מבשרת ציון - חזרה בתשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שימור שמיים

חזקית ירס, אוזן לי עתיק.

כעס,

נופל אפיים וחוזר בי נכתי ומעליך.

כעס, נופל אפיים וחוזר בי נכתי ומעליך.

אוהלי אתה המלך, אקוף ראשי גם אליך בארץ עם חיים,

אוהלי דרך ולא אהיה כהלך.

עת עברו ימים, זרים בחשוכים,

אנחנו נהנים מלך מלך, מלך מלכים.

עת עברו ימים, זרים בחשוכים,

אנה עונני מלך מלך מלך מלך מלך מלכים.

ענני אל שמיים,

רק שאושמם,

אל שבתי לך נושא עיניים,

תאר לי, תאר לי את דמכי.

לך,

לא צעריים,

תאר לי, תאר לי את דמכי.

אוהלי אתה המלך, אקוף ראשי גם אליך ברך,

בביו חיים אוהלי דרך, ולא אהיה כהלך.

עת עברו ימים, זרים בחשוכים,

אנחנו נהנים מלך מלך מלך מלך מלכים.

ידעו ימים,

זרים בחשוכים,

אנחנו נהנים מלך מלך מלך מלכים.

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלכים,

ועברתי שהתממש,

ואם כל זה אכל כאילו,

ועברתי שהתממש,

ואם כל זה אכל כאילו.

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, אני מאמין.

אני מאמין בביאות שלה, בביאת המשיח,

אני מאמין, אני מאמין באמונה שלה בביאת המשיח הנראה לי ואף על פי שהתזמרנר האם קוזר אחר כיום

ואמרתי שיתממן האם קוזר אחר כאילו בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא אני מאמין בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא אני מאמין

ואמרתי שיתממן ואם כל זה נחת כאילו בכל יום שיעמוד,

בכל יום שיעבור,

בכל יום שיעמוד,

אני מאמין בכל יום שיעבור,

בכל יום שיעבור,

בכל יום שיעבור,

אני מאמין.

מבטן אימי,

טלטני להושיע עמי,

נתת לי לשון לימודים,

שכולם לך יהומודים,

ידעתני מבטן אימי,

צלטני להושיע עמי,

נתת לי לשון לימודים,

כשכולם לך יהומונים,

נביא ליהודים ולאומים,

ישעיהו האוהל המרחקי,

וכי תתו חרמותם לעיתים,

ודמיד וכל ישראל משחקים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר היום יהיו לרפואתה של ינטל בת אסיה,

רפואה שלמה מהרב,

ולרפואת שושנה בת מזל רחל, רפואה שלמה מהרה,

לעילוי נשמת הורי היקרים, ולעילוי נשמת

הרב חיים יעקבי בן חממה, מנוחתו עדן.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים

שהיו הקירובים

פורסי כנפיים למעלה,

שוחחים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו.

אל הכפורת יהיו פני הקירובים.

הקירובים היו

כמראה של תינוק.

ורבותינו, זיכרונם לברכה, אומרים בעניין הקרובים,

כיצד הם היו עומדים?

האם הקרובים היו פנים אל פנים, איש אל אחיו?

האם הם היו כלפי הבית?

או האם הם היו מצודדים

באלכסון?

רבי יוחנן ורבי אלעזר.

אחד אמר פניהם איש אל אחיו.

ואחד אמר פניהם לבית.

מי שאומר שפניהם איש אל אחיו ככה, פנים אל פנים,

הכתוב אומר

ופניהם לבית.

אז איך זה מסתדר?

לא קשה.

כאן, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.

כשעם ישראל עושים את רצונו של מקום,

של מקום אז הפנים שלהם אחד כלפי השני

כשלא עושים רצונו של מקום אז כביכול הם לא מסתכלים אחד כלפי השני אלא כלפי הבית כמו ברוגז כזה

ולמי שאומר פניהם לבית

יש פסוק שאומר ופניהם היא של אחים

איך הוא הסתדר עם הפסוק הזה?

אז הוא אומר שהם היו מצודדים

על הצד

לא ממש כך ולא ממש כך אלא מצודדים באלכסון

קצת מסתכלים זה אל זה וקצת אל הבית

ורשב״ם זיכרונו לברכה אומר

ואין לתרץ כמו שנאמר לעיל

כאן בזמן שישראל עושין

דכיוון שעיקר עשיית הקרובים פניהם לבית

לא היה להם לעשותו לסימן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה פתאום שישימו את הקרובים מלכתחילה עם פניהם לבית בצורה כזאת

שניכר שהם לא עושים את רצונו יתברך

וכן כתבו תוספות שם דמסתמה העמידו אותם תחילה לפי מה שהיו עושים רצונו של מקום

זאת אומרת פניהם אי של אחיו

אבל עדיין קשה למה העמידו אותם תחילה

את הקרובים של שלמה המלך

מצודדים ולא אי של אחיו

זאת אומרת השאלה היא בעצם בזמן המשכן

האם זה היה אי של אחיו או פניהם אל הבית

אבל נשארת השאלה

מה בזמן בית המקדש שבנה שלמה

שמה ידוע שהם היו מצודדים?

אז זו השאלה שאנחנו צריכים לברר עכשיו

איך היה בזמן הבית

שבזמן שלמה למה היו מצודדים?

ובזמן המשכן

אם היו איש אל אחיו או פניהם אל הבית

ואמרנו שזה תלוי אם עושים רצונו יתברך או לא עושים רצונו יתברך

אז שאלנו אם מתחילה הם עשו את רצונו יתברך או עומדים לעשות רצונו יתברך למה שלא ישימו פניהם

איש אל אחיו למה אל הבית?

העניין הוא כמו שכתוב בגמרא בברכות ל״ה וזו סוגיה שאנחנו צריכים ללמוד כי פה

רוב הציבור לא יודע בעצם מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.

תכף נבין מה זה רצונו יתברך בזמן שעושים

רצונו יתברך ובזמן שאין עושים רצונו יתברך.

איך נדע אם אנחנו עושים את רצונו? תשמעו.

הגמרא מביאה פסוק

תנא רבנן ואספת דגניך

כתוב בפסוק כולם יודעים את הפרשה השנייה בקריאת שמע והיה אם שמוע תשמעו

לאהבה את השם

ובהמשך כתוב ואספת דגניך

לפי שנאמר

לא ימוס ספר התורה הזה מפיך

זאת אומרת אתה לא יכול להפסיק לדבר דברי תורה לא ימוס ספר התורה הזה מפיך

שואלת הגמרא יכול דברים ככתבן?

יכול להיות שהכוונה שאתה לא תפסיק לדבר דברי תורה כל הזמן

כתוב ואספת דגניך

וכתוב לא ימוס ספר התורה זה מפיך

איך זה מסתדר? יכול להיות שהדברים הם ככתבן?

תלמוד לומר ואספת דגניך איך מסתדר ואספת דגניך אם אתה לא מפסיק ללמוד תורה איך זה מסתדר?

הנהג בהן מנהג דרך ארץ

דברי רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר

כשאתה לומד תורה

אז תנהיג עם הדברי תורה גם דרך ארץ גם עבודה גם פרנסה

כמה תכף נשמע

אבל הנהג בהן אתה לא מפסיק מהתורה אתה ממשיך ללמוד תורה אבל אתה גם כן עוסק במלאכה

אז עכשיו לא ימוס ספר התורה הזה מפיך

ומצד שני כתוב ואספת דגניך איך זה מסתדר?

הרי בשעה שאתה אוסף את הדגן

אתה לכאורה לא עוסק בתורה, לא?

איך זה מסתדר? הוא אומר לא לא לא

גם כשאתה אוסף את הדגן

אתה לומד תורה, מהרהר בתורה, חושב בתורה

לא מפסיקים עם תורה

גם כשאתה עובד

זה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בר יוחאי אומר

אפשר אדם חורש בשעת חרישה

זורע בשעת זריעה, קוצר בשעת קצירה, דש בשעת דישה

כל הדברים האלה, האדם עושה את כל המלאכות האלה

תורה מטעה עליה, הוא יעשו כל היום טרוד רק בעבודה

מה הרי כתוב לא ימוס ספר התורה הזה מפיך?

אומר רבי שמעון בר יוחאי אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום

מלאכתה נעשית על ידי האחרים?

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה פירוש הם לא מפסיקים מלימוד תורה ועשיית מצוות

זה רצונו של הקדוש ברוך הוא שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך

אז באותו זמן שעושים ישראל את רצונו של מקום מלאכתה נעשית על ידי האחרים

ולא מתקיים בו הפסוק ואספת דגניך

אלא ועמדו זרים ורעו צונכם ובני נכר איכריכם

יבואו אומות העולם ויעשו עבודה בשבילכם

אם ישראל עושים רצונו של מקום

והם עוסקים רק בתורה ובמצוות

הקדוש ברוך הוא ידאג שהמלאכה שהיו אמורים לעשות

תיעשה על ידי האחרים

ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום

מלאכתה נעשית על ידי עצמן

כיוון שהם לא לומדים תורה כל הזמן ועוסקים רק במצוות

ממילא המלאכה שלהם תעשה על ידי עצמן

ועל זה נאמר ואספת בעצמך דגניך שלך

זה רבי שמעון בר יוחאי

אז רבי ישמעאל אומר הנהג בהן מנהג דרך ארץ בתוך הדברי תורה שאתה לומד

אתה יכול להתעסק במלאכה כמער

אבל לחשוב ולהרהר בדברי תורה

ורבי שמעון אומר טוטלית

לא עושים כלום רק לומדים תורה ועושים מצוות

והקדוש ברוך הוא דואג לכל השאר שהאחרים יבואו ויעשו את המלאכה

איך

לא חסר לקדוש ברוך הוא דרכים

אבל לכאורה זה תמוה

מה תמוה?

הרי כשאנחנו מביאים את הפסוק ואספת דגניך ואנחנו אומרים שזה כשאין עושים רצונו של מקום

לפי רבי שמעון

זה אין עושים רצונו של מקום לכן אוספים את הדגן בעצמם

הרי כתוב למעלה מזה

והיה אם שמוע תשמואל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם

לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם

על זה נאמר שאם אתם שומעים בקול השם ואוהבים אותו ועובדים אותו

על זה נאמר ואספת דגניך

אז לכאורה זה כן עושים רצונו

איך אומר רבי שמעון בר יוחאי שזה לא עושים רצונו?

אבל העניין כי ודאי

שאין דעת רבי ישמעאל

שיהיה הרשות נתונה לאדם לפרוש חס ושלום אפילו זמן

מועט מעסק התורה ולעסוק בפרנסה

חס ושלום

ושיהיה בטל אותו עט מעסק התורה לגמרי חס ושלום

אמנם רמז רבי ישמעאל בלשונו הקדוש

הנהג בהן מנהג דרך ארץ

בדברי התורה שאתה לומד ועוסק או חושב

אתה בהם תנהיג דרך ארץ

רוצה לומר

אם הדברי תורה

היינו שגם באותה עת ושעה המועטת שאתה עוסק בפרנסה

ואתה עוסק בפרנסה רק כדי הצורך וההכרח לחיות נפש

בשביל להתקיים.

על כל פנים ברעיוני מחשבתך תהיה מהרהר רק בדברי תורה.

וכן רבה אמר לתלמידים שלו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו כמאי.

בחודש ניסן,

הוא לא אמר חודש, הוא אמר ביומי,

ביומי

ניסן וביומי תשרי לא תתראו לפניי, לא תבואו.

