הוד השרון - הוד השרון

הוד השרון 4-2-14
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
בפרשת השבוע בבנין המשכן כתוב "ואני הנה נתתי איתו את אהליהב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציויתיך". אמרו ז"ל, מנהגו של בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מנהג של בשר ודם זה אם יש כלי ריק אפשר לשפוך לתוכו והוא מחזיק. מנהגו של הקב"ה כלי ריקן אינו מחזיק, אם הכלי הוא ריק - לא מחזיק, אם אדם הוא ריק - לא מחזיק. מלא - מחזיק, אדרבא, אם הכלי מלא אז הוא מחזיק, אם קדמה לאדם חכמה אז ה' יכול להוסיף על זה חכמה, אבל אם הכלי ריק לא יכול להחזיק חכמה, שנאמר "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" יהב חכמה לחכימין, אז הקב"ה נותן בלב כל חכם לב, ז"א שהלב שלו כבר היה חכם לפני כן, נותן הקב"ה חכמה שנאמר "נותן חכמה לחכמים". אז צריכה להיות חכמה ראשונית טרם המילוי ע"י הקב"ה. וכאן חכמים דימו את החכמה לדבר ממשי שצריך כלי להחזיקו.
חכמה אנחנו יודעים שזה דבר רוחני, ופה דימו את זה חכמים כאילו זה דבר ממשי שצריך כלי להחזיקו, ומהו הכלי שמחזיק את החכמה? מובן שכמו שלכל דבר גשמי יש כלי מיוחד לאותו המין, התבואות יש להם כלי שקים, נוזל נמצא בכלים, בעלי חיים נמצאים בבנינים, כך ממש ענינים רוחניים ושכליים יש להם כלים מכלים שונים בכוחות האדם שהם מחזיקים את הכח הרוחני. המח מקום משכן השכל, הלב חושב, רבות מחשבות בלב איש, כליות - יועצות, מהו הכלי המחזיק את התורה הנתונה משמי מעל, שהיא מקור כל החכמות ושעשועו של הקב"ה. מובן שככל מה שהדבר נכבד יותר מחזיקים אותו גם בכלי נכבד יותר, פנינים יקרות מחזיקים בכלי זהב, זהב מחזיקים בכלי כסף, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף. הנשמה העליונה שהיא צלם אלקים השכל הנעלה שנאמר עליו "ויפח באפיו" מאן דמפח מדילי נפח - מי שהוא נופח מתוכו הוא נופח, וה' נפח בנו נשמת חיים חלק אלוקה ממעל בנו, וכמו שכתוב "קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא", הקב"ה, אתם שומעים, והתורה אתם שומעים, ואנחנו ישראל חד הוא, אחד הם, שמעתם פעם דבר כזה?
הרי מן ההכרח שיהיה קיים בישראל כח מחזיק את התורה גבוה מעל גבוה חלק אלוה ממעל, עד שהפליגו חכמים ז"ל כשאמרו חד הוא, אחד הוא, כביכול מין אחד הוא, כי לולא כן לא היה כח באדם להחזיק תורה קדושה הזו.
מהו נרתיק התורה? נרתיק התורה הוא השכל, הוא מרומם מאד ברוחניותו מפאת היותו כלי מחזיק את התורה, וכמו שהזהב שהוא כלי של פנינים נוצק ומבריק, כן הכלי של התורה שהוא השכל, הוא נכבד להפליא עד שכל החכמות שבעולם שממלאים תבל ומלואה וכל היצור משתעשע בהן, הם רק בבחינת נרתיק של התורה. כל החכמות, כל המדעים, כל מה שיש בעולם והשיגו בני אנוש מאז ועד עתה, כל זה רק בנרתיק - בשכל שמחזיק את התורה, שהתורה היא למעלה מזה והשכל הוא רק הנרתיק המחזיק.
כך גם בדעות ובמידות, הרבה ניתן להבין גם בהשכל שהוא נרתיק התורה, כמובן נרתיק של דבר רוחני מוכרח הנרתיק להיות במידה ובמשקל כדי להחזיק את הטמון בו, ממילא מוכרח הדבר שיהיה גם לשכל השתוות לתורת ה' כדי להחזיקה, לכן ראינו הרבה חכמים שעמדו בעולם והשיגו להבין הרבה בדעות ובמידות בשכלם בלבד שהוא נרתיק התורה. אז הרבה הצליחו להשיג בנרתיק התורה שהוא השכל הרבה השיגו בדעות, במידות בשכל, אבל רק על בחיריו עם ישראל נגלה ה' בהדרו ונתן להם את תורתו שהיא מקור כל החכמה והמדע, ועלינו לשבח ליוצר כל על המתנה הטובה שנתן לנו וזה נקרא כלי מלא מחזיק, אצלנו הכלי נקרא מלא מחזיק, שכל מה שאדם מזכך שכלו יש לו כלי לקבל תורת ה'.
עכשיו, נבוא להשוות ולהכיר מהו עיקר ההבדל של תוספת התורה על שכל החכמים, נקח מצד אחד את החכמים הפילוסופים שבעולם, הכי גדולים והכי גאונים שלהם, ונקח את חכמי ישראל שיש להם גם את התורה, ז"א לגאונים הפילוסופים של הגויים יש רק שכל ואין תורה, אז יש להם רק את הנרתיק של התורה ותורה אין להם, חכמה בגויים האמן תורה בגויים אל תאמן, ואילו חכמי ישראל יש להם גם את השכל נרתיק של התורה וגם את התורה, מה ההבדל ביניהם?
עכשיו נכיר את ההבדל של תוספת התורה על שכל החכמים, כי גם משום שהנרתיק הוא משובח כל כך ידמה לו לאדם שהנרתיק הזה הוא התוך הפנימי, וכשנרד להבין את עיקר יקר תפארת תורתנו הקדושה היקרה יותר מפניני השכל, נמצא את העיקרים המבדילים והם: אחד, הפילוסוף ישים עיקר לעיון שכלו בלבד, מה עיקר אצל הפילוסוף - כל מה שהוא מעיין ומשיג בשכלו בלבד, והוא מרומם את השכל. באה התורה והרכיבה גם את המעשים הגופניים, ז"א לא רק שכל בלבד זה החכמה וזה התכלית, אלא גם המעשים הגופניים, כמו שאמרו ז"ל, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ז"א אם אצל הפילוסופים התכלית זה החכמה, אצלנו תכלית החכמה זה תשובה ומעשים טובים ז"א מעשים גופניים. זהו היסוד הראשי וההבדל בין חכמי ישראל לאומות העולם.
דבר שני, הפילוסופים אחרי שעיקר חכמתם בעיונים הדקים בלבד, לא יוכלו להשפיע ולמסור את חכמתם לאחרים, רק ליחידי סגולה ששכלם חד. אז אם הפילוסוף אצל הגויים הוא השיא בחכמה, כמה יש כאלה - מעטים, אז אם יש להם תלמידים הם מעטים, והם יוכלו למסור את החכמה שלהם למעטים ובודדים שהם בעלי עיון, אבל לא כן בתורתנו הקדושה, שהיא התלבשה במעשים שהם ראויים לכל, ובן 13 ובת 12 כשהגיעו לגיל מצוות כבר מחוייבים לשמור מצוות ומעשה התורה כמו החכם שבחכמים בן מאה. זה אין בשום אומה ולשון שישתוו החכם ביותר והקטן ביותר.
דבר שלישי, הפילוסופים בהתגברות שכלם מרחיקים עניני החומר לגמרי, יש מהם שהרחיקו לכת והבדילו עצמם מאכילה ושתיה ומכל הנאות העולם, לא כן תורת ה' שלא הרחיקה את האדם גם מעניני העולם הזה, אלא שהשאירה אותו במישור מה לקרב ומה לרחק. ז"א הפילוסוף הגוי אם הוא משיג בעיון הדק את הענין של השכל והרוחניות הוא פורש לגמרי, מתנזר מחיי העולם הזה מאכילה ושתיה והנאות העולם, אבל תורת ישראל לא הרחיקה את האדם מעניני העולם הזה אלא אמרה לו מהי הדרך הישרה מה לקרב ומה לרחק.
הפילוסוף, דבר רביעי, משליך מעליו את עניני החומר בפעם אחת מפאת אי חשיבותם בעיני שכלו, ז"א הוא מבין שהכל הבל, ממש כמו שלמה המלך, והוא משליך את הכל בבת אחת. לא על דרך של הדרגה והתלמדות מהקל אל הכבד לאט לאט אלא בבת אחת. יוצא מזה שלא מפריע לו כלל לפעמים אפילו להתעסק בעניני החומר ואינו נשמר מהם כי הוא חושב שהם אין ואפס, ז"א הוא עושה כל תאוה ואוכל כל מאכל ואומר זה אפס, זה אין, זה כלום, אבל הוא לא מתנזר מזה לחלוטין רק מאפס את זה בדעתו, ואינו מעלה על דעתו כלל שהוא יוכל בזמן מן הזמנים להמשך אחריהם וליפול, ואז יפול ברשת התאוה כשיסור ממנו צל החכמה ועומק העיון. אבל לא כן דרך התורה, התורה מלמדת את האדם בדרך ההדרגה כדי שישמר מנגע זה שעלול ליפול. לכן יוכל תמיד לשמור תפקידו בידו, להשמר מחטאת רובץ הלזה תמיד שלא ימשוך אותו ברשתו.
כלל הדברים, עניני תורתנו הקדושה זה תכלית חכמה זה תשובה ומעשים טובים, שלא על השכל לבדו יחיה האדם, ואם כי יבין בדעתו וישכיל כי כל עניני העולם הבל המה מעשה תעתועים, הרי בכל זאת אין די לבער את הגלל עד תומו, ולפעמים היא הגורמת לו בדכאו תחת רגליו את עניני החומר רק תחת לחץ משפט השכל יתפרץ לפתע תאוה כשטף מים רבים ותעקור את כל בניני השכל ותהפוך אותו על פיו. באה התורה הקדושה והשכילה אותנו לא לרחק את האדם לגמרי מעניני העולם הזה, אלא לשעבד את מעשיו הגופניים הגשמיים לשם שמים. ודבש וחלב תחת לשונו מפני שדברי תורה נחמדים מזהב ומתוקים מדבש, וכל הנאותיו רק משולחן גבוה הוא זוכה וכולם קודש לה'.
אז ראינו עכשיו שבעצם הקב"ה ממלא חכמה למי שהוא כבר חכם מראש, הכלי שבו מתמלאת החכמה זהו השכל, השכל הוא רק נרתיק לחכמת התורה, כל ההשגות של העולם הם רק בשכל בנרתיק, תורה אין להם, לכן הפילוסופים ישגו אחר שכלם ויפלו כמו אריסטו, שאריסטו הגיע בדרגת חכמתו ושכלו קרוב לנביאים כפי שהעיד עליו הרמב"ם, אבל בשעת מעשה נבלה ותאוה נמבזה שאלו אותו אריסטו, הלא אתה הפילוסוף הגדול, מה אתה עושה? אמר להם עכשיו אני לא אריסטו. ז"א אין להם בעיה להיות בהמות עם שכל אדם.
אבל התורה מלמדת אותנו לא להתנזר לגמרי אלא דרך הממוצעת, מה לקרב ומה לרחק, וגם מזהירה אותנו קדושים תהיו ואל תהי נבל ברשות התורה, כי התורה לא אמרה כמה לאכול בשר אבל היא אמרה שלא יהיה כל הזמן אוכל ואוכל וזולל וסובא ואל תהי נבל ברשות התורה כי התורה הרשתה לאכול, היא לא אמדה לך כמה כי כל חכם שכלו בראשו והוא צריך לחשוב מה נאות ומה נכון וכו', כמו אחד שהגיע לרופא היום בבוקר והרופא אמר לו שיש לו 17 ק"ג יתרים בגופו, זה אומר שהלב שלו בבוקר צריך להעמיס 17 קילו יתרים, זה אומר שזה מקצר את חייו, כיון שמשקל עודף מאמץ את הלב ויש שעות לב כמו שעות מנוע ממילא כל העומס הולך לחינם ותחיה פחות, אז הורה לו לאכול גמבה עם גבינה במשך שבוע ימים עם עוד קצת דברים, בלי פחמימות בכלל, אח"כ טונה ועוד כמה דברים שבוע נוסף בלי פחמימות בכלל, ככה במשך שלשה שבועות יוריד שבעה קילוגרמים לפחות,ת ואז לאט לאט יתחיל לאזן את עצמו ולאכול ממה שאפשר במיעוט פחמימות, כדי שיחיה קצת יותר ולא ימות מוקדם בגלל נשיאת שק מלט בחינם. אז ז"א לא להיות נבל ברשות התורה. ועוד דברים שאמר הרמב"ן בפירוש זה.
עכשיו נתבונן אחרי שהבנו מה הקב"ה העניק לנו, שכל אלוקי ונתן לנו גם תורה אלוקית, וקודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא, עכשיו תראו איך צריך להתנהג.
