פרדס חנה - פרדס חנה

פרדס חנה 20-5-14

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

פרשת השבוע למדנו "ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם", כתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' בהלכות תענית, מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא על הציבור אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרא נקראת, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי", כלומר שאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף אותו חמת קרי. אוסיף חמת אותו קרי.

ויש לשאול מה ענין שתולים במקרה אצל אכזריות, אדם שאומר שזה מקרה קרה לנו, למה זה אכזריות? לפי הפשט זה קרוב יותר להגיד שהאדם הזה הוא מין ואפיקורס, אבל למה אכזריות? כי אפילו מקטנות אמונה שבו אין אדם רואה במקרים שבאים עליו יד ה', כי אם מנהג העולם, אדם נהיה חולה אז הרופא אומר לו זה וירוס, אדם נהיה חולה הוא אומר נדבקתי, אדם נהיה חולה אומר התקררתי, כל דבר הוא תולה במשהו מן הטבע. למה להגיד שזה אכזריות? אמנם זה רק לפי ההשקפה השטחית, אבל כשמעמיקים בדבר רואים שהרמב"ם חידש בדבריו הקדושים חידוש גדול בנפש האדם, וגילה לנו כיצד מסתכל הקב"ה על אדם כזה שבאים עליו צרות כדי שייטיב את דרכיו והוא אינו שומע לקריאה מן השמים ונוהג כמנהגו תמיד, לוקח כדורים ואומר זה יעבור. שאין הקב"ה רואה בזה רק חטא של קטנות אמונה בלבד, אלא רואה בו באותה שעה גם אכזריות נוראה מהאדם על עצמו, שולחים לך איתות, שולחים לך הסבר, שולחים לך אזעקה שאתה לא בסדר, ואתה מתייחס לזה כמקרה מן הטבע, אז זה אכזריות שאתה מתאכזר לעצמך כי אתה מזמין צרות נוספות כדי שתבין, כי מי שלא מבין פעם ראשונה אולי פעם שניה, שלישית, רביעית, חמישית, וככה יגיע המסלול של המכות שיקבל כמו פרעה, מכה ראשונה לא הספיקה קיבל שניה, בסוף היה עשר. עשר מכות והוא אמר שזה היה עשר.

אז ז"א אם בן אדם לא מבין את מה שמשדרים לו מן השמים הוא אכזרי על עצמו. בת קול צועקת אליו מן השמים ואומרת, שוטה, למה אתה עומד ומתאכזר על עצמך ומוותר על יסוריך הנוראים, שהרי עד שאתה עומד ומתפלסף בפילוסופיה של הבל אם זה מקרה אם לא, חושה נא ומהר להושיע את עצמך ותקל את מכאוביך הנוראים מעליך. ומי יודע אם לעת כזאת לא הגענו גם אנו לעונש הנורא של אכזריות על עצמנו כנגד המידה שמדדנו בה להתאכזר כלפי אחרים. לכן מי שחס על נפשו בעת הזאת עליו להשתדל לרחם על אחרים, ומידה טובה מרובה היא ויסייעו אותו מן השמים שיהפך לרחמני גם על עצמו. כשאנחנו רואים בן אדם חולה אז מה אנחנו אומרים לו, אנחנו מסייעים לו במה? אומרים יש רופא מצוין פלוני אלמוני, יש דור נפלא שאני לקחתי ועבר לי, אף אחד לא מפנה אותי ליתברך ואומר לי תשמע, תעיין במעשיך, מה אתה צריך לתקן כדי שתסור ממך המכה או החולי וכו'. אז אנחנו לא מרחמים על השני ממילא אנחנו לא מתעוררים לרחם על עצמנו. אבל אם נתעורר לרחם על השני, על הזולת, אז אפשר שבזכות זה מידה כנגד מידה נרחם גם על עצמנו, כי מה שיפה לנו להגיד לאחר ודאי נזכור שאמרנו ונזכור את זה גם לעצמנו.

אבל אם לא כן יעשה חלילה, מה כתוב בסופו של הפסוק, "אם תלכו עמי קרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי" פירש הרמב"ם, כלומר אם תאמרו שהוא קרי הכוונה מקרה, אני אוסיף לכם חמת אותו קרי, ומהו באמת החמת קרי שהתורה מאיימת בה עלינו? לדעתי הדבר כך הוא, אין הדבר הזה אלא מידה כנגד מידת קשיות ערפו של האדם, שאדם משלה את עצמו מלראות בענשים הבאים עליו את יד ה', והוא תולה אותם אך במקרה של מנהג העולם. ובאמת אם נעמיק עוד יותר בדברי הרמב"ם יאיר לנו אור גדול בפרשת התוכחה עד שתשתנה צורתה לפנינו לגמרי, כשאנחנו נגשים לפרשה הזו אז יש לנו קושיה בלב, למה התורה האריכה כל כך בפרשת העונשים לבאר אותם פרטים ופרטי פרטים, למה לא האריכה בפרשת הגמול והשכר? והיא לא האריכה את זה לפרטים ויצאה בזה רק לכלליות את הברכות. אבל באמת אלמלא ידענו את ערכה האמיתי של פרשת התוכחה לא היינו מקשים קושית הבל זו, כי אם טועים אנחנו כשאנחנו חושבים שהפרשה הזו באה לגלות לפנינו את העונשים של העולם הזה כדי שנירא מהם ונסור מן הדרך הרעה, כי אלמלא היתה כוונת התורה אך לזה לא היתה מסתפקת במה שהיא מציירת לפנינו את ענשי העולם הזה, שהרי כבר כתב הרמב"ן ז"ל שכל היסורים של איוב שמתו לו עשרה ילדים ביום אחד והפסיד את כל ממונו מעשירות גמורה לעוני מר ורע, והוכה כל גופו בשחין רע, כל ה יסורים האלה אם נקח אותם אפילו אם יסבול אדם כל ימי חייו את רמת הצער והיסורים ואין הגדרה יותר מיסורי איוב, שאומרים יסורי איוב אמרנו את היסורים הכי גד ולים, אם יקבל אדם את כל יסורי איוב כל ימי חייו אינם עולים אפילו לרגע אחד של יסורים בגיהינום. אז אם הקב"ה רצה לפצ'נה היה מתאר לנו את היסורים של הגיהינום, ומה שהוא תיאר לנו היסורים שכתובים בפרשת התוכחה זה נקרא גן עדן לעומת מה שיש בגיהינום. אז בשביל מה הוא כן כתב לנו ופירט לפרטי פרטים את העונשים שאדם יקבל אם לא ישמע בקול ה'? אלא רצה הקב"ה שאנחנו נכיר את החומרה של מה שאנחנו עושים, רצה הקב"ה לאותת לנו, רצה להזהיר אותנו, העונשים האלה הם רק תוכחה בלבד, לכן זה נקרא פרשת התוכחה, ואלמלא היינו משמיעים לאזנינו את השם של הפרשה הזו בלבד כבר היינו מודים על האמת הזו, שהרי היא נקראת פרשת התוכחה, מה זה תוכחה? זה לשון ויכוח, ויכוח שכלי ולהעמיד אותנו על האמת, שאין העונשים האלה אלא רק תוכחה, ולא עונש ממש, ז"א זה עונש אבל רק בגדר תוכחה, זה כמו שתגיד שיש אזעקה, פתאום יש אזעקה פורצת מלחמה, אז כולם נבהלים ורצים, זה לא העונש, זה שנבהלו כולם - זה לא העונש, זה רק האזעקה שעומד להיות טילים ומוות ודברים כאלה, זה רק התוכחה, להוכיח לנו שבאמת פרצה מלחמה. לא זה העונש, כל מה שכתוב בפרשת התוכחה זה אזעקות, זה רק מכות כדי שנבין שמאותתים לנו שאנחנו לא בסדר ואוי ואבוי אם לא נתקן אז יתנו לנו עוד אזעקה יותר גדולה ועוד אזעקה יותר גדולה ובסוף אם נעזור אז לוקחים את הבן אדם לעולם ההוא ושמה מטפלים בענין עד הסוף.

אין העולם הזה מקום כלל לשלם בו גמול על הטובות ולא לענוש בו את העונשים, כמו שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה פרק תשיעי, ומאריך שמה להסביר, שמה שכתוב שאם אנחנו נעשה את מצוות ה' אז הוא יתן לנו את הגשם בעתו והארץ תתן את יבולה ולא יהיה מלחמה ויהיה שלום וכל הדברים וההבטחות הטובות, הוא אומר זה רק לא השכר חס ושלום, זה רק נותנים לנו קצת כדי שנוכל לעבוד את הבורא בקלות, שיהיה לנו אפשרות לעבוד אותו כיון שאנחנו עושים את רצון הבורא, אז הבורא לא יפריע לנו לעבוד אותו, הפוך, הוא יסייע, יתן לנו אוכל ויתן לנו שתיה ויתן לנו הכל, כל מה שצריך ולא בתור שכר, רק כלים כדי שנוכל לעבוד אותו. אבל אם לא נלך בדרך שהוא רוצה, הוא לא יתן לנו את העונש פה, לא, הוא רק כמו שאמרנו עכשיו יתן לנו מכות מידי פעם לעורר אותנו וחולאים ואז אנחנו אמורים להבין מזה שהוא מפריע לנו כדי שנתעורר נשוב אליו, נתבונן, אם לא נבין הוא ימשיך לתת עד שנגיע למקום ההוא ונתייסר.

אז ז"א העולם הזה הוא לא המקום לשלם בו גמול על הטובות ולא לענוש על הרעות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא בעירובין כ"ב, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, היום עושים את התורה והמצוות ומחר בעולם הבא מקבלים את השכר, כמו שאמר הרמב"ן, שלא יצוייר הדבר הזה כלל וזה שאנו רואים שאכן יש עונשים בעולם הזה שהקב"ה מעניש בהם את האדם, צורה אחרת יש לעונשים האלה וכוונה אחרת להם לגמרי, כי אינם באים אך להפרע מן האדם על הרעה, אלא אפילו שהם באים בשעה שהם באים בתור תשלומים על המעשים הרעים שעשה, הם באים בעקרם לקרוא לו שוב בתשובה. לכן כל עונש ועונש שבא על האדם בעולם הזה אינו אלא כעין קריאה של  נבואה מן השמים לאדם שידע שהוא חוטא וימהר לשוב מחטאו.