כל השנה לומדים,

אבל בימים אלה אל תבוא. למה לא אמר בחודש תשרי או בחודש ניסן או ניסן מתשרי?

בגלל שבאמת אין הרבה.

הרי כל חודש תשרי כולו חגים.

עשרים ואחד ימים,

חגים.

ובחודש ניסן, שבוע ימים,

פסח.

אז כמה נשארו ימים?

למלאכה,

לעבודה.

כמה? מעט מן המעט, פחות מחודש.

אז רבה גם שאמר לתלמידים שלו שלא יתראו

לפניו בימי ניסן ותשרי.

הוא אמר לא תתראו לפניי דווקא.

אל תבואו לבית המדרש.

אבל ודאי שתלמידי רבה לא היו בטלים חס ושלום לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלה הימים.

ואמרו שם.

אז תראו כמה בסך הכל התיר להם רבה לתלמידים שלו להתעסק בענייני החומר. אתם שומעים כמה?

פחות מחודש בשנה,

וגם זה כמובן עם דברי תורה.

ואמרו שם,

בגמרא, בשבת למידי,

בברכות למידי, סליחה,

אמרו שמה

הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם.

הלכו לפי העצה של רבי ישמעאל הנהג בהן דרך ארץ ועלתה בידם.

והרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם.

היינו רבים דווקא.

זאת אומרת,

מועטים עשו כרבי שמעון בר יוחאי ועלתה בידם.

אבל רבים לא. רבים עשו כרבי ישמעאל וכן עלתה בידם.

למה?

כי ודאי שלכלל ההמון

כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה.

שלא לפנות אפילו שועה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל.

זה אי אפשר שכל ההמון יזכה לדבר הזה.

ועל זה אמרו באבות, במשנה באבות,

כל תורה שאין חימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.

לא כל אדם יכול להחזיק בתורה כל הזמן.

דהיינו ללמוד ולשקוד על התורה תמיד.

אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורה ובעבודה

של הקדוש ברוך הוא,

ודאי שחובה מוטלת עליו לא לפרוש אפילו זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה,

חס ושלום.

שמעתם?

חס ושלום.

וזה כדעת רבי שמעון בר יוחאי.

ומה מובטח לו?

שמלאכתו תיעשה על ידי אחרים.

והנה הפסוק ואספת דגניך.

הוא יוצא מהפסוק

והיה אם שמוע תשמעו.

כל הפרשה הזאת מדברת בלשון רבים.

הפסוק באספת נאמר בלשון יחיד.

מה קרה שינה?

לכן נאמר עליו אין עושה רצונו של מקום

כשמפנה עצמו אפילו מעט

לעסק הפרנסה.

זה נקרא שהוא לא עושה רצונו של מקום.

אז שמה כתוב,

בכל אופן הפסוקים מדברים ממי שעושה רצונו והיה אם שמוע תשמעו וכולי. אז התוספות שמה אומרים

שזה עושה רצונו אבל לא עושה רצונו של הקדוש ברוך הוא כל כך.

רבי שמעון ברוך הוא אומר זה לא עושה בכלל.

אחרי שלמדנו את ההקדמה הזאת

נבוא לבאר מה היה הסיפור עם הכרובים.

ידוע שהכרובים אחד מהם רומז על הקדוש ברוך הוא

והשני רומז על עם ישראל סגולתו.

אז כביכול

הקדוש ברוך הוא כלפי ישראל.

או שפנים איש אל אחיו

או מצודדים

או שהפנים אל הבית, כאילו ברוגז אמרנו.

עכשיו, כפי שיעור ההתקרבות והדבקות של עם ישראל אל הקדוש ברוך הוא

או להפך ככה כרובים היו משתנים.

שתבינו, מדובר ביציקה.

זה היה משתנה

לפי המצב שבינינו לקדוש ברוך הוא.

וזה היה ניכר הכל בעמידת הכרובים בדרך נס ופלא.

אם פניהם ישר יחזו אליו יתברך,

אם רואים שהכרוב של ישראל כנגד הכרוב שכנגד השם,

גם הכרובים עמדו אז פניהם איש של אחיו.

אבל אם ישראל הפכו את פניהם מעט ומצדדים הצדודי,

כך היה ניכר העניין תכף בכרובים.

ואם חס ושלום ישראל הפנו עורף,

גם הכרובים כרגע הפנו והפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי,

חס ושלום.

כמו שכתוב במסכת יומן נ״ד,

שהיו מגלילים את הפרוכת לעולי רגלים,

ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם, ראו,

חיבתכם לפני הקדוש ברוך הוא.

עם ישראל היום זוכים לראות איך

החיבה של הקדוש ברוך הוא כלפינו, מאיפה הם הכרובים שהיו מראים להם.

ובזוהר הקדוש בפרשת תרומה,

קנב ב, כתוב,

מתי אנחנו היינו באהבה עם הקדוש ברוך הוא?

בשעה שהקרובים היו מסתכלים

פנים אל פנים.

כיוון שמסתכלים פנים בפנים אז כל הצדדים מתוקנים.

איך שהיו מסדרים ישראל את כל המעשים שלהם לגבי הקדוש ברוך הוא,

כך הקרובים היו מתקיימים והכל היה מסודר.

לכן כתוב באחרי מות

דף

ד נט

בשעתה דאהבה אחת באחת משגיחין, אנפין באנפין,

כשהיו מסתכלים אחד כלפי השני,

מה טוב ומה נעים שבטחים גם יחד.

ואם היה חס ושלום הזכר

מחזיר את פניו מן הנקבה, שהזכר כנגד הקדוש ברוך הוא ונקבה כנגד ישראל,

וואי לעלמא, אוי ואבוי לעולם,

שהיה אחרון אף בשמיים.

ומביא עוד מקורות מהזוהר להראות איך היו מתנהגים הקרובים לפי מעשיהם של ישראל.

עכשיו,

נחזור לקושיות שהיו לנו בהתחלה.

דור המדבר שזכו להיות מאוכלי לחם גבוה את המן,

דבר יום ביומו,

השמלה שלהם לא בלטה מעליהם ארבעים שנה,

ולא היו צריכים לשום עסק של פרנסה בעולם כלל.

רואים שאם השם רוצה הוא יכול לפרנס את כל העם אפילו אם לחם מן השמיים בלי שום עבודה כלל וכלל.

אם עושים את רצונו יתברך, אין לו בעיה.

אז לדברי הכל ודאי שעם ישראל נקראים עושים רצונו של מקום.

אם הם מסתכלים כלפי מעלה ביושר גמור ומשעבדים את ליבם לתורה ולעבודת השם,

ביראת שמים תמיד עליהם יומם ולילה,

בדברי התורה לא משים מפיהם

דברים ככתבן ממש בלי לנטות אל הצד כלל אפילו שעה כלל העסק פרנסה.

אז ודאי שהקרובים פניהם איש אל אחים.

כמו שאמרו חכמים, לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

לכן העמידו אז את הקרובים

כפי שעושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחים ממש,

להראות כי ישר יחזו פניהם או יתברך פנים בפנים

עם עם קדושו.

אז לכן הקרובים הראשונים עשו אותם איש אל אחים כי לא היה שום מלאכה, שום פרנסה.

כולם היו במדבר מתפרנסים ממן מן השמיים.

בהירה של מרים, ענני כבוד, אין מה לעבוד, רק לומדים תורה מפיו של משה ואהרון והזקנים

ודאי שהם עשו רצונו יתברך והפנים של הקרובים הן של אחיו

אבל בימי שלמה המלך

שהיו כלל המון ישראל צריכים ומוכרחים לנטות מעט

אל הצד לעסק הפרנסה

על כל פנים כדי חיי נפש לחיות את נפשם

שזה עיקר אמיתת רצונו יתברך לדעתו של רבי ישמעאל

שהוא סובר שלרבים טוב יותר לעבוד כך דהיינו לשלב תורה עם עבודה

כמו שכתוב באבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

וכל תורה שנעימה מלאכה וכל אלה דברים של אבוד

מילי חסידות הם אז לדעת רבי ישמעאל כך רצונו יתברך

שהתנהג ההמון

רק שגם בעת העסק בפרנסה

יהיה הלב נוהג בחוכמה בהרהור דברי תורה

אז אם אתה לא יודע מה להרהר

תשים אוזניות

ותשמע דיסקים

תשמע דברי תורה

תערער במה שלמדת אתמול ושלשום

תערער בפרשת השבוע

זה לשיטת רבי ישמעאל

אז לכן העמידו בתחילת הקרובים לפי מה שיהיו עושים רצונו של מקום

לשיטת רבי ישמעאל מצודדים קצת

קצת מסתכלים לכיוון הקדוש ברוך הוא וקצת החוצה

זאת אומרת גם לומדים וגם עובדים

לכן העמידו את הקרובים בצורה זאת

ועם כל זה היו מעורים משל אחיו בפנים של חיבה

להראות חיבתו של הקדוש ברוך הוא אצלנו שזה עיקר רצונו

זה לפי הסברה של רבי ישמעאל

אבל מי שאומר שגם בקרובים של שלמה העמידו אותם תחילה לפי מה שיהיו עושים רצונו של מקום

פנים אי של רעהו זה לפי שיטת

רבי שמעון בר יוחאי

טוב אבל עדיין אנחנו צריכים לשאול עוד שאלה אחת לסיום

למה הצליחו להעמיד את שני הכרובים מצודדים לצדדים

לא פנים אל פנים

הלא הכרוב האחד הוא רומז על הקדוש ברוך הוא

והקדוש ברוך הוא תמיד רוצה להסתכל על עם ישראל פנים אל פנים

למה גם אותו צידדו

אלא ההתחברות של הקדוש ברוך הוא כביכול לעולמות

ולכוחות כולם

בכל הסדרים וההתקשרות של כל העולמות

וגם כל הסדרים של ההנהגה של הקדוש ברוך הוא איתנו

זה הכל כפי ההתעוררות שלנו מלמטה בתנועה שלנו שמגיעה למעלה מהמעשים שלנו

הקדוש ברוך הוא מתנהג עם כל העולמות

ומשפיע שפע על העולם לפי ההנהגה שלנו

אנחנו קובעים איך הקדוש ברוך הוא ינהיג את עולמו בחסד או ברחמים

או חלילה ההפך

לפי מעשינו

תנו עוז לאלוהים

או צור ילדך תשי

או שאנחנו נותנים עוז ותעצומות כלפי מעלה שהשם ישפיע על שפע למטה

או שחס ושלום מתישים את כוחו

לא נותנים לו להוריד שפע בגלל מעשינו הלא טובים

אז כפי השיעור משתלשל ונמשך גם אלינו למטה

פנים סוחקות ומוסברות

ולכן גם הכרוב שרומז על השם יתברך

היו צריכים להעמיד אותו מצודד מעט

כפי השיעור של הצידוד של הכרוב שרומז עלינו

למה?