במדרש כתוב "ואני הנה נתתי איתו את אהליהב בן אחיסמך למטה דן, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר ציויתיך". במדרש כתוב שנאמר לקיים מה שנאמר "ולא ניכר שוע לפני דל", לא ניכר שוע - זה שר לפי רש"י, לפי הרלב"ג זה אדם עשיר ונדיב, אז לא ניכר שוע לפני דל - דל זה דל אמצעים, לא שר ולא עשיר ולא נדיב. ואצל הקב"ה לא ניכר, אין הבדל, הקב"ה לא מבדיל ולא מפלה בין שוע לבין דל. לקיים מה שנאמר ולא ניכר שוע לפני דל, שהרי בצלאל משבט יהודה, חשוב שבשבטים, ואחיסמך היה משבט דן מן השפחות ומהפחותים שבשבטים, אעפ"כ לא היה ביכולת בצלאל לבנות לבדו את המשכן רק אם יהיה איתו אהליהב ושניהם יחדיו יבנוהו, לכן כתוב "ואני הנה נתתי איתו", עם מי? עם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה את אהליהב בן אחיסמך למטה דן, ורק שניהם יבנוהו כי לא ניכר אצל הקב"ה שוע לפני דל, שר לפני דל, אין שום חשיבות יתרה אצל הקב"ה. אבל לכאורה הדבר יהיה פלא, כי גם התורה מתחשבת בכמה מקומות עם היחוס של כל אחד ואחד, בסדר הדגלים למשל זה לפני זה כל אחד לפי מעלתו ראשון ילך, ויותר הפלא, הלא היחוס הוא בשביל איזו מעלה שיש למאן דהוא, כמו שכתוב בראובן, ראובן בכורי אתה פחז כמים אל תותר, הרי שאיבד את בכורתו דהיינו את מעלתו ואת יחוסו בגלל הפחיזות המהירות, הבהילות שהיתה לו. אם כן נשאלת השאלה מדוע לא יוכר שוע לפני דל? למה לא יהיה נחשב השר בעל המעלה יותר מן הדל חסר המעלה?
במדרש רבה כתוב, "ראה קראתי בשם בצלאל" שלש שמות לאדם, תדעו שיש לכל אחד מכם שלש שמות, שלשה שמות, אחד זה שקוראים לו אביו ואמו, שני זה שקוראים לו בני אדם, שלישי זה שהוא קורא לעצמו. על זה נאמר "נבחר שם מהון רב", שם טוב של אדם הוא נבחר יותר מהון רב. טוב שם משמן טוב, מובן שענין שם הוא תוספת מעלה באדם, שם הראשון הוא השם שנעשה מאין ליש, לא היה פה בן אדם, נהיה בן אדם ונתנו לו שם, גם הוא מכיל מקום בבריאה, מפני שיש סכלים נבדלים - זה המלאכים שהם שכל נבדל מגוף, אין להם גוף יש להם רק שכל, מלאכים זה שכלים - שכל, נבדל - שאין להם התגשמות, בלי גוף, אבל האדם שנברא הנה הוא גוף וממילא תיכף בהיוולדו יש לו שם, זהו שקוראין לו אביו ואמו.
שם השני שקוראים לו בני אדם, מה זה אומר? התפתחות האדם הן בגוף והן בשכל אשר יכנוהו בני האדם בשם טוב, לפי התפתחות שכלו והתפתחות גופו הוא מקבל שם אצל בני אדם, לו לא התפתח האדם בגופו ויחסר לו כח הגידול, הרי הוא בעל מום, כן חסרון התפתחות בשכל הוא גם בעל מום, מה שנקרא שוטה, ומובן שאין התפתחות השכל תלוי במה שיוכל להמציא בשכלו ענינים, זה לא נקרא שכל בעל שכל וזה לא נקרא שהוא מפותח והוא התפתח, כי גם בעלי חיים להם שכל על דבר זה ועוד יותר מהאדם, תראו איך עכביש בונה וטווה לו כורים ללכוד את טרפו, תראו את הבונה איך הוא לוקח עץ ובונה לו את מה שהוא צריך, ראו כל בעל חי יודע להשיג את האמצעים למחיתו להגנתו וכו' והוא אין לו שכל, זה אינסטינקטים, זה נברא בו. וכי נאמר שהם בעלי שכל? אין זה שכל אלא כוחות, כל זמן שלא יצא האדם לחשוב אודות שכלו כי אם אודות מצבו בעולם הזה עדיין לא התפתח שכלו. כשתתחיל להתבונן מה זה השכל שלך, לאיזה צורך ניתן השכל שלך, מה זה הנרתיק הזה, למה הוא משמש, למה היית צריך רמה כל כך גבוהה של שכל, לא בשביל לעשות מיקסר או מקלף תפוחי אדמה, זה יודע כל בעל חי לעשות, כל בעל חי יודע לעשות מה שהוא צריך לצרכו, בזה אתה לא בעל שכל, בעל שכל זה שתבין מטרת השכל, מה עושים עם שכל. ובהתפתחות הגוף והשכל נשלם סוג האנושי וזהו שם שקוראים לו בני אדם. אעפ"כ עדיין האדם רואה לעיניים, מבין מהו טוב ורואה עליו טוב אבל הוא עדיין יכול לטעות כי רק ה' חוקר לב ובוחן כליות. אז לכן בני אדם מכנים בן אדם בשם, איזה שם? האדם הזה צדיק, חסיד, נדיב, קמצן, רמאי, נוכל, כל השמות בני האדם קוראים לו לא בשמו, לפי מה שמזהים אותו על פי פעולותיו מעשיו וכו'.
והעיקר זה מה שהוא קורא לעצמו, זה השם השלישי, היינו אפילו כל העולם אומרים עליך שאתה צדיק, שהוא כל כך הגיע לדרגות עליונות עד שכולם קוראים לו צדיק, אעפ"כ תהיה בעיניך כרשע, דהיינו תאמר לעצמך, לפי הרוחניות שבי הנני כרשע, ז"א לו יריחון בני אדם חטאי היו בורחים ממני מרחק רב, ככה יאמר אדם לעצמו, הרי אם עבירות היו מדיפות ריח לא היו בסביבתך קילומטרים בני אדם, כי אדם יודע מה מצבו הרוחני ולא מה שהוא מציג כלפי חוץ, אין גילויו כסתרו. בטח בני האדם טועים בי, צריך לומר האדם לעצמו, ויכשיר את עצמו להיות צדיק אמיתי, זהו השם שהוא קורא לעצמו, על זה נאמר "טוב שם משמן טוב".
ובפרשה שלנו כתוב "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה", ראה קראתי - הקב"ה הוא בכבודו ובעצמו, אחרי חקירתו ובחינתו את בצלאל, קורא לו בשם הזה בצלאל שהוא בצל אל, שיודע מעשה מרכבה יודע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, יודע את סוד כל הבריאה כולה שעל פיה נברא המשכן, שהמשכן זה על פי סודות בריאת העולם, ואם לא ידעתם גוף האדם הוא בדיוק על פי המשכן, שהלב שלנו זה מקום העדות לוחות הברי, כמו ארון הקודש בדיוק. אז בצלאל הגיע לשם העצמי והקב"ה הסכים לזה. ולא עוד, אלא "וימלא אותו רוח אלהים בחכמה, בתבונה ובכל מלאכת מחשבת", אילו ידע האדם על נכונה רק חכמת הברזל והעץ יהיה חכם גדול, כאן בצלאל ידע הכל, בזהב בכסף בנחושת, בכל מלאכת מחשבת אין חכם כמוהו, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וכשהגיע לבנין המשכן אמר לו הקב"ה, לא תוכל עשוהו לבדך, תקח שותף עמך פחות ממך, משבט דן, ושניכם תעשוהו. אדם לא יהיה יחידי, יהיה בצוותא, החכמה היא שהחכם יכול להתחבר גם לפחות ממנו בהרבה. אפילו אם תהיה חכם בכל וגם רוח אלקים כך, עדיין לא גמרת את הבחינה האחרונה, לא השלמת את שלך עד שתוכל לעשות המשכן ביחד עם אהליהב שהוא משבט דן מבני השפחות, ולא יוכר שוע לפני דל, זו הבחינה האחרונה, אז כל החכמות והידיעות יהיו במקומן ויוכשרו בכל אשר תפנה, רק אז כל החכמות והידיעות יהיו במקומן ויוכשרו בכל אשר תפנה, על זה נאמר בפסוק "ואיתו אהליהב בן אחיסמך לקיים מה שנאמר "ולא ניכר שוע לפני דל". על כן כתוב "ואני הנה נתתי איתו את אהליהב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
מפה אני פונה לסוגיה שהיא קיימת היום ונלמדת מהפרשה שלנו, פרשת תרומה ותצוה, היא מובאת ע"י אביעד הכהן והוא מביא את שוויון ההזדמנויות לפרשת המינוי של העושים במלאכת המשכן מקדישה התורה מקום ניכר, לאחר שתי פרשיות פרשת תרומה ופרשת תצווה העמוסות בפרטי פרטים על הכלים והבגדים במשכן, מידות ושיעורים בלמעלה ממאתיים פסוקים, מגיעה הפרשה הזו לתור המינויים, אתם יודעים שפה במדינה כל ענין המינויים הוא לוקה בחסרון גמור, לא צריך פה כישורים אלא רק קשרים, ובמקום שיש קשרים לא צריך אפילו פרוטקציה, כך אומר המשל העממי. אז בענין זה הוא מביא את מה שכתוב כאן בתורה, "וידבר ה' אל משה לאמור קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה, ואני הנה נתתי אתו את אהליהב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציויתיך, ככל אשר ציויתיך יעשו", לא זו בלבד אלא שכעבור כמה פרקים, בשמות ל"ה מפסוק ה' עד ל"ה, שבה התורה ומונה את העושים במלאכה, כל כך למה? הפרשנים התחבטו בסוגיות האלה ולמדו מהן פרקים גדולים בתורת המינויים של עובדי ציבור ואנשי ציבור לתפקידים שונים, מהם הכישורים הנדרשים, האם קרבת משפחה או נגיעה אחרת פוסלת את המועמד, מהי הדרך של המינוי הראויה, האם על ידי מכרז פתוח או שמא בדרך ישירה, האם תנאי מחייב למינוי הוא שיהיה מקובל על הציבור כולו, השאלות האלה מאפיינות את העיסוק הרב בסוגיה זו גם במשפט בן ימינו, והם זכו למקום נכבד גם בחקיקה ובפסיקה במדינת ישראל. נעמוד על כמה מן העקרונות המנחים בסוגיה זו במשפט העברי הכוונה על פי התורה, ונבחן את הישום שלהם במערכת המשפט פה בארץ.
רש"י, הפרשן המקראי הגדול נדרש לזהות ולזהותם של שני ממונים ראשיים, אהליהב ובצלאל, ככל הנראה נתקשה בשאלה מה טעם נתפרש יחוסו של בצלאל עד שהוזכר לא רק שם אביו כנהוג במקרא אלא גם שם סבו, ובצלאל בן אורי בן חור, והוא אומר שחור הנזכר כאן הוא בנה של מרים, היינו קרוב משפחה של משה. רש"י מבקש ללמד אותנו שחובה על העוסקים בתורה המינויים לפעול לגילוי נאות של העובדות ופירוט קרבת המשפחה בין הממנה והמתמנה, כדי למנוע ניגוד ענינים אפשרי ולהבטיח שקיפות מלאה של דרך המינוי. אייי. אם היו מפרסמים את השופטים ואת בניהם, פרסמו פעם אבל אם היו מפרסמים שוב ומפרסמים מי בניהם ואצל מי למדו ומי הכשירו אותם ואיך קיבלו את המינויים ובאיזה תיקים הם מטפלים ומי נעשים כונסי נכסים ומי קונה את הנכסים ואיזה שופטים קנו בדרך מסובבת דרך כונסי הנכסים שהם קרובי המשפחה, היתה שערוריה שאין כדוגמתה. אם היו מפרסמים את כל המינויים שנמצאים בתחומים שונים כגון כשרות ואחרים, מה המינויים ומי ממנה מי ולמה, היינו עומדים משתוממים. בכל תחום אם היינו בודקים היינו רואים שהמינויים אינם כשרים.
לעומת היחוס הנכבד של בצלאל, השותף למלאכה אהליהב בן אחיסמך שהוא בא ממשפחה אנונימית שלא השתייכה לאליטה, גם בכך ראו חכמים ז"ל ורש"י בעקבותיהם מסר גדול וזה לשונו: ואהליהב משבט דן, הן הירודים שבשבטים מבני המשפחות, והשווה אותו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים שבט יהודה, לקיים מה שנאמר "ולא ניכר שוע לפני דל", לא מכירים בין עשיר לבין דל.
