גני תקוה - גני תקוה

גני תקוה

ערב טוב, בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

הערב אנחנו נלמד קצת על בלעם, ונלמד ממנו לפחות משהו לחיינו אנו. זה בהמשך לשתי הרצאות האחרונות שנתתי, האחרונה אתמול באשקלון, ולפניה אתם יודעים איפה? רעננה, כל הכבוד, אתם לא עוקבים אחרי האינטרנט וזה חמור מאד.

מכל מקום, זה דרשה מאד מיוחדת, צריך סבלנות אבל אני מאמין שבסוף תבינו. "ויען בלעם ויאמר לעבדי בלק אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'". לא אוכל לעבור את פי ה' זה לא דברים בעלמא, זה לא מן השפה ולחוץ, זה תורה, בתורה כתוב שהוא אומר לא אוכל לעבור את פי ה', אז פירושו של דבר יש לנו ראיה על גודל אמונתו של בלעם. וכבר הוזכר בספרי שלא קם נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומי הוא? בלעם. ועליו נאמר "מחזה שדי יחזה" ובלעם עצמו ידע את כל האחרית הצפויה לכלל ישראל, שהרי ביקש "תמות נפשי מות ישרים", מכל מקום עם כל גדלותו ואמונתו, היו מעשיו להיפך, ולבבו היה מלא שנאה לישראל, למרות שידע והכיר שזה נגד רצונו של הקב"ה. וזה לא יאומן כי יסופר, להתבונן בגודל ההשחתה והרשעות שלו, שבשעה שנודע לו עפ"י עצתו שעפ"י עצתו נהרגו עשרים וארבעה אלף מבני ישראל, בניו של הקב"ה ע"י בנות מואב שהוא יעץ לבניו להחטיא אותם - את בנות מואב, בא לבלק לבקש שכר עבור עצתו לרצוח רצח עם. רק המעשה הזה בלבד מספיק להיות ראיה על עוצם השחתתו ושפלותו.

ולכאורה, נשאלת השאלה, איך מתאימה הנהגתו זו עם גודל האמונה שהיתה לו? והרי אנחנו נדמה בעינינו שבשעה שנתחזק באמונה ובידיעת הטוב והמטיב, ודאי וודאי שאנו נתרחק מהרע, וכל מעשינו יהיו מודרכים ע"י האמונה והשלמות, כך נראה, שאם בן אדם חזק באמונה, והוא יודע מהו הטוב והמיטיב, ודאי שהוא יתרחק מרע, וכל המעשים יודרכו עפ"י זה. ועל אחת כמה וכמה בלעם שהיה נביא גדול באומות ובעל שכל עצום, אבל לכאורה יש שיאמרו שענין בלעם זה יצירה מחודשת בבריאה ההיפך מן הטבע, יש כאלה שיטענו אולי אצל בלעם זה משהו אחר. שהרי הקב"ה כל יכול, והוא מסוגל לשנות את הטבע בבריאה כפי רצונו, וכיון שהיה נצרך שבלעם הרשע יברך את כלל ישראל, לא יקלל, שהקללות יהפכו לברכות, עם כל הרע וההשחתה הנמצאים בו, שהרי כך עלה בדעתו של המקום שהוא יברך את ישראל, לכן יש שיאמרו לכן יצר הקב"ה בריאה מחודשת של ערוב טוב ורע, צירוף האמונה והנבואה יחד עם השחתה ומידות רעות. וכך באמת ראינו, שכל ענין נבואתו של בלעם היתה למטרה מסויימת, כמו שמביאים חז"ל, "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" הקב"ה מנהל את עולמו עפ"י משפט, עפ"י צדק ומשפט, שלא הניח הקב"ה פתחון פה לגויים שלא יאמרו "אתה ריחקתנו". אם היית נותן לנו נביא כמו משה היינו כמו עם ישראל, לכן נתן הקב"ה נביא לאומות כשם שנתן למי - לישראל.

ז"א "כי כל דרכיו משפט" הקב"ה נתן עפ"י אמות הצדק גם לאומות נביאים במדרגה של משה רבינו. כדי שלא יהיה להם פתחון פה. אז מה היינו אומרים עתה? כיון שיצירה מחודשת זה הענין של בלעם לצורך ברכת ישראל, אז כאילו הקב"ה מהל את מדרגתו והנבואות עם השחתה במידות, ככה יגידו מי שיגידו, לכן אין לנו מה ללמוד מכאן בדרכי ההנהגה של עבודתינו אנו. אבל זה רק מי שירצה להגיד ככה ולשבש את הדברים, אבל נראה ברור שאין הדברים כן.

הרי שנינו במשנה "כל מי שיש לו שלש מידות הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, וכל מי שיש לו שלש מידות אחרות מתלמידיו של בלעם הרשע", מלמדת אותנו התורה, הסתכל במעשה בלעם ותבין היאך היא האמת הצרופה, כי האמת שבדרכי עבודת ה' היא, שאין לנו להביט על העשה טוב, אלא בעיקר להתבונן על ה"סור מרע". רוב בני אדם ממה הם מתפעלים? הם מסתכלים על בן אדם אומרים מה המעשים הטובים שלו בשעה שהם רואים שיש לו מעשים טובים ובפרט אם יש לו הרבה מעשים טובים, אז מה, הם מתפעלים ממנו אומרים איזה צדיק, אתה יודע כמה חסדים, אתה יודע כמה מצוות, אתה יודע מה הוא עושה. אבל מלמדת אותנו התורה, לא. אין להביט על העשה טוב אלא בעיקר להתבונן על ה"סור מרע", כי יתכן שאדם עוסק בטוב אבל כל שלא הרגיל את עצמו לסור מרע, עדיין טמונה בקרבו השחתה ללא תכלית. יתכן והוא עוסק בתורה ויושב בישיבתו של אברהם אבינו, אך כיון שנמצא בו שלוש מידות אלו של בלעם אינו מתלמידי אברהם, אלא בכלל תלמידיו של בלעם ימנה.

ז"א לא להתפעל. אם אנחנו רואים אנשים שרכונים אפילו וספונים על התורה והמצוות, ורואים את המעשים שלהם בפועל, מעשים בבחינת "קום עשה" לא להתפעל, למה? הבדיקה עיקר הבדיקה צריך להיות בסור מרע, אם נראה שהם נזהרים מקטנה כבחמורה ומדקדקים במצוות זה דבר שנותן לנו את האפשרות למדוד יותר טוב ויותר נכון עפ"י האפשרויות העומדות לנו.

והנה, יש לנו דוגמא לגבי דואג ואחיתופל שהגמרא בסנהדרין דף צ' אומרת אין להם חלק לעולם הבא. דואג ואחיתופל היו מגדולי ישראל, דואג ואחיתופל היו ראשי סנהדראות, ראשי סנהדרין, דואג היה אביר הרועים אשר לשאול, ועל אחיתופל נאמר שעצתו היתה עצת ה', ז"א היו לו עצות כמו ה', לא היה צריך לשאול אורים ותומים אם היית שואל את אחיתופל זה כמו ששאלת את הקב"ה. והוא היה גם רבו של דוד המלך ע"ה, ובמדרש אמר רבי אלעזר, עצת מינות היתה בהם. נמצאה בהם עצת מינות, דהיינו סילוף של התורה, ואין להם חלק לעולם הבא. למה הם היו דומים? תקשיבו, זה אנשים גדולים, אנשי סנהדרין, למה היו דומים? לבית שהוא מלא תבן והיה בבית חורים והיה תבן נכנס בהם, לאחר ימים התחיל אותו תבן שהיה בתוך אותן החורים יוצא. ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן.

כשאתה רואה בית מבחוץ אתה חושב שזה מקום שהוא מלא תבואה, מלא פירות, אבל אתה לא רואה, סגור. אבל כשמבצבצים הקש והתבן החוצה מהחורים, כולם יודעים שאין פה שום חשיבות לחדר או למחסן או לאוצר, אלא כל כולו תבן. כך דואג ואחיתופל, היו מחרפין את דוד, טוענים עליו שהוא פסול משפחה, מתירין את נשותיו לאחרים, אין קוראים לו בשמו, דואג הלשין עליו להריגה, וכן אחיתופל יעץ לאבשלום בנו. אומר המדרש, לא היו בהן מצוות מתחילה אע"פ שנעשו בני תורה היו כתחילתן. מה פירוש? לא היו בהן מצוות מתחילה אלא היו בהם דעות נפסדות, אע"פ שנעשו בני תורה ולמדו דקדוקי הלכות, היו בסופם כתחילתן, היו בסופם כתחילתן לב מלא הוללות, הלימוד שלהם היה רק בחיצוניות, עד שלבסוף בצבצה תרמיתם. אומר המדרש, פסוק עליהם "כי רעות במגורם בקרבם", הדעות הרעות שכנו בהם בקרבם מתחילתם מבלי להסירם מן הלב. ז"א הם לא הצליחו לעקור ולשרש את המידות הרעות של הוללות ודעות נפסדות שהיו בהם מתחילתן, ולמרות שלמדו תורה הרבה והגיעו למעלות גדולות מאד, שיא השיאים, אבל הם נשארו כמו בתחילתם, ואיבדו את חיי העולם הבא. והדברים האלה נוראים. אז מה תקוה יש לאנוש עלי חלד?

ז"א אם אדם לא ישאף בעצמו לתקן את עצמו באמת, אם הוא רק ילמד והמידות שלו הרעות נשארות, אז הוא ישתמש במידות האלה לרעה. ז"א לדוגמא, אדם שהוא בעל גאוה והוא יושב ולומד תורה, אז עכשיו הוא מתגאה עוד יותר, למה הוא יודע גם תורה, ואז הוא יכול להשתמש עם זה לקנטר אחרים, ולהקשות קושיות, העיקר להראות את חשיבותו, מעלתו, שהוא יכול להפיל את כולם, הוא יכול להוכיח דברים. הוא לא משתמש בתורה בשביל לבנות אחרים, לעזור לאחרים, להדריך אחרים, הוא משתמש רק בשביל להתעלות כל הזמן על אחרים בעצמו על חשבונם. כי הוא לא תיקן את מידותיו.

אם כן, יתכן ואדם עוסק בתורה והמצוות עד שהוא נעשה לראש הסנהדרין ואין בו מאומה והוא כמו בית מלא תבן. זה מה שאמרו חז"ל, על דואג ואחיתופל שהיו כתחילתן וכל התורה שלמדו לא הועילה כלל לשפר את מעשיהם ולתקן את מידותיהם הרעות, ונשארו כתחילתן עם כל הרוע שהיה בהם. זה שאמר הכתוב "כי רעות במגורם בקרבם", שאף שלכאורה נראו חיצונית שהם מלאים בתורה ובמעשים טובים, למרות זאת היו כעוברים מבפנים.

מזה עלינו ללמוד ולדעת בבירור, כל מי שלא התייגע להסיר את הרע, אז הרע בקרבו וכולו אומר רע. כי לב האדם רע מנעוריו, אדם נולד עם מידות רעות. ויצר הרע שוכן בקרבו 13 שנה לבד עד שמגיע יצר הטוב בהיותו בן 13. ז"א אדם רע. עיר פרא אדם יוולד. כמו עיר פרא, צריך לחנך אותו, ואם אדם לא יעבוד לתקן את המידות ולהטות אותן לכיוונים החיוביים, הוא יכול להשתמש עם חכמה במקום לתורה - להרשיע ולגרום נזק לאנשים. אם נתנו לו כוחות במקום לעזור לחלשים הוא יכה אותם. וכן על זה הדרך כל המידות.

מעתה, אם אדם רוצה לבדוק עכשיו, בואו נעשה בדיקה עצמית כל אחד תוך כדי חשיבה, אם אתה רוצה לבדוק את עצמך ואת מעשיך אם הם טובים בפני הקב"ה, אל לנו להסתפק אם אנחנו מקיימים את העשה טוב, אלא בעיקר חייב לבדוק את פנימיותו, האם מידות רעות נמצאות בו או לא. האם הקנאה, התאווה והכבוד מדריכים את מעשיו ופעולותיו.