היות והנהגת השם היא בהתאם למעשינו

אז אם החליטו שהנהגה הנכונה זה כמו רבי ישמעאל להמון

תורה וקצת מלאכה

אז צריך לצודד כי זה לא לגמרי עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא לפי שיטת

רבי שמעון בר יוחאי

אז אם מצודדים את הכרוב שלנו צריכים גם לצודד את הכרוב של השם

כי איך הוא מתנהג איתנו? לפי שאנחנו

אם אנחנו מתבטלים ממלאכה לגמרי

אז פנים אל פנים

אם אנחנו מצודדים

אז גם הוא צריך להיות מצודד

לכן בעת קריעת ים סוף

אמר הקדוש ברוך הוא למשה

מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל ויסעו

הדברים תלויים בהם

אם הם יהיו בתוקף האמונה והביטחון

ויסעו הלוך ונסעו על הים

סמוך יהיה ליבם לא יירא מעוצם ביטחונם ודי ייקרא להם

אז הם יגרמו על ידי זה התעוררות למעלה

שיעשה להם הנס ויקרא לפניהם הים זה תלוי בהם

אם הם בוטחים בי שאני אקרע את הים אני אקרע את הים אם הם לא בוטחים אני לא קורע את הים

אם תפתח בי ולא תעבוד אני אתן לך את כל הכסף עד הבית אם לא תפתח בי ותצא לזה אני צודד כמוך

השם צילך על יד ימיניך כמו הצל

אתה מתכופף הצל מתכופף אתה זוקף הצל זוקף איך שתתנהג איתי ככה אני אתנהג איתך

תאמין בי עד הסוף, אני אפרנס אותך.

אשלך על השם יהבך והוא יכלכלך.

תאמין קצת, קבל בטן.

איך שאתה מתנהג, תדע לך, אתה קובע.

ולא רק לעצמך, גם אתה משפיע על העולם כולו.

זה גם מה שכתוב.

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי.

בסוסי פרעה,

היה ההפך מהמנהג של העולם.

העולם,

בדרך כלל רוכב מנהיג את הסוס,

יושב עליו ומנהיג את הסוס לאן שהוא רוצה,

מושך במושכות

לאן שהוא רוצה.

אבל אצל פרעה בחילו הסוס הנהיג את הרוכב,

כי השם גזר שהסוסים יכניסו אותם לים

ושם הם יטבעו.

ואם לא הסוס היה מנהיג

והרוכב היה מנהיג,

היו לכאורה יכולים להסתובב ולברוח.

אבל הסוס הנהיג אותם שם.

כן דמיתיך רעייתי.

אני המשלתי אותך רעייתי, עם ישראל.

כביכול את מנהיגה אותי על ידי מעשייך.

הרי אני הרוכב

ואתם הסוס.

אבל אני המשלתי אתכם כמו הסוס של פרעה, שהסוס הנהיג את הרוכב.

ואני נתתי לכם אפשרות כביכול להנהיג אותי.

אתם משפיעים עליי מה לעשות בעולם, להתייחס אליו, טוב או לא טוב.

אתם הגורמים.

אתם המשפיעים.

על ידי מעשייך.

עניין ההתחברות שלי כביכול לעולמות

הוא לפי ההתעוררות של מעשייך לאן נוטים.

על זה הכתוב אומר, רוכב שמיים בעזריך.

הקדוש ברוך הוא רוכב שמיים.

ואיך הוא רוכב שמיים?

בעזריך.

תנו עוז לאלוהים.

אתם גורמים איך השם מתנהג.

וזה מה שרמזו לנו חכמים.

העבודה צורך גבוה.

העבודה שלנו שאנחנו עובדים כביכול היא צורך גבוה,

והיא גורמת איך הגבוה הקדוש ברוך הוא ינהיג את עולמו בהתאם למעשינו.

לפי מה שלמדנו עד עכשיו רבותיי, למדנו יסוד אחד גדול.

אל נבוא בטענות לקדוש ברוך הוא למה גרע חלקנו מאחרים.

למה לא טוב לי? למה חסר לי? למה אין לי? למה יש לו? למה? למה? למה? בלי למה? למה?

איך שאתה מתנהג עם הקדוש ברוך הוא, ככה הוא מתנהג איתך.

אם עושים רצונו יתברך בכל מה שהוא מבקש,

כל ההבטחות בתורה,

כל הברכות בתורה,

כל הישועות, כל הניסים,

הכל יחול עליך.

תמעיט,

תמעט,

תחסיר,

תחסר,

תחפף,

תכופף.

אתה מחליט.

הכלים ביד שלך.

כמו שאדם יושב באוטו, ברכב, במכונית,

הוא לא יכול לבוא בתלונה למכונית.

לאן שסובבת את ההגה, זו התוצאה שתקבל.

אם אתה נוהג כמו שצריך,

לכאורה הכל צריך להיות בסדר.

אם אתה לא נוהג כמו שצריך,

התוצאות בהתאם.

אז זאת אומרת,

אפילו אם אדם לא יעבוד כלל וכלל ויחליט שהוא הולך ללמוד תורה ללא הפוגה,

כמובן הוא יאכל וישתה וישן, מה שצריך,

אבל הוא יעסוק בתורה, הוא אומר, אני עובד אלוקים.

לא מעניין אותי הבלי העולם הזה מעוניין לעבוד את האלוקים. כמה אני חי?

שבעים, שמונים, תשעים,

יוצא.

אני לא אקח איתי לא נכסים ולא רכוש ולא קשקושים,

אני אצא רק עם תורה ומצוות.

זה מה שאני אקבל עליו,

שכר או עונש.

אם היה לי, לא היה לי, אכלתי יותר, ישנתי פחות.

מישהו מכם זוכר כמה הוא ישן בשנה האחרונה?

יש לו חשבון על זה? הוא מצטער על שעות שהוא לא ישן?

עכשיו אתה ער?

אתה מחזיק?

מה אכפת לנו כמה ישנת?

ואם אתה עייף עכשיו,

ואם ישנת הרבה השנה, זה עוזר לך עכשיו?

לא עוזר.

אכלת הרבה או אכלת פחות, זה מעניין עכשיו?

עכשיו אתה רעב או שבע? מה זה משנה מה היה?

נשאר לך מזה משהו?

אחרי שאתה גומר לאכול, כמה דקות אחרי זה אתה נכנס להוציא את הכל, נכון?

עם ריח גם.

נו, אז מה עשית?

מה נשאר לך מכל מה שאתה עושה?

גורנישט מיט גורנישט.

יש רק דבר אחד שנשאר לך, זה דברים רוחניים שאתה עושה.

לומד תורה, שומע תורה, מדבר תורה, חושב תורה,

עושה מצוות, עושה חסדים.

זה נשאר לנצח, זה אי אפשר לקחת ממך, אי אפשר לגזול.

אפילו אם תשכח מזה, יזכירו לך.

אתה לא זוכר את כל מה שלמדת.

אתה גם לא זוכר מה עשית חסדים.

אבל הקדוש ברוך הוא זוכר כל הנשכחות.

אל תדאג,

הוא יזכיר לך כל הטובות שעשית, אבל הוא גם זוכר

את כל הנשכחות,

מה שאתה חושב שלא עשית.

גם הדברים הלא טובים הוא זוכר.

ואז הוא יגיד לך, פה יכולת ללמוד, אמרת, לא, לא, אני עייף.

פה יכולת לזה, אמרת, לא, לא, אני לא יכול.

פה זה זה, אמרת, אני חייב ללכת לשם.

פה אמרו לך, בוא תלמד, אמרת, דה, דה, דה.

כל פעם חרטטת משהו אחר, את כל זה הוא יזכיר לך.

הכל.

אז מהיום למדנו, אין טענה,

גם אם אתה רוצה לעבוד.

רבי ישמעאל אומר לך, אבל הנהג בהן מנהג דרך ארץ.

בתוך העבודה אתה צריך להרהר בדברי תורה.

אתה לא עוזב את התורה.

אתה עם התורה תמיד, שיהיה לך חיבור עם הקדוש ברוך הוא תמיד.

זה אם אתה כבר עובד. וכמה? כדי חייב.

לא העיקר שיהיה ויש, יש, יש, יש, יהיה.

עושר שמור לבעליו,

לרעתו.

אלא מה, אדם צריך לזכור שגם אם הוא מוכרח ומאולץ לכאורה, בגלל שדרגת הביטחון שלו היא חלשה,

הנהג בהן דרך ארץ.

לרבי שמעון בר יוחאי,

חבל על הזמן.

רגע אחד אל תשקיע בשו פלאחה.

הקדוש ברוך הוא זן את הג'וקים,

את הנמלים,

את הג'ירפות, את הנמרים, את כל הבוזן. אותך הוא לא יזון?

אתה שנבראת בצלם אלוקים?

אתה שנקרא הבן שלו? אתה שנקרא עם סגולה?

אתה שהוא קורא לך ממלכת כהנים? לך הוא לא ייתן לאכול?

אם אתה עושה את רצונו, למה שלא ייתן לך לאכול? מה הג'וק עשה בשבילו?

והוא נותן לו. מה עשתה?

והוא נותן לה.

למה לך לא ייתן?

מה, אתה מרגיש פחות מג'וק?

אלא מה, מסכן האדם,

אין לו ביטחון.

הוא סומך על הקדוש ברוך הוא בכל הדברים.

רק בפרנסה לא.

בבריאות הוא סומך עליו. שהוא יראה הוא סומך עליו. שהוא ישמע הוא סומך עליו. שהוא ידבר הוא סומך עליו.

שהלב יעמוד הוא סומך עליו. על הכל הוא סומך עליו.

אבל אוכל?

לא סומך עליו.

אם אני לא אביא את האוכל בעצמי, מה פתאום? איך יהיה לי?

תסתכל סביבך, כל העולם השם זן אותו, מפרנס את הכל.

אתה בעצמך בברכת המזון, אחרי שאכלת אמרת.

הזן את העולם כולו, כולו,

את כל העולם כולו,

בטובו, בחן, בחסד,

ברווח וברחמים רבים,

נותן לחם לכל בשר.

אתה אומר כל יום כמה פעמים,

אתה לא מפסיק לאכול,

תשמע מה אתה אומר.

אבל מה לעשות?

יצר הרע רוכב על הבן אדם ואומר לו, תעבוד,

תעבוד, תעבוד, תעבוד, תעבוד, תעבוד. אם לא תעבוד, לא יהיה כלום, לא יהיה כלום, תעבוד.

סיפרתי פעם מעשה שראיתי בספר, אני אספר אותו עוד פעם, מדהים,

מדהים הספר הזה, מדהים, סיפור, סיפור.

היה אדם רעב, שלושה ימים לא אכל, הולך ברחוב, ביפו.

פוגש איזה אדם, ואתה עושה לי טובה, אולי אתה יודע איפה אני יכול למצוא אוכל, אין לי כסף,

אין לי כלום, אני הולך לתמות את תאי, אני הולך למות, אני הולך למות.

אמר לו, אתה בדיוק נמצא ברחוב המתאים,

אתה הולך כאן ישר במספר 18,

שם נותנים אכילה ושתייה חינם,

הכל בחינם.

אמר לו, טוב, הלך, אבל מרוב טשטוש הוא לא אכל הרבה זמן,

נכנס ב-16,

דפק,

פתח את הדלת אדם רשע,

שהבין לפי המראה שלו שהוא מחפש את התמחוי,

איפה שנותנים אוכל בחינם.

אמר לו, אתה רוצה לאכול בחינם, נכון?

אמר לו, כן, אני רעב, שלושה ימים לא אכלתי. אמר לו, תשמע,

אני אתן לך לאכול בחינם, לשתות בחינם.

אבל אי אפשר לאכול לשתות בחינם בלי השתדלות.

צריך לעשות גם קצת השתדלות.

אמר לו, טוב, בסדר, אם אני אעשה השתדלות, תתן לי לאכול בחינם ולשתות בחינם. אמר לו, בטח, אני אתן לך.

הוא אומר לו, מה ההשתדלות שאני צריך לעשות? אמר לו, תעלה לגג שם,

תנקה לי את כל הגג. אחר כך תראה, תעשה פה ספונג'ה, אחר כך יש כלים בקיאור, תעשה, יש כביסה באמבטיה,

תגמול את זה. בגינה, תראה את הגדר, תעדר את הזה,

תעשה ככה, ככה. כשתגמור את הכל, תבוא אליי, ניתן לך הכל בחינם.