העקרון של שוויון ההזדמנויות, ולא ניכר שוע לפני דל, עקרון יסוד הוא בתורת המשפט הציבורי לאמור, הכישורים, לא הקשרים, הכישורים הם שצריכים לקבוע את כשירותו של אדם לתפקיד, לא בקשר למוצאו המשפחתי או שיוכו החברתי או מעמדו הכלכלי, ההיפך ממה שקורה במדינת ישראל. אף צריך שיהיו הכישורים הנדרשים רלוונטיים לתפקיד, חכמה, תבונה, דעת בכל מלאכה, לחשוב מחשבות לעשות בזהב, בכסף ובנחושת, אין מספיק בתיאורטיקנים חולמי חלומות, אלא יש צורך בכושר עשייה מוכרח, אין די באומנים וטכנאים אלא יש צורך גם באמן המסוגל לחשוב מחשבות לנצל את כח היצירה שבו כדי להפיח בגושי הזהב והכסף נשמה יתרה שהיא דבר נחוץ למשכן ה'. צריך גם יחסי אנוש טובים ויכולת לעבוד בצוות, זה גם נדרש מן המידות של האדם. כתוב "ועשה בצלאל ואהליהב וכל איש חכם לב ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים", עבודת צוות.
על החשיבות של היכולת של המתמנה לעבוד עם שאר העושים במלאכה עומד בעל ספר החינוך. וכל חכם לב יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע, נקלה ונכבד, שאם הקפידה התורה על צער שיש בזה לבעלי חיים שלא לחרוש בשור וחמור יחדיו שאינם בעלי שכל, כל שכן בבני אדם שיש להם נפש משכלת לדעת את יוצרם. ז"א, צריך גם לבדוק אם מתאימים העובדים יחדיו.
פרשת מינוי בצלאל ואהליהב ממנה יש יתד, ממנה פינה להלכה הגדולה שנקבעה בתורה. ולפיה לא די שיהיה המועמד כשיר לבצע את התפקיד,
אלא רצוי ואף ראוי שיתקבל המינוי על דעת הציבור, כך יובטח אמון הציבור ברשות ובפעולותיה. וכך אמרו חכמים, הגמרא בברכות נ"ה. אמר רבי יצחק, אין ממנים פרנס על הציבור אלא אך כן נמלכים עם הציבור, צריכים להתיעץ עם הציבור לפני כן, שנאמר "ראו קרא ה' בשם בצלאל". אמר הקב"ה למשה, משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון לפני לא כן שכן? אמר לו אעפ"כ, לך אמור להם, הלך ואמר להם לישראל, הגון עליכם בצלאל? אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, לפנינו לא כל שכן, לאמור, רק משסמך הציבור את ידיו על המינוי והמינוי רצוי בעיניו ניתן לו תוקף. רבותי, אתם רואים, ציבור שלא הסכים למינוי עשה מהפכה, בתימן, במצרים, בסוריה, בלוב, בכל המקומות המהפכות באו בגלל שהמינוי לא מצא חן בעיניהם ולא מדובר במדינות דמוקרטיות. על אחת כמה וכמה מדינה דמוקרטית לכאורה אמורה היתה להקפיד על דברים אלה.
עדות מופלאה לישומה של הלכה זו למעשה עולה בידינו משתי עדויות ממזרח וממערב. העדות הראשונה באה לידינו מתשובתו של החתם סופר רבי משה סופר מנהיגה של היהדות בהונגריה בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. החתם סופר נתבקש להתייחס לשאלת כשירותו של רב פלוני לכהן במשרתו אף שנכפה מינויו על בני הקהילה, תוך שימוש בכח הכפיה של השליט המקומי, ואלה דבריו של החתם סופר:
הגיעוני נעימות ידידותם ונפשם היפה בשאלתם להורות להם הדרך ילכו בה. הנידון, רב אחד אשר השתרר עליהם מבלי שאלת ורצון רוב בני הקהילה רק על פי פקודה ממקום גבוה על גבוה, והלך וישב לו על כסא הרבנות בעל כרחם שלא ברצונם. האותיות שאלוני מה משפט האיש הזה על פי דת תורתינו הקדושה, האם מחוייבים או רשאים לנהוג בו כבוד הרבנות? ואם כדין עשה או לא. זו השאלה.
תשובת החתם סופר: הרב הזה ואם גובהו כארזים וחסון כאלונים, לא יפה עשה בעמיו לעלות על גפי מרומי כרת בחוזק יד, דהיינו שהוא התמנה למשרה הרמה בחוזק יד. ואיה חכמתו בתלמוד, הלא כה אמרו במסכת ברכות נ"ה. אמר רבי יצחק, אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם נמלכים בציבור, שנאמר "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", אמר הקב"ה למשה, הגון לפניך בצלאל? אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון לא כל שכן, אמר לו אעפ"כ לך אמור להם לישראל, הגון לפניכם בצלאל? ומעטה ישפוט אדם, אם בצלאל שהיה מלא בחכמה ובתבונה ובדעת וציוה עליו הקב"ה על ידי שלוחו הנאמן משה רבינו ע"ה, ולא רצה להכריחם להתמנות בלא שאלת פיהם ורצונם, איך יתמנה שום אדם בשום התמנויות מבלי שאלת פי ורצון רוב הקהל? אך בכל זאת, אע"פ שאין להתמנות ואין להתמנות אלא על פי רצון הציבור, מכל מקום, אם מינה אותו המלך והשר דינו דין, דקיימא לן קיימת בידינו הלכה, דינא דמלכותא דינא במקום שכך הדין, ודין המלכות מחייב הוא, אך שהדיין מחוייב להודיע לשררה, לשלוטן שמינה אותו, שאין רצונו לקבל על עצמו התמנויות אלה שלא ברצון הקהילה, ואז אם השר כופהו על כרחו אז דינא דמלכותא דינא במקום שכך הדין. אך אם לא הודיעהו לשר כך, ומכל שכל אם הוא השתדל בעצמו להשיג את הממשלה הזאת, את המינוי הזה, הרי הוא אדם שאינו הגון, ומצוה להודיע לשר שהדיין הזה עושה שלא כהוגן, ולא ישב על כסא ישראל, ולא ידרוך בארמנותינו. וברוך ה' כי תהילה לאל יתברך רוב כל שרי ארצנו הגויים, אנשי חסד המה וחסים על ישראל ורוצים בקיום הדת ולא להרסו כמו במדינת ישראל. על כן, לכשיודיעוהו לשר, ישמע ויאזין וירחם ויסיר זרוע רמה מעל קהילות ישראל.
זה עדות אחת מהחתם סופר. יש עוד אחת מיהודי תוניס, לפני 170 שנה.
בהיות שהחכם והשלם הרב דוד בונאן, עמדו כמה יחידים מהקהל הקדוש פורטוגזיס, מהקהילה הקדושה של הפורטוגזים, ומינוהו להיות דיין בקהילה הנזכרת, וכאשר נתמנה עמדו כמה יחידים אחרים וערערו על המינוי הנזכר, ואחר שישב החכם הנזכר דיין איזה שבועות, כאשר ראו ראו בלבול הקהל מחמת המינוי אשר נתמנה שלא ברשות כל הקהל, עמד וסילק עצמו מלהיות עוד דיין. הן עתה אנו החתומים מטה מודיעים ידיעה נאמנה, שמאז ואילך לא יוכל שום חכם להתמנות להיות דיין על הקהל, לא החכם הנזכר להיות דיין עוד ולא חכם אחר, אלא דווקא ברשות כל הקהל למגדול ועד קטן, ואפילו יחיד אחד עיכב במינוי הדיין שרוצים למנות אין שאר הקהל שרוצים יכולים למנות דיין אלא דווקא ברשות אותו יחיד שעיכב, ואם עברו איזה יחידים ומינו לדיין בלי רשות כל הקהל כולם, מעתה אותו המינוי בטל ומבוטל ואין אותו המינוי נחשב לכלום, ועל דבר אמת וצדק כתבנו וחתמנו שמותינו ביום י"ג לחודש כסלו התקצ"ג ליצירה וקיים.
רואים מפה שמינוי צריך להיות בהסכמת הקהל. איפה יש דבר כזה היום? לא כישורים רק קשרים, לא יכולות ולא הסכמת קהל ולא שואלים אחד ועושים מה שרוצים, ומחפשים רק להעמיד את הקרובים.
נסיים בדברי הרמב"ם, זה עוד ארוך פה, זה מעניין להפליא, זה סוגיות שחייבים לדעת אותם מה התורה אומרת במקרים כאלה אבל תשמעו. הרמב"ם אומר, ומאחר שמושכין המלך בעם ישראל, הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". ומי זכה במלוכה? דוד המלך וזרעו אחריו רק הם יכולים להיות בשררה על ישראל. רק הם. החשמונאים שהיו צדיקים והיו כהנים ותפסו את המלוכה מתו בעוון זה, ונמסרו ביד האויבים, אפילו שכוונתם היתה לשמים, כיון שהם לא מזרע המלוכה זרע דוד, הם מתו כולם זה אחר זה. כך מביא הרמב"ם. אבל ממשיך הרמב"ם ואומר, למרות שההלכה היא כך על פי התורה, הוא אומר, ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, אבל מיד מסייג את זה הרמב"ם ואומר, והוא, זה תנאי שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, צריך שיהיה לו שני דברים: חכמה ויראה, ומה קורה אם אין לו חכמה? אומר הרמב"ם, היה ממלא ביראה, ז"א אין לו חכמה אבל יש לו יראה - יראת שמים, אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדים אותו, כי חכמה ניתן לרכוש, אז ילמדו אותו, אבל יראה אם אין לו לא ממנים אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנים אותו למינוי מן המינויים שבישראל. עכשיו צאו ובדקו את כל המינויים שיש ותראו לי מי אתם מזהים כירא שמים שיכול לקבל מינוי בכלל.
עד כאן הם הדברים מפרשת השבוע. עכשיו אנחנו צריכים להשכיל ולהבין איפה זה נוגע לנו בחיינו, ובחיינו זה נוגע לנו מאד, כי אם הדברים לא נעשים כרצון התורה, ההשלכות הן בהתאם, אין סיעתא דשמיא בכל המעשים הנעשים, כי זה נעשה נגד התורה, נגד התורה. והיום לא רק שלא ממנים אנשים כשרים וראויים, שלא לדבר על יראים, אלא ממנים כאלה שיחזירו טובה תחת הטובה שקיבלו את התפקיד רק לצורך זה. אם תדע לשחרר לי אח"כ את מה שאני צריך אני אשים לך בתפקיד, כי יום אחד אני אפרוש ואני צריך שיהיה לי אנשים שמה שכל מה שארצה אקבל. ראו פרשיות השוחד האחרונות, כל אלה שנידונים על הונאה וחוסר אמונים וכל מה שאתם רואים, הכל סביב אותו דבר, שאם היו לומדים את הפרשיות של התורה וקוראים את ההלכות ויודעים מה ה' רצה לא היתה תקלה בישראל כלל, והיינו מקבלים את השירות האמיתי, בלי אינטרסים, בלי מי אתה בכלל, מהאני חייב לך בכלל וכו' וכו', בחוסר התייחסות ובזיונות וכו' וכו', אבל זה בכל שטחי החיים, וזה לא אומר שאתם השומעים לא משתמשים באותם טריקים ושטיקים, אבל מי שדואג ללכת על פי התורה הקדושה אז הוא עושה מה שהיא אומרת וממילא הוא יראה סיעתא דשמיא במעשיו, ואם יש לו חכמה מוקדמת אז ה' ימלא אותו בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה להשיג כל מטרה, כיון שיראת שמים מנהיגה אותו ממילא הקב"ה ממלא כלי מלא ולא ריקן.
מעתה צאו וחשבו איך אתם עושים שתהפכו להיות כלי מלא שימשיך להיות ממולא על ידי הקב"ה.
למי שיש שאלות בבקשה.