יש פה מישהו לא קנאי? שירים את היד. ברוך ה' כולם קנאים. יש פה מישהו שאין לו תאוות? ברוך ה' יש לכם הכל. יש מישהו שלא רוצה כבוד ורודף אחריו? בלי עין הרע כל המידות רעות יש לכם. עכשיו אתם צריכים להבין שאתם חייבים להוריד אותן. אם לא אתם מתלמידיו של בלעם. אלה תלמידיו של בלעם, הבנתם? תיק תק עשינו דיאגנוזה, ראיתם?

קנאה, יש קנאה אחת מותרת, קנאת סופרים תרבה חכמה. אם אתה רואה מישהו שהוא לומד תורה והוא חכם גדול, אתה אומר, למה שאני לא אהיה כמוהו? למה שאני לא אתאמץ ואתייגע להיות כמוהו? אם הוא הצליח להגיע לזאת גם אני יכול. גם אני מסוגל. וגם אם הוא מחונן יותר ממני, אז לי יקח פי חמש זמן, אבל יש מזל, ככה אומרים אחרים, מזל, שהקב"ה לא מודד את האדם לפי מה שהוא מחונן, אלא לפי היגיעה שלו. "כפום צערא אגרא" - השכר משתלם לפי הצער וההשקעה שאתה משקיע בדבר. אדם נכה שרץ בקושי בקושי בקושי, ורואים את מאמציו, חולקים לו כבוד ושבחים ומחיאות כפים יותר מאחד זריז שאץ רץ לו כאילה. מה החכמה? אדם שנתנו לו רגליים כמו אילה, מה החכמה? אבל אם אתה רואה אחד שלא יכול והוא מתאמץ, אם אתה רואה אחד שמדלג עשר מדרגות לבית הכנסת, ואתה רואה אחד שמגיע לבית הכנסת עם כסא גלגלים, וכל פעם צריכים להרים אותו עם כסא גלגלים, הוא היה יכול להגיד לעצמו, אני פטור, אני אשב בבית ואני אתפלל יחיד. הוא לא מותר על הבית הכנסת, שלש פעמים ביום, זה לא מגיע לו יותר מזה שרץ את המדרגות? בטח שמגיע לו. הקב"ה לא בוחן מה אתה חנון, כי זה הוא נתן לך, זה מתנה מאלוקים, הפוך, התביעה עליך תהיה הרבה יותר. למה? אם אתה תאחר, הוא יגיד לך אז למה קיבלת רגליים של אילה ואתה מגיע במהירות של צב? אם לביזנס אתה רץ מהר ולא מאחר לפגישות, ובבית הכנסת אתה מגיע תמיד באיחור, או, מסתכלים בשמים.

קנאה - יש בה מעלה, אם זה קנאת סופרים. אבל אם אחד קנה אוטו אתה גם רוצה לקנות אוטו, מה אתה מקנא? יש לך ארבע גלגלים? יש לך ארבע? מה זה משנה איזה אוטו? מילא אתה נהג מרוצים אז אתה צריך אוטו מיוחד, אבל אם אתה צריך להגיע ממקום למקום אז מה הבעיה? בשביל זה אתה צריך לעבוד כל כך קשה בשביל להשיג אותו? הרי עד שתגיע לזה שתקנה כמוהו הוא כבר יחליף. אז מה תעשה עכשיו? אז מה כל החיים שלך תהיה בריצה?

נשים מקנאות אחת בחברתה, זאת עשתה תסרוקת אוה איזה תסרוקת, סחטן, איפה? לבשה שמלה מיוחדת, ווי ווי, יעני מחמיאה לה, יעני, ואם שתיים הגיעו עם אותה שמלה לאותו אירוע, אחת הולכת הביתה. כי אי אפשר להיות באירוע אחד עם שתי שמלות זהות, אז מה זה אם לא קנאה? מה זה משנה? מה זה משנה? מה זה משנה? תראו, הדתיים אין להם קנאה, כולם שחור.

ואם בן אדם יש לו תאווה אז הוא משועבד לה, כל ימיו הוא רץ למלא תאוותו, אז הוא כמו בעל חי שכל הזמן רץ למלא תאוותו אבל זה לא העיקר. תאוה זה טוב, מותר, מתי? לכבוד שבת. כתוב שמהצהרים לא יאכל ארוחה? למה? בשביל שיהיה תאב לאכול בליל שבת, כי בליל שבת זה מצוה לאכול. כל השבוע אם לא תאכל, תעשה תענית, אין שום בעיה לא עברת שום עבירה. אבל בשבת צריך לסעוד שלוש סעודות, וכיון שזה מצוה צריך להיות תאב למצוה, לא שהיא תהיה קשה עליו, שלא בא לי לאכול, יו לא בא לי לאכול, הפוך, צריך להתענג בשבת, צריך להרבות במאכלים, צריך להוסיף תבשיל נוסף מיום חול לכבוד שבת. אז תאוה זה טוב, אם משתמשים בזה למה? כשצריך. אבל כל השבוע אבלע אבלע אבלע, ומגיע שבת אוף אני מפוצץ, לא יכול, לא יכול היום לאכול, היום אני כבר לא יכול מלא. לא, זה לא הולך ככה.

וכבוד - כבוד, מי לא מחפש כבוד? אבל מי מוכן לחלוק כבוד? איי, כבוד חכמים ינחלו. מי שחכם חולקים כבוד לחכמתו, הקב"ה נקרא "מלך הכבוד" אתם יודעים למה הוא נקרא מלך הכבוד? לא בגלל שהוא רוצה כבוד ולא בשביל שצריך לתת לו כבוד, בגלל שהוא חולק כבוד ליראיו. לכן הוא נקרא מלך הכבוד, הוא המלך שחולק כבוד ליראיו. זה כבוד. שמעתם? לתת לשני כבוד זה כבוד. "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" אדרבא, זה כבוד. אז לכן חייבים לשרש, לעקור את המידות האלה ולהשתמש בהם במקומות הנכונים, ומי שלא יפשפש במעשיו בענינים אלה, חס ושלום אין תקוה לאחריתו. ואם הוא נפטר מן העולם הוא נפטר עם המידות האלה והוא יסבול. כי שם הקנאה תאכל אותו על מה שיש לאחרים ולו אין, התאוה - הוא יחפש אותה ולא ימצא שם כי אין תאוות הכל נגמר, וכבוד - יו, כמה בזיון יהיה לו מזה שהרי כבר אמרו  חכמים, כל הרודף אחרי הכבוד, כבוד בורח ממנו. וכל הבורח מן הכבוד - כבוד רודף אחריו.

פעם ראו אחד שבא לרב ואמר לו, כבוד הרב, אני בורח מהכבוד כל ימי חיי ולא ראיתי אף פעם שהוא רודף אחרי. אמר לו לפעמים כשאתה בורח ממנו אתה מסתובב לראות אם הוא רודף אחריך או לא? אמר לו כן. אמר לו הוא רואה שאתה מסתובב הוא חושב שאתה רודף אחריו אז הוא בורח ממך.

אדם יברח מן הכבוד ויקבל את כל הטובות. משה רבינו היה עניו מכל האדם אשר היה על פני האדמה. יש מישהו שלא מכיר את משה רבינו? כל העולם מכיר את משה רבינו, והוא היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.

לכן נתנה לנו התורה פרשה זו של מעשה בלעם ללמד אותנו היכן תלוי עיקר העבודה שלנו בעולם הזה. עכשיו, נשאלת השאלה, חז"ל בתנא דבי אליהו, אליהו הנביא אומר, ניתנה רוח הקודש לאומות העולם. למה כעת אין לאומות העולם רוח הקודש? אם תמצאו אחד מאומות העולם שהוא אומר שיש לו רוח הקודש, אתם יכולים להגיד לו בשקט אתה שקרן. הוא יגיד איך אתה אומר את זה עלי, מאיפה אתה יודע אם יש לי או אין לי. אתה אומר לו אליהו הנביא שניטלה - לקחו מאומות העולם את רוח הקודש. למה? כיון שלגבי בלעם ראינו איך סופו של אדם אשר רוח הקודש בו כמו בלעם, אם מידותיו אינן נכונות כמו המידות של אברהם אבינו ע"ה, לאן הוא מגיע, לאיזה שפל של מדרגה. ומכיון שאומות העולם אינם מבעלי מידותיו של אברהם אבינו ע"ה, אין להם מקום לרוח הקודש.

עכשיו אני עושה לכם הפסקה, כמה רגעים, ואני מכניס אתכם לשמוע את דברי אליהו הנביא, מה אמר בתנא דבי אליהו. תשמעו מה הוא אומר. תשמעו גם את הסגנון. אומר אליהו הנביא, רבש"ע, אני כפרתן של ישראל בכל מקומות מושבותם. מי מכם מוכן להגיד אני כפרה על כל עם ישראל? היתה פעם אשה אחת שהיתה אומרת לבעלה כל הזמן כפרה עליך כפרה כפרה כפרה כפרה כפרה. יום אחד הגיע מלאך מהשמים אמר לה גברת, שלחו אותי לקחת אותך. מי אתה? ענה מלאך המוות, ולמה אתה לוקח אותי אני עוד צעירה. אז הוא אמר לה תשמעי, האם את לא צריכה למות, בעלך צריך למות, אבל כיון שאת כל פעם אומרת שאת הכפרה עליו, אז אנחנו צריכים לקחת אותך. אז היא אומרת, לא לא לא הנה הוא עומד שמה בחוץ. זה כפרה של הדור הזה.

אומר אליהו הנביא, רבש"ע, אני כפרתן של ישראל בכל מקומות מושבותם, גלוי וידוע לפניך שאין ישראל מלין את בניהם ואין קוראים ושונים, ואין נכנסים לברית, אלא בשביל אהבתם לאביהם שבשמים. לפיכך אומר הקב"ה, אפילו יעמדו כל הגויים, ויתנו כל כספם וזהבם וכל מחמדיהם הטובים, ויאמרו, תנו לנו כתר בית אהרן, תנו לנו כתר בית דוד, אין אני נותן להם אפילו דבר אחד מביזתה של התורה. כלום. שמעתם? אם אומות העולם יתנו כל הון שבעולם, לא יתן להם שום מעלה ומדרגה הקב"ה ממעלות התורה, כלום. ואנחנו יש לנו את זה בחינם. ולא קולטים אפילו מה האוצר שיש לנו. "תורה ציוה לנו משה מורשה", מורשה - ירושה, לקהילת יעקב, רק לקהילת יעקב, תורה ציוה לנו ולא לאומות העולם. גוי שלומד תורה חייב מיתה. למה? התורה היא מורשה מאורסה, וכאילו הוא בא על אשה מאורסה. שמעתם עד איפה זה? שנאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" תשאלו חכמים במשנה, כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר - בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזהו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זה אהבת בלעם ובלק. ממתי בלעם ובלק אוהבים זה את זה? זה צריך את הקללות של זה וזה צריך את הכסף של זה, כל אהבה תלויה בדבר. ברגע שבלעם לא סיפק את הסחורה, גרש אותו בלק. איפה האהבה? היתה תלויה בדבר, אין את הדבר - אין אהבה. ואיזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר? כגון אהבתן של אברהם יצחק ויעקב שהם אוהבים להקב"ה. והקב"ה אוהב אותם ואת בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות כולל היושבים כאן בגני התקוה. הקב"ה אוהב אתכם מאד. "אהבתי אתכם מכל העמים".