ההוא מסכן, השתעבד יום שלם, גמר את כל העבודה, הוא כבר הולך למות לגמרי.

אין לו צבע, כבר בפנים.

אמר לו, מה עם האוכל חינם? מה עם השטיח חינם? אמר לו, במספר 18. תלך למספר 18, תפק בדלת, נורא בחינם.

מה יצא?

שהוא עבד אצל 16,

ואוכל ב-18.

אם היה מגיע ל-18 ישר, לא היה צריך לעבוד בכלל.

רק הוא התבלבל, טער.

והרשע הזה ניצל את זה, הבין שהוא תמל,

הוא רעב, הוא, אין לו ביטחון.

אז הוא אמר לו, בוא תעשה השתדלות. מה, אפשר לחיות בלי השתדלות? מה, אני אשב סתם בבית

ויבוא לי האוכל?

צריך לעשות השתדלות.

אז הוא עשה, אבל מי בסוף שילם לו?

מי יאכיל אותו בסוף?

ככה יצר הרע אומר לבן אדם, מה אתה מאמין לו?

מה אתה מאמין לו? שאפשר בלי לעבוד לאכול?

מה אתה מאמין לו?

חייבים השתדלות.

מי אומר את זה? יצר הרע.

נותן לך לעבוד יום ועוד יום ועוד יום, בסוף מי מאכיל אותך? מספר 18, הקדוש ברוך הוא.

אז אתה עובד בחינם.

זה הפטנט של יצר הרע, עובד על האנשים.

אבל כמובן שמההרצאה הזאת הם לא תצאו ישר הביתה ותתחילו ללמוד, זה אני יודע.

כי רבי ישמעאל אומר שהרבה עשו כרבי ישמעאל

ועלתה בידם, אבל הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם.

מעטים כן עלתה, אלה העקשנים המאמינים,

אלה עלתה בידם.

אבל צריך אורך רוח ואמונה גדולה.

לא לכולם יש.

מה לעשות?

מי שלא למד שער הביטחון של רבנו בחייה,

אין לו כלים

שיהיה לו ביטחון כזה. צריך ללמוד בשביל זה, בשביל שיהיה לבן אדם את היכולת

להאמין בביטחון גמור.

היה אחד ששאל את אחד החכמים, אמר לו, תגיד לי, כבוד הרב, איך יכול להיות אם אני אסגור את עצמי בחדר ואנעלתה במנעול

ולא אפתח את הדלת,

איך ייכנס אליי אוכל לחדר אם אני לא פותח את הדלת? איך הקדוש ברוך הוא ייתן לי לאכול בחדר סגור שאני סגרתי את החדר לגמרי?

אמר לו, בלי שום בעיה.

כמו שמלאך המוות ייכנס אליך בחדר סגור,

ככה מלאך של פרנסה יכול להיכנס לחדר סגור.

מי ששולח את זה, שולח גם את זה.

כי מלאך ויצב ולך לשמורך בכל דרכיך.

חסר לקדוש ברוך הוא פתרונות.

יוצאים מיליונים למדבר.

נו, שאלה ראשונה, מה הייתה צריכה להיות?

איפה אוכלים?

מאיפה אוכל?

מיליונים עם ילדים קטנים?

נו, מהמקום הבלתי צפוי.

אם היו עושים שם לוטו, אומרים, תגידו, תנח...

חשבו מאיפה יהיה אוכל?

אחד היה אומר שלחם ירד מהשמיים.

ומאיפה אכיל אותם? מהשמיים.

להראות שאין מניעה לקדוש ברוך הוא מהמקום הבלתי צפוי שהוא ייתן לך לאכול.

לא רק לאכול,

יכול לעשיר אותך,

יכול להפוך אותך לאדם הכי מאושר בעולם.

בלתי צפוי.

אל תצפה ואל תכנן ואל תשקול ואל תחשוב ואל בינתך

אל תישען.

כשהוא מחליט שאתה תאכל, תאכל.

ואם הוא מחליט שלא תאכל,

אז אתה יכול להיות רוטשילד

עשיר גדול, בנקים בכל העולם, כסף למכביר,

ואתה נכנס לכספת הגדולה והדלת נטרקת

ואתה מת ברעב ליד הכסף.

זה היה סופו של רוטשילד.

הוא נכנס לכספת והיא נסגרה.

העשיר הגדול בעולם מת מרעב ליד הכסף

ולא יכול לאכול, אין מה לאכול, שטרות לא אוכלים,

מטבעות כל שכן.

אז זאת אומרת, אם השם גוזר שאתה תחיה,

שבעים, שמונים, תשעים, מאה,

ודאי שהוא ייתן לך לאכול, אז איך תחיה עד אז?

אם הוא גוזר שלא תחיה.

אז מה אתה חושב, אם המקרר שלך מלא,

אז אתה תחיה.

אם יהיה לך הרבה כסף תחיה.

שום דבר לא מונע ממנו ליטול נשמה.

לכן,

בני ישראל היקרים,

החיים שלכם תלויים בידכם.

תרצו, תאמינו, תרוויחו.

ויותר ממה שתשתדלו בעצמכם.

כי מי שסומך על הקדוש ברוך הוא, יש לו לתת הרבה יותר ממה שאתה חושב.

אבל אם אתה סוגר עם בן אדם על ששת אלפים שקל חודשית,

ואתה מבסוט, אומר לאשתך, סגרתי עסקה טובה,

אז השם אומר, תישאר עם מה שאתה מבסוט.

רק דע שאני התכוונתי לתת לך שמונה עשרה.

אבל טוב, אם אתה ותרן כזה גדול,

אז תסתדר עם ששת אלפים.

כן?

אברהם רצה לעפרון לתת

אלף שקלים.

עפרון התמם, נקף את הסכום, אמר, ארבע מאות שקל כסף.

ביני ובינך מה הוא? אמר, לא ככה, ארבע מאות.

הוא התכוון לתת לו אלף,

אבל אדם כבר חשב שעשה עסקה טובה.

בורא עולם רוצה לתת לנו נחלה בלי מצרים, בלי גבולות.

יש לו עולם ומלואו לתת.

אבל האדם מצומצם, אדם מצומצם.

אם הבן אדם היה לו שכל מאמין במי שיש לו את הכוח,

במי שיש לו את היכולת,

במי שיש לו את הרצון להיטיב,

אם היה מאמין בו,

היה לו הכול.

אבל הוא לא מאמין בשם.

במי כן? בבן אדם שהבטיח לו.

הוא אומר, הוא הבטיח לי.

אין, מילה שלו זה מילה.

הוא הבטיח לי.

כמה כאלה הבטיחו לכם ולא קיימו?

והקדוש ברוך הוא שהבטיח בתורה, וזה כתוב.

והוא אומר, אפילו במעשר ובחנון אינה בזאת,

לא מאמינים לו.

מי יותר טוב, זה שהבטיח לך החבר השכן,

או הקדוש ברוך הוא?

השכן.

השם אומר, אם תשמע לי,

תעלה למכונית שלי,

אני אעביר אותך ישר לגן עדן.

בן אדם לא מאמין לקדוש ברוך הוא,

לא עולה על המכונית שלו.

אומר, תעלה על המכונית, תסע לפי השולחן ערוך.

סע לפי ההוראות שאני נותן, אתה תגיע לגן עדן בעולם הזה ולעולם הבא.

סע.

לא מאמין לו.

מגיע למנהט,

רוצה להגיע לכתובת.

טקסי צהוב.

יושב שם הכושי.

אומר לו, תן לי את הכתובת.

כמה זמן נסיעה? הוא אומר לו, שעה וחצי.

אומר לו, טוב, אני אשן בינתיים, תעיר אותי כשנגיע.

סומך עליו!

שייקח אותו לכתובת.

על גוי,

כושי,

שיכול לקחת אותו להרלם, יאכלו אותו שם חי,

סומך עליו.

על הקדוש ברוך הוא לא סומך.

שמעתם? נהג מונית,

עדיף לו מהקדוש ברוך הוא.

הוא יכול גם לישון בשקט.

סומך שהוא יעיר אותו.

אתם יודעים שם בארצות הברית יש כאלה שתיארתי?

שאם יש לך טבעת

הוא עם גרזן מוריד לך את היד ולוקח בשביל הטבעת.

והוא סומך עליו.

נו, מה תגידו לקדוש ברוך הוא שיגיד? יגיד לך למה עבדת כל כך הרבה שעות?

מה תגידו, לא סמכתי עליך?

איך אני יכול לסמוך עליך?

מה תגידו?

למה עבדת כל כך הרבה שעות? מה תגידו?

היה שוק?

מה זה היה שוק?

אז מה אם היה שוק?

אם יש שוק זה בשביל שיביאו לך את הירקות הביתה, לא שתלך לקחת אפילו.

תלמידי חכמים שבטחו בקדוש ברוך הוא במאה אחוז.

תלמידי חכמים שסמכו על הקדוש ברוך הוא במאה אחוז,

ירדו פעם לשוק?

אבא של הרב עובדיה יוסף,

זכר צדיק לברכה, היה ירקן

חנווני

רצה שהבן שלו יהיה גם כן עובד כמוהו

הבן לא שמע לאביו

והחליט שהוא רק לומד תורה

למי היה יותר?

לאבא הירקן

או לבן?

הוא ירד פעם לקנות ירקות?

הביאו לו את הכול והכל ערוך והכל מוכן

והכל טיפ-טופ

עד לפה

הכל הביאו לו, לא עשה שום דבר בשביל זה

למה? כי הוא בחר בתורה,

הוא בחר להתחבר לקדוש ברוך הוא ושום דבר מהעולם הזה

הפקיר את כל העולם

לא מעניין אותי עולם, תורה

הרב קנייבסקי יודע מה זה שטרות?

תראה לו את השטרות, הוא לא יודע לזהות אותן אפילו

מה לו ולזה בכלל?

יושב בגן עדן ולומד תורה וכל העולם באים אצלו

כל העולם באים אצלו

והוא לא טורח כלום,

שום דבר הוא לא טורח,

הוא טורח רק במה שהשם ביקש

עושה רצונו והקדוש ברוך הוא עושה מלאכתו על ידי האחרים

נותן לו פרנסתו נותן לו הכל הכל הכל הכל ככה כל חכמי ישראל הצדיקים המאמינים הגדולים

לא עושים שום דבר והפוך כל העולם זקוק להם

רואים וחוש שככה הם הדברים

רבי שמעון בר יוחאי שאמר את זה

שהאדם אסור לו להפסיק מן התורה

כשהוא ברח מהרומאים שרדפו אחריו להרוג אותו

לאן הוא ברח? למערה

כמה זמן אפשר להיות במערה בלי אוכל?

שלושה ימים? שבוע?

שבועיים? כמה אפשר?

אם אתה לא הולך עם רכבת של אוכל

איך תחיה?

13 שנה

בלי אוכל

מה עשה הקדוש ברוך הוא? עשה לו נס

מה נתן לו בפנים?

מעיין מים ועץ חרובים

לא מנגו, לא שסק,

לא אבוקדו,

חרובים,

גרט גרט

רק רעש כל היום

אין בזה בשר, אין לחלוכית, אין רטיבות, אין כלום

זה כמו חרבות לגוף

ועם זה הוא חי 13 שנה

ולא עוד

מים אין קינלי, אין ספרייט, אין שום דבר, אין פטל,

כלום, מים,

אין בגדים, אין בגדים

כל השבוע הוא והבן שלו שלקח אותו איתו בשביל ללמוד תורה

בתוך האדמה עד הצוואר

כי אין בגדים

ולומדים תורה רק הראש בחוץ.