ש. ידוע שהקב"ה לא חפץ במת הרשע וכן בתשובתו, ומצד אחד גם הבעש"ט אומר שהלואי שהוא היה אוהב את הרשע הכי גדול כמו שהקב"ה אוהב, כאילו שהוא היה אוהב את הרשע הכי גדול כמו שהבעש"ט אוהב

הרב: הפוך, כמו הבעש"ט היה רוצה לאהוב את הרשע הגדול כפי שה' אוהב אותו, כן.

ש. אז רציתי לשאול איך מתקשר לקטע שיש כאילו רשעים שהקב"ה נותן להם את כל שכרם בעולם הזה, אז איך כאילו זה מתקשר כל מה שאמרתי.

הרב: היות והרשע בעצמו אינו רוצה לקבל שכר בעולם הבא והוא לא מאמין בשכר בעולם הבא והוא לא רוצה להמתין לעולם הבא וצריכים לשלם לו שכר על מעט זכויות שהוא צבר אז מקום השכר שיינתן לו זה במקום הזה שהוא מכיר בו בטובה הזאת של השכר.

ש. הקב"ה עדיין אוהב אותו והוא רוצה שיהיה לו

הרב: אז מה יתן לו, במקום שהוא לא אוהב?

ש. אוקי .

הרב: תהיה בריא.

ש. תודה.

הרב: שאלה נוספת.

ש. שלום כבוד הרב, אני תומר עודד, חילוני גמור, רוצה לדעת קודם כל אם בבחירות הבאות הכח להשפיע עדיין, אם אתה תלך לבחירות?

הרב: קודם כל אתה טעון שאתה חילוני גמור, גמור אתה יודע מה זה גמור?

ש. סליחה, כאילו אני חילוני כאילו, כאילו חילוני

הרב: כאילו, עכשיו מה חשוב לך אם אני אלך

ש. חשוב לי מאד מאד מאד שאתה תלך לבחירות

הרב: אבל מה תעשה עם הזיופים של ש"ס, מה תעשה עם הרמאות שלהם, מה תעשה עם הנידויים והחרמות, מה תעשה עם הקללות, הרי אנשים פוחדים בסופו של יום אתה מבין מאלה שלא צריך לפחד מהם

ש. מי שמאמין לא מפחד, קודם כל

הרב: אבל אתה רואה מה קרה לו, הוא טען שהוא מאמין והוא לא מפחד ובסוף הוא מפחד מכולם, אפילו מהמכס

ש. מי זה?

הרב: ציון גולן.

ש. בסדר, טוב אני דבר כזה רוצה, אני קודם כל מאמין במצע שלך, מאמין בך ואני חושב שאתה חייב ללכת לבחירות הבאות ואני מוכן להיות החייל שלך ולהאיר לכל החילונים את המצע שלך, ויש לי כח, יש לי כח בדיבור ואני מוכן לעשות את זה להאיר את המצע שלך כי יש לך מצע גדול.

הרב: קודם כל תהיה בריא

ש. ואל תוותר, עזוב מה שקרה זה הכל מה', אני חייב לראות אותך צריך כזה צדיק במדינה, העם צריך מנהיג כזה .

הרב: אתה יודע זה הבעיה, שלפני הבחירות כולם מחאו לי כפיים ככה ובסוף נשארתי לבד.