כיון שבאו נח ובניו לעולם, אמר לו הקב"ה לשם - בנו של נח, שם אוהבי, שם היה צדיק, אנחנו מזרעו של שם, אילו היתה תורתי מעשרה דורות הראשונים, תאמר כבר החרבתי את עולמי מפניהם. עכשיו שנבראו כל הגויים, אחרי המבול, אראה אם יקבלו את תורתי עליהם. לך והתנבא להם, לך והתנבא להם. ואז היה ה' ונח מתנבא אל הגויים 400 שנה, ולא קיבלו הגויים ממנו. שם האריך ימים מאד, 400 שנים היה נביא לגויים והגויים לא קיבלו ממנו כלום.

מכאן ואילך, נתנבאו לגויים עוד נביאים, מי יודע איזה נביאים היו להם עוד? מי שיודע להגיד שלושה מהנביאים שהיו עוד לגויים מקבל ממני אנציקלופדיה חינם. מי שיודע שתיים - גם יקבל. מי שיודע נביא אחד נוסף יקבל חצי. טוב זה אנחנו מדברים עליו. מכאן ואילך נתנבאו לגויים, אליפז התימני, בלדד השוחי, צופן הנעמתי, אליהו בן ברכאל הבוזי, כל אלה חברים של איוב, גם הוא היה נביא לאומות, איוב מארץ עוץ - אלה החמישיה הפותחת. אח"כ היה בעור - אביו של בלעם, ובלעם הוא האחרון שבכולם. מי הביא את הרשימה? אליהו הנביא. ולא הניח הקב"ה דבר בעולם שלא גילה לבלעם. ומפני מה? מפני מה - מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתידין כל הגויים מכחישי התורה לומר לפני הקב"ה ביום הדין, רבש"ע, אילו נתת לנו נביא כמשה היינו  מקבלין את תורתך. לפיכך נתן להם הקב"ה את בלעם שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה.

אם תוכלו להגיד במה היה בלעם יותר ממשה, תקבלו אינציקלופדיה. זה נכון שידע, אבל במה הוא היה יותר ממשה בנבואה? כל נביא יודע את העתיד. זה נביא שאומר מה יהיה בעתיד. מה הוא היה במדרגה יותר משה רבינו בנבואה? תשמעו מה היה, משה, אומר אליהו הנביא, משה יותר בדבר אחד מבלעם, ובלעם יותר בדבר אחד ממשה. משה יותר בדבר אחד מבלעם - במשה אומר הפסוק "ויקרא אל משה" בבלעם כתוב "ויקר אלקים אל בלעם". ז"א הקב"ה "ויקרא" בלשון כבוד, ואצלו לשון "ויקר" - לשון מקרי, לשון גנאי, ולשון קרי - של טומאה. ויקר. אז אצל משה רבינו זה "ויקרא" ואצלו זה "ויקר". אצל משה נאמר "ואתה פה עמוד עמדי", שה' מדבר עם משה, משה עומד, ואצל בלעם נופל וגלוי עיניים - נופל, באטרף ככה נופל. מקבל את הנבואה בתזזיות. בלעם יותר בדבר אחד ממשה. עכשיו בלעם. במשה אומר "הודיענו נא את דרכיך" משה מבקש מהקב"ה שיודיע לו את דרכיו, בבלעם הוא אומר "יודע דעת עליון" לא צריך להודיע לו, אלא "יודע" במשה נאמר "הראיני נא את כבודך" ובבלעם כתוב "מחזה שדי יחזה". משה עוד צריך להראות לו, הוא כבר חוזר ורואה. אז אתם מבינים מה היתה המעלה של בלעם? נתן להם הקב"ה נביא הטופ של הטופ שאפשר לקבל.

ומה כתוב אצל בלעם? אומר הנביא מיכה, "עמי" זה אחד מעשר זכירות שחייב כל יהודי ויהודיה לזכור, "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיתים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'" עכשיו אני מלמד אתכם את הביאור לפסוק. "עמי" - הקב"ה אומר לנו, "זכור מה יעץ בלק מלך מואב, העצה של בלק היתה לכלות את עם ישראל מן העולם על ידי בלעם שיקלל אותם בעת הזעם, כי הקב"ה נאמר עליו "אל זועם בכל יום", כל יום לקב"ה יש רגע אחד שהוא זועם וכל הצרות בעולם מכל הסוגים מתרחשות מרגע זה. הוא היה יודע לכוון את השעה בדיוק, והוא רצה להגיד רק מילה אחת: כלם. שהקב"ה יכלה חס ושלום את אויבי ישראל. ומה ענה? ומה ענה אותו בלעם בן בעור? מה השיב לו? "מה אזעום לא זעם ה'" איך אתה רוצה שאני אקלל אם הקב"ה לא זועם אז אני לא יכול לכוון לרגע הזה. אז מה עשה לנו ה'? חסד. איזה חסד? שאם היה זועם הוא היה מצליח. הקב"ה שינה את הטבע באהבתו את עם ישראל, כדי שלא יוכל לכוון לשעה ולכלות את עם ישראל למרות שהמשך הפסוק אומר "מן השיתים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'" מה הן הצדקות? תזכרו את הטובה שעשה לכם הקב"ה מן השיתים עד שהביא אתכם לגלגל, וזה בקצה עבר הירדן המערבי, כשאומר "עבדתם לשיתים לבעל פעור" - לעבודה זרה, מכל מקום לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ. למען דעת כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה' שעושה לפנים משורת הדין עם עם ישראל.

הרי לא בא בלעם אצל בלק, אלא לקלל את ישראל, ונלמד את זה מהדברים הראשונים שדיבר בלעם בשעה ששיגר לו בלק לבלעם שלוחים, מה כתוב? "וישלח מלאכים אל בלעם" וביקש "ועתה לכה נא ערה לי את העם הזה" תערר אותם, מה היה לבלעם לומר לשלוחי בלק, אומר אליהו הנביא, שהוא אינו רוצה לקלל את ישראל. אבל הוא לא עשה כן, אלא שמח שמחה גדולה לקלל את ישראל יותר ממה שבלק ביקש. ואפילו שינה לא באה לו כל הלילה מרוב שמחה, "ויאמר אליהם לינו פה הלילה" וכיון שאמר לו הקב"ה לבלעם לך עמהם, קום לך איתם, היה לו לומר רבון העולמים, לא איש עתה שתחזר ולא בן אדם אתה שתגעל מעשי ידיך הללו, חביביך בני חביביך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בטובתך, איך אתה יכול לעשות דבר כזה להסכים ללכת לקלל, כך היה צריך לענות בלעם שהוא נביא. והוא לא עשה כן, אלא השקים ללכת מיד בשמחה גדולה. שנאמר "ויקום בלעם בבקר", מה כתוב אח"כ? "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא" אמר הקב"ה לפמליה של מעלה המלאכים, ראו זה שהוא יודע שאני מכיר את כל המחשבות שבלב של כל אחד ואחד, ועכשיו הוא הולך לקלל את ישראל. כיון שבא בלעם אצל בלק, היה לו לבלעם לומר לבלק, מה לך לאותם הדברים להלחם עם עם ישראל, אתה תמצא על ידיהם מכות גדולות ותאבד מן העולם. מה אתה לא יודע מה קיבל פרעה? מה השתגעת? והוא לא עשה כן, אלא אמר לו לבלק, "שם בן נח נתנבא 400 שנה על כל הגויים ולא קיבלו ממנו, מי היו הנביאים אתם זוכרים? אפס כבר יש לכם במבחן, נראה אם תצליחו להעלות את זה. עוד אפס יש? אם תצליחו להגיד אחד יהיה לכם מאה. אליפז התימני, בלדד השוחי, צופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, ואיוב מארץ עוץ (אלה החמישיה של הקאמרי הוא אומר לי, אתה צריך להיות שחקן שם. אמרתי לכם חמישיה פותחת בכוונה חשבתי שאתם מבינים בכדורגל. ואיוב, אתם אפילו לא מעירים חמישיה פותחת זה בכדרוסל, מה קרה לכם גני תקוה?) ואיוב מארץ עוץ, ובעור אבי ואני האחרון שבכולם, ואני אומר לך מה עשו אבותיהם של אלה, כל אחד בנה לו מזבח, הקריב עליו שלש פעמים בכל שנה, כל אחד שור וכל אחד איל אבל אתה בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים, באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו, וכך נאמר "עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור" מה אזעום לא זעם ה', איך אני יכול? איך אני יכול לעשות משהו, תגיד לי, בורא עולם אוהב אותם כל כך לא נותן לי לקלל, מה כתוב אחרי זה? "במה אקדם ה' איכף לאלוקי מרום, האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה, הירצה ה' באלפי אילים" באמת אנחנו חושבים שהקב"ה צריך מאיתנו את הקרבנות, צריך מאיתנו את כל זה? "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלקיך" הקב"ה רוצה מאיתנו "עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוקיך". ואם תאמר כך היא גדולתו של הקב"ה שהוא מבקש אכילה ושתיה? הן מי יוכל לעמוד בפניו, והלא נאמר "את הכבש האחד תעשה בבקר" וכי יש רעב לפני הקב"ה? והלא כתוב "לא על זבחיך אוכיחיך" אני בא להוכיח אתכם על הזבחים שלכם? "ועולותיך לנגדי תמיד" לא אקח מביתך פר, אם ארעב לא אומר לך, אומר בתהילים דוד המלך, "כי לי תבל ומלואה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? זבח לאלוקים תודה לשלם לעליון נדריך" - זה מה שאני רוצה. מה זה זבח לאלוהים תודה? תתוודה על מעשיך ושוב אלי בתשובה. זה הזבח שאני רוצה. זה הקרבן שאני רוצה ממך, "אדם כי יקריב מכם קרבן" תזבחו את היצר הרע שלכם, זה מה שאני רוצה. תתוודה על מעשיך ושוב אלי, ואח"כ שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו כולם לרצון.

אם כן, למה תיקן הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד בין הערבים? אלא כדי שיתנו זכרון שלנו מזכרון אבותינו לפניו. בשביל שאנחנו  נזכר לפניו.

וכך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאני מבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? תשמעו מה ה' רוצה מאיתנו. אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה. יראת כבוד. ולא ימצא בכם עבירה, וגזל, ודבר מכוער שלא תבואו לידי פסול לעולם. לכך נאמר "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" אל תקרי "והצנע לכת עם אלוקיך" אלא "והצנע לכת עמך אלוקיך" כל זמן שאתה הולך עם ה' בצנעה הוא הולך עמך בצנעה, לכן נאמר "והצנע לכת עם אלוקיך".

ז"א הקב"ה רוצה שנלך בצניעות לפניו, נהיה אוהבים את זה, מכבדים זה את זה, יראים זה מזה, זה מה שהוא רוצה. זה שאנחנו מתבקשים להקריב קרבן תמיד שחרית וערבית ושנזכר לפניו. אבל השתמש בזה בלעם לדברים פסולים, בשביל לקלל את הבנים של הקב"ה.

ז"א ראינו שהנביא הגדול של אומות העולם קלקל את העולם, מאז הפסיק הקב"ה לתת להם נביאים, נתן להם הכי גדול והשחית את דרכו ובא על אתונו והיה מושחת בכל מידותיו.

