלו עליהן עכשיו,

הנקודות האלה,

אנשים חושבים שזה כנימות,

וזה בעצם לא כנימות, אנחנו רואים את זה בהרבה מישמישים,

רואים את הנקודות האלה, שזה נראה כמו כנימות, אבל זה לא כנימות.

אז לא להתייחס לזה.

המגיעות בעיקרון העיקרית של המישמיש והתולעים.

יכול להיות נזקי חרקי מחסן,

החיפושיות למיניהן,

וכל הסוגים האלו, שזה חיצוני ויראו אותם.

הכריות, שזה דבר חרק מאוד קטן, זה מאוד נדיר.

עכשיו אני אראה לכם את התולעים, את התולעת בהגדלה,

באופן גדול,

עם פרוכית מגדלת יותר, למרות שרואים את זה גם בעין רגילה.

זאתי זו התולעת הקטנה

שהראיתי לכם.

עכשיו אני אראה לכם את הגדולה,

וזאתי התולעת הגדולה.

תראו איזה גודל היא, שאני אפילו לא צריך להגדיל הרבה כדי לראות אותה.

מישמישית. סרטונים נוספים בנושא.

כן, עכשיו תראה להם את הזבוב שהוא מטיל, את הביצים, בפנים.

בדיסקים שקיבלתם יש הרבה מהחומר הזה על כשרות, שתוכלו להיווכח ולוודא עד כמה יש בעיות חמורות מאוד.

תיכוני הגיע ארצה לפני כמאה שנים מאפריקה.

הזבוב קטן, כמחצית מגודלו של זבוב הבית,

והוא אינו מצוי בבתים, אלא רק היכן שיש עצי פרי,

כמו פרדסים, מטעים, כרמים וחצרות.

הזבוב תוקף את הפרי הבשל.

הזבובה נעמדת על הפרי בעודו מחובר לעץ,

שולפת מקצה בטנה צינור הטלה טלסקופי דמוי מחט,

נועצת אותו ומטילה מספר ביצים מתחת לקליפה.

מקום העקיצה כמעט אינו ניכר.

כעבור כמה ימים בוקעות הרימות.

צבען לבן, ועל ראשן כתם שחור קטן.

בהתחלה גודלן של הרימות קטן מאוד, כמילימטר אחד.

בשלב זה הפרי עדיין נראה מבחוץ רגיל לגמרי,

ולא ניכר שיש בתוכו הפתעות.

רק הנקודה השחורה שזזה לה בראש הרימה

מסגירה את העובדה שיש אורחים בתוך הפרי הטרי.

הרימות אינן נחות לרגע.

הן אוכלות את סיפת הפרי מבפנים,

מתפתחות וגדלות עד שבתוך כמה ימים הן מגיעות לאורך סנטימטר.

בשלב זה סימני הריקבון בפרי ברורים.

על פנם מופיעים כתמים ואזורים רכים למגע.

הרימות המפותחות יוצאות מהפרי, מתגלמות,

וכעבור כמה ימים מגיח מכל גולם זבוב פירות צעיר.

ממדי הנגיעות של זבוב הפירות הים-תיכוני עלולים להיות עצומים.

הוא תוקף יותר מ-200 מיני פירות.

בראש המערכה נגד הזבוב בפרדסים נמצא המכון

להדברה ביולוגית של ענף ההדרים במועצת הצמחים.

שם נלחמים בזבוב בכל מיני דרכים.

הפרדסים עצמם ברובם מרוססים מהאוויר על ידי מטוסים.

למרבה הצער, בבוסנים שאינם מטופלים ובגינות פרטיות,

אחוזי הנגיעות עצומים ממש.

יש פירות שהזבוב אוהב יותר לתקוף, כמו גויאבות,

אפרסקים, משמשים, קלמנטינות וטעינים.

יש פירות שהזבוב פחות נמשך עליהם,

והן בחזקת נקיים שאינם טעונים בדיקה.

כמו למשל פומלה בעונה.

עיקר הבעיה היא בגינות פרטיות, שם אין טיפול מונע,

ואחוזי הנגיעות יכולים להיות עצומים ממש.

כן, זה דוגמיות.

ואנחנו נחזור לשואל. אתם תסתכלו בבית, חייבים להיכנס לשופר.tv בשביל ללמוד את הנושא הזה.

אם לא, הבית כולו טרף.

זה מטריף את הכלים.

אם יש בישול שמבשלים בתוכו תולעים,

זה מטריף את הכלי.

כל מה שתכניסו אחר כך,

אפילו תעשו תפוחי אדמה שהם לא נגועים, זה יהיה טרף.

כי הכול נטרף, הכלי נטרף.