בשבת יוצאים ולובשים את הבגדים שברחו איתם

לכבוד שבת.

מוצא שבת בחזרה לבור.

ככה 13 שנה.

ושמה נתגלה לו אליהו הנביא ושמה לימד אותו את כל הסוד ואת הזוהר הקדוש והכל.

וככה זכינו לזוהר הקדוש ולסודות התורה שנתגלו על ידי רבי שמעון.

אז השם היה יכול לתת לו בלי סוף אוכל.

לא.

להראות

שאפשר בעולם הזה לחיות אפילו רק עם מים מחרובים.

ואדרבה,

אם היה נותן לו מנגו,

לא היינו זוכים לכל התורה שלו.

בגלל שהוא לא היה מחובר בכלל לחומר,

למינימום שבמינימום יצאה התורה הכי טהורה שיכולה להיות.

כי כמה שאתה מחובר יותר לחומר זה על חשבון הרוח.

אז לכן לא מבקשים מאיתנו את המדרגה שרבי שמעון בר יוחאי כמו שהוא חי.

אבל להאמין במה שהוא אמר.

לשאוף להגיע לזה.

למעט כמה שיותר בעסק.

ואם כבר עוסקים אז לעסוק בתורה וכו',

זה ודאי שכל אחד מחויב ויכול.

ואז ממילא הקדוש ברוך הוא ירעיף עליו יותר ויותר.

היה פעם בן אדם אחד

שאמר לי שהוא לא יכול,

אני לא רוצה להגיד את המקצוע שלו בשביל לא לזהות אותו, אבל המקצוע שלו מחייב שהוא יעשה את מה שהוא עושה.

אמרתי לו, מה זה הטיפשות הזאת? יש לך פרנסה למכביר.

תלמד מישהו,

בן שלך, עוד בן או מישהו, תלמד אותו.

אתה תשב, תלמד, והם יעשו את העבודה.

מי אמר שאתה חייב לעשות בעצמך?

מה, אתה חייב להיות ירקן?

שים פה אל, שהוא ימכור.

אתה פוחד שיגנוב? שים מצלמה.

אתה יודע כמה אתה הבאת לו כאילווט?

תספור כמה צריך להחזיר, אם לא שייתן את ההפרש.

למה צריך, איך קוראים לו שהבן אדם ישב? כי הוא אוהב לראות את הכסף ביד,

ליד הקופה, לשמוע את השילינגים.

גרינג, גרינג, גרינג, גרינג, גרינג, גרינג, גרינג, גרינג, גרינג.

הבן אדם שמע לי.

הוא לא רק למד, הוא פתח כולל

שהוא מפרנס את האברכים.

שמעתם?

למה פרנסה בהשם?

מי אמר שאתה צריך לעבוד אתה בעצמך?

ואם תעבוד שעה או שעתיים, אתה יושב שצריך שמונה?

מה, הקדוש ברוך הוא מתפעל ממה שאתה עובד שמונה שעות?

אם הוא קצב לך ביום פלוני איקס כסף, יגיע אליך מאותו עניין.

יש להגמונין, מסתובב כל היום, דורי דורי החממה,

בקושי מוצא מישהו שיעלה.

ויש אחד רק יצא, נסיעה קריית גת, הלוך חזור, עשה יומית.

מי עושה את כל זה? אתה?

אתה הזמנת את ההוא שיזמין אותך? לא.

הקדוש ברוך הוא קצב בשמיים,

ביום א' תרוויח כך, ביום ב' תרוויח כך, ביום ג' תרוויח כך.

וזהו, בשעה, בחצי שעה, בשמונה שעות, בשתיים עשרה שעות.

מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, אבל אני מצידי אתן לך.

לא תעבוד, גם תקבל באותו יום.

אותו דבר תקבל.

מה שמגיע לך, תקבל.

אנשים שוכבים בבתי חולים חצי שנה ושנה.

לא רק שאין הכנסה, יש הוצאות.

איך הם חיים, הם והמשפחה?

איך זה?

הקדוש ברוך הוא, כשמחליט שמישהו יחיה, אז הוא יחיה.

ואם הוא החליט שיהיה לו כך, יהיה לו כך.

וכל מי שהרוויח אז נשאר עם הרווח?

דנקנר, היה לו בעיה, לא לקחו לו.

בחצי היום לקחו לו.

אדוני, עד כאן.

עד כאן היית עשיר,

מכאן עכשיו תהיה שנורר.

יש כאלה, לקחו אותם בכלל.

הוא, עוד השאירו אותו.

אז את אומרת, אין הבטחה אם יש לך כסף. בשביל מה אתה טורח על דבר שבלאו הכי מגיע לך? אתם יודעים, עד כדי כך.

אומר רבנו בחייה שהגנב הוא טיפש. למה הוא טיפש?

הוא גונב מכיס ימין לכיס שמאל.

המזונות קצובים לו, גם אם הוא לא גנב.

אבל במקום לקבל את הכסף למטה, הוא עולה לקומה שלישית, מסתכן בלילה בשביל לקבל את מה שמגיע לו למטה. בשביל מה טיפסת עד למעלה?

וגם קיבלת תואר גנב.

ומה גנבת? את מה שמגיע לך.

זה הטיפשות של אנשים, כי הם לא מאמינים.

בכל הם מאמינים בשם.

משתבח שמו לעד, ברוך השם, בעזרת השם, בסייעתא דשמיא.

הולכים רבנים, הולכים צדיקים, הולכים הכל.

רק בפרנסה אומרים לקבל את ה' תעשה טובה, אל תתערב, זה בסדר, אני יודע מה לעשות.

העסק עובד, בלי עין הרעה, צפו צפו לא להפריע.

זה פדיחה של הפדיחה, זה אנשים לא קולטים אפילו מה הם עושים לעצמם.

למה אתה צריך לטרוח?

כן.

כמו שהם לא מאמינים.

אז מה?

עין פה במדינה הזו, יש לך הרבה אמיתים.

ארנונה עד מים, מה הם עושים?

עושים הרבה הכנסות. בדיוק הפוך.

מס הכנסה ומעם וארנונה זה כשאתה עומד בחנות.

אבל אם אתה יושב בבית ובא אליך אוכל,

אין מס הכנסה ואין ארנונה ואין מעם.

אבל אתה משלם את הדברים האלה. אתה משלם רק אם אתה מרוויח.

מס, משלמים על ההכנסה.

אבל אם אין הכנסה, לא משלמים מס.

מעם זה מס ערך מוסף על מה שקנית.

אבל אם לא קנית, אתה לא משלם.

לא חסר מיסים במדינה הזו, כבודו יודע.

כל המשפט עד היום. אז אני אומר לך, איך תעשה?

שב בבית,

הרב עובדיה שילם מס הכנסה?

מעולם לא. מעם הוא שילם? מעולם לא. למה?

הביאו לו עוד לבית.

אין, לא משלמים על מה שאוכלים. הביאו לי לבית, לא משלם.

נתנו לך מתנה, לא משלמים מיסים.

מי שרוצה להיות.

אמרתי, מי שרוצה להיות.

עוד פעם.

מי שרוצה.

אדוני, מי שרוצה.

אבל יא אבן עמי.

בוא תקשיב, אתה יודע איך אני נהייתי?

אתה יודע איך אני נהייתי?

כי לא הרגלת את עצמך, תרגיל.

לא הרגלת. תרגיל.

תרגיל.

אבל תקשיב, אני ראיתי רק פסוק אחד שכתוב, ומזה השתניתי לטובה.

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

יש עבד למלך ויש עבד לעבד.

אתה שומע?

מה עדיף? עבד למלך או למלך או לעבד?

למלך.

החלטתי להיות העבד של מלכו של עולם,

ואמרתי לו, ריבונו של עולם,

לא רוצה לעבוד לשום אדם, רק לך.

מעכשיו אני מתחיל.

א', כל הכבוד אתה נכון, אבל לא כולם בנועם עומק כמוני. מה אכפת לך, תעשה כמוני.

תעשה כמוני.

אי אפשר, אני לא יכול.

למה אתה לא יכול?

איך? כי אם אני יושב שעתיים שלוש כמוני, כמו זה יעביר, חלאס. אז אני אגיד לך מה תעשה.

אני אגיד לך מה תעשה.

שעתיים-שלוש תלמד.

אתה לא צריך להגיד לי את זה, אמר רבי ישמעאל.

עוד פעם.

הוא רגל לזה, אנחנו לא. אתה לא שמעת?

תקשיב, תקשיב. אני אשים אותו ארבע שעות, אני אשלם את הדתות. אני אומר לך, הוא דווקא כן יכול.

הוא יכול, כן.

אתה יודע למה?

אתה יודע למה הוא יכול?

מה שאתה רוצה אני אתן לך. אני אגיד לך, בוא תקשיב, אני אגיד לך למה הוא יכול.

כן. נכון שעל הבסטה הוא מפטפט הרבה? כן. נכון? שם הוא ערני, עזאי. בדיוק.

כל הפטפוטים האלה צריכים אותם פה,

שהוא יקשה קושיות ויגיד מה פטפוטים... הוא לא יכול אבל... תקשיב רגע, תקשיב.

כן, כן.

אם חס ושלום בן אדם היה חולה,

ואני הייתי אומר לו, חביבי אתה רוצה להינצל, תלמד ארבע שעות כל יום רצוף,

הוא לומד.

אם לא, הרופאים אמרו לו, אין לך צ'אנס.

מה יעשה עכשיו?

יגיד לי, אני לא יכול?

טוב, זה היפותטי. אני שואל, לא היפותטי, זה כל יום. אפשר להביא בכל מיני... לא, זה כל יום.

כל יום יש לי כאלה, לצערי הרב.

כן. כל יום אנשים שגוססים,

והרופאים אומרים להם שאין סיכוי.

אני שואל אותך שאלה, מה הברירה שיש לו עכשיו?

ברור שאין לו ברירה.

לא, אז איך הוא יוכל ללמוד? הרי הוא יודע שאם הוא לא ילמד, הוא ימות.

אבל אתה מחיים למוות. עכשיו, רגע.

אבל בוא אני אסביר לך. אבל לא כולם עומדים כל היום. הוא לא עומד. אבל הפסוק אומר... כל היום לא עומדים לו על מבצע, אבל זה... נכון, אבל הפסוק אומר...

חיים זה מוות!

הוא חושב שזה ככה. כי הוא חושב, מותר לחשוב. רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום.

איך הפסוק קורא לאדם כזה? כי לא אחפוץ במות המת.

למה?

כי אדם שאין לו חיים.

עם רוחניים הוא מת. מה ההבדל בין בהמה לאדם?

שלאדם יש דעת

והוא משתמש איתה כרצון הבורא.

בהמה גם היא אוכלת, שותה, מסתובבת, נחמת, הילד, חלה כיפאק יותר טוב. בסדר, אנחנו יכולים גם לעבוד וגם ללמוד. או, כמה אתה לומד, כמה, כמה. כמה, כמה, כמה, נו. מה הבעיה? אני אוכל פרי, מברך, אוכל זה. תודה, תודה.

לא, מה הבעיה? הברכה זה נטילת רשות.

אני יכול גם לעבוד וגם... כמה תלמד, כמה. כמה תתחיל? לא תריג, אבל אני יכול. כמה תתחיל עכשיו ללמוד?