עכשיו לסיכום, מה זה נוגע אלינו? יש והאדם עמל ומתיגע בעבודת השי"ת, וברוך ה' זכה והשיג להתעלות לאיזה מעלה ומדרגה, אבל את שרשי הרע שבקרבו עדיין לא עקר, צריך לעקור, אתם יודעים, אם אתה מקצץ בגינה את העשבים הם צומחים עוד פעם, אתה תביא עוד פעם מכסחת דשא והם עוד פעם יצמחו, אם אתה לא תשרש אותם - תעקור מהשורש, תמיד יצמחו לך. יבליות צומחות כל הזמן, צריך לעקור מן השורש. אם לא עקרת מידות רעות עד הסוף הם יצמחו עוד פעם. מתי זה? בשעת הנסיון. אדם נראה רגוע, רגוע, רגוע, ואני עובד על עצמי כבר הרבה זמן ב"ה לא כועס לא זה, פתאום בא אחד, מטריף לו את הדעת, או מזלזל בו, או דוחף אותו קצת סליחה, סליחה, זוז רגע, זוז רגע, ווי ווי ווי איך הוא נהיה אדום, איך הוא נהיה אדום, איך הוא רותח, רגע רגע אמרת שעבדת על עצמך שאתה רגוע, תרגע תרגע, עזוב אותי, עזוב אותי. מה קרה? אחד נוהג השני ככה עוקף אותו בקטנה כמו שהוא עשה שבע פעמים קודם לאחרים, והוא לא מוותר לו, לא מוותר לו נדבק לשני תוך כדי סיכון רק לא לתת לו. אבל אתה עשית את זה בעצמך? לא. מה פתאום, אני כן, הוא לא. אז צריך לעקור את המידות הרעות. כי השרשה ראשונה שבאדם אינה מסתלקת בנקל, ועוד יותר גרוע, השרשה זאת מוסיפה ליתן פירות. אפילו כשהגיע אדם למדרגות מסוימות, ואפילו מי שקיבל חינוך מילדותו, לא נעקר ממנו השרשה ראשונה, שכל כוחות הרע נמצאים בבריאה, נמצאים באדם מתחילת בריאתו, אפילו אם אדם יקבל חינוך למידות טובות מנערותו, גם כן יהיה קשה מאד להגמל מהשרשה ראשונה שנמצאת בו מעת לידתו. רק אם אדם ילמד תורה, ותורה על מנת לקיים, כעבד בפני רבו שמבטל דעתו והוא אומר לתורה, את תורי לי את דרכי, מה שאת אומרת אני עושה, מבטל דעתי, רק אז אדם יכול להנצל. וזה עם עבודה עבודה עבודה, זה לא צחוק. קשה. קשה.

פעם חכמי אומות העולם אמרו שהם יכולים לשנות טבע של בעל חי. הרמב"ם אמר שאין דבר כזה, בעל חי אי אפשר לשנות את טבעו, אי אפשר. אז הם אמרו שהם מוכנים להוכיח שאפשר. והיה מבחן גדול, אמר להם הרמב"ם עד רבה תוכיחו שאתם יכולים. מה הם עשו? לקחו חתול אילפו אותו במשך שלושה חודשים ולימדו אותו להיות מלצר. שמו לו פפיון, הלבישו אותו בבגדים של מלצר עם פס מאחורה כמו שצריך, נעלי לק, והוא על שתיים הולך עם צלחת ככה, ונכנס בין המוזמנים, ושם על השולחנות את הכל, הכל מאה אחוז. אמרו להרמב"ם נו, מה יש לך לומר? הנה, שינינו לו את הטבע, הוא משרת את הבני אדם, לא חוטף להם מהשולחן בשר, הוא מגיש להם בשר. מה אתה אומר? אמר להם רק רגע, הוציא קופסה קטנה מהכיס, פתח אותה, קפץ משם עכבר קטן, והחתול עלה על השולחנות קפץ על האנשים והכל, אמר להם נכון שהשתנה לו הטבע?

יש אנשים שנשארים כמו חתול, לא משתנה להם הטבע, מאז שהם נולדו נשארו אותו דבר. מי יעיד עליהם? ההורים שלהם. ההורים שלהם מכירים אותם שהיו קטנים איך גדלו איך זה איך זה, אותו דבר. אותו דבר. הפוך, עצבניים יותר, קנאים יותר, ווי ווי ווי. למה? כי השרשה הראשונה אם לא עוקרים אותה היא עוד מתפתחת ונהיה פירות ופירי פירות. רק מה ההבדל? שכשאדם מתבגר יש לו חכמה כאילו לכסות את המידות השליליות שלו, הוא נותן להם הצדקה. מגיע לו. אני בד"כ לא עושה דברים כאלה, אבל הוא - מגיע לו. אחד הרג את השני, אומר עשיתי פתרון טוב לאנושות. כולם נותנים הסברים פנטסטיים, רק מה - השופט לא קונה אותם. אפילו שופט בשר ודם לא קונה אותם, אז אתה רוצה שהקב"ה יקנה אותם? ז"א אדם חייב לעבוד על זה. לכן כמה שמירות ובדיקות חייבים אנחנו לעשות תמיד ללא הפוגה גם כשאנחנו עושים טוב. לחשוש שמא יתעוררו מחדש כל שורשי הרע שבקרבנו. לדוגמא, אדם קונה עליה לספר תורה, עשר, עשרים, אתה כבר שומע את הטון, שלושים, חמישים, למה הוא מרים את הקול, ההוא אמר שלושים תגיד חמישים, הוא כבר מרים את הקול, רוצה לנצח. שבעים, מאה, מאה ואחד, מאתיים, מלחמת עולם, של מה? של כבוד. כבוד. זהו. כמה אנשים באמת קונים בשביל לקנות? תגיד סכום, מה אתה רוצה לתת שבעים שקל? תגיד שבעים. אמרו שמונים שתוק. פעם הבאה. רביעי - מי קונה? שבעים. אמרו תשעים שתוק. מה התכוונת לתת? שבעים, נכון? תן את השבעים. שישי - שבעים. אמרו מאתיים, שתוק. אם התכוונת לתת מאתיים תביא מהתחלה מאתיים. לא, זה סחר כזה מי יביא את המחיר היותר ומי מה מו, מה הולך פה? אתם יודעים, כשיש תחרות כזאת, כתוב בספרים הקדושים שמצוה לפרוש, ומי שלא עלה לספר כמי שעלה לספר. למה? לא לעשות תחרות ומחלוקת ומריבות בשביל עליה בספר תורה. אז זה ענין של מידות. וזה דוגמא.

יש כאלה ה' ירחם שהם פוסקי צדקה ברבים ולא משלמים. הוא אומר סכומים ואח"כ לך תחפש אותו. וזה אסור רח"ל, לא יורדים גשמים בגללו. הרבה צרות באות לישראל בגלל אנשים כאלה. דברים איומים. אתם יודעים מה ההבדל בין הדורות הראשונים לעכשיו? אתם יודעים? פעם היו מנשקים ספר תורה בשפתיים, מקבלים ספר תורה מנשקים אותו בשפתיים, היום נותנים צדקה ביד. היום מנשקים ספר תורה ביד ונותנים צדקה בשפתיים. הבנתם? ככה זה עובד. הדורות מתדרדרים. מודרנים, מדרניים, כן. עכשיו בואו תשמעו את הסיום, אמרנו נכון, אבל תלמדו עכשיו פרק מדהים.

חז"ל מסבירים לנו איך זה עובד מה שלמדנו עד עכשיו. יש פרשה שקוראים לה פרשת פנחס, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. זמרי בן סלוא, נשיא שבט השמעוני לקח איתו מדינית מתוך האובן ועשה מעשה שלא יעשה. לעיני משה וכולם, כל העם. משהו מחריד. ובא פנחס ונכנס לתוך האהל ודקר אותם והקב"ה אמר שהוא השיב את חמתי, אני התכוונתי בגלל המעשה הזה שכולם ראו ואף אחד לא עשה כלום, התכוונתי לכלות חס ושלום את כל עם ישראל מעל פני העולם, ומי מנע את זה? פנחס שקינא בה'. והנה מעשה פנחס לא היה מעשה הריגה, אלא זה היה מעשה שמלווה בניסים, ב-12 ניסים. הוא קינא להשי"ת וה' עשה לו 12 ניסים. כתוב "וירא פנחס בן אלעזר" מה זה וירא? וכולם לא ראו, רק הוא ראה? והלא כתוב "לעיני משה ולעיני עדת כל בני ישראל" זה היה. אלא מה זה ראה? "וירא" מה זה וירא? ראה מעשה - מה קורה ונזכר בהלכה. איזה הלכה? "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" מי שבא על הגויה קנאים פוגעים בו. הדין אומר שקנאים פוגעים בו, לא כל בן אדם יכול, רק קנאים. מי שלא קנאי לה' מאה אחוז, אם הוא יהרוג אותם הוא רוצח. רק קנאים. כתוב "ויקום מתוך העדה" מהיכן עמד? היו נושאים ונותנים בדבר האם זמרי בן סלוא היה חייב מיתה או לא. עמד פנחס בתוך הקהל והתנדב "ויקח רומח בידו" נטל שינו של ברזל והניחו בחיקו, והתחיל מסתמך על החץ, שם את זה ככה והוא מחזיק ככה והולך עם החץ, למה? שהיה מתיירא מפני שבטו שבט שמעון שהקיפו אותו. הקיפו אותו שמה עשרות אלפים, לשמור על הנשיא. כיון השגיע אצלם, אמרו לו למה באת? אמר להם גם אני באתי לעשות צרכי, הניחו לו להכנס, אלמלא זה הם לא היו מניחים לו. כתוב "ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם" נכנס לתוך האהל ודקר את שניהם, זה על גב זה מתוך טומאת שתיהם, שלא היו  ישראל אומרים לא היתה שם טומאה. אז הוא הדביק אותם באותו מצב. וקינא לשמו של הקב"ה.

והנה מובא במדרש, ורש"י מביא את זה, מה ראה הקב"ה לייחס את פנחס אחר מעשה זה? שהוא אומר "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" למה הוא צריך להגיד את כל הייחוס שלו, למה? אלא אתה מוצא בשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו - על פנחס ואמרו, ראיתם בן פוטיאל זה שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא מישראל, התחילו להקים שערוריה, ראיתם בן פוטיאל זה שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא מישראל, לפיכך בא הכתוב לייחס אותו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". נשאלת השאלה והיא תמוהה, למה השבטים מגנים אותו? הרי המעשה שלו היה קנאת ה' צבאות, ו-12 ניסים שנעשו לו יוכיחו שהיה המעשה ראוי ונכון, 12 ניסים נעשו לו! אתם רוצים לדעת מה הניסים? פעם אחת שתדעו. נס ראשון, דרכם לפרוש זה מזה, והדביקן המלאך. למה? שאדם שומע מישהו נכנס לאוהל, טרר הדביק אותם. הנס השני, סתם המלאך את הפה שלהם שלא יצעקו, מי שדוקרים אותו אה - צועק, אז כולם יכנסו יתפסו אותו על חם. נס שלישי - שכיוון לאן שצריך כדי שלא יאמרו שבאמת הוא נכנס לעשות צרכיו. דבר רביעי - האריך את הברזל, הרי הוא נכנס עם ברזל קטן יחסית - רומח, והאריך הברזל, התארך הברזל כדי שידקור את שניהם. החמישי - נ יתן לו כח בזרועו לגביה את שניהם. לך תרים עכשיו עם רומח שני אנשים על היד. שישי - היה כח בעץ לסבול את שניהם. השביעי - לא נשמטו מן הרומח, אלא עמדו במקומן. שמיני - הגביה אותם המלאך בראש הרומח כדרכם להראות את קלונם, שלא היו למטה אלא למעלה שכולם יראו. תשיעי - לא הטיפו דם. למה? כדי שלא יטמא פנחס. העשירי - שמר הקב"ה רוחם שלא ימותו, האחד עשר - הגביה המלאך את משקוף הבית כדי שיצאו שניהם תלויים לעיני כל. 12 - עמדו כל בני שבטו לפגוע בו בפנחס, ירד מלאך ונקף אותם בפניו. זה מופת שאין כדוגמתו, לא? 12 ניסים. אם הוא היה עושה מעשה שהוא לא ראוי היו עושים לו ניסים? לא היו עושים לו. אז מכאן ראיה שהוא עשה מעשה הגון. אז למה ביזו אותו? למה קראו לו בן פוטיאל? למה אמרו איך הוא יכול להרוג נשיא מישראל? הרי הוא רואה שמן השמים הסכימו, רואים שמן השמים הם הסכימו. אם מישהו יענה לי על זה מקבל עשר אנציקלופדיות. מי שישן לא מקבל אפילו אחד. שעה אני מדבר ואתם שואלים מה השאלה. למה אני שואל שאלות, בשביל שלא תרדמו. עכשיו תשמעו.