עוד חסד גדול עשה הבורא איתנו, שהקב"ה מלקה אותנו באיברים שבהם חטאנו, כדי שיהיה לנו רמז ברור ונבדוק איזה מצוות חסרות לנו באותו אבר, או איזה עבירות עשינו באותו אבר. ואז יהיה לנו קנה מידה איפה לחפש לתקן את העוון שעשינו. והרי זה כעין שאמרו רבותינו ז"ל, שגדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים שעמדו להם לישראל, כי בשעה שזכו ישראל והיה הדור ראוי לכך שתשרה בו שכינה, היה הקב"ה מעמיד לעם ישראל נביאים והם היו מזהירים את העם לשוב מדרכו הרעה, לכן הקב"ה ברוב טובו וחסדו כל זמן שיש עוד צל של תקוה שיבשרו החוטאים בדברים בלבד, ע"י דיבור שהנביא אומר להם, נמנע הקב"ה לבוא אל האדם באמצעים מכריחים כמו מחלות ומכות, ועדיין מחכה לתשובתם, אך כיון שהוא רואה שבדברים של הנביאים הם לא מתייסרים, לא שומעים, מתייאש כביכול מתשובתם והקריאה הנעימה של הנביא שפונה אליהם לא מועילה, אז כנגד רצונו, ה' לא רוצה, אבל כנגד רצונו כביכול הוא קורא לאדם בקול חזק יותר עד שיהיה בתוקף שיהיה כזה שאפילו אם תאסוף את כל הנביאים שעמדו לישראל, יבוא קול של הסרת טבעת של אחשוורוש שגוזר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. אתם שומעים? במקום כל הדיבורים הנעימים שהנביאים דיברו במשך כל הזמן, לפעמים יגיע מצב שהקב"ה ישלח גזרה כזאת שתזעזע את כולם שהוא לא משאיר להם שום שארית בעולם. ז"א זה חסד גדול של הבורא יתברך שהוא מעורר אותנו.

בהבנה כזאת, רק שתבינו זה דומה למכונית שבמכונית יש, אתם יודעים, היום המכוניות משתקף על המסך מצב הרכב, אם חסר שמן, אם דלת פתוחה, אם יש לך בעיה בצמיגים, אם יש לך פנצ'ר, האוטו מודיע לך, או שהוא מצפצף או מדליק נורית, אז ז"א זה קצת נודניק אבל מה זה הנודניק הזה לעומת אסון שיכול לקרות אם אין לך שמן ואין בלמים, מה הנודניק הזה לעומת זה שהשארת דלת פתוחה ויכול להיות שהתינוק יזרק מהדלת, זה כלום, כל היסורים שבלית ברירה הקב"ה מביא עלינו, זה רק נודניק כזה לעורר אותנו, ועדיף הנודניק לפני שיגיע חס ושלום האסון. ז"א צריך להבין.

אבל אם בן אדם אין לו שכל, מה הוא עושה? הוא לא אוהב את ה נודניק, אז הוא הולך לחבר שלו יש לו גרז', ואומר לו נתק לי את המנורה הזאת שהיא מהבהבת ומצפצפת, אני אין לי סבלנות לשמוע את הדברים, הוא עשה לו חסד, ניתק לו, וניתק אותו מהחיים. למה? כשלא היה שמן לא היה הבהוב והוא לא שם לב שהוא לא מילא, בא לעשות ברקס בירידה מהקסטל, אין בלמים, לתהום, הלך הבן אדם. כשבן אדם בא לו יסורים, הבהוב מהשמים, יש לו חבר אומר לך לרופא הזה הכל יהיה בסדר, אז מה קרה עכשיו? הוא ניתק את ההבהוב ואז ממילא העוון נשאר, אז לא פתרת את הבעיה כי אין שמן, אם אין שמן - אין מצוות, בסוף אתה תקבל חס ושלום את האסון. אז לכן כדאי להתעורר ולהבין מה ה' רוצה ברמזים שהוא נותן.

בהבנה כזאת בצורתה של פרשת התוכחה נבין מה שמוצאים שחכמים ז"ל תולים את ההררים של דברי התוכחה בסערה. הם אומרים לנו חכמים שהעונשים היותר חמורים שבתוכחה תולים אותם בדברים קלים, כמו עונש שכתוב "והיו חייך תלויים לך מנגד", מה אדם מבין? ש"והיו חייך תלויים לך מנגד" מה זה, כאילו אדם עומד לפני כתת יורים וחייך תלויים לך מנגד, כל רגע אתה יכול למות. מה חכמים אומרים - לא, זה הקונה פת מן הפלטר, אדם שלא יכול לעשות פת בביתו ואין לו קמח מספיק, הוא צריך לקנות כל יום במכולת לחם, זה נקרא וחייך היו תלויים לך מנגד. אתם רואים שיש ימים לפעמים שאין, סגרו את המכולת ושכחתי, יו, סגור סגור תרוץ תרוץ תרוץ, מה קרה? אין לחם יבבי, ולא יודעים לעשות לא לחמניות ולא פיתות ואין קמח ולא כלום, לא תימנים מה עושים? אז זה בעיה, אין לחם. זה נקרא והיו חייך תלויים לך מנגד, זה רק יום אחד, ואם יומיים ואם שלשה לא יהיה, אם תהיה מלחמה יכול להיות שלא תהיה אספקה, למה כי הם מתכוננים להפציץ את כל המקומות שאמורים לספק לנו מזון, יש להם הכל מוכן בדיוק איפה לפגוע בעורקים הראשיים של החיים שלנו ואז תהיה אנדרלמוסיה, ונגיד שהם לא פגעו, אבל יהיה פקקים ויהיה בלגן ויהיה צמתים חסומים ויהיה פוווווו בלגן, אי אפשר לעבור גם. הנה היה שלשה ימים אתם זוכרים שלג שירד בירושלים, נתקעו מיום חמישי עד יום שני בלי אוכל, אי אפשר לרדת למכולת, אי אפשר לצאת מהבית, אי אפשר שום דבר, רק שלשה ימים, רק, זה נקרא "והיו חייך תלויים לך מנגד". זה יכול להיות משלג, זה יכול להיות ממלחמה, זה יכול להיות מאלף סיבות, בחו"ל זה טייפון, באירופה זה שטפונות, באוסטרליה זה משריפות, כל מקום מסיבה אחרת.

ואין הדבר הזה אלא מפני שהעונשים האלה בעיקרם הם לא ניתנו לפרעון, אלא קריאה לתשובה. "והיו חייך תלויים לך מנגד" זה לא כיתת יורים, זה שאתה זקוק לקנות מהמכולת, אז מה זה, זה נקרא עונש רציני? אבל זה לא עונש אמרנו, זה רק תזכורת, זה לעורר אותך שהקב"ה לא מרוצה ממך. כי הקב"ה לא מעניש את האדם בשעה שעדיין יש תקוה, שיספיקו לו דברי הנביאים והכתובים, גם בא העונש עצמו אין הקב"ה מביא על האדם אלא לפי המידה שיהיה בכח העונש למצוא את המטרה, הקב"ה לא מפעיל על האדם עונש יותר מכפי שהוא יכול להבין, אם הוא יכול להבין בדבר קטן אז הוא מביא לו קטן, לא מבין בקטן - יותר חזק, לא מביא עליו ישר גרזן, לא, אז כמה חסד הקב"ה עושה? וכל זה רק לרמוז לו שבידי האדם לצאת מן העונש היותר נורא של חיים תלויים מנגד.

אדם צריך לשים אל ליבו, כמה אומלל כשכבר באו עליו צרות ולא שם אל ליבו ולא מקשיב באזניו לקול הקריאה שקורא לו לשוב בתשובה, שאז לא רק שהצרות אינן מגיעות למטרה, אלא עוד יתוספו לו צרות מרובות אחרות ועל זה צווח הנביא, על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, נותנים לכם מכה ואתם מוסיפים עוד צרה ותקבלו עליה עוד מכה, למה? כמה אדם מאושר שיש לו אזניים כאפרכסת לשמוע את הקריאה הקוראת לו מן השמים, כשרואה שיסורים באים עליו מיד מתחיל לפשפש במעשיו להיטיב את דרכיו, ואז הוא נפדה מן העוונות הגדולים מנשוא ע"י ענשים קלים שהם כאין ממש נגד העונשים הראויים באמת לבוא על חטאים כאלה.

באמת, יש בכח אדם להנצל גם מהעונשים הקלים האלה, אם אך חכם הוא ורואה את הנולד כי אז הוא יענה טרם יקראו אליו, ויוסיף לקח מתורת הענשים בלבד טרם שיבואו עליו ענשים עצמם, וכל שכן בשעה שרואה שבאים יסורים על אחרים הוא שומע איזה מחלות ואיזה צרות ואיך נפטרים, כמה אושר יש למי שיודע ללמוד את המוסר, כי על ידי זה הוא בורר מתוך העונשים את החלק של הנבואה שבהם ופוטר את עצמו מהעונשים שעלולים היו לבוא עליו.

דבר נוסף אנחנו רואים בחכמים ז"ל ולכאורה הוא מתמיה, כתוב כל המטמא עצמו מעט מטמאים אותו הרבה, איך יתכן הדבר? הלא כל התורה כולה מלאה מן העיקר שהקב"ה לא חפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, ואם רוצים להשיג מושג כלשהו כמה חפץ הקב"ה בתשובתם של הרשעים, יש לנו ללמוד ממעשה נבל הכרמלי, שכתוב בו "ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימות" למה דווקא אחרי עשרה ימים? יש מחלוקת, רש"י מביא - אחד אומר, עשרת הימים זה המתין לו הקב"ה עשרה ימים עד שנגף אותו וזה בגלל שהם היו עשרת ימי תשובה. המתין לו הקב"ה שמא ישוב, ואחד אומר כדי שלא תבוא המיתה של אותו רשע ותבלבל את ההספד של שמואל הנביא.