אז חוץ מבשר ועופות, שזו בעיה חמורה היום,

אז יש לנו עוד את הבעיה הזאת. דרך אגב, למי שחשב שפעם הוא אכל בית יוסף,

חלק בית יוסף,

אין דבר כזה.

אף אחד לא עושה חלק בית יוסף.

זה בלוף שאין כדוגמתו.

הבאנו גם את הרב עמאר בתוך הסרטים,

שבזמן הרב עובדיה יוסף עמד לידו ואמר,

שבהיותו הרב הראשי לישראל,

אמר שאנשים חושבים שאוכלים חלק, ואין חלק.

ואם זה לא חלק, זה טרף.

אז לכן צריך לדעת שהונות,

במשך שנים רבות חלק גדול מן הכשרויות במזיד וחלק בגלל המהירות.

אז צריך לדעת מי שרוצה להיזהר על נפשו ונפש עולליו,

כתוב בספרים שמי שמאכיל את הילדים תינוקות,

מאכיל אותם מאכלות אסורות,

לא יצא מהם תלמידי חכמים ואפשר שהם יהיו בני בלי תרבות.

אז לכן אין נתפלא שהדור הזה גם נראה ככה וגם שאנשים סתומים,

כי כתוב, ונטמאתם בם,

אל תקרא ונטמאתם,

אלא ונטמטם בם, שנהיים אנשים מטומטמים,

ממש.

וזה מאכילת איסור.

אז צריך להיזהר, צריך להפוך היום את כל הבתים,

להתבונן, מה לעשות?

מאלה שאכלו בשר ועופות צריכים להגעיל את הכלים.

עכשיו יבואו אליכם כמובן רבנים כאלה ואחרים ויגידו, אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה.

הם מחטיאי הרבים,

כי אני מדבר אחרי בדיקות,

עדויות,

הסרטות והקלטות.

כל זמן שלא יפריכו את כל מה שאני הבאתי בארבעה החודשים

האחרונים דבר-דבר אם לא יפריכו הדברים שלי עומדים בעינם,

וכל ההבטחות שווא שיבטיחו לכם רק יחטיאו אתכם כשתמשיכו לאכול נבלות וטרפות,

שקצים ורמסים.

מפה תבינו שאי-אפשר לאכול במסעדות בשום אופן וגם לא באולמות חתונות, לא בר-מצוות ולא כלום.

למה?

משום שלחתונה שיש בה 200-300 איש,

צריך 30 לפחות פטרוזיליות, כוסברות,

ארז בכמויות, חומוס בכמויות והכול.

אף אחד לא יושב לטפל לכם בזה על אחד אחד.

מתחת למים, ישר לתבשילים, על הדגים, על הזה,

וככה זה, ואוכלים תולעת מטה.

לא צריך חיה.

מתה זה בדיוק אותו דבר.

אז לכן צריכים להבין, זו סכנת נפשות ממש.

אז לא אוכלים שום דבר שיש בו ירק,

אלא אם כן אתם בדקתם בעצמכם.

אם לא, לא.

אני עשיתי עכשיו סוף שבוע אצלנו,

לאלה שתורמים לשופר.

יומיים וחצי לפני אנחנו רק יושבים לבדוק את כל מה שצריך להיות ירק וגמבוט.

אתם יודעים כמה יש תולעים בגמבוט?

לא צריך לראות כתמים שחורים.

יש תולעים אדומות לגמבה אדומה, ירוקים לירוקה, צהובים לצובה.

זה לא יאומן, קטנים לבנים כאלה שבקושי נראים ואחר כך הם הופכים את הצבע שלהם לצבע הגמבה.

לא תוכל אם לא תשים על שולחן שיקוף.

שולחן שיקוף זה שיש פלורסנטים מלמטה וזה מאיר לך דרך העור של הגמבה, ואז אתה יכול לראות

בדיוק מי זז שם ומה לא.

ככה צריך לבדוק הרבה דברים, אבל אם לא בודקים באופן כזה, אז הבעיה.

אורז לא בודקים על השולחן כמו שנשים בודקות בבית.

נשים שמות את האורז על שולחן ומתחילות להעביר לאט לאט. אתם לא תראו את התולעים הקטנות,

לא תבחינו.

אז לוקחים קודם כול כנפה שהאורז נשאר ורק מה שיותר קטן מהאורז נופל,

ועושים ככה טוב טוב טוב טוב טוב על בד לבן.

אחרי זה תתבוננו למטה ותראו מכמה איסורים ניצלתם.

רק אחרי זה עוברים לבדוק עוד פעם לאט לאט ונשפוך את זה לקערה.