הריגת זמרי היתה נובעת מן הדין, הדין היה עם פנחס, שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, אבל הדין הזה תלוי דוקא אם אתה הורג אותם בשעה שקנאת ה' בוערת בקרבו, אם היא לא בוערת בקרבו ונגיד הוא מהסס וזה וזה אסור לו להרוג, אסור לו. רק כשקנאת ה' בוערת בקרבו. ואז יש לו רשות להרוג את הבועל. אבל בשעה שאינו נובע מקנאת ה' אסור לו לעשות כן, זה רצח. זאת היתה הטענה של השבטים. מה? פנחס - השורש שלו זה מיתרו, שפיטם עגלים לעבודה זרה, אם כן נמצא בו השרשה ראשונית של עבודה זרה. אם כן איך יכול להרוג נשיא שבט מישראל, הרי אם יש לו השרשה כזאת הוא לא יכול להיות קנאי אמיתי, אז זה רצח מה שהוא עשה. שלמעשה קנאות דרושים שורשים נקיים מכל השרשת רע, לכן היתה לשבטים טענה על המעשה שלו, עד שבא הקב"ה בכבודו ובעצמו וייחס אותו לאהרן הכהן. אמר זה כהן בן כהן קנאי בן קנאי. זה קנאה אמיתית לה'. כך העידה התורה עליו, המעשה הזה נובע מהשרשים של אהרן הכהן.

עכשיו מובן לנו, כמה קשה לאדם לבוא ולהעיד על מעשיו שהם טובים, הרי יתכן שאפילו המעשים טובים מכל מקום יש בהם השרשה ראשונה שבקרבו עדיין לא בטלה. אפשר ששרשי הרע עדיין מעורבים בתוך מעשיו הטובים. הרי נגיעה קלה פוסלת את האדם לדין. נגיעה קלה, אם אדם לדוגמא יש לו נגיעה קלה, מה זה נגיעה קלה, נגיד אדם הוא דיין ובא אחד והיה לו נוצה פה, כך כתוב בגמרא, בא אחד עשה לו ככה הסיר לו את זה, הוא שואל לו מה אתה צריך, הוא אומר לו יש לי דין היום לדון אצלך, אומר לו אני פסול לדון, אני פסול. למה אני נהניתי ממך שעשית לי ככה. שמעתם? יש לו נגיעה כבר בלב שהוא מרגיש חייב קצת לבן אדם, אז הוא פסול לדין, פסול לדין. למה? יש לו נטיה, שוחד קוראים לזה. לא שוחד של ממון, הנאה זה גם שוחד. איך קוראים לזה היום? טובות הנאה. מרמה.

ז"א אדם שיש לו נגיעה פסול לדין, על אחת כמה וכמה בשעה ששרשי הרע עדיין בקרבו היצר מוצא מקום להשתמש בהשרשת הרע שבו ולכן סכנתו גדולה עד מאד. אתן לכם דוגמא, אחד אדם חזק, בד"כ החזקים אוהבים להראות את חזקם, אבל הם מגנים לפעמים על אנשים חלשים כאילו כן, אז נגיד שיש איזה דחיפות ואחד רוצה למנוע מישהו שלא ידרסו אותו או  משהו כזה אנשים בהליכתם, אז הוא מזיז את האנשים. אז יש אפשרות לעשות חסימה ככה עם היד ולמנוע, ויש אחד תק מרפק הוא שם, פק קטנה ככה שם לו. מה זה? לא הבנתי, עכשיו אתה עוזר לההוא או דופק את ההוא? מה אתה עושה? יש פה שני ניגודים, אם אתה רוצה להיטיב למה לזה אתה מרע? למה אתה עושה לו רע? אתה רואה באותה פעולה שהוא מגונן על זה הוא מכה את זה. מה זה? השרשה רעה. והוא אדם ברוטאלי, והוא החליט שזה ילך עכשיו בלי הפרעה, והוא מכסח כל מי שמוותר. אז ז"א פה רואים שיש השרשה רעה. אה, ככה צריך להסתכל על הדברים.

לכן מה שלמדנו בהתחלה חזרנו בסוף, אדם עיקר עבודתו להתבונן ולבדוק את עצמו בסור מרע, ולא להסתפק בעשה טוב, בשעה שלא יסיר מליבו את הסור מרע, אפילו העשה טוב אינו טוב כלל. תזכרו את זה טוב טוב. אל תתפעלו ממעשיכם הטובים אם עדיין אתם לא פורשים מרע. לכן אמרו חכמים, "סור מרע ועשה טוב" סור מרע, סור סור מרע ועשה טוב, זה טוב. אחרי שסרת מהרע זה טוב גמור. זה טוב גמור. אבל אם עוד לא סרת מהרע יכול להיות שגם בטוב יהיה רע. ממילא עכשיו מובן כמה הבדיקה חייבת להיות אפילו במעשיו הטובים. ועל זה אמר הרמח"ל יפשפש במעשיו וימשמש במעשיו. מה זה יפשפש ומה זה ימשמש? יפשפש זה לבדוק מה טוב ומה לא טוב, זה טוב וזה לא טוב, אח"כ ללכת לטוב ולמשמש אותו לבדוק כמה הוא טוב. כמו אחד הולך לקנות בדים אז בהתחלה הוא אומר לא זה אני לא רוצה זה אני לא רוצה, או תוריד לי את שני הבדים האלה תוריד, אחרי שהוא הוריד מה הוא עושה? לוקח את הבד ובודק ממשמש אותו, אם האריג טוב או לא טוב. ככה צריך למשמש את המצוות קודם לפשפש ואח"כ למשמש. חייב לבדוק מעשיו בשני אופנים, שלא יעשה מעשים רעים ועוד - שאף במעשיו הטובים לא תתערב מחשבה רעה.

לכן מבואר שענין הבדיקה במעשים הטובים צריך להיות היטב היטב, כי ללא בדיקה מקיפה אדם רואה רק לעיניים ודומה שמעשיו מושלמים ונקיים מכל מחשבה רעה, ולא ירגיש כלל במה שעומד מאחר מעשיו.

עד כאן הדרשה. מה למדנו? מישהו יכול להגיד במשפטים קצרים מה למדנו? מי יכול להגיד מה למדנו? לא על מי למדנו, מה למדנו? מי יכול לתמצת לי בחמישה משפטים מה למדנו? מה למדנו? מה למדנו? מה למדנו? אם זה היה הדרשה שלי הייתי אומר את זה מהתחלה וגומר. להגיד זה לא מספיק, למדנו את השיטה של הבדיקה. איך בודקים? לא מתפעלים ממעשים חיצוניים, ולא מסתכלים על ריבוי המעשים הטובים, אלא בודקים בסור מרע כל אדם ואדם מאין נובעים הדברים. האם הוא עקר מתוכו מידות רעות או שהוא פועל מתוכם, או שהוא חכם להרע ומכסה על המעשים הרעים עם תירוצים טובים. אדם צריך לראות, בלעם מה היה - שיא השיאים אבל מושחת שבמידות, בגללו אין יותר נביאים לאומות העולם. אברהם אבינו היה בשיא הדרגה, דרגה של מידות הכי טובות, ואנחנו צריכים להיות או מתלמידיו של אברהם או של בלעם, בבדיקה שנעשתה בגני התקוה התברר להסכמתכם שהמידות הרעות שכרגע נמצאות הן של בלעם, וצריך לעקור אותן, ולהגיע למידות של אברהם, כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא. אז חייבים להשריש ולשרש ולעקור את המידות הרעות. ואיפה תבדקו? בשעת הנסיון. אם אתה עוזר למישהו דירבלק, שים לב לא על חשבון השני, אתה רוצה לקנות משהו? שים לב, לא לגרום לשני צער, לא להתחרות בשם מחלוקת לא להשויץ ולא להתגאות, כי הקב"ה שונא בעלי גאווה. תועבת ה' כל גבה לב. הקב"ה רוצה אדם עניו, שפל ברך, אדם ששומר על כבודם של הבריות, מה רוצה  - שתהיו אוהבים זה את זה, מכבדים זה את זה, יראים זה מזה, שלא ימצא בכם פסול, זה מה שרוצה הקב"ה. אהבת חסד - לאהוב לעשות חסדים, חסדים חסדים, הבנתם יהודים יקרים? מי יכול להגיד בחמישה משפטים מה אמרנו? אני שמח שגמרתם את התיכון. בטח לא חכמה נכון?

קודם כל מידות טובות זה לא לדבר בשכיבה, בפרט עם אדם גדול שלמד הרבה שנים, יושבים על כסא ומדברים בניחותא ולא מנפנפים בידים, אני יודע, זה הבעיה, אי אפשר להשאר דרויש כל החיים, צריך להשתפר, מאמי אחרי שיעור כזה לפחות לשבת יפה. לפחות. שלב ידיים, שלב ידים, תראה יש לך גאוה, אתה רואה, אתה לא יכול. שלב ידים. או זה שווה עולם עכשיו, זה שוה עולם. אתם לא יודעים, ברצינות, אתם לא יודעים, אני לא אומר סתם, אדם שמסוגל לשנות האופי שלו אפילו לרגע, אפילו לשני רגעים כמה זה חשוב בשמים, אין לכם מושג. כתוב בתורה "אדם כי יפליא מכם" אדם כי יפליא לנדור נדר, אדם כי יפליא, מה זה יפליא? אומר האבן עזרא יפליא - לשון פלא, פלא, אדם החליט להיות נזיר. מה זה נזיר? הוא החליט לא לשתות יין חודש, והוא לא מסתפר, מה פירוש? הוא רוצה להיות מכוער, אנשים מגדלים שערות חושבים שהם יפים, גועל נפש. אבל הוא מגדל שערות, למה הוא מגדל שערות? כי הוא לא חושש ליופיו, ז"א הוא לא מטפח ולא מסדר, אז זה נזיר. נזיר כזה קוראה לו התורה קדוש. והוא כמו כהן עליון, מה לא עשה? לא שתה יין, ולא להסתפר, זה קדוש? כן. כי אדם שישבור את טבעו אפילוב דבר אחד זה קשה. אומרים חז"ל, תראו מה זה שבירת המידות, אדם יש לפניו צלחת שהוא אוהב מאד, איזה מאכל שהוא אוהב, אוכל אוכל, בד"כ יש עוד? יש עוד? אבל נראה אותך שאתה באמצע הארוחה יכול להניח את הכפית ולאמר מספיק. לא שאתה רעב, כשאתה תאו. אומר חכמים, אדם שיכול להוריד שני ביסים אחרונים שהוא רוצה, לא לגמור את הארטיק עד הסוף, אם הוא יכול - זה כמו תענית של יום שלם בצום. אתם מבינים מה זה לשבור מידות? קטנות כאלה, זה נקרא קטנות, אבל זה קשה. זה קשה. זה קשה. אומרים לבן אדם, בא, תלך רחוב שלם אל תסתכל על נשים, רחוב שלם, יאלה. כמו וישר. הוא לא יכול. והקב"ה נתן לנו עיניים, שהעיניים זה האבר שהכי קל לסגור אותו, מה זה? פריף פרף, פריף פרף, כלום, זה לא צריכים להפעיל שרירים, לעשות תנועות, כלום. סגור. צ'יק. זהו. לא יכול. מידות. טבעים, זה בעיה.