ש. כי הם פחדו, כי הם פחדו, דברים השתנו, אני חושב שדברים השתנו

הרב: זה תמיד השתנו אבל השאלה לאן

ש. לא, דברים השתנו לטובה. אני חושב שאם אתה תלך לבחירות פעם הבאה, חבל לך על הזמן אתה תקבל את כל המנדטים שלא קיבלת

הרב: אבל בוא תקשיב אני אגיד לך משהו, קודם כל אני שמח שחלק נכבד מהמצע שאני הצעתי נתקיים ע"י אחרים,

ש. מצע גדול

הרב: ואפילו לא האמנתי שקרי יציע שיהדות המזרח תקבל פיצויים על מה שהצעתי, זה אף אחד לא העלה בדעתו, אנחנו היחידים שהצענו את זה בבחירות האחרונות במצע, שיפוצו כמו יהדות אירופה בשואה, הרי היו גם יהודים במקומות בצפון אפריקה שהגרמנים גם הגיעו להם הם גם ניצולי שואה, אבל בגלל שהם ספרדים אז הם לא ניצולי שואה?! וגם אלה שעקרו את בתיהם והשאירו את רכושם שם, לא מגיע להם את הכסף בחזרה? גם זה אמרתי. קרי בא והציע. שמחתי שהמפלגות של השמאל העלו לאנשי השואה את מה שהם מקבלים, אבל אני הצעתי לתת להם עד יומם האחרון, עד יומם האחרון לתת להם אפשרות לחיות בכבוד בלי זקיקות כלל וכלל לאף בן אדם, ולא עוד, אלא שלא יצטרכו להסתובב אצל הפקידות המסואבת אלא שהפקידים יבואו אליהם הביתה לעשות את צרכיהם ולא הפוך, אותו דבר גם הנכים לא יצטרכו להטלטל עם עגלות במקומות שאפילו אין אפשרות להגיע, אלא פקידי הממשל יגיעו אליהם לפי מגבלותם, ועוד שיתנו להם אחוז מסויים שתמיד יהיה להם עבודה ולא יישארו כאובים סחופים ודוויים בתוך בתיהם רק צופים בעם דרך הטמבלויזיה, אלא יוכלו להסתובב גם באופן עצמאי ומכובד, ועוד ועוד ועוד, לא את הכל התחילו לקיים, אבל כבר בזמנו העלו את המהירות ל-130 כשאני אמרתי 140 ועוד כמה דברים. רק לחם בשקל יש לי צער, עוד אף אחד לא העיז לתת. אבל תראה, צריך שיהיה הבדל מעמדות, אצל הקב"ה לא ניכר שוע לפני דל, אבל פה צריך שיהיה ניכר.
קראתי כתבה שמי שלא יתן, מי שלא יתן שיקבלו יהודי המזרח פיצויים זה האליטה השמאלנית האשכנזית, כי הם רוצים שיהיה הבדלי מעמדות, כך קראתי מאמר של אדם שמבין בתחום הזה השבוע. אין לי את זה לפני אבל אפשר למצוא את זה באינטרנט, מדהים מה שהוא אומר שמה, שמאז קום המדינה דאגו שהאליטה האשכנזית תשלוט והספרדים ישארו למטה ושיהיה ניכר ההבדל ולא יעזור. ואם יצטרכו שלום או פיצויים מיהדות המזרח, השמאל יוותר אפילו על השלום, אתה שומע?

ש. אני חושב קודם כל שרואים בטלויזיה שמדברים על גזענות, תמיד יש תכניתת שעולה ומדברים על גזענות, תמיד בא איזה אחד בטלויזיה על גזענות, עצם זה שמדברים על גזענות הם עושים את זה בכוונה, כי ככה הם רק מאירים את הגזענות, כי יש לך ילד בן 14 שגדל עם אשכנזים ומזרחיים שלא חשב על גזענות אפילו, לא חשב על זה בחיים הרגיש שווה, ופתאום הוא רואה בטלויזיה שאומרים שהוא לא בסדר ויש מעליו מפה מתחילה וממשיכה הגזענות והם עושים את זה כל פעם כדי שכל פעם תעלה הגזענות.

הרב: הנה קח לך דוגמא, הסודנים, השמאל אומר שצריך להכיר בהם כפליטים אבל כשהם באו לצפון תל אביב אמרו לא רוצים אותם, בטח הם צריכים אותם, בדרום תל אביב, אבל לא אצלם בצפון תל אביב, אתה מבין איך זה עובד? בזמנו ארגן בן ארי כמדומני, כמה אתיופים שיבואו לשחות בבריכה בצפון תל אביב, והיה שמה אנדרלמוסיה, אתה מבין? אז ז"א דיבורים לחוד מעשים לחוד. בישראל תדע לך הכל שווים, רק יש שוים יותר ושוים פחות.
כן, אז עוד חזון למועד.

ש. דקה, אתה עדיין תלך לבחירות?

הרב: אתה יכול להתחיל להיות חייל אבל נראה מה יהיה בהמשך.

ש. שיהיה בהצלחה ואני מאמין בך, ואני חושב שאתה חייב להיות

הרב: תאמין בתורה, תאמין בתורה

ש. כן, אני מאמין בתורה אבל יש אחד שיש לו את הכח להשפיע. ואני חושב שאתה חייב להיות בטלויזיה ואני לא יודע איך אתה כבר לא מזמן בטלויזיה, חייבים לראות אותך בטלויזיה

הרב: הם פנו אלי כמה פעמים, לא רציתי.

ש. אז למה אתה לא הולך לטלויזיה?

הרב: אני ניצלתי את האפשרות להגיע לטמבלויזיה משום שאף אחד לא היה יכול לענות במקומי, ניסיתי בהתחלה שיענו במקומי, זה היה גרוע, אמרתי אם אני מפקיר את השטח ונותנים אחרים שידברו במקומי או ידבר בשמו אוי ואבוי יהיה יותר גרוע, אז בלית ברירה הייתי נצרך לעלות ולדבר, זה הניב תוצאות, אני כבר לא נראה שחור כמו שציירו אותי, אבל לאחר מכן אין לי ענין להופיע בטלויזיה. מה שיש לי למכור אני מוכר כאן, ביוטיוב יש לי 130 אלף סרטונים, אין לאף אחד דבר כזה בעולם.

ש. שכן, אבל ביוטיוב יש לאנשים זכות בחירה, מי שרוצה אותך נכנס, זה הקהל שלך הרגיל, סבבה הוא יכנס, הוא יכנס

הרב: שלח, שלח אס אם אסים אימילים, שלח בווטסאפ, שלח.

ש. אבל אם אתה תכנס לטלויזיה תאמין לי שזה יהיה כח להשפיע, הרבה אנשים שחושבים, אתה יודע כמה אנשים שחושבים שאתה, הם רואים דמות, הם כבר רואים אותך לא משנה מה תגיד, תגיד תחזיר את כל מדינת ישראל הערבים הם רואים את הדמות, הם לא שומעים מה אתה מדבר, אם אתה תגיע לטלויזיה כמו שחן טל, אני לא יודע אם מישהו מכיר אותה, הגיעה לטלויזיה, אתה תגיע לטלוויזיה ותביא טוב למדינה, לא את הרע שיש היום במדינה, שהיום זה כסף וגאוה ומי שיותר שופוני הוא יותר מוכשר, ולהחזיר את הפשטות שהיא תהיה במדינה, שהפוזה להיות במדינה הזאת, הפוזה זה תהיה הפשטות ואחוה, שכולם יהודים ולהבין את זה, זה רק אתה יכול לעשות את זה, ואם תכנס לטלויזיה, גם אם לא רוצים וכן רוצים, אתה חייב להכנס לטלויזיה, כי כולם ביוטיוב, כל מי שרואה אותך ביוטיוב זה אנשים כאלה שיבואו להרצאות שלך, אתה לא מחדש להם שום דבר.

הרב: אתה יודע מה, בא נעשה עסק אני ואתה

ש. נו בא

הרב: אתה חוזר בתשובה

ש. אני בתשובה

הרב: לא, כמו שאני אומר, כמו שאני אומר

ש. אוקי

הרב: אתה חוזר בתשובה, אתה בא להתפלל איתי חוץ משבת, אם תרצה גם בשבת, חוץ משבת כל יום בנץ חודש ימים, ואני שוקל אם להכנס לטמבלויזיה.

ש. אוקי. אז אני אומר לך

הרב: לא, אם אתה חייל אז תתחיל עכשיו

ש. אז אני אומר לך שאני בתשובה מלאה

הרב: לא רוצה תשובה מלאה, אתה תלך עם כיפה וציצית מהיום ואתה תשמור שבת

ש. למה אני צריך לשים כיפה?

הרב: מה זה למה, אתה חייל שלי

ש. לא, אני חייל של המצע שלך

הרב: לא, אין דבר כזה אתה צריך להיות מזוהה

ש. אני במצע שלך מאמין למצע שלך, המצע שלך לא דיבר על דת, עכשיו תשמור שבת או לא תשמור שבת, האמנתי במצע שלך ומאמין במה שאתה משדר.

הרב: נכון, נכון.

ש. אז זה מה שאני רוצה

הרב: זה אני מסכים, אבל אתה תעשה מה שאני אומר כי אני הולך לעשות אולי את מה שאתה מבקש, אני לא מאמין כל כך במה שאתה מבקש, אתה לא מאמין כל כך במה שאני מבקש, נחליף באי אמונות ונסתדר.

ש. לא לא לא,

הרב: איך אני יכול לסמוך על החייל הראשון ככה?

ש. אני כולי אמונה.

הרב: תחליט, הנה אפילו החבר שלך מסכים בי

ש. אני לא בוגד כולי אמונה

הרב: אז קדימה, הנה בא אני אתן לך כיפה

ש. אבל אני לא מאמין בזה שאני צריך לשים כיפה

הרב: גם אני לא מאמין בטלויזיה.

ש. לא, אבל אתה לא מאמין שאתה צריך את הכח להשפיע, אז למה הלכת לפני שהלכת?

הרב: לא הבנת,

ש. מה השתנה באמונה לפני שנה

הרב: שום דבר לא השתנה, תקשיב, אם הציבור היה רוצה לראות אותי שם הייתי שם, הציבור החליט שאני לא צריך להיות שם תקשיב אז אני במקומי חזרתי למקום. אני ממשיך לפעול כמו שפעלתי קודם, מה שאני אוכל לעשות אני אעשה גם בלי שם

ש. הציבור לא מכיר אותך אבל.

הרב: לא צריך שיכירו, מי שרוצה יכיר ויזכה מי שלא רוצה יפסיד. אבל אני אסביר לך, אני עובד על מה שאמרתי אז, אני לא אצליח כמו שאילו הייתי שם, לא שם בפנים אבל שם במצע, אבל אנחנו במו"מ כרגע עם חברות ביטוח ואנחנו צריכים לקבל עכשיו החלטה סופית אם יוצאים עם פוליסה שתכסה, ניתוחים, סל תרופות מלא והשתלות מלא בסכום של סביבות שישים שקל למשפחה.