אבל בלי זה אוי ואבוי. אם רק עושים ככה, בפרט שאם אין תאורה כזאת,

שמאירה חזק על השולחן כשרואים הכול,

אם זה מקום במטבח שיש בו אור חפיף,

לא רואים כלום. הנה גמבה,

אתם רואים, עם תולעת חמודה גמבונית.

אז זה,

ככה יש מלא,

מלא. אתם לא מאמינים איזה צורות מפחידות וכאלה ואחרות מגעיל.

אבל זה ככה. מי שמחפף בבדיקה,

או שלא יודע, לצערנו הרב,

הוא נכשל בייסורים ומכשיל בייסורים.

זאת אומרת, אמא צריכה להיות אחראית,

שהיא לא תהיה מחטיאה את הרבים,

כי היא מחטיאה שניים, זה רבים.

ואם כל המשפחה אוכלת מאמא ואמא מאכילה אותם איסורים, אוי ואבוי, עוון עליה.

אז לכן צריך להיזהר מאוד מאוד מאוד.

ומה שיש בו ירק,

להשתדל לא להתעסק, אלא אם כן יש את הזמן והפנאי. לא לחכות סמוך לסעודה,

לעשות סלט חי, כי הוא יהיה חי,

אלא לפני צריך להכין,

ואחרי שבדק, אפילו תשימי בינתיים במקרר עד שתצטרכי ותיקחי מוכן נקי.

אבל אם זה תכוף ותכף ומייד,

פתאום באו אורחים ופתאום את רוצה מה לעשות, את תאכילי אותם איסורים.

לכן צריכים לדעת, אם לא תלמדו את זה, לא יעזור לכם שום דבר. ביום הדין

תצטרכו להשיב על כל חרק וחרק.

כן. אז מה שעד היום זה כלום? כאילו הרב... עד היום אכלת נבלות,

טרפות, שקצים ורמסים. עד היום. כמו שאדם עד היום לא חזר בתשובה,

והיום חזר בתשובה. עד היום תגיד תודה שמהיום אתה יכול גם בזה לחזור בתשובה. אבל זה חצי מדינה, ככה. חצי? זה כל המדינה. מה זה חצי? אז מה קורה פה? דורות שלמים מתו בגלל זה.

אתה יודע, האדמו״ר מבעלז בזמן השואה אמר שכל מה שהיתה השואה היה בגלל השוחטים והסכינים שלהם,

שהיו מזלזלים בבדיקת הסכינים.

בדורו של מגלה עמוקות,

יש ספר, כור ההיתוך, תוכל להשיג בשופר, יש גם בחינם באתר,

האכילו ערים שלמות, נבלות וטרפות, במשך עשרות שנים, עד שהתוודו שני הקצבים שמה זה שהם עשו.

נו, מה קרה? כולם אכלו.

עכשיו בלוס-אנג'לס מצאו לפני שנתיים שכולם אכלו נבלות וטרפות.

תפסו את הבן-אדם שהיה מאכיל, קונה מגויים את הבשר.

במונסי, לפני ארבע שנים,

תפסו אותו דבר, אחרי עשרות שנים האכיל את כולם.

כולל אדמו״רים, כולל כולם.

בגרמניה, לפני שנה, תפסו שאכלו שמה שנים רבות,

רק נבלות וטרפות.

ומחמוד גם קונה במקסיקו,

ככה העידו שוחטים,

קנה מגויים עופות ומכר ליהודים.

ואף אחד מראשי הישיבות שמה לא אוכל מההשגחה שלו. ואיך ההשגחה שלו במקסיקו?

פעמיים בשנה הוא בא לשם,

פעם תקן את השיניים של אשתו וזהו.

זה השגחה בשלט רחוק.

והוא הורה לשוחטים שמה שישמעו לבעל הבית מה שהוא אומר, ובעל הבית מאכיל חלב ודם.

ועוד עלילות, חבל לך על הזמן, תיכנס לאתר,

תבהל. יותר מ-200 האשמות כבר מצאנו עליו.

זה מה שאנחנו מצאנו.

מה יש לו בוותק של 54 שנה?

קשה להאמין, נכון?

אבל מה לעשות, יוחנן כהן גדול נכנס 80 פעם לקודש הקודשים ויצא חי,

ובסוף הפך להיות צדוקי.

אתה מאמין שניה אפיקורוס?

אתה יכול להאמין שאלישע בן אבויה, הרב של רבי מאיר בעל הנס, הפך להיות אחר?

והמיר את דתו? אתה יכול להאמין?

אתה יכול להאמין שקורח, שהיה פיקח והיה בער רוח הקודש והיה הכי עשיר בישראל,

עשה מחלוקת על משה רבנו,

ועשה עליו ליצנות, ונפתחה אדמה ובלעה אותו,

ועד היום הוא צועק, משה אמת ותורתו אמת,

והם בדאים?