עכשיו צא ולמד, רשע זה שמיתתו היא רינה, באבוד רשעים רינה, ובכל זאת לפי מה שנאמר שקבעו לו עשרה ימים של תשובה שלמים, כמו שנקבעו בדיוק לכלל ישראל, איך יתכן הדבר שלא די שלא יקרב את האדם לתשובה, אלא עוד יטמאו אותו מן השמים, שכל המטמא עצמו מטמאים אותו הרבה מן השמים, איך יכול להיות, הרי פה רואים שנותנים לרשע גדול עוד ארכה, עוד עשרה ימים שישוב בתשובה, אז איך אומרים חכמים שכל מי שמטמא את עצמו מעט מטמאים אותו הרבה, מי שמטמא את עצמו מכאן מטמאים אותו... איך זה? אלא באמת אם נסתכל היטב בדבר נראה כי מה שנוגע לטומאה המרובה כשהיא לעצמה, אדם לא נפסד כלל בזה שמטמאים אותו מן השמים פתאום ובבת אחת, למה? כי אם לא היו מטמאים אותו בבת אחת לא היה יודע את חטאו ולא היה שב ממנו, והיה אז בא סוף סוף לאותה טומאה שטימאו אותו בבת אחת, כיון שהכלל הוא עבירה גוררת עבירה, עבירה גוררת עבירה, ואז הוא כבר היה אסור בחטא שלו כמו עבותות עגלה, אבל לא כן עכשיו, כשהנפש נקיה והוא רק טימא את עצמו קצת פתאום מטמאים אותו בטומאה חמורה כזו ואז הוא נרתע לאחור ונבהל. אז זה חסד מן השמים אם מטמאים את הבן אדם בבת אחת. כמו שכתוב הבא ליטמא פותחין לו, ז"א הבא ליטהר מסייעין לו, עוזרים לו, סיוע, שיחזור בתשובה, אבל הבא ליטמא, למה לא מסייעים לו? לא, פותחים לו, אתה רצית להטמא - נותנים לו ליפול בבת אחת, למה כי אז הוא יתעורר. אם הוא יחליק לאט לאט לאט לאט הוא לא ירגיש, הוא לא ירגיש כמה התדרדר, אבל פתאום הוא מוצא את עצמו באיזה עבירה איומה ופתאום שמעו אותו ויש חשדות עליו וכל מיני דברים, זה מרתיע אותו לגמרי ליסוג מהמצב שהוא בו נמצא. נמצא שזה חסד מאת הבורא שאם מביאים לו בפתע פתאום את הטומאה, כיון שהוא התחיל בה זה רק למנוע אותו ולהרחיק אותו.

מכאן נוכל למצוא פתח לעונשים החמורים בעולם האמת. באמת למה יש עונשים כאלה איומים ונוראים בגיהינום, למה? למה צריך כאלה איומים ונוראים? וגם שם צריך לדעת שמלוים את האדם חסדי המקום ורחמיו המרובים, וגם שמה באים העונשים ללמד את האדם דעת ולקרב אותו אל ה', רק ששם האופנים הם שונים. העונש של העולם הזה הוא קטן מלהכיל את גודל החטא וחומרו. אתם יודעים, אם אחד חוטא לחברו, מדבר אליו לא יפה, נו, אז הוא אומר לו ברוגז ולהתראות. אחד מדבר לא יפה לשוטר, הוא כבר אומר לך חביבי, אתה הפרעת לי במילוי תפקידי ואתה עשית כך וכך, כותב לך כמה סעיפים, אתה יוצא משמה עם רפורט, הזמנה לבית משפט וכו' וכו'. אם אתה מדבר בפני שר או שופט, בזיון בית המשפט וכו' וכו', יכול להכנס בפנים. אם אתה מבזה מלך בדבריך אחת דתך להמית. אדם שמחציף פניו כנגד מלך - מת, תולים אותו בככר העיר, מורד במלכות זה נקרא. אדם שחוטא נגד הקב"ה מה צריך להיות דינו לפי זה? עונש לנצח נצחים בלתי פוסק, על חטא אחד. לפי אותו קריטריון. אם עשה שניים - ה' ירחם. ואם חטא ימים רבים - אין לו סיכוי לצאת בכלל מהעונשים לנצח נצחים, כי שמה אין חזרה בתשובה, חזרה בתשובה זה עד יום המיתה, אחרי זה כבר נגמר.

אז עכשיו, העונש של לעולם הזה הוא קטן מלהכיל את גודל החטא והחומר של החטא, ולא אך שעונש אחד בלבד אינו מספיק למטרה הזאת, אלא גם אם יצטרפו כל העונשים של העולם הזה יחד לא יספיקו לזה, מפני שכל העונשים אם יתנו לבן אדם של כל האנשים שהיה בעולם ביחד, אין בזה לשלם תשלום גמור בעד חטא אחד. כמו שאמר הרמב"ן, לכן העונשים בעולם הזה הם רק מגלים לאדם שהוא חטא, ומכריחים אותו שישוב בתשובה, ויפשפש במעשיו ויחזור ויעיין בהם, ויחשוב מה גדולת ה' יתברך, ומה החוטא הפספוס הזה כנגדו, ויגע ויעמול בשכלו עד כדי מידה זו שיעלה בידו על ידי הבחירה שלו להכיר שחטא לפי ערכו האמיתי ויחזור בתשובה. אבל ברור שאי אפשר לו לאדם להבין מתוך העונש בלבד מה היתה איכות החטא. אני אתן לכם דוגמא אחת, שם לבנה באופן זמני על הגג במעקה, ובטעות הוא נכשל והופ נשען על הלבנה והיא נפלה, הוא מסתכל למטה, הלבנה נפלה על תינוק והרגה אותו, והתינוק של הורים שאחרי 15 שנה זכו לבן פעם ראשונה, אז הוא יורד למטה ואומר להם אוי סליחה, אני נשענתי בטעות וזה נפל, סליחה, סליחה, זה יכפר על מה שהוא עשה? הוא יכול להשיב את המצב אחורה? הם יכולים להביא עוד ילדים? ניתן לתקן את זה? זה אבוד. אז כל מה שהוא לא יעשה לא יועיל, להביא להם ילד תמורה, שני ילדים, מה יעשה? ז"א חטא כזה, אתם רואים, שנעשה כאילו בשגגה, הוא לא התכוון חס ושלום ולא כלום ולא כלום, אבל הוא לא יכול אפילו לשער מה הוא גרם להם, מה הוא גרם להם.

עכשיו תארו לכם אדם שמרים יד נגד ה' יתברך ועושה מעשים שה' לא רוצה בהם, מה גודל העוון, אין לו שום מושג אפילו, יש לפני הקב"ה מלאכים שהגובה שלהם 75 מיליון ק"מ, והם עומדים ברטט בזיע וביראה לפני הקב"ה, אתה אם תגיע לשמה אתה אפילו לא נמלה, אתה כלום, כלום, ואתה עמדת והעזת פניך לא לשמוע בקולו ולעבור עבירות, אם רק תרעד, אם רק רק תרעד ממה שתראה אח"כ אז זה גיהיני גיהינום רק מהרעידות שיהיה לך, הרי אם בן אדם רועד פה היום ולא יכול לזוז לא יכול להרים שום דבר, מה הוא שווה? והפחד והאימה עוד לא נגעו בו, עוד לפני המשפט, ואם זה על עבירה אחת מה על שתיים, מה על שלש, מה על מרד.

אז ז"א, כל העונשים בעולם הזה הם כאין וכאפס כלום, זה רק איתותים ואזעקות. אבל ענשי עולם הבא אינם כן, שם העונשים הם לפי מידת איכות החטא ממש, כי לפי גודל החטא וחומרו כך עומק הדין וענשו, לכן שם ילמד האדם מהעונשים עצמם להכיר את החטא וערכו האמיתי, זה מה שאמרו חכמים בעירובין י"ט, רשעים בגיהינום צועקים ואומרים, יפה דנת יפה חייבת, יפה תקנת גיהינום לרשעים, ככה הם צועקים כל הזמן, למה? מפני שאז הם מכירים בהכרה ברורה את ה', ויודעים מה היה חטאם נגדו, ובענין אחר אי אפשר שם, כי הרי שם אין ביד האדם להגיע בבחירה ובעמל לדעת את ה', אין לו לאדם שם אלא מה שמראים לו ומגלים לפניו, וכשאדם חוטא הלא אינו ראוי הוא ליהנות תיכף מזיו השכינה, לכן עשה הקב"ה את הגיהינום, שיהיה בית לימוד לאדם, שיתעלה שם ע"י העונשים עד שילמד להכיר את הקב"ה, על זה אמרו רבותינו ז"ל במדרש רבה בראשית פרק ט' י"א, "טוב מאד" זה הגיהינום. למה? כי זה הבית ספר האמיתי שמלמד לאדם מי זה ה', אז אחרי שיגמור את ההכרה וההבנה ומירוק העוונות, אם יש לו זכויות יעלה לגן עדן ויתענג על ה'. אבל טרם זאת כשהוא מלא בחטאים יצטרך להכיר בחטאו לפי איכות החטא שהוא חטא.