אז ז"א אדם צריך להבין אם הוא לוקח נגיד מספר אחר, במקום שלוש שש, אני מבין, איך יודעים שזה ככה? כשהוא נתקע בעמודים. אבל מכל מקום בן אדם צריך להבין, קשה לשנות מידה, קשה, אנשים לא יודעים כמה זה קשה. רק מי שמנסה לתרגל, לא חד פעמי, לתרגל, לתרגל, לתרגל, אז הרגל הופך להיות טבע וטבע שמתרגלים והוא ממשיך הופך להיות שלטון ואז הבן אדם יכול לשנות את עצמו מקצה לקצה. אבל זה הכל תרגול ותרגול ותרגול עד שזה יהפוך להיות טבע. אדם היה רגיל לישון עד מאוחר, אם שבוע ימים הוא יקום בהכרח בשעה מסויימת, זה יהפוך להיות טבע והוא תמיד יקיץ בשעה קבועה עם השעון הביולוגי שיש לו וככה יהיה. זה החכמה, להשתנות. אבל מה אנשים אומרים? תאמין לי אם כולם היו כמוני היה בא משיח. למה הוא לא בא? בגללו.

אז ז"א אנשים לא רוצים להשתנות, הם רוצים לשנות את כולם אבל שהם ישתנו - מה פתאום? מה אני לא בסדר? מה אני לא בסדר? תגיד לי מה אני לא בסדר? נו תגיד לי מה אני לא בסדר? ז"א יש עבודה רבותי בעולם הזה, אם אתם חושבים שעבודה זה ללכת בבקר בשמונה ולחזור בארבע, זה לא עבודה. זה עבודה בעיניים. העבודה האמיתית זה לעבוד על עצמך להכניע את עצמך ואת מידותיך. זה הגבורה. היו פעם עם שלם חזרו ממלחמה מנצחים, הרימו את הרומחים והחרבות, או כמו שהיום אתם רואים במלחמות חוזרים על המשאיות עם וי וי, וי וי וי. עמד פיקח בצד אמר להם, זה המלחמה הקטנה שניצחתם, עוד לפניכם המלחמה הגדולה. שאלו אותו מה זה המלחמה הגדולה? אמר להם מלחמת היצר, נראה אם תנצחו את היצר הרע, לא במדינה זרה, לא עם טנקים, זה שיושב לכם פה על מפתחי הלב ולוקח אתכם עושה איתכם יויו, מה שהוא רוצה עושה אתכם, לוקח אתכם לאן שהוא רוצה, מוביל אתכם באף לאן שהוא רוצה. נראה אם תנצחו אותו יום יומיים שלש, נראה, נראה, תנצחו אותו יום שלם מהבקר עד הערב תעשו רק מה שמותר וצריך, נראה, נראה מי יכול. אה, החכם מרביץ לאחרים, אה לפרק אנשים אתה יודע, אה לירות אתה יודע, טילים פגזים, פיקח אתה, אה, כל הכבוד, נראה אותך שולט על עצמך. איזהו גיבור הכובש את יצרו. לא מנצח, לא מנצח, כובש. כמו שאני שם את היד עכשיו על בעל חי קטן כובש לא נותן לו לזוז, הוא לא יכול לזוז, נראה אותך כובש את היצר, כמה זמן אתה יכול להחזיק? כמה זמן? זה גיבור. "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו  מלוכד עיר" תשמעו איזה פסוק, טוב ארך אפים מגיבור, יש אחד גיבור מי שמדבר איתו חבל על הזמן עושה אותו פיתה. פיתה. אבל לא הוא הגיבור, הגיבור זה ארך אפים, מקניטים אותו, מעליבים אותו, מנאצים אותו, והוא ארך אפים, שותק, סובל עלבונו, לא מגיב, לא עונה, זה גיבור אמיתי. זה גיבור. כולם מבינים זה גיבור, איך בן אדם יכול לשלוט, מה אתה בן אדם בכלל? מה אתה, אתה עבד? מה אתה? זה גיבור. "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" - אחד לכד עיר לבד, לבד, נכנס לעזה תפס את כולם הכניס אותם למכבוש, חזר בחזרה, אומרים לו קטן עלינו, זה כלום זה שום דבר. מושל ברוחו, אתה יכול למשול ברוח שלך? הטריפו אותך, הטריפו אותך ואתה מושל , דרכו לך על הרגל, אתה מושל ברוחך, כן או לא? עקפו אותך אתה מושל? העיפו לך עשן של סיגריות על הפנים, אתה מושל בעצמך? אתה מושל? מושל? כיסו אותך, אתה מושל? מושל?

היה אחד מורי חמדי, ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, בראש העין, היהודי הזה נכנס אליו גנב בלילה בלי בושה נכנס למקרר שלו במטבח לקח אוכל וברח. הוא התעורר רדף אחריו, צעק לו, אל תשכח לברך. זה מושל ברוחו חבר'ה, לא לרדוף אחרי לצעוק עליו דברים מה זה, מושל ברוחו. הצקחתי אתכם, אה, אבל זה אמיתי. עכשיו נראה מי יכול לקבל על עצמו משהו כשהוא מחליט מהיום הוא עובד עלז ה. מה אתה מוכן לעבוד? אתה רוצה מיקרופון בטח, לא? ואם אני אציע לך תקח? יופי, אז אתה עובד על המידות, כל הכבוד. תביאו לו בבקשה מיקרופון.

 

ש. לא שומעים

הרב: מה אתה מוכן לשנות במידות? איזה מידה אתה חושב שבעיתית אצלך?

ש. לא שומעים

הרב: קצת? בא נגיד, איך אתה מתכוון לעבוד על זה?

ש. אני יעבוד על זה.

הרב: אבל צריך לדעת מה עושים, איך תעבוד? אתה לא יודע איך? אתה לא יודע איך. בא תגיד לי איפה אתה מרגיש שהתאוה לא מניחה לך? אתה כבר מאשים את כולם?

ש. את כולם

הרב: מה זה משנה, אתה, אני שואל אותך אתה, איפה אתה מרגיש שזה לא בסדר מה שאתה עושה?

ש. לא ברור

הרב: הבנתי, ואז מה תעשה

ש. לא ברור

הרב: בא תגיד לי איזה נסיון היה לך בנושא גאוה שאתה חושב שנכשלת בו, בגדול?

ש. לא ברור

הרב: הבנתי, ומה תעשה מעכשיו?

ש. לא ברור

הרב: לא ככה הולך, לא, בדיוק הפוך, קודם לוקחים תרופות ואח"כ נהיים בריאים, לא לוקחים את התרופות אחרי שנהיים בריאים. עכשיו תגיד לי משהו, אתה נשוי?

ש. לא ברור

הרב: עוד לא? וניסו כאלה שהתקרבו ולא רצית? רצו להתקרב אליך להתחתן ולא רצית?

ש. לא ברור

הרב: בן כמה אתה?

ש. לא ברור

הרב: צעיר, בקיצור בא אני אתן לך מתנה, אני רוצה לתת לך מתנה שאתה לא יכול לעמוד בה בשביל שתתקן את המידות, האם אתה תהיה מוכן לעשות בכל יום שלשה חסדים לאנשים במשך חודש לאנשים?

ש. לא ברור

הרב: כל עזרה, כל סיוע כל דבר שאתה יכול לעשות לזולת, אבל לא רק לכאלה שזה פשוט כמו שאתה אומר זקן וזה, אלא אפילו אחד שהוא פחות מגילך בן עשרים נגיד שהוא יכול להרים משהו אז אתה יכול לעזור לו גם נגיד, אם אתה רואה בן אדם שיש לו פנצ'ר אז אתה יכול לעצור לעזור לו.

ש. כן הרב אני מוכן לקבל עלי

הרב: לא בשבת, רק ביום חול. וכן הלאה.

ש. אני מוכן לקבל עלי, הרב רק שאני הרב שוב, אני במצב קשה מאד

הרב: אבל שלושה, אבל שלושה, שלושה

ש. שלושה חסדים ביום, ביום?

הרב: ביום במשך חודש

ש. חודש.

הרב: אתה תחפש איך לעשות

ש. כן כן,

הרב: מה יש לך שאתה צריך רפואה?

ש. הרב אני מרגיש שאיבדתי את השפיות שלי, איבדתי את שפיות דעתי, אני במצב קשה מאד, אני לפעמים צורח בבית, אני שיגעתי את כל הסובבים אותי, בקיצור, הם לא מבינים מה יש לי, אני לא תמיד יודע להסביר להם מה אני מרגיש

הרב: ממתי זה התחיל?

ש. בערך שנה

הרב: מתי אחיך זכה בפיס

ש. ב-93

הרב: אה, אז עבר הרבה זמן. טוב.

ש. איך אתה יודע?

הרב: מגלים לי.

ש. וזהו, פתאום לפני שנה מצאתי את עצמי במצב הזה

הרב: טוב, אני אברך אותך, טוב? מה השם ושם האמא?

ש. שמעון מיכאל בן דינה

הרב: ה' ישלח לך רפואת הנפש ורפואת הגוף בזכות תיקון המידות שלוש פעמים חסדים כל יום במשך חודש.

ש. אמן תודה רבה

הרב: תהיה בריא

 

כן, מי רוצה עוד לשאול שאלה? הנה הגברת שם למעלה.

ש. קודם כל אני רוצה לקחת על עצמי לשמור שבת

הרב: אשרייך. כן הלאה

ש. ואני רוצה לעשות את השינוי הזה, אני בת למשפחה חרדית, והפכתי להיות חילונית ועכשיו אני רוצה להתחזק, וזה נובע בגלל שאבא שלי כרגע שרוי במצב סופני, במצב קשה, עם גידול מוחי במח, ואני רוצה את הברכה שלך. ונקווה שיתרפא.

הרב: תגידי לי משהו, כמה זמן מאז שאת זנחת את הדרך המקורית?

ש. פלוס מינוס שלש שנים משהו כזה

הרב: נשואה?

ש. כן.

הרב: ילדים?

ש. אחד

הרב: את תהיי מוכנה גם לקבל על עצמך צניעות לרפואת אבא?

ש. הכל.

הרב: כולל כיסוי ראש?

ש. יהיה לי קצת קשה עם בעלי אבל

הרב: שבירת המידות

ש. זה אני רוצה להתייעץ עם בעלי, אני לא רוצה לקחת משהו שאני לא יודעת אם אני יעמוד בו, אבל שבת אני יודעת ברצינות

הרב: רגע, רגע, בואי נשים את בעלך רגע בצד, את תקחי ואח"כ תדברי עם בעלך. אבל את רוצה שאבא שלך יהיה בריא.

ש. אם זה מה שיעשה את אבא שלי בריא

הרב: זה מה שאני מאמין שבעז"ה בזכות כיסוי ראש שאני יודע שזה קשה לנשים, אפילו שאני לא מבין את זה, כי אני שם שני כיסויי ראש על הראש בלי שום בעיה, אפילו עם אנטנה, אבל אני אברך שבעז"ה בזכות זה אביך יהיה בריא. מוכנה? בבקשה. כן ברכת שהחיינו.

ברוך.. שהחיינו ... לזמן הזה.

אמן

הרב: מה השם של אבא?

ש. ניסים חי רפאל בן אסתר

הרב: ה' ישלח לו רפו"ש בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה

אמן

ויעתיק את המחלה ממנו לאחמדניג'ד.

אמן

 

ש. שמי מנשה ואני לוקח על עצמי תפילין, להניח תפילין

הרב: אשריך אשריך אשריך, חזק וברוך. איזה מידה אתה לוקח לתקן כי ראיתי שאתה הבנת את השיעור שלי טוב מאד?

ש. כבודו, שיהיו בריאים יש לי ששה ילדים, עוד מעט הילדה שלי תלד בעז"ה, וזה ילווה אותי בעז"ה להרבה דברים. ומה שבאמת צורם לי, יש לי אח שחולה סופני ומחר הוא עובר ניתוח בכבד ומנקים לו שמה בעז"ה וזה יעזור לו

הרב: אתה רוצה שאני אברך אותו, נכון?

ש. כן, והילדה שלי עוד שבוע שבועיים תלד בעז"ה, זה נכד הראשון

הרב: חזק וברוך, אז איזה סבא היא תמצא?

ש. הבן שלי אמר סבא דתי וכשר

הרב: או, שבת אתה שומר? עוד לא

ש. בבית כולם שומרים, גם האשה, אני לא, אמת.