אתה יכול להאמין.

אז אם אתה יכול להאמין לאלה שהיו יותר גדולים לאין שיעור,

אז מה אלה בדור הזה שכסף בשבילם מסמא את העיניים?

ולמי נאמר הפסוק, כי השוחד יעוור עיני חכמים? למי נאמר?

לכל בן אדם, אפילו למשה רבנו.

מי שייקח שוחד,

אפילו פעם אחת,

גמרנו, הוא מסומא בעיניו, הוא לא ייראה יותר.

אז לכן צריך לשמוע את העובדות, העדויות, הכול, וכמו שהבטחתי,

תשמרנה שערותיכם.

צריכים רק להגיד תודה שאני מגלה לכם את זה.

אפילו שזה לא נעים זה יפריע לכם קצת בקבע אבל היא תהיה נקייה.

אני מודה לכם שאתם בהלם.

כן.

שאלה נוספת

שמה אצל הגברת באמצע.

את העופות לתת לכלבים זה מצווה לכלב, תשליכון אותו.

עשו את זה כבר אלפים, לא רק בארץ, גם בחוץ לארץ. שולחים לי כל פעם תמונות.

שלום, הרב. קודם, אתה יכול לברך את חברה שלי בזיווג הגון?

אורטל בת גולדה.

אורטל בת גולדה, תזכה לזיווג הגון מהירה, שתלך אבל בצניעות גמורה.

אמן. כן.

ודבר שני, אם אתה יכול לברך גם אותי, האמת, אני כן בקשר עם מישהו,

אבל כאילו, בזמן הייתי, היה לי כמה קשרים, אבל זה לא הלך.

וכאילו, מפחיד אותי שזה יצא כמו כל השאר.

תראי, אנחנו לא יכולים לדעת. מקשרים, ארבניה, פלונטר.

אבל תגידי לי, מה השם שלך?

אודליה בת פרח.

אודליה בת פרח, השם יזכה אותך שהקשר יהיה קשר אמיץ, אמיתי וטוב, ובניין עד עד.

תודה רבה.

כן.

אפשר? כן, כן.

אני קצת התחזקתי בזמן האחרון, ואני מרגישה כאילו דווקא כשהייתי במקום אחר, היה לי הרבה יותר קל בפרנסה.

וכשהתחזקתי, זה בדיוק הפוך, יותר קשה לי.

הכול קשה.

מה עבדת קודם?

אני גננת במקצועי.

וגם עכשיו. וגם עכשיו, אבל אני מרגישה שאז, בזמנו זה, כזה זרם, היה לי שם טוב, הכול היה קל,

ודווקא כשבאמת עברתי למגזר כביכול לדעתי והתחזקתי והכול,

זה נעשה הרבה יותר קשה.

אה, אין לך?

אני מרגישה שכאילו מטלטלים אותי. אני כל פעם מטלטלת ממקום למקום.

הבנתי. השאלה, או שזה תיקון, או שאני לא יודעת מה, אני מנסה לראות, כאילו, לא יודעת. החלפת מקום, זאת אומרת. החלפתי מקום, ואני גם עכשיו אמורה להחליף מקום.

אז אני אשמח גם לקבל ברכה לפרנסה.

בסדר, אבל רק רגע.

המחירים שאת לוקחת הם סבירים?

לא, לא, זה לא משהו פרטי.

אז מה את עומדת?

אני עובדת כגננת.

עבדתי בעבר בגנים... שכירה?

שכירה, כן, שכירה.

טוב, אבל ידעת מראש לאיזה משכורת את נכנסת. לא, לא קשור למשכורת.

אמרתי שזה הולך יותר קשה.

קשה, אני לא מדברת על הכסף עצמו. קשה לי, כאילו בעבודה. אז מה, הילדים? מאוד קשה, כן, כן. הילדים של הדתיים קשה?

לא, אני מרגישה שקשה, קשה. מה קשה? קשה לי, לא יודעת, קשה לי. מה, הם שואלים אותך שאלות בתנ״ך? לא, לא, לא במקום הזה. אז מה הבעיה? עבודה קשה, לא יודעת. קשה לי.

קשה לי. אני חושבת שיש לי קושי,

שקשה.

כנראה התבגרת מאז.

יכול להיות, יכול להיות. טוב, מכל מקום אני אתן לך ברכה. מה השם?

אביבה בת גולדה.

אביבה בת גולדה, השם יזכה אותך שאם קשה,

יהיה לתיקון על דברים לא טובים.

אמן. ואם יהיה קל,

שיהיה בשביל להצליח לחנך את הילדים.

אמן. ושבעזרת השם מכל מקום תקבלי את מה שעושה הקדוש ברוך הוא בסבר פנים יפות,

ובצהלה על הפנים.