לאמור שאמרנו יש להתבונן אם כן איך אנחנו עכשיו פה בפרדס חנה נמצא את ידינו ורגלינו בעבודת ה', כי אנחנו הלא כמו עיוורים מגששים באפילה, ואין לנו רב שיודיע לנו את דעת ה' אשר בלבבנו, כמו שהודיע משה רבינו לדור דעה, ואיך נעבוד את ה' ואנחנו לא יודעים מה נעשה, אבל מקובל מפי רבי ז"ל, אומר רבי יחזקאל סרנא, כל אדם עם ליבו לא ננעלו לפניו שערי דעה, אם יחתור אדם בעצמו לפשפש במעשיו ולחקור את ליבו פשפוש אחר פשפוש, חיקור אחר חיקור, ולא ייעף ולא ייגע אלא כל ימי חייו בלי הפסק והיסח הדעת יבקש ככסף וכמטמונים יחפש לדעת ויתחנן לפני קונו שיגלה את עיניו ויאיר לו מחשכיו, אז יבין יראת ה' ודעת אלהים ימצא, שהרי מכיון שאדם מישראל מחויב לעבוד עבודת ליבו בטהרה ובשלמות וה' רוצה את ליבו, רחמנא ליבא בעי, הקב"ה רוצה את הלב הנקי של האדם, ואי אפשר שמן השמים יעזרוהו אם לא יעזור לעצמו, אבל אם יעזור לעצמו ודאי שיעזרוהו. ומה שאי אפשר לו ללמוד מפי אחרים, שאם אין לו רב בעולם שידע את לב חברו או תלמידו, ויראה ראיה כמו שכתוב שה' יראה ללבב, אבל האדם מחויב לראות את ליבו, כמו שה' רואה את לבבו, ויש לו אפשרות להשיג על ידי עמל ויגיעה ותחינה ובקשת רחמים מאת ה'.

לסיכום, היה מעשה ששמואל הנביא נשלח למשוח בן של ישי, והוא ראה שם את אליאב הבן הבכור, ורצה למשוח אותו, חשב שהוא הראוי, נגד ה' משיחו, אמר לו ה' אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו. מתחילה הוא היה ראוי אלא שעתה מאסתיהו, כי יש בו מידת הכעס. ומידת הכעס מקורה בגאוה, ולכן מאסתיהו, ורק אח"כ נמשך דוד, אבל מכל מקום עומד שמואל הנביא והוא נביא הנקרא הרואה, הרואה הוא יכול לראות מה שה' יאמר לו בנבואה, אבל את הלב של האדם גם הנביא לא רואה. האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, נו, אז אם זה ככה, אם הנביא לא רואה את הלב שלי, איך אני יכול לראות את הלב שלי ולתקן? על זה אמרו חכמים, נכון, נביא לא יכול לראות את הלב שלך, אבל אתה כל אדם יכול לראות את לבבו פנימה יודע צדיק מרת נפשו, כל אחד יודע אם הוא ירצה לדעת, אם יפשפש הוא ימצא שמה בדיוק מה לא בסדר, לאן הוא חותר, מה הוא מבקש, למה הוא  מצפה וכו' וכו', אם הוא ישב עם עצמו ויתבונן היטב היטב הוא יראה ועוד איך, הוא יודע בדיוק את נגעי עצמו, אבל זה אם הוא יתבונן, אם הוא לא יתבונן הוא לא ידע שום דבר, הוא רק יאשים את כל העולם.

אז אם כן למדנו פה שכל פרשת התוכחה עם כל האיומים הקשים שמופיעים בה, זה רק איתותים. זה רק הסברים, זה שפת מירס, זה רק נותנים לך איתותים, המכה הזאת, המחלה הזאת, התאונה הזאת, ההפסד הזה, ההתחייבות פה, הלחץ שם, האיום מההוא, כל זה רק איתותים, זה לא סוף דבר. אם תבין על מה זה ותתקן יסולק ממך, יסולק, לא יהיה, אבל אם לא תבין ועוד תתלה את זה בטבע ועוד תסמוך רק על הרופאים ועצות שלה סבא, אז יכול להיות שישתיקו לך את המנורה המהבהבת, אבל את החולי האמיתי לא פתרו, ואז אם תחשוב שזה בקרי  יבוא אליך ה' בחמת אותו קרי.

נחזור לדברי הרמב"ם ועכשיו יובהרו לנו היטב. הרמב"ם בפרק ראשון בהלכות תענית תראו מה אמר, מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא על הציבור כדי שיתעוררו בתשובה, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרא נקראת, מה אנחנו אשמים שחיזבאללה קיבלו עכשיו סיבוב בראש והחליטו לירות טילים, זה מקרה בטבע, הם מג'נונים והם עשו מה שהם עשו. לא, הקב"ה מפעיל את כולם, אין דבר כזה שהם עושים מעצמם, אין דבר, הכל הולך בחשבון כלפי יחיד וכלפי ציבור, לכן מצוה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא על הציבור, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרא נקראת, הרי זו דרך האכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי". כלומר, שאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף חמת אותו קרי. דברי רמב"ם.

כן, אז למדנו מקצת מהכוונה של כל פרשת התוכחה, ועכשיו ברור לנו שהפתרון והרפואה לכל המחלות ביד שלנו. "ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" אומר ה', נו, מה יש יותר ברור מזה? קופת חולים עם כל הרופאים בפסוק אחד. אבל הם לא פותרים את כל הבעיות, והפסוק הזה פותר את כולם.

אבל הבעיה שלא שומעים לקב"ה, וכל דבר תולים במקרה ובטבע. ובגלל זה מקבלים מכה על מכה, וכשלא מבינים עוד מכה, עד שלוקחים אותם להבנה במקום שיותר לא חוזרים משם.

למי שיש שאלות בבקשה. תן לגברת פה שורה ראשונה.

 

 

ש. קודם כל אני מתחזקת ברוב התקופה האחרונה, אני בחורה חילונית שמתחזקת, אני שמעתי אני רואה הרבה הרצאות שלך ביוטיוב, אני שומעת מה שאתה אומר והסיפור שלי הוא לא קל, אני ההורים שלי נפטרו לפני חמש שנים, אבא שלי התאבד, ואני רציתי, יש לי כמה, אני גם סובלת ממחלה מסוימת, אני לא רוצה כל כך לפרט מה המחלה, אבל אני סובלת ממנה כבר עשר שנים, משהו כזה, לא יותר, 13, השאלה שלי זה ואני באמת לוקחת על עצמי דברים, אבל קשה לי, למשל אני מעשנת מאד קשה לי בשבת, אני מנסה ללכת צנוע ומתפללת, הרבה דברים אני מנסה, יש לי שתי שאלות, שאלה אחת שאני מפחדת קצת מהתשובה שלה, איפה אבא שלי נמצא אם הוא לקח את החיים שלו, והמחלה הזאת אם אני באמת מתחזקת ויחזור בתשובה בעזרת ה', אם המחלה הזאת הארורה הזאת תעזוב אותי?

 

הרב: טוב, קודם כל זה יפה מאד שאת מתחזקת. דבר שני, צריך לדעת שצריך החלטה אמיצה לשנות את הדרך לגמרי להדבק באבא שבשמים, לא להשאר איתו קרוב רחוק, אלא להיות איתו עד הסוף, ז"א אי אפשר ללכת לרופא, לקבל ממנו את הרצפט ופעם לבלוע כדורים פעם לא, פעם לשמוע לשכנה פעם לחזור לשמוע לו, זה לא הולך ככה, מחליטים שחוזרים בתשובה זה קומפלט עד הסוף. לא מעשנים פירושו אפילו אם סובלים יסורים הכי קשים שיכולים להיות אפילו מקיאים אפילו לא יודע מה, לא מעשנים  נקודה. לא מעשנים, זהו. אז ז"א כל דבר אפשר לעשות התשובה היא לא מסובכת, היא לא קשה, הפוך, בפרט למי שלא ידע כלום ממנה זה עולמות חדשים שנחשפים אליהם, חכמה חדשה שלא ידעו ממנה, והרבה הרבה דברים טובים שזוכים בזכות זה, תראי כמה חזרו בתשובה עד היום מיליון וחצי יהודים פה בארצנו הקטנטונת, וברוך ה' הם שמחים וממשיכים. אז לכן קודם כל את צריכה להחליט החלטה כזאת ולא להיות פרווה. ויש ביוטיוב או אצלנו באתר תראי ניסים שהיו לאנשים שהיתה להם את המחלה הכי קשה ונותר להם אפילו שבוע לחייהם והם ניצלו. ברגע שהם חזרו בתשובה גמורה הם  ניצלו.

עכשיו לגבי אביך, אם אביך התאבד ממש ודאי, אם זה לפי הקריטריון שהוא התאבד אז הוא בבעיה, בעיה רצינית והוא נמצא בכף הקלע, וזה אומר שנשמתו לא מוצאת מנוחה. והוא נקלע מסוף העולם ועד סופו ללא מנוח. אבל אם את תעשי תשובה שלמה, את יכולה להועיל לו כיון שבן מזכה אב ובת מזכה, אז ממילא את יכולה להועיל לו ולגרום שהוא יצא משם. בכמה זמן אני לא יכול להגיד לך

 

ש. אם אני, סליחה שאני קוטעת אותך אבל אם אני חוזרת בתשובה שלמה אבא שלי

 

הרב: בסוף הוא יצא משם, כן, כמה זמן אני לא יודע, זה תלוי עד כמה הוא היה לא בסדר.

 

ש. הוא היה בן אדם מאד טוב, הוא לא היה

 

הרב: אני לא מדבר, לא יודע, מה שהוא היה אנחנו לא מתווכחים

 

ש. דבר אחרון רציתי לדעת אם אני יכולה לקבל את הברכה שלך

 

הרב: רגע,

 

ש. כי אני יודעת שיש לך ברכה מאד חזקה

 

הרב: תקבלי, אבל צריך לעשות מה שאני אומר, בדרך לפה כשנסעתי סיפרו לי ובררו את זה בטלפון ממש שהיו זוג בירושלים שנתתי הרצאה, יש את הקטע מוכן? יש? אז תשים רגע את הקטע, אני אראה לך קטע ותשמעי מה היה. בבקשה.

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני ואשתי נשואים ש נתיים בערך, יותר ואין לנו ילדים,

 

הרב: אתה תהיה מוכן לגדל זקן?

 

ש. לא נראה לי למרות ש

 

הרב:  צריך שהילד יהיה לו במה להתפס,

 

ש. גם אשתי לא רוצה וגם

 

הרב: כדאי לך, כדאי לך.