מה זה כמה נתחיל? שעה ביום? מספיק. שעה מספיק? כן. אני שואל אותך, אם אני בא אליך הביתה ואומר לך בבונירה עם 24 שוקולדים ואני מבקש ממך שלושה שוקולדים, תיתן לי? כן. אם השם נותן לך 24 שעות ביממה,

אתה לא יכול לתת לו שלוש שעות ממה שהוא נותן?

תן לי עוד שעה. שלוש שעות אני נותן. אמרת שעה.

שעה אני לומד. יש פילה, יש צהריים, יש מחאה, יש ערבית. זה בשבילך! אבל כל היום זה פרוס, זה נשלח שעה קבוע.

שעה ביום, שעה מחאה, שעה ערבית.

שעה ערבית, שעה... אתה כמו חסידים ראשונים שכתוב בגמרא שהם מתפללים שעה. זה כבר לא שעה.

אתה שעה? אני שואל שעה פה איתך כבר.

אתה שעה... הבנתי.

הבנתי, הבנתי.

אנחנו פה איתך, זה כבר ארבע שעות.

כן.

עכשיו אני הבנתי, השעון שלך לא הולך שישים דקות שעה, מאה שמונים דקות שעה. היינו שבע שעות אני השקעתי עם ה... שבע שעות השקעתי עם הרוחניות. כל הכבוד.

עוד בסוף יתברר שאתה לא עובד בכלל, אתה רק מסתובב מבית כנסת לבית כנסת.

כן, לצערי היום כן.

איי איי איי איי.

מכל מקום, תקשיב מתוק,

הסיפורים שלי ושלך ייגמרו היום בעוד חצי שעה נגיד. אבל אתה תגיע יום אחד לקדוש ברוך הוא,

ויגיד לך לפי איזה שעון עשית חשבון.

הוא ישב איתך ויספור לך בדיוק מה עשית. מה תגיד לו על 23 שעות שלא ניצלת? מה תגיד לו?

סליחה, לא שמעת. לא, לא הבנתי. מה? מה אמר כבודו?

לא, לא הבנתי. אם תגיע לקדוש ברוך הוא, יגיד לך, שעה נגיד למדת.

כן.

23 שעות, מה עשית? אמרתי, בירכתי, אני יודע. אמרנו... תודה רבה. עוד פעם בירכת.

זה כמו שאתה אומר, נשמת. חייבים. זה לא עושים טובה.

עכשיו שואל אותך, למדת? אני ביקשתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. אני ביקשתי. כל עם ישראל מברך? מה זה חייבים?

ומי שמאמין מברך.

אני ביקשתי לא ימוש. מי שאוכל מברך, מי שלא אוכל לא חייב לברך.

לא ימוש ספר התורה מפיך. ביקשתי. מה עשית עם זה? עשיתי מה שיכלתי.

אה, אז אני אתן לך גם מה שאני יכול.

חוטו במעלית למטה,

אני אתן לו בדיוק מה שאני יכול.

אבל כבוד הרב, לא כל העם ככה גדול לעם. נכון.

יש פשוטי עם. נכון. אתה לא... החלטת להיות פשוט.

החלטת להיות פשוט.

וזה, זה מה שיתבעו ממך.

למה החלטת להיות פשוט?

אם היה לי נשמה... למה לא החלטת להיות עני?

כמו פשוט, הכי פשוט.

למה אתה עומד להיות עשיר?

תהיה עני, פשוט. אני לא עומד להיות עשיר, אני עומד להתפרנס, זה הכול. זה הכול. אז זאת אומרת שקיבלת מה שיש לך לאוכל, אתה סוגר את הבסטה והולך. כן? כן.

יעני, מתי סגרת פעם אחרי שבאת בשמונה ותשע סגרת?

לא בתשע, אבל באתי בצהריים.

אבל מכרת רק ארבע קילו, כבר יש לך מה לאכול. אני באתי, הייתי בא בשמונה ובארבע, הייתי הולך לבית, יעידו פה אנשים.

זה... חצי יום הייתי עומד, כן. אתה יודע מה זה, עד ארבע? לא, היינו עד תשע שעות עובדים בלילה בסוף.

וואלכ, אתם רוצים ללפלף את כל העולם, אתם. נכון, אני הייתי עומד עד ארבע, חצי יום. שיסגרו בארבע, ייסגרו בארבע. בתוך כדי ארבע. מה אכפת לך שהוא ירוויח יותר ממך?

מה זה, מה אכפת לך?

יש לך מה לאכול?

מה אכפת לך? יש שעות של עבודה, נכון?

מי קבע?

מי קבע ההסתדרות? מי קבע?

מה זה שעות עבודה?

מה זה מי קבע? אין דבר כזה, אתם המצאתם את זה. בשוק, סליחה, כבוד הרב, בשוק, כן. כל עוד, איך כתוב בזה, בענוכה, עד שתכלה רגל מן השוק? כן. ענוכיה? כן.

זה יקרה, עד שתכלה רגל מן השוק. כל עוד יש קונים,

עזובים, זה ככה נהוג בשוק. כל הסווקים, כל הסווקים בעולם, לא פה.

בשביל זה קוראים לאנשים שעובדים בשוק אנשי שוק

אתה צריך להבין דבר אחד

עובדה, עובדה, סליחה, עובדה שהכניסו

רגע, עובדה, עובדה שהגמרא

אז תפתח רק בערב

העובדה, סליחה, העובדה שהגמרא גם הכניסה את השוק לגמרא גם נו ברור, אז אם לא היה שוק מי היה אוכל?

אבל בוא בוא אני אסביר לך נשמה,

הרי בסוף אני רוצה שיהיה לכם טוב, אני לא רוצה שיהיה לכם רע,

אני רוצה שיהיה אוכל לכולם ואני רוצה שגם יהיה לכם כסף,

אבל אומר הקדוש ברוך הוא זה אני עושה, לא אתם!

כן, אבל שוב פעם אנחנו עוזרים לאותן נקודה, אם היה רק לאוכל,

באמת היו כולם עובדים שעתיים ובאים לבית,

המסים מסביב, עוד פעם מסים?

כן, המסים. איך הם ממיסים את ההשוואה הזאת, זה טלפון,

זה דלק לאוטו, זה ביטוחים,

אבל זה כולם,

אבל זה כולם, זה כולם ככה, לא רק אתם. מה, אתה רואה מישהו שלא עובד?

חוץ מאברכים שלומדים בישיבה, עם ישראל שלא עובד? אז מה אני מסביר? אז אני שואל אותך שאלה,

למה תהיה אתה מאלה שעובדים ולא עובדים את השם? אתה יודע, כולם יוצאים ב-06 בבוקר ולא להתעכח בפקקים,

להגיע לעבודה מהר, למה?

כולם יוצאים לעבודה ויוצאים בבוקר,

הם חוזרים בערב, מה? זה לא...

זה לא אחד ושניים, זה כולם ככה. נכון, נכון. אני שואל אבל שאלה.

אם הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול,

מי חייב אותך לעמוד בכללים של ההמון?

אל תעמוד בכללים, תחליט.

אני פורש משוק, עושה מסיבת סיום,

גמרנו לא מס הכנסה, לא מע״מ, לא בטיח, לא רוצה לראות אף אחד.

אני רוצה לשבת ללמוד, כמה נשאר לי לחיות?

עשרים? שלושים?

אני רוצה לבוא לא להתבייש, לפני הקדוש ברוך הוא לספר לו סיפורים של הבסטות.

אני רוצה להגיד לו, כן, אני בגיל 50-60 החלטתי להיות כמו רבי עקיבא.

אני עזבתי הכול והחלטתי ללמוד.

למה הרב אורי זוהר היה יכול בגיל 40 פתאום לעצור ולעזוב את כל הבלה שהייתה?

ולהחליט שהוא רוצה ללמוד תורה, למה הוא יכול?

ישאלו למה הוא כן ואתה לא.

יש יחידי סגולה, אין מה לעשות.

יש יחידי סגולה, אין יחידים ואין סגולה, יש מי רוצה ומי לא. אבל אין רוב כזה בעקיבתו.

עוד פעם.

עוד פעם.

הרוב עניים, אז מה, אתה רוצה להיות עני?

הרוב אין להם מה לאכול.

מיליון ו-400 אלף רכבים ללחם,

אתה רוצה להיות כמוהם? לא. מה אתה אומר לי הרוב?

אתה צריך להיות אתה.

אתה לא רגיל ללמוד, אין בעיה. תתחיל שעה, כמו שאתה אומר, תתחיל שעתיים, לאט לאט.

אבל בעוד שנתיים-שלוש נראה שאתה כבר לומד ארבע שעות ועובד חצי יום.

אז אנחנו אומרים, הנה, הבן אדם רוצה להתקדם.

הוא לא יכול בבת אחת, אבל הנה, הוא התחיל, הוא זז.

גם אם חלילה תיפטר,

יגידו, הוא היה בדרך. הוא היה מגיע גם לשמונה שעות.

אם לא היו לוקחים אותו,

הוא היה מגיע לשמונה שעות.

ואם עוד היה ממשיך,

אפשר שכבר היה פורש, יוצא לפנסיה,

אבל כבר יש לו טעם בלימוד,

והוא יכול כל היום לשבת ללמוד.

ולא להיות זקן, יושב בכניסה ליד הבסטה,

מסתכל על כולו ועושה לזבובים ככה.

כל היום הוא אומר, שם שם שם שם שם שם שם, ככה.

יכול בסוף להיות בן אדם שיושב ולומד.

אז לפחות את אחרית הימים שהבן אדם ירוויח,

יבוא לפני הקדוש ברוך הוא, אשרי זקנותנו שלא ביישה את ילדותנו.

אני משתדל, אני עושה מה שאני יכול.

מתחילים?

מה שאני יכול. מתחילים?

איפה שאני יכול להתפתח. מתחילים?

כן, בלי נדר, בעזרת השם. או,

מהיום, אני זוכר אותך מהפעם הקודמת, מהיום,

שעה בעזרת השם,

שעה מתחילים בעזרת השם, תקפיד על זה,

תראה איך הקדוש ברוך הוא גם יפתח לך בפרנסה,

תזכור מה אני אומר ותבדוק. יש לי רק בעיה בציצית אבל. מה יש לה? חסר לך?

לא, אני יכול רק בעורף לשים, לא...

מה זה בעורף? אין שעדה. קיץ, חם לי.

נו, אז מים חם לך?

בגיהינום יותר חם, כדאי לך לצנן אותו.

איך?

תצנן את הגיהינום עם הציצית מקדימה. למה? למה אתה שולח אותי לגיהינום?

אני שולח אותך?

כן? אני המעשים שלך.

אתה אומר, אם אני לא שם ציצית אתה שולח אותי לגיהינום?

לא בגלל הציצית! אני למדתי אחרת, אני למדתי, מי ששם ציצית יקבל 2,800 עובדים. נכון. אני שם חצי שנה, 1,400 מספיק לי.

מספיק, יש לנו ארבעה עובדים,

אנחנו לא משתלסים עליהם. 2,800, מה אני אעשה בהם?

שראו לנו את השכל.

אתה, יש לך כאלה,

יש לך כאלה שלא שומעים, אבל 2,800 ששומעים אתה...

אתה יודע מה זה?

אתה יכול להניע שווקים שלמים. אני לא יכול להשתלט עליהם, אין מצב. אז הם ישתלטו עליך, אל תדאג. אז מה עשינו בזה? מה עשינו?

כל אחד לפי השכל שלו נותנים לו. מה רווח פה? לא איזה רווח פה.