ש. כל הכבוד

הרב: אז בעזרת ה' יתברך משהו אני כבר עובד עליו.

ש. אוקי.

הרב: אולי דרך זה יכירו עוד יותר.

ש. כן, אני מקווה, אבל אתה יודע אם תכנס לטלויזיה יכירו יותר

הרב: בסדר גמור.

ש. וכל מה שאתה עושה במשך שנים אתה יכול לעשות בענין של שנה שיכירו אותך יותר, ואני שאני ראיתי אותך נכנס לפוליטיקה בחיים שלי ראיתי פעם ראשונה בחיים שלי גאולה, ראיתי גאולה, האמנתי בגאולה, הבאתי לאנשים שהצביעו, לא מכירים בכלל את אמנון יצחק, הכירו אמנון יצחק, ראיתי אש בעיניים, ואני מוכן להבעיר את האש הזאת

הרב: איך לא באת אלי?

ש. אני הייתי אצלך בבית, אתה אפילו לא זוכר. אבל לא באותה תקופה, זה בלי קשר

הרב: לא, בזמן הבחירות איך לא באת?

ש. איך אני מגיע אליך?

הרב: מה, באמת סיפור, אם החייל שלי לא יודע לאתר אותי זה בעיה.

ש. לא תקשיב, אז תקשיב, אז הייתי בטוח שאתה נכנס,

הרב: אז אמרת אין צורך, אני חייל מיותר, חייל מילואים

ש. אז אמרתי שאני מיותר, היום אני בטוח שאם אני נכנס ואני מדבר וסוחף סביבי אנשים, יש לי כח להשפיע, ולא רק לי.

הרב: כמה אתה יכול?

ש. אני יכול לשגע את כל המדינה

הרב: כמה?

ש. את כל המדינה

הרב: אתה לבד? אז לא צריך אותי.

ש. לא, אני והוא,

הרב: נראה שהוא ישכנע אותך לשים כיפה

ש. לא, קודם כל תשכנע אותו לשים כיפה

הרב: לא, אתה תשכנע אותו והוא אותך

ש. אי אפשר לשכנע אותו, זה כמו שאי אפשר לשכנע אותי

הרב: טוב, תשקול את ההצעה שלי ואני את שלך.

ש. טוב, אני אשקול את ההצעה הזאת.

הרב: בסדר גמור, כן, שאלה נוספת.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני בשנים האחרונות שלי מאד מבולבל, כיום אני נשוי ברוך ה', עם ילד בדרך, מאד רוצה לחזור בתשובה, כל יום כל היום חושב על זה, קם בבוקר, מניח, לא מניח תפילין, שומר שבת, לא שומר שבת, קם ונופל, אחד המשפטים המבלבלים אותי בענין הזה של לחזור בתשובה זה ששמעתי פעם שהכל מה', הכל משמו יתברך, וכשאני קם בבוקר ואין לי כח להניח את התפילין או לשמור את השבת, אני נשען על המשפט הזה הכל מה', מה זה אומר הכל מה'?

הרב: זה אומר שאתה יודע חצי משפט

ש. אוקי, תסביר לי

הרב: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

ש. כן, זה שמעתי גם

הרב: אז הכל בידי שמים זה אם תהיה עשיר או תהיה עני, אם תהיה בריא או תהיה חולה, אם תהיה חכם או תהיה טיפש, אם תצליח או תפסיד, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, לקום בבוקר, ללכת להתפלל, לעשות מצוות, לבחור בטוב, לעשות את הרע, זה אתה מחליט.

ש. כן, אבל יש פה איזה ענין קטן שהוא סותר לדעתי, הוא סותר אחד את השני, שאם אני לא קם בבוקר להניח את התפילין זה גם משמים

הרב: לא, זה בגלל שאתה עצלן.

ש. בדוק.

הרב: בדוק, יש פסוק מפורש שסותר את זה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", כתוב שכל עם ישראל הם כמו אריות שהם קמים בבוקר. אתה מבין? הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, קמים וחוטפים מצוות אומר רש"י, קריאת שמע ותפילה והכל, זה שאתה לא קם אתה עצלן, אין לך בשביל מה, אם היו אומרים לך חמשת אלפים בבוקר אתה ארבע מוכן, אבל אם אומרים לך תפילה אתה אומר אה, הכל בידי שמים. לילה טוב.

ש. זה נכון, זה נכון, זה היצר שמשחק בי. תודה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא. שאלה נוספת שמה הבחורצ'יק באמצע.

ש. שלום כבוד הרב,

הרב: שלום

ש. יש לי בעיה, אמא שלי היא חולת סכיזופרניה קשה מאד ואני לא מצליח לכבד אותה, אני כל הזמן יורד עליה, מקלל אותה, ואני יצר הרע פשוט משתלט עלי ואני לא יודע מה לעשות

הרב: אתה לא רוצה למות, נכון?

ש. לא.

הרב: אתה רוצה לחיות הרבה?

ש. כן.

הרב: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, האריכות ימים שלך תלויה בכיבוד אב ואם, למה? כי ידוע שבסוף ימיהם של ההורים קשה מאד לטפל בהם ובפרט הילדים, גם בלי להיות חולים, להורים יש סבלנות לעשרה ילדים אבל לעשרה ילדים אין סבלנות להורה אחד, ואז הילד עושה שיקול, נמאס לי כבר לבזבז את החיים שלי בשביל ההורים שלי, כל הזמן צריך לטפל בהם ולסעד אותם וכו', אומר הקב"ה אל תדאג, מה שתפסיד פה בשנים אני אוסיף לך אותם, אבל אם לא תוסיף בשנים אני אמעיט לך אותם, אז לכן כדאי לך. דבר שני היא חולה, מה היא אשמה, ואם תהיה אתה חס ושלום חולה במחלה זו והיא תתיחס אליך בנך בצורה זו, מה תעשה כשתהיה חסר אונים?

ש. אבל פשוט אני לא מסוגל.

הרב: מסוגל או לא אתה תתאמן בזה, אם לא תצא מהבית בשעה שאתה רוצה לדבר שטויות, לקלל את ההורים חייבים מיתה, מקלל אביו ואמו מות יומת, מכה אביו ואמו מות יומת, מקלה אביו ואמו מות יומת, גם מי שמקל ראש בהם, זה עוון פלילי מאד. לכן זה הנסיון שלך, תצטרך להתמודד איתו, היא לא בחרה במחלה. אם היו שואלים אותה היא לא היתה רוצה, אבל מה לעשות שנופלים אנשים למשכב. מה יקרה אם חלילה תהיה חולה במחלה מסויימת ואשתך הצעירה תגיד שהיא לא התחתנה עם אדם חולה רק עם בריא ותזרוק אותך במיטה ותלך, איך תרגיש? נבגד, נכון?

ש. מאד

הרב: אז מי שגידל אותך והשקה אותך ולימד אותך וטרח לך ונשאה אותך תשעה חדשים בבטנה והכל עם כל הסכנות ואתה עוד מקלל אותה, מה היא אשמה? תעבוד על זה מותק, תעבוד על זה.

ש. ויש לי עוד שאלה, אני עכשיו חוזר בתשובה ואני לא יודע איזה רב ספרדי ללכת, כאילו ללכת בדרכו.

הרב: איפה אתה גר?

ש. בנס ציונה

הרב: בנס ציונה, תשאיר לי טלפון שלך ואני אתן לך שם וטלפון של רב שאני אבדוק שם.

ש. תודה

הרב: תהיה בריא, תקח ממנו טלפון בבקשה.
כן, פה שאלה הגברת כאן. תרימי את היד.

ש. אני באה מבית אשכנזי והרבנים האשכנזים מתירים פאות,

הרב: לא כולם

ש. אבל רבנים חשובים מתירים,

הרב: עוד חשובים יש שלא מתירים

ש. ואני רוצה להבין, אז למה זה בעיני הרב כל כך אסור.

הרב: תראי, לא התירו את הפאות האלה ולא הלכו בהם באירופה רק אחרי שהיתה התדרדרות והאמנציפציה גרמה לחופש וקדמה והתחילו לצאת לגימנסיות ואוניברסיטאות ורצו להתנאות ולהתערב בגויים, והיתה התדרדרות רוחנית, והתחילו לחקות אותם במלבושם וכו', אז כדי למנוע לגמרי אז התירו להשתמש בפאות צנועות, לא כאלה שאת רואה היום, הפאות של אז אם תראי סרטונים, יש ביוטיוב סרטונים של התקופה, זה היה כמו ליפה, פאות ליפה, וקצרות, עד הצוואר, לא מתנפנפות ולא פרה פירסט מיג'רס, אז זה אם כבר מותר. אבל כמובן כשחזרו לארץ ישראל ואלה שלא שינו או שיכלו להחזיר עטרה ליושנה עשו כן.

ש. אני ממש קשה לי להאמין שאני אצליח לעשות את זה, ללכת עם כיסוי ראש אמיתי.

הרב: היתה בחורה בשויץ שהיתה עגונה חמש שנים, בעלה לא רצה לתת לה גט רק תמורת מיליון דולר, וכמובן שהמשפחה לא יכלה לממן זאת, ואמרתי לאשה שהיתה הולכת בכיסוי ראש פאה, כמנהג בנות אשכנז, אמרתי לה אם היא רוצה להתיר את העגינות שתקשור קשר של מטפחת על ראשה, אז היא אמרה אבל אני הולכת עם כיסוי ראש, אמרתי לה לא, תלכי עם מטפחת, בקיצור אחרי משא ומתן של דקות, היא הבינה שאין ברירה והיא הסכימה. זאת האשה היחידה בשויץ שהלכה עם כיסוי ראש. תוך חודש היא קיבלה גט בעשרת אלפים דולר. היום הגיעה אשה אשכנזיה עם פאה שהבן שלה קטן, היא הביאה אותו, יש לו CP, מגבלה מוחית, אמרתי לה אם את מוכנה, תשאלי את בעלך, לשים כיסוי ראש, תקשרי את הכיסוי ראש על המח כדי שהמח של הבן שלך יתרפא, אם את רוצה תחזירי לי תשובה. היא אמרה שתשאל ותחזור. נשים עקרות נפקדו, מחלות הוסרו, אתמול הראיתי ואני אראה עוד פעם מקרה שקרה לפני שבוע ששלחה לי באס אם אס בת לאמא שהיא ערכה הרצאה לרפואת אמה, רק שניה, בקיצור היא אמרה ככה, תראו את זה מהרצאה מאתמול, היא אמרה לי שהיא עשתה הרצאה לאמה שהיא משותקת אחרי אירוע בחצי גוף והיא לא היתה מדברת שנה וחצי, עשתה הרצאה, ביקשתי ממנה שתקח כיסוי ראש לאמה ותשים לה, היא שמה לה ויום אחרי זה האמא ביקשה טלפון לצלצל לבת והיא דיברה איתה, בקיצור חזרה למצב שהיא מתקשרת, זאת האמא ששמו עליה כיסוי ראש, את רואה שהיא אפילו עוד לא יודעת להניח אותו עליה, אחרי יממה.