 

ש. לא, זה כבד עלי

 

הרב: תראה גבר ואשה שניהם מגולחים זה לא, אמנם זה באופנה היום להיות דומים לנשים אבל כדאי שהגבריות שלך תבצבץ. הרי לא בכדי הקב"ה נתן לגברת זיפים, בשביל מה הוא נתן לו זיפים? להוריד אותם כל היום? להשאיר אותם, מה אתה מוריד מה שצומח כל הזמן. כדאי לכם, תחשבו על זה רגע ותראה איך זה יסתדר.

 

ש. הרב אולי משהו אחר

 

הרב: מה משהו, אתה קובע לי מה?

 

ש. לא יודע ללמוד תורה משהו

 

הרב: זה כמו שאתה הולך לרופא נותן לך תרופה מסוימת אתה אומר לו אולי כדור אחר. מה זה כדור אחר? אני נותן לך דוקא את מה שקשה לך, לא מה שקל לך, כי צריך הכנעה, אם יש הכנעה לפני ה' ואוחזים במצוה, ואם אתה מוכן לאחוז במצוה אז הקב"ה יזכה אותך למצוה שיהיה לך בן זכר בעזרת ה'.

 

ש. זה נראה לי כמו דבר בלתי אפשרי

 

הרב: מה זה בלתי, יש קבוצניקים עם זקן מפה עד להודעה חדשה, יש שחקני קולנוע גויים כריסטופר כריסטופרסון, קח דוגמא,

 

ש. באיזה אורך זקן?

 

הרב: קצרצר, קצרצר. לא צריך היא לוחשת לו אני רואה כל מה שהיא אומרת לו. אתה שומע? קצרצר, לא ש"סניק, קצת יותר. יש זקן דורעי, טיפה יותר, טיפה ככה שיהיה ככה. משהו שראוי להתכבד בו, אתה יודע מה, כמו גודל השערות שלך.

 

ש. זה ארוך

 

הרב: אז למה לא הסתפרת?

 

ש. בעזרת ה' השבוע אני אסתפר

 

הרב: בסדר גמור, כשתסתפר שמה תסתפר גם פה

 

ש. תוכל לברך אותנו?

 

הרב: בשמחה אם יש זקן, תראה לא ביקשתי מהאשה כלום רק שהיא תסכים.

 

ש. היא דוקא מקפידה על כיסוי ראש ובעבר היתה שמה פאה ולפני כמה חדשים היא גזרה אותה ושמה כיסוי ראש והתפללה

 

הרב: עכשיו אתה תראה שיהיה בעזרת ה' לך עם מה שאני אומר ובעזרת ה' תפקדו. תנו לו הסכמה, יאלה.

 

ש. נשתדל, לאהייתי מוכן לדבר כזה

 

הרב: אתה לא היית מוכן גם לקבל ילד הערב, לא?

 

ש. כן

 

הרב: זהו, אז אנחנו עושים דיל, מה אתה תפסיד

 

ש. לא, יש לך את התנאי של השעתיים

 

הרב: לא רוצה לתת לך מה שאתה רוצה

 

ש. כי אתה יודע שאני לומד בין כך, לומד משהו אחר. את האמת שאני לומד הרבה תורה ביום

 

הרב: ברוך ה', אשריך אשריך אשריך, זכות התורה תדאג שהצדיק שיצא יהיה על הכיפאק, אבל אתה צריך שיהיה קודם צדיק.

 

ש. אני אשתדל, אני לא יכול להבטיח אבל בכל אופן אני רוצה שתברך אותי

 

הרב: לא לא, אין דבר כזה, דיל זה דיל, זה יתאים לך, אני אומר לך, לפי מה שאני רואה זה יתאים לך

 

ש. מנסיון לא כי אני

 

הרב: עזוב את הנסיון אתה לא אהבת את זה

 

ש. אני גידלתי

 

הרב: אתה כשתראה את הזקן במראה אל תראה זקן, תראה תינוק בייבי.

 

ש. לא הבנתי

 

הרב: אם האשה נותנת אישור אני מברך

 

ש. היא נותנת אישור, אבל גם אני צריך לאשר

 

הרב: זה לא טוב, אתה רוצה להפסיד בסוף את מה שאתה רוצה בעצם?

 

ש. לא,

 

הרב: די, אז לך איתי על מה שאני אומר. מאיפה שהוא חסר.

 

ש. כולה בן שלשים

 

הרב: מה זה בן שלשים, יש כאלה שלא נוגעים בזקן מרגע שנולדו, וזה המעלה הכי גדולה שיש הבבא סאלי אומר מי שלא נוגע בזקן מאז שהוא נולד זה כמו שומר הברית המעלה של זה, הוא היה בן ארבעים לא היה לו זקן הבבא סאלי הוא בכה והתפלל לה' שיהיה לו זקן וצמח לו בדרך נס בגיל ארבעים. והוא היה מקפיד על רבנים אפילו שמגלחים את הזקן, אפילו בהיתר. אתה יודע מה זה זקן, דינא קדישא, הזוהר מדבר על זה הרבה מה הסוד של זה.

 

ש. לא מתגלח, במכונה

 

הרב: מאה אחוז, אני לא האשמתי אותך בכלום, אני רק אמרתי מה המעלה של זקן, זקן זה רחמים, ואתה צריך שיהיה לך רחמים ואתה תגדל זקן ובעזרת ה' תזכה לבן זכר, לא טוב?

 

ש. טוב, אני  מגדל.

 

הרב: או. מה השם שלך?

 

ש. לי קוראים אדיר בן אסתר ולאשתי נעמי מרים בת אוריה

 

הרב: ה' יזכה אתכם לבן זכר מהרה. בזכות הזקן.

 

הרב: כן, אז ברוך ה' אחרי חודש היא קיבלה תשובה שהיא נפקדה. באותו יום שהיא קיבלה את הבשורה שהיא נפקדה הוא הוריד את הזקן, באותו  יום היא גם הפילה. שמעתם? זה המצב.

 

ש. אז אני יכולה לקבל את הברכה?

 

הרב: רק רגע, לא משחקים עם הקב"ה, לא לבוא בערמה עם הקב"ה, ללכת איתו ישר, מי שהולך איתו ישר הקב"ה מושיע, אבל מי שלא מתעתע דרכיו ענוש יענש. קבלי עלייך, את לא נישאת אף פעם נכון? קבלי עלייך תשובה גמורה, זה הכל בכל מכל כל, כמו שאמרת צניעות גמורה, תפילות, שמירת שבת כהלכה, ללמוד את הדינים, לקנות ספרים המתאימים, לקיים כל המצוות שחייבת בהם אשה, יש ספר שמדריך בדיוק מה צריך, אם תרצי טלפון של רבנית שתדריך אותך על כל שאלה וכו' אני אתן לך. אם את הולכת בדרך הזאת בעזרת ה', שמך?

 

ש. אורית

 

הרב: בת?

 

ש. השם של אבא שלי?

 

הרב: אמא, אמא,

 

ש. אילנה

 

הרב: ה' יזכה אותך לתשובה אמיתית, לרפואה שלמה מהמחלה ושתועילי לאביך לזכותו לחיי העולם הבא.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: אמן תגידי

 

ש. אמן.

 

הרב: זהו. קדימה שאלה נוספת. תן לו

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני ברוך ה' חזרתי בתשובה בזכותך לפני כמה שנים בערך, ועכשיו יש לי ארבע שאלות שהכנתי, שלש שלי ואחד של חבר שלי ביקש ממני לשאול איתך. קודם כל אני רוצה להודות לך על זה שהחזרת אותי בתשובה ברוך ה', עכשיו השאלה הראשונה שלי זה נחזור לעבר קצת, לתקופה של הבחירות. אני מסתכל באינטרנט ביוטיוב ואני כאילו ראיתי את כל מה שהלך כל התהליך עם הבחירות כל מה שעשו לך, ואני פחות או יותר יודע את המצב, אז עכשיו כל פעם שמדברים על הרבנים הגדולים התלמידי חכמים שעשו לך משהו  יורד לי קצת מהערך שלהם, אז רציתי לדעת אם יש בזה זלזול תלמידי חכמים?

 

הרב: כלל וכלל לא, הם מזולזלים מצד עצמם על מעשיהם הנפשעים.

 

ש. אז אין לי כאילו חטא שאני

 

הרב: שום חטא. לא רק זה, ההרצאה היתה אמורה להתקיים היום בבית כנסת אור ישרים, וש"ס דאגו לא לאשר את הקיום. זה רק לידיעתך, הם חותכים וקורעים מודעות בכל מקום, מסמסים לא לבוא, בוטלה ההרצאה, מודיעים לאנשים וכן הלאה, עד היום. הלאה.

 

ש. טוב, שאלה שניה, יש לי חברים שהם לא מסתכלים באינטרנט, אני למשל מסתכל באינטרנט, אז הם לא יודעים את כל מה שהלך איתך אז הם עושים ככל אשר יורוך, ואמרו לא לשמוע לך אז הם לא שומעים לך וחושבים עליך  מחשבות לא טובות, אז מה הדין שלהם, כי בתכלס הם לא יודעים כי הם עושים מה שאומרים להם והם לא מסתכלים באינטרנט זה דבר טוב

 

הרב: הבנתי, אתה צריך להודות להם בשמי שהם מעבירים לי את הזכויות שלהם ואני לא אחזיר להם.

 

ש. אבל הם שוגגים, מה הם נחשבים

 

הרב: הם לא שוגגים, הם מזידים, חובתם לברר

 

ש. יש להם רבנים שהרבנים אומרים להם לא

 

הרב: לא רק שלא להקשיב, הרי בצדק תשפוט עמיתך, צריך להיות בית דין בשביל לדון, הרי זה פוליטיקאים יצאו נגד, מה היה פה, מישהו עשה איזה עוול כלפי מישהו? זכותם להבחר זכות אחרים להבחר, לך יש רב לההוא יש רב, כל אחד עושה מה שהרב שלו עושה, אז מה הבעיה להקים עוד מפלגה? אל תבחר, אתה לא רוצה לבחור אל תבחר, למה אתה יוצא נגד האיש? לא נגד הרעיון או המפלגה, נגד האיש שלא עשה לכם כלום רעה אלא הפוך, בנה אתכם, איך יכול להיות שיוצאים נגד דבר כזה? איך יכולים לקחת רב שזיכה את הרבים 35 שנה ולהוציא אותו כאילו הוא הבן אדם הכי הכי גרוע שיכול להיות, איך אפשר לעשות? בלי לדון, בלי לברר, בלי לקרוא לו, בלי לשמוע, בלי מה ולמה, מה איזה מין דבר זה? איפה נשמע? לא היה דבר כזה מעולם, אלא מה, זה פוליטיקאים קטנים ומקבלי שררה, מקבלי משכורת שמחויבים למערכת ואם לא - לא יתנו להם יותר, אז לכן הם עושים את זה. אין לא תורה ולא יראה ולא שום דבר.