אמן.

כן.

גברת מעליה, שם למעלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אנחנו, ברוך השם, בעלי ואני כבר

כמה שנים טובות עוקבים אחרי הרב.

עכשיו אני מאוד מאוד מתרקשת במעמד הזה.

בעלי כבר כמה שנים עובד כנהג אוטובוס בחברה מאוד מוכרת,

וזו עבודה שמי שרוצה להיות עבד השם באמת,

זה קצת קשה מבחינת צניעות, מבחינת התנאים, מבחינת השעות של התפילות,

שעות לגביית עתים לתורה,

ומחר

יש לו שיחה שבה יחולט, האם הוא ממשיך או האם הוא עוזב.

יש לו שם שיחה.

מי יזם את השיחה?

ההנהלה.

זאת אומרת, הם רוצים ככה לחפף אותו.

כן, כנראה זו דבר התפילות שלי. אחרי כמה שנים, כן, אחרי כמה שנים. שנתיים.

אחרי שנתיים.

קביעות כבר הוא קיבל, עוד לא. אין שם קביעות.

כל שנה אומרים לו מחדש.

כן, הוא פה.

הבנתי. ואני,

מה שמפליא, שאני בכלל לא רוצה שהוא ימשיך, אני אפילו לא מוטרדת מזה. מה המשכורת שלו?

יפה.

יפה.

את יודעת שיש היום תחרות בין כל החברות ויש חברות פרטיות ויש כאלה שמחפשים גם כן,

גם במגזר הדתי החרדי יש כל מיני חברות שגם כן מסיעים ציבור חרדי.

אז יכול להיות שהוא יכול למצוא שם. זה לא צריך להתייאש מזה שעוזבים מקום. יכול להיות שהוא מחכה מקום יותר טוב. לא, אבל אני בכלל לא מיואשת. לא, את הוא, אני מדבר אליו.

את התפללת שהוא לא יעבוד, זה לא חוכמה. אני רוצה שהוא ילמד כל היום.

זה מה שאני רוצה.

ומה, הוא חושש?

אתה חושש?

רגע, אבל שנייה לפני שנשאל אותו.

אני, החששות הן בעיקר מהמשפחות. ואיך את תסתדרי בלי משכורת? אני עובדת.

הבנתי. את יכולה להחזיק בית?

לא יודעת אם אפשר עם משכורת אחת, אבל השם יעזור. אפשר עם פחות, כי לאברכים יש אפילו לא משכורת,

והם מצליחים לחיות עם הרבה ילדים. אבל איפה הוא? בואו נראה איפה הוא.

הוא נראה אברך, הוא לא נראה נהג.

נו, כבר יש לך את ההכנה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה. תגיד לי, אתה חושש לעזוב עבודה?

ממש לא.

נו, אז בוא אני אתן לך ברכה שתזכה לשם בועלה של תורה, והשם ימציא לכם פרנסה עד הבית.

אמן. מה שמך? איתי בן אסתר.

איתי בן אסתר, השם יזכה אותך לשם בועלה של תורה תדיר, לא תחסר כלום,

וימציא לך השם פרנסה עד לבית,

ותתמיד בתורה, ותגדל דור ישרים יבורך.

אמן. בהצלחה.

כן, עוד לאנשים פה, ונסיים.

כן, פה.

שלום רב.

שלום.

יש לי שתי דברים ממש שונים.

דבר ראשון, יש לי שתי אחים. הראשון, הוא בדרך להתרגש.

להתרגש. להתגרש, להתרגש. לא, זה גם התרגשות. סליחה, אני מצטערת על השפה, זה קשה לי.

כן. ויש לו שלוש ילדים,

והוא אוהב את אשתו,

והוא אוהב ממש המון המון את הילדים שלו,

הוא בדרך התורה, והיא ברוח שטות,

היא לא רוצה אתו, והוא אוהב אתו,

והוא רוצה את הילדים שלו.

ואני רוצה את ברכה בשבילו, אולי, מה שמו? אני חוזרת,

קוראים לו אילן שלום בן שמחה מזל.

אילן שלום בן שמחה מזל, השם יזכה אותו לשלום בית אמיתי,

אם היא תחזור בתשובה,

ואם לא, להתגרש בקלות,

ושהילדים יישארו אצלו.

אמן, אמן. תודה רבה. כן, הלאה.

והדבר השני, יש לי עוד אח,

הוא אוטיסט,

קוראים לו נתן יהודה דן, בן שמחה מזל,

והוא לא במצב טוב.

הוא ב-32 עכשיו, והוא לא בסדר.

אני רוצה גם ברכה בשבילו.