הרב: אז עכשיו אנחנו מתחילים, בסדר?

ש. בעז"ה

הרב: יופי, מה שמך?

ש. שמי מנשה

הרב: מנשה בן?

ש. מרים

הרב: תזכה לשמור שבת כהלכתה, להניח תפילין בכל יום, לשמור את המצוות, להתעלות, ולהיות סבא טוב לאחיך ששמו?

ש. יוסי בן מרים

הרב: יזכה לרפואה שלמה והצלחה בכל הענינים שאתה דורש לשלומו

אמן

הרב: ושהלידה תהיה קלה כתרנגולת.

אמן

ש. תודה רבה

הרב: תהיה בריא. תן לבחור פה

 

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום שלום

ש. קודם כל תודה רבה שאתה משקיע ועושה הכל בשביל עם ישראל,

הרב: תודה

ש. הלואי שכולם יחזרו בתשובה

הרב: אמן

ש. האמת שאין לי שאלות אני ב"ה השתכנעתי ויודע הכל, אני צופה בך כמעט בכל הרצאה, ואתה בן אדם מאד חכם, והייתי רוצה לקחת עלי ציצית, אבל יש לי בקשה אם אפשר, אני רוצה בעז"ה לבוא אליכם למשרדים ולשבת איתך ככה עשר דקות אחד על אחד אני ואתה, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות שאני לא אשאל בפורום הזה אם אפשר?

הרב: בקשתך נתקבלה.

ש. תודה רבה

הרב: אבל הציצית לא יורדת ממך.

 

ש. כבוד הרב, אני רוצה לקבל על עצמי ציצית

הרב: בכבוד, ברוך הבא.

 

ש. כבוד הרב, אני מגיע עכשיו משניידר, בית חולים שניידר, הבת שלי בטיפול נמרץ, הוספנו לה את השם בהמלצת הרב עובידה הוספנו לה את השם שרה, קוראים לה עכשיו שרה שיראל בת רבקה, לפני כשבוע וחצי היא התלוננה על כאבי בטן עזים, ויום למחרת היא לא יכלה לקום מהמיטה, הפסיקה לאכול, הפסיקה לשתות, לקחנו אותה לבית חולים, שבוע ימים בבית חולים לא מצאו מה יש לה, היום היא כבר לא יכולה לזוז בכלל במיטה, היא קיבלה שיתוק בידים ברגלים, גם בבית הבליעה, היא עד לפני שלשום היא היתה גם מונשמת ומורדמת, שלשום ב"ה הורידו לה את ההנשמה, אבל עדיין היא לא יכולה לאכול לשתות ולזוז כמו שצריך, היא שוכבת במיטה רק מסתכלת עלינו, גם לדבר היא לא יכולה לדבר, אנחנו רק מבינים אותה בשפת הידיים ומסתכלים על השפתיים שלה ומנשים לנחש מה היא צריכה, והרופאים אומרים שיש לה איזה סינדרום שנקרא משהו שגורם לשיתוק והיא ככה, והם טוענים כמה חדשים היא בכלל היא תצא מזה. אז רציתי לקבל מכבוד הרב ברכה שתהיה רפואה שלמה לילדה הזאת.

הרב: אתם שומרי תורה ומצוות?

ש. כן

הרב: קומפלט?

ש. כן.

הרב: אתה מוכן אתה ואשתך להיות בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף כל שבת?

ש. מה ז"א, לא לדבר במשך השבת?

הרב: רק ללמוד תורה, לדבר רק בדברי תורה, אתה לא מדבר איתה, היא לא מדברת איתך, אבל דברי תורה אתם יכולים בלי הפסקה

ש. אני יכול בלי נדר לנסות, אבל אני לא יודע, שלשה חדשים זה לא יום יומיים

הרב: נכון

ש. ואני יכול לקבל על עצמי, אני לא יודע לגבי האשה

הרב: זה מה שאני רוצה שתקבלו על עצמכם, תשאל אותה בטלפון ותגיד לי

ש. כן כן, מכניסת שבת עד צאת שבת, לא?

הרב: בדיוק

ש. אני מפחד שחס וחלילה מישהו מאיתנו לא יעמוד בזה, אני יכול להגיד לך כן, אני לא רוצה סתם להגיד לך כן

הרב: אין שום סיבה

ש. אני מפחד שמישהו יפלוט מילה לא במקום, שהיא תשכח ותגיד מילה למישהו, ואז כביכול הכל יהיה לבטלה

הרב: טוב, אבל זה מה שאני דורש

ש. שלושה חדשים?

הרב: כן

ש. כל שבת?

הרב: 12 שבתות

ש. 12 שבתות לדבר רק דברי תורה?

הרב: כן.

ש. ובינינו תקשורת מותר או אסור בכלל?

הרב: בטח תנועות.

ש. כן, אם זה מה שיעזור לילדה אני עושה את זה, בטח ודאי

הרב: כן, תשאל את האשה

ש. בטלפון עכשיו?

הרב: אז מתי?

ש. הרב אומר אם אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו שלשה חדשים להיות רק בשבתות בתענית דיבור, רק דברי תורה, לא לדבר דברי חולין  עם אף אחד. לקבל על עצמנו תענית דיבור למשך שלשה חדשים בימי שבת, לדבר רק דברי תורה. הוא אמר להשתמש בידים לא לדבר. לא היא שואלת מה קורה עם דברים שצריך לעשות, אני חייב לציין, אנחנו עובדים כמורים שליחים בארה"ב ובאים אלינו הרבה אנשים להתארח בשבתות, אז היא שואלת מה עושים? באים אנשים

הרב: אני כמה שנים עשיתי כך וזה לא הפריע לי, נתתי דרשות והכל בסדר, אין שום בעיה. אם אתם רוצים תכינו פתקאות מקודם אני צמא, אני רעב, אני פה שם...

ש. בסדר, היא אמרה בסדר

הרב: בסדר גמור. מה השם של הבת?

ש. שרה שיראל בת רבקה

הרב: שרה שיראל בת רבקה, ה' ירפא אותה ברפו"ש מהרה

אמן

ובזכות השתיקה שלכם בשבת הקב"ה ישתיק את מידת הדין כנגדה.

אמן אמן

הרב: עכשיו אני רק אגיד לך משה שתדע, שגם הקב"ה שותק בשבת. כתוב שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, אז הוא ברא את העולם בששה ימים ובשביעי שבת, ממה הוא שבת בשביעי? מהמאמרות שהוא אמר. "ויאמר ה' יהי אור" "ויאמר ה' יקוו המים" "ויאמר ה' תדשא הארץ" ויאמר ויאמר, אז ממה הוא שבת? מהאמירה. הבנת? וזה הברכה של שבת, ברכה של שבת זה שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך כחול. הבנת? ובקושי בקושי התירו לנו חכמים לומר שבת שלום, בקושי. הבנת? אז אתה תזכה בעז"ה לקיים שבת כהלכתה בנושא הדיבור.

ש. בסדר

הרב: בהצלחה

ש. תודה רבה.

 

כן יש פה בחור בצהוב.

ש. שלום כבוד הרב, אני תמיד כל לילה רואה את ההרצאה שלך, אני מאד נהנה מההרצות שלך, ובזמן האחרון התחלתי לראות אותם, שהתחלתי להתחזק אחרי תאונה שהיתה לי עם מכונית. וככה אני לאט לאט נרדם בלילה אחרי כל הרצאה, ורציתי לבקש ממך ברכה בשביל אחי בן 31 שהוא מחכה לזיווג והוא לא מתחתן, כל פעם הוא הולך לרב הוא אומר לו עוד שנה עוד שנתים, וכבר מגיל קטן הוא מנקה בית הכנסת, ועם הזמן התחלתי לגדול, ומאז מגיל 12 והיום אני בן 18 אני עוזר לו, ואנחנו לא רואים בזה כסף, יש לנו כמה בתי כנסת שאנחנו מנקים כל שבוע, והוא לא מוצא את הזיווג שלו, אם אפשר ברכה.

הרב: הוא שומר תורה ומצוות?

ש. כן הרב

הרב: מה, מאה אחוז?

ש. מאה אחוז. הוא שומר שבת מגיל קטן.

הרב: והוא לומד תורה כל יום?

ש. משתדל ללכת לשיעורים.

הרב: הבנתי, אז הוא לא לומד כל יום

ש. הוא לומד מידי פעם בערב

הרב: תגיד לו שילמד כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור כל יום שלשה חדשים רצוף כולל שבתות. אם הוא יקבל את זה על עצמו בעז"ה מה שמו?

ש. אשר בן צביה

הרב: יזכה לחופה בקרוב.

אמן

הרב: תהיה בריא, כן שמה הגברת רוצה לשאול.

 

ש. שלום כבוד הרב, אצלי הכל בסדר ב"ה, רק רציתי שתברך אותי לבן זכר

הרב: פשוט. את שומרת תורה ומצוות?

ש. אני התחלתי עכשיו, אני שומרת חלקית את השבת, לא נוסעת, לא אש.

הרב: כן, ומה החלקית לא, טמבלויזיה וחשמל?

ש. לא, טלויזיה

הרב: חשמל

ש. ופלאפון

הרב: נו, ומה את צריכה את זה בשבת?

ש. השבוע אמרתי שאני מורידה פלאפון, ואני ממשפחה חילונית, אני נכנסת לאט לאט לענינים.

הרב: מה פירוש, היית את מתכוונת

ש. אה, הייתי בסדר.

הרב: תקבלי על עצמך בעז"ה שני דברים, אחד קשה ואחד קל. ובעז"ה כמה זמן יש לך ילדים?

ש. יש לי ילדה אחת

הרב: כמה זמן?

ש. היא בת שנה וחודשיים

הרב: הבנתי, אז מה את ממהרת כל כך?

ש. אני לא ילדה

הרב: הבנתי. אז בואי נעשה ככה, אחת קלה ואחת קשה, להשלים את הפלאפון והזה זה לא בעיה לשמור שבת קומפלט, אבל הקשה זה צניעות.

ש. מקבלת בגדול מקבלת

הרב: מה בגדול? עם כיסוי ראש עכשיו אני נותן לך

ש. לא

הרב: אז מה צניעות

ש. צניעות חשבתי בגדים

הרב: בטח בגדים, זה בגדים.

ש. מה כיסוי ראש?

הרב: זה הבגד, שמים על הראש, המלכה אליזבט שמה כתר.

ש. הוא יזרוק אותי מהבית

הרב: לא, תאמיני לי, את יודעת מה? אני בשבילכם עושה עכשיו משהו. אתה יכול להראות לנו את מה שהיה אתמול באשקלון, אתם בוכים עכשיו, אתם לא מאמינים למה שיש פה. רק רגע, תרגעו, קחו אויר. קחו אויר. יש לי הפתעות בהמשך הערב, מי שיחזיק מעמד ירויח.

בינתיים אני אתן אפשרות לעוד שאלה, הם תיכף מחפשים את הקטע. כן, מי רוצה עוד לשאול שאלה בינתיים? תן לבחור פה הצעיר עם חולצה שחורה באמצע.

 

ש. אחותי עוד חודש יולדת ואם אתה יכול לתת לי בבקשה ברכה ללידה קלה

הרב: ציצית אתה מתכוון?

ש. נו ציצית יאלה

הרב: יאלה בא בא בא, אלין בת תמרה, תלד בשעה טובה ומוצלחת בקלות אמן.

אמן.

הרב: זכית.

חלוקת ציציות, כיפות

עכשיו אנחנו עוברים לסרט שהיה אתמול, הפתעה היתה לי באמצע ההרצאה, זה נוגע אליך, את המסקנות תסיקי לבד. בבקשה.