ש. זה נשמע לי אבל כמו סוג של הכרח, כאילו מה אני אצטרך לעבור איזה משהו

הרב: את לא חייבת שום דבר, אני נותן לך הצעה, אם תלכי עם כיסוי ראש קצר צנוע לדעת הפוסקים האשכנזים את תהיי בסדר. לגבי סגולת הכיסוי ראש המלא והעשוי כראוי, זה מעלה אחרת. אמנם יש פוסקים שאומרים שמטפחת זה פחות טוב, כיון שמוציאים שערות לפעמים, נשים לא משגיחות, אבל ליהדות ספרד ותימן אין היתר ללכת עם פאה, ביהדות אשכנז - כמו שהסברתי.

ש. הרב יכול לברך אותי שאני אזכה ללכת עם כיסוי ראש כמו שצריך?

הרב: ה' יתן לך כח לכת בצניעות גמור לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים והקב"ה ישלם לך שכרם מושלם.

ש. אמן.

ש. ואם כבר אני מבקשת זיווג

הרב: שם

ש. חנה בת דבורה

הרב: תזכי לזיווג הגון הראוי לך מהרה עם בחור שלא יסכים לפאה.
כן, תן לגברת פה.

ש. קצת קשה לי לדבר אבל אתה נמצא אצלנו בסלון כל ערב, אני התחתנתי לפני 11 חודש עם אדם רווק, יש לי מהנישואין הראשונים שלי שתי בנות וילדה יתומה שאני הכנסתי אותה לקידושין וחודש אחרי זה אני בעצם הכרתי את בעלי והתחתנתי, לפני 22 שנה כשהייתי בת עשרים שמתי כיסוי ראש, היום אני שמה בחגים ובשבתות מלא, אני מבקשת ממך שתברך אותי כי בעלי רווק, אני בת 42 וחצי והוא בן 53

הרב: מה זה רווק, אתם נשואים אמרת

ש. כן, הוא היה רווק

הרב: אז הפסיק להיות רווק

ש. נכון. נכון. שתברך אותנו לבן זכר.

הרב: עם כיסוי ראש אבל

ש. אני ידעתי היום שאם אני אגיע לכאן זה מה שתגיד לי

הרב: נו, אין מה לעשות, את יודעת כבר מהסלון, לא? איפה המטפחות

ש. אני לוקחת על עצמי חגים ושבתות.

הרב: איפה המטפחות? אני אוריד לך את הכיפה, איפה המטפחות? מה זה הדבר הזה? מי מביא לנו, רוזנברג יש לך מטפחות? טוב, את תשימי כיסוי ראש, הם לא הביאו היום אבל תקחי על עצמך כיסוי ראש ואני אברך אתכם, בסדר?

ש. קצת קשה לי הרב להתחייב, אני אומרת כיסוי מלא בחגים ושבתות

הרב: נו מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות.

ש. בלי נדר

הרב: הנה, יש כיסוי, הנה כיסוי, ווי ווי ווי יפה. קדימה, קדימה, קדימה. תן מוזיקה, תן. כן, זה מטפחת חדשה. זה מטפחת חדשה הרבנית, כן. קדימה הנה זכית מטפחת חדשה, שהחיינו.

ש. ברוך אתה ה' ... שתזכנו מהיום לשים את הכיסוי ולא להוריד אותו.

הרב: אמן, אבל זה לא הברכה.

ש. שהחיינו

הרב: מהתחלה, ברוך אתה

ש. ברוך.... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

הרב: אמן. את רואה את עצמך או לא, זה מתאים לך

ש. אני ככה בשבתות ובחגים

הרב: בסדר גמור, עכשיו מה שמך ושם האמא?

ש. אורלי בת ברוריה

הרב: ובעלך?

ש .יגאל בן קמילה

הרב: תזכו לזרע חי וקיים מהרה השנה.

ש. ובעזרת ה' אתה תהיה המוהל שלנו

הרב: לא המוהל, הסנדק

הרב: כן, לחתוך אני משאיר למישהו אחר

חש. אני מקווה שתבוא.

הרב: אם נרצה ה' ונהיה בריאים, והחייל שלנו יעשה משהו.
תן לו ליהודי שם.

ש. פורסם לפני איזה שלש ארבע שנים אולי, איזה מכתב שהיתה אשה בירושלים שהיה לה חנות לפאות נכריות, והרבה רבנים דיברו איתה ולא עזר, והגיע הזמן שהיא נפטרה, וקברו אותה, והיה שם מלא אנשים, כל המכירים, קהל גדול הלך אחריה, כששמו את האבנים על הקבר, הכניסו אותה לקבר, שמו את האבנים, האבנים מהודקות אחת לשני, פתאום הופיע עשרים נחשים ענקיים ודחקו את עצמם פנימה, הנחשים האלה מרוב הכח העור שלהם התקלף ונכנסו לתוך הקבר בשביל לעשות לה צער גדול, יש לי אותו בבית את המכתב הזה, אני יכול להראות למי שרוצה.

הרב: תהיה בריא.

ש. תודה רבה.

הרב: כן, הלאה. תן לו לבחור באמצע פה.

ש. שלום כבוד הרב, אני רוצה, אני מתחיל לחזור בתשובה

הרב: ברוך ה' ברוך ה'

ש. תודה רבה, והמשפחה שלי היא חילונית ממש, ונגיד שאני אהיה שומר שבת אז אני בא הביתה וכל האורות דולקים והאוכל שאמא שלי מכינה לי מהתנור, ואני לא יודע מה

הרב: מה עליך לעשות, אם האורות דולקים מלפני שבת, אין בעיה.

ש. לא, גם בשבת, כאילו היא מדליקה בשבת והטלויזיה

הרב: אז אתה לא תהיה שם. אם הם מכינים אוכל בשבת אתה תאכל מאכלים קרים, כגון גבינות, לחם, ממרחים דברים כאלה.

ש. אוקי, ואיך אני

הרב: אם אתה רוצה לעשות שבת אצלנו אני מוכן להזמין אותך.

ש. תודה כבוד הרב

הרב: תן לו את הטלפון ותעמוד בקשר. כן.

ש. קודם כל ערב טוב כבוד הרב

הרב: רב טוב

ש. רציתי לדעת מה דעתך על הרב כהנא ודרכו.

הרב: אני נוגד את נושא האלימות, כל דבר שרוצים להשיג בכח אני נגד. הקב"ה נתן לנו מח וזה הרבה מאד, ועם זה אפשר להשיג את הכל. מותר לנו במקרים של הבא להרגך השכם להרגו, אבל לא במקרים אחרים, לא ליזום ולא לעשות פרובוקציות ולא שום דבר, לא להתגרות באומות ולא כלום, להתגונן בפניהם ואפילו טרם יפגעו מצויין, אבל לא שום דרך אחרת הקרובה לזה.

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.
כן, שמה הבן אדם רוצה לשאול.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: וברכה

ש. לא יודע אם אתה מזהה אותי, מקנדה.

הרב: נדמה לי כן

ש. כמה שאלות

הרב: בבקשה.

ש. שאלה ראשונה שתמיד יש לי דלימה איתה זה ענין של צדקה, אומרים שנשלח לפניך בן אדם לבקש צדקה צריך לתת לו, מה קורה אם הוא נשלח באמצע התפילה?

הרב: לא מפסיקים תפילה בשביל צדקה.

ש. משום קטע מהתפילה?

הרב: אם זה בזמירות ועבר לידך והושיט את היד ואתה רואה באמת שזה לא יטריד אותך מאד, אפשר לשלוף משהו.

ש. שאלה הבאה קצת קשה. פנינו פעם לכבוד רב, אני לא יודע אם אתה זוכר דרך אימייל, ושאלנו הכנסת אורח שהוא עובד עבודה זרה, יהודי אבל, והרב אסר להכניסו לבית. נודע לנו לא מזמן שהאדם יש לו מחלת נפש, האם עדיין מותר או אסור להכניס אותו?

הרב: מי קבע שהוא חול ה פש

ש. הרופאים

הרב: ולאיזה מטרה להכניס אותו?

ש. לשבתות, חגים.

הרב: תראה, אם זה חסד לעשות עם חולה נפש ואתה לא מתכוון שהוא עובד עבודה זרה ממש

ש. ממש

הרב: מה זה ממש? הוא הולך עם פסלים?

ש. עם כל מיני ארגונים שאנ י לא רוצה להזכיר את השמו.

הרב: איזה ארגונים?

ש. של נוצרים

הרב: אם הוא מסתובב איתם יש להם מספיק חסדים שיטפלו בו.

ש. אבל לקרב אותו

הרב: לא תוכל כי הוא חולה נפש.

ש. אז לא להכניס אותו לבית

הרב: נכון.

ש. תודה.

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת, כן הגברת פה בבקשה. תרימי את היד.

ש. שלום כבוד הרב, אני בעלת תשובה וחזרתי בתשובה ההורים שלי דתיים, ולמדתי במוסדות חילונים אבל כשחזרתי בתשובה תמיד יש לי ערעור באמונה כבוד הרב

הרב: למה מתערערת האמונה?

ש. כי ברוך ה', בדרך הזאת היא מאד טובה לי, אבל לפעמים יש לי הרהור באמונה כי יש לי כל מיני שאלות לה'.

הרב: לא שאלות, אני אגיד לך מה יש לך, את רואה אילו הייתי במצב שונה עכשיו ניכלתי לעשו כך וכך, ואני מוגבלת עכשיו בגלל שאני כבר דתיה,

ש. אבל אני אוהבת את הדרך הזאת, הדרך הזאת עושה לי שלווה

הרב: אבל את רוצה גם לטעום ממשהו אחר קצת לפעמים

ש. הדרך ההיא שהייתי בה לא היתה לי דרך טובה

הרב: אבל את רוצה לפעמים לטעום משהו אחר?