נו, השם יזכה אותו לישועה, בעזרת השם יתברך. אמן, תודה רבה. רגע, ועוד משהו וזהו.

יש לי בת בגיל שמונה חודשים,

יש לה בעיה על הלב,

יש לה חדרים תנים,

קוראים לה שלווה בדבורה.

שלווה בדבורה תאריך ימים בבריאות שלמה.

אמן. תודה רבה, רב.

כן, ידך.

שלום, כבוד הרב. אני גם צרפתית.

בסדר ככה? שומעים, אני חושב.

אוקיי.

אומרים, משנה מקום, משנה מזל,

אוקיי?

באת-באת מצרפת לפה, המזל נהיה על הפנים.

בראבו.

כן.

את יודעת למה זה. כתוב שארץ-ישראל נקנית בייסורים. אי-אפשר לבוא לארץ-ישראל.

זה לא מגדל אייפל.

לא, אבל

זה לא היה החלטה שלי,

זו היתה החלטה של הקדוש-ברוך-הוא.

אז עוד יותר טוב, אם הוא החליט שתהיי פה. בסדר.

עכשיו

גם העבודה,

לא מצאתי כי באמת לא בשבילי פה, עבודה

בגלל השפה. למה? למה? יש הרבה ריכוזים של צרפתים ברעננה,

בבית-וגן, בכל מיני מקומות.

לא, וזה קשה,

קשה פה, סליחה, קשה פה לעבוד עם צרפתים.

אה, גם עם צרפתים קשה? יבא ביי.

עכשיו צריכים להגיע עוד כמה עשרות אלפים. אני מצטערת, אבל קשה פה, כי

זה לא אותו דבר.

זה לא כמו בצרפת.

כן, כי הם התרגלו להיות ישראלים כבר.

הם משתנים, אבל לא מתאים להם גם.

נכון.

אז אני בתהליך,

אבל את יודעת מה ההבדל בין צרפת לפה?

סליחה? פה בישראל ה'חמאס' בעזה,

אבל אצלכם ה'חמאס' בפארי,

אז זה יותר גרוע שם, הופכים לכם את המסעדות, צורפים בתי כנסת,

יותר גרוע.

טוב, ועכשיו אני בתהליך פתיחת עסק,

בעזרת השם. מה, מה?

משהו שאין פה בארץ,

לרפא את האנשים.

אני רוצה לעזור את האנשים פה,

כי הם לוקחים פה, יש לנו, אנחנו בדור של תרופות,

של קומונדיאל, בשבילי ללכת לקומונדיאל,

לדוקטור,

הרופאים, כל הרופאים וזה,

בשבילי עבודה זרה, בשבילי.

אז מה, יש לך רפואה אלטרנטיבית?

אומרים ככה, אבל זה משהו שאין פה. אז אני לא יכולה, אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו,

לפני שיהיה.

ואני לא יכולה, אני לא, אבל עם מה את מרפאה?

עם צמחים או עם הידיים?

הכול.

הכול.

זאת אומרת, את יכולה לזרוק בוץ על בן-אדם וגם הוא יהיה בריא.

לא כל כך. אני לא רוצה להיכנס לזה.

העיקר שהוא יאמין שזה עובד וזה עובד.

אני משתמשת בזה לפני כמעט 20-25 שנה. זה אינטואיציה, אינטואיציה.

נו, נו, זה לא, נו, אני לא מדברת על זה. מה זה זה? יש חומר, נו, יש חומר, זה אדמה, אוקיי? אדמה. אדמה, ידעתי, בוץ משהו ככה.

לא, לא, זה לא כמו, נו, נו, נו, נו, זה לא אותו דבר.

כן.

טוב,

ועכשיו אני לא יכולה לחתום על החוזה. כל פעם הבעל הזה, הוא אומר לי מחר ועוד פעם ועוד פעם ומחר ומחר.

ואת חייבת באותו מקום, או שאת יכולה גם במקום אחר?

האמת,

מצאתי כמה מקומות,

והמקום הזה,

באמת, זה בדיוק מה שאני רוצה, מה שחיפשתי,

נקי, יפה. כמה הוא רוצה.

דיברנו, סגרנו על המחיר.

אז למה הוא מתעכב? לא יודעת.

אני באמת לא יודעת.

באמת לא יודעת. אני לא מבינה אותו.

אז אני אעשה, יש לי עצה בשבילך.

כמה הוא רצה?

אבל סגרנו, 2,500. טוב.

ו-2,000, כולל מע״מ.

תגידי לי, ו-2,700 זה יהיה קשה בשבילך?

2,500? כבר... הבנתי. אז עוד קצת בוץ, וזה יהיה בסדר. אבל תגידי לי,

2,700 זה יהיה בסדר? 2,700?