 

זה מספיק להיום, יש המשך באתר, עכשיו הבנת? אתן מצחיקות אותי הנשים, תצראו מה זה, אני נלחם על חייה, אני דואג לה שתצא המחלה, ב"ה היא יצאה, אם לא הייתי ממשיך ולוחץ אז המעיים היו לוחצות, לא יותר טוב? טוב או לא טוב? עכשיו תגידי לבעלך אני חוזרת מלכה ואם אתה לא יודע למה תראה באתר שופר. נט. תן לה בבקשה כיסוי ראש, עכשיו את רוצה גם סרט? מה קשור אם את מוכנה, מי שואל אותך אם את מוכנה, תן לה בבקשה, את יכולה אל תפחדי, אל תפחדי, אני נותן לך ברכה שאת מהיום את יכולה, אל תפחדי, אל תפחדי, אני לא רוצה שיהיה לך נשירה אח"כ, תן לה תן לה. צוברי קדימה, מוזיקה תן לה מוזיקה.

רגע, רגע, יש פה תנאי כניעה. רגע כן, סך הכל, את יודעת מה זה להוריד נשמה מהשמים? את יודעת איזה מהלך היא צריכה לעבור? ושתגיע נשמה מיוחדת לאמא מיוחדת ששברה את היצר אחרי הרצאה של המידות שצריך לתקן את המידות. את אומרת לאט לאט, את כבר עברת גיל 12 מזמן, התחלת רק עכשיו להתחיל לשמור שבת, ועכשיו את במצב, אבל אמרת שאת כבר מבוגרת, אמרת שאת מבוגרת לילדים. לילדים אמרת שאת מבוגרת, יש לך הזדמנות לעשות קידוש ה' שאת לא מבינה אפילו מה זה היום, רגע, רגע, במעמד של רבים, רבים, רואים אותנו כרגע עשרות אלפי יהודים בשידור ישיר מכל העולם. אם את זוכה לשים כיסוי ראש זה מצוה שנקראת קידוש ה', יש אנשים שמקיימים אותה בזה שהם מתים לכבוד ה'. לשים כיסוי ראש זה לא מתים, זה ממיתים את היצר הרע, שמים כתר של אשה יהודיה בת מלך על הראש והולכים, שוברים את היצר, מרסקים אותו במקום שהוא יתן לך לחטוא ולהחטיא את הרבים. את זוכה למצוה גדולה, מתברכת בילד, בת בן לא משנה, אבל זה זכות שלא חוזרת. רק, רק, רק באירועים כאלה אפשר לזכות לדבר כזה, שתביני. ובגלל שקשה לך וזה באמת קשה לך, ואמרתי שזה קשה, השכר שלך לפי הקושי. אז את צוברת כאלה זכויות, אם תניחי אותם ומחר תניחי את הכיסוי ראש הפסדת בגדול. למה? כי הזדמנות כזאת היא בלתי חוזרת, ותראי כמה הציבור רוצה שתזכי במצוה זאת גם החילונים מוחאים לך כפיים. מה לא טוב? לא לחץ מה פתאום? אני, לא יבוא מעולם ממך, לא יבוא, אני אגיד לך למה לא יבוא, בגלל שיצר הרע יושב בפנים והוא לא רוצה. מה פתאום שהוא יסכים, הרי הוא השקיע בך 35 שנה. מה פתאום שהוא יסכים, הרי כשאת מסכימה כשאת רוצה לשמור שבת, הוא עוד משאיר אותך עם פלאפון, הוא עוד משאיר אותך עם טמבלויזיה, הוא לא נותן לך הכל. למה? מה פתאום שהוא יתן לך? הוא לא רוצה. מה פתאום שיבוא לך מבפנים, למה שיבוא? מה קרה? אם לא יהיה השפעה מבחוץ לא ילך. למה עושים פרסומות ברחובות? בשביל שאנשים יתעוררו מהפרסומת יחשבו ויחליטו, ונותנים כל הזמן פרסומת, כל הזמן פרסומות ועכשיו נעבור לפרסומות, פרסומות פרסומות, למה? אני לא עושה לך פרסומת שלילית, פרסומת חיובית בשביל שתהיי אהובה אצל הקב"ה ושהקב"ה יעניק לך את כל הטוב שאת רוצה. אז רק הקרבה קטנה, כיסוי ראש. בד פשוט, יפה, לבן, צחור, זך, על הראש ואת בת מלך, תראי איך את תראי, בטח שאת לא יכולה, אני אמרתי שאת יכולה? אבל אפילו שאת לא יכולה את יכולה. למה? כי זה שבירת המידות, זה הדבר הכי גדול שאדם יכול לעשות. זה הקרבן שאת יכולה לתת לקב"ה ועל זה מקבלים שכר בגדול מאד. כדאי לך לנצל את ההזדמנות הזאת למרות שהיצר מקשה ערפו, הוא אומר אל תוותרי, אל תסכימי, לא, חכי, אל תעשי שטויות, לאט לאט, קחי את זה לאט, שלא זה, אח"כ תוציאי, אח"כ זה לא כדאי לך לאט לאט, אל תכנעי, אל תכנעי אל תכנעי, ותראי מה אני עושה לו תרגיל אני שם לו מוזיקה ונותן לו בראש עוד פעם. קדימה.

ש. לא שומעים

הרב: בלי נדר, אני אגיד לך מה תעשי, תקשיבי טוב, שבוע ימים רצוף בלבד. שבוע ימים רצוף ואחרי זה תחליטי אבל שבוע ימים לכבוד ה' את שוברת את המידות, מסכימה? אה תן מוזיקה.

רגע, רגע, אח"כ יסדרו לך את זה יפה, מה שמך ושם האמא?

ש. מרים בת לאה,

הרב: מרים בת לאה ה' יזכה אותך ללדת, מה את רוצה בן או בת?

ש. בן זכר

הרב: בן זכר לידה טבעית כתרנגולת בנקל מהרה.

אמן.

הרב: בעז"ה.

יופי, זכינו כולנו במצות קידוש ה', גם אלה שמחאו כפיים, גם אני, גם את ובפרט את, וכל אלה ששמחים שרואים אותנו באינטרנט והיו רוצים מאד גם כן לשים אבל אין להם מטפחת שאני אציע, אז שיקנו בחנות.

ש. ...לידי רוצה לברך....

הרב: בטח, אותה עסקה. מה את חושבת? מה את חושבת? בחינם? מה זה? מה זה בחינם? למה לא שבוע נסיון. שבוע נסיון, מה הבעיה?

ש. זה הידיד שלי שהוא בקומה, מה עכשיו?

הרב: אז את רוצה שהוא ישאר? אז בואי נעזור לו.

ש. אני יעזור לעצמי.

הרב: את רוצה ברכה או לא?

ש. ברכה בשבילו כן

הרב: בשבילו אבל מישהו צריך לשלם

ש. הנה

הרב: זה היה בשביל ילד. מה את רוצה שהוא ישאר ככה חס ושלום? אפשר לעזור לו. מה כולם ישימו?

ש. לא, אני לא

הרב: את לא מתכוונת ברצינות כאילו שהוא יקום, נו אז בואי תעשי משהו למענו, מה אם היו אומרים לך בבית חולים אנחנו נקשור לך את הראש בתחבושת שבוע בשביל שהוא יקום, היית מסכימה?

ש. כן, אבל

הרב: הנה אני נותן לך תחבושת. תחבושת. תחבושת. מה אכפת לך לעשות? למה את מפילה על בעלך תיקים? בואי תקשיבי, תעשי מצוה לבן אדם שיקום ממצב של קומה, ביקשת. אני מוכן לעזור. אני מוכן לעזור, מה אכפת לך? מסכים ואני יודע מה... שבוע לא ביקשתי לכל החיים, יאלה יאלה יאלה. חביבי עכשיו אנחנו מחיים את המתים עכשיו, קדימה. אשרייך אשרייך. אשרייך. אשריכם איזה שלישיה שלוש נשים עם כיסוי ראש, משהו מדהים, איפה הצלמים? כן, מה השם של היהודי בקומה?

ש. רן חיים בן גבריאלה

הרב: ה' יעמיד אותו ממיטת חליו לחיים טובים ולשלום.

אמן.

בשורות טובות, הנתב שכח להראות את המברך.

אשרת בת תמר ה' יזכה אותך עם כל בני המשפחה לכל טובה וברכה אמן

אמן

הרב: תשובה שלמה

אמן.

תן לבחורים שמה.

 

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום שלום

ש. אני רציתי לקחת עלי משהו בשביל דבר הכי חשוב לי זה לרפואה של אמא שלי שהיא חולה, היא סובלת משלל מחלות ובעז"ה אני רוצה שהיא תחלים ועל כל מה שהיא נתנה לי שיהיו לה חיים קלים

הרב: אתה שומר תורה ומצוות?

ש. שומר שבת, מניח תפילין, שומר מצוות, גם רציתי לקחת עלי ציצית.

הרב: בכבוד, אבל יש לי ציצית עוד? יש עוד ציציות? יש? תביא. אבל אתה תצטרך ללמוד גם שעתיים תורה בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף לרפואתה. יופי, מה השם שלה?

עטיה בת זוהרה, ה' ירפא אותה ברפו"ש בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

אמן.

בשורות טובות, תהיה בריא.

אני רוצה רק להציע לכם דבר אחד שהוא חשוב מאד, בשביל לעזור לעוד יהודים שיחזרו בתשובה, אנחנו הוצאנו שני דברים חדשים, אחד זה השחרורון הזה למי שלא מכיר, זה התקן USB שמונה ג'יגה שמכניסים למחשב, שיש בפנים בשלוש ג'יגה סרטים, הרצאות ושירים בפנים, בערך של למעלה מאלף שקל, חוץ מהדיסק און קי שעולה לפחות מאתיים שקל. חמש ג'יגה פנוי, ועם זה אפשר להחזיר יהודים בקלות בתשובה, פשוט מגיעים לבן אדם, מחברים למחשב, ומראים לו את הסרטים ואת החומרים בשביל שהוא ישתכנע.

דבר שני שהוצאנו זה אנציקלופדיה אינטראקטיבית, שיש פה 82 סרטים בפנים בשני דיסקים של DVD מחולקים ל-1727 סרטונים קצרים שכל אחד מהם זה מענה לשאלה. אם אתה רוצה לשאול אותי שאלה, אתה כותב את השאלה במחשב, לוחץ אנטר ואני עונה לך בסרט תשובה. 1727 תשובות כאלה בסרטים. 8 שנים לקח להכין את זה, יש בפנים את כל התמליל של הקלטות, ואת כל הקלטות עצמן, התוכנה עלתה למעלה מחצי מיליון שקל רק להפיק אותה בשביל שתוכל לעשות את העבודה הזאת, זו האנציקלופדיה הראשונה בעולם שמדברת ועונה תשובות. הערך של הסרטים שבפנים 240 שעות של סרטים הוא למעלה מחמשת אלפים שקל. אני מציע לכם את זה היום פה, בעז"ה שתוכלו אתם להתפעל ולהפעיל אחרים ולחזור ולהחזיר בתשובה, תמורת תרומה צנועה, לא אלף דולר, מי שתורם מכספי מעשר מאה שקלים בלבד מקבל את זה בחינם. זה בחינם זה בחינם למי שתורם מאה שקלים לכל דבר. מי שרוצה לזכות ירים את היד ויקבל גם ברכה בעז"ה יתברך. בכבוד גבוה להרים, לשלוף מאה שקלים לקבל תרומה מכספי מעשר, אנציקלופדיה אינטראקטיבית הופכים את העולם, הופכים את העולם.

רק רגע, אני גם רוצה לתת לכם מגנטים לשים על המקרר אבל בהם כתוב שמי שרוצה ללמוד תורה בחברותא חינם מי שרוצה ללמוד חברותא בחינם, יכול לצלצל למספר הזה ובעז"ה יתברך ילמדו איתו בחברותא. קח תחלק לאנשים, קח גם אתה שמה, קח, תחלק לאנשים.

אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא... אני אני אני העבד של הקב"ה.

ה' ימלא כל משאלות ליבכם לטובה, ברכה והצלחה, תשובה שלמה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.