 

ש. אוקי, שאלה הבאה, זה שאלה של חבר שלי שהוא שאל אותי את השאלה הזאת, אני עניתי לו שתי תשובות אבל הוא אמר שהוא לא מקבל את זה והוא אמר לי לשאול אותך, הוא שאל אותי למה יש לך מכונית כל כך יקרה, אמרתי לו שתלמיד חכם לא ראוי שיהיה לו מכונית שהיא ככה לפי מה ששמעתי שאתה אומר, וגם שרוב הזמן אתה שמה ואתה צריך שיהיה לך נח, הוא אמר שהוא לא מקבל את זה, היית יכול להסתפק עם אוטו יותר פשוט כמו מאזדה או לא משנה מה.

 

הרב: גם עם אופנים. כן, הלאה ומה התשובה שענית לו?

 

ש. לא, התשובה אחת שתלמיד חכם לא ראוי לו, ושתיים שאתה רוב הזמן שמה צריך שיהיה לך נח שזה לא

 

הרב: אז תגיד לו שעד שהוא שואל עלי שישאל על הרב עובדיה שהיה לו בדיוק אותה מכונית והוא לא היה נזקק לה בכלל, אלא הוא היה צריך בסה"כ עד ליאזדים זה מרחק מאות מטרים, בשביל מה היה צריך מכונית כזאת? מילא הוא נוסע כמוני פעם לדימונה פעם לאילת פעם לטבריה פעם לצפת, כל ערב ממקום למקום, וצריך לנסוע אתה מבין באופן כזה שעוד תחזיק מעמד אחרי שלש שעות הלוך שלש שעות חזור ולדבר כל היום וכו' וכו', אז אם תסע עם מכונית שנסעתי קודם אתה מבין, אתה תגיע למצב של פירוק עצמות וגם לסכנות. הרכב הזה הוא גם רכב חזק, הרכב הזה גם משמש אותך כמו שצריך, אין תקלות, אתה יכול לנסוע לאורך שנים ושלום על ישראל, וזה נעשה בשונה מהכסף שלי, לא כמו שהם מכסף של תורמים, הבנת? אז זה דבר אחד. דבר שני, כבוד התורה, למה כל האדמו"רים יש להם מכוניות פאר? למה לרובי יש מכונית פאר? למה לכל אלה יש מכוניות פאר, והם לא נזקקים להם, אף אחד לא משתמשים עם המכונית כמו שאני נוסע ממקום למקום, אז זה הדבר. אלא מה, הוא מסכן תוכי, שמע מה שאמרו, חוזר על זה כמו מנטרה וזהו.

 

ש. הוא אומר שזה מוציא לאנשים את העיניים שהם רואים דבר כזה

 

הרב: זה טוב מאד, יש כאלה שהעיניים שקועות אז שיצאו החוצה.

 

ש. ברוך ה'. ושאלה אחרונה, למה הרב לא פותח ישיבה כמו ישיבה רגילה

 

הרב: זה גם הוא שאל או אתה שואל?

 

ש. לא, זה אני

 

הרב: הבנתי, אז אנחנו פתחנו כרגע בית מדרש עם כולל של עובדים שבוע ולומדים שבוע, ובתכנית להתפתח לעוד כיוונים נראה, מה שהקב"ה ירעיף עלינו נעשה.

 

ש. עזרת ה'. תודה רבה

 

הרב: תהיה בריא.

כן, שאלה נוספת. תן לו מאחור.

 

 

ש. ערב טוב כבודו

 

הרב: ערב טוב

 

ש. קודם כל אני חושב שיש פה מקום להערכה אליך, אני רואה הרבה דיסקים שלך ואני רואה אנשים שמתחצפים אליך, ויש לך את הסבלנות הזאת לענות להם ולדבר איתם בגובה העיניים, בא נגיד, ואתה לא איך אומרים לא מבטל אותם ומוציא אותם מהאולם, אני הייתי מוציא אותם, ועל זה באמת תבורך. עכשיו יש לי שני שאלות, אחד מהם זה בתהילים בפרק פ"ט פסוק כ"ח כתוב "אף אני בכור יתנו עליון במלכי ארץ" הוא מדבר על דוד המלך,

 

הרב: באיזה פרק?

 

ש. פרק פ"ט פסוק כ"ח, אני קיבלתי תשובה אבל אני לא חושב שזה

 

הרב: ממי קיבלת?

 

ש. מש"סניק, הם תמיד משוים אותך לש"סניק זה הדבר הכי גרוע שאפשר, אז אני שואל מדוע כתוב בכור הוא, הרי ידוע ששאול היה הבכור במלכי ישראל וכתוב על דוד שהוא בכור.

 

הרב: ככה, שאול היה שאול למלוכה והוא לא היה אמור להיות המלך הראשון, הוא רק היה שאול למלוכה, והראשון שממנו צמחה מלכות בית דוד שממנה תבוא הישועה זה היה דוד המלך דווקא והוא היה המיועד למלוכה באמת, כך אמרו חכמים.

 

ש. שאול לא ביקש מלוכה, הוא מצא אותה.

 

הרב: זה מה שאמרנו, שאול היה שאול למלוכה.

 

ש. ושאלה שניה, אברהם אבינו מקבל הוראה מהקב"ה ללכת בענין העקידה, לעקוד את יצחק, ואחרי כל הנסיון שהוא עומד בו אז

 

הרב: ה' אומר לו עתה ידעתי

 

ש. לא חשוב, אני מתכוון אחרי המעשה שהוא נעשה והוא עקד אותו והכל בא לשחוט אותו, ואז המלאך מלאך בא ואומר לו עד כאן, לא להמשיך, שלא יעשה לו כלום. למה הקב"ה בעצמו לא היה צריך להעריך את זה כביכול שהוא העמיד אותו בנסיון והוא עמד בו ולא מלאך, למה שליח?

 

הרב: מה שהוא אמר לו אל תשלח ידך אל הנער, כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ממני בעצם זה היה המלאך שנברא מהמצוה שהוא עקד את הבן, את יצחק, כשאדם עושה מצוה כתוב כל העושה מצוה קונה לו פרקליט, ומהמצוה נברא מלאך, זה היה המלאך שנברא מהמצוה, והוא אמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ממני", מה זה ממני? שאדם עושה מצוה כפי שהוא עושה את המצוה ככה נברא המלאך, אם המלאך הוא עקום או ככה או חסר לו איזה אבר המצוה לא שלמה, ז"א היה לך נגיעות, פניות, כל מיני דברים, אבל כשהוא ראה מלאך את עצמו איך הוא שלם לגמרי, הוא הודיע לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, במאה אחוז, מאיפה אני יודע? ממני. זה אומר המלאך כמעיד על עצמו על גודל המצוה שעשה אברהם אבינו. הבנתיוך?

 

ש. הבנתי, תודה.

 

הרב: תהיה בריא. כן, תן לו. הנה המלאך הגואל אותי.

 

 

ש. רבינו, בעזרת ה' זה לא אני, שאני חוזר בתשובה שנה, זאת אשתי חוזרת בתשובה שנה, ושני דברים, הדבר הראשון

 

הרב: קשה לה

 

ש. נכון, קשה לה כי היא היתה במקום אחר לגמרי, היא עשתה את הכל בבום ב"ה, וזה קרה גם הקב"ה עשה איתנו חסד, זה קרה ביום שהיא קיבלה על עצמה צניעות היא גם הכירה אותי, בירושלים, בתשעה באב בהשגחה כך שלא יכול להיות משהו יותר טוב מזה, וקשה לה עם זה והיא עוברת כל מיני יסורים, ולפני כמה ימים קרה איזה מקרה, לא יודע מה, הקב"ה זימן מה שנקרא שני פרקליטים והיא פחדה מאד, אני לא אספר את המקרה כי היא לא רוצה לספר, אבל היא שואלת למה קורים יסורים לפעמים

 

הרב: דיברנו על זה שעה,

 

ש. זה בדיוק מה שאמרתי אבל היא רוצה תשובה ספציפית וקונקרטית

 

הרב: תן לה, תן לה היא רוצה לדבר. תן לה.

 

 

ש. כבוד הרב, אני לא שואלת למה באים היסורים, אני שואלת למה שכשבאמת לא הייתי בתשובה והייתי מאד רחוקה משם, למה שום דבר לא קרה ודוקא אחרי שקיבלתי צניעות וזה מאד קשה לי, וגם כמו שהיא אמרה כל הסיגריות ולא לצאת למסיבות וכל החברות שאני רואה אותן שהן טסות להודו, זה בדיוק מה שאני תכננתי לעשות אחרי כמה זמן, אז אני באמת רוצה לדעת למה זה קרה לי, וכששאלתי את אלעד בעלי, אז הוא אמר לי הנה הוא הציל אותך משם, בסוף הם לא פגעו בך, אז למה הוא שלח אותם?