אם אני מסדר לך ב-2,700 את אותו מקום. כולל מע״מ.

אבל יצאתי... אני שואל, אם 200 שקל יותר,

את תסכימי ושהוא יחתום מחר?

אני חושבת שגם מחר לא יחתום.

תעני על השאלה שלי, כן או לא?

רגע, אני אחשוב, רגע.

200 שקל זה לא צחוק.

אבל גם אפילו 2,500 זה כבר משהו. שמעתי, אני שואל אם שווה לך בעוד 200 שקל לקבל את זה מחר.

No we. No we או we no. תגידי, מה בסוף?

אם כן,

אם כן,

תיתני למישהו לצלצל אליו,

להגיד לו, שלום, שמעתי שאתה רוצה להזכיר את המקום, אני מוכן לשלם 2,700. אם הוא יגיד, אוקיי, אני רוצה להיפגש, אז תביני, זה מה שתוקע אותו.

ו? ואז שהוא יסגור חוזה בשבילך ב-2,700.

חשבתי על זה.

אה, יפה. לא, לא, באמת.

לא, לא 2,700. אני חשבתי שאני צריכה להגיד למישהו שמתקשר אליו, כדי להגיד לו שהוא רוצה גם לסחוק, כן.

אבל לא עשיתי,

כי אחר כך רואים את השם שלי על החוזה.

לא צריך את השם שלך, יכול להיות השם של השנים, את סומכת עליו.

וגם, אפשר לכתוב בחוזה תמיד,

שכשאת סוחרת את המקום תוכלי גם להזכיר לאחרים בתוך תקופת החוזה.

זה מה שהוא עושה.

נו, בסדר.

בקיצור, את רוצה ברכה?

להצלחה.

אבל את תצטרכי לכסות את כל הסערות.

מה?

כן.

אבל אני לא נשואה.

מה זה לא נשואה? אף פעם לא היית נשואה?

לא.

רווקה תמיד?

אז בעקבות כמה את?

הלום גנים בצרפת?

טוב, אז לפני העסק חשוב שתתחתני. אני נותן לך כבר ברכה.

לא, שבי, שבי, אני אביא לך.

קח, תביאי לה שם,

שיהיה לה בעזרת השם לחופה בקרוב קודם. אמן, אמן.

רב, עוד משהו. רגע, ובעזרת השם יתברך, שתזכי להצליח לסגור חוזה, אמן. ולעשות טוב ליהודים, עם בוץ ובלי בוץ, העיקר שיהיו בריאים.

אמן.

תודה.

כן.

רב, עוד משהו? אפשר את טלית לשני אחים, בבקשה? כן, אפשר. תודה רבה.

בבקשה.

כן, שאלה אחרונה.

יא, כמה יש. צריכים להזמין עוד ערב.

תן פה לאחד הבחורים כאן, תן לו.

פה למעלה, ליד האדום.

ואיפה היה פה מישהו שרצה לדבר, שאמרת לי?

הוא אחרון. כן.

דבר.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

בזמן האחרון אני קצת מתחלש לפעמים,

ואני רואה את הסרטונים שלך באינטרנט,

וכל הזמן זה מחזק אותי, כל הזמן, לא משנה מתי.

אז קודם כול, תודה לשופר ולכולם שמפיצים את הציתונים האלה.

תהיה בריא.

דבר שני, כל פעם שאני עושה מצווה כלשהי, תפילין, צדקה או כל מצווה,

אני לא מרגיש משהו מיוחד, כאילו,

כאילו, לא מרגיש חיבור לקדוש ברוך הוא, כאילו, זה הכול רובוטי כזה. אם תלמד על ציצית,

את אלכות ציצית,

אם תלמד על תפילין, אלכות תפילין.

אז כשתשים את המצוות האלה תרגיש הרבה יותר קשור אליהן.

אם תלמד את ספר החפץ-חיים,

יש כרך אחד שיש בו הרבה ספרים קונטרסיים שלו,

תלמד, הוא מבאר כל מצווה ומצווה בצורה כזאת שאחרי שאתה תעשה מצווה אתה תרגיש התעלות,

מומלץ לכל אחד.

בסדר גמור, תודה רבה. ואני רוצה גם לבקש ברכה לסבתא שלי, יש לה אלצהיימר.

שם? לא עלינו.

קוראים לה

רבקה בת-אסתר.

רבקה בת-אסתר, השם ישפר מצבה לבריאות שלמה.

תודה רבה.

תן לבחורה שם למעלה,

מצביעה שם.

כן, בבקשה. כן, אבל שנייה, זה חשוב.

בן-דוד שלי,

יש לו חשד לגידול בגרון,

לא עלינו, אני רוצה שתיתן לו ברכה.