יא יוני, גם בשבעה מאות אתה תסתדר, לא?

אז תשים רבע עציצית. עם ארבע לא מסתדרים, עם ארבע.

זה חולה, אשתו בהיריון, וזה לא ברור,

וזה במשטרה. בשביל זה יש אלפיים ושמונה מאות,

שאם יהיו תירוצים לכמה, יישאר לך לפחות אלף ארבע מאות.

מתחילים שעה, זה העיקר. בעזרת השם. יאללה, מברוכ.

שאלות למי שיש.

השם אל הבא מברך לעלמיה אין לנו מלך אלא אתה שאלות.

שאלה!

ראשון, ראשון, כל ראשונים.

שאלה!

איפה?

רגע, רגע, רגע, שנייה.

מחילה, כבוד הלב. שנייה, שנייה, כן.

מה הקדוש ברוך הוא אז אומר לנו פה?

שהבן אדם לא יצא לעבוד ויסמוך עליו שישלח לו את הפרנסה, או שיאמין בחסדי העולם? פוקוס.

בבורא העולם עצמו.

הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו שאנחנו נפתח ונאמין בו במאה אחוז,

כמו שהוא שם את אדם הראשון ישר בגן עדן.

זה הרצון של הקדוש ברוך הוא, שכל מי שהוא ברא יהיה ישר בגן עדן. לא הצריך אותו לעבוד ולא לטרוח.

ישר בגן עדן מלאכים צולעים לו בשר, משקים אותו יין.

אבל יש לך למשל זוג שעכשיו התחתנו. כן. עכשיו יש ילד חדש.

אתה יודע, בא לעולם תינוק, צריך להכיל אותו, לחתל אותו, לגדל אותו. כן, כן. איך הבן אדם יכול לצאת לישיבה, ללמוד? איך האברכים האלה שהם החליטו ללמוד תורה אז חמיו ואביו והקרובים הזה זנים ומפרנסים אותם ונותנים להם וקונים להם ועושים להם וכולי, איך זה? חיים ועוני, כבוד הרב. נכון.

העוני הזה זה העושר הכי גדול,

כי הם לא משועבדים לא לאדונים ולא לאחרים.

הם משועבדים רק לאחד, לקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא נותן בלבם של אנשים טובים,

שייתנו להם ויזכו בהם.

אלה שנותנים להם זוכים בתורה שלהם.

מה שאם לא היו נותנים להם לא היו זוכים לשום דבר.

הרי עמי הארץ לא יקומו בתחיית המתים, אומרת הגמרא.

איך יזכו עמי הארץ לקום בתחיית המתים?

אם הם נותנים כסף לבני תורה, שילמדו תורה.

זה אחת הדרכים שיזכו לקום בתחיית המתים.

זה לא חסדים, אתה מקבל חסדים מבעל הבית.

אתה מקבל...

ודאי, למה לא?

גם אתה מקבל. אתה עובד, ואתה מקבל. הוא לומד, והוא מקבל. כל אחד עם העיסוק שלו.

לא, אבל למה הוא צריך לקבל את זה בבושה?

אבל זה לא בבושה?

זה בודך בבושה. למה בבושה? בן אדם שמקבל צדקה. הפוך, הוא עושה לך טובה. העני עושה טובה לעשיר. העשיר נתן פרוטה לעני, וצדקה תציל ממוות.

אם העני יודע מה הערך שלו,

הוא מזכה את האנשים, הוא יכול לגרום שלא ימותו. לא, אני חושב שכל אדם בר דעת, אם היה מקבל צדקה, הוא היה נבוך.

הפוך.

בר דעת זה מי שלא הולך לעבוד אצל אחרים, ומתחנן שיקחו אותו לעבודה,

ושישלמו לו, ושימכור שעה של חיים ב-25 שקל.

ב-30 שקל הוא מוכן להיות עבד, למכור שעה של חיים,

להיות סוס להובלה.

למה אתה צריך להיות סוס אם אתה יכול להיות בן אדם?

עכשיו אתה יושב ולומד, אתה בעצם הגאון החכם,

ובאים אנשים ומוכנים לשים כסף על זה שאתה תמשיך ללמוד כדי שהם יתפרנסו מהצדקה,

כדי שהם יזכו לחיי העולם הבא.

זו המטרה.

אבל אנשים לא מבינים.

יש לי שאלה אחרת לגבי שבת, כבוד הרב. בבקשה.

יש לי שני שאלות למעשה.

איך, ממה אנחנו מסיקים שלהדליק אש בשבת זו מלאכה?

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת,

אבל יש ל״ט מלאכות שהיו אסורות בבניית המשכן,

ואלה המלאכות

שאסורות. היו מבעירים את הסמנים

והיו מבשלים אותם, לכן המלאכה הזאת היא אסורה.

אוקיי, אז למה שעון שבת הוא כן מותר?

שעון שבת, אתה מכוון

שיהיה מכוון לשבת ויעבוד בשבת. מלאכה שאתה עושה בעצמך היא אסורה,

דבר שנעשה מאליו הוא לא אסור.

אז אני אדליק נר מלפני שבת, שיהיה דלו כל השבת, והנה יאללה דולק על הכיפק. זה מה שעושים בדיוק.

ואני יכול להשתמש בו למה שאני טועה. זה מה שעושים בדיוק. אז כל אחד יכול לעשן בשבת.

לא, זה לעשן זה משהו אחר. אתה יודע למה? להשאיר נר דלוק

זה בסדר, אין בעיה.

אבל עכשיו... אני משאיר דוד דולק עם שעון שבת על מנת להשתמש בו.

לא, שמה אסור מסיבה אחרת.

כי אם אתה מושך את המים מהדוד,

נכנסים מים קרים,

והמים הקרים שגרמת להכניס מתבשלים עכשיו במים חמים,

ואתה מבשל בשבת, אתה מבשל.

אז שעון שבת לדוד שמש זה רמאות.

לא, אין, לא שמים שעון שבת לדוד שמש. מה זה דוד שמש?

לא משתמשים בדוד שמש בשבת.

לא משנה, בסדר.

הלאה.

שאלה הבאה, אמרת, יש לך שתיים.

זהו, זהו, סיימתי. תודה. זהו, תודה.

כן, תן בוא, תן בוא.

שלום, השם, נעשה ונצליח.

כבוד הרב, אנחנו יודעים שקבוע הדבר היה אמין לממשלה, למכס.

אף פעם לא תפסו את הרב בשום דבר.

אנחנו יודעים שלרב יש ביטחון גמור בכל מה שהוא עושה.

אז למה אנחנו רואים שאלה שתפסו אותה הם על הגובה, והרב הוא ככה.

כולם לא יודעים את האמת. למה ככה? אתה חושב שאני לא בגובה?

אני בשיא הגובה. מרוב שאני בגובה לא רואים כבר איפה אני. לגבי הרבים, לא גם מהמיעוט. עזוב אותי מהרבים, הרי זה לא תלוי ברבים. אתה רואה שההמון הוא לא הולך בדרך שהקדוש ברוך הוא רוצה ויש לו תירוצים.

זה לא אומר שאם ההמון סובר א', אז זה ההמון צודק.

יש שולחן ערוך ויש תורה, ושם כתוב מי צודק ומי לא צודק. זה אחד.

דבר שני,

מה הקושייה אם תופסים אנשים שעושים מעשים שלא יעשו? אז עליהם אין קושייה כבר, ברור מה קורה, נכון?

אבל הם... זה שאנשים לא רוצים לראות את האמת, זה קנאה פשוט, צרות עין וקנאה.

מה, אתה לא יודע שיש את זה בעולם? כן, אבל אלה שתופסים, הם נשארים למעלה ונותנים להם לעשות... למעלה בעיני מי? בעיני ההמון.

מה ההמון קובע? נותנים להם את הבמה, נותנים להם כסף,

עוד פעם שייתנו להם. אז מה הם נותנים להם כסף? מה זה כסף?

אדם אסף ערימות ערימות, כל ערימות, כל חול שיש בעולם זה כסף שלו.

הוא ייקח משהו?

כן או לא?

הוא יביא את ההמון שיגידו שהוא היה על הכיפאק, זה יעזור לו?

עם כסף אני פותח עוד מאה אנשים כולל, עוזב, מפרנס אותם, לומדים תורה.

עם כסף עושים דברים כאלה ש... עם כסף אפשר להחזיר מיליון אנשים?

לא החזירו כל העשירים בעולם וכל הרבנים בעולם, לא החזירו מיליון אנשים בתשובה.

וזה שאין לו כסף, וזה שאין לו כלום, וכמו שאתה אומר, כן עשה.

אז את אומרת, זה לא תלוי בכסף.

אם השם נותן לך סייעתא דשמיא, אתה תצליח.

מה ההמון אומר?

את מי זה מעניין בכלל מה ההמון אומר?

אם אתה אהוב אצל הקדוש ברוך הוא,

והוא נותן לך את הקרדיט לעשות את הדברים הכי גדולים,

מה אתה צריך שההמון ימחא לך כפיים?

לא, אבל בגלל ההמון אדם זוכה לכסף. כי אם הוא לא נחשב בני ההמון לא ייתנו לו כסף. מי צריך כסף? צריך, צריך לאכול, צריך להשיב לאנשים שילמדו תורה. לא צריך כסף.

טוב, בוא נשיב עכשיו מי האנשים שילמדו תורה בלי כסף.

הנה יושבים הרבה אנשים בלי כסף. לא, שילמדו כלום מהבוקר עד הערב.

מהבוקר עד הערב יש הרבה אנשים בלי כסף.

שיביא לי 100 אנשים כאלה. לא הבנתי, אנשים שמקבלים מהמדינה 380 שקל זה כסף?

אלף שקל זה כסף?

אלפיים שקל זה כסף?

מאיך הם חיים?

זה בלי כסף.

זה לא, זה לא בשביל הסכירות.

זה אפילו לא בשביל סכירות.

איפה חשמל? איפה מים? איפה מכולת? איפה פירות? איפה ירקות? מאיפה?

באלפיים שקל שמקבל אברך, אם מקבל.

אפשר לחיות?

משפחה, שמונה ילדים?

אפשר?

זה בלי כסף.

איך הוא חי?

השם דואג.

כן, אבל הוא חי, הוא חי, הוא נסמך על אחרים. מה זה הוא חי?

הוא חי שנה, שנתיים, חמש, עשר, עשרים, שלושים. נכון, אבל הוא נסמך על אחרים תמיד.

כולם נסמכים.

גם אלה מהשוק נסמכים עלינו שנבוא לקנות.

כולם נסמכים על כולם.

אם יחליטו לעשות שביתה, לא לבוא לשוק,

הם יכולים לדבר רק שניהם ביחד.

זה באמת איכות אבל הוא חי.

איכות זה לא נקבע אם יש לך חדר גדול ורעות יפה.

יש לך מילוי בנשמה בסוף היום,

מילאת את החיים שלך ברוחניות, זה מה שנשאר לך.

מה שיש לך על הכריות ומתחת ומעל זה חרית ברית. ברגע אתה יכול לאבד את זה.

או שאתה לא תהיה או שזה לא יהיה.

אבל אם אני מילאתי היום תורה ועוד תורה ויקחו אותי מפה,

אני הולך עם כל מה שמילאתי בעצמי.

מה שמילאתי לידי זה יישאר לאחרים.

כן, אבל כבוד הרב, אם אני אלך עם הסמכה של כבוד הרב,

לפתוח קול, הנה יש לי את הרב אמנון,

אף אחד לא יסתכל עליי, לא רוצה לתרום לי.