 

הרב: טוב, קודם כל אמרנו שהבא להטמא פותחין לו, אז בשעה שהיית חילונית לא היה ענין לעורר אותך, את בחרת בזה אז אדרבה  פותחים, את רוצה להיות חילונית תקחי עד הסוף. אף אחד לא יעיר אותך, אין לך אינטרס להתעורר, מרגע שהתעוררת אז את ודאי לא רוצה לחטוא יותר, אז אם את מזייפת ישר טוז נותנים לך איתות, למה שתשימי לב, הרי את לא רוצה יותר לחטוא, אז אם את לא רוצה לחטוא אם לא יעוררו אותך מיד על כל דבר, אז את יכולה להמשיך להתדרדר בלי לשים לב עד שתמצאי את עצמך אי שם, אז לכן זה חסד הבורא שדוקא מי שחוזר בתשובה הוא מתחיל מיד לעורר אותו, או לנקות אותו או כל סיבה אחרת לטובתו, אבל אם הוא הזניח את עצמו מעצמו למה שהקב"ה יעורר אותו אם הוא זנח את ה'? הבנת?

 

ש. כן, אני הבנתי, ויש לי עוד שאלה, אני באמת מוצאת את עצמי הרבה פעמים שנורא נורא קשה לי עם התשובה, אני לא מתחרטת לרגע ואני שמחה על הצעד שעשיתי ואני רואה עדיין את חברות שלי שאנחנו בראש אחר באותו גיל עדיין מחפשות את עצמן וברוך ה' אני באמת מאושרת על הבחירה שלי, אבל קשה לי עם זה, למשל עם הכיסוי ראש ממש אין לי בטחון מבחינת כיסוי ראש

 

הרב: מה יקרה, יעצרו אותך?

 

ש. מה ז"א?

 

הרב: מה ז"א אין לך בטחון, יעצרו אותך?

 

ש. אין לי בטחון כמו שהיה לי לפני, כשאני עם הכיסוי ראש

 

הרב: איזה בטחון

 

ש. בטחון עצמי

 

הרב: מה את לא יכולה ללכת למכולת?

 

ש. לפעמים כן, כן יש מקומות

 

הרב: שמעתי, מה החשש? שמה יבוא אדם ויגיד מה, יעש המה, מה יקרה?

 

ש. למשל מחר יש לי אירוע ומישהי מתחתנת היתה המפקדת שלי וכל מי שיהיה שם וכל החברות שלי מעל

 

הרב: תקחי כובע תפתיעי אותן

 

ש. אני מתביישת

 

הרב: כובע

 

ש. אני לא יכולה, אני מתביישת

 

הרב: מה מלכת בריטניה היה חתונה לא מזמן, כולם לבשו כובעים ורק  צילמו את הכובעים והראו את הכובעים ודיברו על הכובעים וכל מה שדיברו מהחתונה זה היה כובעים. שמים כובע נאה והולכים לחתונה, או לא מרגישים טוב ולא הולכים, אם אין בטחון לא הולכים, אבל את צריכה לצאת מידי פעם אז יש להזדמנות להוכיח. עכשיו בואי אני אגיד לך מה הטעות שלך, את מסתכלת היום שאת עושה א' ב' והן עושות ג' ד', ואת חושבת שהן כרגע עושות מה שבא להם וטוב להם ואת כאילו לא, תמתיני כמה שנים, אם הם לא יזכו לחזור בתשובה כשתראי את ההבדל וההפרש בינך לבינם את תצחקי על מה שאמרת היום, וזה מוסרט, ותזכרי שבעוד כמה שנים את תצחקי, כי את לא תדעי אפילו איפה הם יגמרו את הסיפור שלהם בעוד כמה שנים. שתביני, הנסיון הוא נסיון לכל בעל תשובה, יצר הרע רוצה לתת לו חששות, עלבונות, בזיונות, זלזולים, אי תמיכה, כל מיני דברים הוא שולח לו, את המשפחה והקרובים והחברים והחברות, ומה השתגעת ואת לא יודעת למה נכנסת ו..... וכל היום ידברו וזה פה ושם, אדם צריך להיות בטוח בצעד שהוא עשה, את הולכת בדרך של אמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, מי שהעמידו את בית ישראל, את הולכת בדרך של כל הצדיקות שלום, זה הדבר. הן הולכות בדרך שהולכות הגויות, במה הן יהודיות? לא שומרות תורה, לא מצוות, לא צניעות לא כלום, אז במה הן יהודיות? את הולכת כיהודיה גאה שמקיימת את המצוות, את המסורת של אבותייך והולכת בראש גאה, אדרבא, את רואה אני הולך עם כובע ועם צ'ופצ'יק אפילו ואני לא מתבייש, ואם מישהו ידבר אני אדקור אותו. לא צריך להתבייש.

 

ש. אני רוצה לדעת למה אני לא יכולה ללכת עם פאה?

 

הרב: פאה?

 

ש. כן, פאה

 

הרב: למה אי אפשר ללכת עם בגד שקוף?

 

ש. זה קצת שונה בגד שקוף ופאה

 

הרב: זה אותו דבר זה שקוף וזה שקוף, זה מראה שערות וזה מראה שערות, זה מראה גוף וזה מראה גוף, אותו דבר.

 

ש. אבל זה לא השיער שלי

 

הרב: לא משנה, גם זה בגד לא שלי שקוף

 

ש. זה עבירה ללכת עם פאה?

 

הרב: ודאי. יש מגזרים האשכנזים שהיו באירופה ששמה הם התדרדרו ולכן לתקן את זה הם נתנו להם את העצה הזאת שלא יתדרדרו לגמרי, אז חלק מהם הולכים עם פאות, חלק מהאשכנזים לא הולכים עם פאות, הולכים עם כיסויי ראש, וכל הספרדים והתימנים הלכו תמיד עם כיסוי ראש. לא פאה בכלל. אבל זה יפה לך, אני לא מבין, תשאלי את הבנות פה, תשאלי את הבנות לא אותי. תראי, שערות יש לכולם, זה לא חכמה שיש שערות, אבל כיסוי ראש את יכולה לבחור מה שמתאים לך, לעצב את הפנים, לסדר את הכל, יש לך אלף סוגים לעשות אווווו כל יום ראש חדש.

 

ש. טוב הרב תכננתי אבל מחר ללכת עם פאה לארוע, ואני מתכוונת ללכת עם הפאה

 

הרב: לא, בשבילי את לא תלכי,

 

ש. אני התייעצתי עם הרב שלי והוא אישר לי עם הפאה והוא בד"כ לא מאשר.

 

הרב: מה שמעת מה אני אומר? בשבילי את לא הולכת מחר עם הפאה.

 

ש. אין לי אומץ לא ללכת עם פאה

 

הרב: את תלכי, את תלכי.

 

ש. אני רוצה להגיד משהו אפשר?

 

הרב: אפשר.

 

ש. אני אחרי ההרצאה אלך הביתה בעזרת ה' בעלי אני בטוחה שהוא יסכים, יש לי ספר בבית שנקרא נשים מספרות על עצמן, אני מבטיחה לך שכל הלילה לא תשני תקראי את כל הספר ולעולם לעולם לא תלכי ולא תרצי ללכת עם פאות, ואם יש לך את הפאה הזאת את גם תקחי אותה ותשרפי אותך. בעלי הוא אדם לא כל כך בריא, אני לא סתם נמצאת פה בהרצאה, ובעלי בדרך כלל נרדם בכל, אפילו בהרצאות שפה שהוא מאד מחובר לאמנון יצחק, והוא יושב פה בקהל אני לא רוצה להגיד את שמו כי מפאת כבודו אני לא ביקשתי ממנו רשות, ואם הוא הצליח לקרוא את הספר הזה כל הלילה, אז אין לי מה להגיד לך. ואני אני רוצה להגיד לך שאני באה ממקום, אני ילידת כפר אברהם, אני רק חצי שנה אני פה, אני לא מכירה מספיק, אלהים זיכה אותי זיכה אותי לידי זה שבעלה הוא העוזר של אמנון, ואני רוצה להגיד לך שאני שייכת, סליחה של הרב אמנון יצחק, ואני באה מהקהילה מאד גדולה של הרבנית שושנה מלול, ומאד התחזקתי שם, הייתי הולכת לשם כל שבת, גם אני הייתי חילונית, והיה לי ילד עם קריסת מערכות, אני לא אתחיל לספר את כל האוטוביוגרפיה, כשהגעתי לפה לא היה לי ידיים בשיעורים, ואני עדיין לא מתמידה מספיק בשיעורים. את יודעת מה קרה לי, מרגע שהחלטתי שאני באה לפרדס חנה ואני הגעתי לשכונה מאד חילונית, מעט מאד דתיים, החלטתי שהחצאית קצת מתקצרת, לא הרבה, באמת שלא הרבה, אני נראיתי דתיה, לא העזתי כמובן להוריד את הכיסוי ראש, רק את החצאית, פתאום התחשק לי מהסנדל ככה שיראו את הלק, לא הלכתי בכלל עם סנדלים, את כל הסנדלים שלי זרקתי, הכל הכל, פשוט נתתי זרקתי בערמות, שרפתי בגדים שלי כחילונית עשינו שריפה של כל הבגדים עם הרבנית סלומון בפתח תקוה, את יודעת מה קרה לי מאותו רגע שהחלטתי ככה? שנעי ניתוחים בכליה, עכשיו גילו לי ראומטיזם, כאבי תופסת, זו מחלה שנרפאים ממנה ברוך ה', אבל זה כאבי תופת בכל הגוף, ואז החלטתי שעם הסנדלים אני לא אלך, והחזרתי את הגרביים על עצמי, את הארבעים דנייר ושבעים דנייר, והחצאית לא תתקצר יותר והיא תלך לפח. אז אני אומרת לך מנסיון שלי, לא כדאי. מאחלת לכולם בריאות, תחשבי טוב טוב, לא אכפת לי לתת לך את הטלפון האישי בשביל לחזק אותך, ואת יפיפיה, את צריכה להגיד תודה לאל שיש לך פנים כאלה, ותאמיני לי גם נשים שהן פחות יפות, פחות יפות, תאמיני לי הן מתיפיפות עם הכיסוי ראש, רק לא פאה, הכל, את תמצאי פתרון לכל דבר, אני מוכנה לתת לך מתנה, אני מעצבת גם לפעמים מטפחות, אני  מוכנה לתת לך מתנה, ואני  מוכנה היום לתת לך את הספר נשים מספרות, לבוא אליך עד הבית.