שומר תורה ומצוות. צדיק, צדיק, באמת אפשר להגיד שהוא צדיק. מה שמו? משה אור.

משה אור בן? אילת. אילת, השם יזכה אותו, בעזרת השם יתברך לרפואה שלמה מהרה. אמן.

ועוד משהו קטן, אם אפשר.

כן.

אבא שלי שהיה פה הוא ראש מועצה ומאוד קשה לו.

יש לו לחץ ואני רוצה שתיתן לו ברכה שיהיה לו לחץ. איפה ראש מועצה? פה? לא, בבני-האיש. כן. שתיתן לו ברכה, שירד ממנו כל הלחץ והכול.

מה שמו? אריה גרלה.

אריה בן? שרה.

שרה, השם יסיר מעליו כל לחץ.

איפה אור שרצית שידבר? איננו.

כן.

אחרונה למעלה?

למעלה?

כן.

מי שירצה, בעזרת השם, לעשות הוראת קבע לשופר בשביל להפיץ את הדיסקים האלה שקיבלתם, להציל את היהודים מחטא,

שלא יאכלו מאכלות אסורות ולא שקצים ורמסים,

יוכל מלא הוראת קבע כאן למסור לנו,

נדפיס עוד דיסקים ונפיץ לאחרים.

ככה גם תתקנו את העבר שאכלתם והאכלתם,

ובזה, כשתיתנו לאחרים שיינצלו,

תוכלו לתקן את העבר שצריכים לתקן אותו, כי בכל אופן, אם האכלנו אחרים,

אז יש לנו חטא של רבים וצריכים לנקות את זה.

כן.

שלום, כבוד הרב.

כן. רצינו לומר קודם כול באמת יישר כוח על כל ההוכחות

והתוכחות של כל הרבנים וכל הנושא ש...

הכשרות ברוך השם אנחנו זכינו לאכול שחיטה קטנה אנחנו קונים מהרב

ובעלי הוא חסיד גדול של הרב

ובאמת בהתחלה היה קצת אצלי לפחות בלבלה כזאת של לא יודעים מה לעשות ורב אומר ככה ורב אומר ככה ומה כולם אוכלים לא כשר אבל ברוך השם זכינו ואנחנו אוכלים עכשיו רק שחיטה קטנה וגם הרב בירך אותנו להרבה עניינים וראינו בזה ממש ברכה באותו רגע

אז רצינו קודם כול לומר תודה רבה לרב וישר כוח

וגם הבן שלי רוצה להגיד משהו לרב.

בבקשה.

בטח אתה רוצה לשיר הלא עבדו דקוד שבריחו, לא?

בוא, בוא.

תיזהר כשאתה יורד, תשים לב.

בוא לפה. בוא, אתה רוצה לשיר?

אשריך.

תעמוד פה.

כן.

שלום, כבוד הרב.

החבר שלי כל היום מעצבן אותי.

הוא אומר לי כל היום טלוויזיה ודברים כאלה.

טמאים.

ומה אתה עונה לו?

אני אומרת לו לגננת.

ומה אומרת הגננת שהוא אומר טלוויזיה? ואני לא עושה לו כלום?

ואז הוא... תשים את המיקרופון, אני לא שומע. תשים את המיקרופון, כן. ואז הוא בא ואומר אותי גם.

מה, הוא מלשין עליך לגננת?

כן, אפילו שלא עשיתי לו כלום. ואפילו שלא עשית לו כלום.

ומה אתה רוצה עכשיו? ברכה?

שמה אני אברך? שאני אברך אותך או אותו?

ברכה.

אני אברך אותו.

אתה יודע מה השם שלו?

מה השם?

נהורי. ואימא שלו?

אתה לא יודע.

נהורי. הוא יודע רק את האבא.

מה השם של האבא? פרץ.

נהורי בן פרץ,

השם יחזיר אותו בתשובה ולא יגיד מלים בטלוויזיה ולא יציק לך ולא ילשין עליך לגננת. תגיד אמן.

אמן. חזק, תגיד אמן. אמן!

אוי, לא נכון.

אתה יודע לשיר שיר?

אתה לא רוצה לשיר שיר?

אנו עבדו דקוד שבריחו, אתה מכיר?

אתה לא מכיר.

אני אשיר ואתה תשיר איתי?

גם לא. אתה מתבייש.

זה טוב שיש לך בושה. בוא, אני אברך אותך.

תזכה להיות צדיק,

תלמיד חכם,

וירא שמים. תגיד אמן.

אתה רוצה להגיד דרישת שלום לאימא?

ערב טוב לכולם. ברוכים תהיו.

השם יזכה אתכם לאכול רק כאשר.