ש. לא. אין לי תאוה למשהו אחר

הרב: כלום

ש. כלום

הרב: אז מאיפה בא הערעור?

ש. הערעור בא בגלל שעוד לא הגיע הזיווג שלי, בגלל זה.

הרב: זה נקרא ערעור?

ש. כן, ממש ממש

הרב: הבנתי, ואם היית חילונית אז מה היית אומרת אז, במי היית מערערת בחילוניות?

ש. לא, ברור שלא

הרב: אז למה את מתנפלת על הקב"ה? עכשיו את גרושה, אלמנה מה?

ש. לא, אני גרושה כבוד הרב.

הרב: גרושה, כמה זמן?

ש. עשר שנים

הרב: עשר שנ ים, באיזה גיל התחתנת?

ש. 24

הרב: וכמה זמן את בשידוכים?

ש. הרבה

הרב: הרבה, ולמה את לא מצליחה, הם לא מתאימים או לא רציניים או מה?

ש. הכל מה' ואני מאמינה שה'

הרב: מה פתאום, התערערת הרי באמונה, עכשיו את אומרת הכל מה'? אז אני שואל שאלה, למה את הפסקת את השידוכים או הם הפסיקו?

ש. כשאמרתי שזה יגיע כאילו הזמן, אם לזה לא הזמן

הרב: לא הבנתי איזה זמן, הוא הגיע כבר הבן אדם, אז למה החלטת שזה לא הזמן? אם יצאת לשידוך אז הגיע הזמן. מתוך מאה שהיית נגיד, אף אחד לא התאים?

ש. יש קצת משקעים מהעבר

הרב: אז זה לא תלוי בערעור בעבר, את יוזמת את אמונה. אין טעם להלין ל הקב"ה, אדרבא, צריכה להתפטר מהמשקעים, מהחששות, להחליט שאת בשלה כבר להתחתן, עם כל הסיכויים שיש תמיד, ואז כשתחליטי הדברים ייראו אחרת. בינתיים לא בזבזו עלייך את הבעל הנכון, כי אם היו מביאים אותו ואת לא היית בשלה היית זורקת גם אותו, אז השאירו אותו לסוף עד שתחליטי להיות בשלה.

ש. תודה כבוד הרב.

הרב: בהצלחה גדולה.
שאלה אחרונה. תן פה לבחור רגע.

ש. ערב טוב כבוד הרב, שלום עליכם

הרב: גם לך

ש. שמעתי בהרצאות שלך שחביבים יסורים, יסורים ממרקים עוונותיו של האדם, אז מדוע חכמים תיקנו את ברכת רפאנו אם זה טוב לנו היסורים, למה צרך להתרפאות?

הרב: אנחנו צריכים לבקש מקב"ה רפואה כיון שהאדם שהוא בריא בגופו ונפשו יכול לעבוד את ה' יתברך במלוא שיאו ואונו, אבל במידה והקב"ה גזר בעוונותינו הרבים ובחטאינו, שאנחנו נקבל יסורים למירוק עוונותינו, אנחנו לא צריכים לבעוט בהם אלא לשמוח בהם כיון שהם הרפואה למצב שלנו והתעוררות כדי לעורר אותנו לשוב בתשובה.

ש. הבנתי, תודה כבוד הרב.

הרב: ברוך ה' מהר מאד.

ש. עוד שאלה כבוד הרב

הרב: עוד שאלה בבקשה.

ש. אם טוב לקב"ה היה כשהיה בית המקדש והריח ניחוח וכל מה שאנחנו קוראים, אז בדרך כלל אדם מתגעגע לדברים היפים שהיו לו, אז למה הקב"ה לא מתגעגע לבניית בית המקדש שנקריב קרבנות ושכבר יקים אותו כבר

הרב: הקב"ה לא חפץ בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הוא רוצה שנשמע לו, גם הריח ניחוח זה שנעשה נחת רוח לפני שנעשה רצוני, זה הנחת רוח, כי שריפת הבשר והעצמות זה ריח לא טוב, לכן זה לא ריח ניחוח אלא נחת רוח, והקב"ה שמח, אבל כשלא עושים רצונו אז מה הטעם, שיבואו וישרפו את הבקר וילכו הביתה? אז הקב"ה ממתין, ואנחנו משתדלים לעשות תשובה ולעשות אחרים ומקווים שבמהרה ייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן ונעשה נחת רוח.
תן לחייל רגע עוד פעם. עכשיו זה הסגן של החייל.

ש. עכשיו אני הסגן שלו, טוב אני קוראים לי גיא, כבוד הרב, ואנחנו למדנו היום בשיעור לך, אני בכל אופן למדתי, כתוב שאיש ירא שמים דבריו נשמעים,

הרב: נכון

ש. אז אני למדתי קודם כל שההורים שלך תהיה מנוחתם עדן, נתנו לך את השם שלך אמנון

הרב: נכון

ש. זה מה שלמדתי בשיעור של היום. למדתי את השם השני שהכלל נותנים לך, אני בכל אופן יכול להגיד, לראות ממבט עיני ומליבי שאתה צדיק ורבים חושבים כמותי

הרב: יהי רצון, כן.

ש. והדבר השלישי, השם השלישי שלמדנו פה, שאתה חושב, לא מעניין אותי מה חושבים פה כולם, אני יודע והחייל השני בטוחים מה אתה חושב בלבך, זה בשבילנו, ומה אתה חושב זה ענווה ואתה בא מהקטע הזה. עכשיו אני רוצה להגיד לך דבר אחד, אנחנו באנו מתל אביב, לא רצינו לחכות לעוד חודש, עוד חודש אתה רק בתל אביב, באנו לפה כי באמת צריך להיות טיפש וכסיל לא להבין את זה כמה טוב אתה רוצה להביא לעם הזה, והגיע הזמן שבאמת נתכנס ואנחנו רוצים לבוא להפגש איתך ולהביא מערך שונה ולבוא לעם בצורה כמו שצריך עם חכמה כמו שלך ועם שני כסילים שנמצאים פה להביא מערך שונה באמת כי צריך איש ירא שמים, צריך איש ירא שמים פה, צריך איש ירא שמים ואני אומר לך לא יודע מה ואני לא רוצה, ה' תאמין לי, שה' ישלם למי שהלך נגדך, וכבר שילם, ואני אומר לך את זה, ואין פה פחד, אין פה פחד, אנחנו לא באים חס ושלום כנגד האמונה, אנחנו באים עם האמונה. ואנחנו שני חילונים, הוא חילוני אמר גמור ואני חילוני חרדי, ואנחנו איתך.

הרב: ואני חרדי חילוני

ש. ואתה חרדי חילוני. והנה אני פה אומר לך הרב, אנחנו באמת רוצים לבוא ויהי רצון מלפני הקב"ה שיתן לך כח להמשיך, ויש לנו ולכל הקהל הקדוש הזה, אנחנו חילונים ואנחנו איתך ואנחנו נביא לך המון כח, ואני אומר לך יש לנו שנה שנתיים שלש, יש לנו את הקב"ה, יש אותך ויש פה את העם הקדוש הזה שנלך אחריך באש ובמים ואחרי ה' ואתה תראה שיהיה פה שינוי.

הרב: חזק חזק.

ש. זה הכל. ה' יברך אותך, תודה על הערב הנפלא הזה. תודה רבה.

הרב: מתי אתם באים? מתי אתם באים?

ש. מתי שאתה רוצה אנחנו באים

הרב: שש בבוקר.

ש. ווי

הרב: חיילים חביבי קמים שש בבוקר

ש. אין בעיה שש בבוקר אנחנו אצלו, שש בבוקר אנחנו אצלך, שש בבוקר אנחנו הולכים.

הרב: כן, עוד שאלה אחת לגברת. כן, תן לגברת שמה בפינה לסיום. הגברת לסיום.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני רק רוצה להודיע לכל הקהל פה מה שהחבר'ה האלה החמודים האלה אמרו שאתה רוצה רק טוב באמת לעם ישראל, וכל בקשה שמבקשים ממך, ברכה, אתה ממש נותן את זה מכל הלב, רק נבקש שתהיה גם מהם נתינה, אז אני שומעת את השיעורים שלך בבוקר ואחה"צ ובאתי להגיד לך תודה רבה על השיעורים, הכרת הטוב, ובאתי והתנדבתי לנקות את הבית מקדש מעט שזה מקום פשוט יפהפה, ולא הבנתי למה אני מרגישה כל כך טוב שם מפני ששם הרבה מתנדבים נתנו את הלב, נתנו את הלב בצורה של מסירות נפש שלא הוקם עוד בית, בית לה' רק מנדיבות ליבם של העובדים שמה, הבונים שמה, המתקינים שם, זה פשוט לא יאמן, אני מרגישה שייכות לשם בגלל שגם אני נותנת את הלב, כל כסא שאני מנגבת בו אבק אני מרגישה שאני אוספת פנינים. חשבתי שזה בשביל הכרת הטוב של הרב שאני שומעת את השיעורים שלו שממש עוזרים לי לתקן את המידות כמה שאפשר, מצאתי את עצמי חושבת ואומרת בעצם שוב הוא עושה לי את זה לטובתי לאסוף באמת יהלומים לחסד ולהרגיש שבעצם אני יכולה לתת גם ממני לכבוד בית המקדש מעט כבוד ה' יתברך. אז אני אומרת לך תודה רבה על הכרת הטוב, ואם בנות רוצות לזכות להרגיש קצת תחושה ולזכות בניסים ונפלאות, אני לא אספר את הניסים והנפלאות שקורים לי מאז, פשוט לא יאמן, הנה היום קרו לי ניסים פשוט על טבעי, זה לחיות אצל ה' ולהרגיש אותו ולדעת שהרב זה מטוב ליבו זה שהוא מבקש שתתנו לכם זה לא תתנו לכם, זה תתנו לעצמכם וזה באמת הכרת טוב וטובה גדולה מאד להגיד את הדברים האלה, כבוד הרב תודה רבה עוד פעם.

הרב: תודה תודה. ה' יברך את כל הקהל הקדוש בכל מילי דמיטב סיעתא דשמיא והתפקחות לעבודתו יתברך תמיד. נצלו את הנרתיק שלכם את השכל למלא אותו תורה בעזרת ה' יתברך אמן.