 

ש. גם אני חוזרת בתשובה, תהליך שלי הלך עשרות שנים, באתי מבית דתי, אני לא אהיה צנועה ואני אומר שאני שייכת למשפחת רבי יוסף קארו, ופרשתי מהיהדות, לא פרשתי אלא החלטתי אמרתי לאבי בזמנו שאני זהו, לא רוצה להיות יותר דתיה, כי לא רוצים לקבל אותי בבית יעקב, עברתי תקופה מאד לא פשוטה, וכשחזרתי בתשובה יום אחד הרכזת של מרכז שבו למדתי הביאה כובעים, לקחתי כובע, עליתי לראות את עצמי במראה, מצא חן בעיני, השארתי אותו. חזרתי בחזרה, ואז כולם אמרו יאלה מה זה הזה הווין שלך, תורידו, נו ראינו אות,ך נו איזה יופי, נשארת עם הכובע ואני עם כיסוי ראש היום, ולא רק זה, בעקבות זה שהייתי צריכה לעבור איזשהו ניתוח גילו איזה משהו בקרקפת שלי ואיזה שהוא רב אמר לי למה את מחכה? לא הבנתי, הלכתי לרב אחר אמר לי למה את מחכה? מה אני צריכה לחכות, למה? כיסוי מלא לשים. היום אני עם כיסוי ראש ושום דבר אין לי בראש ברוך ה'.

 

הרב: חוץ משכל. תודה רבה לכם על העידוד.

 

ש. אני באמת רוצה להגיד תודה רבה אבל ש

 

הרב: בשבילי מחר את לא הולכת עם פאה, זה בקשה אישית, את לא יכולה לסרב.

 

ש. זה או שאני לא אלך לחתונה וזה לא יקרה או שאני אשים פאה

 

הרב: הכי טוב. מה שאת רוצה, העיקר אל תלכי או שתלכי עם כיסוי ראש ותקדשי שם שמים.

 

ש. רבינו בעזרת ה', אני מבוטל לצדיק והוא מכיר את בעלי, הוא באמת צדיק יסוד עולם וראיתי אצלו הרבה ניסים, ברוך ה' שהוא נסתר, והוא אמר ש

 

הרב: לא ללכת עם פאה אמרתי

 

ש. הוא לא עודד ללכת עם פאה והוא גם לא רוצה שהיא תלך עם פאה, הוא מכיר את הנפש של פז, מכיר אותה, יודע על מה מדובר, הוא עובר איתי אני חזרתי בתשובה בזכותו לפני חמש שנים

 

הרב: אנחנו קהילות פז לא הולכים עם פאה, גברת פז, קהילות פז לא הולכים עם פאה.

 

ש. רבינו, הבנות פה באמת עודדו אותה אבל אני יודע שכל מה

 

הרב: אז היא לא הולכת מחר

 

ש. הצדיק מחילה, הצדיק רואה כמה זה רחוק, כל מה שהיה לי איתו בחיים, גם בחתונה שלנו

 

הרב: אני אמרתי ואתם תעשו מה שתרצו אבל אני אמרתי ברור.

 

ש. כן, אבל הוא התיר לה פעם אחת, אני חושב, אני יודע

 

הרב: אני לא מתווכח אפילו, אני לא אומר מילה יותר ממה שאמרתי

 

ש. אז אני אומר

 

הרב: אל תסביר לי, אני אמרתי וזהו.

 

ש. יכול להיות ש

 

הרב: אל תסביר

 

ש. לא מסביר

 

הרב: די, די, אמרתי את שלי. שאלה הבאה קדימה חברים. שאלה אחרונה.

 

 

ש. אחרונה?

 

הרב: אתה יכול לשאול כמה

 

ש. כבוד הרב, יש ענין הזה של שאלת רב, כמו שפה שמעתי גם לי יש את הענין הזה של שאלת רב, אומרים לך לרב שלך המקומי הולך לרב שאתה מכיר, עכשיו כל רב אומר את דעתו, אז מה הענין שאלה פה בעוד שיש בעיה כזאת

 

הרב: אומרים עשה לך רב והסתלק מן הספק,

 

ש. אוקי בסדר אז למה פשוט יש לו רב במקום, רב מקומי, רב מקומי

 

הרב: אין שום בעיה, זה לא חייב להיות דוקא רב מקומי, אם זה רב ירא שמים ובקיא בהלכות זה בסדר.

 

ש. זה לא תמיד אם הוא ירא שמים, יש כאן רב מקומי שמנחה אותנו בדרך

 

הרב: אני לא אמרתי, יש רבנים מק ומיים בכל מיני מקומות בכל מיני רמות בכל מיני דרגות כאלה ואחרות, אתה מבין, אבל צריך לדעת כמו שצריך שוחט מומחה, וצריך שוחט גם ירא שמים, כמו שצריך סופר מומחה וצריך שהסופר יהיה גם ירא שמים, אי אפשר להגיד אני מספיק שהוא מומחה, כי צריך גם ירא שמים, כך כתוב, וצריך גם חזן שיהיה לו בעל קול וגם יהיה ירא שמים, ושיהיה ביתו ריקן מעבירות, כתוב בהלכה מה צריך להיות, אז זה לא אומר אם קוראים לו רב מקומי ואיני יודע מי הוא אפילו, ואני חלילה לא מטיל דופי באף אחד שאני לא מכיר, אבל בכל אופן אני אומר, אם הוא בסדר אז אין שום בעיה, מה זה משנה איזה רב, העיקר שהוא עומד בקריטריונים שההלכה אומרת, אין שום בעיה, עשה לך רב והסתלק מן הספק.

 

ש. זה לא מספיק אבל

 

הרב: למה לא מספיק?

 

ש. כי כל השאלות שאתה צריך לקבל אומרים לך יש לך רב שאתה מסכים, הוא דיבר על הרב שלו, אז הוא שומע לרב שלו

 

הרב: אין שום בעיה, אני לא אמרתי לו

 

ש. אתה אמרת תשובה אחרת והעמדת אותו במצב לא כל כך נעים,

 

הרב: עוד פעם תקשיב עכשיו שני דברים, אתה אבא שלו או מה?

 

ש. לא, אני לא אבא של אף אחד פה

 

הרב: אז למה אתה במצב לא נעים כמוהו?

 

ש. לא, יש לי רב מקומי,

 

הרב: אז זה בסדר מה

 

הרב: יש לי רב שאני מכיר אותו שהוא לא הרב המקומי, אני מעדיף לשמוע את הרב שהוא לא הרב המקומי אבל בן שלי חוזר בתשובה אומר לי, הרב המקומי הוא מה שקבע לך.

 

הרב: בסדר, אז הבן שלך לא מבין בענין, עשה לך רב זה בחירה של האדם, והאדם בוחר עשה לך רב, זהו, עכשיו הרב שהוא מציין לא אומר אחרת ממני, הוא אומר רק במקרה הספציפי לגבי מחר את זה, אני עומד על זה שאפילו פעם אחת לא עושים החלקה לצורך עליה, לא עושים, אדם לעולם צריך לשמור על הגדרים כי יצר הרע אומר לאדם עשה כך, למחר אומר לו עשה כך, עד שהולך עבוד עבודה זרה, אין אפוטרופוס לעריות וזה שייך לגדר של עריות, כשאשה הולכת במקום שזה לא נקרא כיסוי על פי ההלכה זה נקרא איסור עריות, ולא מחטיאים את הרבים, ובמקום שיהיה לה מצוה מחר יהיה לה עבירות, אז לכן דבר כזה לא עושים. למה הוא אמר איך הוא אמר אני לא נכנס לויכוח, אני לא מתווכח איתו, אני אומר את מה שאני חייב להגיד, לפי מה שאני יודע על פי התורה שאני למדתי, הוא אומר לפי מה שהוא אומר ואנחנו לא מתווכחים, מי שרוצה ישמע לזה מי שרוצה ישמע לזה, אני ביקשתי בקשה גם אישית, ישמעו לה ישמעו, לא ישמעו לא קרה כלום, אני נוסע הביתה מחר יש עוד הרצאה, ממשיך הלאה.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: כן, אז עוד גברת לסיום, קדימה בבקשה.

 

 

ש. אני רציתי לבקש מהרב ברכה לזרע קודש בר קיימא

 

הרב: למי?

 

ש. לי ולבעלי

 

ש. אנחנו נשואים תשעה חדשים

 

הרב: וכבר את ממהרת?

 

ש. אנחנו לא ילדים.

 

הרב: הבנתי, טוב, את תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה שלשה חדשים רצוף כל יום, זוכרת?

 

ש. אני ארשום

 

הרב: לא צריך, בשידור חוזר את תראי. שערי תשובה של רבינו יונה חצי שעה כל יום שלשה חדשים, בעלך ילמד שעתיים כל יום תורה רצופות בתענית דיבור, הוא לא מדבר, רק תורה, לא עונה לאף אחד, רק תורה שעתיים כל יום תשעים יום, כולל שבת כולל חגים.

 

ש. בעלי לא נמצא פה, אני לא יכולה לקחת משהו עליו

 

הרב: אני אמרתי מה הוא צריך לעשות, אם הוא יעשה ואת תעשי זה יועיל, אם לא עשיתם לא קרה כלום, ברכתי בחינם.

 

ש. אני יכולה לקחת על עצמי

 

הרב: לא, שניכם מחויבים. זוכרת מה אמרתי לבעלך?

 

ש. לא

 

הרב: שעתיים בתענית דיבור כל יום ללמוד תורה רצופות במשך תשעים יום כולל שבת וחגים, אם תעמדו בזה אז הברכה תתפוס. מה השמות?

 

ש. אורה בת מזל חיה וחנוך בן דינה

 

הרב: ה' יזכה אתכם בזכות מה שביקשתי ותעשו בזרע חי וקיים מהרה.

 

ש. אמן.

 

הרב: ותודיעו לי בסדר?

 

ש. בעזרת ה'

 

הרב: אוקי, אז עכשיו מי שרוצה ציציות אני אתן לו, כיפות וכיסויי ראש, ברוכים תהיו, תודה לכם הייתם נפלאים.

 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...