אבל אם אני אביא הסמכה מכל מיני רב אחר ויגיד להם תתרמו לי,

יתרמו לי.

אז למה השקר הזה, הרב? קודם כל. למה אני צריך להכביד את עצמי ולהגיד להם, אני לא מביא את ההם הסמכה, אני לא סומך עליהם, אני צריך על הרב שלי. בוא תקשיב, בוא אלמד אותך דבר.

הרב, השאלות... בוא, אני הבנתי מה אתה... אני אשים את התמונה של הרב בבית. בסדר. אבל הוא מה אומר לי, והוא אומר, לא, אם אני אשים את התמונה,

אז איזה מישהו יוציא את הילד שלי, כי יש לא מטפלת בילדים, יוציא את הילד שלי. אמרתי לו שהוא יוציא את הילד שלי. בסדר, אין לו ביטחון. אבל בוא, בוא, בוא אני אסביר לך מתוק, תקשיב טוב.

הרב שלי אמר לי, אתה יותר עשיר מכל העשירים בעולם.

מה שאני רוצה, מה הקדוש ברוך הוא אני מקבל, עם כסף, בלי כסף, את מי זה מעניין?

החלטתי להקים בית כנסת, בית כנסת עולה מיליונים.

מה שאני בניתי עולה מיליונים. תבוא ותראה מה עשיתי.

יש לי מיליונים?

אני יכול להתחיל מיליונים?

החלטתי שאני עושה בית כנסת, בא אחד, רק אחד, לבד, ישר על הפתיחה,

תרם שמונה שנדלירות ועוד עשרים שנדלירות קטנות בשווי של מאה אלף שקל. לא מכיר אותו בכלל.

החלטתי שאני רוצה ספר תורה,

צלצל אחד מחוץ לצרפת, לא מכיר אותו בכלל. ספר תורה קיבלת.

ביקשתי משהו,

ארון והיכל ותיבה, צלצל בן אדם מאמריקה,

קיבלת. לא מכיר אותו בכלל.

מה עשיתי?

החלטתי רק שאני רוצה להקים בית כנסת, בית מדרש,

שיהיה.

בוא תראה מה עשיתי.

אצל אנשים יש שלט, שש שנים,

כאן יבנה, הנה אתה רואה פה, תסתכל.

זה כשהיה פעם, בהתחלה, היום זה כבר נראה אחרת.

אבל כאן ייבנה, שש שנים.

עושים כסף, כסף, כסף, כסף, משאירים את הכול מבחוץ,

אין שיש, אין כלום, כאילו רק התחילו לבנות.

שאבו את הכסף מכולם.

אצלנו תוך

חמישה חודשים היה בית כנסת מוכן.

עם מתנדבים,

יהודים בלבד.

שמעת דבר כזה?

מישהו יש לו סיעתא דשמיא כזאת?

אני צריך את ההמון?

אכפת לי בכלל?

אני מדבר רק עם אחד.

פונה אליו, אומר לו, אני רוצה לעשות לכבודך את זה.

יוצא לדרך, והוא שולח את מי שהוא רוצה.

מי צריך כסף?

צריך שהשם יסכים עם מה שאתה רוצה.

אם הוא מסכים, יהיה לך. הוא לא מסכים, לא יעזור לך. אם בן אדם שואף, והחלום של הבן אדם זה להאכיל אנשים וליצוח... חלומות כאלה, הקדוש ברוך הוא מכיר, אצל כולם יש את אותו חלום.

שהוא יאכיל, לא צריך שאתה תאכיל.

השם זן הוא מפרנס את הכול, לא צריך עוד אחד. יש אלוקים אחד, לא צריך עוד אחד.

למה בן אדם צריך לסמוך על אנשים אחרים במקום ש... כולם סומכים.

אתה סומך על רופא בשביל להיות בריא, אתה סומך על עורך דין שתעמוד בפלילים, אתה סומך על רואה חשבון בחשבון,

אתה סומך על ועד הבית שיתקן את המעלית, אתה סומך על אשתך שתאכין לך אוכל, אתה סומך על הילדים שעשו ככה,

אתה כל הזמן סומך על אחרים.

אם לא תסמוך, לא תחייה.

מה ההבדל בין הסומך לסומך?

כולם סומכים.

אבל אלה שסומכים בקדוש ברוך הוא,

הם מקבלים מכל הנסמכים.

אבל הוא לא נותן איתו לכם.

בטח, כי אתה לא תמיד שלם איתו.

אם תשלם איתו כמו שלמדנו,

אז הפנים שלך יהיו כנגדו.

אם אתה לא תהיה בדיוק איתו, אז יהיה מצודד.

אם אתה לא תהיה בכלל איתו,

אז הפנים יהיו אחד לא לשני. אז מה אני צריך לעשות בגלל להיות מיליונר?

מיליונר, הבנת?

אתה מבין?

כמוך יש לקדוש ברוך הוא בערימות.

אבל הוא יודע אם יהיה לך כסף, אתה רק תפשע ותרשע.

אם יהיה לי כסף, אני מתחייב פה בשעון הזאת. התחייבו לו הרבה. אני מתחייב, הנה אני מתחייב, אני גם לא אומר בלי נדר. אני פותח ישיבה, אני פותח ישיבה, אני מאכיל לך.

ישיבה של 500,000 תלמידים לעולמי עולמים. כל הכבוד. לא עזבנו. כל הכבוד. לא עזבנו. כל הכבוד. כל הכבוד. כל הכבוד. כל הכבוד. בעיה.

כל אחד יהיה מוכן להיות כמוך עשיר ושיהיה לו מספיק כסף לעמוד בהתחייבות. אלפים אני אקח לאומן עליך. אה, עלית כבר. אלפים.

כל אחד יהיה מוכן שיהיה לו מספיק כסף לאלפים והשאר יישאר בשבילו.

כל אחד מוכן. מה הבעיה?

איזה עסקה עשית? מה אמרת?

זה נקרא נושא חסר?

כן. כמוך יש לקדוש ברוך הוא מיליארדים. כשהקדוש ברוך הוא בעזרת השם יעמיד אותי בניסיון הזה. לא, הוא לא יעמיד אותך. הוא רוצה שתעמוד בניסיון קל.

שב, תלמד את התורה שלו, מה הוא רוצה ממך קודם כל.

אחרי שתלמד את כל התורה מה הוא רוצה ממך, דבר איתו.

אז אתה תצליח לשכנע אותו.

עוד לא התחלת כלום, אתה לא מכיר אותו, והוא כבר אומר לו, בוא הנה, תשמע, תביא לי, תראה מה אני עושה.

מה אתה, בחייאת דינא?

מיליארדים כמוך יש לו.

שאלה אחרונה.

תן לו עוד פעם לסיום.

שוק מחנה יהודה, יאללה.

שתי שאלות, שתי שאלות.

שאלה ראשונה,

אני אגיד את זה גם לילד הזה, זה נוגע.

גם במדבר, שאלוהים נתן להם את המן. אבל אל תזוז עם המיקרופון, תישאר איתו ככה. אלוהים מוריד להם את המן, היו כאלה שלקחו ליומיים.

זאת אומרת, לא סמכו על שנה מערצים. ומה קרה להם?

לא יודע מה קרה להם, האוכל התקלקל.

בדיוק, האוכל התקלקל. אבל בכל זאת לא סמכו, אבל. לא סמכו, נכון. כן, אז היה אנשים עובדים פה בשביל פרנסה. אבל אחרי שהם לא סמכו והיה תולעים, אז מה עשו? עוד פעם אספו? לא אספו יותר.

לא הייתי שם, אני לא יודע.

שנייה, כל בני ישראל שיצאו מדור המדבר ראו את כל הניסים האלה, אתה יודע, כל מה שעבר עליהם, ובסוף, ובכל זאת הם חטאו, נכון, אז אם בארזים ירדה השלוות, מה אנחנו, מה אנחנו נגיד?

הדובי הקרמה יגידו, מה רוצים מחיינו, אני אגיד לך מה נגיד, הם לא עמדו במשימה, נכון, מי אנחנו, אני אגיד לך

שאלה יפה

קודם כל רואים שאין ערובה

שאם אדם יראה ניסים זה אומר שהוא ישתנה.

כל זמן שאדם לא עבד לשנות את עצמו,

אין שום סיבה שהוא ישתנה.

אדם יכול לראות נס ומופת ולהתלהם,

אבל אחרי ההתלהבות הכל יורד.

אדם חוזר להיות מה שהיה,

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי,

אבל אחרי שנגמר המראה של הנבואה היא חזרה להיות שפחה.

אם לא עובדים להיות מה שהשם רוצה, לא נהיים.

אז השם יראה לנו מה אפשר לראות, מה אפשר להגיע, מה אפשר להשיג.

איך השם יכול להיות איתנו? הוא יראה לנו את זה בגדול.

הוא אומר עכשיו אתם רוצים שאני אמשיך איתכם ככה, תעבדו על עצמכם.

ברגע שתעבדו תזכו לזה.

לא תעבדו, תחזרו למה שהייתם, בוודאי ישתחתעו.

אין שום סיבה אחרת.

אין דבר כזה, הוא לא יהפוך אותנו למלאכים.

אתה רוצה להפך, תהפך. אתה לא רוצה, תישאר בדיוק אותו דבר.

הבנת, עיוני?

כן, אבל בכל זאת היו שם ניסים מעל הטבע. נכון, נכון.

ושלושת אלפים שלוש מאות שנה, שאחרי שכל העולם רודף אחרינו, חוץ מפרעה ומאז ועד עתה, להרוג אותנו ולהשמיד אותנו, ואנחנו קיימים ומוכרים בשוק מחנה יהודה.

אז זה לא מופת גדול ארוך של שלושת אלפים שלוש מאות שנה?

רק זה? זה לא מספיק?

נראה, זה עם הטבע, אבל שם היו מעל הטבע. גם עם הטבע, הוא גם כן עם הטבע, פתח להם את הים, עם הטבע.

הכל עם הטבע, היה רוחקדים, היה ככה, הכל היה עם הטבע.

אבל בסופו של דבר, אם אדם לא ישנה את עצמו, הוא לא ישתנה.

כי אדם זה עייר פרה ייוולד, כמו בעל חי.

לא תתקן אותו, לא יעבוד על עצמו.

הוא יישאר פרא אדם.

הבנתי הוא רע?

כן. תהיה בריא.

ערב טוב, ברוכים תהיו, הצלחה, ישועה. עוד משהו, כן. אתה יודע, כבודו מכיר אותי, אני לא יודע אם כן או לא. בטח מכיר אותך. אני שלושה עשורים בערך אני מעריץ אותך. ברוך תהיה. בכל הרצאה שהיית הולך אני הייתי מגיע.

היו ימים, הייתי מגיע שעה לפני שאתה מגיע. כמו היום.

לא היה מקום. היום,

לצערי הרב,

באתי אחרי הזמן והיה מקום פה הרבה. אני לא מבין למה, מה קרה בדיוק לפופולריות של הרב.

ברוך השם, ברוך השם הפופולריות ירדה.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא מתקן אותי.

דואג

שאני לא אתגאה חס ושלום,

ושלא אפסיד את כל הזכויות.

כבודו לא התגאה אף פעם, גם בגדולה שלך לא היית גאה. לא משנה, מה אכפת לך? הייתי בשעה.

הקדוש ברוך הוא דואג שאם יהיה לי שמץ של גאווה,

יישאר לי מזה זכר,

ולא אפסיד שום דבר מהזכויות.

השם ישברך. אמן! וכן למה?

רבי חנניה ברכה שאומר, רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך,

ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.